פורום הריון ולידה (עמוד 430)

אני בשלב הזה כבר הרגשתי תנועות אז היה לי קצת יותר קל

אבל כל פעם שהתגנב בי חשש קטן, אמרתי כמה פרקים של תהילים וזה מאוד הכניס בי שלווה ואמונה

יש לי אולטרסאונד שבוע הבא

שבוע 20 ובקושי מרגישה משהו.... עם התאומים זה היה שונה

קשה החוסר וודאות על זה..

הלוואי פשוט להצליח להשליך על ה' יתברך

ב"ה כבר בשבוע 27

עד שהתנועות נהיו נוכחות יותר כל מה שנאחזתי בו זה להאמין שהכל בסדר.

רציתי מאוד להזמין אולטרסאונד ביתי דרך הכללית אבל מכשיר הפלאפון שלי לא תמך באפליקציה. והיו אפילו פעמיים שהיה לי החשש הכי קטן (אני אחרי הפלות) אז פניתי לבדיקת רופא כדי לקבל וודאות ולהירגע..

בע"ה בקרוב ממש החשש יפוג והתנועות יתרבו והשלווה והרוגע יגיעו גם

אחרי שחזרתי לעבוד בצורה מסודרת מאז שהתחילה המלחמה אני זוכרת שהייתי באוטו בדרך הביתה, עולם כמנהגו נוהג אפילו שחרבו פה עולמות של אלפי אנשים, הדלקתי רדיו והתנגן השיר 'לא קלה דרכנו'  או איך שקוראים לו ובאמת לא שמעתי מוזיקה כל אותה התקופה עד אז, והמילים ממש נגעו בי. בכיתי כל הדרך הביתה והשתחררתי וזה הקל עליי מאוד. מאז לא זוכרת שחוויתי חוויה כזו, עד הידיעה על האמא שעשתה את מה שעשתה לבן שלה ופירקה אותי שוב לכמה ימים.

לפני כמה חודשים לקחתי החלטה לא להיחשף בצורה מודעת לתיאורים גרפיים/ הספדים כי זה גומר אותי ומשבית אותי ומכניס אותי לחרדה

אז אני לא מתחברת ביום הזה ככ מהמקום שכתבת. כי זה גדול עליי להיות שם. וביום יום לצערנו יש ככ הרבה תזכורות לחורבן שאני לא צריכה יום מיוחד להתרכז בו. אפילו הפוך, בגלל שזה יום שהוא ככ עצוב, אני בורחת מזה במודע.

מה כן?

למדתי עם הילדים עוד מזמן על בניין בתי המקדש ועל החורבן. גם אתמול. אתמול כשהתפללתי מנחה בצהריים כן הרגשתי התעוררות מהמילים של התפילה מבחינת הרצון שהיא תתגשם וישובו שופטינו כבראשונה וכו והתיאורים שלמדנו עלו אצלי בראש גם אחרי. חשבתי על השוק שקיבלנו ב7.10 ותיארתי לעצמי שזה בטח קטן לעומת איך הרגישו אז נוכח החורבן והשריפה והאבדן.  חוסר אונים.

אבל האמת שהצום כשלעצמו  לא עוזר לי להרגיש חורבן או כאב, רק רצון שייגמר כבר ויעבור. לא הדרך שלי להתחבר ככ. 

מרגישה שלא מתחברת בכלל.

לא מוצאת זמן להתפלל, מגילת איכה, קינות, כלום. עסוקה עם הילדים והמריבות שלהם. מנסה לכוון אותם לבנות את בית המקדש והדפסתי להם ציורים של בית המקדש ואהבת ישראל, אבל באופן כללי הם פשוט מחורפנים ולא מפסיקים לריב פיזית ואני מותשת מדי כדי לצאת איתם מהבית למקום שהם יכולים לפרוק את האנרגיות שלהם. (וגם לא בטוחה שזה מתאים לצאת לפארק היום)

אז בקצרה גם אני פשוט מחכה שיעבור...

ומדי פעם מצליחה ליצור איזו תמונה בבינה מלאכותית ושולחת לכן פה

שבאמת בדר''כ מאוד קשה לי להתחבר ליום הזה,

כי אני באמת לא יודעת מה איבדנו. מה זה היה בית המקדש.

אבל השנה, אני בוכה על המציאות הנוכחית ואני מבינה שזה כתוצאה מכך שעוד המציאות שלנו עדיין חסרה.

בשבוע - שבועיים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר, בכיתי בלי סוף.

עד ששמתי מנגנון הגנה.

לא נחשפת להספדים ןכיב כדי להגן על עצמי,

אבל עכשיו הרגשתי שזה הזמן כן לתת לכאב לעבור בתוכי, ולא לברוח כמו שאני עושה כל השנה...

שמעתי את אשתו של נערן אשחר הי''ד שאמרה, זה החג שלנו, של האלמנות. זה ריסק אותי. ויש לנו רק מהשנה האחרונה כל כך הרבה אלמנות.....

ניסיתי קצת לספר לילדים על החורבן, אבל לא היו איתי כ''כ, אז בעלי סיפר להם בטלפון כי הוא מגויס...

הילדים עושים בלאגן, ורבים כמובן. אבל ככה זה... 

הם ממש אוהבים לשחק בזה שהם הולכים לקניות, וכל המשחקים זה מצרכים שהם קונים.

אחד המשחקים הפחות אהובים עלי,בגלל הבלאגן שנגרם אחר כך🙄

יחסית חדש

מחרפן🤯🤯

אצלנו גם בונים בית בתוך הבית,

אז בתוך בית הילדים צריך הכל..

כלי מטבח, ספרים, כריות, עגלות וכו וכו.

בחופש די משחררת כי כמה אפשר לרדוף אחרי זה,

ממילא למחרת הכל יתבלגן שוב.

אבל יש לי כמה כללים:

1. יש מקום מוגדר שאפשר לפעול בו.

בד"כ כל השטח מתחת לשולחן ועד הספה,

כל פעם הגבול מתרחב קצת ואני מחזירה לגודל המקורי (תוחמת בכריות)

2. יש משחקים שאי אפשר לפזר. משחקי קופסה ומשחקים יקרים כמו פליימוביל ומגנטים, אני מרימה את זה ורק כשאני נמצאת מביאה להם. כלומר לא צריכה להסביר ולתווך, פשוט מונעת מהם להיות בהישג יד.

3. כשיש תינוק זוחל לא מרשה חלקים קטנים, זה שיא המאתגר.

4. לא מרשה דברים מלכלכים כמו איפור וחומרי יצירה (בעיקרון לא מרשה גם אוכל, אבל הם כן מצליחים לפלח לשם ביסקוויטים)

5. משתדלת לעטוף כריות ודברים שקשה לנקות ולכבס בסדינים כדי לא להתבאס.

וזהו, בכללי נותנת להם להוביל את המשחק, אבל אם אני רואה שמגיעים למחוזות פחות רצויים אני מציעה להם הצעות אחרות והם מתלהבים וזונחים את הכיוונים הפחות רצויים מבחינתי.

אצלנו הם לוקחים את כל התיקים בבית וממלאים במשחקים 🤣🤣

ואז יוצאים "לטיול"

לא רק בשקיות - אלא גם בתיקים. ואז בערב אני מגלה כל מיני תיקים שיש בהם אוסף לא קשור של בגדי בובות, צבעים ושקיות בייגלה (וכדומה).

הם כאילו יוצאים לטיול ככה...

אבל לרוב המשחקים המתפזרים מוגבלים לפינת המשחקים - שטח יחסית גדול בין חלון הסלון לבין הספה (שהרחקנו אותה מהקיר). והם יודעים שאם אני מוצאת משחק ברחבי הבית אני זורקת אותו בלי חשבון לתוך פינת המשחקים, גם אם זה יהרוס מבנים שהם הרכיבו שם... (לא תמיד זה הוגן, כי מי שבעיקר בונה אלה הגדולים ומי שבעיקר מסתובב עם משחקים בבית אלה הקטנים, אבל עדיין...)

אולי אפשר גם להזכיר להם לסיים את הטיול במקום המוגדר למשחקים - אבל את זה לא ניסיתי בעצמי...

סיוטט!!

אם יש לך פיתרון נשמח לשמוע😅

אני מנסה לא להסכים

או לפחות מרשה לקחת חפצים רק מסלסלית משחקים אחת ואז כמשחזירים הכל חוזר לאותו המקום

שפכו באיזה פינה מאחורי הספה קצת מכל דבר ברר נעלים משחקים ספרים פאזלים מה לא היה שם

איזה כיף חח 

שקית לאבא, שקית לאמא, שקית לעצמו ושקית לתינוק וכל אחד קיבל ערבוב מכל סוגי המשחקים שלו וגם כמה ספרי ילדים 

נשמע פה שזה משחק של גיל שנתיים והוא כבר בן שלוש...

היא עושה בריכת כדורים עם מיליון משחקים, מסלולים, פיקניק (למה צריך מגנטים בפיקניק?)

והיא כבר בת ארבע וחצי

דיייי לא ידעתי שעוד ילדים עושים את זהההההה 🤣🤣🤣🤣 חחח אחותי שימחת אותי עכשיו! נירמלת לי את האירוע

(אני מתחרפנת מזה 😈)

זה התפקיד שלהם..

והקטנה אוהבת לשים כל מיני קשקושים בתיק ולהגיד,שזה לגן

את מזכירה לי שהיתה להם תקופה כזאת,

היו שמים מלא דברים בשקיות והולכים ממקום למקום בבית ואחכ צריך לפזר הכל מסודר...

עבר להם , זה היה חמוד

המשחק האהוב עליהם. כל פעם זה משמש למשהו אחר. פעם הם "בקניות", פעם הם עם ישראל יוצא ממצרים, פעם הם חתן וכלה שאורזים בית, פעם רק יוצאים לקמפינג ;) 😉  העקרון הוא דומה חפצים וצעצועים שאין ביניהם קשר נמצאים בכל מיני שקיות ותיקים בכל רחבי הבית.

היתרון-שקט לשעה או יותר של משחק מופלא ביניהם.

החסרון לסדר, בדרך כלל הם עושים את זה אבל לפעמים אני שוכחת לבקש, או רוצה להשכיב דחוף ואת נתקעים עם הכל.

חסרון שני זה לאבד חפץ חשוב ואז למצוא אותו אחרי מלא זמן תקוע בתוך שקית בארון לא קשור....

שפעם כשהגדול היה בן שלוש ורבע ואחותו בת חצי שנה, בוקר אחד לא מצאתי את המפתח של הרכב. כמובן הייתי בלחץ לצאת חיפשתי בכל הבית, בתיק, שאלתי את הגדול אם הוא ראה ובסוף התייאשתי, פיזרתי אותם בטרמפים ואיחרתי לעבודה בטרמפים...

בסוף מצאתי את המפתח באיזה תא נסתר בתיק שלי ארוז היטב בתוך שקית סנדוויץ' משומשת.

את יודעת להגיד אם את רואה שיפור?

ההתקן הלא הורמונלי מאריך מכביד וגומר לנו את החודש 

אם אני זוכרת נכון

זה חלק מהתופעות שלו. אבל שווה לנסות.

מבקשת מבעלי לקחת אותה ואו שהוא יוצא לטיול או שאני יוצאת מהבית לקצת שקט.

הבכי חוזר ברגע שהתינוק נכנס הביתה. זה מה שקורה מאתמול. מרגישה מטופשת עם זה שככ חיכיתי לשמוע בכי בבית ועכשיו לא מסוגלת עם הצרחות והכמות בכי הזה

זה ממש בלופ של 12-14 שעות של בכי, כל פעם מילד אחר אז הפסקה של חצי שעה-שעה לא ממש יתרום לזה

אולי באמת הליכה של חצי שעה בחוץ קצת יתן הפוגה

כנראה שזה פשוט היה קצר מדי ביחס לחירפון שהיה לך בתקופה האחרונה.

תנסי באמת את דוקא לצאת לנשום אויר לשמוע שקט.

ולגבי התחושה - אני מבינה אותך אבל זה הכי לא מטופש בעולם!!! גם התינוק הכי מתוק הכי אהוב והכי רצוי כשהוא בוכה בלי הפסקה זה מוציא מהדעת. אל תכנסי למחשבות האלה .. יש סיבה לביטוי צרות של עשירים, כי אלה צרות אמיתיות גם אם הן נובעות מה"יש" ולא מהחוסר ❤

או לפחות 4 שעות, נראה לי שזה יספיק
 

אה ואם את בבית כל היום תבקשי ממנו גם שיעמיד איזה סיר ויעשה כביסה בזמן הזה 

ואין בכללללללללל מה להשוות בנאדם שרוב היום בעבודה עם אנשים מעל גובה מטר, למי שנמצא ימים שלמים בבית. 

אצלו בית זה משמרת ב, לך אין איפה להתאוורר. אפילו הדרך מהעבודה הביתה שזה קצת זמן לעצמו אין לך 

אני בעצמי מתחילה לבכות

או שלא מצליחה לעשות שום דבר כשברקע הבכי, גם אם מישהו אחר מטפל 

הילדים שלי הגדולים כבר יודעים שאם הם רוצים שאתייחס אליהם ברצינות, אז זה רק בלי בכי.

אבל עם תינוקות זה לא אפשרי וזה באמת קשה..

חיבוק 

אולי זה שאני בבית רוב היום נותן את אותותיו? 

ויש תינוקות יותר בכיינים ויש פחות

אבל בהחלט חושבת שלצאת לעבודה עבורך יעשה גם טוב

כמה אפשר כל היום לטפל בתינוקות קטנים ולהישאר רגועים?!

נשאר לי 3 שבועות שבזמן הזה כולם איתי בבית

גם הימים האלה של ההמתנה לטילים, ותשעה באב כנראה גורם להרגשה הזאת

וגידלתי גם צמודים

וגם תינוקות שרצו רק ידיים ועם גזים וכו

תינוק שלא כואב לו כלום והוא שבע ולא מאוד עייף אם מרימים אותו  למשל- לא אמור לבכות כל היום

אולי לפעמים

וגם לא כל יום

רק לפעמים י שימים קישם שהם נגיד לא נרדמים ואז עייפים ומטורללים

אבל זה לא אמור לקרות כל יום

גם אלו שסבלו מלא מגזים

אולי ישנו דפוק בלילות ובחלק מהיום בכו

אבל היו דברים שהרגיעו כמו מנשא או טיול בחוץ או תנוחות או עיסויים וכו

אבל לא כל הזמן ולא כל יום

בעיני משהו מציק לה

אולי ריפלוקס אולי משהו אחר אולי התמ''ל לא טוב לה

לא יודעת כי לא מכירה אותך ואותה

אבל לא נמשע לי תקין עד כדי כך

ונשמע לי מאוד תקין והגיוני במצב כזה לאבד את הכח והסבלנות

ואם זה מציאות יומיומית היתי מנסה מעבר ללפתור את הבעיה עם התינוקת

גם לדאוג איך את מתאווררת ואובפת כוחות לפרק סמן משמעותי ומקבלת עזרה

לא לחכות להתמוטט ולהתפרק

לא יודעת, לנו לא היו קפיצות גדילה במובן של בכי יום שלם

לדעתי יכול להיות שזה כאב של שיניים, זה תואם גיל

או שזה התנהגותי.

אבל  זה בהחלט חריג גם בעיניי

הגסטרו אמרה שהפליטות ירדו משמעותית. יש , אבל לא בצורה מוגזמת כמו פעם . כמובן שהורדנו בהדרגה, והתחיל בעיית גדילה במשקל אז אמרה ננסה ונראה מה קורה.

סתם משהו שחשבתי על זה. בערך שבועיים היא בלי זה

עברנו לילה קשוח עם מלא בכי, הייתי אצל הרופאה שלא ראתה כלום אז לא יודעת מה יש לה. הייתי בטוחה פצעים בפה כי לא מוכנה לשים מוצץ בפה ובלי מוצץ היא לא נרגעת אבל אין לה כלום

מקווה ליום רגוע יותר היום

אגב, תודה לך על השרשור הזה

התחלתי להרגיש שפויה לרגע

כי גם אצלי בכי בלי סיבה מוציא אותו מדעתי!!

קשה לי עם זה ממש

מבינה שאני לא חריגה

איך הסקת שזה קפיצת גדילה ולא משו אחר? האמת שאני בכלל לא מכירה מושג של קפיצת גדילה בתינוקות לא יונקים

מבחינת גיל. נמשך שבוע שבועיים, נראה שהרגישו טוב חוץ מזה, ההרגלים טיפה השתנו בהתאם לגיל הרלוונטי, ובכו הרבה יותר מדי (או ישנו, תלוי במזל בכל פעם).

ואחרי הזמן הזה הכל נעלם כלא היה והם חזרו להיות עצמם. אם זה היה משהו מהותי זה לא היה נעלם ככה.

בכלל לא ידעתי שיש הבדל בין יונקים ללא יונקים, בסוף כולם עוברים את אותו תהליך של התפתחות פיזית, שינוי צרכים וכו

הגיןני בקפיצת גדילה

לא קרה לי אף פעם

וקרה שהיו ימים קשים ברור

אבל לא שבועיים רצופים ככה

זה כן נמשע משהו מציק

בקפיצת גדילה רעבים הרבה ואז אולי משפיע על שינה

לא יודעת ..קראתי שהופסקה לה תרופה וזה כן יכל להצביע על משהו

אני לא קובעת

אבל כן היתי בודקת 

זה הבכי שלה שאני סבלנית סבלנית עד ש..מרגישה שכבר זהו. אז שאלתי מה גורם לכם להישאר רגועים ושפויים.

היא כן נרגעת בידיים אבל שמניחים אותה בלול/רצפה/טרמפולינה מתחילה לצרוח

יש הרבה תינוקות שרוצים כל הזמן ידיים ויחס.

תנסי לשים במנשא. זו תקוםה ויש צינוקוצ יותר קשים מהבחינה הזו אבל זה יעבור.

כן לכולנו קשה עם הבכיות... אני ברחתי לעבודה אחרי 3.5 חודשים של חופשת לידה.

עכשיו היא הוסיפה עוד הודעות שיותר מתארות מצב אחר

אבל מההודעה הראשונה היה נשמע מצב שהיא כל הזמן צורחת גם כשהיא מרימה אותה

גם אצלי אפילו רובם לא ירדו מהידיים כל היום וכל הלילה אז מכירה

אבל זכור שכתבה שרק שמרימים היא מפסיקה.

בכל אופן אני לא מרגישה טוב ולא יכולה לקרוא עכשיו, אולי לא הייתי מרוכזת קודם

אולי שמישהו יחזיק אותה ותוכלי קצת לצאת החוצה לשמוע שקט?

ואולי תנסי לתת לקטנה נורופן? מהניסיון שלי לפעמים אקמול לא עוזר ונורופן כן. במיוחד שזה רק כאבים בלי חום.

רק עכשיו עשתה חצי שנה אז לא יכלתי לתת עד עכשיו

מעניין אם זה יעזור

בכי של תינוק שלך זה אחד הקשים

יש אפשרות להביא בייביסיטר לשעתיים?

בייביסיטר פחות רלוונטי במיוחד שהיא לא רגועה, לא אצליח לשחרר

שהם ככה,וגם קרובים בגיל...

מנשא מציל אותי בימים כאלה,אחרת הייתי משתגעת

פשוט או כשאני מרגישה שאני רגע לפני, או כשאני כבר מאבדת את זה ומתחילה לצעוק אנחנו עושים החלפות.

בעלי לוקח את הצווחנית ואני הולכת כמה דקות לנשום.

בדכ הכמה דקות האלה עוזרות לי להרגע, להבין שיש פה תינוקת במצוקה ואין לה דרך לבטא את המצוקה שלה ולחזור אליה רגועה יותר.

אנחנו בנות אדם. אין לנו יכולות קסם לעמוד רגועות ונינוחות בלי בכי ואת נשמעת לי בעלת אורך רוח מלאכי כמעט אם אחרי ימים של בכי של ילד חולה את רק *כמעט* צועקת על תינוקת שבוכה יום שלם.

אם זו הייתי אני כנראה שכבר הייתי משאירה אותם צורחיפ ובורחת רק כדי שלא אעשה להם משהו מתוך ייאוש ח"ו.

את חייבת עזרה. זה נשמע מצב קשוח ממש.. בעל/ נערה בתשלום/ הילדים הגדולים שלך.. מישהו שיעזור לך קצת עד שיעברו הימים הקשוחים האלה ואת תשארי שפויה

וגם- מה מפנק אותך? תנסי למצוא לעצמך פינוק שייתן לך תחושה של שפיות בתוך הכאוס...

מכירה את זה...

בהריון, לידה וגידול תינוק קטן יש הרבה רע, כן, אני יודעת שאסור לומר את זה, אבל אכתוב שוב, המון רע, קושי בלתי נסבל וחוסר אונים מתמשך. כן יש גם טוב, לפעמים מרוב רע, קשה להבחין בטוב.

לא רק את חווה את זה, הרבה נשים מרגישות ככה, רובן לא יאמרו את זה בקול ואפילו יבטלו את המחשבות הללו בינן לבין עצמן.

אני לא בנאדם שלילי, לא התחברתי לחוויות הנשיות הללו ומאד מחוברת לנשיות שלי בחוויות חיוביות, אמנם צמחתי מקשיים, בעיקר כשהם הסתיימו, יכלתי לנשום, להסיק מסקנות ולעשות תהליכים.

נשמעת מאוד מאוד נורמלית!

לשאלתך למה את עושה סיפור מזה- כתבת ממש במפורט לאורך ההודעה שלך. וזה נורא הגיוני. לידה זה קשה, מאתגר, כואב. זה שינוי של הגוף ושל הנפש. זה כאב שאנחנו לא חוות באף סיטואציה אחרת.

אבל יש תיאורים בהודעה שלך שזה דברים שנשמע שאפשר לעבוד עליהם. לשנות את ההסתכלות ואת נקודת המבט ולהפוך את הסיטואציה למשהו שאת שולטת בו ולא נשלטת, וכך גם לתעל את הטראומה שחווית למקום חיובי יותר ולא של חוסר אונים וחוסר שליטה.

התיאור של הבושה בלידה, שאח'כ את משחזרת את איך שהיית ומתביישת בעצמך, התיאור של חוסר האונים של השריעה אחכ, של הכאב של ההנקה, הדימום שמעביר חלחלה. לדעתי על כל אחד מהם אפשר לשבת ולדבר ולנסות לפרק את הסיטואציה ולהבין איך את ניגשת לזה בצורה שתעזור לך לעבור את זה טוב יותר עבורך. יש לא מעט דולות שעושות עיבודי לידה שעובדים בדיוק על זה, סיטואציות ספציפיות שמאתגרות לך את הנפש ואת הגוף. ועוזרות לך לקבל את מה שיבוא בחמלה לעצמך ואהבה עצמית וקבלה. זה ממש עוזר. אני ממליצה בחום.

חשבתי שיש לי זמן לכתוב, ולא :-/

אשתדל אחכ

ההריון הלידה וכל הסובב , גם אם נראה שלא . כולן סובלות גם אם נראות שמחות וצוחקות , זה מסירות גדולה להביא חיים לעולם, זה בא בקושי ובסבל

אלו שמחכות ללדת רוצה לסיים את ההריון שקשה והן גם מפחדות 

ונכון שזה הכי טבעי בעולם אבל נשאר קשה וכואב עם כל האושר שנמצא בפנים ,לחבוק תינוק 

תפנקי את עצמך במה שאת אוהבת ותתעסקי בדברים שישכיחו ממך, 

חיבוק

החוויות הנשיות הן מורכבות
ומלאות בהרבה חלקים

שיכולים להשאיר אותנו 
בתחושות פחות טובות
וזה נורמלי

נסי לבדוק איפה יש לך בחירה
בחירה נותנת כוח ומקטינה את התחושות השליליות

ממליצה על עיבוד לידה
מקצועי, עם חברה או אפילו עם עצמך
מה היו החלקים הטובים שם...
מה את יכולה לשכפל....
(וגם מה פחות....
ואיך אפשר להגיע למקום טוב יותר)

הרבה חיבוק וכחות❤️❤️❤️

 

רק מזכירה שהכי טבעי זה להיזכר ב'בצער תלדי בנים'

זו גזירה

רוב ככל הנשים מרגישות קשה עם זה

לא מבינה למה להרגיש עם זה רע, למעט העובדה שאת מרגישה מובכת מזה שאת סובלת בלידה. תסבלי בגאווה אם כבר. תשחררי אמוציות. תני לכאב לצאת החוצה.

הריון לידה והאחרי זה קשה. נקודה. מה שמשנה ונותן כח לדעתי זו הידיעה שזה זמני.

צודקת בהחלט.

מאז שאני אמא, אני הרבה יותר רגישה לדברים,

הלב רגיש ומרגיש הרבה יותר ובגלל זה צריך לשמור עליו.

אבל הוא לא חלש.

אז מסכימה. 

וחזק ברגישות.

ומזדהה עם המעבר לאימהות שבהחלט הוסיף לזה.

תודה על החיזוק 

הכדור טונייט + בי6

תתייעצי עם רופא

כי זה כמו בונג'סטה.

זה עושה את אותה התגובה ? וכמה זה מרדים ?

ועושה ניסיונות.

זה מספיק גרוע גם ככה ולא כדאי שזה יחריף בגלל שינוי של תרופות..

מבינה מאד את הקושי כי היא באמת תרופה יקרה מאד אבל אם היא עוזרת לך היא באמת שווה את זה. הסבל שלך יקר יותר..

אגב יש גם תרופות יקרות יותר, חלק מההריון היית עם תרופה שעלתה בערך 1000 שח ל10 כדורים אם אני זוכרת נכון, משהו כזה..😳 והיא לא היתה מסופסדת בכלל, המזל הוא שבגלל שהיא לא בסל אז חברים לרפואה הצדיקים עוזרים בספסוד..

בכל אופן אם מדובר בהיפראמזיס לא הייתי מנסה, אם יש משהו שעוזר תודה להשם.. וגם לרוב הדברים ה'קלים' יותר בכלל לא משפיעים עם היפר

אם 'רק' בחילות והקאות רגילות אפשר לנסות.. (בהתייעצות עם רופא.. לוודא שהם מתאים לנשים בהריון וכו'..)

יותר מזה- זה מעצבן ונוראי להיות עם היפראמזיס. אבל לא מזיק כלום לנסות. בכל מקרה המצב ג'יפה.

גילוי נאות- לי גם בונג'סטה לא עזר.

אבל לא על כולם זה משפיע כמו בונג'סטה. מכירה כמה שבונג'סטה הייתה להם מועילה וטונייט ובי 6 לא.

מה שהיא כתבה את מכירה? אני בחיים לא שמעתי על זה. סליפ אייד

ובטח שיכול להזיק לנסות, אם הבוג'סטה עוזרת לה ועכשיו בגלל הניסיון המצב יחריף אחרי זה יהיה יותר קשה להחזיר אותו אפילו לקדמותו..

כשאין כלום שעוזר לא מזיק לנסות עוד ועוד (או לפחות שווה לנסות גם אם יהיו לזה השלכות רק כדי למצוא מה עוזר) אבל אם כבר יש מה שעוזר אז חבל לנסות להחליף את זה.

הסקתי שזה בגלל שהעובר ממש דוחף את עצמו כלפי מטה

מה גם שזה קורה אצלי אחרי שיש הרבה תנועות או לצד הרבה תנועות

ככה שהרגיש לי שבאמת יש קשר בין שניהם

הכאב הזה הוא סביל, גורם לי להתיישב / לשכב ולדאוג לעצמי 

ככה שמבחינתי זה בסדר..

זה מוסיף איזון אגן לרקמה. 
לפעמים התינוק באמת דוחף כלפי מטה וקדימה, ואפשר לעזור לו להתבסס טוב יותר.

יש לשלומי וסתם תוכנית על ביהמ"ק, אבל יש בה גם שיר/ים.

ספרים - יש קומיקס מקסים בשם מקדש בלהבות.

סרטים - לערוץ מאיר יש הרבה תוכן מתאים, ואמור להיות בחינם כעת.

בטח למנוחה פוקס יש ספר שמתאים לקטנים יותר (יש לה סדרה על החגים).

הסדרות בערוץ מאיר בעיקרון מתאימות לכולם, אבל יכול להיות שיפחידו את הקטנים...

ילדים לא נוהגים מנהגי אבלות ולא מחנכים לזה מתוך אמונה שעד שנה הבאה הגאולה תגיע.

כמובן אפשר ורצוי לחבר אותם למשמעות היום אבל אין עניין של חצות היום.

להוציא ולשים מיד חדשה?

יתכן שיעזור ויתכן שלא

מקס לא

אבל אם כן אז כדי

זה לר הבעיה

השאלה אם הכתם אוסר. אם כן אז לא יעזור להחליף טבעת

כי אם היה כתם יכול להיות שיהיה עליה משהו

אני מתלבטת אם לקחת פרימולוט, יש לי בבית אבל הייתי רוצה שרופא יאשר שזה בסדר..

ועוד לא החלטתי אם להחליף טבעת

במאמץ רב יש לציין

תוהה לעצמי אם יש לי סיכוי להצליח לא להיטמא עם כתמים במשך שבועיים וחצי? גם ניגוב מטמא אצלנו אז מקווה שאני לא מתאמצת לשווא.. מתאמצת כל פעם לא להסתכל

שניגוב מטמא?

לפי האשכנזים נייר לא מטמא. אך אם הניגוב סמוך זה ען מטמא. ואם ממתינים 15 שניות עד לניגוב. נייר לא מקבל טומאה ולא מטמא.

בכא לא להסכל!! חעצום עינים

אולי הכוונה שנחשב ככתם?

כי בדיקה לא קשור.

נחשב כראיה...

לכן פשוט אל תסתכלי!!!

הולכת לשירותים לא מסתכלת לא באסלה לא בניגוב מורידה משקפיים אם צריך תכבי את האור

אחרי כמה ימים מתרגלים לא להסתכל.

מידי פעם מסתכלת בתחתונית השחורה אם נראה שנגמרו הכתמים

כן להחליף טבעת

וגם להתייעץ אם כדאי לקחת פירמולוט נור

אני גם מפחדת ממש.. שבוע 14..  

וכנ"ל הריון ראשון ועם כאבי ראש חזקים משבת!

מקפיצה לחכמות ממני.. 

תבקשי ממנו פירוט באיזה מצבים תוכלי לשבור את הצום,

וגם הסבר על הכמות של לשיעורין

בעיקרון שיעורים זה כל 9 דקות כמות של איגלו

אבל תבקשי מהרב הוראות בדיוק מה הכוונה לא מרגישה טוב

מה הגבול ואיך וכמה 

היו בהריון

למרות שלפני הרגשתי זוועה

כנראה עשה טוב לגוף שלי ההפסקה מהאוכל והשתיה

אין לי הסבר אחר

בכל מקרה, יש הרבה הקלות לנשים הרות ומניקות

אני בהנקה לא יכולה לצום, ניסיתי בעבר כמה פעמים ופשוט מתייבשת ומתעלפת,

אז לא צמה וזהו (צמה רק בלילה כדי להשתתף עם הציבור כדברי הרב)

רק ביום כיפור..

תבררי שוב.

הפסיקות שאני מכירה הן שמי שלא צם פשוט לא צם

ומחר יש לי יום חשוב ועמוס בעבודה לא יכולה לפספס

ההתייעצות הייתה לפני שהתחילו המיגרנות התייעצנו עם חמי שהוא רב.. שאמר לא מרגישה טוב- זה חולשה, בחילות, התכווצויות אבל כבר לא זוכרת אם אמר לשבור או לשתות בשיעור🥵

בעלי אומר שאם אני נכנסת לצום עם מיגרנות אני לא יכולה לצום ולא לקחת סיכון.

עוד שאלה- לפי הספרדים מותר לשתות מיץ ענבים תירוש? לפני הצום

אני למשל לא מסוגלת לעשות לעצמי קידוש בשבת בבוקר (על בטן ריקה) בגלל זה...

נסי לאכול עכשיו לחם או משהו כזה, אולי זה יעזור ❤️

אני 40 וגם מרגישה צעירה יותר.....

ובהחלט מרגישה ככה.

תופסת את עצמי מדי פעם חושבת - "מי ילד לי כל אלה? באמת ייתכן שאני, הילדונת שלא מבינה כלום בעולם הגדול, אמא של כל החמודים האלה שמסביבי? אחראית על תפקוד של בית שלם? אפילו - נשואה לבעל המדהים הזה?"

לפעמים זה מבהיל אותי, אבל לפעמים אני חושבת שזה דווקא טוב לשמר את המקום הילדי הזה בנפש - כי אולי זה עוזר לנו להבין טוב יותר את הילדים שלנו, ואולי זה שומר על המבט הסקרן שלנו על העולם, על הרצון להמשיך "לבלוע" אותו, להגשים חלומות...

ממש ככה

לפעמים בהלה

של כמות האחריות ..

ושמחה על הרוח הצעירה עדיין...

זה לא עובר?

כשאני לא מאמינה שאני הקטנה גדולה-

אני אומרת לעצמי טוב את באמת קטנה

אבל בגיל 40 עדיין לא מאמינים??

עדין הרצון העיקרי שלי דומה מאד לרצון של גיל 20, להיות ציפור דרור ולחיות בשלווה, רצון שמוגשם רוב הזמן.

תכלס אני מרוצה

ותמיד אנחנו צוחקים שאנחנו זוג ילדים בני xxx שמשחקים באבאמא עם x ילדים...

אמנם יש עוד כמה שנים אבל לא נתפס בכלל. 

דבר ראשון הודיה ענקית לה'

יחד עם חוסר אמון שזו באמת אני

התחתנתי אתמול...

המתנות של הגיל הזה בעייני

יותר פרופורציות

מבט מלמעלה על דברים

נסיון חיים אבל ב"ה עם כוחות ואנרגיה

וגם מתנות טכניות

קל יותר לצאת ליציאות זוגיות

(וזה הזמן... האמת- תמיד)

יציבים יותר בד"כ (מקום מגורים, עבודה)

תהני מהגיל המהמם הזה

מעצמך

מבעלך

מהמשפחה שהקמת

זה ממש הגיל להתבונן, להודות ולהנות

בהצלחה

לא ממש קראתי כל מילה

אבל אמצעי מניעה עם אחוזי מניעה גבוהים, ללא תקופת הסתגלות משמעותית וללא השפעות הורמונליות נראה לי = התקן לא הורמונלי.

אולי מעט יקר,אבל לדעתי לחצי שנה זה שווה

תכף יגיעו חכמות ממני וייעצו גם

אז לא יודעת להגיד אם זה מהגלולות או לא

אבל יכול להיות שאפשר פשוט להחליף לסוג אחר של גלולות..

המינונים של ההורמונים בין הסוגים השונים של הגלולות קצת שונים וזה יכול אולי להשפיע עלייך אחרת

מכירה מישהי שזה ממש ניפח אותה

הייתי מנסה לעבור להתקן לא הורמונלי .

להתייעץ עם הרופא..

כשזה קורה עוזר לעמוד יחפה על רצפה קרה ולכרוע על הברכיים (ככה שהכף רגל מקופלת בפלקס עד הסוף).

ולמניעה מומלץ לקחת מגנזיום כמו שכתבו פה (או לאכול בננות, שעשירות במגנזיום).

קרה לי פעם אחת בהריון הקודם אבל זה לגמרי תופעה שיכולה לקרות

אומרים מהר לקום ולעמוד עם רגלים מתוחות או משהו כזה, שככה עובר הכי מהר (אם תצליחי, זה באמת מאוד כואב)

עוזר גם להיעמד עם רגליים יחפות על הרצפה הכי מהר שאת מצליחה בלי ליפול

כאבי תופת

אם מצליחים לעשות את זה מיד בתוך שתי שניות זה מונע את השיא של ההתכווצות.

זה כמו לעמוד על רצפה קרה, אבל יותר נגיש למי שישנה קרוב לקיר מאשר להיעמד באמצע הלילה בפתאומיות.

השיטה הזאת ממש עזרה לי להתמודד עם זה.

מספיק לעשות פלקס (למתוח את הבהונות לכיוון הגוף) וזה משתחרר מיד.

וכמו שאמרו, מגנזיום ו/או בננות.

שזו ההכנה הכי טובה שיש לי לנשימות בצירים😉

כשזה קורה (והיו לי הריונות שזה היה קורה כמעט כל לילה) אני עושה נשימות כמו בלידה וזה ממש עוזר!

אוי החוייה הנוראית

תנסי לעמוד מיד שזה מתחיל על רצפה קרה או לדחוף את הרגל על הקיר הקר

אומרים שזה מעיד על חוסר במגנזיום האמת שמאז שאני לוקחת זה נעלם אז התחלתי להאמין😉

אני מחפשת זווית שזה לא כואב

ומניחה בזהירות

לפעמים באמצע הלילה נעמדת מהר ומחפשת זווית שהרגל פחות כואבת בה

ואחכ גם בלידה. סיוט

אחכ קצת קצת בהריונות 2, 3

ומהריוו רביעי כבר לא...

בתחילת ההריון הקודם סבלתי מאוד מבחילות

למרות נטילת בונג'סטה זה היה נוראי

נמנעתי מנסיעות ארוכות / מפותלות בשליש הראשון

להביא שקית להקאה אם צריך

להביא מיץ לי זה עזר לבחילות קצת..

לא להיות בטלפון בנסיעה זה עושה בחילה וכאב ראש

לי עזר עם הבחילות, לאכול משהו כל כמה דקות( קרקרים). והכי פחות בחילות היו לי בשעה שאחרי הארוחה.

בדיוק התכוונתי להמליץ לה, להביא דברים לנשנש.

אז,אולי ההמלצה, היט, תביאי את מה שעוזר לך להתמודד עם בחילות.

חצי לימון, עוזר ללקק או למצוץ בזמן בחילה.

וסוכריות למציצה גם עוזר, עדיף טעם חמוץ כמו לימון.

אין סיבה לצום כשלא צריך..

מראש בחודש תשיעי צום זו לא מציאה גדולה, ועלול לגרום לצירים וכאלה 

הוא הבין שזה היה בתחילת הריון.

ובכל זאת לדעתו יש לנהוג בזהירות ולא לצום.

העניין הוא לא בהכרח שיש סכנה ממשית להריון (אז אין שום שאלה) לרוב הגישות זה גם במקרים אחרים וכל פסיקה שמה את הקו במקום אחר

ממש לא קריטי אם שבוע 6 9 או 12

חודש תשיעי

היה בהתחלה בסיכון כרגע כבר בכלל לא

הרב גם אמר שלא צריכה לצום

רק לנסות לילה אבל לשבור ברגע שרוצה / צריכה

גם לי קשה לקבל את הפסיקה הזאת

@מיקי מאוסזהו, לפי דברי הרב זה כן תלוי בשבוע. הוא אמר (לדברי הרופא איתו הוא בקשר) שהפלה משבוע 9 היא כבר הפלה של ממש ולכן לא צריך לצום בהריון שאחרי הפלה כזו. לכן ההתלבטות שלי, מה זה נקרא בדיוק.

@שושנושי בדיוק חשבתי עלייך כשהוא נתן את הפסיקה הזו..חח

אוף, ממש ממש לא נעים לי.

ובעלי הוא זה שמתקשר והוא לא חושב בכלל שצריך להתקשר שוב. לא יודעת מה לעשות.

לא הבנתי למה האמת

הרב מודע לזה שהפלה היתה בשבוע 9 הרי, ועדיין פסק מה שפסק.

לא רואה עניין להרהר אחריו שהוא לא הבין נכון. לקבל את הפסיקה וזהו בעיניי

רוצה להחמיר? זכותך.

אני בכל אופן, כל עוד מתאפשר לי לא לצום מכל מיני סיבות, לא מחפשת למה כן. אבל זו אני🤷

לכן אני מסתבכת עם עצמי.. זה לא שבא לי לצום. בסוף הפסיקה מרגיעה אותי ואני מעדיפה שיהיה ככה.

פשוט חוששת שלא הסברנו נכון את המצב ולכן הוא פסק כך, מבינה?

כי אמרנו שההפלה היתה בשבוע 9 פלוס, הגרידות היו בשבוע הזה.

ואחר כך חשבתי שאולי זה לא נקרא שזה היה השבוע כי העובר הפסיק להתפתח קודם.

זו בעצם שאלה קצת רפואית אולי יותר מהלכתית...

מאחלת לך בשורות טובות ולידה קלה בזמנה ובידיים מלאות בעז"ה.

בדיוק בשביל זה אני שואלת.

נכון לגמרי, פשוט החשש שלי היה שלא הסברנו נכון את המציאות ולכן הוא פסק ככה.

תודה יקרה!