אני: חודש אלול. זמן לחשבון נפש.
סמי: איזה זמן נשמה, לנשום אין לך זמן! עבודה, ילדים, כביסות ומה עם קצת עזרה לאמא המבוגרת? ופרנסה?? חייב יותר, מה שיש ללא ספק לא מספיק! תראי איך אחרים חיים!!!
אני: אתה יודע אני בכל זמן אמצא זמן לפגישה איתו.
סמי: רצינית? יש לך כח עכשיו לשבת עם עצמך? זה הרי משעמם נורא.
אני: אתה יודע כשאני ובעלי רק הכרנו,
גרנו רחוק אחד מהשני ובכל זאת גם היינו נוסעים מרחקים רק בשביל להפגש. ככה עושים אנשים שמאוהבים.
אז בשביל להפגש עם הקב"ה אהובי אני לא אמצא את הזמן בלו"ז?? אמצא ועוד איך!!
סמי: שמעי סך הכל את דתיה טובה, שומרת מצוות, צניעות, כשרות, מברכת, קוראת תהילים לפעמים.. את באמת בסדר. זה מספיק בשבילו לגמרי.
אני: אני רוצה קשר איתו. אני יודעת שבלי עבודה שבלב וחידוד הרצונות שלי אין שום דבר שיחזיק אותי מלמעוד ברגע האמת. הרצון שלי זאת הבחירה החופשית שלי, אני חייבת לשמור עליו חזק.
סמי: את עייפה. עייפה. עייפה. עייפה.
אני: אקנה קולה (כמה שזה לא בריא, זה למטרה טובה;)) או מים קרים או כל דבר שישאיר אותי ערנית בדייט (הכל טוב, הוא משלם). אני יודעת שרק ההתחלה קשה, בסוף משהו משתחרר וסופסוף אפשר לנשום, ואפילו יוצאים כמה משפטים קבועים: "תחדש אותי, תן לי כוחות להתחיל הכל מחדש, תן לי רצונות טובים ועוד.. "
וההרגשה בסוף של ניצחון, של יישוב דעת כמו מים קרים על נפש עייפה.
סמי: חכי, חכי בדיוק תקבלי שיחה חשובה!!
חברה מצלצלת...
אני: היי,אחזור אלייך. בדיוק נכנסת לפגישה חשובה.
****
ביי,ביי סמי.
שמה טלפון על מצב "השתק".
