אז האפרוחית חוגגת חודשיים😍
החצי במילואים, אז יש לי ערב ריק🥴
וחשבתי שזו הזדמנות מצויינת לכתוב את סיפור הלידה שלי!
אואטינג לגמרי, אז אם מישהי מזהה אשמח לדעת🙏 אפשר גם דרך המנהלות.
פעם ראשונה שעברתי את התאריך...
ובמיוחד שתשיעי היה באוגוסט, אז כל יום הוא כמו 10 ימים בחודש רגיל.. הייתי כבר עם הלשון בחוץ🥵
בבוקר הלכתי למעקב הריון עודף. הכל תקין ב"ה. אין שום נתונים לכך שהלידה קרובה 🥴
בערב היה לנו אירוע משפחתי, ידענו עליו הרבה זמן מראש, אבל גם היה ברור לנו שלא נגיע, כי בטוח כבר נהיה עם תינוק קטן ולא שייך לסוע. אחרי המעקב, כשהבנו שהבייבי עוד לא מתכנן לצאת, החלטנו לסוע🥳 מצאנו בייביסיטר לילדים ונסענו.
בדרך היו לי קצת צירים, אבל תכלס הם היו כל התשיעי ולא קידמו כולם (יומיים לפני לא הייתה פתיחה בכלל!!) אז לא התייחסתי אליהם.
באירוע לא היה כלום🤷 יכולתי להנות בשקט🥳
בשעה 22.00 עלינו על הרכב לכיוון הבית ואז פתאום התחילו צירים כואבים אבל סבירים, בממוצע כל 6 דקות ציר של 40 שניות. וזה המשיך לאורך כל הדרך (מרחק של שעה נסיעה) בעלי רצה שנמשיך לבית חולים, אני רציתי מקלחת🙈
הגענו הביתה, שיחררנו את הבייבסיטר והתחלתי להתארגן למקלחת.. אבל די כאב לי ופחדתי להתקלח אז וויתרתי עליה..
10 דקות אח"כ החזרנו שוב את הבייבסיטר ונסענו.
בעלי עוד התלבט אם להתעכב בכמה דקות כדי לעבור בבית הכנסת לקחת התפילין, אז אמרתי לו שברור שאפשר, מה יזיז לנו כבר עיכוב של 5 דקות (תזכרו את זה🙈).
היה לי חשוב לסוע לבית חולים שנמצא קצת יותר רחוק, כי חברה שלי מיילדת שם והיא הייתה במשמרת באותו ערב. מתחילים נסיעה של 40 דקות, אני רגועה, מתזמנת. מתקשרים לאחות של בעלי שבתכנון צריכה לבוא לשמור על הילדים. מעדכנים אותה, אבל גם אומרים לה שלא תצא עדיין, קודם נגיע למיון ונראה מה איתנו, אולי בכלל נחזור🤷 באמצע הדרך התדירות עוד קצת עולה והכאב גם עולה. אבל עדיין אני לא ממש בטוחה שאני לקראת לידה.
פתאום מרגישה קצת טיפטוף של ירידת מים, ואחרי כמה צירים קצת יותר כואבים פתאום ירידת מים משמעותית🤦 כבר ברור לי שאני לקראת לידה וודאית והקפצנו את אחות של בעלי.
עוברים די קרוב לבית חולים אחר, שאני ממש ממש ממש לא רוצה ללדת בו... התלבטות של שנייה מה לעשות, ומחליטים להמשיך.
רבע שעה לפני ההגעה אני מרגישה כבר ממש רע. צירים חזקים, אני מפוחדת מאוד!! מתקשרת לחברה שלי המיילדת, היא שומעת אותי ומבקשת שאם אני כבר מרגישה צורך ללחוץ אז שנעצור בצד, נזמין אמבולנס ושהיא בינתיים תדריך אותנו בטלפון. אני לא מסכימה לעצור בשום פנים ואופן.. ובעלי ממש מתחיל לטוס לבית חולים.
5 דקות לפני ההגעה, רמזור אדום. אני אומרת לבעלי שייסע באדום🤦 מזל שהוא עדיין היה קצת מפוקס ולא סיכן אותנו, מתקשרת לחברה והיא כבר מוציאה צוות שייחכה לי בחניה.. 2 דקות לפני מרגישה צורך ללחוץ.. צורחת לבעלי שאני רוצה ללחוץ ותוך כדי אומרת לעצמי "לא ללחוץ!! לא ללחוץ!"
מגיעים לחנייה, ישר שמים אותי על כיסא רוצים לחדר לידה. אני עוד מבקשת בדרך שיכינו לי אפידורל 😅 המיילדת החמודה אומרת "טוב בסדר, נבדוק אותך ונראה🤣"
מצליחים לשים אותי על המיטה, בודקת אותי כדי לבשר שהראש כבר בחוץ😮😮😮😮
הייתי בסטרס מטורף, אמרתי להם שאני לא מוכנה ללידה, לא רגועה בכלל, היו שם כמה מיילדות מתוקות, שאלו אותי מה אני צריכה כדי להרגע, אמרתי להן שאני צריכה זמן🤷 הן אמרו שזמן כבר אין לי כ"כ, אבל שעוד שנייה התינוק יהיה בחוץ. ובאמת שתי לחיצות וב-00.05 הנסיכה בחוץ❤️❤️❤️
אח"כ, פתחו לי וריד, פתחנו תיק וסופסוף החלפתי בגדים😅 (לא נוח ללדת עם בגדים שהיית איתם יום שלם)
יילדתי כבר כמה לידות בלי אפידורל, אבל בזכות זה שהייתי כ"כ בסטרס וכ"כ מפוחדת בקושי הרגשתי את הכאב (באופן יחסי כן??) וכשהבנתי שאני כבר בידיים טובות, ברגעים האחרונים הצלחתי קצת להרגע ולנסות להתחבר ללידה וזה היה מדהים. פעם ראשונה שממש הרגשתי כל שלב ביציאה של הבייבי.
הגוף שלי לא קלט עדיין שיילדתי, אז ההתאוששות הייתה קלה מאוד, ב"ה!!
לבעלי לקח יותר זמן להתאושש מהחוויה🤫
מסכן, מסתבר שכל ציר תפסתי לו חזק בשרוול וממש חנקתי אותו, תוך כדי שהוא מנסה לסוע כמה שיותר מהר ובצורה בטוחה ושהוא בלחץ בטירוף שלא אלד לו ברכב🙈😅
אז אם לסכם את כל הלידה בקצרה, אפשר לבחור בשני משפטים:
*שעתיים מהרגע שהתחילו צירים ועד שהיא נולדה, מתוכם העברתי שעה וארבעים ברכב בנסיעה😬😬
*או, 5 דקות מהרגע שהגענו לבית החולים עד הגברת הייתה בחוץ.
לא יודעת כבר איזה משפט עדיף, אין ספק שזו הייתה חוויה מיוחדת במינה❤️
)
תודה!