פורום הריון ולידה (עמוד 398)

נשמע לא פשוט...

חיבוק

הוא עושה קצת צרות ודימומים.

אבל, יש גם מקרים של פצעים וכד'

בדקת עם רב שאכן הדימום בעייתי?

אולי צריך להפחית בדיקות?

כמה דימום זה? משמעותי או כתמים?

וחיבוק ענק!!!! יודעת לצערי מה ההרגשה......

ולפעמים פאפ עושה קצת דימום, אז אם שואלת תגידי גם שעשית פאפ.

ואיזה בעסה זה..

לק"י

אבל פאפ זה קצת שונה, כי נוגעים רק בצוואר הרחם ולא בפנים, ולכן אם יש דם- זה מהצוואר.

זה לא כמו שיש דימום שלא יודעים ממה הוא (לא בטוח שידעו שזה מהפאפ, אבל אולי מאז שעשית את הבדיקה, זה עדיין נחשב מזה, וזה בסדר).

מכירה כאלה שהלכו למישהי מהקופה ונתן לה מענה.

פשוט בקופה את אני לא טועה לא יכולה לבחור למי להגיע

בחיים לא הייתי מעירה למישהו על חינוך הילדים שלו..

אצלי למשל, לפני כמה שנים אמא של חבר של הבן הגדול שלי אמרה לי שלא טוב שהוא לא הולך לפעילויות חברתיות וכו'. הילדים היו אז אולי בני שש או שבע.

בעקרון הסכמתי איתה וגם ניסיתי לעודד, וניסינו לטפל.

אצלנו הדרך הזו הובילה לאבחון של לקות תקשורת.

אני בטוחה שהאמא ההיא חשבה שאנחנו סתם הורים מגוננים מדי/ לא משקיעים בתחום החברתי... 

שהסכמתי איתה.

פשוט @אמאשוני אומרת שהיא כבר אמרה לה, ושהאמא מודעת וגם יש לה נסיון בגידול ילדים,

אז במצב הזה אולי אין הרבה תועלת לומר לה שוב.

לי אישית זה לא היה מאוד מפריע אם הייתה אומרת לי עוד פעם אחת, אבל אם הייתה חופרת לי על זה זה כן היה מפריע, כי כאמור הייתי מודעת לזה, הייתי 'על זה' גם אם זה לא היה נראה כך מבחוץ ולא היה לי עוד הרבה מה לעשות בעניין. 

אף פעם לא אמרתי לה שאני חושבת שכדאי שהבת שלה תיפתח ל.. או תעשה כך וכך, כלומר אף פעם לא שמתי את האצבע על הנקודה שבעיני בעייתית.

כאמור הילדה הייתה משחקת אצלנו מגיל קטן מאוד וחשבתי שכמו שזה מפריע לבת שלי, זה בטח גם יפריע לילדים אחרים,

בהתחלה הילדה הייתה מאוד חברותית אבל עם הזמן זה דעך ואני חושבת שאני יודעת למה זה דועך.

כמובן שום דבר לא בטוח, אבל אני לא מתכוונת לעשות משהו חוץ מאולי לפתוח את זה דוגרי עם האמא.

עם הבת שלי לא היה צריך לדבר על זה, פשוט היא מעצמה אמרה שזה כבר מתחיל להיות משעמם לשחק עם אותה ילדה,

והבת שלי מאוד חברותית אז היא פיתחה קשרים נוספים.

במובן מסויים הם המשיכו להיות חברות זמן ממושך בזכות הקשר הקרוב בין המשפחות אבל זה ממש הולך ודועך.

רק שבעוד לבת שלי יש הרבה חברות אחרות, הילדה הזו הולכת ונסגרת.

הייתי מתקשרת ושואלת בעקיפין

כלומר, מתעניינת מה קרה שהבת שלה לא מגיעה יותר כי הבת שלך מתגעגעת או משו.. ואולי על הדרך מנסה לפתוח את זה

השאלה היא, מה באמת ייצא מזה

היא סיפרה שהבת פרשה מהפעילות, אז סתם שאלתי אם היא רוצה לבוא אלינו לשחק במקום,

אז האמא ענתה שבזמן האחרון היא אוהבת להיות יותר בבית אז שאלתי אם עדיף שהבת שלי תבוא אליהם.

(זה נשמע חופר אבל בתכלס שנים אנחנו ככה מתאמים)

אז היא ענתה שגם זה כנראה שלא. ואז היא הוסיפה שבזמן האחרון היא לא יוצאת הרבה,

ניסיתי כזה דווקא להקליל ולומר שהיא בטח נהנית מהתשומת לב בבית כי אחים שלה באים לשבת וזה..

האמא נאנחה כזה.. כאילו זה היה ברור שזו לא הסיבה ושהיא לא מרוצה מזה שהילדה נסגרת, אבל לא היה איך לפתוח את זה מעבר.

נשמע שהאמא מאוד מתוסכלת מהמצב... ושהיא לא אוהבת את הסגירות הזאת.

בעיניי כמה שמזהים יותר מוקדם בעיות חברתיות ולא נותנים לזה לתפוח- ככה יותר טוב. הילד משתפשף במיומנויות חברתיות ובמשחקים עם בני גילו.

אם נראה לך שתוכלי לתת יד- אדרבה. תנסי, מקס' לא יצליח. אני הייתי רק מעריכה מישהי שערנית לילד\ה שלי ושאכפת לה ככה באמת

הכי קל זה לעצום עיניים

מהתיאור א"א להבין עד הסוף אבל יכולות להיות הרבה סיבות למה לילדים יש קשיים חברתיים, אולי האמא מודעות ולא רוצה לפתוח מולך?

לי יש השערה מה עומד בבסיס ההתנהגות בהתבסס על דינמיקה ארוכת שנים שהילדה הייתה מגיעה אלינו לשחק.

חשבתי אולי נקודת מבט שלי יכולה לעזור, במקסימום האמא תפסול את ההשערה, מה כבר יכול לקרות..

אבל אולי זה לא מתאים בכלל לדבר על זה, זו ההתלבטות.

של הילדה ההיא?

ככה זה יגיע מאשת מקצוע, שגם מן הסתם תדע אם זה כבר על השולחן...

אני מניחה שיהיה אפשר לומר את זה בחכמה בלי שיובן שאת פנית..

וגם נראה לי לפעול בדרך עקיפה זה כבר לעשות מזה פיל..

אם אני מחליטה לספר זה בדיוק להגיד שני משפטים, לא מעבר בכל מקרה, ושיעשו עם זה מה שהם רוצים...

ולהזמין ו/או להתעניין,

אז בעיני כן שווה לנסות. אולי ההצעה הזו תעשה את השינוי הנדרש, ונשמע שהרווח כאן יכול להיות גדול מאוד, וההפסד אם לא תדייקי ולא תועילי, לא רב.

רק קחי בחשבון שנשמע מהצד, ממה שכתבת כאן, שיש איזו בעיה שהאמא לא משתפת אותך בה.

אז אם את כן מתחילה את השיחה הזו קחי את זה בחשבון... ואם גם הפעם זה לא יתקדם לשום מקום אני הייתי עוזבת את זה.

( ובמאמר מוסגר, לפעמים תגובות כאלה, של 'בואי ננסה להוביל את הסיטואציה למקום אחר' ולא יודעת מה, יכולות קצת לייאש, כי בכל זאת קיימת נטייה מולדת של הילדים, ולפעמים הצעות נוסח 'תעשי ככה ואל תעשי משהו אחר/ תתני לילד יותר אחריות/ תשחררי וכו' יכולות מאוד לתסכל כשמגיעות ממישהו שלא מבין את הסיטואציה )

ולא משתפת אותך בעניין

אני חייבת לומר שהיו לי בעבר כמה אמהות שהכירו את אחד מילדי מחברות משותפת של הילדים והן ראו את הילד מסתובב בשכונה ובאמת מטוב לב רצו לעזור לי בתחום החינוך ולהביע עמדה

אלא שאני טיפלתי בדברים בדרך אחרת שלא פירסמתי אותה אך ראיתי שנכונה יותר עבור הילד המדוייק הזה ובאמת עם השנים הדברים התמתנו אך לא נעלמו (יש דברים שהם התמודדות) ואני בטוחה שהן בטוחות שזה כי לא הקשבתי להן (שוב, אני לא כועסת אני מבינה אותן) אך אני ממש מרגישה שהכלים שאני טיפלתי בהם מדוייקים לילד הזה

וכשלאחרונה אמא אחת פנתה אלי זה כבר נגע בנקודה מאוד כואבת כי מה לעשות כל אחד וההתמודדות שלו בחיים ואדם מבחוץ לא רואה את התמונה השלמה ואם ביומיום אני משלימה עם העניין ורואה איזו כברת דרך עשינו ושמחה בחלקי הרי שלבוא ולהזכיר לי שוב ושוב שאולי היה נכון לפעול אחרת סתם מדגיש לי שאני עדיין מתמודדת ואין צורך באמת ...

אגב, אני לא חושבת שזה אומר שאין לפנות להורים בעניין שאולי יש לנו כלים לעזור להם, אבל אם כבר מספר פעמים פונים והתגובה נשארת אותה תגובה אז יתכן שהם מטפלים בדרך מסויימת, ואם לדעתנו יש הזנחה בתחום הרי שלפעול באותה דרך שפנינו עד כה לא יעזור וכדאי לחשוב על כיווני חשיבה נוספים (ובאמת, העיקר להתחבר לכאב שלהם לפעמים זה כבר נותן כח לצד השני, כי גם אם החברה לא שופטת האדם המתמודד מרגיש רע עם עצמו גם ככה..)

ילדה לומדת בבית ספר אחר, את לא רואה אותה יום-יום, מאיפה לך לדעת על המצב החברתי שלה?

לגבי שיחה עם אמא שהיא אמרה שילדה יותר בבית , לי זה נשמע שהיא חיפשה תירוץ למה לא. כאילו אם היא הייתה מעוניינת , הייתה אומרת שתדבר עם הבת שלה ותתקשר.

גם בת שלך לא כנראה לא מעוניינת. אבל זה לא אומר שזהו , אין לילדה שום חברה. 

לא הכל ניתן לכתוב ולפרט בפורום.

מה שאני יודעת מתבסס על דברים שאני יודעת.

מה שאני משערת, כתבתי שזו השערה.

אבל בפועל הורים לא תמיד יודעים מה קורה אפילו לילדים שלהם ( זה לא עלייך) .

התרשמתי שאת מזמינה את הילדה בלי לשאול את הבת שלך קודם. יכול להיות שכל הקשר לכתחילה היה קשר בינך לבין אמא אחרת , ולא התאים לבנות. מכירה הרבה כאלו . אמהות חברות מנסות לחבר את הילדים אבל בפועל זה לא עובד. גם התרשמתי שאת חושבת שאם ילדה שלך מביאה משלוח לילדה שאת חושבת שהיא פחות קשורה את ישר מפרשת את זה בתור חסד, כך שנוצר לי רושם שאם ילדה לא משתלבת בחבורה של הבת שלך את ישר תופסת אותה מסכנה, כאילו אין עוד אפשרויות חברתיות בעולם , כולם חייבים לשאוב להיות בחבורה הזאת.

רמזת על להיפתח למשהו , אז יכול להיות גם שאמא פחות רוצה את הקשר כי את גרה בשכונה חצי חרדית , יכול להיות שלא מתאים לה . 

שהאמא ממש לא מעונינת לשתף.

ולכן הייתי מכבדת את זה ומניחה לנושא

במיוחד בגלל שההשפעה של אמא של חברה על כזה מקרה היא לא ככ משמעותית- אם באמת יש לה בעיה בכישורים החברתיים סביר להניח שבבית ספר שלה יראו או יגידו לאמא

לדעתי אחרי שניסית כמה פעמים ודי ברור שהיא לא רוצה להרחיב אין כ"כ מה לעשות.. אבל יפה שאת שמה לב לכזה דבר

ואני לא חושבת שהוא יכול לבוא כ"כ לידי ביטוי בזמן ביה"ס, יותר במשחקים חופשיים לאורך זמן.

אף פעם לא ניסיתי לפתוח את זה עם האמא ולא היא איתי, זה לא מקובל אצלנו בכלל לכן זה לא מעיד על שום דבר חוץ מעל גבולות אבל אולי יש מקרים קטנים שלא נורא לטשטש את הגבול בשביל לספר לאמא משהו שיכול לעזור לילדה על איך זה נראה מהצד.

אני לא חושבת שאצל חברות חדשות ישימו לב לנקודה שאני זיהיתי כי הם כבר בגיל שכל התנהגות יכולה להתפרש כבעיה חברתית באופן כללי, ולא לרדת לשורש העניין.

ובבית שלה לפחות ממה שהבת שלי סיפרה לי, זה לא בא לידי ביטוי וזה גם הגיוני כי בבית שלה היא מובילה את תחומי העניין אז הקונפליקט פחות מורגש.

יש לי דוגמה שממש רחוקה מהמציאות כדי להמחיש קצת יותר.

נניח יש ילד שנמנע מקריאה. בגיל קטן זה לא בא לידי ביטוי, ככל שהוא גדל יש יותר משחקים שצריך בהם לקרוא (נגיד)

עכשיו ההורים יודעים שיש אישיו עם הקריאה אבל לא חושבים שזה בעיה שמשליכה על המשחקים כי הם התרגלו שהילדה אוהבת לשחק משחקים אחרים.

אז חברות חדשות יודעות שאותה ילדה לא אוהבת לשחק נניח בינגו או כל משחק אחר שקשור לקריאה, אבל הם לא יודעות למה. אז זה מתפרש סתם כהתעקשות. (את זה אני יודעת ישירות מחברות אחרות גם)

נגיד פעם שיחקו אצלנו כמה ילדים ואז אחד מהם אמר את אף פעם לא מסכימה לשחק בינגו, פעם אחת מותר לנו לשחק גם את זה והרוב קובע.

אז במקרה הזה התערבתי לטובתה בלי להבליט, פשוט הצעתי להם משהו לאכול ואז כשהם רצו להמשיך לשחק ילד אחר הציע משחק אחר שלא בתחום הבעייתי וכולם זרמו עם זה.

עכשיו למה אני חושדת שדווקא הקריאה זה הקאצ'?

כי כשזה עוד התחיל ממש בקטנה, הצעתי (נניח נמשיך עם אותה דוגמה) שנשחק כולנו בינגו, אבל לא הבנות קוראות כל אחת בתורה, אלא שיחקנו שרק אני מקריאה ושתיהן משחקות.. (משהו כזה, קשה להסביר בדיוק כי הדוגמה לא לגמרי מדוייקת אבל נניח..)

בקיצור הילדה זרחה מאושר וממש צעקה מרוב שמחה מהנאה והריגוש מהמשחק. ברמה שזה העיר את בעלי משנצ, לכן אני זוכרת את זה טוב.

אז הבנתי שלא עניין של אוהבת בינגו או לא, אלא באמת יש לה הימנעות מהכישור הזה ספציפית. ואח"כ היו כמה פעמים כשהבת הגדולה שלי הצטרפה אליהם, אז אמרתי לה בגלל שהיא יותר גדולה זה לא כוחות והצעתי סידור אחר, שעל הדרך גם תפר את העיקוף של הבעיה המרכזית שאני חושדת בה שהיא הגורם הבעייתי.

וככה הילדה נהנתה לשחק אצלנו משחקים שכוללים גם קריאה.

אבל לא תמיד היה אפשר להתערב ועם הזמן הקונפליקט התפתח ואז הבת שלי בעצמה אמרה שזה משעמם לשחק רק סגנונות אחרים והיא כן אוהבת משחקי קריאה לכן העדיפה חברות אחרות.

ועם הזמן ראיתי את זה בעוד אופנים, וגם בפעילות הזאת שהילדה הפסיקה ללכת, שאלתי את הבת שלי למה, כי היו עוד דברים שקרו באותה תקופה ורציתי לדעת אם גם הבת שלי סובלת שם מאיזה משהו

ואז היא סיפרה לי שאותה חברה הפסיקה לבוא כי זה הילדות אמרו לה שזה לא פייר שתמיד שהיא נמצאת אי אפשר לשחק מהסגנון שהיא נמנעת ממנו וזה הוביל לכמה מריבות שגרמו לפרישה הסופית.

הקטע שכל ההימנעות הזאת היא בגלל משהו ספציפי ולא חייב לשפוך את התינוק עם המים,

כמו שאצלנו היא הייתה ממש ממש מאושרת לשחק עם הטוויסט שעשיתי בכללי המשחק.

וזה לא קשור לקריאה בכלל, אל תתפסו לזה, זו רק דוגמה כי אני לא רוצה לפרט על בעיות של ילדים אחרים בפורום.

זה משהו שאם ההורים יחשבו שמספיק חשוב לפתור אותו הם יטפלו בזה, יש איך.

אני לא בטוחה שההורים עושים את ההקשר:

לבת קשה עם x לכן נמנעת ממשחקים מסוג y לכן עם הזמן האינטרקציות החברתיות פוחתות.

אם ההורים לא עושים את ההקשר, אני יכולה להבין למה. נגיד הבת שלי הייתה אוהבת לשחק בבובות ולא אוהבת אופניים, לא היה עולה בדעתי לחפור למה לא אוהבת אופניים. לא אוהבת לא צריך. שתשחק בבובות. הייתי קונה הרבה בובות ושתהנה.

עכשיו נניח הפוך אותה ילדה נמנעת מאופניים, רק מהצד אני רואה שההימנעות מהאופניים גורמת לקונפליקט כי שאר הילדים מתעקשים לשחק אופניים, ונניח זיהיתי שההימנעות מהאופניים זה רק בגלל שהיא לא יודעת לשים רגליים על הפדלים, כי כשאני שמתי לה רגליים על הפדלים היא צרחה מאושר מנסיעה על האופניים, אז אולי כדאי ללמד אותה לשים רגליים על הפדלים וזהו ולא להשלים עם זה שאם היא לא רוצה היא לא חייבת. (היא באמת לא חייבת רק חבל כי החברות נוסעות באופניים והיא הולכת מסתגרת בבית וממשיכה לשחק בבובות לבד בבית כי החברות כבר לא שם במשחקי בובות)

אצלי בבית הקונפליקט בא לידי ביטוי כי הילדים מרגישים יותר ביטחון להגיד מה הם רוצים לשחק אז הבעיה החברתית יותר בולטת, אצלה בבית הילדים לא יגידו הרוב קובע נשחק במה שאת לא רוצה.. לכן אני לא בטוחה שהאמא מכירה את הנושא מהזווית שאני מכירה אותו.

(אחרי הפירוט הזה דווקא מתחדד שזה לא קשור אלי בשום צורה ולא להתערב)

אפשרות נוספת זה לשתף את בעלי במחשבות כי האבות בינהם בלי פילטרים

הוא פשוט יגיד לאבא:  אתה יודע,  אני חושב שבגלל x קורה y וזהו 😅

נניח בדוגמה האחרונה הוא פושט יגיד לו,

אתה יודע אני חושב שבגלל שהיא לא יודעת לשים רגליים על הפדלים אז היא לא אוהבת לרכב באופניים..

או בדוגמה הראשונה בגלל שהיא לא אוהבת לקרוא היא לא אוהבת בינגו.

עכשיו זה או נכון או לא נכון, או שיעשו עם זה משהו או לא יעשו עם זה משהו מה אכפת לי..

מצד שני זה הכי מתערב בעולם 🙈

אולי דרך בעלך זה באמת יכול לעבור טוב יותר.

וגם אם בסוף את תגידי - זה באמת דורש חשיבה איך להגיד בצורה כמה שפחות שיפוטית שעשויה לפגוע (לדעתי השדרה הפנימי פה מאוד משמעותי, ואת בהחלט לא נשמעת שיפוטית כלפיה בכלל, אלא באמת באה מתוך מקום לעזור, אז אני מקווה שהיא תצליח לקלוט את השדר הזה. אבל בגלל שזה כל כך רגיש, זה כן דורש חשיבה בכל זאת איך ומה להגיד).

אולי דווקא בגלל שכתבת קודם שהנושא כן עלה בקטנה באיזו שיחה שלכן לאחרונה (זה שהיא פחות נפגשת עם חברות), את יכולה להגיד לאמא שחשבת על זה ושיש משהו ששמת לב כשהבת שלה היתה אצלכם, שאולי קשור ויחסית קל לפתרון. ותראי אם היא מוכנה להקשיב...

אני חושבת שאני כן הייתי שמחה לשמוע משהו כזה, מחברה שבאמת מגיעה מתוך מקום של רצון לעזור, ומשתדלת שלא להתערב איפה שלא צריך, אבל אומרת משהו שבאמת מאפשר לי לעזור לילד שלי.

אבל מנסה ממש בעדינות.

אפילו להתחיל במשהו כמו "יש נושא שרציתי לפתוח איתך, אבל אני לא בטוחה איך נכון לעשות את זה בצורה לא מתערבת ומעליבה. אפשר לנסות להגיד לך ותנסי לשמוע את הכוונות הטובות שלי?" או משהו כזה.

לדעתי חשוב גם שתגידי שאת אומרת את זה כי נראה לך שיש דברים שרואים אחרת מנקודת מבט חיצונית, אבל את סומכת עליהם שידעו מה הכי נכון לה, ויעשו או לא יעשו עם זה מה שצריך, וכמובן הם לא חייבים לעדכן אותך. את רק מעבירה לה חתיכת מידע שאולי אין לה, ועוזבת את הנושא (אלא אם היא תעלה אותו שוב כמובן).

בהצלחה! הלוואי שתהיי שליחה טובה!

במיוחד שאת אומרת שזה קטע אצלכם שפחות משתפים.. אז יכול להיות שחברה שלך כן תעריך את השיתוף

אם יש לך דרך להגיד את זה בקלילות אז כן הייתי הולכת על זה

בעיקרון ככלל עדיף כמה שפחות להתערב בחיים של אנשים אחרים

מצד שני לפעמים כן מישהו מהצד יכול להאיר את העיניים של ההורים.

יכולה לשתף בסיפור אישי שהיתה ילדה קטנה שהגיעה אלינו מלא פעמים לשחק עם הבן שלי.

ולאורך תקופה ראיתי איך לאט לאט הילדה מתביישת יותר ויותר.

מפסיקה לדבר איתי ועם בעלי ובהמשך גם עם הבן שלי.

מאוד מהר חשבתי אולי זה אילמות סלקטיבית אבל לא רציתי להגיד להורים כי מי אני ומי אמר שאני צודקת.

אבל כן מידי פעם אמרתי לאמא אחרי שהילדה היתה אצלנו שהיא היתה קצת עצובה והתבייש

והתביישה.

וניסיתי לשדר לה שזה נראה כבר טיפה חריג.

ומתישהו האמא בעצמה שאלה אותי אם נראה לי שזה משהו שדורש טיפול

והן הלכו לטיפול ותוך כמה חודשים הילדה פשוט פרחה.

במקהר הזה באמת אני חושבת שההורים לא יכלו לדעת לבד 

כי בבית הילדה היתה שמחה ועליזה ודיברה

והם לא ככ ידעו מה קורה כשהם לא איתה

בקיצור, אני חושבת שלפעמים מישהו מהצד יכול לעזור

אבל ממש ממש בזהירות, בלי ביקורתיות בלי שיפוטיות.

ולא להגיד מפורשות אלא רק לנסות לגשש ולרמוז.

רק שיותר קל לפתור אותו מאילמות סלקטיבית.

אבל הבנת למה אני לא בטוחה שההורים מודעים עד הסוף כי בבית ובחוץ זה לא אותו דבר

וגם את ראית את התהליך קורה. זה לא כמו הורים אחרים שיכולים לחשוב שככה זה היה תמיד וזה אופי.

יש הרבה דברים משיקים בין הסיפורים.

יפה שהיית שליחה לסייע!

רק צריך למצוא דרך כזאת

אני כאמא הייתי רוצה לדעת

קחי בחשבון שאם הרגע עברתם דירה הבית סוג של כשלפ אז אל תילחצי מפסח

ולגבי אמא שלך באמת מבאס אבל בכל זאתזוג עם ילד אחד זה לא לארח משפחה..

לומר לי אני יכולה לעשות xyz

השאר באחריות שלך.

מצוות פסח היא עליו באותה מידה.

עלייך מוטלת חובת ההשתדלות גם לגבי פסח וגם לגבי שמירה על ההריון.

אם הוא מחליט לא לנקות יסודי/ לא לנקות בכלל או לנקות ברגע האחרון. בעיה שלו בלבד.

חשוב מאוד שתבהירי לו את זה כמה שיותר מהר, אם ירצה יוכל לקחת אחריות עוד היום.

אם בחר בכל זאת למרוח את היום. בחירה שלו, לא קשור אלייך, תרפי.

נשמע ממש מבאס!

אני רגע שמה בצד את כל מה שהלב מרגיש, כי זה ממש חשוב, אבל נראה לי חשוב מה שצריך כרגע זה ת'כלס.

שבי רגע עם עצמך, תעשי רשימה של מה נשאר לעשות.

רק מה שחייב.

תראי מה את יכולה לעשות בעצמך. מה שלא -

תגיעי עם בקשה ספציפית מבעלך - אתה תוכל להיות אחראי על א, ב, ג?

זהו. זה עבר אליו.

אם יש עוד דברים שאת לא יכולה והוא לא יכול (עזבי רגע את הסיבה), קחי עזרה בתשלום.

אם יש ילדים שיכולים לעזור - זה הזמן לגייס אותם. אם הם לא יכולים לעזור, לחשוב על פתרונות כדי שלא יפריעו (מסך ומגשי פיצה בפארק / במרפסת אם זה מה שצריך).

זה בקטע פרקטי, להתמקד במה חייב לעשות, לפרק את זה למשימות ולחשוב איך בדיוק עושים את זה.

לגבי מה שאת מרגישה, זה ממש מבאס.

יש סיכוי לאיזשהו שיח מול בעלך? או שזה מאתגר מידי כרגע?

אם כן, זה יכול מאוד לעזור. אם לא, תחזרי לפרקטיקה. לא לבזבז כוחות על ריב עכשיו, למרות שזה ממש מעצבן.

לגבי אמא שלך - אני מבינה אותך. אבל תחשבי שלארח זה תמיד מאתגר, בטח לכל כך הרבה ימים, בטח בפסח. אם לאחיך יש רק ילד אחד, זה הגיוני שזה יותר קל מאשר לארח משפחה עם כמה ילדים, עם כל האהבה והרצון.

שורש הבעיה היא שהבעל אמור רק לעזור והאחריות על האישה

אם אין אחריות על הבעל זה מביא הרבה פעמים לחוסר עשייה

אם הייתי בסיטואציה כזו הייתי מנקה את המטבח באופן בסיסי ושטחי (עבודה של שעה שעתיים) ואת מצוות ביעור חמץ מעבירה לאחריות שלו

שבוע 10 זה תחילת הריון. בתקופה הזו אני בשיא הבחילות.

הייתי לגמרי עושה נטו מטבח בלבד

מבטלת חמץ וזהו.

כל שאר ההתארגנויות אפשר לעשות גם בחול המועד...

להגיד לבעל בנעימות דברים מוגדרים ולשחרר.

אם לא עושה- זה שלו.

העיקר- תשאגי לשמח את עצמך...

ואת האמת שלבוא לפסח לשבוע שלם עם ילדים זה בעיניי הרבה מאוד.

ההורים שלי נראה לי יהיו על קוצים בצאת החג, כדי לחזור לשקט שלהם. אם היינו נשארים עוד במוצאי החג הם היו מאבדים את זה.

והם הכי נקסימים וצעירים שיש. כן?

פשוט תחשבי איך את היית מגיבה לאורחים שנשארים גם בצאת החג. מודה שאצלי זה בהחלט לא עובר חלק

אז קודם כל חיבוק.

לי במקרים כאלה עוזר להגיד לעצמי- שאין כמו בבית. אני כמו שאני, הילדים יותר חופשיים לעשות מה שהם רוצים, גם אם הבית הפוך- לא נורא נסדר.

זה לא כמו שאצל אחרים דברים בהתנהגות או בבלאגן שהם עושים מפריעים לי כי לא נעים.

אז לפחות זה.

ולגבי הניקיון- הכי מינימום שיש כמו שאמרו פה.

לפעמים הבעלים לא בדיוק מבינים אותנו, או שהם חושבים שאפשר לעשות את זה בחצי יום...

בגילאים מסויימים ישנים יותר בגילאים אחרים ישנים פחות, כשצומחות שיניים או חולים או חם מדי בלילה אז קמים יותר לינוק.

לפעמים הוא קם כל שעה ויונק מעט ולפעמים קם פעמיים בלילה אבל כל אחת מהם היא חצי שעה הנקה לפחות.

היה לי את כל הסוגים עם הקטן שלי, תקופות של כל שעה, תקופות של שעה שלמה הנקה עד שהוא חוזר לישון, תקופות של לילה שלם רצוף, כל מיני.

וכמו שכתבו מעלי

לעניות דעתי זה תלוי תינוק ולא קשור לחלב שלך

כמה פעמים או כל כמה שעות הוא יונק במהלך היום?

יש תינוקות שאוכלים ארוחות קצרצרות במהלך היום ואז יונקים כל שעה וחצי

לפעמים אפשר ללמד אותם לאכול יותר בכל ארוחה ואז לרווח קצת יותר

ויתכן זה ישפיע גם על הלילה

אני מרגישה שאני אוכלת פחות התינוק קם יותר .הוא בן 7 חודשים 

קודם כל תהיי שבעה 😊

אני מוסיפה שקדים אגוזים קוואקר הרבה פירות וירקות, ובכללי מזון בריא , מרקים, חלבונים, דגנים מלאים 

וגם יכול להיות שהוא בקפיצות גדילה וזה יחלוף

לק"י

וזה הבכור שלי, שהיה הכי תלותי בי בהנקה עד גיל גדול.

לקום כל שעה זה באמת קצת מוגזם.

בן כמה הוא?

אולי קפיצת גדילה?

עם בקבוק כן🫢

יש תקופות שהוא ישן רצוף גם 6-7 שעות

ויש ימים שקם כל שעה

אני מניקה בשכיבה ככה שלא ממש מפריע לי..

מקווה שתמצאי פתרון בקלות 

שמעתי שלפעמים נותנים כמה שבועות לפני, ואז יכול להיות שלילי בלידה ולא יצטרכו שוב.

אולי זה מה שהיא התכוונה?

ולגבי לידות מהירות-

היה לי חיובי בשתי לידות.

באחת קיבלתי אנטיביוטיקה בערך שעה וחצי לפני הלידה.

בשנייה לא הספקתי לקבל. התינוקות היתה במעקב חום, והכל היה בסדר.

רק איך שבאתי ללדת- בגלל ירידת מים- ישר אמרתי שיש לי וחברו אותי לאנטיביוטיקה בחדר לידה

את אמא אלופה!!

א. שמענו בנתיים שיעור יפה של הרב איל ורד לפסח, תכתבי ביוטיוב מכון מאיר וזה ממש שם בשיעורים החדשים..

עוד דבר, בראשון הקרוב יש זום הכנה להורים לליל הסדר של הרב יוני לביא, ואפשר גם לקנות הקלטה במחיר סמלי של הזום הזה, הזום עצמו בחינם..

בהצלחה ממש!

משתמשת בפסח אם לא פתוח.

שוטפת את הקליפה לפני השימוש.

יש לי במקפיא איזה חצי חבילת סלרי חתוך. את זה אני אמכור.

שחתכתי בסכין חמץ.

אני לא אשתמש בזה בפסח.

אם צריך למכור, או רק להצניע. אין הבדל מבחינתי. אני שמה בשקית סגורה במקפיא.

חפשי שיעורים של הרבנית רחל בזק, של סיון רהב מאיר, של הרב שניאור אשכנזי, של הרב אייל ורד ושל הרב יואב אקריש.

אין לי המלצה ספציפית לשיעורים לילדים, אבל אני ראיתי שאם לפעמים אני שומעת בקול בבית את השיעורים, גם הילדים מקשיבים ונהנים... (לפחות הגדולים, מגיל 12.5 והלאה) את השיעורים של רחל בזק לא כדאי לשמוע בקול, כי היא מדברת לפעמים על דברים של נשים, אבל השאר בהחלט כן.

אבל אפשר לתת להם לשבת עם ההגדה ולהמחיש אותה בדרכים אחרות מאשר הצגה - ציורים, אומנות בפלסטלינה, מציאת שאלות על ההגדה ואולי גם פירושים... ואם הם צריכים משהו מובנה - אז לרבנית טל רחמני יש הגדה של פסח מבוארת לילדים, ממליצה לרכוש ולתת להם כבר עכשיו.

בקשר לירקות - אנחנו לא משתמשים בהם בפסח. אז אם נשארו ירקות לפני פסח אנחנו או זורקים אותם (אם הם כבר עלולים להתקלקל) או שומרים אותם במקרר בשקית אטומה עם התבלינים החמציים ושאר הדברים האלה.

או שאתם חושבים שהחמץ שלכם יותר גרוע 😅? 

אני מחלקת הפתעות על כל תוכן,

לא משנה לי אם זה דבר תורה, חידות, בדיחות, ציורים או הצגות או קושיות.

גם בגיל קטן יותר.

כשהם גדלים הם בעצמם מכינים תוכן יותר ויותר רציני, אני לא צריכה להקדים את המאוחר ולכוון אותם לרף גבוה ואולי לא מותאם אלא אם אני רואה ילד שבשנה ציפית צריך יותר הכוונה ולעודד אותו לתעוזה.

עד עכשיו זה עובד נהדר.

אגב אפשר להציע להם לחפש דבר תורה מתוך עלוני השבת, הם לא צריכים לחדש חידושים מקוריים. (אם כי אני כן מעודדת להרחיב מקורות וגם להכניס נימה אישית לתוכן)

מדברים על זה מראש חודש וזה נכנס למודעות.

כל מה שאת קונה מעכשיו מראש תשמרי במקום נקי,

כשצריך לאכול לפני החג תוציאי כמות סבירה לשימוש יומיומי והשאר סגור במגירת הפסח.

ככה לא תהיה דילמה. במיוחד אם את מבשלת לחג וליומיום במקביל.

בצל ושום אני קונה לחג בנפרד.

וזה מאוחסן נמוך מחוץ למקרר ולא יכולה לוודא שלא נפל פירורים בין הקליפות, עם כל הניקיונות והבלאגן ואין סיבה בתכלס לא לקנות נפרד חח

של חברת צ'יק נראה לי.

אבל אני משתמשת במגבות פנים למטבח, הן גדולות יותר ונוחות לי

להגיב

אנחנו לא אומרים ככה, זה מעליב

ולהעביר נושא

הבן שלי כמעט בן ארבע, וכמעט כל התנגדות או התנהגות מעצבנת שלו מפסיקה כשאני מתחילה לספר בדרמטיות סיפור מומצא על פיפ ופוזי..  סתם דוגמה. תחשבי מה הבן שלך אוהב ומה יסיח את דעתו

כמה שפחות צומי להתנהגות שלילית, זה פשוט ידעך

הילד "מנקה" אחר כך את הפה באמירת פסוק.

אבל אצלנו מדובר בגיל גדול יותר (ולרוב אין שיתוף פעולה עם ההנהגה הזו).

בגיל הזה באמת עדיף רק לומר בקול תקיף ורציני שאנחנו לא מדברים כך, ולהמשיך הלאה. אולי אפשר "לתקן" אותו - הוא אמר "איקס איכס"? אומרים לו "איקס חמוד!"

לרוב לא מגיבה על ביטויים בעייתיים רק אם זה מאד בעייתי או חוזר על עצמו שוב ושוב

וגם כשמגיבה לא עושה מזה עסק

מעירה בצורה עניינית קצרה ונעימה 

לק"י

על כל דבר שלא מוצא חן בעיניו, וגם על אנשים🤦‍♀️

לא מצאתי פתרון עדיין.

לידה זה ראשי תיבות ליד השם

הכל ממנו והכל שלו - רק הוא יודע מתי הזמן ביותר לתינוק שלך להיוולד.

ורק הוא יחליט מתי התינוק יוולד.

לא יודעת איזה ילד זה שלך ובאיזה שלב בחיים את.

יכול להיות והגיוני גם שחלמת על ברית גדולה

וברית כזו אולי לא תיהיה במציאות כלשהיא.

נכון זה מבאס זה מלחיץ

אבל באמת באמת הכל שטויות העיקר בעז"ה שהכל יעבור בשלום ובבריאות.

העניין הוא שבאמת אני לא יודעת איפה נוכל לקיים אותה.

מבחינתי הייתי נשארת בבית בלי שום משפחה.

אבל אין פה מוהל. ואף מוהל לא יבוא להתארח לשבת+ליל הסדר בהתראה כזו קצרה.

מה לא עושים?

לא מתחילים לעשות לארח ולארגן ליל הסדר לכל העולם ואישתו

לגבי מוהל- אולי יש מוהל בישוב על יד שיכול לצעוד ברגל

או מוהל קרוב לאחד הסבים וסבתות- ואז לעשות ברית מצומצמת אצלהם

גם לארח סבא וסבתא משני הצדדים לא רלוונטי.

הם בעצמם מארחים את כל המשפחה אצלם.

ואין לי אלפה לארח, וגם לא מוהל.

האופציה היחידה היא להתארח, אבל גם זה יוצא מסובך, כי הרבה מהמשפחה תכננו להתארח אצלם, ולא יודעת איפה ניכנס שם, ואיך נשרוד ככה יומיים עמוסים עם כל כך הרבה אנשים רגע אחרי לידה...

את לפני לידה, יש לך מלא על הראש

אין מה לדאוג על ברית לתינוק שעוד לא נולד

 כשהוא יוולד אז שבעלך ישבור את הראש איפה לעשות ברית ומי יהיה המוהל.

ומקווה בשבילך שהברית תצא בזמן יותר נח

או לפני החג או בחול המועד.

יש סיכויים ממש גבוהים שזה מה שיקרה אז אין טעם לדאוג בגלל דבר שבמילא אינו בשליטתך.

אבל פתאום היא נעשית לי ריאלית מידי, ואני קולטת שאם זה מה שיהיה, באמת אין לי מושג מה נעשה.

ואני אוהבת להיות מוכנה לאפשרויות שונות.

מנסה להרפות, אבל הרבה יותר קל לי להרפות כשאני יודעת שבכל מצב נצליח להסתדר. ועם האפשרות הזו אני כרגע לא מצליחה לדמיין איך נסתדר, וזה מלחיץ אותי מידי...

אנחנו אוהבות להיות מוכנות ובשליטה על כל תרחיש.

ובאמת ברית בתאריך כזה זה לא פשוט.

אבל היות ואין לך יכולת לשלוט על זה, ואם הלידה תהיה בשבת ובראשון הברית תצטרך להיות בהתאם

אז לא חושבת שיש טעם שתתעסקי בזה עכשיו.

הרי לא תגידי לאמא שלך ולחמותך עכשיו שיתכננו את הפסח שלהם בהתאם לברית שאולי תהיה.

כאשר תלדי בעז"ה אם זה יהיה בשבת ובראשון יזה יהפוך לבעיה גם שלהן ושל בעלך.

וביחד הם יתכננו איך בדיוק לעשות את זה בצורה הכי טובה.

יש הרבה אפשרויות מחוץ לקופסא.

אולי לבקש משכנות דירה לחג ושההורים יהיו שם ויביאו איתם את האוכל.

אולי אמא שלך תמצא לך דירה נוחה לידה.

באמת שאל תדאגי, הכל יהיה בסדר בסוף. גם אם לא יהיה האירוע שחלמת עליו.

כן דיברתי עם אמא שלי עכשיו, והיא אמרה שיהיה אפשר להסתדר אצלם אם יהיה צורך, הם ינסו להשיג דירות ובעז"ה יהיה בסדר.

עדיין נשמע לי תרחיש שאני פחות הייתי רוצה שיקרה, אבל קצת פחות מלחיץ.

ובכל מקרה אמא שלך הבטיחה לבשל לך אוכל, אז אתם ממש לא חייבים לאכול את כל הסעודות עם כולם.

אפילו ליל הסדר אתם יכולים לעשות לבד בדירה, ואולי להשתתף עם כולם רק בסעודה של הברית עצמה

כשאני הייתי בכזה מצב בשבוע 38 החשש הזה בכלל לא עלה לי

כי הרגשתי שאני לא תיכף יולדת..

שואלת אותך כדי שתנסי כרגע להתמקד בתרחישים אפשריים באמת ולא אולי ואולי

הרופא אמר לי להגיע לזירוז ביום ראשון אם אני לא יולדת עד אז...😬

הייתי בטוחה שעד אז אני כבר אהיה אחרי. אבל ככל שאנחנו מתקרבים לשבת, זה הופך להיות יותר ריאלי.

(אם יהיה זירוז בראשון, יכול להיות שזה יקח זמן ואני אלד אחרי, אבל גם יכול להיות שלא. וזה לא מופרך).

אז תשאלי את הרופא אם אפשר להתחיל לקראת ערב או לחכות עוד יום, תבררי איתו רפואית כמה קריטי העוד יום/פחות יום

לפעמים כן ולפעמים לא... 

אני ילדתי בחול המועד פסח

ובגלל כל מיני חישובים זה היה נראה לי כ"כ מסובך ולא קשור

אחרי שהלידה עברה ב"ה

אמנם היו דברים מאתגרים

אבל הרבה פחות ממה שחשבתי. והתינוק בידיים בריא ושלם הכל מתגמד..

אז באמת מאחלת לך מכל הלב שהלידה תהיה בקלות ובבריאות

ובונוס- גם בזמן שיקל על ההתארגנות לברית ❤️❤️

אני הייתי צריכה ללדת סביב סוכות והייתי ממש בלחץ איך נעשה את זה כי אין סוכה גדולה איפה שאנחנו גרים ןאצל ההורים זה לא רלוונטי.

חישבנו הרבה דברים-העלנו הרבה אופציות ותרחישים  ומרב שהכל היה מסובך, לא ראלי והזוי החלטנו לא להתעסק עם זה עד אחרי הלידה ושם נסתדר.

הייתה לנו ברית בראש השנה של שלושה ימים ולגיסתי בשבת חול המועד פסח ותמיד זה היסתדר והיה אחלה, זה נתן לי הרבה ביטחון!

מאת ה' ילדתי בכלל אחרי החג והברית הייתה סתם ביום חול פשוט וטוב

היה לי קשה השחרור אני אוהבת להגיע לדברים מוכנה, בערב לפני הברית פתאום ממש הלחיץ אותי שככה שחררתי אבל היה עדיף ככה.

באמת כשהתינוק בידיים הברית מתגמדת.

זה אירוע מדהים ומיוחד אבל שולי לעומת האור של התינוק.

שיהיה בעז"ה בקלות, בידיים מלאות ובתאריך שלא יאתגר אותכם מידי

והגעתי למסקנה שמהרגע שאני יולדת אני לא דואגת לכלום! יש משפחה מסביב ומה שהם יחליטו מקובל עלי.

אולי אם יצא לכם  להתארח תנסו להשיג דירה לישון שם לבד, ואז תוכלי לנוח יותר. אבל באופן כללי מהרגע שאת יולדת העול לא עלייך.

ותאמיני לי שיסתדרו! אני שיחררתי לגמרי, וכל מה שבעלי עשה אמרתי לו כל הכבוד שהסתדרת .

מאחלת לך שיהיה בקלות ובידיים מלאות! אמא בריאה ותינוק בריא. זה הכי חשוב. כל השאר זה דברים שחולפים..

לזכור ולהרגיש שכל לידה זה נס!!

תינוק בריא זה נס

אמא בריאה זה נס

אחרי שנזכה לניסים האלו, השאלה על הברית מתגמדת.

איזו זכות להביא נשמה לעולם!!

ובאמת שהוא ייצא בזמן המדויק והנכון ביותר, הכל מושגח, הכל אלוקי, אנחנו בידיים טובות.

(כותבת לך וכותבת לעצמי, אני בדיוק בדיוק כמוך..)

מתי שאמורה להיות הלידה זה יקרה פשוט כך או כך... כל ילד נולד ביום שהקב'ה יחליט שהוא צריך לבוא לעולם!

לגבי הברית אצלנו עשינו בבית של הורי וארחנו אצל חברים ומשפחה קרובה את בני המשפחה הקרובה (רק האחים שלנו, סבא וסבתא)

מוהל זה קשוח אבל מה שמצאנו ב'ה התפללנו שהכל יעבור בהצלחה ב'ה

כל המשפחות נרתמו להכין ולהתכונן והיה מצויין

בסוף הכל עובר

אולי בכלל תלדי אחרי ליל הסדר 😄

בכל מקרה שיהיה בהצלחה ובקלות ובבריאות בידיים מלאות!

והיה ממש מוצלח

מצאנו קייטרינג מעולה, בכשרות שלנו ובגלל שזה היה חג כולם היו פנויים ובאו

שיהיו בשורות טובות וידיים מלאות

חיבוק.

ובע"ה בשורות טובות בקרוב!

ודאי שהאחריות של האמהות מביאה איתה מתח

ודאי שערב פסח זה זמן עמוס ומלחיץ

מילואים- ברור

ואם נוסיף על זה עוד קצת הורמונים...

את נורמלית, וזה רק הגיוני האופן שבו את מגיבה למציאות הנוכחית.

הבשורה הטובה היא שמילואים יסתיימו מתישהו, גם פסח הוא עם דדליין ככה (שאומנם החלק היותר קשה כנראה הוא בימים הקרובים) אבל יהיה לזה סוף.

בעניין לבדוק שהיא נושמת- יש סנסורים שאפשר לקנות, אל תקומי בשביל זה סתם, ולזכור ולהתחזק שאנחנו עושים השתדלות וה' הטוב בעיניו יעשה- הוא שומר ודואג לפנינו ואחרינו.

ולא ניסיתי בעצמי, אבל שמעתי מחברות בתחילת המלחמה כשהיו בחרדות שציפרלקס מאוד יכול לעזור עם מרשם של רופא משפחה. מה דעתך לנסות?

חיבוק גדול, באמת זה כאילו נשמע נורמלי לעשות גם וגם וגם, כי כולם מסביב עושים את אותו הדבר ונראים בחיים. אבל האמת שלרבים זו התמודדות גדולה, ושאם מפרקים לפרטים את העומס באמת כל אחד בפני עצמו זה פרויקט ומדהים שאתן ואנחנו כולנו עושות את זה שוב ושוב... אנחנו עם של גיבורי על!

תודה על כל מה שאתם לוקחים על עצמכם למען כל עם ישראל, אפילו שאין לי עזרה להציע, זה רק מילים פורחות באויר, זה מוערך מאוד מאוד💜

מופיעים גם בספוטיפיי.

וכנ''ל הרבה שיעורים של מכון מאיר.

נראה נחמד מאד. של בית המדרש הקהילתי בכפר סבא. יש שם עוד סדרות ממה שרואה.

ראיתי שיש גם משהו - מן הסתם שמרני יותר - של אתר ישיבה, אבל ממה שראיתמ זה רק 3 עד 6 דקות כזה... והעליון זה האורך שרצית

נגיד שער הביטחון של חובת הלבבות וכו..

קליל וכיף.. יש ביוטיוב

אמנם לא קשור לפרשת שבוע..

אבל הרופא אמר שזו לא פטריה.

עכשיו הוא דווקא כן אוכל בסדר גמור. רק הלבן נשאר... זה נראה מוזר. תוהה לעצמי אולי הרופא סתם זלזל בפטריות (שמעתי שיש הרבה רופאים שאומרים שזה רק בראש שלנו שפטריה בפה מציקה לתינוקות)

אבל רק אם זה בכיף

אני לא יודעת אם אני כשירה לענות כי תמיד הפסקתי לשאוב עד גיל שנה. השאיבות היו לי מתישות ונכנסתי להריונות סביב הגיל הזה.

אבל בפעם האחרונה ילדנו די ביחד אם אני זוכרת נכון ועכשיו אני כן מתכוונת להמשיך לשאוב אבל רק בימים ארוכים מחוץ לבית. אמשיך כי השאיבה הולכת לי סביר כשזה פעם ב לעומת הפעמים הקודמות.

מיותר זה לא מבחינת הרווח של התינוק. האם הוא *צריך* את זה? כנראה שלא..

מדהימה ששאבת עד עכשיו!

לק"י

אני אישית מוותרת על זה.

ממשיכה להניק בבית עוד הרבה אחרי גיל שנה.

(נראה לי ששאבתי עד גיל שנה בערך).

לגדולה שאבתי בקבוק אחד למעון, בנוסף לארוחות שהיא אכלה.

היו נותנים לה אותו לפני או אחרי השינה.

לא בשביל אוכל, אלא יותר כדרך להירדם או להירגע.

בשלב מסוים כבר פחות היה לי חלב, והתחלתי לשלוח לה פחות ופחות.

המשכתי כי המטפלת במעון עודדה אותי להמשיך לשלוח, ולי היה קשה לשחרר.

הפסקתי כשהיא היתה בת שנה וחצי, אחרי שהייתי כמה ימים חולה ולא שאבתי.

אצל הקטן שאבתי עד שבמעון אמרו לי שאין צורך, והוא פחות שותה את הבקבוק. שלחתי כמה מנות קפואות כדי שיהיה אם צריך, אבל הוא הסתדר בלי. זה היה בגיל שנה וחודשיים בערך.

לשני ילדים נוספים הפסקתי לשאוב בגיל יותר קטן.

אחד בסביבות גיל שנה, כבר לא שתה יותר במעון.

ועוד אחת כבר בגיל 8 חודשים אכלה שתי ארוחות מוצקים. (היא היתה אצל מטפלת עד 14:00, ולא עד 16:00).