פורום הריון ולידה (עמוד 405)

נראה לי בגיל ככ קטן כדאי קודם לאבחן

ובטח הוא גם ידע להפנות למקום שמתעסק עם זה

וכן, בהחלט יש שיבושים כשהמחזור חוזר.

יש כאלו שלוקח להן כמה חודשים להתאזן

אז רציתי לאזן עם רעש פיצוצים מעזה, חזר הפסקול.

לגבי מה שאמרת, עם ישראל בתקופת בירור דרך.

יש חילונים רבים שעושים רבות למען המדינה.

זו בדיוק הבעיה בגישה. לערבים במרחק הליכה או נסיעה קצרה יש כמויות של נשק, הם גם יכולים לא לבוא עד אליך אלא להיות במרחק של מאות מטרים על מקום גבוה ולירות בכל מי שזז.

לא עושה כלום.

לחצות כמה רחובות או איזו גדר מסכנה?

אם כמויות הנשק שלהם והתגובה "המהירה" של צבא .

שה' ישמור. למה זה לא ברור שלא אמור להיות נשק חי אצל ערבים?

דלקת אוזניים - כואב להם לבלוע מבקבוק

אולי רוצה קר או חם יותר - שווה לנסות לשנות טמפרטורה (שלי למשל אוכל רק אם זה ממש חם. בעבר אכל גם קר אבל החליט לסגל לעצמו פינוק חדש)

רוצה לאכול לבד או דווקא על הידיים

זה מה שעולה לי בינתיים 

יש לו לאחרונה טיפה יותר הפרשות באוזניים אבל לא היה נראה לי חריג במיוחד

עכשיו זה נשמע לי הכי סביר.

אשמח לדעת מה התסמינים של דלקת אוזניים

נשמע שיניים אבל את אומרת שלא

ימים יגידו

הגדולה שלי סרבה לשתות מהמטרנה הכשרה לפסח. בסוף קנינו לה מטרנה רגילה באמצע פסח (באישור רב). היא גם היתה בת עשרה חודשים בערך

אגב, אז גילינו שגם על המטרנה הרגילה כתוב כשל"פ, פשוט לא בד"צ ואין את החותמת הירוקה 

@שושנושי 

יכול להיות דלקת אוזניים

הכי סביר לי

(ואיך אני משחילה מחר ביקור אצל רופא והאם לשלוח אותו למשפחתון)

זה מדבק?

מכירה את זה אבל לא בבקבוק, אלא בהנקה(שכאילו בא לאכול ואז לא רוצה. וזה היה האוזן).

דלקת אוזניים לא מדבקת בעקרון, השאלה אם הוא סובל ונודניק ויהיה מסכן שם... 

היה לו פטריה בפה

והשבוע 2 דלקות אוזניים 

שלחתי אותו למשפחתון עם אקמול

בלב לא שלם בכלל

פשוט היה מורכב לא להגיע לעבודה (ולבעלי כנ"ל)

אוף. אף פעם לא שלחתי אותו עד כדי כך קווצ'י

והוא עדיין בקושי אוכל

אמר שאולי זה שיניים אבל לא יודע

דלקת אוזניים או גרון, גם אם אין שיעולים

הכי כדאי פשוט ללכת למרפאה

ירקות, פריכיות אורז, תפוחים..

כמובן לאכול גם מספיק מכל השאר. אבל לא להיכנע לנוחות והכיף שבנשנוש מתוקים.. 

משום מה לא מדבר אליי

אבל דוריטוס טבעי, בייגלה , קרקרים ופשוט כל דבר מלוח ופחמימה

אנסה ירקות אבל לפעמים רק המחשבה על אוכל עושה לי כמעט להקיא 

מיום ליום הבחילות ניהיות יותר ויותר ואני מרגישה שאני נהנית חסרת סבלנית ועצבנית לסובבים אותי 🤦🏼‍♀️

הבעיה שאני גם עייפה בטירוף, התרופות האלה לא עושות את זה יותר גרוע ? 

ולא לקחת את התרופות.

ב"ה שאת מצליחה להיות קשובה לגוף שלך.

לבונג'סטה וכדומה יש השלכות בטווח הקצר והארוך. לקחת אותם רק בשביל לשמור על הגיזרה זה ממש עוול בעיני.

יודעת שכאן בפורום מאוד ממליצים, אבל אף אחד לא מדבר על העייפות ועל החוסרים שזה יוצר אצל האמא והעובר.

תנשנשי כל רבע שעה, תקפידי על שתייה מרובה, שינה טובה, ספורט, וויטמינים ובעז"ה השליש הזה יעבור. את כבר בחצי של החלק הכי קשה! הרבה כוח!

כתבה במפורש שמה שמפריע לה זה המשקל.

רוב מוחלט של הנשים במערב מתחילות את ההריון בתת משקל. גם אם לא קוראים לזה ככה... בפועל זה תת משקל 

׳אבל אני גם אוכלת הרבה !

מיותר לציין שזה לא ירקות חחח ובעיקר קרקרים וכו'׳

׳דוריטוס טבעי, בייגלה , קרקרים ופשוט כל דבר מלוח ופחמימה׳

כי הגוף שלה עובד קשה.

כתבה במפורש שלא אוכלת ממתקים ושטויות.

פעם היו אומרים שבהריון ובהנקה זה בסדר לאכול פי שתיים כי זה מה שהגוף צריך.

היום מעדיפים לתקוע בונג'סטה העיקר שהאישה לא תשמין.

בעיני זה הזוי. בארץ לא מדברים על ההשלכות של בונג'סטה, תקראי קצת מחקרים באנגלית.

היא אוכלת פחמימות כי זה עוזר לה לבחילות! הגוף לא מטומטם! הוא צריך אנרגיה.  אפשר להשתיק אותו עם מדכאי תיאבון ואפשר פשוט להקשיב לו ולכבד אותו ולתת לו מה שהוא צריך.

אישה בריאה ובכושר יכולה גם לעלות 30 קילו בהריון ואין בזה שום בעיה. כמובן לאכול דברים מזינים ולא רק שוקולד. 

בייגלה וחלק מסוגי הקרקרים זה אוכל מועבד שמזיק לגוף ולא מזין אותו

מצחיק להגדיר אותם תחת כותרת ׳פחמימות׳ בקבוצה אחת עם פחמימות מזינות

היא קשורה לזה שהאישה לא תגיע לתת משקל בגלל בחילות, הקאות והיפראמזיס. זה לא מדכא תיאבון, ורוב הנשים שצריכות אותו וחוות היפראמזיס לא מסוגלות להרים ראש מהקושי.

חבל גם על ההפחדות האלה.

אין בעיה לאכול פחמימות בהריון, אבל 30 קילו אחותי זה מוגזם. מבטיחה לך מניסיון.

הגוף יכול לקבל אנרגיה גם מחלבונים ושומנים ולא רק מפחמימות

אני למשל אכלתי בלי סוף. יותר מדי. וגם עכשיו, כמעט 7 שנים אחרי, לא הורדתי את כולם.

וממש לא אכלתי רק דברים מזינים

אם הייתי אוכלת רק מה שמזין ובריא, סביר להניח שלא הייתי מגיעה למצב הזה.

המומלץ הוא לעלות עד 12 קילו בהריון, לא 30. בתזונה בריאה ומאוזנת

אם זה היה המצב פחות הייתי לחוצה על זה

אני בעודף משקל לא משהו מטורף אבל עדיין ...

אני גם משמינה המון

שמתי לב שאם ישנים טוב הרעב פוחת

תנסי לנשנש פירות וירקות, עדיף לחם מלא מקרקרים

תנסי קודם להתחיל עם מזון בריא 

אני גם כל הזמן רעבה בהריון .אוכלת. כל היום רעבה .. ואחכ קשה מאד להוריד הכל...

תנסי אולי יותר מים

כל שעתיים שלוש לאכול , אבל לנסות כן בריא

קטניות כמו חומוס

דגנים מלאים  

גבינות

זה ייתן לך תחושה אחרת לדעתי מאשר גאנק

קצת פרכיות, בייגלה, קרקרים, וממרחים

פירות אם את אוהבת, יוגורטים...

והמון מים עוזר לרעב... 

ובחילות מגבירות את התחושה של הרעב וזה מעגל שלא נגמר.

תדאגי לאכול כל גג 3 שעות. ולא רק ירקות. תוסיפי מנת חלבון ושומן. תחשבי מה את מסוגלת לאכול

ואם לא הולך, אז תאכלי מה שנכנס.

אפשר גם לשתות סודה או לקחת פראמין, אצלי זה הקל ועזר

אני מתחילה את ההריון בעודף משקל ולכן דואגת אבל בהמלצתכן משאירה ירקות חתוכים במקרר לשנשנוש ופירות אז המצב קצת יותר טוב

ביומיים האחרונים יש לי פחות רעב קיצוני ובחילות מקווה שהכל תקין 

לפני כמה שנים קנינו, היה לאלמ הנחה עם כרטיס מזרחי טפחות. רק בדף חיוב רואים את זה, אבל זה הפך אותם לזולים ביותר.

תבדקו איזה הנחות יש לחברת האשראי

מבאס ממש

חיבוקק

זה לא ממש בעיה כמו שאני לא בטוחה שזו הדרך, מרגישה שאני מקדישה יותר מדי זמן להרדמה

מניקה באמת ואז הוא נרדם, ןאז מרימה לגראפס אבל לרוב הוא לא עושה גראפס אז מעמידה אותו עלי 20 דקות, ואז משכיבה אותו על הצד בעריסה (שזו גם דילמה כי יש לו קרחות רציניות בגלל זה, אבל חוששת לשים על הגב כי בזמן פליטה זה מסוכן)

רק אם רואים שזה מציק לו (ושכיבה על הצד לפעמים עוזרת לשחרר את האוויר).

לגבי הקרחות - זה לגמרי טבעי. אצלי לכל התינוקות הייתה (ויש) קרחת קטנה מאחורי הראש, כי הם שכבו הרבה על הגב (לצערי אני לא מספיק משכיבה על הבטן). חוץ מזה לפעמים יש שלב שהשיער מתחיל לנשור (ואחר כך צומח מחדש) - זה גם יכולה להביא לקרחות. זה עובר, כמובן...

הוא ישן רק על הצד

ושמתי לב שאם אני לא מעמידה אותו לגראפס אז יש שני מצבים:

או שאחרי שעה בערך הוא קם בצרחות בגלל גראפס מציק ואז גם יותר קשה להחזיר אותו לישון

או שהוא מקיא לי בשכיבה שזה כבר מסוכן

לגבי הקרחות אני מכירה את מה שאת מתארת,  זה דילול שיער ולא קרחת ממש

אצל הבן שלי זו קרחת טוטלית 

ואחר כך זה צומח.

אם את רואה שבאמת הגרפס מפריע לו, אז אין ברירה אלא באמת לעזור לו לשחרר אותו לפני שהוא שוכב. אבל אולי אפשר לעשות את זה קצת בתנוחת ערסול ואולי גם בחדר שקט, כדי לשמר אותו במצב שינה.

ואם זה לא הולך, אז אחרי שהוא מוציא את האוויר אפשר להשכיב אותו בעגלה ולנדנד בעדינות או להשכיב בעריסה ולטפול לו בעדינות על הבטן או על הגב. זה גם לפעמים מרדים אותם.

אם הוא נרדם בהנקה לא הייתי מעירה לגרפס, אלא ישר משכיבה במיטה.

אלא אם את יודעת מנסיון שזה מציק לו.

והקרחות יעברו כשהוא יגדל ויהיה יותר על הבטן.

שמתי לב שאם אני לא מעמידה אותו לגראפס אז יש שני מצבים:

או שאחרי שעה בערך הוא קם בצרחות בגלל גראפס מציק ואז גם יותר קשה להחזיר אותו לישון

או שהוא מקיא לי בשכיבה שזה כבר מסוכן

לגבי הקרחות אני מכירה את מה שאת מתארת,  זה דילול שיער ולא קרחת ממש

אצל הבן שלי זו קרחת טוטלית 

ממש עיגול לבן מאחורה ו2 עיגולים קטנים בצדדים

עכשיו צמח לה שם כבר בחזרה

אני מציעה לבדוק את כל בני הבית.

אולי יש מישהו עם דלקת סמויה או נשא שמדביק שוב ושוב ושוב.

אבל אני שוכחת להיבדק

איך נבדקים לזה בכלל? סטרפטוקוק רדום? 

שבוע או שבועיים אחרי שמסיימים אנט'.

מציעה להתייעץ עם הרופא על זה.

סוג של סטרפ רדום. שמתפרץ.

זה לא עניין של 'הידרדרות לדלקת גרון'.

כאב גרון יכול לנבוע מדקלת גרון חיידקית, ואז צריך טיפול אנטיביוטי, גם אם הכאב לא מאוד נורא, ואפילו אם גילית שזה דלקת גרון אחרי שכבר לא כואב לך בכלל. כי האנטיביוטיקה אמורה למנוע סיבוכים שעלולים להיגרם כשהחיידק פוגע גם במפרקים, או יותר מסוכן - בלב.

אבל כאב גרון יכול להיות גם מסתם וירוס/הצטננות. ואם זה הגורם - אז קצת מנוחה תאפשר החלמה בלי צורך באנטיביוטיקה.

בקיצור, ממליצה ללכת לרופא ולעשות משטח גרון. אם יוצא חיובי - להתחיל מיד אנטיביוטיקה בלי לחכות ואז הכל יעבור מהר יותר (וכמו שכתבו - אם זה חוזר על עצמו, אז להתייעץ עם הרופא).

ואם יוצא שלילי - אז פשוט לנסות לנוח. יש כל מיני תרופות סבתא שלפעמים עוזרות (דבש עם בצל, חומץ תפוחים מהול במיץ, אולי יש עוד), אבל העיקר זה באמת לתת לגוף מנוחה כדי לאפשר לו להחלים.

באמת מבאס כשזה קורה לפני פסח. מקווה שיעבור לך מהר...

רפואה שלמה!

התעוררתי בלילה מכאבי גרון וקושי בבליעה.

מלא התחייבויות ופגישות שאין שום אפשרות לדחות.

וכל מה שניקיתי זה שתי ארונות בגדים..

בית גדול ב"ה ועד סוף שבוע צריך שישאר רק מטבח😣

ה' יעזור לנו..

אותכם לאבחון? האם יש אפשרות לבקש המלצה מהגורם המפנה?

אני לא מכירה בכלל את הסיפור, אבל יש מקרים שבהם מה שיכול לעזור זה ריפוי בעיסוק + הדרכת הורים.

לכן שואלת מי הפנה, האם זה גורם מקצועי שאמר שזה מה שכדאי לעשות, או שזה מה שנראה לכם. בסוף אתם יודעים ומחליטים, רק מנסה להעלות אפשרות נוספת.

לא תמיד שבהכרח פסיכולוג ואבחון (במיוחד בגיל הזה), זה הפתרון המדוייק 

נשמע שדווקא זיהית את הבעיה ועכשיו השאלה היא איך להתמודד איתה.

אני חושבת שדווקא אבחון יכול להיות פחות טוב בגיל הזה כי זה גיל שהילד עוד מתעצב וחבל לשים עליו "תווית"

כן יש פה קושי שלדעתי תיארת מצויין, כל מה שכתבת מסתדר אחד לאחד עם שאר התיאורים.

הדגש צריך להיות איך להקנות גמישות מחשבתית  וביטחון בתוך מרחב של חוסר וודאות.

קבלה עצמית ואפשרות לטעות.

ממליצה על הדרכת הורים ממוקדת לבעיה הזאת ספציפית, ובכללי על תקשורת מקרבת, הרבה תמלול ודוגמה אישית.

טיפ ראשון, לעודד ולהחמיא על עשייה והשתדלות ולא על תוצאה. ממש לשים לב לזה עד שהופך לשפה שוטפת בבית.

מעודדת אותך שעם עבודה נכונה זה נרגע עם הזמן (אם כי יכולה להיות החמרה סביב גיל 8-10 שזה מגיע לשיא ואח"כ לראות את ההקלה, אבל העבודה פה מגיל צעיר היא מאוד מאוד חשובה גם אם לא רואים תוצאות מייד)

כי כך מטפלים בכיוון הנכון, ולא הולכים לאיבוד עם ההנחיות השונות לחינוך ילדים... (כי אינו דומה הטיפול בילד עם קשיי ויסות חושי לילד שהקושי שלו נובע מחרדה, למשל... ולא ארחיב פה עוד על רעיונות לאבחנות, אבל באמת יש מקרים שבהם האבחנה חשובה כדי לדעת איך לטפל.)

@אובדת חצות - אין לי המלצה (אני לא מהמרכז), אבל אולי כדאי במקביל לחיפוש להתחיל אבחון בהתפתחות הילד בקופה. אמנם זה לוקח הרבה זמן, אבל בסופו של דבר שם נמצאת קשת רחבה של אנשי מקצוע, וביחד הם יכולים לאבחן בצורה מדויקת יןתר.

כל הכבוד לך שאת שמה לב לזה ופונה לטיפול!

רק מכינה אותך מראש שבדרך כלל ממלאים טפסים בכל אבחון מסוג שהוא, גם ההורים וגם הצוות החינוכי. מקווה שהגננת תזרום בקלות עם הרעיון...

בהצלחה!

זה חשוב.

אבל אבחון עושים גם בריפוי בעיסוק / קלינאות תקשורת / פיזיותרפיה. וכן, גם פסיכולוג.

השאלה מה הסיבה, מה רוצים לבדוק, ואילו כלים רוצים לקבל.

ממה שאני מכירה, ההמלצה בגיל הזה למשל, היא לא ללכת לטיפול רגשי, אלא שההורים יקבלו הדרכת הורים והעבודה תהיה דרכם. זה לא קשור לשאלה האם הם הורים טובים או לא, אבל לפעמים יש קושי שהוא מעבר לרגיל אצל ילדים, ואז באמת כדאי לקבל הכוונה של איש מקצוע.

בעיניי כשהולכים לאבחון, צריך לשאול את עצמנו למה? מה השאלות שחסרות לנו ומה האבחון ייתן לנו?

לא כי אני נגד אבחון, ממש לא.

אבל אבחון זה לא פתרון קסם, והגדרה זה לא תמיד מה שייתן לנו את הפתרון.

הגדרה לצד טיפול, כן.

אבל לכן אני חושבת שחשוב להבין מי הגורם שמתאים לאבחון בכל מקרה.

לאן ללכת לאבחן.

אם הולכים להתפתחות הילד אז באמת רואים גם רופא התפתחות וגם קלינאית תקשורת וגם מרפאה בעיסוק, ואם צריך מפנים הלאה.

אם הולכים ישירות לפסיכולוגית גם משלמים הרבה על אבחון פרטי ארוך, גם ממילא היא ככל הנראה לא תאבחן כל מה שצריך אלא יותר מה שבטווח שלה, ואם היא טובה אולי תפנה הלאה לאבחן /לשלול עניינים של ריפוי בעיסוק וכו'.

ואז לעשות גם את זה פרטי זה עוד הרבה כסף וכו'.

ואם היא קצת פחות מקצועית אולי היא גם תפספס תחום.

ללכת ישר לאבחון די ספציפי בגיל די צעיר יכול להיות לא מספיק מקיף. זה שונה מלהתייעץ עם גננת מנוסה או עם הפסיכולוגית של הגן שתעשה תצפית ותנסה לומר איזה תחום כדאי להעריך ולאבחן.

אם אין הפניה מסודרת או או בקושי לא ברור, עדיף אולי, למצוא פסיכולוגית טובה דווקא להדרכת הורים מסודרת ועקבית, ואז אחרי הכרות, אם לא יושג שיפור מספיק אחרי ההדרכה,אולי היא תוכל להמליץ על איזה אבחון לעשות.

או כמו שהצעת ללכת להתפתחות הילד, גם אז לא תמיד מגיעים לאבחון מלא אבל לפחות לא משלמים על זה הרבה כסף...

מה הגננת אומרת?

הלכנו לליסה ליוטרוביץ', מקבלת ברעננה. היא ממש טובה 

בעיקרון ההלכה עד כמה שידוע לי זה לא ללבוש אדום

וגדלתי בבית מאד דוסי.. אין שום בעיה ללבוש בהיר.

הערות ומבטים - זה לא קשור אלייך. כל עוד את מתלבשת לפי ההלכה, גבר שבוחר להסתכל ולהעיר - זה ענין שלו ולא קשור אלייך.

גם בחברות הכי סגורות והכי צנועות יש גברים סוטים וגם אם תלכי עם חבית שחורה עלייך עדיין סוטים ידמיינו ויסתכלו וידברו. את לא צריכה לחנוק את עצמך בגלל אנשים כאלה.

הכוונה לא למשוך את העין זה לא להיות פרובוקטיבית או צעקנית. ממש לא להיעלם. 

הערות האלה גורמות לי הרבה פעמים לאי נעימות.. 

הייתי אומרת שקודם כל תחזקי את עצמך בתוך הדבר הזה

וכן, חשוב להרגיש שאת אוהבת איך שאת נראית כי יש הרבה נסיונות כשיוצאים מהבית.

ברגע שתהיי סגורה על הסגנון והגבולות שלך יהיה לך יוצר קל לדעתי. ולי באופן אישי היה יותר קשה לעבוד בחברה חרדית מאשר במגזר הכללי.

זה מזכיר לי שיש לי חברה שחזרה בתשובה הרבה אחריי ועם הזמן ממש התחזקה ברמה של לא לענוד עגילים בחוץ או לא להתאפר בכלל, לבוש כהה בלבד ורחב וכו ופעם שנפגשנו היא העירה לי על הבגדים שאני לובשת.

עניתי בהכי ענייניות שאני מבינה שהיא עוד בשלב של לבחון איפה היא מונחת בזה, אבל אני הגדרתי את גבולות הגזרה שלי כבר מזמן, זה עומד בגדרי הצניעות גם אם לא שלה, ואני בסדר עם זה.

מציעה למצוא ניסוח כתשובה. דוגמת - אני יודעת איך יצאצי מהבית, או חריף יותר - אשמח שלא תעירי לי. הזתכלתי במראה לפני שיצאצי מהבית.

לגבי צניעות עצמה ביומיום -  אני משתדלת לא לשים צמוד וצמוד. כלומר, אם אני עם חולצה צמודה (אפילו טישרט רגילה במידה שלי), לא אשים גם חצאית צמודה. ולא מלייקרה. כי זה מבליט את הגוף מדי בחלק התחתון

חולצה רחבה שהיא קצת ארוכה כן אשים עם חצאית לייקרה.

וכן ללבוש צבעים אם זה עושה לך טוב. לא צריך להיחנק בתוך הצניעות עד לרמה שלא מרגישים טוב.

לגבי הערות מגברים - סביר להניח שזה לא קשור לאיך שאת לבושה. יותר חוצפה שלהם והייתי מעמידה אותם במקום

שאני לובשת. אני מרגישה שזה הכי קרוב למי שאני (כמו שציינתי, לא דמיינתי את עצמי עם חצאיות).

אני בהחלט צריכה להיות איתנה יותר מול אנשים שמעירים...

המבנה גוף שלי לא השתנה הרבה אחרי לידות, אני משתדלת להתאמן כשיוצא לי (תרגילים לבטן ורצפת אגן)

ולפעמים אני מרגישה שהערות מגיעות מצרות עין...

אני בכלל לא מרגישה שאני מתלבשת באופן מוקצן...

לרוב לא שמה חצאיות שיחסית צמודות (על צמודות אין מה לדבר) , יותר בצורת A וחולצות רחבות או כאלה שהן לא צמודות אבל גם לא רחבות.. גזרה רגילה..

מקווה לחזק את המקום שאני נמצאת בו 🙏

נשמע שאת מאוד שלמה עם גדרי הצניעות וסגנון הלבוש הנוכחיים שלך, אז אני חושבת שאין כאן התלבטות מה לעשות - תמשיכי להתלבש כמו עכשיו…

ואנשים? שיקפצו לך. את אישה בוגרת ואת תתלבשי איך ש*את* רואה לנכון… לא מבינה את הנשים הטרחניות האלו שמעירות לנשים על איך שהן מתלבשות (ואם זה נשים שאת מכירה- אולי כן כדאי להעמיד אותן במקום/לשוחח איתן על זה שאין לזה צורה).

ומבטים מגברים? זה לא נעים, אם זה גברים שאת מכירה אז ברור לדבר על זה, אבל מניחה שמדובר בגברים זרים ואז זה פשוט להבין שהבעיה אצלם (אבל גם שבעולמנו הלא מתוקן זה עסקת חבילה עם לבוש שמאוד מחמיא).

מבחינה הלכתית- כל עוד התלבשת צנוע לפי הכללים הכל טוב  

אני בהלם מחוצפה של אנשים! זה לא לגיטימי בשום צורה.

מותר לאישה ללבוש לבן, תכלת, ורוד וכל מה שבהיר.

הדבר היחיד שאסור זה צבעים זועקים כמו אדום או כתום זועק.

להתלבש צנוע זה לא אומר להיות שק תפוחי אדמה. את יכולה להיות יפה וצנועה. תבדקי טוב טוב אם הסביבה שלך היא בריאה, כי זה לא נשמע לי ממש ככה...

אני מסכימה איתך שאין להעיר לאישה, אלא אם כן היא לא שמה לב שהבגד שקוף, התלכלך במחזור..

זה לא אנשים שאני בוחרת אם להיות בסביבתם או לא.. הם פשוט נוכחים.. אני אישית מרגישה שזה קשור לאיך הבגד יושב עלי, למבנה הגוף שיש אזורים שיותר בולטים מנגד אני יכולה לקבל גם מחמאות מנשים אחרות אבל זה לא העניין.... 

והסביבה שמעירה- בעיני, את חייבת להעמיד אותם במקום. מדברת איתך האישה הכי ביישנית ועדינה שלא מעיזה להעמיד במקום אף אחד, אבל באמת שבמקרה כזה, בעיני זו חובתך. זו חוצפה, זה חוסר כבוד בסיסי, זה גובל בהטרדה. זה פשוט הזיה בעיני. אולי יש מגזרים מתנשאים שזה נראה להם סבבה, אבל זה ממש לא.

אני מתכוונת לצבעים שהם לא שחור ורק שחור או כל צבע כהה.. אלא בגדים רגילים.. בצבעים שלהם..

אני לא בסביבה חרדית או משהו כזה. יש לי מעט חברות שהתחרדו ממש. אני לא שם בשום צורה.. אני שמחה שאני נמצאת איפה שאני כרגע מבחינת הצניעות ובכלל בעבודה שלי עם השם. אני גם לא מצליחה להבין את זה. אני אישית בחיים לא הייתי מעיזה להעיר. 

את צריכה להתחבר למקום הפנימי שלך ולהחליט איפה הגבולות שלך בעניין הצניעות.

נכון שכיום יש הרבה הלכות יבשות מה מותר ואסור ויש כמובן גדרי צניעות בסיסיים.

אבל כל מה שמעבר לכך כמו צבעי הבגדים זו החלטה פנימית שלך ושלך בלבד.

(ולא שאני מושלמת בזה, גם אני כשמתלבשת בבוקר יכול לעבור לי הרהורון של לאן אני הולכת היום ואם הסביבה תקבל את זה בטוב

אבל אני משתדלת לגרש אותו במהירות ולנסות להתחבר לאני הפנימי שלי ולהחליט אם הבגד הזה מתאים או לא לי בלבד)

ואני חייבת להגיד לך לגבי הסביבה,

אנשים יכולים להגיד מלא דברים ואין לנו יכולת השפעה על מה יגידו לנו, מי יגיד מתי וכו'

יש לנו יכולת בחירה איך לקבל את זה.

ואם זו נקודה רגישה אצלנו ממילא כל אמירה תתנפח

ואם זה משהו שאנחנו שלמות בו האמירות האלו פשוט יעברו לידינו ולא ייגעו בנו.

בקיצור מחזקת אותך להתחבר לעצמך, להחליט בעצמך מה גבולותייך בעניין הצניעות

ולשים פס על כל מי שזה לא מוצא חן בעיניו.

בכל מקרה, ממליצה ללמוד את ההלכה ״הרגילה״

לא אדום, לא מידי מידי צמוד

ועובר ברך ומרפק בלי מחשוף.

ולא משנה מה היא לובשת,

מה שמעלה לי את השאלה האם יש משהו מעבר לבגד עצמו.

לא כהאשמה, אלא כהזדמנות להתבוננות.

תנסי לחשוב אם יש חוט מקשר בין הסגנון של הנשים והגברים שמעירים לך, או שזה יכול להיות ממגוון סגנונות.

אם זה איזה טיפוס ספציפי, אז צריך ללמוד לענות,

ואם זה מגוון סגנונות אז צריך להבין מה בהתנהלות שלך משדר למישהו שהגיוני להעיר על צניעות ולנסות לתקן משם ולא לשנות את פרטי הלבוש כי אין לזה סוף.

יכול להיות שזו ביצה ותרנגולת, מרוב שהנושא מטריד אותך, את חושבת על זה הרבה, ואז כל אירוע שקורה עובר דרך המשקפיים האלו של העיסוק בכמה הבגד צנוע/ לא צנוע.

סתם דוגמה, אתמול הערתי לבת שלי שהיא לובשת חולצה שקטנה עליה כבר וביקשתי שתחליף אותה, אח"כ אני בעצמי לבשתי חולצת בית שטיפונת קטנה וניקיתי מדפים עמוקים כשאני עומדת על סולם, ובעלי זרק כזה הערה, מה זאת חולצה מגיל 16 שלך?

ואני התעצבנתי עליו שהוא "מחזיר" לי במקום לבוא לעזור,

ואח"כ הבנתי שזה בכלל לא היה קשור וסתם אני עשיתי את ההקשר..

זה קורה מלא כל הזמן לכולם.

אני לא אומרת שאת מדמיינת שמעירים לך,

אבל בגלל שזו תופעה לא נפוצה בכלל ואת מתארת שזה קורה לך לא מבן אחד או שניים חסרי טאקט שבמקרה נפלו עלייך, אז כדאי להתעמק יותר ולהבין איפה הנקודה שאפשר לשנות אותה, כי אין סיבה לשנות לבוש בגלל שזה לא מוצא חן בעיני אנשים זרים..

כשמישהי שואלת בתמימות מאיפה הבגד או מה מתכננת ללבוש לליל הסדר זה מעלה לך תגובה שמזמינה התעמקות בנושא?

נגיד פעם סיפרתי שאני מזמינה מאיזה אתר ואז שאלו אה הם מוכרים שרוול 3/4?

ולא עניתי כי אני לא מקפידה על 3/4 אלא על חצי שרוול, אבל העברתי את זה הלאה ולא נתקעתי על זה כי ברור שזו לא הייתה כוונת השאלה.

או נגיד יש לי תסביך עם חולצות לבנות שהן שקופות, אז תמיד כשאומרים לי וואי איך מצאת חולצה לבנה, מרגיש לי שכן יש שם מאחורי המילים משהו על זה שהחולצה קצת שקופה, למרות שברור שזה בראש שלי. אבל אם הייתי אומרת חיפשתי חולצה שלא תהיה שקופה, זה היה פותח דיון שלם על איפה אפשר למצוא חולצה לבנה לא שקופה..

לזה אני מתכוונת. כאילו שאם אומרים איזה משפט שמזמין "לדבר" על הנושא אז הצד השני שוטח את דעתו על רמת הצניעות של הבגד/ הצבע/ הסגנון.

ממש דברים חכמים

ולפותחת, חשבתי דומה כמו אמאשוני, אולי כשמישהי החמיאה לך פעם על הבגד, יצא לך להגיד לה למלש:אבל זה לא מבליט לי וכו'? (בגלל שיש לך אישיו עם צניעות) ואז אותה אחת הרשתה לעצמה בחולצה הבאה שקנית לזרוק לך איזו הערה, בלי תשאלי בכלל, ואם קיבלת אותה בטוב, אז הדרך סלולה להעיר לך הערות על הלבוש, בטח אם את נראית טוב..

אף פעם לא חוויתי ואני לא מתלבשת שחור או רחב במיוחד.

אולי זה תלוי באוכלוסייה שאת נמצאת בה? נגיד אם זה חוזרים בתשובה, אז אולי כולם מתעסקים בגבולות של עצמם וממילא גם בגבולות של אחרות.

ויכול להיות שזה גם עניין של איך את שומעת ורואה דברים. נגיד אם את מרגישה לא לגמרי בטוחה בבגד שאת לובשת ופתאום גבר יסתכל לכיוון שלך ובכלל הסתכל על חבר שלו שהגיע מאחורייך, את עלולה לחשוב שהוא שלח לך מבט בגלל הבגד.

באופן כללי אני לא נמצאת בניסיון תמידי להתחזק בנושא הצניעות. ונראה לי שמורכב לחיות כך. אני למדתי הלכות צניעות, ומתלבשת בהתאם להלכה, בדברים מסויימים לפי הדעות היותר מקלות ובדברים מסויימים לפי הדעות יותר מחמירות. בהתאם למה שאני מרגישה שעושה לי טוב. אני חושבת שכשתרגישי ממש שלמה עם עצמך מבפנים, פחות תהיה ביקורת מבחוץ.

הבת שלי מגמגמת. אז מה?

התמודדות עם חברים צוחקים והערות מהסביבה מול קבלה עצמית לא עוברת דרך שינוי התנהגות ואף להיפך.

האם הילדה מעוניינת לטפל בתופעה?

בת כמה היא? (בערך.. רק להעריך את רמת שיתוף הפעולה שלה)

ממליצה ממש על טיפול שכולל את כל האלמנטים שציינת *ביחד* ואצל מישהו מומחה.

אצלנו הטיפול שממש עשה את ההבדל הוא היה השילוב שבין טיפול בגמגום עצמו לבין הקבלה שלו לבין הדרכת הורים.

הרי טיפול בתופעה על מנת להעלים/ לצמצם אותה זה הפוך מקבלה שלה. לכן טיפול שלא כולל את שני ההיבטים ביחד לדעתי לא מספיק יעיל.

אצלנו בקשר לגמגום, הילדה מגמגמת עם הטבות והחמרות לתקופה, אבל זה ממש לא מפריע לה או לנו להתנהלות היומיומית ואין לנו צורך "להעלים" את התופעה, מטפלים רק כשהיא רוצה וזה נוח לה. (בדומה למשל לטיפול קוסמטי שבא יחד עם קבלה של מראה הגוף הטבעי)

וזה תהליך שקרה מתוך הטיפול וזה מבחינתי מה שמעיד על הטיפול כמוצלח.

אגב היה גם מפגשים עם האחים להדרכה וליווי גם עבורם, והמטפלת הציעה גם עם סבא וסבתא אם צריך וגם הייתה שיחת הדרכה עם המורה והיועצת. לדעתי זה ממש חלק מהמעטפת של הטיפול שילד מתמודד עם חריגות חברתית זקוק לו על מנת לגדול בסביבה בטוחה.

(התחלנו טיפול בגיל 8 והיא היום בת 11 ובונה מעגלי חברויות מעבר לסביבה הבית ספרית הטבעית)

מציינת גילאים רק כדי לקבל פרספקטיבה אם זה יעזור.

לאוטיזם.

את יודעת אם יש לה את זה?

הבת שלי היתה עושה כל מיני תנועות עם היד ואמרו לנו שזה קשור לאוטיזם שיש לה.

אבל רק תנועות לבד זה כנראה משהו אחר.

כמבוגרת, לפעמים מנופפת בידיים או דופקת את הידיים אחת בשנייה

זה מרגיע ומווסת אותי

זה בא עם קשיים אחרים בויסות חושי

בת כמה הבת שלך? והאם יש קשיים בתחומים אחרים?

זה מפריע לי כי זה מפריע לה. זה מביך אותי ומבייש אותה מול חברים. היום היא פחות מתלוננת על כך אבל היא מאוד רוצה להפסיק. היא בת עשר.

אוטיזם נשלל, זו לא בעיה נוירולגית, גם זה נשלל.

היינו אצל מנחת הורים בגישת נויפלד שלא הכירה את הנושא וזה לא עזר. אמנם ההדרכה עזרה לדברים אחרים אך לא לכך.

אולי מי שלא מכיר לא מבין, זה לא משהו שמבוגרים עושים, זה מאוד ניכר, נראה כמו בעיה כלשהי, ומאוד מביך. כאמור, לילדה זה לא נעים והיא רוצה לטפל בכך. 

לחשוב איך לעזור לה.

אבל לא לגמרי הבנתי - בהודעה הפותחת כתבת שזה נשלט והיא יכולה להפסיק אם מבקשים.

אבל לפי מה שכתבת פה, זה נשמע שזה לא לגמרי נשלט, לא?

לא יודעת איזה איש מקצוע נוסף יכול לעזור עם זה.

ואין לי ניסיון מקצועי או אישי עם מצב כזה.

מה שהייתי חושבת לנסות (אבל אולי כבר ניסו) זה לנסות לחשוב יחד איתה על תנועה חלופית יותר מותאמת או פחות בולטת לסביבה שיכולה להחליף את הנפנופים, וממש לתרגל אותה ולהתאמן עליה, ובזמן אמת לנסות להשתמש בה (ואם היא מתחילה עם הנפנופים אז להזכיר לה להחליף לתנועה שבחרתם), ולקוות שעם הזמן זה יהפוך להרגל שיחליף את ההרגל הנוכחי...

לא יודעת אם זה מתאים ואם זה יעבוד. כאמור, אין לי ניסיון...

בהצלחה!

שהתרגלה וקשה לה להפסיק, לפי איך שאני רואה את זה.

כי כשמבקשים להפסיק זה כאילו מעיר אותה והיא מפסיקה 

אבל תאמיני לי שאני מכירה היטב מה זה חריגות חברתית וטיפולים.

ודווקא מהמקום הזה אני רוצה להגיד לך שכל עוד זה מביך אותך ומבייש אותה, טיפול לא יעזור ואף יחמיר את המצב.

הייתם בהדרכת הורים שלא מכירה את התופעה, צריך טיפול כולל.

טיפול אצל מומחה שמשלב גם את ההיבט הנפשי של קבלה ושחרור מהמבוכה (מצטרפת להמלצה על שיטת CBT)

וגם הדרכת הורים חובה כחלק מהטיפול ואם יש הדרכה לאחים ומורה וסבא וסבתא זה בונוס משמעותי מאוד!

היא בגיל מאוד רגיש של בניית ביטחון עצמי ולכן זה חייב לבוא כחלק מהטיפול.

אל תנסי לטפל בתופעה לבד. זה עלול לפגוע בקשר איתה. אמא תפקידה לקבל את הילד כמו שהוא ולא לנסות לתקן אותו, זה סופר חשוב לביטחון שלה.

בשביל ללמד אותה טכניקות איך למנוע את התנועות עצמן, בשביל זה יש בעלי מקצוע וזה צריך לבוא בשיתוף פעולה שלה.

היא בגיל שהיא מסוגלת לכך אם היא מביעה בעצמה רצון לשנות את זה.

מניסיון של כמה טיפולים, שיתוף פעולה של הילד ממש חשוב להצלחת הטיפול, יחד עם ליווי ותמיכה של חיזוק הביטחון העצמי.

אם את לא יודעת מה התחום שצריך לפנות אליו, יש ארגונים שיכולים לייעץ. האם ריפוי בעיסוק זה הכתובת או מישהו אחר.

כדאי ללכת למומחה בתחום. למרות שזה יקר. אולי תעשי לה ביטוח הכי גבוה של הקופה כדי לקבל החזרים או ביטוח בריאות פרטי.

זה ממש יכול לעשות את ההבדל אם ללכת לטיפול דרך הקופה או אצל מומחה. הגישה כלפי הילדה ובניית ביטחון יכול לשנות את כל התמונה.

בהצלחה!

יכול להיות שאני מחפשת פתרון קצר ולא מהותי.

מה גם שהאמת, עייפתי מטיפולים. השנה הייתי בככ הרבה טיפולים שאני פשוט רוצה קצת בית...

לגבי טיפול בתחום. לא הרבה מכירים בכלל את התופעה. לא מרפאה בעיסוק, לא מדריכת הורים.. לכן שאלתי כאן כדי לקבל הכוונה אם מישהי מכירה. 

מומחה אמר שזה לא טיקים? אני באותה סירה ומנסה גם להבין מה זה ולאיזה איש מקצוע אפשר לפנות .

תודה ובהצלחה 

אם את רוצה, אני יכולה לשאול את מטפלת ה cbt של הבן שלי אם יש לה המלצה על מישהי.

הילדה רוצה, אבל מניסיון כשמתחילים איתה לא בטוח שתהיה מוטיבציה לאורך זמן..

בסוף היא ילדה.. 

הפתרון הטוב ביותר שאני מכירה הוא למצוא תנועה או מגע שיענו על הצורך מצד אחד ויתפסו יותר מקובלים מצד שני.

ממליצה לקרוא על סטימינג ולא להיבהל אם כתוב שזה מקושר לאוטיזם.

היום ידוע שיש מגוון נוירולוגי רחב שהוא לא רק אוטיזם אלא גם למשל הפרעות קשב,  וחלקו משתמש הרבה בסטימינג

לק"י

אבל הכי טוב ללכת לפיזי' של רצפת האגן.

אם את לא רוצה בגלל הבדיקה הפנימית, אז את יכולה בלי זה. אבל הכי מדוייק לדעת מה המצב שלך זה עם בדיקה.

לק"י

הרגישו מן דכדוך.

נראה לי שגם לי זה קרה.

לאכול שוקולד לפני /אחרי

לצפות/לשמוע פודקסט תוך כדי

ולזכור שלכל הדעות את בתקופה של רכבת הרים הורמונלית,גם אם משהו מלחיץ או מפחיד לא בהכרח שהוא כזה...

יש לך אחריות חד משמעית אבל משמים בטוחים שאת ראויה לה

מזל טוב

קוראים לזה "תופעת העצב בהנקה", זה קשור להורמונים של ההנקה.

יש את זה לעוד נשים.

זה לדעתי המעבר הכי גדול

פתאום להתרגל לזה שיש יצור מתוק מתוק שתלוי בך וזקוק לך בצורה כל כך אינטנסיבית.

להבין במה זה כרוך

זה לא קל..

קודם כל חשוב להחזיק בראש כל הזמן שהתקופה הראשונית הזאת ממש זמנית,

הם גדלים והתלות כבר לא כל כך חזקה. זה באמת עובר מהר.

דבר שני חשוב למצוא זמנים שבהם את נותנת ביטוי לחלקים נוספים מעצמך

את לא רק אמא

אימהות זה תפקיד מדהים ומשמעותי בחיים שלנו

והוא עיקרי מאוד

אבל יש בך עוד הרבה רבדים

וחשוב לתת להם ביטוי

צריך קשב פנימי כדי להבין למה את זקוקה כרגע.

תנסי לחשוב מה את אוהבת, מה ישמח אותך, מה עשית לפני התינוק ואת רוצה שוב.

צריך לפעמים יצירתיות אבל אפשר למצוא פתרונות להכל.

ואם יהיה לו קר ואם הוא יבכה ואני לא אבין למה ואיך אני אדע שהוא שבע ועוד ועוד, כל העולם על הכתפיים שלי עכשיו...

למזלי, ידעתי להגיד לעצמי באותם ימים שלא מזמן ראיתי בשבילים עוד אמהות צעירות שילדו לראשונה אבל כמה שבועות עד כמה חודשים לפני, והן נראות שמחות ולא כאילו כל הכובד של כל הבעיות מוריד אותן מתחת לרצפה, וגם אני אתרגל יותר לתינוק שלי, ואדע מה הוא רוצה כי אני אמא שלו, ורק להיות עם מספיק נשימה ועוד רגע אני אהיה באותו מקום כמוהן ותזרח עלינו השמש (באמת לידה ראשונה שלי היתה בסתיו). אז לא להיבהל, הגיוני ונורמלי, וההתחלות קשות, ואתם צריכים להתרגל אחד לשני, אבל אל תדאגי, הוא או היא יפתחו לך את הלב כמו שלא ידעת שאפשר עד עכשיו. ואם זה מתעכב ולא מגיע, לא לשקוע, אלא לפנות לעזרה. לאחות טיפת חלב, לרופא משפחה, לבני משפחה או חברות.

מזל טוב! 

אז יש מושג כזה כפי שכתבו לך.

יש לזה גם הסבר אפשרי- כשאנחנו מניקות, הורמון הפרולקטין שאחראי לייצור החלב עולה. כדי שהוא יעלה, הורמון הדופמין המקביל לו יורד בבת אחת. יש נשים שאצלן הקריסה של הדופמין מובילה לטלטלה הורמונלית ולסערת רגשות, או לתחושת דכדוך/ ריקנות.

אצלי כל פעם אחרי לידה, בתקופת ההנקה הראשונה יש לי תחושת עצבות כזו בדקות הראשונות של ההנקה, אח’’כ זה עובר- גם אח’’כ של אותה הנקה וגם אח’’כ באופן כללי.

אם לא לזה התכוונת אז חיבוק💞. וגם זה ישתפר בעז’’ה.

אם זה מעבר לזה זה עניין אחר ואז שאלה כמה זה צובע הכל, כמה את מצליחה בכל זאת להיות בעשיה וכו..

עשינו קבוצת רכישה וירד המחיר ל150

זה עדיין לא זול אבל יותר זול מהמחיר חנות

טעים מאוד, הילדים אוהבים

הם כבר מורגלים בזה כשהם חולים/נפצעים/דלקות

אגב- מרגע הפתיחה זה טוב ל60 יום... 

וגם קמה יבשה משנצ

בלילה היו לה טיטולים רטובים

כלומר, זה לא מפתיע אותי שלוקח זמן

אם אני רואה אותה רטובה ברור שאני מחליפה!

השאלה אם לקום במיוחד בשביל לקחת לשירותים או לבדוק מה המצב

קוראת גם ל @חרותיק

היה לי את המדריך שלך בפלאפון הקודם ועכשיו לא מצליחה להוריד🙏🏻

אני גמלתי תמיד יום ולילה.

היו כמה לילות שקמו רטובים, כמובן החלפנו הכל אבל ברוגע ובנעימות

תוך שבוע בד"כ כבר כמעט לא היו פספוסים.

אני לא חושבת שכדאי להעיר כי זה מונע מהם ללמוד מה הם מרגישים בדיוק.

היו הולכים לשירותים לפני השינה.

כמובן אם הרחתי הרטבה הלכתי להחליף...

הרבה הצלחה

באמת האסטרטגיה של מה לעשות בלילות לא ברורה לי עד הסוף וזה שונה מאצל הגדול

תכלס מה שאת כותבת נשמע הגיוני

תודה!

תהיה מסוגלת לזה.

כדאי לגשת למרפאת שיניים להתייעץ.

יותר, שלא לומר בטווח מיידי

בכל אופן תנסי שתגרגר מי מלח

ולפעמים באמת צריך אנטיביוטיקה

בעיות.

תבקשי תור עזרה ראשונה.

אצלנו במרפאה של לאומית בי-ם יש 3 פעמים בשבוע שאפשר לבוא בלי תור

לק"י

וגם במשך היום מכניסים.

שווה בירור בקופה

אין סיכון אישפוז

סתם כי זו מחלה לא נעימה 

וכל הילדים שלא חוסנו שתי מנות התבקשו לבוא להתחסן...

אז יש לזה משמעות לעתיד.. 

1. תמיד כותבים פה שצריך בין הכפלה תוך 1.5-2 ימים, אז זה נשמע לי מעולה.

2. נשמע לי תקין לגמרי (לא היה לי, אבל בעיה אמיתית לא היתה נעלמת תוך כמה ימים)

אם זה לא פי 1.5 אחרי יומיים זה לא טוב.

את יותר מזה - זה לא מעיד על בעיה..

2. נשמע נורמלי כתסמין הריון וגם נשמע נורמלי שעבר.. אם זה לא חוזר לא הייתי הולכת להיבדק.