פורום הריון ולידה (עמוד 430)

אני הרגשתי כך עם שניים בזמנו. היו עוד דברים כמובן שהשפיעו, זוגית, רפואית, נפשית

ועצרתי

גם בעלי רוצה עוד, אבל אני לא בטוחה שאני שם יותר.. עוד מהרהרת בזה עם עצמי

הורות זה דבר מאוד דורש. מאוד. אינטנסיבי.

הנחמה שלי עבורך - בעוד 3-4 שנים זה ייראה אחרת כשהילדים יהיו יותר עצמאיים.

עצה 1 - צאי לעבוד.תעשי דברים שיזכירו לך מי היית לפני. תמצאי את עצמך שוב. את לא רק אמא, את גם אמא.

עצה 2 - בעלך שותף..?

אם עכשיו את זו שצריכה לבשל, בשעה כזו, לא נשמע לי ככ. יכול להיות שיש על מה לעבוד גם עם בכיון הזה.

גם לי השבת הזו הייתה נראית כמו הר ואני די משוועת לחזרה לעבודה

באיזשהו שלב החופש, שעם חול המועד יצא 11 ימים, אמרתי לבעלי שנמאס לי לבשל ולהכין ולטרוח ולנקות

אז עשיתי מינימום לפי הכח, עשיתי גם דברים שאני אוהבת, ודאגתי להפוגות בין לבין

אני מתעודדת מזה שתיכף נגמר השלב של החגים, ואוכל לחזור לעבודה ופחות להיות כל היום במטבח

אבל אצלי לפחות זה לא יושב רק על אינטנסיביות. משהו במקום הזוגי שאנחנו מונחים בו כרגע לא נכון לי ולא ממלא אותי, אז זה גם משפיע לדעתי..

תני לעצמך את הזמן להתאושש מהתקופה המאתגרת הזאת שנקראת "החגים" לפני שאת משליכה הלאה על ההמשך.

ולא, עכשיו זה לא נחשב "אחרי החגים" כעוד לא עבר איסרו חג וכבר ערב שבת.

את יודעת שכרגע לא מתאים, אבל דואגת מהחלטה שתתקבל בהמשך.

מציעה לך לרוקן את המחשבות, הדאגות והכל לפרטים, לרשום הכל על דף, בבוא הזמן לפתוח את זה ולהתמודד. כרגע זה רק גוזל ממך כוחות חיוניים בדאגה למה שיקרה בעתיד.

תשתפי אץ בעלך שעצם הדאגה שאולי האמירה עוד ויעלה את הנושא מלחימה אותך עד כדי חוסר תפקוד. תשמעי מה יש לו להגיד. עוד כמה זמן הוא מוכן אפילו לא להזכיר את הרעיון בכלל.

אחרי שניטרלת את הבעיה הזאת,

תתמקדי במה יכול לתת לך כוח בכאן ועכשיו. כשהקטן בגיל 3-4 הכל נראה אחרת. נכון, עדיין כל ילד זקוק לשלו, ויש ילדים חולים שהם "סיעודיים" או עם צרכים רגשיים שעדיין צריכים אותנו צמודים, אבל זה לא דומה בכלל.

אז תרשמי לך סביבות חנוכה, לעשות חושבים. סביב מה הקושי העיקרי בגידול ואיך אפשר להתמודד איתו עד שהילדים קצת יגדלו.

לבינתיים רק לשרוד את היומיום. וזה ממש לגיטימי להיעזר באוכל מוכן לשבת בין חג לשבת שכבר אין כח וחשק לבשל שוב. לפחות את המנה העיקרית הבשרית. תוספות אפשר להוסיף משהו קל כמו אורז וירקות משקית של קפואים שמכינים בנינג'ה.

תחשבי מה יכול להקל עלייך כל יום בנפרד, עד שתצליחי עוד כמה זמן להרגיש את השגרה חזרה, ותגלי שבעצם כן יש לך כוחות יחסית לתפעל, או שתחשבי על פתרונות לטווח יותר ארוך רק עד שהקטנים קצת יגדלו.

היו בגיל 22 2 ילדים והיה לי קשה ממש, היום בגיל 41 יש לי 4, הקטן בן 4.5 והחיים שלי נוחים יותר וטובים יותר.

גם בעלי רצה יותר

למדתי לקחת אחריות על החיים שלי ולא ללדת ילדים שאני לא רוצה

6 זה לא מעט. יכולה לגמרי להחליט שמספיק ועכשיו להתמקד בדברים אחרים בחיים.

הכי טוב לדבר ולהחליט ביחד, תשתםי את בעלך בקושי של הגידול.

אני בהריון ומפחדת שיהיה קשה עד שסוף סוף הילדים בני 5 ועוד מעט יהיו בכלל עצמאיים יותר בע"ה והייתי יכולה להיות חופשייה יותר...

לפרקטיקה ברור שתמנעי עכשיו הריון, מציעה לפחות לשנתיים. ותשתפי את בעלך בתחושות שלך...

ברגע שמתחילים לישון קצת בלילה דברים כבר נראים טוב יותר. ובאמת החגים עכשיו היו כלכך אינטנסיביים, ביחד עם המלחמה והחדשות הרעות כל הזמן היה נורא קשה להשאר עם הראש מעל המים ולא לשקוע.

ממש ממש מובנות התחושות שלך. זה שנים קשות ואינטנסיביות. עוזר קצת לחשוב על העתיד, להסתכל על תמונות כאלה של סבים וסבתות עם כל הצאצאים סביבם, מאושרים... שבעז'ה זה יהיה העתיד שלכם ותזכו ששבט שלם יצמח מכם. ותראו פירות בכל העמל הזה, כל ילד הוא עולם ומלואו והם יביאו בעז"ה הרבה אור וטוב לעולם, כל אחד בדרך שלו .. 

ואת לא צריכה להתבייש בהן

שנית - האם את מרגישה ככה תמיד, או שתקופת החגים הציפה הכול בצורה חריפה מדי? (כי הגיוני שיש תקופות קשות בחיים, אבל לא מהן מסיקים מסקנה כוללת על החיים)

שלישית - את באמת יכולה לעצור עכשיו. לעצמך את יכולה לומר שזה לתמיד (ולו רק כדי לתת לעצמך כוח), ולבעלך את יכולה לומר שאת עוד צעירה, וגם הפסקה של ארבע-חמש שנים תאפשר ללדת עוד ילדים בעתיד. ותקבעו לכם נקודת זמן שבה אתם דנים על ההמשך ומגיעים להחלטה.

רביעית - בתקופת הזמן הזו שבה את ב"חופש" מילודה תמצאי לך עוגנים ודברים מעשיים שתעשי, דברים שדמיינת וחלמת עליהם, דברים שהיית עושה לולא התחתנת צעירה. כמובן, בהתאמה למצבך הנוכחי כאם לילדים... אבל בהחלט לנסות "להתפרע" עם החלומות, לתת את כל מה שהיית רוצה בהם. יכול להיות שאחרי תקופה תגלי שחלום האימהות הוא גם חלק מהחלומות שלך, וידגדג לך ללדת עוד ילד, ויכול להיות שלא. זה גם בסדר. (ואם העניין ההלכתי מטריד אותך או את בעלך אפשר לשאול רב שמבין לנפש האישה)

שורה תחתונה - לא כדאי להצטער על ההחלטות שהתקבלו בעבר. כן כדאי מאוד לחשוב איך אפשר לשנות את ההווה ❤️

(אני מבינה אותך מאוד... אמנם החלום הכי גדול שלי כנערה היה להיות אמא, אבל עם האימהות גיליתי שלא הכול ורוד ונוצץ בחלום הזה... ואמנם עם שני ילדים הייתי רק בגיל 23, אבל שישה היו לי עוד לפני אמצע שנות השלושים שלי... וכן, לפעמים צריך לעשות פוס לרגע ולחשוב מה הכי נכון לנו, בלי להתעוור מחלומות ודמיונות שונים... ❤️)

ממש הרמתן אותי בכיווני המחשבה שהעלתן.

תודה ממש!

העומס והתלות של קטנטנים זה ממש שוחק

הייתי אומרת ךקחת כרגע פסק זמן שלא חודבים על עוד ילדים בכלל, לא מצידך ולא מצד בעלך

תדברו על זה ותחליטו כמה זמן אתם לא מעלים את הנושא

ואז פשוט לנסות להכניס ליום יום פעילויות של נשימה, של התמלאות מבחינה פיזית, נפשית ורוחנית ואחרי שיעבור פסק הזמן שקבעתם אפשר לחשוב שוב, מסוגלים לעוד, או עדיין לא ולקבוע זמן חדש..

ובאמת החגים זוהי תקופה שוחקת בקטע הזה כי זה עוד ארוחה, שוב לנקות,שוב מטבח, שוב כביסות...שוב עם הילדים בבית כשבעלך בתפילה...

מזדהה כי אני גם צעירה עם חבורה ברוך ה' (לא שישה) והמצב הבטחוני גם משפיע עלי.

מה שעוזר לי לא ליפול ליאוש-

א. לאכול בשקט ולהשתדל בריא. לא לאכול וכל דקה להפסיק לילדים.

ב. להודות. כשאני מנקה את המטבח בפעם החמישית באותו יום, אני מודה לה' שיש לי מה לנקות ולמי לנקות...

ג. לשתף את הבעל. אפילו שיצא איתם לסיבוב ותהיה לי חצי שעה שקטה לזמן לעצמי.

במבט יותר רחב.

קודם כל, כרגע את לא צריכה ללדת עוד ילדים ובעתיד תחליטי אם תרצי עוד או לא.

ותחשבי, שאפילו אם יש לך 2 קטנטנים, עוד 3 שנים כבר יהיה קל בפער, ועוד 6 שנים בכלל זה עולם אחר.

אני מסתכלת על נשים סביבי, לדוגמא אמא שלי, בת 45, כשהקטנה בת 5 והיא יחסית ממש חופשיה.

בשנים האחרונות היא מאוד התפתחה מקצועית והגשימה חלומות ישנים, והיא ממש צעירה. 45 היום זה גיל עם המון כח ב"ה.

אז עד כמה שזה קשה, זה חולף. זו תקופה של 15-20 שנה של גידול קטנים, וזהו.

אני חושבת שההבנה הזו מעודדת, שעד כמה שזה קשה זה חולף.

וזה שאין לך כח לבשל לשבת זה לא אפילו, זה ממש הגיוני. לי זה קורה הרבה, עם 1/3 מכמות הילדים שלך

שלי בן חודשים עם לחי יבשה ממש

ובן שנה וחצי עם יובש מתחת לפה

הבת שלי עם לשתי חיים אדמדמות ויבשות..חמודה :*

 וגם בעוד מקומות בגוף

איפה קונים?

בית מרקחת?

אני מזמינה מאתר גילטי...

ראיתי שגם מוכרים בבית מרקחת של כללית- בטח יוצר זול

שמן קיק או שמן זית

סליחה אם הז לא מתחבר לחלום הריחני😅

בעצם אפשר להוסיף טיפת לוונדר או משהו..

רק לבדוק שמותר לעור של תינוק..

ניסיתי גם מוסטלה וגם את לה רוש פאזה ומוסטלה לוקח בעיני.

יש להם סטלטופיה פורטה שהוא יותר טיפולי ויש קרם שמתאים לפנים.

אני עברתי 2 הריונות אחרונים אחרי מלא מלא הפלות וחא הייתי רגועה בכלל. לא החמרתי עם עצמי בנושא הזה, הלכתי להיבדק אחת לשבוע. בלי זה את (ואני) עם חרדות , לא הרגשתי על מה ל"לענות" את עצמי ולסבול בפחדים. הספיקו לי הפחדים של משבוע לשבוע

בהמשך כבר היו דימומים אז הייתי צריכה באמת אחת לשבוע עד השלב של התנועות. זה לגיטימי ואל תרגישי לא טוב עם עצמך.

אצלנו יש די קרוב לבית מכון או"ס של הקופה הייתי קובעת תור והלכתי. מאמינה שאת בהריון בסיכון אז נבדקת גם אחת לשבועיים-שלוש

בהצלחה ובקלות 

אבל עוד לא התחלתי את המעקב, מחכה לתור לרופא

כשאני רוצה לקבוע תור לאולטרסאונד יש לי רק לטווחים של עוד שבועיים בערך, וזה יותר מדי בשבילי לחכות, ומצד שני במוקד חירום צריך לבןא עם הפניה מהרופא..., שזה דיי מסורבל....

בינתיים מתקשרת כל יום למוקד לבדוק אם התפנו תורים, מה שלא קורה כמעט

מעניין אםמזה ככה רק במאוחדת, או בעוד קופות...

גם יש קושי בתורים, אבל שהגעתי לאו"ס (אצל טכנאית) ביד בסיום הייתי ניגשת למזכירות ומסבירה את המצב, היו דוחפות אותי בין התורים.

לגבי הפנייה- גם רופא משפחה יכול לתת הפנייה. תבקשי מראש כמה הפניות זה גם אפשרי (לפחות במכבי)

לגבי קביעת התורים..

א. מחזקת אותך ממש מרחוק למרות שלא במצב שלך..

ב. תנסי לחשוב אולי תתחילי במקביל טיפול רגשי או פיזי משהו שיפנק אותך ויתרום לרוגע שלך? לביטחון? יש היום כל כך הרבה תחומים כמו דיקור/ הידרותרפיה (אני אישית ממליצה על הידרו)

לקראת ההריון הבריא והארוך הזה בעז"ה, לקראת לידת תאומים ובאופן כללי לקראת ההמשך בתוך אמא ואשה 😍

בהצלחה רבה רבה!!

צריך ללכת להיבדק.

יכולה להגיד על עצמי שהיו לי מלאאאא פעמים הפחתות כמובן תמיד הלכתי להידבק

עד שבהריון עודף הרופא אמר לי שמבחינתו לא משנה מה התדירות, גם לא מה העוצמה

מבחינתו כל עוד יש לי 5 פעמים ביום, כל פעם 3 תנועות זה מספיק

אני כמובן לא לוקחת אחריות

באופן כללי ההנחיה במקרה כזה היא כן ללכת להיבדק

מצד שני בדף הנחיות של השחרור כן היה כתוב שבכל הפחתה חובה להגיע מייד למיון

ככה שיצאתי לגמרי מבולבלת..

טוב שיומיים אחר כך ילדתי כי באמת לא עמדתי בלחץ הזה של התנועות. 

הכל- אוכל, הליכה, שתיה מתוקה וכו'

אבל עד כמה שידוע לי בשלב הזה אין משמעות לעוצמה.

פשוט סופרים 4 תנועות בחצי שעה וזהו.

בשבוע מוקדם יותר

עדיף ללכת להיבדק ולראות שהכל בסדר

אמא יודעת הכי טוב מה דפוס התנועות של העובר שלה באופן אישי

וכשיש ספק אין ספק

לק"י

אני ילדתי "רק" 4 פעמים, אבל זה השתנה מלידה ללידה, כולן היו בין 40+5 ל-41+4/5.

השניה היתה הכי מוקדמת.

ומבחינתי מאוחר זה בסדר גמור (כל עוד לא מתחיל לחץ של זירוז). כך שזה לא שיפור מבחינתי ללדת מוקדם יותר.

או שפתאום כבר אין קרעים

אבל גם שהלידה לא אחרי המשוער או לא מצריכה זירוז כי הגוף כבר מכיר את התהליך, אבל כנראה זה לא ככה לפי המקרה שלך

כולל לטבול יותר מוקדם (לאור השרשורים האחרונים)

אבל יש עוד פרמטרים שנכנסו לא יודעת אם זה דווקא כי זה לידות חוזרות

אבל ההנקה הרבה הרבה יותר קלה וזורמת, גם יש לי יותר חלב בקלות וגם אני יותר מתנהלת נכון אז פחות כאבים וסדקים

אבל אני לא הגעתי לכל כך הרבה לידות אז אולי עוד לא מדד 😉

ציינתי את זה כי אולי יש דברים שיפתיעו אותי או שינפצו לי מיתוסים  , וזה באמת קרה חח

זה הולך כך:

1. 40

2. 39

3. 34 (תאומים)

4. 39

5. 40

6. 39

7. 37

8. 37 (קיסרי אלקטיבי, שנקבע על סמך הלידה הקודמת)

ונכון שאני שמחה שלא עברתי אף פעם יותר מדי את התאריך (הלידה החמישית הייתה ב-40+4, וגם ככה זה היה נראה לי נצח), אבל מהניסיון שלי בכל זאת עדיף ללדת מאוחר מאשר מוקדם יחסית, שאז יש סיכוי שהתינוק ישקול פחות משלושה קילו, ויהיו לחצים סביב העלייה שלו במשקל...

שיש לחץ שהתינוק יהיה פחות מ3 קילו כי נולד בתחילת תשיעי

או שהתינוק מעל 3 קילו או במשקל גדול מדי ואז הוא צריך לצאת איכשהו חחח

לק"י

הקטן שלי נולד כמעט 4 קילו בלידה בלי תפרים ב"ה. הוא לא היה שמן או עם ראש גדול, פשוט "ארוך".

והמשך לתשובתי מלמעלה- הלידה הראשונה שלי נגמרה בקיסרי חירום. השניה היתה רגילה ב"ה ובלי זירוז (ועם אפידוראל), וצירי הלחץ נמשכו שעה. נקרעתי קרע קטן.

בלידה השלישית התחילו צירים ופתיחה, וקיבלתי זירוז, כי עברתי את 41+3. ובלידה הרביעית ילדתי בלי זירוז ב"ה. שתי הלידות בלי אפידוראל, וזמן צירי הלחץ כחצי שעה.

בשלושת הלידות הייתי בחדר לידה בערך 5-6 שעות.

יש שיפור.

ובו ממש צרחתי כי הרגשתי את עצמי נקרעת

יש לי כנראה צוואר רחם מאוד צר

כולם מתחת ל-3.5 קילו.

והאחרונות גם ככה קיסריות, כך שלא נורא אם הן היו שוקלות הרבה

הפרופורציות

💖

באמת

בעיקר מרגיהש את זה אחרי הידה

שבאחרונים אני נהניתתת מהתקופה מממש שבראשונים היתה קשהההה

ולא בגלל שהם ישנים יותר טוב...

פשוט הפרופורציה והתובנות שמתבשלות עם הזמן

ובלידות עצמן

גם הפיזי אצלי יותר קל

ומהיר

וההתעוששות אחרי

אבל בעיקר שוב- התפקוד לשי בזמן הלידה

היכולת להכין את עצמי נפשית

הכלים בתודעה וגם הפיזיים

לדעת מה עושה לי טוב ומה לא

מה למשל הרגשת ממש הבדל בין הראשונים לאחרונים

התינוקות האחרונים ישנים טוב ולכן נהנת יותר בחוםשת לידה?

או שהצלחת לגבש דעה יותר מקלה שנהנת מהתקופה?

פיזית אחרי לידה ראשונה היה הכי קשוח בגלל תפרים ועוד תופעות

אבל מה שהתכוונתי היה לאיך אני מתייחסת לתקופה הזאת

הבנתי שבראשונים העייפות והחולשה והמצבי רוח והכאבי בטן וכו

פשוט גרמו לי להיות בהשרדות

לאהוב את התינוק מאוד

אבל להצליח להנות ממנו לרגעים ובכללי לחכות שההתחלה תעבור ויתחיל להיות יותר מאוזן ונורמלי

ואז הרגשתי פספוס

שהרי כל כך אני אוהבת קטנים והז מיוחד הראשוניות

וחיכיתי ללדת ובסוף אני עסוקה בקושי וכבדה

והחלטתי שבא לי להנות

מהמתיקות

מההתרגשות הראושנית מההכרות עם נשמה חדשה

הבנתי למה אני זקוקה כדי להצליח- ודאגתיתלזה בכל מה שיש לי בו בחירה ואפשרות לשנות ולייצר.

ובמה לשא- כמו השינה בלילות,הגזים שלהם וכו- אז פשוט לא לתת לזה כח ומשקל... לומר וואי אני עיפה..ולעבור הלאה..לא להתקע..להזכירלעצמי שזה מזני וזה יחלוף ושאפשרתלהנות במקביל, לצד הקושי.

וזה לא סותר.

סוג של פרופורציות שיש עם הזמן

הצלחתי רק עם השישי והלאה..

אני לא הצלחתי לשנות עד כדי כך את התודעה

כלומר - מאז הלידה הראשונה, שבה הכול היה חדש כולל מצבי הרוח, כן למדתי למה לצפות, אבל עדיין התקופה הזו של אחרי לידה קשה לי כל כך, ואני רק מצפה שהיא תעבור (אבל כן מצליחה מדי פעם ליהנות מהמתיקות הראשונית הזו של תינוק בן יומו❤️)

לא לחכות שלא אהיה עייפה

ושיגמרו האתגרים

אלא

לקחת אחריות-

אני רוצה להנות

אני רוצה לשמוח בו

אני לא רוצה ליפול למסכנות

העבודה היא במחשבה

לזהות מתי המחשבה נהיה סמיכה כבדה ומעיקה כזאת

לזהות אותה כשמתחילה ולא להתחפר בה ולא לתת לה לבציט גם את שלל הרגשות

ללמוד להגיד

אני גמורה מעייפות

בענייניות😆

לא בדרמטיות ובמסכנות

לזהות את הרגע ההז שגורם לי ליפול לשם למסכנות

וגם לדאוג לעצמי

לנוח כמה שאפשר בבוקר

למצוא זמן בבוקר אפילו קצר לקום להתלבש כמו בן אדם לשתות קפה אפילו עם התינוק בידיים

לכתוב לקרוא לעושת משהו שעושה לי רגע לנשום

להסתכל לרגע במידת רוחק על הרגע ההז

לזהות מה היתי רוצה לזכור ממנו

לא להתקע

לזכור שבאמת תכלס הכל עובר

ושזה נס מתוק ולעולם לא מובן מאליו

ושמותר גם לפעמים לבכות ולהיות חלשים ולא להנות💖

לא במלחמות

בעיקרון מהבחינה הטכנית באמת למדתי לעשות את זה - להרפות, לא לדאוג מזה שלא מסודר והבית לא מתנהל "כמו שצריך", לאפשר לעצמי לנוח, לתת לאחרים לתפקד, לקבל את הפינוקים שנותנים לי בברכה...

אבל מהבחינה הרגשית - פשוט קשה לי לשלוט ברכבת ההורמונים הזו בעליות ובירידות...

אבל לא נורא. זו תקופה, והיא עוברת בע"ה. לחיי השגרה שעוד בוא תבוא!

אבל חשוב לי לענות.

ילדתי בין38.2 ל39.6.

אצלי מלידה ללידה המצב לא השתפר אלא החמיר.

הלידה הכי טובה הייתה הראשונה, גם מבחינת החוויה וגם אובייקטיבית.

הלידה השלישית כבר "נתקעה"

בלידה הרביעית ברגע האחרון חילצו את התינוקת עם התערבויות מרובות ואח"כ אשפוז בטיפול נמרץ.

אבל! 

ההתאוששות הרגשית והמשפחתית אחרי הלידה האחרונה הייתה הטובה ביותר (יש רקע של דיכאון ממושך אחרי לידה)

הלידה הרביעית נשמעת טראומטית, ועדיין ההתאששות הכי טובה

תודה ששיתפת!🙏

ראשון ושני 40+5

שלישי 40

רביעי 40+3

לידה ראשונה ורביעית ארוכה עם אפידורל וואקום

לידה שניה ושלישית מהירות ובלי אפידורל

התאוששות פיזית אחרי לידה ראשונה הייתה הכי קשה

התאוששות נפשית אחרי השלישי הייתה מאתגרת כי הם היו שלישיית קטנטנים

בחופשת לידה של הרביעי ממש הצלחתי ליהנות ממנו ומהחופש, בא לי עוד אחד כדי שלא אצטרך ללכת לעבודה חח

הראשונה היתה קיסרית לא מתוכנן

הרגשתי שבכל לידה אני מגיעה יותר מוכנה נפשית לתהליך

בלידה הרביעית זאת כבר היתה ממש חוויה נחמדה

ובחמישית, בכלל הרגשתי כמו בתוך חלום.

כל הלידות היו בשבוע 39 ומעלה.

גם ההתאוששות אחרי הלידה, השתפרה מלידה ללידה. וגם למדתי לקחת את הכל בפרופורציות יותר נכונות. יודעת שבסוף הכל עובר..

אם כי להגיד חוויה נחמדה זה כבר מוגזם...חחח...

אבל ממש מזדהה עם הכל (חוץ מהקיסרי ב''ה)

אבל הלידה השניה הייתה אחרת בצורה מדהימה מהראשונה.

הרבה יותר הבנתי את המקום הנפשי שאני צריכה להיות בו ועשיתי הכנה לאורך ההריון..

הרגשתי שהייתי מכווננת למה שנכון עבורי וממוקדת בלעזור לעצמי..

זה היה מאוד משמעותי

מקווה בפעם הבאה גם להיות במקום כזה

לא הייתי מקבלת החלטה לפי מה שכתוב בפורום..

אצלי בכל אופן פחות רלוונטי כי הורדתי בפעם אחת כבר בסוף שליש ראשון. בהמשך הייתי רק עם נרות אטרוגסטן

ושהיא רוצה שאני אקליל יותר ולא אחפור על כל הנחיה שהיא מביאה לי..

בגלל זה בודקת איך אחרות עשו

אטרוגסטן לא לקחתי, אני רק על דופסטון

הבדל משמעותי מאוד מבחינת בריאות התנוחה.

התנוחה של הערסל היא כמו של המנשאים הפיזיולוגיים, זו ממש לא אותה תנוחה של סלקל, למרות הדמיון בין התנוחות.

על עמוד השדרה...

גם גיסתי קנתה כזה אחרי שהשאלנו להם את שלנו, אז זה עוד חוות דעת;)

זה ממש עוזר להרגיע את התינוק ובמיוחד בכאבי בטן, לפחות אצלינו.. 

מבחינת התקנה בתקרה זה מסובך מדי?

יש לך מושג אם אני רוצה להתקין את זה בדירה שכורה זה יהיה מסובך אח"כ לסתום את החור?

מניחה שגם את ממליצה אם יש לך כזה..

אמרה שהציל אותה..

זה עדיין אצלה, אני צריכה לקחת ממנה..

את יכולה לכתוב לי בפרטי איזור ונראה רם י שלי איך להעביר..

באופן כללי נחשב למקצועי

המיילדות שהיו לי היו מהממות ממש (אחת לא היתה בינינו כימיה, אבל זה לא שהיא היתה רעה, פשוט פחות זרם, והיו עוד 2 אחרות שהיו מדהימות ונתנו לי חוויות לידה טובות ב"ה)

במחלקה עצמה פחות אהבתי, רוב האחיות היו בסדר גמור, אבל בתינוקיה היו כמה שממש התייחסו לא יפה, שפשוט העדפתי להשאיר את הילדים כמה שיותר לידי, אבל היו גם כאלה ממש מדהימות שנתנו מעצמם והייתי רגועה להשאיר את הבייבי ולנוח קצת. 

היה מעולה בגדול, אין עומס

נתנו לי אפס הפרדה בלי להתווכח

היתה לי פעם אחת מיילדת מקסימה ופעם אחת מיילדת הזויה למען האמת- אבל בכל מקום זה יכול לקרות ולמה שתיפלי דווקא עליה

ובאסה על המיילדת ההזויה

זוכרת אם נתנו אפידורל בקלות או שדחו את זה?

שואלת גם את @כחל

מישהי אמרה לי שבתחושה שלה מרחו אותה עם האפידרול למרות שרצתה עד שכבר לא היה זמן...

בלידה עם המיילדת המקסימה היא אפילו שאלה מיוזמתה אם אני רוצה

בסוף פספסתי אותו אבל אני לא זוכרת אם אני זאת שביקשתי אותו מאוחר מדי או שלקח להם זמן

ואז המיילדת (ההזויה דווקא) הציעה לי גז צחוק והצילה אותי מכמעט מוות בייסורים😉

לא קריטי בריכה

אם במקרה יש לך המלצות נוספות כמובן אשמח לשמוע

ויש מקרים שפשוט משמינים בהריון כמו בכל הגוף ואז כשחוזרים לעצמנו אז גם האצבעות חוזרות

בהריון אחד חזרו בקלות אחרי הלידה

בהריון השני לא חזרו לאצבעות המקוריות. .(העברתי אותן לאצבעות אחרות, קטנות יותר)

האמת ששמחתי שיש לי תירוץ לא לענוד אותה😅🤭 (שמחה מאוד שנישאתי! פחות אוהבת את הדרך שבה היה מקובל שזה ייעשה... כי אני לא אוהבת תכשיטים, ובעיקר טבעות)

אם הטבעות לא יעלו עלייך גם אחרי הלידה, אז אפשר להרחיב אותן, בעיקרון...

ומאז הם לא חזרו לעלות עלי

4.5 שנים אחרי לידה

האמת באסה

זה טבעות של ההצעת נישואים והחתונה ששוות כמה אלפי שקלים ואשכרה נהנתי בהם פחות משנה..

ולא, אני לא רוצה להגדיל.

אם משמינים אחרי לידה ולא חוזרים למשקל אז הטבעות לא יעלו

בהריון מצטבר שומן ונוזלים , אחרי הלידה הנוזלים יורדים אבל לפעמים לא מצליחים להוריד את השומן שהצטבר אז מין הסתם הטבעת לא תעלה 

על הטווח הרחוק של 7-10 שנים.

בעיקרון הכי משתלם מסחר עצמאי בבורסה אבל צריך ללמוד ולהבין לפני שמשקיעים שם.

בקופת גמל זה ראש שקט אבל גם לוקחים דמי ניהול שזה עמלה גדולה יחסית לבורסה.

ממש חבל לשים את הכסף לשכב בבנק, הוא מאבד את ערכו.

על הגמ"ל המרכזי יש לי הרבה מה לומר אבל מעדיפה לא בפורום כזה, בעיניי לא מומלץ.

מצטרפת למה שכבתחילה כתבה.

יש את תמיר מנדובסקי מהשקעות לעצלנים שעושה סדר ומדבר בצורה מאוד פשוטה על כל האופציות הפיננסיות (ולא רק).

אם הולכים על קופת גמל אז כדאי לעשות השוואה בין כמה קופות כי בסוף הדמי ניהול משמעותיים.

אני לפחות לא הצלחתי😅

יש לנו כבר שנים קופסה גדולה בהחלט. ודי התייאשנו מלשחק.

שנה שעברה הבן שהיה בן 7.5 התלהב מזה, בהתחלה הרכיב דגמים עם אבא לפי ההוראות ובהמשך המציא בעצמו וממש אהב את זה.

צריך לקלוט איך זה עובד כנראה.

לק"י

אולי @ריבוזום או @המקורית

מקווה שצדקתי....

שנראה י את מתכוונת אליה

קניתי עכשיו מגנטים שמתחבר לזה לגו. באושר עד - הריון ולידה

ככה, חששות ופחדים, זה הכי נורמלי בעולם ולדעתי כל יולדת יש בה מזה , מי יותר מי פחות.

מה שעשיתי כדי להתמודד, פשוט ביקשתי מבורא עולם מה אני רוצה שיקרה הכל כולל הכל, ולקחתי ספר תהילים וקראתי וביקשתי ודיברתי עם ה על כל הפחדים. וזה נתן לי רוגע יותר מהכל

בהצלחה,לידה קלה בידיים מלאות

לפני כל לידה אני פוחדת

הכי טבעי בעולם

כשזה מגיע ה' שולח כח

לעמים עוזר לי גם לקרוא או לשמוע הכנה רוחנית או פיזית ללידה

בשעה טובה וידיים מלאות אהובה

בלידה שלישית וזה ממש עזר לי,

זה נקרא  היפנוברת'ינג,

 זה שיטה שעוזרת להתמודד עם הצירים בעזרת נשימות והרפיה

וכמעט שלא כאב לי בלידה והייתי בלי אפידורל.

אז ממליצה

ואולי תצליחי להשאיל מספריה או ממשהי שיש לה את הספר.

בהצלחה!

חסימה חלקית ולא מלאה (נשמע שגם אצלכם ככה) ולכן יש עדיםות לא להכנס לניתוח אלא לנסות בדרכים אחרות ולהיות במעקב שלא גדל וחוסם..

אצלינו ספציפית היו כדורים קטנים לשלושה חודשים ועזר אז לא יודעת להגיד על הספריי..

הבנתי ממנה שזה עד גיל 7 בערך מעקב ואחכ כבר לא מפריע..

בדקנו את הבן שלי רק בגלל שהמשימה שלו קצת קולנית. אין תסמינים שמפריעים למעשה ביומיום.

בצילום ראו שקד שלישי קצת מוגדל. הדבר היחיד שהרופא הציע זה ניתוח. וכששאלתי אם זה חובה, הוא אמר שאפשר להישאר ככה, או שזה יקטן לבד או שלא, והתסמינים יישארו.

בגלל שהתסמינים גם ככה לא מפריעים היה נראה לי פחות נצרך לעשות ניתוח אז לא עשינו כלום. אבל מוזר שלא הציע שום דבר אחר, אם יש אופציות נוספות לטיפול.

וסליחה אם הייתי לא רגישה אלייך או אל מישהי אחרת..

חיבוק גדול.. מרחוק...

והאמת לא רק לנשים שהבעל או בן משפחה מגויס אלא עם כל אדם שחווה התמודדות

כי, א- מי אמר שאני כן?

וב- והעיקר- אין לי ברירה! אני מסתדרת כי זאת המציאות שלי! אם לא היתה לך ברירה היית מסתדרת בצורה כזאת או אחרת (ז"א אולי היית קורסת, אבל אולי אני גם?)

שדקה אחרי הלידה בעלי גויס ויום אחד האחראית על המגוייסות אומרת לי- איזה אלופה את! אני- על מה?

והיא עונה לי- שאת לא נופלת לדיכאון אחרי לידה ושאת מצליחה לטפל לבד בילדים בכזאת שמחה!

(אני לעצמי בלב- מאיפה לך לדעת? אני דווקא כן בדיכאון עמוק ואני עצובה 24/7). מאז אני ממש נזהרת לא לשאול נשים איך הן מסתדרות אלא אם הן מסתדרות..

ובכלל, עדיף רק להציע עזרה ולעודד..

הז טבעי

הז הגיוני

וברור מכוונה טובה בלבד!!

פשוט תכלס

מבחנה שעדיף פשוט לשקף את הרגיושת ואת הצורך לפחות מהזווית שלי בנושא הזה

ופשוט לבקש לשים לב

לא משנה מה כבר נעשה בעבר

אני לא כועסת על תגובות שקבלתי בחיי..בכל נושא אגב..

מבינה שכל אחד לא יכל להכנס לנעליים של השני ולהיות מאה אחוז מדויק

ולכן עדיף לבקש פשוט

ולא לצפות לשלמות

גם בזוגיות אגב זה נכון.אבל זה לא קל🫢

אני הרגשתי קצת לא נעים ששאלו אותי- את מסתדרת?

כי הרבה פעמים לא ממש הסתדרתי, אבל זה שאלה אישית וקצת מביך להגיד ''אני לא מסתדרת'' לכל אישה מקסימה וחמודה עם רצון טוב.... לא ידעתי מה לענות.

לא, אני לא.

אני מרגישה שאני מתפרקת, שאני כל היום צורחת על הילדים, שאני מהרגע שמתעוררת בבוקר ועד שהולכת לישון עושה משימות.

שאין לי רגע של אויר מילדים. רגע. רגעון. אין! (חופש גדול)

שאני עסוקה בלשרוד.

אבל באמת ששום דבר לא מתאים להגיד ומצד שני גם הכל מתאים.... העיקר זה התחושה שרואים אותך. 

אם הז חברה קרובה

זה ממש חשוב בעיני לשאול לפעמים(לא צריך כל רגע) מה שלומך באמת ולשדר רצון להקשיב

גם אם אבחר שלא השדר עבר .ועשה טוב

אם הז מכרה פחות קרובה-

אז לשאול מה שלומך? איך את? ברגילות..לא בטון מרחם ומסכן כזה

לא מדי לחטט..

לפעמים אספר מעבר לפעמים אענה סתמי(לרוב)

ואם יש אפשרות- להציע עזרה ספציפית

אשמח לעשות לך קניות השבוע. אתקשר ביום רביעי ותשלחי לי רשימה אם תצטרכי בכיף לדוגמא

כדי להגיד לי איזה אלופה ולביאה!!!!

ובסוף תחתמו.. 'הרבה כוחות' ולהיעלם מהרדאר

תתנו לנו כוחות ותשקיעו בנו תציעו עזרה תהיו נוכחים ובטח אם אתם לא ממגזר שמתגייס

אבל על תדרכו עלינו באמירות כאלו ותעלמו

רעיונות יתקבלו בברכה כמובן

גם מרחוק

ובאמת לא חושבת שאפשר הרבה מעבר

לי אישית הלביאה וגיבורה מעמיס ומציק

אבל דוקא הודעה כמו- אני חושבת עליך את בלב שלי ושולחת לך כוחות

או משהו כזה(לא צריך להצמד לאף טקסט

כן עושה לי טוב בלב

וגם הרבה כוחות בעיני זה בסדר

מסתם מםגש מקרי ברחוב עם מכרה רחוקה

אל תסתבכו מדי

אני אישית לא מרגישה שצריך לחשוב 10 פעמים לפני כל דיבור

ותודה על הסוף, כי כשהתחלתי לקרוא את השרשור (המאוד חשוב הזה!) כבר חשבתי שאולי עדיף שאני אשתוק ואעלם מהרדאר.

אבל זה לא משהו שאני אעשה יומיום ואפילו לא פעם בשבוע.

הזמנתי לאחת מהן גם עוגה שווה בשעות הערב שיהיה לה לשתות עם הקפה וצירפתי מכתב מהלב.

אבל שוב, זה מאוד רחוק ממני ואין וולט שמגיע אליהן והיה צריך להעביר דרך מישהו שלישי..

חברה סיפרה לי שהיא הציעה לחברה מהעבודה לקחת חלק מהמשימות השוטפות, להוריד ממנה קצת עומס. אהבתי את זה ממש!

זה מצויין אבל התכוונתי למקרים שאומרים לי רק איזה סיסמא ובורחים

אם את מרחוק ואת יכולה לבקר אפילו פעם ב.. זה מצויין אבל אל תגידי מראש שאת באה לבקר כדי לעזור זה לא נעים זה מרגיש מטריח, בעיקר אני מרגישה שלרוב צריך חברה לדיבור בלי ביקורתיות בלי שיפוטיות (אני חושבת שהבדידות זה די עניין מרכזי שמקשה על המטלות..) ועל הדרך אם היא עוזרת מעולה

לצ'פר במשהו מרחוק זה אחלה לא חסר במה לשלוח פרחים/מארז מפנק/מתנה סמלית וכמובן פתק מחזק זה באמת נותן כוחות אפשר לשלוח ארוחת ערב משפחתית זה עזרה למשל מצויינת

מצטרפת ומסכימה

בתור אשת מילואים

כן מוסיפה משו

שאם ראית חברה מגוייסת שעשתה משו מעורר הערכה

אז תגידי לה מילים טובות!!!

זה ככ מעודד

מתכוונת לדברים שהם מציאות. שראית.

לא הנחוץ כלליות.

נגיד

ווואו איסה עוגה מושקעת עשית לילד ליומולדת בגן. מלכה איך בתוך המילואים הגעת לזה

או

הילדים לבושים מהמם וכאלה מושקעים מעריצה אותך שדאגת גם לזה בתוך המילואים

או

מעוררת השראה איך שאת כל יום בעבודה כזאת מאירת פנים בתןך השגעון של המילואים

וכו וכו

אולי זה לא נכון לכולן

אבל לי כן עוזר לשמוע מילים טובות בתוך המילואים והבדידות שאופפתאת התקופה הזו

אבל בא לי להגיד גם את הצד השני

)בתור מגוייסת כמובן(

שאני אישית שמחה עם כל טיפת התייחסות, גם אם זה בסגנון של "איזה גיבורה..." או בסגנון של "תגידי כל מה שאת צריכה" גם עם זה לא מלווה בעזרה ממשית...

כי עצם זה שראו אותי והרימו לי, גם אם זה בדרך שתכלס לא עוזרת לי, זה מפרגן לי...

ותכלס זה מה שחשוב לי

וזה מה שנותן לי את הכח..

ואגב אולי זה קשור לזה שאין לי בעיה לענות לשאלה איך את מסתדרת? בתשובה- אני לא ככ מסתדרת....

או כל מיני כאלו

קיצור זורם לי יותר לענות גם להנחות יסוד שהן לא נכונות..

אז אולי בכלל זה זה גם סבבה לי.. יחסית למי שזה לא קשור לה לענות..

מבינה את זה ממש

זה גם עניין של אופי, אבל גם ממש עניין של טיימינג, ובאיזה מצב רוח זה תופס אותך...

בכל אופן

בואי

אנחנו באמת גיבורות😅

ואוף

העיקר שיחזרו כבר לשלום

תכלס

זה באמת מה שכבד עליייייייי

שיהיו לנו כבר  רק רק רק בשורות טובות

תרחם עלינו ה'!!!

אבל לא יודעת..

ממש מסכימה איתך האמת

עדיין מכווצ'ץ לי הגיבורה

כי אני לא מרגישה ככה

מרגיהש דוקא חלשה ותלותית שקשה לי ככה

ואם היתי יכולה לא חושבת שהיתי מסכימה האמת

עם כל האידאל שאני מחוברת אליו מאודדד עבל גדול עלי בכמה מידות החיים ככה

אבל ממש מסכימה איתך

לא התכוונתי לומר ההפך

רק להסב תשומת לב למשהו שלי איישת נוגע בנק' רגיו'ת

לא שהוא שלילי

תודה שכתבת את זהה ככה. מבינה ממש מאיפה זה נובע,

בתור לא מפונה אני מסתכלת על המפונים בתור אנשים גיבורים, במיוחד אלו שחזרו הביתה.

מרוב חוסר יכולת לשאת את המחשבה להיכנס לנעליהם, מרוב שיש שם איזה קצר לוגי בסיפור שהם עוברים, מרוב האשמה על החוסר איזון בין החיים שלהם לחיים שלי,

אני משלימה את הפער הזה עם הסבר לעצמי שהם גיבורים.

אבל זה יותר דמיון ממציאות. כשאני כן נפגשת עם מפונים, אני תמיד מחדדת לעצמי שכל מה שהם צריכים זה חיבוק, אוזן קשבת, חוסר שיפוטיות. הם זקוקים ליכולת שלנו, של מי שלא מפונה, להחזיק איתם רגע את המסע הזה. פשוט לחבק ולעטוף ולהיות שם בשבילם.

ויש ביניהם גיבורים וואו, אבל להסתכל עליהם בהערצה לא חושבת שמסייע. גם לגיבורים וואו ממש ממש כבד. גם הם זקוקים למישהו שיעזור להם רק לרגע להחזיק את הקושי.

אז על אחרים אני מסתכלת כגיבורים, על עצמי חוטפת פריחה שאומרים לי שטני גיבורה, זה ממש מחליש אותי.

מבינה את שני הצדדים.

ומציעה מי ששואל את עצמו מה נכון לעשות,

תהיו שם בשביל המתמודד. עם המון אמפטיה והכלה של הקושי. ולא עם תשובות. לא תמיד צריך לומר משהו אם לא זורם.

תמשיכו ליצור את הקשר הזה, להביע התייחסות גם אם כל מה שיוצא זה גיבורה, זה עדיף מכלום.

ואגב, כשהפניה לא מאוד אישית, למשל כשמעבירים עוגה או כותבים משהו כללי, זה ממש סבבה לכתוב גיבורות, זה סבבה לכתוב כל דבר, העיקר שתכתבו משהו.

לדעתי, רק כשהפנייה היא אישית, מאדם שאתה מצפה לכאורה שיהיה במקום אחר בשיחה איתך, זה נחווה כניתוק וכואב כשדורכים שם. (בלי לשפוט כמובן את הצד השני) כמו שלא היו אומרים למישהו שקם משבעה, איזה גיבור שאתה קם משבעה, כי זה שטכנית הוא הולך ברחוב, לא אומר שמהותית "הוא קם" ולכן משתתף בצערך מתאים יותר, או מישהו שמתמודד עם מחלה שלו או של קרוב משפחתו.

(להבדיל אלפי הבדלות!!)

אבל מבחינת הוויב, כשאדם חווה קושי משמעותי, הוא פשוט צריך שיהיו שם בשבילו.

עם חיבוק

עם אמפטיה

עם אוזן קשבת

עם זמן לפרוק. (אל תתנו הרגשה שנפלנו עליכם כששאלתם מה שלומנו ובאמת ענינו..)

ועם כל זאת, כל התייחסות מחממת את הלב.

לא אומרים לאישה שבעלה במילואים

"לפחות אין לך ילדים" או

"אני מכירה מישהי עם חמישה ילדים שבעלה במילואים"

זה אמור לעודד אותי? מעדיפה 20 ילדים ולא את הבדידות, השקט, הריק, הלילות לבד. ההרגשה שאני לבד בזה וזה שאין לי צורך ממשי בעזרה, כי הרי אין לי עדיין ילדים..

ועכשיו כשאנחנו רוצים הריון וכמעט אין את האופציה כי הבעל לא חוזר בזמן המתאים. והצפייה כל חודש והידיעה שעכשיו חודש חדש לא מביא איתו הזדמנות חדשה..

לא אומרים "אני מכירה מישהי שבעלה במילואים מאז שהיא התחתנה"

ולא "אני מכירה מישהו במילואים מה7.10 ברצף"

פשוט לא!!

מה כן אומרים?

אני איתך

חושבת עלייך

אם את צריכה משהו אני פה

אני כאן כדי להקשיב לך אם את רוצה לפרוק

שולחים שוקולד

או משהו קטן

לא צריך מעבר.

רק ההתייחסות ומילה טובה שווה עולם!

עם זה אני ממש מזדהה

זה ממש לא אכפת לי אם יש מישהי עם ארבעה ילדים בלבנון, סליחה

יש לי אתגרים אחרים להתעסק בהם

מזדהה עם כל מילה.

ומוסיפה: תציעו חברה למי שהבעל בלה מגוייס והיא בלי ילדים.

כן, גם באמצע שבוע!

אני יודעת שאתם עמוסים עם הילדים שלכם, אבל אפשר להכניס ביקור קצר של עשר דקות, לדבר קצת, להזמין לארוחת ערב.

הרבה אנשים ביישוב מזמינים אותי לסעודות שבת. זה נחמד, אבל זה לא עוזר. כי אם בעלי חזר לשבת אני לא רוצה להתארח, ואם הוא לא חזר, אני נוסעת. אני לא נשארת לבד בבית.

באמצע שבוע אני כן לבד בבית! תזמינו אותי לארוחת ערב. הערבים באמצע השבוע הכי קשים.

אמרה-

''אז מה לפחות שלך נמצא בחג בבית''

כתגובה להודעה שבה רק הגבתי לה בצורה הכי מחבקת לגיוס שלו..

להפך מלהקטין רק לשחתי לה אהבה וחיבוקים.

ולא הצלחתי להבין באיזה קטע היא מרשה לעצמה לומר לי ככה

לפחות

אני חושבת שלכל אחד כל כך קשה שהיא מתאמצת כל כך הרבה ובסוף מזללזים או לא מעריכים או לא רואים את המאמץ

ובאמת מיותר להשוות

ובטח לא לומר את זה בקול רם

אני גם עם הרבה ילדים מקווה למי שבעלה בתוך לבנון ולא רק על הגבול ולפעמים בפנים כמו בעלי

למי שבעלה אף פעם לא מזין או עשה רצוף מילואים וכו וכו

ואז מרגישה ממש כלום לעומתן

ויודעת שגם עלי יכולים מהצד להסתכל ככה

ואני לא גיבורה ולא נליים

ומבינה מאוד את המצוקה שהעלית

שקיפות זה כואב

והמתנה זה גם ככה קשה

אז חיבוק💖💖

את אחרי לידה? מניקה? מונעת? נשמע שיש לך חוסר חשק...

יש משהו אחר שכן כיף לך שמותרים? או שמבחינתך תמיד להיות אסורים? 

אני חושבת שזה לא מצב תקין

לא פירטת שום דבר אז מאוד קשה להבין מה קורה אבל אם זה משהו מתמשך ולא נקודתי ממליצה על טיפול לך, או זוגי.

אל תשאירי את המצב ככה

יכול להיות לכם טוב ומלא אהבה❤️

שעד שאת לא מפויסת, אין מגע שאת לא מעונינת בו.

תפרידי טבילה מיחסים ומגע

טבילה היא מצווה שלך קודם כל כנשואה

מעבר לזה, את לא חייבת לרצות (מלשון ריצוי) על חשבונך.

הפוך, על הבעל יש מצווה לפייס את אשתו עד שתרצה. וגם אז, מותר לך להגיד שכרגע יחסים זה מחוץ לתחום כי את מרגישה שאת לא מסוגלת

כמובן שממליצה מעבר על בירור אישי/ זוגי אם נצרך, גם בצורה מקצועית

את קובעת את הגבול

מבחינתי לפחות, אם טבלתי ואני לא מעונינת במגע, הוא לא יקרה. גם אם הבעל מאוד רוצה.

לחילופין, אם את מרגישה שאת ממש לא יכולה - אז  אני לפחות הייתי מתייעצת על זה. אני יכולה להגיד לך בוודאות שיש מקרים שאומרים לאישה לא לטבול אם חשוב לך היתר הלכתי. 

לא יודעת אם צריך בהכרח

אני דוחה טבילות הרבה פעמים ככידוע

אבל במקרה שבו לא רציתי לטבול בכלל, והיה כזה, הרגשתי צורך להתייעץ.

קיבלתי כיוון, וזהו.

אישה טובלת ובעל שלא מעוניין לקיים איתה יחסים.. גם לו יש קלף.

בסופו של דבר טובלים בשביל קירבה פיזית,שהיא ביטוי לקרבה ואינטימיות רגשית במצב זוגי תקין

אם המטרה לא מושגת באמצעות הטבילה, והבעיה עמוקה יותר, מה הטעם..?

אני חושבת שבכל אופן צריך לפתוח דברים עוד הרבה לפני טבילה ולא לחכות עד אז ולהתלבט. אבל הכח הוא דו צדדי.

גבר לא יקבל קרבה פיזית זה לא כמו שאישה תחווה ריחוק וחוסר מגע מגבר בעיניי

זוגיות זה לא משחק כוחות, זו מערכת יחסים שצריכה להתנהל בטוב, כולל טבילה שצריכה להיות ברצון ובחשק.

יש ביננו ריחוק מאוד גדול כבר תקופה. זה התחיל מזה שלא היה אכפת לו ממני כשהיינו מותרים והייתי טובלת לחינם ולא משנה כמה דברנו על זה כלום לא השתנה. הלכנו לכמה יועצים "מומלצים" ועשו רק יותר גרוע.

היה ביננו פיצוץ ומאז הוא מנסה להתקרב אבל אני התרחקתי שבעתיים. Too late...

הלב שלי כבר בנה לעצמו המון חומות הגנה וכבר לא רוצה קירבה. זה רק עושה לי יותר עצוב כי הלב פגוע אז איך אפשר לקבל כביכול חיבה? זה כמו סכין ללב

יש לו סרטונים בטיקטוק שנחשפתי אליהם, ממש מאירים.

יש לאשתו מרים ספר שהוציאה שאני רוצה לקנות, מדבר גם על העניין הזה.

ואם את לא רוצה חיבוק כי את פגועה, זה לגיטימי. רק צריך לומר את זה. תניחי את הלב על השולחן ותאפשרי לו ליצור חוויה מתקנת. תגידי גם שאת מצפה לזה, ושמבחינתך זה יכול לקחת גם זמן.

שולחת חיבוק ענק❤️❤️

שולחת חיבוק

אני חושבת שזה כן מצב שצריך עזרה כדי למצוא את הדרך ללב שלך ולקרבה חזרה.

יועצים זה באמת מתכון לאסון, צריך ללכת לאיש מקצוע אמיתי שמבין בנפש

ממליצה פסיכולוגית או עו''סית קלינית עם תואר שני וניסיון(!)

לפעמים זה מאמץ למצוא אבל שווה

אם הפערים גדולים ככה שאין פיוס לפני טבילה, צריך קודם להתפייס ואח״כ לטבול, גם אם זה אומר שבאותו חודש לא תהיה טבילה, לא צריך להיות מותרים כדי להתפייס.

לפעמים טבילה במצב מריבה גורמת לבעל לחשוב שהכל הסתדר ואז האישה נשארת עם הכעסים.

לפעמים דווקא אי הטבילה מציבה מראה על המצב הבעייתי וזה עוזר למצוא פתרונות ולהתפייס.

להגיד ש*לדעתי* זה פתרון ששמור למקרה שבו האישה לא ייודעת להציב את הגבול, ואפילו חווית הטבילה עצמה נהיית לה קשה.