בן 5 חודשים+
בלילות אני מניקה בשכיבה.
בלילות האחרונים הבייבי לא רוצה לינוק בשכיבה ויונק רק אם אני יושבת.
בכלל בימים האחרונים הוא פחות רגוע וקשה לו יותר לישון, אבל כשמתעורר להנקה הוא ממש צורח עד שאני מתיישבת וגם אז לא תמיד מסכים לינוק. יצא לנו לתת לו כבר 3 פעמים נובימול בשבוע האחרון לכאורה בלי סיבה הנראית לעין
אולי שיניים?
או תובנות אחרות?
ואם לא, סתם פריקה של אמא עייפה..
הוא מצונן?
אם לא עובר אולי לקחת לרופא שיסתכל באוזניים.
אגב הנובימול עזר לו?
הנובימול מרגיע אותו ובד"כ הוא ישן טוב אח"כ
תנסי לטפל ולהקל על הצינון,
ספריי מי מלח באף יכול לעזור, בצל חתוך
ויש עוד טיפים.
גם כשאת משכיבה לישון תנסי להשכיב בשיפוע( כרית מתחת למזרון), יכול לעזור לו לישון.
זה יכול להקל על תחושת הגודש שמשפיעה גם על האוזניים. גם שיניים יכולות להיות קשורות לעסק...
חוזרת על ההצעה אם לא עובר ללכת לרופא שיסתכל על האוזניים...
הוא כבר פחות מצונן
אבל ננסה לטפל בזה, וגם נעקוב על האוזניים
מתוק מתוק, אבל הוא לא רוצה לישון
אני נזכרת שגם עם הגדול היתה תקופה שהוא שיחק בלילות בערך סביבות הגיל הזה, אבל הוא היה יחיד! וגם זה היה בתקופת הקורונה ועבדתי מהבית..
מניקה באמת שאני יושבת ואז עוברת לשכיבה
זה עוזר לפעמים
הייתי השבוע בטיפול פרטי רפואה משלימה.
שיאצו ורפלקסולוגיה
יש דרך לקבל על זה החזר?
יש לי מאוחדת שיא
וואני בהריון אם זה משנה...
אני תמיד טובלת פעם אחת, מברכת, ואז טובלת עוד פעמיים. היום הבלנית אמרה לי כזה "את עושה טבילה ברכה ואז רק עוד שתיים?"
הצליחה לערער אותי.. צריך לטבול פעם ראשונה סתם כזה ואז עוד 3 פעמים אחרי הברכה?
טובלת כבר לא מעט שנים וכל פעם שנתקלת בבלנית חדשה אני מתערערת מחדש בנושא אחר
איך מקבלים?
צריך להתקשר לבקש?
מאיפה לוקחים?
אני מזמינה מאלי אקספרס אבל עד שיגיע אני חייבת כבר להתחיל לשאוב
ניגשת לסניף של יד שרה, מפקידה פיקדון בצ'ק או מזומן (עלות הפיקדון הוא משתנה תלוי במשאבה שאת לוקחת) וקונה חד פעמי ערכה סטרילית שהיא רק שלך ונשארת אצלך.
בדרך כלל יש במלאי ואין צורך להתקשר.. רק כדאי תבדקי שעות פעילות שלא תלכי וסגור
כשאת מחזירה את מקבלתהאת הסכום של הפיקדון בחזרה או שאת יכולה לתרום את חלקו או כולו...
יש לך מושג איפה יש סניפים?
אני מכירה רק את הגדול ליד שערי צדק
יש עוד?
תנסי לחפש בגוגל אם יש רשימה.
או שתבררי באזור שאת גרה.
מרוב שהתרגלתי שיש פה תמיד צדיקות שעונות
שכחתי מהאופציה של גוגל חחח
אבל אפשר להשאיל משם כל סוג של משאבה?
גם דוצ חשמלית שנצמדת לחזיה ואפשר לעבוד במקביל?
יש להם כמה דגמים מסוימים
באתר שלהם יש פירוט של סוג הדגמים
מעולה!!
אני חושבת ש@משמעת עצמית הביאה את הקישור. (הזדמנות להודות לך, תודה!)
זוכרת שבשרשור ההוא היו גם דיס עליה אז כנראה זה אינדיבידואלי, אבל שתדעי שיש גם אופציה כזאת.
אבל עכשיו כלום לא עובד לי
לא רק המשאבה
יום הרווקים הסיני ואמור להיות הנחות שוות.
ככה אמרו לי, אף פעם לא ניסיתי.
YOUHA חשמלי שד משאבות נייד ידיים משלוח לביש משאבת נוחות שד חלב חולץ אספן BPA-משלוח - AliExpress 1501
תגידי לי אם את מצליחה להזמין
אשמור את הקישור ואנסה מהמחשב או משהו..
כי נראה לי זה קשור לזה שאין לי פייסבוק
תודה רבה!!
שבדגם הזה הקוטר שלו זה או 28 או 24
יש לי ביאמבה אחת.
והקוטר 24 לא מתאים לי בכלל
אז מוסיפה מתאם שמגיע ביחד לקוטר הרבה יותר קטן.
איך אני יודעת איזה קוטר מתאים לי?
אשים לך פה קישור עוד מעט.
בביאמבה הגיע סרגל כזה שאת שמה על הפטמה ולפי זה את יודעת מה מתאים לך.
כרגע מצאתי את הפריט המדהים הזה ב-AliExpress. כדאי לך לבדוק אותו!
₪13.57 | 3PCS שד חלב משאבת מקורבות מוסיף שד ממיר מעשי שד משאבת החלפת 17mm 19mm 21mm
3PCS שד חלב משאבת מקורבות מוסיף שד ממיר מעשי שד משאבת החלפת 17mm 19mm 21mm - AliExpress 1501
לילדה בת 6 וחצי
על מוצרים בארץ מה השם באנגלית של המוצר וגם מבחינת המינון שתואם לילדים
ובאיהרב תסנני רק מוצרים כשרים ואז תבדקי על התמונה של המוצר(תגדילי את הצילום של המוצר) ותבדקי שהכשרות תואמת לך
הכי טוב אם יש קישור
גיל שש וחצי זה קצת מוקדם אבל יש ילדים שמצליחים,
אז יותר פשוט מבחינת כשרות, לפחות לפי המנהג שלנו.
מבחינת מינון אם לא המליצו לך על מינון מסויים, נראה לי כדאי לקנות כדורים של 1 מ"ג, להתחיל עם 1 ואם צריך להגדיל את המינון.
(אנחנו לפי המלצת רופא, אבל לנערה מתבגרת, התחלנו ב3 מג ואז העלנו)
מה שמותאם לילדים (מתוק) צריך לבדוק אם יש הכשר.
( הוא בתפקיד שמאפשר לו להגיע יחסית הרבה)
ידעתי שלא יגיע ועדיין התאמצתי עם בייביסיטר לקטנים וכו'.
הגיע היום, והיה פשוט עסוק בענייניו. כל מיני ענייני מילואים ועבודה. פיניתי את היום כדי להיות איתו והנחתי שנהיה יחד לפני שהילדים חוזרים מהמסגרות, אבל כלום. מתישהו רמז לרגע שאולי נלך לחדר, הגבתי במשהו ניטרלי כמו' אפשר', ואז הוא המשיך לעבוד ואני קמתי אחר כך לארגן את הבית. ואז איסוף ילדים וארוחות מקלחות וכו'. מתישהו גם אמרתי לו שהתאכזבתי, שציפיתי שלפחות ילך להתקלח, ינסה להתארגן בשביל להיות יחד אחרי שאני השקעתי וטבלתי רק בשביל האפשרות שיגיע ופיניתי את היום. אמר שמצטער, ועזר עם הארוחות( תוך כדי שהמשיך גם לעבוד)
ועכשיו הילדים במיטות ומניחה שהוא חושב שזה הזמן. אבל אני כבר כועסת ועצובה ולא יודעת מה רוצה.
להתגבר על עצמי וזהו? לומר לו שאני מבואסת( ואז כנראה כבר לא יקרה כלום הערב, שנינו עייפים? )
( הוא כן יוכל להגיע מחר או מחרתיים שוב, זה לא שלא שהוא יוצא מחר לשבועיים או משהו)
מתנתקת עכשיו מאנונימי ואעקוב
חיבוק
לפעצים העבודה שואבת. תנסי להיזכר בזמנים כיפים ודברים כיפים שעשה עבורך וכמובן לומר לו שאת מתגעגעת ותשמחי ליחס בזמן כזה חשוב כמו אפטר ליל טבילה...
מתואמתזה מקובל ביניכם להיות ביחד בשעות היום?
אולי הוא פשוט מלכתחילה חיכה ללילה, ובינתיים ניסה להעסיק את עצמו בכל מיני דברים כדי למתן את עצמו?
מקווה מאוד שיהיה לכם טוב ❤️❤️
וכל הכבוד לך על המאמץ!
בעלי גם מגיע הרבה המילואים, ועדיין אני מרגישה כמה הוא לא באמת נוכח... יש משהו במילואים האלה שבעיניי מנתק אותם. אני בטוחה שהוא מעריך את המאמץ, אבל יכול להיות שהוא פשוט במקום קצת אחר ולא חשב על זה שאולי את מחכה...
יש משהו במילואימניקים שיוצאים הרבה הביתה שמבלבל, מצד אחד אתה פה-למה אתה לא שם לב? מצד שני לי מרגיש שהוא פשוט לא באמת נוכח, הראש שלו במלחמה.
הכי מובן שנעלבת
והשקעת...
והתאמצת ומבחינתו לא...
לי יש משו שממש הולך איתי
מהרבנית ימימה
תחת התפוח עוררתיך. משיר השירים
במקום לתפוח (מעלבון או עצבים) לעורר אהבה...
איזה כוח יש לנו הנשים....
לא יודעת מה מתאים לך
מנסה לחשוב על עצמי
נראלי הייתי ניגשת אליו עכשיו כשהילדים ישנים
והכי בכנות אומרת
ממי מה איתנו? היה לי חשוב להתאמץ אתמול על זה ומשו ברח לנו היום בין הידיים. לי זה קשה וגם טיפה מרגישה פגןעה
אשמח לשמוע איך אתה עם זה.
לא רוצה לוותר עלינו...
אוף האכזבות האלה והפערים
אין לי כח להאריך אבל רק רציתי להגיד לך שקראתי ואתם מתוקים שניכם ואנחנו בימים משוגעים בעולם הזה ❤️ בחמלה עמוקה על שניכם ועל כולנו
פשוט שולחת חיבוק ואנרגיות טובות
פיזיותרפיה כללית.
אני בקופ"ח כללית, יש לי הפניה, ועכשיו נכנסתי לאתר ואין שם שום אפשרות לקבוע תור לפיזיותרפיה. יש שם קישור למקומות שאפשר לקבוע בהם שהם לא מהקופה (אולי בהסדר או משהו), אבל אין בכלל בירושלים או בסביבתה.
אמנם אני לא בכללית, אבל ראיתי שאצלינו (מאוחדת) לכל הדברים הטיפה יותר "מיוחדים" א"א לקבוע תור באתר אלא רק בטלפון
באלי לראות קצת
להעביר עוד ערב מילואים
אשמח לתגובות גם מנשות מילואים וגם מנשים שהאיש שלהן לא עושה מילואים.
עברו עליי ועלינו שנתיים מאוד מטלטלות. פטירה של סבתא, גירושין של קרובי משפחה מאוד קרובים, הריון קשה, ילד עם מורכבות רפואית, פוסט טראומה של בן משפחה קרוב, מעבר דירה, התמודדות כלכלית, בעיה רפואית שלי. בתוך כל זה חזרו לי חרדות שהיו לי בעבר (לפני כמעט עשור), חזרתי לטיפול (שיחות, לא תרופתי וכרגע אין צורך). בעלי יצא למילואים של ארבעה חודשים ושם החרדות החמירו מאוד, אחרי שיחות איתו ועם המפקד, למרות היותו קרבי, הוא קיבל תפקיד עורפי במנהלה הגדודית כדי שאצליח לתפקד ברמה כלשהי והבית לא יתמוטט סופית. היה לנו קשה עם זה מוסרית, חברתית ומכל בחינה שהיא, אבל באמת אלמלא זה אני הייתי קורסת, ואיתי הילדים והפרנסה שלי ולא יודעת האם ואיך היינו יוצאים מזה. איכשהו עברנו את ארבעת החודשים המסוייטים האלו. ה' ריחם עלינו ועד כה לא נקראנו לסבב ב', ג', ד'.... והנה הגיע הרגע וקיבלנו צו 8 (ידענו עליו מזמן, אבל היו כל כך הרבה שינויים... ועכשיו זה סופי, לפחות לעת עתה). צו לחודשיים לפחות. סיכמנו בעלי ואני (וזה כמובן מוסכם על המפקד) שהוא ישאר בתפקיד המנהלתי (הוא גם עשה אותו מעולה, והיו מאוד מרוצים ממנו). בעלי אמור להתחיל כמה ימים לפני הצו 8 פרוייקט חדש בעבודה שאמור להזניק את הקריירה שלו בע"ה, אף פעם אי אפשר לדעת כי זה לא נאמר במפורש, אבל בואו נגיד שלשם הרוחות מנשבות. העבודה שלו בהתחלה התחשבה במילואימניקים, אבל בואו נגיד שההתחשבות נגמרה כבר מזמן, כי כמה כבר אפשר להכיל. הצו 8 הזה יפגע בנו בענק, אני לא נוהגת מחוץ לישוב, עוד שניה חורף, איך נתנייד ועוד עם גשם. הכל אצלנו בעיר הקרובה, בית הספר, החוגים, הסופר הגדול... אי אפשר להשאר רק בישוב, פעם שעברה היה סיוט, אבל הייתה עוד יותר עזרה בישוב כי אנשים היו פחות שחוקים ועכשיו אחרי שנה שלמה של מלחמה, אני לא יודעת מי עוד בכוחות של להושיט יד. בכללי כבד עליי שוב להיות לבד, להסתכן בהחמרה של החרדות, להכיל את הקושי של הילדים (פעם שעברה היה ממש לא קל) וכמובן - הפרוייקט הגדול הזה בעבודה שבעלי עתיד להחמיץ. שנינו בהתלבטות האם לבקש מהמפקד לא להגיע בגלל הכל, או שילך כי הלב והמצפון שלנו לא מניחים לנו, כי זאת מלחמת מצווה וצריך. חלק מהחברים שלנו כבר בסבב ד', ומספיק יש לי תחושת אשמה שבגללי הוא לא בתפקיד קרבי למרות שהוא מוכשר לכך (ואוהו איזו פגיעה זאת באגו הגברי, זאת רק נשמעת הבחירה הקלה, אבל מצפונית וזוגית זו הייתה החלטה קשה מאוד). כולם שילמו ומשלמים מחירים, אנשים מתים, אנשים נפצעים, אנשים מפונים, אנשים בפוסט טראומה, אנשים מאבדים את הפרנסה שלהם... ואנחנו נגיד שהוא לא מגיע? לכולם קשה! איך אפשר לא לקחת חלק? מצד שני, כבר לקחנו חלק, כבר שילמנו מחירים... בכמה עוד נצליח לעמוד? אני כבר באמת לא יודעת.
מה הייתן עושות במקומי? אני לא יודעת מה לומר לבעלי. לאיזה כיוון לחזק ולדחוף אותו? רואה אותו קרוע בעצמו ולא מעיזה לומר אף מילה לכאן או לכאן, והוא רוצה לשמוע את דעתי ואני לא יודעת מה דעתי.
נ.ב. באחת הפעמים שפרסמתי באנונימי, מישהי חשבה שניחשה מי אני וניחשה לא נכון. אני מבקשת למרות שזה קשה, להשתדל לא לנסות לנחש. יש סיבה שמפרסמים מאנונימי... וגם אם עולה לך ניחוש בלי להתכוון (זה הגיוני, אנחנו בני אדם) תנסי להיות בענווה ובספק שלא הכל את יודעת ולא בטוח שאת מנחשת נכון.
נ.ב.ב. תודה יקרות על המקום להתייעץ, לשאול ולפרוק ועל הקהילה המחבקת שנוצרה פה!
הוא זוחל כבר שנה וחצי כמעט (כן. הוא לא הולך. מעוכב התפתחות)
ופתאום ראיתי שיש לו ממש עור קשה בברכיים.. אולי בקיץ מזמן הברכיים היו חשופות. בדכ הוא עם ארוך
מה לעשות עם זה?
זה בטח מציק לו מסכני
את יכולה למרוח לו לחות
ממליצה על לנסינו לפני השינה או שמן קוקוס, קניתי מאייהרב לנסינו בכמות גדולה במחיר מצחיק.
וזלין טבעי.
וואי זה קשה לי, אבל אם זה הגיל ותקין אני אשתדל להירגע.
בדיוק על הגיל הזה,
אז לא יודעת אם בכללי זה נחשב תואם גיל, אבל במציאות עכשיו אתם בטוח לא היחידים.
בן 4.5 מדבר הרבה על מוות
ובכללי אני שומעת אותו תוך כדי משחק עם מילים
חיזבאללה נסראללה מתקפה אירן
נראה לי מתאים והגיוני למצב
שבעצם מבינים שיש סוף לחיים מתישהו וזה מעלה הרבה שאלות
במיוחד אם נתקל במוות בסביבה הקרובה
ובמיוחד עכשיו עם הלחימה, החיילים והחטופים...
הייתי מנסה להסביר באופן תואם לשאלה שלו, לנסות להבין מה בדיוק הוא שואל ולהיות בדיוק על זה
דווקא לפני חצי שנה כזה
אבל היום הוא שאל אותי מה עושים בלוויה ואיך בוחרים מי מדבר, עניתי לו די ענייני ואז הוא אמר שהוא נזכר בלוויות האלה😑
כדאי לשמוע אותו בנחת בלי להיבהל מהשאלות
כנראה שזה מעסיק אותו
ולומר לו שבעז"ה יש לו ולכם עוד הרבה שנים לחיות וגם אחרי שמתים הנשמה עולה למעלה וזה טוב לה מאוד להיות קרובה לה' ,ועוד הסברים לפי מה שזורם לך ולפי מה שהוא מבקש לדעת
אולי ישמח אותו לדעת שבעז"ה כשהמשיח יבוא תהיה תחיית המתים ונפגוש את כל מי שנפטר ואיזה צדיק הוא היה רוצה לפגוש
הייתי בוכה שאני לא רוצה להיפטר...
זה ממש נורמלי.
גיל 4-5 זה גיל שבו הרבה ילדים עסוקים במוות, במיוחד בתקופה כזאת כשהמוות כל כך נוכח, אבל גם בתקופות רגועות זה גיל שמתעסקים בו הרבה במוות.
לא לחשוש לענות לו, לא להפוך את זה לנושא מפחיד ולא מדובר, כמובן בצורה תואמת גיל ועדינה, אבל כן לאפשר לו לשאול ולדבר
מלא פעמים הוא אומר לי שהוא רעב ואני בדיוק באמצע להניק אז אני אומרת לו שאני אסיים להאכיל את התינוק ואביא לו לאכול ואז הוא אומר לי שאם אני לא אביא לו לאכול עכשיו הוא ימות..🤦♀️ לפעמים הוא ממש מתחיל לבכות...
וזה ממש קשה להגיב בקור רוח לדברים האלה במציאות הנוכחית כשגם אנחנו במצב מפחיד של חוסר וודאות לגבי עתידינו במדינה הזאת..
משתדלים להיאחז באמונה ובתפילה..
כמובן שמול הילד אני מגייסת את כל הכוחות שלי כדי להסביר הכי בפשטות שלא כל כך מהר מתים מזה שלא אוכלים 5 דקות ושהכל יהיה בסדר בעז"ה... אבל בכל מקרה מנחם לשמוע שזה תואם גיל ולא קשור רק למצב ולתקופה
אצלי הוא נשכב על הריצפה וצועק שהוא התעלף😅
רוב הילדים מתעסקים בגיל הזה במוות, חלקם באופן יותר אובססיבי...
הבת שלי בגיל הזה נורא התרגשה לנסוע לחלאקה של בן דוד שהתקיים בקבר של צדיק כלשהו, והתאכזבה קשות כשגילתה שאי אפשר לראות את מי שקבור שם.... האמת זה היה קורע
והתעצם בעקבותיה.
התחיל בגיל 4, בכלל בלי קשר למלחמה.
היא גילתה לקראת פסח שמשה רבינו וכל האנשים שיצאו ממצרים מתו באיזה שהוא שלב, ונאלצתי להסביר לה שלא חיים לנצח...
היה לה קשה בהתחלה לקבל את זה, אבל הסברתי לה שבד''כ מתים רק כשנהיים מבוגרים ממש (ואז היא שאלה אותי אם סבתא רבא שלי צריכה למות כבר כי היא זקנה🤦 בעז''ה שתזכה לעוד שנים ארוכות בבריאות🙏)
עכשיו היא פחות מתעסקת בזה, מדי פעם נזכרת או שואלת...
תודה על התגובה שלך, זה מרגיע!
וגם לך @אמא טובה---דיה! !
צומח ממנו עץ חחח
את מזכירה לי...
סבא שלי נפטר לפני 3 שנים,
והסברתי לה (כשהיינו בחוץ) שהנשמה עולה לשמיים אחרי שנפטרים.
זה היה יום מעונן, ובדיוק העננים התפזרו.
היא מסתכלת למעלה ואומרת לי: ''אמא, אני לא רואה אותו?''
לא הבנתי על מי היא מדברת, אז שאלתי אותה את מי היא לא רואה
''את סבא שלך''
חח חנקה אותי מצחוק😅
זה גיל שזה קורה בכללית, ועל רקע המלחמה יותר הגיוני שיותר.
לדעתי הרב זריצקי נתן להם אישור..
את יכולה להתקשר לשאול בבית מרקחת בר אילן ברעננה.
הם היבואן הרשמי של וולדה בארץ.
או להתקשר לרב זריצקי עצמו אם תמצאי את המספר שלו...
יש לי תואר במקצוע שלא אפשרי לעבוד בו עם ילדים (עבודה עד שעות מאוחרות בלילה) ולא מוצאת מקום לעבוד בו במקצוע הזה עם פחות שעות.
לא מצליחה להחליט לאיזה כיוון ללכת עכשיו.
חשוב לי לעבוד במקצוע שיאפשר לי להיות פנויה לילדים,מלהיות בבית באיזור 15:00, מצד שני לא רוצה לעבוד בתור מוכרת או מזכירה כי יש לי 2 תארים וזה מבאס אותי
עצמאית לא מתאים לי
לא אוהבת את תחום הקוסמטיקה, החלקות, להכין עוגות, ציפורניים, לשמור על ילדים וכו
מה עושים?
ולא יודעת מה מעניין אותי, זו הבעיה 🤪
אז אולי תכתבי מה התארים שיש לך ומה תחומי העניין.
את גמישה חלק מהימים עד מאוחר או שכל יום בבית עד 15:00 זה הגבול שלך?
האם יש לך ניסיון בתחום שלמדת?
האם תהיי מוכנה "להיקרע" תקופה מסוימת כדי לצבור ניסיון ואז לרדת באחוזי משרה כשיהיו לך הקבלות להוכיח את איכות העבודה שלך?
ויש פה כמה שמכירות אותי לצערי 😕
יש לי הרבה ניסיון בתחום שלמדתי,
אני לא רוצה לעבוד אחרי 15:00
ואולי לעסוק בתחום שלך כעצמאית עם התאמה לשעות שמתאימות לך?
או אולי לעבוד בתחום שלך אבל במגזר הציבורי שם השעות יותר נוחות לאמהות...
יש לי דונה במצב להיט. אבל שמתי לב שהתוקף שלה פג כשאני עדיין אצטרך אותה...
בשימוש הקודם זה כמעט תמיד היה נכנס איתי הביתה, כלומר לא השארתי באוטו וככה לא התבלה בשמש.. זה משנה?
אני פשוט תוהה כי זה מבאס לזרוק משהו שבמצב מצויין...
שמעתי מישהו שאומר שתוקף זה שטויות כי היצרנים רוצים שנצרוך יותר. מצד שני מישהי אמרה לי שזה ממש סכנת חיים והיא זורקת ברגע שעובר התוקף. ואם זה באמת ככה אז ברור שאני זורקת.
מעניין אותי אם מישהי חקרה לעומק את הסיפור...
אבל ספיציפית לגבי הדונה, אם היא בדרך כלל בבית והיא מעולם לא עברה איזו תאונה לא הייתי מחליפה..
יש לי דונה מהגדולה שלי ואפילו לא בדקתי את התאריך שלה 🙈
היא במצב מעולה, יציבה וב״ה לא עברה שום טלטלה. לא רואה צורך להחליף.
אם הסלקל במצב טוב.
אני לא מתייחסת לזה בהיסטריה כמו תאריך של קוטג׳, זה לא שהסלקל יתפורר יום אחרי התאריך. מבחינתי זה יותר כמו ׳עדיף להשתמש עד׳
מפעילה את שיקול דעתי בהתאם לבלאי.
מה שכן זה בעיקר כסתח מצד היצרנים
שמעתי שזה גם בעייתי מצד הביטוח
שלא נדע אם יש פגיעה זה בעייתי אם הסלקל לא היה בתוקף..
הייתי בפתיחה 3 והליגה נתקעה אז עשו לי סטריפינג
וילדתי בערך 5 שעות אחר כך
גם אצלי זה היה ביום חמישי והתייעצתי עם מכון פוע"ה ואמרו לי לעשות כי היה חשש לסיכון לעובר.
אני העדפתי לחכות עוד קצת כדי לנסות שיתפתח טבעי...
בסוף ב41+3 עם פתיחה 3.5 כן עשיתי סטריפינג וילדתי כמה שעות אחכ
בלידה לפני עשיתי סטריפינג בבוקר (בלי פתיחה ובלי צירים) וילדתי לפנות בוקר שאחרי
לפחותת עוד שבוע🥸
רצוי שבוע וחצי
אבל אני אתפשר על שבוע
השבוע לא מתאים לי ללדת🤓👹
בכל אופן ההחלטה לזרז היא רק שלך.
הם יכולים להמליץ, ואת גם יכולה לבקש עוד חוות דעת ולהבין מה עומד בפנייך, כדי שתוכלי לקבל בחירה מושכלת.
מה סוג הזירוז, האם את לוקחת איזשהו סיכון? האם תוכלי לחכות עוד שבוע ולהיות במעקב?
רק כי זה לא כיף
כמובן כמובן כמובן שאני מעדיפה טבעי
בזמן שנכון לעוברית
אבל רפואית אם צריך
אז נשאל רב…
כבר רוצה ללדתת!!ברונזהואני גם יש לי עוד דברים😂😂
38 כזה אני טוב לי🤓
איזור מסוכן הכבישים שם? הבנתי שזה קרוב לקו הירוק
רגיש שם עכשיו? יש יותר סיכויים לדברים רעים יחסית למקומות בארץ?
עזבו שעכשיו כל הארץ לא בטוחה, אבל באופן יחסי…?
ממש לא מסוכן שם בכבישים למרות שזה קרוב לקו הירוק.
אולי מסוכן הפיתולים 😉 כי זו דרך הררית …
ותלוי מאיזה כיוון את מגיעה. מכיוון ירושלים עוברים שני מחסומים אבל נוסעים שם בעיקר יהודים.
אבל כן יש חשש לחדירת מחבלים, יותר מישובים אחרים בפנים הארץ, כי יש בסביבה כפרים עוינים שעלולים לצאת משם מחבלים.
אבל יש שם שמירה טובה וזה נחשב למקום בטוח באופן כללי.
הדרכים בטוחות. החשש הוא מכיוון הוואדי וזה רחוק מהכביש.
הבייבי עוד רגע בן 3 חודשים, והוא עדיין לא מרים את הראש😭
כבר ניסיתי בעזרת כל מיני סרטונים ביוטיוב לקבל טיפים, והוא לא מרים. ממש צורח כשאני מכניסה לו את הידיים מתחת לכתפיים. אם אני סתם מניחה על הבטן, אז הוא או מניח את הראש, או מנסה להרים תוך כדי בכי.
מה לעשות?? ממתי זה נחשב לא תקין???
יש כאלה שממש ממש קשה להם
כדאי לשים אותו כמה שיותר פעמים ביום לזמן בטן לזמן מועט ממש של כמה דקות או אפילו שניות
מאשר לתת לו לצרוח
לגרות אותו עם משחקים ויש גם כרית חמודה של שילב שעוזרת להגביה קצת וגם מחזקת חגורת כתפיים
אחד גדול ממנו בשבועיים ואחד קטן ממנו בשבוע. לשניהם מרימים ממש את הראש, ומשתפים פעולה, מושיטים ידיים. והוא ממש לא.
הוא כן מחייך כשמחייכים אליו, ומביע סקרנות למשחקים, עוקב, אבל הוא לא מושיט ידיים ולא מרים את הראש.
עד איזה גיל זה תקין??
ועדיף כמה שפחות להשוות כי כל ילד הוא אחר לגמרי ובקצב שלו
הוא עדיין לא "צריך"
לגבי להרים את הראש: תניחי אותו על הבטן (אפשר נניח על מיטה כשאת יושבת על הרצפה וככה הוא רואה אותך)
כשהוא מתחיל לבכות- להרים, להרגיע, לחבק- ולהחזיר.
ככה לאט לאט עד שהוא יתרגל
כבר בגיל כמה ימים התחלתי להשכיב אותו על הבטן
אבל בגלל הגזים והרפלוקס די הפסקנו, ורק פעם ב...
אוף, ממש מקווה שיסתדר מהר😢
בצורה של U , אפשר גם לקחת שמיכה דקה לגלגל אותה ולשים מתחת לידיים, זה נותן את אותו אפקט..
אפשר גם שתשכבי על הגב והתינוק יהיה מעלייך על הבטן וככה אולי יהיה לו יותר מרץ..
כל פעם קצת, כמה פעמים ביום ובהדרגה הזמן יעלה..
ללכת לרופא ילדים להתייעץ.
זה לא דרמטי, אצלנו גם היה ככה והלכנו לפיזיו'.
אם צריך עזרה בגלל חולשה בחגורת הכתפיים למשל, כדאי להתחיל ולא לחכות עם זה
בגלל פרקי ירכיים, שיצא תקין באולטראסאונד אבל הרופא טיפת חלב אמר שיש הגבלה בפיסוק
אז נשאל גם על זה
אז אולי תנסי מדי פעם גם את התנוחה הזו.
גם על הברכיים שלך כשאת על הספה זה יעיל, והם לפעמים אוהבים יותר,
וכמובן לשכב צמוד אליו עם הפנים ליד הפנים שלו, כשהוא על הבטן, אפשר על המיטה שלך, יעודד אותו.
כל פעם שהוא קצת מרים את הראש, או אפילו מזיז מצד לצד, מחזקת את השרירים. כשהם יהיו מספיק חזקים, הוא יוכל גם להנות מהרמת הראש.
האם זה תקין או לא - אחיות טיפת חלב יודעות. נשמע מהתיאור שלך שהוא באיחור קטן, וממש כדאי להתאמץ על זה, ובמקביל לבקש תור לפיזיותרפיה.
מה שעוזר לי, להחליט שאני על זה, והיום נניח 5 פעמים אני שמה אותו על הבטן, כל פעם ל30 שניות. מחר שוב 5 פעמים, וכל פעם ל40 שניות... בעז"ה תוך כמה ימים תראי שהוא מצליח להתקדם.
ועוד משהו,
אם הוא מרים ראש מתוך בכי - זה גם מחזק את השרירים. אז אני נותנת להם לבכות בערך 10 שניות, ורק אז מרימה.
מנסה לדחוף את עצמו עם הרגליים
בהתחלה חשבתי שהוא ממש מפותח כי התחיל להיתהפך בגיל שלוש שבועות אבל אז אמרו לי שזה לא קשור
השכבתי אותו היום הרבה פעמים, נמשיך בזה והלוואי שיעזוררר
ואז הוא הרבה יותר רגוע מאשר כשסתם שוכב על הבטן
ולפעמים אני שוכבת על הגב עם הראש שלי קצת מוגבה ומשכיבה אותו עלי
ושמה אותם על הירך שלי, ככה הם היו מסתכלים מסביב, נהנים מהאקשן וגם מהמגע שלי ,
קשוח ישר על מיטה או אוניברסיטה להרים ראש, קשה להם..
ולהניח את הראש שלו עלי כשהוא על הבטן, הזווית ממש נוחה לו.
ואני עדיין לא רואה סיבה לדאגה, יש תינוקות שממש לא אוהבים על הבטן, עם הזמן ועם תרגול זה ישתפר בעז״ה.
כן כדאי להתחיל כי ההרמת ראש מאפשרת להם הרבה ותורמת להתפתחות שלהם
אז גם אם זה לא איחור דרמטי כן הייתי ממליצה ללכת
מתחילים אצל רופא ילדים והוא נותן הפניה
פיזיותרפיסטית אמרה לי שזו סיבה מובהקת לקושי. כי בגיל קטן בטח הייתה לך פחות אפשרות להניח אותו על הרצפה בכלל.
כן כדאי לבקש מהרופא/ה הפניה לפיזיותרפיה שתתן לך תרגילים לקדם אותו.
כרית הגבהה היא ממש מוצלחת, אצלנו עבד יותר מחיתול מבד משום מה.
וכן כשאת משכיבה אותו על הבטן, תשתדלי עם כמה שפחות בגדים (כמובן בהתאם למזג האוויר) ותעסי לו את השרירים, זה יגרה אותם לפעול (מהישבן ישר לאורך עמוד השדרה).
כי חצי שעה אחרי האוכל הוא עדיין חייב להיות מאונך ואז מתחילים הגזים ואז הוא כבר עייף
ננסה בלי בגדים. תודה🙏🙏🙏
הוא שלח לפיזיו כמו שאמרתן
מאחלת שזה יהיה מאחורינו🙏
גם אצלנו היה והפיזיו מאוד עזרה לנו.
אל תדאגי. זה דבר שקורה להמון תינוקות.
הם יתנו לכם תרגילים ממוקדים וזה יסתדר מעולה.
טוב שהיית ערנית, גיל 3 חודשים זה זמן מצויין לטפל בזה.
פצלש שלי
הריון שני, בטא הייתה 390 12 יום אחרי החזרה.
וצריכה עוד יומיים לעשות שוב לבדוק הכפלה אחרי שבוע, זה מלחיץ אותי יותר מהבדיקת הריון!!!
תכלס אם זה היה הריון רגיל והייתי מגלה אותו בבדיקה ביתית לא הייתי נלחצת מההכפלה אלא קובעת תור לבדיקת דופק לא??!!!
ואניממש משתדלת לא להרים כבד ולהתכופף יותר מידיי, לא כל כך הולך לי עם ילדה בת שנתיים בבית... ואני כל היום בפחדים וחששות.
מצד שני הרופא אמר לי שאני יכולה לחזור להתאמן, אז להתאמן אפשר להתכפוף לא? (ולא אני לא חזרתי להתאמן עדיין מפחיד אותי המחשבה להתאמן אימוני כח בהריון)
ושאלה קטנה:
אני לוקחת קלקסן, ולאחרונה רואה ברגל כמה כתמים כחולים כמו מכות יבשות, בוודאות לא קיבלתי שם מכה יכוליות שזה מהקלקלסן? זה תקין?
אשמח לתגובות שלכן אני כבר לא יודעת מה לחשוב.....
אבל שחיה, אולי אפשרי? תשאלי את הרופא
ולגבי הכתמים הכחולים זה תקין לדעתי זה מהקלקסן..
אין לך מה להילחץ מההכפלה את יכולה לקבוע תור לבדיקת דופק ... זה הרופא בטח רוצה לתעד שהכל בסדר, אם זה עושה לך לא טוב נראה לי תדברי איתו..
ב"ה בידיים מלאות!!!
הרגעת אותי ממש!!!
תודה 3> 3>
יכולה לספר שהמשכתי להתאמן בתחילת הריון באימוני כוח והתחילו לי דימומים, לוידעת אם קשור אבל למה לקחת סיכון??
במקומך הייתי מחכה לבדוק שהכל תקין ובשליש שני מתחילה אימון עדין יותר כמו יוגה.
מרגיש לי לא נכון בכלל.
ומה לגבי עבודות רגילות בבית? ניקיון, שטיפה להתכופף להרים ילדה
אני לא מצליחה להבין מה נכון מה מותר ומה לא
אני עוזרת לאחותי פעם בשבוע בשטיפות ניקיון וכאלה, אני צריכה להפסיק??
אני יודעת שאת לא סמכות או משו אבל כן עוזר לי להבין..
במקומך הייתי עושה הכל כדי להיזהר. לא מאמץ רב- שטיפות, סחיבת קניות, וכו’ במסגרת מה שאת יכולה לאפשר לעצמך. מה שמאמץ סביר נשמע לי סבבה.
לי בהריון האחרון היתה המטומה אז לא עשיתי כלום כלום.
מותר להתנהל כרגיל
ושחיה אפילו מומלצת
מותר להתכופף ואין בעיה להתאמץ
מה שכן, פחות נשמע לי אימוני כוח
לא יודעת מה בנוגע להריון ivf, מניחה שההנחיות שונות אבל לא חושבת שאת צריכה להיות בלחץ להתכופף
העובר אמור להיות מאוד מוגם ברחם
ולכן גם פגיעה קטנה גורמת לשטף דם גדול ולדעתי תקין
חיבוק על החויה זה לא נעים בכלל
בקלות בבריאות ובידיים מלאות!!
אחרי שהתהפכה לי הבטן
כנראה שאני שבוע 5
תאמינו לי באלי לא לבדוק כלום פשוט ללכת עוד 9 חודשים ללדת, יותר קל לי להאמין ככה בהריון
ולא כשכל כמה ימים יש בטא ואז תחכי לדופק ואז לסקירה
מה יכול לעזור???
ה' ישמור אתכם
חיבוק גדול!
רוצה לשתף?
אין מילים. מרסק
הגלות הזו ארוכה וקשה מדי
אבל הכאב הוא עדיין בלתי אפשרי😔
זהו.
אפשר להכיל כבר...
😥😥😥😥 רק דמעות מהבוקר
אחרי שקרסתי כמעט
וצפו כל החרדות
והאיש בדיוק נוסע לצפון
ואני לבד איתן
ועכשיו שוב ראיתי
כי אימאלה אנשים מדהימים משפחות עוצמתיות צדיקות על
אבל הכאב
הסוף הזה
כאן
מוכנה לקפוץ על רימון בעצמי בקרב
רק לא להשאר לבד חלילה
אוף מעולם לא חיכיתי לגאולה יותר מעכשיו
נראה לי שבמקומך הייתי מנסה לא לקרא ולא לצפות.
את בחזית עכשיו ולא יכולה לבזבז אנרגיה נפשית.
את זה תשאירי למי שלא תורמת כמוך...
חיבוק גדול!
אבל הפעם זה קרוב😔
לא הלכתי ללוויה (והמזעזע שהיה יותר מידי הותר לפרסום ב48 שעות האחרונות, אז אפילו לא חוששת מאואטינג) ובכיתי מול המסך בבית.
דווקא עכשיו פחות מרגישה בחזית כי זכיתי להיות מאלה שהחצי היה איתן כל החגים (הזייה שדבר כזה הפך למותרות) הוא יוצא שוב שבוע הבא.
הערב התפרקתי לגמרי. הרגשתי ייאוש וכאב כ"כ גדולים.
ובעלי כתב לי מכתב מפחיד (הוא תמיד יותר טוב בכתב מאשר בע"פ). מכתב שכולו עוצמה וחיזוק הרוח בימים האלו. מכתב על האידיאל בלצאת למלחמה. על העצמות של עמ"י בכל שנות קיומו. על הדרכים להתמודד עם כל הקושי הנוראי הזה.
התחלתי לקרוא את המכתב ובכיתי לו בהיסטריה שאני לא מוכנה להמשיך לקרוא. כי זה מסוג המכתבים שנופלים משארים אחריהם. (מזל שהוא יודע להרגיע אותי , ובסוף כן קראתי כי זה בהחלט היה החיזוקים שאני צריכה)
פשוט מציאות הזויה.
ואולי הגיע הזמן לנרמל שכל החיילים שלנו הם גיבורים, ולא רק מי שלצערנו נפל.
אם אין במכתב דברים אישיים, אלא חיזוק כללי של עמ"י אשמח לקרוא אותו גם.
כשזה קרוב זה לא ניתן להכלה אוף. לגמרי לא אאוטינג, ימים שוברי לב.
חיבוק גדול!!
שולחת לך חיבוק וכח!
יהיה טוב. חייב!
💔❤נגמרו לי השמותרק חיבוק אהובה
כי מילים אין
💔
ויכולה לומר שההריון פיסית קשה לי יותר מהקודם, והקודם היה תאומים...
יש גם סיכונים עם הגיל, אבל זה רק מעלה את הסיכון ולא בהכרח שיהיו בעיות בכלל בע"ה.
את כבר בהריון וזה הריון רצוי. אז תשמחי על הטוב ובע"ה הכל יהיה בסדר.
ושולחת חיבוק
ילדה בגיל 45 ילד מדהים
וחמותי בגיל 41
אמא טובה---דיה!ברור שההריון היה יותר קשה, אבל זה שווה את זה....
מעודדת אותך
יש לנו הרבה במשפחה שילדו בגילאים מאוד מבוגרים...
וב"ה הכל היה בסדר
היום גם יש כל כך הרבה התקדמות ברפואה
ובידע שיש על הגוף
תוספים למינהם, תזונה וכו'
שב"ה הכל יהיה בסדר
