פורום הריון ולידה (עמוד 4246)

עוד לא בטוחה סופית, אבל חושבת שהפעם כן אתחסן.
בעיקר כי יש סיכוי שיהיו לעובר נוגדים..
בהריון הקודם לא התחסנתי-למרות ההמלצות.
הייתי רק אני והיא בבית עד גיל חצי שנה (בערך) לא ראיתי צורך..
אבל הפעם, הבת שלי בגן השנה-
והיא מחוסנת-אבל תהיה חשופה לכ תחלואי הגן..
ולכן אני חושבת בחיוב- הפעם להתחסן.. (יש לי עוד זמן להחליט סופית,א ל זה הכוון מחשבה שלי.
מקווה שעזרתי
החלטות טובות!

ולא לאכול יותר מדי. ארוחת בוקר רגילה מספיקה. סנדוויץ וכד'

לי אישית קשה לאכול בבוקר, אבל הייתי חייבת לאכול משהו לפני הבדיקה, אז ברוב טיפשותי מה שאכלתי זה סנדביץ' עם שוקולד ~מסמיקה~
למזלי הבדיקה יצאה בסדר. קצת גבולית אבל הרופאה הניחה לזה.

זה קרה לי גם, אכלתי עוגה. ...
אח"כ הייתי צריכה את הבדיקה של ה 3 שעות. ...
לכן כתבתי את ההמלצה הנ"ל

יצא 140 והרופא אמר לעשות את ה100 גרם

ממליצה על לימון כדי למהול עם הסוכר והמים. זה עוזר לטעם ומזכיר קצת לימונדה בהצלחה!

בתחילת הריון עקב התיבשות בדקו לי בטרם היה 135
אז מה זה אומר??? אני בשבוע 15.... מחר יש לי אחות מתי אני צריכה לעשות העמסת סוכר??
אציין למשפחה של אימי יש סוכר ברמות שונות ואז הרוםא אמר לי לשים לב ולבוא לבדירץקה עוד חצי שנה. אבל עכדיו אני ברוך ה בהריון אז מה????

חשוב מאוד!
סוכר לא מאוזן לא בריא לך ולא לעובר!
תתייעצי כבר! לא תמיד יחכו להעמסת סוכר בשבוע 24...
בהצלחה!

לשום דבר הרופאה במיון אמרה שזה יכול להיות וזה הגיוני . לא הלחיצה לבדיקות או משהו.... ושוב הית לפני שבוע וחצי אצל הרופא ולא היה נראה לחץ סביב זה
חחחח לא אנונוימי... קורה

בע''ה עושה מחר, תודה על העצות! החכמתם אותי

אם כי עדיין, אל תצפי ללימונדה טובה..
אם קשה לך עם טעמים הייתי ממליצה לך לסתום את האף כשאת שותה את התמיסה.
זה פשוט גורם לך לא לחוש בטעם.

כמו לחמית, פריכיות ולא מתוק!
אכלתי באותו יום כמה ביסקוויטים(כמו שהרופאה אמרה) והיא אמרה לי שאי אפשר לכסות את הבדיקה כי אכלתי מתוק.
כדאי להביא לימון להוסיף לתמיסה-פחות מבחיל..
תהיי מוכנה לזה שיכול להיות שתהיי מושבתת אחרי זה (אני כמעט התעלפתי אז שכבתי לנוח באחד החדרים במרפאה)

זה היה מזמן.. זה מה שאני זוכרת..
בהצלחה!

כריך קוט'ג ועגבנייה
זה בסדר???
ולהביא לימון בתיק
..

כי בבחילות המזויעות באותו יום יכלתי לשתות רק קולה....

לי אמרו לאכול שעה לפני ששותים את הסוכר,
אפשר למהול עם מים חמים, מי שאוהבת.
אני שמתי הרבה לימון והיה לי ממש סבבה לשתות (מחולק ל3 כוסות).
תבררי את הנוהל במרפאה שלך, לדוגמא אצלנו כדי לשתות את צריכה לעקוף את התור... ואם צריך לקבוע תור וכו

סרזט זו גלולה עם פרוגסטרון בלבד. ללא אסטרוגן

 

אופן המניעה שלה הוא שהיא גורמת שרירית הרחם לא תוכל לקלוט הריון

 

היא לא מונעת ביוץ כמו הגלולות הרגילות שמכילות את שני ההורמונים.

 

ולכן עד כמה שידוע לי העובדה שאת מפסיקה עם הסרזט לא מעלה ולא מורידה לעניין חזרת המחזור, זה ממש כמו אישה שרק מניקה ולא מונעת ולא יכולה לדעת מתי יחזור המחזור. (מקווה שאני לא מפספסת פה משהו)

אם את מניקה כל שלוש שעות ועד עכשיו לא קבלת סביר להניח שזה ימשיך כך.

 

 

וואי, משש תודה רבה לך על התגובה!
ולגבי כתמים?
מאז שהתחלתי לקחת את הגלולות לא היו לי כתמים ב"ה!
יכול להיות עכשיו? יש אופציה כזאת?
תודה רבה!

אני בנאדם מאוד חברותי ותמיד התחברתי מהר לאנשים, אבל אחרי החתונה עברתי לעיר של בעלי ופשוט אני לא מוצאת כאן את עצמי ולא מצליחה לשמור על קשר עם החברות הקודמות, בקושי עם אחת שתיים וגם איתן אני לא נפגשת.
אפילו בלימודים קשה לי להתחבר לבנות אחרות, זה כזה הזוי ולא מתאים לי, כאילו אני חסומה כזה..
גם אצלי בעלי הוא החבר הכי טוב שלי אבל עדיין אין כמו חברה אמיתית.

סליחה על הפריקה אבל הרגשתי צורך לשתף.
ממש מבינה אותך!! אשמח לשמוע גם הצעות

החתתונה לעיר אחרת...בהתחלה כשהייתי בלימודים עוד היו לי קשרים וגם אחכ עם אחת שתיים אבל עכשיו?!

פשוט נוראי..  אמנם הילדים מעסיקים אבל עדיין בא לי לפעמים להיפגש, לשבת על כוס קפה, לחלוק

חוויות מהחיים ולחזק אחת את השנייה בקשיים.

גם אני אחרי החתונה חוויתי מין חסימה כזו. היו לי קשיים וזמן של הסתגלות למצב החדש בעוד הרגשתי

שכולן מצפות שאהיה מאושרת ובעננים ככה שלא יכלתי לדבר הרבה עם החברות על כך וגם לא היה לי מתי.

 

ככה שיצא שהתרחקתי. ולבעלי יש הרבבבבבהה חברים ככה שהוא מוצא את הזמן עם החברה, הולכים ביחד

לכל מיני מקקומות ואני? לבד:"(

שלבעלך יש הרבה חברים, מה עם הנשים שלהם?

 

אולי תוכלי למצוא כמה שיתאימו לך כחברות?

לא תמיד באותו ראש ואולי כדאי לחפש מישהי שבסגנון שלך או שאת רוצה להתחבר אליה בלי קשר לבעל וחבריו.

אלה שנשואים- אחת לא נראית בעניין ולא מחפשת מצידה ליצור קשר וגם אין ככ נושאים משותפים..יש אחת שהיא החברה הטובה שדיברתי עליה שבעיקר מסתמסות...

ואין לי כל כך דרך לרכוש חברות חדשות (לומדת/עובדת בסביבה גברית לגמרי). אז אני ממש מזדהה צריך ממש להתעקש על קשר אם רוצים לשמור עליו. מוזמנת להיות חברה שלי

גם כל מקום תמיד היו לי חברות.. בנוסף לחברות ילדות תמיד הצטרפו חדשות למסגרת שהייתי הולכת אליה.
תקופה לפני שהתחתנתי התחזקתי והחברות שנשארו לי מהעבר זה חברות רווקות חילוניות שגרות מאוד רחוק ממני (גם עברתי לעיר שבעלי גר)..זה מתסכל אותי הניתוק הזה. אני משתדלת מאוד לשמור על קשר, אבל מרגישה שאנחנו במקום כל כך שונה..השיחות לא טבעיות כמו פעם, אני תמיד מפחדת להישמע ביקורתית מדי..
הכי מתסכל אותי הקשר עם חברה שהיינו תמיד כמו אחיות ועכשיו זה פשוט לא אותו דבר..פעם אחרונה שהיא באה לבקר אותי היא ממש לא הבינה אותי נעלבה שאחרי שישבנו כמה שעות מיהרתי ללכת הביתה כדי לפגוש את בעלי מעבודה וגם היה לי קשה להסתובב בחום כי אני בהריון. היא אמרה נסעתי את כל הדרך בשביל שלוש שעות איתך..היא נסעה באמת דרך ארוכה באוטובוסים כי אנחנו גרות ממש רחוק אחת מהשניה ואני מעריכה את זה..אבל לא אהבתי את החוסר התחשובות שלה.

גם לי יש\היתה חברה כמו אחות. שבזמן האחרון היו לי הרבה תאקלים איתה. גם אני הייתי צריכה

לעוף מהר הביתה כי היו לי שלוש שעות נסיעה חזור. והגענו למקומות שונים בחיים והתרחקנו.,הגעתי למצב שאני כבר לא מתקשרת איתה-לא יוזמת מצידי כי זה כבר לא קשר טוב(כמה שפעם היינו אחיות).

 

היא אכזבה אותי הרבה פעמים בדברים שהייתי צריכה אותה והיא גם לא מבינה את הקשיים בחיים שלי כאישה נשואה ובכלל.(

 

סתם דוג' לפעמים יש מצבים בפרנסה שממש ממש קשה-אין מאיפה לשלם חשבונו, אין כסף שוטף לדברים שצריך וזה מצב מלחיץ ומטריף אז היא יכולה להגיד בסדר בקטנה יהיה טוב.

עכשיו, ברור שיהיה טוב אבל-הציללללללוווווו!!!! נחמד לדקלם סיסמאות אבל אני במצוקה אמיתית.

ואינה דומה מצוקה כספית של רווקה(שגם בה הייתי לעיתים) למצוקה של נשואה עם ילדים ותשלומים שחייב לעמוד בהם.

 

גם על דברים במשפחה זה התשובות אז זה מבאס לשמוע את זה- מרגישה כאילו אני קטנונית לדעתה בדבררים האלה.

 

אז בקיצור(חפרתי) מה שהתכוונתי לומר שגם החברה היחידי, הטובה שהייתי איתי תמיד גם כבר לא.

מה שכן אני מעודדת את עצמי שכנראה שאני במצב הטוב ביותר בשבילי.אני בשנה הראשונה לנישואים וככה אני יכולה להזרים את כל האנרגיות שלי לבית..חוץ מזה שבעלי ב״ה באמת החבר הכי טוב שלי ואם זה בעיה שהיא ביני לבין בעלי גם אני לא חושבת זה נכון לשתף בזה את החברות...
וגם יש את התפילה ואת השיחה עם הקב״ה שהוא הפסיכולוג, הרופא, המפרנס ואיתו אפשר לדבר בכל רגע, בכל שנייה, הוא לא רק מקשיב אלא גם נותן פתרון!🙂

גם עודד אותי לקרוא שגם כשאת התחזקת הקשרים עם החברות התרופפו ולא מה שהיו פעם, בדיוק כמו אצלי.
אנחנו עושות נחת רוח לה׳ וזה הכי חשוב

דוקא יש לי ממש קצת חברות טובות

הבעיה שאני לא מצליחה להגיע למצב של לצאת איתם ולתחזק את הקשר..

עבודה משרה מלאה - לימודים לתואר במקרה מלאה - תחזוק בית..

 

ממש מקוה שהן סולחות לי ושלא אאבד אותן.

משתדלת להיות בקשר טלפוני לפעמים.

מקווה בשבילך שתמצאי כמה חברות טובות..

 

וגם זה שהן טובהות לא ערובה לכך שהן ישארו כל החיים.. ככה זה חברים הולכים חברים באים....

האדם בטבעו הוא יצור חברתי וכמו בהרבה תחומים מי יותר ומי פחות.

כולנו זקוקים לחברה במידה זו או אחרת.

והקושי במציאת חברות מתחיל כבר מהגן. 

אנחנו מתחברים אל האנשים שמוצאים חן בעיננו 

מה שבוודאי כל אחד זוכר זה את הרצון להתחבר למשהו והוא מגלה חוסר התעניינות.

התחושה הזאת שמישהו דוחה את הצעתך כביכול לחברות... גורמת לנו להסתגרות ופחד להציע את עצמינו לאנשים חדשים.

אני מאמינה בחברות ארוכת טווח כבר מהילדות- ולא כל אחד זוכה לזה כי קשרים לא תלויים רק בנו.

אבל אשה אחרי החתונה חייבת להתאמץ להכיר חברות חדשות- נשים בנות גילה נשואות שעוברות פחות או יותר את אותן חוויות. קשה להסביר לחברה רווקה את הקושי הכלכלי לבזבז כסף במסעדות או את העייפות שאת חשה בסוף יום.

לא צריך לנתק קשרים אבל אם קשר עם חברה לא זורם לא הייתי נלחמת עליו בכח.

עצות מעשיות

לצאת לגינה לשאול את האישה שלידך איך קוראים לה ולנסות להתחבר כפי שכתבתי בהתחלה זה דורש הרבה אומץ וזה לא קל.

החברות לא נוצרת עם האדם הראשון שמנסים להתחבר אליו זה לאט לאט.

פתאום תגלי שנוצרת חברות עם משהי מסוימת ולא להתבייש תציעי למשהי רוצה לבוא אליי מחר עם הילדים נכיר קצת.

תגידי לעצמך גם היא רוצה חברה חדשה ואין לה אומץ להכיר אותי.

להירשם לחוג ספורט זוהי הזדמנות נהדרת להכיר חברות חדשות. ( אם מעניין אותך כדורסל זה משחק שמאוד מפתח קשרים חברתיים, וגם בריא לשמירה על הגוף)

בשנה האחרונה עברתי לעיר אחרת חדשה לחלוטין וב"ה מצאתי לי פה 2 חברות מקסימות זה בעיקר עניין של יוזמה הזמנתי לליל שבת כשהבעל בתפילה.

אחר כך הזמנתי להליכה ואז זה כבר נעשה הדדי.

ואני חושבת לעצמי מה יהיה כשנעבור דירה (זה שכירות) השם ישלח חברה חדשה ככה זה בחיים.

אני גם שומרת על קשר טלפוני עם חברות מהעבר יש אצלי כלל חברה שאני לא פוגשת פעם בחצי שנה הקשר מבחינתי נגמר. (וחשוב לי לראות נכונות של שתינו בהשקעת זמן לקשר הזה)  

אנחנו חיים בעולם וירטואלי אין לי צורך בקשרים טלפוניים בלבד חברות נועדה כדי שניפגש ונעביר זמן איכות יחד. 

 

 

 

 

 

באמת צריך להשקיע בחברות,גם בשמירת קשרים ישנים וגם במציאת חברות, לא סתם חז״ל אומרים ״קנה לך חבר״.

א. לעשות ספורט חחחח
ב. לא להתבייש ולפנות לאחרות

ופתאום מגלה שלא... הלוואי ונמצא לנו את החברות הטובות לאורך שנים.

הכי חשוב ב"ה כרגע- אנחנו והילדים בריאים ושמחים. יחד עם זאת חברות זה חשוב לבריאות הנפש שלנו...

תודה רבה לעונות ולמשתפות, אשמח לשמוע מעוד בעלות ניסיון

עצובה לי התחושה הזאת של להרגיש לבד- שאף אחד חוץ מהמשפחה שמתקשרים ומחברה אחת שמסמסת לא שואל בשלומי.... 

גם אצלי שיעור ספורט עשה את העבודה הרגשתי מאד בודדה לפני כן. חדשה באזור ולא מכירה אף אחד. אחרי שהתחלתי עם שיעור ספורט בסביבה התחלתי להכיר נשים אחרות, פתאום יש למי להגיד שלום ברחוב, לאט לאט זה הוציא אותי מבועת הבדידות

וכשיש ילדים גם יותר קל, הולכים למתקנים, פוגשים נשים אחרות על הספסל, מתחילים לדבר על דא ועל הא ומוצאים קשרים

קשה להשקיע מדי הרבה אנרגיות בקשרים חברתיים כשיש גם עבודה+בית+ילדים אבל במינון הזה -לי זה הספיק.

 

 

מין חבורה כזאת שנפגשת כל פעם- בבית קפה, קניות ובילויים כאלו ואחרים.

כמובן שמעבירות חויות וכו' באופן קבוע. הייתי מאווד רוצה שגם לי יהיה את זה אבל לא מצליח לי

החיים שלנו בנויים ממעגלים

המעגל המרכזי הוא אני בעצמי המעגל שסביבו הוא הזוגיות המעגל הבא זה המשפחה הגרעינית - אנחנו והילדים שלנו, סביב זה יש את המעגל של המשפחה המורחבת וסביב זה המעגל החברתי

כמובן שכל אחד יכול לבנות לעצמו את המעגלים שלו בדרכו האישית, אין בזה כללים

אבל צריך לשים לב לזה שמדובר במעגלים - אם המעגל הבא אחרי האישי הוא המעגל החברתי אז בהכרח המעגל של המשפחה נדחק למעגל חיצוני יותר 

מקווה שהצלחתי להסביר את הרעיון

כל מעגל הוא חשוב ולא כדאי לוותר עליו, אבל לתת את המקום הנכון לכל מעגל

 

כשאני רואה נשים ששומרות קשרים מאד הדוקים עם חברות, שחוות את מרכז החיים שלהן בחבורת החברות הקרובות, אני קצת מרחמת עליהן, אני חושבת שברמה הרגשית העמוקה זה לוקח אנרגיות רגשיות מקשר זוגי עמוק או מהקשר עם הילדים. 

אני לא אומרת שזה לא טוב, כל אחת במינון ובמידה שזה טוב לה. לא בטוח שהשיפוט שלי הוא נכון. 

זו רק תחושה שלי. נקודה למחשבה.

ואני טיפוס חברותי, וכן מחפשת הזדמנויות לפגוש חברות, ויוצאת לשיעור ספורט גם כדי למלא את הצורך החברתי, לא רק בשביל הספורט. ועדיין מרכז החיים שלי הוא הקשר הזוגי והקשר עם הילדים.

שם אני משקיעה את מירב האנרגיות. 

גם כשיש לאשה את הקשר הכי טוב בעולם עם בעלה.עדיין היא צריכה חברות לא כל דבר אפשר לדבר עם הבעל. ולא כל דבר גבר מבין. וזה לא אמור לסתור או להפריע לקשר!

הבעל הוא החבר הכי טוב ב"ה וטוב שכך אבל אישה צריכה גם חברות!

וזה לא אמור להפריע לקשר עם הבעל.

זה סוג חברה שונה מהחברות עם הבעל.....

יש כאלה שצריכות קשר עם חברות קרובות, שהוא שונה מהקשר עם הבעל וכו' וכו'
ויש כאלה שלא.

זה לגמרי עניין של אופי.

וכל אחת עושה מה שטוב לה

אמהות של ילדים מהגן, או מהגינה?

לא קראתי את התגובות

גם אני מרגישה בודדה. כמה פעמים חשבתי שמצאתי חברה חדשה, אך זה לא החזיק הרבה, ומשהו גרם לנו להתרחק (למשל, מעבר דירה). דווקא עם כמה חברות מהתיכון אני משתדלת לשמור על קשר בכל מחיר. אנו משתדלות להיפגש כמה פעמים בשנה, וכל מפגש כזה נותן המון כוח. אנו גם מתכתבות בס.מ.ס, ועדיין, רוב הזמן מרגישה בודדה, והאמת שגם לא ממש מוצאת זמן לקשר עם חברות ביום-יום. ילדים, זוגיות, תחזוקת בית, עבודה, לימודים...

אני הייתי שמחה סתם ככה שיש עם מי לצאת כשרוצים לקנות בגד חדש, סתם להתאוורר או לשבת על כוס קפה.

 

ב״ה ציינת שיש לך ילדים.
ילדים יכולים מאוד לעזור לתווך.
למשל לצאת איתם לגן שעשועים שכונתי. גם אם בהתחלה לא תפני לאף אחת ולא יפנו אלייך, עם הזמן הפרצופים נעשים מוכרים וזה מקל לאט לאט.. פתאום מבקשין מגבון, פתאום הערה נעימה על הילד וכך אפשר להתקרב לאט לאט.. תלוי בגילאי הילדים אבל בגילאי גן ובית ספר אפשר להזמין לסעודת שבת משפחה של חבר מהגן, או אפילו להתקשר לאמא כדי להזמין את הילד לשחק עם ילדך אחר הצהרים- יכול להיות פתח לשיחת הכרות.. אם לא בפעם הראשונה אז בפעמים חוזרות..
בהצלחה!!

ככה אני יצרתי כמה חברות עד שהבן החמוד שלי התחיל ל"כפכף" את הילדים שלהן..

ירד להן החשק להיפגש..

אני ממש לא חובבת חיסונים, אבל הרופא שלי הדגיש לי כמה זה חשוב בהריון כדי להימנע מסיבוכים במקרה של הדבקות ללא חיסון ח"ו.
 

אחרי שחטפתי איזה ברונכיט שהפכה למשהו נוראי, הבנתי שבאמת בהריון כל דבר קטן עלול להיות הרבה יותר חמור.

גם קלקול קיבה קל שהיה לכמה ילדים במשפחה ואף לא למבוגר אחד הפך אצלי למשהו נורא כשהייתי בהריון.

אז באמת כדאי להיזהר יותר.

ללדת עוד חודשיים,
עדיין לעשות?

זה עוד לא כזה הזמן של השפעות,לא?

ב. כמו שכתבו פה, זה גם יגן על התינוק שלא יכול להתחסן.
(כשילדתי בשנה שעברה, הרופאה שלחה אותנו להתחסן, כך שסביבת התינוק תהיה מחוסנת וכך זה יגן עליו.)

אתייעץ עם הרופא משפחה.
ותודה על הסוגריים. חשובים!

שהתינוק שלי היה פג, אז המערכת החיסונית שלו הייתה חלשה יותר.
וזו רופאה מומחית שאני ממש סומכת עליה. (אז התחסנו - אני, בעלי, והבכור.)

לא נבדק על נשים בהיריון

יכול לגרום לשפעת בכל מקרה

וכי הייתי עדה למחלה נוירולוגית שנער חטף לאחר החיסון

כבר הייתה אצלו בגוף.

הרבה אנשים אומרים שבשנה שהם התחסנו הם חלו הרבה ובשנה שלא-לא או הרבה פחות...

במהלך השנה אני לא יודעת.

חבל!!
עדיף להתחסן לפני
ובעיקר עדיף לא להיות חלילה המקרה בחדשות!!
לא בקטע להפחיד אבל רק כדי להיות ברורה- היו שנה שעברה כמה נשים הרות שהסתבכו קשות... חבל!!
וחוץ מזה, אם את צריכה ללדת עוד חודשיים בעזרת השם, זה משמעותי גם להגנה על הרך הנולד. חשוב שהסביבה שלו תהיה מוגנת ולא תביא הביתה מחלות. כנ״ל לגבי אחים קטנים בבית..
תינוק קטן שנדבק במחלה לוקח את זה הרבה יותר קשה בגלל שדרכי הנשימה שלו כל כך צרות...

שהנוגדנים עוברים לעובר, כי אסור לעשות מחקר על נשים בהיריון... אז בכלל לא בטוח שהעובר גם יהיה מוגן לכשייוולד...

ובחורף שעבר הייתי בהיריון ולא התחסנתי, וב"ה לא הייתי חולה. לא הייתי חולה כבר כמה שנים, לא רואה סיבה להתחסן..

מדובר על סביבה מוגנת כדי שלא יחשף למחוללי המחלות. בני משפחה חולים זה גורם סיכון לתינוק הקטן לחלות...
וכמובן שאת לא חייבת להתחסן אם את לא מעוניינת. שיהיה חורף טוב ובריא בעזרת השם!

יש בזה כל מיני גישות ואולי היא חושבת שלא צריך, אבל זכותך לבקש ולנדנד. אבל אם יותר קל מרופא משפחה, אז תבקשי ממנו. זה לא משנה.

אבל לא צריך להסתכל דווקא על הסוף (למרות שזאת מטרת ההריון) יש הרבה תחנות מרגשות בדרך בתהליך ההריון עצמו. בדיקות אולטרסאונד בהם רואים את התפתחות התינוק, השינויים הגופניים שפתאום כולם רואים את ההריון, השיתוף של המשפחה, הרגשת התנועות ועוד. ההריון עצמו הוא תהליך מאוד מרגש השליש הראשון באמת יותר קשה ומחכים שהוא יגמר אבל גם בו יש הרבה ריגוש ושמחה בדיקת הדופק שיתוף המשפחה וכ'ו. אם זה מעודד השליש השני בדרך כלל הרבה יותר כיף וקל אז מתחילים ממש להנות מההריון.

מזדהה מאוד, לי גם קשה לא לספר לכולם

 

שיהיה בעז"ה משעמם משעמם וידיים מלאות!

אני מרגישה בדיוק את אותן תחושות.

זה קשה מאוד מאוד בהתחלה, ובכלל הריון ראשון.

אבל...

זה עובר, באמת!

בינתיים תשתדלי להסיח את הדעת, ולנסות להתמקד בדברים אחרים עד כמה שאפשר.

חולשה ובחילות- לנוח לנוח ולנוח. להקשיב לגוף, להוריד הילוך בבית. אני בבית עם עוד 3 פיצקלך וזה הפתרון היחיד.

עובר לאט כמו צב, אבל לא מתלוננים!!

יותר משלי😜

זה ממש נראה כמו נצח אבל תזכרי שלא סתם זה תשעה חודשים הכל מדויק ומאת ה'.

זה תהליך שאת עוברת עם עצמך. אני פתאום התחלתי יותר לעבוד על מידת הכעס פחות להרים את הקול.

ברור שזה היה לי קשה עם ב"ה ארבעה זאטוטים משתוללים. אבל בכל זאת זה ישב לי יותר במודעות.

זה גם הזדמנות להתקרב לה' ולהרבות בתפילה ולהיות בתחושת קירבה ושותפות לריבונו של עולם וגם לבן הזוג.

להתחיל לאכול בצורה בריאה וטובה ולפנק גם את הצרכים הפיזיים שלך. זה תהליך של מודעות ושלווה פנימית (בתוך כל הבחילות והעייפות). נסיון מה' לגדול ולהיבנות.

ותאמיני לי להיות בתשיעי  גם מרגיש כמו נצח  אבל העיקר שיהיה הריון בריא ולידה קלה ומבורכת.

תחכי לא.ס זה משנה את ההרגשה פלאים..אתמול עשיתי ואני פורחת מאז...

והמצב רוח שלי היה בריצפה...מרגישה שזה מתקדם ופורח כל הזמן ולא גומר להשתנות ולגדול..

 מבחינת החולשה והעצבים והבכי-אני גם  במצב הזה וכל יום שעובר זה יותר טוב ונהיים שפויים..

זה הרבה זמן עד לתלם(ולא תמיד יולדים בזמן..) אבל זה לא זמן ריק זה זמן שאת יכולה לעשות בו הרבה...

להתכונן לגדול את הופכת לאמא וזה משהו שונה..

זה חויה מיוחדת ...

תהני מכל רגע..תכיני את עצמך עם ספרים

ממליצה על הספר של  נעה רחל בן דוד להרות כוחות -ללדת חיים..זה פירוט על כל שבוע ברחם..

וכן על המדריך הישראלי להריון ולידה..

ממש עזרתן לי..
מרגישה שזו עבןדת המידות לשנות הסתכלות ולראות דברים באור אחר.. ולעבוד על מידת הסבלנות(:

היית רוצה ללדת מחר?

או בעוד חודש?..

 

אני בטוחה שלא..

 

9 חודשים זה הזמן המתאים בדיוק לעכל ולהפנים שעוד מעט יוולד לי תינוק!

הסוד הוא פשוט להנות מהרגע , ולא להתמקד בציפיה,

איזה זמן מדהים זה הריון, מצד אחד העוברון בתוכך, את מרגישה אותו (חכי... עוד קצת)

יש לך כבר עכשיו אישור שיש משהו בפנים , עוד מעט תראי אותו באולטראסאונד ותדעי שזה בטוח

ובינתיים זה כיף! לא צריך לטפל בו, אפשר לישון טוב, להנות ביחד בלי הגבלות של תינוק מתוק, הכי כיף בעולם!

אני אומרת מתי כבר יגיע פסח.. רוצה להיות אחרי.....
אבל בלב טוב מאוד אני יודעת שכל יום בפנים חדוב מאוד ויש להאמין ולהתאזר בסבלנות

מה אפשר להספיק בתשעה חודשים..
בהריון הראשון גם אני לא הבנתי איך הזמן הזה אמור לעבור, נראה כמו נצח, אבל כשהילד נהיה בן תשעה חודשים או ביום הולדת שנה שלו, פתאום אומרים- וואי איך הזמן טס!

ביקור אצל הרופא ולראות שהכל תקין. מתפללים שהכל בסדר. כמעט בשבוע הזה גילינו בהריון הקודם שההריון לא תקין וצריכים לעשות הפסקת הריון.

מתפללים חזק!

סיפרת שאני מתכננת לפתוח בלוג,

כדי שמי שאין לה פייסבוק תוכל לעקוב אחרי  

 

אז פתחתי, יש לי כבר 3 פוסטים אז הגיע הזמן לחשוף אותו לאוויר העולם  

 

http://laledetmehahava.blogspot.co.il/

 

מוזמנות לעקוב, להגיב ולשתף  

שבוע 40+

ויהיה זה השבוע שבו יקרה הנס המופלא שמחכים לו כל כך הרבה זמן....
בעזרת השם

לא יכולה לחכות יותר עובר גדול ללדת כמה שיותר מהר מפחית את הסיכונים הערכת משקל ללידה 4.500 

אמצע שבוע 37

זה גם מעולה לפעמים. בלי הפתעות, דימומים וריצות למיון. רק הרבה נחת בעז"ה

אולי גם להירדם בלילה. זה גם יהיה נחמד.

הדימום הפסיק אז לא הלכתי לרופאה.. אין לי מושג אם זה בסדר או לא.. אבל מאז קיבלתי כנראה ווסת.. מבאס..=( מניקה מלא..

רק אצל רופאה!!!

הלכתי רק בלידה ראשונה ו5 לידות אח"כ לא

הנחתי שאם הצלחתי לעשות הפסק ושבעה נקיים ולטבול ומרגישה בסדר. גם בקיום יחסים. אז כנראה שהכל בסדר... מקווה שזה היה אחראי מצידי.. עברו כבר הרבה שנים ומאז ילדתי שוב ונהגתי אותו דבר כבר כמה פעמים  אז כנראה שזה היה בסדר.

 

אל תקחו את זה כהמלצה רפואית, לא שאלתי אף רופא על זה

הייתי הולכת לבדיקת רופא, ולו רק בשביל להירגע ולדעת ש"הכל חזר על מקומו בשלום", וכמובן גם להתייעץ על אמצעי מניעה להמשך (אם מעוניינים בכך כמובן וכו) בבריאות תמיד!

ואחר כך, אחרי הלידות האחרות (והיו ב"ה הרבה) אמרה לי אחות במחלקת נשים ויולדות שאם אין דימום וכאבים זה סימן שהכל בסדר.... אז הפסקתי.

חודשיים אחרי לידה
תודה!

ומתעקשת על אולטראסונד!

גם אני פעם לא הבנתי מה החשיבות בזה עד שאחרי אחת הלידות גילו שאריות שלייה, ולא לא חשדתי לפני בכלל..

כתמים? דימום שלא נגמר?

וטוב שכך כי ככה סיימתי עם התהליך יותר מהר.

היו לי עדיין כתמים אבל ממש קצת שזה נורמלי לאחרי הלידה, אז ממש לא חשדתי.

אחרכ לא הלכתי...

כמה ימים בד"כ את רואה דם? קחי בחשבון שעכשיו שעון קיץ אז הסיכוי יותר טוב כי שקיעה מאוחרת...

טוב שכתבת את זה בעדינות יותר ממני כדי שלא ימחקו לך את השרשור חחח

 

קודם כל זה שהיום עדיין יש דימום זה לא אומר שמחר לא תצליחי לעשות הפסק. בעז"ה עד מחר לקראת השקיעה יש הרבה סיכוי שכבר לא יהיה דימום טרי!

לי הרבה פעמים זה כך...

 

מחר קחי לעצמך פסק זמן סביר לפני השקיעה כדי שאם לא יצא טוב תוכלי לעשות שוב שטיפה ובדיקה, אני יודעת שזה קשה ולפעמים אפילו מתיש אבל לפעמים עם קצת סבלנות ורצון אפשר להגיע לזה גם אם נראה שאולי כבר לא...

 

בהצלחה מותק!!

 

א. תשתי הרבה מים
ב. מחר ומחרתיים תנוחי כמה שיותר

בגדול, לי תמיד יש דימום ביום הרביעי, ובכל זאת חצי מהפעמים מצליחה לעשות הפסק ביום החמישי, גם בחורף.
זה הגוף שלי.
מה שכן למדתי, עפ"י עצה של רב, אם יש דימום טרי בבוקר היום החמישי, חבל להתאמץ עיל הפסק כי זה לא ילך.
ההפסק אולי מצליח, אבל אח"כ תמיד יש לי דימום אוסר...
אז את יכולה לנסות תמיד, אבל אם זה יותר קשה לך לנסות ולהתאכזב, אז קבלי את המסקנה/ניסיון הזה...



ולא כל החיים תרגישי את ה"לא מסוגלת" הזה... רק רוצה להרגיע. תמיד זה קשה, וטוב שמתגעגעים ומנסים כמה שיותר מהר להיטהר, אבל התחושה שהעולם חרב עוברת... וההתמודדות פשוטה יותר.

מסכימה מאד.. לשתות כמה שיותר! זה עוזר! ומסייע לגמור מהר את הדימום.

 

לגבי ההרגשה שמשתנה- נכון ולא נכון.

נכון אולי שבהתחלה מרגישים יותר קשה אך אין לזה כללים. .

תמיד יש זמנים קשים יותר וקשים פחות נראהלי בכל שלב בחיים.

לפעמים בהמשך נתקלים גם בהתמודדות לא קלה.

לא שאני באה לייאש אבל זה מציאות...

זאת הפעם השנייה שאנחנו אסורים,
כל פעם שבעלי מעודד אותי, מנסה להצחיק ולשמח אותי אני מיד בוכה..
פשוט לא מסוגלת, קשה לי נפשית שאני לא יכולה לקבל ממנו מגע כלשהו.
אני אוהבת ומתגעגעת...
פשוט לא יודעת איך להתמודד...

ולא קל. במיוחד בשנים הראשונות...

 

אבל תנסו אולי להיות פחות בבית. לצאת יחד לטייל בחוץ, לקניות וכד'.

לפעמים זה מסיח את הדעת ומועיל יותר מאשר יושבים יחד בבית ואז הגעגועים גוברים יותר...

 

מהיום הראשון למרוח על הבטן התחתונה כמה טיפות של שמן לבנדר, כמה פעמים ביום.

קסם!!

מומלץ ביותר, מנסיון רב!!

לשתות מרגע ראיית הדם הרבה הרבה לימון
לסחוט לימונים , אפשר למהול עם מעט מים
מקצר את המחזור
בדוק

להגביר את הדימום.

אצלי כשתהחלתי עם הלימון רק כשהתחיל המחזור זה לא עזר בכלל

אבל אז-

התחלתי לשתות כל יום לימון אחד סחוט טרי באופן קבוע, כל בוקר. אחרי שבועיים שלושה קבלתי מחזור ולהפתעתי התנקיתי בקלות רבה יותר מתמיד, המשכתי עם הלימון וגם במחזור שאחריו ראיתי את ההבדל.

אז אולי זה עניין של התמדה.

מאז המשכתי להתמיד עד שנכנסתי להריון

ביום וחצי!

תודה על הרעיון. 

אבל עדיף להגיד, למה לא?

עשית נכון - את צריכה לעשות רק מה שנח לך. ובלי קפיצות.

 

בעקרון התעמלות בהריון זה מותר ואפילו מומלץ. אלא אם כן יש נשים שיודעות שיש להן בעיות וצריכות להזהר יותר. 

ועדיף להגיד למדריכה כדי שתדע להתאים לך את התרגילים

מבינה אותך ואת הרגשתך מאוד... אני חושבת שלא כדאי שתסמכי עליהם בפעם הבאה.

אולי תחזרו הביתה, ואת תצאי בשלוש לאסוף אותה כשהילדים אצל השכנה לרבע שעה או שמישהו בא לשמור עליהם?

תנסי לחשוב על פתרון שמתאים לך. משהו בטיחותי אצל אנשים שאת יכולה לסמוך עליהם. בהצלחה!!

בפעם הבאה נחכה במזכירות בית הספר. כבר סיכמתי עם המזכירה. לחזור הביתה רחוק מדי (רבע שעה כל כיוון) וגם איני מכירה את השכנים. עברנו דירה ממש לא מזמן.

אני עושה את זה וזה מקל עלי מאוד.

שתשמח לצאת מהבית פעמיים בשבוע?

גם לחכות אצל המזכירה עם קטנים לא פשוט..
אבל טוב שהם נתנו לך את האםשרות הזו...
אולי לפרסם בעיתונים שכונתיים במקווה בבריכה בסופר.... אולי איזה אמא תרצה שהבת שלה תעשה זאת...
אני מנסה לחשוב על כיוונים לעזור לך שייקל מעלייך.

את לא מכירה באמת את האנשים..

לראות שהיא בסדר שהילדה מתחברת אליה....

פשוט דרך מודעות אוכל לדעת מי רוצה (יש כאן שכונה דתית והמוסדות ממוקמים במרכזה. כעת אנו גרים מחוץ לשכונה, אך בעבר גרנו בפנים)

ואת עוד שבועיים וחצי אחרי לידה - עוד לא במיטב כוחותייך...

תחילת שנה זה תמיד זמן מבלבל. גם אנחנו עדיין לא נסגרנו בדיוק על הסדרי ההבאה וההחזרה של כל הילדים...

טוב שמצאת את פתרון השהייה במזכירות. תדאגי שיהיו איתך משחקים לילדון, ואולי גם אפשרות להניק.

ובאמת אל תאשימי את עצמך. זה הכי הגיוני להשתמש בכל הצעת עזרה. (וזו הרי גם ההמלצה תמיד לנשים אחרי לידה - לא להתבייש כלל לקבל עזרה...)

תזכרי גם שההורמונים של אחרי לידה משחקים אצלך, וגם בגלל זה את מרגישה את תחושות האשמה האלו בעוצמה שכזו...

את אמא נהדרת!

בהצלחה בכל ההבאה וההחזרה של ילדייך מהמוסדות, והתאוששות מהירה מהלידה!

ממש מבאס מה שקרה ופשוט לא באשמתך.
הם לא הטיפוס האחראי אז לא להסתמך עליהם יותר.
מאחלת לך הרבה מזל טוב והתאוששות בהקדם.

ולהזכיר לו.

עשה לה כאב בטן ואחרי כמה ימים היא פשוט לא הסכימה להכניס את זה לפה

וברגע שנתנו לה שלב אחד היא חזרה לאכול נורמלי והכאבי בטן נעלמו

מה טוב לבת שלך.
תתחילי לדעתי עם הרב שלבית ואם יש צורך תקנו..

רב שלבית זה כמו שלב 3. לכן לא ממולץ לתת לקטנטנים במיוחד..
אני לא הייתי נותנת אבל שוב תתקשרי והם יסבירו לך..

לפני שהיתה מטרנה עם שלבים חלב ישראל- נתתי את הרב שלבית מגיל אפס וזה היה מצויין.

והם אמרו שזו ממש מטרנה רגילה ושאפשר לתת אוץה בכל גיל.
זו המטרנה עם הציורים של הדובי, נכון?

לפחות אצלינו

נמשיך לברר זאת

אני אישית גם לא אכניס תינוק בן יומו איתי לשירותים (אלא אם כן ממש אין ברירה - כמו במקום ציבורי וכדומה).

אני חושבת שילדונת בגיל של הבת שלך מסוגלת להבין שלא לכל מקום שאמא הולכת היא יכולה לבוא גם. אפשר להשאיר אותה עם משחק מעניין במיטה או בעגלה, ולהשתדל להזדרז.

אבל כמובן - יש דעות אחרות וגישות שונות, עד הגישה שהזכרת בפתח דברייך.

שורה תחתונה - זו החלטה שלך, לפי ההרגשה שלך.

אם לא אאפשר לביתי שהיום כבר בת שנתיים להיכנס איתי לשרותים- לא אתפנה לעולם. היא פחדנית גדולה באופיה וחוששת להישאר לבד לשניה.
להפך, ניצלתי את זה כדי להראות לה שמי שגדול עושה בשרותים, ובלי לקרוא מדיניות דלת פתוחה כמי שהפותחת כתבה. פשוט זה מרגיש לי הכי נכון.

לי אישית- שנה ו8 נראה עדיין קטנה ולא ממש מבינה.

 

נראה לי מגיל 2.5-3 ילדה יכולה להבין מה זה צניעות ואפשר לומר לה- אמא עכשיו בשירותים, תחכי בבקשה עד שאסיים

 

אם רק שתיכן לבד בבית, את יכולה להשאיר את הדלת מעט פתוחה, ולא לנועול ולומר לה שתחכה לך בחוץ.

שנה ו 8 זה ממש לא מוקדם ללמד גבולות.

לשירותים אמא נכנסת לבד. נקודה. (אני לא מכניסה איתי ילד לשירותים בשום גיל)

לא יקרה לה כלום לחכות רגע מאחורי הדלת.

 

אני בדר"כ אמא מאד פתוחה ומאפשרת, אבל יחד עם זה חושבת שגבולות זה דבר שמאד בריא לילד.

 

סתם כקוריוז-אני זוכרת את הפעם הראשונה שנכנסתי להתקלח כשהקטנצ'יק ישן (סביבות גיל שנה) וכנראה שהתעורר אחרי כמה רגעים, באמצע המקלחת אני שומעת אותו צורח, לא הייתי במצב לצאת באותה שניה, נכנסתי לאטרף להתארגן בטיל ולצאת אליו ועד שהצלחתי לסיים הוא כבר נרגע בעצמו ונרדם בחזרה. 

זה היה סוג של וואו - לגלות שלפעמים אם אני לא רצה אליהם מיד, הם לומדים להסתדר בעצמם  

כמובן שאני לא עושה את זה בכוונה אף פעם ותמיד נגשת מיד לתינוק/פעוט שבוכה, אבל בכל אופן המקרה הזה לימד אותי משהו על דאגנות יתר, ועל יכולות של ילדים ואולי עוד כמה דברים...

לזמן קצר. מקסימום מדברים איתה תוך כדי.

למרות שגם לא צריך להיות בלחץ אם פעם אחת נכנסה. אפשר לשבת בצניעות יחסית...

שמעתי ממישהי שהעידה שהיא זוכרת את עצמה זוחלת ומה שהיה ברקע...

אז אני ממש משתדלת ליד הבת שלי שבת שנתיים כרגע ומבינה ה כ ל

להכניס אותה אבל להעסיק אותה עם הגב אלייך, אם את לא יכולה להרים אותה.
אפשר גם להכניס אותה לגיגית באמבטיה. כמובן בלי מים עם משחקים.
סה"כ בנות יכולות להתפנות בצניעות בלי שרואים כלום ולא אפרט.

ילד צריך להתרגל להיות עם עצמו זה לא שאת עוזבת אותה לבד ויוצאת מהבית

לק"י

וב"ה עברה לו ההיסטריה כשנכנסתי לשירותים.
לאחרונה זה חזר...מאמינה שזה קשור לזה שהוא התחיל מעון ושוב פעם נפרדים ליותר מידי זמן

לק"י

אבל כשאני מתקלחת ואני לבד בבית עם בן השנה ושמונה, אני נותנת לו להכנס.
למרות שהוא נראה לי גדול מידי...לא בא לי שיצרח מאחורי הדלת.

(להתלבש לידו נראה לי עוד בסדר).

אני מכניסה אותה וזהו.
כלומר, היא נכנסת..
וגם מביאה ספר שנקרא, ומזיזה את מה שיש לי אם אני הבאתי משהו לעצמי לקרוא..
באמת אין צורך להחשף, ואפילו יצא לי לעשות בדיקות של שבעה נקיים עם הגברת לידי עם ספר או צעצועים.. זה קצת יותר קשה בצניעות.
אבל אנחנו מאד "דבק", היא כל היום איתי, ואני לא מסוגלת להגיד לה לא..

כשהגדולה (3) הייתה קטנה, הייתי לחוצה להשאיר אותה לבד, עד איזה גיל 4 חודש הייתי מכניסה אותה בעגלה לשירותים....

 

עם הבא כבר לא.... לא הרגיש לי שייך. שמתי במיטה שלו, הכי גרוע הוא צרח. 

 

השבוע יצא שהלכנו לטיול, הגענו לאלונית לקנות דברים, והייתי ממש צריכה לשירותים... אמממה- אני עם 2 קטנים.... הכנסתי אותם איתי, הושבתי הפוך, נתתי לאחת ארנק ולשני פלאפון....

הגדולה שאלה- מה את עושה?

הסברתי שאמא צריכה לשירותים, וזה לא מנומס להסתכל...

היא התאפקה יפה ולא הציצה (כמובן שהייתי מכוסה בכל מקרה)

 

הייתי בהלם מעצמי מהסיטואציה שנקלעתי אליה  

 

אח"כ זה שיעשע

אני נותנת לבת שלי לצאת ולהיכנס חופשי. בדלת כמעט סגורה והיא מחליטה איפה להיות. הרבה פעמים היא נכנסת ומשחקת בשירותים (עם הבקבוקים על האמבטיה, מכניסה בובה וכאלה).
אני בכל מקרה יושבת צנוע, החצאית מכסה. רק כשהתחלנו תהליך גמילה אז הראתי לה אחרי שקמתי שאמא עשתה פיפי באסלה. כל הכבוד לאמא כי פיפי עושים באסלה.
זה הכי טבעי שיש,בלי לעשות עניין מכל דבר.
אגב,אין מצב מבחינתי להתקלח ליד הבת שלי. זה כבר יותר מדי לא צנוע.

אין כאן עניין לשפוט נשים אחרות. תעשי מה שטוב ומתאים לך. הכל לגיטימי.

אם ממש חייבים אפשר להתארגן גם על זה.
שמתי את המגבת במקום נגיש, את הבגדים האחרונים הורדתי כבר מאחורי הווילון, ועשיתי לה "קוקו" כך שתראה את הפרצוף שלי מדי פעם.
יש בזה שתי בעיות:
אם הוילון מדי שקוף, אצלי גבולי, או שיש מקלחון שקוף, ואם הגברת כבר באה ומסיטה את הוילון כדי להציץ בעצמה..

מה שכן היא נורא התלהבה מהכובע אמבטיה..

ואין עוד אף אחד בבית חוץ מהבת שלי (שנה ו8) אני שמה בגד ים ומתקלחת לרוב היא רוצה גם להתקלח איתי אז אני שמה אותה בגיגית ריקה ומקלחת את שנינו ביחד. לגבי שרותים כרגע היא נכנסת חופשי אבל כן התחלתי לחשוב שאולי היא כבר גדולה ואולי בקרוב זה יפסק.

לי זה פחות מתאים אבל אני מקבלת את זה שכל אחת שונה.
לא מבינה כאן את הנשים שכל כך מזדעזעות ומצטדקות- לא מתאים לכם? סבבה. לא צריך לשפוט.

ואולי דווקא זה מחנך את הבנות שלנו לדימוי גוף חיובי ובטחון עצמי?

לנו למשל לא מפריע שהגדולה רואה אותנו בשירותים (בת שנתיים וחצי)
ברור לי שככל שגדלים הדברים משתנים

הילדה נכנסת איתי לשירותים לאמבטיה ורואה את מתלבשת.
היא בת בכורה ואין איזה אח להגיד לו לשים עליה עין.
אבל האמת לא מבינה מה הבעיה הגדולה? היא תינוקת בת 10 חודשים ורואה את אמא שלה בשירותים...
לא מתאים לי להשאיר אותה בוכה.

מה אני מפספסת? מה כל כך נורא בזה? סהכ דבר טבעי? יום יבוא והיא תחקה אותי...
הכי הגיוני בעיני

ברור שתינוק בן חודש זה משהו אחר...
אבל להכניס ילדה בת שנתיים לשרותים....??!!

ממש ממש לא שייך בעיני.
קודם כל בתור תחושה אישית- זה שונה מלהתלבש זה סיטואציה שונה מרק לחשוף חלק בגוף.
ואפילו אם הכל מכוסה....זה לא שייך.

כמו שמול הבעל לא אכפת לך להחשף בלי בגדים (חוץ מאותו מקום שאסור) אבל לתת לו לראות אותך בשרותים אפילו מכוסה זה מבייש.
כי זה משהו אינטימי ואישי ולא שייך לעשות מול אף אחד.
לי אישית גם לא מול תינוק. אבל מילא תינוק עד גיל שנה. אבל שנתיים ויותר?
הילד מבין. קולט. מדבר.

אותי זה מאוד מבייש ומרגיש לי ממש לא חינוכי.

כשהייתי קטנה תמיד היה מישהו שהתקלח איתי או אמא או אחיות גדולות. פשוט במקום לקלח אותי כבר היינו מתקלחות יחד.
וזה עד היום מציק לי בפנים כי אני זוכרת. אמנם זה היה בגיל גדול משנתיים...אבל בתור מבוגר לפעמים לא חושבים שילד בן 4 יזכור.
אבל אני זוכרת לגמרי. את האחיות. את אימא. ולצערי הרבה היתה גם פעם אחת שראיתי את אבא כנראה בגיל צעיר יותר וחשבו שאני קטנה אבל זה זכור לי כי זה קצת זעזע אותי אפילו שהייתי כנראה סביב גיל 3.(ההורים לא היו דתיים אז לא הכירו מושגי צניעות)

בעיני זה משפיע על טהרת הנפש. על הנקיות הפנימית. גם אם לא זוכרים.


שכל אחת תעשה כרצונה כמובן.
פשוט הרגשתי צורך להביע קצת את מה שחשתי כשקראתי את השרשור.

להכניס ילד בן שנתיים לשירותים?!?!?! הזוייי

עשה לי ממש עצוב לשמוע את התיאור על ילדותך... 

את מרגישה שזה השפיע עליך כנשואה, בקשר האינטימי?

אבל רק הזכרון הזה לא נעים...

לא חושבת עליו וב''ה לא משפיע...

לק"י

לא נרשמו טראומות
הפוך..זה היה כיף!

וגם כשהיה לי ילד אחד וגם עשכיו שהפעוט שלי זוחל...

אם הוא מחפש אחריי אני נכנסת לשירותים ועושה לו קולות מאחורי הדלת/ דופקת לו ושואלת מי זה ובד"כ הוא מפסיק לבכות ומתחיל התענין עד שאני יוצאת.

 

חברה שלי סיפרה לי שהיא לא מסוגלת להשאיר את הבת שלה ככה והיא מתקלחת/ נכנסת לשירותים בדלת פתוחה.

מזעזע גם אותי!

וכמו שמישהי אמרה כאן שזה משפיע בהחלט על טהרת הנפש!
ואתם לא יודעים מאיזה גיל הבן/ הבת שלכם יזכרו דברים!

 

יש פעמים שהילד לא יכול לבטא את מה שהוא זוכר אבל הוא זוכר בהחלט!!

 

וכמו שאמר אחד מהגדולים שעוד לא נברא הסבון שיכול למחוק את המראות שאנשים ראו וזה נחרט בנפש שלהם!
תזכרו את זה תמיד!! 

הגוף של אמא שלו! מה מטמטם את הנפש? אני פשוט לא מבינה.. כל עוד הוא תינוק יונק... מה ההבדל הגדול?

כשאת מניקה בצניעות הוא נחשף רק לפטמה, זה לא אותו דבר

לא היתי אומרת מטמטם אבל משפיע בהחלט.

גם מנקודת מבט פסיכולוגית זה לא בריא לילד. פסיכולוגיה קלאסית, לא מודרנית.

 

נקודת למחשבה - אנחנו לומדים להכיר את העולם דרך ההורים שלנו, כשהתחום הזה של אינטימיות ומיניות פתוח בבית אנחנו לומדים גם אותו דרך ההורים שלנו וזה יכול להיות מאד חבל. כשהנושא הזה נשאר מחוץ לתחום יש לנו את כל המרחב לסלול לעצמינו את דרכינו בלי כבילות לא מודעת למסרים עמוקים מהילדות.

לפעמים כשאני רואה את הדינמיקה של ההורים שלי בתחומים אחרים וכמה קשה אני עובדת על עצמי לא לשחזר את זה בזוגיות שלי, אני אומרת לעצמי - איזה מזל שבחדר שינה לא ראיתי אותם, כמה זה היה הורס לי בזוגיות שלי...

 

שהוא בעיקר אוכל והוא קרוב לגוף כך שהוא לא רואה..
לבין להיכנס עם אמא לשירותים ולראות אותה מתלבשת.
דבר שני לא הבנתי כאילו אם את אמא שלו אז מותר לו לראות לך הכל??
מה הקשר?
מה ההבדל בינך לבין אישה זרה?
זה לא טוב לו לראות אישה שמתלבשת או מתפנה מולו אין הבדל אם את אמו.
ואולי זה אפילו יותר גרוע כי זה מאבד את הכבוד הבסיסי של הילדים מול ההורים במידה מסוימתץ
כך אני חושבת בכל אופן..

גם לאמא מותר להיות 2 דק' לבד!

הבת שלי (בת שנתיים וחצי) לפעמים לא מסכימה לי לעזוב אותה (למשל באמצע סיפור). אבל כשאני אומרת שאני צריכה לשירותים, היא משחררת..

 

נראה לי שבגיל שילד רואה וקולט זה כבר מוגזם וגם כשהוא מתחיל לעשות בשירותים אפשר להרגיל אותו ששם הוא לבד ונכנסים רק כשהוא צריך עזרה אבל אולי זה ענין של סגנון

כן גם אם תינוק יבכה.שלא לדבר על צניעות

אבל אף פעם לא חשבתי להכניס אותה איתי.
בעלי לומד בכולל קרוב וחוזר לארוחת צהריים, אז לרוב הייתי פשוט מחכה לו. אם הייתי ממש צריכה אז הייתי נכנסת ומשאירה לה משהו להתעסק בו, ומדברת אליה מבפנים ומנסה להזדרז כמה שיותר...
כשנכנסתי להריון היא היתה בת שנה ושבע, והתחילה פתאום יותר לשחרר (מזל, כי אז לא יכולתי לחכות לבעלי כל פעם).
אחרי הלידה שוב חזר הפחד, אבל אז היתרון שמצאנו ביחד היה שאני אדליק לה שירים של ילדים (מיוטיוב) בזמן שאני בשירותים. בהתחלה לפעמים נתתי לה את הפלאפון לראות סרטון של שיר אחד, עכשיו אני מדליקה את השיר ומניחה את הפלאפון גבוה והיא רק מקשיבה לשיר.

ועדיין חלשה ומקיאה אבל פחות.... כל היום במיטה רץאני כבר בדיכאון!!!
מה שכן אני אוכלת קצת ושותה בזכות דקקלטין.... בלי זה זה היה מיון 3 פעמים בשבוע....

מתי עברו לך כל ההרגשות הקשות?
אני כבר משתגעת..

אמור לעבור בסביבות שבוע 16.

אני זוכרת מההריונות הקודמים. בינתיים סוחבים איכשהו.

הלוואי והיתה דרך לישון ולהתעורר בשבוע 16...

אבל יש נשים שמקיאות קצת מעבר בדרכ זה מתחיל לעבור בן שבוע12 ל15 פחות או יותר...
אני גם מחכה ליום שסוף סוף אתחבר כבר להריון ואני יתחיל להנות ממנו....

אבל אני לא רופאה.. תבדקי מה כתוב בעלון שלהגלולות

אני לוקחת כל בוקר ב8 בבוקר.
אתמול (יום שני בבוקר) שכחתי לקחת, נזכרתי רק ב12 בלילה...

איך היתה הלידה שלך?

איך היה בשלב הלחיצות? יכול להיות שהכאבים נובעים כתוצאה מלידה קשה וארוכה, שדרשה ממך מאמץ רב.

את ממש אחרי לידה, וכל הגוף חלש וכואב יותר מבדרך כלל.

 

אני אומנם איני רופאה, אבל לדעתי חשוב לבדוק את זה אצל רופא (במיוחד אם זה מפריע לך ביום יום). בינתיים להקל אפשר לעשות אמבטיות חמות לפני השינה, בקבוק מים  חמים על האזורים הכואבים או משכך כאבים מדי פעם.

לא יודעת מה אפשר לעשות חוץ ממנוחה וקצת זמן...

אחרי חודש + - זה קצת מתאזן... ככה היה לי לפחות.. נראה לי שאם לא ממירים אז לא, אבל לא בטוחה...

אם זה יגדל עוד ייתכן שתצטרכי עוד חזיה, אבל באיזשהו שלב זה גם יקטן קצת חזרה ותחזרי למידה שתקני עכשיו..

לחזית הנקה. יש חנויות שעושות את זה וזה מאוד נוח!