לבת שלי בכיתה א' יש קשקשים כבר תקופה וזה מציק לה, היא מתגרדת. לא כינים, אני כל פעם בודקת ליתר ביטחון.. בעיקר באיזור מסוים מעל האוזן. יש לה שם גם קצת קשקשים צהובים קשים וגם קשקשים רגילים לבנים.
פניתי דרך האפליקציה של הקופ"ח לרופא עור וקיבלתי תשובה להשתמש בשמפו טיפולי לקשקשים של מוסטלה. אני מחפשת באתר של מוסטלה ולא מוצאת שום מוצר שמוזכר שם במפורש קשקשים. הכי קרוב זה : שמפו קצף טיפולי לעור יבש במיוחד.
יש למישי מושג אם זה המוצר? אולי יש משהו אחר שחסר במלאי?
מצאתי בחיפוש פשוט בגוגל:
מוסטלה שמפו נגד קשקשים
לק"י
במסרך סמיך?
אולי זה ייעלם בלי טיפול מיוחד.
לא נקודתית להסיר את הקשקשים האלה. יש לה נטיה לזה, כל תקופה זה בא והולך.
בכל מקרה תודה על ההצעה.
בדקי באתר של ביוגאיה או גילטי
הם במבצעים עכשיו.
וגם חפשי קופונים
(לביוגאיה יש מלא)
תחשבי בעצמך -
אם הכל בסדר ואין בעיה בע"ה, מי את חושבת שילך לפתוח את התיק הרפואי שלו מגיל שלוש ויבדוק מה אמא שלו אמרה לרופא? הרי אם אין בעיה אין לרופא מה לתעד, זה יישאר אולי כשורה אחת שתיים שהרופא כותב, מי יבוא לחפש דווקא את זה ולקרוא את זה??
ואם יש בעיה שניתן לאבחן ולטפל, זה די פספוס לא לדעת את זה עכשיו ולטפל, בהרבה דברים אפשר לקדם ולטפל וככל שמתחילים בגיל צעיר יותר קל יותר לצמצם פערים.
( ואם ח"ו מדובר בבעיה שלא יכולה להיפתר או להיעזר בטיפול, מן הסתם היא תבוא לידי ביטוי גם בהמשך, ולא יצטרכו להסתכל מה אמרת לרופא כשהוא היה בן שלוש כי זה יהיה ניכר בדרכים אחרות... )
לא תארת כאן מה הבעיה אז אין לי מושג, אבל אם זה מטריד אותך כן הייתי מתייעצת עם רופא, או אחות בטיפת חלב אם את מגיעה. תהליכים בהתפתחות הילד דרך הקופה לוקחים הרבה זמן וכדאי להתחיל, מקסימום יגידו לך שלילד עם בעיה ותהיי רגועה יותר.
ואגב עכשיו זה נשמע רחוק אבל החל מגיל מסוים התפתחות הילד כבר לא מטפלים ויהיה אפילו עוד יותר קשה להגיע לאנשי מקצוע ולטפל, עדיף ממש כבר להתחיל, לקבל הפניות ולקבוע תורים.
עם הפרעת קשב וקשיי למידה
כשהוא היה קטן היו לו בעיות תקשורת והתפתחות קלות, הוא עבר אבחון בהתפתחות הילד פעמיים, בגיל 3 האבחון דיבר הרבה על בעיות תקשורת והיה נשמע שהילד על הרצף, בלי שזה היה מוזכר במפורש. בגיל 5 האבחון היה יותר אופטימי.
בגיל 6 אובחן עם הפרעת קשב
בגיל 12 עבר איבחון דידקטי לאיתור קשיי הלמידה ודיוק הטיפול.
כשיש לילד בעיות, הן לא יעלמו אם לא יאובחנו ויטופלו. אם יש חשש לבעיות כדאי ללכת לייעוץ ולאבחון. אף אחד לא מתעניין אח״כ במה שכתוב בתיק רפואי, זה ענין פרטי של הילד וההורים.
מתוק ממש ממש
מגיל שנתיים שלוש אמא שלו ראתה שמשהו לא תקין
הם עברו ועדה, שלחה לגן שפה
לקחה להמוןןןן טיפולי ק. תקשורת ריפוי בעיסוק ומה לא
עברה איתו ממש הרבה
כל הזמן הזה הגדירו אותו עם בעיות קשב קשות
היא נמצאת איתו בטיפול של רופא נוירולוגי, פסיכולוגית התפתחותית ועוד
רק עכשיו בגיל 10 אבחנו אותו על הרצף
זה שיש לך חשדות זה ממש לא אומר שבאמת יש משהו, הכי מבינה אותך שמפחיד לחשוב ולדמיין טת זה
אני כותבת בתור הדודה של הילד המהמם הזה - אם יש לך חשד - כדאי ממש לטפל
חבל שהילד "יסבול" ולא יקבל מענה תואם..
העניין הוא שאין לי איזה חשד ספציפי להצביע עליו.
הילד משחק מקסים עם אחים שלו, מדבר מהמם, חכם, עירני לסביבה, יודע לספר מה למדו בגן, באמת ילד קסום.
אבל אז מגיע לי החשש שיש ילדים אוטיסטים מוכשרים מאוד.
מה שבעיקר מעלה לי חשש זה שהוא לא תמיד מגיב כשקוראים לו או מדברים איתו ואז אני שואלת את עצמי אם זה תואם גיל, בעיית שמיעה, חי בתוך בןעה משלו או לא יודעת מה.
ויש לו גם קטע לדבר לעצמו.
הלכנו לבדיקת שמיעה והוא לא הסכים לשתף פעולה אז אין לי תוצאות אמינות כרגע.
מבינה שזה כנראה רק בראש שלי ורק הפחד שלי שיש לו משהו כי מכירה ילד מיוחד מקרוב מאוד אבל לא מצליחה לשחרר את זה.
לק"י
הוא לא עונה גם כשעומדים לידו?
כשקוראים לו והוא עסוק במשהו?
גם אצלינו בבית הם לא תמיד עונים כשהם במחשב למשל.... זה סתם מעצבן, אבל אני לא רואה בזה בעיית תקשורת/ קשס וריכוז וכו'. הם פשוט מרוכזים במשהו מעניין יותר.
שלא תלויה בשיתוף פעולה
אפשר לבקש לבצע אותה
אם כי בגיל 3 ילד אמור לשתף פעולה בבדיקת שמיעה ואולי אי שיתוף הפעולה מצביע על בעיה.
לגבי דיבור לעצמו, ילדים מדברים לעיתים עם עצמם כשהם משחקים, השאלה מה התדירות ובאיזה סיטואציות.
זה לא עניין של שפן ניסיונות, זה עניין שזו בדיקה שדורשת שיתוף פעולה התנהגותי של הילד. לא צריך שיהיה מדובר בילד חינוך מיוחד כדי לסרב לעשות את הבדיקה.
אני בעברי עשיתי בדיקות שמיעה לילדים ותינוקות ומידת שיתוף הפעולה מאד תלויה גם בבשלות האישית של הילד וכן בטמפרמנט שלו. יש ילדים מאד ביישנים או מאד תוססים שלא מוכנים לבצע הצבעה על התמונות או לשים אוזניות גם אם לנו זה נראה פשוט, וזה בסדר, קורה. עם ילדים יותר מאתגרים רצוי לעבור כמה מכונים כי אני נתקלתי בבודקות עם פחות סבלנות לילדים ולעומת זאת בודקות שגם אם היה להן קשה אז ניסו להביא את המשחקים הכי אטרקטיביים או ניסו להעביר את הבדיקה בצורה קצת אחרת ועשו הכל על מנת להשיג תוצאות בדיקה אמינה אפילו בחלקה והצליחוו
ולעיתים הילד חוזר בפעם שנייה ויותר מצליח.
מניסיוני האישי, בדרכ הילדים שמגיעים לבדיקה מיוחדת בבית חולים אלה ילדים שכבר קיבלו איזשהו אבחנה של עיכוב התפתחותי או לקות תקשורתית ולא ילדים בהתפתחות תקינה עם אתגרים קשביים.
בדיקת שמיעה אובייקטיבית זה ממש לא נשמע לי הכיוון במקרה כזה (וגם הדיוק של התוצאות שלה לא מושלם, אבל זו לא הסיבה העיקרית).
ולפותחת-
האמת שאני הייתי מנסה לתרגל בבית - לתת לילד להיות עם אוזניות גדולות, לשחק איתו משחקים שהוא צריך להביא לי משחקים לפי מה שביקשתי (זה הרמה הבסיסית יותר של בדיקת שמיעה, שבדרך כלל יותר קל לקבל בה שיתוף פעולה, והמידע שהיא נותנת הוא כבר משמעותי).
ואפשר גם לתרגל תגובה לצלילים - כל פעם כשיש צפצוף הילד צריך לשים קוביה בדלי/ משושה על הלוח, וכדו' - לפי משחקים שיש בבית (פשוט פעולה חזרתית שעושים אותה כחלק ממשחק ודרכה הילד מגלה לנו מתי הוא שמע את הצפוף).
אם את גרה באזור ירושלים, ממליצה לנסות לקבוע תור למכללת הדסה. התורים שם פי שניים יותר ארוכים ממקומות אחרים (כדי לתת זמן לסטודנטים להתנסות בלי לחץ), וזה מאפשר לתת לילד יותר זמן להתרגל. ותמיד יש שם בודקות מנוסות ומקצועיות יחד עם הסטודנטים, אז במקרה של קושי בבדיקה הן יבצעו את הבדיקה.
על בדיקת ברה
׳מהי בדיקת BERA?
בדיקת BERA היא בדיקה להערכת תפקוד השמיעה באופן אובייקטיבי. בבדיקה זו ניתן להעריך את סף השמיעה של הנבדק ללא צורך בשיתוף הפעולה שלו. כלומר, מאיזה עוצמה הנבדק מתחיל לשמוע גירויים שמיעתיים שונים. כמו כן, הבדיקה יכולה לספק מידע לגבי הפרעות שונות במסלול השמיעה׳
מכירה מקרוב מאוד
ומה שאמרתי זה מידע אמין- לא מספיק לעשות רק בדיקה כזאתי אלא זה שילוב של בדיקה התנהגותית ובדיקת ברה
אני עשיתי לאחד הילדים בדיקת ברה בלי בדיקה נוספת, לא כתבתי את זה קודם כי זה לא רלוונטי כמקור מידע, אבל אחרי שנכתב הטענה כמה פעמים שהבדיקה לא מספיקה, הבאתי מקור כדי לדייק את המידע.
לא יודעת אם מה שכתבת עכשיו נכון ולא קריטי לי לדעת
מה שהיה חשוב לי לומר שיש פיתרון לילד שלא משתף פעולה וזו בדיקת ברה.
כ---ל הילדים מדברים לעצמם!!!
גם אני עדיין לפעמים 🫢😄
זה בכלל לא מוזר
יש להם דמיון מפותח והם עסוקים במחשק וחוויה וסיפוריות כל הזמן
להפך זה מהמם
ואם לא מגיס רק כששקוע במשחק זה גם הגיוני
או כשלא בא לו
ואם כבר יותר נשמע בעיית שמיעה
ילד מדבר תקשורתי משחק עם אחים וחברים
לא היתי בכלל מסתבכת עם חששות
כאמור, עשינו בדיקת שמיעה ואין שיתוף פעולה של הילד.
הבודקת אמרה לי שיש מצב שהוא לא משתף פעולה כי פחות שומע אז קשה לו ולא מוכן להמשיך אבל הוא היה ממש 2 דקות בשיתוף פעןלה ואז התנגד בתוקף.
הם אמרו שיש לו נוזלים באוזניים שיכול לגרום לירידה בשמיעה ושאלך לא.א.ג אבל יש מצב שהוא יגיד לי שלא עושים כלום ויעבור לבד, מחכים לתןר.
הוא לא עונה גם כשעסוק וגם סתם היום ירדנו מהאוטו לכיוון הגן וקראתי לו הרבה פעמים ופשוט לא הגיב, לא יודעת אם לא שמע או לא היה בא לו לענות. ותוך כדי שקראתי לו הוא התחיל לדבר איתי ולספר איזה סיפור כאילו אני לא קוראת לו כבר עשר פעמים.
ואני באמת לא יודעת אם יש טעם לקבוע שוב בדיקת שמיעה, שום הפתעה לו גורמת לו להסכים לרצןת לשתף פעולה בבדיקה
יכולה להצביע על בעיה
אאג יכול לתת השערה כמה הנוזלים פוגעים בשמיעה אבל לא לגבי בעית שמיעה אפשרית נוספת
הייתי הולכת על בדיקת שמיעה שלא מצריכה שיתוף פעולה, אם יש בעית שמיעה חשוב לדעת עליה ולטפל. אם אין בעית שמיעה והילד לא עונה לעיתים קרובות, זה מצריך בירור.
אם ראו נוזלים באוזניים, ואת רואה בשטח שהוא לא שומע אותך (וזה ממש נשמע בעיית שמיעה קלאסית, ממש לא בעיית תקשורת) - זו סיבה מספיק טובה לטפל או לפחות לעקוב אחר המצב, גם אם אין תוצאה של בדיקת שמיעה.
ובקשר לבדיקה עצמה - במה בדיוק התבטא הסירוב שלו? האם הוא סירב להישמע להוראות או ממש סירב אפילו להניח את האוזניות?
כי אם זו הסיבה הראשונה - אז בהחלט אפשר לבצע בדיקת שמיעה גם לילד שלא משתף פעולה, באמצעות השמעת צלילים ובדיקה לאן הראש פונה. נכון, זה לא נותן אינדקציה מלאה, אבל זה כן מספיק לפעמים.
ובאמת לפעמים רופא אא"ג רואה נוזלים באוזניים שללא ספק מפריעים לשמיעה, ואז הוא יטפל בזה גם בלי בדיקת שמיעה, לדעתי. (יש גם בעיות שמיעה שלא נובעות מנוזלים באוזניים, ואז באמת חובה בדיקת שמיעה. אבל בכל זאת בתור התחלה הולכים לרופא אא"ג.)
בעזרת ה' שזה יסתיים בזה!
אבל אולי באמת רק אחרי הבדיקה אצל הרופא אאג..
אפשר בנתיים בבית לתרגל איתו הנחת אוזניות אם לזה הוא התנגד
ולא עונה כשקוראים לה, ומדברת לעצמה (או יותר נכון לחברים הדימיוניים שלה) ולא חשבתי לרגע שזה בעייתי.
הדימיון מאד מפותח בגיל הזה וזה מקסים.
אני לא אומרת לא לבדוק אם זה מלחיץ אותך, אבל זה נשמע לי ממש תואם גיל (לפחות מאיך שאני רואה את הבת שלי שהיא גם בגיל הזה)
איך היא רואה את התפקוד החברתי שלו.
כשאת משוחחת איתו, הוא מסתכל לך בעיניים או שכל הזמן נמנע מקשר עין?
הוא מקובע על דברים מסויימים ומתקשה להתגמש? ( למשל מקום קבוע בשולחן, או שזורם? )
הוא בוכה/ צוחק/ כועס בהתאם לסיטואציה?
ילדים שמדברים לעצמם בגיל 3 זה סופר נורמאלי.
אבל אם יש לך חששות שהוא נראה שונה מאחיו, את האמא, אל תטאטאי את התחושות, תנסי לברר עם גננת ואחות טיפת חלב מה אומרת? אולי כדאי אבחון אצל קלינאית.
אני מאמינה שהורים יודעים לזהות קושי אצל ילד.
ואם הורים מרגישים שמשהו לא בסדר אז שווה לבדוק. (לפעמים זו תחושה שקשה להסביר).
כמה שאלות:
1. האם משחק עם חברים?
2. מראה לך דברים שעושה?
3. האם את צריכה להתאמץ כדי לגרום לו להסתכל/ להתעניין במשהו?
4. איך המשחק הסימבולי? משחק אבא ואמא/ רופא?
בכל מקרה אם את חוששת אפשר לקחת לאבחון של קלינאית תקשורת ובמידת הצורך היא תפנה הלאה. (הרבה ילדים עוברים אבחון כזה, אז בתיק האישי לא יהיה כתוב שום דבר מחשיד)
לגבי בדיקת השמיעה ממליצה לנסות לשחק עם אוזניות גדולות בבית. (או מחממים לאוזניים) להשמיע צליל (טוו) וכל פעם ששומע לשים משחק בתוך קופסא.
בעצם לתרגל את בדיקת השמיעה.
(אולי אפשר גם להתקשר למכון ולשאול איך אפשר להרגיל לבדיקת שמיעה).
אני קצת מהתחום, אם תרצי לברר עוד משהו, בשמחה
צריך איבחון בהתפתחות הילד. צריכה הפנייה מהרופא ולתת לגננת למלא טפסים.
הכי טוב לאבחן מוקדם, אם זה זה או משהו אחר, כדי לתתלילד את המענה שהוא צריך.
גם אם הוא על הספקטרום, תעשי מה שאפשר כדי לקדם ובעתיד בע"ה אפשר לעשות איבחון חוזר בתקווה שהפערים יצטמצמו. בכל אופן יש חיסיון רפואי, אז מה אם הרופא ידע שאת מבקשת הפנייה לאיבחון או חושדת במשהו. יש גם כל מיני דברים, זה לא חייב להיות אוטיזם
התקציב עד 2000
אשמח להמלצות שבוע טוב
מתואמתכותבת בדמעות.
נזכרת בזוגיות שלנו מלפני המלחמה ומלאת געגוע.
הכל נראה לי בזיכרון טוב ומתוק ופשוט,
אחח השבתות השלוות הכיפיות האלה שהיו!
ברור שלא הכל היה ככה אבל זה הטעם שנשאר בפה.
היום אחרי 300 ימי מילואים ולא יודעת מה נשאר לי לאסוף מהשברים
בעלי בתפקיד מאוד מאוד דורש.
בשלושת החודשים האחרונים לא היה בבית שבת.
לפעמים קפץ באמצע שבוע אבל זה תמיד בלחץ של עבודה וילדים ומסגרות וחזרה לצבא תוך מספר שעות מוגדר שלא משאיר הרבה מקום לבילויים.
אני והילדים מפורקים פיזית ונפשית.
מרגישה שאני כבר לא מכירה אותו
לא יודעת מה עובר עליו כי לא מספר כלום
וגם מפחדת לדעת מה עובר עליו, עלינו.
כשחוזר הוא קצר ועצבני
מידי פעם חוזר לחיבוק שלי ולא מרפה מהחיבוק עד שצריך לחזור
שוכב שם עם ראש על הברכיים שלי, בוהה בקיר ולא אומר מילה.
שעות.
מי זה האיש הזה שאני נשואה לו?
מי זה האבא של הילדים שלי?
איך מתחילים לרפא משהו שלא סיים להישבר?
איזה קשה זה.
אבל-
בע"ה מתוך המשבר תהיה הזדמנות לצמיחה.
קשה מאד לראות את זה עכשיו,
בטח כשלא יודעים מתי זה ייגמר ותחזרו לחיים שפויים.
אבל להחזיק באמונה שבסוף יחזרו חיים טובים כמו שהיו לפני ואפילו עוד יותר טוב!
חיבוק גדול!
אני לא יודעת מה להגיד, רק לשלוח חיבוק חזק, ולהתפלל איתכם שתחזרו לראות את האור בקרוב ממש, ושהזוגיות שלכם תחזור בקרוב ממש להיות הרבה הרבה יותר טובה וחזקה ועמוקה משהייתה.
שולחת תפילה שבסוף יהיה טוב
באמת שלא יודעים מה עובר עליהם שם.
מה הם ראו,
מה הם שמעו,
לאיזה מחזות הם נחשפו
ואיזה פחדים הם טמנו עמוק עמוק מתחת למדים,
ואיזה מעטה של קשיחות וברזל לבשו על הלב כדי לשמור על שפיות וקור רוח...
מלחמה זה דבר נורא 😭
רק שולחת לך פה חיבוק גדול.
ומציעה לך שתקחי את הדמעות האלה שלך, ותפני אותם לבורא עולם. תאמרי לו שאת הקרבת את בעלך למען העם, הארץ, הבטחון, למען קידוש ה' שחולל, אז שישמור לו עליו ועלייך ועל הבית שלכם.
למי שאיבד במלחמה הזו קרובים ואהובים
למי שאיבד את התמימות והרוגע
למי שאיבד את הבריאות
למי שאיבד את הזוגיות והמשפחתיות
מרגישה מבפנים שחייבת להגיע נחמה עמוקה שתביא מזור על כל זה והלואי שנזכה שכל אחת ואחד באופן פרטי והכי אישי ירגיש כמה קוממיות, קומות נוספות באו לנו עם כל הצער והכאב שהחרב הביאה איתה...
חיבוק גדול, המעשים שלכם כל כך גדולים ויקרים לנו, והלואי שנוכל כחברה וכעם להחזיר לכם על זה בכפל כפליים
זה מהמם בעיניי שגם כשכל כך קשה לו ולכם, הוא עדיין רוצה להיות קרוב אלייך ומרגיש שהוא יכול לשאוב ממך חלק מהכוחות שהוא כל כך צריך בתקופה הקשה הזו.
זה אומר שלמרות הקושי המטורף - באמת עמוק בפנים יש ביניכם משהו חזק ומחובר, ושגם הוא יודע שלך יש את הכוח להחזיר לכם את הביחד ואת הנורמליות.
אז ברור שגם לך קשה, ושאת צריכה לראות איך את מתמלאת במספיק כוחות כדי להישאר חזקה ולהעניק גם לו, אבל זה אומר שהמפתח להתגברות וצמיחה נמצא אצלכם בפנים, בביחד שלכם, ובתמיכה שלך בו (ובטח אחר כך יגיע גם השלב שהוא יוכל לתמוך גם בך).
קוראת אותך שוב ושוב והלב יוצא אליך. מתפללת לכוחות וטוב בשבילכם, ואם אפשר רק להגיד תודה על ההקרבה העצומה בשביל כולנו...
ופרקטית- אולי תנסי למצוא מישהי שהתמודדה עם משהו דומה? קבע או מילואים ארוכים, או דמות אחרת שתוכלי לדבר איתה? שלא תהיי בזה לבד.. חיבוק ענק ענק.
הלוואי שתחזרי לכאן לבשר בשורות טובות
נשמע ממש קשה ואקוטי.
יש צפי לסיום הסבב? נשמע שחשוב מאד לעשות פה פאוז ולהתחיל לעבד את המצב,
לשקם, ולקבל עזרה במידת הצורך.
אם הסבב עוד ארוך, לשקול להעלות את הצורך הזה כבר עכשיו לזמן יותר סביר ומאפשר בבית.
ואת, לא צריכה לחכות לסוף הסבב. כבר עכשיו תנסי לראות איך את פחות נשברת ופחות מתרוקנת ומאחה מה שאפשר עכשיו❤️
כרגע אין תאריך סיום.
היה תאריך ודחו אותו ולא נתנו עדיין חדש.
אני לא אגיד לא למילואים, יודעת בשכל שלפעמים צריך אבל אני לא מסוגלת לומר לא כשהעם צריך.
בעלי עושה תפקיד מאוד רגיש ואם הוא יתחלף באמצע לחימה זה יהיה שבועות-חודשים של חפיפה וכל מי שמתחתיו ירגיש בשינוי, לא אעשה להם דבר כזה באמצע מלחמה.
מרגיש לי שאני צריכה אותו בשביל להתחיל לאחות את השבר. איך מתקנים כשאנחנו עוד באמצע?
טיפול זוגי לא רלוונטי, אישי גם לא, מה נשאר?
ולצאת יחד?
ולמה שאת מול עצמך לא תתחילי לרפא את השברים?
ובעיני כן חשוב לראות איך כן מצליחים לתקשר במה שכן אפשר בתקופה הזאת.
אם הוא בלי פלאפון אז לשלוח הודעה למתי שיוצא. אם הוא עם פלאפון לנסות כן ליזום מדי פעם שיחות מעמיקות.
לשתף אותו במה שאת מרגישה כשהוא איתך. להתחיל כבר עכשיו לראות מה כן אפשר לעשות בתקופה הקשוחה הזאת❤️
זה כל כך יכל לעזור..לנפש..לקבל מקום והכרה וכלים
ואימאלה בא לי לתת לך חיבוק💖הז באמת משימה לא אפשרית שאיכשהו נהיתה מציאות מתמשכת..
לא נתפס
אבל מוערך מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד ❤️
אין לי כוח.
אני מותשת לחלוטין ועסוקה בהישרדות יומיומית.
התחלתי לברר קצת על טיפול באזור שלי אבל גרה באמצע שום מקום ואצטרך ליסוע לפחות חצי שעה לכל כיוון כדי להגיע למטפלת נורמלית.
לא רוצה לעשות את זה בטלפון כי אני לא בנאדם של טלפון. צריכה לראות פנים.
אז תקועה קצת.
ומקווה לראות מה יקרה קודם- אולי אתייאש ופשוט אתחיל טיפול בזום/טלפוני.
ואולי האיש שלי יחזור הביתה כבר ונעשה ביחד כמו שצריך.
נחכה ונראה.
חיבוק חזק חזק,
חיבוק גדול של אהבת ישראל!
קוראת אתכן בשקיקה, ממש מים קרים לנפש צמאה.
לא יודעת איך ומתי אבל כן
יודעת שאחרי הכל נעבור את זה יחד.
מפחדת מזה נורא, ממש רועדת מההתאקלמות של אחרי אבל זה בלתי נמנע והלוואי ונהיה כבר אחרי...
תודה על החיזוק והחיבוק. תודה על המקום הזה לפרוק ולקבל כוחות❤️
חיבוק גדול והרבה וכוחות..
מתחברת לגעגוע למה שהיה פעם, לפני המלחמה והמילואים, ולתהייה מי זו המשפחה הזו, ואיך אמורים לחבר את כל החלקים שלנו שהלכו לאיבוד במשך השנה הזו עם כל ימי המילואים הארוכים והבלתי נגמרים ונסבלים.
הדבר היחיד שיש לי לומר כרגע הוא- לכי לטיפול. תדאגי לעצמך. מדהים שבעלך מתחזק ממך ואפילו בלי לדבר, רק מהשהייה לידך, מרגיש יותר טוב. אבל את צריכה לדאוג שיהיו לך כוחות, שיהיה לך מאיפה לשאוב את הכח לקום, לשמוח, לחייך ובהמשך להתחיל להבין איפה את ואתם נמצאים כרגע, ולבנות מחדש את מה שהתפרק.
אם את צריכה יש לי המלצה למישהי, יכולה לפנות אליי בפרטי.
עזרה לי מאוד בתקופת המילואים, ולשאלתך, גם אם תתחילי תהליך לבד, בלי בעלך, אם הוא יהיה טוב, מועיל ומקדם, בסופו של דבר תהיה לו השפעה על שניכם, ולא רק עלייך.
חיבוק גדול גדול יקרה!
ולהיות שלמות עם עצמכם?
זה נושא שקשה לי אתו, כל הזמן אני אומרת לעצמי כמה אני לא טובה וכמה אני לא .. וכנראה גם משדרת את זה
ואז אומרת לעצמי זה אני כזאת וזהו
אבל זה לא טוב .. אני צריכה להרים לעצמי
בדיוק אני ובעלי דיברנו על זה שאני מעוותת צליל מסויים של אות קבוע הוא אמר לי מה הבעיה פשוט תשקיעי מחשבה בלא לבטא ככה
אבל האמת זה ממש לא מפריע לי אני בטוחה בזה שאני אינטלגנטית וחכמה ושהעיוות הקטן הזה ככ זניח ואני מקבלת אותו באהבה
ושאת חיה בשלום עם עצמך- עם כולך גם עם החסרונות והפגמים את אוהבת ומקבלת את עצמך
אישי של הרפיה, התמסרות נפשית ופיזית לעובדה שאני ככה כי זה הכי נכון וטוב לעולם.
והפגמים שלי הם רק בעיני בעיה אבל הם פתרון לבעיות אחרות בעולם ולא סתם ה' ברא אותי ככה, גם הפגמים שלי הם חלק מהאישיות שלי וחלק בלתי נפרד מהייעוד שלי בעולם.
אני מסכימה שצריך לעבד אותם ולדעת איך ומתי להשתמש בפגמים שלי לטובה, אבל בגדול הם חלק ממני וזה לא סתם שדווקא אני נבחרתי לשאת אותם
כשלמדתי להתבונן ולהיות במודעות, ראיתי אנשים אחרים, בטוחים בעצמם, נטולי שיפוטיות. אותם אנשים לא היו מושלמים אבל שלמים עם עצמם.
אז הבנתי שהשלם עשוי מסך חלקיו, הטובים והפגומים, בלעדי הפגמים אף אחד אינו שלם.
התחלתי לאהוב את הפגמים שלי, החיצוניים והפנימיים, להיות סלחנית כלפי עצמי, גם אם יש דברים שאני רוצה לשפר (חיצוניים או פנימיים) בינתיים אני מקבלת את עצמי איתם ואולי יום אחד אני אפעל בנושא ואולי לא.
כשאהבתי את הפגמים, היה קל לי לראות את הדברים הטובים שבי, להעריך אותם ולאהוב ביחד את שניהם.
השיח השלילי משתלט על הכל ולא משאיר לך מקום לשמוח בעצמך ולראות את מה שטוב
בכולנו יש חסרונות, אבל אנחנו לא חיים רק את החסרונות שלנו, והם לא כל מי שאנחנו
שאם הקב"ה ברא אותך, ואת יציר כפיו ממש - את טובה מעצם זה. כי הקב"ה הוא טוב, נכון? אז לא יכול להיות שיברא משהו לא טוב...
אבל באמת זו הבנה בעלמא, ולמרות שהשכל יודע אותה - הלב עדיין מתעקש לחשוב רע...
ולכן דרושה כאן עבודה.
לי אישית כתיבה עוזרת בעבודה עצמית (ובעוד דברים). אם גם לך זה עוזר, אז מציעה לך לפעול בכמה תחומים:
1. בכל יום לכתוב רשימה של תודות לקב"ה על מה שעבר עלייך היום. אפשר להגביל את עצמך לשלוש תודות ביום כדי לא להתפזר. עצם התודעה החיובית משפיע על ההרגשה העצמית.
2. לערוך רשימה של תכונות טובות על הסובבים אותך. ההסתכלות החיובית על אחרים יכולה להשפיע גם עלייך.
3. לסיום - לערוך רשימה של כל התכונות הטובות בעצמך. ממש בכוח, אפילו לכתוב גם דברים פעוטים ממש. אם את ממש מתקשה - לבקש מאנשים שמכירים ואוהבים אותך לומר אילו תכונות טובות הם רואים בך, ואז לכתוב אותן.
ברשימה הזו תסתכלי מדי פעם, אולי אפילו תקראי אותה בקול לעצמך, כדי שיחלחל עמוק.
ובע"ה זה יעזור בסוף ❤️
נקודה חשובה:
לפעמים ההסתכלות השלילית על עצמנו נובעת מדיכאון. אם את חושבת שזה הכיוון (את יכולה לבדוק בשאלונים ברשת אם יש סיכוי שמדובר בזה) - אז טיפול טוב בדיכאון (ואולי בטריגרים שלו) יכול לשנות את המחשבות הרעות על עצמך... ❤️
גם אני כזאת.
קודם כל לא להלחם בזה.
תחשבי מה זה אומר עלייך? התכונה הזאת היא של אנשים חכמים, רגישים ומודעים לעצמם, שיש להם פוטנציאל גדול להתפתח.
כמה אנשים את מכירה שזורקים מילים פוגעות ואפילו לא חושבים להתנצל? או דברים שאת כל כך דואגת ורוצה להשתפר בהם אפילו לא נמצא אצלם במודעות?
עצם הקבלה של עצמך עם הדאגה הזאת זה כבר הריפוי.
אני אוהבת את העצה של רבי נחמן. הוא אומר שבן אדם צריך לייחד לעצמו שעה ביום של לב נשבר (התבודדות) ובשאר היום להיות שמח.
אני חושבת שזה עצה ממש טובה. כל פעם שמגיעה אלייך מחשבה של רדיפה עצמית את יודעת שיש לך זמן קבוע ביום שאת מתפללת על כל הדברים שרוצה לשפר בעצמך ובשאר היום את לא מתמקדת בחסרון ונמצאת בשמחה ובעשייה חיובית. כשאת תוחמת את הביקורת העצמית הזאת לזמן של שקט עם עצמך זה לא מזיק לך, אלא להיפך מפתח אותך.את מבררת שהרצונות שלך באמת טובים (שזה החלק שלך) ומתפללת שה' יזכה אותך להגיע למעשה. (שזה החלק שלו). וגם כמובן אפשר להוסיף בזמן הזה התבוננותעל נקודות טובות שלך וככה להרים את עצמך.
רקלתשוהנהיר תוצר של ללמוד לקבל ולאהוב את עצמנו כמו שאנחנו, ומתוך זה
זוכים לראות גם כמה אור וטוב יש.
תהליך שכל כך מרגש לראות כל אישה שעוברת אותו, אבל הוא נהפך לדרך חיים.
מעודדת אותך ללמוד לאהוב את עצמך, ובע"ה כמו שכתבת
גם השדר כלפי חוץ יהיה אחר, ותרגישי טובה ואהובה
אפשר לנסות חהבין מאיפה זה התחיל כילדה, שיצרת לעצמך את האמונות המגבילות האלה ולטפל הזה שם...
ואפשר לכל משפט כזה, לכתוב משפע מתקן ולחזור על זה כמה פעמים ביום עד שתשני את ההסתכלןת שלך על עצמך.
ןכצובן לקבל את עצמך כמו שאת ולהבין שאת טובה בדיןק כמו שאת
המון המון ביקורת עצמית ורק עצמית, עם אחרים אני הכי סלחנית ותומכת.
עזרתי וממשיכה לעזור לעצמי עם טיפול ממושך ופודקאסטים עם נשים שתורמות לי.
הצלחתי לייצר קול פנימי שלא היה קיים, קול חומל ומקבל.
ממש קול, כשאני נכנסת ללופ ביקורתי ומוריד ואומרת ״היי, אל תדברי אליי ככה״ וכל מיני כאלה.
לי עוזר לדמיין אותי כילדה קטנה ופשוט לדבר אלי כמו שהייתי מדברת לבת שלי.
בהתחלה זה היה מאולץ אבל אחרי תקופה השיח הפנימי שלי השתנה לגמרי ובשנה האחרונה הביקורת העצמית שלי ירדה ב90% בערך.
ממליצה לחפש חומר על הנושא וליישם.
מעבר לזה, למצוא דברים שאת טובה בהם ולהרבות את העיסוק בהם, בתחומים שבהם את חלשה להגיע תוך כדי עידוד על כל הצלחה קטנה.
אני לדוגמא גרועה ממש בתחום סידור ארונות במעבר חורף קיץ וגם בסידור וניקוי הבית לקראת פסח. בעבר הייתי ממש חווה רגשות קשים סביב הנושא, היום אני מחלקת לי את המטלות באופן שמאפשר לי לחוות הצלחה בתחום הסביר
אנחנו פשוט מותשים. הילדים שלנו שהם ילדים מקסימים וחמודים פשוט לאאאאאאא מקשיבים!!!!!
זה הפך להיות סיוט. בני שנה וחצי ושלוש.
עושים מה שבא להם. אם בא בטוב מה שאמרנו מעולה ואם לא - כל עוד מה שהם רוצים לעשות בשליטתם, הם יעשו אותו ואנחנו יכולים ללכת לעזאזל מבחינתם. אם זה לא בשליטתם, או שנבוא פיזית לחסום אותם אז נקבל הפגנות, בכי, וכעס שקט.
וזה לא שההפגנות גורמות להם לקבל. הם עדיין לא יקבלו. בדכ זה נגמר בזה שאחד מאיתנו (לרוב בעלי) בא ומדבר בנחת ומפייס ומשחק ומסיח את דעתם עד שהם נרגעים. לפעמים גם בא מצידם שהם החליטו להתרצות אבל זה לא שהם פשוט סבבה אלא יתחילו באיזה משחק דמיון (הגדול יותר כמובן) ורק אחרי כמה זמן, אם בכלל, יחזרו למה שהיה קודם.
מצטערת לא יכולה לשאת את זה יותר.
זה הורג אותנו. אין הפסקה אין מנוחה אין שניה לנשום.
כל סירוב ללכת לפארק זה שעה של בקשות חוזרות-בכי-סירוב לבצע מטלות כמו לבוא להתלבש או להחליף חיתול-שיחה/משחק/הסחת דעת.
חוץ מזה הגדול בררן בקטע היסטרי. הוא לא אוכל כמעט כלום. כלום. מבחינתו לא לאכול לעולם. וזה לא שהוא נהיה רעב אז אוכל. הוא נהיה רעב ולא מקשר את זה לרעב אז הוא בוכה ומתחרפן ברמות. ולהכין ארוחות זה פשוט בלתי נסבל כי גם אם הוא מבקש משהו, עד שזה מוכן (גם אם עברו שתי דקות, כמו חביתה) יש מצב שהוא כבר לא ירצה את זה. לא בהכרח אכין משהו אחר, אבל זה אומר שהוא פשוט לא יאכל. ואם הוא כן אוכל - תוך 2 ביסים הוא מפסיק, ומבקש שיאכילו אותו.
ועוד משהו שבכל זמן שהוא לא מחורפן, הגדול משחק משחקי דמיון. הוא רופא, עכבר, נמר, תינוק, מפלצת. וזה פשוט מתיש כי הוא מצפה לשיתוף פעולה שלנו ודי כבר אין לנו כוחות לזה. שניה של שקט בלי ציוצים של עכבר אפשרררר???????
אנחנן לא מבקשים דברים מטורפים, הם מבינים את ההגיון מאחורי הבקשות, הכל נאמר בנחת לפחות בהתחלה, ואנחנו לוקחים זמן ספייר ברמה מסויימת לדברים. אבל זה לא זה. אני מרגישה שהדבר היחיד שעובד זה צעקות.
אם אנחנו צועקים הם בוכים ממש ונבהלים אבל לפחות בחלק מהפעמים (גם זה לא תמיד) עושים את מה שאמרנו להם.
זהו. מתוסכלים מיואשים. לא יודעת אם אי פעם הם יהיו קלים יותר.
כל נשמע מתיש מאוד מאוד. מבינה אותך.
הייתי מנסה לבחון את התגובות שלכם לסיטואציות (איך אתם מגיבים כשאתם אומרים לא והם מבקשים שוב, איך אתם מגיבים לילד שלא אוכל).
אצלנו מאוד עוזר כשאני במוד של הובלה ועמוד שדרה. כשאני בטוחה בדרך שלי. ככה גם קל לי לענות להם בקול רגוע וברור, אבל שלו.
ילדים מחפשים יציבות וגבולות.
אם הם מזהים חוסר ביטחון, או ערעור שלכם הם מנסים עוד.
אבל הרבה תלוי בעמדה שלנו ההורים. לא לפחד להוביל לאן שאנחנו רוצים.
אצלנו צעקות לא עובדות, זה רק מתיש אותי, ולא יעיל לטווח הארוך.
מה שעוזר כשאני בפוקוס, יודעת טוב מה אני רוצה, מה חשוב לי ומה לא ומובילה לשם.
יותר מזה דברים פרקטיים, זה עמדה שממנה אני מגיעה. אני ההורה, אני מובילה אתכם כדי שיהיה לכם טוב.
אני אביע גם אמפטיה, אתייחס ברגישות, אשקף מה הם מרגישים. אבל זה יהיה מתוך מקום שאני בטוחה בעצמי. ברגע שהצלחתי להיות יותר בטוחה בעצמי ובדרך שלי, גם מול הילדים נהיה לי יותר קל
(חשוב רק להגיד, זה לא אומר שזה לא מאתגר. והם לא תמיד מקשיבים (הערה: מי אמר שזה רע שילדים לא תמיד מקשיבים), אבל זה כן שיחרר את תחושת המותשות והחוסר אונים).
נ.ב
הם קטנטנים, באמת. שלוש זה עוד חצי תינוק, בטח שנה וחצי. כדאי לבדוק גם שהציפיות מהם מותאמות לגיל. בהרבה מהמקרים בגילאים כאלו פשוט צריך להסיח את דעתם, לא לחפור להם מידי, להגיד משפטים ברורים וקצרים. אין כאן הרבה עניין של הבנה ומשמעות של הבקשות. והרבה מהדברים הם באמת לא יוכלו לעמוד.
נגיד לסדר - תעשו איתם ביחד. אבל בגיל הזה אתם עושים את רוב העבודה. אצלם זה עוד משחק.
אוכל - לא להסתובב סביב זה. לא רוצה - אל תאכל. תנסו שזה יהיה כמה שיותר מסודר בלו"ז, לאכול יחד איתו, לא לחכות שיהיה רעב אלא להציע ארוחות בזמנים קובעים. אבל לא להתחנן שיאכל, זה רק מחמיר את זה.
שאתם צריכים הדרכת הורים
זה שהם מבינים את ההגיון לא אומר שהם יישמו. זה הקטע בילדים, בטח כאלה קטנטנים, הרצון שלהם והריכוז שלהם בעצמם גובר על הכל בערך בגילאים האלה
אני מציעה להפסיק עם הצעקות לגמרי. זה לא בריא, זה יוצר רתיעה מכם כהורים ועושה נזק לטווח ארוך. את לא רוצה ילד שמפחד ממך, אלא ילד שמתנהג כמו ילד וחופשי להיות ילד. עם משחקי הדמיון, והטנטרומים וכו.. כל זה שלב הכרחי בגדילה שלהם שאת לא רוצה למנוע מהם. ובד בבד, להציב גבול אסרטיבי אבל לא בצעקות. ילדים מאוד רוצים לרצות ולשמח את ההורים שלהם. אז בתור התחלה, תשבחי על כל התנהגות טובה, הם יירצו מזה עוד
דבר שני, הדרכת הורים. כבר כתבתי
דבר שלישי, לגבי הבררן. שעות קבועות לארוחות, בזמנים שאת יודעת שהוא נהיה רעב. יש להם דפוס קבוע בדרכ עם סדר היום. ותכיני לו מה שהוא אוהב, אל תהפכי את זה למשחק שליטה
דבר נוסף, לגבי יציאה לפארק וכד'. הם לא בגיל של לקבוע את הטון בבית, עם כל הכבוד. אבל גם אתם לא צריכים לקבוע אותו בצעקות. אם החלטתם שלא, אז לא. בנחת. החלטתי שלא מתאים היום. ותציעי חלופה. בגיל הזה הם צריכים הרבה סבלנות ותשומת לב.
תואם גיל לשנה וחצי
בגיל 3 אפשר ללמד את הילד לשתף יותר פעולה
אבל
אם מצפים מהילדים להתנהגות אחרת וצועקים כדי שהם יקשיבו, הסיכוי להגיע לשיתוף פעולה קטן.
אם הילד בוכה כי הוא רוצה ללכת לפארק, שיבכה, לא צריך להתייחס לכל בכי, בכי שלא מתיחסים אליו יגמר די מהר.
אם הילד רוצה שתשחקו איתו וזה לא מתאים לכם, אז אל, אם הוא יבכה על זה כנ״ל עם הבכי.
ביצוע מטלות, להציע, לבקש, לחכות שישתף פעולה, לעזור לו לשתף פעולה.
יש הורים שתמיד קשה להם עם הילדים, זה לא קסם, זה תהליך בנית תקשורת תקינה עם הילד.
אז היום הייתי בבדיקה של אולטרסאונד וברוך השם יש דופק (שבוע 7 )
אבל ראתה מתחת לשק הריון דימום ולא אמרה יותר מידי
הרופא רק ביום חמישי
אני לא יודעת מה יהיה הלאה אני עובדת פיזית קשה לא יודעת מה ההנחיות במקרה הזה
הגודל של הדימום : 8*21
מישהי שעברה את זה אשמח לדעת מה הנחו אותה
לקחת חופש מעבודה? צרכה תמיכה? להספיד את ההריון?תודה מראש
הכוונה להרים דברים או כמו מורה לעמוד על הרגליים?
קוראים לזה המטומה, את יכולה לעשות חיפוש בפורום/ אינטרנט יש המון מידע.
הגודל אמנם לא גדול, אבל כדאי לשמור שלא יגדל.
האם יש לך דימומים?
יש לך ימי מחלה שאת יכולה לנצל?
האם יש לך אפשרות לעבוד בעבודה פחות פיזית לבינתיים? (למשל לבצע עבודה משרדית במקום מה שאת עושה אצל אותו המעסיק)
תינוקות ממש ממש כבדים ופעוטות אני לא יודעת מה להגיד למעסיקה שלי מצד אחד אין לה
עובדות מצד שני מה איתי...
תגידי לה שבשל סיבה רפואית את לא יכולה להגיע לעבודה וגם בהמשך כשתוכלי להגיע, לא תוכלי להרים תינוקות.
אני בטוחה שיעזור לה גם אם תגיעי לעשות דברים שלא כוללים להרים תינוקות.
למשל לחתל על שטיח, להאכיל תינוק שיושב בכסא ולא צריך להרים אותו.
לנקות אותו עם מגבון ולא להרים לכיור ודברים כאלו.
ואם הסידור הזה לא מוצא חן בעיניה, שתמצא פתרון אחר..
רק אחרי שההמטומה נספגת לגמרי את יכולה לחזור לשגרה. (אם כי בהריון לא כדאי להרים כבד באופן כללי, אז תצטרכי ללמוד להתנהל עם הרבה פחות הרמות)
ההמטומה יכולה להיספג תוך שבוע או שבועיים או אף יותר במקרים חריגים. כדאי לשמור עכשיו כדי שייספג מהר ולא יגדל.
בפעם אחרת היה דימום שגם יצא החוצה וביקשתי תמיכה הרבה זמן עד שנתנו
ובעצמי הקפדתי על שתיה מרובה ומנוחה כמה שיותר אבל מבחינת הרפואה אין הוכחה שכל אלה עוזרים
בכל אופן ב״ה שני ההריונות הסתיימו בלידה טובה ברוך השם
תאמת שאני ממש בחרדה חיכיתי המון הזמן להריון הזה ובחיים לא קרה לי דבר כזה
אני ממש בלחץ
העובדות שמה לא עושות לי הנחות..
ונסיתי ברמיזות להגיד שאני לא יכולה להרים וכמובן לא עניין אף אחת...
וכן מנסיון רב- של כמה הריונות זה חשובבב ושווה לנוח ולנוח ולנוח
עד שיספג
הרופאים אומרים לשא חייב וכו
אבל בפועל זה עוזר מאוד
תעדכני את המנהלת שאת בהריון וכרגע בהריון בסיכון ולוקחת חופשה עד שיסתדר
שתתפלל שיהיה מהר
אלא אם את יכולה להגיע ולשבת ..בלי להרים
גם לי היה המטומה
השתדלתי לא להתאמץ אבל לא תמיד הייתה ברירה
ההנחיה הרפואית היא להמנע אבל באותה נשימה הרופאים אומרים (לפחות לי אמרו) שאין הוכחה מדעית לכך שזה משנה משהו..
לי ההמטומה הייתה עד שליש שלישי ככה שאת צריכה לחשוב עם עצמך האם את מעוניינת / מסוגלת לקחת חופשה כזאת ארוכה
מבחינת יציאה לשמירה לא לכולם מאשרים יציאה לשמירה ככה שאי אפשר ממש לבנות עלזה בשלב הזה.
בהצלחה!
או שאמרו לך שאין הוכחה שמנוחה במיטה עוזרת?
זה שני דברים שונים לגמרי.
הפותחת מתייעצת על עבודה פיזית, לא על צורך בשכיבה במיטה.
לי אמרו חד משמעית להימנע ממאמץ פיזי,
וגם ראיתי בעצמי קשר ישיר בין הדברים.
להמטומה עלולות להיות השלכות גרועות יותר מלקחת חופשה ארוכה עד שליש שלישי (בלי להלחיץ את הפותחת, אבל גם בלי להפחית בחשיבות של הנושא)
סליחה - ניסוח לא נכון שלי
מסכמת
לא להתאמץ
לא לסחוב כבד
לא לקיים יחסים
לא להתעמל
לגבי שכיבה במיטה / מנוחה מולחטת - לגבי זה אין להם הוכחה..
תודה לך על התיקון הזה.
לגבי חופשה ארוכה - לי מבחינה נפשית כממו גם כלכלית לא היה סיכוי לצאת לחופשה כלכך ארוכה. ב"ה אחרי הכל כולנו בטוב.
אני לא עצרתי את השגרה, השתדלתי להמנע ממה שאסור אבל ממש לא התחרפנתי (הרמתי כל יום כמה פעמים את הילד בן שנה וחצי, הלכתי לעבודה. עמדתי שם הרבה. ב"ה לא הייתה עבודה פיזית מעבר לזה.. ייתכן ואם הייתי מורידה פרופיל - יכול להיות שהיינו מסיימים עם ההמטומה מוקדם יותר אבל השפיות שלי גם חשובה )
במקרה של הפותחת אם חופשה ארוכה לא אפשרית הייתי שוקלת החלפת עבודה למשהו שאפשר לשבת בו. כמו נציגת שירות / חנות וכדומה
הרופא נתן לי כדורי דופסטון לקחת אבל אין לי דימום שמתבטא על הנייר
פתאום מפחדת לקחת ולעשות עוד 10 ימים בדיקה חוזרת
לא יועיל, בטוח לא יזיק..
אני גם לקחתי בשתי ההריונות
מניסיון גם בלי דימום
קרובת משפחה של בעלי ילדה שבוע שעבר.. אנחנולא בקשר בכלל, נפגשות רק באירועים. לא בעיר שלנו אז עוד לא הלכתי לבקר..
הם חגגו חנוכת בית רק גברים אז בעלי הלך והביא מתנה וגם התקשרתי
הייתן הולכות במיוחד לבקר?
מחכה להריוןאמממ,
היא ילדה לא מזמן
אתן לא חברות קרובות
היא עושה חנוכת הבית רק לגברים
אלה מבחינתי שלושה ''לא''
אני באופן כללי לא הולכת לבקר יולדת, לא משנה כמה היא קרובה אליי - עד שהיא לא מזמינה אותי מפורשות
אם הייתה עושה חנוכת הבית גם לנשים והייתה מזמינה את כל הנשים, גם בנות דודות רחוקות רחוקות - אולי אולי אולי הייתי שוקלת ללכת (כנראה גם במקרה כזה לא הייתי הולכת, בכל אופן יולדת וזה..)
אוףףףף כבר 19 שבועות שאני מרגישה לא טוב
תמיד בוקר צהריים ערב לילה
חלשה ומיואשת
וזה בהחלט קשה ומתיש ומעייף.
רק שימי לב למאגרים... זה חשוב ויתכן שזו הסיבה לחולשה יתירה
ביום שישי האחרון
סתם זה מלווה אותי מההתחלה
ומהניסיון עם ההריון הראשון ככה גם היה לי עד הלידה
החולשה .. כאילו כל הזמן אני חולה
המקוריתתחושת נימול בגוףףף
זה לא אמיתי
כתוב מחיר ופתאום בדף התשלום יש תוספת של כמה וכמה שקלים על כל(!) פריט
זה הזוי
איך אפשר לדעת מראש מה יהיה המחיר?
מה הקטע שלהם!? פעם לא היה ככה ופתאום גונבים כסף על כל פריט כאילו בלי שנשים לב
ליותר מדי התחכמויות
החלטתי שאם אני נסגרת על סכום מסוים שהחלטתי לקנות בו, אני מכניסה מה שייכנס וזהו. ומפעילה שיקול דעת כמובן כמה מתאים לי לשלם על כל פריט..
ההתעסקות הזו מעייפת אותי
אני שעות מחפשת את הקישור הכי זול ואיך שלוחצת מקפיץ את המחיר לפעמים גם בעשרות אחוזים! עאלק בלאק פריידי
כי רוצה להתחדש
ויש לי תחושה שאחרי הבלאק פריידיי ההנחות כן יחזרו, אז יש לי סבלנות לחכות. וממילא יהיו מיליון משלוחים וזה יכול להתעכב גם..
אני דווקא עשיתי הזמנה שבוע שעבר ובקופה ראיתי שהוא הוריד לי כמה שקלים מכל מוזר, ממש הופתעתי
חצי שניכלומר מעל מחיר סופי של העגלה שלך...
גם לי זה קרה..
ואז כשאת מוסיפה עוד מוצרים המחיר עולה במקום לרדת....
באמת מוזר
והכי מרגיז שפתאום הם מתעכבים במשלוח
עשיתי הזמנה והיא ממש מתעכבת
עד שזה יגיע חצי מההזמנה כבר לא תהיה רלוונטית כי זה לארוע....
מבאס ממש
אתמול בצהריים נכנסתי לאפליקציה לבדוק מתי תגיע לי החבילה
היה שם כפתור כזה לזרז ת'חבילה לא זוכרת מה היה כתוב בדיוק
בערב הגיע שליח😯
ובכל מקרה היה מגיע אתמול..
(למרות שלא קיבלתי הודעה מחברת השילוח וכו)
אבל אין מה להפסיד מללחוץ..
לא יצא מסין...
אני יודעת שהם מוציאים משלוחים בחמישי
אולי בגלל כל הבלאקים עכשיו כבר לא
אבל יצא לי כבר להזמין בחמישי ולקבל בשבוע שאחרי
כדי שאוכל להמשיך לקבל תשובות מבנות נוספות
כי כשהשרשור ארוך זה אוטומטית נראה שהשרשור מוצה
ואשמח לקבל עוד מידע מבנות
אם לא תקבלי מספיק תגובות, אני אנסה שוב.
(ותמיד עדיף לדווח על הודעה, ככה ששלושתינו נראה. ופשוט לכתוב בדיווח מה רצית).
וזו שאחריה התפצלו, אז החזרתי אותן לשרשור. לכן הן קפצו למטה, אם תהית לעצמך מה קרה).
גוגי גוגיאז ב"ה כמעט שבועיים אחרי לידה שניה
שאלה על הדימום - בעיקרון הפדים ריקים ממממש רק משהו בצבע כתום כזה , ממש קצת ממש!! אממה כשאני מתאמצת פתאום (בערב שבת ערכתי מצעים ל3 מיטות אצל ההורים שלי, היום בישלתי טיפה והכנסתי מכונה ותליתי)- אז פתאום יש דם טרי כמו של מחזור בימים הראשונים
והשאלה שלי היא: האם זה דם שאמור בכל מקרה לצאת עד שצוואר הרחם נסגר ואני עושה הפסק?(זאת אומרת כמו מחזור, שיש כמות דם מסויימת שצריכה להתרוקן ונגיד אם עושים ספורט זה מקצר את המחזור)
או:
שזה דימום *רק* בגלל שאני מתאמצת ובעצם ממש מסכנת את עצמי לפי זה??
אשמח לחוכמתכן!!
שאלה נוספת,
מישהי ניסתה לכבס קשת של טייני לאב? יש שם הרבה חלקים של בד שאי אפשר לנתק והם די מלוכלכים מהילד הקודם
ממש רוצה לנקות את זה
1. ממה שאני יודעת על משכב לידה אז זה ממש לא דומה למחזור וככל שתנוחי יותר הדימום יפסיק יותר מהר וההמלצה היא לנוח ולנוח ולתת למקום להחלים. מאוד מאוד חשוב לא להתאמץ. ובלי קשר, לעניות דעתי אישה אחרי לידה לא אמורה לשים סדינים ולארח... הגוף שלך ממש צועק לך את זה
(אני לדוגמא לא קמתי מהמיטה בכלל בשבוע וחצי הראשונים (חוץ מיציאה מהבי"ח ושירותים) וטבלתי תוך שבועיים)
2. אני כיבסתי ללא סחיטה על 30 מעלות יצא מעולה אבל לא לוקחת אחריות.
ב. תודה שענית! ואי אני מתביישת לומר שלא מכירה איך עושים בלי סחיטה.. ישלי מכונה של בוש כנראה זה התכנית של הצמר (??)
ב. תוכנית של צמר נשמע לי מעולה זה אמור לי היות כביסה עדינה ממה שאני יודעת
אצלי בצד יש אפשרות לבחור את עוצמת הסחיטה (1000, 800, 600) ובסוף אפשר לבחור בלי סחיטה. תראי אם גם אצלך..
וגם אני חשבתי איך מכבסים את הקשת של טיינילאב, אז תודה ששאלת😉
שנפתחים ממאמץ. זה נשמע שההפרשות מהרחם הפסיקו כמעט ובגדול מסמנות שהמקום מחלים, אבל המאמץ מתיש אותך ויש כלי דם בצוואר הרחם שנפתחים מהמאמץ (תחשבי על זה כמו פצע שצריך להיסגר)
למיטב ידיעתי זה לא מסוכן כל עוד זה דימום סביר כמו מחזור ולא יותר (להקפיד לעקוב כמובן)
בעידן המודרני הרפואה מתייחסת לזה כדימום נורמלי כי זה לא לעניין להגיד לאישה לנוח אחרי לידה מכל מיני סיבות.
ממחקר אישי שאני עשיתי בנושא , מסתבר שבתרבויות שבהן מקובל לנוח ולהימנע מכל מאמץ, הדימום קצר משמעותית. רוב הנשים כנראה זה לא מספיק חשוב להן אבל אם את רוצה לזרז את ההחלמה אז לנוח כמה שיותר
נשמע שיש לך הרבהידע בנושא..
באמת כל פעם שזה קורה זה דימום שמופיע ומפסיק!!
ומוסיפה שהגוף צריך את המנוחה לא רק כדי לקצר את הדימום, אלא גם כדי לאפשר לרצפת האגן להחלים מהעומס של ההריון והלידה.
אני רק אגיד שאני מאוד מקפידה על מנוחה אחרי הלידה, ועדיין טובלת אחרי יותר מחודש מהלידה. זה לא בהכרח שכל אחת שהיתה נחה כמו שצריך היתה מצליחה לטבול תוך שבועיים (יודעת שלא טענת את זה, רק רציתי לחדד..).
את שבועיים אחרי לידה...
לפעמים גם יכול להיות יום או יותר בלי דימום ואז זה מתחדש
וגם אם זה יצא אחרי מאמץ אז הגיוני .
וכמובן שלא כדאי מידי להתאמץ ...
לעשות המון מנוחה ואם אין ברירה אז בחלקים , בהפסקות , לא להפעיל הרבה כח
יש דימום נורמלי עד חודשיים מהלידה
מזל טוב!!!
מהלידה זה דימום לידה
בדרכ יש הפסקה של שבוע ואז חוזר הדימום שוב
וזה תקין
אני כמעט חודש אחרי
נחה המון
רואה שאחרי מאמץ קליל כמו לשים מכונה מתחדש דימום
אבל ממש מועט וורדרד כזה
וזה יכול להיות גם אחרי שקמתי משנת לילה
לא מצליחה להבין איך אתן מיטהרות כזה מהר
ואפילו בין לידות
ותלוי בכ"כ הרבה דברים כנראה
היו לי לידות שלקח חודשיים וכאלה שטבלתי אחרי חודש
וגם- מאוד תלוי אם מחכים לבדיקות נקיות ולבישת לבנים כל השבוע
או שמקלים במיעוט בדיקות וכו
וכמובן אם מוכנים לשאול על בדיקות וצבעים
כי אחרי לידה יכול להיות הרבה זמן של "בערך" טהור
בלידות שטבלתי מוקדם הרבה פעמים חזרו אח"כ כתמים
שבוע וחצי לא יכולתי לעמוד בלי להתעלף. כשאני אומרת שלא קמתי מהמיטה אז באמת לא קמתי. בכלל לשום דבר חוץ מלשירותים. היינו בביות מלא ולא יצאתי מהחדר כל האשפוז. הלכתי רק עד לאוטו בבית חולים (גם את זה בעלי רצה לקחת אותי בכסא גלגלים) ובבית התינוקת הייתה צמודה אליי + כללל הדברים שלה (מיטה זוגית אז היה מקום) מי מדבר על לשים מכונה?
טיפלתי בתינוקת, אכלתי במיטה. ישנתי. עשיתי אמבטיה פעם ביום ושתיתי הרבה. לא ממש בחרתי את זה, אבל בדיעבד גיליתי שהדימום הפסיק ממש מהר. למעשה פעם ראשונה שיצאתי מהבית הייתה למקווה...
ראיתי נשים אחרי לידה קמות והולכות אפילו בתוך הבית חולים, עושות בבית דברים, מחזיקות את התינוק בעמידה. אני מהחדר לידה עד הבית עמדתי על הרגליים אולי עשר דקות במצטבר
עכשיו אני מבינה שהיה לך צורך מבחינה רפואית, אבל אצלי למשל-
אם אני לא הייתי קמה ומסתובבת, מערכת העיכול שלי לא הייתה חוזרת לתפקד....
להפעיל מכונה אני מתכוונת לעכשיו- חודש אחרי הלידה. זה לא מאמץ פיזי כמו להרים ילד או לעשות פעילות גופנית/הליכה/לשטוף רצפה.
זה ממש לא שהמצב התקין שהדימום מסתיים תוך שבוע אם את נחה
במצב תקין לחלוטין הפרשות אחרי לידה נמשכות 6 שבועות
ואני גם כשאני שוכבת לגמרי אחרי לידה, עדיין עד 5 6 שבועות יש דימום מועט.....
זה לא קשור רק לענייני טהרה זה רפואית.
רפואית הפרשןת מהתכווצות הרחם לוקחות לרוב כמה שבןעות....
וזה לא מסוכן...
כן כדאי מאד מאד במשך 6 שבועות אחרי לידה להמנע ממאמץ מוגזם (אגב אני מכירה שההנחיה היא כן להסתובב בקטנה.. ברמה של בתוך הבית לא סיבוב בקניוו... שזה כן בריא אחרי לידה(
מעתיקה לך מהאתר של שיבא:
הפרשה דמית מהרחם אחרי הלידה דומה לדימום הווסת, ומשתנה בהדרגה מצבע אדום לחום וללבן. בימים הראשונים לאחר הלידה כמות הדימום תהיה רבה יחסית, אך כעבור עשרה ימים תצטמצם, עד כדי היעלמותה בתום חודש מיום הלידה. שימי לב כי הדימום מתגבר בזמן קימה מהמיטה או במהלך מאמץ גופני אחר, ושבימים הראשונים עלולים להופיע גם קרישי דם. בזמן הנקה (כאשר הרחם מתכווץ) יתגבר הדימום, אך באופן עקרוני ההנקה גורמת להקטנת ההפרשה הדמית.
במקרים מסוימים עלול הדימום להיפסק ולהתחיל מחדש בתגובה למאמץ גופני - זוהי תופעה נורמאלית הנגרמת מכך שצוואר הרחם עדיין פתוח לאחר הלידה. מסיבה זו מומלץ להימנע בתקופה זו מקיום יחסי מין ומשימוש בטמפונים העלולים להחדיר זיהום. אם ההפרשה הדמית נמשכת מעבר לשלושה-ארבעה שבועות, ריחה משתנה והופך לרע, או מופיע דימום חזק עם קרישים, מומלץ לגשת לבדיקה.
הפותחת תיארה מצב שבו ההפרשות מהרחם כבר שינו צבע אבל אחרי מאמץ הדימום מתחזק. מצב כזה הוא תוצאה מובהקת של המאמץ. זה לא בהכרח מסוכן אבל כן יש לזה השלכות לטווח הקצר והרחוק. ובוודאי שיש דרך לדעת, פשוט לשים לב אם ההפרשות מתגברות אחרי מאמץ..
מתכננת בעז"ה לכבס את הבגדים וכו לפני שימוש ראשון.
אשמח לטיפים מניסיונכן -
באיזו תוכנית או טמפרטורה כדאי? טמפרטורה נמוכה מספיקה כדי להוריד את כל החומרים הלא רצויים שאולי נדבקו לבגד? (אינסטינקט הניקיון שלי רוצה טמפרטורה כמה שיותר גבוהה, היגיון השמירה על הבגדים בעד טמפרטורה נמוכה וכביסה עדינה וקצרה כמה שיותר)
האם לשים הכל יחד ויהיה בסדר או לנסות להפריד מחשש שדברים יורידו צבע? (אמא שלי עושה כביסת יד לכל בגד חדש כדי שיוריד צבע, מוגזם לי בסיטואציה הזאת, וגם תוהה כמה השריה קצרה כזו אפקטיבית בכלל מבחינת ניקיון)
תודה לכן
מלבד פעם אחת, שחליפת ברית לבנה נצבעה לי בירקרק יפה, לא נרשמו תקלות עם הבגדים
ואני מכבסת ככה במשך כל השבועות הראשונים של התינוק...
מכבסת רבע שעה על 30 מעלות עם סחיטה ומלא מרכך כביסה של התינוקות- מכורה לריח
מפרידה לבן וצבעוני
צבעים כהים ממש מכבסת בנפרד פעם ראשונה
שלום לכן, אני ניקית ותיקה בשם חדש
חסרתי פה כמה שנים והתחדשתי...
על הפרק: כנראה יציאה לשמירת הריון. אני עצמאית וגם שכירה בערך חצי מההכנסות מפה וחצי משם.
האם יש למישהי נסיון איך ביטוח לאומי עם זה? לפי מה משלמים?
מה לגבי שירות שכבר מכרתי לפני היציאה וצריכה לספק (תחזוקה של העסק, יחסית)
אשמח לשיתופים מנסיונכן זה מדאיג אותי צריך את המשכורת שלי...
לדווח לביטוח לאומי על כל ההכנסות מהעסק לפני היציאה לשמירה!!
ממש ממש מבאס, הלוואי שיצליחו לסדר לי!
גם עם העבודה שלי כשכירה - בגלל שבדיוק החלפתי מקום עבודה בעקבות פיטורים, וגם עם העסק - בגלל שדיווחתי על ההכנסות רק עכשיו (היה מעודכן אצלם שאני מרוויחה 100 ש"ח בחודש).
אז הנסיכה המתוקה בת חמישה חודשים,
רוב היום מקבלת מטרנה ובלילה קצת הנקות.
עד לפני שלושה שבועות הייתי מכינה מראש בקבוקים עם מים ומחלק מנות עם מטרנה ללילה,
אבל בקושי משתמשת בהם.
הבייבי היתה נרדמת, קמה אחרי שלוש/ארבע שעות -
יונקת, נרדמת עלי וחוזרת לישון. קמה שוב אחרי שלוש שעות - שוב יונקת, שוב נרדמת תוך כדי וישנה עד הבוקר.
היה מושלם.
בתקופה האחרונה היא קמה כל הזמן!
ישנה טוב כמה שעות בתחילת הלילה (תשע עד 12 נגיד),
ואז - קמה כל הזמן.
יכולה לבכות כל שעה, אפילו פחות. מוצץ לא עוזר (אולי נופל לה?), הנקה לא עוזרת.
חשבתי שההנקה לא מספיקה והתחלתי לתת לה בקבוק גם בלילה -
אבל היא נרדמת עליו, אוכלת אולי 45 מל, ושוב בוכה אחרי שעה.
הלילות הפכו נוראיים,
דווקא כשאני חוזרת לעבודה
רעיונות מה לעשות?
למה היא בוכה ככ כל הלילה?
עייפתי..
לא יודעת אם תשמחי או תצטערי לקרוא שזה נורמלי לגיל. המודעות הסביבתית והסקרנות המתפתחת, אולי התחלה של צמיחת שיניים, הרצון להיות בקרבה אלייך דווקא כי את יוצאת לעבודה... או שכל התשובות נכונות.
את כותבת בעצמך שכנראה היא לא רעבה. נראה שיש צרכים נוספים שהתעוררו והם לאו דווקא בקשורים. באוכל.
זאת תקופה קשה.
הרבה אמפתיה לצורך שלה, פתרונות יצירתיים איך לישון בכל זאת (תורנות לפי שעות איתה, שינה משותפת איתה, השלמת שעות שינה איכשהו בשעות היום ועוד..) והבנה שזה לא יהיה ככה לנצח - עוזרים לצלוח את השלב.
ובינתיים- פיהוק גדול ולעבודה..
טוב שניסית בקבוק, ככה את יודעת שזה לא רעב ממשי.
נשמע שזה קשור לחזרה לעבודה... זה קשוח אבל בסוף היא תתרגל.
בנוסף, יש תינוקות שמצמיחחם שיניים בגילאים האלה, שווה להסתכל.
וחיבוק, זו תקופה מתישה, גם אני בפנים...
ממליצה לך לקחת אותה לרופא ילדים
לפעמים יש משהו שמציק להם,
אני חושבת שככ הרבה התעוררויות בלילה, זה לא סתם פינוק. כנראה משהו מעיר אותה/מפריע לה
הקטן שלי בן 6 חודשים
כל פעם שהוא ככה,
לקחתי אותו לבדיקה והתברר שיש לו דלקת אוזניים.. (שלישית במספר כרגע 😶)
זה גיל שהיא אמורה לישון יותר טוב בלילה מגלל שהורמון השינה מתאזן סביב 5 חודשים.
רוב התינוקות (והאנשים...) מתעוררים בערך כל שעה בלילה כחלק מהמחזוריות של השינה, אך נרדמים מיד ולא מרגישים שהתעוררו.
אולי היא פשוט לא יודעת להירדם לבד ולכן כל יקיצה שלה הופכת להתעוררות מתישה עם בכי.
שווה לבדוק.
כמובן אחרי שנשללו עניינים רפואיים.
+ ילד נוסף
כלומר עכשיו נהיה להם 9 ילדים
לא ניחשתם כי לא ראו עליה?
או שזה היה נראה תאומים כי מי חושב על רביעיה...
בחודש שביעי היא היתה שמנה קצת יותר מהרגיל אבל בכלל לא משהו חריג מאד
חשדתי בתאומים
בצורה טבעית ולא מטיפולים
ואולי זה גם מסביר איך יש להם גם שני זוגות תאומים
להכנס לטיפולים
כתוב שם שלידת רביעיה זה פעם ב3-4 שנים
בעוד שביולי האחרון היתה עוד כתבה בבית חולים אחר על לידת רביעיה טבעית
וכבר מכירה 2 שילדו השנה תאומים בהפתעה, בלי טיפולים ובלי גנים
מרגיש ממש בברור איך ה' מאזן את הילודה עם כל האבידות שחווינו במלחמה
בראיון הכתוב איתה זה היה כתוב בפירוש בסוף:
"לידת רביעייה נחשבת לנדירה מאוד, כאמור. שלי חכימי עברה לפני הלידות הקודמות ולפני זו האחרונה הליך להשראת ביוץ, שנועד לנשים עם בעיות ביוץ או לנשים שמתקשות להרות"
אני לא חושבת שיש סיכוי לרביעיה, כי לעולם לא יחזירו 4 עוברים, גם לא 3.
זה יכול להיות עם הזרעה, שאז לרוב עושים השראת ביוץ ויש מספר ביציות.
תודה להשם על הכל
אבל אני בחרדות פתאום.. גיליתי שאני יכולה ללדת רק בקיסרי
מצד אחד זה מבורך אחרי הלידה טראומתית שהייתה לי ומצד שני מבאס כי זה ניתוח לכל דבר
אני עדיין בהתחלה.. אשמח לטיפים שיוכלו לעזור לי לימים שאחר כך .. הבכורה תהיה בת 5 וחצי ממש לא תינוקת ..
איפה כדאי לעשות את הקיסרי? יש הבדלים בין בתי החולים? איזה שבוע עושים? כרוך בתשלום? אשמח לכל דבר שיעזור לי
תודה בנות 🩷
מנסה לענות:
איפה את גרה? נוכל להמליץ לך על בית חולים לפי זה.
בדרך כלל קובעים לשבוע 38 או 39, אבל זה תלוי בפרמטרים אישיים.
אפשר לעשות את הקיסרי ברפואה הציבורית ואז זה בלי תשלום. אפשר גם לעשות בפרטי כדי לבחור את הרופא המנתח, ואז זה בתשלום לא מבוטל... (יש מקומות שבהם יש קיסרי אישי, ואז בוחרים מנתח בלי תשלום. אבל זה רק מעט מקומות)
מבחינת התאוששות אחר כך - ההמלצות הכי טובות להתאוששות הן שטיפה של האזור לעתים קרובות, הליכה כמה שאפשר מהרגע שמותר לקום מהמיטה ומשככי כאבים סביב השעון כדי לא להגיע לכאב משתק.
מכיוון שהבת שלך כבר גדולה אז פחות תהיה לך בעיה אחר כך, אבל רק תדעי שיהיה אסור לך להרים אותה במשל שישה שבועות לפחות (שזה בעצם נכון גם ללידה רגילה, אבל בקיסרי יותר).
אם יש לך עוד שאלות - בשמחה!
ממליצה מאוד מאוד על תכשיר אלו פירסט של פוראבר
השפרצתי כל הזמן על החתך של הניתוח. זה מקל לכמה שניות אבל גם הכמה שניות האלה זה הצלה
חוץ מזה משככי כאבים מסביב לשעון, לא לחכות שיכאב
אני לקחתי כסדר: אופטלגין נוזלי, 2אקמול ואיבופן כל שעתיים או 3 שעות.
מאוד מאוד מומלץ ללכת כמה שיותר מהרגע שנותנים לך לקום מהמיטה
זה קשה אבל מאוד עוזר להחלמה של המקום.
בסך הכללי הרגשתי שעברתי שבוע מאוד מאוד קשה
ומהברית בערך הרגשתי כבר יותר טוב ולאט לאט ריווחתי את המשככי כאבים.
וכמובן משכב לידה לדעתי אחרי ניתוח זה 8 שבועות.
לא להרים כבד לא לעשות ספורט, להיות קשובים לגוף ולנוח הרבה.
וחוץ מזה זה לא סוף העולם. ילדתי לידה רגילה אח"כ וגם היתה החלמה קשה.
מבאס קצת הניתוח אבל עוברים את זה והמתנה אח"כ שווה זהב.
)לא זוכרת מה הרופאה אמרה לי...
מתואמתלק"י
וזכור לי שלא לקחתי כמעט משככי כאבים, ולא כי אני אוהבת לסבול או שיש לי כח סבל רציני. כנראה שפחות הרגשתי צורך.
אז יש גם כאלה (מקווה שזה מעודד את הפותחת😅).
כן כאב לי לקום משכיבה, ולכן הרבה פעמים נחתי בישיבה במשך היום, כדי לחסוך את הקימה הזאת.
את צריכה להתקשר לבית חולים שבו את רוצה לעשות ולקבוע אם את רוצה ציבורי ואז גם לא משלמים
אם את יודעת שאת הולכת לקיסרי מציעה לך לבדוק אילו בתי חולים באזור שלך מבצעים הכי הרבה קיסרי, הם בד"כ יהיו אלה שיותר מומחים
אם חשוב לך תבדקי אחרי זה באשפוז אם את יכולה להיות בביות מלא וכאלה
שלושה ימים אחרי
החזה שלי כבר מהלילה ענקי וקשה וכואב
היא לא אוכלת כלכך הרבה (היא אוכלת יפה אבל זה יותר ממה שהיא אוכלת)
אני מפחדת לשאוב שלא יתגבר הייצור ומפחדת להשאיר שלא יהיה גודש…
בטח אבל קשה לך לסחוט עם הכאבים,
אז תנסי במקלחת עם זרם מים חמים טיפה לשחרר בתנועות מעגליות
ככה המליצו לי, עשיתי ועבד מצוין
כבר קרה שניסיתי בלי לשאוב ובסוף כששאבתי כבר היה מאוחר מדי.
בימים הראשונים יש לי כמויותתת אבל למרות השאיבות פה ושם זה מתאזן לי יחסית מהר. וכיף שיש במקפיא כמה מנות...
אני מליצה לעסות את השד במקלחת חמה
זה כואב ולא נעים
אבל מקל קצת על הגודש
ומנגד לא מעודד ייצור יתר של חלב.
שיחסית משוחרר ופחות כבד?
הצלחתי שלא יכאב
אבל עדיין יש איזורים (בעיקר בחלק המרוחק מהפטמה) שעדיין כןאב לגעת
ואני כן מרגישה שעמוס עדיין
כדי שחךילה לא יווצר דלקת
טוב, בלי היסטריה
כותבת מניסיון של יותר מידי דלקות.. 🥴😭
אם אפשר תעשי את זה פעמיים ביום, בוקר וערב
אחרי יומיים שלושה מתאזן ועובר ככה אצלי לפחות
כי זה משפיע לדעתי על האזור שממנו משתחרר חלב
בנוסף בזמן ההנקה לעשות עיסוי באזור הכואב לכוון את החלב שהתינוק ירוקן אותו (מקווה הבנת)
וכמו שאמרו לרוקן להקלה במקלחת אחרי הנקות שלא ירגיש עד שלא ירגיש כואב וקשה מידי
לי עזר מטלית חמה (קומפרס) להרגיע את הכאב.
האמת גם עזר להוצאת טיפות בלי סחיטה כואבת.
גם
השתמשתי ב"אוסף טיפות" בשלב הזה, האמת בעיקר להקל על התינוקת מהזרימה החזקה. בין 10-50 מל תראי מתי את מרגישה יותר טוב. לי לא גרם לי ליותר ייצור אלא התאזן בהדרגה.
אז קודם כל זה לא אומר שהיא לא אוכלת טוב, פשוט תמיד לוקח לגוף קצת זמן לווסת את הכמות ביחס לתינוק.
לדעתי אם את ממש סובלת את יכולה לשאוב קצת, אבל לא עד הסוף אלא רק להקלה.
בעז"ה שיעבור לך בלי סיבוכים...
היי,
הבוקר אובחנתי עם אבעבועות רוח. להבנתי אין לזה טיפול רפואי.
מה אני עושה כדי שהבת שלי לא תדבק ממני?
הרופא אמר להקפיד על מקלחות גם פעמיים ביום
החלפת מצעים (היא ישנה איתי במיטה, הנקה מלאה - נדאג להקפיד על לינה במיטה שלה)
מה עוד אפשר לעשות?
יציאת הפצעים.
ממש מפתיע בגיל כזה לחלות באבועות רוח.
מקווה שתעברי את זה בקלות
ושהיא לא תדבק...
רק בריאות והחלמה מהירה
ד"א- בשבילך להרגעה בגרד את יכולה לעשות אמבטיה חמימה עם שבולת שועל (שמים בתוך גרב וכד')
בעקרון טיפות פניסטיל/טינדן מאד מרגיע אבל אני חושבת שאסור בהנקה.
לא מחלה נעימה, אבל לרוב לא מסוכנת, והבונוס - חיסון לכל החיים...
אם כבר אז שימי לב יותר לעצמך. להבנתי בגיל מבוגר זה יכול להיות יותר מסוכן...
ולא נראה לי שיש הרבה מה לעשות כדי לא להידבק...
אנונימית בהו"לרק שלא מתחסנים מזה... אבל תשאלי את רופא הילדים.
וחיבוק
רק יודעת שהנוגדנים עוברים בחלב ואז זה טוב לקטנה, אז אין לך מה לדאוג
וגם ב'ה זה לא מסוכן לילדים, אני והאחים שלי כולם נדבקנו בזה בילדות, לפני שהוציאו חיסון
וצודקת, שלבקת חוגרת ..
בגדול המחלה הזו זה חום ופצעים מגרדים, בערך תוך 10 ימים זה נגמר .
אח שלך חווה את זה אחרת?
הבן שלי היה בן 6 חודשים כשנדבק מאחותו (שנדבקה בביה"ס והדביקה פה את כולם😃
לחלק מהם היה לילה אחד של חום וגירודים (הנחנו משחה וזה עזר) ואז הפצעים התחילו להתייבש בהדרגה..
גם יכול להיות שבאמת הנוגדנים עברו אליה והיא תידבק אבל לא תפתח פצעים וחום..
מהניסיון שלכן - יותר / פחות גרוע?
הפריחה קיימת רק באזור אחד - מקווה שלא יילך ויתפשט
באמצע שנות ה 20 בשלבקת חוגרת
עבר לה מהר מאוד.
אחר כך היה סיבוך רפואי אחר , שלא בהכרח קשור (לא אפרט). רק שימי לב לעצמך.
תרגישי טוב!
האם חלית בילדות באבעבועות?
האם הפצעים הם בצורה של ״פס״/ חגורה?
אם התשובה לשתי השאלות היא כן- זו שלבקת ולא אבעבועות. זו מחלה אחרת שנגרמת מאותו וירוס שנשאר בגוף ומתפרץ כשלבקת, שנים אחרי שמחלימים מאבעבועות.
אם זו שלבקת, יש כדורי אציקלוביר שאפשר לקבל (אולי רק אם האבחון מספיק מוקדם).
ממליצה לך מאד לקחת תוסף מזון בשם ליזין.
דבר ראשון לשלבקת יש טיפול.
דבר שני זה מדבק מאד מאד ומסוכן לתינוקות
מוזר מאד שהרופא לא נתן הנחיות מפורטות. הייתי חוזרת אליו או לרופא אחר להתייעצות
אחר כך אין טיפול. רק ממליצים לחבוש את הפצעים כדי שלא ישרפו וגם כדי לא להדביק.
אצלנו התינוק בן החודשיים לא נדבק למרות שהיה חשוף לפצעים בזמן ההנקה.
מהניסיון שלי כן נותנים טיפול רציף.
ב׳ה שהתינוק לא נדבק, אבל צריך לעשות השתדלות
הרופא אמר לכבס בהרתחה כל יום את מה שלובשת
אמר לכסות, שזה מדבק בנגיעה
אחרי כמה שעות שוחחנו טלפונית, הדגשתי את זה שהפריחה יצאה רק אתמול - שלשום ולכן המליץ לקחת זובירקס
קבעתי תור לרופא עור אונליין מקווה לקבל ממנו מידע יותר מקצועי
והרפס אצל תינוקים זה לא בדיחה
בלי להלחיץ, הכל בסדר, רק ללכת להתייעץ
שנדבק בגיל חודש וחצי.
הוא קיבל את זה ממש בקטנה,
וזה נתן לו נוגדנים.
בשיחה טלפונית הרופא המליץ להתחיל זובירקס, 2 כדורים 5 פעמים ביום.
מעולם לא שמעתי על מינון כזה.
מקווה גם שלא יפגע לי בהנקה 😭.
לא בשיחה טלפונית. יש טיפול גם דרך הוריד שהוא יותר חזק ויכול להיות לפעמים יותר יעיל.
זה המינון וזה כדורים די גדולים אם אני זוכרת נכון. תקפידי לשתות המון המון מים
הוא אמר שאת יכולה להמשיך להניק כרגיל?
ממליצה להתייעץ עם זיהומולוג
יכולה לעזור בזה אם את רוצה
הילדה עם ריפלוקס, לא מגיבה טוב לפורמולות
ככה שמעדיפה ''לסבול'' קצת יותר ולא לקחת טיפול
(אם כי נכון לעכשיו אני כן לוקחת את האנטיביוטיקה, הרופא והרוקח אמרו שזה מותר בהנקה)
יש לי קושי להרדם כבר כמה שנים, זה בא והולך בתקופות... לא כל לילה, אבל כן משהו מציק שבשנה האחרונה החמיר והתחיל להפריע לתפקוד. יש לילות שלוקח לי גם 4 שעות להרדם ואני כל היום אח''כ עייפה ועצבנית. לפעמים כל כך מותשת ולא מתפקדת אחרי 3 שעות שינה שנאלצת לקחת אפילו יום מחלה בגלל זה.
אם מישהי מכירה פתרון שהוא *לא* כדורי שינה - ניסיתי, לא משפיע עליי ולא רוצה להעלות מינון ולהגיע להתמכרות. מה שגם שאסור בהריון והנקה ואני עוד בשנות ה20 שלי ככה שלא רוצה להתמכר למשהו שלא אוכל לקחת תקופות ארוכות בלפחות עשור הקרוב. ופתרון שהוא *לא* טיפול נפשי - ניסיתי, עזר מאוד לדברים אחרים אבל לא לבעיות השינה. הן לא נובעות מסטרס, לפחות לא באופן ישיר. אין לי מחשבות מציקות או פחדים, פשוט פיזית לא מצליחה להרדם.
פתוחה מאוד לרפואה קונבנציולנית כל עוד לא מדובר במשהו ממכר, ופתוחה מאוד לרפואה משלימה כל עוד היא באמת עוזרת.
מבחינת אורח חיים ניסיתי לאכול בריא, ספורט אבל לא לפני השינה, בלי מסכים לפני השינה... לא כ"כ עזר וגם קשה לי מאוד להתמיד.
ניסיתי הרפיות לפני השינה - לא עזר.
ממש ממש זקוקה לעצות טובות וכיווני חשיבה שעוד לא פניתי אליהם.
אם יש מישהי שלקחה מלטונין ועזר לה, אשמח לשמוע. הרופא שלי אמר שבארץ זה רק מעל גיל 60 נותנים, והבנתי שאפשר לקנות בIharb ללא מרשם ושיש כאלה שמאוד עזר להם. קצת חוששת ללא מרשם, אבל הבנתי שזה די טבעי. אם מישהי יודעת יותר, אשמח לשמוע.
אם יש מישהי שפנתה לדיקור, רפלקסולוגיה או כל דבר אחר שעזר לה ברפואה המשלימה ממש אשמח לשמוע על הכיוון הזה! לא התניסתי ולא יודעת מאיפה להתחיל.
כל כיוון נוסף, מאוד מאוד מאוד אשמח לעצותיכן החכמות.
תודה רבה!
כשעושים מדיטציה במיטה זה מרדים...
אבל כבר תקופה שאני לא מצליחה לעשות מיטציה אז אם תכנסי לזה זה טוב אבל לא בהכרח שתצליחי להרפות את המחשבות
בעיקרון לעצום עיניים ולעקוב אחרי הנשימות ולתת למחשבות לבוא וללכת בלי "לחשוב" אותם
תנסי מלטונין
בהחלט יכול לעזור
לגבי לקחת בהריון והנקה, לדבר עם רופא אני חושבת שאסור
אבל תנסי לפחות בין לבין
קודם כל מעניין...
מעלה אפשרות, לא בטוח שתדבר אלייך אבל אולי יכניס לתודעה רעיון שיעזור להתמודדות
יש אנשים שבתת מודע שלהם לישון משמע וסליחה אם זה עושה טריגר- מוות. להפרד מהחיים.
וכן בלי פחדים בלי מחשבות. פשוט לא נרדמים.
גם אם הגוף מותש כבר.
יכול להיות שבתת מודע זה הסיפור...
אצל חמותי משתמשים בזה לכל המשפחה
והם הכי טבעי בעולם! ממש נגד כדורים שהם לא טבעיים...
הסיבה שלא נמכר בארץ ללא מרשם רופא, בניגוד לנהוג באירופה וארה״ב - בגלל צריכה לא מבוקרת ותוספות שונות שיצרנים מוסיפים לגלולות המלטונין.
לא קשור לנדודי שינה אבל אני סבלתי ממש מדלקות גרון חוזרות (סטרפוקוק חיובי במשטח גרון) וטיפול אנטיביוטיקה חוזר, עד שכמעט הייתי לפני ניתוח.
ניסיתי דיקור וממש עזר ב"ה.
הייתי ממליצה לנסות אין מה להפסיד.
עזר לי פלאים .. באותה תקופה שילבתי גם ספורט
הטיפות מעט יקרות אבל עזר לי ..
קוראת את עצמי...
גם לי היה כמה שנים התחיל מכמה לילות, כמה שעות ועבר ללילות שלמים בלי שינה. קשה ממש.
ניסיתי הכל- טיפול רגשי, טיפות, הרגעה, רפלקסלוגיה, דיקןר. שום דבר לר עצר את הבעיה.
ואז הגעתי למרפאת שינה. והתחלתי טיפול בcbt להפרעות שינה. תוך כמה חודשים התופעה חלפה ב"ה. זה פשוט הציל אותי. היה שווה כל שקל מאשר על מה שזרקתי כל השנים.
צריך הפניה מרופא וזה דרך קופת חולים.
על טיפול במוח אחד.
זה פשוט עושה פלאים.
עזרה לי מאוד בבעיה של שינה של מישהו מסביבי.
אם תרצי תבואי לפרטי ואסביר לך בדיוק איך זה עובד..
אם את רוצה יש לי מישהי ממש מומלצת (איזור ירושלים)
שעושה את זה פשוט מדהים ולמדה עוד הרבה דברים משלימים לזה וגם לוקחת סכום אפסי למקצועיות שלה.
