פורום הריון ולידה (עמוד 4145)

ולוקחת כדורים עדין לבחילות.... הריונות קודמים לא הזדקקתי לכדורים בכלל.
וכבר ניסיתי מס פעמים להםחית מהכדורים ואחרי יומיים הכל חזר לי בדץגדול....

אם כך, תקין בהחלט!
זה אומר שהמזון של התינוק שומני ומזין!
הרבה נחת!

..זה. אולי זה היה בפורום הורות. תסתכלי.

אני עברתי טיפולי פוריות IVF.

אני לא יודעת אם זה מה שאת הולכת לעבור..כי יש המון סוגים והמון פרוטוקולים שונים.

כאב זה דבר שכל אחת תגיד לך משהו אחר...

 

הזריקות בהתחלה כואבות ואז מתרגלים...יש כאלה שתמיד יכאבו...

החזרה היא לא כואבת לרוב הנשים..אך יש כאלה שכואב להן מאוד...לי לא כאב...

 

בהתעוררות מהשאיבה יש כאבים קלים כמו של מחזור...לפעמים גם דימום קל...מה שבטוח את התהליך עצמו את לא מרגישה כי את ישנה היטב

 

אם תכווני יותר לגבי מה שאתם מבררים או הולכים לעבור אשמח יותר לעזור...

 

והכי חשוב..תאמיני בתהליך..תאמיני שזה מה שאת צריכה לעבור ותנסי לגייס הכי הרבה אופטימיות וכוחות...למרות שהרבה פעמים זה לא קל בכלל..כל אחד והנסיונות שלו....גם כשנראה אבוד ושאין תקווה תנסי להאמין...

 

יכולה להגיד עלינו שבהחזרה האחרונה הרופאים אמרו לנו שכבר אין סיכוי כי העוברים האלה לא באיכות טובה בכלל. אבל האמנתי והחזירו את השניים האחרונים....ב"ה 2 העוברים נקלטו ואני בהריון בחודש חמישי....אחרי שנתיים של טיפולים...אם ח"ו לא היו נקלטים היינו צריכים להתחיל הכל ממש ממש מההתחלה.....אל יאוש...

בהצלחה!

אנחנו מתחילים ממש בהתחלה...כאילו עדיין צריכה לעשות עוד כמה בדיקות ואז הדרכה מהאחות אבל הטיפול הוא הפרייה ...בעלי היה צריך לעשות שימור זרע ולכן הרופאים אמרו שנצטרך לעשות פשוט הפרייה עם הזרע הזה ...ולכן שאלתי כדי לדעת לקראת מה אני הולכת כי אני האמת מאוד מפחדת וחוששת מהכאבים והזריקות

כאחת שעברה 6 הזרעות ו4 שאיבות והרבה החזרות וברוך ה יש לי 2 ילדים והשלישי בדרך.....
יש את תקופת הבדיקות שזה מצריך להגיע למרםאה או לבית החולים איםה שאתם מטפלים בבוקר רצוי מאוד מוקדם כי אחרת תתיבשי בתור... כל יומים שלוש תלוי בהתאם לסוג הטיפול.... בתקוםה הזו יתנו לך מרשמים את קונה את התרופות כדורים זריקות ממליצה לך מאוד לקנות חלק ולקחת מרשם המשך....
יש לי בבית תרופות בשובינ2000 שח שנשארו לי בגלל שקניתי מראש הכל. למשל היתה תרוםה שלא השםיעה עלי והחליפו לי אבל נשאר לי מזרק ששויו 900 שח... חדש סגור ארוז....
את לוקחת את התרופות לפי ההוראות לי היה קשה להזריק לעצמי בעלי היה עושה זאת...
לי אישית זה שאב הרבה כוחות נפש אבל כלפי חוץ שידרתי שהכל סבבה... לא רציתי שבעלי ישבר גם ככה היה קשה לו מאוד....
לאחר שבועיים בערך של לקיחת תרופות ובדיקות את מוזמנת לשאיבה. אם זה מבחנה..... אם זה הזרעה אז את מביאה את הזרע ברוםסא למעבדה משבחים אותו ומחדירים לך לרחם. נחה 2פ דקות וחוזרת לבית. שאיבה את מגיעה בצום עושים את השאיבה בהרדמה כללית את נשארת להשגחה שעתיים בערך ואחרי יומיים או 4 ימים תלוי בהתפתחות העטברים את מגיעה ועודים לך החזרה.
בתקוםה הזאת אני ממליצה לך לטייל. לקנות. לבזבז. לעשות מה שאת אוהבת.. כי זה מה שנותן כח להתמודד......
הרבה הצלחה ושילך במהירות ובקלות.

תודה על העידוד והעצות....זאת הפותחת...אבל התהליך של ההזרקה וההפרייה לא מצריך אשפוז..נכון? ואשמח לעוד מענה...

את ההזרקות את עושה בבית.
את מתאשפזת רק לשאיבה ולהחזרה.
שאיבה-אישפוז של כמה שעות (בסביבות השעתיים-שלוש)
החזרה-חצי שעה אחרי ההחזרה אפשר ללכת הביתה.

בפעם הראשונה זה אישו ממש, כלומר, את מפנה את כל זמנך וכוחותייך לזה... אח"כ לומדים איך לעשות את זה בכל סיטואציה (את הזריקות).
זה חלק מהקושי, אין ספק. אבל תעשי הכל לאט לאט, באיזי. הדברים יתקדמו לפי הקצב שלכם!
תרבו בתפילות שהכל יהיה לשם שמיים.... בע"ה בשורות טובות ומוזמנת לשאלות באישי!

תודה הרגעתם אותי ממש פחדתי מזה בהתחלה...בעיקר בגלל ההרדמה כללית והזריקות שצריך לעשות...וגם הכאבים של אחרי ההחזרה והשאיבה...זה היה נשמע לי כאבי תופת לכן פחדתי לעשות עד עכשיו...אנחנו נשואים כבר 5 שנים...ועדיין אין לנו ילדים חשבנו לעשות את הטיפולים אבל אני דחיתי את זה מהפחדים של הכאבי תופת...

לגורם מקצועי רפואי ולקבל ממנו הסבר על כל השלבים.
מצרפת סרטונים של משרד הבריאות, לי הם הועילו מאוד!!!!! ידע זה כוח.

http://www.health.gov.il/Subjects/fertility/Pages/IVF-films.aspx

בע"ה בשורות טובות

נכנסתי אבל לא נותן לי לראות את הסרטונים בגלל שיש לי אינטרנט רימון אם תוכנה של אתרוג

ה' ישמח אתכם וישלח את ברכתו.

סיוט...אין לי סלבנות זה מבאס אבל הכל לטובה...הלכתי עם הבדיקות שהשלמתי ואמרו לי בבית חולים במחלקה IVF שזה לא תקף וצריך לעשות מחדש והרופאה שהלכתי אלייה תיתן לי הפנייה לעשות היא הוציאה לי מבמחשב ואמרה לי לתת להם והם ראו ובדקו ואמרו שזה משנת 2015 לא תקף תצטרכי לעשות את כל הבדיקות מחדש אין באסה אין לי כוח ועצבים לזה ללכת לחזור ללכת לחזור....עידוד יעזור בנות...

עם הזמן את תלמדי את הרופא שלך ואת הקופה שלך ואת כל הפרוצדורות ויהיה כבר יותר קל. 

בהתחלה יש הרבה נהלים שלא מכירים וזה מטרטר. תוך כמה חודשים את תיכנסי לעסק (ואני מאחלת לך לצאת ממנו כמה שיותר מהר)

יש ארגונים שמלווים זוגות בנושאים האלו. אני יותר אהבתי פורום פוריות או להתייעץ ולשתף חברות שגם מתמודדות (מאשר מכון פועה/בונה עולם) כי כל המכונים מעוניינים לתת דעה מקצועית והלכתית ופחות ליווי ברמה האישית.

היו כל מיני מצבים בטיפולים שאני בחרתי לעשות הפוך ממה שיעצו לי בארגונים האלו (לא בנושאים הלכתיים, אלא רפואיים) וניסו לשכנע אותי שאני טועה. לכן המשכתי להתייעץ עם ארגון פרי חיים וגם זה רק ברמה ההלכתית.

 

ממליצה לך לפנות לפורום פוריו בכיפה. ואם הרימון חוסם או משהו כזה, תדאגי שלא יחסום. יש שם הרבה נשים שמתמודדות עם מה שאת מתמודדת ויכולות לתת לך הרבה תמיכה וידע (גם ברמה ה"בירוקרטית")

 

 

 

 

 

 

אני כרגע בהריון חמישי אחרי IVF (בת 41). 

אף פעם לא נכנסתי בקלות, ההריון הקודם (ספונטני) לפני 7 שנים, קודמו לפני 15 שנה... במשך השנים עשינו את כל הבדיקות האפשריות ואמרו לנו שאנחנו מהבלתי מוסברים. מכיון שהשעון הביולוגי תקתק והרגשתי דחף אדיר לעוד ילד (ובעלי זרם איתי לגמרי) התחלתי טיפולים בגיל 38. כל השנים עם רווחים גדולים בין ילד לילד לא עשיתי טיפולים בדיוק בגלל הפחד שאת מתארת ואז הגיע הגיל שידעתי שזה או לעשות או לחדול והרגשתי שאני מתאבדת ע"ז. אני טיפוס פחדן וחלש ולא האמנתי שאעמוד בענין הזריקות וכדו' (פעם הייתי מתעלפת כמעט מבדיקת דם פשוטה) אבל זה באמת ענין פסיכולוגי הרבה יותר מהכאב עצמו. אחרי מס' הזרקות שראיתי שכואב לי וקשה לי אימי יעצה לי לשים קרח לפני על מקום ההזרקה  למשך 2 ד', זה ממש מאלחש ומרדים את המקום ומאז זה נהיה ממש סבבה. אמנם זה אכן גם בלבולי מח של בירוקרטיות (אני לא יודעת באיזו קופ"ח את אבל אני הוקסמתי ממאוחדת בענין הזה, פה במרכז בריאות האשה אצלינו היו סופר רגישים וקשובים והכל זרם יחסית ממש בסדר) ואז ענין הבדיקות התכופות וכו' אבל הייתי ממש אופטימית כל הזמן וכמו שכתבה מישהי מעלי, השתתפתי בפורום טיפולי פוריות בכיפה שיש שם המון תמיכה ואפשר להעזר שם המון ובאמת יכולה לומר לך שזה נשמע יותר מפחיד ממה שזה באמת.

בסיבוב הראשון שלנו לפני כשנתיים ההפריה לא הצליחה ובנסיון השני של ההחזרה של המוקפאים, אחרי כל ההכנות, המוקפאים לא שרדו את ההפשרה (8 במספר...) והכל ירד לטמיון וחשבתי שזהו, נשאר מאושרים עם ארבעה ילדים.

לא יודעת למה אבל כעבור שנה הרגשתי דחף פנימי לנסות שוב (בגיל 40) ומה שאמר להתחיל הכל מהתחלה ממש אבל כנראה הרצון לילד נוסף עשה את שלו וכאמור הפעם זה הצליח ב"ה ואני בהריון (שבוע 31 ב"ה) ומאושרת ממש!

(וסתם קוריוז- חשבתי שסיימתי עם הזריקות לכל החיים אבל ה' חשב אחרת... יש לי ורידים איומים בהריון והתפתח לי קריש דם ברגל אז אני מזריקה לעצמי בבטן כבר חודשיים ואמשיך עד כחודש אחרי הלידה, זריקה לדילול דם כל יום. והזריקה הזו כואבת לי בהרבה ושופרת מהזריקות של הטיפולים והודיתי לה' ע"כ שאני כבר יודעת להזריק ולא מפחדת מזה כי אם זה היה נופל עלי פעם ראשונה בחיים באמצע הריון, אני בטוחה שזה היה עושה לי ממש הסטריה...)

בקיצור, קחי עידוד ממני וחיבוק. זה לא קל אבל ממש לא סוף העולם ואפשר לעמוד בזה. קבלי תמיכה מפורום של בנות שעוברות את זה וזה ממש מקל ולא לשכוח שבסופו של דבר הכל מלמעלה ואנחנו רק עושים את ההשתדלות שמוטלת עלינו עם הרבה תפילה ואמונה שהכל לטובה ולכל אחד בעולם הזה כתוב כמה סבל\כאב יצטרך לעבור ואני מקווה בשבילך שזה יעבור לך הכי קל שאפשר, עם המון אופטימיות ובעז"ה הצלחה מהירה והריון ולידה עם ידיים מלאות בעז"ה- כי אין אושר גדול מזה. בעיני זה שווה הכל!

גם אני נכנסתי להריון מהפריה ivf

בעלי גם היה צריך לשמור זרע, עברתי שאיבה, והביציות הופרו עם הזרע שנשמר

המתוקי  ב"ה כבר בן שבע חודשים....

הזריקות כואבות אמנם בפעם הראשונה והשניה , אחר כך  כבר ממש פחות

והשאיבה ממש לא מפחידה כמו שכולם מתארים

המוווון בהצלחה

תודה לך אין לך מושג איך הרגעת אותי עכשיו..כולם הפחידו אותי שזה כואב ומפחיד לכן דחיתי את זה מההפחדות בעלי רצה אני דחיתי כל פעם הפעם אמרתי ה' יעזור אין מנוס....אבל הרגעת אותי המון....תודה לך...

האנונימית שמעליך

קחי עצה ממני: אל תתני להפחדות של האנשים להכנס לך בכלל לראש

אנשים, ובעיקר כאלו שלא מבינים, או רק שמעו וכ"ו נהנים להראות את ה"ידע" הלא נכון שלהם, ופשוט

להפחיד ללא צורך ובלי מחשבה, להשלכות של מעשיהם

פשוט מאד אם משהו שלא קשור לענין מתחיל לדבר איתך על זה, אפשר להגיד לו בנימוס שזה ענין אישי שלך, ואת

לא מעוניינת לדבר על כך וכ"ו... לאט לאט אנשים יבינו שאת לא זקוקה ל"ידע " שלהם וירדו ממך

שיהיה בקלות, ובהרבה רוגע

 

לנו הם מאד עוזרים ועזרו בנושאים אחרים גם יש להם משגיחות לכל מיני דברים שצריך 

בהמשך לפני התחלת הטיפול אני אתקשר אלייהם בלי נדר יש לי את הטלפון שלהם...אבל בינתיים חשוב לי לשמוע מנשים שעברו את הטיפולים...זה מעודד אותי ומחזק אותי

ואז את כבר מתעוררת.
קחי את באיזי. לי עזר להפנים ולקבל את הקושי שזה רצון ה ויש אנשים חולים אנשים קטועי רגל וכולם היו מוכנים להחליף איתי. זה עודד אותי מאוד.
וגם.... לצאת הרבה לפנק את עצמך....
תקופת ההזרקות היתה לי מעט קשה לא הגונל... הגונל זה שטויות ייסית...
הזריקות של התמיכה. אבל יתכן ויתנו לך נרות או מוליך... זה מגביל בשעות ההזרקה והיתי מזריקה בישבן ככה שהיתי תלותית בבעלי...
זהו.... מקוה שילך בקלות. אל תלחצי. תמיד תחשבי על טטב....
בהצלחה יקרה. ואנחנו פה תמיד לתמוך ולעודד.

זאת שכתבה "זו שוב" אז פעם אחת מישהי ששאלה והתערבה מה שנקרא ועוד בחוץ ליד כולם אמרתי לה תודה אבל זה עניין אישי שלי ואני לא מעוניינת לדבר על זה אז היא עשתה לי פרצוף כזה שמרמז מה עשיתי לך שאת פוגעת בי ככה וכל פעם שהייתי נתקלת בה בחוץ אז היא הייתה עושה לי כזה מבט מראש עד כף רגל והולכת ונותנת לי הרגשה שאני לא בסדר וזה עשה לי הרגשה שאני לא בסדר ובסוף אמרתי לה אם נפגעת אני מבקשת סליחה....והיא אמרה בסדר מוחלת ושיהיה לך בשורות טובות..

ואת עוד ענית לה בכבוד (שלא תדעי איזה תשובות יש למטופלות בכיסים...) ולה יש את החוצפה להיעלב? 

מי שמכניס את היד לאש נכווה. בעיה שלה שהיא דוחפת את האף לעניינים לא לה. טוב מאוד שהעמדת אותה על המקום, אולי ככה בע"ה את תיהי האשה האחרונה שהיא מציקה לה.

שזה לא כלכך נורא כמו שחושבים...
אני בחורה כלכך פחדנית! בדיקת דם כואבת לי
אבל..החלטתי שאני עושה ודי
ב"ה נקלטתי בהפריה ראשונה.
תלכי חיובית

תודה יחכה כמה ימים וידע

נראה לי מוזר שהפס ב100 ולא ב25

זה חלש נורא. עוד כמה ימים תדעי יותר בוודאות (מאחת סקרנית שבזבזבה הרבה כסף על בדיקות הריון)

נחכה כמה ימים וידע

יש לי חברה שנראית צעירה, ובעלה נראה סבא. (לא יודעת באמת בני כמה הם, אבל נראה לי שהיא נראית צעירה יותר ממה שהיא, והוא נראה מבוגר יותר ממה שהוא) ובפעם הראשונה שמורה ראתה את האבא היא שאלה אותי: "את בטוחה שזה אבא שלהם, ולא סבא שלהם? " אז אמרתי שכן, אני בטוחה, וזהו. היתה בהלם, ועבר לה...
אם את יכולה, ורוצה, אז תעשי את זה. שכל העולם יקפוץ, מה אכפת לך? !
נ.ב. אני מבינה מדברייך שאין התנגדות מצד בעלך. אז אין שום סיבה לקחת בחשבון אף גורם אחר...

חה מדבר כזה דווקא אני מפחדת המצחיק שהכיתה בנויה מהורים בזוגיות שניה בני60כיתה ב וחלק שהביאו בגיל מאוחר כול אחד וסיבתו אז לא שונים בכיתה בכלל יצא ממש טוב. אבל שהילד הבא יגדל זה מלחיץ

מה מלחיץ? את לא תהיי כזו סבתא זקנה כשהוא יגדל.
את עוד לא בת 40, זאת אומרת שכשהוא יהיה בן 10 תהיי כמעט בת 50, זה לא כ"כ זקנה. וגם גיל 60 זה עדיין גיל שמתפקדים טוב בדר"כ. יש הרבה נשים שיולדות בגיל 40.נכון, זה בדר"כ לא ילד ראשון, אלא אחרון, אבל עדיין תינוק שנולד להורים מבוגרים יחסית, וזה בסדר, תקין ונורמלי

את לא מבינה מה עשית לי העינים שלי דומעות .
התגובות כאן היו חלקן ממש כואבות
את ממש הארת לי תודה לך אישה יקרה.
לי כואב שאומרים כותבים תגובה כואבת
.מה עם נשים שלא נפקדו עד גיל מאוחר.
לומר להן שיוותרו.
מה עם נשים שעוד לא התחתנו והן בגיל 40?נומר להם לא להתחתן .תודה רבה לך על האור שאת מפיצה

והלידה והילדים בריאים ב"ה והכל בסדר!

אח שלי הקטן- פעם חשבו שאבא שלי זה סבא שלו... נו אז מה... יש כאלה שהשער מלבין בגיל יחסית צעיר ..חחח...

אם את צמאה ורוצה ילד וגם בעלך- אז למה לא? ילד זה אור ושמחה!! 

 

בת 40 הייתי קצת חוששת מלהיכנס להריון. אלא אם כן יש מצב שתעשי הפלה אם ח"ו משהוא לא בסדר

מכירה הרבה נשים שילדו בגיל שכזה. ילדים בריאים ומתוקים.

אחותי הקטנה נולדה כשאימי היתה בת 41.

אחותי בת 17 היום... נולדה אחרי 8 שנים מהאחות הקודמת...

 

ועוד ועוד...

אני מכירה מישהי (ששידכה ביני לבין בעלי)

20 ומשו שנה לא היו לה ילדים.

עכשיו היא בת 50+ ויש לה 3 ילדים קטנים.

בן- בגיל 9 ועוד בת בגיל 3 ועוד בת בת שנה.

מתוקים! מתוקים!
ראיתי אותה איתם בחתונה לפני פחות משנה- עמדו לי דמעות בעיניים! 

אחרים לא יגדלו לך את הילד ולא יהיו לידך בזקנותך..
אם את רוצה מאוד עוד ילד למה לא עכשיו זה הזמן אל תחכי שיהיה מאוחר יותר.... הרבה נשים יולדות בגיל 40.

יש לי שכנים שהתחתנו בגיל 20, הנכדים התחילו בגיל 40, ועכשיו, ב"ה, בגיל 60, ישמחו לקדם את תחילת הנינים.

לעומתם, שכנים אחרים, התחתנו בסביבות גיל 40, הריונות לא היה הצד הקל במשוואה - ילד ראשון בגיל 46.  שני בגיל 52 (גיל האם). הגדולה כבר ב"ה נשואה ואמא בעצמה.

שכנה אחרת שבנה נולד כשהיתה בת 51.

פעם, הפחידו נשים מללדת אחרי גיל 35.  עלו ל- 40.  היום, מאוד מקובל שיש נשים שיולדות בגיל 41, 42,43, 44.

בהצלחה!

מאוד מקובל שנשים ממשיכות ללדת אחרי גיל 40 ואם הן התחתנו מוקדם אז הרבה פעמים הן יולדות ביחד עם הבנות שלהן. כך שיש להן ילד ונכד באותו גיל או אפילו ילד קטן מהנכד. מכירה הרבה כאלה.

לא רואה סיבה להפסיק ללדת בגיל 40. נכון שיש יותר סיכונים, אבל הקב"ה הוא זה שמחליט מה יקרה. יכול להיות מומים בהריון בגיל מבוגר ויכול להיות גם בגיל צעיר או לא להיות בכלל .

יש יותר סיכון להפלות מעל 41. -ככה הרופא שלי אמר.

הבעיה לא אני אלה שבעלי מבוגר ממני וקשה לי עם זה שהילד יהיה עם אבא מבוגר מאוד בגן וכו

והרבה אבות שם מבוגרים...הרבה יותר מאבא שלי (ואני המורה..!)
אז זה תלוי מקובלות חברתית.
בכל אופן שלא המקובלות החברתית תכריע לך בכזו החלטה חשובה.
אני אגב בעד שתנסי להרות שוב.

לאבא... היו בעבר הורים בגן מבוגרים שאמצו ילדים האבא היה נראה בערך בן 60 או לקראת 60 והילדה המאומצת היתה בת 5....
הוא היה ככ נחמד וחביב והיה האבא שתמיד נרתם לעזרה בגן...
לא מדובר על אב בן 80.....
היום הרבה מתחתנים מאוחר ויולדים מאוחר ככה שזה מקובל מאוד.
בהצלחה.

אבא של בעלי (שהוא הבכור) היה בן 50 כשבעלי נולד חמותי היתה הרבה יותר צעירה מימנו אבל זה לא מנע מימנו לגדל את הילדים בכול התחומים אפילו קם בלילה לתינוקות

תודה לכולם על התגובות המחממות

מכירה משהי שילדה את העשירי בגיל 44.


לאבא מבוגר יש גם פלוסים, יותר פנאי וסבלנות. האחים האחרים כבר גדולים.

תעשי מה שטוב לך.
והאמת זה לא משהו מאוד חריג..

מאחלת לך רק טוב!

תתפללי אצל רחל אשת עקיבה.

 

אבל לא הבנתי את הפנייה שלך. את לא מצליחה להרות? אם כן, אל תדחי פנייה לטיפול, כי את כבר לא בת 18.

כי זה השקעה לטווח ארוך.ברגע שתסיימי את הלימודים ותוכלי לקחת יותר שעות במקום העבודה שלך אז תקצרו את הפירות של ההשקעה.
לעזוב הכל ולשבת בבית זה בזבוז כסף.וגם לא כל אחת בנויה להיות עקרת בית.ואם תעזבי הכל ואז תגלי שלשבת בבית הורס אותך לא תהיה לך דרך חזרה.
ולגבי הילדים-תתנחמי בעובדה שבעוד חודש וחצי החורף נגמר ואיתו כל החולאים והשפעות....
בהצלחה וכל הכבוד לך שאת לומדת משהו רציני.הלוואי עלי.. נראה לי שעד שאלך ללמוד כבר יתנוון לי המוח 😏

מטפלת צמודה תוכל לעזור לא רק בניקיון אלא שלמרות הכל תוכלי לתת יותר תשומת לב לילדים..

 

שווה הכל

 

בעיקר אם יש אפשרות כלכלית לזה

אני בעבר הייתי מטפלת אצל משפחה..

הייתי בגיל 14 ופשוט הייתי באה אליהם קבועה בין 16:00-19:00 והאמא הייתה בבית.

הייתי עוזרת לה לקפל כביסה, לקלח את הילדים, להכין ארוחת ערב ועוד...

לא לקחתי מהם הרבה בכלל וממש שמחתי לעשות את זה...

 

פשוט תמצאי משהי שתשמח לעזור לך.. אבל לדעתי הכי חשוב זה לצפר מידי פעם.. 

חוץ מהתשלום הרגיל שהיא הייתה נותנת לי בין 15-20 שח..

היא קנתה לי פעם שמיכה נעימה, ופעם תכשיט..

זה דברים קטנים שגורמים לך להישאר...

 

זה שלב קשה קשה קשה ואת צריכה להחזיק חזק. בע"ה התקופה הזו עוד תשתלם לך ויהיה יותר קל.

נסי הכל, פשוט הכל, רק אל תוותרי על הלימודים

אולי עדיין יכולה

את אמא לקטנטנים ועושה דוקטורט!

כל הכבוד לך!

למה רק את תמיד נשארת עם הילדים כשהם חולים? למה שבעלך לא יישאר חלק מהזמן?

הוא מביא משכורת יפה, והמקום חשוב לו

באתי עם הקטנה המצוננת.כששמעה שהבייבי במסגרת בדרך כלל, ואמא שלה עובדת ולומדת (ביקשתי אישור מחלה), הכריזה הרופאה - או ילדים או לימודים.
התחלתי להרגיש אמא מזניחה ממש.

פחחחחח.....
כנראה שהיא מקנאה בך שאת משלבת בין פיתוח קריירה לגידול ילדים, כנראה שהיא לא עשתה את זה,
או שהיו לה ילדים בתקופת הלימודים וההתמחות ברפואה אבל היא לא גידלה אותם...

לא הבנתי מה ההיגיון הכלכלי לא לקחת עוזרת אבל כן לפרוש מהלימודים/ עבודה.

לקחת עכשיו עוזרת כדי שתתן לך מרווח נשימה זאת לא הוצאה, זאת השקעה.
אני בתקופת הלימודים ובתחילת העבודה הייתי משלמת לבייביסיטר שתשמור על ילד חולה כדי שאני אלך ללימודים/לעבודה למרות שלבייביסיטר שילמתי יותר ממה שאני הרווחתי בעצמי... אבל שמרתי על המשרה וב"ה אכן התקדמתי, ככה שזה היה משתלם

תבקשי מבעלך שתשבו יחד על הוצאות/ הכנסות ותבדקו יחד איפה אפשר לקצץ על מנת להעסיק עוזרת

סתם לחץ מטורף ותחושה שאני לא יעילה כלל וגם נקרעת.
הבנתי שהרבה יותר הגיוני לקחת עזרה, גם אם לא תישאר משכורת. פשוט בעלי טען שאם כבר יש משכורת - למה להוציא את כולה על עזרה, והיה קשה לי לשכנע אותו. גם לא הייתי בטוחה בעצמי, חשבתי שאולי אני סתם עצלנית ולא יוצלחית.
עכשיו הבהרתי לבעלי שאם לא תהיה עזרה - לא אוכל להמשיך, ועדיף להשקיע לטווח ארוך. ברוך ה' הסכים אתי. מתחילים לחפש מטפלת שתשהה בביתנו וגם תעשה עבודות בית קלות. תודה רבה!

חושבת שאת אמיצה... ככה לדעת לימוד על שלך ולהבין מה חשוב יותר ....!!!!!

מי היא שתתערב?
סתם נשמעת צרת עין.
אמא שנשארת עם ילדיה החולים לא נשמעת כמו אמא מזניחה.

איך אפשר לקבל מלגת קיום לתואר שלישי? זה תואר בהוראה או משהו אחר? את מקבל מימון של הלימודים וגם מלגת קיום?

מגישים מועמדות ונבחרים הטובים. אפשר בכל התחומים, נדמה לי. כולל מימון לימודים.

הייתי מקפיאה בשלב זה את הדוקטורטא ומשקיע בילדים. כי בסדרי העדיפויות שלי ילדים חשובים מכל.

אבל את תחליטי מה שטוב לך.

באירוע עם התינוק.. אולי תנסי לשריין אחות או גיסה שתשמור אליו.. לי זה קרה כמה פעמים ופשוט לא יכולתי להנות כל הזמן חשבתי על הקטן שאז היה בן חצי שנה.. ורק רציתי ללכת הביתה..

רק להתרחק מהמוזיקה ואם יש אטמי אוזניים

 

לקחתי תינוקות לאירועים הרבה פעמים, לא נורא, יוצר כייף ללכת לבד , אבל כשזה לא אפשרי לא אוותר על החתונה, מבחינת רכש, אפשר לשים אטמי אזניים , נראה לי שחא עשיתי זאת אף פעם, אנע מחפשת מקום ישיבה שרחוק כמה שניתן מהרמקולים

על האוזניים שלו, למרות האטמים... ופשוט הייתי פחות נהנת...

 

עד איזה גיל חשוב להקפיד על אטמים?

נראה לי שכמעט אף פעם לא שמתי אטמים, כולם שומעים מצויין ברוך ה' , הגדולה כמעט בת 16, נראה לי שכדאי לשים ולהתרחק מהרמקול( זה כן השתדלתי, אבל לא בהיסטריה), חבל לחיות בלחץ מכל דבר, יותר קל לגדל תינוקות כשאת לא עוצרת את החיים בגללם, אני הולכת עם תינוקות לחתונות, השתלמויות ולכל מקום בו אני צריכה להיות ולא יכולה להשאיר את התינוק.

לא מבינה בזה, יכול להיות גם שלא צריך להלחץ בכלל...אבל על כל מקרה- עדיף לשאול 

לחץ לא עוזר- בטוח!
יש הריונות שיש בהם כתמים חומים זה נקרא ׳דימום השתרשות׳ וזה לרוב תקין.
(גילוי נאות-כל ההריונות שלי מתחילים עם דימומים,קלים או חזקים..)
אם את חוששת הייתי ממליצה לך ללכת לבדוק.
בשביל השקט הנפשי.
כמובן אם הדימום משנה צבע או מתגבר--ללכת היבדק!
אני כאמור לא גורם מקצועי-ומה שכתבתי לך הוא מנסיון אישי בלבד!
בשורות טובות

800 מק"ג. לנוח כמה שיותר.

לגשת להיבדק - בעז"ה הכל יכול להיות תקין, והרופא יחליט לתת תמיכה הורמונלית לחיזוק הרחם.

לפי התיאור של הצבע והצורה. 

מקווה שהכל טוב. תעדכני.. 

שלא משתנה הצבע, שלא מתחילים לצאת ח"ו קרישים. לנוח, להתפלל ולהיות שמחה!

 

בהצלחה יקרה ובשורות טובות. 

וכמובן לא להסס ללכת להיבדק אם את מרגישה צורך בכ"מ גם אם לא משתנה כלום.

 

שבעס (:

אני אתחיל..

בתור רווקה באחת מבדיקות הדם שעשיתי גילו לי רמת פרולקטין גבוהה בדם, הרופאה אמרה שזה עלול לעשות בעיות בכניסה להריון וכשאתכנן הריון יכול להיות שאצטרך לקחת כדור שיסתדר את זה..

להריון נכנסתי ב"ה חודשיים אחרי החתונה. לא אשכח איך הסתכלתי על 2 הפסים במקל ופשוט לא האמנתי!

זו הייתה הפעם שהרגשתי הכי מודה ל-ה' מכל הפעמים במשך חיי!!

ואז בחודש רביעי עשינו סקירת מערכות ראשונה ואמרו לנו שם שבחבל הטבור שלנו יש עורק אחד במקום שני עורקים. אמרו לנו שממצא כזה יכול להגיע יחד עם מומים נוספים וגם אם אין מומים נוספים יכולה להיות בעיה בגדילה של העובר, שלחו אותנו לעשות אקו לב וייעוץ גנטי.

היועץ הגנטי פירט לנו בקרירות את כל הסטטיסטיקות, אמר שזה מעלה את הסיכון לסיבוכים וביניהם למות העובר ברחם.

יצאנו משם בוכים.

הסקירה השנייה, האקו לב וכל שאר הבדיקות שעשינו כולל מעקבי הגדילה שעשינו כל שבועיים עד הלידה יצאו תקינים ב"ה, אך בכל זאת במקרה כזה נוהגים ליילד מעט לפני התאריך כדי למנוע סיבוכים..

הייתי אמורה להגיע לעשות זירוז (עם בלון) ומאוד מאוד פחדתי.. ניסיתי להביא את עצמי לתהליך של לידה בהמון דרכים טבעיות עד שהתייאשתי ופתאום לילה לפני הזירוז בדקה אותי מיילדת שאני מכירה והייתה לי פתיחה 3.5!!!

כך שהגעתי לחדר לידה לבד ב"ה בלי הבלון 

בחדר לידה העניינים קצת נתקעו אז נתנו לי פיטוצין ופקעו את שק מי השפיר.

בפתיחה עשר הייתי שעות רבות ללא התקדמות (העובר היה במצג פוסטריור- עורף לאחור), העובר כבר היה ממש נמוך באגן ורצו להוציא אותו בואקום מאחר והוא פשוט לא התקדם החוצה אך ככל הנראה בגלל מימדי גופי הקטן הרופא פחד לעשות ואקום ופחד גם לעשות ניתוח כי העובר היה ממש נמוך באגן.

בסופו של דבר לא הייתה ברירה ונאלצו לנתח אותי.

אחרי הלידה המיילדת שהייתה איתי בלידה ובניתוח אמרה לי שהייתה לנו הרבה סיעתא דשמייא בניתוח, כי העובר היה במקום בו פחדו שלא יצליחו לחלץ אותו והצליחו ב"ה ע"י דחיפה קלה של ראשו חזרה פנימה (עצוב לי תמיד לשמוע את זה..). 

אז נולד לנו ב"ה נסיך בריא ושלם, במשקל טוב. אני בריאה ושלמה  

הקטנצ'יק ממלא את ליבנו באור, שמחה ואהבה ענקית! 

מודים ל-ה' כ"כ ומחכים כבר לפעם הבאה שתעבור בקלות ובטוב בע"ה!

ושמחה כל הזמן.
והכי חשוב בריאות!!!

וגם הלידה לא נשמעת להיט..
איזה כיף שהסתיים טוב!! ושהקטנציק בריא

הייתי בחדר לידה שעה בלידה ראשונה..
עליתי מפתיחה 3 ל9.5 בכמה דקות.. ב''ה!

תזכרו את השם שלה למקרה הצורך (שלא יגיע בעז"ה)

שבוע 5+4 ראיתי שק ברחם.
אחרי 3 ימים הגיע הדימום, והשק נראה ריק.
ואני ידעתי שזה בדרך החוצה. אבל עם כל הדימום וכאבי התכווצויות הגוף שלי לא הצליח לפלוט את השק.
עברו עלינו ימים קשים, עם כמה ביקורים במיון נשים שעות ארוכות ארוכות של המתנה בדיקות דם שהלכו לאיבוד בדרך למעבדה... רופאים הססנים שלא יודעים לקבל החלטה... שעות על שעות של צום בתקווה להכנס כבר לגרידה.... אבל הבטא עולה...
ובסוף התהליך (כבר שבוע שלם של דימומים רציניים והשק ריק ולא גדל) קבעו לי תור לעוד שבוע אח"כ.
עוד שבוע! דימומים! הריון בתוכי שלא הולך לצאת ממנו שום דבר! לא יכולתי לשאת את זה.
חששתי מהפרוצדורה עם כל מה שכרוך בה ההרדמה המלאה והסיבוכים האפשריים.

התקשרתי לד"ר נילי ינאי, המזכירה שלה אמרה לי לבוא הערב בשמונה וחצי.
החשש הכי גדול שלי היה שהיא תהיה הססנית כמו הרופאים האחרים שפגשתי וכל הכסף והדלק והבייביסיטר ילך לפח.
ד"ר ינאי אישה מדהימה, קיבלה אותנו בחיוך חם, ראתה את כל המסמכים, בדקה אותי ואמרה שאפשר להוציא את השק. התחלתי לרעוד ולבכות מרוב הקלה.
היא מכניסה קטטר לרחם(קצת כואב) ושואבת בהנחיית אולטרסאונד בתהליך שלוקח שניות ספורות! והכל בחוץ.

אמרתי לה שהיא פשוט מלאך.
ולכן אני אומרת שהנס הזה עלה לנו 1500 שקל, אבל שווה כל אגורה.
לבוא עם אופטלגין

מעתיקה את השאלה שלי לשרשור הנוכחי:

כתוב בהוראות להכניס עשרים דקות מראש.

האם בעשרים דקות האלה צריך להישאר בשכיבה?

תודה.

האם הכוונה היא מינימום עשרים דקות, מקסימום עשרים דקות, או בדיוק עשרים דקות?

ולא נראה שיזיק אם יהיה יותר אבל פחות אולי זה עדיין לא נמס

אני לא מבינה מי אמר לחכות 20דק!יש כמה תכשירים מבית פרמטקס אם כולנו מדבקות על הנר הסטנדרטי(לשים לב שרשום בעטיפתו ovule/ovulo) אז לפי הוראות מפורשות בצרפתית ולאחר שיחה עם רוקח מצרפת צריך להמתין5דק ויש עדיפות ל10דק(על פי הוראת רבנים)עד שהנר ימאס.
אפשר לחכות גם יותר לא יקרה כלום הנר מגן במשך 4שעות!אך חשוב לדעת שעל כל תשמיש נוסף חייב להכניס נר חדש.

קנינו את הנרות ממשווק, והיה מצורף אליהם פתק ובו כתוב להכניס 20 דקות מראש.

אני כמובן מאמינה יותר לפירוט שלך...

לשמור בטמפרטורה של מתחת ל25. מעלות (רוב האנשים בארץ מאחסנים במקרר)

מוקד מכירה באשדוד: 0548451236
אשקלון:0543567525

שבוע ארבע פלוס שלושה ימים זה ארבעה שבועות שהשלמת פלוס ארבעה ימים לתוך השבוע החמישי.

אז אולי זה כל ההסבר שאת צריכה.

 

הביוץ הוא אכן תחילת שבוע שלוש, אבל קוראים לזה "שבוע שתיים פלוס יום" או "שבוע שתיים" פשוט כי יש רק שני שבועות שלמים.

שבועיים אחריו - שבוע ארבע..

 

תחשבי שזה כמו יום הולדת: אם את בת שלוש זה אומר שעברת שלוש שנים שלמות. ואת אכן בתוך השנה הרביעית אבל את אומרת לכולם שאת בת שלוש.

בדקתי במחשבון הריון של כללית. לפי וסת אחרונה-
את ב4+2
והתל''מ- 29.8.17

הריון קל ומשעמם..

אחרי IVF, כאבים מטורפים...

הלכתי לאולטראסאונד בוכה מרוב לחץ כדי לראות מה קורה שם....

וב"ה ראינו שק ברחם 

 

הם ממש ממש לא חשבו שאני היסטרית, וממש שיבחו את זה שבאתי!!

 

מעודדת אותך ללכת,מחר,  ולראות בע"ה שהכל בסדר!

 

בשורות טובות!

 

גם ירגיע אותך לדעת שבעז"ה הכל בסדר.

 

זה לא סתם היסטרי להיבדק כשיש כאבים, באמת החשש הוא כמו שהאחות חושבת, ואת זה חייבים לשלול, אבל מאוד יכול להיות שבאמת הרוב פסיכולוגי ובעז"ה הכל תקין.