היי 
אני כבר כמה ימים במעקב של סוכרת הריון ורציתי לדעת האם למישהי שהיה לה גם חוותה משהו דומה?
אתמול בערב אכלתי פיצה דקה מבצק כוסמין עם רוטב עגבניות, מוצרלה קצת, בצל סגול ופטריות + מלפפון וגמבה. במד סוכר יצא 106, הייתי מבסוטה
היום בצהריים אכלתי בדיוק אותו הדבר ואותה כמות!!! ויצא לי במד סוכר 174 בהתחלה ואחכ 168, נבהלתי אז מדדתי מספר פעמים.
האם קרא למישהי? איך זה יכול להיות הגיוני? זה ממש מבאס אותי ומדכא אותי
לא מניסיון אבל שמעתי עליה ממש דברים טובים, חפשי גם בפייסבוק אם יש לך
תותחית על! וגם עובדת סוציאלית ולמדה טיפול בטראומות בייחוד בהקשר של הריונות ולידה. מומלצת מאןד
אחרי כמה חודשים מאתגרים עולה בי החשד שהתינוק לא יונק יעיל אני חושבת שהטונוס שרירים שלו קצת נמוך והוא לא מצליח לרוקן אותי מה שמוביל למחסור בחלב. הוא נרדם תוך כדי ויכול שעות להיות עליי.(הוא בן 3+ חוד')
אני שמחה מצד אחד כי זה אומר בגוף שלי עובד טוב בניגוד למה שחשבתי שמשהו השתבש אצלי כי בקודם לא היה לי מספיק. מצד שני צריך לטפל בעניין לראות איך לחזק את שרירי הפה ולהגביר חלב בשאיבות, מה שמוביל אותי לשאלות הבאות
1) איך לחזק אותו, ולמי לפנות?
2) אני רוצה משאבה לבישה שאני אוכל להמשיך בשגרת היום, מכירות מהו מומלץ? בנתיים התרשמתי מהmomcozy שאפשר לקנות באמזון וראיתי שהמליצו על ביאמבה
חייבת לציין שאין לי ניסיון טוב עם משאבות, תמיד כאב ולא נוח ולא יצא כמעט חלב
3)לאור הנ"ל יש פה כאלה שממליצות על על האנבלה? הבנתי שהיא יותר טבעית לגוף
מתייגת את. @דבורית השואבת האלופה!
תודה למי שקראה, ואיזה מדהים שאני יכולה לקבל ממכן כ"כ הרבה מידע מניסיון!
אז הוא חלש ואין לו כח לינוק, ואז נוצר מעגל כזה.
ממליצה לך באמת לשאוב ולתת לו בקבוקים כדי לחזק אותו.
אני קניתי ביאמבה מאליאקספרס. היא הייתה ממש אגרסיבית בשבילי. משתמשת כרגע במדלה/ידנית. לצערי זה מגביל אותי, אבל הגוף התרגל כבר וזמני השאיבה מתקצרים מפעם לפעם...
דווקא אם יש לו טונוס שרירים נמוך אז הכי טוב שינק כמה שיותר, זה יחזק לו את השרירים , הוא יהיה חייב להתאמץ
כדי לאבחן במדויק מה הבעיה.
הוא עולה טוב במשקל?
יש טיטולים מלאים?
הבת שלי גם עם טונוס נמוך ובהתחלה היה לה קשה לינוק, גם בגלל שהייתה חלשה.
יועצת הנקה הביאה לי פטמת סיליקון שממש עזרה לה לינוק ולהתחזק, עד שהצליחה לינוק כרגיל
אני חושבת חודשיים, משהו כזה, אולי קצת יותר, עד שהיא כבר לא הסכימה בכלל מהפיטמה, רק ממני ישירות.
אבל יועצת ההנקה שלי סיפרה לי על חברה שלה שהניקה ככה עד גיל שנתיים או משהו כזה
מה מדאיג אותך למעשה?
העלייה האישית במשקל?
התייעצת עם יועצת הנקה?
הבנתי שאוסטאופתיה יכולה לעזור במצבים כאלו, אבל הוא כבר תינוק גדול וההנקה בגיל הזה מבוססת, צריך לאבחן נכון מה הבעיה לפני שרצים לפתרון
הייתי פונה קודם כל ליועצת הנקה
בכל אופן בהאכלה מבקבוק כדאי לתת בצורה תומכת הנקה שכן תגרום לו להתאמץ ולחזק את השרירים
ממליצה על פטמות של אוונט נטורל ריספונס
הן לא מאפשרות טפטוף מהבקבוק אלא על ידי שאיבה אקטיבית של התינוק
יועצת הנקה מומלצת זו אריאלה דובריאן
לגבי משאבת לבישה יש ממש המון
הייתי מתייעצת גם על זה עם אריאלה היא מומחית ממש
לא היו לו מספיק טיטולים רטובים לכן שילבתי תמל
אבל אני רואה שהוא נרדם וממשיך לינוק חלש ולא באמת מרוקן אותי, כמו ניובורן, יכול להיות שעות עלי...
ואז חסר לו חלב...
אני באמת אפנה אליה, תודה
ממש נלחצתי כי היו צפופים
נכנסתי להתקלח קראנו לחמותי.
בבית חולים בקושי יש משהו. מרוחקים מאוד וחלשים😕😕
מבואסת שנסענו סתם …
וזה 35 דק נסיעה
יהלומה..יש לי מרוחקים כל זמן מה
ממש ממש בא לי ללדת לפני שישי 😫
לקחת שני אקמול ולשכב
אם הצירים ממשיכים כנראה שזה אמיתי
ואם זה 'אזעקת שווא ' אז זה ירגע אחרי האקמול.
בעיקרון אומרים גם לשתות חצי כוס יין
אבל אני לא אוהבת ומפריע לי הקטע עם האלכוהול
אתמול בלילה זה היה כ”כ כואב שלא היה עוזר אקמול בוודאות
זה פשוט פתאום הפסיק
באסה
האקמול מרפה ומרגיע
ואז אם זה צירים לא אמיתיים הם יחלפו ואפילו תצליחי לישון
זה מתעתע
אבל כשזה זה -
אין לי ספק
כשלא- יש לי
אני לא נוסעת בשלב מוקדם
אבל זה כי הבי''ח היה קרוב
ויצא לי להגיע בתיחה מלאה איזה פעמיים
אחרי פחות משעה של צירים
אבל אמן לכולן כי היו לידות מושלמות המהירות
אני לא מתייחסת לתדירות
אלא לדרגת כאב
כשזה אמיתי זה כואב אחרת
לפחות אצלי
גם הלא אמיתי כאב
אבל אחר
ברמה סבילה ממש
כשזה לידה באמת אני פשוט מרגישה ממש שזה התרחשות שונה
בהכל
הכל תלוי מה המרחק נסיעה
אם קרוב היתי מחכה עד שיהיה ברור יותר
אם רחוק אז נוסעת..ומהמרת..על סתם הקפצה של ההורים ונסיעה
מה לעשות
מתלבטת אם לקנות להם רק מגפיים טובות לכל החורף שיחרשו, או שצריך עוד נעל ספורט? מגפי גומי אני לא סובלת חחח.
הוצאה רצינית עכשיו בגדי חורף לילדים מטריות הנעלה…
כי הם גדלו ולא נולדו באותן עונות שהם יכולים לקחת מהגדול וזהו
בעיקר כי צריך נעלי ספורט בשביל שיעור התעמלות בבית הספר. לרוב הם אוהבים את המגפיים דווקא (בעיקר הבנות)...
אבל אני בהחלט קונה מגפי גומי למי שמוכן 
(השנה זו רק הקטנה...)
נעליים זו בהחלט הוצאה... אני ממחזרת נעליים מילדים קודמים אם הן במצב טוב, או מנסה לקנות בלידר (יש שם נעליים ומגפיים במחירים זולים, והם מחזיקים אצלנו עונה).
כן קונה מגפיים מםאפאיה כל שנה כמעט לכולם
או דמוי בלנסטון לחלק
נעלי ספורט יש לילדי בי''ס כי חייבים
קונה אבל ב50שח
ומגפי גומי יש לי בכל מיני מידות .שומרת אותם כי במילא הז בקושי בשימוש אז נשמר לי גם כמה שנים
בהמשך אקנה מגפי גומי ויש לו נעלי ספורט
לבת יש נעלי ספורט ומגפים רגילות ואקנה לה מגפי גומי גם.זה תלוי איפה את גרה.
לקטנים לפעמים נעליים אחרות.
גם אחר כך זה סביר. זה נקרא בייבי בלוז/דכדוך אחרי לידה.
תכילי את עצמך ותתפללי שתעברי את זה בטוב ❤️
מתואמתאחרונההשתחררנו נהבית חולים היום
הרופאה אמרה שבגלל שיש קצת צהבת ללכת לביקןרת אצל רופא ילדים עוד יומיים.
תוהה לעצמי מה יעזור רופא ילדים? הרי אין בקופח רגילה דרך למדוד את זה!
אני אנסה לשאול את המוהל באמת
תודה
בן 5 שמתארגן בבוקר שעותתת
אם יש לו יותר מ3 משימות הוא מאבד את זה ולא זוכר מה צריך לעשות
כל דבר הוא עושה מלא מלא זמן.
נגיד הוא מסתרק לבד, אז הוא קודם מרטיב את השיער קצת ואז מוסיף כל מיני סבונים ואז אני צריכה להריח ולהגיד כמה שהשיער מריח טוב ואז הוא מסרק את השיער לכיוון אחד ושואל אם זה יפה ואני כמובן אמורה להגיד שכן ואז הוא מסביר לי שלא ואז הוא מסרק לצד השני ואז הוא הולך למראה ואז הוא חוזר אלי ומזמן הוא שכח שהוא אמור לשים גם כיפה או נעליים.
כשהוא משחק דימיון, לפעמים אפשר לקרוא לו והוא ככ מרוכז שלא עונה בכלל.
מהגננות אני לא מקבלת אף דיווח כזה, הוא מקשיב מעולה ויודע את הדף קשר ישר והפוך.
יכול להיות שזה פשוט תואם גיל?
ויכול להיות שיש לו רגישות לאסתטיקה או מושלמות.
לדעתי זה לא עניין של תואם גיל, אלא מעיד על אישיות.
דבר ראשון כדאי שתגדירי מה בדיוק מפריע.
האם החשש שלך הוא מהתנהגות חריגה או שיש בו בעיה בהתארגנות?
כלומר אם יסבירו לך מה השם של התופעה ויסבירו לך מההשלכות, זה ירגיע אותך או שאת מחפשת שינוי מעשי?
אם את מחפשת שינוי כי יש משהו שמקשה על ההתארגנות, הייתי בודקת קודם כל איך הוא מתנהג כשאת לא בסביבה.
האם יש מצבים בהם את לא נותנת לו את הפידבק על מצב השיער? אולי יש בקרים שאת לא נמצאת או ישנה בזמן שהוא מסתרק?
בשבת גם קיים אותו טקס?
תנסי לבחון את זה.
תבדקי אם יש דוגמאות נוספות.
אם זה קורה רק איתך כנראה שזה התנהגותי ולא אישיותי.
הדרך לשנות את ההתנהגות תהיה לשנות את התגובה שלך לרצף האירועים. גם לא לשתף פעולה עם הפידבק, וגם להעביר לו את האחריות לסיים בזמן סירוק כיפה ונעליים.
למשל שאת מחכה לו למטה, לבינתיים זורקת זבל והוא צריך בזמן הזה לסיים להתארגן ולצאת החוצה.
אם זה משהו שחוזר על עצמו גם בהקשרים אחרים ולא רק איתך, זה מעיד יותר על הכיוון האישיותי.
כדי להתמודד עם זה, כדאי לפרק את הבעיה ולהציב יעדים ברי השגה.
למשל לתת לו 10 דקות באמבטיה לסיים להתארגן עם השיער (10 דקות זה הרבה, אבל המטרה לתחום לו זמן מסויים שהוא יצליח לעמוד בו)
ואז אחרי שבועיים להוריד ל9 דקות.
ואז להוסיף עוד משימה. למשל צחצוח שיניים ושיער תוך 9 דקות.
לגבי המשחק, להשתדל לא להפריע, אבל כשיש משהו חשוב, לתאם ציפיות שהוא צריך לעצור ולהקשיב. תרדי לגובה שלו, מקרוב עם קשר עין. תאמרי בקצרה ממש מה שרצית להגיד. תבקשי משוב על ההוראה לוודא שהפנים. ולתת לו לחזור למשחק.
הרעיון להפריע לו כמה שיותר קצר.
אחרי שזה עובד, להאריך קצת את הקשב. מ5 שניות ל10שניות.
ממשפט פשוט, למשפט מורכב.
למשל בהתחלה: אני יוצאת עכשיו.
בהמשך: אני יוצאת עכשיו, אחזור בעוד שעה, בזמן הזה אתה צריך לסיים לאכול.
ככה להקנות לו כישורי חיים בהדרגה בלי לפגוע בקשר ביניכם ומבלי לתת לו תחושה שמשהו בו לא בסדר.
אם העניין לא מפריע להתנהלות היומיומית, לא כדאי לפתוח את הנושא בכלל, בסוף כשהוא יצטרך, הוא יפתח אסטרטגיה להתמודד עם הנושא בעצמו.
כי אני אקרא על דרכים להתמודד עם זה.
בינתיים אני מרגישה שאני מבזבזת המון אנרגיה על לנסות להבין אותו ולא לכעוס ולא להתעצבן עליו ולתת לו את הזמן שלו ולהתפעל ממנו ולראות את הטוב שבו (ויש המון!!).
אבל אני ממש מרגישה בזבוז אנרגיה ושאני לא מצליחה לנהל את הסיטואציה.
ממש מעניין מה שכתבת, אני אנסה להתבונן בזה יותר.
(ואני בקושי מפריעה לו במשחק ורווה נחת כשהוא ככה מעסיק את עצמו😅 זה פשוט היה נראה לי סתירה בין רמת ריכוז גבוהה לרמת פיזור אינסופית בזמנים אחרים).
אבל בגדול ביומיום שלו זה לא מפריע לו, אבל בבקרים נגיד זה קשה מאוד ואם לא קמים מאוד מוקדם הוא מאחר.. (הוא בתלמוד תורה אז יש אצלם עניין כבר בגיל הזה להגיע בזמן).
אבל זה לא נשמע לי זה,
אבל כן נשמע שיש לו משהו, אז מציעה להמשיך לברר.
אפילו בטיפת חלב או אצל רופא ילדים אם את לא מצליחה לקדם משהו מול התפתחות הילד.
נשמע שהפרטים הקטנים מאוד מעסיקים אותו ולא נותנים לו מנוח. הראש שלו עסוק בזה יותר מדי.
איך הציורים שלו? תואמי גיל או מרובי פרטים?
הוא בררן באוכל? צריך לדעת בדיוק מה האוכל מכיל או זורם? (למשל אם הוא אוכל טחון או לא)
את הגננת הייתי שואלת לא על החכמה ואם הוא יודע את דף הקשר, אלא על שימת לב לפרטים ואם זה מונע ממנו זרימה.
למשל הגננת אומרת שעכשיו משחקים משהו 3 סבבים, ובסוף הספיקו שני סבבים,
האם זה מפריע לו?
אם זה משהו שחוזר על עצמו, תרשמי את הדוגמאות ותוכלי לברר על זה.
האמת שכשאני כותבת ככה זה נשמע יותר גדול ממה שזה במציאות, אבל בכל מקרה אני אמשיך לעקוב.
תודה!
אז בכלל הייתי עוזבת את עניין האבחון. בסוף לקחת ילד לאבחון וטיפול זה לא תמידפשוט עבור הילד, אז כשצריך וזה מה שיעזור לו בחיים, אז עושים את זה,
אבל אם זה לא משהו כזה,
אז אולי כדאי לחפש איפה להקל עלייך ועליו ולא להיכנס להגדרות.
כי זה כן נשמע לי טיפה חריג - שהוא נמרח קצת יותר מדי עם הזמן, בצורה שכבר חורגת קצת מההתאמה לגיל.
יכול להיות שבגן הוא מסתדר כי בסופו של דבר החומר הלימודי בגן לא מסובך... אז צריך לחכות לכיתה א' כדי לראות אם יש עוד סימנים.
בכל אופן, בינתיים תנסי לתת לו אסטרטגיות התנהלות באופן עצמאי: לתת לו בכל פעם משימה אחת, להקציב לו זמן בעדינות, להקשיב לפטפוטים שלו בסבלנות אבל להגביל אותם בשלב מסוים. וכן הלאה...
אז לדעתי זה כן יחסית חומר לימודי מסובך.
איך מגבילים בעדינות פטפוטים?
אתמול נגיד כבר היה מאוחר וכמה פעמים אמרתי שזמן ללכת לישון ואז הוא התחיל לדבר איתי על זה שנשאר לו עוד קצת אוכל בארוחת ערב וזה יהיה בל תשחית ואז הסביר לי מה זה בדיוק בל תשחית ומתי ואיפה זה מתקיים.
לא היה לי לב להפסיק אותו אבל גם לא שום סבלנות...
ויכול להיות שכרגע הוא מצליח לפצות על קושי של ריכוז בזכות החוכמה שלו.
ויכול להיות שזה לא קשב וריכוז אלא משהו אחר🤷♀️ (התיאור שלך של הפטפטנות וההסברים הנרחבים מזכיר לי את הבן שלי, והוא לא מאובחן עם קשיי קשב וריכוז, לפחות לא כרגע...)
איך מפסיקים את הפטפוטים?
מקשיבים להתחלת ההסבר, ואז נכנסים לדבריו ואומרים בעדינות ובחיוך: "איזה מעניין מה שאתה מסביר! תרצה מחר בבוקר להמשיך להסביר לי? עכשיו פשוט צריך ללכת לישון. אבל ממש אשמח שמחר תספר לי, כי זה ממש מעניין!"
לפעמים בבוקר הם כל כך עייפים, שהם לא זוכרים מה שרצו להסביר🙈
לא יודעת לגבי קשב וריכוז זה נשמע שכן אבל אין ספק שיש לו דמיון מפותח ועולם פנימי עשיר
בכל מקרה בינתיים לא קריטי לאבחן אפשר לגשת להתפתחות הילד ויקבל ריפוי בעיסוק
כדאי לעבוד איתו על מילוי משימות כי זה חשוב
לפרק כל דבר להוראות ברורות וקצרות
עדיף אחת בכל פעם לפחות בתור התחלה
לבוקר אפשר לעשות טבלה כזו ולסמן כל שלב שבוצע (יש לקנות לוח משימות אם תמצאי זה נח)
אם מתאים לכם אפשר גם לספור לביצוע (זה לא לעונש. להגיד לו פשוט בוא נראה אם אתה מסיים לפני שאני מגיעה ל10 זה מאוד מפקס)
ריפוי בעיסוק נשמע מעולה. אני אברר על זה
אבל רחפנות זה גם תסמין של קשב וריכוז.
אבל בכל מקרה לרוב לא מטפלים אם זה לא מפריע לו בחיים. או בלימודים.
פשוט מבחינת ההתנהלות בבוקר שהיא מאודד ארוכה.
לו זה לא מזיז, כנראה שהוא גם נהנה מכל זה
אבל זאת לא סיבה כל עוד הוא לא מציף את זה?
ואיבחון קשב.
יש היום כל מיני אסטרטגיות למידה לילדים עם קשב.
ואפשר לעשות טבלה שמסמנים בה מה עשית.
לתזכר כל הזמן מה צריך לעשות. מה הוא עשה ומה הוא עכשיו עושה.
זה כמובן לא תורה, אבל תבדקי...
מבינה אותך שכשי שם יותר קל להתמודד.
קראתי פעם מאמר של נוירולוג ילדים.
הוא טוען במאמר שמלוא הקשב מתפתח בגיל 7.
לאבחן הפרעת קשב.
צריך שיקיימו לפחות 6 תנאים ,אני לא זוכרת מתוך כמה.
במשך חצי שנה לפחות.
במסגרת חינוכית ובבית.
האמת לי נשמע תואם גיל.
אלא אם כן יש עוד עניינים.
אגב, לא מאבחנים מתחת לגיל 6 כי זה יכול לשבת על הרבה דברים, על ויסות חושי, על עניינים רגשיים, על ילדותיות, ריחוף... זה ממש לא חייב להיות משהו נוירולוגי. אם היה לו בעיות קשב וריכוז נוירולוגית, רוב הסיכויים שהיית שומעת על זה מהגננת.
לוקח לו שעות להתארגן, הוא אוהב שאני מגיבה על כל דבר שהוא עושה , רוצה שאני אחווה דעה על כל תסרוקת שלו, הוא מניח דברים ושוכח , אם יש לו יותר משלוש משימות הוא מאבד את זה כי הוא גבר (ד.א. גם אחת הבנות היתה כזאת, לא יכולתי לתת לה יותר ממשימה אחת, היום ב"ה המצב שונה)
ועשינו לו פעם כשיהיה קטן אבחון אצל נוירולוג אני חושבת והוא אמר שילד עם ציונים כל כך טובים, אין לו הפרעת קשב, אז אולי.. בזמנו המורה שלו הפנה לבדוק כי הוא היה חולם בשיעור
אז נו, אצלי הוא פשוט טיפוס כזה , לא כולם חייבים להיות תקתקנים וחרוצים (וואי כמה אין לו כח לעשות כלום. כלוווום) לא סתם יש את הביטוי עצלנים. חייב שמישהו יתאים למשוואה..
לא יודעת מה אצלך אבל לדעתי נשמע נורמלי לגמרי
אבל זו היתה האבחנה שלו אחרי שאלון, שאלות לנו, שאלות לילד, וצפיה בגליון ציונים
אולי הוא התכוון שאין טעם לטיפול תרופתי.
כלומר ילד עם ציונים טובים לא נפגע מהפרעת הקשב ברמה המצדיקה התערבות של רופא.
אבל לומר שילדים עם ציונים טובים אין להם בעיות קשב? זה לא נכון.
במרכזי מחוננים יש בהחלט ילדים עם בעיות קשב ולקויות למידה שונות, אין סתירה בין הדברים.
הפרעת קשב מתבטאת, בכך גיל אופן שונה.
אני עונה כאן אני לא יודעת לעשות את זה בפרטי.
לדוג חוסר הבנת סיטואציות חברתיות.ילד שדוחף.
אימפולסיביות.
ילד שעונה תשובות בלי הצבעה.
ילד או ילדה חסרי סבלנות כל הזמן על קוצים.
מתקשה להתרכז במהלך שיעור.
יושב על קוצים.
כשרב עם ילד אחר מאשים את השני .למרות שהוא התחיל ..
שוכח חפצים ,לא מביא ציוד.
יש עוד המון סימפטומים.
היה קשוח
היה ארוך
היה מאתגר
אבל ב"ה, ברחמים מרובים, יש לנו נסיך חדש במשפחה.
תודה שליוויתן אותי לפני ההריון,
תודה ששמחתן איתי כ"כ בהריון
ותודה לכן שאתן כאן, חיכיתי כבר לשתף אתכן.
שיהיה בעז"ה חורף בריא ושמח לכולן
ושנזכה תמיד לבשר ולהתבשר רק בבשורות טובות.
וספיישל ל @מתואמת שהתרגשתי לראות איך היית כ"כ מתוכננת עם הניתוח.
הכל, אבל הכל, הלך פשוט הפוך מהתוכניות שלי.
ב"ה סיימנו בלידה רגילה, אבל מלאאאאא זמן אחרי התאריך.
לידה קשה ומאתגרת, ולא ביות ולא מלא.... התינוק היה צריך השגחה רפואית צמודה.
בקיצור, רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום.
וואו!!!
מרגש!!
המון המון מזל טוב!!!!!
שמחה אתכם מאוד
יש לי בן בכיתה א' שצריך הרבה עזרה בקריאה ובהכנת שיעורים. מסיים את הלימודים ב3 וחצי ואז כשמגיעים הביתה רוצה לאכול משהו קטן ולפעמים הוא נרתם לשבת להכין שיעורים ולפעמים מנסה להתחמק עוד ועוד...
אני משתדלת להיות נחושה עם הכנת השיעורים אבל זה לדבת איתו כשעה וחצי בלי לקום, כי הוא לא מצליח לעשות כלום לבד. צריך לראות שהוא קורא את המילה והבין אותה, או לראות מה צריך להשלים ולפעמים לאיית לו את המילה..
יש לו אחיות קטנות שמסיימות את הגן ב1 וחצי, אוכלות ומשחקות.. וכשמגיעה השעה של השיעורים של הגדול הקטנה שבהן בדרך כלל כבר עיפה ומתחילה להתבכיין על כל דבר... ועוד תינוק קטן שגם דורש את שלו...
ניסיתי לדחות את השיעורים לשעה שאבא שלו חוזר שזה יוצא ב6 וחצי בערך.. זה לא תמיד עובד ואז נשאר לו חלק משיעורים לבוקר (שגם ככה עמוס לפעמים) 😖😖
מגיעה למצב שכשמגיעה השעה הזאת אני ממש חוששת . לא מצליחה לאזן את עצמי איתם. מתי שעות של משחקים. מתי לשבת עם כל אחד ללמידה ושיעורים (הבת הגדולה בגן חובה, צריך לשבת גם איתה לימוד האותיות). מקלחות וארוחת ערב.
אשמח לעצות...
שיעורי בית בגיל הזה זה ממש מתיש...
והם עייפים אחרי המסגרות, אז זה בכלל קשה...
אם הוא במסגרת עד שלוש וחצי אז זה צהרון? אולי הוא יכול לעשות שיעורי בית שם? אצלנו אמורים לעשות שיעורי בית בצהרון. הם לא תמיד מסיימים הכל, אבל זאת בהחלט הקלה...
ושעה וחצי שיעורי בית בגיל הזה נשמע לי המון - אולי שווה לדבר עם המורה, לראות איך אפשר להקל?
עוד דבר - תחשבי איך את יכולה להתכונן לזמן הזה מראש - לחתוך מראש פירות לתת לקטנים כשאת איתו על שיעורי בית? להדפיס מראש דף צביעה? לעשות לשניה "חוברת עבודה" שהיא תוכל לשבת לידכם ולעשות כשהוא עושה שיעורי בית?
בהצלחה!
בן בכיתה א.
קודם כל הייתי מנסה להבין רגע אם הכמות של שיעורי הבית הגיונית.
זה ככה כל יום?
לילד בכיתה א, לשבת שעה וחצי לשיעורי בית זה המון. בטח אם הוא מסיים ב15:30.
אז ברור שזה מתסכל את כולם.
אם זה לא כל יום, אולי אפשר לחלק את זה לזמנים קצרים במהלך השבוע?
אצלנו הקריאה היא בשבת למשל.
אם זה כל יום, הייתי פונה למורה ומנסה להבין ממנה סדר עדיפויות.
זה לא באמת הגיוני שילד בכיתה א יצטרך ללמוד כל כך הרבה.
אז או שהמורה מעמיסה יותר מידי, או שיש לו קושי ספציפי ואז צריך להבין מה הוא ואיך אפשר לעזור לו.
בכל אופן הדבר הכי חשוב זה לחשוב איך לא להפוך את הלמידה למעיקה וחונקת. הוא רק בהתחלה ולא נראה לי לחץ יעשה טוב למוטיבציה שלו
האם לימוד האותיות עם הבת הגדולה הוא חובה או רצון שלכם?
כי זה משהו שממש הייתי משחררת כרגע, ועושה את זה מתוך משחק.
אלא אם כן אנחנו משני מקומות שונים לחלוטין שבהם הסטנדרט שונה לגמרי
הצמידות, זה אני כן חושבת שהגיוני בגיל הזה. הם באמת עוד לא יכולים לעשות את זה לבד. אבל דווקא בגלל זה זה לא הגיוני "לסנדל" אותם ואת ההורים לשעה וחצי כל יום.
אנחנו יושבים יחד עושים ביחד. מנסה כמובן שהוא יהיה כמה שיותר עצמאי.
אבל לפעמים גם מבצעת את המשימות במקביל אליו.
(נגיד תרגול כתיבת מספרים, הוא כותב בחוברת, אני כותבת על דף נוסף)
הלימוד עם הגדולה הוא הכרחי, כל הילדות בשכבת גיל שלה לומדות את האותיות כהכנה לכיתה א.. זה משהו ממש מינורי, כל שבוע אות אחרת (עכשיו הן סאות ד אבל היא שולטת רק בא+ב)
ולא נראה לי שהוא מגבל כזה הרבה שיעורים
בדרכ זה דף קריאה אחד ועוד משהו. למשל להשלים מילים במחברת, או עוד דף בחשבון.
פשוט צריך לקרוא 3 פעמים את הטקסט, ועד שהוא קורא זה ממש מטורף.
אנסה להגדיר לו את בשעה ב17:30 לראות אם יש שיפור...
למה זה לוקח כלכך הרבה זמן באמת .?
הוא מוסח?
לא רוצה לשבת?
קשה לו לקרוא/ לכתוב?
ניסיתי לשבת איתו בחוץ לקרוא לבד. בלי שיראה את אחיות שלו משחקות או אוכלות ואז עוא רוצה גם ובוכה (וזה חצק מהזמן)
זה לא עזר.
הייתי אומרת שכן קשה לו לקרוא אבל אם הוא קורא את הפעמיים הבאות ברצף זה ככבה יותר קל לו כי הוא כבר די זוכר את המילה .. הקטע שהוא כל הזמן עוצר בין קריאה לקריאה וזה ממש להתחיל את כל העניין מהתחלה !
לכתוב יותר טוב, אבל בדרכ צריך לאיית לו.
לא יודעת אם זה עניין של קשב וריכוז. המחנך שלו אומר שהוא ממש בסדר.
אוף, אני מותשת.
נגיד יש 10 מילים - שיקרא חמש
המטרה היא שילמד לקרוא. לפעמים הכל קשה להם. אז שילמד לאט יותר ותשלימו בשבת
תגידי לו שיכתוב כמו שהוא חושב
יכול להיות שהחלק הזה יושב על חוסר בטחון
לא מצופה בעיניי שיאייתו מדויק מילים
אני עוברת איתם על ההברות והכי הרבה אומרת להם מה לתקן אחרי מיליון מחמאות
הוא באמת נשמע בסדר האמת. תואם גיל לדעתי
לא 3 פעמים ברצף
פעם אחת אחרי האוכל, ואז משחק
עוד פעם אחרי המשחק
אחרי זה כתיבה
ואז שוב קריאה
יכול להיות שזה יקל עליו
הלחץ הזה מיותר ומזיק בכיתה א.
הוא מסיים ללמוד מאד מאוחר ואין סיבה שהוא יעשה שיעורים של יותר מעשרים דקות. תדברי עם המורה, תסבירי לה את המצב ותבקשי ממנה למקד אתכם במה להתרכז (אצלנו היה כל יום קטע קריאה לא ארוך שצריך לקרוא 3 פעמים וזהו).
גם ילדה בגן חובה לא אמורה ללמוד אותיות בבית. אפשר לשחק בשבת משחקים נחמדים בנושא (פאזלים של אותיות, משחק הזכרון) אבל בגדוך ל הלימוד בגן מספיק.
מסיים כל יום בשלוש וחצי??
זה ממש מוגזם לכיתה א!
אחרי שישב ולמד 8 שעות, איך יעשה שיעורים?
ובגיל הזה מאוד הגיוני שצריך לשבת איתם אחד על אחד.
מה אני אגיד לך? אני מזדהה עם הסיוט, כשאין ש''ב אני צועקת ''יש!!" כאילו אני אחת מהתלמידות, כי זה כאילו אני צריכה לעשות ש''ב...🫣 לאסוף אותם לעשות שיעורים זה חתיכת פרויקט.
עשיתי הסכם עם הגננת שאני לא תמיד מגישה בזמן כי אני לא מגיעה לזה בדיוק מתי שצריך אבל התחייבתי לעצמי שאנחנו עושים
עכשיו שעוצאת שסת מוקדם, אפשר אולי להעביר חלק מהשיעורים לזמן הזה .?
כשישבתי עם הגדול לתרגילים, נתתי לקטנה חוברת צביעה/ חוברת עם משימות שקניתי מותאמת גיל וכך שניהם ישבו לשיעורים יחד
אין לי עצות לגבי תינוק, כי אין לי
זמן חופשי לפרוק אנרגיה, לשחק, לנוח...
לשבת על השיעורים באזור 17:30. בזמן הזה לתת לקטנות תעסוקה כלשהי. אם את מרשה זמן מסך, זה מעולה להעביר את הזמן הזה לזמן שיעורי הבית שלו.
משהו שחשוב לזכור
שיעורי הבית הם *שלו*, את לא צריכה לרדוף אחריו.
תזכירי לו שאם הוא לא יתרגל הוא ימצא את עצמו לא יודע לקרוא ולכתוב בכיתה ד', ואז להשלים את כל החומר יהיה לו הרבה יותר קשה.
את לעזר בשבילו, לא במקומו.
ילדים בכיתה א' יודעים לקחת אחריות, רק צריך לתת להם אותה...
ולא חושבת שילד בכיתה א - השיעורים הם שלו
הקניית מיומנות למידה ותרגול היא על ההורים בגיל הזה בעיניי
אי אפשר לסמוך על ילד בן 6 שיעשה שיקול דעת כזה
מבינה את הגישה של לשחרר, בעיניי בגילאים כאלה זו ממש טעות שיכולה לגרור בעיות בהמשך
אני חולקת עלייך, ילד בכיתה א' כן מסוגל לקחת אחריות על שיעורי בית. הגיוני שהוא יצטרך עזרה, אבל אמא שלו משמלא צריכה לרדוף אחריו שעה וחצי שישב להכין...
נכון, בד''כ ההורים צריכים לשבת איתו, אבל לרדוף אחריו שיעשה? ממש לא.
ילד בכיתה א' מסוגל לעשות את הלוגיקה הפשוטה של אם הוא לא יתרגל, הוא לא ידע.
(כל זה כמובן בתנאי שההוראה בכיתה מספיק מסודרת וברורה, והמורה מסבירה לילדים בדיוק מה עליהם לעשות)
הוא לא ייקח אותה בעצמו, כי יש מישהו שאחראי על כך. האמא לא צריכה להיות אחראית על זה במקומו.
רצוי וכדאי מומלץ שהיא תזכיר לו, תשאל אותו וכו', אבל לרדוף אחריו?
זה אומר שהילד חושב שזו משימה שהאמא צריכה להשלים, ברור שהוא לא ידע לקחת עלייה אחריות.
בנוגע להשלכה של חוסר ידע-
אם מסבירים בשפה פשוטה הילד יבין.
אתה יודע לקרוא טוב? מה יעזור לך להשתפר בקריאה? איך תוכל להתקדם?
לא להסביר ו''להטיף'' לו, אלא להביא אותו לבד להבנה שתרגול=הצלחה והתקדמות.
לא יודעת למה הבנת ככה
מבחינתי לשחרר אחריות אומר - יש לו שיעורים, שיהיה לו בהצלחה
אז מבחינתי ממש לא
אני חושבת שצריך לשבת איתו על השיעורים ולהקדיש לזה זמן כדי שתהיה לו הבנה שזה משו שמשקיעים בו זמן. חלק מהשגרה של היום. וצריך שיראה בזה גם תועלות
אם ילד עדיין לא קורא, הוא לא מבין תועלת של לימוד קריאה.
בגלל זה בעיניי בגילאים הקטנים זה הכי חשוב כן להיות 'על זה'. לא כי זו משימה שלי במקומו. כי אני המבוגר האחראי פה, כי ההצלחה שלו עוברת דרכי וכי הוא צריך לקנות את לימוד התועלת
בשנתיים זעברו ישבתי עם הבן שלי על שיעורים כשצריך. היום הוא קורא חלק ספרים שלמים אז הוא מבין מה התועלת של למידה ונמצא בשלב עם בני כיתתו ואף יותר
אם הוא לא היה יודע לקרוא כי שחררתי, גם החברים התקדמו והוא גם לא צובר הצלחות
לא כדאי בעיניי
לא הבנתי אותך נכון
אין ספק שצריך לשבת עם הילד. כי אם הוא עובד על קריאה, ואף אחד לא מתקן אותו שקרא לא נכון, אז הקריאה שלו לא תהיה נכונה, כנ''ל לגבי הכתיבה.
ברור שילד בשלב הזה צריך שישבו איתו, יעברו אחריו, וידרבנו אותו, אני חושבת שהגיה של זה צריכה להיות שזו האחריות שלו ואנחנו כאן לעזר.
ברגע שזו הגישה לדבר, מן הסתם שיווצרו פחות מלחמות, כי זו לא משימה שלי ההורה, אלא משימה של הילד ואני כאן לעזור לו.
בגישה כזו גם תהיה יותר גמישות לכוחות של הילד. אם היה לו יום מעייף, נחליט שנדחה את השיעורים למחר, כי אני בתור אמא יודעת שהוא ישב על זה מחר כי זה *שלו*, והוא יודע שזה מה שקדם אותו. ואם הוא עייף אומר לי עוד שעה, אני אדע שעוד שעה נשב על זה כי הילד מודע לחשיבות של זה, והוא יודע שזו האחריות שלו...
אבל אני חושבת שבכיתה א' קשה יותר להבין את המשמעות של הש"ב לטווח הארוך.
בעיני זה גם תפקיד של המורה - לבדוק בכיתה מי עשה שיעורי בית, להתלהב ולשבח את מי שמקפיד לעשות, לנזוף בעדינות במי שלא עשה כמה פעמים - שהילד ירגיש את המחיר של אי עשיית הש"ב באופן קרוב מספיק כדי שזה יניע אותו לעשות שינוי ולהרגיש שזה חשוב לו.
זה נשמע לי דרישות גבוהות לילד בכיתה א.
ללמוד כל יום 8 שעות ואחר כך עוד שעה וחצי בבית!
בגיל כזה אחרי יום שלם של לימודים ברור שהוא מוסח ורוצה לעשות דברים אחרים.
תחשבי איזה שינוי דרמטי זה מהגן שכל היום הוא היה משחק..
יש לו קושי משמעותי? פערים ביחס לכיתה?
צריך לדעת שכל ילד יש לו את הקצב שלו,בתור מישהי שלימדה בעבר בכיתה א זה תמיד הדילמה בין לתת משימות שתואמות לילדים החזקים, או להתחשב בילדים שהקצב שלהם איטי יותר, אבל אין שום צפייה שילד ישב שעה וחצי כל יום על שיעורי בית! היה הורים שאמרתי להם בהגדרה שישבו חצי שעה, מה שמספיקים מספיקים. נכון שהילד יתקדם פחות, אבל הוא יהיה כל הזמן במצב של התקדמות, ומצד שני לא יאבד את החשק והרצון ללמוד.
לדעתי צריך ליצור קשר עם המורה ולברר מה הציפיות,
השאיפה צריכה להיות למידה של חצי שעה כל יום, יותר מזה זה רק מתסכל.
אם המורה חושבת שזה לא מספיק והוא צובר פערים
א. צריך לא להלחץ, זה נורמלי שלכל אחד יש קצב אחר.
ב. לנסות לראות על מה זה יושב זה שהוא זקוק לכל כך הרבה תרגול, יש שם קושי משמעותי ברכישת הקריאה? אולי שווה לפנות להוראה מתקנת, אפילו בשביל לקבל טיפים איך לעבוד איתו.. (להרבה ילדים זה סביר לקרוא דף שלוש פעמים, אבל ילד שזה מאתגר אותו רק יוצא מותש ומשועמם וחבל, יש דרכים יותר חוויתיות לרכוש קריאה, יכול להיות שהוא זקוק שיעבדו איתו אחרת)
אולי לילד יש קושי עם הנלמד
אני הייתי מעגלת פינות ומכוונת את הילד לעשות כפי יכולתו לבד, אם הייתי רואה פער משמעותי אולי הייתי לוקחת עזרה מקצועית שתעזור לו לצמצם פערים.
אז יש לי דלקת
הרופאה התלבטה איזה אנטיביוטיקה לתת ונתנה זינט
זה מתאים לזה?
אני רואה באינטרנט שכתוב אוגמנטין
משהי יודעת לומר?
מה אפשר לעשות?
צריך לראות רופא?
ב"ה מדובר רק בצינון ולא מעבר
להשפריץ מי מלח לאף,
להגביה את המיטה
מותר בגיל הזה מי מלח?
איך אפשר להגביה את המיטה בצורה בטיחותית?
יש תכשירים יעודיים שיותר קל להשפריץ אותם, נראה לי זה מותר מגיל שבועיים. (מה שמיועד לתינוקות).
או מי מלח בבקבוקון כזה. אני שמה עם מזרק קטן שלקחתי מהאחריות במרפאה.
להגביה את המיטה אפשר לשים קלסר מתתחת למזרן.
בשבוע 9. עייפה.. עם בחילות לאורך רוב היום. בחילות קשות יותר וקשות פחות.
אין תיאבון. אין כוח לעשות כלוםםם. פשוט כלום. ברמה של להפעיל מכונת כביסה אני ממש מתאמצת.
כאילו מרגישה שאולי הכנסתי את עצמי למקום כזה כבר של חוסר עשייה בשבועות אחרונים ואני נגררת אליו ולא יוצאת ממנו. אבל ממש קשה לי!!
אפילו קפה לא מסוגלת לשתות זה גורם לי לבחילה רק הריח של זה עושה לי רע (ולפני זה היה אחד הדברים שהכי אוהבת ונותנים לי כוח ונותנים לי את 'הרגע שלי' ביום.
בקרוב מתחילה מקום עבודה חדש. מאוד חוששת איך אתפקד. וכמה לא נעים לי להגיד אחרי 3 חודשים שאני בהריון ויוצאת לחלד. ובכלל איך אצליח להיות באמת טובה כשאני ככה?
עם ילדים קטנים בבית ומשתדלת לעשות את המיטב עבורם ולשמור על שגרה בריאה.
אבל החוסר התקדמות הזה.. שיש לי מיליון דברים על הראש. מלחיץ אותי!! כל הריון נותן כל כך הרבה אור ושמחה אבל בתור 'אני' העצמי שלי אני מרגישה שאני יותר הולכת אחורה (ולא מתלוננת מלאת תודה על המתנות שהשם נותן זה ככ לא מובן מאליו!!!!) אבל שוב, אני מרגישה שה'אני' שלי נתקע. הולך אחורה. נעצר. לא מתקדם לשום מקום. הקריירה נעצרת. הגוף שוב משתנה. אני משתנה.. אני נדחקת לפינה.. לא רואה איך להכניס את עצמי יותר..איך לדחוף את עצמי לעשייה גם בבית. משהו במוטיבציה פשוט צנח.. לא יודעת אם בגלל הבחילות והחולשה כל היום או כי ככה בכללי הפכתי לכזו מאז ההריון.. הדבר היחיד שבאמת מחזיק אותי שאני ככה בגלל הבחילות זה שקצת עובר לי אני מרגישה שאני חוזרת לעצמי ולשמחה שלי. ואז הבחילות חוזרות ואני נכנסת לתוך מערה כזו של חלישות וכאב וחוסר מעש וחששות...
עצות יעזרו אני כבר ממש מתוסכלת..
לי שבועות 4-10 היו מזעזעים עם חוסר תפקוד קיצוני
וב"ה בשבוע 10 היה שיפור מאוד משמעותי
צל של עצמי
עצובה עצבנית וחלשה
אומרת לעצמי כל הזמן שמה עשיתי לעצמי ולמה נכנסתי לזה
ויחד עם זה יודעת בשכל שזה זמני וזה יחלוף...
אין לי עצות חוץ מהזדהות ולחכות בסבלנות שזה יעבור
שאני מבטיחה לך שתשכחי את הקושי הזה,עכשו קשה להאמין
אבל מוזמנת לכתוב לי בעוד שנה
בינתיים שולחת לך חיבוק
ובשעה טובה!!
תקחי עזרה חיצונית. נשמע ככ קשוח!!!!
חיבוק גדולללל
אבל זה יעבור!!!!!!
ובע"ה בסוף תקבלי מתנה ענקית!!!
ולגבי המחשבות העמוקות- עזבי, זה לא הזמן
עכשיו רק להתרכז בלעבור את הכאן ועכשיו
כשרע פיזית הכל נראה שחור וזה לא הזמן לחשוב מחשבות עמוקות כאלה...
אומרת בשם אמא חכמה שכתבה את זה פעם @אם מאושרת
שולחת לך הרבה כוח!!
בלילה. הרמתי משהו והוא נתקע בקיר ונתקע בי חזק.
היו לי כאבים וממש חששתי וקמתי בבוקר עם דימום חום כהה. ולא מרגישה בחילות!!!!! שהשם יעזור לי. מרגישה שאולי התלוננתי יותר מדי.
עדיין מרגישה את הכאב של המכה. מה עושים במצב כזה??? ללכת לבדוק דופק? לחכות?
בוקר ראשון בלי כמעט בחילות ואני פשוט מפחדת!!!
ללכת להבדק ברפואה דחופה בקופת חולים..
יכול להיות שהדימום לא קשור להריון וזה בגלל המכה
המיקום תלוי במיקום של השיליה , אבל בשבוע 9 העובר עדיין מאוד קטן ומוגן מאוד.
זה שאין בחילות זה לא אומר שום דבר!
הייתי הולכת להיבדק כדי להירגע וגם בגלל הדימום.
ותוציאי לך מהראש שזה בגלל שהתלוננת,
מותר להתלונן.
זאת באמת תקופה מאוד מאוד קשה.
ותוך כדי התלונה שלך גם הודית לד' על ההריון.
תלכי להיבדק ותעדכני אותנו שהכל בסדר.
תלכי כמובן להיבדק, אבל הלוואי שבעז"ה יהיו בשורות טובות!
בעז"ה שהכל יעבור בשלום!
אבל ההורמונים של ההריון שגורמים לבחילות לא נעלמים ברגע... כך שזה נראה לי יותר הרגשה פסיכולוגית...
וזה בעיר אחרת ופשוט אין לי כוח ללחץ הזה ולמתח הזה.. מחכה לבחילות שיגיעו.
מרגישה שעשיתי את זה לעצמי עם הגישה שלי. @דיאן ד. זהו שמרגישה שזה לא בסדר להתלונן בטח לא על זה ושזאת כפיות טובה.. במקום לשמוח על הבחילות רק התלוננתי. יש לי ממש כאבים ואני רועדת מפחד. לא רוצה לעשות בדיקות מפחדת ממש רוצה רק לחכות ולראות שאני מרגישה יותר טוב..
ממליצה בכל זאת להיבדק. מאמינה שזה ירגיע אותך.
ובחילות זה לא מדד, לאף כיוון...
בהצלחה!
צריכה בדחיפות
פתיחה 2 מחיקה 70
רצו להשאיר אותי לילה ורק מחר פיצוצין
רוצה משהו אולי לעשות לפני אמן שיהיה נס
יש לכן רעיון???
יש לך איך למצוא מישהי שיכולה להדריך אותך?
אומרים שגם שאיבה במשאבת חלב יכולה ליצור את אותו אפקט, אבל לא ניסיתי.
(בכל אופן, אולי באמת לא כדאי לעשות את זה לבד. בזמנו היה נשמע לי מהדולה שהיא נותנת לי לעשות את זה כי הייתי במצב חירום יחסי...)
שמעתי את הביטוי הזה כמו שהוא
עשיתי מה שהבנתי
עבד באופן מופלא
תזוזי מלא (נראלי, מקווה שלא מטעה)
שיש לך תנאים לקבל אפידורל לפני פיטוצין
ואז זו לידה חלומית אפס כאב
לידה קודמת לא הספקתי
אבל אמרו לי רק באמצע/סוף הפיצוצין יתנו לי
אני ינסה לבקש
הלוואי שיאשרו
אם את גם ככה הולכת לזירוז. יכולה לקבל אפידורל עוד לפני הזירוז
וצפויה בעז"ה לידה חלומית
או שתמצאי מישהו שיבוא
גם אקווילבריו ממש עזר לי
פוחדת שיהיה סתם צירים כואבים בלי להגביר את הפתיחה אבל אולי זה שווה
הלוואי
יש ביוטיוב סרטון של אביה רייכנר של רפלקסולוגיה לעצמך לזירוז, ולהגביר את האפקטיביות של הצירים. זה דברים ממש פשוטים.
וגם-
סיבובי אגן, תנוחה של כריעה
כדי לבסס את הראש של העובר באגן
בהצלחהההה בעז'ה
תבשרי טוב
❤️
הראש ממוקמם מהמם לפי האולטרסאונד היום ב״ה!!
אני ינסה את מה שאמרת!
הלואייי
קשה לראות באולטרסאונד
זאת אומרת
יכול להיות שהאולטרסאונד מראה משהו טוב אבל עדיין זה לא מספיק
תתקנו אותי אם אני טועה
גוגי גוגייאללה חייבת כבר להיות אחרי
מקווה ממש ממשש
מה בעינכן עדיף - לידה שמגיעה בהפתעה, כשאת לא "על זה" ומצפה שזה יקרה כל שניה, או, לידה שמגיעה בתוך תקופה (ימים/שבועות) שכל שניה את כזה - אולי זה צירים? אולי זה ירידת מים? ומחכה כל שניה שמשהו יתחיל..?
אילו לידות אצלכן היו יותר קלות ומהירות?
מה עוזר לכן תודעתית בסוף תשיעי /תחילת עשירי;) כדי להיות בתודעה רגועה, דרוכה אך שלווה לקראת הלידה?
מה יכול להסיח את הדעת / להכין ללידה אבל לא להלחיץ?
הכותבת: מי שילדה פעם קודמת בשבוע 42;)
זו בכלל לא שאלה. לידה בהפתעה היא פשוט מסוכנת אז לא משנה מה החוויה היא בוודאי פחות עדיפה.
סורי על הייבוש, כי בתור מי שהייתה על קוצים ובכתה ורבה עם כל העולם בעקבות ציפייה דרוכה,
זה לא בר השוואה לסיכון בלידה לא צפויה (ילדתי באמבולנס)
אולי אפשר למצוא ניסוח אחר לשאלה כדי שיהיה מה לדון בה בנטרול פרמטר בטיחות הלידה 😉
עשית את הסוויצ' הזה?
כשאת בפנאן ופתאום מתפתחת לידה ולא מספיקים להגיע לבי"ח זה מסוכן, גם אם בסוף הכל עובר בשלום כמו רוב הגדול של הלידות בהפתעה.
שתי הלידות שלי היו מפתיעות
אחת ב37 ולא חשבתי בכלל... ירידת מים
והשנייה בזק, בלי צירון אחד לפני. כמעט ילדתי בדרך
באותו רגע ירד לי האסימון. וב"ה הייתי עם בעלי
אבל האמת היא שהייתי במוד של זרימה מתחילת תשיעי.. זה באמת יכול לקרות בכל רגע הרי
ברור שחלילה לא חשבתי אפילו על תרחיש של לידה בהפתעה עם סיכון..
מתקנת!!!
הנקודה היא האם בימים שלפני הלידה להיות דרוכה או כזה בזרימה, לא לחשוב על זה
יש הורמונים שמשתחררים במצבים של התכנסות ורוגע וזרימה. ונעצרים במצבי סטרס.
אז רוגע מקדם לידה.
אבל לא צריך להגיע למצב של לידה בהפתעה.
אפשר להרפות ולהסיח את הדעת, ובכל זאת שיתפתחו צירים בהדרגה. יש משהו טוב בזה שהתהליך נבנה לאט ובהתחלה לא ממש כואב, והריגוש עולה.. זו חוויה מדהימה.
לידה ראשונה הייתי כל החודש בציפיה דרוכה, ערב אחד החלטתי שיש טעות בספירה ובכלל יש עוד זמן..
לפנות בוקר התחילו לי צירים, קפצתי מהמיטה בכל ציר וחזרתי לישון עד הציר הבא.. היה לי כ"כ ברור שזה כלום שניסיתי לשלוח את בעלי לעבודה. הוא התעקש לקחת אותי למרפאה לפני.. האחות ראתה אותי והעיפה אותי למיון🫣
בילדים הבאים היו הפתעות, גם בשבועות מוקדמים ולא צפויים, אבל בגדול הצלחתי לסחוב עד התאריך יעד שלי, ולא יום אחד נוסף..
אף פעם לא עברתי את התאריך.
לידה ראשונה- הייתי במעקבים בגלל עובר קטן. הכיוון היה זירוז בשבוע 38.
בפועל, כמה ימים לפני זה היו ירידות בדופק ושלחו למיון.
במיון התחילו זירוז, וילדתי למחרת.
לידה שנייה- גם מעקבים.
בשבוע 39 היו ירידות בדופק ושלחו למיון.
באותו יום גם היו קצת צירים, אבל עוד לא של לידה.
בזמן שהייתי במיון הצירים התגברו, ובעזרה של סטריפינג התפתחה לידה.
לידה שלישית- בשבוע 38 התחילו צירים.
לא חזקים ולא סדירים.
אחרי יום וחצי היה לי תור לרופא וגיליתי שאני בפתיחה 5.
ישר נסעתי לבית חולים, ודי מהר ילדתי.
לידה רביעית- היפרדות שילייה בשבוע 34.
לידה בניתוח חירום בהול.
בקיצור, לא כל כך עוזרת לך.
הלידה הראשונה שלי....
בדיוק היייתי בשבוע 37, התארגנתי לשבת, הכנות קניות וכו ביום חמישי.... היינו שבת בבית, לא חשבתי שאלד במקרה....
פתאום שישי בערב ירידת מים, בלי שום ציפייה והכנה מראש.... לא תיארתי לעצמי....
הלידה הרביעית שלי....
בדיוק הגעתי לתאריך המשוער, שאף פעם לא הגעתי אליו.... תמיד ילדתי לפני.... אז כל החודש אני בתחושות של: "אולי זה ירידת מים..., אולי לא" "אולי צירים...." ממש יום ביומו.... ברמה שכל יומיים הייתי בבי"ח.... כי היו צירים, והיו כל מיני עניינים שבגינם נשלחתי לבי"ח...
מצד אחד לא מעדיפה ללדת ממש מוקדם בשבוע 37-38.... באלי קצת לסחוב יותר כדי "להרוויח" סוג של חופש והכנה לפני הלידה... כי בשבועות אלו אני כבר מוציאה מחלה וזה דיי מתקבל. סופסוף אישה בחודש תשיעי, לא מצפים שהיא תעבוד עד שבוע 40.... אצלנו..
אבל מצד שני, מעדיפה כן ללדת בשבוע 38-39, כי כאילו את לא דרוכה כל הזמן... את יכולה להמשיך את החיים בשבועות אלו כאילו הכל רגיל.....
ובסופו של דבר,
מי שואל אותנו בכללל 😅 התאריך שהוא אמור לצאת לאוויר העולם כבר נקבע
להכניס לראש מהתחלה שהתאריך שלי הןא בשבוע 42
ככה הגוף שלי עןבד.
ממילא הייתי בכוננות אבל זה יותר רגוע ובטוווח הכלה שזה לא מגיע
כמובן שלא רוצה לידת בזק וללדת בבית או באמבולנס
אבל לגמרי מסכימה שהלידה תפתיע אותי כשאני נוסעת לשבת לחמותי או יוצאת לאיזה סידורים.
שונאת את הדריכות לפני הלידה והמחשבות שזה כן צירים זה לא צירים
כל כך כל כך מתיש.
ממני שלידה אחת ילדה ב- 41+3 ולידה שניה ב- 40+0 אבל עם שבועיים של צירים קודם ויצאה לה הנשמה...
ואני תמיד מספרת לעצמי שאני אלד שבוע אחרי התאריך אבל את הצירים זה לא עניין.
ממש רוצה לקנות ואשמח לשמוע ממישהי שעובד לה איזה חברה ודגם קנתה והאם יש השפעה טוב!
תודה מראש!!!
1. זה כואב?
2. תוך כמה זמן רואה תוצאות?
3. בכללי איך התחושה?
4. (אפשר מיד אחרי לידה בהנקה?)
1. כאב ממש נסבל
2.שיפור רואים תוך 3 חודשים תוצאות משמעותיות תוך חצי שנה בערך
3. סבבה שווה את זה לדעתי
4. אפשר מיד אחרי לידה בהנקה? אפשר אבל לא כל כך יעיל כי האשה עדיין הורמונלית מה שפוגע בתהליך
נראלי מחזלשת לבנתיים
בעיקר בגלל המחיר חשכו עיניי
ובגלל ההורמונים של ההנקה..
באלף ושלוש מאות שקלים
אבל זה היה מזמן
ממליצה על בראון 7
תוצאות ממש ניכרות
זה מיועד גם לפנים
הריון והנקה אין לי מושג
שמתאים לפנים חוץ מאיזור העיניים
והתוצאות באמת פצצה
חבל שאני לא מקבלת שם אחוזים
😂יעל מהדרוםאחרונההבנתי שבראון עובד יותר מהר..
אבל הוא סבבה לגמרי!
לי קשה לראות שינויים, כי אפעם לא התעמקתי בזה, אבל בעלי אמר שברור שרואים שינוי 🙈
ברגליים רואה.
חברות שלי מהעבודה אמרו שתוך שני טיפולים של בראון ממש נהיו קרחות
אלסטיות לורידים ברגליים? ומה צריך לעשות בשביל זה?
צריך לקבוע לרופא לכלי דם נניח? יש לי מאוחדת שיא אם זה משנה...
לא במאוחדת.
ביקשתי הפניה מהרופאת נשים, או אולי אפילו מהרופאת משפחה כבר לא זוכרת. ועשיתי את זה במכון שעובד עם הקופה.
יש רשימת מכונים אורתופדיים שעובדים עם הקופה ושם רוכשים בהנחה עם הפניה.
ניתן לבקש הפניה מרופא משפחה/ נשים.
צריך לשים לב מה בדיוק כתוב בהפניה- גרב/ גרביון, איזו רמת לחץ וכו’. ממליצה להתייעץ עם המכון בו את קונה והם ינחו מה לבקש בהפניה.
לא הכי קשור אבל זכור לי שהיה שרשור בנושא ואני לא מוצאת אותו
בעלי מקבל דמי אבטלה ונקרא למילואים עכשיו.
למישהי יש נסיון עם זה ויודעת איך זה עובד?
זה על חשבון ימי אבטלה או מאריך לו את התקופה של הזכאות?
ומבחינת תשלומים זה כמו דמי אבטלה או השכר שלו? יש הבדל אם הוא עושה ימים בודדים (כאילו נגיד יום כן יום לא, אבל לא על צו פתוח) או צו פתוח?
יש משהו שחשוב שנדע?
כי כל שקל קריטי כרגע
אז התינוקת התחילה ללכת למטפלת
שאבתי לה
קיבלה יפה מאוד את הבקבוק אתמול אחד והיום אחד
תכלס מאז שהיא חזרה היום מהמטפלת היא לא יונקת נורמלי
אוכלת קצת ומתעצבנת... כל פעם קצת ומתחילה לבכות
מה אני עושה???
זה יכול להיות חלק מההסתגלות למסגרת.
אולי היא מפתחת העדפת בקבוק.
לדעתי, תנסי להמשיך להניק ותראי אם זה משתפר.
זה יותר בידיים של המטפלת כמובן...
חשוב לתת בקבוק עם פטמה הכי קטנה שיש, וכדאי סוג שמאלץ אותם לפתוח פה גדול כמו בהנקה
וכשמאכילים לתת כשהתינוקת כמעט יושבת והבקבוק לא "נשפך" לפה אלא די שוכב
(עדיף לגגל האכלה תומכת הנקה יש תמונות)
לא תמיד קל לשכנע את המטפלת זה קצת לא נעים לחלק הוראות אבל זה הכי מדמה הנקה מבחינת הקצב וזה חשוב כדי לשמר את ההנקה
אם זה ימשיך שווה להתייעץ עם יועצת הנקה
בהצלחה!
כנראה כאבה לה הבטן...
אחר כך היא עשתה בטיטול ואז אכלה טוב
יש לה בקבוק של מאם מידה 1 זה טוב?
בהצלחה רבה רבה
והיא כנראה גם התגעגעה
ממש תקפידי על זה.כמו שכתבו כאן, הזווית של הבקבוק בצורה כזאת שהחלב לא נשפך לפה שלה אוטומטית אלא נשאב מכוח המציצה שלה, כל פעם רק חצי פטמה צריכה להיות מלאה בחלב.
זה ממש חשוב
לפני קפיצה למסקנות..
יכול להיות שמשהו מציק לה? אולי התחלה של שיניים?
השגרה שלה השתבשה, היא לא מכירה משהו אחר. הגיוני שתגיב בעצבנות. סבלנות וחיבוקים. תמשיכי להציע לה ובע"ה היא תתאזן מחדש.
