פורום הריון ולידה (עמוד 3986)

בגדול נדמה לי שזה בסדר הזמן אפיה. ככה נראה לי.

כבר אכלתי אז לא משנה 😛

אז תגידי לי

סימילאק סגור, 400 גרם שלב 1, חלב נוכרי

פרנטל סגור, בתוקף

כדורי אסטופרם, השתמשתי בבודדים, בתוקף

 

 

תחממי במיקרו

בזהירות ממש

בימים חמים מאד הוא ממש נוזלי

ובימים קרים הוא קשיח מאד

קוראים לה בפנטן והיא סתם ככה לכל הפצעים ולטיטולים

את יודעת זה מהר קורה ח"ו כי זה מקום רטוב..

תשימי לב אולי צריך לשנות תנוחה

בשכיבה הכי נוח לי

אולי גם לך

במיוחד את הפליטות.תמיד אני אומרת שהקטנה שלי יכולה לעבוד בתנובה כיצרנית גבינות

אחרי שעה זה גבינה

שעה וחצי כזה-קוטג'

 

באמצע מעלית עולה יורד

חשבתי רק אצלי זה ככה.כשזה קוטג זה הכי מבאס כי זה כבר אחרי העיכול 😔

והפרצופים של כל מי שרואה אותה פולטת ושומעת שאני מניקה.

אבל תמיד עשו פרצופים כי תמיד אומרים שצריך לתת להם תמ"ל מיוחד .אבל אני אומרת להם שהיא עולה משקל וזה מה שחשוב

כבר חשבתי שהיא בת איזה שנתים שלוש

פרצופים?

אנשים השתגעו

(קיבלתי אישור לפרסם.)

ותודה על ההומור, כיף😘

במיוחד השמלה של מירי

בנחת,בלי עצבים. בדר"כ תוך שבוע הם קולטים את העניין

שאת מעבירה לפני הלידה

גם ככה קשה אח"כ.

 

ולשאלה

יש מיטות עם מעקה.

אם הם לא באים עם זה אפשר להזמין מנגר

לא ניסיתי עדין,זה מה שנראה לי(הבת שלי כמעט בת 2)

אבל גם ככה זה החלטה ברוכה כי זה קשה להרים אותם כבר

ובמיוחד אחרי הלידה

(מנסיון עכשיו)

שירגיש שתפסו לו את המיטה..

ככה יש לך עוד כמה חודשים להשאיר את הגדול בלול ואז מאד יכול להיות שיגדל ופחות תהיה בעיה להעביר אותו. חוץ מזה צודקת רק אמונה, אפשר לקנות מיטה עם גדר וילד בן שנתיים הרבה פעמים לא קולט שהוא יכול לצאת די בקלות בעצם. זה נותן לו תחושה של בטחון
בהצלחה!

בהריון הרבה פעמים הכל יורד

הסידן והברזל

זה העובר שמקבל את מה שהוא צריך ולוקח מהאמא.

יכול להיות שגם אם לקחת ברזל זה עדין נמוך

זה סוג של נטיה

ואל תדאגי הרבה פעמים זה עובר

אחרי הלידה בלי כדורים ובלי כלום

אם הרופא רשם, כדאי ללכת לקחת ובפרט אם מאגרי הברזל שלך (הפריטין) נמוכים. גם אני לקחתי כמה ברזלים ביןם, ובכל זאת הלכתי לעירוי לקראת סוף ההריון.
אחרי העירוי מרגישים חזקים יותר, כך שזה ממש לטובתך.
לא כואב יותר מבדיקת דם רגילה.

כדאי להגיע ללידה עם ברזל גבוה, זה משפר את יכולת ההתמודדות עם הצירים ומאפשר לך להתאושש טוב יותר אחרי הלידה

זה לא סיפור גדול.
פעם ראשונה זה לא במרפאה ואח"כ אפשר גם במרפאה
יושבים ומקבלים עירוי.
חפשי פה בפורום- "מתואמת" כתבה על זה ו"רק אמונה".

אני לא יודעת לעשות חיפוש
וזה כמו עירוי של נוזלים או שזה צבע אחר?

ההבדל הוא בתוכן העירוי (במקרה הזה זה וונופר)

אז הפרוצדורה היא אותה פרוצדורה. עושים בדיקת לח"ד לפני ואחרי (לא יודעת אם עושים גם בעירוי נוזלים). הצבע של העירוי הוא חום-כהה כזה.

ממש לא נורא ולא מפחיד אם אין לך בעיה עם מחטים. אפילו יכול להיות כיף - חצי שעה-שעה של זמן שבו את *חייבת* לשבת במנוחה... (אפשר להספיק הרבה פרקי תהלים, כמה פרקים בספר, קצת להיות בפלאפון...)

בערך בשבוע כמוך

בגלל חוסר ברזל גדול הכל בסדר פשוט לא לזלזל בכדורים ולקחת

זה לטובתך

ולקחת כדורים לא יעזור עכשיו הרבה.

אני לקחתי והעלה לי את הברזל

זה טוב וכדאי

ריקי טמיר- יועצת זוגית ומדריכת כלות.

052-6070475

בשורות טובות

אני דווקא הייתי מסתכלת על זה ככה
שבשכל רצית למנוע, אבל באמת אנחנו לא יודעים מה הכי נכון וטוב עבורינו
אך יש למעלה מי שיודע. וב"ה שלא עזב אותך ואיפשר לנשמה שהיתה צריכה לבוא דרכי לרדת לעולם למרות הסיכויים הקטנים.

וטכנית, חשוב להבדק אצל רופא לפעמים מוציאים את ההתקן.
שיהיה בבריאות ובקלות!

לבדוק איפה מממוקם ההריון?

בשורות טובות!

לא פשוט!!
קחי את הזמן לעכל ומותר גם להתבאס
אבל תזכרי שבסופו של דבר אין לנו מושג באמת מה טוב עבורנו ותתפללי להשם שיראה לך את הטוב.

זה בסדר גמור שזה קשה לעיכול! תעשי דברים שיסיחו כמה שניתן את הדעת...

הייתי ממשיכה לתגבר הנקות, ועוקבת - אם חוסר הנינוחות נמשך עוד יום-יומיים - לרופא. אם חולף והיא חוזרת לעצמה, כנראה שהיא הצליחה להתמודד בכוחות עצמה (זה מה שקורה לרוב).

פליטות נקיות?

כל שאר הסימנים יכולים להעיד על קפיצת גדילה.

העניין הוא שבקפיצת גדילה כמות החלב מדוייקת ואפילו חסרה (בדיוק על זה התינוקת עובדת כרגע ), ולכן בדרך כלל בזמנן כזה תינוקות לא ממש פולטים עודפים.

זה עובר מנסיון.ואז הם חוזרים לישון ולהנקות רגילות

תאכלי מלא תשתי ותנוחי

לבקש מהאחיות שיפנו לרופא.

אוף, זה מלחיץ אותי...
ביקשתי דרך האתר, אבל היה כתוב מענה תוך 10 ימים. זה הרבה מדי...

לבקש בנימוס ממי שבתור להיכנס רק לדקה לפניו, לומר לרופא ולבקש הפניה.
זה עבד לי על משהו אחר, ולא במכבי, אולי יעבוד גם לך..
בהצלחה!
תעדכני..

צריכים רק משהו קטן, תבואו בסוף התורים.

לפעמים אי אפשר. אבל את צודקת שככה נכון לעשות..

בס"ד

 

אבל שאני מחכה הרבה זמן לרופא, מעצבן שנדחפים.

 

אם כי אצל רופאי נשים זה קצת אחרת אני חושבת.

אם צריך אז גם אעמוד שם ואכנס לפני שילך הביתה. מקווה ממש שיצליח!

או שיש רופאים אחרים לא שלך? כי יש מצב שכל רופא משפחה יכול לתת הפניה (?)

מקבל גם בשלישי, אבל זה יוצא ערב שבועות.

עבד לי אתמול ולא היו אנשים אחריי ב״ה

כי יש לי משהו באותו בוקר. חוץ מזה שאומרים שהוא מאחר כרוני

שווה לך גם לנסות איכשהו דרך המוקד או האחיות

אם מישהי הוציאה הפניה כזאת בדרך מקורית אחרת, אשמח לשמוע...

והיא ממש הרגיעה אותי!
אמרה לי שעם הפניה אין שום בעיה, והיא תדאג לזה ביום שני. אז יש מצב שלא אצטרך בכלל להגיע.
(מקסימום הוא מקבל גם בערב, אז יש לי את כל היום לחכות לפני שאני הולכת אליו...)
והיא גם אמרה שהרופא מקבל ביום ראשון במקום אחר, אז יש מצב שאקבל עוד קודם דרך הבקשה שלי באפליקציה.

אז יש תקווה

תודה לכן!!

אם השבוע מדוייק , אז ב6?

לראות, ויראו בשבועות הבאים.

מה קורה אם בשלב הזה את שולחת יד ופותחת לה את הפה? היא מתעוררת וצורחת?

לגמול מהנקת הירדמות, לעבור לנוהל ליטופים ושירים, או כדומה.

אני יודעת שזה בטח נראה עכשיו רחוק ובלתי אפשרי, אב אלפי הורים יעידו שזה יכול לעבוד: תקופת לימוד מאתגרת, ולומדים דרך חדשה להירדם.

כשההנקה מתחילה להציק, זה הזמן לעבור שלב 

באיזה שבוע את?

זה יכול לגרום לקיצור צוואר הרחם וללידה מוקדמת

גם פעם קודמת ילדתי בתחילת תשיעי..
כדאי להבדק גם אם לא כואב?

תודה לכולן!

זה שיקול שלך כמה מקדם-ביטחון לקחת, הרי יש את האחת מאלף שאצלה הלידה מתקדמת מהר כל כך שאם לא הייתה הולכת כשעוד לא כואב הייתה יולדת באוטו. אבל אצל רוב הנשים רוב החודש התשיעי נראה ככה, עם התקשויות שבאות והולכות בלי כאב או אפילו עם תחילת כאבים, ורוב הנשים מעדיפות ללכת רק כשרואים כבר שיש תהליך לידה ברור (גם התקשות, גם כאב, גם תדירות,  גם משך...)

לא מלחיץ כ"כ אבל לוודא שזה לא צירים שמקדמים לידה פעילה.
לנוח ולשתות.
לי היה משבוע 24 ועד הלידה (שבוע 38) ולאט לאט זה התגבר, גם הכאב וגם היה צפוף יותר, אבל אחרי מוניטור אמרו לי שכל עוד זה לא 4 בשעה אין מה להלחץ.

מדי פעם מתקשה לי הבטן לדי הרבה זמן, משהו כמו 10-15 דק', לפעמים יותר. חיפשתי קצת באינטרנט וראיתי שהתקשויות זה צירים, אבל לא נראה לי שמדובר בזה, כי זה לא גל כזה של התקשות והרפיה שבא והולך, סתם התקשות למשך זמן.
להתייחס?..

אגב, זה נקרא בריקסטונים

תודה!

יש לי את זה מדי פעם, לפעמים סבבה כזה לפעמים מציק..
כל עוד זה לא כואב ממש אז אין מה להלחץ...
)ואם כואב, כדאי ללכת להבדק אבל בלי לחץ בכלל כי לרוב הכל מצויין...)
בהצלחה לנו... (:

צריך לעצור הכל, לשכב במיטה עם בקבוק מים ולשתות מלא. ולשים לב לתנועות. עד שזה נרגע
זה קורה לי המון כשאני מתאמצת, כשחם לי, כשאני מתכופפת וכד'. זה מאותת לך שהגוף שלך אומר לך'סטופ', תרגעי, יש לך פה עובר בבטן ...

בנוסף לתירגול שזה טוב, חשוב מאוד מאוד לעשות סיבובים כי זה עושה משהו, גם אם לא מביא ללידה פעילה, וכדאי שעוברי יתברג טוב, והאמת היתה לי לידה יחסית מהירה.

ואגב, הייתי בשמירה כבר משבוע 12 מסיבות אחרות לחלוטין, ככה שלוידעת כמה זה נכון שהגוף צריך מנוחה, כמובן שבהחלט צריך לא להתאמץ יותר מידי.

שזה לא עוזר.
אם זה בימים שלפני הלידה אז סבבה, זה מעולה.
היא בשבוע 35 , זה עוד לא הזמן ללדת

הגוף כבר מכין עצמו ללידה.
והיא אפעם לא יודעת מתי באמת תקרה הלידה.
ילדתי ב 38, זה סה"כ 3 שבועות.

הייתי הולכת כן להבדק, לנוח, לשתות הרבה מים, וכשהצירים מגיעים לעשות סיבובי אגן, לעזור לו להתברג טוב (הרי את רוצה בסוף לידה קלה, לא משנה מתי תהיה, ותכלס 37 זה בסדר)

וחוצמיזה, בוודאי שכל יום הוא משמעותי ברחם, קל וחומר שלושה שבועות...

נותנת באמבטיה וככה לא שוכחת וזה לא מלכלך

בקושי אני מצליחה להקפיד על עצמי,
מזל שיש הורה נוסף לחלוק איתו את האשמה
אני מתנחמת בעובדה שאני מניקה,
וגם האמת שבבדיקת דם של גיל שנה הרופאה מבסוטה על התוצאות ואומרת לי כל הכבוד שהקפדתי
יאללה עגבניות

עם ילדה אחת הכל עבר חלק והברזל היה מעולה


ועם השני- אנמיה שכבר 8 חודשים לא זזה
עברנו לא מזמן לכמות טיפולית
הרבה יותר מעיק


בילד הבא מקפידה בעז''ה ומסיימת עם זה מוקגם יותר

יש לי קרוב משפחה שהיה אנמי לאורך המון זמן, וגם קיבל כמות טיפולית של ברזל וזה לא עזר, ובסוף גילו שיש לו צליאק (ולא היו שום תופעות נוספות, רק האנמיה הממושכת). ממש לא רוצה להלחיץ, פשוט בגלל שהסיפור הזכיר רציתי להסב את תשומת הלב שאולי כדאי לשאול על זה ולבדוק. (כמובן שזה ממש לא מחייב שהגורם זהה, פשוט לקח להם הרבה זמן עד שעלו על זה)
בהצלחה!

בהתחלה היה חודש-חודשיים עם טיפה ביום
ואז שוב שכחנו
ורק לפני חודש התחלנו רצוף וכמות טיפולית

מקווה שיעזור


תודה על המידע

אני פחות. אבל אם בעלי היה גם חפיפניק אז הייתי משתדלת יותר...

הפך לחלק מהסדר יום. לא כל כך קורה שמפספסים

בהתחלה הקפדתי יותר ועם הזמן זה הלך ודעך

הקטן עכשיו בן 10 חודשים ובספירת דם התוצאה היתה בטווח הנורמה אז כנראה שהוא בסדר

אבל וודאי שכדאי להקפיד, אם את זוכרת

אני מאמינה שלא לחינם ממליצים לתת 

התחלתי להקפיד כשהיא כבר אכלה מכפית ואז היה יותר קל לתת לה בלי ללכלך.

הזכרת לי... ב"ה ילד שלישי ובשניים הקודמים ממש לא הקפדתי על ויטמין די.. הפעם אמרתי אני אקפיד..

הוא בן חודשיים..

 

 

נתתי רק פעמיים

 

 

וברזל.. הוא עוד לא בגיל, אבל עם שניהם הגעתי למצב שהייתי צריכה כמות מוכפלת וטיפולית..

 

 

ברזל.. הזכרת לי לקחת. מהלידה לא לקחתי..[שוב, חודשיים..] אוך, אני נוראית בדברים האלה.

ויטמין די משתדלת לזכור.אבל הברזל-היא עם ריפלוקס ופולטת את כל הברזל וזה נוראי!!!!אז אני מחכה טיפה שלא תפלוט את המוצקים ואז אתן לה.

לכן לא לחוץ לי להקפיד, נותנת מידי פעם, ב"ה הכל בסדר, אצל חלק מהילדים היתה קצת אנמיה בבדיקה בגיל שנה, אבל לא ראיתי עליהם שום סימן לבעיה רפואית.

הוא מקבל חמצן מהאוויר מסביב, וכשיש איזו בעיה שלא מאפשרת לו - צריך לתת לו באופן מלאכותי.

גם ויטמין די אין בו ברמה מספקת. התינוק מקבל אותו מהשמש, וכשיש עם זה בעיות (בארץ עם שמש חזקה כמו אצלנו, שהסכנה בה רבה) מוסיפים באופן מלאכותי.

וכן הלאה.

 

(בחירתך מה לתת לילדייך ומה לא, אבל לצורך אחרות שקוראות ושוקלות את הגישה הייתי חייבת להוסיף )

בארץ עם שמש כמו שלנו מספיק הליכה ברחוב כדי לקבל מספיק ויטמין די, אם יש לי התלבטות , זה על הברזל, לא שמעתי על מקרים של רככת( חוסר בוויטמין די) בארץ.

חשיפה לשמש ברמה שנותנת מספיק ויטמין די, מעלה מאוד גם סיכון למלנומה.

יש גם הבדל בין אברי הגוף השונים ברמת הספיגה של ויטמין די. הליכה ברחוב כשהידיים והרגליים מכוסות, למשל, לא נותנת כמעט כלום ממנו.

 

(לא אמרת לא לתת, אבל אמרת שיש בחלב כל מה שהתינוק צריך, והיה חשוב לי לדייק שזה לא לגמרי ככה.  חלב נועד לספק צרכים מסוימים, ורבים, אבל יש לתינוקות עוד צרכים שלא קשורים לחלב)

ואין בארץ חולי רככת...

מה שלדעתי האישית מעלה את השאלה האם אין צורך לשנות את הפרמטרים של הבדיקה בארץ כה שטופת שמש?

ואם אני לא לוקחת בעצמי ויטמין D למה שהקטנה שלי תסבול?

ולא להרביץ לי... זה הדעה שלי...

(כשהתברר שהמחסור בו גרם לי לאיזו צרה לא נעימה)

 

ולמה שארביץ לך? דנים בנעימות... בשביל זה יש פורום, לא?

 

חולי רככת אאמין לך שאין (אין לי מושג) אך חולי לב, חולי סכרת, אוסטאופורוזיס, מחלות אוטואימוניות וסרטן יש ויש לצערינו - וכל אלה עלולים להיות מושפעים גם ממחסור בוויטמין די. וגם אם ילד רק שובר יד או רגל, זה לא נעים. עדיף לתחזק את העצמות במצב טוב עד כמה שאפשר לעניות דעתי.

מותר לחלוק כמובן

וגם לדעתי חלב אם מכיל את כל הרכיבים התזונתיים שתינוק צריך.

בורא העולם ברא לו מזון מושלם שלא זקוק לתוספת.

מסייגת:

אמא שלא אוכלת נכון,

תינוק מעל חצי שנה שלא כל תזונתו הנקה, 

זקוקים גם זקוקים לתוספות והשלמה.

אישית לא נותנת ויטמין D

אבל כן ברזל מגיל חצי שנה...

מ"בחלב אם יש כל מה שהתינוק צריך" ל"בחודשים שהתינוק חי על חלב אם בלבד, הוא מקבל ממנו את כל הרכיבים התזונתיים שהוא צריך (למעט מקרים חריגים)" אז נראה לי שאני חותמת.

עכשיו נשאר רק להתווכח אם ויטמין די, שהדרך העיקרית לספוג אותו באופן טבעי היא מהשמש, נחשב לרכיב תזונתי.

אנמיה עלולה להאט קצת את ההתפתחות לפי מה שאני זוכרת במעומעם.

אם זה קל ברוב המקרים כנראה לא יהיה שום נזק, וגם אם חלילה יש נזק אף אחד לא יודע את זה כי מי יודע מה היה אם היו מטפלים באנמיה בזמן..

 

בקיצור נראה לי חשוב לתת.

אני לא הקפדתי לתת וברוך ה' לא ראיתי שום האטה או פגיעה בהתפתחות, זו לא אידיאולוגיה לא לתת, אולי השפיע עלי קצת שאמא שלי ש
באה מעולם של ביולוגיה ומבינה קצת בתחום אמרה לי שלדעתה לא קריטי לתת וגם שממה שהיא יודעת גם עודף ויטמין די יכול להזיק והיא לא מבינה למה בארץ שטופת שמש כמו שלנו צריך לתת ויטמין די.

ברזל ניתן למניעת אנמיה ולא כדאי להגיע למצב שבו יש כבר חסר.

ברזל וויטמין D זה 2 דברים שונים לדעתי, והדיון בהם לא זהה.

לדעתי עדיף לבדוק בבדיקת דם אם יש חוסר כלשהו, לפני שמלעיטים תינוק קטנטן בתרופה שמכילה מן הסתם חומרים נוספים...

(ולא לכל תינוק יש חוסר. לתאומים שלנו, למשל, היו תוצאות ממש טובות בברזל בבדיקת הדם בגיל תשעה חודשים. ולא נתנו להם ברזל - אולי פעם או פעמיים...)

אבל אני צריכה להתחיל להקפיד על זה...
ניסיתי בעבר, אבל תמיד באיזשהו שלב הפסקתי. לא הצלחתי לשלב את בתוך היום יום.
על הברזל פחות מפריע לי כי לא היו חוסרים עד כה ב"ה, אבל ויטמין די אומרים שזה חשוב לעצמות וכאלו...

אני גרועה בדברים האלה ושוכחת מזה תמיד

אמרו לי שזה א"ס רגיל- 33 ש"ח.

אני יודעת שאם עושים פרטי, מקבלים החזר של אחוז/ סכום מסוים.

לא היה לי החזר אבל בעיקרון זה עובד ככה למי שיש החזר

התקדרתי למוקד והם אמרו לי שאני צריכה לבצע את המאוחרת באותו מקום.
אם אני קובעת במרפאה אחרת זה לא נחשב פרטי ואז לא אצטרך לשלם ככ הרבה?

עשיתי אצל ד"ר שוקרון ובגלל שלא היה לי ביטוח משלים אז אין לי החזרים.
אין לי מושג איך זה עובד דרך הקופה..

אשמח לעוד תשובות

ואז את השניה את עושה במרפאה,שלושים שקל..

זה חלק מהבדיקות השגרתיות.
תדברי איתם שוב, או שלא הבינו אותך, או שענתה לך מזכירה שלא מבינה כלום.

זה בגלל שזה פרטי.

תתקשרי לקבוע דרך כללית, במרכזי בריאות האישה של כללית ואז זה השתתפות מינימלית ממש..

אם רלוונטי לך בירושלים אז אני הייתי במרפאה בירמיהו, אצל אחד ממש נחמד

אני גם בכללית פלטינום..

הגישה שאני מאמינה בה, היא שהצירים האלה הם לא סתם.

השם 'מדומים' הוא בוודאי שגוי, והיום כבר לא כ"כ משתמשים בו הרופאים. הם הרי לא מדומים, זה לא דמיון, אלו צירים שרואים אותם במוניטור! הרחם באמת מתכווץ. והשאלה היא למה זה קורה. לדעתי ולפי הסברים מאנשים שאני סומכת עליהם, זו לא איזו פשלה. יש לזה מטרה. הרחם כאילו עושה חזרות לקראת ההצגה הגדולה... וכך בבוא העת יוכל לעשות את תפקידו בצורה יעילה יותר.

אני בעד לנסות לקבל אותם באהבה, כמה שרק אפשר. לראות בהם ידיד ולא אויב - הצירים האלה הם תחילת ההכנה לקראת המפגש שלך עם התינוק/ת המתוק/ה שלך בע"ה בעתו ובזמנו.

 

 

זה מפריע לי בבית, בעבודה, בלימודים.....

איך אני אמורה ללמוד באונ' או לנהוג אח''כ שעה הביתה כשהם מפתיעים אותי ולפעמים משתקים אותי? בבית עוד אני מסתדרת איתם, אבל בחוץ......

אני יודעת שהם עוזרים וטובים ומועילים והכנה למפגש עם הפיצי אבל לפעמים אני משותקת מהם.
ובתור מורה לבנות בכיתה ח' (עם כל המעלות והמגרעות) התלמידות לא ממש עוזרות למצב, וגם אני מפחדת לעלות על הכביש אפילו לנסיעה של 20 דקות לעבודה ואין מי שינהג בשבילי ואין מצב שבמצבי כרגע שאסע בטרמפים ....

משבוע לשבוע. מה שעוצר אותם זה נוזלים לוריד אבל יש גבול כמה אפשר לחורר  את היד מה שגם עוזר זה לנוח כמה שיותר ללכת לישון מוקדם לקחת עזרה או חופש וכל מה שיעזור לך.

החשש שלי הוא שזה יתפתח ללידה ממש בשבוע-שבועיים הקרובים.
הלידה הקודמת שלי היתה בשבוע יחסית מוקדם היו המון צירים כאלה...

תהיי כמעט ב37 שזה סבבה לגמרי לא?

מניסיון... אין הרבה מה לעשות לזה.

חוץ מנוזלים לוריד... שזה עוצר אותם לגמרי.

תנסי לשים לב אם זה קורה אחרי מאמץ מיוחד או שסתם.

ואם זה אחרי מאמץ תורידי קצת פרופיל.

מבינה אותך מאדדדד אני כמעט יצאתי מדעתי בגלל צירים כאלו בהריון האחרון.

אני בחופשת מחלה כבר שבוע בגלל משהו אחר. אז פחות מאמץ פיזי בעבודה שזה מבורך.

שמתי לב שבאמת זה קורה בד''כ כאשר אני מתאמצת, אפילו קצת כמו הליכה, אבל זה קורה גם במנוחה- אבל פחות.
אני אשתדל להקפיד יותר ולנוח, למרות שב''ה זה לא כ''כ אפשרי

היה לי את זה בהריון האחרון יותר מחודש.הרגע הבאמת מלחיץ כשזה קרה לי באמצע נהיגה ולא היה לי איפה לעצור למזלי הייתי עם רכב אוטומט ולא הילוכים אז עשיתי נשימות תוך כדי נסיעה וברוך ה לא קרה משהו מסוכן. יעודד אותך אם אני אגיד לך שמהירידת מים ללידה לקח 10 שעות.כנראה שהצירים עשו את שלהם אה וילדתי בשבוע 35 וברוך ה לא היה צורך בפגיה.

איזה כיף!! מרגש ברמות

לא יודעת לענות על שאלתך...

או בכאב בשד עצמו?

זכור לי כאב כזה אבל רק שיצאה כבר הבטן והעובר ישב בצורה מסויימת שלחצה על האזור

התחיל להופיע לי פתאום יום אחד וממש נלחצתי
לפעמים חלש, לפעמים חזק יותר וממש כואב
התייעצתי עם מיילדת והיא אמרה שזה בגלל התנוחה של העובר. הוא שוכב עם הראש למטה ודוחף עם הרגליים שריר שנמצא שם.
זה לא שום דבר מדאיג, פשוט שריר תפוס שאף פעם לא ידענו על קיומו.
ופשוט שזה היה קורה הייתי מבקשת מבעלי שישחרר לי, ואו הוא היה מעסה עם שמן שקדים היה ממש ממש עוזר ומעלים לגמרי.
זה היה לי איזה חודש בהריון ומאז בקושי מופיע..
בהצלחה!!!!

שימחתן מאוד עם כל הברכות!!
אני כבר בשבוע 23 ב"ה.
כנראה שזה באמת שריר, נשמע הגיוני. (אבל איך הוא לוחץ עם הרגליים כל כך הרבה זמן? לפעמים זה כמה שעות רצוף..)
הכאב לא בשד עצמו אלא ממש צמוד אליו, מתחתיו.
העיקר שלא צריך להילחץ..
איך משחררים אותו בלי שיכאב?

יש לי מספר של אישה מירושלים
ויש לי מספר של אישה מבני ברק
אם מתאים לך אכתוב