הבן שלי בן שנתיים וחצי, כל דבר שאני מבקשת ממנו לעשות הוא מתנגד. -אמבטיה, ללכת לישון, ללכת למעון, לאכול, לשתות וכו'
בהתחלה מסרב ואי''כ גם בוכה וצורח.
ניסינו הכל - להתעקש, להתעלם, לאיים, להבטיח, לקחת בכוח, לקנות לו משחקים לאמבטיה, להכין איתו אוכל, לתת לו לבחור, וכנראה עוד דברים שאני לא זוכרת עכשיו.
אני מיואשת כבר. כל יום מוציאה פול אנרגיות על לתפעל אותו.
עצות?
דברים, לספר סיפור, ותוך כדי להוביל למקלחת. שם, ממציאה איזה סיפור אחר וככה זה עובר בשלום ברוב הפעמים...
חוץ מזה מזדהה
כשהם בטוחים שהעולם נועד לשרת אותם.
אין לי הרבה עצות....
אני נצמדת מגיל צעיר מאד (אולי שנה) לשיטה עם העקרונות הבאים:
אמונה שיש לי יכולת השפעה משמעותית על התקשורת עם הילד
לבחור מעט קווים אדומים
לחכות בסבלנות לשיתוף פעולה
תוך כדי הובלה הורית
נניח אמבטיה, לעשות דיון עד להסכמה, אפשר לשחד עם משחקים, אבל לא להתחנן, להגיד בא לאמבטיה, אני מחכה לך ובאמת לחכות.
זה ׳מבזבז׳ הרבה זמן וצריך לדעת לעשות את זה נכון ולא לתת לילד להוביל, אם עושים נכון ומתמידים, התוצאות הראשונות יכולות להגיע כבר בגיל 3.
לא עוזר לדון איתו. הוא פשוט מתעקש שהוא לא רוצה, בלי סיבה ובלי להתפשר.
ניסיתי לחכות, אין לו בעיה גם להתבצר בפינה חצי שעה ולא לבוא.
אם לא פועלים באופן עקבי, זה יכול לגרום לילד יותר להתעקש, ככל שפועלים כל יום אותו דבר וכל יום מחכים לשיתוף פעולה (שבסוף יגיע, כולה ילד בן שנתיים וחצי, יכולת המחשבה והעמידה שלו מוגבלות) הילד ישתף יותר מהר פעולה.
מקלחת: לא חייב כל יום.
לישון- שימי לו סרטון של ערוץ מאיר/ הופ/ משבא לך- מי שרוצה סרטון מצחצח ובא למיטה. אחריי הסרטון הוא לא קם. את יושבת לידו.
אבל אם נגיד הוא היה בגינה וחוזר כולו זיעה אין מצב לא להתרחץ.
סרט - לפעמים זה עובד באמת, אבל לא בא לי שזה יהפוך להרגל קבוע שלו.
וצריך לכבד את רצונותיו. לא להכריח. צריך לנתב. בחכמה. סרטון אחריי המקלחת, מדבקה, מקלחת יום כן יום לא,
וגם מתוק נורא. אבל ההתנגדויות האלו באמת מתישות...
אצלנו מאוד עזר לעשות דברים בצורה משחקית. אחד הדברים שהכי אהבו היה 'דיבוב' של חפצים - צריך לבוא לאמבטיה? האמבטיה בעצמה קוראת לילד ומספרת לו כמה היא התגעגעה אליו, לצחצח שיניים? אפשר לשמוע את החיידקים שחוגגים בשיניים שלו, ואז מברשת השיניים מציעה לבוא ולהציל אותו, וכן הלאה.
משתדלת לדבר איתו והלהיב אותו על הדברים, למשל אם הולכים לאמבטיה אני אומרת: רוצה לקחת את הסירת צעצוע? או איזה דמות שהוא בדיוק משחק איתה. או: בוא נתרחץ מהר מהר ונספר סיפור. איזה ספר אתה רוצה?
לגן אני לוקחת אותו באוטובוס אז אני יכולה לומר: איפה תרצה לשבת באוטובוס? או מציעה לבחור בובה קטנה או משחק לקחת לגן.
יש ימים שזה עובד טוב ויש ימים שלא. במקביל אני גם לוקחת בכוח אם צריך. אני מדברת איתו בנחת דברים בסגנון מה שכתבתי למעלה אבל אם מתעלם ממני או מנסה לברוח אני מרימה אותו ופשוט לוקחת אותו תוך כדי דיבור..
אז אני נכנסת לפורום וישר מרגישה נורמליזציה ומשהו בי נרגע:
עולם כמנהגו נוהג ..
נשים עם ענייני פריון, לידה, מחזור, ילדים, שבוע 10, שבוע 40.. בגדים לחג, אוכל, זוגיות, שמנה/ רזה, שיין או לא, דיבורים רגילים של החיים השוטפים...
וזה מרגיע אותי משום מה.
תודה על זה.
בריאות וטוב לכולן😘
מין הרגעה שיש חיים בסוף
וחיבוק
אצלנו הילדים מפחדים, לא מצליחים להירדם, ולא מוכנים להיות בחדר בלי מישהו מההורים שישמור עליהם (כרגע זו אני)...
וזה רק אחרי אזעקה אחת שהיתה לנו היום (ועוד אחת מישוב סמוך ששמענו בבוקר, ועוד חלונות שממש רעדו פה לא מזמן מנפילה באזור שלנו...).
ואני מתלבטת אם ללכת לישון עם בגדים למקרה שתהיה עוד אזעקה הלילה, או שגם ככה בלילה לא נצליח להתאפס מהר מספיק כדי להגיע למקלט תוך דקה וחצי, ועדיף להישאר באזור המוגן יותר של הבית.
למקרה של אזעקה השארתי לי ליד המיטה מטפחת ושמיכה לילדים. עוזר לי ממש לתכנן בדיוק מה עושים במקרה של אזעקה, וככה אני לא קופאת במקום כי יודעת בדיוק מה צריכה לעשות.
להןציא את שלושתם לבד בעת הצורך.
בעיקר לחוצה שאין לנוו ממד או מקלט
בעלי עובד משמרת לילה, ואני לבד עם 2 ילדים.
המקלט מחוץ לבית, והבת שלי תצטרך לרוץ ממש מהר...
בעז''ה מקווה שיהיה בסדר🙏
שיהיה לילה שקט. אמן!
להוריד 2 קומות במדרגות לא רלוונטי בזמן אזעקה 😅
ואז להוריד גם את המדרגות של המקלט...
יהיה יותר פשוט להרים אותו ביד אחת ולגרור אותה ביד השניה🤦
ובד''כ אני לא צודקת😅
אז מקווה שזה אכן יעבוד הפעם ולא נצטרך🙏
הצלחת להעלות לי חיוך על הפנים - תודה לך 🥲
לק"י
יורדים מקומה 2 למקלט. אם זה מעודד🤦♀️
אבל באמת שאת בת הארבע היינו מרימים.
חדר המדרגות אצליכם לא מוגן? אצלינו כן, אז אפשר מקסימום להשאר שם.
המקלט נמצא בכניסה אחרת של הבניין, אז זה גם לצאת מהבניין, ולהיכנס דרך צד אחר, שזה גם מאריך את הדרך.
ועם ילדונת שהרגע התעוררה...
יש אצלנו כאלו שנשארים בחדר מדרגות, אבל החדר מדרגות ממש ממש לא ממוגן.
האמת שרוב הבניין בכלל לא הולך למקלט, יש הרבה מבוגרים שלא יספיקו ומעדיפים להישאר בבית.
מלחמה יודעים איך מתחילה וממש לא יודעים איך מסתיימת
מרגישה נפגעת חרדה למרות שחוויתי מתחילת המלחמה כולה 2 אזעקות (אולי דווקא בגלל זה, בגלל שאני כל-כך לא רגילה לאזעקה. רק המחשבה על זה מעלה לי את הדופק)
מרגישה שמפחדת מכל העתיד
מפחדת על הילדים המתוקים שלי
על העתיד שלהם
לאיזה עולם הבאתי אותם???
דייי בבקשה רוצה שמשיח יבוא
שיהיה טוב!!!!
לא בנויה ללחץ הזה
מפחדת גם על כל עם ישראל
על אלה בצפון דרום מרכז שרון בנימין ןהשומרון (יהודה וירושלים לא, לא היה להם אזעקות מלבנון)
המחשבות על החטופים
פצועים
משפחות חיילים
זה פשוט יותר מידי😭
נ.ב. ב''ה יש לנו ממד
בעלי לא מפחד
אבל אני רועדת מפחד
הממד לא עוזר לי
מרגישה שאני כמו ילדה קטנה בת 5 שפשוט מתה מפחד
תכף בעלי יוצא לסליחות
רק המחשבה על זה שאני עוד מעט נשארת לבד עם שניהם ואם חלילה חלילה תהיה אזעקה - אמאלההההההההה מה עושים 😓😓)
ניסיתי לבקש מבעלי להישאר
הוא מצידו לא מבין מה העניין
לא רוצה להתעקש שיישאר, כי סליחות בכל אוםן - יותר חשוב מהחרדות המטומטמות האלה
מצד שני,
נכון שהמצב הזה כן מפחיד?
חייבת להתחזק באמונה. חייבת!!!!!
תנשמי
תתפללי
תשתי
תעשי מה שעוזר לך להירגע...
תציידי את בממ"ד במה שצריך, אני שמתי גם חוברות צביעה וטושים. כשהייתה אזעקה הילדים היו ישר עסוקים בממ"ד...
הגדול את הקטן
גם ככה עד שתינוקי נרדם (גזים וזה)
לא לוקחת סיכון
אם כי תכלס את צודקת 😐
כמו מוצץ, סינר הנקה, ביסקויטים, בקבוק, מיץ, מים ... אולי אפילו טיטולים ומגבונים
ככה שאם תצטרכי, כל מה שאת צריכה זה להכניס אותם לממד. אם לא היו אצלכם אזעקות עד עכשיו, כנראה יש לך מספיק זמן כדי להרים אחד ולהניח בממד (אולי להכניס טרמפולינה / עגלה?) ואז ללכת להרים את השני ולהכניס.
אני כותבת כי אולי את מאלו שהתארגנות מעשית מרגיעה אותם...
ואצלינו יש אזעקות קבוע..וממש כלום זמן להגיע ל...ואין ממד או כלום בעצם..
ולפעמים הרגשתי שרק אני מפחדת וכולן כזה אדישות ואמיצות
וגם אותי פגש במתח לפני שינה כי בעלי היה מגויס ואיך מסתדרת לבד
ואם לשים פיג'מה או להוריד חזיה
נגיד היו לילות שבאמת ישנתי בבגדים
ויכל להעיק גם בתחום הזוגי....
אבל מנסיון..יש איזה מנגנון שפחות נבהל לאט לאט
כי באמת עובדתית הסיכוי להפגע הוא אפסי
וחרדה מספרת לנו סיפור לא באמת מדויק למציאות
ולכ
אני כמה שבועות אחרי לידה. מרגישה מצויין. אין דימום חריג.
לאחרונה אין דימום מעט ממש כתמים. רוצה להתחיל אולי טהרה.
אבל היום יצא לי בשירותים גוש ממש גדול בצבע חום/אפור, ניראה קצת כמו כבד שעדיין לא הכינו אותו 😬
ומסביב היה ממש דם טרי, לא בכמות מדאיגה אבל כן אחכה קצת עם הטהרה.
התייעצתי עם אחות, היא אומרת שעל פניו בגלל גוש אחד לא צריך למהר להיבדק, אבל כן לעקוב ממש אחרי חום/כאב/דימום.
אין עכשיו דימום מסיבי.. אבל פתאום חוששת שיש שאריות. מישהי פעם ראתה שאריות? ככה הן ניראות?
(יש לי טראומה משאריות גדולות ברחם אחרי גרידה)
זה לא נראה בכלל כמו דם קרוש שיוצא הרבה פעמים אחרי לידה..
היה למישהי משהו כזה בעבר?
לי אמרו שעד גודל כף יד(/אגרוף) זה תקין
בפועל היה לי קצת יותר, אבל סמוך ללידה עוד בבי''ח והאחות אמרה שאם זה חד''פ זה תקין
התחיל לי דימום 26 ימים מהמחזור,
איזה כמות זה דימום השתרשות? ש מעט דימום
וזה יכול להיות התחלה של מחזור, והדימום יתגבר בהמשך.
לא תמיד יש דימום השתרשות, וזה גם שונה בין נשים.
אני הייתי מחכה כמה ימים, אם זה נשאר ככה חלש, אז הייתי בודקת הריון.
לדעתי זה מאוד משתנה בין נשים ובין הריונות.
כשלי היה דימום השתרשות באחד ההריונות זה היה נראה לי כמו כתמים לקראת מחזור (רק שזה התחיל מוקדם מהצפוי. ובכל זאת לקח לי זמן להבין שהמחזור לא מגיע ושזה כנראה דימום השתרשות).
מישהי יודעת אם יש דרך לטפל בזה שהמחזור קצר והוא רק 26 ימים?
היתה תקופה שהיה לי את זה והביאו לי אסטרופם שזה דוחה את הביוץ.
השאלה אם נותנים את זה בקלות או רק בטיפולי פוריות?
אם כן, אז הגיוני שניתנו לך אסטרופם אם יש צורך כזה.
אבל אם את רוצה לנסות קודם דרכים טבעיות יותר - יש את שיטת אביבה (תרגילי התעמלות של האגן, שמשפיעים על המערכת ההורמונלית, ממה שקראתי יש לזה הרבה הצלחה בהארכת המחזור החודשי).
ויש גם פורמולות טבעיות שנמכרות ב'ציון פארם' בירושלים (ברח' שטראוס), לי זה עזר פעם כשהמחזור שלי גם התקצר לאורכים בערך כאלו. הוא נתן לי שתי פורמולות, אחר לקיצור הדימום ואחת להארכת המחזור החודשי (כל כמה זמן מגיע מחזור). הדימום לא ממש התקצר אבל המחזור החודשי כן התארך ונכנסתי אחר כך להריון ב"ה.
(זה בסדר גמור גם ללכת ישר על אסטרופם. זה יחסית לא נחשב כהתערבות משמעותית, וזה בהחלט יכול לפתור את הבעיה. רק העליתי פה אפשרויות נוספות, שתכירי ויהיה לשיקול דעתך...).
מעדיפה ללכת על המהיר והבטוח,
אני מעל גיל 30 ומרגישה שזה מלחיץ אותי
זה גם םונקציה של כמה ימי דימום יש ומתי את מצליחה לעשות הפסק
לפני שמתחילים עם אסטרופם
הייתי פונה גם לכיוון ההלכתי
וגם מנסה לקצר דימום וע"י כך להקדים הפסק
**שבוע 36 עם תאומים מתוקים**
לא מצליחה ללכת, כאבים למטה, במפשעות, באגן, הגב, הרגליים, אי אפשר לעמוד יותר מ2 דקות והשלפוחית כואבת לא יוצא שתן אפילו שממש לוחץ, רק אחרי 20 דק שיושבת באסלה ומשנה תנוחות, מתפתלת מכאבים מתחיל לזרום הפיפי
אי אפשר ככה זה כואב וקשה וסיוט😫
מה עוד אוכל לעשות כדי שתתפתח לידה?? צירים הולכים ובאים כבר שבועות ככה, אין משו סדיר להתרגש ממנו
כבר הגעתי למצב שאני מתפללת שירדו לי המים🤦♀️
כמובן תצייני מראש את המצב הרפואי אולי יש מצבים שלא עושים כלום לא יודעת
שיהיה בשעה טובה ובבריאות!
זה ממש קרוב מתמיד!
אני יודעת שקשה מאוד וכואב, אבל יש הבדל משמעותי בין ללדת ב36 לבין ללדת ב38. כל יום ברחם הוא משמעותי להתפתחות שלהם וכשהם פיצים קשה להם לינוק והם נרדמים מלא וצריך להעיר אותם כדי שיאכלו, מעקבי משקל וכו'... יותר קל לגדל תינוק חזק וגדול...
חיבוק גדול! את מלכה שאת סוחבת ככה שניים!!
רק לגבי מה שציינת על מתן שתן- האמת זה לא נשמע תקין ונשמע כמו דלקת, במקומך הייתי הולכת לעשות תרבית..
שלפוחית השתן קצת זזה ממקומה כנראה ונהיה חסום במידה מסויימת
וקשה ממש לעשות
לי עזר להיכנס לאמבטיה ובעמידה ותוך כדי תנועות היה משתחרר
זה באמת בגלל לחץ ורק להתפתל ולשנות תנוחות או באמת בעמידה השתן יוצא לאט לאט
זה כמו שמורידים למישהי קטטר וקשה לה להתפנות לבד על אף שממש ממש לוחץ והשלפוחית מפוצצת
שכבר מיציתי לגמרי ( 37) התחלתי לעשות ספורט תוך כמה שעות ילדתי...
היה מאתגר ההריון של התאומות אבל זה שווה כל יום בבטן. באמת מחזקת אותך
ולגבי השתן תגידי לרופא הריון בסיכון
כל הכבוד לך על הכוח רצון
אני מדמיינת את עצמי עושה אירובי וצוחקת מעצמי
בקושי לחבר את המטען לטלפון אני זזה אבל נתת פה רעיון לא אשקר! אעדכן בהתפתחות😉
כמובן לא צריך אפקטים פשוט התנועה הסיבובית של האגן או לעשות כזה 8
אבל לא יודעת מה מתאים במצב שלך ואם זה נכון בשבוע כזה
וגם מדרגות
כדאי אולי לעשות תרגילים של ספינינג בייבי זה משחרר את הרצועות שמחזיקות את האגן
וגם תנסי לעשות אמבטיות אם יש לך, לא חמות מדי. זה יכול מאוד להרגיע את הכאבים בכל האזור וגם לשחרר
שייקרה
וגם לי מאוד לא נוח וכואב ככה שפחות חושבים על זה כרגע כאופציה
אבל כמובן שגם על זה ניסיתי לחשוב חח
עוד רגע תזכי בהם בע"ה!!!
תנסי נעלי ספורט לי זה לגמרי שינה את ההרגשה ממה שאת מתארת למצב הרבה יותר טוב!!
ועוד משהו- תחפשי מהשו שיקל עלייך!
להיות בסבל עד הלידה זה לא פתרון!
איזון אגן כמו שהמליצו- שמעתי על זה ממש דברים טובים
להתשמש הרבה במשימות עמוקות
לעשות הרפיות
ונעלי ספורט!
אני ילך לקרוא על הדבר הזה נשמע מעניין
וכן אני עם נעליים אורטופדיות חח לא נראלי שיש משו שלא ניסיתי
חוץ מאיזון אגן😅
תנסי!!
וגם לגמרי איזון אגן!
והרבה אמבטיות..
לגבי מתן שתן אולי כדאי לדבר עם הרופא, לא יודעת מה מותר או אסור בשמירה, אני יודעת שתנוחה שהאגן גבוה מהלב ל20 דקות 3 פעמים ביום יכולה להקל את הלחץ על השלפוחית, משהו כזה:
אפשר הסבר מה הרעיון של עיבוד לידה?
אני שמה לב שכל כמה זמן חוזרת במחשבות ללידה הקודמת וזה עושה לי ממש רע, אז חושבת ללכת לעיבוד לידה, אבל לא ממש מצליחה להבין איך זה עובד ואיפה עדיף לי לעשות.
אני כבר יודעת מה היו הסיבות לקושי ומה היו החלקים שאני חייבת שיהיו שונים בלידה הבאה, אבל מרגישה שאני עדיין לא מצליחה לשחרר באמת.
כולם שמחים מזה שנסראללה חוסל ואני עצובה ועצבנית.
קיבלתי מחזור שבוע שעבר כשכבר ממש רציתי הריון
ובשבת הייתי ממש עצבנית,
גם בעלי עיצבן אותי וכמעט כל השבת לא דיברנו.
בד"כ אנחנו עושים תורנות , אני נמצאת עם הילדים ובעלי הולך לישון
ואח"כ הוא נמצא איתם ואני הולכת לישון.
הפעם לא היה לי כח, היה לי הרבה דימום מהמחזור וביקשתי מהבת שבכיתה ד' שתשמור על 2 האחים שלה, זה הצליח בערך חצי שעה ואז כל רגע הם הפריעו לי.
בסוף אחרי שעתיים בעלי לקח אותם למתקנים
ורק אז באמת נחתי.
הגיוני לצפות מילדה בכיתה ד' לשמור על אחים שלה?
יש פעמים שהיא לוקחת אותם למתקנים ונמצאת איתם שם שעה.
לפעמים האישי מאפיל על הלאומי. הכל טוב, תני לזה מקום.
נשמע שהיתה לך שבת קשה, אז קחי קצת זמן לעצמך להירגעות.
לגבי הילדה - טכנית הגווני לצפות למסוגלות ממנה, אבל מהותית לא בטוחה. היא עדיין ילדה ובסוף היא לא אמא שלהם והם לא האחריות שלה... אם בא ממנה מעולה איזה כיף, ואם לפעמים לא (כי את אומרת שלפעמים היא כן עושה אצ זה) אז זה גם בסדר.. זה ממש ננין של גישה, אבל ככה אני רואה את זה.
וגם גם לא יודעת איך זה אצלכם, אבל לאח גדול יש לפעמים יכולת מוגבלת בהחלטה אם אחים שלו יישמעו לו או לא, אז יכול להיות שזה אפילו לא קשור לרצון שלה
זה מאוד תלוי.
גם לי יש ילד בגיל הזה, לפעמים לוקח אותם למתקנים וכו' אבל בתוך הבית זה יותר קשה כשהם יודעים שאת פה, קשה לתפוס אותם שלא יבואו אלייך. וגם זה תלוי מי הילדים, אני זוכרת שהייתי שומרת על אחים שלי וזה היה סיוטטטט כי הם היו מופרעים ממש. זה קצת היה לא הוגן להפיל עלי את התיק הזה... מצד שני לא היה מי שישמור עליהם כי ההורים שלי היו בעבודה...
וחוצמיזה, הלב שלנו זה דבר משוכלל, את יכולה להיות גם עצובה וגם שמחה ביחד, יש צד אישי ויש צד לאומי .. אני בשבת הייתי חולה ומבואסת מאוד, מצד שני הלב שלי רקד משמחה על החיסול....
יש לי ילד בגיל הזה
וממש קשה לו לשמור על הקטנים ממנו
הם לא פשוטים, רבים ביניהם הרבה
והוא בעצמו מתערבב איתם.
ויש דרך להירגע.
אני מרגישה הפעם ממש עצבנית בזמן המחזור.
אוף, ממש מתסכל,
אבל אולי זה גם בגלל שממש התאכזבתי שזה לא הריון..
באמת קשה ומבאס!!
לגבי הילדים הז יפה השיא מצליחה לפעמים לשמור עליהם
כשהיא לא מצליחה זה ממש הגיוני...
לגבי בעלך תחשבי מה יכול לעזור לך לראות את זה מהזווית שלו, מהעיניין שלו
אולי זה יעזור לך להתפייס..
בסוף ריבים כאלה הז סתם מוציא את הכוח
לא באמת מקדם...
חיבוק שוב!!
הברית יוצאת בראש השנה
ואוף שזה בכלל מעסיק אותי ככה.
אני אשכרה מתבאסת למה לא עשיתי זירוז כמה ימים קודם (היו עושים לי אם הייתי מבקשת אבל העדפתי לתת לזה להגיע לבד)
ואני מנסה להגיד לעצמי שזה שטויות
שזה אפילו קדוש ומיוחד בראש השנה
אבל בתוכי יש עצב על זה.
תגידו לי דברים טובים
לק"י
לפני שנתיים ילדתי בכיפור, והיו לי מחשבות על מתי תפול הברית, כי זו תקופה של חגים ולא רק של שבתות....
תנסי לחשוב מה מפריע לך שהברית בראש השנה.
ואז אולי נוכל לעזור למצוא פתרונות, לפחות חלקיים.
ומזל טוב!! שתרוו ממנו הרבה נחת ושמחה!
האמת מקווה שזה לא מעצבן שאני אומרת אבל זה ממש מרגש....
זה אומר שהוא נולד ביום בריאת העולם, לא?
וזה בסדר להתבאס מכל החששות
אבל טוב שלא זירזת
איך את יודעת איך זה היה נגמר?
אולי היה צריך עוד התערבויות?
זה באמת הכי טוב אם אפשר שזה טבעי
הברית תעבור ורק החוויה תישאר
א זטוב שהיה לך לידה טבעית
המדהים שהוא זכה בתאריכים כאלה מיוחדים
ישתנו לו בע"ה ברכה ומשמעות ורוחניות מיוחדת
וטכנית איך הדברים יתנהלו מסכימה איתך שזה מאוד תופס אותה אבל בסוף הז חולף
אף אחד לא זוכר
וגם אם מישהו זוכר
מה זה חשוב?
חשוב הבריאות שלך ושל הקטן
הנפש שלכם
הנפש שלו שנועדה להאיר את העולם בע"ה
הנפש שלך שגם מאירה את העולם וגם מגדלת אוצר כזה, בן חדש לעם ישראל
וכל השאר- בע"ה יסתדר גם לטובה!
ועוד חיבוק
ומקןוה שהועלתי ואם לא- מומזנת להתעלם😉
שתהיה שנה טובה ומבורכת!!
שתרוו המון נחת, התאוששות קלה ונעימה.
אחרי לידה כל דבר נראה כמו הר. לפעמים עוזר לזכור את זה... כנראה שזה מבאס אותך יותר ממה שזה היה מבאס אותך בזמן אחר.
בע"ה יהיה טוב ומדהים ומרומם, גם אם מאתגר💜
תני לבעלך להתעסק בברית
את יולדת, פשוט תנוחי ותהני מהתינוקי
בוקר טוב בנות
אתמול חשבתי שיש לי ירידת מים בטפטופים אז הלכתי להיבדק בבית החולים כי היה לילה, בדקו וזו לא ירידת מים.
אבל חיברו אותי למוניטור וראו שהכל תקין ויש צירים (אני רק פתיחה 1.5 ומחיקה 80) אבל גם הייתה האטת דופק אחת שבגלל ההאטה הזו הרופאה אמרה לי שההמלצה היא לילד.
אני נורא נבהלתי לא רציתי עכשיו ללדת אז באמת שלא הסכמתי. הגענו לפשרה אני והרופאה שאשאר לאשפוז בלילה ויעקבו אחרי עם מוניטור.
עשיתי מוניטור ב12 בלילה וגם ב6 בבוקר
למען האמת שאין לי מושג אם יש האטות נוספות בדופק או לא כי אין כל כך עם מי לדבר. אמרו לי שב10 וחצי יהיה סבב רופאים.
אני נורא מתלבטת, ממש לא בא לי לעשות זירוז עכשיו מאפס, בדרך כלל יש לי לידות קלות וחלומיות ובחיים לא חשבתי שתהיה לי לידה שאצטרך זירוז ועוד בשבוע 38 שמרגיש לי טיפה מוקדם.
מצד שני - האם האטות דופק זה ממש מסוכן ? ראו רק האטה אחת קטנה..
בהנחה שהמוניטורים שעשיתי בלילה ובבוקר יצאו תקינים אני שוקלת ללכת הבייתה לבינתיים- מישהי הייתה בסיטואציה דומה וגם החליטה להשתחרר?
ואם יהיו האטות דופק נוספות מה הייתן עושות ? מסכימות לזירוז כשאין ממש תנאים ?
להסתפק
יתכן והעובר חס וחלילה בהתחלה של מצוקה
ואז אם לא מיילדים עכשיו יכול להגיע למצוקה יותר משמעותית ואז הכל אחרת..
מבינה את מה שאת אומרת להתחיל לידה מאפס
אבל תזכרי!
שבאמת הכי חשוב פה זה לצאת בידיים מלאות ובריאות.
הדבר השני בחשיבות זאת חווית הלידה והאופן בו היא התרחשה.
אבל זה באמת לא משהו שכדאי לשחק איתו. לא הייתי מזלזלת בהמלצות של הרופאים במצב כזה.
ורק כדי להרגיע - עברתי כמה זירוזים מאפס, מסיבה רפואית אחרת. ב"ה כל הלידות היו טובות ממש, כמעט טבעיות (חוץ מהזירוז).
כן ניסיתי זירוזים טבעיים לפני כן, זה לא הצליח להביא ללידה, אבל אולי כן עזר לגוף להתכונן ולהגיב טוב יותר לזירוז.
לא יודעת איפה את מאושפזת, אבל לפעמים יש אפשרויות של דיקור סיני במחלקה (בשערי צדק יש. אולי בעוד מקומות).
מהאטה אחת בדופק במוניטור אחד לא מזרזים..זה לא הנוהל
אבל לעשות שוב מוניטור ולראות אם חוזר על עצמו ממש חשוב וכן לפי זה מחליטים
לי היו הרבה פעמים...
ואז עשו פשוט שוב מוניטור ולפעמים אפילו שוב במכשיר טוב יותר
ואם היה תקין- אז שחררו וזה מה שקרה אגב כמעט תמיד
ואם לא- אז כן התשובה היא זרוז
וזה לא מאפס יש לך כבר מחיקה כמעט מלאה וקצת םתיחה וצירים
משהו כבר מתרחש
במצב כזה גם זרוז יכל לעבוד מאוד מהר לפעמים
ואגב כשמתחילה לידה פעילה -אין צורך להמחשך איתו
אם הגוף כבר מתקדם יפה לבד אז הלידה אחר כך יכולה להיות רגילה
ואגב- לי נגיד נתנו פעם זרוז לשעה פיטוצין בגלל מיעוט מים קיצוני
היתי עם פתיחה 2.5 רק ואם צירים לא סדירים
ואז אחרי שעה של צירים םץחזקים- הפתיחה גדלה ל4-5 (תחשבי שזה ממש מהר!) ונכנסתי לחדר לידה
והמיילדת באה לחבר אותי ךפיטוצים שוב ואמרתי לה שאני מסרבת
כי אני כבר בלידה והיא מתקדמת
ורק אם תתקע אז נשקול שוב
והאמת
....שתוך 7 דקות ילדתי🫢🫢
אז סתם מעודדת
תהיי קשובה להנחיות והז חשןב
אבל אל תדאגי זה לא חייב להיות נורא גם עם זרוז
ומותר גם לקחת אפידורל..
היה מיעוט מים.
הלידה עצמה הייתה מהירה יחסית לזירוז, ולא קשה כ''כ.
חושבת שכשיש סיכון לעובר, אז לא כדאי לקחת את הסיכון הזה ולא לזרז.
על האטה אחת לא מזרזים, אבל אם היו עוד והרופאים ימליצו לזרז, לא היה לי ספק. ברור שלזרז ולא לקחת סיכון שיקרה משהו לעובר.
מישהי סיפרה לי על אמא שלה לא עלינו שחיכתה ונולד לה ילד שאינו בן החיים עם חבל הטבור כרוך סביב צווארו.
לא הייתי מתמהמהת דקה. כן הייתי מבקשת שקודם ייתנו לי אפידורל ורק אחר כך יזרזו.
עובדות כמו שחשבנו.
היה לי כמו אצלך. אם המוניטורים הבאים תקינים, אני אישית הייתי משתחררת (גם אותי רצו לאשפז). כמובן לא לוקחת אחריות על שום דבר! רק אומרת מה אני עשיתי. ראיתי שזה תלוי בית חולים, כי הלכתי למקום אחר ושם היו רגועים יותר וחשבו שכדאי לחכות ולא לזרז.
כמובן רק אם האחרים תקינים! אם ממשיכות האטות נוספות, בכל מקרה לא יתנו לך להשתחרר. חיבוק גדול! שיהיה בע"ה בקלות ובידיים מלאות!
מצוין ללדת
מה זה משנה אם זה 38 או 40 .העיקר תינוק בריא
זה קרה לי בלידה ראשונה. לא הגעתי מוכנה ללדת בכלל, רק למעקב אחרי משהו אחר לגמרי.
אחרי 2 האטות החליטו לזרז. הלידה לא התקדמה הרבה זמן 36 שעות...
התברר שהחבל טבור היה כרוך 3 פעמים סביב הצוואר.
קשה לי לחשוב מה היה יכול לקרות אם הייתי מחליטה ללכת הביתה.
אז ככה
2 המוניטורים שעשיתי אחרי- תקינים, ללא האטות דופק..
איזה איזה דיבור שאולי ישחררו אותי
אבל אז הגיעה רופאה בכירה שאמרה שההאטה ההיא שהייתה אתמול בלילה מפריעה לה והיא לא מרגישה בנוח לשחרר אותי,
בדקה פתיחה ואני עם פתיחה 2.5 ואמרה שהיא ממש הייתה רוצה שאעלה לזירוז (של פקיעת מים ופיטוצין)
לא ממש נשארה לי ברירה לא אלך ראש בקיר
אז היום בערב אכנס לחדר לידה ובע״ה מקווה שהכל ילך טוב אמן ואמן ואמן
שתהיה לידה קלה ושמחה בידיים מלאות❤️
רוצה גם לעודד, ילדתי בשבוע 38 לידה ראשונה עם זירוז מ-0, והיה ממש מהר וטוב ב"ה
38 זה זמן טוב ללידה
ועדיף שלא לקחת סיכונים, העיקר תינוק בריא בע"ה
אם כבר עברת לידות בעבר וכן יש התקדמות בפתיחה, הזירוז הוא לא בדיוק מאפס, אז סה"כ יכול להיות שיתקדם במהירות ובע"ה זו תהיה ההתערבות היחידה
ופשוט מבקשת עוד מעקב של מוניטורים
ואם בכולם הכל תקין
לא היתי מזרזת
אף פעם לא ראיתי עשל פעם אחת של האטה לרגי מזרזים אם הכל תקין אחר כך
אבל תכלס את רואה הגוף לשך כבר מתכונן ומתקדם
בעז''ה גם עם זרוז וגם בךעדיו יכל להיות בקלותתתת ובבריאות
באיזה בית חולים את.
זה די פרוטוקולים
אבל ךא לוקחת אחריות
לי למשל בתל השומר שהיה האטה נלחצו לזרז בהיסטריה
ובשערי צדק שהיה כמה האטות הם היו יותר עם יד על הדופק אבל רק הציעו זירוז.
והמיילדות אמרו שלא דחוף
אבל אני התחלתי זירוז(בשבוע 39) בגלל האטה-שתיים בדופק, בערך כמו שאת מתארת.
זה הציל לי את התינוקת שנולדה עם חבל טבור כרוך ובלי דופק
(אפגר 4 מיד אחרי הלידה, 9 כמה דקות אחרי ב"ה, וזה רק הרצף ניסים הזה ואני לא יודעת איפה היינו היום בלי הניטור הזה ששלח אותי לזירוז, וגם לא רוצה לדעת.....)
איך זיהיתם האטות בדופק ? איך אפשר להיות רגועות שהכול בסדר ?
זה יכול להגיע בלי שום סימן אחר? .כי לא עושים סתם ככה מוניטור לפני התאריך המשוער בלי סיבה
אני בשבוע 33
הגעת למיון/הריון עודף או אם אין סיבה. אצלי הייתי באשפוז עקב צירים מוקדמים / עוברים קטנים
אבל המדד העיקרי זה הפחתה בתנועות ויש כאלה שיגידו גם ריבוי תנועות קיצוני ולכן לא לזלזל בהפחתת תנןעות
מקווה שלא הלחצתי מידי 🙏
(מעדיפה לא לפרט יותר כאן, אני לא אנונימית..
אבל כן ב"ה ילדת ניסים שלנו🥹)
לפעמים זה הצלה וחייב לעשות
לא משחיקים עם זה
והלידה הייתה ממש בסדר ב"ה
מתפללות שאתם בטוב ובבריאות!!
עד גיל כמה חןדשים היה בחלק מהקרקפת סןג של קשקשים שאומרים שיש לכולם... עבר.
אתמול ראיתי קשקשים גדולים יותר על שטח בגודל של מטבע גדול. רק שם.
זה כן חלק מהאזור שהיה בעייתי בתקופת הניו בורן.
ממה זה יכול להיות? אולי כי הזנחתי חפיפה? אולי זה דווקא מיותר מדי חפיפה? אולי שיער רטוב? על מה להקפיד יותר?
לק"י
סמיך.
אולי זה יספיק.
ואם רוצים באמת שזה יעבור צריך להפסיק עם קמח לבן, סוכר לבן ועוד כל מיני דברים...
אישית, לא השתגעתי עד כדי כך אבל אני לא יכולה לסבול את הקשקשים האלה... זה גם עושה ריח לא משהו, גם אחרי חפיפה יש ריח לא טוב. מה שאני עושה אני מורחת שמן זית או שמן אמול, אפשר שמן תינוקות, קצת מעסה ואז הקשקשים מתרככים מורידים אותם בעדינות עם מסרק סמיך, לסרק ישר והפוך עד שהכל יורד. אחרי כמה זמן זה לפעמים חוזר שוב אבל בקטנה יותר.
אם את מנסה את עניין השמן שהציעו כאן, אם יש לך שמן עץ התה ושמן לבנדר בבית, הייתי שמה טיפה או שתיים בשמן ואז מעסה ושוטפת ומסרקת כמו שהומלץ.
לבן שלי גם היה.
רופא עור נתן לנו שמפו טיפולי, אבל זה לא עזר.
חזרנו אליו והוא נתן מרשם למשהו יותר חזק.
אבל אז התייעצתי עם שכנה שיש לה ידע בכל מיני סוגים של רפואה טבעית, והיא אמרה למרוח על זה חלחון של ביצה ואחרי כחצי שעה לחפוף ולסרק עם מסרק סמיך, ולחפוף לו עם שמפו מסלק סוכר (מוכרים בחנויות טבע), וזה לגמרי עזר.
אחרי שנגמר השמפו מסלק סוכר חזרנו להשתמש בשמפו רגיל וזה לא חזר שוב.
אשאל רופא ילדים אבל האם הגיוני שבגיל שנתיים? כל ההמלצות האלה היו כשהיא היתה ניובורן...
ולהסיר לא מפריע לי כמו השאלה למה זה פתאום בא ואיך למנוע שיבוא שןב... היא חולה על ביסקויטים שהגן נותן ועל לחם בכללי אז אין סיכוי אשצליח להוריד קמח לבן..
(פשוט מנסיוני הרופאת ילדים תגיד ש"אנחנו לא יודעים". קיוויתי שמישהי פה כן שמה לב בעקבות מה זה מופיע...)
לראש? רופא ילדים נתן משחה, עבר תוך כמה ימים וזהו
נשמע בדיוק כמו שתיארת.
נתנו לנו שמפו טיפולי שמשתמשים בו פעמיים בשבוע.
כדאי ללכת לרופא ילדים, ולוודא שזה לא משהו מדבר...
אולי לא ממש קשור להריון ולידה אבל יש פה בנות חכמות...באה מבית דתי חרדלי, נשואה כמה שנים... אף פעם לא הצלחתי להזדהות עם מגזר מסויים, אפשר לומר שלא ממש גדלנו בקהילה והיינו די מנותקים מחברה ...
אחיות שלי הקטנות לא ממש דתיות בשנה האחרונה, לא ידעתי ממש עד כמה כי לא יצא לנו ממש לדבר ולא הכי נעים תמיד לפתוח על זה.. לאחרונה אחת מהן שיתפה אותי שהיא וחבר שלה לא שומרים נגיעה אבל מסתבר שגם ממש ישנים ביחד וכו, הגבתי לה בכזה- אוקי זה החלטה שלך ומכבדת ותשמרי על עצמך וכו, כי זה מה שהרגשתי שבאותו רגע זה מה שהייתה צריכה ( זה סביב שיחה שפתחה על קושי מול ההורים בענין הזוגיות הזו וכו), ואני טועה לעצמי מה נכון לענות בסיטואציה כזאת, איך כדאי לדבר עם אחים ואחיות דתלשים ( לא הייתי בטוחה אם הפכו לדתי לייט או בחלשים לגמרי כי כמו שכתבנו לכ ממש שוחחנו על זה בפתיחות), מצד אחד לא שמחתי לשמוע את זה, היא לא הולכת הכי צנוע וכו אבל להגיע ליחסים כן מבחינתי היה סוג של קו שקיויתי שעדין נשארה דתיה ושומרת לא חשבתי שהיא עד כדי כך שיחררה, מצד שני יש לי תמיד איזה צביטה בלב ( עוד באופן כללי על אופי הקשר הקליל שלהם, קצת חיבוקים, מישהו שיעודד ויחבק וכו בלי קשר ליחסים אינטימיים אבל גם זה ) על זה שהן כאילו משוחררות יותר ממני בחיים בלי יום של צניעות ( מבחינתי זה עול במיוחד של יבשת גרביים וכו...) ושהיא בזוגיות שמתחילה בחברות ולא כמונו שנפגשנו בשידוך והיה קליק אבל עד עכשיו הזרימה שלנו תקועה במובן מסויים למרות החיבור שיש ביננו ומאמצים מצידנו כן לשנות אבל בינתיים זה לא המקום שאני שואפת אליו.
בקיצור חצויה, מצד אחד הספק וחוסר השייכות למגזר שלפעמים גם מלווה במחשבות האם אני באמת מאמינה בתורה ומצוות שמקיימת ומצד שני קשה לי בשיח מולן כי מרגישה שמקנאה בהן שעשו את הצעד הזה שכאילו לפעמים כן בא לי לעשות ויש להן הזדמנות למשהו אחר, יותר משוחרר, פחות מעיק וכו ומצד שלישי מרגישה ש...
בקיצור לא יודעת מה רוצה ממכן... אולי רק לפרוק...
להרגיש חיבור קליל וזורם לבעל, לדעתי לא קשור לאופן ההיכרות.
זרימה וכימיה לא קשורים לנתון הזה. זה משו שקיים במערכת של שני בני הזוג (הייתי כותבת על זה הרבה בפורום המקביל בהיותי רווקה חח)
זה גם לא רק בהקשר של זוגיות גם מבחינתי חברות זה ככה.
אחת החברות הטובות שלי מהרגע שראיתי אותה היה קליק חיבור צחוקים וכו' עד היום ויש לי עוד הרבה דוגמאות.
בכל אופן, לנושא העיקרי
זה מזכיר לי קצת שרשור דומה שהיה כאן על צניעות...
אני חושבת שחופשיות, זרימה, קלילות, לעשות מה שרוצים ומה שבא ואיך שרוצים וכו'
אם יש שם צביטה בלב בהקשר של ההלכה כנראה שזה נוצר מאיזשהו חוסר מאיזשהו כאב שנחווה בהקשר של ה"הגבלות" ההלכתיות... בכוונה אומרת הגבלות כי ככה זה יכול להתפס כמשהו מגביל. אפילו לפעמים אולי חונק...
אבל אפשר לרדת לנקודה הזאת ולברר אותה. להבין על מה היא יושבת.
כי עובדה שיש בנות ששומרות תורה ומצוות ומרגישות ציפור דרור חופשיה ( אצלי אני באמת ככה מרגישה. ויותר מזה שההלכה זה הכח שלי בחיים. המשמעות שלי וכו'. בלי זה הייתי מרגישה כלי חרסינה ריק)
ורק מחמיאה לך על האופן שהגבת לאחותך... זה באמת לא קל...
שלמדנו באיזה קורס וממש אהבתי
היתה שאלה של
מי היה האלוקים שלך (נראה לי בילדות)
כאילו איך תפסת את האלוקים בתור מה?
איזה דמות שיקפה לך את האלוקים
דמות כועסת? נעימה? רעה? מענישה? אוהבת? מלטפת? וכו'...
נגיד אצלי באמת ראיתי שהדמות שלי היתה דמות ממש רכה אבהית ונעימה... זה מסביר הרבה
כאילו אם אין את החיבור והקלילות באופן טבעי זה גם לא יהיה? כאילו האם זה באמת משהו שאפשר לעבוד עליו?
מבאס אותי שעם חברות כיף לי יותר לדבר, עם כל החיבור שיש ביננו חסר לי מאוד הזרימה היותר קלילה..
אצלי ראיתי שזה משהו שמרגישים בלי קשר איפה ניפגש וכמה נטייל ו"נלמד להכיר".
פשוט יש או אין. ומן הסתם מי שלא הרגשתי איתו זרימה מספיקה פשוט לא היה לי נעים בחברתו...
אז אם בחרת להתחתן עם בעלך כנראה שכן היה לך נעים... וכנראה שכן היה עניין ואולי עוד דברים מן הסתם. הבסיס הוא נעימות. שזורם אז נעים, כשלא זורם אז משו לא מתחבר, לא נח כזה...
מאמינה שאת חייה איתו חיים אז את כן מרגישה חיבור. פשוט אולי חיבור מסוג אחר וצריך לראות מה הטוב שיש שם.
ואם תעלי עליו על כל הדברים הטובים (אני מדברת באוויר ממש כי אין לי מושג מה קורה בפועל)
אז אולי ייפתח משהו.
כן יכולה לעודד קצת.
שהיו אנשים שלא ככ התחברתי אליהם, ועברה תקופה שלא ראיתי אותם ומאז עברתי שינוי גדול ואז פתאום ראיתי בהם משהו שלא ראיתי לפני ואפילו אהבתי אותם.
קשר עם חברות בטבע שלו יותר קליל, קשר שממנו אנחנו מתמלאות באנרכיה.
קשר עם המשפחה, במיוחד עם הבעל דורש יותר עבודה עצמית ויותר השקעה, אבל ברור שאפשר להגיע לאינטימיות, לקלילות, לאהבה.
אותי מציל ההומור. כמה שפחות הערות, להעיר על הכל בחצי צחוק.
וזה לא קשור לרמה דתית.
אני בדעה שלקב"ה יש חוש הומור ענק והוא רוצה שנחק ונהיה קלילים. שם מצאת אהבה.
שמירת מצוות היא שלהן. לא מחייב שהיא שיחררה כי לא מאמינה אלא פשוט התאהבה חזק. דתלשיות גם פחות יודעות להגיד לא. בנים משתמשים בחוסר ידע שלהן לגבי גבולות מקובלות בחברה חילונית.
לגבי קלילות בקשר. תלוי. במגזר דתי את יוצאת ואת יודעת שאת מחפשת מישהו לחתונה, חיים משותפים וכו'...
במגזר חילוני יכול להיות שהוא מחפש משהו רציני והיא מחפשת מישהו קבוע אבל בשביל קשר לא מחייב. או בחור מחפש מישהי חד-פעמית והיא מחפשת אהבה רומנטיקה.
לפעמים שאיפות תואמות אבל אז עוברות כמה שנים ואחד מבני זוג עובר שלב וצריך משהו אחר בזמן שהשני ממש לא. בקיצור לא פשוט.
ונגיד את נהיית חילונית, זה לא שתהיי משוחררת, את תהיי מחויבת לנורמות של תת-מגזר חילוני שבו תחיי. בכל מקום יש נורמות משלו . אם רוצים להצטרף צריכים לזרום איתו .
גם בדתלשיות/דתיות לייט, כאלו שגדלו במגזר הדתי וכיום לא מקיימות חלק כזה או אחר מהמצוות, יש גבולות. לכל אחת הגבולות הפנימיים שלה, פשוט הם לא בהכרח נובעים מההלכה.
מה גם שהיא אמרה שזה עם *חבר* של אחותה. לא מישהו רנדומלי… הם מקיימים זוגיות מלאה, כזו שאם מתעלמים רגע מההלכה - הגיוני לגמרי לא לשמור בה נגיעה, ואף לקיים יחסים.
מי יודע, אולי הם התחילו לישון יחד רק לאחר מספר חודשים, ממש לא בהכרח שמהפעמים הראשונות שנפגשו בהן.
ולא אומרת מתוך תמימות, בהחלט יש כאלו שמחפשות מישהו רנדומלי או מגיעות לסיטואציה שכזו. אבל גם מכירה רבות שלא שומרות נגיעה על כל הכלול בכך ועדיין מגיעות ליחסים רק לאחר שיש כבר זוגיות של ממש.
אני מרגישה חופשייה. אמנם ברמה דתית שונה לגמרי משלך, אבל לדעתי העיקרון זהה.
כל יום את קצת בוחרת מחדש לקיים תורה ומצוות. ממש לא אומרת שכל יום יש לי התלבטות האם להתלבש כך או אחרת, אבל כל יום אני בוחרת בזה, דרך המעשים.
בחרתי בדרך של תורה ומצוות באופן מודע, החלטתי שאני דתייה. נקודה. אני בחרתי את דרכי שלי בעולם… וכשאני קמה בבוקר ונוטלת ידיים, או מתפללת, או מתלבשת בצורה צנועה, או מאירה פנים, זה מכיוון שזו הדרך שבחרתי בה.
כל אחד חי תחת מגבלות מסוימות, את חלקן בחרנו (כמו הדת), וחלקן נכפו עלינו (חוקי המדינה, לפעמים נורמות חברתיות וכו). דווקא עם מה שבחרתי קל לי יותר, כי זה בעצם הרצון שלי. תכלס אני עושה מה בא לי. רק שמה שבא לי זה להיות דתיה.
לא יודעת אם הצלחתי להעביר את הראש.
פנימית חשובה
רוצה להגיד קודם כל, שאפשר לשפר את המצב בנישואין על ידי עבודה עצמית וזוגית.
זה לא שהקשר לא עובד כי לא התחתנתם והכרתם כמו חילונים לדעתי, זה פשוט שקשר זוגי - גם אצל אנשים שלא שומרים תו"מ, מחייב תחזוק ועבודה. בכל מגזר.
ולכן, ממליצה לך לפנות לייעוץ לעניין.
לגבי העניין מול אחותך - כאמור, לדעתי לפחות, ה נוגע אצלך בנק רגישה בגלל הקושי שלך מול בעלך, אבל בתור חוזרת בתשובה עם משפחה שלא שומרת - זה בחירה שלה. מבינה את הצביטה בלב, זהבאמת כואב, אבל הבחירה היא חלק מהותי בקיום תו"מ. וזה שלה.
אני חושבת שענית לה יפה וחשוב לכבד את הבחירות של האנשים שקרובים לנו. זה שומר על הקשר.
לגבי קלילות, צניעות, זרימה - אני מתלבשת צנוע ב"ה ועדיין מרגישה חופשייה. זו שוב לדעתי הזדמנות להתבוננות פנימית על החיבור שלך לצניעות, לעצמך. זו הזדמנות אולי לאוורר קצת את הארון.
ובכלל, אני די בטוחה שאם המצב הזוגי שלך היה טוב ומספק ומשמעותי, ההסתכלות כלפי חוץ הייתה מרגישה אחרת כי זה מתחיל באמת בפנים אצלנו ומשתקף החוצה
שולחת חיבוק ❤️
1. כלפי אחותך-
אם הם לא שומרים נגיעה וישנים יחד הם כבר אחרי יחסים. זה בערך 99.99%.
כדי להשפיע על מישהו צריך קודם להיות קרוב אליו.
אין שום טעם בהסברים חכמה והמלצות בשלב זה.
אם יש לך רצון להתקרב, אני הייתי רק מקשיבה. שואלת שאלות סקרניות, משתפת מעצמי, מייצרת חיבור שמוביל לפתיחת הלב. לשמוע כדי לשמוע. בלי לערב את הדעות שלי כלל. הקשבה נטולת שיפוטיות לגמרי.
2. כלפי עצמך-
אני לא יודעת למה אנשים חושבים שזה שהם התחתנו בשידוך זה כאילו פחות זורם ופחות קליק מחברות. זה לא פעם ראשונה שאני שומעת את זה.
אני התחתנתי עם בעלי דרך חברות ארוכת שנים ומצטערת על כל רגע (כמובן שהכל בהשגחה וכך כנראה הכי היה נכון לנו להיפגש, אבל ברמת השכל זו לא הדרך האידיאלית מבחינתי כלל!!).
הדרך שבה הקשר נוצר ומתפתח ללא מחויבות של נישואים לאורך זמן מייצר ממש עיוותים במערכת היחסים ובדפוסי התקשורת שנשארים ומצריכים תיקון לאחר מכן.
כמובן שגם מבחינה רוחנית הפגיעה בקדושה יש לה מחירים.
תהיי שמחה ובוטחת בדרך שבה הוליך אותך הקב"ה לקשר עם בעלך בקדושה.
אבל כתבת:
"הדרך שבה הקשר נוצר ומתפתח ללא מחויבות של נישואים לאורך זמן מייצר ממש עיוותים במערכת היחסים ובדפוסי התקשורת שנשארים ומצריכים תיקון לאחר מכן."
זה מייצר *אצלך*. אצלי למשל זה לא ייצר. לכל אחד יש את דרכו.
שנים של קשר זוגי ללא נישואים?
לא כמה חודשים ,כן?
מתואמתאני חושבת שעיקר העניין פה זה מה שזה מציף אצלך...
כי גם לי יש אחים דתל"שים לצערי (מעולם לא דיברתי איתם ישירות על נושאים כאלה - וזה דבר שאת יכולה לברך את עצמך שאחותך פתוחה איתך כך - אבל ברור לי שזה לא כמו שהייתי רוצה), אבל אני לא מקנאה בהם בכלל. כי ב"ה טוב לי מאוד בדרך שאני בוחרת בה ובדרך שבה פגשתי את בעלי ובחיים שלנו יחד.
אז נראה לי שבלי קשר לאחיות שלך - כדאי לך להשקיע ברגשות שלך סביב עניין הצניעות והקשר עם בעלך, כי זה מה שיעשה לך טוב ❤️
ותתפללי על עצמך, ובנפרד על אחיותייך. כי לכל אחד יש את התשובה שלו שהוא צריך לעשות בעולם... 😘
הבחירה לשנות גדר הלכתי מסויים לגדר הלכתי מבוסס אחר היא ב"ה נגישה היום לכולם, ואפשר גם להעמיק בלימוד משותף על השתלשלות אותה הלכה ספציפית.
אולי הקושי הוא שאתם חיים בקהילה מהסוג שבה לדעתכם השכנים ירימו גבה או ירכלו, אבל אם לא תנסו לא תדעו ואתם עשויים לגלות שזה רק היה בראש שלכם ואחרי יממה זה לא מעניין אף אחד.
מה התכוונת ב "לשנות גדר הלכתי מסוים לגדר הלכתי מבוסס אחר"? ומה הכוונה ב "נגישה לכולם"?
עובדה שביחס לנושאים שציינה שקשה לה בהם הלכתית - אני זוכרת צניעות וזוכרת מגע בין בני זוג - יש כל מיני רבנים כל מיני פסיקות כל מיני קהילות וכל מיני הנהגות בין זוגות שונים. זה בטח עדיף על לזרוק את הכל."נגישה לכולם" - בכל המובנים... גם הנגישות לרבנים, גם הידע ההלכתי באינטרנט כששו"תים שלמים נסרקו לרשת, גם הבסיס הרוחני תיאולוגי (למי שמעוניין בכך) לשינויים הלכתיים שמאפיינים את השיבה לארץ ישראל, ובעיקר מבחינה חברתית - היום אנחנו לא חיים בשטייטעל עם חרמות על מי שחורג מהמקובל. לא תיפגע הפרנסה ולא יחיה בדד והוא חופשי לעצב את חייו הדתיים כמו כל אחד אחר במדינה. לשני הכיוונים הדתיים אגב - לחומרא ולקולא.
ביחד עם מה שכתבת למעלה הבנתי את כוונתך
אני כמובן חולקת עלייך
אבל זה חורג ממטרת הדיון של הפותחת
וגם כנראה מורכב מידי לדיון בפורמט הזה
היא דיברה על שמירת נגיעה של אחותה
לא מחליטה כלום עבור הפותחת
שבת שלום!
אני מבינה שהמקום של אחיות שלך עורר אותך לחשיבה על עצמך, על הזוגיות ועל דרך החיים שבחרת בה. פתאום זה נראה ש...רגע, אולי לא בחרתי בזה? זה פשוט קרה מכח האנרציה...
אני יכול להבין את התחושה שדייטים זה כ''כ מעושה ומאולץ ולא אמיתי... אבל אחרי שכבר הקשר מתבסס ומתחתנים אפשר לגמרי להגיע לחברות עמוקה, אפשר (וחייב) לתת חיבוקים באמצע היום, אפשר להיות זורמים וקלילים, אפשר לדבר בפתיחות על דברים אינטימיים רק בצניעות ולא מול כולם.
אני מאמינה ששום דבר לא מגיע סתם, וכנראה השיחה הזאת עם אחותך צריכה להביא אותך לקפיצת מדרגה בזוגיות שלכם. צריך לחשוב מה יכול לעזור לך, לשתף את בעלך, לבקש ממנו דברים מסויימים שאת רוצה ולא היה לך נעים להגיד עד כה, לקפוץ למים, לשתף אותו בדברים אישיים שלך, זה מאוד מקרב. לצאת לסדנא/ טיפול/ קורס זוגי או אפילו אישי בשבילך שיכוון אותך, לקרוא על זה.
זה ממש לא קשור לדתיים החילונים, לכל אחד יש זוגיות שונה, גם לי יש אחים דתלשים, דווקא כשאני פוגשת אותם אני כ''כ שמחה בדרך שלי וכל כך כואב לי בשבילם.
חוצמיזה, את יכולה לשקול שוב את נושא הלבוש שלך, יש חומרות ויש הלכה, את לא חייבת לקחת חומרות על עצמך אם זה מכביד לך על הנפש.
התחתנתי בשידוך חרדי
אחרי כמה שנים עשיתי שינוי דתי גדול
כן עלו המחשבות על הזוגיות, דרך חיים והלבוש.
לקח זמן, התגברנו על הקשיים שנוצרו בעקבות הפערים הדתיים.
אני חושבת שבכל זוגיות (גם חילונית) נוצרים פערים וצריכים להתמודד איתם כדי לנהל זוגיות טובה, כן יש יתרונות להכיר יותר לעומק ולא בשידוך, שאין ערמת הגבלות סביב הזוגיות, אבל אולי גם חסרונות.
גם אני הייתי מעדיפה לבוש פחות צנוע, זה אכן פחות קליל, אבל זה מחיר שאני מוכנה לשלם, השקעתי זמן וכסף למצוא בגדים שמוצאים חן בעיניי וכמה שיותר קלילים.
אני פשוט בהתרגשות מטורפת על הניסים
ותודה לה'.ולצהל
יאללה, סינוואר - אתה הבא בתור בעזרת ה'!
ובעיקר - שלא יהיו להם מחליפים ושה"ארגונים" האלה פשוט יתמוטטו כבר...
תודה עצומה לקב"ה שהוא נותן לנו להרים ראש על אויבינו.
כן יאבדו כל אויביך ה'!
הייתה פה אזעקה נראלי פעם ראשונה מאז תחילת המלחמה!
רקאניומחזיר את הכבוד האבוד שלנו במעט אחרי השנה הזאת!
תודה לבורא עולם! שנזכה לעוד ועוד שמחות כאלה
היי..
אז תודה רבה רבה רבה לאל יש לי תשובה חיובית.
העניין הוא - אני עדיין לא באיחור של המחזור.
המחזור שלי בדרך כלל 28 יום בערך
החודש לדעתי היה ביוץ מוקדם טיפה יותר ואני 13 ימים אחרי ביוץ יום 24 למחזור
כלומר - יש לי לפחות עוד יום אחד אם לא יותר עד האיחור.
ואני חוששת… חששות מטורפים ורק מתפללת חזק חזק שהכל יהיה בסדר.
למה אני חוששת:
1. הבדיקה שלי חיובית כבר ארבע ימים ברצף! 10 ימים אחרי הביוץ והרבה לפני האיחור.
2. הייתה לי מעט מעט מעט הפרשה ורודה שנעלמה ובכל זאת.. מפחדת…
מה הרקע?
לצערי הרב מאד מאד באפריל נקלטתי לראשונה ובשלב מאד מוקדם (שבוע 5) זה כבר לא היה.
ואני מתפללת שהפעם הכל יהיה בסדר.
אני ממש אשמח לשמוע אתכן, לשמוע חיזוקים, לשמוע סיפורים, לשמוע כל דבר…
ככה אמור להיות.
מעט הפרשה ורודה זה גם לא מדאיג.
לא כדאי לבדוק לפני האיחור אם זה מכניס אותך לסרטים מיותרים… את יכולה לעשות בדיקת דם אם זה ירגיע אותך.
ובאמת בדרך כלל יש מתח עד הבדיקת דופק בשבוע 7 בערך...
בעזרת ה' הכל יהיה תקין, אין שום סיבה שלא
מתכוונת לבגד של שבת שבת
תוהה אם מה שאני רוצה לעצמי - המחיר סביר או מוגזם..
(באופן כללי כל חנות שנייה שאני הולכת אליה, המחירים מופקעים. כנראה המחירים באופן כללי עלו בעשור האחרון ואני לא אוחזת ראש 🥴)
כל הזמן יש לי מחשבות על זה,
וכל פעם שיש משהו בחדשות זה מציף הכל מחדש.
היה לנו בכיתה חרם חברתי על אחת הבנות
ואני הייתי כמו כולן אחת המחרימות
זה היה חרם בכיתות גבוהות, לא סיפור של כיתה ג-ד אלא יותר בכיוון ואז אולי אפילו ח..
לא זכור לי שהמורות ניסו לעשות משהו
בטוח לא באופן רשמי
אותה חברה אני זוכרת אותה בוכה בהפסקות
היא גם ככה הגיעה מבית מורכב
בת לאבא שעבר פשיטת רגל רצינית בעסק שלו
פשיטת רגל שהביאה אחריה גם גירושין נורא כואבים
ואנחנו בשלנו,
כל הכיתה - מחרימות.
אני גמורה מהמחשבות על השנים האלה
כמה אכזרית הייתי
נכון שהייתי חלק מחבורה אבל עדיין הייתי חלק מהדבר המכוער הזה.
כואב לי עליה ברמות.
כיום ב''ה הילדה הזאת סופר מצליחה
נשואה עם ילדים מתוקים
יותר מזה, אנחנו גרות במרחק כמה בניינים אחת מהשנייה ונפגשות בשגרה בגינה מטיילותביחד וכו'
דווקא בגלל שאנחנו נפגשות, כל-כך לא נעים לי
ואין סיכוי שפותחת את התיבה הזאת איתה
מצד שני לפגוש כל כמה ימים חברה מדהימה (באמת כזאת)
וכל פעם לקבל תזכורת על אותה התקופה, מעצבן😐😭!!
זהו, פרקתי
הלוואי ויותר לא יהיו חרמות
זה פשוט כואב מידי 😭
הבת שלי היצה בגן שפה מדהים
ועלתה עכשיו לכיתה קטנה בביהס ענק וגדול
שכל המערכת שם ענקית.עליה בכמה מידות
היא מבואסת מאוד מאוד
קשה לה נורא
היא מתמודדת עם מלא קשיים
וכל יום מבקשת ממני שאחזיר אותה לגן.
היא קטנה בשנתון ככה שזה הגיוני להיות עוד שנה בגן.
וזאת היתה התלבטות שנה שעברה
אבל בסוף הקשבנו להמלצה של הצוות והעלנו לכיתה א.
השאלה אם עושים כזה דבר?
אם יש מצב להקשיב לרצון של ילדה ?
זו אמירה מבחינתכם שהיא לא מסוגלת.
אם החלטתם להעלות אותה לכיתה א', כנראה האמנתם שהיא יכולה ומסוגלת.
לי זה נשמע שאולי הילדה מנסה לשאוב מכם ביטחון לכך שהיא מסוגלת, ואם תוותרו לה היא תבין מזה שאתם לא מאמינים בה. זה בעצם אישור בשבילה שהיא לא יכולה ולא מסוגלת.
כיתה א' עשויה להיות קשה גם לילדים בלי קשיים.
אני הייתי מתעלת את הקושי להתבוננות של הילדה איך מתמודדים כשקשה לנו, ומה היא יכולה לעשות עם הקושי.
בנוסף, כדאי לשתף את המורה בקושי ולנסות למצוא פתרון.
אצלנו בבי''ס יש בנות שרות שעוזרות לכיתות א' בהתחלה למצוא את עצמם, וגם חונכים מכיתות ו'.
אני בטוחה שהמורה תדע להציע פתרונות שיש בבי''ס שלה.
בהצלחה❤️🙏
שהזמן יעשה את שלו
זה עניין של הרגל לאט לאט
עם המורה? עם היועצת?
מעבר לכיתה א' הוא באמת שינוי גדול, ויש ילדים שקשה להם יותר, אבל זה לא אומר שהם לא יכולים. פשוט צריך יותר תמיכה וליווי.
מצטרפת ל@אין לי הסבר שנראה לי זה יכול מאוד לפגוע בביטחון להוריד אותה שוב לגן. ועכשיו צריך לחשוב איך עוזרים לה עם המעבר בכיתה, ולא איך מחזירים אותה לגן.
אם יד לה קשיים ואת רואה שהיא נבלעת במערכת, ובכל זאת את חושבת על להעביר אותה- כיתה קטנה זה אופציה הכי מועדפת
היו כמה ילדים מהכיתה של הבן שלי בכתה א' שככה עשו
אפשר להעלות באמצע שנה, לא להוריד.
כדאי לבדוק עם מחלקת חינוך אצלכם בעיריה.
אני לא מסכימה שזו אמירה של חוסר מסוגלות, זו אמירה בעיניי של לתת לילדה ביטחון ולהיות קשובים לה ולרצונות חלכוחות שלה. גם אם היא מסוגלת בעיקרון להישאר בבית ספר אולי זה לא שווה לה את הכוחות שהיא תשקיע בזה ותישאר חסרת אנרגיות.
אם את בודקת עם מחלקת חינוך ולא מאפשרים, אז לדעתי לדבר עם הצוות של הכיתה ולנסות גם בבית ספר וגם בבית לתת לה מעטפת תמיכה משמעותית שתקל עליה את השנה
ב"ה 7 שבועות אחרי לידה טבלתי לפני שבוע וחצי ומניקה הנקה מלאה
התחלתי לקחת גלולות לפני שבוע ופתאום הדימום ממש התגבר😭
לא אוסר עדיין אבל ממש התגבר, אני בוכה פה. כ"כ קשה לי התהליך של הטהרה ולהיות אסורים.
בלידה הקודמת ממש הקפדתי לא לתסכל אז יכול להיות שהיה ככה ולא ראיתי. אבל בגלל שהייתי אצל הרופאה ונשארה לי שארית שליה פצפונת היא אמרה לי לעקוב (שזה גם מלחיץ אותי ברמות) אז אני מסתכלת מדי פעם ויש כתמים. לא נראה לי הגיוני שהכתמים מהשליה כי הם התגברו אחרי שהתחלתי עם הכדור
מה עושים??? אני יוצאת מדעתי, זה דבר היחיד שאני חושבת עליו
אוףףףףף
רופא
מזהירה שזה פצצת הורמונים ברמות... מצד שני, אצלי אם לא לקחתי מינון כפול היה דימומים כל הזמן
בהצלחה וחיבוק, התמודדות לא פשוטה❤️
מודה להם ומעריכה את ההקרבה😘😘😘😘
רוצה לשאול לדעתכם
יש לי גיסה שבעלה מגויס והיא גרה קרוב אלי
בסבבים הקודמים עשיתי ככל יכלתי להקל.
הילדים היו אצלי כמעט כל יום
הכנתי לה אוכל מדי פעם
ובעיקר פינןקים.
עכשיו אני קולטת שכבר מעל שבוע שבעלה מגויס ועוד לא התייחסתי בכלל.
עכשיו אני פחות מחודש אחרי לידה עוד לא הסתגלנו למציאות החדשה של שלושה ילדים ואיך מתםעלעם את זה אז לא אפשרי לי לשמור על הילדים וגם הארוחות פה כרגע זה בחיפופים ורחוק מפינוקים.
מה הייתן מצפות מגיסה במצב כזה?
ורעיונןת מה אני יכולה לעשות שיקל עליה ויהיה לי אפשרי
תודה😘
הייתה מתאמצת בשבילי..
מספיק בהחלט לשלוח לה הודעה שאת חושבת עליה לא מעט והיא בלבך.
אם את ממש רוצה להיות מהממת לקנות עוגיות או משהו מפנק אחר ולהביא לה אבל באפס מאמץ מצידך.
את יולדת!!!
להקל היא תמצא את הפתרונות.. זה שרואים אותה והיא חשובה לך זה העיקר.
להתעניין מה התוכניות לראש השנה (ואם מסתדר ורלוונטי להזמין לארוחה גם אם בסיסית ולא מפנקת.. אפשר לומר שמטבע הדברים זה לא פינוקים כתמיד אבל לחברה שלה ושל הילדים תשמחו ממש)
הם מכינים הכל
אז כמובן שגם היא נמצאת
לא הייתי כועסת או מצפה
אם יש לך כוחות תזמיני אותם אלייך עם הילדים
אולי הביחד יעשה טוב לך ולה.. ואם יש ילדים נוספים אז הם במשחקים ואתן ביחד
אחת עם הילדים הקטנים אחת מכניסה מגש פיצה לתנור וחותכת ירקות 🩷 כל הכבוד לך האכפתיות והיוזמה לא ברור מאליו שאת בעצמך אחרי לידה🩷
אני עוד לפני לידה, ועפתי על עצמי שאפשרתי לבנות שלי לנסוע לשבת לאחותי המגויסת...
ואחרי הלידה - כבר סיכמתי עם אמא שלי שהיא באה לעזור לי רק ביום עצמו של הלידה, ואת שאר הימים היא מפנה לכל מגויסות המשפחה. וזהו, אני גם מרגישה אלופת עולם על זה...
בקיצור, גם להיות מגויסת וגם להיות אחרי לידה אלה מצבים מאתגרים בחיים. אשרייך שעזרת לה בפעמים הקודמות! הפעם תעזרי לה בהתעניינות ומקסימום במציאת עזרה ממישהו אחר. אין לך הרבה ברירה, כי את בעצמך במצב שזקוקה לעזרה...
* להגיד לה שאם היא רוצה עזרה בפינוי הפח בערב בעלך ישמח לעזור (בהנחה שהוא אכן זורם על זה🤣)
* להגיד לה כשאתם הולכים לסופר ואם היא צריכה שתקנו לה משהו
* להתקשר אליה בערב ולשאול מה שלומה, זה מקל על הבדידות..
בכלל חושבת שצריך לעשות מיזם של סיירת זבל
בעל ערב יוצאת סיירת של 5 בני נוער לפי טוםס הרשמה מראש
לאיסוף פחי זבל של נשות המילואים.
בסבב הקודם זה היה המשימה הכי קשה
(הפעם אני בחופשת לידה אז יותר קל- כי מנצלת את זה לסיבוב עם הקטנצ'יק)
היה לי מטפל רוחני שנעזרתי בו בתחילת ההריון
שילמתי לו הרבה מאוד כסף כדי שילמד אותי להיות רגועה יותר וכו..
סגרנו על 3 חודשי טיפול / 10 טיפולים= הוא היה מאוד לא מדויק בקטע הזה, אמר לי בהתחלה שזה הטווח..
מפה לשם לקראת סוף התקופה לא הרגשתי טוב בעקבות ההריון אז נאלצתי לבטל את הטיפול כמה פעמים.
וכשחזרתי לעצמי אז פתאום הוא היה אומר שתכף מסיימים את הטיפולים כי עברו 3 חודשים (הייתי קצת בהלם, הזמן עבר אבל הייתי בפחות טיפולים ממה שצריך. הוא אפילו לא ניסה לשכנע אותי שנקיים שיעור ולא הציג לי את הדברים)
וגם כל שאלה שרציתי לדעת או ללמוד הוא אמר לי "תחפשי בגוגל , הכל יש היום בגוגל"
למה לא אמרת לי את זה בהתחלה כששיכנעת אותי להיות מטופלת שלך? וגרמת לי לחשוב שתעזור לי..
מפה לשם סיימנו עם הטיפולים כשחסרים לי 2 טיפולים..
ואמרתי שזהו, אני אמנם מרגישה שעבדו עלי אבל כפרת עוונות ושלום.
ומאז, הוא יוצר איתי קשר כל כמה שבועות , ומתעניין איזה שבוע אני.
כמו אישה חטטנית.
"מה קורה? איזה שבוע את?"
וזהו , זה מה שמעניין אותו.
א. למה אתה יוצר קשר? סיימנו טיפולים, עשית לי קטע. ביי
ב. מה זו החטטנות הזו, מה זה משנה איזה שבוע אני? סיימנו טיפול.
בפעם הראשונה לא עניתי לו כי כעסתי אז הוא התקשר לבעלי. הלם.
ואני לא יודעת איך להתמודד.
מדובר באדם דתי, נשוי. אז ההטרדה היא מהבחינה שהוא יוצר קשר כדי לדעת פרט שמבחינתי הוא אישי. כל פעם רוצה לדעת עוד כמה זמן נשאר לי..
מצד שני, חודש אלול, לא נעים לנטור טינה
גם בתחילת הטיפול הוא ניסה לעזור והקשיב..
לא יודעת מה קרה אחכ, אולי אחרי שנגמר הכסף כבר יצא לו החשק לעזור..
קיצר מה הייתם עושות?
יצא עובי של 3 מ"מ.
הטכנאית אמרה שזה נחשב מעובה.
עדיין אין לי תוצאות סטטיסטיות (את הבדיקת דם אני אעשה ביום ראשון), אבל כן קצת דואגת.
מישהי גם חוותה?
צריכה קצת הרגעה...
בבדיקה אחרת שעשיתי בהריון,
יצאה תוצאנ שהעידה שהעידה על סבירות לת.דאון
בפועל נולד תינוק מתוק ברמות, ב''ה תודה לה' ילד בריא ושלם
מתכוונת שאחרי הכל - מדובר בבדיקה סטטיסטית בלבד
גם כשיש תוצאה של 1:100 זה לא אומר הרבה לגבי מה שיהיה בפועל
בשורות טובות
חשבתי שזו טכנאית כי זה נעשה באותו מקום שאני עושה בד"כ אולטרסאונד ע"י טכנאית. אבל אולי זו באמת היתה רופאה...
ומה שכתבתי קודם היה לפי מה שהיא אמרה לי בע"פ. היא אמרה שחשוב לעשות את הבדיקות דם כי התוצאה תשתנה בעקבותיהן והיא לא סופית עכשיו.
אבל עכשיו פתחתי את הדפים שהיא נתנה לי וראיתי שבאמת יש סטטיסטיקה גם בינתיים.
לפי גיל יצא 1:443, ולפי השקיפות עם הגיל יצא 1:84.
מניחה שזה כן יצריך בדיקה אמינה יותר (ניפט או דיקור מי שפיר)... בכל מקרה מקווה לטוב בעז"ה.
וגם תקבלי מימון מהקופה.
ממליצה. היינו שם והתקופה עד התשובות היתה קשה.
אין שמחה כהתרת הספקות
