*סיפור הלידה שלי*
יום רביעי בבוקר 04.12 חוויתי זרם מוגזם ופתאומי בפד, החלפתי פד ואז עוד זרם מוגזם.
ישר נבהלתי וקראתי לבעלי שנסע מיד לבית חולים, כבר חשבתי שמתפתחת לידה והתרגשתי.
מגיעים לבית חולים בסביבות השעה 10, פותחים לנו תיק בקבלה , מקבלים מידע ממני, בודקים לחץ דם, מוניטור, בין לבין יש המתנות של שעה, שעתיים, ולבסוף רופא, שקיבל אותנו 8 שעות אחרי הזרם האחרון , שבדק מי שפיר עם מקל זיהוי, בדק באולטרסאונד, והכריע שכמות מי שפיר תקינה ולא חוויתי ירידת מים ואם אני מתעקשת אז הוא יאשפז אותי או יזרז לידה, כמובן שהתנגדתי אם לא חייב .
הימים הבאים ליוו ברטיבות קטנה עד יום שני שהיתה רטיבות רצינית בבוקר פעמיים ואז שוב בערב, בזכות הפורום השתכנעתי לנסוע לבית חולים למרות ההמתנה המרובה והספק שהכל יהיה לשווא.
הגעתי לבית חולים בערב, לא היו אנשים בכלל, קיבלו אותנו ראשונים, בודקים לחץ דם , שתן, מוניטור, ובודקת אותי הפעם רופאה אחרת, בדקה בצורה קפדנית גם על ידי ספקולום, מקל זיהוי מי שפיר , עוד בדיקה עם נוזל שבודק מי שפיר, ולבסוף גם בדקה את כמות המים באולטרסאונד, וסיכמה שיש מיעוט מי שפיר וחייב לזרז לידה, ואסור אפילו לנסות לזרז באופן טבעי עם ספורט כי זה עלול לגרום לצניחת חבל הטבור.
בדקה לי פתיחה ואמרה שיש לי פתיחה של 1 וחצי.
שאלנו את הרב שלנו שאמר שבעקבות ההיסטוריה , הריון בסיכון אז יש לזרז באופן מלאכותי וכך עשינו, למרות שחששתי מזה כי יש הרבה סיבוכים בהתערבויות.
הביאו לי פיטוצין בעירוי בזרם איטי אך פתאום החלה ירידה בדופק של העובר והחליטו להפסיק עם הפיטוצין , אך לא היתה התקדמות עם הפתיחה והיא אפילו ירדה לחצי, אז שיחקו עם המינון של הפיטוצין , עד שאמרו שחייב לנתח כי הלידה לא מתקדמת ואם נמשיך עם פיטוצין אז זה מסכן את העובר.
התחלתי לבכות שאני לא רוצה ניתוח, רק לא ניתוח, אמא ובעלי אמרו לי שאין ברירה אך בכיתי לה' שיעשה נס ואני לא רוצה ניתוח. הרופאים אמרו שיראו איך זה מתקדם ויצאו מהחדר .
החלטתי שאני קמה מהמיטה ומזיזה את הגוף כדי שאולי זה יזרז לידה ויביא פתיחה, אני מזיזה את הרגליים, ובודקת במקביל את הדופק של העובר ומפסיקה עם הספורט אם רואה שהוא נמוך.
אחרי חצי שעה לערך הרופא חוזר ואומר שהוא רואה שיפור בדופק אבל מתחילות שוב האטות. אני ממשיכה עם הספורט עד שמתחיל לטפטף ממני דם טרי מהנרתיק ואז הרופאים אומרים לי לחזור למיטה ולהפסיק להתאמץ, מפסיקים עם הפיטוצין ורוצים לראות שהדם פסק ואם מתקדם משהו לבד.
מיילדת מקסימה בדקה לי פתיחה ואמרה שאני בפתיחה 2 וחצי אבל זה עוד לא לידה. אני ממשיכה לשכב במיטה , ממשיכים עם הפיטוצין במינון נמוך של 15 ואני על צד שמאל, ואחרי כמה זמן היא בודקת אותי שוב ואני פתיחה 3.
היא בודקת גם את מצב הראש של העובר ומרגישה שהוא נוטה לצד ולכן ממליצה להשכיב אותי כמו נר , מצב שבו הפלג הגוף העליון שלי כלפי מטה וככה העובר משתחרר מתעלת הלידה ואז לנסות שוב לתת לעובר להתברג מחדש. 40 דקות אני עם גוף כלפי מטה ורגליים קצת כלפי מעלה , מרגישה לחץ בצלעות מרוב שהכל לוחץ למעלה, ואז חוזרת לשכיבה על הצד עם פיטוצין ואחרי כמה זמן היא בודקת ואני בפתיחה 4 וחצי והתינוק מתברג טוב הפעם ,ואני נחשבת בלידה פעילה.
כולי מאושרת , בוכה ומודה לה' מלא פעמים שלא יהיה ניתוח. עד שהגיעה השעה 10 בערב, נכנס רופא מביקור רופאים ואמר שפתיחה 4 וחצי לא נחשב לידה פעילה כמו פעם, והמצב של המוניטור לא טוב, ואם עד שעה 12 אני לא מגיעה לפתיחה 6 לפחות אז אני חייבת ניתוח.
כתגובה אני שוב נבהלת ורועדת כולי, כל ציר אני לוחצת כמו לגדולים שאולי יתפתח משהו, המיילדת מציעה להוסיף לי לעירוי חומר שירכך לי את הנרתיק כי הנרתיק שלי טבעתי ואולי בגלל זה לא מתקדם, ואני מסכימה .
במקביל נכנסת מיילדת בכירה שממליצה לי לשנות תנוחה. היא מגביהה לי את המיטה למצב ישיבה, אומרת לי להיות על הברכיים, להשען על משענת המיטה, ולנוע. וככה אני עושה ובמקביל לוחצת בכל ציר. עד שאני מרגישה לחץ, בודקים ואני בפתיחה מלאה.
אני מנסה ללחוץ באותו מצב, מתקדם קצת אך בסוף אומרים לי לעבור לגב, אני ממשיכה ללחוץ ואז מעבירים אותי לצד שמאל והתינוק יוצא עם קרע קטן שתפרו. תודה לה' על הכל!!! אין עוד מלבדו! רק לדבר איתו
