פורום הריון ולידה (עמוד 425)

אפשר להזמין דרך האתר שלהם נראלי

קניתי 600 שקיות ב130 ש"ח

בבית מרקחת של הקופה יוצא בערך חצי שח לשקית

יש עמותה שנקראת אם לרעותה ושם זה קצת יותר מחצי שקל לשקית

בהצלחה!

שסוקרים מה קורה אצלך + אצל העובר כל שבוע, וקוראת יחד, בזוג. 

הכי כיף בשבת.

אשמח לקנות לי אחד כזה

ב"המדריך שלך להריון ולידה" כי זה מה שהיה לי זמין. מוצלח בעיני.

מפורסם גם "המדריך הישראלי להיריון ולידה"

ורואה מהגוגל גם

 "מדריך הבנות להיריון ולידה"

"היריון לידה ומה שאחריהם"

"הכל על היריון ולידה"

"אנציקלופדיה להיריון ולידה"

בכל הספרים שמכירה יש גם חלק לגבי הטיפול ברך הנולד.

הייתי פשוט נכנסת לחנות וקונה משהו אחרי שדפדפתי בו קצת.

ואגב יש כאלה שלא הולכים לפי שבוע שבוע, אלא לפי נושאים, כמו למשל "טבעי ללדת". 

ויש ספר מצוין של מיכל פינקלשטיין- בשעה טובה

אני גם ממליצה עליו. 

רק צריך לצנזר שם כמה תמונות 😂🙈

אני גם אהבתי לקרוא באתר תינוק ישראלי את ההסבר על כל שבוע, וגם באפליקציה של מכבי

שהוא גם על ההתפתחות של העובר ומה קורה בכל שלב אבל גם ליווי רוחני

זוכרת את עצמי אומרת לבעלי בדיוק אותו דבר, שלפני החתונה הייתי שפויה...

זה תמיד היה הסימן הראשון אצלי להריון. עוד לפני הבדיקה החיובית התחלתי לבכות משטויות.

וגם אני לא הושפעתי רגשית ממחזורים בתור רווקה

לוקחת איבופן במקביל .

רק צריך להיזהר שלא יתפתח לדלקת.

אני סוחטת מידי פעם רק עד להקלה, לא לרוקן את השד יותר מידיכדי לא לעודד עוד ייצור חלב. ולקחת נורופן כשכואב. רק תישמרי את החלב אם את סוחטת, זה זהב!

ואם עולה החום לכי לרופא, לפעמים אין ברירה חוץ מאנטיביוטיקה.

תקופות כאלה.. בהצלחה!🤗

אני זוכרת את ההריון הרביעי שלי כתקופה הקשה בחיי.. עם שלושה קטנים בבית. 

תחזיקי מעמד, מקווה יהיה טוב יותר

הם לא כ"כ קטנים אבל כנראה עדיין קשה להם.

פחות תשומת לב ובגלל זה הוא משתולל , כדאי לנסות לתת לו יותר תשומת לב חיובית ואולי זה יעזור

פעם שמעתי ממנחת הורים שהאיכות יותר משמעותית מהכמות.. אז אולי לתת לו זמן איכות לבד אפילו ל10 דקות ..

עם בן 4 אפשר לעשות גם דברים תוך כדי שאת שוכבת בספה אז אולי לנסות את זה.. 

לבינתיים כדאי לנתב את הציפייה לעשייה.

לתת על מנת לא לקבל חזרה.

לשמח זקנים, אנשים ששקופים בד"כ, חולים וכו'.

פורים זה יום עמוס ושיהיה רק עמוס לטובה.

אפשר גם להכין רשימה של חברים של הילדים שהם רוצים לנסות לחמם קשרים או ילדים נוספים שפחות IN בחברה, ולחלק להם משלוחי מנות.

האמת שארוחת פורים אצלנו יותר משפחתית וקטנה, אף פעם לא הזמנו ולא התארחנו אצל חברים,

או שעשינו קליל בבית או אצל ההורים.

אבל משלוחי מנות כן השקענו יותר כלפי מי שפחות נותנים להם בד"כ.

(כשהילדים שלי היו קטנים היינו מחלקים כל שנה לפי קטגוריה אחרת- שומרים, מנקים, עולים חדשים וכד')

עכשיו הילדים גדלו אז הם מחלקים לחברים,

אבל הייתי שמחה לחזור למסורת הזאת.

אז מציעה לאמץ אם מעניין אותך.

הילדים מחלקים מלשוחים משלהם לחברים בכל מקרה

אין פה זקנים ובודדים זה ישוב צעיר 😉

וגם אנחנו עם קטנים ולא ממש נכנס בלו''ז להסתובב ברחבי היושב ולהביא לאנשים זרים מלא משלוחים

וגם

הכל תלוי מה רגילים אנחנו רגילים לפורים אחר לגמרי..לסעודות עם מלא חברים ויחד

וזה מאוד מוזר לחשוב להיות לבד עם קטנטנים שלבעלי לא יהיה עם מי להשתכר ולנגן ולא תהיה אוירה כי כולם חצי תינוקות פה.חוץ מלריב ולבכות לא יהיה כלום

מקווה שנמצא את מי להמזין או למי ללכת

לבד מבחינתי הז בכלל לא פורים ולא אופציה

ומאחלת לכם שתמצאו את המקום שלכם במקום החדש בקרוב❤️

אני לא בתחום ולא מבינה בזה, אבל אולי מה שתיארת מזכיר מעט מאפיינים של OCD? תוהה. לא חושבת שאת צריכה לדאוג בכל מקרה, כי לא נשמע שיש כאן משהו שמפריע לה במיוחד, או שמתבטא בעוד מקומות חוץ מהשאלות הללו. אבל אולי זה כיוון, ואולי אם תחליטו לטפל זה יוכל לשפר את איכות החיים שלכם. ואולי זה לא קשור, ומגיע ממקום אחר. 

אבל מכל מקום שזה מגיע - זה נשמע אכן קצת חריג, ואם כך, זה נובע מאיזשהוא שורש, שכרגע נעלם ממך. אבל עצם ההבנה הזו יכולה לעזור לנו קצת להיות מעט יותר סבלניים, כמו שההבנה שילד בוכה ורגזני כי הוא חולה עוזרת, או ההבנה שילד מתקשה בדברים מסוימים כי יש לו הפרעת קשב עוזרת יותר לקבל בהבנה, וכן הלאה.

שה' ישלח לכם סבלנות וחכמה, והצלחה רבה! היא נשמעת ילדה מקסימה עם אמא מקסימה לא פחות!

מה שהעלתי בהודעה הקודמת זה אולי אולי (?) כיוון אחד אפשרי, אבל אני לא חושבת שאישית הייתי מתחילה לחשוב \ לחקור דווקא בכיוון הזה.

אני חושבת שתחילה כדי להבין מה בדיוק קורה שם צריך להתיחס לכל הדינמיקה בבית והיחסים ביניכם לבין הילדה, והיחסים שלה ושלכם עם שאר בני המשפחה. ובכלל למה שקורה לה בחיים. כשאת מתארת רק את עניין השאלות זה נשמע תמוה, אבל אולי תחקיר יותר מקיף יוכל לשפוך יותר אור על המצב. זה לא בהכרח תשומת לב שחסרה, זה יכול להיות כמו שאמרת בעצמך קשור לביטחון - בעצמה \ באחרים. צורך בוודאות או יציבות? צורך בהערכה? שאיפה לשלמות? משהו מאלה נשמע לך רלוונטי לגביה? אם תצליחו לזהות מה חסר לה, תוכלו לנסות להבין מאיפה החוסר נובע - האם הצורך לא מסופק או שמשהו מפריע למילוי שלו. כאשר תוכלו לספק את החוסר בדרכים אחרות (או להפסיק את מה שמחבל בסיפוק הצורך הזה), השאלות הבלתי פוסקות ייעשו מיותרות.

חיפשתי בגוגל רשימה של צרכים וזה מה שבמקרה מצאתי (לא קראתי את הדף כולו, יש שם תמונה עם רשימה)

https://www.inbaltsur.co.il/post/needs

זה יכול לעזור כשמחפשים סיבה להתנהגות לא מובנת.

(תוך כדי שכתבתי קלטתי שמה שאני כותבת לך אלה דברים שלמדתי קצת לפי גישת תקשורת מקרבת)

בדברים שלמדתי אז.

שאלות שיכולות לכוון אותך להבין מהיכן השאלות נובעות:

מתי זה קורה? בזמנים מסוימים ביום\שבוע, לפני אירועים מסוימים \ אחרי, במצבים מסוימים וכו'... 

מול מי זה קורה? מול חברות? מול אחים? מול אבא? מולך? 

באיזה הקשרים? בכל תחום יהיו שאלות כאלה? בתחומים ספציפיים? (למשל, אחרי הסבר במדעים? תוך כדי סיפור? כשאח מספר על משהו שקרה לו? כשאתם מתכננים תוכניות שלא כוללות אותה? כשאתם מתכננים תוכניות שכן כוללות אותה?)

מתי זה התחיל? מאז ומתמיד ממש? אולי היתה נקודת זמן שאפשר להצביע עליה?

איפה זה קורה? בבית? בעוד מקומות?

לנסות כך לחקור כדי להגיע להבנה של ההתנהגות

מקצוע) זה רק על פי דעתי וממה שאת כותבת ובמסגרת הדלה של מה שאני מכירה. 

הייתי חושבת גם על רצון בתשומת לב, אבל תיארת שהיא מקבלת מספיק. 

בהצלחה רבה. 

יש ילדים כאלה שהם מאד חכמים ונבונים, אבל ברגע שזה מגיע לתיכנון תכניות, יציאה מהבית ומהשגרה - זה מערער אצלם משהו ריגשי.

זה יותר אופייני לבעלי ילדים עם הפרעת קשב (שהם הילדים הכי יצירתיים שיש) וגם לילדים רגישים (מאד) ושינויים הכי קלים מכניסים אותם למגננה ריגשית והם מציפים בשאלות כדי שהכל "יהיה מכוסה" מבחינתם. וזה אומר שיהיו שאלות שיחזרו על עצמם שוב ושוב.

זה אומר שהיא בסדר סך הכל. ואפשר פשוט לשקף לה את מה שהיא יודעת בשאלות הפוכות (לדוגמא: "אמא לאן את יוצאת"? את משיבה- "את זוכרת מה סיפרתי לך"? ותחכי לתשובה ממנה. זה עוזר לעכל את המידע אחרת)

נראה לי ברור שזו דרך לא מודעת שלה לקבל תשומת לב ולהיות "מיוחדת"

היום היא כבר לא מכירה את עצמה אחרת.

צריך להציב גבולות.

לאן אתם נוסעים: את יודעת

כמה זמן זה ייקח: אני משערת בין שעתיים לשלוש.

למה לא שלוש וקצת? למה את חושבת שכן?

או:

זה לא זמן לשאלות עכשיו.

בנוסף, אפשר להבין איתה למה היא שואלת.

כמובן שהיא בעצמה לא יודעת לנתח באמת למה היא שואלת ותגיד כי זה מעניין אותי או משהו כזה..

אבל מלפני השטח, יכול להיות שמתחבאת שם איזה חרדה מהלא נודע.

כלומר ילדים חכמים שיודעים הכל, פחות מתמודדים עם מצבים שבהם הם לא יודעים משהו, ואז כשזה קורה זה עלול לגרום לחרדה. איך לא ידעתי ש..

 והפתרון המקרה הזה הוא לא להאכיל את החרדה, אלא להקנות כלים עם התמודדות עם אי וודאות.

להשלים פרטים בדמיון. להשלים שיש כמה תרחישים אפשריים וזה ממש בסדר לחיות בלי לדעת מה מהם הוא הנכון.

זה הרבה עניין של מודעות ודוגמה אישית.

למשל: אבא אמור להגיע הביצה ב18:00, והוא מאחר.

למה הוא מאחר?

אולי הוא התעכב בעבודה, אולי יש פקק בדרך, אולי הוא עצר לקניות ואולי הוא מדבר עם השכן למטה.

אני ממש בסדר עם האיחור לא רק עד שהוא יגיע הביתה, אלא גם כשיגיע. אני גם כישיגיע אני לא אשאל כי אני ממש בסדר לא לדעת מה מתוך התרחישים באמת קרה.

זה כמו שכשמתחילים ללמוד פירושים,   

יש פירושים הפוכים ממש.לפעמים אצל שני פרשנים שונים. ולפעמים אותו פרשן מביא פירושים מנוגדים.

אז מה נכון?

זה משגע..

אבל אין "מה נכון" 

זה טיבם של פירושים ונדרשת איזה התמודדות נפשית עם יכולת הכלה של דבר כזה.

אז אותו דבר עם אירועים שקורים.

אולי היציאה תהיה שעתיים, אולי שלוש, והיא צריכה ללמוד להרפות את השליטה והמחשבה מהעיסוק בנושא. כלומר גם כשתחזרו הי אלא צריכה לבדוק בדיעבד כמה זמן זה לקח לכם. זה עניין של תהליך כמובן.

לא בבת אחת לומדים לשחרר שליטה על ידיעה. 

בנוגע לשאלות על ידע כללי, אני בעד לתת חכה ולא דגים.

היא כבר בגיל שהיא יכולה לחקור בעצמה.

תציעי לה לשתף אותך בהליך החשיבתי שהיא מגלה ולא לפנות אליך כמקור לתשובות.  

אפילו בדברים פעוטים כמו האם ירד גשם מחר?

אני עונה שאני לא נביאה.

עד שלמדו לבקש אם אפשר לבדוק את התחזית. ככה אם בסוף לא ירד גשם זה לא אני שטעיתי. אלא הם לומדים שתחזית זו השערה וצריך לקחת בחשבון שאולי תהיה טעות.

עוד דוגמה למשל מישהו שאל איך קוראים לתינוק מסויים. עניתי את השם הראשון של התינוק כי ככה יקראו לו ביומיום.

הבת שלי תיקנה אותי ואמרה את השם המלא (שני השמות)

אמרתי לה שלא טעיתי, אלא זו הסתכלות שונה על השאלה.

האם השואל מצפה לשמוע ומעניין אותו השם המלא, או שהוא מתכוון לדעת את השם העיקרי.

ואיך זה קשור? כי כשלומדים שיש כמה תרחישים שכולם נכונים וזה תלוי הקשר, יש פחות אובססיה לדיוק בפרטים וממילא יש פחות שאלות ויותר השלמה עם אי הידיעה.

זה קשור גם לגמישות מחשבתית, שזה משהו שילדים חכמים נוטים פחות לפתח באופן טבעי בהתחלה וכדאי לעזור עם זה.

אז זה מה שאני בדרכ עושה לאחרונה

אם היא שואלת שאלה אז עונה לה

שזה גם יהיה בסדר אם התשובה שלי לא תענה ממש לשאלה שלה, כי אני באמת לא תמיד יודעת

או להוכיח לה שהיא כן יודעת את התשובה

אבל מרגישה שאני לא סבלנית כי גם יוצא לי בעצבים

והיא לפעמים נעלבת

והיא הכי לא עם הפרעת קשב

וזה גם מה שאני מבינה המורות שתמיד מציינות שהיא בין הילדות שאפשר להושיב לידן ילדות עם הפרעת קשה אפילו חמורה

כי להן זה לא יפריע להתרכז...

וגם לא מוצאת נקודה שיש לה קושי רגשי או יושב על משהו רגשי

במיוחד שזה התחיל בערך מאז שלמדה לדבר

והיא למדה מוקדם מאוד בה

זו צורת תקשורת ודימוי עצמי שהיא סיגלה לעצמה מאז שהיא קטנה.

זה שהיא התחילה לדבר מוקדם רק מחזק את זה.

יש איזה הקשר חברתי נפוץ:

ילד קטן ששואל= ילד חכם.

יכול להיות כשהיא הייתה ממש קטנה עודדו אותו שלהרבות בשאלות מראה על חכמה, סקרנות, ושאר תכונות טובות, וקשב לה להשתחרר מזה.

באופן לא מודע.

תנסי לנהל את הסיטואציות בלי להתעצבן. העצבים הופכים את הדינמיקה למאבק כח.ץבמאבק כח יש צד מנצח וצד מנוצח.

וכשאת מנצחת אותה זה מעליב.

כשאת עסוקה ולא יכולה להקשיב לשאלות דלה, זה לא אישי, זה לא מעצבן אותך, וממילא לא מעליב אותה.

כלומר ההתנהגות שלך בשתי הסיטואציות זהה, כלומר בשתיהם אז עוצרת בעדה מלשאול שאלות כי את לא פנויה להקשיב. אבל הרגש שונה וממילא התגובה שלה. (נעלבת או לא)

במקום לעבוד על הכלה, אולי כדאי לעבוד על הרגש שזה מעורר בך.

האם היא כזאת כלפי כולם או שזה משהו שקשור לדינמיקה בינכן?

לפי מה שסיפרת עלי המורה אני מבינה שככה היא כלפי כולם?

התיאור שלך לא נשמע כמו שאין הפרעה אלא שיש מיקוד יתר...

לי יש ילד (בן 5) ששואל יותר מדי שאלות וגם רוצה לדבר כל הזמן איתנו

אני מסבירה לו שהוא שאל מספיק שאלות וגם שדברנו מספיק, גם כי זה מוגזם מצידי וגם כדי להכניס לו למודעות שאי אפשר לשאול ולדבר בלי התחשבות בסובבים. 

אם הוא שואל על משהו שהוא אמור לדעת אני שואלת אותו בחזרה מה התשובה.

אני רואה שכבר בגיל הזה הוא מפתח מודעות ולפעמים הוא שואל אם הוא מדבר יותר מידי או עונה לעצמו על שאלת קיטבג 

בסיטואציות שילד טועה שוב ושוב, זה בדיוק המקום להכניס לו מודעות ולעזור לו לגדול להיות מבוגר מודע. 

ואת באמת מכוונת אותו בחוכמה להבין מתי כבר לא נכון לשאול יותר.

אבל הפותחת מתארת ילדה הרבה יותר גדולה, שלכאורה כבר אמורה להבין מתי להפסיק לשאול...

הורה לא אמר לילד להפסיק לשאול וגם ענה לו על כל השאלות, זה עלול לגרום להתנהגות הזו להמשיך, יש ילדים (וגם מבוגרים) שמתקשים לפתח מודעות לבד.

התקשורת הבין אישית שלה והורבלית מאוד מפותח מאז שהיא הייתה ממש פעוטה

אני זוכרת שהיינו ממש מתפלאים

היא הייתה בת חצי שנה כשהכנסתי אותה למעון

והיא נקשרה מאוד למטפלת

אחרי תק לא ארוכה בכלל

המטפלת לקחה אותה בבוקר ואמרה לי שהיא רואה טיפה הפרשות בעין אחת

ושהיא לא יכולה לקבל אותה ככה כי אולי זה מדבק

באותה השניה אני זוכרת את המבט שלה במטפלת והבכי הנעלב

וסמנה לי  בידיים שהיא רוצה לחזור

וזה היה הכי מוקדם שתפסנו את זה

מאז היא ילדה מאוד חכמה בוגרת שאנשים מבוגרים נהננים לדבר איתה מאווד

כשאני מנסה לדייק

אז אני כן חושבת שמולי היא שואלת יותר שאלות מאת בני המשפחה האחרים

למשל היא תנהל שיחה שלמה עם אמא שלי

ושם לא יעלו כל השאלות ה"לא קשורות " שיעלו איתי

וממכן אני מבינה שבעצם זה כן טוב להגיד לה שתפסיק לשאול???

רק להגיד בצורה נעימה שהיא לא תפגע אלא תלמד את המינון הנכון

היא גם צריכה ללמוד מינון נכון אבל גם גבולות מהבחינה של פרטיות.

ילדה גדולה ששואלת את ההורים שלה למה הם יוצאים שעתיים ולא פחות,

זה לא מתאים מהבחינה שזה לא עניינה. גם אם זו השאלה היחידה ששאלה.

אם היא שואלת למה לא פחות משעתיים מהבחינה שהיא לא רוצה להישאר לבד הרבה זמן שתגיד את זה ככה ולא בצורה חטטנית של למה היציאה לא פחות משעתיים..

זה אח"כ מתפרש אצל בעלי סמכות אחרים כחוצפה והתנהגות לא מקובלת.

נגיד אם היא שואלת את המורה למה קודם שיעור תורה ואח"כ חשבון, זו שאלה לא לגיטימית. ככה המורה החליטה ואין צורך לחפור בזה. היא צריכה ללמוד שלא לגיטימי לשאול שאלות כאלו.

ההתמודדות שלך, ועצם התופעה והאופי שלה.

בקשר להתמודדות שלך - מניחה שאפשר לעבוד על זה, בין אם בעבודה עצמית ובין אם בעזרת טיפול.

אבל לדעתי קשה לעבוד על עצמך כשאת לא יודעת בדיוק מול מה את מתמודדת.

ולכן לדעתי כדאי קודם כול לאבחן על מה בדיוק יושב הקושי של הילדה (שזה העניין השני), כדי שתוכלי לקבל הדרכה מתאימה להתמודדות מולה. וכמובן - אבחון נכון אולי יוכל לתת גם כלים לטיפול בתופעה עצמה...

לדעתי כדאי לך לפנות להתייעצות עם פסיכולוגית ולתאר לה את הילדה ואת העניין הזה. (כי עולים לי בראש כמה כיוונים לסיבות לכך, אבל אני לא פסיכולוגית, אז לא אכתוב אותם פה)

מקווה ממש שתמצאו את התשובה ואת הדרך!

❤️

הוא צעיר יותר אבל האופי זה אופי

אני לא זורמת כמוך. אין לי סבלנות.

אז יש דברים שאני עונה

יש דברים שאני מחזירה אליו

ויש גם הרבה שאני חותכת-ככה. תתמודד עם זה

או לא יודעת ואין מה לחפור.

משתדלת לשקף לו איזו רמת שאלות לגיטימית ואיזה כבר לא..

לפעמים זה לא נעים לי טבל אני יודעת שזה חלק מהתפקיד שלי כדי שהוא יהיה מסוגל להיות חלק מהחברה בצורה נעימה.

ואני חושבת שהרבה פעמים ילדים שקיבלו פידבק משמעותי על התנהגות סציפית שלהם קולטים, לרוב באופן לא מודע, שזה הדבר שיתן להם פידבק בהמשך, והם ךא מבינים מה קרה שפתאום היחס לאותה התנהגות הפך מחיובי לשלילי. 

בעיני חשוב לשקף לה בצורה מותאמת ולא מעליבה שמה שיכול להיות חינני בגיל 5 הוא פשוט לא שייך בגיל 10. זה דבר חשוב באופן כללי להיות מודע סביבתית, להבין מה מקובל בסביבה שלך ומה מצופה ממך מבחינת גיל/תפקיד וכו, ויש לך הזדמנות מאד חשובה ללמד אותה את זה בצורה של שיחה נעימה שבאמת תיתן לה כלים ולא פשוט תגרום לה לשתוק מהפחד להגיד משהו לא נכון. 

דברים לא נכונים או לא במקום הנכון...

אני כן רוצה שתשף ותשאל אם צריך והיא לא בטוחה במשהו

ולכן ככ לא רציתי להגיד לה כל הזמן תפסיקי לשאול

כדי שזה לא יגרום לה בצורה קיצונית

מצד שני לא ידעתי אם בכלל "מותר לי" להגיד לה שהשאלות מיותרות במקרה הזה..

והאמת כיוונתן אותי למשהו שלא חשבתי עליו

שלהפך, השאלות הללו לא יקדמו אותה בתור מבוגר וכדאי כן לשים לזה סוף

אבל...בצורה הנכונה...

לשאלת מי ששאלה היתה מורה אחת שהעירה לי את זה בהערת אגב כזו

ולא שמעתי את זה יותר

ני גם רואה ומרגישה שמולי יש לה יותר שאלות מאשר מול בעלי או מבוגרים אחרים

אולי זה יתקשר לזה שבתור תינוקת ופעוטה היא כן הייתה קצת "אובר" לגבי

בכתה המון , רצתה על הידיים, התלוננה על כל דבר או הלשינה על האחים

אבל בה היא התבגרה מאוד מאוד בשנים האחרונות

המורות שלא הכירו קודם, וגם אלו שהכירו מביעות פליאה מאיזה ילדה בוגרת שהיא לעומת החברות

ולכן בשנים האחרונות מאוד התחדד לי הנושא הזה של השאלות..

לא להשתיק אותה. זה באמת ממש חשוב!!

אני חושבת שזה דבר מאד נכון שאת עושה. 

אבל כן באמת צריך למנן את זה, ובכיקר בעיקר להסביר למה. לא בקטע "מתנצל" אלא לעזור לה להבין שיש בעיה. 

אני רחוקה מלהיות אשת מקצוע, ומאמינה ששווה לך להתייעץ עם אחת. אבל בתור אמא, לא מקצועית  אם הייתי צריכה לעשות שיחה כזו עם הבת שלי הייתי משתדלת שזה יהיה כאילו בדרך אגב, אבל בתכלס דואגת שהשטח יהיה נקי מהפרעות, ילדים אחרים וכו. שיהיה לכן זמן רק שתיכן לדבר, ומצד שני לא להפוך את זה לשיחה מתוכננת, לא לסמן שיש פה "אישיו". הייתי שואלת אותה מאיפה זה נובע ומה היא מרגישה כשהיא שואלת ומקבלת תשובה. אני חושבת שהצלחת השיחה הזו מאד תלויה במודעות הרגשית העצמית שלה אז בגלל זה אני חושבת ששווה להתייעץ עם אשת מקצוע לפני כדי להבין מה האפשרויות, ואולי לעזור לה להבין את עצמה, וגם לאן לכוון אותה בכל אחת מהאופציות. כי זה יכול לנבוע מחוסר מודעות לסביבה ולציפיות מהגיל שלה (שזה מתפרש בדכ כחוסר טקט), או מחרדה כלשהי, או מרצון בתשומת הלב שלך או משהו אחר. ולכל אפשרות צריך לתת מענה אחר. 

התעמקתי בתשובות קודמות, אז סליחה אם חוזרת על משהו שאמרו.

נראה לי יש סוגים שונים של שאלות.

יש שאלות ידע כמו - למה השמיים כחולים?

ויש שאלות אישיות יותר כמו - למה תחזרו עוד שעתיים ולא עוד שלוש, ומה בדיוק תעשו?

ויש גם את העניין של החזרתיות על שאלות.

אז אתחיל מהסוף, בקשר לחזרתיות - אפשר להחזיר בשאלה. אם כרגע כל שאלה שלה מקבלת מענה, אז זו הדרך שלה לקבל ידע. היא שואלת, אתן עונים. בחלק מהדברים אפשר לענות חזרה - מה את חושבת? מה דעתך? זה מעודד סקרנות וחשיבה, וזה טוב גם לפעמים לחשוב לבד ולא לקבל הכל מוכן.

לגבי שאלות ידע - על שאלות כאלו אני משתדלת לענות בסבלנות. אבל לא תמיד יש לי זמן או לא תמיד אני מספיק סבלנית, אז אענה כמיטב יכולתי, ואם זה כבר מוגזם אני יכולה להגיד "אלו שאלות ממש טובות. ממש אשמח לענות לך, אבל אני לא יכולה לענות עכשיו על הכל. אז אפשר בשמחה לדבר על זה מחר / אחר כך". ואז ליזום בעצמך בנפרד מענה על מה שעוד לא ענית. ככה את מצד אחד לא מכבה אותה, מצד שני גם לא שוחקת את עצמך.

לגבי שאלות אישיות - זה בסדר גמור ללמד גבולות. יש דברים שהילדים ישאלו ואני אגיד שזה עניין פרטי שלי, ולא כל דבר אני מפרטת. כי זה חשוב גם ללמוד מה מתאים לשאול ואת מי.

ממה שאני רואה ומבינה (הוא קצת יותר גדול משלך), זה מגיע מאיזשהי נטייה בנפש של צורך חזק לדעת שהכל יהיה בסדר. אצלנו הוא גם טיפוס מאד מאד מרצה, וגם מצפה מעצמו שהכל יהיה מדוייק. אני רואה את זה כמכלול אישיותי.

זה מאדר מאד מאתגר! גם להישאר בסבלנות, וגם לנסות לשאול את עצמי תוך כדי הסיטואציה מה המענה שהנפש שלו צריכה עכשיו, מה יתן לה רגיעה. לפעמים זה לחזור שוב על המידע, ולפעמים להסתכל בעיניים ולשאול מתוך קשב והכלה "אתה דואג?" "אתה מוטרד?".

אני רוצה להגיד שלא התחברתי כ"כ לתשובות של מחפשת תשומת לב או התרגלה מגיל שנתיים. לדעתי, אצלנו לפחות, זה משהו פנימי, בנפש, שהייתי רוצה לתת לו כלים לעזור לעצמו גם למצוא את התשובות.

אבל שאלות יש לה על כל נושא לא רק בענינים שהיא חרדה להם.

אני יודעת ורואה שהיא רוצה שיהיה לה ברור מתי הולכים מתי חוזרים ובזה אני משתדלת להיות סבלנית

אבל השאלות מגיעות כצעט על כל נושא.. למשל אתמול שוחחתי עם אחותה

אז היא מיד הגיעה בריצה מהחדר השני מה אמרתן על זה וזה?... ולמה?

זא זה לא רק ענין החרדה של היציאות

הצורך החזק "להחזיק את המציאות", זה חרדה לא במובן של פחד אלא במובן של אם אני יודע מה קורה לא תהיה הפתעה שלא אדע להתמודד איתה. לכן גםכ נראה היא רוצה לדעת על מה דיברתן, זה מעבר לסקרנות, זה הצורך העומק להיות בעניינים. היא מרגישה שזה שומר ומגן עליה.

אנחנו הלכנו תקופה לטיפול אחרי שהיו עוד כמה סימניים "חרדתיים" וזה מאד עזר לו לשחרר. אבל עדיין מצטערת שלא המשכנו והתמדנו יותר כי אני רואה שהדפוס התנהגות הזה לא באמת עבר.

לקחנו לטיפול רגשי.

מסכימה מאד עם מה שכתבה @שבורת,לב בהודעה הבאה.

כל הזמן דרוכה

וזה הרבה עומס על ילדה, זה בטח מעייף גם אותה וגם אותך.

העניין עם השאלות החזרתיות יכול להעיד על כפייתיות וקשור לחרדות או התחלה של חרדות.

כדאי לברר בטיפול רגשי מתמחה בהפחתת חרדות או אבחון פסיכולוגי ולא לשים פלסטר על זה. 

את מקסימה על כל ההשתדלות שאת עושה❤

לגבי החזרתיות

היא דוקא לא חוזרת על כל שאלה אבל כן מנסנ למצות את הנושא עד תום

תודה על ההכונה לגבי הבירור! 

עזרתן לי כולן!

בתור ילדה, בערך בגיל הזה, הייתה תקופה שסבלתי מחרדות. וכל פעם שאמא שלי הייתה יוצאת מהבית הייתי שואלת אותה מתי היא תחזור, לא כי היה חשוב לי לדעת, אלא כי הייתה לי מין אמונה כזאת שאם היא תגיד שהיא חוזרת אז כאילו זה יגרום לזה שזה באמת יקרה ולא יהיה איזה אסון בדרך.

עכשיו אני לא אומרת שזה יושב בדיוק על אותה נקודה, אבל יכול להיות שגם אצלה זה יושב על איזו נקודה רגשית/ חרדתית בסגנון דומה או שונה.

את רואה אצלה קשיים רגשיים/ חרדות/ התנהגויות חזרתיות (שטיפת ידיים/ בדיקת מנעולים...) בעוד מקומות בחיים?

היא אולי תפסיק לשאול אבל זה לא יפתור את הסיבה שבגללה היא שואלת

הילדים שלי יותר קטנים אז באמת אין לי הרבה עצות

אבל תתחילי להתבונן בזה.. מתי זה קורה? 

בעיניי בגיל 10 אפשר ממש לדבר על זה, לא ממקום שלזה לא נעים שאת שואלת אלא את יודעת שמתי לב שממש חשוב לך לדעת ושלפעמים את שוב שואלת

גם לתמלל לה רגשות כמו שהציעו זה מקסים

וסתם מחשבה שעולה לי- אם את תבואי ותסבירי לה לפני שהיא תשאל זה יעזור?  

זה מאוד מפריע לך ביחס למה שהסביבה רואה אותה, ייתכן שהבעיה לא בה אלא בך

היא משקפת לך מראה שאת מתמודדת איתה גם בסיטואציות אחרות לאו דווקא מולה

תנסי לפרק מקרה ספציפי שקרה לך איתה שמאוד הציפה אותך, מה הרגשת, מה חשבת עליה?, ולמה הרגשת ככה? תנסי לחשוב מה בהתנהגות שלה שמפריעה לך נמצא בהתנהגות שלך מול הזולת

זה לא חייב להיות בדיוק בדיוק אותו רעיון זה יכול להיות דומה להתנהגות שלה שגם את עושה בדרך כזו או אחרת מול אחרים, ולכן זה יוצר בך רגשות שליליים

אם את אומרת בלי "המלך אמר", לא צריך לעשות.

אם את אומרת "המלך אמר" צריך לעשות ההיפך.

אפשר בישול ולהכין כדורי שוקולד או עוגיות

יום צבעים

זה מעסיק אותן ליום שלם והן המאושרות שבתבל.

יום פיג'מות, אפשר גם כריות

יום בימבות 

יום ונהפוכו- אפשר לשנות את סדר היום, לשבת על הרצפה וכד'

לחפש את הילדים לטבחים ולהכין אוזני המן וכד'

תחפושות: ליצן, מלך ומלכה, כבאי, דייג

אני קרוב לשנה אחרי ועם כמעט פי 2 

סליחה שלא עזרתי

מטורף שהצלחת לרדת 15 קילו בחמישה חודשים!

תיהי בחמלה כלפיי הגוף שלך, את עדיין בהתאוששות .

סבתא שלי ז"ל היתה אומרת שכדאי לחזור למשקל המקורי שלך תוך שנה מהלידה. אותי זה מדרבן ומצד שני זה יעד הגיוני. חמישה חודשים זה עדיין טרי מאוד

מזל טוב❤️

זה קורה שיש פתיחה כמה שבועות לפני הלידה, שמעתי גם על פתיחה של 2 או 3 וזה לא הוביל ללידה. אבל אולי תכף יגיבו מנוסות ממני

השאלה מה זה אומר שבנוסף יש מחיקה וספינה מתקדמת…

זה נורמלי בלידות חוזרות.

אבל אם את פוחדת לכי להבדק רוגע זה דבר חשוב.

לי היתה בלידה אחת פתיחה מתקדמת ומחיקה משמעותית חודש וחצי.

בסוף ילדתי ב38 ואת כל הילדים שלי ילדתי סביב 38- 39 

באיזור למטה, מרגיש לי שזה הראש לוחץ

הילדים ישנים והם קטנים, בעלי במרחק שעתיים נסיעה מפה… אם יקרה משהו אין איפה לשים את הילדים ההורים גרים כמה שעות מכאן… לא באלי להיבדק לבד. אוף כולי בלחץ 

רק מחר כשהם יהיו במסגרות אוכל ללכת להיבדק

תשתי קצת

תראי איך את מרגישה

בעלי בדרך עוד שעה יהיה רק, ועדיין מחפשים מי יכול להישאר לשמור על הילדים ישנים. 

תודה, בינתיים באמת שוכבת שותה.

איזה פחד זה אוף

נכון שהרגליים היו קצת בחוץ אבל לא הפריע,

היום מחתלים ומלבישים על מיטה פשוט.

עד עכשיו איך עשיתם? זה היה נח?

האמת כרגע על מכונת כביסה חחח זה באותו חדר עם האמבטיה ואני שמה שמיכה כמובן שיהיה רך ונעים... אבל זה כבר קטן לו. אני תוהה אם זה לא אותו דבר כמו שידת החתלה פשוט 🤔

הרגליים בחוץ והשכבנו אותה באלכסון..

SNIGLAR שידת החתלה, בוק/לבן, ‎72x53 ס"מ‏ - IKEA

עדיין מחתלים ומלבישים ילד בן שנתיים

נח מאוד

בעלי הוסיף שם מגירה וארונית, לטיטולים ומשחות ודברים כאלו...

אבל למרות שזה קטן זה נוח לי גם לילד הגדול. הרגליים באויר או בחוץ...

מצאתי רק סטנדרטים של 55*83. או שלא שמים את המשטח על כל השידה?

אצלנו ילד בן 3 עדיין מעדיפה לחתל בשידה, באלכסון והרגליים חצי באוויר

ממש מוצלח

SKÖTSAM משטח החתלה, לבן, ‎53x80x2 ס"מ‏ - IKEA

או שיש דרך להוסיף לשידה עצמה?

אשמח לשלוח לך תמונה בפרטי

יצא יפייפיה

(אולי היא לא המציאה את זה, אבל למדתי את זה ממנה) -

קונים מפת שעוונית לפי מטר (לקנות מטר זה מספיק) ועל זה מחתלים. מתקפל יפה לגודל די קטן וכמובן מתנקה בקלות במגבונים.

אני פעם הכנתי במקום שידת החתלה - קרש (שאורכו כמעט מטר) ש"יושב" על שתי הגדרות המקבילות של המיטה, והקרש עטוף בשמיכה דקה (שיהיה מרופד) ובסדין ניילון של מיטת תינוק (הדבקתי במסקינג טייפ מאחורה). הקרש הוא בעצם מדף של ארון שנהרס לנו.

היום אנחנו משתמשים בו בשביל בת השלוש כבר בלי ריפוד. הוא מצופה פורמייקה אז מתנקה בקלות.

נוח לי שזה ככה בגובה ונוח לי שהבגדים ודברים שלה שם במגירות.. יש לנו משטח החתלה של שילב, אני לא זוכרת את הגודל, והוא באמת יותר גדולה ממנו אבל נראה לי יותר נעים ככה, שיש משהו מרופד.. 

השידה משמשת אותנו כבר 4 ילדים

כרגע עם בת שנה וחצי גבוהה וגדולה ב"ה 

ועם משטח החתלה מרופד

זה נוח לי מאוד

יש לי שם את כל מה שצריך לאחרי מקלחת וטיטולים וכו

וכמובן הבגדים שלה

החלפתי על המיטה שלי.. היה לי יותר נוח בצורה הזו, כשאני יושבת. 

רק עכשיו, שבוע וחצי לפני הלידה, שכנה שגרה בדלת לידי שאלה אותי אם אני רוצה את השידה שלה, ממש חדשה.. אז כן לקחתי כי הייתי צריכה מקום לבגדים עבורו... 

והיה לי מקום לזה בבית. 

מלבישה על המיטה או על הספה

מחתלת ומלבישה על הספה / מיטה

אחרי מקלחת מלבישה ומחתלת על הברכיים בפרט בחורף כי כבר מחומם חדר אמבטיה. 

כשהם פיצקים נוח לי יותר לשבת על המיטה ולהחליף.. אחכ כבר על הספה, על המיטה, על הרצפה.. בכל מקום שזורם😅

זה מאד אינדיוידואלי. לנו היה מאד נח. במיוחד לבעלי שסובל מהגב...

כי אז אני יכולה לשבת בעצמי וגם אם התינוק משתולל זה נח שאני יושבת 

יש בדיקות שתמיד /הרבה פעמים משאירות פס חלוש

נשמע שכשהיה חזק ונחלש אכן היה כמו שהרופא אמר

על עכשיו רק הזמן יגיד

קשה לצפות ולהתאכזב❤️ כל כך מבינה את הרצון לא לבדוק ולא להתייחס ושזה תופס אותך 

הרבה פעמים שיוועתי לפס הכי קלוש שיש ולא עזר כלום לא היה

תודה רבה על ההבנה שלך❤️

תבדקי שוב מחר על הבוקר

נראה לי שאבדוק שוב בשישי, מחר קצת בעייתי לי כי אין לי בדיקה כרגע.

מכירה מצבים שזה באמת השפיע עד כדי כך עודף שתיה?

ואם כבר עוד שאלה, אם המקל נטבל בשתן מעל שכתוב מקס זה בעיה?

כל דבר אחר זה להיכנס לספקולציות.

מכיוון שמחר חמישי,

תעשי מחר ובראשון.

בהצלחה!

רגיל בימים שאחרי, גם אכל כרגיל. יום אחרי הברית המוהל מגיע לבדוק, הייתי צריכה להרגיע אותו טיפה כי כאב לו העיסוק במקום. וכמובן החתלות לפי ההנחיות של המוהל, לנו היו הרבה משחות. 

מקווה שהבנתי את השאלה. מזל טוב 🤗

השני היה קצת לא רגוע ונתתי לו נובימול.

לראשון לא נתתי כלום.

טיפלתי בהם לפי ההנחיות של המוהל.

אצל כל מוהל זה קצת שונה.

אם הוא כאוב ולא רגוע אפשר לתת נובימול

איתם שיאכלו ממש

אחד גם בכה בלילה שאחרי והבאתי נובימול

ואח''כ רק הקטע של המשחה/תחבושות כל מוהל וההנחיה שלו

אבל שבוע שעבר אני ניקיתי את הפילטר של המכונה (כי היא לא סחטה לי טוב) ויצא משם ה' ישמור

לוקחת סכין או משהו פותחת את הדלת הקטנה, שם יש מן ברז קטן, צריך לפתוח אותו כדי שאם יש שם שאריות מים יצאו, ואז סוגרת שוב את הברז הקטן ומסובבת- ויוצא מן פילטר כזה שאפשר לשטוף

היה מלוכלך אבל לא נורא.

מצאתי שקל

לא בשבילי

זה קורה כאשר מנקים את המכונה אחרי שימוש של הרבה זמן (שנים) ללא ניקוי.

זה אומר שיש שם הצתטברות גדולה של לכלוך והחומץ "מעורר" את זה אבל לא יכול לנקות עד הסוף כי כאמור זה משהו שהצטבר כבר הרבה זמן.

אני הפסקתי לעשות את הניקוי הזה בגלל זה

אם הייתי עושה פעם בחודש מההתחלה אז לא היה קורה.

אם אנקה כמה סבבים של נקיונות רצוף, יש סיכוי שזה ינקה את הכל?

באמת מזמן לא ניקיתי (מפסח שעבר)

תודה!

ממש עצבן אותי

ולא השפיע על הריח

יש לי מכונה כבר 8 וחצי שנים, גם כשהחלפנו גומיה, הקודמת הייתה ממש נקייה. אבל קרועה

תשאירי אותה פתוחה כל הזמן

אפשר לנסות לשים גל אורנים בתוף ולעשות עוד מכונת הרתחה. אבל אף פעם לא ניסיתי האמת

מאוד חזקות. שהקרינו לאוזן, לסת, צוואר...

אקמול לא עוזר

ידעתי שהם עוברות בין 3-4 ימים. פשוט סבלתי וספרתי את הימים.

אצלי בתחילת ההריון היה, וסביב שבוע 20 זה באמת היה הכי נורא ואחכ ירד. ונעלם. 

הבנתי שזה הורמונלי.

מקווה שעודדתי ולא ההפך.

הלוואי ויעבור לך גם מהר!!

אתמול הרגשתי שלא יודעת מה יש לי כבר בתוך הראש

לא לתקופה ארוכה,

אני חושבת בשליש ראשון, וזה החמיר עם מסכים... 

אבל לא לקחתי אקמול או משהו להקלה, פשוט חיכיתי שיעבור (גם לא היה חזק מדיי)

הבנתי שזה תקין להריון

אבל אולי היא מפתחת משהו... 

אני בגיל הזה מודדת בפי הטבעת.. יותר מדויק והם לא מרגישים (שמה וזלין על המדחום)

הבאתי לה נובימול

אני מקווה שהיא תרגע קצת כי כשתבוא הגדולה אני לא אוכל לשבת פהניק רק…

קטנה שלי

תרגישו טוב! 

מהנסיון שלי היה פער של מעלה בינו לבין פי הטבעת

כך שיכול להיות שהיא עם 38 תבדקי.. 

אבל אולי זה היה רק במד חום אצלי

רפואה שלמה!

וחשוב לדעת בדיוק לדעתי.

זה מעלה או יותר מהמדידה בבית השחי

אבל תכלס מה זה משנה? היא נשמעת כמו חולה..

אם היית הולכת לרופא וישאל הייתי אומרת 38 פלוס

בבית שחי זה לא מדוייק גם למבוגרים

היא כזו מסכנונית רק רוצה לינוק וידיים…

אני יודעת שבחום מחכים ורק ביום השלישי הולכים לרופא, גם על כאלו גילאים מדובר?

מבחוץ ניכר נזלת רק אבל לא משו בעיניים ולא באוזן

הייתי הולכת לרופא היום שיבדוק ריאות.

אז להתקשר אליהם לשלוחה של השר"פ?

עם 200 גר' שוקולד מריר (שתי חבילות).

לי יוצא בערך 15 יחידות. אני לא אוהבת לשים יותר מידי בעל אחד

200 גר' שוקולד מריר

כוס שמן

כוס וחצי סוכר

3/4 כוס קורנפלור/ קמח תפוח אדמה

1/4 כוס קקאו

5 ביצים

להמיס את השוקולד עם השמן. להוריד מהאש ולהוסיף בהדרגה את הסוכר. להוסיף את הקמח ואת הקקאו. להוסיף בהדרגה את הביצים.

להעביר לגביעים שמתאימים לתנור ולהכניס לתנור שחומם מראש ל-200 מעלות לעשר דק'.

לכסות את הסופלה רק כשמתקרר לחלוטין.

* חשוב לערבב כל הזמן

הסוד בעיניי הוא לעשות אותם כמה שיותר קטנים...

זה גם ככה מאוד מתוק ולא אוכלים הרבה.

צריכה מתכנון עם כמויות מדוייקות

נגיד במתכון של 200 ג שוקולד (2 חפיסות):

לשים חפיסה אחת ו0.5 כוס שמן, 0.5 כוס קקאו, 0.5 כוס סוכר

וכן הלאה

זה יוצא טעים מאוד

שזה בעצם עוגת שוקולד בגביעי נייר..על בסיס קקאו..גם יכולה ככה לקשט טיפה וזה ממש מקפיץ את המראה (את הסופלה גם ככה לא יאכלו ישר מהתנור ואז זה כבר גם ככה חצי עוגה אז באמת חבל על העלות היקרה) 

לפני שנתיים קיבלנו מגש יפה מוזהב, עם ערימת פנקייקים ורטבים. הילדים עפו על זההה

לק"י

ככה זה מזכיר סופלה.

יוצא יותר טעים

והתוכנית שלי לעשות את זה

ואז מעל לזלף קצפת ולקשט עם סוכריות צבעוניות

עשיתי את זה פה לאיזה יום הולדת יוצא ממש מתוק ויפה ונראה מרשים אבל זה באמת קחי קלות

לק"י

הבעיה ששכחתי את השם שלה🤦‍♀️

אז לא מצאתי את המתכון. אני אנסה לחפש.

עוגת פאדג' שוקולד, עוגה שוקולד מעולה ב 10 דקות עבודה מומלצת הכי שווה שיש.

לתבנית אינגליש קייק זה 100 גרם שוקולד.

זה יכול לצאת נראה לי בערך 7-8 או יותר קאפקייקסים קטנים.

עדיף אולי משהו אחר... אני גם רציתי להכין פעם אחת ופשוט ירדתי מזה.. 

פעם אחת הכנתי מארז של עוגיות מושלגות, ועוד 2 סוגים של עוגיות שוקולד ובקבוק שוקו גדול ליד עם כוסות חדפ. יצא ממש יפה.. 

אפשר גם כמו שכתבו פה, להכין קאפקייק/מאפינס.. ואפילו עם שקיות זילוף שיזלפו ויוסיפו קישוטים.. 

סופלה טעים כשהוא חם

יש כאלה עם כל מיני הדפסים יפים, ויש כאלה מאלומיניום

בדרכ מזלפים עליהם גם קצפת וכו. בדיוק כמו שרשמת שעשית עם הסופלה, רק זול יותר 

לצפות בשוקולד

ולצרף קליק/ סוכריות / עדשים/ נשיקות קטנות/ מרשמלו קטנים בצלופן קטן לקישוט יראה צבעוני ומפנק. 

אשלח לך עם יונת דואר אריזת ציציות!! 

זה לא חרוז

ההודעה הזאת הייתה בגדר של בזבוז!

ציציות זה בחולם

הרי כך ידוע בכל העולם

וחלוציות זה בשורוק,

תשאלי אפילו את חבקוק!

חייבת לומר שאני מרגישה ככה לפעמים בפורום🙈

אנחנו הרוב השקט ♥️

ילדים אני פרשתי!!!!!!!!

תסתדרו לבד!!!!!

אני מחפשת איפה שמים את המפתחות

או להבדיל איףה המפתחות לקפוץ מהחלון (אל דאגה אנחהו בגובה של קומה ראשונה)

כותבת אחרי ליל תולעים אכזריייי)

והסתמו כה מדויק😂

מי עושה מם על איך המוח נראה מבףנים אחרי יום של ריצות??

לאחרונה אני מרגישהאותו פשוט חם ושכל החלקים שם מפרפרים עבודה וחייבים מנוחה מעניין איך זה מבפנים חחחח

מדובר כמובן בסילבסטר סטאלון

ממליצה ממש על עין הנציב!! מקום קסום לילדים. זה של רשות הטבע והגנים, צריך להרשם מראש אבל לא עולה כסף. מים נעימים גם בחורף

בגדול הם הרסו את המעיין שהיה, אבל יצרו מקום מדהים למשפחות  

קודם כל מקווה בשבילכם שמזג האוויר יהיה נעים ולא קר מידי.

טיולים באזור: הבניאס מהמם! היינו עם התינוקת במנשא והיה מקסים, המסלול לא נגיש לעגלות.

היינו במבצר נמרוד- וואו!! איזה מקום מטורף!! איזה נוף פסיכי

יש גם מפל סער, תצפית מאגר בנטל- משגע!! 

מסעדות- יש בצפת ובטבריה מסעדות כשרות מצוינות!!

נראה לי שגם בראש פינה יש מסעדה כשרה

אומנם זה קצת לסטות מרמת הגולן אבל יחסית קרוב

באזור בית שאן יש אינסוף מקומות יפים ללכת אליהם.

אפשר ללכת לפארק עמק המעיינות, לשכור רכב גולף ולהסתובב בין המעיינות.

מקום משגע!!

יש גשר קונטרה, נחל האסי, נחל הקיבוצים ועוד מלא מקומות יפייפים!

או בשיחה אישית 

יש את שמורת הטבע גמלא שנגישה לעגלות, גם מפל עיט נגיש לעגלות. 

יש את גן גורו ליד בית שאן, לא יודעת אם שווה לילד בן שנתיים... 

אם אתם רוצים לעצור לאכול בדרך.. 

היה לי תינוק שהתחיל כבר בבי"ח, בגיל יומיים

שאין מצב.בגיל כזה אין!!! ולא היה אפשר לפספס שזה זה....😂

זה משו שאת בולעת או שנותנים לתינוק?

אומרים שלהפחית מוצרי חלב יעזור גם

אבל אני לא מסוגלת לזה אז לא שיניתי תזונה (כן מפחיתה כרוב חומוס וקטניות אבל כי זה פשוט לי- הם גם משפיעים)