בכיתי חצי שעה, ועדיין לא מצליחה להירגע. שכחו את הבת שלי בבית הספר. היא בכיתה א'.
אני שבועיים וחצי אחרי לידה. אוספת לבד את הבן מהמשפחתון, ואת הבת מבית הספר.
אך המשפחתון מסתיים בשתיים וחצי בדיוק, ובית הספר מסתיים פעמיים בשבוע בשלוש ורבע.
לחכות ארבעים וחמש דקות עם פעוט ותינוקות בחוץ, בשמש, ממש סיוט, ואולי גם מסוכן.
לכן כשחברתי הציעה שבנותיה יאספו את בתי, שמחתי. סיכמנו הכול אתמול, והיום התקשרו אליי מבית הספר בשלוש וחצי, והודיעו שאף אחד לא אסף את הנסיכה שלי. וזו כבר הפעם השנייה שזה קורה... (גם ביום שני שעבר הבטיחו לאסוף אותה ושכחו. הייתה לי הרגשה רעה, אך קיוויתי שלא ייתכן שישכחו פעמיים, במיוחד כשהם אלו שהציעו מיוזמתם, והתנצלו על פעם שעברה). מרגישה רע כל כך. כועסת על עצמי שסמכתי עליהם.
אני שבועיים וחצי אחרי לידה. אוספת לבד את הבן מהמשפחתון, ואת הבת מבית הספר.
אך המשפחתון מסתיים בשתיים וחצי בדיוק, ובית הספר מסתיים פעמיים בשבוע בשלוש ורבע.
לחכות ארבעים וחמש דקות עם פעוט ותינוקות בחוץ, בשמש, ממש סיוט, ואולי גם מסוכן.
לכן כשחברתי הציעה שבנותיה יאספו את בתי, שמחתי. סיכמנו הכול אתמול, והיום התקשרו אליי מבית הספר בשלוש וחצי, והודיעו שאף אחד לא אסף את הנסיכה שלי. וזו כבר הפעם השנייה שזה קורה... (גם ביום שני שעבר הבטיחו לאסוף אותה ושכחו. הייתה לי הרגשה רעה, אך קיוויתי שלא ייתכן שישכחו פעמיים, במיוחד כשהם אלו שהציעו מיוזמתם, והתנצלו על פעם שעברה). מרגישה רע כל כך. כועסת על עצמי שסמכתי עליהם.
)
מדברים
