היי גילו לי המטומה בשבוע 15 היו לי דימומים קשים המטומה בגודל 6 סמ ובגלל השבוע הצעיר אין כלכך מה לעשות
היום אני שבוע 18 ההמטומה עדיין קיימת באותו גודל הדימומים כמו סוף מחזור בצבע ככה ויש לפעמים כמו גושים כאלה שיוצאים הייתי אצל הרופא יש דופק והעובר בסדר אבל הכאבים כאבי תופתת שלא פוסקים מישהי עברה את זה ?
הייתה לי המטומה משבוע 5 עד 21.
הייתי במעקב הריון בסיכון.
האם 6 זה השטח או האורך??
אם זה השטח זה לא גדול בכלל.
אם זה האורך, אז תלוי מה השטח עצמו, על פניו זה נחשב לבינוני.
בע"ה תנוחי הרבה, לא להרים כלום, כדאי חודש ממש לא לעשות כלום ובע"ה יתרפא מהר.
דימומים קשים, זה הדם שלך לא של ההריון לכן זה לא מדד לתקינות ההריון (זה משפיע על החולשה שלך)
יש משהו ספציפי שמעניין אותך לשמוע?
הרבה בריאות, ובע"ה הריון קל בידיים מלאות!
העיר....
מחפשת זול ברמת איקאה
פשוט איקאה לא נגיש לנו
1 ב30
2 ב50
אולי יש עוד, זה מה שאני מכירה.
הבאתי את איקאה כדוגמא כי יש להם 125 שקל למטר 45 או 150....
איפה אפשר לראות פרקים של מהפיכה במטבח.
ואם יש עוד המלצות לתוכניות קלילות- שתפו.
חו
לשמירת היריון?
ירד לי בערך חצי מהסכום. ככה זה אמור להיות?
בכל מקרה הרבה פעמים בסוף שנה כשמגישים דיווח למס הכנסה שנתי מקבלים החזר במיוחד על הדמי לידה. מניסיון.
אז יתכן שחלק ממה שחוייב יוחזר
כי שלי ממש לא עונה על הקריטריון הזה...
דורש תיאום מס.
ואז יחזירו לך.
עבדת בכמה עבודות במקביל?
או שאולי הם מחשיבים את הביטוח לאומי כהכנסה נוספת?
שאלתי גם פה. ואני לא מקבלת שכר שמגיע למס הכנסה ברגיל
אשמח לשמוע מה עושים באמת
תיאום מס זה אם יש מס עבודות במקביל לא?
נוספים.
למשל פוטרת מהעבודה, קיבלת מענק פרישה מיוחד (נפוץ בהייטק) ועושים תאום מס כדי שמס הכנסה יאשר למעסיק לחייב את המענק במס מופחת ולא בשיעור המס הרגיל, שיכול להיות מאוד גבוה.
רשות המיסים יכולה לקבוע שיעור מס מופחת על בסיס נימוקים מוצדקים.
אחרי שנת המס מגישים דוח שנתי למס הכנסה, ואז מתבצע חישוב המס הסופי לשני בני הזוג.
אם יש לכם הכנסות ממספר משלמים ואינכם עורכים תיאום מס, על המעסיק או המשלם שאינו העיקרי, לנכות מס מרבי מהכנסתכם. תיאום המס ימנע תשלום מס עודף במהלך שנת המס.
אם את עצמאית את מגישה דוח שנתי? אם כן, תהיה התחשבנות כשתגישי את הדוח ותקבלי את ההחזר (אבל זה יכול לערוך זמן, כי זה רק אחרי תום שנת המס).
בתור שכירה את יכולה להביא למעסיק אישור על דמי לידה שקיבלת ובתלוש הראשון אחרי החל"ד הוא מבצע התקזזות.
בכל מקרה במידה וקיבלת דמי לידה גם כעצמאית, ממליצה להתייעץ עם רואה חשבון/יועץ מס לפני הגשת הדוח השנתי כי יש לנתונים השלכות גם על גובה דמי הלידה.
התקשויות בלתי פוסקות וגם תחושה של עצירות שבאה בגלים.... זה נשמע כמו צירים? לתזמן את זה?
תודה!
ממשיכה לחלוםרק תהיי קשובה כי לחץ יכול לסמן על שלב מתקדם כבר של לידה
מה שנקרא- צירים מדומים..
כך לדעתי..
לק"י
של עצירות או משהו דומה, וילדתי אחרי יום וחצי.
לפעמים זה צירים.
זה סוג צירים שיכול להיות גם חודש שלם.
ככה שזה לא צירים שצריך לתזמן..
לק"י
אבל זה כן יכול להיות סימן שהלידה קרובה.
יש גם נשים שיש להן צירים ממש כל ההריון.
בינתיים הלכתי לישון
והכל יותר רגוע... ההתקשויות האלה ממש מעייפות אותי..
היו 2 ממש כואבים בגב ואז חזר להתקשויות אבל יותר רציניות שאני מרגישה גם למטה קצת ולחץ בסרעפת... השאלה אם לתזמן... את הכואבים תזמנתי אבל היו רק 2
לי היו צירים כל 20 דק הכי לא סדיר
הגעתי בפתיחה 6 ישר ללידה
ולהרגיש את עצמך בכללי
אם את מרגיהש שאת מתחילה להרגיש בבועה.. כבר לא מתפקדת רגיל בין הצירים..קצת מעורפלת
הכאב של הציר כבר לא עובר בקלות יחסית עם נשימות..
התדירות- תכלס לא תריך לתזמן כל הזמן
צריך לקחת 10 דקות בלבד.. אפילו פחות.. אם יש לך ב10 דקות לפחות 3 צירים נגיד
אז יש סיכוי שאת מתקדמת
אולי עדין בהתחלה אבל כן בכיוון
והכל תלוי כמה זמן נסיעה
אם הז 5-10 דקות
תחכי עד שיהיה ממש משמעותי יותר
אם יש הרבה זמן נסיעה תצאי כבר בשלב שברור לך שזה מתחזק ובכיוון
שלא ץהי בלחץ אל תמשכי מדי
נראה מה יהיה היום. כן מרגיש לי שזו איזושהי עליית מדרגה מה שהיה אתמול בלילה...
אז קודם כל- טרם ילדתי...
הקטע שאני מחפשת מאיפה לשאוב אורך רוח...
ההתקשויות הן *כל הזמן* מציקות מטרידות... אני יודעת שזה מקדם את הלידה באמת שכן... אבל בחייאת או שהכל יהיה רגוע ואהנה מהזמן עד הלידה או שכבר אלד...
והיום הלכתי להיבדק אחרי שהיתה עליית מדרגה אחהצ... ובאמת שהייתי בטוחה שזה יהיה במצב מתקדם (זו לידה חוזרת... לא ראשונה)
ובמוניטור רק ראו צירים לא סדירים. ואין שום כלום בפתיחה וכו'... (משהו מזערי)
ואני יודעת שזה לא באמת מה שאומר אם הלידה מתקרבת או לא.. אבל אני שוב חוזרת הביתה להתקשויות האינסופיות וכאילו למה אני מחכה??
ובינתיים סתם לא כיף לי...
תודה על הפריקה.... אשמח לחיזוקים ושיתופים....
חודש תשיעי נחווה אצלי כהכי קשה נפשית
בגלל חוסר הוודאות, המיחושים, ועוד ועוד
אין הרבה מה לעשות חוץ מלחכות. אפשר לנסות יחסים אולי זה יעזור, אבל בגדול - לשחרר ולחכות
לדעת שזה יקרה בזמן המדויק והנכון ביותר
שהקב"ה מוביל את תהליך הלידה באופן הטוב ביותר עבור התינוק שלך
הסוף הוא הכי קשה..
היו לי כל חודש תשיעי ועשירי וחשבתי שאני מתחרפנת. (ילדתי בשבוע 42)
הרופאה המליצה לקחת אקמול והרגיעה אותי שאם זה צירים אמיתיים זה לא יעזור... זה ממש עזר לי. אולי רק מבחינה פסיכולוגית אבל תכלס זה ממש עזר לי לשרוד
עוד דברים שעזרו לי:
הרבה שתיה ומנוחה
אמבטיות
כל מיני תרגילים של ספינינג בייבי ויוגה להריון - עשיתי אפילו כמה דקות כשהיה לי סבלנות והרגשתי שזה ממש קל.
הרבה כוח! את כבר ממש בישורת האחרונה!
אני הייתי ככה שבועיים
ושרדתי עם אקמול מידי פעם..
אני חושבת שזה לא שהאקמול מרגיע את הכאב
אלא הוא מרפה שרירים
ואז אם זה לא אמיתי את נרגעת וישנה והצירים עוברים
נשמע הגיוני
לי עזר גם כשלא ישנתי, במהלך היום
שהעובר התמקם במקום שלוחץ ממש על השלפוחית..
שימי לב אם זה גלים או יותר קבוע..
מרגישה שאנחנו יותר מדי זמינים אחד לשניה
אין לחץ לקיים יחסים
אין בקושי חיזור ומגע מהצד שלו
מבחינה זוגית אנחנו בסבבה ממש סך הכל
מתלבטת אם להחליף א.מניעה להתקן לא הורמונלי/דיאפרגמה
חוששת מאד ממציאות של מקווה כל חודש
אסורים חצי מהזמן
לתקופה ארוכה...
אשמח לשמוע מכן כיווני חשיבה
לקחת גלולות ולחבר חפיסות.
ואז לא מותרים כל הזמן, אבל גם לא אסורים חצי מהזמן.
ואת יכולה לשלוט בכמה זמן למשוך עם הגלולות, ומתי לעשות הפסקה.
אסורים חצי מהזמן לתקופה ארוכה??
זה פשוט להכנס לשגרה של כל שבועיים בערך אסור/מותר
יש לזה את החיסרון של הבאסה מקבלת מחזור
אבל יחד עם זה מתעצם הרצון להיות שוב ביחד
אני הפסקתי מניעה הורמונלית אחרי הרבה זמן שהיינו מותרים לתקופות ארוכות. וגילינו עולם אחר....
במיוחד שאין השפעות הורמונליות.
לדעתי שווה את הניסיון.
הרוטינה שוחקת
מאמינה שאם צריך את הריחוק כדי להתקרב זה אומר שמשהו חסר. לא חושבת שבשביל זה ניתנה תורה.
ממה שאני מכירה (מעצמי ומהסביבה) כשהכל תקין החלום של כל זוג זה לא להיות אסורים בכלל אף פעם...
דיברתם על זה? מה הוא חושב?
זאת סוג של תלות. שלפעמים היא לא בריאה
וחוץ מזה בזוגיות תמיד יש משהו חסר כי תמיד יש לאן להתקדם..
משהו מאוד בסיסי וידוע..
זה שמשהו מוכר לא אוטומטית הופך אותו לנכון. אני לא אומרת שכאן זה לא נכון, אלא רק שצריך לבדוק טוב יותר...
למשל האם זוגות דתיים שבהם האישה כבר לא מקבלת מחזור שמחים יותר או שמחים פחות בזה שכבר אין תקופות ריחוק?
כנ"ל זוגות בהיריון...
מבינה מה אני אומרת?
וגם אני בתוכם
מאוד שמחה לתקופות טהרה ארוכות.
זה נוח בעיקר ולא מסרבל.
לא צריך הפסק לא צריך שבעה נקיים מקווה וכו' וכל הטררם
וגם הקרבה היא משמחת חשובה ומקרבת.
אבל לי אישית אחרי תקופה זה הרגיש קצת מאוס.
כבר לא הרגשנו התלהבות כמו זוג צעיר ואנחנו הרבה זמן אחרי....
ורק אחרי שהפסקתי מניעה הורמונלית קלטתי שזה בגלל זה.
התקופות האלו לא נבראו סתם הן מקבילות בידיוק למחזוריות האישה. מושפעות ומשפיעות וחשובות.
ממש לא מלכתחילה
ובאופן טבעי אישה מותרת רוב תקופת הפיריון שלה
לא חושבת שחייבים להרגיש שזה חסר שאין תקופות ריחוק.
וזה בהחלט אמור להיות חלק מהחיים שיש גם תקופות ארוכות של טהרה (גם בלי אמצעי מניעה זה אמוכ להיות חלק מטבעיות החיים - בהריון, בהנקה - גם אם היום לא לכולן זו תקופה נקיה, וגם שמפסיק המחזור בגיל המעבר).
ובכלל כל המציאות של הריחוק היא לא מציאות אידאלית, אלא נוצרה בעקבות החטא הקדמוני (ןבעקבות הגלות תקופת הריחוק גם התארכה ליותר מה'דרישה' המקורית).
אבל מצד שני, במציאות שלנו היום, שהאישה נבראה להיות מחזורית, יש זוגות שהמעגליות הזו של התרחקות והתקרבות מוסיפה להם. ולא חושבת שאם זה חסר זה אומר שמשהו לא בריא בקשר.
ואני אגיד עוד משהו - בעיני כשלומדים על המחזוריות בצורה יותר מעמיקה, תוך הבנה של מה שבאמת עובר עלינו גם מבחינה אישית וגם מבחינה זוגית, אז דווקא התקופה שהאישה כן מחזורית יכולה להיות תקופה מאוד מצמיחה ומגדלת (אישית וזוגית). ויש נשים שבהחלט בוחרות אמצעי מניעה לא הורמונליים דווקא כדי לא לפגוע במנגנון הטבעי המחזורי שלהן, כי הן מחוברות אליו ורואות את היתרונות שלו.
ואולי בעצם אפשר גם לומר שמי שחווה את התקופות של ההרחקות (או בכלל תקופות מחזוריות) כתקופות של סיוט שהיא רק רוצה להימנע ממנו - גם זה עשוי להעיד על משהו שחסר שאפשר לבחור ללמוד איך לעבור את זה אחרת.
(זה כמובן לא גורף. ואני לא חושבת שיש בחירה אחת נכונה. וגם לגבי השאלה של הפותחת - אני ממש לא אומרת שהפתרון הוא בהכרח לעבור לאמצעי מניעה לא הורמונלי. אבל גם לא מסכימה עם זה שזה שהמחזוריות חסרה מעיד בהכרח על משהו חסר בקשר).
היא מציאות לא טבעית בעליל. אני כל כל עצובה כל פעם שאני רואה סדנאות שמקדשות את הריחוק.
בעיני זה עומק הגלות הכי נוראית, שמה שאמור להיות עונש נהיה לפרס. (בדיוק כמו לקדש את עול הפרנסה ולשכוח שבזעת אפיך תאכל לחם זו קללה וההשתדלות היא עונש, לא פרס)
באופן טבעי לאורך כל ההיסטוריה נשים היו ברוב רובה של תקופת הפיריון שלהן מותרות כמו שכתבת בעצמך (הריון/הנקה) השיבוש של מניעה הוא שיבוש לכל דבר ועניין. וצמיחה וגדילה לא צריכים להיות קשורים למחזוריות הנשית וריחוק מהבעל, יותר נכון הם לא אמורים להיות קשורים לזה. אחרי שיש ריחוק, אפשר לנסות להשתמש בו כדי להתקדם ולצמוח אבל מלכתחילה צריך לשאוף לקרבה ושמחה קבועה.
זה כמו שתגידי שחייבים לריב ולצעוק לפעמים על הילדים כדי להרגיש קרובים אחר כך. לא. במערכות יחסים תקינות אנחנו שואפים לריגוש ולהתחדשות באופן חיובי. לא צריך את הדרמה.
זו התפיסה האישית שלי, אולי בגלל שלא התחתנתי צעירה וראיתי בחיי הרבה זוגות שקידשו את הריחוק והמריבות במקום לשאוף לתקשורת ולהרמוניה תמידית וראיתי לאן הם הגיעו. גם אם לא תמיד מצליחים, השאיפה בעיני היא להגיע למצב שאין בכלל מריבות ואין בכלל ריחוק רגשי. השימוש באמצעים חיצוניים כדי לעורר את הגעגוע ממש עצוב בעיני. זה כאילו שמישהי הייתה באה ואומרת לי שהיא רוצה לנסוע ככה לכמה ימים כדי שבעלה יתגעגע אליה, הייתי ישר שואלת אותה- מה קרה? ממה את בורחת?
ולפותחת- אני מזהה כאב ואולי גם תחושת פגיעה מצידך (לא הזכרת מה התקופה הארוכה עושה לך, נשמע שאת כן רוצה וההימנעות היא מצידו) המלצה חמה- שבו לשיחה ארוכה, דברו על זה . אם תגיעו למסקנה המשותפת שמחזור זה הפיתרון אז זה הדבר הנכון בשבילכם, אבל לגמרי לא הייתי מחליטה דבר כזה לבד.
קודם כל, ריחוק לא שווה למריבות.
אצלנו אני הרגשתי שתקופת ההרחקות לימדה אותנו לבנות רובד אחר בקשר, ויכולת להתקרב גם בלי מגע, שמאפשר עומק אחר של שיחה שלא תמיד מגיעים אליו כשהמגע הוא חלק מהשיח.
חוץ מזה, ממש לא ניסיתי לטעון שה'עונש' הוא בעצם פרס.
גם אני כתבתי שהמציאות של ההרחקות זה חלק מההשלכות של המציאות שלנו לאחר החטא וגם של הגלות.
אני לא מנסה לצייר את ההרחקות כמציאות אידאלית. בגאולה השלמה תהיה לנו מציאות אחרת, של קרבה תמידית. ושם אנחנו שואפים.
אבל כל עוד אנחנו לא שם, אז יש לנו דרך לעשות כדי להגיע לשם.
והדרך הזו עוברת גם דרך מציאות של גלות, לאומית וזוגית.
כי זה המסלול שאנחנו צריכים לעבור.
והוא חלק מהתיקון.
וכשזה מה שאנחנו צריכים לעבור, אז זה לא רע, גם אם זה לא אידאל.
ואפשר לעבור את זה דרך סבל וניסיון לברוח מההתמודדות הזו.
או אפשר לנסות להבין מה הקב"ה אומר לנו דרך המציאות הזו שהוא נתן לנו. ללמוד את הדרך שהוא רוצה להעביר אותנו דרכה, ואיך היא יכולה לעזור לנו לעבור מסלול של תיקון בכל חודש מחדש.
גם לפני שעשיתי את הקורס של ליאון קנדיל (שהזכרתי פה בעבר שעשיתי, ואני מניחה שמה שכתבת מתייחס גם אליו) קראתי על זה בספר של הרב ראובן ששון, שמתייחס יותר לתהליך טהרה בהקבלה לתהליך הגאולה של עמ"י. ולי זה היה מאוד מרגש ומעצים להבין את העומק של התהליך שאנחנו עוברות בכל חודש.
ואחר כך בקורס של ליאון למדתי בצורה עוד יותר מעמיקה איך זה גם קשור לתהליך אישי שכל אישה עוברת, יחד עם השינויים ההורמונליים והנפשיים שהמחזור החודשי מעביר אותנו, ומתוך הבנה של רבדים ופנים שונים בקשר הזוגי שמתבטאים באופנים שונים לאורך החודש.
לי זה היה ממש מאיר עיניים, וגם לחברות שלי מהקורס, במחזור שלי ובמחזורים נוספים.
לא באתי לפרסם את הקורס פה (גם לא שמה קישור כי זו באמת לא המטרה של מה שכתבתי. אבל כן מציינת שמי שזה מעניין אותה מוזמנת לפנות בפרטי, אחרי פסח יפתח מחזור נוסף של הקורס). אבל אם כבר הזכרת קורסים בנושא, אז רציתי להבהיר שזה באמת לא להפוך את המציאות של ה'עונש' ל'פרס', אלא כמו שהסברתי - ללמוד איך המציאות הזו היא דרך שאנחנו עוברים אל התיקון.
את לא חייבת להתחבר לזה.
לכל אחת יש דברים אחרים שמדברים אליה, ודרך אחרת ודגשים אחרים בעבודת ה' שלה.
אבל אני מרגישה שההתגדות שלך נובעת מהבנה לא נכונה של הדברים שכתבתי, ולכן היה לי חשוב להבהיר את הדברים.
יכול גם להיות שבאמת הקושי של הפותחת מעיד על משהו עמוק יותר שמצריך בירור והתייחסות.
והשאלות שלך אליה הן לגמרי במקום בעיני.
ואני לגמרי מסכימה שההחלטה בנושא (לגבי שינוי אמצעי מניעה) צריכה להיות זוגית. ולאחר בירור מקדים בשיחה משותפת.
יש עוד הלכות טומאה שלא נוהגת כיום
וגם הגמרא מביאה כל מיני אמצעים שנשים היו משתמשות בהן למניעה
גם לא כל הנשים היו נקלטות מיד הרי..
אני חושבת שלחזור אחורה במחשבה שנשים היו רוב הזמן טהורות זה לא בהכרח נכון.
וגם, קרבה לא מחייבת רק קרבה פיזית. יש מציאות של קרבה גם בימי הנידה, אבל אחרת, וזה בהחלט יכול לבנות את הקשר ולא לעוות אותו.
אני באופן אישי מונעת באמצעי לא הורמונלי כבר 4 שנים כמעט. לא יכולה להגיד שתקופות ההרחקות גרעו מהקשר שלנו.
זה מאלץ את הזוג לתקשר בדרכים שהן לא מגע ואולי להתמודד עם חסמים בעניין ובעיות תקשורת, אבל זה לא בהכרח דבר גרוע בעיניי. מבחינתי אפילו להיפך.
שאיסור וחסר יוצרים ריגוש וכמיהה
בכל תחום
וגם במגע ויחסים
השאלה אם אפשר ליצור געגוע גם בלי להחליף מניעה.
והשאלה אם המניעה מונעת ביוץ.
כלומר זה לא רק פקטור של אסורים/ מותרים
אלא כשיש ביוץ אז יש גלים, וכשאין אז הכל סטטי.
לדעתי שאלה חשובה היא אם ללא מניעה הורמונלית יש סנכרון בין הטבילה לביוץ.
כי אם אין סנכרון (ביוץ קודם לטבילה) לא רק שזה לא מועיל, זה משגע.
באופן אישי אני כמעט שנה עם התקן הורמונלי ולא מרגישה בכלל שנהיה מובן מאליו.
שנינו עמוסים עם החיים וזה ממש מקל שכשנפגשים ופנויים נפשית אז גם מותרים ולא צריך לשקלל עוד פקטור חיצוני.
למשל חגגנו אירוע ולא היה צריך לחשב את נהיה מותרים או אסורים, אחרי הרבה מקרים שהיינו אסורים בזמנים מבאסים (כולל חופשה בחול)
חצי מהחיים זה חצי ממה שקורה בחיים שאסורים, זה יותר פשוט ככה.
זה גם תלוי לעוד כמה זמן את רוצה למנוע כדי לענות על השאלה אם כדאי להחליף
באיזה אמצעי מניעה את משתמשת?
שנים אני מנסה למצוא אמצעי שיגרום לנו להיות מותרים להרבה זמן… (לנו אישית זה יותר יתאים)
כתבתי פה לפני שבוע וחצי שאני 5 חודשים אחרי לידה בלי אמצעי מניעה ומניקה. איחר לי המחזור בשבוע, עשיתי בדיקת הריון ביתית ויצא שלילי.
אז ביום ראשון שעבר התחיל לי דימום וחשבתי שקיבלתי מחזור ונגמר הסיפור.. אבל המחזור המשיך לי והמשיך לי ומאתמול הוא פתאום התחיל להתגבר בדם טרי ממש ממש שפשוט נוזל לי עם התכווצויות (מזכיר כמו את היום השני של המחזור בכמות ובכאבים) ואני כבר 7 ימים עם דימום!
עשיתי עכשיו בדיקת הריון ויצא פס אומנם חלש, אבל רואים אותו.
אני כבר לא יודעת מה לחשוב
אמהלההכי טוב להתקשר עכשיו להתייעץ עם מוקד נשים של הקופה
כדאי ממש ללכת להבדק
תודה על התגובות
בטא יצאה שלילית והאולטרסאונד היה תקין..
אמרו שאולי היה התחלת הריון ונפל ואולי זה שיבושים הורמונליים בגלל ההנקה המלאה.
יש לי הקלה שב"ה הכל בסדר(פחדתי מחוץ רחמי וכו')
יצא לי עכשיו בניגוב חוטים לבנים כאלו, זה תקין?
כבר לילה שני לא ישן בכלל, ממש באי שקט, סובל גם עם נורופן
כמה זמן זה אמור לקחת?
מה עושים?
יש משחות מאלחשות גם
ומשפשף בעדינות את החניכיים
זה עובד פלאים (גם אצלי כשהיה כאבים גרגרתי ערק וזה הציל אותי)
משחה ייחודית לכאבי שיניים, אבל שמעתי עליה דעות סותרות.
שמעתי שיש גם משחה טבעית שעושה אותה פעולה. אולי מישהי כאן תדע את שמה. ויש גם טיפות הומופתיות
מה בין ערק לקצת יין ששמים לתינוק על המוצץ?
למה עדיף משחה שלכי תדעי מה הכניסו פנימה?
(לא שאני יודעת מה יותר עוזר לשיניים, סתם יצאתי להגנת הערק 😃)
לק"י
ובברית של הקטן היה מיץ ענבים.
אז גם על ערק הייתי מוותרת.
ונראה לי בערק יש אחוז אלכוהול גבוה יותר
ערק זה בערך 40%
יין בערך 14%
לא יודעת כבר מה עובר על הגוף שלי.. 9 חודשים אחרי לידה, בחודשיים האחרונים מניקה בערך רק 3 פעמים במהלך היום הנקות קצרות ומשלבת אוכל (אוכלת מלא בלי עין הרע) ומהערב עד הבוקר מטרנה..
לפני 3 שבועות הפרשות כתומות כאלה וכאבי מחזור חזקים לכמה ימים ואחכ נעלם., אחרי שבוע שוב כתם בניגוב ומאז שבועיים ולא קורה כלום... בדיקות הריון של בשעה טובה שליליות לחלוטין ואני כבר משוגעת🙃
אחרי הלידות הקודמות בשלב הזה הייתי כבר עם מחזור/ הריון..
...
מחזור ראשון אחרי לידה (שנה אחרי), עם התקן לא הורמונאלי. הצלחתי לעשות הפסק יחסית בקלות (המחזור התחיל ככתמים של כמה ימים, מהנסיון שלי בגלל ההתקן ואחריו עוד 6 ימים)..
טבילה היתה אמורה להיות היום - בדיקה בבוקר עם מלא דם 😭😭 בוודאות זה לא מפצע. ואנחנו שבת בבית בגלל הטבילה, אז אין אפילו אנשים אחרים שיסיחו את הדעת (חוץ מהילדים...)
אני מנסה לנתק את הרגש ולהיות רובוט.
בלידות הקודמת כשהיה התקן לא היו דימומים לא צפויים, וגם המחזור היה סדיר מיד אחרי שחזר.. אז מה זה הדם הזה פתאום?
ובכלל תכננתי לקחת פרימולוט לפני המחזור הבא כדי להיות מותרים בפסח, ועכשיו אני ממש מבולבלת.
ובאלי להוציא את ההתקן, כי מן הסתם בגללו כל הבלאגן. אבל לא רלוונטי הריון בשנה וחצי הבאות...
אוף😭😭
את צודקת ממש.
אנסה לחשוב ולהפנים את זה.
תודה על הטיפים!
אפשר בפרטי
אמיר דנה
ציפי ריין
משה ברלינר
היה לה מקום)
מה הכי נצרך לדעתכן?
חברה שלי ילדה ב"ה, כרגע מתארחת אצל אמה בירושלים ברמת דניה.
אני מתלבטת אם לשלוח לה גיפט קארד או להזמין משהו לבית הוריה.. אני לא מכירה עסקים מקומיים שם, אולי אתן תכירו.. חשבתי על משלוח של אוכל- אבל אמא שלה דואגת לזה ;) חשגתי על מסאז' אבל כאמור אני לא מהאזור אז לא מכירה המלצות..בקיצור אשמח לעזרה בחשיבה על מתנה יפה שבאמת תהיה שימושית.. תודה!!
יש לי המלצה למדקר סיני (גבר) ממש קרוב לרמת דניה, וגם במחיר ממש סביר (200-250 לשעה). בטוח אפשר למצוא אישה שעושה דיקור.
עוצמת הרכות יכולה לנסות לברר לך עם מישהי שאני מכירה המלצה למטפלת 
. זה יותר יקר…
זה סתם הצעות בגלל שאמרת מסאג׳…
גם שיאצו אולי יכול להתאים.
למרות שתכלס, אם להיות פרקטיים - לדעתי הכי יעזור אם איכשהו תעשי לה גיפטקארד לבייביסיטר/עוזרת בית במקום שהיא גרה בו (בשביל מתי שהיא תחזור הביתה)
טיפולים למיניהם- רק בתיאום איתה, אם היא אוהבת ומה בדיוק.
בשד בהריון שבוע 9 הגיוני?
עשיתי אולטראסאונד וראו שיש לי ציסטה
אבל כואב לי גם בצד השני
יש לי חרדות ואני לא יודעת איך לטפל בזה
אני לא רוצה דרך קופת חולים ואני משתגעת, כל היום שלי סביב הנושא שאני חרדה ממנו , זה משו ספציפי, לא חרדה כללית
עצוב לי, קשה לי, ואני לא מצליחה להכיל את זה
למי שהוא יש רעיון לטיפול החרדות באזור ירושלים בית שמש והסביבה
אני לא יודעת מה הסיבה שאת לא רוצה דרך קופת חולים, אבל יש מרפאת cbt בהדסה עין כרם שאפשר לקבל שם טיפול עד חצי שנה, בחינם עם טופס 17 מהקופה.
אם לא, אפשרי לחפש מטפלת פרטית באופן עצמאי.
בגדול יש את עטרת רוזנפלד בבית שמש אבל לדעתי היא מלאה לגמרי. מוזמנת להתייעץ עם נשים שאת מכירה או לפתוח את האתר של איט״ה ולחפש שם מטפלת באיזורים הנ״ל. קחי בחשבון שהמחירים יקרים (אני אהיה מופתעת אם באיזורים הנ״ל תמצאי בפחות מ350 למפגש, אבל ב400 למשל - לגמרי אפשרי למצוא)
הטיפול עצמו הוא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שזה אומר פחות חפירות על מה את מרגישה, ויותר מציאת דרכים פרקטיות להתמודדות, לפעמים גם תוך התעמתות מוכוונת עם הדברים מעוררי החרדה. בכל מקרה יש מלא הסברים על cbt באינטרנט, אבל לחרדה זה נחשב טיפול ממש טוב.
לחרדה
מניסיון
חיבוק לך
הקטן לא מרגיש טוב ולא ינק כמו שצריך
ונהיה לי גוש של גודש בחלק של העטרה, מתחת לפטמה.
שאבתי וניסיתי לעסות את המקום עם האצבעות ואין שיפור.
יש לכן רעיונות איך להוריד כדי למנוע דלקת? זה כבר כואב ממש
אנסה בבית יותר מאוחר
ויידים ישרות מחזיקות את הכיור ולנענע את החזה בעדינות, עם חולצה בלי משהו מתחת..
מנקז את החלב לכיוון היציאה...
בינתיים עשיתי מקלחת חמה ועיסויים תוך כדי
עדיין מרגישה גוש קטן שם
נראה מה יהיה עד הבוקר..
אם שאבת ועיסית, יכול להיות שעדיין כואב ולאט לאט משתחרר, אצלי לפחות ההקלה לא הייתה מידית בכלל, משהו כמו 12 שעות עד שהכאב עבר.
הוא אנטי דלקתי וזה עוזר
עשיתי חלק מהעצות שנתתן
לקח זמן להצליח לשחרר..היה שם גוש ממש תקוע
אבל עבר ב"ה
מניחה שאם לא הייתי מטפלת בזה בזמן היה נהיה לי דלקת
תודה לכן!! ❤️❤️
אני בתחילת הריון ומרגישה שאין לי כח לזה,
אנחנו עוברים באותו מקום שאנחנו גרים עוד שבוע וחצי ויש לנו עוד הרבה לארוז, בעלי מגיע רק בערבים ואני מרגישה שאין לי כח לארוז, יש לכן רעיונות איך לעשות את זה בצורה יעילה אבל לא לחוצה?
הכי רגוע - לעשות את זה באמצעות חברת אריזה שמשלמים לה המון כסף וחוסת את כאב הראש
אישית לא השתמשתי בשירות הזה, אבל מה שכן - לארוז לפי קטגוריות דומות בתוך הארגזים ותתחילי ממה שהכי פחות שימושי. ורצוי אפילו לפי חדרים.
תכיני את הארגזים מראש שיהיו עומדים, ופשוט תתחילי למלא אותם
ואם בעלך יותר פנוי בשישי/ מוצש - תני לו לעשית. זה באמת לא הגיוני לעשות את זה לבד
שיהיה בהצלחה!
ולפותחת- טיפים:
להתחיל מהדברים שפחות משתמשים ולהתקדם לדברים השימושיים יותר.
להחליט מראש בבית החדש מה המיקומים (חדר ילדים, חדר הורים..)
ולהחליט על צבע לכל חדר. על גבי הארגז, גם לרשום מה יש בפנים וגם להדביק מדבקה לפי הצבע.
ואז בהובלה הם ישר מכניסים לחדר הנכון.
כמה שפחות לעשות ארגזים של מישמש- בלאגן
להיעזר באנשים- בני נוער, זו אחלה עבודה בשבילם ויש עכשיו חופש (או בילדים הגדולים.. למי שיש..)
בהצלחה ממש!!
בגדים, מצעים, קצת כלי אוכל וכדו
מוריד לחץ בפריקת הארגזים.
כדאי לנסות להשיג כל עזרה שאת יכולה,
דבר שני להתחיל לארוז את הדברים הכי פחות שימושיים ולהתקדם להכי שימושי,
לימים של המעבר עצמו כדאי להכין מזוודה עם הבגדים והדברים שאתם צריכים.
ככה לא תחפשו הכל בתוך הארגזים
אנחנו התחלנו 3 שבועות לפני
וארזנו עד הרגע האחרון
ולא עברנו לאותו אזור
הקצבתי לעצמי שכל יום 10 ארגזים לפחות...
או לארוז פינה מסויימת בבית
כמו: משחקים
בגדי ילדים
ציוד שלא הכרחי קודם
זה שקים מבד עבה...
ואז את כל מה שמבד לארוז בשקיות זבל עם מסקנטייפ נייר כזה שאפשר לרשום עליו בארטליין מה יש בפנים, ואז בכל באלה אפשר לשים כמה שקיות זבל כאלה..
שמתי שם בגדים של כולנו, מעילים, שמיכות, כריות, מגבות,מצעים וכולי... ממש מקל...
מצטרפת להמלצה לארוז בסוף ובנפרד את הדברים שמשתמשים עד הרגע האחרון בדירה הקודמת ותצטרכו מיד בהתחלה בדירה החדשה
עוד משהו כדי לגייס את הילדים וגם לתת להם אפשרות לעבד את המעבר ולהתרגש ממנו- לחשוב על חידוש מיוחד שיהיה להם בבית החדש וגם ללכת לקנות איתם פיצ'יםקס קטנים לשדרוג הבית החדש, אפילו כמה דברים קטנים יוצאים התרגשות וציפייה.
ובבית שאתם עוברים אליו לשים דפים על הדלתות עם המספרים...
נגיד חדר 1 מטבח- כל הארגזים עם המספר 1 למטבח וכד'
חדר 2 חדר ילדים וכן הלאה..
ואז כשהארגזים מגיעים יודעים איפה למקם כל ארגז ואז את פותחת מה שנחוץ לך באותו הזמן
או לפחות לדעת למה לצפות.
זו פעם ראשונה שלי עם ההתקן הזה, והוא לגמרי ברירת המחדל שלי, כי לא יכולה אסטרוגן והתקן לא הורמונלי עשה לי בעיות איומות (דימום כבד מאוד, אנמיה וקשיי טהרה). לחוצה ממש.
יש לי תור לרופא לעוד כמה ימים. התור הכי קרוב שמצאתי. רופא לא מוכר. מקווה שיהיה סביר.
אני גם עם ההתקן הזה פעם ראשונה
עשה לי המון דימומים בהתחלה
ודווקא ככל שעבר הזמן הלכו ופחתו
ואין לי כלום ב"ה
אבל תוהה באמת מה יקרה כאשר אפסיק להניק....
אולי בגלל שהפסקת להניק אז את שוב צריכה כמו הסתגלות חדשה.
אמהלהלדעתי זה ממש לא אומר שמירנה לא מתאים לך.
כי אם עד הפסקת ההנקה היה הכל בסדר זה אומר שעברת את תקופת ההסתגלות וזה נהדר.
מאד הגיוני שהפסקת ההנקה גרמה לחוסר איזון הורמונאלי
ויכול להיות שיקח עוד קצת זמן עד שהעניינים התאזנו חזרה.
והמירנה רק יכול לעזור לזה להסתדר.
כך בכ"א הסביר לי הרופא שטען שזה מה שכדאי לי לעשות בגלל הדימומים הבין ווסתיים שלי
טבלתי
ביקשתי מהבלנית להסתובב לא להסתכל
ואז כזה שיצאתי היא דיברה על זה ואמרתי לה יותר נעים שלא מסתכלים.
ממש מקווה שהיא לא נפגעה וואי
היא גם לא צעירה וזה אולי לא לכבד לא יודעת
אני לא יודעת איך להגיד דברים אוףףףףף.
רק שהיא לא נפגעה
ממש קשה לי שהתנהגתי ככה וחלילה היא נפגעה
למרות שזה גם לא יפה להסתכל. וגם שעליתי הרגשתי שהיא מרימה את המגבת כדי לא להסתכל ועדיין לא לגמרי במאה אחוז כיבדה את רגשותי בנקודה הזאת.
באלי ללכת לטבול בכיף בלי כל הרגשות האלה של חוסר פרטיות
מבאס
את ביקשת בקשה סופר מוצדקת והגיונית ונשמע שגם בצורה מכבדת, אז הכל טוב
תשחררי את הרגשות אשם
וואי ומזדהה ממש עם המשפט בסוף, פעם אחת בלבד יצא לי לטבול עם בלנית שבאמת כיבדה את הפרטיות והסתובבה ממש באופן מוחלט
כל השאר או שהסתכלו או שהסתובבו בערך, ואיכשהו תמיד אני רוצה להגיד משהו ותמיד לא מצליחה וזה לגמרי מבאס
זה הכי הגיוני שתבקשי שהיא תסתובב
התפקיד שלה זה לראות שלא נשארו שערות בחוץ מעבר לזה היא לא צריכה לראות אותך ערומה
זה הכי לגיטימי וצנוע לבקש פרטיות
אישה שבמצב הזה מבקשת ומתעקשת על מה שהיא רוצה אני מורידה לה את הכובע...
המון נשים שלא נעים להן לא מעזות לבקש .
מעבר לזה הרבה פעמים ראיתי בלניות שהרגש הקהה אותן וחבל זה ממש לא צריך להיות כך בלנית צריכה לדעת לתת פרטיות לטובלות התפקיד היחיד שמוזכר בהלכה לבלנית הוא לראות שכל הגוף והשיער בתוך המים.
השאר זה תוספות שאת יכולה להתנגד להם
ואם היא נפגעה זה ממש שלה.
וניסתי אתמול וכאמור לא הייתי שלמה עם עצמי
אולי פעם הבאה אני יעשה את זה בדרך אחרת או אלך למקווה אחר
תודה על התגובה
אולי תכתבי פה איזור מגורים (את גם ככב אנונימית ;))
ואם מישהי מכירה מקווה כזה באזורך היא תגיד לך?
טוב מאוד שעשית ככה
המחשבות על האם היא נפגעה לא רלוונטיות וגם אין סיבה שהיא תיעלב, לגיטימי שלא תרצי שהיא תראה אותך ערומה שלא לצורך
למה למרות? אם זה חרדי הם צריכות להסתכל?
אני מנסה להבין את הקטע שהן מסתכלות, בעצם כדי לראות את הגוף עצמו שאין חציצה או משהו?
הסתכלו עלי!!!!!
הן תמיד מסתובבות כשאני נכנסת/יוצאת.
ולהפך
טבלתי פעם במקווה בעיר חילונית, הייתי אולי הדתיה היחידה שטבלה שם
ודווקא שם הבלנית בקשה לבדוק.
למיטב ידיעתי, גם במקומות שפעם כן נהגו כך,
באה הקורונה ושינתה את הכללים
ומאז הבינו שזה פשוט מיותר ולא נכון!
זה שכונה חרדית
אני אלך למקום אחר
כל הכבוד שבקשת. ככה צריך!!!אמהלהולא פתאום יגידו משהו
ובמקומות חרדיים ממה שחוויתי לעומת מקומות דתיים-חילוניים, זה מה שמקובל. ובמקומות הדתיים יש יותר מודעות ויותר מקובל אפילו שלכתחילה הבלנית מחכה תמיד מחוץ לחדר של הבור עד שאת אומרת לה שהיא יכולה להיכנס .
חיבוק ענק, אני מאוד מבינה אותך
כל פעם מרגישה כמה שזה אבסורד וכמה שזה גורם לבנות לרצות לטבול לבד בלי בלנית
וכמה שאפשר בקלות כל כך לגרום לסיטואציה להיות קצת פחות קשה
* כתבתי חרדים בכלליות אבל לא מתכוונת לשכונות מאוד חרדיות אלא לייט
אני לא מצליחה להבין את ההגיון בסיפור
נתקלתי בבלניות שהסתכלו ונגעו בי בלי רשותי
ועד היום נשואה קרוב ל20 שנה יש לי תסביך סביב הטבילה.
הקב"ה בעצמו אומר "וספרה לה" האישה נאמנת להעיד בעניין הזה על עצמה והאחריות עליה,יש מספיק מודעות סביב חציצות במקווה ,יש מספיק מראות שם.למה צריך שהבלנית תהיה חלק מזה בצורה פולשנית?
ההלכה אומרת שצריך משהי שתראה את מה שאני לא יכולה לראות,זאת אומרת שהטבילה כמו שצריך,
שהראש נכנס ושיער נכנס למים וזהו.
החציצות לא קשורות לזה.
הסתכלות על אישה כשהיא יורדת למים לא קשורה לזה,
וגם לא לבטיחות ושום כלום.
זה יכול להעשות בצורה מאד מכובדת,לא הבנתי למה אין לזה מודעות בציבור החרדי כשזה צריך להיות מובן מאליו.
יצא לי פריקה רצינית...
אבל זה באמת קשה לי
ולא חופרות בכלל.
לא יודעת איך זה באזורים חרדיים הארד קור, אבל יש גם כאלה
במקום חרדי
וכמעט תמיד הבלניות הסתובבו בלי שביקשתי
תשמע מכלילה ותדליק בנות אז סליחה
זה היה מהחוויה שלי
חבל שזה לא מלכתחילה אצלה בלי שיבקשו ממנה
פעם הייתי אובלת במקווה שהרגשתי שהבלנית ממש בוהה בי בירידה למים והייתי נשואה טריה וזה היה ממש לא נעים
בעיניי את אמיצה שביקשתי מעצמך
היום אני גרה ביישוב והבלניות כאן מהממות ומסתובבות בזמן הירידה למים וחלק אפילו יוצאות מהחדר לכמה שניות וחוזרות כשאת בתוך המים
וזאת חוויה אחרת לגמרי
הכי טוב ונח לי שאני יודעת מה טוב ונח לטובלת. מבחינתי באתי לעזור לך. וזה שביקשת זה מעולה.
ממש מדהים אותי הרגישות הגדולה שלך כלפיה. לא מובן מאליו- אשרייך ממש.
אומנם באופן אישי אני תמיד מסתובבת / מחכה בחוץ. אבל יש בלניות שלא ויכול להיות שחידשת לה משהו שלא הכירה. הכל טוב.
מההודעה שלך לא בטוח שהיא נפגעה. אלא שבאמת היא לא חשבה על האפשרות.
אני פעם הייתי מחכה לטובלת ביציאה עם המגבת. ככה הייתי רגילה ופתאום כשאישה ביקשה להישאר להתפלל במים, נפלה עליי התודעה דשהיא יכולה לצאת לבד ואני ממש לא צריכה להיות שם ומאז אני יוצאת מיד בסוף הטבילה.
אבל- לא חשבתי על זה לבד.
כנראה זה גם הסיפור פה.
אני פעם ביקשתי להתפלל כדי שלא תבהה בי עם המגבת
חחח
זה יותר מלגיטימי לבקש כזה דבר
אפילו מתבקש שתסתובב בלי שתבקשי
אשמח לחוכמת ההמונות - איך מונעים דלקות אוזניים?
בת השנה כבר היתה 4 פעמים עם דלקת אוזניים שהצריכה אנטיביוטיקה מאז סוכות. ועוד פעמיים שרק עקבו ובסוף עבר בלי. עכשיו נראה שמתחיל עוד אחת.
יש המלצות למניעה?
הרופא אמר רק לא להרטיב את האוזניים
אף אוזן גרון רגיל לא מספיק?
את יודעת אם עדיף לחכות לקיץ ללכת?
ככה גילינו שהילד צריך ניתוח כפתורים (קצת באיחור כי השמיעה שלו ירדה כתוצאה מזה).
מעצמו עם הגיל.
לגדול שלי היה הרבה מאוד דלקות אוזניים כשהיה קטן ועבר ב"ה.
מה שאצלנו עזר אז:
- לא להרטיב את האוזניים( לא לחפוף, ואפשר גם פשוט לקלח פחות, פעם ביומיים או שלושה)
- אם לוקח בקבוק או יונק, להקפיד שזה יהיה בתנוחה כמה שיותר זקופה, בישיבה בלבד ולא בשכיבה.
- לטפל בנזלת, מיד כשמתחיל להקפיד על מי מלח בנחיריים, להוריד קצת מוצרי חלב שיהיה פחות ליחה וכו'. להשכיב לישון כשהראש קצת גבוה כבר כשמתחיל להיות מצונן, לא לחכות להתחלה של דלקת אוזניים.
- בגיל גדול יותר אפשר כבר לתת אוטריוין זה גם עוזר.
בעיקרון עד גיל שנה אין הרבה מה לעשות חוץ מאנטיביוטיקה אם המוגלה לא יוצאת לבד החוצה.
אם יש מוגלה יוצרת
ההמלצה לא לתת אנטיביוטיקה.
לפעמים בגיל שנה ממליצים לעשות ניתוח כפתורים
לכן קחי אותה לאאג מומחה
אני ביקשתי המלצה מהרופאת ילדים.
היינו בזה גם כן, כדאי להיות במעקב אצל אאג..
אצלנו ניסינו למנוע ככל האפשר עם טיפול בנזלת מייד כשהתחילה )טיפות+פניסטיל)
כל פעם שחשדתי שיש משהו הייתי הולכת לרופאה כדי לתפוס בזמן.
בסוף עשינו בגיל שנתיים ניתוח כפתורים ואז הכל הפסיק. אז אם מציעים שווה לשקול ברצינות כי זה משמעותי להתפתחות שפה ודיבור וגם עלול ליצור נזק עתידי לשמיעה.
אם אין תור קרוב לאאג הייתי מתקשרת למזכירות ושואלת מתי הם מתזכרים ואז יש ביטולים או אם אפשר להכנס לרשימת המתנה.
אנסה את מה שהצעת @קופצת רגע
וגם אנסה להקדים את התור לאאג, כמו שהצעתן
שלוש דלקות חוזרות
איך שסיימנו אנטיביוטיקה, שבוע אחר כך שוב חום ודלקת
עשינו רפלקסולוגיה וב''ה סיימנו עם זה
ואצל הגדול שלי באמת זה עזר..
בינתיים אצל הקטן לא..
מסכנוני מגיל 4 חודשים עם דלקת אוזניים ברצף!!!!!
רפלקסולוגיה
אוסטאופתיה
הומאופתיה (אנחנו באמצע.. לא רואה שיפור בינתיים 😔)
חפשי ביוטיוב סרטון הסבר.
הדבר היחיד שעזר אצלנו!
הייתי עושה עיסויים כל החתלה כמה שניות
מאז ב"ה שקט.
(טיפ מאמא שלי שניסתה מלא דברים אחרים)
זה התנועות. כל פעם כמה שניות
אותו סיפור של דלקות אוזניים חוזרות,
עד שהרופא נתן לו אנטיביוטיקה בזריקה כל יום חמישה ימים ומאז לא היתה ולו דלקת אוזניים אחת.
פחות נעים אבל עשה את העבודה.
