פורום הריון ולידה (עמוד 4271)

לא על סכום שמעל 3000 ש"ח וגם כבר עברו יותר משבועיים

בהצלחה לך ומזל טוב

אשלח למי שיפנה בפרטי. בכל מקרה, אני יכולה להחליף לכל תכשיט אחר לפי בקשה

יש גם תחתון מיוחד. ולהרים כמה שיותר רגליים למעלה.

קונים במכונים אורטופדיים שבהסדר עם הקופה עם המרשם.

ואיך אני מוצאת מכונים אורטופדיים בהסדר?

אני בכללית, הפנו אותי במוקד למרפאה עצמה כי אמרו שבהריון קובעים תורים יותר מהר כדי שהמצב לא יחמיר. במיוחד בירושלים שיש רופא אחד בכל האיזור.

הרופא בודק את מצב הרגליים (אצלי ממש לא היתה בדיקה פולשנית, הוא מאוד מומחה אז רק הסתכל והבין את המצב)

הוא כותב לך מרשם- גם אם את צריכה גרביים או גרביון, גם את המיה, וגם את רמת האלסטיות. ממש חשוב לדעתי שזה יהיה רופא שמבין בעניין כדי שיתן לך מרשם מתאים ולא חרטא...

לי הוא גם אמר לאן בדיוק ללכת לקנות- היה לי כיסוי ממש גדול מהקופה (שילמתי 150 על 2 גרביים במקום 600!!).

  

המלצה שלי- להקפיד על הגרבים האלו! למרות שזה חם ולפעמים מגרד ולא נח. זה חיים אחרים. יום שאני לא לובשת גרביים- יומיים אחרכך משותקת מכאבים. פרס נובל מבחינתי לממציא הגרביים

בשמחה אם יש עוד שאלות

...

משבוע 7 עד 16 בערך
בהתחלה היה דימוםאדום אח"כ דימומיים חומים
היום ב"ה בשבוע 34

כל כך מבוהלת מזה שאצטרך שמירה עכשיו  כל התקופה הזו

 

לי היה יום שישי דם בניגוב והיום הפרשות חומות שמקווה שהסתיימו

בהחלט נחתי הרבה...24×7 (כמה שאפשרי עם עוד כמה ילדים בבית )
אח"כ,כשהתחיל רק דימום חום-שזה בעצם ההמטומה שנספגת וקצת פחות מסוכן להריון,כמיטב הבנתי- הלכתי לעבודה כרגיל וכשחזרתי הביתה מיד נכנסתי למיטה
אבל העבודה שלי משרדית
אם היתה לי עבודה בעמידה או מאמץ פיזי הייתי נמנעתלעבוד יותר

והיום הוא בן חודשיים...
ראיתי שזה מאוד תלוי ברופא כמה הוא נלחץ...
אצלי הייתה המטומה קטנה, בתחילה היה דימום מטורף וב"ה הכל הסתדר,
בגלל זה הפסקתי להניק, וצריך להימנע מיחסים.
לא אמרו לי שמירה, ולמיטב הבנתי לא ברור להם אם מנוחה עוזרת.

בשבוע 5 או 8.. לא זוכרת בדיוק.
היום ב"ה הקטנה בת ארבעה חודשים.
רוגע נפשי ואמונה שהכל יעבור בשלום בע"ה.
הרבה הצלחה!

איפשהו בשבוע 6. עד שבוע 13 כבר לא ראו המטומה, והדימום הפסיק כבר קודם.

כשהיה דימום טרי, ההוראה של הרופאה שלי היתה 'מנוחה מוחלטת, כאילו את אורחת בבית שלך '. אח''כ כשהיו הפרשות חומות, כבר חזרתי לעבודה ולתפקוד רגיל בהדרגה.

גם לי בשבוע 4-5 היה פתאם דימום אבל כבד..
ראו המטומה .ושק בלי כלום.
לא חשבו שיש הרבה סיכוי..
נחתי שבוע. עקבתי אחרי העליה של הבטא. ואחרי שבוע נצפה רחם נקי מהמטומה ועובר חמוד עם דופק.ומאז חזרתי לתפקד רגיל.ב''ה

קורה הרבה ולרוב נספג.מנוחה ושתיה עוזרות.
אבל כמובן יתכן ויקח זמן עד שתספג...יתכן גם כמה חןדשים..ויתכן גם הרבה פחות.
תחשבי טוב. אל תכנסי לפחדים. אל תקראי בגוגל.

בשורות טובות

תעדכני!

הייתי בהיסטריה כשאבחנו אותי עם המטומה, אחרי דימום מסיבי,

ואז עשיתי חיפוש בפורום,

ומצאתי שרשור מלא חששות שפתחה מעין אהבה על המטומה והפסקת הנקה בגלל זה (גם אני הפסקתי להניק מאותה סיבה),

וזה היה ממש זמן קצר אחרי שבישרת בפורום שילדת 

וזה ממש ממש עודד אותי. תודה

 

ודרך אגב, אצלי לא הגדירו את זה כ"חשד להפלה" אלא "הריון שלא התפתח" ו"הפלה טבעית"...

ושוב, היום הוא בן חודשיים, תודה לה'.

חזקתן אותי מאוד! הייתי אתמול בייאוש מוחלט.. ועכשיו אני מבינה שבאמת כדאי להתרחק מד"ר גוגל..

לבנתיים עדיין קצת זובלת מכאבים והפרשות לא נעימות (כבר מאתמול לא טריות ב"ה)

מקווה שיגמר בקרוב ואחזור לעשייה ולספירת שבועות 

אבל מאד גדולה..משבוע 5 ראו אותה והיא נספגה בשהוע 24-25..
אולי זה לא מעודד כל כך כי הייתי בשמירה 4 חודשים וגם לי היה מאד מאד קשה עם זה.. אבל ב"ה היום אמי מחבקת תינוק מתוק בן חודש וחצי..ב"ה!!

מקווה שכבר ביום חמישי לא יראו אצלך המטומה בהצלחה!!

אחרי דימום קשה בבוקר, כאבים איומיים ויום שלם במיון, שוחררנו עם הגדרה של "חשד להפלה"..

בUS נצפה השק שלהם וחלמון ב"ה!

לקראת הערב כבר פחות כאבים אבל חולשה תהומית..

 

אמורה להתחיל עבודה חדשה עוד שלושה שבועות ולא יודעת מה לעשות!!(לעבודה עכשיו אין לי חובה כי עובדת 11 חודש) מפחדת להיכנס לשמירה וממש חסרת אונים (לכן גם לחוצה כל כך משמירה)

 

בעבודה החדשה קבלו אותי בידיעה שאני בהריון (לא יודעים על היומיים האחרונים וגם כרגע לא רואה עניין לעדכן.)

 

 

אוףף ממש נפלתי עליכן

פשוט תנוחי, תשתדלי להתעודד, וקחי חומצה פולית.

אל תחשבי עכשיו על העבודה.

בעז"ה בשורות טובות.

 

אני מזדהה קצת.. היריון רביעי לקח לי שבעה חודשים ולא הייתי רגילה לחכות הרבה וממש לקחתי קשה. אבל ישר בדקתי ביוץ וגיליתי שהוא לפני המקווה אז לקחתי כדורים שדחו אותו לאחכ ובפעם השלישית נקלטתי... למרות שזה פרק זמן קצר ממש היה לי קשה ונקרעתי... אני מבינה לליבך.. כל פעם זהו ניסיון חדש וצריך למצוא כוחות... אני מאמינה שצריך לבדוק מה מעכב לפעמים זה בר פתירה בקלות. מתפללת עלייך שתיפקדי במהרה ולא תתייסרי יותר

אלא זה קורה לי ממש עכשיו!

אני גם מלאת געגועים,

היום ליל טבילה, וכ"כ מקווה...

הקטן היה כמעט בן שנתיים, בקושי הנקתי, ועדיין לא היו מחזורים. אנשים הפחידו אותי שאני רזה מדי, ואולי זו הסיבה לבעיה (רזיתי מאד באותה תקופה עקב בעיות במערכת העיכול). השתוקקתי לעוד ילד, והייתי לחוצה מאד. ואז היה משהו מרגש - בני הגדול פגע בבני השני. הבן השני רצה להחזיר, אך החליט להבליג, ומיד ביקש מה' שכר על ההבלגה, שה' ישלח לנו עוד ילד. למחרת הגיע המחזור, ומיד אחרי המקווה הריתי. עכשיו בסוף ההיריון, ב"ה. בקרוב אצלך.

ילד בן כמעט שנתיים.

אפילו לא יודעת אם יש לי בעיה או לא, אין לי טיפת כוח נפשי לבדוק את זה ולטפל

(הילד שלנו עם בעית תקשורת, מוגדר על הרצף, וכל המשאבים הנפשיים שלי מושקעים בלקדם אותו

יש סיכוי טוב שנצליח להוציא אותו מזה כי הוא מאוד קטן, אבל זה עבודה תמידית בלי הפסקה....)

ולי גם יש תנאים מאוד מלחיצים מסביב במשפחה בקטע של עוד ילדים

(לא מפרטת מחשש שיש כאן מישהו שיזהה).

החלטתי שאני פשוט מפסיקה לחשוב על הריון.

אני מתמקדת בלהיות האישה הכי מושלמת שאני יכולה, והאמא הכי טובה שאפשר.

זה התפקיד שלי עכשיו.

וכשיגיע הזמן המתאים - הוא יתן לנו עוד ילד.

בשורות טובות אצלך בקרוב.

 

נ.ב.

לא מנעתי אף פעם מאז הלידה...

פשוט הבן שלי קצת נהיה פחות חברותי ויותר תוקפני לזרים לאחרונה ותוהה אם זה קשור

כדאי לברר
לפעמים זה רגשי ולפעמים בעיית תקשורת.

בכל מצב כדאי לערוך ברור ולהתחיל טיפול מתאים אם מתגלה צורך.

בשורות טובות.

בתקוה שבעז"ה כולנו נתבשר בבשורות טובות!

הקטנה בת 5 כבר שנתיים מנסים וכל פעם נוחלים אכזבה מחדש...

אמנם עכשיו בהריון ב''ה

הבת שלי בת שנתיים וקצת.

חברות טובות שלי כבר מטופלות בשניים,
וכל מפגש איתם היה לי קשה מאוד...
חיכיתי וחיכיתי והתפללתי על זה הרבה.
כל אחת מסביבי עם בטן הוציאה לי את העיניים ...וגם את הדמעות מהעיניים


מצד שני, לבת שלי יש בעיית בריאות מסויימת, שבאמת דרשה ממני כוחות, וגם למדתי לתואר במקביל...
אז עכשיו יותר קל לי להבין ולהודות שאולי באמת היה שווה לחכות עוד קצת.

אבל זה קשה להאמין כשלא רואים את התמונה השלמה...
צריך הרבה מאוד כוחות
אנחנו רוצים ומתכננים, ומתפללים ומבקשים
אבל בתכלס את הלו''ז לא אנחנו קובעים

(וסליחה שאני מדברת כשאני כבר אחרי...)

מציעה לך לבדוק את עניין הביוץ. אני גיליתי שזה היה לפני המקווה, וב''ה הסתדר עם כדורים.

בהצלחה ובשורות טובות וחיבוק גדול!!

כי עוד לא קיבלתי מחזור בכלל...ואני יודעת שזה מוקדם...אבל יש לי תחושה שרק כשאפסיק להניק אקבל...ולא מתכננת להפסיק בקרוב..


וסתם עושה מלא בדיקות הריון אולי ואולי ואולי.
לא בקטע של לחץ. פשוט רוצה ממש

חיכינו להריון יותר משנה והילד כבר היה כמעט בן שלוש.

זה באמת קשה לצפות ולהתאכזב כל פעם מחדש. כל החברות שלי כבר ילדו שוב וחלק כבר היו בהריון שלישי וכל כך רציתי כבר. 

ממש ממליצה לערוך בירור רפואי. לפעמים יש בעיה קטנה שאפשר לטפל בה בקלות וחבל. גם אצלי הייתה בעיה שכדורים לדחייה של המחזור פתרו בקלות והרינו מיד ב"ה, בדיעבד מצטערת שלא פניתי קודם.

לפני זה הנחתי שאולי זה עניין של זמן, ולא תמיד הולך. עשיתי גם בדיקות ביוץ, ויצא שאני לא מפספסת את הזמן מבחינת טבילה. תודה..

פעם שמעתי את דר חנה קטן מספרת שנתקלה בזוג שהיו להם כמה וכמה ילדים, אבל פתאום הפסקה.. הם הגיעו אליה ואמרו : עד עכשיו הכל הלך חלק, למה פתאום זה לא עובד?
היא הסבירה להם כמה זה ניסי להרות, וכמה הסיכויים לא גבוהים בכל פעם.. ענה הזוג: אם ככה צריך לשאול אז איך זה הלך עד עכשיו?

שנזכה בעה לישועות בקרוב והתרוממות הנפש על ידיהן

עוד רקע במידה וזה רלוונטי:

בהנקה של הילדה הראשונה היה לה מחזור לא סדיר (עם הפסקות בין הדימומים),

והיא המשיכה להניק לתוך ההריון השני.

בנוסף נראה שהיא רגישה בכלל בכל נושא הדימומים:

-גם בתור נערה עם ווסת קשה, חזק וארוך. 

-עברה הפלה לפני ההריון הנוכחי.

-כשנסתה לצאת לעבוד במהלך ההריון הנוכחי היו לה דימומים חזקים. 

נשמח לקבל עצות.

אם הדימומים בהריון הנוכחי לא נפסקו, לגשת לרופא לקבל מינון גבוה יותר של חומצה פולית.

משיחה עם אחותי עכשיו מסתבר שהיא לא מקפידה לקחת באופן קבוע חומצה פולית...

(הדימומים בהריון הנוכחי נפסקו ב"ה. והיא כבר התחילה חודש תשיעי בחסדי שמיים)

 

כדאי להתמיד ולראות.

היה לי אחרי 2לידות מאז שקיבלתי מחזור בהנקה. אחרי הלידה השלישית לא היה לי. אחרי שתי הלידות הראשונות סבלתי עד שהייתי צריכה להפסיק הנקה.
אם זה מצב רק של כתמים שתית קינמון עם מים בלגימות יכול לעזור. להזהר לא להפריז מידי כמו בכל דבר טבעי.

נגיד יושב על חבל הטבור, ולכן הוא רוצה לצאת, מה שמוביל לצירים ,
אבל לאחר זמן הוא משנה תנוחה ו"נרגע", אז הצירים מפסיקים.

כך הסבירה לי הדולה בזמנו.

ע"י עיסוי הפטמות. אני לא עשיתי אף פעם, כי לא רציתי, אבל אני יודעת על נשים אחרות שזה עזר להן מאד, גם לחדש את הצירים וגם להגביר אותם.

עדיף לעשות בדיקת דם שם אפשר לראות התקדמות של הבטא בבדיקה ביתית יכול להיות שגם בעוד כמה ימים זה יהיה חלש ובכל זאת ההריון מתפתח טוב.

ולא היה כלום

היה לי היפרדות קרומים בשבוע שלך ב״ה בשבוע 10 או 12 זה כבר הסתדר וגם הדימומים הלכו ופחתו
( קיבלתי פרוגסטרון -לחיזוק)
אומנם אין לי סוג דם שלילי..

מחבקת אותך ומתפלל יחד איתך!

אמנם ההריון עוד לא הסתיים, (וגם אין לי סוג דם שלילי)
אבל גם לי הוא התחיל עם דימומים קטנים שלא פסקו, ואח''כ גם כמה פעמים דימום מאסיבי מלחיץ ביותר.
עד השקיפות, בשבוע 13 בערך, כבר לא ראו כלום. תכל'ס הדימום הפסיק עוד קודם.

כל הבדיקות ברוך ה' יצאו תקינות.
(קצת אח''כ כבר התחילו לי צירים, אבל זה כבר סיפור אחר)

בקיצור, בינתיים אכן לנוח, לקוות לטוב! ולא לקרוא דברים מלחיצים באינטרנט..

הדימום הפסיק לי לפני שבוע ואתמול חזר..
אקווה לטוב.
כשנחים אפשר לעבוד סעבודה משרדית? ולסוע?

אני חזרתי לפעילות רגילה בהדרגה- פחות הלכתי ברגל, אלא יותר נסעתי ברכב. השתדלתי לא לסחוב את הבת שלי יותר מדי, אלא לאט לאט.. וכו'. 

 

אבל זה היה רק אחרי שהפסיק הדימום המאסיבי. 

ב"ה יש לי ילדה מתוקה היום

מחר יש לי תור לרופא אז אחכה בסבלנות..

מה ז"א "היה אמור להיות"? א'ב' של לקיחת גלולות זה שאחרי שמפסיקים לוקח זמן לגוף לחזור לסדר שלו... או לסדר חדש...

הכאבים יכולים בהחלט להיות מהפסקת הגלולות. השתרשות הביצית המופרת ברחם לא מלווה בכאבים בד"כ. אבל אני לא בטוחה... בכל מקרה זה אמור להיות כ12 ימים לאחר הביוץ. לא כמה ימים...

למה לא לבדוק אם יש הריון?


שוב, תזכרי שאחרי הפסקת גלולות, הגוף עובר טלטלה הורמונלית ולכן לוקח זמן לאיזון בעניין.

לא ידעתי שאחכ המחזור משתבש כשמפסיקים לקחת. ובגלל הכאבים חשבתי שזה כאבי השתרשות.קראתי בגוגל שזה כואב ממש יותר ממחזור. בקושי יכלתי לזוז. כאב כאילו נתפסה הרחם .תחושה שהכל מכווץ כאב לי יאוד

כמו שכתבתי בהתחלה, כך הנטורפוטית שלי הסבירה לי, כל שינוי הורמונלי, זה "טריפת הקלפים מחדש":

נטילת גלולות
הפסקת נטילת הגלולות
לידה
חוסר שינה
לחץ
שינוי תזונה

מי שזה יותר משפיע עליה ומי פחות. אבל אין ספק שהשינויים האלו בעלי משקל עבור הגוף מבחינה הורמונלית.
לגבי השתרשות הביצית ברחם, אני פחות בטוחה ברמת הכאב, אבל כן בטוחה שזה לוקח כ12 ימים לאחר הביוץ.

שוב, למה לא לבדוק הריון?

יש בדיקות שאפשר להזמין מאיביי במחיר מצחיק...

בהצלחה!

ולא השתרשות..
לפעמים קורה שביוץ יכול מאוד מאוד לכאוב...
השתרשות לא כואבת בדרך כלל... יש מושג של ״דמם השתרשות״ שמתרחש לפעמים דימום קל סביב הזמן הצפוי למחזור.

אם הפסקת להשתמש במניעה/ גלולות. ייתכן ונקלטת.

אז ממליצה דבר ראשון ללכת לבדוק הריון.
ואם זה לא זה אז לברר מה מקור הכאבים כתמים...
פני לרופא משפחה ואם צריך אז אח"כ לנשים.
 

בהצלחה. 

במכבי ישנן 3 אפשרוית
סקירה דרך רופא של מכבי
סקירה דרך רופא פרטי שבהסדר של מכבי
וסקירה דרך רופא פרטי שאין לו הסדר עם מכבי

אני עשיתי אצל רופא פרטי שבהסדר של מכבי. עלה לי לתאומים 400 ומשהו... כבר לוזוכרת...
עשיתי גם שקיפות וגם את שתי הסקירות.
תחפשי מידע באתר של כללית. אפילו תתקשרי למוקד ותשאלי...
שקיפות עורפית לתאומים מכבי מרשים רק דרך רופא שבמתקן של מכבי.. לכן עלה לי 32 ש"ח בערך....

ביררתי עם כללית את העלויות

כמה זה נורא לעשות סקירה דרך הקופ"ח? הבנתי שרוב הזמן אלו רופאים שגם ככה עושים את זה גם בפרטי

הדבר היחידי שהייתי מוודאת, זה שדרך הקופ"ח מדובר בסקירה מלאה ולא חלקית. כאילו, מינימלית.

בהצלחה, ומוזמנת לאישי לשאלות נוספות על הריון ולידת תאומים.

עשיתי סקירה מוקדמת דרך הקופה, וסקירה מאוחרת אעשה גם בעז״ה.
לגבי שאר השאלות.. אני לא יודעת עד כמה תוכלי לקבל החזרים, כי לי אמרו שצריך להצטרף לפחות 9 חודשים לפני הריון כדי לקבל את ההטבות בסל ההריון של פלטינום..

משקיעים פחות בבדיקה ובסבלנות לענות על שאלות. אולי אני תמימה אבל מרתיח אותי המצב הזה שכדי לקבל מענה איכותי צריך ללכת לרפואה פרטית אם ככה זה בהריון, אני לא רוצה לדמיין אנשים חולים שעומדים בפני ניתוחים קשים והרי גורל...
ותודה ג'נדס עוד יהיו לי מן הסתם שאלות ואשמח לפנות אליך

אם את מאיזור ירושלים או מודיעין אמליץ לך על כמה רופאים מדהימים שנתקלתי בהם.
מתחילת ההריון לא הפסיקו להפחיד אותי על רופאים אנטיפתיים, וב״ה נפגשתי עם שליחים מדהימים..

אני במושלם ולא בפלטינום

השקיפות לא עלתה לי הרבה באמת נראה לי שזה בסל

הסקירה הראשונה לא בסל ואפשר לעשות אותה דרך המושלם ב100 ש"ח בערך אצל רופא פרטי. קובעים תור לבד. אם את קובעת אצל אחד מהרופאים שבהסדר אז פשוט את משלמת לו 100 ש"ח וזהו. אם את רוצה מישהו אחר שהוא לא בהסדר (למרות שאני לא יודעת למה צריך) אז אפשר לעשות גם ככה ואז את מבקשת החזר על ההוצאה וזה יוצא יותר יקר. זה אחוז מסויים מהסכום.

הסקירה השניה כן בסל וזה לא יקר. קובעים תור דרך המוקד או האתר ואפשר לבחור איפה לעשות אותה.

אם יש מקרה מיוחד (אולי תאומים זה מיוחד?) אז יתנו לך הפניה גם לסקירה מורחבת ואז זה גם בסל. ואת יכולה לבחור אצל מי לעשות את זה.

אם את מעוניינת להיות אצל רופא פרטי בלידה\במעקב אולי כדאי לך לחשוב על פלטינום כי יש סל מורחב די גבוה. אבל נדמה לי שזה לא ממש אפשרי לך כבר כי בטח יש תקופת המתנה או משהו כזה.

תקראי באתר של המושלם יש שם פרטים על כל העניינים האלה.

אז דבר ראשון הצטרפתי היום למושלם, לפלטינום כבר לא רלוונטי כי יש תקופת המתנה של חצי שנה בערך.

אז אם אני עושה סקירה מוקדמת דרך רופא שבהסדר ומקבלת השתתפות, אז בסקירה המורחבת כבר לא אקבל השתתפות?

בכל מקרה אברר את זה מחר עם המוקד.

ממה שביררתי עד עכשיו כשמדובר בהריון תאומי ם כל בדיקה היא יותר יקרה..

אבל באחד זה כמו שכתבת- אם עשית סקירה ראשונה בהסדר אז הסקירה שניה כבר לא מקבלים החזר.

אבל היא ממילא בסל ולא יקרה.

(אם תיצטרכי סקירה מורחבת מיוחדת כלשהי אז אם תהיה לך הפניה גם לא תיצטרכי לשלם כי זה בהפניה של הרופא.)

בסיסית בסל בתשלום סימלי
מורחבת ללא השתתפות אם עשית מוקדמת

תאומים יותר יקר כי זה כפול שתיים.
סקירה לכל עובר.
זה לא מחיר אחיד לבדיקה כפולה...

בהצלחה ובשורות טובות!

גם אותי הרופאה שלחה לשקיפות עורפית, ואני די מתחרטת על זה - כי השבר היחיד שהרופאה אמרה לי בסיום השקיפות אלה האחוזים לתסמונת דאון... לא נשמע שזה בודק מעבר לזה. אבל אולי אני לא יודעת.

לדעתי תעשי רק אחד משני הדברים הללו. אלא אם כן את אחת שאוהבת לעשות הרבה בדיקות כדי להיות רגועה.

העובדה שמשלמים פרטי, לא אומר שהשירות טוב יותר או יעיל יותר. כשבוחרים רופא, הוא צריך להיות אחד עם נסיון עכשוי בתחום. לא מי שעשה את הבדיקה פעם, לפני כמה שנים, ועכשיו הוא בכיר ודורש תשלום גבוה, אבל לא מעודכן.

לפני שנים רבות, חברה רצתה לעשות בדיקת מי שפיר אצל רופא בכיר, פרטי, לא להיות עוד אשה בסרט האינסופי בקופת חולים. היא קבעה תור, הגיעה, ותוך כדי ההליכה לחדר הבדיקה, הרופא החשוב, היקר והפרטי אומר לטכנאי האולטאסאונד - "תזכיר לי איפה מכניסים את המחט."
בקיצור, חברתי לא נתנה לרופא לבצע את הבדיקה, אלא קבעה תור רגיל, במסגרת קופ"ח, המתינה בתור, ורופא שרק עושה בדיקות מי שפיר כל היום עשה את הבדיקה. התינוק הבריא והשלם ב"ה באמצע שנות העשרים כבר, עד מאה ועשרים בריא ושלם.

בשורות טובות והחלטות קלות ונבונות

היו דומים למחזור?
למה בעצם את חושבת שזה לא היה מחזור?

היי.
בדרך כלל המחזור שלי נמשך 5 ימים לפחות ואין הפרשות חומות. לעומת זאת הדימום היה רק 3 ימים ולא חזק.
חישבנו את הימים ועשינו בימי הביוץ.
בנוסף אף פעם לא בלטו לי הורידים ככה בחזה.

תנסי עוד שבוע בערך לעשות שוב בדיקה.
למרות שמה שתיארת לא ממש נשמע כמו דימום השתרשות, כי ממה שאני יודעת הוא בדר"כ קצר יותר, אבל כל אישה היא אחרת

אמור לעזור

קונים בבית מרקחת?

עזר לי מייד. היה לי חתך כי הגברת שלי נשכה אותי.... עם שיניים מגיל 4 חודשים. ..

והפתרון הוא לא "למרוח" אלא לעסות היטב עם המשחה את הפטמה,

אפשר לעשות גם לפני הנקה כי אין בעיה שהתינוק יאכל אותה

נראה לי שזה פשוט חברה אחרת אבל אותו מוצר שמשווק בשילב.

תבדקי רכיבים

לינולין לבד, לא עוזר בכאלה מצבים.

רופא עור יכול לדעת משהו שהוא לא יודע?

אם כן, יכוליות שזה מנשיכה. אני הלכתי לרוםאת משפחה והיא הביאה לי משחה בשם ציקולודרם, שממש עזרה, רק צריך לשטוף לפני ההנקה!
החלמה מהירה!

היה לי בעבר משהו שדומה מאוד לתיאור שלך. ורק משחה אנטיביוטית עזרה.
רופא עור יביא לך חוץ ממשחה אנטיביוטית גם משחה שומנית, כדי שהמקום לא יהיה יבש.-את זה את יכולה להחליף בלינולין, אבל לינולין לבד לא יעזור במצב כזה.

אחרי כל לידה היו לי פצעים כאלה ולנולין מאוד עזר.

 

חיזקתי את מה שאת אמרת...

זה לא הפצעים המוכרים של אחרי לידה.
זה משהו כנראה יותר עמוק.

לק"י

אני מניקה כבר יותר משנה וחצי, ולאחרונה נהיו לי חתכים (לא מדממים אבל), ומשחת רפאל/ לנסינו ב"ה פתרו את הבעיה.

נגיד תנוחת פוטבול (אאל"ט) - שרגלי התינוק לכיוון הגב שלך.
ככה הוא פחות לוחץ על האזור הפצוע ונותן לו להחלים.

חלב אם!! כן חלב אם זה מרגיעה ומרפא פלאים!! מניסיון שהיה לי כל פעם בהנקה ופשוט מרחתי כעבור כמה ימים זה עובר!

 

בהצלחה!!

בנתיים מצאתי בבית משחה סגולה של לנסינו ואני שמה.

 

אלך גם לרופא עור.

 

אני מקווה שזה יעבור בקרוב, כל הנקה ז פשוט סבל נוראי.  

יועצת הנקה גם תוכל לאבחן די בקלות כנראה.

או רופא עור.

רופא נשים כידוע- זה ממותניים ומטה...

והלכתי לרופא, ועשו לי אולטראסאונד,וב"ה הכל היה בסדר..

אבל אם לא רגועה-תלכי..

אני בעד לשגע את הרופאים והאחיות במקרים האלה,אם צריך-בלי להתבייש..

 

וכמות ואיכות התנועות יכולה מאוד להשתנות לפי התנוחה שלו..
בשבועות יותר מתקדמים הוא יותר גדול ולכן הרגשת התנועות היא יותר קבועה.

אין על אינטואציות של האישה

בסוף אכלתי שוקולד ושכבתי על צד שמאל וב"ה אחרי איזה חמש עשר דקות הרגשתי אותו

זו היתה לידה לא מתוכננת?

(אני לא הפותחת)

ראיתי באחד המקומות שהיה כתוב שלא נכח שום איש צוות רפואי

שהעלו את זה בפייס וירדו על נשים שיולדות בבית כאילו איזה חוסר אחריות משווע
שלמעשה מי שעושה את זה כמו שצריך - בלוויו נכון ועם בדיקות מקדימות אין סיבה שיהיו סיבוכים יותר מבתי חולים.
ההפך- שנה שעברה קראתי כתבה ממש מאירת עיניים על מחקר שעשו על תמותה בבתי חולים בגלל התערביות לא נחוצות וכמה שכמות הניתוחים הקיסריים עלתה בעקבות זה. שבישראל זה ברמה הרבה יותר גבוהה ממקומות מערביים אחרים.
ואם אני יכולתי הייתי גם יולדת בבית. אבל מהכרות עצמית והכרות של גופי אני יודעת שאני צריכה ביח.
ואגב- פעם הייתי בדעה אחרת לגמרי ככול שדיברתי עם יותר בנות שיולדות בהית וקראתי עוד השתנתה לה דעתי.


שאלה אחרת- סטיסטית במה יש יותר סיכון לידה ביתית או בביח? מעניין למי יש סקר על זה.

סטטיסטית-

בהריון בסיכון נמוך ובליווי מיילדת ולפי כל הכללים-

בלידה ראשונה הסיכון זהה בבית ובבית חולים.

החל מלידה שניה בבית טיפה יותר בטוח. 

 

זה לפי סטטיסטיקות שנעשו בארץ ובחו"ל במדינות שבהם מערך הבריאות דומה לשלנו. 

שאת ונשים יקרות אחרות בםורום העלו בי את העניין הזה ושינו את דעתי לחלוטין.
ובזכותכן גם בלידה השניה שהרופא הציע שנפקע את המים - כאשר הלידה התקדמה יפה ולא היה שום צורך- מיד נדלקה לה נורה אדומה אצלי והמשפט מפל התערבויות הכה בי - מיד סירבתי.
וב"ה שכך. הלידה עברה יפה ובהתקדמות יפה בלעדיו.
מרגיז שסתם ככה גם מציעים התערביות לא נחוצות שסטיסטית מביאות בסופו של דבר לניתוחים סתמיים

למה להמשיך לסבול צירים כל כך הרבה זמן ולא לזרז בבקיעת מים???

עד אז שום דבר לא זז. יכולה לשכב ככה עם צירים גם 10 שעות.

רק פוקעים מים, אפילו בפתיחה 3, תוך שעה יולדת.

אז למה סתם לסבול????????????

ההפך. מה שיכול.לעזור ליולדת למה לא.
אבל הלידה שלי התקדמה - לא נעצרה. הצירים התגברו לאט לאט הפתיחה התקדמה- למה במצב כזה ישר להציע התערבות?
ואם לאהייתי קצת יותר מודעת ואם הייתי יותר צעירה - בעברי הייתי מושפעת יותר בקלות- אז הייתי מתחילה התערבות***שלא**** לצורך
וזו הבעיה

אנחנו כבר ככ רגילים להתערבות אנשי הרפואה בגופנו שזה נורא שיולדות אין להן לפעמים כוחות או קול מולם. לפעמים אפילו לא שואלים אותם פשוט עושים ואחכ אומרים
ויש המון התעוררות בעניין בשנים האחרונות ובצדק.
וזה מרגיז אותי מאוד. כי אני באמת בעד כל מה שהיולדת רוצה. רוצה אפידורל. סבבה. רוצה התערבות סבבה. אבל את מחליטה. לא שיחליטו בשבילך או יציעו ---ללא--- צורך. זה מה שמרגיז ככ

לפעמים פקיעת מים נצרכת ויעילה ולפעמים עלולה לסכן את העובר או סתם לגרום לכאבים מוגברים לאמא וינוי הסביבה הטבעית של העובר.

שימי לב שתותי כתבה שהלידה התקדמה יפה ולא היה בזה צורך.

לא ברור שום דבר. ואין ממש שום פרטים.

בפירוש כתוב שם שגם בבי"ח אמרו שאין לדעת אם היה מה לעשות במקרה הספציפי הזה אם הלידה היתה קוראת בבי"ח.

אבל סתם הדגישו שתמיד כדאי ללדת בבי"ח. בסדר, זה לא משהו חדש ולא קשור למקרה הזה.

בקיצור הסיפור לא אומר כלום על שום דבר בעצם.

 

מסכנה היולדת ועצוב שככה קרה להם.

בהריון בסיכון נמוך ובליווי אנשי מקצוע.

על אחיין שלה שמאושפז מורדם ומונשם בפגיה  בגלל סיבוך בלידה שהתרחש בשל רשלנות (כנראה)  של הצוות  הרפואי במהלך הלידה. ה'  ישלח לו רפואה שלמה במהרה

 

על זה לא שמעת ולא תשמעי בשום כלי תקשורת...ויש עוד המון סיפורים כאלה וגם שהסתיימו ה' ישמור בצורה גרועה  יותר... הפרסומים האלה מגמתיים ומוטים מלכתחילה לחלוטין, כמו הדיווחים על מתנחלים וחרדים

 

בהזדמנות אני חייבת לפרסם כבר את הסיפור המדהים של לידת הבית שלי...

יקר אבל לדעתי עוזר קצת.
תמרחי המון, לפחות בבוקר ובערב.
מקווה שיעזור.
שתדעי שהם מתבהרים אחרי זמן. אם הם דקים אז זה ממש לא בולט כשזה בהיר.

אם יש עוד מקום שזה יותר זול אשמח לדעת בעצמי..

זאת המתנה שקיבלתי ביחד עם המתוק, וזהו... 

זוכרת את עצמי בתור ילדה חושבת שזה דבר מאוד יפה שיש לאמא שאני גם רוצה כזה (לפני שהבנתי בדיוק מזה.. )
וב"ה, מבינה לאט לאט שזה עכשיו חלק ממני ומהגוף שלי.

אחרי היריון אחד - הראשון - שבו נמרחתי בשקידה וזה לא מנע את הסימנים, שיחררתי....

יש דברים אחרים שקשה לי יותר להשלים איתם בגוף

 

ממש מרגישה כאילו מושכים ומותחים לי את העור-

יש איך להקל על זה?

תביאי למישהו לטעום

לפעמים עוזר שתבחרי לו דאו' חדש, שמפו וכו', שיסתובב עם תרסיס לפה וירסס לפני שמתקרב אליך

זה בד"כ עובר בסוף השליש הראשון,

מבאס מאד אבל תופעה רגילה. 

 

ולחשוב איזה אינטימיות אתם מסוגלים לתחזק בתקופה כזאת ולהתייעץ עם רב אם יש היתרים מיוחדים למצב הזה

עצם זה שהוא מתקרב עושה לי בחילה.

לא יכולה לחשוב על זה שהוא נוגע בי.

 

מה אפשר לעשות? הוא כזה מסכן...

לפחות הוא לא נפגע ומבין אותי, אבל עדיין.

ולהתקרב קצת בכ''ז.
החלפתי לו את הסבון, השמפו, משחת השיניים, ואיתרתי מאכלים שאחרי שהוא אוכל אותם קשה לי יותר (אצלי זה היה שום וחלב. שום השפיע חיוניים, חלב עבר מהר יותר)
זה קצת הקל.
בנוסף שמתי על עצמי הרבה בושם, שהריח של הבושם יהיה דומיננטי יותר לאף שלי, ואוכל להריח אותו כשארצה.

בסוף חודש רביעי זה נהיה קצת יותר קל כי נהייתי מעט פחות רגישה לריחות.

הדבר היחיד שעזר היה שבעלי שם מהבושם שלי (אפילו לא דאודורנט)

מסכן, בהתחלה הוא ממש התפדח להשתמש בבושם הזה, אבל הקפיד כל בוקר להתקלח כדי לא לצאת עם בושם נשי (וזה היה בושם חזקקקק) 

 

ומהדאודורנט, ומהאבקת כביסה, והשמפו, והחומר של הרצפה,

והבישול של עוף, ביצים ודגים

ובעצם מהכל הכל הכל. לא יכולה להריח כלום....

ואני גם צריכה את התמיכה שלו אבל לא מסוגלת אפילו לחיבוק.

למה זה קורה לי? זה ממש קשה.

תנסי לחפש את המוצרים האלה ללא ריח, יש נשים שזה מה שהן מעדיפות. 

איזה כיף שאנחנו נשים ותמיד יכולות להאשים את ההורמונים

ששמירה על רמה גבוהה של הורמוני הריון שואבת ויטמין B3 מהמאגרים, וכשהוא חסר סובלים מרגישות לריחות.

וכש  B12 חסר סובלים מרתיעה ממגע.

זאת גם הסיבה שזה מתעצם מאוד בשליש הראשון וחולף אחר כך.

 

שווה להשלים את החסר. לא להסתפק באמירה שזה בגלל ההורמונים.

 

להקפיד על אכילת ביצה ליום ואפילו שתיים מדי יומיים-שלושה.

חמאה, בשר אדום, וירקות עלים.

 

ומי שלא מסוגלת לאכול, שתיקח תוסף מזון של כל אחד מן הויטמינים האלה בנפרד (ה Bקומפלקס מאוד יעיל אבל הוא כדור קשה לעיכול וכבד על מערכת העיכול בשליש הראשון להריון).

אבל השתדלתי לסבול בשקט, היה לי בחילות אבל לא התרחקתי ממנו.. אלא אם כן ממש לא יכולתי..
זה גם עזר לי, הייתי צריכה את התמיכה הזאת ממנו גם, למרות שזה היה לי קצת לא נעים ודרש מאמץ

שבעלי חיבק אותי מאחורה... וגם כמובן להסביר שוב שזה לא חלילה נגדו

זה לא רק ריחות,

הירידה בחשק בהריון, ואני אפילו לא שמתי לב עד שבעלי הטיח בי, שזה אפילו לא רק החשק המיני.

ירידה ביחס, בסבלנות, בשיח...

נכון שקל להאשים את ההורמונים, אבל בכל זאת יש פה בעיה גדולה!

זה שהבעל מנסה להבין, להכיל, לספוג - זה נפלא.

אבל למה ההריון שהוא שיא הזוגיות, מוביל לנפילה כל כך גדולה וקשה בזוגיות?????????

מוציא את כל המיץ מלרצות הריון.... 

זה כל כך הפוך על הפוך......

וזה מטריף!!

מה עושים????????

לא מבשלת לא מקלחת את הילדים לא מסוגלת להריח סבון לא בושם ואני מתקלחת שניה ומקיאה את נשמתי ממקלחת.... לא מסוגלת שיתקרב אלי... הוא לא שם קרם גוף ולא בושם והוא מבין שזה שיגעון שיחלוף...
לפעמים אני מתוסכלת וחושבת לעצמי... מה נכנסתי עכשיו לברוך הזה.. אני פשוט גמורה....
אבל הוא מעטדד ומביל שאוטו טו זה יעבור.... זה ענין של כמה שבועות ואחרכ נהנים מההריון

בתפקיד אמא בבית....
אמנם הרצפה לא נשטפת כל יום והשרותים לא כל יום כי גבר לא מסוגל לזה אבל אוכל מקלחות כלים כביסות.... ברה.

וזה לא רק עם בעלי,

אנשים הפסיקו להתקשר ולשלוח הודעות.

אומרים לי שאני מגיבה על הכל בעצבנות וסתם תוקפת....

ואני באמת כ"כ מתעצבנת מכל שטות שאני מרגישה שאני משתגעת.

 

אל תחשבי על זה שאנשים הפסיקו לשלוח הודעות,

אל תשפטי את עצמך על זה שאת מתעצבנת מכל שטות.

 

תביני שזה לא את, זה באמת ההורמונים, כשקשה לך תהיי עם עצמך-תראי סרט, תעסיקי את עצמך, 

תשתדלי לא לפגוע באחרים, אבל להיות סבלנית עם עצמך ולהרשות לעמך לפרוק את העצבים בצורה נכונה

בכי יכול לשחרר, מקלחת טובה וכד'

 

אחרת באמת תשתגעי, מה שמחמיר את המצב ללא יכולת לצא מהמעגל...

היריון זו הדרך להביא ילדים לעולם, זה לא נועד בשביל לחזק את הזוגיות.

ילדים הם אתגר לזוגיות מהרגע הראשון ועד בכלל.

נכון שמאתגרים, אם מתמודדים איתם נכון- יכולים לצמוח, אבל זה לא שזה צריך לבוא בכיף ובקלות כמו בילוי זוגי...

תסתכלי על עצמכם בעין חיובית- בעלך מנסה להבין ולהכיל-זה נפלא. זה בונה.

לך יש רצון לתקן ולקדם- זה מעולה!

אבל תתני לעצמכם קרדיט גם כשקשה ויש משברים.

בע"ה כשהתקופה הקשה תעבור, יישארו לכם הכלים שרכשתם מההתמודדות ותראו שבסופו של דבר צומחים מזה.

 

בהצלחה ושיעבור לך בקלות!

 

(אגב, להבין ולהכיל זה לא לסתום את הפה. אם לבעלך מפריע משהו כדאי שהוא יפתח את הנושא, ולא "יטיח" בך את מה שהוא חושב, אולי אם הוא לא יודע איך ומתי- תיזמי את שיחה על איך אתה מרגיש ומה אתה חושב, ואיפה ההירון משפיע עליך... ואני גם ממליצה על הספר "המדריך הישראלי להיריון ולידה" שמתאר בצורה הומוריסטית מה עובר על האשה ועל הבעל בתקופה הזאת, מה שמקל מאוד על השיקוף של המצב (וגם מעודד לדעת שזה לא "אני" זה ה"מצב" עובדה שכתבו על זה כבר ממזמן...))

אני כל הזמן רועדת מקור. אפילו שכולם מתלוננים שחם להם לי קר.

כמו צמרמורות כאלו כשיש חום גבוה

אני ישנה בלילה עם גרבי צמר ושמיכת פוך. כל הזמן קר לי.

זה גם חלק מקללת בעצב תלדי בנים? זו תופעה מוכרת בהריון?

שמה שמיכה ומורידה לסרוגין.... לא ברמה שלך....
אולי תעשי בדיקות ויטמינים????

הלוואי על כולן בדיקות דם מושלמות כמו שהיה לי...

תתנחמי שבשבוע 12 זה בדרכ מתחיל לעבור....
אני סופרת את הימים .... כרגע בשבוע 9 ומתפחלצת

כל כך הרבה זמן עד שזה יעבור....

חמישה שבועות נשמע כמו נצח עם התופעות הזוועתיות של תחילת הריון

הרגשתי הזויה

כך הייתי בדיוק בהריון הראשון. סיוט זאת מילה עדינה אבל שווה את הכול....
לי לא עזר שמפו או בושם.... הקאתי כל היום ברגע שנכנס לבית הקאתי.
למזלינו זה היה כשנה וחצי לאחר החתונה כך שהבנו שזה ההריון נטו ושאנחנו אוהבים והכול בסדר ביננו...
אבל בלית ברירה צריך לחשוב כמה ואיך לתכנן את הקשר המיני לא ניתן לייבש גבר לשלושה חדשים.
כדאי קצת לסבול לסכם נגיד על פעם בשבוע ואם ממש קשה אז לפחות פעם בשבועיים.
זה עובר בתחילת חודש רביעי ולמזלי לא חזר בהריונות הבאים, ממש מעט בחילה אבל לגמרי נסבל.
שיעבור לך הזמן במהרה ולידה קלה בידיים מחאות

שבוע 11 ולא רואה את הסוף. לא יכולה להריח כלום!! הוא מבשל במקומי לשבת כשאני בורחת לחדר. בוכה הרבה, זרוקה רוב היום על הספה כשאני חלשה וחסרת אנרגיות. אם פעם הייתי מסניפה אותו היום הריח שלו עושה לי בחילות. היא כבר יודע לא להתקרב אליי- שמצד שני זה קשה כי אני צריכה יחס וקרבה.
האמת ששמתי לב שכשהוא אחרי מקלחת ושם איזה קרם שאני אוהבת זה ממש מקל עליי. ולגבי העניין המיני, משתדלת לא לייבש יותר מידי אבל לא אכריח את עצמי לזה. רק כשאני קצת בקטע וכשאני מרגישה טיפה יותר טוב וכשיש לו ריח טוב אז סבבה

גם בתחילת הריון. סיוט זה לא מילה. לא מסוגלת לחשוב על יחסים ולא על כלום.

פעם אחת הכרחתי את עצמי בשבילו ואח"כ הרגשתי כ"כ רע... שעות אח"כ היו לי בחילות מטורפות....

אם אני מרגישה אפילו טיפה יותר טוב- אז כן למרות הבחילות שיש לי אח"כ מזה

אבל אם אני מרגישה רע, אין מצב שאני אסכים. לא מסוגלת לסבול יותר ממה שאני כבר סובלת.

ובקשר לריחות- הפכתי, נראה לי, לכלב גישוש. מריחה הכל בשיא העוצמה.....

אפילו ריח של משחת שיניים אני מריחה.....

שימו לב לא לבקש כל הזמן מהגדולה לוותר לקטנה היא לא חיבת!!!! לא מספיק שעד עכשיו היא היתה לבד וכל הצומי היה עליה, היא צריכה לוותר גם על מקומה וגם על משחקים שהיא משחקת? שאני רואה הורים שעל כל דבר אומרים לילד הגדול- לא נורא תוותר, זה משגע אותי, גם לנו קשה לוותר על דברים שלנו בשביל מישהו אחר אז קל וחומר ילד קטן.
ועוד משהו לפעמים שהגדול מציק לקטן יש לנו נטיה לצעוק על הגדול אבל אם נשים לב הרבה פעמים הקטן מפריע לו וזה סוג התגובה שלו וזה ממש לא בסדר שבממב כזה מצדיקים את הקטן..
בקיצור יש לי עוד מלא טיפים אבל מפאת חוסר הזמן והשעה נסיים כאן ואולי נמשיך פעם הבאה...

לפני שכועסים על הגדול.
כן לתת לגדול יותר כמה שאפשר לעזור לקטן זה מאוד מקרב. אצלי הם יודעים מוצץ חיתול משחק כשהקטן בוכה. להביא טיטול כשצריך להחליף. כל מיני כאלה נותן הרגשה טובה לגדול שהוא עוזר וזה גורם לקרבה.
ואחריות. ואז גם להגנה.
לבדוק שאני נותנת צומי לכולם. ולא מחסירה.
הגדול והאמצעית שלי בדיוק באותו הפרש. את לא מבינה כמה הם קרובים. זה לפעמים מרגיש כמו תאומים. בהתחלה זה יותר קשה כי יש הבדל כשקטנים כשגודלים ההבדל מצטמצם (היום בני 4 ו3) וזה פשוט מדהים רמת הקרבה בניהם וכן- גם רמת הריבים.

בעניין של משחק אפשר ללמד איך לשחק ביחד איך לעמוד על שלי כשצריך איך לא לחטוף למרות שהוא קטן ממני. (די נכשלתי בעניין הזה אז אני רק יכולה לאחל בהצלחה )

בגדול - להוריד הילוך- הבית לא יהיה תמיד מבריק.

לשתף אותם בעבודות הבית עד כמה שאפשר
(הקטנה במנשא או בעגלה/נדנדה- מקום בטוח בשבילה)
הגדול - עם סמרטוט קטן "מנקה" אבק
שיעביר כביסה ממקום למקום
בקיצור - לא חייב לשעשע אותם כל היום, הם יכולים להתסכל ו"לעזור" לך במה שאת עושה בבית
*הערה חשובה- לפעמים ה"עזרה" שלהם רק עושה יותר בלאגן אז לבא מוכנים נפשית לזה, מי שלא יכולה וזה רק משגע אותה - ממש ממש לא חייבים. *

לגבי בישול ואפייה -
אפיה להכין כפול ולהקפיא במנות קטנות (בד"כ זה דברים שמשדרגים את הארוחה וזה כייף, מאפינס/עוגיות/עוגות/לחמניות וכו')

אוכל - אם קונים בשר טרי להקפיא בצורה שתקל על הבישול - שניצל- לחלק לארוחות (אני אישית שמה ביצה ופרורי לחם אבל זה לשימיש באותו השבוע ולא להרבה זמן במקפיא)
להקפיא בשר טחון כקציצה (להוסיף לחם/פרורי לחם/מצה ותיבול, לעשות קציצות ולהקפיא) ואז נשאר רק לבשל או לטגן או לאפות.
כנפיים - אישית אני מחלקת אותם באמצע, יותר נוח לאכילה.

לצאת איתם החוצה לפחות פעם ביום (כמובן רק אם אפשרי) - בשעות לא חמות
לקחת פירות ומים או סנדוויצ'ים ולאכול בחוץ א. ערב (מותר לפעמים לחרוג מהשגרה של א. ערב משפחתית)


אם אפשרי - הייתי שמה את הגדול במסגרת אפילו רק לחצי שבוע אם לא רוצים מלא, זה יכול מאוד להקל עלייך ולתת כוחות.

סדר יום מאוד עוזר, לא חייב להיצמד לשעות קבועות אבל להקפיד על שינה בצהריים, ועל ארוחות בשעות פחות או יותר קבועות- כך יהיה לו קל יותר כי הוא יודע למה לצפות.

והכי חשוב - לא לשכוח לאכול ולדאוג לעצמך, למנוחה, לבקש עזרה אם צריך.. (אפשר למצוא מישהי צעירה שלא תקח הרבה ותשחק עם הגדול כשאת והקטנה נחות או משהו כזה)

אם כן
אני ראיתי שלהיות עם הגדול בזמן ההנקה של הקטן מאוד משמעותי עבורו. בחודשים הראשונים ההנקה תופסת חלק נכבד מהיום. ותמיד זה מושך את הגדול. אז בשעות שהגדול ער הייתי מקדישה את ההנקה לו ובשעות שהוא יישן לצומי לקטן.
בזמן ההנקה מקריאה לו סיפור למשל.

והשתדלץי להוציא את הגדול לגן שעשועים וכדומה. את הקטנה הייתי מכסה בשמיכה ושואבת חלב מראש

ועדיין עוזר לי גם עכשיו זה לשנות הגדרות בראש.
זה לא לצפות לאותם דברים שהתרגלתי אליהם ואז לנסות לשמר אותם.
להבין שאני במציאות שדורשת ממני התמסרות וקצת פתיחות בנפש -להסכים לקבל שאני לא מושלמת.שלא הכל יצא תמיד מושלם.שאני זקוקה לעזרה.שאיני יכולה לשלוט בהכל. שיש רגעים ויש רגעים.שהקושי יעבור בסוף.שזה זמני.שאני אגדל מזה.
להיות מחוברת למהות.לשליחות.

לא להבהל שהבית מבולגן רוב היום.(חכי כשהקטנה תזחל ותפתח ארונות)
לא להבהל שאין לך זמן פנוי לקרוא בשקט
לא להבהל כשמישהו מהקטנים בוכה לרגע.לא כי הבכי לא חשוב לך. כשאת עושה ככל יכלתך אבל לפעמים 2 צמודים לא מתאמים זמנים- נגיד שניהם רוצים בידיים .את באמצע לקלח או להחליף לאחד והשני חסר סבלנות...לא לקחת ללב ולחשוב שאת אמא גרועה.

לעשות דברים במקביל- החתלה כפולה מקלחות אחד אחרי השני.זה מסדר את היום..אחרת בוקר שלם יכל ללכת על החלפה הנקה החלפה לגדול החלפה לקטן....פשוט להכין 2 טיטולים ולהחליף אחד אחרי השני.

להפוך את שעת ההנקה לזמן איכות עם הגדולה. לספר סיפור לשחק משחק לראות אלבום תמונות...

לתת המון המון חום ואהבה לגדולה!!המון!
אני רואה שזה ממש גורם לה לאהוב ולהיות כ''כ טובה לקטן. בלי משקעים רגשיים.

בעיני זה הפרש מדהים.
לי זה קצת יותר ממך-שנה ו5. אבל היום כשהוא כמעט שנה והיא שנתיים וקצת...זה פשוט חלומי.
ומפצה על הבית המבולגן והחוסר שינה..

להגדיר גם זמן לעצמך.זמן בלי עבודות בית.זמן איכות עם הילדים

לבשל פשוט.

יישר כח !!!

האפרוח הקטנה שלי בת שנה וחצי, היא מאוד חכמה, כבר דיי מדברת הכל, גם משפטים קצרים,

לא פרייארית ויודעת בדיוק מה היא רוצה, נראה לי שאם היה גוזל בן שלושה חודשים בנוכחותה,

היא הייתה מכפכפת אותו לגמרי.. כי היא תינוקת בעצמה, לא כי היא לא טובה. היא נשמה מתוקה וטהורה.. התינוק של חברה שלי בכה והיא התחילה להגיד לי "תתיה,תתיה , בוכה , בוכה , טובה , טובה" (תתיה זה מתניה) כאילו שהיא רוצה ללטף אותו שלא יבכה..  

מה שאני מנסה להגיד בזה זה את הטיפ הבא..

תזכרי שהיא תינוקת.. אפילו שהיא ניראת ילדה גדולה לעומת הגוזלה, היא עדיין ממש תינוקת,

שלא בדיוק מבינה מה קורה, ומה פתאום התשומת לב כבר לא לגמרי שלה, לא מבינה בדיוק מה המשמעות של אח תינוק קטן ושל להתחלק, וגם אם היא מכפכפת אותה, זה לא כי היא לא ילדה טובה, ככה היא מבטאה את עצמה כי היא עדיין בטח לא יודעת לבטא את עצמה ברור במילים, אפילו תינוק שמדבר יחסית בגיל הזה לא מבטא רגשות במילים,  אז להגיד לה אסור, ותעשי טובה וללטף איתה ביחד את התינוקת, אבל לא לכעוס עליה. היא לא אמורה לוותר על המשחקים שלה כל פעם  אפילו אם זה צעצוע שהוא של התינוקת בעיקרון, וגם לה מגיע המון תשומת לב.

כשאת מניקה אפשר לשיר לה שירים, לקרוא לה סיפור, ולהיות איתה.

עבודות בית, הבית לא חייב להיות נוצץ

שיהיה מספיק נקי שאפשר יהיה לחיות בו בנעימות בלי להרגיש שחיים באוורוה. 

רק שלא היה זבל על הריצפה שהגדולה יכולה לשים בפה ...

מציעים לך עזרה? נעים לך. ברוכים תהיו. לא נעים  מת בעירק כמו שאומרים...

אוכל. ביום שקשה לך, תפרגני לעצמך את המנוחה הזו.. בעלך תמיד יכול לאכול לארוחת ערב פלאפל בחוץ או להכין לעצמו פיתה עם חומוס וירקות בבית אם אין לך כח . אם הוא לא יודע לבשל לעצמו משהו מעבר בלי עזרה שלך. 

להכין ולהקפיא כבר אמרו...

אם את מותשת, ובמידה אתם מתפרנסים בסדר, תפרגני לך פעם בחודש או יותר (או פחות אם צריך) 

לקנות לשבת אוכל מוכן או לדאוג שמישהו אחר יבשל לכם.

את נשמעת אמא מדהימה ומלאת איכויות. תצליחי!!! 

 

(באותו עניין .. ההפרש בין בעלי לגיסי שקטן ממנו הוא כזה, כמו אצלכם , וחמותי סיפרה בשוויון נפש שהוא היה גם שעתיים צורח בלול בסלון כשהיא הייתה מניקה בחדר את התינוק ונו אז מה, ו"שלא קרה לו כלום וילדים גדלים..." אני חושבת שמאוד קרה לו.. ושהוא סוחב הרבה שריטות מה"טיפול המסור" של ההורים שלו והמכות הפיזיות והנפשיות שהוא חטף מהם. בתור סבא וסבתא הם מאוד בסדר ..ברור לי שהם לא ירימו על הבנות שלי יד, ואם כן ,אז חבל על היום שהם נולדו ,  הם עוזרים הרבה ויש סבים הרבה פחות טובים.  )

אולי תחלקו עלי אבל לנו יש 2 כללים ברורים בבית -

א.לא לוקחים לשני צעצוע שנמצא אצלו ביד או בשימוש באותו הרגע. וזה נכון לשני הצדדים.גם אם הקטן הוא זה שלוקח ..אם לא איכפת לה ונונת לו בסדר. אבל אם היא רוצה את מה שלקח-יש לה לגמרי זכות .וחשוב לי שתרגיש שאמא מתערבת לטובתה להגן גם עליה ולא מגוננת רק על הקטן.

ב. הצעצועים כולם הם שלנו יחד. זה שהיא גדולה לא מקנה לה בעלות עליהם.
למעט כמה דברים בודדים כמו בובה מסוימת וכמה משחקים שיקרים לליבה.
אבל המשפט הזה טפטף לה לתודעה 'המשחקים שלנו יחד' ועזר מאוד .

וכלל שלישי לא קשור למשחקים-
לא עושים שום דבר שלא נעים לשני.
ואם היא נותנת מכה או הקטן מושך לה בשיער אני מייד ניגשת ומסבירה שזה לא נעים לשני ולכן לא עושים זאת.
אם היא ממשיכה דווקא אני גם מגיבה בתקיפות .
ב''ה הילד כבר בן שנה כמעט והיא מעולם כמעט לא הרביצה .ומרגישה שברור לה שזה מחוץ לתחום.
אה ועם בנים ברור לי שזה יותר מאתגר...

וגם הדבר האחרון שכתבת
באמת חשוב להגן על 2 הצדדים ולא שצד אחד ירגיש חוסר בזה.

שלום יקרות! מרווחים בין ילדים - הריון ולידה