פורום הריון ולידה (עמוד 419)

אבל תראי, אם הגעת לתל"מ, זה גנראה יקרה תוך שבוע וחצי-שבועיים😉

?

באסה, כבר התרגשתי חחחחח

בעז"ה שתלדי בזמן הנכון והמתאים, בקלות ובריאות, ובידיים מלאות ושמחות🙏

ירדה בתחילת תשיעי ילדתי אחרי התאריך

לפחות חודש לפני

הקופאית בסופר אמרה לי וואי זה קרוב אה? הבטן שלך כבר ממש נמוכה חחחח

(היא הכירה אותי קצת כי הייתי קונה שם כל שבוע)

תכלס לא רק שהיה עוד זמן גם בלידה הראש היה ממש גבוה

נראה לי זה סתם אגדות סבתא כאלה..

לא ראיתי על עצמי את הנתון הזה...

סתם שטות ניראה לי

מצרפת כמה תשובות של חברי הטוב גיפיטי

אולי משהו כאן יוכל לקדם אותך

אם יש לך משהו יותר ספציפי תכווני אותו והוא יביא לך בהתאם

חבילה קטנה – אהבה גדולה
משלוח מנות אינו רק מאכלים מתוקים, אלא מסר חם של אהבה, אחדות ורֵעות.

להעניק מכל הלב
יותר מתוכן המשלוח, חשובה הכוונה שמאחוריו – לב שמעניק הוא לב שמח!

גשר של קשרים
משלוח מנות מקרב לבבות, מחבר חברים, ויוצר חוט של חסד בין איש לרעהו.

המתנה שבנתינה
היופי האמיתי של משלוחי מנות אינו מה שבתוך הסלסלה, אלא האור שזה מפיץ בלב המקבל.

שמחה שעוברת מאחד לשני
משלוח מנות הוא לא רק מצווה – זו דרך להפיץ שמחה מדור לדור ומבית לבית.

שאין שום סיבה שבעולם להביא גיפט קארד כמשלוח מנות.

עוד לפני העניין הכלכלי, קודם כל באופן עקרוני.

המטרה היא תשומת לב, הערכה. את זה אפשר לעשות בצורה מהממת במשלוח שאת מביאה + פתק.

זהו.

את הסטנדרט אנחנו מציבים, מי שלא מתאים לו, יצטרך להסתדר. בהקשר הזה, מה שחשוב זה הלב.

@חמדמדה תצרפי מכתב מהלב שבו את מוקירה ומעריכה את כל מה שהן עושות כל השנה וזהו.

אני בזמנו הבאתי משלוח מנות שכלל:

כוס חד פעמית גדולה שמיועדת למשלוח מנות, בתוכה פחית שתיה ו3 שוקולדים בינוניים (כמו טעמי)

ומבחוץ שמתי רבע ל7 ועטפתי.

הרגשתי  מאוד נעים להביא את זה חח

מבחינתי המטרה במשלוח מנות זה לא המשלוח אלא דרך להגיד שוב תודה בצורה קצת אחרת מהיום יום

ואני באמת הבאתי משהו קטן , יותר קטן משלך

והתפדחתי שראיתי הורה שהביא משהו מטורף

אבל זה שלו. ואני נתתי והבעתי הערכה

וכל אחד ומה שהוא מסוגל

זה למה אני מפסיקה לחבב את פורים כמו שחיבבתי בעבר, הוא מביא איתו הרבה השוואות ותחרותיות.

מחזיקה את עצמי שלא להתפרע כי זה בור ללא תחתית

העיקר זה היחס האישי..

בדיוק הבוקר שלחתי עם הבן שלי למחנך שלו חבילת שוקולד (ואפילו לא כתבנו פתק מאיתנו... רק הבן החמוד שלי כתב 🫣 אבל בזה לדעתי פישלתי..)

לק"י

מתלבטת מה לעשות... שוקולדים לא יודעת כמה היא אוכלת. היא ובעלה די מבוגרים, ואין להם ילדים קטנים. (לא שאין מבוגרים שאוהבים שוקולדים).

חשבתי להכין עוגיות למשלוחי מנות ולתת לה קופסה, אבל בינתיים לא הכנתי😅

או בכלל לוותר הפעם, ולתת לה משהו לפסח.

(זה משפחתון פרטי, ולא מתארגנים ביחד. ואנחנו איתה כבר שנה 6, אז צריך קצת לגוון במה שנותנים😅).

קופסת תיונים

עציץ נענע

וחבילת עוגיות (אפשר גם קנוי, נגיד עוגיות קוואקר)

באריזה זה יוצא ממש יפה, וזה לא יקר בכלל

לק"י

צריך לקנות את כל זה😉

ואני לא רואה את עצמי יוצאת עכשיו מהבית.

(ועציץ אני לא יודעת אם מוכרים באזור שלי).

אבל באמת אהבתי את הרעיון!

כשאני מסתכלת על ערימות משלוחי המנות שמקבלות המטפלות, אני גם מרחמת על חיסול חמץ שיצטרכו לעשות וגם לא בטוחה שהן שמות לב מי מביא מה.

אם מביאים פתאום בראש חודש,

בשישי שהילד אבא של שבת או חוגג יום הולדת, שמים לב יותר.

גם שמחים יותר כי הנתינה בהפתעה וגם יודעים מי הילד שנתן.

אם את יודעת לעטוף יפה בצלופן זה ממש מקסים ומרגש.

גיפא קארד זה במשלוחים בשם הרבה הורים,

אם 20 ילדים משתתפים במשלוח, אז מצחיק להביא משלוח בשווי 40 ש"ח

אבל בשם ילד אחד ממש לא צריך שום דבר נוסף.

תכלס זה יותר גדול ממשלוח רגיל שמביאים ביום פורים עצמו.

אני כבר שנים במערכת החינוך, מעולם לא קיבלתי מהורה גיפקטקארד (מכלל ההורים בסוף שנה- כן),

קיבלתי המון מתנות, שוקולדים, משלוחים, אבל גיפט קארד לא, ולמען האמת לא הייתי רוצה לקבל, זה קצת תחושה מעליבה, כאילו אני ענייה נותנים לי מתנה כסף... לכי חמודה, תקני לך משהו נחמד בתקציב שנתנו לך...

לא...

יש ציבורים שזה מקובל בעיני זה מבחיל.

שהניסוח מבחיל הוא קצת קשה.

אני גם פחות אוהבת את זה (כמי שנותנת מתנה ומארגנת), אבל בעבר שאלנו והצוות אמר שגיפט קארד הכי כיף להם לקבל. ככה הן יכולות לבחור.

אז זה לא בהכרח קשור למגזר או קהילה, לפעמים גם ההעדפות של הצוות שונות, וזה בסדר.

(כמובן שאין לי תלונות. הניסוח היה כדי להבהיר).

ת'כלס תנו שוקולד שמתחסל, ולא דברים שאולי צריך ואולי לא. וגם גיפטקארד שזה כן שימושי לי, אם זה להרבה חנויות, אבל זה לא כזה מתנה. אם אני לא קונה לעצמי איתו משהו.

באופן אישי, מתנה שהיא חפץ יותר משמח אותי מגיפטקארד (מתנות בכללי), אבל משהו שיקלע לטעמי. 

לק"י

ואני אוהבת שוקולד, כך שלי אישית אין צורך להתפטר ממנו (אם הוא כשר).

אבל זה באמת עניין אישי.

אנשים מוציאים את הכסף שלהם. ובסוף אני בכלל מעבירה את מה שקיבלתי או שזה שוכב סתם בארון.

תנו משהו סימלי. פרח...

(ומזומן זה בכלל מביך בעיני לקבל מאנשים מסויימים. הורים של תלמידים למשל).

אצלנו מקובל להביא למורים (בחיידר) מזומן והם מקבלים בשמחה

לק"י

למרות שמצד האמת, זה כמו גיפטקארד, אבל בלי הגבלות.

אגב, יש הבדל בעיניי בין לקבל כסף או גיפט קארד מהורה יחיד (שזה בעיניי לא מתאים ולא שייך)

לבין לקבל כמתנה מכלל ההורים בסוף שנה.

פעם הייתי מביאה משהו קטן אישי לצוותים, וזה היה שוקולד או משהו ברמה הזאת.

האמת ששאלתי את אמא שלי, שהיא מןרה, והיא נתנה לנ הרגשה שזה מאוד עלוב😅

אז הלכתי למקס וקניתי לכל אחת צינצנת של עודיות כזו זכוכית יפה ב15₪

קניתי חבילה של מיקס של השוקולדים הקטנים, נשים קצת לכל אחת בתוך הצינצנת, ואת מה שכבר קניתי נשים בחוץ

נעטוף בצלופן וזהו

אני לא מאוד חזקה בפתקים… זו האמת…

אכתוב תודה רבה וכמה מילים חמות וזהו

הילדים ספרו שהמורים קבלו רק בקבוקי יין או משלוח חטיפים ללא עריכה מיוחדת (אמא, בשביל מה הביאו לו מלא קליקים?!...)

והכל היה בסדר ואת כולם המורה כיבד

שם...

זה לא משהו שקורה בגילאים בוגרים יותר/ כשיש משקל גבוה נניח לפני ההריון?

אין קשר לגיל/משקל 

לדעתי כדאי לבדוק עם הרופא לפעמים יש דברים שיכולים להקל על וורידים /מה שזה לא יהיה   

אבל בכל מקרה לנוח בחודש תשיעי נשמע לי תקין... 

בול התיאור שלך.

אותי הצילו במצב כזה תחתוני לחץ. קניתי בחנות בגאולה שעברה דירה מאז. עלה איזה 350 ש"ח והיה שווה כל שקל (יכול להיות שאפשר לקבל החזר מהקופה, לא היה לי עצבים לבדוק). עזר כמו קסם ברגע ששמתי אותן! הייתי בחוסר תפקוד, עצבנית על כולם מרוב כאבים לפני ובן אדם חדש ברגע ששמתי אותן. 

זה עניין של גנטיקה

אני בת 23 ורזה ויש לי

בפות

מאוד עזר לי התרגיל של ספינינג בייבי מוסלמי כורע

ופדים של קרח

הבנתי שגם אקוליבריו אמור לעזור אבל לא ניסיתי 

קחי מראה ותסתכלי אם זה נראה כחול שחור כזה

אם כן כמראה ורידים

ומזל שהם יצאו רק בחודש תשיעי😅

הציעו למישהי כאן צינטור ורידי אגן?

הציעו לי אחרי 3 הריונות ממש קשים שכל אחד היה יותר קשוח מהשני בגלל ורידים באגן.

אני ממש מתלבטת אם לעשות את הצינטור הזה. ממש חוששת ומצד שני גם חוששת לעבור עוד הריון כזה....

שמסתובב ומנקה לבד

מה מציעות?

ואמור להגיע בימים הקרובים..

ראינו ביקורות טובות אבל בטוחה שהוא לא הכי הכי כי הוא לא יקר

חייבת לקנות כבר גם

לא זוכרת דגם מדוייק.

עלתה 250 בערך, לפני כמה שנים.

עובדת מצויין

אם קריטי הדגם אבדוק לך..

תודה!

בעיקר רוצה שתהיה מהירה, לא מכאיבה ומספרת בצורה אחידה.

עדיף אלחוטית

ER1411

עונה על הקריטריונים שלך

אבל כדאי לשים לב שיש מכונות אלחוטיות שצריכות הטענה מראש וכאלה שמחוברות לחשמל כל זמן השימוש, אז אם את מאורגנת שתספיקי להטעין מראש לפני תספורות מתאים לך האלחוטית אבל אם פחות אז תדאגי לקנות את המחוברת לחשמל. אצלנו פנסוניק אלחוטית נהרסה אחרי כשלוש שנים של שימוש, לא יודעת אם זה אנחנו או היא, לאחרונה קניתי של חברה אחרת (אמריקאית WHAL) אבל עוד לא יכולה להמליץ כי השתמשתי בנתיים לסבב אחד של תספורות. 

תודה 

קודם כל אוהבת שיש לה מסרקים של 15 ו18 ממ שזה ארוך ויותר נוח ובעיני גם יותר יפה לילדים שהם לא עם גלח.

הטעינה שלה לא כזאת ארוכה אבל השימוש סבבה.

אני מספרת אותם באזור ה10-15 דקות עם פינישים והכל.

קנינו לפני כמה שנים, לא יודעת אם הדגם הזה עוד נמכר ואם כן אז אם הוא בול אותו דבר אבל מניחה שאין שינויים עצומים

כל סוג של מנה פרווה שתישאר במקרר

תחשבי על זה, לבשל מרביעי ולאכטל בשבת זה כמו לבשל בשישי ולאכול בשלישי. אני עושה את זה בחורף קבוע

עם בשר יותר קל אפילו כי אפשר גם להקפיא אבל ביקשת פרווה

חלות

בשרי בלי תפו"א

קינוחים, עוגות

בסוף הכנתי לחמניות

ורוטב אדום שהקפאתי ורק אוסיף לו משהו בשישי

וסדר

וכביסות

חח

והיה בסדר. אבל אני יודעת שאם זה זז אז יש דימומים כמו מחזןר וכאלה לא כמו שאצלי

או שאני טועה

אני חושבת שצריך לפחות פעם בשנה לבדוק.

וזה לא מחייב שיהיו דימומים חזקים.

בד"כ את מקבלת מחזור איתו?

צריך כל חצי שנה בערך, מקסימום שנה. וזה שיש דימום עלול להעיד על שינוי כלשהוא במיקום ההתקן.

ודווקא עכשיו אני בחופש ואין תורים זמינים מהרגע להרגע, איזה באסוש

אבל דימומים עם התקן זה משהו נפוץ לא? אין לי מחזורים כבר תקופה ארוכה אבל גן דימומים כאבלה שבאים והולכים או כתמים מציקים

לבוא למרכז בריאות האישה ולעשות אולטרה סאונד בלי תור....

זה סוג של מיון נשים.

כתמים ודימומים קלים זה נראה לי נפוץ במירנה,

אבל את מתארת דימום אחרי מאמץ  וזה דווקא כן גורם לי לחשוב שאולי ההתקן זז.

שהתאמצתי. וההתקן היה במקום 

וזה באמת מבאס

לא חד פעמי 

היה הכתמות לאיזה יומיים ונעלמו עד לפעם הבאה 

הרופא אמר לי שזה לא צריך להיות 

אני רואה את זה הגיוני סהכ שזה קורה אחרי מאמץ

כדאי לך כן לבדוק שהוא במקום והכל בסדר 

עם הטהרה זה סיוט , ניסיתי לא להסתכל ולשים צבעוני

אמרה שהכל תקין ולא ראתה שההתקן זז, אמרה עוד שלא יכול להיות שממאמץ יהיה דימום בגלל ההתקן

לקחה פאפ גם לא עשיתי מלא שנים

לפחות יש לי שקט לשנה עכשיו 🤭

אמרה שמקווה שזה יצא תקין, למרות שמה הסיכוי שלא

שאלה אם זה ממש מפריע לי אפשר לעשות לפרוסקופיה משהו כזה , אמרתי לה לא תודה  מלמד לחיות עם זה וזהו. בטוחה שזה חלק ממה שההתקן עושה 

בטח יתחזק עוד בשעות הקרובות

בגדול זה בדיקה מ11:00 מהיום השאלה אם לעשות בדיקה נוספת יותר מאוחר או מחר ?

אומרים נראה לי ש14:00 זה טוב אבל לא מבינה בזה מספיק

תנסי שוב עכשיו . הרעיון הוא להמשיך עד שנחלש ואז יודעים שהיה פיק

יש 4 ילדים

מרגישה מרובת ילדים

כולם גדולים קטנצ׳יק בן 5

לא יכולה להגדיר את זה ככיף

לרוב זה בעיקר עול

כן זה נחמד שיש משפחה ויש עם מי להיות

כן יש סיטואציות של נחת ככה מדי פעם

אני כנראה אף פעם לא אצליח להבין מה מביא אושר להביא עוד ועוד ילדים 

שנית

אם את כ"כ רוצה עוד

כנראה את מרגישה משהו טוב בזה

את יודעת להגדיר מה?

כי אני למשל

אף פעם לא אמרתי וחשבתי שבאלי בלי הגבלה, ורק כמה שיותר ושישלח לנו ה'.

כל ילד הגיע כי באותו שלב בחיים רצינו מאוד וזה התאים לנו.

עם תינוקת אחת

אני לא יודעת מה יהיה בהמשך

אבל כן יודעת שיש בי פשוט רצון או אפילו הרגשה שצריכה סוג של...

לא בהכרח בגלל אושר או שמחה...

כי ב"ה מרגישה שיש לי את זה בלי קשר,

אבל יש איזה צורך או רצון שבמשפחה שלי שהקמתי יהיה ילדים...

אולי יש משהו בזה שהילד עובר דרכך, נושא את הגנים שלך, אולי חלק מהאישיות שלך, כישרונות

יש בזה משהו מסקרן ויפה, ככה אני רואה את זה.

אבל זה המון עול ומאמץ

ובכל אופן מרגישה שזה נותן סיפוק.

הכמות בעיניי פחות משנה יותר ילדים או פחות...

אנחנו 3 אחים, מאז ומתמיד לא היינו ממש מגובשים. כל אחד בפינה שלן. היו לי חברות עם יותר אחים וראיתי אצלם גם ריבים וגם זמנים שהם היו אחד עם השני, שיחקו יצאו.. וזה ממש קרץ לי. אז חשבתי תמיד שאני רוצה יותר ילדים, סיכמתי את זה ב 5 ילדים

כרגע ברוך ה' אנחנו עם 8 ואני מאוד שמחה על כך ולא פוסלת עוד ילדים בהמשך אם ירצה ה'.

הם עוזרים הרבה!

הם משחקים ביחד, דואגים אחד לשני, מלמדים, עושים הרבה ביחד. הצגות, ריקודים. גם ריבים. והרבה. יחסית הם מאוד מגובשים וזה ממש חשוב לי.

בדיוק שבוע שעבר אמרתי לבעלי איזה כיף שיש להם אחד את השני ותהיתי אם הם רואים את זה ככה.

פעם שאלתי אותם אם הם שמחים בזה והם ענו שכן

אצלי ההריונות הם רגילים ברוך ה', קצת סובלת מכאבים פה ושם, וההריונות האחרונים היו עם קצת יותר קושי אז אני לא יכולה (או מעיזה) לענות לך בנושא הזה..

הריון הוא 9 חודשים והילד נשאר לתמיד אבל אני מבינה ש9 חודשים עם כאבים מטורפים זה מרגיש בלתי נסבל על בסיס יומיומי...

אולי לבדוק מה יש לרפואה אלטרנטיבית להציע על מנת להקל מהסבל?

מאחלת לך בהצלחה בכל החלטה שתבחרי🩷

מצד אחד אם היתה חותמת שכל ילד שווה (מילה שלך) "נחת", אז ברגע שמסתיים ההיריון לכאורה שוכחים (אא"כ יש השלכות בריאותיות או נפשיות ארוכות טווח ל-9 החודשים האלה) ואז באמת אין סיבה לכאורה להימנע...

מצד שני אין פה ביטוח שיהיה נחת והכל בידי שמיים ולכן במקומך הייתי מנסה להגדיר מה זה נחת שיהיה שווה לך את הכאבים בהיריון - ואז מנסה לחשוב מה הסיכוי לפי הנסיבות שלכם שאכן בע"ה תשיגי את הנחת הזו:

האם נחת כיום? נחת בעתיד כשיהיו בוגרים? נחת כשיהיו נכדים? נחת רק אם כולם יישארו דתיים? נחת רק אם כולם בריאים נפשית? רק אם כולם מגובשים? רק אם כולם ימצאו פרנסה? סתם זורקת דוגמאות...

רק להמחשה של אין ביטוח, כי ברור שזה לא מעיד על הכלל, מכירה משפחה עם 6 ילדים שחצי מהם לא מדבר עם החצי השני. לא בטוחה איזו נחת יש פה...

כלומר - גדלתי במשפחה ברוכת ילדים יחסית, ופשוט רציתי "להעתיק" את מודל האושר הזה אל המשפחה שאני מגדלת.

ההורים שלי היו נדירים במשפחתם (בעלי תשובה, באו ממשפחות קטנות יותר וגם אחיהם ובני דודיהם גידלו משפחות קטנות). גם אנחנו יחסית נדירים (מול המשפחה של בעלי ומול המשפחה המורחבת שלי), אבל גרים בסביבה שבה מספר הילדים שלנו טבעי...

בכל אופן, נחת לא נמדדת רק במבט עתידי. כלומר - כן, אני בטוחה שעכשיו ההורים שלי רווים בעיקר נחת, כשכבר אין עליהם את עול הגידול שלנו, והם רואים את היחסים החברתיים בינינו וגם נהנים מרוב הנכדים שיש להם (יחסית) - כמעט אין שבת בלי נכדים בבית.

אבל נחת זה משהו שנאסף במשך השנים, ברגעים קטנים של מתיקות בין הילדים, בפניני ילדים חמודים, בהתקדמות ביחד עם הילדים...

אני חושבת שרק אם אוספים רגעי נחת כאלה במשך השנים - מצליחים באמת ליהנות מהנחת בעתיד, ולא מגיעים לגיל הביניים כשאנו כבר עייפים ורק רוצים לנוח...

זה בעניין הנחת.

בעניין ההריונות - זה כבר משהו אחר. כי כמו שאמרתי, צריך לאסוף את הנחת במהלך שנות גידול הילדים, וזה קצת קשה כשיש הריונות קשים...

אני לא ממש יודעת מה לומר לך (אני יותר מהצד של הלידות הקשות שאמנם זה קשה, אבל עובר מהר יותר), אבל באמת צריך לשקול היטב אם הנחת העתידית לא באה על חשבון הנחת העכשווית...

ובכל זאת, אנסה לכתוב נקודות זכות שיש (כנראה) רק במשפחות ברוכות ילדים:

* כמעט תמיד יהיה מי שיתמוך בעת צרה.

* שולחן שבת הוא גדול ומלא חיים, גם בשלב שעוד אין נשואים.

* אם חלילה ההורים הופכים לנזקקים, אז הנטל מתחלק בין יותר אנשים.

* כמעט כל הזמן יש אירועים ושמחות במשפחה.

* אפשר להרים פרויקטים משפחתיים עם הרבה כוחות מגוונים.

* ליל הסדר חווייתי יותר, גם במשפחה הגרעינית. (אנחנו עושים ליל סדר בעצמנו מאז שיש לנו שבעה ילדים, ולא מרגישים בכלל חוסר במשפחה)

* ילד במשפחה ברוכה כמעט תמיד ימצא לעצמו חבר מבין האחים שלו - אם הוא לא מסתדר עם אחד מהם, תמיד יהיה עוד מישהו שאולי איתו הוא יסתדר יותר.

* במשפחה גדולה נוצרת לפעמים תחושה של גאוות יחידה, שמחזקת גם את הפרטים שבה.

* אי אפשר "להתעלם" ממשפחה גדולה - גם אם כל אחד מהם ביישן בפני עצמו, ביחד עדיין יהיה להם כוח ונוכחות.

* כשיש מגוון של גילאים בבית, יש תמיד עושר אנושי והנאה מכל גיל לבחירה.

* להורים שאוהבים תינוקות - יש במשך יותר שנים תינוקות רכים, ודי מהר אחריהם מגיעים כבר הנכדים, כך שהם תמיד יכולים ליהנות...

אפשר להמשיך את הרשימה עוד ועוד (ואפשר כמובן להביא גם רשימה נגדית), אבל זה אינדיבידואלי...

החלטות טובות!

ברור לי שאני רוצה עוד

איך אני מרגישה את זה:

יש בי המון טוב שאני מרגישה שצריך לצאת

הילדים זו דרך מדהימה להוציא את הטוב שבי ולהשפיע

נתינה מולידה אהבה זה אמיתי ומעבר לזה זה נותן חיות

אני ממש מרגישה שזה השליחות שלי בעולם להביא ילדים ולגדל אותם

מעבר לחלום על משפחה גדולה ושמחה

אני מאמינה שכל נשמה יהודית שאני מורידה לעולם מקרבת את הגאולה

זה נותן משמעות לחיים

אבל מרשה לעצמי לענות על עניין הנחת.

אני חושבת שהיה סופר מייאש לגדל אותם רק בצפייה לנחת עתידית יום אחד כשיגדלו.

לגדל ילדים זה אתגר ענק

קשה מתיש מעייף

ומלא מלא מלא ברגעי נחת ורגעי תגמול שממיסים את הלב ומבהירים כמה כל הכאבים היו שווים..

זה תמהיל שבא ביחד. האתגרים יחד עם רגעי הנחת שממלאים אותנו בכח לצלוח את האתגרים האלה, והשילוב הזה הוא החיים עצמם.

מצד שני שישה זה נשמע לי משפחה גדולה בהחלט אני באה ממשפחה של שבעה ואנחנו בהחלט כמות מכובדת של ילדים

בלי עין הרע משפחה ברוכה ומכובדת.

לי יש יותר אבל הריונות שלי קלים. אם הם היו קשים הייתי מרווחת הרבה יותר כמובן כי ילדים קטנים צריכים אמא מתפקדת. 

אתן צודקות. . .

לי היה נראה שהנחת מגיעה שהקטנים שמתישים אותי עם בעיות יגדלו ודברים יתאזנו...

שלא תעיר אותי תינוקת או האח בן 4 ואני אהיה גמורה יום אחרי..

כאילו מבחינתי מגיע הזמן שהם גדלים ויהיה לי יותר זמן פנוי וזמן לנשום. אני רואה את אמא שלי וחמותי... הן נהנות מהנכדים ועושות חיים משוגעים בפנסיה...

ברור שאני משקיעה בהם עכשיו ונהנית מדברים קטנים שלהם. אבל מבחינתי אני גם באיזשהי הישרדות.... כי כל אחד עם התיק שלו.. שיהיו בריאים. . .

אולי זה לא טוב שאני בונה על העתיד ושאז יהיה לי שקט קצת חח ואני רק אהנה מהם ומהנכדים שיגיעו ..

צריכה לחשוב לעומק. כי אותי הדבר היחיד שעוצר כרגע זה ההיריון. יש מרווחים יחסית גדולים בין  מס' 4 שלי ל5 ול6... הייתי חייבת לעצור. להתאושש מההיריונות המזעזעים שהיו לי ..

אני כל פעם רואה חברה או מישהי ואומרת יואו איך אני רוצה עוד ילד... זה משמח אותי כל הילדים האלה בבית שקופצים ושמחים ומבלגנים ומשחקים ויש את הגדולים יותר שאפשר כבר לדבר איתם שיחות יותר עמוקות והם שואלים שאלות ואני עונה ויש בינינו אחלה שיח..

אני מרגישה שכיף להם שאני אמא שלהם. אני מאוד זורמת ולא כופה את עצמי, מטילה עליהם הרבה אחריות... אצלי כולם עוזרים. אין להם ברירה, למדו מההיריון שאמא לא מסוגלת והתרגלו.

בעלי כל הזמן אומר לי שכשאני שמחה הבית שמח. ואני גם מרגישה ככה, כמה אני משפיעה לטובה, לאחרונה בכלל.

זהו בגדול.... לא יודעת מה אני רוצה מכן האמת. ואם אני אעז להיות בהיריון אי פעם. כי ברגע שיהיה לי חיובי בסטיק... כמה ימים ויתחיל לי בלאגן של החיים ואני אבכה לבעלי שאני סתומה ולמה עשיתי את זה לעצמי?!?! הלוואי ויקרה נס. שאגלה שאני בהיריון במקרה בחודש חמישי..  ולא אסבול. אבל כנראה זה התיקון שלי. הלידות שלי חוץ מהראשונה קלות ומהירות. ההנקה תמיד זורמת ומצליחה להניק עד גיל שנה לפחות. אבל ההיריון. אויי הצילו... כמה אני מקיאה כמה אני סובלת... ולא סיפרתי על ההפלות שחוויתי.

קיצר שה' יתן לי בינה ודעת להחליט.

תודה לכן

..

ואת נשמעת גם בבלבלת של מחשבות, וזה הגיוני.

אני חושבת שעם הריונות כמו שלך בהחלט מגיע לך וכדאי לפחות לרווח ביניהם, כדי שבאמת תוכלי לתת לילדייך הקיימים את מה שאת יודעת לתת להם.

ובאמת שישה ילדים זו חבורה מכובדת בהחלט! לגמרי נחשב משפחה ברוכה, לפחות במקומות מסוימים.

ומה שחשוב הוא לא להיות משפחה ברוכה, אלא משפחה עם ברכה❤️ כלומר, נחת וגידול טוב...

ואני רוצה עוד ועוד ועוד

למרות שבשבילי הריון זה 9 חודשי סבל

כל הריון כמה פחד ולחץ שהכל בסדר 

כרגע מניקה אז לא יכולה

אני בדיעה להניק שנה וחצי שנתיים ואז לחשוב על עוד הריון

כן עמוס וקשה לי אבל אני חושבת שכל שיש יותר ילדים יש יותר נסיון וסיעתא דשמיא כי אחרת? אף אחת לא באמת הייתה יכולה 

אלא משמעות.

גם אותי מעירים וכו', וזה קשה ומסכימה איתך

אבל אני לא חיה בתחושה של מהרמהר שיגדלו שיהיה לי שקט

אלא הפוך

כמה מהר הם גדלים

כמה להינות מהמתיקות שלהם

על כל שיבושי הלשון המתוקים שלהם

גילויי העולם הראשונים שלהם

מה מתוק ביחד בן 16?

יש יותר שיחות עומק, זה נכון

אבל מתיקות הילדות זה משהו להינות ממנו לגמרי

עוד חיבוק, עוד נשיקה

נשיקה של אמא מרפאה כל 9צע... למי יש כוח על כזה??

דווקא מסתכלת על האימהות שלנו ולא מקנאה בכלל.

בעיניי מה כזה כיף לצאת לבית מלון

הרבה יותר כיף זה צחוק של ילד קטן

זה לחי רכה של תינוק

אנשים קטנים שממתק קטן זה עולם ומלואו בעיניהם

בית מלון וספא זו הנאה, לא אושר

רק חושבת על כמות ההשקעה שנדרשת ממך לעמוד בבוקר לטגן.

בעיניי זה משלוח מנות שהייתי שמחה לקבל.

אבל רק כדאי לקחת בחשבון את ההכנה שזה דורש, והאם זה מתאים לך.

כדי לקצר זמן, זה הרבה עבודה ביום פורים

או לעשות כבר מחמישי. נשמר יופי במקרר

אבל כיף לקבל..

תוסיפי בקופסאות של רטבים או מזרקים רוטב שוקולד ומייפל, אולי כמה תותים (ממש כמה בודדים, רק לצבע שלהם..)

אולי מקופלת

ובקבוק שוקו קטן אם חסר עוד משהו ..

האתגר זה לארוז יפה ומגרה

אבל את בטוחה שזה נחשב לשתי מנות?

צלחת וכף זה לא מנה זה מתנה

בתוספות בצד יש משהו שנחשב מנה?

אם לא אז לפחות במשלוח אחד תוסיפי עוד משהו שהוא מנה.

אפשר פרי נגיד.

ככה שאני כבר יודעת לזהות לפי ההתנהגות שלו וסוג הבכי

ובדכ תרופה עוזרת לזה

כך שאני די בטוחה שלא קשור לאוזניים.

חושבת שאולי קשור לשיניים כי בחניכיים למעלה יצאה שן אחת, השניה עדיין לא

אולי הוא בהריון?

סתאאאם הייתי חייבת....

אבל זה באמת קשוח. מקווה שיעבור לו

וואו שיהיו בריאים

ב''ה לפחות מרגיש טוב ועם מצב רוח ביום

יש רשימות ממש מוצלחות באינטרנט, כדאי לחפש.

לי היה חשוב (בדיעבד אחרי הלידה אני אומרת) כפכפים נוחות, חלוק נוח, גרביים מחממות, כלי רחצה נעימים וריחניים במיוחד, כיסוי ראש נוח, מברשת שיער ומברשת ומשחת שיניים, ונשנושים. 

מקפיצה לתובנות של עוד יולדות לאחרונה

לק"י

לדאוג לתחתונים נוחים, שהגומי שלהם לא יושב על החתך עצמו.

חזיות (הנקה)

מים בבקבוק נוח לשתיה גם בשכיבה.

נשנושים

סידור

קרם ידיים/ וזלין

בגדים ליציאה הביתה (לך ולתינוק)

שמיכה לתינוק

כובע לתינוק

טישו

מגבונים

מטען

מברשת שיער

סיכות למטפחת/ סרט למניעת החלקה

כובע/ מטפחת נוחים

אם את עומדת להיות מאושפזת גם בשבת- בגדי שבת (אם זה עושה לך טוב).

בעז"ה לידה קלה ובריאה, ובידיים מלאות ושמחות!

תחתונים חד פעמיות! אחרי ניתוח זהחובה בעיני

איפה שאני ילדתי נתנו בבית חולים, אבל לא יודעת אם יש בכל מחלקה 

לק"י

בעיקר אם יש סיכות, אז לא ממליצה על תחתוני רשת.

ומה ההבדל בין קיסרי ללידה רגילה לעניין הזה?

לא הרגשתי אותם בכלל על החתך.. בלידה רגילה אין את החתך הזה בדיוק איפה שהגומי יושב 

ואגב, לדעתי היום ברוב הבתים חולים משתמשים בתפרים נמסים ולא בסיכות. @חדשה כאן 2 ממליצה לברר את זה מראש, ממה ששמעתי זה מאוד משמעותי להחלמה.

קניתי בנקסט תחתונים מכותנה עם גזרה ממש גבוהה, היו מאוד נוחות אחרי הניתוח. אין שום לחץ על החתך והכל נושם

לא תמיד תדירות הניקיון של השירותים בבי"ח תואמת את זה שמשתמשות בו 2-3 נשים אחרי לידה, ואסלוניות זה פשוט הצלה בשבילי 

לא יודעת איך לא חשבתי על זה בלידה האחרונה..קראתי למנקה בערך פעמיים ביום 

אבל הוא ממש היה לי טוב

הרגיע לרגע וזהו...

לא נורא, עברנו את זה.

בסופו של דבר מה שעזר אלה משככי הכאבים, כמה שאני לא אוהבת לקחת אותם...

לא מובן מאליו בכלל לתת מתנה ב500 שח עכשיו, זה חודש שיש בו מלא הוצאות..

מחזקת אותך לפעול כפי הנראה לך. אין מה לגרום להם לנסות להבין. אפשר פשוט להגיד שזה הסכום שאת יכולה לתת וזהו. בלי הסברים ובלי להתייחס לתגובות מחלישות.

אני מזמן הפסקתי להשתתף במתנות משפחתיות. לא רק בגלל הסכום, בעיקר כי בא לי להחליט מה אני מביאה וגם בכמה ומתי.

הזוי שהם לא מבינים

אבל ההתעקשות תגרום לזה שאולי יבינו בע״ה בהמשך.

מחזקת אותך שיבואו ימים יותר רגועים וזה תקופות

ובאמת זה סכומים גדולים

בעבר.

וקונים משהו שתואם את עולם ההערכים שלנו.

בכלל אנחנו  באופן אישי נתמכים על ידי ההורים, איזה פרצוף יש לזה אם אני אבזבז את זה על מותרות.

אין לי ספק שההורים ישמחו שתיתנו כפי שמתאפשר לכם.

אין לך שום סיבה להתבייש.

היום מתאפשר, מחר לא מתאפשר- הכל ברצותו יתברך. 

איזה באסה שזה ההסתכלות

אין לי עצות אז רק חיבוק 

ככה זה, כסף זה עניין של פרופורציות, ולכן לאנשים שיש כסף/ שרגילים להוציא סכומי כסף גבוהים על על מיני דברים (גם אם אין להם..) לא יבינו למה מבחינת אנשים אחרים מדובר בסכום גבוה מדי

ברגע שהתחלתי לחיות באופן שבו 100 שח זה סכום לגיטימי מבחינתי להוציא על 'מותרות', ואני גם לפעמים ארשה לעצמי להוציא 200-300 שח על דברים שאני רוצה, זה נהיה מבחינתי לגיטימי להוציא סכום כזה על מתנות, אבל 500 זה סכום שאני בחיים לא יוציא על משהו שלא חייבים, אז כן גם כבד לי להוציא את זה על מתנות.

אני גם כבר לא מבינה למה אנשים מתרגשים מ20 שח, זה סכום שאני לא ככ סופרת.. מצד שני אני מבינה שאני לא מבינה ומכבדת את זה שךאנשים אחרים יש יכולות אחרות..

סתם נניח שאחים שלך מוציאים על אוכל בחוץ 1,000 שח בחודש, אז ברור שמבחינתם לקנות משהו ב500 שח להורים זה סביר לגמרי, הם לא מתרגשים מהסכום הזה בכלל ושמחים לפרגן להורים, אבל אם את בחיים לא תוציאי יותר מ200 על מסעדה אז ברור שישמע לך לא הגיוני לתת למתנה להורים סכום כזה.. (סתם נתתי את הדוגמא של המסעדה.. זה יכול להיות דברים אחרים)

והכל לגיטימי, כן? (בהנחה שבאמת יש להם כסף והם לא חיים בחובות), לכם בעיני כשאוספים כסף למתנה משותפת צריך גם לפתוח את האופציה להשתתף בסכום נמוך יותר, ככה אני עושה במשפחה שלנו.. ואם אחים שלך לא מבינים זה בעיה שלהם, ועדיף לך להתעקש על זה עכשיו מאשר כל פעם מחדש להתקל בזה ולהתעצבן, ובאמת אין לכם מה להתבייש שאתם חיים באופן שתואם את היכולות שלכם, ככל שתעמדו על זה בפשטות בלי להתבייש בזה, לטווח הרחוק יכבדו אותכם יותר..

או ערך אחר לא קשור לפרופיל??

יש טווח מסוים

אבל לפעמים ערך אחד תלוי בשני

תראי במידע ברשת כתוב מאוד מדויק

הרופאה אמור בלהתקשר אלייך מיוזמתה כי התוצאות מגיעות אליהם ישר.

יש מקרים גם שאם סוטה קצת מהטווח זה בסדר בגלל מליון ואחת סיבות מסביב

אבל אם את חוששת תנסי להתקשר למרפאה שיקבעו לך שיחה עם הרופאה הכי טוב 

אבל מהמעט שאני כן מבינה, פרופיל הורמונלי בודק ערכים של כל מיני הורמונים, שאמורים לעלות ולרדת במהלך החודש.

הטווח שמסומן לך הוא לנשים בכל הגילאים, בכל השלבים של החודש.

חוץ מזה, יכול להיות שאמורה להיות תלות בין הערכים (נניח א יכול להיות גבוה מ2, אבל רק אם גם ב גבוה מ6).

אז גם אם כל ערך בפני עצמו בטווח, את לא יודעת אם הוא מתאים לזמן בחודש שאת בו, ולשאר הערכים.

נראה לי שצריך פה את הרופאה. בהצלחה ♥️

להשכיב על הבטן בחושך, יש לי ילדים שזקוקים למגע של השמיכה על הפנים (אח''כ מורידה), 

ופשוט מנדנדת קלות... 

לא הרדמה עצמית אבל הרבה יותר קל מאשר בידיים... לפעמים אני אפילו מצליחה לשכב במיטה תוך כדי... 

הם באים בכל מיני צבעים, לא רק שחור

גרביונים יכולים לרדת ולא לעזור 

מכנסיים שעומדות כמו שצריך לא אמור להיות שפשפת

עדיף כמובן כותנה

אני ראיתי שאם אנ שמה עוד תחתונים מעל לגרביונים זה יותר טוב, אבל זה קצת לוחץ בלמטה של הבטן

הדבר היחיד שעזר לי

קחי שקית אשפה שימי טיימר ל10 דקות ותפני את כל היצירות של הילדים ועוד כמה דברים...

זה רק בשביל התחלה וקצת תחושת רווחה.

אין לי הרבה מה לומר כי גם אני לא מהמסודרות

אבל נראה לי שעודף המקום גורם ליותר הצטברות בלגן. נניח אצלי הכביסה מגיעה לספה בסלון ואז אין ברירה בשלב כלשהו אלא לקפל.

או כל היצירות, דברים של העבודה ועוד על השולחן בסלון אז לקראת שבת אין ברירה אלא לסדר.. 

מה שלא חייבים באמת מצטבר לי.. אז אולי זו הצעה גם בשבילך?

מהתיאור שלך נשצע שאת חיה באוטוסטרדה, אז העצה שלי - נחת ורוח ולא לחיות במרדף אחרי המשימה הבאה. כל דבר שאת עושה, תעשי עד הסוף

את בחדר עבודה? תהיי רק שם חצי שעה. אל ץחשבי על הדבר הבא שיש לך לסדר. ותתחילי.

וגם,תעדוף. אני לא מגיעה למגרות מטבח לרוב. אבל כביסה ובגדים יהיו מקופלים

ארונות בגדים מסדרת אחת לשבועיים בערך כולל מיון בזמן פיזור הכביסה

יצירות - לא למיין. אני לא מרשה לאגור בלי סוף. יש תיקייה משנה שעברה שנה שנכנס בה נשאר,ומה שלא לפח. תכלס הם לא יודעים עד הסוף מה יש שם, אפשר לסרוק גם בלי להגיד להם או לבקש מהם רשות

איפור שלי נמצא במגירה של השידה במקלחת, מה שיומיומי, מה שלא ליומיום - מאוחסן בתיק איפור גדול במקלחת השנייה בארון במדף גבוה

כלי יצירה של הילדים - יש לי מדף בארון עם מקום לטושים וכלי יצירה, ויש לילדים מגירות עם חוברות עבודה ודפים

מיטות שאת רוצה למכור - אם את צריכה את הכסף,תעלי תמונה ליד2 עכשיו,אם לא - פשוט תורידי למטה, יהיה מי שייקח. אני באופן אישי הפסקתי לחפש למי לתרום.זה גוזל ממני המון זמן. לבעלי יש כח, בבקשה זה בטיפולו. העיקר שזה יצא מפץח הבית מבחינתי ופינה לי.

ועוד משו - פורים הוא לא דדליין לכלום כרגע. זה כולה עוד יומיים, את עובדת, אל תצפי לנתאפס בניקיון פסח בזמן הזה.לאט לאט. תתחילי ממשו,ותתקדמי בסבבה

מציעה לך לשקול אפילו בתשלום אם צריך

מהגן.

מעולם לא שמרתי אף יצירה.

בהתחלה זרקתי בסתר, אח"כ זרקתי בנוכחות הילדים ובהסכמתם כדי לפנות מקום ליצירות החדשות.

זה חינוכי וזה גם מלמד אותם להיפרד מדברים בצורה בריאה.

(מחר זה מוצץ, צעצוע, בעל חיים או אדם, לא עלינו)

כי אז זה משתק ואי אפשר להגיע לזה כי אם אני לא יכולה לסדר את כל הארון אז לא אתחיל אותו בכלל.

ולא, אפשר לסדר מדף אחד. ויום אחר עוד מדף.

אפשר לסדר חצי מגירה ויום אחר חצי אחר.

חוץ מזה במקרים קיצוניים אני לוקחת יום חופש במיוחד, אבל בכללי אני לפעמים דואגת ששבת תהיה מוכנה מראש בחמישי, או שניסע לשבת ואז את שישי מקדישה לפרויקט אחד. אבל אחד בלבד.

זה יכול להיות לארגן את ארון הילדים. למיין את הבגדים מהעונות הקודמות. לסדר מגירה במטבח וכו.

אבל ממש מתכוננת ליום הזה מראש, ומכינה את מה שאצטרך - צריך קופסאות אחסון לבגדים הממויינים? מכינה מראש. צריך משהו אחר? מארגנת. ככה כשאני באה להתחיל את הפרויקט אני לא נתקעת על "דרישות קדם" שלוקחות לי את כל הזמן.

כשאני בתוך הפרויקט משתדלת לא להשאיר דברים להחלטות של אחכ, אלא באותו רגע להחליט עבור כל חפץ מה מקומו. יש את ערימת להחלטה בהמשך, אבל היא חייבת להיות קטנה יותר מכל ערימה אחרת, כי אחרת היא מהר מאד תכלול 70 אחוז מהפריטים.

ועוד משהו - בזמן ארגון לא לשקוע בזכרונות נוסטלגיים, לקפל מושלם או לברוח למטלות אחרות. עכשיו את ממיינת בגדים מעונות קודמות לקופסאות? אז להקדיש לכל מידה קופסה ולזרוק פנימה. בלי להתעכב. לתקתק את זה. אחרי שכל הבגדים ממויינים אפשר לשבת קופסה קופסה ולקפל.

עוד משהו שאני רואה אצלנו - מרוב יעילות יש בלגן מטורף. אני לא אקום עכשיו לשים את השמפו במקלחת, הרי ממילא עוד מעט אלך לשם למטרה אחרת אז יותר יעיל שכבר אקח אותו אז. אבל כמובן שאני שוכחת והשמפו נשאר 3 ימים לא במקום. או מה יש לי לנגב עכשיו את המיץ שהתייבש על הרצפה, בערב כבר אעביר סמרטוט.. ואז לא מעבירה 🙈

אז לא להיות יעילה. לעשות עבודה שחורה קצת, אבל באותו הרגע. גם אם זה טיפשי - זה משאיר את הבית בסופו של דבר יותר נקי ומסודר.

ובסופו של דבר, אני לא יודעת אם אני משליכה עלייך דברים לא קשורים אבל נשמע קצת שהבית שלך לא מאורגן להיות מאורגן - כלומר לא לכל דבר יש את המקום הברור שלו ואז דברים בהמתנה או מפוזרים הרבה. חשוב שלכל דבר יהיה מקום ברור - סל לכדורים, מגירה ליצירות מהגן (אפשר ארגונית משרדית כזאת ללא-ממוינות) וכו. וגם נגיד להחליט שאם המגירה מלאה כי לא מיינת אז יצירות חדשות הולכות ישר לפח, בלי מיון כי אין מקום באזור שהוגדר להן. או שזה ימריץ אותך/את הילד למיין באופן תכוף יותר, או שזה לכל הפחות ימנע בלגן, שזה גם טוב.. 

1. לשתף את הבעל. אצלנו גם לי קשה לסדר ולא יודעת למצוא מקום לדברים ולזרוק. אז מסדרת חדרים בלאגן שהוא לא יומיומי, עם בעלי. כל פעם שיש זמן וכוח או בוקר ששניינו בבית מסדרים חדר. או מתחילים לסדר חדר אחד.

2. לגבי ציורים מהגן- אפשר לשמור כמה דוגמאות מגילאים שונים או סגנונות שונים (יש את השלב שכל הציורים נראים אותו דבר...). אחסון שלא תופס הרבה מקום: קופסאות קורנפלקס ריקה, או קלסר. נותנים לילד לבחור כמה ציורים שרוצה לשמור ואת השאר זורקים. אפשר גם לתלות על חוט עם אטבים בחדר ילדים, ולהחליף מידי שבוע.

3. קבוצות מסירה- אם אתם גרים במקום שקל למסור, אז להצטרף לקבוצת מסירה. אחרי שמסדרים חדר מצלמים חפצים שרוצים למסור ושולחים בקבוצת מסירה. ואם מישהו אמר שרוצה, אפשר לעשות סיבוב עם הרכב בהזדמנות שכבר יוצאים ולשים לו מחוץ לדלת (במקום לחכות שימצא את הזמן לבוא אליך ואז זה נשאר אצלך תקוע בלי מקום..)

4. בגדים- אני ממיינת בערך פעם בשנה לתינוקות. היתה תקופה שהיה לי מדף בארון ילדים לכל הבגדים שמגלים פתאום שהם קטנים.

ילדים גדולים יותר יש פחות בגדים ויותר קל למיין והתזוזה במידות פחות משמעותית. אז מידי פעם עושה סדר יחד איתם בארונות שלהם. או אם את סומכת עליהם אז לתת להם להוציא מהארון כל מה שלא רלוונטי. ואז תחליטי אם זה למסירה או נשמר לילד הבא.