שרשור נוסף לעניין בודקת טהרהעל הנס

בקשר לשרשור שנפתח והתת דיון שנפתח שם על הצורך בבודקת טהרה

אני קוראת סמויה כאן שנים עכשיו פעם ראשונה שפתחתי שם משתמש כי היה לי ממש קשה עם הנושא הזה

הוא עולה פה מידי פעם בצורה כזו או אחרת

הקושי שלי עם הנושא הוא מאד גדול כי בעבודה שלי אני נתקלת יום יום בנשים שהפנו אותם לבודקת טהרה בצדק או שלא בצדק.

הנושא הזה צריך משנה זהירות כפול פגשתי לא מעט נשים שחוו את זה בצורה מטרידה מאד מאד. וחוו את זה ותארו את זה כתסמיני אונס .פגשתי נשים שאחרי שנים לא היו מסוגלות לדבר על זה. ואני כן מודעת שזה קיצוני ולא כולם יחוו זאת כך.


צריך לזכור שזה עניין פולשני מאד והוא ממש משפיע נפשית על נשים וכשחקרתי לעומק כן היתה לי הרגשה שכשואלים רב ממש תלוי איך שואלים את השאלה וגם מה ההכשרה שהרב עבר וגם כמה הכתפיים שלו רחבות בפסיקה.וההבנה של ההשלכות של פסיקה בענייני טהרה משום שזה ממש לא כמו לפסוק בענייני בשר וחלב,שבת כשרות וכ'ו.

מצטערת,אני יודעת שזה לא מקובל לומר דבר כזה אבל אני ממש מסכימה עם מקרמה .

המקום של נאמנות האישה נדחק ויותר מזה ההקשבה הפנימית של האישה לעצמה נדחקה .

לעיתים נכון יותר להתייעץ לפני שאלת רב עם אישה שמבינה בתחום על מנת להגיע לרב עם שאלה מדוייקת יותר

ולא ההפך .

ונכון הפתרון של בודקת הלכה הוא לדעתי מעולה אבל רק במקרי קצה ולא מעבר. יש השלכות רחבות הלכתיות שמושפעות מכך ויש אפשרות להתיר פצעים פנמיים גם אם אין הוכחה ודאית שראו אותה בעין להמצאות הפצע.וכן זה מופיע בפרוש בסיפרי ההלכה.


והלואי שלא תצא תקלה מידנו.

מעניין, אף פעם לא הייתיים...

אני יודעת שפעם לא היה דבר כזה בכלל

אני הייתירקאני

ולא היה לי כזה נורא...

לא כולן חוות את זה בצורה טראומטית

כל אחת שתעשה מה שטוב לה...

לא כל-כך מבינה על מה הדרמהשושנושי

לי אישית יצא לבקר אצל בודקת ממש לאחרונה, לראשונה אחרי כמעט 10 שנות נישואין (הביקור הזה היה מבחינתי בגדר נס.. אם לא זה - הייתי כנראה נשארת אסורה לעוד תקופה ארוכה)

הייתה חויה טובה ולגמרי נעימה

כמו בהמון תחומים בהלכה יש הבדל בפסיקה בין רבנים שונים

כל עוד זוג התייעץ עם הרב שלהם וזו הייתה ההנחיה שלו -

לא רואה שום עניין לדון בהאם זה כן או לא נכון.

השרשור הזה לדעתי חוץ מלגרום לאותה אישה שהלכה ממש בשמחה לבודקת - חוץ מלהעלות לה עכשיו תחושות שליליות על הנחייתו של הרב - לדעתי לא ייצא מזה כלום

מסכימה איתך ממשרקאני

פתאום כשקראתי ניסיתי להיזכר בתחושות רעות שלא היו...

מבחינתי זה היה קרש הצלה כדי שאוכל לטבול

היה הייתה נחמדה ומתחשבת והכל היה בסדר...

 

ברור לי שאם הייתי קוראת כאלה תגובות לפני כן לא הייתי מעיזה ללכת אליה וחבל...

רק לספר על עצמי ידעתי... בתור "מתמודדת טהרה",אמהלה

אם לא בודקת, בהרבה מקרים לא יכלתי לטבול.

יש לי עבר של דימומים בין ווסתיים

והחלום של הרב בכל פעם שהוא שולח אותי לבודקת זה שהיא תצליח למצוא לי פצע שיתיר לי לטבול....

לפעמים עלה בידינו ולפעמים לא

אך אף פעם בכל כמעט 20 שנות נישואיי ואין ספור בדיקות אצל בודקת

לא חוויתי את זה כהטרדה או חלילה אונס

זה תמיד נחווה אצלי כנס ההצלה שלי

וגם כשאמרו לי לא... יצאתי בהרגשה שעשיתי כל מה שיכלתי והקב"ה אמר עדיין לא.

אז רק הראיתי את הצד השני של הסיפור, יש גם כאלה

את צודקת אבל רציתי גם להביא צד נוסףעל הנס

שלא מדובר עליו ונתקלתי בו באופן אישי

ולא פעם אחת

כשזה תלוי בגישה שבאים לזה זה משפיע

ותלוי בבודקת עצמה מה לעשות שלא כולן רגישות ?

למרות שאני בטוחה שרובן מקסימות

ונתקלתי באלף גישות לנושא הזה

היה לי חשוב ממש להביא קול נוסף של נשים שחשו מזה יותר קושי מאשר הקלה או עזרה.

ולא כולן מסוגלות לבוא ולומר מה שהן מרגישות

אני פשוט חושבת ולכל אחת יש קושי בדבר אחר אחת בשבילה זה הצלה וזה בסדר גמור והשניה בדיוק ההפך

היא תעדיף לחכות חודש פלוס העיקר שלא תצטרך לעבור דבר כזה שוב .


נתקלתי במקרים גם בקצון השני

העניין הוא שהקול שאת הבאת הוא הקול הנפוץ פה בפורוםאמהלה

וזה נותן את התחושה שמי שכן הולכת לבודקת עושה משהו מיותר/מזיקה לעצמה/לא שומעת לרבנים ה"נכונים" וכן הלאה.

כך בכ"א אני חוויתי את זה בתקופה הקשה שלי.

אני רק אומרת שחשוב להציג את כל הצדדים, רק צריך להיזהר לא להלחיץ/להפחיד מצד אחד אך גם לא לפגוע ולהנמיך את הצד השני.

אבל יש מקריםאפונה

שבהם אשה בהחלט יכולה לטבול

כלומר מקרים שאפשר לפתור בכלים הלכתיים קלאסיים

אבל ברגע שבודקת הפכה לברירת מחדל - חלק מהרבנים כבר לא מתירים ללא בודקת ואז נשים שלא מעוניינות ללכת לבודקת נאלצות לדחות את תהליך הטהרה גם במקרים כאלה.

כשרב שולח לבודקת זה בד"כ אחרי שהוא לא הצליח להתיראמהלה

בעצמו. לא על כל מראה שולחים לבודקת.

רב שמספיק מבין בענייני מראות יודע להבחין בין פצע ודאי לדם שלא ברור מה מקורו.

 

ככה זה אמור להיותאפונה
בפועל יש מקרים, כמו בשרשור הקודם - אשה מגיעה עם כמה עדים עם כתמי דם זהים באותו מיקום (מקרה קלאסי לפצע, מופיע בשו"ע) ובמקום להסתפק בזה ולתלות בפצע כפי שכותב השו"ע הרב שולח לבודקת.
יש הרבה רבנים שישר שולחים לבודקתפפצלשית
לא קראתי את השרשור הקודםאנונימית בהו"ל

אבל מה שתיארת קרה לי. סדרה של בדיקות טהרה שהסתבכו ויצרו אצלי טראומה מאד גדולה עם השלכות מאד קשות. תסמינים של פוסט טראומה. ביעוטי לילה. התקפי חרדה. דיכאון. קושי מול הדת והממסד הרבני שגרם לי לכל זה, איך שחוויתי את זה. וכמובן קושי מאד גדול ברמה הזוגית. לקח לי שנים והרבה מאד שעות טיפול כדי להתגבר על זה... אז ברור שזה לא קורה ולא יקרה לכל אחת. אבל מה שתיארת קורה ומי שמפנה לבדיקת טהרה (מדריכות כלה, רבנים ובודקות עצמן) צריך להיות ער לסיכון שזה עלול להביא. היום אני כמוך חושבת שזה פתרון מצוין כשאין פתרון אחר. לא לכתחילה ולא כדבר גורף.

נכון ולכן חושבת שצריך משנה זהירות בזהעל הנס
וחיבוק על החויה זה לא פשוט בכללעל הנס
אני חושבת שחשובשלומית.

שהאישה תבחר מה מתאים לה ואם היא רוצה ללכת לבודקת

בלי יותר מדי דרמה.

נשים שחוו את זה כתסמיני אונס זה ממש מזעזע וכנראה אולי:

א. הלכו לבודקת מאוד לא רגישה (מאמינה שהרוב לא כאלה)

ב. הלכו שלא מרצונן

 

יש נשים (ואני ביניהן) שפחות מתאים להן להיחשף בפני בודקת ולכן כאשר הרב מעלה את האפשרות- יכולות להחליט שלא ללכת

וזה משתנה בין מקרים מה הדחיפות ומה ההבדל בין עם בודקת/ בלי בודקת אבל יש נשים שזה ממש מציל אותן.

 

בעיניי חשוב שהאישה תכיר את ההלכה, תתייעץ עם רב, תשאל על אופציות נוספות במידה והיא נרתעת מהאופציה של בודקת, ותחליט לבסוף מה הבחירה שלה בכל סיטואציה.

 

הפיכת השיח נגד התופעה של בודקות באופן רחב וכולל בעיניי אותו דבר כמו הרבנים שדוחפים על כל דבר ללכת לבודקת: 

חוסר שיקול דעת והפיכת העניין למשהו שלילי בפני עצמו.

 

חושבת שכדאי לשים את העניין במקומו, בלי הפחדות מוגזמות ושכל אחת תחליט מה מתאים לה בכל סיטואציה

צודקתעל הנס

נכון  מאד

אבל לא כל אחת מסוגלת להגיד את הקו האדום שלה

אין פה הפחדה אלא יותר להביא צד נוסף בנושא.

כי כשאני פוגשת מישהי שמספרת לי על חויה כזו זה הלב פשוט מתכווץ

אני גם פוגשת את הצד ששמח שיש לו את הפתרון הזה וזה נהדר

אבל עדיין אישה צריכה להיות במודעות כלפי עצמה ולדעת את הגבולות שלה

מה לעשות שיש כאלה שמאד רגישות ?

מסכימה שאישה צריכה להיות מודעתשלומית.

לגבי עצמה.

אבל אי אפשר בגלל כאלה שהן מאוד רגישות להכתים פתרון שלנשים אחרות הוא מצויין.

מי שמאוד רגישה- כדאי שתכיר את עצמה, ותדע להיות זהירה יותר בסיטואציה שעלולה לפגוע בה.

 

ובנוסף מצטרפת לאלו שאמרו שכדאי ומומלץ שאישה תכיר היטב את גופה ואת ההלכה וכך להמנע מטרטור מיותר.

קרה לי פעם אחת שרב (שאני מכירה אותו כמחמיר במיוחד) המליץ לי ללכת לבודקת טהרה ומאיך שקראתי את הסיטואציה היה ברור לי שזה מיותר, הסברתי לו למה והוא הבין.

 

אישה צריכה להרגיש בטחון בסיסי קודם כל לגבי הגוף שלה ואח"כ לערוך היכרות בסיסית-מקיפה (כלומר, לא ללמוד מראות אבל בהחלט לדעת היטב מה כתוב בדרכי טהרה או בספרים שלפיהם היא נוהגת) ומהעמדה הזו לבוא לשאול

כנראהoo
שרוב הנשים שחוו טראומה מבודקת הן נשים צעירות ותמימות שבקושי הכירו את גופן ואפילו לא חשבו להביע את דעתן אם הן רוצות או לא.


לשלוח אישה כזו לבודקת זה יותר מדי נפוץ והופך את הפתרון הזה לבעייתי

אני רק חיייבת להגיד שקושי להחשףמקרמה

בבדיקה גניקולוגית לצורך הלכתי זה לא 'מאוד רגישות'

(בעיני ההיפך.. לקחת חשיפה כזאת כדבר פשוט זה כהות חושים)


ובעיני החשיפה פה היא לא הנושא.

זה רק ההשלכות

אלא הפקעה של כלי הלכתי שהיה מצוי בידיים של הנשים לגורם חיצוני

והפיכתו לברירת מחדל


זה קצת מזכיר לי בהשאלה את ההשתלשלות של לידות עכוז...

בהתחלה ניתוח קיסרי היה רק שלא הצליחו לילד עכוז.... ואז הוא כבר הפך להיות מדיניות לכתחילה ברוב בתי החוחים והיום כבר אבדה המיומנות ליחד עכוז..  היא נשארה אצל מעטים ממש

אנחנו מתקרבים לנקודה שהמיומנות של רבנים לתלות מראה בפצע על סמך עדות של אישה הולכת לאיבוד והם 'פוחדים' לקחת על כך אחריות ושולחים לבודקות כי זה קיים. אז למה לא?

בעצם השתנו כללי המשחק ואחת ההשלכות של זה שלאותן נשים 'רגישות' בקרוב כבר לא תהיה אלטרנטיבה והם יאלצו להתישר עם כללי המשחק החדשים או לספוג את ההשלכות


ובעוד כמה שנים את תשמעי מדריכות גלות מדריכות כלות צעירות ששוה לעשות את המאמץ הזה גם במחיר של אי נעימות והן רק ירוויחו מזה וזה לטובתן

והם ילכו... גם במחיר קשה


הדרך ל#@@! רצופה כוונות טובות

יש פהoo

גם את נושא החשיפה

וגם את האחריות שלא לוקחים


אני לא חושבת כולן תלכנה לבודקת, יש נשים שיתנגדו וימצאו פתרונות אחרים ויש שיסכימו לעשות מה שאומרים להם.

אני לא חושבת שזה הניסוח הנכוןשושנושי

של לעשות מה שאומרים לי - ממש לא

אני ממש לא אחת כזאת שתעשה כל מה שיגידו.. זה קצת מקטין את הנשים שבוחרות - מבחירה! ללכת לבודקת

 

אותי אישית אף אחד לא הכריח

בחרתי ללכת כי ידעתי שככה אוכל להיטהר מהר יותר, שווה לי לעשות את המאמץ בשביל זה.

נשים אחרות יבחרו לא ללכת ולשלם את המחיר של לחכות יותר זמן..

קבוצת נשים נוספת תבחר להיכנס לדין ודברים עם הרב כדי להוכיח לו שאין צורך בבדיקה

 

כל האופציות כשרות וראויות

כל אחת בוחרת מה לעשות

לא הכריחו כאן אף אחת

 

אם יש כאן אחת שכן דחקו אותה לפינה כדי שתעשה זאת - יש לה כמה בעיות סופר קריטיות לפתור מעבר לעניין הבודקת.

כתבתoo

׳בחרתי ללכת כי ידעתי שככה אוכל להיטהר מהר יותר׳


ככה אמרו לך, שככה תוכלי להיטהר יותר מהר.

בחרת להאמין בזה.


לא הכריחו אבל שלחו נשים חסרות ניסיון שלא חשבו שהן צריכות לומר או לחשוב משהו אחר. לא אין להן בעיה, הן פשוט היו חסרות ניסיון, עכשיו הן כבר לא חסרות ניסיון עם מחיר כבד.

ומה רע בזה שבחרתי ללכת כדי להנות עם בעלי מוקדםשושנושי

יותר?

במיוחד שזה באמת מה שקרה. הלכתי וטבלתי למחרת במקום לחכות עוד שבוע שלם!

זו בחירה מדהימה ואני מודה על הרגע שהחלטתי לעשות את זה.

אני באמת לא רואה בעיה בהליכה לבודקת במקרה ואין פתרון אחר (פה נשאלת השאלה האם באמת אין פתרון אחר. נשמע כאן מנשים שהולכות לבודקת בכל שני וחמישי - אכן תמוה)

לא רעoo
בחירה שלך


אולי יכלת לטבול בלי בודקת


הרע לא נמצא אצל מי שרוצה ושמחה שהיא הלכה, אלא אצל מי שלא רוצה ללכת או שהלכה וחוותה חוויה קשה


אם לא חווית כנראה תתקשי להבין

צודקת. אני באמת מתקשה להבין שושנושי
השאלהתקומה

היא לא האם זה עשה לך טוב באופן אישי, הדיון כאן לא אמור להיות אישי.

הדיון כאן הוא על גישה. האם אנחנו מוכנים לעשות שימוש בכלי רפואי, עבור צורך הלכתי.

אני מאמינה לך ולאמלה שזה עשה לכן טוב. שזה לגמרי מבחירה שלכן מתוך מודעות.

אבל "ההלכה" כמו שאני תופסת אותה, היא משהו שמנחה אנשים ונשים איך לנהוג. לכאורה היא "מעלינו", וכמובן שאני משתמשת ביכולת לי להבין וללמוד, אבל בגדול אני מקבלת את ההלכה כמו שהיא. ומקיימת אותה גם אם היא לא תמיד נוחה לי.

האם זה לגיטימי, להורות לנשים לבצע בדיקה רפואית, כהנחייה הלכתית?

האם אין כאן "מאזן כוחות" לא הוגן?

של הלכה מול אישה שרוצה לקיים את ההלכה ותעשה מה שאומרים לה?

וגם אם יש לה בחירה, מה המשמעות של בחירה אם האפשרויות הן "תבדקי ותהיי מותרת" לבין "אל תבדקי ותהיי אסורה"? יש כאן מערך שיקולים לא כל כך הוגן, ומאזן כוחות לא שווה. ולכן כגישה צריך מאוד מאוד להיזהר כאן. בטח כשמדובר על חשיפה כל כך אינטימית

השאלה בסוף היא גם אישיתoo
אם יהיו הרבה משים שלא יסכימו, זה לא תהיה הנחיה נפוצה. הלכות נקבעות גם לפי המצב בשטח ואם הן לא מתקבלות אז מחפשים פתרונות אחרים, להלכה יש מרחב גדול.
ברמת הגישהשושנושי

כאופציה אחרונה - אני ממש לא רואה בזה בעיה.

מי ישמע זו הפעם הראשונה שפוסקת רגליים לאישה זרה..

 

לא אומרת שצריך לשלוח על כל שטות,

בנוסף צריך ללמד את הנשים לדעת לזהות בעצמן מה קורה שם בפנים

בתור אופציה אחרונה אם עדיין לא מצאו פתרון - ללכת לבודקת זה פתרון מבורך. במקום לספור שוב ושוב ושוב מחדש - הנה לנו בהרבה מקרים פתרון מיידי לטבילה

המשפט שלךתקומה

"מי ישמע זו הפעם הראשונה שפוסקת רגליים לאישה זרה" הוא בדיוק חוסר ההבנה מה ההבדל בין לעשות זאת לצורך רפואי, לבין לעשות זאת לצורך הלכתי.


זו פעולה *רפואית*, *פולשנית*. אני אישית שונאת את זה.

כשהייתי בהריון, זה פשוט עייף אותי נפשית. אבל עשיתי כי צריך.

אחרי הלידה חשבתי שסיימתי עם זה, ולא! שאריות שלייה. בדיקות נוספות.

ולא, אני לא חריגה. זה טבעי ונורמלי לא לרצות להיחשף ככה.

אני לא מתנגדת לבדיקות כשהן נצרכות.

אבל ממש חשוב להבין שזו בדיקה רפואית לכל דבר.

זו חשיפה אינטימית.

צריך לשים לב לפני שהופכים את זה למשהו הלכתי.

ושוב, אני לא נגד באופן גורף.

אני כן חושבת שממש חשוב לשים לב לא להתייחס לזה בהינף יד כ"עוד משהו"

זה לא עוד משהו.

זו לא פרקטיקה הלכתית שהייתה מקובלת בעבר

זה מערבב לגמרי בין הרפואה לבין ההלכה

זה מעמיד נשים במצב לא נעים

ולכן צריך לשקול היטב לפני שנכנסים את הדבר הזה לסל הכלים ההלכתי.

קודם כל -שושנושי

צר לי על החוויה שעברת. נשמע באמת לא נעים לעבור את זה.

 

אני חושבת שההבדל המהותי כאן זה איך כל אחת חווה בדיקה אינטימית.

אני כנראה פשוט התרגלתי.

אני לא רואה שום בעיה בלפסק את רגליי פעם אחת נוספת.

 

(כותבת כבוגרת טיפולי פוריות שעברה בדיקה וגנילית בחישוב מהיר מעל 50 פע')

 

אני דיי מרגישה שטוחנת כאן מים. העיקר הבנו אחת את השנייה

שוב מציינת כדי שדבריי לא יצאו מהקשרם-

אני מדברת על הפניה במקרים מאוד חריגים בהם לא נמצא פתרון ולאישה עצמה ניתנה האפשרות לבחור מה לעשות..

 

נ.ב.

כמה נחת אנחנו מביאות עכשיו לבורא עולם

אשכרה בזמן הפנוי אחרי שהילדים סופסוף נרדמו אנחנו עוסקות בשיח על הלכה. 

עוד בהלכות כאלה חשובות

פשוט מדהים!

 

 

 

ואם היית יודעת שיש לרב דרך להתירמקרמה

והיא לא כוללת בודקת

היא לא דורשת ממל שום דבר מעבר למה שכבר עשית

היא דורשת רק שינוי תפיסתי


גם היית בוחרת בכך בכזאת קלות?


אני הראשונה שתגיד שתמיד יש בחירה!

אבל לפעמים המחיר של לא לבחור בדרל מסוימת גדול מידי

אז אנחנו מעקמות את הפה, סותמות את האף

ובוחרות


אבל ככה בדיוק מתבססות מוסכמות

שהופכות כבר את האלטרנטיבות ללא רלונטיות

הרב שלנו ספציפיתשושנושי

אני יודעת מניסיון העבר שהוא ממש לא שולח - אם יש ברירה אחרת (לפני שנים היה לי באמצע 7 כתם על העד - הרב בלי לראות את העד שאל את בעלי אם היה כאב בזמן הבדיקה - אכן היה ולכן באותו רגע החליט שזה פצע..)

אני סומכת על הרב שלי ויודעת שהוא לא שולח על כל שטות.

לכן בפעם הזאת שהייתי שלושה חודשים מהלידה ועדיין לא הצלחתי להיטהר - לא היה מנוס מבודקת. כי העד כולו עם הפרשה אדומה. את מבינה שדבר כזה לא משנה כמה בקיא הרב יהיה זה משהו שלא יתירו, נכון?

בתור אופציה אחרונה זה הרגיש לי נכון - אגב, זו גם הנחיה שקיבלתי בשיחה עם יועצת מנשמת. הגישה של נשמת כן יותר ליברלית - גם הם נפלו לזה?

 

בשורה התחתונה,

אני אישית ממש לא חוויתי את זה בתור הנחיה רווחת

אני מקווה שככה מתנהגים כל הרבנים כי נשמע פה ששולחים נשים לבודקת על כל שאלה.. 

 

 

היום אין סיכוי שאלך לבודקתמקקה

אבל בתחילת נישואי אין לי ספק שאם היו מורים לי כך בנשמת או מכון פועה הייתי הולכת

כפי שהלכתי לסקסולוג גבר ולא ידעתי לשים גבול

כפי שהלכתי לפיזיותרפיסטית רצפת אגן להתאמן בנוכחותה והחוויה הייתה לי נוראית אבל ככה הרופא אאמר.

היום לא הייתי הולכת. אבל אז הייתי צעירה וחלשה ובעמדת נחיתות ולא ידעתי רבע ממה שאני יודעת היום

ממש לא היו לי בעיות סופר קריטיות לפתור כהגדרתך.

כתבת בעצמךשושנושי
עבר עריכה על ידי שושנושי בתאריך ט' בכסלו תשפ"ה 18:50

היית צעירה חלשה ובעמדת נחיתות - זו כבר בעיניי בעיה שצריך לטפל בה..

אולי הקשיים האלה שציינת הם אלה שהפכו את הסיטואציה למשהו שחייבו אותך ללכת אליו ככה שלא עשית את זה מבחירה בלב שלם?

 

בדיוק לזה התכוונתי - אם יש אישה שדוחקים אותה לפינה כדי שתעשה זאת - זו בעיה רצינית והיא כנראה לא פוגעת בחיים רק במקרה כזה אלא בעוד מלא.. 

 

חיבוק כל החוויה שעברת

כואב מאוד לקרוא את זה ❤️

 

אבל אתתקומה

מבינה שזו הבעיה? כי ההלכות האלו הן לכל הנשים. אז מה, הרב אמור לבדוק האם זו אישה חזקה שיודעת לעמוד על שלה לפני שהוא שולח לבודקת?

וזה לא שמישהו דוחק אישה לפינה שתעשה את זה במודע, לפעמים עצם זה שהרב (סמכות) אומר ללכת לבודקת, זו הדחיקה לפינה, בלי שום כוונה רעה.

בעיה רצינית, מסכימה איתךשושנושי

יש לך רעיון אחר איך אפשר להתיר נשים עם דימום

דימום שאין עליו שום סימן המעיד על כתם כמו שהיה אצלי


 

אשמח באמת לדעת מה את מציעה חוץ מלהתחיל כל פעם לספור מחדש


 

באמת אשמח לשמוע


 

אגב, שאלתי את אמא שלי שבת קרוב ל 80 מה היה בצעירותה - היא טוענת שבזמנים שלה אם לא היו סימנים ברורים לכתם נשים באמת היו אוכלות אותה עם פרק זמן אסור בלתי נגמר

היא דווקא ממש מתלהבת מהפתרון של הבודקת..


 

(בעבר גם היו הרבה פחות שאלות כי הנשים היו יותר קשובות לעצמן, נחו בזמן וסת. נתנו לגוף להתנקות בצורה אופטימלית. גם לא היו אמצעי מניעה שהיום הרבה מאוד שאלות מתרחשות כתוצאה מזה.. גם בזמן הנקה היא אומרת שנשים היו נקיות לגמרי למשך כל הזמן ההנקה בניגוד למה שקורה היום.. הנשים יותר חלש, אוכל יותר מעובד והתותאה בהתאם)


 

אחרי הכל - אשמח באמת לשמוע מה ההצעה שלך במקרי קיצון שלגצרי קיימים ועליהם אני מדברת.

 

כל הדיון התחיל על מקרים שהם ממשעל הנס

לא קיצון .הדגשתי זאת בהודעה הפותחת

ברור מאליו שזה פיתרון נכון במקרה כמו שהיה לך .

ואני מבינה שלא נתקלת במקרים אחרים .

אני לעומת זאת נתקלת כמעט יום יומית בנשים ששלחו אותן לבודקת טהרה כשהיה אפשר למצוא פתרון אחר.

נתקלתי בנשים שהעדיפו לחכות חודש ויותר בגלל חוויה שלילית שעברו ללא צורך

וזה לא משנה עם הן יודעות לעמוד על שלהן או לא.או שנלחצות כי כך אמר הרב וזה ההלכה וכו'


לאורך כל ההודעות שלי כתבתי שאני מדברת על מקריםשושנושי
חריגים וממש לא על מקרים ששומעת עליהם כאן לראשונה ששולחים לבודקת בכל שני וחמישי - תגידו לי בבקשה שזה לא נכון כי זה נשמע מוגזם ברמות. 
הלוואי שהרב שלך היה עונה לכולןעל הנס

ובדיוק בגלל זה פתחתי את השרשור

אני דווקא התרשמתי מהרבנים ששאלתיפרח חדש

ששלחו אותי לבודקת רק כשבאמת לא היתה ברירה.

הרב שאל אותי שאלות לנסות להבין אם אפשר לתלות בפצע, ולא הצליח 🤷


ואז הלכתי לבודקת ושם היא מצאה פצע והיא גם אמרה שיתכן וזה בכלל לא מקור הדימום, יותר היה נראה לה שלא

אבל בשביל הרב ומבחינה הלכתית זה הספיק כדי להתיר עד עם אדום בבדיקה של יום השביעי (אחרי לידה ומלא זמן אסורים)

אממתקומה

כתבתי גם למטה, שאני חושבת שיש מחיר לכל צד.

אני לא עושה אידיאליזציה לגישה שאומרת לא לשלוח לבודקת, כי אפשר תמיד להתיר בכל מקרה.

אני בעיקר אומרת שצריך להבין את המחירים לכאן ולכאן.

אני לא שוללת בודקת באופן מוחלט, כמו שאת ואמאלה כתבתן, אצלכם זה היה בסדר גמור ועזר לכן מאוד.

אני כן חושבת שיש לזה מחיר. מחיר לעירוב של הלכה ורפואה, מחיר לחשיפה שנשים עוברות בהקשר הזה, מחיר של ה"סמכות" שדורשת חשיפה, כך שהנשים למעשה במצב פגיע יותר מול היכולת שלהן להסכים או לא. האם התרת אישה לבעלה שווה את המחירים האלו? יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. אבל צריך להתייחס למחירים האלו בכובד ראש.

מצד שני, אפשר לא לשלוח לבודקת. ואז נמנע את החשיפה הזו, ואת הערבוב הזה. אבל זה יכול להיות במחיר שיש מקרים שלא יהיה אפשר להתיר, כי לא נדע האם זה פצע או לא. האם המחיר כאן שווה את זה? שוב, אין לי תשובה חד משמעית. אבל צריך להבין את המשמעות של בחירה לכאן או לכאן, ולהבין שזה לא כל כך מוחלט.


וכן אני חושבת, שמאוד חשוב להסתכל על זה במבט על. על ההשלכות הכלכליות של זה, ולא רק בהקשר של תועלת עבור זוג ספציפי

*כלליותתקומה
לא כלכליות (בסוף)
אני חושבת שרוב מי שכותבת פה נגדOcd טבילה

לא מדברת על מקרי קיצון קיצוניים ביותר.


אבל שאלתי בעקבות הדיון הזה בודקת טהרה באזורנו כמה נשים מגיעות אליה בממוצע בחודש. היא לא הבודקת טהרה היחידה פה.

היא שאלה אותי אם התכוונתי כמה בממוצע ביום....

וענתה שאת חלקן שולחת בלי בדיקה כי אומרת לאישה שהמידע שהיא אומרת מספיק בשביל לקבוע מעל לכל ספק שיש לה פצע.

בעיני התשובה שלה מזעזעת ומדגישה לי למה אני כל כך מתנגדת לבדיקות כאלה.

(מעבר לרגישות האישית שלי עם זה)

ואני עוד מחזיקה מהרב פה כרב שלא ממהר לשלוח לבדיקות כאלה...


צריך פה שינוי דו כיווני-

גם של נשים שיסמכו על האינטואיציה שלהן, ואם הן מכירות את הגוף ויודעות שיש פצע יגידו את זה בפה מלא (ואת זה צריכה ללמד גם את עצמי) וילמדו לפרט את המידע הרלוונטי (כאב, יובש וכו׳) בעת שאלת רב.


וגם של רבנים שלא ימהרו לשלוח וינסו את זה כמוצא אחרון.

וואו זה פשוט נוראעל הנס

אני חושבת שבלי קשר מדריכת כלות צריכה ללמד נשים להיות קשובות לעצמן יותר על מנת שלא יקרו מקרים כאלה.

וגם להכניס את האפשרות של להתייעץ עם אשת הלכה לפני ששואלים רב.

פשוט מודעות

אני רוצה להוסיף עוד משהועוד מעט פסח

כתבת שנשים שחוו את הבדיקה כחוויה קשה הן נשים שהלכו לא מרצונן או הלכו לאישה לא נעימה. 

אני חושבת שעוד מאפיין הוא שבסוף הן יצאו בלי אישור להיות טהורות.

 

אני חושבת שאחת הסיבות שהחוויה האישית שלי היתה גרועה, למרות שהלכתי מרצוני החופשי לאישה שנחשבת מקסימה- היתה תחושת ה'עברתי את כל זה וזה אפילו לא הועיל'.

מאמינה שאם הייתי יוצאת בסוף עם אישור לטבול- החוויה היתה נתפסת בעיניי אחרת.

אבל ללכת לאישה זרה, לתת לה לחטט לך בגוף ולהכאיב לך (כי מרוב רצון טוב למצוא לי פצע, היא כמעט פצעה אותי)- וואלה, יכול להיות משתלם אם בסוף הייתי יכולה לקבל חיבוק מבעלי... 

אבל אותו דבר הוא סיוט טראומתי אם זה לחינם.

 

(לא קראתי את השרשור עליו אתן מדברות אז אין לי דרך לבדוק האם ההשערה שלי נכונה ויש מתאם בין הדברים. אבל על עצמי לספר ידעתי...).

לא בהכרחעל הנס

היו גם נשים שיצאו עם אשור שהן טהורות פלוס טראומה. יש כאלה סתם חוסר נעימות אבל יש כאלה שממש חוו טראומה קשה.

וכן כל אישה שונה בזה

אנונימית שכתבה למעלה, במקרה שלי הרב דווקא התיראנונימית בהו"ל

ועדיין שילמתי על סדרת הבדיקות הזאת בריבית דריבית ובדיעבד היה עדיף בהרבה להישאר אסורים מאשר לעבור את זה

יש עוד אופציה (לצערי נפוצה יחסית)מרגול

של נשים שנפגעו מינית בעבר. לצערנו זה כולל חלק לא מבוטל מהנשים, כמובן ההשפעה על ההווה של כל אחת היא שונה, אבל זה בהחלט יכול להוות טריגר.

כמובן גם בדיקה אצל רופאת נשים יכולה.

השאלה שבעיניי צריכה להישאל (הן על ידי האישה והן על ידי הרב) היא - האם אפשר להתיר בצורה אחרת? האם אני יודעת להעיד על עצמי שזה פצע? האם הרב עם מספיק אינפורמציה כדי שיהיה אפשר לפסוק בהתאם?

נכון מאודעל הנס

זה מה שניסיתי להסביר ויש מצב שיצא קצת עקום

ומה שאני חושבת שהשאלה הפנימית הזאת של מה אני מרגישה וחושבת נפגמה לחלק מהנשים ויצרה חוסר ביטחון במה שאני מרגישה ויודעת.

וכן לעיתים השאלה של מישהו מבחוץ יכולה לערער נשים גם אם השאלה מוצדקת והכרחית.

ועדיין אני מסייגת כי יש הרבה נשים שזה פשוט עזרה גדולה בשבילן.


אותי לא לימדו שאפשר להעיד על עצמי שיש פצעהמקורית

והלכתי למדריכה 'נחשבת'

ז"א, מבחינתי, אם יש נשים שלא יידעו לזהות אם יש פצע ויבחרו ללכת לבודקת - זה בסדר ממש וזכותן. כמו שיש מקרים שבהם אולי לפי עדות האישה אי אפשר בוודאות לתלות בפצע, והן לא רוצות ללכת, וזה בסדר מבחינתן

אבל הידיעה הבסיסית הזו של להעיד על עצמי, לא הייתה קיימת אצלי בכלל וזו בעיניי בעיה בפני עצמה. כי גם אם יש נשים שהחוויה הייתה להן טובה והיו מוכנות לעבור 'אי נוחות' מול בודקת בשביל החיבוק/ להיות מותרות, יש נשים שלא רוצות לעבור את זה (כמוני) והן לא נפגעות תקיפה מינית, פשוט מעדיפות שלא לעבור את זה וזהו. ורק אחרי שסירבתי בכל תוקף להצעה ללכת, הרב התיר..

בקיצור, לדעתי זו אופציה שהפכה שכיחה מדי ואני בלי נדר לא מתכוונת ללכת לבודקת

אני חושבת שזאת הנקודהאפונה

נשים פוחדות או לא יודעות שמותר להם לקחת אחריות, ולכן שואלות את הרב שאלות שהתשובה עליהן מופיעה בפירוש בספרי הלכה פופולריים, כלומר שאלות שאשה שעברה הדרכה הלכתית אמורה לדעת לענות עליהן בעצמה.

הרב לא יכול להעיד במקום האשה ולכן הוא שולח לבודקת.

דייקת מאוד את מה שאני מנסה לכתוב מהצהריים ללאOcd טבילה

הצלחה.

זה פשוט הפך להיות פתרון קל ושכיח,

במקום להישאר פתרון למקרי קצה נדירים שאין דרך אחרת להתיר.

וזה מה שמעורר בי התקוממות נגד זה...

אין לי בעיה שאישה תבחר ללכת לנסות להיטהר.

יש לי בעיה שזאת לא האופציה האחרונה, ולפעמים קל יותר פשוט לשלוח לשם במקום להסתכל על התמונה הרחבה ולהתיר דרכה.

בעניין זה - מצרפת מאמר של הרבנית ד״ר חנה אדלרמרגול
בודקות טהרה: צורך הלכתי או בדיקה שנויה במחלוקת, מאת: הרבנית ד"ר חנה אדלר לזרוביץ' - מגזין גלויה


מי שמתאים לה מוזמנת לעיין… בגדול היא בדעה דומה לשלך… (היא רופאת נשים ורבנית)

אניoo

הייתי אצל בודקת וזו היתה חוויה מאד לא נעימה

זה היה הטריגר מבחינתי להפסיק לשאול על דימומים

הרגשתי שלא נכון עבורי כל הפולשניות הזו מטעם דקדוק הלכתי

הבעיהתקומה

בפרוצדורה הזו, היא שזה כלי רפואי לצורך הלכתי.

ולפעמים ה"הלכה" או רב, נחשבים כסמכות שאי אפשר לערער עליה. ולכן כאשר מערבים פרוצדורה רפואית פולשנית כצורך ומגדירים אותו כצורך הלכתי, זו עלולה להיות בעיה, כי מול ה"סמכות" לא תמיד נשים ירגישו בנוח להגיד לא.


וזה יכול להיות באמת כלי נהדר, כמו שיש כאן כאלו שמעידות שהוא עזר להן מאוד והן לא הרגישו עם זה בעיה.

אבל הדברים האלו לא נבחנים במקרים ספציפיים, אלא כגישה כללית.

ולכן השאלה שצריכה להישאל כשבאים לדון בזה, היא לא האם לאישה כזו או אחרת הייתה חוויה נעימה או לא. אלא מה אנחנו חושבים כ*גישה כללית*, על הנחייה הלכתית שאומרת לאישה להיחשף לאישה אחרת.

כאן טמונה הבעייתיות בעיניי, וכאן עולה השאלה.

וגם מי שאומרת שעבורה זה היה בסדר גמור, צריכה להכיר את הבעייתיות בשימוש רפואי עבור הלכה. וגם מי שאומרת שלא צריך להשתמש בזה, צריכה להכיר בזה שהמשמעות של זה היא שיש פעמים שזוגות ימשיכו להיות אסורים.

בסוף אבלזברה ירוקה

צריך לדעת שבזכות הץפקיד הזה נוספו הרבה ימי אהרה בעולם

דברחם שפעם לא היה...


ונכון שזה יכול להוות טראומה, אבל בדרכ זה לא...

זה בדיוק כמו כל בדיקה גניקולוגית שכל אישה עוברת כמה וכמה פעמים בחיים

אני אוסיף משהו שאולי צריך להבהירמקרמה

ברור לי מעל כל ספק שאין פה  איזשהי כוונות רעות

לא של רב ולא של בודקות

ברור לי שהכלי הזה במקורו היה חיובי

והוא בא לענות על מקרי קיצון  שלא היה דרך אחרת להתירן


אבל כשפורצים גבול כבר קשה מאוד לשמור עליו

ונפרץ פה גבול של האישה שלא היה קיים בעבר!


נשים מעולם לא נדרשו לעבור בגיקה גניקולוגית לצורך הלכתי!

והכלי הזה כבר משמש הרבה יותר מהיעוד המקורי שלו

ורבנים שלא תמיד מבינים את המורכבות הנשית בחשיפה שכזוש מרבים להשתמש בו גם במקרים שאין הכרח


ואנחנו נחשפות כח כך הרבה, לרופאת נשים, לבלניות שמה זה כבר עוד חשיפה למטרה חיובית!

ואנחנו מתחספסות


ובשולי הדברים.

אם כבר כן נדרש ולא היתה אלטרנטיבה אחרת ובחרת ללכת

חשוב ללכת למישהי שיש לה את התנאים המתאימים

הן מבחינת פרטיות. הן מבחינת הגיונה, הן מבחינת פסיליטיס

(מיטה מתאימה והתנוחה משפיעה מאוד עח הכאב והאי נוחות - לא מיטה רגילה)

כי הרצון להיטהר חזר ולפעמים בדרך אנחנו מוכנות לעשות הקרבות


ועוד משהו שממש לא בשולי הדברים

השינוי ההלכתי על היכולת של אישה חהעיד על עצמה- הוא שינוי דרמתי

והוא חומק לנו מתחת לאצבעות

אנחנו עוד עלולות לבכות על זה בכיה לדורות


אני אולי נשמעת דרמטית

אבל אני באמת מאמינה שאנחנו בנקודה שצריך לצעוק stop

ולהטות את השימוש הרווח בכלי הזה לכיוון השני

אולי בעתיד נמצא את האיזון

תודהעל הנס

הסברת אותי ממש טוב

ואני זאת שפוגשת מציאות לא פשוטה ביום יום שלי

ופשוט לפעמים בא לי לצעוק את הצעקה הזאת

וברור לכולן שלאף אחד אין שום כוונב רעה אלא ההפך.

אני הייתי פעם אחת בחיים וזה היה לי נוראעדינה אבל בשטח

יותר נורא מלהיות אצל רופא גניקולוג, זה לא היה נעים בלשון המעטה, זה היה כואב , אני אחסוך תיאורים מה הרגשתי באותו רגע שעושים לי, (לא אונס חלילה, אבל בהחלט לא נעים, משהו שלא מרגיש רפואי, מרגיש יותר חטטני, שנכון שהמטרה שלו טובה, אבל היי, איך הגענו לשם?) זה היה אצל אחות בקופה שלא היה לי מושג שהיא זו שתבדוק אותי, וכמובן רואה אותה בכל מיני הזדמנויות , המקום שאני גרה בו לא גדול, אז פוגשת אותה לא רק במסגרת הקופח.

האמת, הייתי אחרי לידה, ובבדיקה מצאו פצע שהתיר, אבל אם תשאלו אותי היום, מעדיפה לחכות עוד שבועיים ולא לעבור את זה. מבינה שיש כאלו שזו הצלה בשבילם, אבל אני ממש ממש מסכימה עם הפותחת, שזה יכול להיות טראומתי למי שעוברת את זה פעם ראשונה , ככה פתאום , בלי שיסבירו לה את האופציות , חייבת לציין שלא קראתי שרשורים קודמים, נחתתי ישירות לזה, אז לא יודעת על מה דובר

אני ממש מודה על זה שיש אופציה כזואורי8

הציל אותי כמה פעמים מלהיות אסורים סתם. האמת, לא מצליחה להבין מה ההבדל בין בדיקה של  בודקת לבדיקה של רופאת נשים, או גרוע מכך, רופא נשים. למה את זה לא חווים כאונס? בעיני בדיקה של רופא נשים, במיוחד גבר, גרועה הרבה יותר.

בעיני זה לא נעים וזהו , שווה לי  גם בשביל עוד יום של טהרה. מבינה את מי שנמנעת כי זה לא נעים לה, אבל לא מבינה למה בדיקת רופא נשים נחוות בסדר ובודקת טהרה לא. 

בעיניי שניהם לא נחווים כ- בסדרהמקורית

ולכן אני נמנעת מזה ככל הניתן


ובכל אופן, לרופאה שלי אלך אם ממש צריך ולבודקת לא , כי הרבה פעמים הפרקטיקה של בודקת נועדה לוודא מה שלא חייב לוודא בדרך הזו.

ועניין הנחיצות הוא קריטי בעיניי כשנכנסים לי פיזית לנרתיק כשאני פסוקת רגליים

לי קשה קצת לקרוא את השרשור הזהאישתו של

קודם כל באמת חיבוק לכל מי שהבדיקה אצל בודקת טהרה היתה לה חוויה קשה ואפילו קשה מאד.

מובן שזה נחווה ככה מכל מיני סיבות.

 

 

וביחד עם זה

בתור אישה שהיו לה הרבה פצעים והייתי אצל כל מיני בודקות-

מעולם לא הרגשתי שמיהרו לשלוח אותי לבודקת (הרב)

תמיד היו דרכים ונסיונות להתיר גם בלי[

ובודקת זה בעיני פתרון מבורך שמתאפשר בדורנו (ופחות בדורות קודמים)

שמאפשר להוסיף עוד ימי טהרה

במקום להתחיל לספור מהתחלה....
לי קשה לקרוא משפטים כמו "הרב לא רוצה לקחת אחריות"

כל רב זה אדם שיש לו אחריות רבה על הכתפיים, 
וכל פסיקה במראות היא לקיחת אחריות מוחלטת. (ברוב שאלות על עדים אין קשר לפצע....)
תמיד הרגשתי שכל רב ששאלנו עשהכל מאמץ להתיר אם אפשר, כמובן בתוך עולם ההלכה. 
ורק אם לא היתה ברירה הוצעה האופציה הזו

 

לא מצליחה להבין על מה מבוססת התאוריה שרבנים מריצים בכךל שאלה לבודקת
פגשתי ושאלתי הרבה רבנים ומעולם לא נתקלתי בזה.....

 

יותר מזה
למדתי הדרכת כלות במכון פועה והם ממש מדגישים את ההנחיה לנשים לא ללכת לבודקת בלי הנחיה מרב
(כי נשים הרבה פעמים מרצונן החופשי הולכות לבודקת כשיש להן שאלה צכדי שימצא פצע ויתירו. והם אומרים במכון פועה. לא ללכת ככה. קודם לרב, יש סיכוי רציני שאין צורך בבודקת בכלל)

וגם. יש הרבה נשים בעולם שמבחינתן יום טהרה נוסף, מול ללכת לבודקת, יום טהרה נוסף לוקח בגדול....

 

 

לי הרבה פעמים היו פצעים שבודקת ראתה.
ושלא הרגשתי כלום. לא יובש לא כאב לא כלום לא 2 נקודות דם באותו מקום...
רק כתם לא מוסבר
בעיצומם של 7 נקיים
ובזכות רב ששלח לבודקת הצלחתי להטהר מהר... (והיו פעמים שאפילו זכינו להריון בעקבות זה)

 

 

שוב, אם למשהי זה לא מתאים. זה מובן.
אבל כאמירה כללית להפוך את זה למיותר או זריקת אחריות של הרבנים..... לי זה כואב וגם בפשטות לא נראה לי האמתץ.....

גמני קיבלתי הנחיה פעם לא ללכת לבודקתהמקורית

(לא שחשבתי, כן..?)

וזה בסדר שיש מי שמוצאת בזה תועלת. אחלה ממש.

וחלילה מלהוציא דיבה על רבנים שמוסרים נפש למען טהרת עם ישראל, אבל באמת נשאלת לפעמים השאלה - מה היה קורה אילו..?

לו לא הייתה אפשרות כזו, מה הרבנים היו עושים ?

מה עשו אז? פשוט לא התירו וזהו?

לא יודעת, מעסיק אותי נוכח אי הנוחות האישית שאני מרגישה מול העניין

ונכון שעם ירידת הדורות חלה התקדמות בטכנולוגיה ובפתרונות..

לא מדיר שינה מעיניי, אבל יצא לי לשאול את זה.. שלא נבוא לידי נסיון

באמת מעניין מה עשו אז..שושנושי

אנסה לברר עם אמא שלי, היא אלופה בהיסטוריה יהודית - בטוח תדע

אעדכן בתוצאות

אשמח לשמועהמקורית
לי נשמע שהתשובה לשאלה היאאישתו של

שפשוט רוב המקרים לא התירו.....
כולן פה סיפרו על מצבים שרב אומר שזה פצע גם בלי בודקת.
וברור שזה היה אז וגם היום.... 
דרכים בהלכה להתיר על סמך פצע

וכן רק אוסיף שלא דומה הפסק טהרה לבדיקה בתוך 7 נקיים, ולא דומה כתם על תחתון למראה על עד ועוד ועוד....

אני חושבת שבהחלט יש מצביםבארץ אהבתי
עבר עריכה על ידי בארץ אהבתי בתאריך ז' בכסלו תשפ"ה 23:07

שפעם לא יכלו לדעת שיש פצע, ולא היו שום סימנים שאיפשרו לתלות את הדם בפצע, ולכן לא יכלו להתיר, והיום יש את האפשרות הזו באמצעות בדיקה של בודקת טהרה.

מלכתחילה - רק עבור מצבים כאלו הבדיקה שלה מיועדת.

בעיקרון אם יש ראיות אחרות לתלות בפצע - הרב לא אמור לשלוח לבודקת אלא יכול להסתמך על הראיות כדי להתיר.

(יכול להיות שיש רבנים שמפחדים לפסוק ככה היום. אני לא יודעת. אבל בוודאי יש לא מעט רבנים שכן תולים בפצע ללא בדיקה של בודקת טהרה, כשיש להם על מה לסמוך. וכך גם מורים רבני מכון פוע"ה לפי מה שאני יודעת).


 

אבל במצבים שבאמת אין ראיות לזה שיש פצע - לא יכלו להתיר פעם.

והיום יש אפשרות כזו.

ואולי זה לא מתאים לכל אחת. ואולי צריך להיזהר כשמציעים את האפשרות הזו.

ולא ספק כל אחת צריכה להיות קשובה לעצמה ולבדוק האם זה נכון לה.

אבל אני כן חושבת שיש בזה ברכה להרבה נשים.

ומוסיפה פהבארץ אהבתי

את הדברים שהרב אליהו כותב לגבי האפשרות שאישה תעיד על עצמה שיש לה פצע.

אני חושבת שזה באמת חשוב להכיר את ההלכה הזו, ולדעת שלקבוע שיש פצע לא חייב בכלל להיות דרך בודקת טהרה.

ובכל זאת - במצבים בהם אין סימנים שמעידים בבירור על פצע, בודקת טהרה יכולה לעזור להרבה נשים, כמובן רק למי שזה מתאים לה.


רציתי לכתוב את זה גם, חשוב לדעתעלה למעלה

שאישה מעידה על עצמה על פצע!

ולכן כמה חשוב להיות בקשיבות לגוף שלנו,

וגם שעושים בדיקות לשים לב אם את פוצעת את עצמך.

אני לא חושבת שהיתה פה אמירה כללית שזה מיותרOcd טבילה

אלא אמירה שיש הרבה נשים שזה קשה להן,

ואולי מי שלא חווה את הקושי הזה לא מבין אותו, ולכן משתמש בפתרון של בודקת גם כשיש דרכים נוספות כי לפעמים יש מורכבות הלכתית שזה פותר אותה.

מכון פועה באמת אומרים את אותה טענה שעלתה פה- שצריך להיזהר מאוד שזה לא יהפוך להיות פתרון נפוץ מידי ושישאר רק למקרים חריגים מאוד שבהם אין שום דרך להתיר, אבל עדיין הדימום לא מוסבר אז אולי זה יעזור.


אישית אני מרגישה מאוד לא בנח עם בדיקות כאלה לצורך הלכתי, אז מסרבת ללכת. ויצא לי שאחרי הסירוב התירו... זו חוויה אישית כמובן ולא מעידה על הכלל ויש הרבה רבנים שזה מוצא אחרון בשבילם, אבל היא כן מעידה על כך שהחשש שזה יהפוך להיות נפוץ מידי הוא אמיתי.

בעקבות הניק שלךאפונה
עלתה לי דוגמא מקבילה למצב שבו מאד סביר שיש לאישה פצע אבל היא חוששת להעיד על עצמה שזה המצב/בכלל לא יודעת שזה בסמכותה.


בעיני המצב הזה דומה לאשה שיש לה OCD סביב טבילה, היא לא בטוחה שהיא הסירה את כל החציצות, והרב יגיד לה - או קיי, אין בעיה, את יכולה לטבול אחרי שהבלנית תעשה לך עיון ותבדוק אם יש חציצות או אין.


אני חושבת שצריך לעודד נשים להעיד על עצמן אם יש או אין להן פצע, בטח במקרים שהם ממש אחד לאחד הדוגמאות שמוזכרות במפורש בשו"ע.

יש הבדל בין חדר של גיניקולוגית לבודקתפפצלשית

לגיניקולוגית יש כיסא שהתנוחה שלו מקלה על הבדיקה

יש כלים יותר סטריילים

לבודקת שאני הולכת אליה יש בדיוק כזה כסאאמהלה

והכל אצלה סטרילי ומעוקר.

אולי כל השאלה למי הולכים.

כיסא גיניקולוגית?פפצלשית
אצלי יש לה מיטה עם מוטות שיוצאים לרגלייםשושנושי

לא של גינקולוגית, דומה קצת..

ספקולום ראיתי שהיא הוציאה חד פעמי מחבילה

ראיתי גם מטושים

לא ראיתי את השאר

כן!!! בחדר פרטי שמיועד רק לזה. הכי מקצועי שישאמהלה

אשמח להמליץ עליה למי שצריכה

באזור ירושלים

הזכרת לי פעם כשהייתי אצל בודקתAnola
אז לא הרגשתי שלילי אבל עכשיו מנסה להיזכר וזה היה בחדר רגיל בבית שלה וכל האור ולא יודעת.. היום נשמע לי פחות. אולי לא זוכרת מדויק או הדחקתי לא יודעת אבל אם הולכים חשוב בעיניי שתהיה מקצועית עדינה ועם תנאים נורמליים ולא בחדר רגיל בבית 
אני לא רואה בעיה בחדר בבית עם מיטה רגילהיעל מהדרום
לק"י


כל עוד יש פרטיות, ואת לא פוגשת את בני הבית. ונוח שם.


לא הייתי מחפשת בעיות סתם . אם לא הרגשת רע אז, אין סיבה להתחיל לחשוב שאולי היה רע.

יש חשיבות לתנוחהמקרמה

ומיטה רגילה לא מאפשרת תנוחה אידיאלית


מסכימה איתך שלא צריך לחפש חוויה שלילית בעבר

אבל אם כבר תדרש לכך שוב בעתיד- כן כדאי ללכת למישהי שיש לה את התנאים המתאימים 

איזה מיטה צריך? שהראש קצת מוגבה?יעל מהדרום
לק"י


אני הלכתי פעם אחת, לא זוכרת איזה מיטה היתה. אבל לא זוכרת שהיתה בעיה🤷‍♀️


אבל מקבלת שלא תמיד זה מוצלח.

אז למה גיניקולוגים לא משתמשים במיטה רגילה?פפצלשית
אצלי היא הגיעה אליי הביתהרקאני
בעייני בדיקה על מיטה רגילה זה דבר שלא צריך לקרות!פפצלשית

מבחינתי אין דבר כזה בדיקה על מיטה רגילה (גם אם אין אנשים ויש פרטיות)

יש סיבה למה לגיניקולוג יש מיטה מיוחדת ולא סתם מיטה כמו אצל רופא משפחה

בתור אחת שהלכה לבודקת לא פעם ולא פעמייםפה לקצת

וגם לא בעד ללכת לבודקת, הכוונה שאם הרב יכול להתיר אז לגמרי עדיף ולפעמים קצת מעצבן אותי ששולחים אותי אליה.

ועדיין, החוויה לשי לא נוראית בכלל כמו שאת מתארת.

הולכת לבודקת מקסימה ועדינה, שיש לה את כל התנאים והכל שם סטרילי ופרטי.


ויש כאלה שגם ללכת לרופא נשים עןשה להם רע ובכל זאת הולכים כשצריך.

אז מבחינתי אם רב אומר שצריך ללכת לבודקת זה בדיוק כמו שאני הולכת לבדיקה אצל רןפא נשים, צריך אז עושים ומשתדלים למצוא את הבנאדם הכי מתאים.

זה שונה ממש!פפצלשית

בודקת לדעתי זה המצאה

מה עשו פעם בלי בודקת?

באמת שלדעתי זה דבר שצריך לעבור 

אז גם אפידורל זאת המצאה?פה לקצת
אני מסכימה עם זה שלא תמיד באמת צריך בודקת ובכל זאת שולחים אבל מפה ועד להגיד שזאת המצאה....
יש הבדל בין רופאת נשים לבודקתפפצלשית

רופאת נשים דואגת לבריאות שלך

בודקת זה נטו כדי לפתור בעייה הלכתית, שגם בלי בודקת אפשר לפתור

בעיקרון בלי בודקת אי אפשר לפתורבארץ אהבתי

אם מדובר בבעיה שאפשר לפתור בלי בודקת, זו באמת בעיה שולחים לבודקת במצב כזה.

אבל בודקת אמורה לעזור במצב שאין אפשרות אחרת להתיר הלכתית.

ויש נשים שעבורן זה שווה את זה, ממש כמו שעבור הבריאות שלנו שווה לנו להיחשף מול הרופא/ה בעת הצורך.

בעינייךפה לקצת

מבחינתי הבריאות שלי חשובה ואעשה בשבילה הרבה וגם הטהרה שלי חשובה וגם בשבילה אני מוכנה לעשות הרבה.

כתבתי מנקודת מבטי.


ולא תמיד אפשר לפתור דברים בלי בודקת.

אם אתן הולכןת ל"פעם" אז פעם כנראה את המקרים שהבודקת מצילה היו פשוט אוסרים.

זה אכן מה שאמא שלי אמרה לישושנושי
שבעבר היה מלא מקרים שאסרו כי לא היה פתרון אחר (היו גם הרבה הרבה פחות שאלות כי היום מלא שאלות הן כתוצאה משימוש באמצעי מניעה)
האמת שהנושא הזה כאוב אצלי קצתרוצה לשאול שאלה

והלוואי שהייתי יכולה לצעוק את זה אלף פעמים - גם במקרה שאין ברירה והיה צריך ללכת לבודקת, אישה לא אמורה להרגיש לא בנוח! אם אישה לא מרגישה בנוח -יש פה בעיה (וכמעט תמיד לא אצל האישה עצמה...) - אחות לא רגישה מספיק, לא מיומנת מספיק, חדר\מיטה לא מספיק פרטיים\נוחים ועוד הרבה הרבה סיבות.

 

אני הייתי אחרי לידה וכל כך רציתי כבר להיטהר, ואז היה דימום בבדיקה של היום הראשון, האחות שהייתי אצלה פעם פעמיים לא הייתה זמינה והייתי לחוצה לסיים עם זה לפני השקיעה וכו' אז פשוט הלכתי לראשונה שהייתה לי ברשימה, בלי להכיר אותה. לא רוצה להכנס לפרטים בדיוק, אבל הסיטואציה הייתה מאוד מאוד מאוד לא נוחה, שמה אותי לגמרי בתחושה של אונס ואני לא מגזימה... זה היה חדר חנוק באיזה מחסנים של בנין, עם 'מיטה' מאולתרת ושתי מקלות לשים עליהם את הרגליים, מליון מטושים מלוכלכים על הרצפה... והיא פשוט חיטטה שם שעות בלי להסביר לי אפילו מה היא בודקת, ורק התעצבנה שאני לא בתנוחה הנכונה... אין לי מושג עד היום מה בדקה שם ומה ראתה, אני רק יודעת שבסוף אמרה שזה בסדר וזהו... אפילו לא היה לי מקום בלב לשמוח על זה...

אחרי כמה ימים (עדיין בתוך השבעה נקיים, ממש יום לפני הליל טבילה) היה דימום רציני, היה נראה לי כמו מחזור או משהו כזה, ורציתי לוודא, אבל לא הייתי מסוגלת ללכת לבודקת. אבל הספקות הרגו אותי, אז בעלי ברר בשבילי אצל כמה אנשים על הבודקת הכי טובה באזור, ואליה הלכתי עם דפיקות לב... וההבדלים היו שמים וארץ.... פתאום הבנתי שיש דבר כזה שאני באה ויש באויר תחושה נעימה, שהבודקת מקבלת אותי יפה ובמילים טובות, שהיא משתדלת לחפור כמה שפחות, שהיא מסבירה כל דבר שהיא עושה כדי שאני לא אלחץ מה היא כבר עושה שם, במקרה הזה דווקא לא היה פצע וזה בעצם דפק לי את כל השבעה נקיים יום לפני הליל טבילה... אבל כשיצאתי פשוט התחלתי לבכות, ובעלי היה בטוח שזה בגלל שאני מצטערת על הטבילה שנדחית... ואני רק ישבתי ובכיתי מההקלה ומההבנה הזאת שזה יכול להיות אחרת... ומהכעס על זה שבודקת כל כך לא רגישה עדיין נשארת בעבודה שלה, ועוד נמצאת הראשונה ברשימה!....

 

ספציפית על המקרה הזה התלוננתי למי שהיה צריך, אבל אני לא בטוחה שהיא היחידה ממש... זה אומנם נדיר אבל יכול להיות קיים, ולכן, אם מישהי מרגישה לא בנוח מהבדיקה (יותר לא בנוח מאשר בדיקה רגילה אצל רופאה) אני חושבת שזו נורת אזהרה... 

מצטערת מאוד מאוד לשמוע על החוויה שלך!פה לקצתאחרונה

באמת זה לא משהו שאמור לקרות ולא מבינה למה נשים כאלה עובדות עם אנשים.


אבל זה רק מחזק את העניין שאין בעיה עם עצם המציאות של בודקת אלא שזה משנה לאיזה בןדקת הולכים.


ורק לגבי הלא בנוח, את מתכוונת בטח ללא בנוח קיצוני כמו שקרה לך.

כי להרגיש לא בנוח להתפשט ולתת למישהי לחטט לך בנרתיק, הגיוני שזה לא נוח. זה לא הסימן שהבודקת לא בסדר אלא אם יש משהו מעבר לדעתי.

התיעצות אמצעי מניעה אחרי לידהאנונימית בהו"ל

אז מחר יש לי תור לרופאת נשים אחרי לידה ואני לא מפסיקה לחשוב על איזה אמצעי מניעה אני רוצה.

ניסיתי להתקשר היום כמה פעמים להתייעץ עם מכון פועה אבל כנראה אין שם נציגים היום

אז חשבתי להעזר בחוכמת ההמונות

בעצם אחרי החתונה ועד ההריון הראשון הייתי קצת עם גלולות וגם בין ההריון הראשון לשני וזה ממש לא עשה לי טוב מבחינת המצב רוח והחשק.

אחרי הלידה השניה שמתי התקן נובה טי (לא הורמונלי) והיה לי מדהים! הרגשתי מחוברת לעצמי ובעלי התלהב כי אף פעם לא חווה אותי ככה.

אבל זה עשה לי ווסתות מאוד ארוכות וכואבות והייתי רוצה לנסות משהו אחר בכלל זה

מבחינת בעלי הוא חושב שזה עדיין שווה את זה כי למרות שהזמן שבו אנחנו מותרים הוא קצר יותר אנחנו בכל זאת יותר יחד מאשר עם גלולות כי יש חשק. וגם הוא מקבל אישה נחמדה יותר באופן כללי כשלא שולטים בי ההורמונים.

אבל ניסיתי לחשוב אם יש פתרון שהוא טוב יותר, חברה המליצה לי פעם על נובהרינג

ניסיתי אחרי הלידה השניה לחודש והיה לי ממש מוזר התחושה בנרתיק

הבנתי שאולי לא הכנסתי עמוק כמו שצריך, איך זה אמור להרגיש? וזה לא מפריע באינטימיות?

וזה משפיע על מצבי רוח וחשק?

הצ'אט המליץ לי על התקן הורמונלי במינון נמוך

מישהי יודעת לספר לי על זה?

ובכללי אשמח לשמוע מנסיונכן, די בלחץ להגיע מחר לרופאה עם כיוון מסוים

אגב, אפשר לבקש ממנה כבר באותה הזדמנות להכניס התקן אם אבחר בזה?

תודה מראש!

קוראת הכל

עוקבתניקזמני

לגבי הנובה טישימושית

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

אני לבנתיים חזרתי שוב ושוב להתקן הלא הורמונליקנקן שבור

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

יש דיאפרגמה (לאחר שאלת רב)פרח חדש

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

זה עדיין נחשב לפחות אחוזי מניעה, וגם פחות נחשימושית

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

אני באמת לא בטוחה שזה פחות באחוזיםפרח חדש

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

בסקרים על מניעה, אחוז המניעה שלו נמצא פחות מאחוזשימושית

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

האמת שאני לא ככ סומכת על מה שאומריםפרח חדש

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

הסקר שראיתי (הייתי חלק ממנו) מראה אחרתשימושית

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

ובכל אופן אם אין סיבה להחליף מניעהשימושית

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

נכון. עדיין בהרגשה שלי אניפרח חדש

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

לא הייתי קוראת לזה הימור שימושית

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

יתכן וזה קשור לזה שהתקן זה משהו שאי אפשרפרח חדש

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

בהחלט גם קשור לזהשימושית

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

גם את זה בדקתי, אני רוצה משהו בלי התעסקות בכללקנקן שבור

תודה!

אם ההתקן לא עושה לך בעיות אז בטח שזה עדיףפרח חדש

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

מסכימה עם כל מילה, ב"ה שאצלי טפט טפוקנקן שבור

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

אצלי לצערי לא היה הבדלפרח חדש

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

את רגישה לעגילים שלא מזהב?שימושית

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

האמת שלא יודעת. אני הולכת רק עםפרח חדש

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

מעניין, אני ממש רגישה אם הולכת לא עם זהבקנקן שבור

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

מבאס מאודפרח חדש

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

וואי אני אלרגית למתכות וגם ליהמקורית

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

או מזהבשלומית.

😅

אני היחתי מנסה התקן הורמונלימקרמה

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

מצטרפת לזה מאודטארקואחרונה

אולי שווה לנסות לא הורמונלי מסוג אחר?שלומית.

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

תודה רבה לכולן, קוראת ומחכימהאנונימית בהו"ל

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

בכי רב בבוקר - גן חדש תקין?shiran30005

בן 3 וחצי התחיל גן שפתי/התפתחותי (הגיע ממעון) ועדיין יש בכי רב שהוא לא רוצה ללכת, לא כיף לו שם, זה מתחיל מרגע שהוא פוקח עיניים בבוקר שלא רוצה לקום מהמיטה, שואל קודם "יש גן"? ואז מתחיל בכי, לא מוכן להכנס לכן הכל סביב בכי. כל הילדים האחרים רגןעים ורק הוא בוכה

הגיוני? הוט הגיע ממסגרת של מעון, זה גן קטן, הצוות נראה בסדר והוא עדיין ככה כל בוקר

אני קיבלתי ים המלצות על הגן הזה ומשמיים בעירייה הןא שובץ לשם, אבל הרגשה שלי שהצוות קר כזה, לא מכניסים הורים לגן -מוציאים ומכניסים את הילדים מהדלת, אין ווטצאפ שמעבירים תמונות, כי כך בעצם אנחנו יןדעים שהילד בסדר,לא יןדעת גם לי מרגיש לא משהו. כמובן שאני לא משדרת לילד כלום כלום.

לעבור גן? נראלי לא יתנו לי כי שוב זה גנים שפתיים וזה לא לפי בקשת ההורה, מצד שני גם הילד לא משהו

בבית הוא פשוט גמור, או שהוא עייף או שבאמת קשה לו רגשית והוא ככה, רגילה לילד שמח אנרגטי

מה הייתן עושות? דיברתי עם הגננת אמרה שיש לו קושי ממש סביב ארוחת בוקר ובקושי אוכל אבל חוץ מזה הוא בסדר

איך הוא היה בתחילת שנה בשנים הקודמות?שימושית

היה אחרת לגמרי לכןshiran30005

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

הצוות נשאר אותו צוות מאז שהמליצו על הגן?שיפור

הבן שלי גם עדיין לא הסתגל לגן (בן 3)שימושית

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

אוי😥 קשוח... וממש מבאס שאי אפשר להיכנסשיפור

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

אני אחכה עוד קצת כמובןshiran30005

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

גם הבן שלי בתחילת כל שנה אומר שלא כיף לושיפור

אולי גם שווה לנסות לדבר עם הגננתשיפור
עבר עריכה על ידי שיפור בתאריך כ"ו באלול תשפ"ו 12:58

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

מקליט כמובן- גם כשהכל בסדר ובטח אם יש חששטרכיאדה

ולגבי תמונותשיפור

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

יש לגננת טלפון כשרshiran30005

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

זה נורמות אחרותהשם שלי

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

תראי איך הוא בחגיםממתקית

הוא נוסע בהסעה לגן?

עונה כצוות פרא בגן עיכובנויה12345

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

תודה, מרגיש לי שהצוות קר קר ממשshiran30005

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

אין צורך ללכת רחוקאפונה

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

בכי כל אחר הצהריים זה באמת חריג...מתואמת

נסי לשקף את זה לגננות, לא מתוך האשמה אלא מתוך רצון לשותפות, שהן יעזרו לך לעזור לו.

בתקווה שזה יעזור בע"ה...

אם הוא ככה משתף אזרק טוב!

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

הכל נשמע לי הגיוני חוץ מזהבאתי מפעם

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

בדיוק מה שעלה גם לי!מנסה לענות

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ככה זה הרבה פעמים בחינוך מיוחדDoughnut

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

סתם לתשומת הלב...ממתקית

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

נכון.מתואמת

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

זה בכל הגנים ככה לא רק שפהאפונה

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

אצלינו שולחים תמונות...מחתימים על זה בתחילת שנהיעל מהדרום

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

התכוונתיאפונה

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

יכול להיות שיש הורה שלא הסכים שיצלמו...מתואמתאחרונה

ממש קשה ליאובדת חצות

הילדים עלו לכיתה א וזה משמח ומרגש ב"ה

אבל מרגיש לי כבד כל הסיטואציה

השבוע הזה הרגיש כמו נצח

ועוד לא התחלתי שיעורים פרטניים ואת כל המערכת האמיתית שלי בעבודה

לארגן תיקים, לשדל אותם לעשות את זה איתנו, להכין אוכל, להשתגע כי הם בררניים ואחרי שטרחת לתאם עם כל אחד מה הוא אוהב לראות שלא אכלו כמעט כלום,

פתאום זה לוקח מלא זמן

פתאום זה פחות קליל מהגן ויותר דורש ומחייב

זה מתערבב לי ונוגס לי בזמן שגם ככה לא היה לי עם מטלות הבית והעבודה שלי

שולחים שיעורי בית פתאום בשעה שש בערב אחרי שחשבתי שאין כלום וזה מפתיע

ועוד צריך לעקוב אחריהם באפליקציה אחרי החגים

וואיייי זה ממש מלחיץ וקשה

גם ככה היה לנו לא פשוט עם התנהלות והתארגנות

פתאום במקום להנות איתם אני רוצה כבר לסיים את המטלות וזה מרגיש גם להם כבד ורציני ומחייב

במקום פשוט ללכת לגינה ולהנות כמו פעם

איך הופכים את ההתנהלות לזורמת ופחות מלחיצה לי ולהם? מי יכול לתת לי לו"ז לכיתה א אחר הצהריים?

היום חזרתי מפורקת מיום עמוס בביצפר

שמתי להם טלויזיה והלכתי לנוח

אח"כ כשקמתי שניהם בכו וצרחו (לא מווסתים)

אחד רצה להזמין חבר מהגן וכשהוא לא יכל הוא ממש בכה וצרח והשני בכה וצרח שהוא רוצה גינה

ואני פשוט רציתי להתחרפן

כואב לי הראש

ועוד לא הכנו מערכת

והבית עם כביסות וכלים

ועוד לא הכנתי שיעורים לעצמי למחר מה הולכת ללמד

אתמול ישבתי עד 12.30 בלילה להכין כי אחד הילדים בכה שכואבת לו הרגל והייתי צריכה להרגיע אותו

אני חייבת לו"ז ערב

מרגיש שהכל נהיה יותר מורכב ומסובך בהרבה ואני צריכה שוב להוריד משעות העבודה כדי לצלוח את כיתה א עם שניים

אני פשוט לא יודעת איך להתנהל נכון ולסנכרן אותם ואותי במתכונת החדשה

עוד לא דברתי על חוגים והסעותאובדת חצות

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

מציעה לך לחשוב על שעה שבה מבחינתכם הם צריכיםשמשית123

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

כשהילדים רוצים להזמין חבראובדת חצות

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

לפי מה שמתאים ליהמקורית

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

איזו שעה זו היתה?שמשית123

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

גם אצלי התחיל כיתה אילד בכור

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

רק לגבי המערכת- בגיל הזה (וגם אחרי) אני מכינה להםיעל מהדרום

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

הלוז שלי לכיתה אהמקורית

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להכין מערכת בא'?חילזון 123

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

אצלינו יש גם מדעים/ הלכה/ משנה ועוד....יעל מהדרום

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

בחודשים הראשונים בכיתה א?חילזון 123

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

ההתחלות קשות 🤍כתבתנו

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

אצלינושיפור

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

דבר ראשוןהשם שליאחרונה

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

משפחית שעושות את החג בבית עם המשפחה הגרעיניתכי לעולם חסדו

יש לכן טיפים?

איך להלהיב את הילדים? איך לשמוח למרות העומס הבלתי נגמר תודה לה'?

איך לחלק משימות ככה שגם אנחנו ההורים מספיקים לאכול?

ובכלל טיפים לאווירה

אצלנו כל ההתלהבות היא סביב הסימניםחזקה בעורף

מכינים כמובן את הסימנים הרגילים, אבל גם חושבים לפני על כל מיני סמנים מיוחדים וטעימים. הילדים מתים על זה❤️

דוגמאות מהשנים הקודמות:

קולה- שנשמע בקול אבא ואמא

ביצת עין (הגומי הזה) - שנראה את הטוב בכל אחד

בננה - שיבנה בית המקדש (החליטו שזה מתאים🤷🏽‍♀️ אני זורמת)

חטיפים - שיחזרו כל החטופים (ב"ה כבר לא רלוונטי)

וחוץ מזה כמו סעודת שבת רגילה… לא הבנתי מה השאלה באיך לחלק משימות?

אהבתי!הבוקר יעלה

יש רעיון לעוד ברכות מתוקות?

השנה עדיין לא עשינו סיעור מוחות וקניות🤫חזקה בעורף

באמת כדאי כבר להתחיל…

אבל הכי ממליצה לך לתת לילדים שלך לחשוב על רעיונות, כשזה בא מהם זה הרבה יותר כיף ויוצר חיבור יותר לחג❤️

רעיון מתוק, הולכת לנסות את זה השנה שימושית

אצלו הולך גם, שומר שה' ישמור עלינוסטודנטית אלופה

אוכל שווה ברמה הכי גבוהה, קינוחים ברמת שףממתקית

זו הנחמה הכי גדולה שלהם שלא חוגגים עם משפחה.

מה הכוונה לחלק משימות? בחג עצמו? כדי שתספיקו לאכול?

אתם אוכלים יחד איתם בסעודות החג

אם הכוונה בין ההכנות לחג, שתספיקו לשבת בנחת ולאכול- אז תלוי בגילאי ילדים...

אחד מקלף, אחד חותך, אצלי יש אחת גדולה שאחראית על העוגות

אחד אחראי על ריקון האשפה ואחד אחראי להעסיק את הקטנים...

אנחנו לרוב עושים ראש השנה לבדשיפור
עבר עריכה על ידי שיפור בתאריך כ"ו באלול תשפ"ו 13:07

מסדרים את הסימנים על השולחן ביחד עם הילדים, נותנים להם תפקידים כמו לפרוט את הרימון ולחתוך את התפוח. זה כבר ממש מרגש. מתחילים את הסעודה עם הסימנים, אומרים ביחד את הברכות וטועמים ביחד. יש לנו גם ברכונים מיוחדים לברכות. בדרך כלל יש לכל ילד דבש קטן מהגן והם ממש אוהבים את זה.

לוקחים את הילדים לתקיעות שופר.

הכי פשוט הכי אווירת חג.

וואי בדיוק רציתי לפתוח נושא כזה שימושית

כמה טיפים שהגעתי אליהם במהלך השנים-

קודם כל – קופסת חג. לכל חג יש לי קופסה שאני שומרת משנה לשנה, עם משחקים, קישוטים ודברים מיוחדים לחג. השנה נפתח אותה ביום שישי בבוקר בע"ה, כדי לתת להם זמן להתרגש ולהתלהב. ילדים קטנים ממש מחכים ומתלהבים כל פעם לפתוח ולהיזכר בדברים שיש שם.

על השולחן – תיבות שנה טובה. ליד כל מקום שמה תיבת דואר אדומה קטנה, וכל אחד מכין כרטיסי שנה טובה לאחים, להורים וכו'. זה ממש חמוד, והילדים נהנים לקבל ולפתוח את הכרטיסים.

אני גם שמה לכל אחד צלחת קטנה עם סימני החג, ומכינה לכל ילד מקום עם השם שלו. ככה גם השולחן נראה חגיגי וגם חוסכים את ה"אני רוצה לשבת פה!" 😅(לפעמים הם רבים בכל אופן אבל זה חוסך לפחות חצי מהמריבות)

בסעודה – אנחנו מכינים דברים שמתאימים ברמה לילדים, וגם הם רוצים לשתף את מה שלמדו בגנים ובבית ספר אבל אחרי החלק הזה הם לגמרי יכולים ללכת לשחק,

מבחינתי הם לא צריכים לשבת ליד השולחן כל הסעודה. אנחנו אוכלים ומדברים בהתאמה לשיח בוגרים, ואם אחד הילדים רוצה לבוא לאכול – אני מביאה לו. אני לא רודפת ולא משכנעת. אכל מנה אחת? מצוין.

בוקר החג- ביום התפילה ארוכה, אז חשוב לי שהם יאכלו משהו משביע לפני הסעודה, אז לפני או אחרי התקיעות, תלוי מתי אנחנו הולכים לשמוע שופר, עושה קידוש ומביאה להם סלט פירות ולחמניה ממולאת בשר טחון, זה משביע ומזין אותם ועוזר להם להיות רגועים

לוח זמנים גדול וברור- לילדים שלי (וללהרבה ילדים בכללי) חשוב לדעת מה עושים ומה בא אחרי מה, אז אני לוקחת גליון גדול ומכינה מסלול שמתחיל בכניסת החג ומסתיים בצאת החג, לאורך זה מציירת סמלים שמסבירים מה עושים (משחקים, קידוש, תקיעות, משחקים שוב, סעודה, מנוחה וכו') וחלון סימון וכל פעם מעהבירה את החלון סימון למה שעושים עכשיו. זה ממש מפקס אותם...

ועוד משהו שעוזר לי מאוד – שקיות הפתעות. אני מכינה לכל ילד שקית עם כמה דברים קטנים כמו חטיפים קטנים ופרסים מהכל בשקל, ונותנת אותה בזמן שאני רוצה להתפלל. זה נותן לי בערך רבע שעה-עשרים דקות של שקט.

ולא לשכוח שלא כל מה שעובד שנה אחת עובד פיקס גם בשנה שאחריה. צריך לראות את הילדים, את העייפות ואת מה שמתאים באותו רגע ❤️

וואווו!!!! איזה השקעות!!!! מהמםםםם!שיפור

מהמם, איזה יופי!נעומית

מקסים. אפשר רעיונות של מה את מניחה בקופסאת החג?ממתקית

למשל בראש השנה- קישוטי שולחן של רימון וכו? מה עוד אפשר?

ככה-שימושית

משחקים- שופרות, רימונים/דגים/חלות עגולות/גזר וכמה דברים בסגנון הזה מפלסטיק למשחקי דמיון, סולמות וחבלים שמכרו פעם באיזה דוכן בקניון עם סמלים של ראש השנה

משחק זיכרון ופאזלים ל ראש השנה, חוץ מזה כמה משחקי קופסא ששמורים רק לראש השנה ויום כיפור

ספרים על ראש השנה

קישוטים- פלייסמטים תפוחים ופלייסמטים בצורת דגים, חבקי מפיונים שונים, קישוטי פלסטיק קטנים של רימונים, תפוחים, שופרות חיתוכי שנה טובה, מאזניים וכו'

יש לי גם חבק לבקבוק יין של שנה טובה,

התיבות דואר האדומות הקטנות ועוד כל מיני דברים בסגנון הזה.

עוקבתבוקר אור

חג הוא מלהיב מעצם טבעומתואמת

מזה שהוא מתקיים רק פעם בשנה

אצלנו גם ממציאים סימנים לכל מיני מאכלים, וגם אצלנו יש משחקים מיוחדים לכל חג, שנשמרים בארון למעלה (פאזלים בעיקר).

ואני משתדלת לכתוב לכל אחד מבני המשפחה פתק קטן לסיכום השנה שלו ולתפילה על השנה החדשה, ומצרפת לזה פרס קטן. (אני באמת צריכה לדאוג לזה השנה, תודה על התזכורת🤭) שנה אחת גם יצרתי פאזל מתמונה משפחתית, וכל ילד קיבל חלק ממנו והם היו צריכים להרכיב אותו יחד.

והייתה שנה שגם יצרתי קובץ סיפורים על הסימנים - סיפרתי אותם לאורך הסעודות, והילדים היו צריכים לנחש באיזה סימן מדובר. (אולי השנה אמחזר את זה, כי הקטנים דאז גדלו ויוכלו עכשיו להשתתף)

מעבר לזה, אני חושבת שחשוב להשקיע בתפילות - מחזורים למי שיכול להתפלל, מחזור לקטנטנים בשביל הקטנים, ובעיקר - הסבר לילדים לפני שאני מתפללת בעצמי, שעכשיו משתדלים לא להפריע... (נראה אם זה יצליח השנה)

כבר כמה שנים אנחנו עושים בביתמנסה לענות

כי זה הכי נוח מבחינת הילדים

והשנה גם שאלנו אותם והם אמרו שהכי טוב בבית..

שולחן-שמים קישוטים מיוחדים על השולחן- ראנר מיוחד / מפה חדשה / מפיות וכלים חדפ חגיגיים (כדי שלא אצטרך לשטוף כלים כל החג.. מוריד עומס). היתה שנה שהבת שלי הלכה אתי לחנות ובחרה קישוטים לשולחן וכל שנה היא שמחה לערוך ולקשט אתם.

סימנים-גם אנחנו ממציאים עוד סימנים והילדים ממש מתלהבים וחושבים גם בעצמם. למשל- מנגו-שנתמוגג משמחה, קינואה-שלא נקנא באחרים, קולורבי-שנשמע בקולו של הרבי בננה-שנתבונן בטוב שה' נותן לנו וכו'.

תפילה-אפשר לקנות לבנים טלית. לקטנים-להכין שקיות עם ערבוב של חטיפים כדי שיתנו להתפלל, להביא משחקים קטנים שאפשר לשחק על הרצפה בשקט, להביא כלי רכב-בימבה וכו' שיוכלו לשחק מחוץ לבית הכנסת

טיפיםאמאשוניאחרונה

ההורים מכינים מעטפות עם שמות בני המשפחה, וכל אחד כותב כרטיס ברכה/ ציור לאחרים.

מעסיק אותם יופי בערב חג.

הייתה שנה שהיחס בין האחים היה מאתגר במיוחד, עשיתי פרוייקט שכל אחד קנה מתנה לאחים שלו והביאו אחד לשני בערב חג.

עצם זה שכל אחג בא איתי בנפרד לחפש מתנות, שהיו צריכים להשקיע מחשבה מה ישמח כל אחד, שקנו מיוזמתם משהו בשביל האיר, ובסוף עוד הביאו לו את זה,

ממש עשה טוב לאווירה משפחתית.

באמת הרגשתי שמשהו זז להם מקנאה ותחרות לנתינה ופירגון.

זה היה חד פעמי כי באמת דרש השקעה ממני בלכוון ולדבר, ולעודד אותם לחשוב טוב.

זה היה תהליך שלם.

אבל אולי זה יכול לתת השראה.

אפשר נניח להכין בנק מילים, וכל ילד צריך לבחור מילה שמאפיינת כל אחד מהאחים, ואתם תוסיפו גם עוד כמה.

את ההכנה אפשר לעשות עם הצאט שיתן רשימת מילים ולהדפיס ולגזור

ואז הם רק צריכים ליישם.

אפשר גם שכל אחד מכין משהו לחג. מנה אחרונה, עריכת שולחן, דבר תורה, חידון, וכד'

אפשר אחד תוכן אחד משהו פיזי.

מה שזורם לך.

אם אפשר כדאי לקנות משחק שווה לחדש בחג, זה יכול להעסיק שעות.

אחרי החג להחביא עד כיפור.

אם יש לך קטנים, אולי כדאי שבעלך יתפלל בותיקין כדי שתוכלו לאכול בשעה נורמלית ובכלל, שלא יהיה חצי יום בבית כנסת כי יומיים רצוף ולדאוג לכל הארוחות והכל, באמת יכול לצאת קצת קשוח.

להכין את הקטנים לתקיעה שופר. (בקטע שלא יבהלו שזה אזעקה או בכללי ילדים עלולים להיבהל)

אפשר להשמיע ביוטיוב כדי שיבינו ולא יהיה תיאורטי.

כדאי להכין אוכל שנוח לתת לילדים בחופשיות שלא עושה הרבה לכלוך ולא חייב לחמם.

למשל שבלולי פיצה או שניצלונים.

שלא ינשנשו ביסקוויטים כל היום עד הארוחה.

אם יש גדולים לעשות רשימת תורנות.

4 ארוחות צריך יותר סדר מבד"כ.

מי עורך, מי מפנה, מי רוחץ כלים.

אם יש בעיות עם המקומות, כדאי לדון/ להחליט מראש ולשים כרטיסי שמות,

עדיף טנטרום שעה לפני הארוחה ולא דקה לפני שהכוס קידוש כבר ביד.

בסעודות בערב כדאי להאכיל טת הקטנים בזמן התפילה ככה שבזמן הארוחה עצמה הם יוכלו לפרוש לשחק ואתם תוכלו לאכול ולשבת עם הגדולים יותר ולהנות מאווירת החג.

לנשום עמוק ולזכור שעם כל העומס, בסוף אתם בבית שלכם ויש לכם גמישות מלאה בקבלת החלטות. לא להתקבע על מנהגים, לאט לאט תמצאו את המינון האידיאלי.

לדאוג למשהו שישמח אותך בחג. אולי את מאלה שכרגע לא חושבות שזה מה שיטריד אותם ובעיקר דואגות לתפריט וקניות ולו"ז ותעסוקה לילדים,

אבל אז מגיע החג וזה כן עלול להיות קצת מבאס.

אז גם אם אין לך זמן לחפש שמלה/ מטפחת/ בושם

לפחות איזה פינוק קטן (אפילו משהו אכיל)

דיברתי על גמישות, אבל בא לי לשתף שליל הסדר הראשון שעשינו בבית שכחנו לדאוג לקערת סדר. רבע שעה לפני הדלקת נרות חיפשנו אלתור,

לא היו לי קעריות חד"פ או מכלי הפסח.

מצאתי חבילת מנגטים סגורה

ומגש עגול חד"פ (האלה של המשלוחי מנות) גם כן חדש שקניתי ולא השתמשתי ולא נגע בחמץ.

הדבקתי מנג'טים על המגש והרי לנו קערת סדר.

במילים אחרות- תהיו סלחנים מול המציאות, לוקח זמן ללמוד איך עושים חגים בבית. הכל טוב!

לנשום עמוק, בסוף הכל עובר, מטעויות לומדים, ובסוף זוכרים את הדברים הטובים.

שנה טובה וחג שמח!

רב להתייעץ איתו על סכרת ביום כיפורהבוקר יעלה

מחפשת רב שמבין ברפואה ובסכרת הריון לשאול שאלת רב.

פעם שעברה ששאלתי את הרב שלי הוא פחות הבין בזה לכן לכתחילה מעדיפה לשאול מישהו שמבין.

ובאופן כללי אם למישהי יצא ככה ביום כיפור, מה עשיתן?

אולי מכון פועה?קל"ת

מכון פועהענבלית

היו שנים שצמתי, והיתה פעם ששתיתי מרק מזין בשיעורים.

זה תלוי מאד מה מצב הסוכרת

לי הם אמרו לצום למרות שהרופא אמר לא לצום..אולי בקרוב

גם לי בעבר. ולמרות שהרופאה אסרה עלי לצוםקנמון

ובסוף רב אחר פסק לי עם יותר הקלות- כלומר לאכול ולשתות לשיעורים וגם ככה בקושי שרדתי.

מאז אני מפחדת לשאול אותם בצומות כי חוששת מפסק הלכה מחמיר שלא אעמוד בו

רב או שגם רופא?הבוקר יעלה

מעניין

שאלתי את הרופא ועם זה בעלי (דאז) שאל במכון פועהאולי בקרוב

והם אמרו לצום כשהוא אמר חד משמעית לא לצום.. ועוד הייתי כמה ימים אחרי מי שפיר

זה נגיד מוזרהבוקר יעלה

חשוב לציין שאני לא מחפשת הקלות

אבל רוצה משהו שיש לו ידע שחלילה לא יפגע העובר

ואם זה בסדר לא לצום זה מקובל עלי

סליחה שאני מתערבתעל הנס

בדיקת מי שפיר לר רלוונטית כאן אם עברו כמה ימים,זה פרט לא משמעותי אלא אם כן עברו פחות מ48 שעות.

גם לי רופא אמר בשיא הנחרצות לא לצום בכלל,אפילו לא שאלתי רב כי זה היה הריון רגיל ללא סיכון.

כשהייתי בהריון בסיכון זה היה אחרת.

מעניין... כי לרופא יש ידע מקצועי ומכיר את הסיפור לממתקית

לעומק.בד"כ רבנים אומרים לשאול רופא ומסתמכים על חוות דעתו.

נכון, אבל חלק מהרופאיםשלומית.

הם לא יר"ש ומעדיפים לומר לכולן לא לצום, גם אם אין סיבה מיוחדת.

לכן צריך רופא שמבין גם את חשיבות הצום וגם את המצב הרפואי

בדיוקשיפור

אני מכירה ששואלים רופא ירא שמייםשיפור

לא תמיד יש כזה זמין...ענבלית

בהרבה ערים יש מוקד עם רופא ירא שמייםשיפור

לקראת יום כיפור.

יש את הרב מרדכי הלפרין, שהוא גם רופא.מתואמת

ממה שאני יודעת,קנמון

צריך להתייעץ עם רופא ירא שמים (כדי שידע את המורכבות ואת חומרת הצום ולא ישר יאמר שאסור לצום) ועם הדעה שלו להגיע לרב

מכירה כזה?הבוקר יעלה

אפילו אם את מכירה רופא/ת משפחה ירש זה טובמרגול

הם הרבה פעמים יודעים, ואם לא- יותר סביר שמכירים את מי לשאול

הם כנראה יצטרכו לשאול אותך פרטים יותר ספציפיים כדי להבין את המקרה שלך

אני לא מכירה בכלל רופאים דתייםהבוקר יעלה

אין בקהילה שלכם? במרפאה האזורית?מרגול

הלוואי שהייתי יכולה לעזור לך, אבל אני לא בקרבה מספיק בשביל לבקש להעביר מספר…

אולי תנסי להתקשר למוקד אחיות של הקופה ולשאול אותן אם יש אופציה כזו סביב הצום?

אין אבל כמה בנות עזרו בפרטי. תודה!הבוקר יעלהאחרונה

עוקבת גםציונה.

הרופאה שלי אמרה לי שאני לא יכולה לצום

עוד לא דיברתי עם הרב שלנו

אבל כזה מרגיש לי שישר היא אמרה לי לא לצום ולבדוק סוכר בשבת כשאני יודעת שזה ממש בעייתי..

צריך רופא שמבין את החשיבות על שמירת הלכהעל הנס

רופא נשים שלי באחד ההריונות אמר לי לא לצום ללא שום סיבה מיוחדת,הריון רגיל לחלוטין.

מצד שני כמעט כל ההריונות שלי הם הריונות בסיכון פלוס סכרת,ושם ממש לא לקחתי שום סיכון.

רב שמבין את המשמעות של צום במצב הזה,ידע לעשות את השיקולים נכון.

מצד שני זו פסיקה פרטנית לחלוטין כי כל אחת הגוף שלה מתנהג אחרת בסכרת,לאחת הסוכר יגיע בצום למצב מסכן חיים במיידי ולשניה לא יהיה שום בעיה במצב הזה.ויש כאלו שבצום הסוכר גבוה מידי וכ'ו

לא לצום זה אומר שיעורים?הבוקר יעלה

תלוי כל מקרה לגופו ולרמת הסכנהעל הנס

גם ליהבוקר יעלה

הרגיש לי שזה הנחיה גורפת כי היא אמרה שהיא לא אוהבת שצמים בהריון..

מצד שני להרגשתי גם רבנים ממהרים לומר את הלא.

שלי הייתה סכרתמתיכון ועד מעון

הרב פסק לי כן לבדוק סוכר בשבת כי זה ספק פיקוח נפש, לא זוכרת בדיוק מה עשיתי שזה יהיה בשינוי. אני זוכרת שכל ילד שינן את אחת התוצאות כדי שארשום במוצ"ש.

אני התייעצתי עם רופאה יראת שמיים שנתנה לי הנחיות מה צריך ובהתאם לזה פניתי לרב, יש ב"ה היום הרבה רופאים יראי שמיים שניתן להתייעץ איתם.

אני אגיד גם באופן כללי שהרבה פעמים רופאים יראי שמיים מקילים יותר, בעלי לדוגמא מסיבה מסויימת קיבל הנחייה מרופא מסויים דתי אמר לו להפסיק לצום בכלל צומות קלים, וראש המחלקה שהיא לא דתייה אמרה שאין שום בעיה ושיצום בלי שום חשש.

לפני כיפור מתפרסמים מוקדיםרק לרגע 1

של רבנים ורופאים

לא יודעת אם זה מתאים לפי כל הפסיקות אבל זה מיועד בדיוק לשאלות כאלו

הרב מנחם בורשטייןואני שר

אם יש לך איך להגיע אליו,

מקל מאוד בפסיקה פרטנית (זה לא כמו להתקשר למכון פועה),

ולנו זה התאים כי סומכים על הכתפיים שלו

מבחינת ידע רפואי אני לא יודעת בדיוק אבל נשמע לי הגיוני שהוא מתמצא בתחום

תודה!הבוקר יעלה

איך מגיעים אליו?

שאלה טובהואני שר

אני יודעת שלתלמידים שלו יש גישה בקלות (ישיבת מרכז הרב למשל),

לא יודעת אם המספר שלו מסתובב חופשי

עורכתקנמון

אולי תנסי לבקש את המספר/שיחזירו תשובה דרך המכון ?נפש חיה.

02-6515050

ראיתי את זה, אולי יעזורשמשית123
חיזוק לנושא שלא קשור לפורום, אבל יש פה אוסף נשיםקנקן שבור

מדהימות עם המילים הנכונות תמיד, אז מרשה לעצמי

מנסה לכתוב בלי שיזהו, אז סליחה אם זה קצת מעורפל

יש לי איזה מכרה רחוקה, שאם תקבל משהו שהיא מאוד רוצה ופועלת לקבל אותו, אני אפסיד.

לא הפסד לדורות, אבל כן הפסד כספי יחסית משמעותי, וגם תקופה של חוסר נוחות שממש מטריד את שלוותי.

עכשיו אם זה לא היה פוגש אותי בצומת, הייתי הכי מפרגנת לה בעולם, ואפילו עוזרת לה לקבל מה שהיא חולמת עליו.

יותר מזה, בכמה משפטים שאזרוק למישהו, אני כנראה יכולה לטרפד לה, זה לא יהיה הפסד בשבילה לתמיד, זה רק ידחה מה שהיא רוצה בכמה זמן, אבל לי (לנו) זה ייתן מרווח נשימה שאנחנו ממש צריכים.

ברור לי שאני לא אגיד כלום, אני לא אקלקל לה

צריכה ממכם חיזוקים שמה ששלי שלי, ומה ששלה שלה, והכל ממנו יתברך

תודה מראש

זה ממש מטריד את שלוותי

מחזקת אותךאפרסקה

זה נשמע כמו ניסיון מאוד קשה.

קשה לפרגן במצב כזה, ולא בטוח שאני הייתי מצליחה לפרגן במצב כזה (הכוונה לשמוח באמת בשמחתה).

לטרפד לא הייתי מעיזה, כי לכי תדעי אם יבוא יום והיא תשמע על זה בצורה הפוכה מאיזה מישהו וזה יגרום לאי נעימות מאוד גדולה. סיפורים היום מתפשטים כמו אש.

וחיבוק על ההתמודדות!

תודה שכתבת!קנקן שבור

אני לא אטרפד כי זה אסור לי הלכתית

אז מבחינתי זה מספיק

אבל היצר הרע עובד שעות נוספות באילו ואם...

ואפילו לפעמים עולה בי תפילה או משאלה שזה יטורפד לה ממקום אחר (זה לא כזה מופרך, אבל אני כמובן לא אגרום לזה לקרות)

ומנסה ממש לחזק את עצמי שכל אחד ומה שמוכן לו משמים

וואו איזה מצב קשה. חיבוקקופצת רגע

האמת שלא ממש הבנתי את הפרטים,

וכתבת שבכוונה כתבת מעורפל.

אבל יכול להיות ששווה לך להתייעץ עם רב? זה מתאים לך/לכם? כדי להבין מה הדבר הנכון לעשות. יש דברים שאם זה בא על חשבונך אולי זה לא נחשב לטרפד לה אלא לדאוג לעצמך?

תודה, אני אנסה קצת להבהיר את זהקנקן שבור

זה לא המקרה, כי אם אספר את המקרה יזהו אותי

אבל זה על אותו עיקרון

נניח שהיא אמורה לקבל קידום בעבודה, שהקידום הזה יגרום לתקופה (מדגישה שזה לתקופה, כי אח"כ זה אמור לחזור לקדמותו בע"ה) להרעה בתנאים שלי. דבר שידעתי מראש כשנכנסתי לעבודה שיכול לקרות והסכמתי לזה.

בין היתר אני ארד לתקופה בשכר שלי, ואצטרך לעבור לעבוד ממקום שפחות נוח לי ורחוק לי משמעותית מהבית, אבל שוב ידעתי שזה יכול לקרות מראש.

עכשיו יש אופציה, שאם המעסיק ישמע נקודה ספציפית אצלה, הוא פחות ירצה לגייס אותה עכשיו, בנקודת זמן הזאת, וידחה את תחילת העבודה שלה לתקופה אחרת, שלי תסתדר הרבה יותר טוב מבחינת כל הנ"ל ואז כל ההרעת תנאים לא תשנה לי כל כך.

אני יודעת על הנקודה הזאת כי אני מכירה אותה קצת, אבל הוא לא יודע ואני כמובן לא אגלה לו. אבל לא מופרך שהוא ישמע את זה ממקום אחר. ההעסקה שלה עדיין לא סגורה מאה אחוז, נראה בכיוון טוב.

ולה עצמה, זה ממש קריטי דווקא עכשיו לקבל את העבודה הזאת

לכן אין פה מקום לשאול רב, זה זכותה, ואני ידעתי על זה מראש.

יוואו איל אני מבסוטה שהצלחתי למצוא דוגמא שתסביר ממש את הנקודה, ועדיין שזה לא יהיה המקרה שלי

תודה השם

ותודה לך שהגבת

וואי נשמע ניסיון קשהרקאני

ערב ראש השנה עכשיו

אולי תתפללי שבזכות שאת עומדת בניסיון

תהיה לך שנה טובה ומוצלחת במיוחד בתחום הזה

ותעריכי את עצמך

לפעמים מרוב שברור לנו שלא נעשה משהו שאסור

אנחנו לא מעריכות את עצמנו על זה

כן ברור שלא תעברי על ההלכה

אבל עדיין מגיעה לך הערכה על ההתגברות

תודה, על מילים מדוייקות בשבילי, מעריכהקנקן שבור

❣️רקאניאחרונה

גם אני עברתי היום התמודדות מעצבנת בסגנוןשמשית123

רציתי לעזור, ובסוף דברים השתנו כך שהעסקה שהצעתי בעצם פגעה בי (לא באשמתה) אבל היא לא הציעה לי לחזלש את העזרה והתחלתי להרגיש איך הלב מתעצבן ומתרעם.

אז קודם ממש ישבתי ואמרתי לעצמי שזה בסדר, ומכעיס שדברים לא הסתדרו, באמת משהו שהיה לי מאוד חשוב שלא יצא לפועל רק בגלל העזרה שהצעתי בהתחלה.

ואחרי זה חיזקתי את עצמי שה' יכול לסדר הכל, ושום דבר לא מסובך בשבילו, ואם הדבר שלא הסתדר טוב בשבילי אני מבקשת שזה יסתדר בקלות, ואם לא אז שאצליח לקבל את זה בשלוות נפש. זה הכניס בי הרפיה כזו שבאמת שימחה אותי..

בהצלחה רבה גיבורה ♥️

זה נשמע ממש קרוב או דומה לסיטואציה שליקנקן שבור

כי גם פה במקרה שלי היא ידעה שזה הולך לפגוע בי, אבל יודעת גם שאני מודעת לזה והיא נקלעה לאירוע בטעות, זה יכול להיות כל אחד אחר שאני לא מכירה.

ועדיין היה לי קצת מקום בלב שבגלל ההכרות שלנו היא תנסה לחפש משהו אחר ולא לגרום לי להיות במצב שהוא ממש לא טוב לי, אפילו שזה לתקופה.

תודה שכתבת, חיזקת אותי ממש

ושולחת לך חיבוק חזרה והרבה כוח, השם ישלם לך ממקום אחר יש לו שפע אינסופי!

עוד מישהי נתקלה בתופעה?? (תופעות של אנטיביוטיקה)אהבה.

אז שהבן שלי היה ממש קטן נתנו לו אנטיביוטיקה והוא נהיה משוגע ממנה, כאילו קיבלנו ילד אחר.

היה לו פתאום התקפים של זעם וצרחות ודברים באמת מוזרים. לא מצאתי סיבה לזה ולכן חשבתי שזה קשור לקפיצת גדילה או משו, למרות שזה התחיל ממש ביחד עם האנטיביוטיקה .

לפני יומיים התחלנו שוב מוקסיפן- ואותו דבר! בהפרש של שנתיים אומנם

אבל הילד מחורפן. בחיים לא ראיתי אותו מתנהג בכזאת צורה.

הלכתי איתו ברחוב והוא השתטח וצרח שהוא רוצה נקנקיה חחחחח באמצע הרחוב! זה סיפורים שאני תמיד שומעת אבל לא הייתי חולמת שהוא יכול להתנהג ככה. הוא ילד עדין ומתוק וחכם וסופר מתקשר, ופתאום הכל בצרחות, הכל בטירוף.

בלילה הוא נרדם רק באחד בלילה אחרי כל מיני דברים מוזרים שהוא פתאום רוצה

הבוקר קם בשש צרח במיטה- חשבתי שקרה לו משו, אני רצה אליו ואני שומעת אותו צורח גלידהההה גלידהההההה

חחחח מה זה ההזיה הזאת??

מציינת שהוא גם חוזר לעצמו בין הגלים של השיגעון הזה.

בבוקר הכנתי לו מטרנה לבקשתו וכשסיימתי התחיל לצרוחחחחחח ואני כבר איבדתי את זה- צעקתי עליו די די די די

אחכ הוא ישב עם עצמו ושיחק ואז אמר בטון של צעקה כמו שעשיתי לו- די די די אני רוצה מטרנה חדשההה חחחח

הוא כזה חמודדדד

מישי שמעה על הדבר הזה??

זה הגיוני בכלל??

שמעתי על משהו דומה עם כדורי שינהשיפור

האמת הייתי סומכת על תחושת הבטן שלך שזה מהאנטיביוטיקה. לא יודעת אם זאת סיבה לא לתת, אולי לנסות לבקש סוג אחר.

שאלתי את הצ'אט והוא אמר שזה קשור!אהבה.
  • בעלון הרשמי של אמוקסיצילין מופיעות כתופעות לוואי נוירולוגיות/התנהגותיות: היפראקטיביות הפיכה, אי־שקט (agitation), חרדה, נדודי שינה, בלבול ושינויים בהתנהגות.

  • יש אפילו דיווח רפואי ותיק על שינויים התנהגותיים בילדים לאחר amoxicillin-clavulanate.

  • במחקר שעקב אחרי תופעות לוואי בילדים, דווח גם על היפראקטיביות שיוחסה לאמוקסיצילין.

  • מצאתי גם דיווח מ-2026 על מקרה של agitation בעקבות אמוקסיצילין, אם כי זה היה במבוגר ובתגובה הרבה יותר חריגה, ו

עכשיו אני נזכרת שהוא קם בלילה ואמר אמא אני מפחדאהבה.

וואי אני בשוק מזה

תנסי לזכור או לכתוב לךיראת גאולה

ובפעם הבאה שיצטרך אנטיביוטיקה (בתקווה שלא תהיה חח) - תבקשי מהרופא סוג אחר.

מעניין לבדוק אם עכשיו זה אותו סוג אנטיביוטיקה שקיבל בעבר.

קרה לנו משהו כזה עם תרופה לייבוש נוזלים באוזניים. ובאמת בתופעות לוואי היה כתוב דברים כמו עצבנות וחוסר שקט.

זה אותה תרופהאהבה.

השאלה אם להפסיק עכשיו?!

שאלה לרופא... אולי יחליף לסוג אחראורוש3

לא הייתי סומכת על הצ'טאפרסקה

בעיניינים רפואיים. הוא חרטטן לא קטן והוא ימצא לך תמיד איזה מחקר נידח שלא עבר ביקורת עמיתים שמאשר בדיוק את החשש שלך, כדי להתחנף אלייך ולרצות אותך.

בכל מקרה מסכימה שזה ממש מוזר והייתי אומרת לרופא פעם הבאה שתהיו אצלו

חשוב לדווח לרופא עכשיויום שני

לכל תרופה יש תופעות לוואי נדירות ויש נפוצות.

הרופא מקבל החלטה אם לשנות תוך כדי טיפול.

בנוסף, חשוב שזה יהיה כתוב בתיק הרפואי של הילד

במיוחד שהתופעה חוזרת בפעם הדשנייה.

איזה חיידק יש לו?פרח חדש

כי סטרפטוקוקוס יכול לעשות תופעות נוירולוגיות שמשפיעים גם על ההתנהגות

דלקת באוזןאהבה.

האמת שיש לו מלא פעמים דלקות באוזן (עניין תורשתי) ואני ממש נמנעת מאנטיביוטיקה.

הפעם הזאת הוא כבר שלושה שבועות עם חום עולה ויורד, צינון שיעול וכו, אז ברור שהאוזניים גם יצטרפו לחגיגה.

הלכנו איתו לרופא שהביא ישר אנטיביוטיקה בגלל האוזן. אני לא רציתי לתת וחיכיתי ובאמת חום ירד.

אבל אחרי שבוע שוב עלה ואז הוא התחיל גם להקיא והיה ממש לא נעים, הלכנו איתו למיון כנראה שהתייבש מרוב ההקאות..

לא ראו משו חוץ מאודם באוזן, ובבדיקות דם עליה במדדי דלקת, אז הם מניחים שזה דלקת אוזניים (למרות שאין אוזניים חריפות ) (ומה הקשר ההקאות)

עשינו גם צילום חזה, תקין בה

בכל מקרה מתחילים אנטיביוטיקה בגלל החום הגבוה והאוזן

לא יודעת🤷🏻‍♀️🤷🏻‍♀️

נשמע שצריך אנטיביוטיקה מדדי דלקתאורוש3

זה המדד הכי טוב. אבל תפני לרופא שיראה אולי לתת סוג אחר. יכול להיות אבל שההתנהגות היא מהמחלה עצמה. חום גבוה וגם בכללי מחלות זה משבש הכל. לפעמים אצלי אחרי המחלה כבר, היה עוד שבוע של עייפות ועצבנות.

רק לגבי הקאותדרקונית ירוקה

באוזן יש את מרכז שיווי המשקל של הגוף לפעמים כשיש דלקת היא יוצרת לחץ על האיזור הזה וזה גורם להקאות. כמו שיש אנשים שמקיאים בנסיעה

כשהילד שלי היה עם דלקת חריפהוהרי החדשה

נתתי לו תרופה שהיה בה סטרואידים ובתופעות לוואי היה עצבנות וחוסר שקט והוא באמת הפך לילד אחר וזה היה מלחיץ. כשסיימנו את התרופה הוא חזר לעצמו...

אצלו אין דלקת חריפה וזה לא עם סטרואידיםאהבה.

דיברתי עם הרופאאהבה.אחרונה

הוא רוצה לעשות עוד בדיקה פיזית כדי לשלול החמרה של הדלקת או משו אחר ואם לא ימצא סיבה אחרת לאי שקט יחליף את האנטיביוטיקה

השלב הזה בחיים..חזקה בעורף

שהרגש רוצה עוד הריון❤️

והשכל קצת עוצר…

ואז באים ערוץ 12 ומשחררים לעולם עוד עונה של בייבי בום🤦🏼‍♀️🤦🏼‍♀️🤦🏼‍♀️

תודה באמת🤪

טוב לדעת שיש עוד עונה...😉שומשומונית

בול כמוך.

מזל שאני אחרי לידה, אז הרגש על אש קטנה🤭🤭🤭

יש קישורים לסדרה?מחכה עד מאוד

אני רואה דרך 12+ יש את כל הפרקים (שיצאו…)חזקה בעורף

יואו ממשמחכה להריון

איזה חשק זה עושההה 😂 התינוקות מתוקים מדיי ואיזה כייף שיש עונה חדשהה

דווקא לי כשאני רואה בייבי בום זה לא עושה חשקממתקית

זה רק עשה לי חששות- הייתי ממש מרגישה את הכאב כשראיתי את הנשים בצירים

הזכיר לי את הכאב, הלא נודע.

כמובן בסוף אחרי- זה רק התמוגגות, כמה זה כיף אחרי...

מסכימהמחכה להריון

זה יותר עושה לי חשק לתינוק

פחות לכל מה שסביב חחח הסוף הריון והלידה עצמה זה באמת קשוח

יאן לא ידעתי שיש עוד עונה!שלומית.

עכשיו אני אתלבט אם לראות עכשיו או לחכות לשלב שאני אהיה בהריון ולקראת לידה לפתוח את הצ'אקרות

וואי מזדהה כל כךתוהה לעצמי

לא רואה בייבי בום, אבל הייתי בערב נשים ענק השבוע שלדעתי הרוב שם היו בהריון.. עשה לי חשק מטורף

וואי הצלחת לראות בלי להרשם? לא בא לי לפרנס אותםאורוש3

באפליקציה לא צריך מנויסטודנטית אלופה

וזה לא משהו ששווה להם?אורוש3

לא מבינה בזה, אבל כניראה עצם זה שמורידים א האפליקצסטודנטית אלופה

מהווה איזה שהוא תגמול עבורם (אולי פרסום וכו)

באתר שלהם לא עובד?מרגול

אבל עצם הצפיה יש בזה פרסומות וזה מפרנס

(לי לא מפריע, אבל כתבת שלך כן…)

ראיתי את הפרק הראשון באתר,יש עוד?מחכה עד מאוד

תכנסי ל-"הרשם" ואז יש שם בצד שמאל למעלה ''חזרה''קנמוןאחרונה

ואת חוזרת לפרק ויכול לראות אותו בלי שנרשמת

הופהה טוב לדעתשירה_11

חחח עשית חשק לצפותשמ"פ

אני בדיוק לפני כמה ימים אומרת לבעלי נראה לי שאני יהיה מוכנה עוד מאט

אני אתמול ב3 לפנות בוקר אחרי שעות של צרחות - לא משנה, שכח מזה כרגע 😅

אולי יעניין אותך