לקראת לידה בע"ה ומחפשת דולה באזור השרון- מרכז.
רוצה מישהי דתיה כמובן, עדינה, שמחה ורוחנית.. עם הרבה כוח ומוטיבציה
מישהי מכירה? אשמח לשמוע מנשים שהשתמשו בדולה...
תודה רבה ובשורות טובות!!!
מקסימה וטובה
יש לה הרבה ידע, מקצועית ורוחנית
ממש מעולה!
ממליצה בחום
מעולם לא לקחתי סרזט אז לא רוצה לומר סתם.
פשוט יש "מחלוקת" בחישוב התל"מ אצלי בין תאריך ו"א לבין האולטראסאונד - ואני מעדיפה לצאת ידי חובת שתי הדעות...
(כי הרופאה אמרה לי ללכת ביום הראשון של שבוע 28 לפי תאריך הא"ס).
מתואמת(האמת שבכל מקרה פספסתי היום את היום הראשון של שבוע 28 לפי הא"ס... אבל רק רציתי להיות בטוחה).
לא משנה מה סוג הדם של הבעל. לא תקבלי את הזריקה.
אם שלך שלילי ושל בעלך שלילי- גם לא תקבלי זריקה
אם שלך שלילי ושל בעלך חיובי:
-תקבלי את הזריקה באזור שבוע 28.
-לאחר הלידה, אם לתינוק יש סוג דם חיובי, תקבלי שוב זריקה אחרי הלידה.
-בכל דימום בהריון או הפלה- מקבלים את הזריקה.
כל ההודעות נשמרות בפורום, ככה שאם כתבתי על דברים שקרו לי ואז כתבתי על דברים מתחום עיסוקי, ההודעות נשמרות כך שלאט לאט מצטבר מידע ומתקבלת תמונה שמי שמכיר אותי יכול לזהות (מי שנכנס להודעות שלי), חשבתי על זה מאוחר מידי, אבל עדיף לכתוב את כל ההודעות הרגילות עם הכינוי ואת הדברים שאני לא רוצה שידעו מאנונימי..
או לאפשר למחוק את היסטוריית ההודעות


ש.א הלוישלא מתאים שכל העולם ידע. עניינים משפחתיים, עניינים שקשורים לבעל, דברים צנועים.
דברים שיגרמו לזיהוי מיידי של הניק
יוצא שבד"כ אני פותחת שרשור מאנונימי, ועונה מהניק הרגיל
אז אין צורך באנונימי.
אם זה משהו שלא הייתי מדברת עליו עם מישהי שלא הכי קרובה אלי- אז אנונימי..
בת 11 חודש, עד עכשיו התפתחה יפה מאוד מבחינת התהפכויות, זחילה על הגחון וכו'
רק לפני שבועיים בערך התחילה להתיישב בעצמה (לעבור ממצב שכיבה לישיבה)
ולזחילה על 6 עוד לא הגיעה.
היא גם מתקשה להיעמד על כפות הרגליים (על הברכיים היא נעמדת בקלות כשיש לה במה לתפוס)
להילחץ? או שיש עוד זמן?
תודה
בגלל שיש עניין שהתינוק יזחל
זה מפתח לו מאד את חגורת הכתפיים ומונע בעיות בהמשך.
יש תינוקות שמדלגים על השלב הזה וזה קצת בעייתי.
לא הייתי נלחצת אבל הייתי מתייעצת עם מי שמבין בנושא.
לגבי עמידה- זה עדיין בסדר שהוא לא עומד.
בכל אופן חורף עכשיו והם קצת מסורבלים עם כל השכבות
ולכן בחודשי החורף ההתפתחות שלהם קצת יותר איטית.
נשמע תקין לגמרי.
התינוק שלי, בן חודש וחצי- מתקשה ביציאות שלו.
הוא עושה סימני מאמץ ולוקח זמן עד שיוצא משהו וכשיוצא הוא יכול לצרוח ממש חזק.
הוא אוכל מטרנה.
זה תקין? מה אפשר לעשות?
האחות בטיפת חלב המליצה לנענע את הרגליים שלו לכיוון הבטן ולעסות את הבטן. אבל זה לא עוזר כשהוא ממש צורח... .
אבל אולי תעברי למטרנה אקסטרה קר?
יותר עדין לעיכול. ממש יש הבדל. מנסיון
או לשחרר את הטיטול-שיהיה מרושל.
לפעמים הוא מפריע לפעילות המעיים וזה כואב.
תנסי להפשיט טיטול ולהחזיק מעל הכיור עם רגלי צפרדע,
בגיל הזה הם משתחררים תוך מספר דקות באופן הזה.
בנוסף להחזיק בתנוחת נמר על ענף (תגגלי)

הם כותבים שם ממש יפה על הבדיקות שצריך לקבוע או לעשות בתקופה שלך, איפה עושים, כמה משלמים ואיך, איך הולך ההחזר...
מאוד נוח!
ואם את הולכת לאחות ליווי היריון (ממש ממש מומלץ!!) תבקשי ממנה כרטיס היריון, חוברת כזאת שעושה סדר בהכל...
עכשיו סופעונה אז בטח גם בסניפים שלא עודפים זה לא יקר

תקפצי לרויאלטי, בחרתי שם שעון לבעלי לא מזמן. המבחר גדול מאוד והמחירים טובים ויהיה לו מאוד נוח להחליף אם חלילה לא קלעת לטעמו 

וכמה שיותר מה הרגשת שהוא ליווה אותך יד ביד.
זה יכול לשמש מקפצה להעמקת הקשר ולגילוי עולמות חדשים
ותמיד אפשר איזה חפץ.
אולי תבקשי ממישהי חצי מקצועית לרשום/לצייר לך איזה "תמונה" שיש לך בראש
אולי תנסי לצייר משהו קטן בעצמך.
זה יעשה לו טוב לדעת שהוא שיחק אותה. ועוד יותר טוב לקרוא את זה.
ועוד יותר לקרוא את זה כמה פעמים שיתחשק לו.



יש פה נשים מדהימות וזה פשוט זורם לי לשתף אפילו שקשה לי..
כך: האיש שלי הוא מדהים. אני אוהבת אותו כל כך. רגיש, אוהב, והכל.
יש משהו שהורס לי פעם אחר פעם. ואני לא יכולה לסבול את זה ומחכה שיעבור לי...
הנקודה היא כזו- שהוא פשוט לא נראה לי גברי. מתכוונת למראה חיצוני.
הוא בגובה ממוצע, קצת יותר גבוה ממני אבל רזה, ובמראה כללי נראה פחות "גבר"
זה אולי נשמע קטנוני אבל זה קשה לי מאדד והורס לי באמת. זה מוריד לי את המצב רוח ואפילו גורם לי 'לפזול' לצערי על אחרים. זה גורם לי להשוואות שאני מרגישה שהן בלתי נמנעות.
כשאני רואה אותו הולך מרחוק זה מוריד לי את החשק אליו, כי אני מרגישה שהוא נראה קטן כזה, וההליכה שלו מפריעה לי, לא הכי זקוף. לא גברי כזה. לא מנטש' מה שנקרא.
והכי קשה לי שאני לא יודעת אם זה באמת כך וגם אחרים חושבים כך או שאני פשוט מדמיינת ומקובעת על מחשבה שנכנסה לי לראש..
אני מוצאת את עצמי מחפשת הזדמנויות לראות אותו הולך מרחוק כדי "להוכיח" לעצמי כביכול שבסדר, הוא נראה בסדר אבל אף פעם לא מרגישה כך במאה אחוז.
מוצאת את עצמי, תסלחו לי באמת, מוציאה את העיניים על ידיים של גברים אחרים כי לו אין שרירים כאלו בידיים, ומרגישה שהוא היחיד כך. זה מתסכל אותי. זה בלי שליטה.
מוצאת את עצמי מסתכלת כל ההזמן על הליכה של גברים אחרים, על עמידה גברית שלהם, על הלבוש שעומד עליהם טוב כזה...
גם בגדים לא עומדים עליו כמו שאני אוהבת כי הוא רזה ושוב ושוב אני שואלת את עצמי אם אני מדמיינת או שזה אכן כך.
אני גם משתפת אותו לפעמים, והוא משדר לי הבנה ועם זה שהכל בסדר ואני סתם חושבת.
בקיצור מתוסכלת.
אני מצטערת אם השיתוף הזה הוא לא לעניין ואם לא ניסחתי טוב, פשוט כתבתי מה שזרם לי ולפחות מרגישה פריקה.
תודה לכן יקרות
בעיניים שלי, נראה לי שהבעיה שלך היא לא בדיוק המראה.
כל אחד מאיתנו, עובר בשלב של גיל השידוכים, את הקטע שנקרא "איך אני רוצה שבן הזוג שלי ייראה/יישמע/יתנהג" ובקיצור - איזה מן בעל יהיה לי.
חלומות זה טוב, זה מצויין אפילו, זה גם נותן לנו זמן מחשבה להחליט מה יהיה הכי חשוב לנו בחיים המשותפים.
אני יוצאת מתוך הנחה, שאם ענית "כן" להצעת הנישואין שלו, אז זה היה הבעל שרצית.
רק מה? המראה לא היה המראה שעמד לך בחלומות.
אני עדיין זוכרת את המדריכה אומרת לי באחד השעורים שחלומות ה דבר מצויין לבחורה.
אבל ברגע החתונה זה צריך להיגמר.
ומכאן ואילך, יש את המציאות, ואנחנו צריכים להתאים את עצמינו אליה, וללמוד לאהוב אותה.
גם אם גילינו דברים שלא מוצאים חן בעינינו.
אין בעל מושלם בעולם, ואם החיסרון היחיד שיש לו בעינייך זה שהוא לא נראה מספיק גברי, אז הוא פשוט בעל מדהים.
רק לשם הבהרה, אספר לך, שאני אחת בגובה יפה (1.72), כשחלמתי על איך ייראה בעלי,
תמיד עמד לי מול העיניים בחור גבוה, משהו באזור ה1.80 חתיך ודוגמן.
כשנפגשתי עם בעלי, בפגישה הראשונה לא התלהבתי מהמראה.
הוא נמוך ממני בכמה סנטימטרים, וכל המראה שונה ממה שחלמתי.
אבל יש לו כאלו מידות מיוחדות, וכזה מבט מדהים בעיניים, שהוא פשוט קנה אותי.
והיום, לא, אני לא חיה באשליות.
אני יודעת שיש אנשים יותר יפים ממנו בעולם, אבל את היופי הפנימי שלו, שמקרין על הפנים,
אין לאף גבר אחר בעולם!!
נראה לי שאת פשוט צריכה לשים לעצמך מול העיניים חזק את התכונות שאת הכי אוהבת בו, ולזכור שזה היופי האמיתי שלו.
מקוהה שתצליחי להתגבר על הבעיה.
בהצלחה, והרבה אושר בחיים.
אין בעל מושלם בעולם, בדיוק כמו שאין אישה מושלמת בעולם.
לכל אחד יש חסרונות ובשביל זה באנו לעולם - לתקן אותם.
לא מחייב אבל מישהו רזה כזה נשאר צעיר יותר.
אני מבינה אותך, באמת תנסי לראות את הטוב שבו. ותחשבי שיש בנות שדווקא המראה הזה מושך אותן. וזה גם משתנה מזמן לזמן, תלוי באמת גם בהורמונים שלך..

מזדהה. אמנם לא עם הרזון - אבל דברים אחרים במראה. וכן, לפעמים גם אני מסתכלת על אחרים בגלל זה.
הדבר שהכי עוזר לי הוא קודם כל להבין שאני נורמלית. לא להילחץ מעצמי כי כמו שכתבת - זה מתחיל להיות העיסוק שלך במשך היום. אני אומרת לעצמי שלכל אחת יש ניסיונות. יש נשים שיש להן ניסיון עם כיסוי ראש, עם אורך חצאית, עם צניעות בדיבור. עם גזל, עם דיבור אמת, עם לשון הרע.
לי יש ניסיון בזה.
זה נורמלי וזה לא אומר כלום על האהבה בינינו ועל הקשר שלנו.
שמעת? את אישה. את מכלול של בנאדם. כל הרצונות האלה מגיעים ממקום אמתי, ממקום של רצון לשלמות עם בעלך. הרצון הוא טוב ונכון ובריא, וזה העיקר.
אל תאשימי את עצמך ואל תרגישי רע.
דברים שעוזרים לי הוא להתבונן בבעלי. להסתכל עליו באהבה.
להסתכל עליו ולחשוב את האמת - כמה הוא טוב לי. כמה הוא אוהב אותי. כמה הוא הכי מתאים לי בעולם.
כמה עברנו ביחד ובנינו יחד.
וכמה העולם הזה הוא רגעי ושקרי. שידיים גבריות זה צורך של אישה - אבל צורך שעונה על משהו אחר, פנימי יותר.
וגוף שרירי זה צורך שלך. אבל זה צורך נמוך ממה שחשוב וטוב לך באמת.
ומה שנשאר באמת זאת האהבה והנתינה והקשר החי שבונים יחד.
את יכולה להיות מכוערת ואת יכולה להיות מהממת. זה לא העניין.
מגיבות, מה תגיבו לאישה מהממת שכל החיים חיזרו אחריה ומרגישה כך כלפי בעלה?
זה לא תשובה.
התשובה היא שאתם ביחד וזה הכי נכון לכם.
ואתם ביחד לנצח.
הוא עם הטוב שלו ואת עם הטוב שלך.
אני ניסיתי לחשוב מה מפריע לי בבעלי
ומתוך ידיעה שזה דבר שולי והפנמה של זה - אמרתי לעצמי שמותר לי "לשדרג" אותו
כמו שברור לי שאני מתאפרת ומתייפה ומתבשמת לכבודו.
אז קניתי לו בושם עם ריח שאני ממש אוהבת
והחלטתי בשבילו שהוא הולך ליישור שיניים (זה הרבה כסף אבל המשיכה שלי אליו חשובה יותר)
וגם בתחום הנפשי
דיברתי אתו ואמרתי לו שאני רוצה שהוא יהיה גברי יותר. דיברתי בצורה חכמה ומתפנקת - שזה משהו "אצלי" ולא בצורה של מוסר וביקורת שזה חסרון שלו.
וקבעתי לנו נופש יחד.
ושעות שהן רק שלנו אפילו בתוך המירוץ.
כסף? זמן?
לא מעניין.
הזוגיות והשלמות בקשר הן הדבר הכי חשוב בעולם.
ולגבי הסתכלות על גברים אחרים
אני פשוט מתפללת על זה.
וגם מודעת לעצמי
שזו תקופה אחרי הנקה. חזרתי לקבל מחזור. הורמונים ושטויות אחרות.
זה עושה לנו בלגן גם בשכל וגם ברגש.
בהצלחה. את אישה מהממת. הכול יהיה בסדר. בעלך ואת זה לנצח. ובדרך יש ניסיונות.

ואמר לי שרק רופא נשים נותן הפניה לא.ס.
מצד שני היה לי פעם רופא שכן נתן.
כנראה זה תלוי בקפריזות של הרופא ![]()
מי בפנים?
רגעיםוגם למי שלא..
יש פה בנות שעשו העמסה של 50 סוכר-
יצא לא תקין
עשו את ה100
ויצא תקין?
שאלה שאלתית![]()
הקטנה כבר בת 8 חודשים, עד עכשיו הכל הלך מעולה,
אבל בסוף שבוע שעבר התחילו לי פצעים, בשני הצדדים. כמו חריצים בין הפטמה לעטרה.
אני שמה לנולין, אבל אין מצב שהפצעים יחלימו
היא יונקת כמה פעמים ביום, ואני גם שואבת בעבודה (עובדת במשרה מלאה).
היא לא מסכימה לינוק עם פטמת סיליקון.
הסתכלתי ונראה שהיא מחוברת ויונקת נכון.
מה אפשר לעשות??? הפצעים נפתחים כל פעם מחדש...
אם כן, אז אפשר לטפל באמצעות משחה אנטי-פטרייתית, לך ולתינוקת. את יכולה ללכת לאבחן אצל רופא משפחה/ילדים.
לאמא יש בד"כ אדמומית כזו על העטרה, וכן - סדקים. (לפחות זה מהניסיון שלי).
כמו אצלנו.. אז למה את שואבת?
יש לי תינוק בן חצי שנה, התחיל אנטיביוטיקה בגלל דלקת אוזניים, האם זה נכון שצריך לגמור את השבוע ואסור להפסיק באמצע? (למרות שנראה שהדלקת כבר עברה)
את רואה שיפור כי החיידק מוחלש. לא כי הוא נגמר.
צריך לגמור אותו.
אם תפסיקי הוא יתחזק שוב וגם יפתח עמידות לאנטיביוטיקה הזאת.
עניתן כ"כ חד משמעי שאני באמת אמשיך עד לסיום הטיפול
תרגישו טוב!מנסה לעזור
