פורום הריון ולידה (עמוד 382)

אם הוא ממממש בהיר ולא ממ ש ורוד לא היתי מתיחסת..

אבל האמת שאם זה בדיקות מעלי..אז פ'וט תבדקי שוב

מה תפסידי

סתם פס לא מופיע...בדר''כ...

יתכן וממש התחלה ובטא נמוכה

אין לדעת אלא לחכות...ולבדוק שוב

מן הסתם שהתכוונתן קלאסיות שלהם, יש להם דגם זול יותר וגם כן נוח? יודעות?

חח אם זה יגרום לו להיות יותר בבית והיה זה שכרי. הוא כמעט לא בבית, מן הסתם ישתמש בהם אולי שעה ביום וגם זה הלוואי

אצלי הוא לא נשאר בבית יותר... הוא פשוט לובש אותם גם כשיוצא

זוג אחד מקורקס

וזוג שני חמות יותר לחורף, אין בהם פרווה אלא הן מבד חם כזה

בינינו אני נועלת אותם רוב היום

בשבילו אם כבר נעלי בית - רק קרוקס מקורי 

מעל 25 מעלות.

בוא נגיד שלא הייתי זורקת אחרי 30 יום עגול

אבל גם לא מושכת יותר מחודשיים שלושה

מישהי יודעת אם אפשר להשתמש בורמוקס שנשאר בארון - הריון ולידה

לרגע חשבתי שאני מדמיינת.

זאת הבעיה ששורפים מידי הרבה שעות בפורום ומכירים את השרשורין בעל פה😂

ממש נס שהכל נגמר בטוב

הרבה בריאות והתאוששות נעימה❤️

איזה סיעתא דשמייא אני ממש שמחה בשבילך שהצלחת ללדת לידה רגילה בכל הלחץ המטורף הזה.. פשוט אלופה!

ואלף תודות לבורא עולם 

ועוד היה לך בלאגן בהתחלה נכון?

אז ממש ניסים מתרגשת איתך! המון מזל טוב ונחת! 

ב"ה שהלך לפי הרצון שלך והכי חשוב שאת והבייבי בסדר

🌹

המון מזל טוב!!

אמאל'ה איזה רגעים מלחיצים!

בה את אחרי בידיים מלאות .

המון נחת והתאוששות קלה.

עם שינוי התנוחות זה ממש יכול להיות ההבדל בין ניתוח ללידה טבעית.. ממש לא מובן מאליו לא כל המיילדות ככה

סיפור מרתק! הרבה נחת!

בלידות

הם יעשו הכל כדי לא להגיע לניתוח

הבנתי שהם עם מספר האחוזים הנמוך ביותר בבתי חולים שמבצעים ניתוח

מטורף!!!

ואיזה הזיה שאז שחררו אותך

ואיזה נס שהלכת שוב

ובכללי מלא ניסים!!!

כואב לי, הם חבורת חנונים ביחד

ממש ילדים טובים.

היא התנצלה על ההודעות של הכסף

אבל אין לי ברירה אלא להתרחק אני כזאת שלא אומרת כלום גם אם משפילים אותי רק כדי לא להלבין פני חבר. אבל זה שהיא ככה ליד בעלה והוא פשוט עומד בשקט... אני לא יכולה להעביר את זה לסדר היום יותר. 

אני ממש נהניתי

מוכרות טובות שירות טוב ואפשר גם לעשות תיקונים למה שאת קונה

הייתי בטוחה שזה רק אצלי

(ולמרבה הצער זה גוזל לי זמן עבודה)

אני מחליטה בעצמי מתי לצאת ומתי לחזור בחופשת לידה (ובחופשה בכלל). 

ברגע שאני מרגישה טוב מספיק אני חוזרת לעבוד. אף אחד לא משלם לי על הזמנים שבהם אני לא עובדת...

(אבל כמובן, אני עובדת מהבית, במחשב נייד על הספה... לא כמו נשים עובדות רגילות)

חבל שאת לא בודקת באמת את הזכאות שלך לחופשת לידה בתשלום כי גם לעצמאיות מגיע, לא משנה אם מדובר בעוסק פטור או לא. כל עוד משלמים לביטוח לאומי ומדווחים הכנסות, מגיע לך לקבל כסף על תקופת לידה והורות 

וגם, בעלך יכול לצאת במקומך, אצלנו עושים את זה הרבה בעבודה כשהאישה עצמאית והגבר מרוויח יותר, אפילו רק לחלק מהתקופה (בעיקר בחודש האחרון)

אם כן, את ודאי זכאית לדמי לידה וזה אמור להכנס אוטומטית לחשבון שלך.

אם לא, כנראה שאת מסווגת כ"עצמאי שאינה עונה להגדרה" ואז את לא משלמת בשוטף ולא מקבלת דמי לידה.

זה לא קשור לעוסק פטור שזו הגדרה מול רשות המיסים ולא מול ביטוח לאומי.

רק בפלאפון לא במחשב

טושטושים וצבעי ידיים, זה מכתים? את הבגדים/הסביבה..

בא לי לעשות איתם יצירות אבל לחוצה שהבגדים יתלכלכו וגם שכל הבית/הקירות יהיו עם כתמים..

יותר מתאים לקיץ.

באופן כללי ילדים צריכים השגחה צמודה.

טושטושים זה גואש בטוש.

צבעי ידיים נשטפים יותר בקלות.

ואפשר לצייר על קרמיקה ולשטוף אח"כ.

פונפונים, מקלות גפרורים, חתיכות סול.

איזה דבר כיפי זה, תהנו!

אפשר עם דבק סטיק או דבק לבן.

וקרעת אותי עם "הרבה זמן לא הייתי ילד"

😄

ראיתי שקליי הרבה יותר כיף להם ופחות נדבק לכל מיני מקומות בבית...

לק"י

זה לא אאוטינג ולא אישי במיוחד.

לגבי השאלה:

טושטושים

צבעי ידיים/ גואש

ברבצק עם מערוך וחותכנים

מדבקות בכל מיני גדלים וצורות

צבעים

טושים

חותמות

אפשר דפים גדולים

תודה לפותחת

ותודה לכן על המענה

מחר עושה קנייה מרוכזת

רק מלחשוב על היצירות נהיה לי חום

אמאל'ה איך עומדים בזה על ילדים

הבן שלי יסתובב לי בבית עם צבעים? פלסטלינה? וואי וואיייייייי אני נכנסת לחרדה 🤣

פעם אחת צייר, הסתובבתי לדקה וכבר קשקש על הקיר

מאז - איןןןןןןןן וממש חבל כי זה באמת אחלה תעסוקה וממש מפתח

רק קחי בחשבון שהרבה ילדים בגיל הזה הריכוז שלהם ביצירה הוא ל5 דקות בערך..

אני לגמרי בעד לתת להתנסות

וחומרי יצירה מגוונים זה כיף גם לי, שלא יהיה לי משעמם

אבל יש מצב שתביאי לו חומרים צבעים מדבקות והוא אחרי כמה דקות יפנה לעיסוקיו במקרה הטוב, או ישנה את היעוד שלהם במקרה העוד יותר טוב ;)

צבעים

טושים

צבעי עיפרון

מדבקות

צבעי ידיים

טושטושים

גואש

קצף

דבק

מספריים

בצק (עם פלסטלינה היא פחות מסתדרת)

חותמות

מחוררים בצורות

גירים

האמת שמספריים זה ממש מהשבוע האחרון

ראתה את הגדולים יותר גוזרים ושיגעה אותי שרוצה גם אז החלטתי לתת לה לנסות.

אני יושבת צמוד אליה ומשגיחה באלף עיניים וכל זהמן מזכירה לה להיזהר על הידיים. היא פןתחת את המספריים, מתאמצת להכניס את הדף בפתח הצר שהיא מצליחה לפתוח ואז סוגרת. מניחה את המספרים וממשיכה לקרוע את מה שהתחילה לגזןר.

היא נהנת מזה ממש חח

ואחכ כמובן מדביקה את מה שגזרה, בדכ יום אחרי.
 

ואני מוציאה לה כל פעם משהו אחד.

לפעמים באותו יום יכולה להשתמש גם בטושים וגם במדבקות אבל קודם מביאה טושים וכשמסיימת (מאוד מהר) מביאה לה מדבקות.

משתדלת כל יום לעשות איתם יצירה בחומר יצירה אחד, ככה נשארת הציפייה לחומרים האחרים.

אם יש לכם חצר אז גירים זה מממש כייף

אין יותר מדי מה לעשות... לחכות בסבלנות ולהתפלל לטוב.

חיבוק חזק!

א. תלוי מה הרקע כשיש רקע מסוים או סיבה אחרת נותנים תמיכה

ב. יש סיבות לפעמים לדימום שאם נגיד שומרים,נחים נמנעים מיחסים, או לוקחים תמיכה יש סיכוי שזה יעזור

נגיד היפרדות קרומים או המטומה

לא יודעת אם ממש על ההתחלה יזהו הכל

אבל אין לדעת.

ג.לא כדי להפחיד-אבל לפעמים זה גם אומר על הריון לא תקין חו''ש. ובמקום לגלות את זה עוד מלא זמן אז יש עניין לגלות מוקדם יותר..גם גופנית וגם נפשית.

לא עלינו💖

מניחה שאצל כל אחת ההורמונים משפיעים טיפה אחרת

לטובה או לרעה;)

בהצלחה רבה!

בשבוע 6 כבר היו במלוא עוצמתם

אצלי אבל זה בעיקר בחילות ורגישות לריחות

נפיחות

סבירה בדר''כ והסוף סיוט...

והיו הריונות שהיתי ממש עייפההה וחלשה וסופר עצלנית בהתחלה

וחלק סביר סה''כ

ו....אין לי מושג איך להסתדר אם הפעם הוא יפתיע

אבלללל אמן שבכלל ימשיך תקין❤️

לא מובן לי מאליו בכלל ועוד לא מאמינה שזה נכון

בהכחשה

בהתחלה עד הבטא

אחר כך עד הדופק

אחר כך עד סיום שליש ראשון

קיצר

בלידה  כשהוא עלי...אני סוף סוף מתרגשת מזה שאני היתי בהריון😉

בשתי ההריונות הרגשתי שאני בהריון לפני שראיתי בדיקה חיובית

זה ממש יכול להשפיע לפני 

אוכל לכתוב לך מחר תקפיצי לי..

דרך אגב, קווקאר=שיבולת שועל עבה

וגרנולה זה קווקאר בתנור עם אגוזים וסוכר/סילאן וכו

קוואקר של מיואשת...

חיתוכיות קוואקר ממכרות- מוקדש באהבה למניקות ולא רק.. ;) - הריון ולידה

מחליפה חמאה בשמן כדי שיהיה פרווה ואם צריך מוסיפה עוד קצת מים/טחינה כדי שיצא מרקם נוח.

מכינה עם שיבולת שועל עבה להכנה מהירה.

אני משחקת קצת בכמויות נוזלים כדי לראות שזה נדבק כזה (תלוי גם כמה אגוזים שמתי).

כן קצת מתפורר בסוף, אבל לא מתפרק.

שעדין קשה לילד לשלוט בעצמו כשהוא רוצה משהו

לכן טבעי שהוא יתעקש על רצונותיו והגיוני שהם יהיו הפוכים מהרצון של ההורה

זה הגיל בו אני מנצלת את הסיטואציה כדי ללמד שיתוף פעולה ותקשורת נכונה

לא רוצה ללכת לאן שצריך- עושה דיון, מסבירה רציונל וממתינה לשיתוף פעולה

כנ״ל מרביץ- מפרידה, עושה דיון וכו

הציפייה שלי שיווצרו הרבה סיטואציות כאלו, כי זה תואם גיל, לכן זה פחות מעצבן. אם מלמדים ומאמנים את הילד לשיתוף פעולה, זה ילך וישתפר עם הזמן.

לא עוזר בכל המקרים

זה תהליך למידה

ככל שמתקדמים בתהליך משתפים יותר ויותר פעולה

אם זה דיון שמתרחש בבית אני אומרת/ מציעה משהו ומחכה שתים- שלוש דקות ואז אומרת שוב. אם זה דיון בתנאי חוץ אני מחכה אולי דקה ואז מנסה שוב.

הכי גדול? או שיש לו אחים אחרים שאיתם את יודעת שההתנהלות הייתה אחרת?

אני שואלת כי בגדול זה ממש נורמלי לגיל, אם כי זה לא סותר את זה שזה קשוח.

אבל אם אין לנו מודל של ילד גדול שמראה שבסוף זה משתפר, זה ממש מתסכל😅

מניסיוני הקטן,

א. הם רוצים להרגיש שיש להם שליטה. אז משתדלת לאפשר בחירה לא רק סביב קונפליקטים, אלא ברגיל סתם ככה. אבל גם כמובן סביב קונפליקטים.

הסחות דעת עדיין עובד לנו מעולה גם בגיל הזה, אז לפעמים אני משתמשת בזה והופכת קונפליקט למשחק.

ותובנה נוספת, השקעה משתלמת. זאת אומרת, לפעמים ממש מייאש להגיב כל פעם בסבלנות, להסביר איך מתנהגים ואיך לא, בלי לראות תוצאה. אבל באיזשהו שלב, הם פתאום מפנימים (אם מתמידים במסר מסויים), ואז זה נחת. אני לא יודעת אם זה בגלל בשלות שמאפשרת להם בסוף להבין, או כי פשוט לוקח זמן למסר להיטמע. אבל בסוף זה עובד, אם מעבירים מסרים פשוטים שחשובים לכם שוב ושוב בנחת ובסבלנות

מוסיפה לגבי השליטה- כשמנסים לשכנע אותם, זה נותן להם עוד יותר שליטה, זה הופך למאבק כח.

אם בכניסה לבית ילד מסרב לעלות,

אני מתמללת לו מה הוא מרגיש (עייף לעלות, קושי במעברים, או סקרנות להישאר עוד בחוץ)

מסבירה שעכשיו צריך לעלות הביתה. בד"כ מסבירה גם למה. מאפשרת בחירה של צורת העליה. (איך רוצה לעלות)

אם זה לא מקום מסוכן (אצלנו הלובי סגור)

אני אומרת שהוא יכול להישאר עוד שתי דקות ולעלות כשהוא מרגיש מוכן.

אם מקום מסוכן, אני מסבירה שאני מעלה אותו כי אני רואה שקשה לו, מורידה אותו אחרי קומה אחת,

מגלה שוב הרבה הבנה ואמפטיה למצבו, אסל ממשיכה לעלות כי אני צריכה. (לפעמים אומרת לו למשל אני עולה לבשל ארוחת ערב ואז ארד אליך בחזרה.

אם לבינתיים תרצה בכל זאת לעלות, אתה מוזמן.

בפועל תמיד הוא עולה אחרי.

אחרי מספיק פעמים של רגישות ואסרטיביות, הוא לומד ליישר קו.

כשכועסים, גם אם זה לפעמים, הילד מקבל שדר שזה מפעיל אותך ואז גם כשאת לא כועסת זה לא עובד. כי הוא יודע שאם יתמיד בדרכו, בסוף תכעסי.

חיפשתי עצה- אז העצב שלי להבין שיש פה מעבר מהורות שאת מכירה לשלב אחר.

הילד כבר לא צריך שתאכילי אותו ותוציאי לו גרפס אבל כן צריך לפתח אישיות, להכיר את הרצונות שלו, פתרון הוא מתחיל להיות אדם נפרד ממך. צריך יוצר גבולות והכוונה, זה מסע שלם שהוא יוצא אליו עכשיו.

וכשיש שלב חדש ולא מוכר, כדאי ללמוד עליו.

זה בדיוק הזמן ללכת להדרכת הורים (דרך קורס או פודקאסטים וכד')

ללמוד בצורה מסודרת על מאפייני הגיל, חינוך ודרכי התמודדות.

טיפים מדי פעם זה נחמד, אבל זה לא זה.

ללמוד משהו בצורה מסודרת ויסודית זה כלים שיעזרו לך גם בילדים הבאים בע"ה וגם בתקופות פחות טובות.

ולוקח זמן להתרגל לשינויים אז לכן כדאי להתחיל כמה שיותר מוקדם.

נכון?

נראה לי המלצת פה בעבר אבלאני לא זוכרת

איפה את ממליצה לרכוש את הכלים הללו?

יש קורס או פודקאסטים שאת ממליצה עליהם?

יש להם אתר בו הם מפרסמים את הקורס המקוון.

בפודקאסטים אני אוהבת את של עינת נתן ומיכל ינאי, אבל זה העשרה כתוספת לא כלימוד שיטתי.

בעבר המליצו פה גם על רותי דריאל.

אני למדתי קודם תקשורת מקרבת, אח"כ הרבה מאמרים/ פודקסטים נגיד גם של סופר נני שהיא בשיטת אדלר, ואז הייתי גם בהדרכת הורים בגישת שפר.

מכל דבר יש מה ללמוד, הבית להורות מקרבת שינו מבחינתי את כל ההתנהלות.

תואם גיל, אבל זה מחרפן.

מאוד עוזר בגיל הזה לתת בחירה בין שתי אפשרויות.

זה גיל ההתבגרות, ויש לו משמעות חשוב מאוד ללמוד שהוא אדם נפרד עם רצונות משלו. לתת לזה מקום במסגרת האפשרית תיתן לו את המענה הזה ותצמצם בעז"ה את ההיתקלויות.

אם הוא מסרב להתלבש - להלביש אותו תוך כדי שאלה - היום אתה בוחר ללבוש את החולצה הכתומה או הירוקה? ואם הוא מסרב לעלות במדרגות - אתה רוצה לעלות לפני או לתת לי יד?

הקבצה לקטנים לדעתי לא קשור לעצמאות. אלא דרך שהוא למד לקבל ממך תשומת לב, ככה נשמע לי. אולי להתעלם ממנו כשהוא מרביץ ולקחת את הקטנים למקום אחר כי 'לא נעים להיות במקום שמרביצים'. או אם מדובר בתינוק פשוט להרים אותו לחבק ולנשק ולהתעלם מהמרביץ. (כמובן במקביל לתת תשומת לב חיובית בזמנים אחרים, אבל את זה כתבת שאת כבר עושה)

אצלנו מה שעוזר זה לתת לו לבחור, ככה זה משאיר את השליטה אצלו אבל קורה מה שאני צריכה שיקרה.

לדוגמא אם לא רוצה לעלות אז אני אומרת לו "אתה יכול לבחור, כשאתה עולה אתה רוצה שאני אחזיק את התיק שלך או אתה?" אם אני לא ממהרת אז נותנת לו אופציה של לעלות עכשיו או לשחק קצת בחול/לקטוף פרח/לעשות סיבוב קטן/לשבת לנוח על המדרגה

אני סופרת עד 10 ואנחנו הולכים הביתה.

הרבה פעמים ב6 היא כבר באה אלי

מדגישה שחשוב לשים לב מה העמדת נפש:

אני לא אומרת את זה כדי להלחיץ אותה או כדי להציב אולטימטום אלא כדי לעזור לה להתכונן מראש.

וזה גם נותן לה לבחור לבוא קודם וכאילו מחזיר אליה את השליטה.

הם מגלים שהם נפרדים מההורים (זה מתחיל עוד באיזור גיל שנתיים אבל מתגבר)

שהוא אדם בפני עצמו, שיש לו רצונות, שהוא יכול לבחור, שהוא יכול לעשות דברים לבד ובלי תלות

כמה מדהים! באמת.

מהצד השני זה ודאי קשה (ויש לי ילדון אנרגטי במיוחד בגיל הזה, אני יודעת מה אני כותבת )

כמה נקודות שיכולות לעזור:

1. לתת בחירה בכל נקודה בין דברים שאת מסכימה. לדוגמא אתה רוצה לעלות הביתה לפני או אחרי? ברגל או במעלית?

לאכול חביתת עין או מקושקשת וכן הלאה.

מצד אחד לתת ואפילו ליזום ביטוי למקום העצמי שלו, ומצד שני לשמור על גבולות גזרה שזה יהיה בתוך מה שאת מאפשרת.

2. תמלול רגשות. גם מבוגרים ברובם לא תמיד יודעים להבחין בדקות שמשהו כרגע מעיב עליהם, וזה שהם קצרי רוח, עצבניים או צועקים נובע ממשהו רגשי,

אבל בעצם זה המצב [המשהו הרגשי יכול להתקשר גם למשהו פיזי כגון רעב, אבל בעומקו הרעב גם נוגע למקומות קיומיים]

ומה שחשוב כל כך ללמד ילדים, זה להבין מה קורה בתוכם.

אם הוא מרביץ אפשר להגיד לו, אני רואה שאתה מאד כועס על אחיך, אתה רוצה לספר לי מה קרה?

ואם הוא לא רוצה לספר אפשר להמשיך לתמלל, לדוגמא

להגיד אני רואה שממש ממש קשה לך, אתה ממש רצית גם את אמא/הכדור/לשחק על השטיח

אוי זה לא נעים. לתת חיבוק, ואמפתיה.

כן לשים לב לתגובות של הילד, לדוגמא יש ילדים שכשהם נסערים רגשית

הם יתעצבנו אם ידברו איתם מיד והם צריכים כמה שניות או דקות להרגע, ויש כאלה שזה יעזור להם להאסף ולהתאפס.

בשורה התחתונה תמיד לעזור לו לתמלל ולהבין מה עובר עליו.

במקביל כמובן להדגיש גבולות במידת הצורך.

אתה מאד רצית את המשחק ולכן כעסת על אחותך? זה באמת לא נעים.

אצלנו לא מרביצים, אפשר לבוא לאמא, ואפשר לבקש.

לשאול מה יעזור לו להירגע במידת הצורך.

אפשר להציע גם חיבוק, כוס מים, לשטוף פנים, להרגע בספה או בחדר וכן הלאה.

כלל מפתח לחיים; לחפש את השורש של מה שגורם לילד לפעול איך שהוא פועל, ההתנהגות היא סימפטום

לכח פנימי, כשנדע לזהות אותו ולתת לו מענה לא יהיה צורך בהתנגדות ונוכל גם לתת לילדים שלנו כלים שיפתחו אותם.

אבל חשבתי שלאורך הרבה פחות זמן- כמה ימים עד שבוע כזה .

אבל שומעת פה שיש עוד שחוו את זה באורכי זמן שונים.

אולי תלוי בסוג ההתקן ואולי משתנה מאשה לאשה. בכל מקרה, הייתי הולכ. לבדוק שהוא במקום והכל בסדר

כאבים והכתמות בלי סוף

בסוף התייאשתי והוצאתי

כמעט שנה, כשחזר המחזור.. הלכתי לבדוק והכל היה בסדר, עדיין משוכנעת שזה היה בגלל ההתקן למרות שהיה אחרי זמן

אני רגישה מאוד, וכל דבר שהוא זר לגוף שלי, הגוף מגיב.

ולקח לי זמן. ונבדקתי המון וההתקן לא זז מילימטר אפילו.

ואני כבר לא זוכרת אחרי כמה זמן זה עבר, אבל זה עבר,

ותקופה ארוכה שהייתי עם ההתקן אחכ בלי שום תופעה או שינוי בגוף.. מעודדת אותך לחכות עוד קצת..

וגם לעשות אופניים עם הרגליים בעדינו עוזר 

שלך, זה פשוט סיבים תזונתיים. זה לא חומר כימי שמשלשל.

ואני יודעת שעד שבוע זה בסדר.

מה שאצלי עובד- לעשות עיסוי על הבטן בכיוון השעון

לקפל את הרגליים לכיוון החזה

לשים בסלקל/טרמפולינה, זה תנוחה שגם עוזרת להם לשחרר

התינוק שלי עשה כל ארבעה ימים בערך כשהיה רק על הנקה

עכשיו שכבר מקבל מוצקים אז עושה יותר

וגם הבכור אני זוכרת שהיה עושה פעם בשבוע

אבל אם את רוצה לנסות להקל עליה אז תחזיקי אותה עם רגליים מקופלות

יש גם לחיצות בכפות הרגליים שיכולות לעזור

זכור לי שראיתי את זה פעם ביוטיוב

להחזיק אותה עלייך, תנוחה עוברית עם הגב אלייך

יש אחת על הבטן

יד שנייה מחזיקה את הרגליים בקיפול

תוך 2 דקות זה משחרר לבן שלי

בעיקרון ניסיתי תנוחות ותנועות כאלה כמו שהצעתן ולא עזר. חשבתי שאולי יש איזשהו משהו כמו תרופה שאפשר לתת...

בכל אופן, מקודם נשברתי (גם כי כבר היה לי קשה עם הבכי שלה) וביקשתי מבעלי שייתן לה תמ"ל. נראה אם זה יעזור...

בשתי אצבעות תעסי בעדינות מסביב לטבור, סיבוב אחד.

ובכפות רגליים תעסי מהעקב צורה של ר' הפוכה, ור' ישרה בכף רגל השנייה.

שייווצר מין גשר.

נראה לי עדיף שתגגלי אולי אפילו יש סרטון, אבל אצלנו לפעמים זה עזר מאוד.

וגם- ביוגאיה עזר אצלנו. 

אני מחפשת בעיקר משהו כזה, כי אין לי כוח להתחיל להפשיט אותה בשביל עיסויים...

(בכל מקרה, התמ"ל באמת עזר בעלי החליף לה עכשיו והיא הייתה מלאה מכף רגל ועד ראש...)

זו פרוביוטיקה לתינוקות. מוכרים בסופר פארם, 118 ש"ח לבקבוק. יקר אבל בשבילנו זה היה הצלה.

אנחנו נתנו את זה מגיל 3 חודשים, אבל בהמלצת הרופאה.

ממליצים על זה בדרך כלל מגיל חצי שנה, אבל בגלל שאצלנו היו עצירויות, בגלל סוג אוכל מסויים, היינו נותנים וזה מאוד עזר.

גם עוזר לגזים. 

היא בת חודשיים וקצת.

אז נמשיך להשתמש בתמ"ל כמשחרר צואה

זה עשה אצל הקטנה שלי קסמים!!

ומזה התחלי להאמין שזה עובד והלכתי לקורס קצרצר ברפלקסולוגיה.

לדעתי קיבלתי את ההמלצה פה בפורום...

בלי בגדים או טיטול בחלק תחתון

אפשר גם עם..

להצמיד את הגב שלה לבטן שלך

כשהיא בתנוחות עמידה

לקפל את  הרגליים שלה

כשאת מחזיקה את השוקיים שלה ומצמידה את הרגליים שלה ככה שקצת ילחצו לה על הבטן

ככה כמה שניות ולשחרר ואז אפשר שוב

אצלנו עבד פלאים..

לעשות  את זה מעל הכיור או האסלה כמובן😅

בהצלחה!!

זה אימון חשיבתי/ מנטלי אפשר לומר.

לדעתי זה מאוד עוזר,

אבל זה מסוג הדברים שצריכים לבוא בתזמון הנכון כדי למצות את התהליך ולראות תוצאות.

לגבי קצר מועד או ארוך, האפקטיביות של זה יחסית מהירה (אבל שוב צריך לבוא בראש טוב ועם נכונות ליישם) אבל השינוי הוא לתמיד בעיקרון.

שאני רוצה להגשים בתהליך הטיפול.

אין לי מטרה כזאת, אני פשוט מרגישה בבלבול מאוד גדול ובבאלגן.

ממני לא דרשו לבוא עם מטרה מאוד ספציפית, אבל אני עוד יחסית בתחילת הטיפול אז לא יודעת להגיד לך.

כן תתכונני לזה שיהיו לך ממפגש למפגש שיעורי בית לעשות (יכול להיות לכתוב דברים, יכול להיות לעשות דברים)

משתפת ממיטב ידיעתי, ייתכן שאני טועה - השיטה עצמה נמצאה מחקרית יעילה לכל מיני סוגים של הפרעות, כמו דיכאון, חרדה, ocd וכו. למשל הפרעת אישיות גבולית עדיף לה dbt ולא cbt.

על דברים כמו שאת משתפת לדעתי לא בדקו פשוט כי זה לא מוגדר מאוד… (למשל דיכאון זה מוגדר - פסיכיאטר מאבחן)

אבל בעיקרון זו שיטה שדי מגובה מחקרית שהיא עוזרת. מה שכן - זה פחות חפירות יותר מעשים. אם את מחפשת חפירות אולי כדאי ללכת לטיפול רגשי אחר (כמו פסיכולוג רגיל).

ומצטרפת להמלצה ללכת למישהי עם תואר שני טיפולי וניסיון. 

אלא האם זה רגשי או מחשבתי.

אולי אני טועה, אבל ממה שאני מכירה זה לשינוי תפיסתי ברמת החשיבה ולא ברמה הרגשית.

אולי יש בזה גם אלמנטים רגשיים כמו חיזוק ביטחון עצמי, אבל לא הייתי לוקחת את זה בתור טיפול רגשי.

לגבי אימון או טיפול, לא עומדת על ההבדלים ביניהם האמת.

אבל מהמעו שכן למדתי על השיטה, אני מבינה שהבסיס שלה הוא המחשבות משפיעות על הרגשות (כמו במודל אפר"ת - הפרשנות שהיא בחשיבה משפיעה על הרגש ומכאן על התגובה).

לכן העבודה שעושים בשיטה היא עבודה על המחשבות, אבל בסוף זה לגמרי משפיע על הרגשות.

מן הסתם זה עדיין מאוד שונה מטיפול רגשי (גם כזה לא חוויתי), אבל כן רציתי להתייחס לחלוקה הזו בין מחשבה לרגש.

(ואם כתבתי שטויות אז מוזמנות לתקן אותי. אני באמת לא מכירה לעומק, רק מעט שלמדתי על cbt לפני די הרבה זמן, ובהקשר מאוד מסוים).

לכן לא הייתי לוקחת את זה במקום טיפול רגשי.

אבל אולי זה באמת תלוי מה הסיבה של הטיפול הרגשי.

נגיד אצל הבן שלי שהיה פער בין ההתפתחות השכלית לרגשית, אז לא הייתי לוקחת אותו לזה.

אבל לבת שלי שפחדה שיצחקו על הגמגום שלה זה מאוד עזר.

לא לקחנו טיפול מלא זה היה חלק מהטיפול אצל הקלינאית תקשורת, הטיפול אצלה התחלק 50% לשנות את התפיסה על המצב וקבלה עצמית והחשש מתגובות הסביבה, ואיך מתמודדים עם הביקורת והעצות ההרסניות של כל הנשמות טובות,

ו50% עבודה על השטף.

אז זה כן היה נדבך משמעותי בטיפול הכולל, אם כי אני לא יודעת להגיד אם זה משתווה או נופל מטיפולים אחרים כי אין לי למה להשוות.

בתוצאה הסופית המטרה הושגה וגם אני למדתי מזה המון והרבה עקרונות או טיפים, לא יודעת איך להגדיר את זה, סייעו לי ממש בהתנהלות נגיד עם כל המלחמה, אבל לא רואה איך זה נותן מענה למי שזקוק לטיפול רגשי, אבל אולי כי אני לא מכירה הכל לעומק.

כן, לטיפול ב ocd. לא היה קל אבל עזר מאוד! 

לפני הרבה שנים, בגלל חרדות אחרי לידה, זה דומה לדיכאון אחרי לידה אבל אצלי התבטא בחרדות.

הלכתי לטיפול cbt וקצת שילוב של emdr למשך כמה חודשים בשילוב של תרופה טבעית לחרדות וזה ממש עזר! גם שנים אח"כ השתמשתי בכלים שלמדתי. בעיני cbt הוא לא טיפול שורש אבל מצוין אם את רוצה קצר מועד.

מציינת ששנים אח"כ כן הלכתי לטיפול מעמיק יותר לחרדות שחזרו מטראומת ילדות ולא מלידה. אז הטיפול היה ארוך יותר, משהו כמו שנה וחצי, והיה בשיטת ifs בשילוב emdr והיה שווה כל שקל. היה סוג של טיפול שורש.

צריך לבוא מוכנים לזה רגשית, כי (לפחות במה שאני עשיתי) זה כולל חשיפה הדרגתית לדבר שקשה.

לי זה לא עזר. או כי לא הייתי מוכנה לזה רגשית או כי המטפלת לא הייתה טובה.

אם את הולכת לזה, אז בקשי המלצות אישיות מכאלה שהיו אצל המטפלת.

בהצלחה!

שעובד בגישה

כי יש אנשים שעושים קורס קצר רק בגישת cbt וכבר מטפלים..

ושם לדעתי יש סיכון מאוד גדול

לא יודעת עם איזה קושי את פונה אבל אם את מגיעה לאיש מקצוע טוב בעל הכשרה מתאימה וניסיון, ויש חיבור מתאים בינכם, אז בעזרת השם זה יעזור.

הרבה יותר מטיפול פסיכודנמי (ניסיתי את שניהם).

זה אכן מתמקד יותר בשנוי תפיסה של המציאות וכן בשנוי מחשבתי והתנהגותי ופחות בלנבור בעבר לחפש את הסיבות וכו' שזה שיטה שאני בכל מקרה פחות מאמינה בה ולכן זה התאים לה (במקרים מסויימים זה אכן עוזר..).

בהצלחה!! ואם בא לך לברר יותר בשמחה!

זה לא מתאים לכל מטרה טיפולית

זה נועד לחרדות, ocd מצבים של מניעה בעקבות טראומה, או במצבים מסוימים של דיכאון...

זה יחסית פרקטי

לפי מה שכתבת נשמע שהמטפלת למדה גם את השיטה הזאת אבל לא בטוח שהיא תטפל בך דווקא עם השיטה הזאת...

כי בשביל לעשות סדר בבלאגן גם שיחות יכול להספיק...

עם הנסיון שיש היום- בדיקת מי שפיר אצל רופא מומחה בליווי אולטרסאונד, שעושה את זה באופן תדיר

כמעט ואין סיכון

אני םניצי למה שהרופא המליץ לי. שאולי בכלל יש לו איזה הסכם איתם והוא ממליץ עליהם בגלל שבאו לדבר איתו ולא בגלל אישפזשהי עדיפות.

במיוחד אם גם זכאית להחזר מהקופה אז תבחרי מה שנראה לך שאת רואה המלצות וזהו...

יש תועמלנים רפואיים שהעבודה שלהם זה בין היתר ללכת לדבר עם רופאים, כדי להכיר להם את התרופות שלהם או את הבדיקות שלהם כדי שירשמו ללקוחית דוקא את התרופה הזו או ימליצו על מכון כזה או אחר.

אני פחדתי שלא אוכל לנוח אחרי בגלל הילדים ובגלל שכל הבדיקות יצאו טוב ב"ה החלטתי שלא לעשות.

אבל בהתחלה כן התכוונתי לעשות אפילו שעשיתי ניפט