פורום הריון ולידה (עמוד 429)

נשמע שאת זקוקה לכזה.

שנה שעברה היה לבן שלי הסתגלות נוראית, אבל בהמשך השנה היה לו נהדר. והשנה הוא בינתיים נכנס ממש יפה בבוקר.

אז רק מעודדת שיש תקווה 

זה אומר שיש לך אפשרות לראות על הילד שלך אם טוב לא או לא- וזה מתנה

יש ילדים שלא מביעים כלפי חוץ בצורה ברורה מה הם מרגישים- וזה סימן שאלה תמידי

שלך אומר לך שנכון לכרגע- קשה לו

ואת יודעת להיות שם בשבילו

סביר להניח שזה תקופה חולפת. והוא יסתגל וישתלב ויהיה לו טוב

ואם לא-  אז הוא יספר לך בדרכו שלו

פעם ראשונה שאני מכניסה ילד שבוכה וצורח כשאני הולכת, אבל זה לא שלגדולים שתי היה קל, פשוט הוא מרגיש משוחרר לבכות וזה חשוב מאוד במקום להישאר בפרצוף חתום, ואף אחד לא ניגש לעזור לך או לחבק.

הוא בכה והגננות יצאו איתו לסיבוב בחוץ והרגיעו אותו, תכלס, האחרים שלא בכו, זה לא בהכרח כי היה להם כ''כ קל...

בעז"ה יהיה טוב!

תאמיני בזה, תשדרי את זה לך ולהם. (למרות הקושי).

מנסיון של אמא לילדה עם הסתגלות קשה ומתישה...

ובהמשך השנה הבת שלי היתה מאושרת וממש שמחה ללכת.

והשנה (בלי עין הרע) ההסתגלות כל כך בקלות (אצל מטפלת חדשה), שזה באמת מדהים שזו אותה ילדה...

חיבוק לך, אני יודעת כמה זה קשה להשאיר ילד בוכה...❤️

בכה כשהגיע כל יום במשך חודש

שאר השנה היתה מעולה

(גן גיל 3)

מצטרפת לתפילות. הלב שלי נקרע עם ילדה בפנימיה בכיתה ט שקשהההה לה. 

אז את מקבלת משכורת כרגיל (באופן יחסי לחלק החודש שעד הלידה).

כמובן מותנה בזה שתביאי אישור מחלה מרופא.

בפורטל עובדי הוראה את יכולה לראות כמה ימי מחלה צבורים יש לך. (וגם בתלושי משכורת האחרונים).

כשעות מעקב הריון

ולא התחלתי את השנה...

הבאתי ימי מחלה על אותם ימים, וכן זה ירד לי מימי המחלה הצבורים שהיו לי.. אבל זה לא שיכלתי להגיע לעבודה, הייתי סמוך ללידה... במצטבר לקחתי איזה 8 ימים כי גם היו חגים אז זה כזה יצא בין החגים הימים שלקחתי מחלה..

וקיבלתי תלוש חודשי... 

משכורת חודשית היא ביחס למה שעבדת.. את לא מדווחת לפי שעות אלא מקבלת על חודש אבל בתלוש כן מדווח כאילו על שעות בשבוע ולכן תקבלי ביחס לימים ש'תעבדי' (הימי מחלה)..

אם עברת את המשוער אז על הימים של המעקב הריון עודף אפשר להביא אישור ולקבל שעות הריון ואז יצא לך בקושי ימי מחלה..

בעז"ה לידה בקלות, בבריאות ובשמחה!!🤗😁 ובקרוב ממש!😉

הבעיה שאחת מהן כל הזמן בפלאפון שלה ואנחנו לא מרשים פה מסכים..

והשנייה מגיעה והן עושות יצירה מידי פעם אצלנו לפעמים אצלה..

אפיה לא בא בחשבון כרגע שהיא תעביר למישהי... הכל אצלנו באותו מתחם- מטבח, פינת אוכל, סלון... פחות מתאים.. כולם ירצו לשהות איתן..

וקריאת סיפור, היא לא תקריא לה...

מרגישה שעוד לא מצאתי את התחום שהיא ממש אוהבת...

הייתה בחוג ריקוד שנה שעברה, לפני כן בחוג תסרוקות...

השנה היא רוצה ממש חוג שחייה.. לא יודעת כמה זה ימלא אותה... או יספיק לה..

במקום שהיא תעסיק את עצמה.

עוד לא פיצחתי את הסוד איך לגרום להם להעסיק את עצמם אבל כשיוצא שאני לא באזור הם עושים את זה פשוט מקסים.

השעמום עצמו הוא המפתח לרעיונות חדשים, ליצירתיות ועוד…

היא באה אליי עם האמירות האלו.. מה אני אמורה להגיד במצב כזה?

לא יודעת, מנסה לעזור לה.... 

זה המילים הקבועות אצלי😅

שולחת אותם לחדר והם מוצאים מה לעשות

לא בקטע רע, כן? אבל קורה. מה עדיף , שתשב לך כל היום על הראש ותשגע אותך?

יש לה שפע אופציות, שתבחר. זה באמת להעביר את זה אליה לדעתי כל עוד יש אופציות. וזה לא חייב להיות האופציות שהיא הכי אוהבת כל הזמן כמו חברות. יש זמנים שאפשר חברות ויש זמנים שמתפשרים. מאכזבות לא קורה כלום. 

כי באמת אני עושה ומנסה מה שביכולתי.. אבל אי אפשר לשבת ולחפוררר שמשעמם, יש גבול.. אני גם תוכדי מנהלת את הבית.....

וגם מוצאת זמן לשחק איתה תוכדי...

הנקודה הפנימית הזו שקשה לך. כאעלו שיעמום ותלונות שלה זו אשמה שלך, ותעסוקה - הצלחה

אז לדעתי, ממש ממש לא

היא ממש גדולה בעיניי בשביל להעסיק כל היום את אמא במה היא יכולה לעשות

תאמיני בה שככל שתרפי היא תצטרך למצוא אופציות. התלות הזו לא בריאה בעיניי

ותאמיני בך, שאת אמא מעולה שמלמדת אוצה עצמאות

מה לעשות, ילדים לא יכולים להיות רק מרוצים. גם אכזבה זה לימוד חשוב. התמודדות זה חשוב.  לא צריך 'לפתור' להם הכל.

הנקודה היא אצלי, שלי קשה עם זה.

מקווה שאצליח לשחרר זאת ושהיא תמצא אופציות להפיג את השעמום

אני לא עושה משהו שונה בגלל תלונה, אלא אם טעיתי או שזה משהו שזורם לי.

ככל שמתייחסים יותר לתלונות, הילד יתלונן יותר כי זה מנהל את ההורה. ככל שפחות מתייחסים, הילד מבין שהעולם לא סובב סביבו ומפחית את התלונות. 

גם חושבת כך. אבל לא אוכל להיעלם ממנה לחדר שלי לככ הרבה זמן כדי שהיא לא תשגע אותי באמירות של משעמם לי....

אפשר לענות תשובות כלליות ׳שיעמום עוזר להיות יצירתיים׳ ׳כבר אמרת את זה׳ ׳שמעתי והבנתי׳

לא צריך תמיד להגיב, לפעמים אפשר להקשיב וזהו.

זה מצריך סבלנות אבל אח״כ התלונות פוחתות.

חופש שלם לא התלונן שמשעמם והיום כשחזר ללימודים מהרגע שחזר רק התלונן שמשעמם.. לדעתי זה שילוב של השינוי של הסדר יום והחזרה ללימודים והמפגש עם החברים..

היום היה חצי יום ממחר יום מלא ומקווה שגם יסתגל ללוז החדש ובהמשך מדי פעם אביא לו חברים אבל ממש לא כל יום ולא כל שבוע..

עם אחות שגדולה ממני ב7 שנים ..

כשהייתי אומרת לאמא שלי שמשעמם לי

היא הייתה לי תמיד אותו משפט "זה לא נורא, החיים משעמים לפעמים".אז הייתי מתעצבנת עליה. היום אני מודה על זה. כל היצירתיות והעולם הפנימי זה בזכות זה שהיה לי משעמם לפעמים חחח

במקום שבו מתחיל השעמום שם מגיעה היצירתיות...

היא לא מפעילה מחשבה מה לעשות כי היא בונה על הראש שלך שיתן לה רעיונות...

תגידי לה, אין לי רעיון .. ותלכי לחדרך לנוח, כשאת לידה היא תשגע אותך אבל כשהיא תהיה לבדה, פתאום ימות לה רעיון. לפחות ככה זה עם החבר'ה שלי... לא תמיד היצירתיות מוצאת חן בעיני, כן? אבל לפחות פתחו עצמאות וחשיבה בדרך...

.( או שתגידי לה לעשות סדר במשחקים ותראי שפתאום היא עסוקה במשהו מאוד חשוב אחר 😆 )

וחיבוק

זה באמת קשה לצפות ולרצות ולא לדעת

אלא עניין - שהסביבה תהיה מעניינת. וזה צורך שבהחלט יסופק לו כשיראה סביבו הרבה ילדים בני שנה וחצי מתרוצצים

אני בכלל לא שולחת בגיל הזה למטפלת (עובדת מהבית, אז הם נמצאים איתי). בבוקר הם משתעממים איתי ובעיקר סופגים חום ואהבה (והנקה), ומהצהריים והלאה הם מקבלים עניין בזכות האחים הגדולים... ב"ה ילדים שמחים ומפותחים רגשית

מטפלת חמה שאפשר לסמוך עליה זה נכס שלא הייתי מחליפה במהירות!

הוא כזה נסיך ומדהים לנו ביחד!

אבל לצערי אני חייבת לחזור לעבוד...

צודקת שאם הוא היה איתי אז כנראה היה משתעמם יותר חח (לא שאכפת לי, כיף לך שאתם יכולים להיות יחד ככ הרבה!)

תודה על התגובה שלך!

בגיל הזה הדבר העיקרי, ואולי היחיד שחשוב זו מטפלת שאפשר לסמוך עליה, חמה ואוהבת.

עדיין אין צורך בכישורים חברתיים(ילדים רבים בגיל הזה נמצאים לבד עם אמא בבית ומתפתחים מעולה...)

ביחס לילדים הגדולים יותר

אבל כן, את צודקת, בגיל הזה צריך מטפלת טובה וזה יש ב"ה

ואצלנו זה מצרך נדיר ממש

איך היא מסתדרת עם הגילאים השונים.

אני פעם בדקתי משפחתון כזה שהיא אמרה שבגלל ששעות הערות שונות היא עושה זמן מחוץ ללול לתינוק בזמן שהגדולים יותר ישנים, אבל כן הם יותר בלול מאשר בחוץ.

יותר מדאיג לדעתי איך היא דואגת שהגדולים לא נגיד יזרקו עליו קוביות או משחקים לתוך הלול. זה דברים לשאול את המטפלת בעיניי ולראות מה היא עונה ולפי זה להחליט.

גם חשוב כמה ילדים יש אצלה, אם מעט - יותר סביר שהיא תצליח. לפי התקן, אם הבן שלך (או ילד אחר) מתחת לגיל שנה והיא עובדת לבד, אפשר רק עד 6 ילדים

או לא סומכת עליה?

מאוד קשה לי לשאול בגלל זה, לא רוצה לשדר לה שאני לא סומכת עליה.

יש לה כמות ילדים לפי התקן, לפחות זה...

חוץ מישובים מסוימים שבהם אין....

אולי תבררי בקופה שלך 

של הקופת חולים שלך

שם צריך להיות רשום פרטים על בדיקת דם עד לבית... (זה בתשלום של 25 שקל בערך)

אבל הצלחתי לקבוע למחר 😀

אבל אם אני רוצה שהפרימולט יעבוד אני חייבת להתחיל לקחת היום (עובד אצלי 4 ימים לפני) אז חשבתי אולי לקחת רק כדור אחד היום וכדור נוסף על הבוקר ואחכ לשקול מה לעשות בהתאם לתוצאה של הבטא.. רעיון חכם או שזה לקיחת סיכון מיותר?

כי זה סהכ שני כדורים..

מבחינתי לקבל ח"ו מחזור אחרי בדיקה חיובית כשהוא לא כאן ולהיות אסןרים כשהוא חוזר ולטבול לבד זה גם לא פחות מלקחת סיכון🙁

הבוקר עשיתי שוב בדיקה של תשובה כנה וגם של עליאקספרס ובשתיהן יצא פס ברור ויפה.

עשיתי בדיקת דם שיצאה שלילית!! אני יודעת שבדיקת דם הכי אמינה אבל זה פשןט מוזר לי בטירוף.. איך זה יכול להיות??

בדיקות חדשות ולא פגות תוקף או משהו. לפחות 3 בדיקות של איביי ועוד 3 של תשובה כנה והכל היה חיובי.

זה מצביע על בעיה כלשהי?

נמאס לי מזהההה

עשיתי בדיקת דם רק כדי לוודא אבל היה לי ברור שיצא משהו. לא יכול להיות כל כך הרבה בדיקות חיוביות ואין כלום.

או שגם הבדיקות שנחשבות אמינות ביותר לא שוות כלום

רציתי להוכיח לבעלי שבדיקה חיובית במקלון תהיה חיובית גם בב. דם🫢

וכבר לפני חודש יצא לי להשתמש בבדיקות האלו שיצאו שליליות לחלוטין ובאמת קיבלתי מחזור אחרי כמה ימים

אין לי משהו יותר חכם לומר על זה

מעניין לשאול רופא על זה..

אצלי תשובה כנה לא הייתה אמינה אז אני חושבת שזה הכיוון..

איזה מוזר, הבדיקות האלה נחשבות אמינות מאוד

בעז"ה בלי נדר מקבלת על עצמי לזרוק את כל הבדיקות הביתיות לפח

רק נזק נפשי הן גרמו לי עד עכשיו

מה לגבי איחור ותסמינים? היה משהו? 

אני לא אומרת, זה באמת מוזר לגבי הבדיקות ועוד שתיים..

אבל לבדוק לפני איחור זה ריסקי :/ 

אז לא רוצה סתם להטעות..

אני בעד לא להתייחס לבדיקות ביתיות ולא לבדוק לפני איחור 

עכשיו מבינה למה..

אמאל'ה..... 💔

ככ מרגישה את הלב שלי איתך.... כמה כאב

(יא מושלמת אחת, בסוגריים, אמאל'ה.. וואי איזו אישה צדיקה את כפרעלייךךךךך).

חיבוק חזק ותפילה עמוקה ביחד איתך

❤️❤️❤️❤️❤️❤️

את אמותינו הקדושות.

באמת.

מאחלת לך שתפילותייך יענו כהרף עין, ובראש השנה תשפ"ו תאחזו בלפחות שני תינוקות מתוקים ומשם והלאה יושפע עליכם שפע רב מן השמיים בפשטות ובקלות

באמת. כתבת כלכך נוגע. 

והזדהיתי מאד.

ב"ה עברתי את התקופה שאת מתארת (פעמיים),

ויכולה להגיד שלא פשוט להרים מבט ולהסתכל בעיניים אמוניות.

אבל-

כשכן הצלחתי, ניסיתי להסתכל על התקופה הזו כחתיכה במסע החיים שלי ולחשוב מה אני לומדת מהחלק הזה של המסע.

חיזוק הקשר עם ריבונו עולם, כי פתאום התפללתי הרבה יותר בכוונה.

עבודה על מידת השמחה, למרות שלא הולך כמו שאני רוצה.

הזדמנות להשקעה בקשר עם בעלי.

מפגש שלי עם עומק רגשי של עצמי שלא הגעתי אליו בנסיבות אחרות.

ועוד ועוד שאני בטוחה שתמצאי.

וזה יבוא. בע"ה. 

ואז תזכרי את התקופה הזו ככזו שזימנה לך גם מתנות.

בע"ה בקרוב!!

חיבוק!

כתבת כל כך נוגע.

ומרגש שאת מעיזה להגיד את כל מה שעל ליבך.

להיות כנה ושבורת לב ומשתוקקת כמו שאת.

את לגמרי בסדר. לגמרי לגמרי.

בא לי להגיד לך שזה לא בגלל משהו שעשית או שלא עשית. זה לפעמים פשוט גדול מאיתנו.

אבל גם אני לא באמת יודעת...

תזכו בקרוב, באהבה ובריאות ❤️

את ממש צודקת.

לא פשוט בכלל...

לי נראה שדווקא בגלל שאת כזאת טובה, משתדלת, מכבדת, צנועה.... דווקא בגלל כל הטוב שלך, הקב''ה מתאווה לתפילות שלך. ממש כמו האמהות שהיו בוודאי כל כך טובות וצדיקות, אבל לא. לא. לא. לא. עשרות שנים.

שולחת לך מלא כח, ואמונה. ❤️

לא תמיד התכניות שלנו זה התכניות של הקב''ה בעולם הזה... 

החזרת אותי לשנות ההמתנה

היטבת להגדיר ולתאר

מה את בסה''כ רוצה? ילדים שיאירו את העולם בתורה ומעשים טובים

למה כולם כן ןרק את לא

למה???????

למה לטובים לא ולכל השאר כן

למה???????

אוף, זה פשוט כואב מידי

לא מתיימרת לעודד

בטוח לא מנסה לתת כח

כן שולחת חיבוק מלא בתפילות

הלוואי ובקרוב

כתבת ככ נוגע ומהלב....

אין לי באמת תשובה

באמת שאין

רק רוצה לתת לך חיבוק

ענק ענק

ולומר לך כל הכבוד

ושאת אלופה

איך את נאמנה להשם

אין לי מה לומר

רק שאני בטוחה שהשם אוהב אותך עד כלות

למרות שעדיין לא נתן לך את מה שאת הכי מבקשת

הלוואי ויהיה בקרוב

חיבןק ענק

ומבינים שכנראה השם מתכנן לנו דברים אחרים.כנראה בזמנים אחרים או האופנים אחרים ממה שרצינו, אבל הכל בהשגחה וכחלק מהתכנית האלוקית. וצריך לקבל את זה בהכנעה, אבל לא להפסיק להתפלל. לפעמים זה להתפלל לקבל את מבוקשנו, וגם להתפלל לקבל את רצונו שיתיישב על ליבנו. לא להפסיק להיות מי שאת בגלל זה, שזה החלק הכי קשה, כי אנחנו כביכול מתייחסים לקשר כ- נתתי את שלי, אז תתן לי גם. אבל הרבה פעמים זה לא סימטרי מסיבות שלא נבין. וזו גדילה כואבת, אבל מחזקת מאוד. תשליכי עליו את הכאב. תבקשי שירפא אותך 'אני מחצתי ואני ארפא', תנצלי את הקושי כדי להתקרב אליו כי לפעמים זו כשלעצמה המטרה של הייסורים

שולחת לך חיבוק ענק❤️ ובעז"ה תתבשרו בבשורות טובות בקרוב ממש!

כתבת יפה ונוגע

רק אומרת,

לא תמיד כשה' אומר לא

זה כי הוא לא מרוצה ממך

תמיד טוב להיות טובים יותר

אבל לא הכל אפשר להבין

ואת נשמעת מדהימה וה' אוהב אותך וגאה בך

לא תמיד זה טוב רק לחפור ולחפש איפה אני לא טובה

צריך להתפלל מלא

אני בטוחה שהוא אוהב את התפילות שלך

ותאהבי את עצמך! תחבקי את עצמך! את מדהימה!

ובעזרת ה' בקרוב תזכי לראות ישועות

איזה כאב לב, ואיזה מפח נפש❤️

את נשמעת כזאת מסורה ומשקיעה ומשתדלת, וכמה זה כואב להרגיש ככה.

קודם כל רוצה להגיד לך שזה הזמן לכאוב, ולהתאבל, על החלום הזה ועל החלומות שקשורים בו, על התקווה הגדולה

על האכזבה מזה שכל מה שאת עושה כאילו לא מספיק

על חוסר האונים הזה שבסוף הדברים לא באמת בידינו.

שולחת לך חיבוק גדול.

ה' רוצה את הלב. ולפעמים הלב זה דווקא לכאוב כשכואב,

ולפעמים הלב, זה להקשיב לאן דברים לוקחים אותי במציאות שה' מביא לפתחי. מול הבעל, בעבודה, עם החמות

לא להגיד אני בסדר ולדלג מעל, אלא לעבור בתוך.

אני ככה מאמינה, שעבודת ה' עוברת במציאות עצמה, בלחוות ולהיות נוכחת בחיים שלך ובמה שה' מדבר אלייך את המציאות.

ה' כנראה לא רוצה שנעבור מעל ונבליג ונדחיק דברים שקורים לנו,

אלא שנבין אותם לעומק, איפה הם מטלטלים אותנו, במה הם נוגעים

איזה פצע שיש שם הוא שולח לנו דרך לרפא ואנחנו הודפים כשאנחנו מדחיקים.

מאחלת לך שבע"ה מהרה כל תפילותייך יתקבלו לטובה!!!

זה עבודה של ממש להבין שאין לנו דרך לדעת חשבונות שמים.

אבל הקב"ה רואה כל מעשה ומעשה שלך,

כל התגברות כל התחזקות.

שום דבר לא מתפספס מעיניו.

והוא אוהב אותך אהבה שלימה וענקית.

הייתי חושבת שאולי בגלל שאני מרגישה שאני בסדר והשם הוא הריי כל כך טוב אז אדרבה אני אמורה להיות יותר רגועה שזה הרצון שלו וכנראה זה באמת בול בשבילי.

ולפעמים הייתי חושבת שאולי הוא מתאווה לתפילות שלי

ולפעמים הייתי אומרת לעצמי "סתמי ותגידי תודה על מה שיש לך"

אחות יקרה ואהובה. ריגשת כ"כ עם כל האמת שלך.

הסגולה האמיתית היא רק השמחה. השמחה של היהודי אינה צריכה להיות תלויה בכלום! אלא אך ורק על עצם היותו בן של מלך מלכי המלכים.

נכון, יש הסבר בשמיים לכל דבר ולכל עיכוב, בסיבת גלגולים בסיבת ניסיון האמונה או התפילה. דבר אחד הוא בטוח, השמחה היא פותחת הכל ככה שלא רלוונטי לנו בעולם הגשמי לדעת מה הסיבה לעיכובים וחלילה ליסורים.

צריכים לדעת שהשם הוא טוב כמו שנראה שאת יודעת ומאמינה. תאחזי חזק בכח השמחה. תשמחי על כל דבר שיש לך ואין יהודי שאין לו! כי גם מי שחסר כ"כ הוא בכל זאת זכה לקבל נשמה אלוקית חלק מהשם אנחנו ה' יתברך ממש!! זה עמוק כל כך הנשמה האלוקית. תחזיקי חזק תמשיכי להתפלל, תתנצחי עם הקב"ה תאמרי לו שהוא ברא לך את הרחם בשביל מטרה מסוימת והמטרה הזו היא רצונו יתברך והוא רוצה בזה יותר ממך! ואת רוצה לגדל אותם בדרכו שלו! תגרמי לו "להבין" כמה שווה לו לתת לך! זה ניצחתי ואנצח!

השם איתך תמיד. את אהובה! ואלו המתייסרים הם הנשמות החזקות ביותר והמאמינות ביותר ולהשם יתברך יש תענוגות מכל תפילה והתמודדות של נשמות כמוך. תשמחי על הנחלה שמחכה לך בגן עדן עם אימותינו הקדושות על הקרבה בשביל התורה והקדושה. השם יתן לך ויכפיל לך את מה שיש ויתן לך בקלות ממש בזכות סגולת השמחה את מה ש"חסר". תודה לך שבאת לעולם. ריגשת אותי מאוד וחיזקת מאוד 🤍

הכנות שלך. התמימות. את באמת נשמעת בת שכל אבא היה רוצה ומתפאר בה.. את בעצם עושה הכל נכון אבל העולם לא מחזיר לך...

מבינה קצת קצת ממה שאת עוברת , עברתי עקרות משנית, אז קצת.

במה שרשמת בהתחלה, עזר לי להבין שדווקא בגלל שאני טובה, אני יכולה לעמוד בניסיון הזה.. שאני מהנבחרת של בורא עולם. שלא כל אחת היתה מקבלת את הניסיון הזה. אז נכון, לא בא לך אותו ויש בנות טובות של ה' שמקבלות שפע, אבל פה נכנס האלמנט שלא הכל אנחנו יודעים , לא רואים את התמונה השלמה, וצריך באמת להאמין שהכל לטובה, ושבסוף, יהיה טוב!!

מאחלת לך להרגיש את הטוב בכל מה שבורא עולם עושה, שולחת לך כוחות, את במסע לא פשוט, אבל תהיי בטוחה, בטוחה, שהוא ייגמר בטוב ❤️ ואולי ממש ממש בקרוב! 

לבקשה שלך לשחרר ולהפסיק לשלוט, לרצות להבין, להחליט.

תמשיכי להתפלל ולהתעקש ולהחזיק חזק ברצון.

כי רק הרצון שייך לנו, ההוצאה לפועל זה ממנו יתברך.

ה' אוהב אותך ואת התפילות שלך במיוחד כשאת מתעקשת ואומרת שמה בסך הכל את רוצה??? לעשות רצונו!! לקיים את המצוות פרו ורבו שזה המצווה הראשונה בתורה ולגדל את הילדים לתורה ולמעשים טובים.

הרצון שלך חזק, מכאן והלאה זה ממנו, שיכין את הגוף שלך ואת הנפש שלך להריון ואת כל התנאים מסביב וכו'.

תנצלי את הזמן הזה של הירידה להתפתחות רוחנית ובעיקר להתחזקות בשמחה.

ממש תעברי על כל דבר ודבר שאמרת ותשאלי את עצמך האם את עושה את זה בשמחה?? ואיך את יכולה לעשות את זה ביותר שמחה. לא בקטע של לרדוף את עצמך, להיפך.

נשמע שאת סוחבת על עצמך המון, מנסה לרצות את כולם, אולי כדאי טיפה להוריד הילוך, להאט?

ה' אוהב אותך תמיד והכי רוצה לראות אותך שמחה כפשוטו.

אז תעצרי רגע ותחשבי מה ישמח אותך לעשות?

ותעשי משהו שישמח אותך ולא כי צריך♥︎

כל הברכה תלויה בשמחה שלנו.

המהות, בגדול היא שכדי להאמין -

עלינו לעבור בכאב שהקב"ה מכין לנו

זאת האמונה.

וכדי לעבור בכאב -

עלינו לכאוב...

לכאוב ממש.

מצרפת פה את הפוסט

ארוך אבל כל מילה זהב!!

נכתב אתמול בעקבות היום הקשה שעברנו כעם...

(ובכללי ממליצה בחום על כל מילה של שרה מושייב.

אפשר לבקש ממנה בהודעת ווטסאפ לעקוב אחריה,

מי שתרצה אצרף מספר)

‏מסיימת יום שבו המשולש הקדוש היה על repeat

100 פעמים לפחות.

‏קבוצות -WhatsApp סטטוס- אימייל .

משהו מהם בטוח יהיה מרתק מספיק,

לקחת אותי הרחק מכאן ,

מהלב הנוכח ברגעים אלו,

שכל פעימה בו מורגשת.

כואבת.

‏אי ההלימה בין החוץ לפנים,

רק מעצים את הכאב.

הקרנבל שלקחנו את הילדים,

כי אין ברירה ,סנדיי, וצריך לעשות איתם משהו ,

החיוכים שצריך לחייך אליהם,

ולעמוד בתור שעה בשביל כתר מבלונים שהתפוצץ תוך רגע ,

ונקניקיה שבסוף תיפול על הרצפה חצי אכולה.

‏החיים ממשיכים,

והם גם נעצרים,

ואיפה בדיוק הקו הזה,

שעוצרים בו לנשום ולאחוז את הגאפ.

ההתבודדות,כמובן.

‏מה זה הקטע ההזוי הזה ,

שאלתי אותו.

איך אתה מסכים לכאלה ימים להתרחש?!

מה, אתה לא רואה כמה אנחנו מנסים להחזיק את עצמנו מעל המים?!

אז תביא לנו בשורות טובות.

שיהיה לנו קל יותר להאמין ולקוות.

11 חודשים הם בשבי ,

ומה שמחזיק אותם זה התפילות שלנו .

אבל מה מחזיק את התפילות,

שלי ,לפחות?!

התקווה הזו,

שמשהו טוב קורה איתם ,

או יקרה עוד רגע ,

או מחר.

או מחרתיים.

איך אתה נותן לתקוות שלי להתפזר ברוח,

מה ,אתה לא רואה שאין לי גרם של כוח לאסוף אותם?!

כעסתי עליו בלי להתבייש ולהסתיר,

כי אלול.

אלול,

למדנו היום בבית. מדרש רחם,

‏זה חודש הרחמים והסליחות,

ואתה אומר לנו,

א-ל מלא רחמים,

שיש לך מלא רחמים.

נתת לכל אישה בעולם רחם ,

והוא תורה והוא תבונה אינסופית ,

ומה שעולה בי באינטואיציה,

בשיחה מולך ,

זה לגמרי קדוש.

אתה רוצה לשמוע אותו.

‏אלול זה חודש הסליחות ,ברבים,

וזה לא רק אתה סולח לנו ,

זה גם אנחנו שאתה מבקש שנסלח לך ,

כל שנה מחדש,

על כל מה שהעברת אותנו באותה שנה.

ואיך אני אסלח לך,

אם אני לא אכעס עד הסוף.

ואיך אני אכאב אם לא אכעס קודם.

זה הולך בשכבות הרי,

רק אחרי ‏שהכעס משתחרר,

מגיע השקט,

ואנחנו נפגשים שוב.

‏נזכרתי תוך כדי שיחה,

בסדרה שצפיתי לא מזמן .

אריקה ,בחורה שמרגישה לא מוצלחת ומלאת חרטות על בחירות שגויות שעשת בחיים שלה,

נכנסת למועדון יוקרתי של מטפלים במכונת זמן ,

שבו היא יכולה לחזור אחורה ולתקן את הטעויות שטעתה בעבר,

בתנאי אחד,

אסור לך לשנות את העבר של מישהו אחר.

‏אריקה, וכל שאר גיבורי הסדרה,

כאשר יש בידם את הכוח להפעיל את מכונת הזמן ולשנות את המציאות שלהם או של האהובים להם,

כל אחד בתורו,

כשהוא רואה את החיים של החבר שלו -

עושה את הטעות,

פועל נגד הכללים,

ומשנה- ‏רק קצת-

את העבר או העתיד של החבר שלו,

כי הם לא מסוגלים לחוות את האהוב שלהם סובל.

הם ננזפים על ידי הפסיכולוג הראשי,

ומראים להם איך השינוי בתוכנית לא באמת מסייע לבנאדם בטווח הארוך,

איך הוא צריך לעבור את כל הלימוד מחדש,

בצורה אחרת.

עבורי ,זה היה מפליא ומרתק לצפות ,

מה יעשה בנאדם ,

טוב ומסור ואנושי,

שנמסרו בידיו יכולות אלוקיות .

היכולת לשנות מציאות.

‏ בן אדם הוא קטן .

אכפת לו מדי.

לא מסוגל לראות בקושי של האחר,

אז הוא לא יעמוד בפיתוי וישנה דברים.

ככה אנחנו.

זו מגבלה להיות אנושיים.

והשם.

אלוקים.

אנחנו אוהבות לקרוא לו הבורא.

אבא.

אנחנו רוצות לשמוע את מידת הרחמים,

לא מידת הדין.

אבל יש לה מקום,

למידה הזו .

אלוקים.

גבורה.

שהוא מתגבר ורואה ועלבונו ועלבונינו.

ומתגבר.

ולא פועל .

ושותק.

ומסכים למציאות להתרחש.

‏הוא כל כך על אנושי,

שהוא מסוגל לאפשר למציאות להתרחש ,

כפי שהיא נועדה,

לאפשר לנו לעבור את הכאב והלימוד,

בלי לשנות את זה מרוב רחמים עלינו .

כזה גיבור הוא.

מסכים לראות את הדמעות של כולנו.

מסכים לנו לעבור את המצב הזה,

כי איכשהו,

כבורא עולם,

הוא יודע שמשהו מיטיב קורה פה.

תראה אבא,

יש מלא מלא הצעות ייעול עבורך

איך היום הזה אמור היה להיות,

אפשר לשוחח,

אעלה אופציות ,נבחר ביחד ;)

אבל אם נודה על האמת,

אפילו שיש לי מלא עצות לתת לך,

בכל אופן ,

יש לך רזומה של 5000 שנה פלוס של ניהול העולם,

ואני בקטע של ניהול,

לומדת ב27  שנים

 לנהל את הרגשות שלי

ואת מערכות היחסים שלי ,

וזה עדיין תהליך שנמצא בחיתוליו.

המסקנה ,

היא אחת אפס לטובתך בקטע של ניהול.

‏ואם אם אתה יודע יותר טוב ממני ,

ואתה מסוגל לחוות את הכאב של כולנו,

יותר ממני ,

ואתה מאפשר לדבר מאוד כואב להתרחש,

ונותן בנו אמון שנגדל מזה,

אני מסכימה לעשות את החלק הקטן שלי ,

ולעבור בכאב הספציפי שנתת לי.

‏את הכאב של אחרים אני משאירה לך.

אתה יודע איך להתמודד איתו.

‏ואת הכאב שלי ,

אני אשתף אותך,

‏עד שארגיש יותר טוב.

יותר בטוחה.

יותר סומכת.

כל פעם מחדש…

‏ותודה לשרה סהלו אלבז,

‏שפתחה את בית מדרש רחם היום ,

עם מילים שהן פנינים מתוקות,

ביניהם הפירוש היפה

על א-ל מלא רחמים

וחודש הסליחות ההדדי .

בית מדרש רחם

הוא לגמרי טל תחיה אחרי שנה עמוסה כזו.

שרה מושייב

זה בכלל לא קשור לכמה את טובה.

את טובה פלוס פלוס וצדיקה (באמת. וואו) ואהובה בשמיים ובארץ.

זה חשבונות שמיים שאין לנו מושג בהם.

שולחת הרבה כח ופרק תהילים לשמיים עבורך.

ושואלת בזהירות, למה הורמונים ומעקב בלי טיפול? הזרעות? הפריות? כמה זמן אתם מנסים? עשיתם את כל הבדיקות? כולל זרע!!

מקווה שכן יקרה.

תתקשרי לברר את הפרטים המדויקים,

אבל זה תלוי בך מתי את רוצה לצאת ופשוט מודיעה לביטוח לאומי ולמעסיק.

וסופרים שבעה שבועות אחורה.

ברור שזה לא מדע מדויק אבל

שמקבלת גם בזום.

מתאים לך?

@נגמרו לי השמות היקרה..?

אני חושבת שהיא עונה על הקריטריון לגמרי

מאוד מרגש ומחמם את הלב, תודה ❤

מהממת מהממת!!

מקבלת בזום

אבל זה שאני התחברתי לא אומר שגם את 🤭

מבינה שיש שם משהו

אבל נראה לי שתאלצי לחכות יום יומיים ולבדוק שוב כדי לקבל כיוון

וגם יש בדיקות לא תקינות שמופיע פס שני סתם (מנסיון)

בתמונה ששמת לא רואה כלום

זה לא אומר כלום

כשהיה צבע לרוב זה אמין ..

או הריון כימי

אבל צבע הכוונה ורוד שרואים בעין

לא כזה חצי שקוף

אני חושבת שיש משהו לבימבה

תכתבי בגוגל 

הבנתי שזה יקר ממש

למה לא להרתיח ולשמור מים רתוחים בקנקן/בקבוק גדול ייעודי, ואז פשוט להוסיף חם לפי הצורך?

אבל במחשבה נוספת

מקווה שאת מודעת לזה שבכל מצב תצטרכי לעשות את האפקט של מים רתוחים.. כלומר שרתחו בעבר והספיקו להתקרר.

כי חימום לטמפרטורה נעימה הוא לא מספיק בשביל להרוג את החיידקים שעלולים להיות בהם...

ואגב

הבן שלי בזמנו אהב רק מים פושרים.. ובכלל לא הוספנו לו חם.

רק מים רתוחים פושרים ומטרנה...

אולי זה עניין של הרגל ותצליחי גם.. לא יודעת

בפגייה היה מחמם בקבוקים של מדלה ממש טוב.

אבל לקח לזה איזה 2 דקות כזה....

שזה די אותו זמן כמו להרתיח מיחם בעיני...

והעברתי הלאה כי היה לי מיותר..

למה לא לחפש ביד2?

מנות שרדתי יופי

מקווה שתמצאי🙏

אמרה שבגלל שכבר חנינו היא לא יכולה להוציא הפנייה

אמרה לי לבוא אחרי השיחרור למרפאה עם מכתב שחרור

ושלחה לי לינק שאומר למה מקבלים החזר

אבל לא הבנתי אם אנחנו מתחת הקטגוריות…

בקשה להחזר אחכ. בגדול אם קיבלה טיפול מציל חיים או אושפזה אמורה לקבל החזר ממכבי. גם אחרי..

אותי פעם רופה הפנה למיון באמבולנס למרות שרציתי לנהוג בעצמי ואז מדא ביקשו ממני לשלם כי לא אושפזתי אבל לא וויתרתי השגתי אישור מהרוםא שהוא זה שביקש את האמבולנס ואכן מכבי שילמו את הנסיעה בסוף

מבוגר בחיים לא היה נותן לה!!!

היא צרחה!

מסכנה שלי

צדיקה שלי

אני גם כבר בכיתי

קרה לנו גם.

ואחרי שהיא לא הצליחה כמה פעמים וקראה לאחות בכירה יותר ביקשתי להניק אותו תוך כדי כדי שיכאב לו פחות והיא לא הסכימה, אמרה שבתנוחה הזו לא יהיה לה נח ובסוף יכאב לו יותר 😑 

אני גם במיון עם התינוק שלי...

בהצלחה ורפואה שלמה 

בעז״ה הביתה מהר ובקלות!…

מזל שאצלי היא רגועה לפחות

לא בוכה כשלא בודקים אותה וצוחקת איתנו

מרגיע אותי קצת

בכיתי כשלקחו לה דם היא חיבקה אןתי

חיים שלי

הוא עדיין רגוע לפחות?…

הילדה בסדר גמור שמחה וחיונית יותר מכל הצוות שם יחד🥸

קיבלנו מרשם למזרק אפיפן והפנייה לאלרגולוג

בעזרת ה׳ שלא נצטרך

שלא תצטרכו את זה יותר!!

בת כמה הילדה? ואם אפשר לשאול מה גרם לה להתנפח?

אנחנו גם בברור אלרגיה עם הקטנה בת 7 חודשים לכן שואלת 

ואין טריגר

היא היתה בבית איתנו ולא היה כלוםםםםם חדש

כבר פעם שלישית שזה קורה…

היינו אצל אלרגולוג כשהיתה בת פחות משנה הוא טען שזו לא אלרגיה ושזה ויראלי אבל עכשיו במיון אמרו לי ללכת לאחד אחר כי זה כנראה כן וחייב למצוא למה

בעז"ה שתצליחו להבין מה זה קורה לה, לפחות כיוון..

בהצלחה!!

יש חדש?

מה קרה לה?

פיצית בת אולי חודשיים…

ראיתי אותה כשהתשחררנו היא היתה בסדר ואמא שלה היתה רגועה יותר אז אני מניחה שיצאה מכלל סכנה

אמאלה זה היה מפחיד

כשהם נכנסו למיון היא ממש נראתה לבנה לבנה לבנה

והם אמרו משו שהיא הקיאה או משו כזה

הכניסו אותם לאיזה חדר ואחרי כמה זמן היא יצאה האמא תועקת ובוכה שיראו תהילים 🥺🥺 מסכנה…

2 אופטלגין

לסירוגין, כל 4 שעות 

אחרת זה עושה כאבי בטן...

בבי"ח יגידו לך כל כמה שעות אפשר כל אחד

2 אקמול

אופטלגין טיפות

איבופן

כל שעתיים שלוש אני חושבת לקחתי את הכדור הבא.

אני תמיד מפחדת שבסוף מרוב כדורים,

הם ישפיעו עלי פחות בהמשך החיים. כי למשל פעם אקמול אחד היה משפיע עלי בקלות, היום 2 אקמול לא עוזרים ואני לוקחת דברים חזקים יותר בד"כ (לסתם כאבים, לא לידות)

חח אני אכן שוקלת הרבה הרבה יותר

גם 2 אקמול כבר לא משפיעים לגמרי, לכן חשבתי ככה.

ונכון שזה קצר טווח אבל אם אני לוקחת כל 3-4 שעות שילוב של כמה כדורים חזקים במשך כמה ימים, זה יוצא כמות נכבדת.

בכל אופן אני שמחה שזה לא משפיע, תודה!

ותודה לכל העונות!

כי אני לוקחת רק במצבי קיצון ממש אקמול

ומשפיע עלי אחד לזמן ארוך

והbmiשלי גהוה

ממש באדיקות, כי לא עומדת בהתכווצויות.

אבל זה רק לכמה ימים, ולא ראיתי שינוי בהשפעה ביום יום כשצריכה לקחת.

לא נשמע לי שמכמה ימים של שימוש מסיבי (שהוא גם נצרך מאוד) הגוף יתרגל עד כדי כך

ולאט לאט זה התחזק

שבוע 21 או 22

אבל זה גם היה הריון ראשון.

לשם השוואה בהריון השני (שליה אחורית) התחלתי להרגיש תנועות בשבוע 14

הריון חמישי ב"ה 

התחלתי להרגיש תנועות משמעותיות רק לכיון ה21

עם טיטולים, מגבונים וכו'

ככה שכל הבלאגן מתרכז במקום אחד.

כבר מדמיינת את עצמי מתעצבנת אחרי הלידה הבאה שהמוצץ/מגבונים/טיטול עבר בדיוק ברגע שהייתי צריכה אותו ועכשיו אני צריכה לחכות עוד חצי דקה עד שהוא יסיים את הסיבוב ויחזור אלי...

לילדים זו בכלל תהיה אטרקציה שלא מהעולם הזה! הם אף פעם לא ירצו לצאת מהחדר שלי 🤨

ועכשיו בנימה רצינית, מצטרפת לתגובה הקודמת: להכין סלסילה ייעודית עם טיטולים, מגבונים, משחה לטיטול, לנסינו, מוצץ וחיתול. היא יכולה להיות באיזה שהוא מקום קרוב למיטה (ועוד אחת זהה בסלון), את לא חייבת לישון מחובקת איתה 😉 כרית הנקה בדרך כלל השארתי במיטה כי צריכה אותה במרחק הושטת יד. בקבוק מים אכן על השידה, ספר ושוקולדים במגרה של השידה  

או שהגוף החליט בשבילי

אני רציתי להניק שנים בעקבות מערכת חיסונית

אבל בכל ילד היה משהו אחר

או שנקלטתי להריון אז החלב לא היה טעים והיונק לא היה מעוניין יותר

או שנגמר החלב כי התחלנו מוצקים

או שנגמר כי חזרתי לעבוד

הממוצע שיצא לי זה 8 חודשי הנקה

רק אצל הגדולה שלי, שבלידה שלה היו לי תפרים וכו והיה לי קשה ממש לשבת להניק אותה, התחלתי הנקה ובקושי עד גיל חודש וגם שילבתי עם זה מטרנה...  ואז הפסקתי הנקה...

אחכ,

עד גיל שנתיים וחודשיים, כי כבר הייתי בהריון..

ואז עד גיל שנה וחודש את הבת כי לא רצתה...

אחכ את הבת הקטנה עד לא מזמן, שנתיים ו10 חודשים..כי אני בהריון.. 

מה הסיבה שמסרב? מה ניסית עד עכשיו לתת?

במקביל לא חייבים להפסיק לגמרי להניק

אפשר להחליף חלק מההנקות בתמל אם את מרגישה שאת לא מסוגלת. גם כמה הנקות זה טוב יותר מכלום.

אני אישית גמלתי באזור שנה וחצי כשהרגשתי שאני יותר מוצץ מאזר משהו שמספק תזונה ושכבר היה לי קשה מדי בלילות. כבר בגיל הזה הם לא זקוקים כבר לתמל אז יןתר קל להפסיק-בכללי בגלל זה אחרי גיל שנה קל יותר לגמול כי בגדול אם הילד למד להסתדר טוב עם מוצקים ממה שאני זוכרת הוא כבר יכול להיות עם אוכל מוצק בלבד ובלי תחליפים

כל סוגי הכפיות

יונק על שעה...

דיי מתיש נרדם רק איתי

יישן רק איתי כמוצץ

לא יודע לשכב דקה בשקט  

יש עוד כמה ילדים שצריכים אותי.

מצד שני מערכת חיסון חורף ... והנקה תורמת הרבה 

כל כך הרבה זמן?

הקטנה שלי הייתה גם כן ככה (בין השאר), ובדיעבד גילינו שיש לה לשון קשורה... (ולצערי הפסקתי להיניק אותה בגיל עשרה חודשים, בשיא החורף, כי פשוט לא עמדתי בזה יותר... בעיקר בפצעים שנגרמו לי ובחוסר הנחת שלה בזמן שינקה)

פשוט רק יונק כמו בן חודש

מתעורר ישר בצרחות עד שיונק

כל הזמן יונקקק

בלי הסתגלות?

אף פעם לא התחלתי ככה

תמיד קודם טחון 

מציעה לך לקרוא על בייבי לד ולנסות. יכול להיות שקשה לו המרקם הטחון ודווקא בייבי לד יעבוד טוב איתו.

בנוסף ההנקה שאת מתארת משהו שם נשמע באמת לא תקין... העליה שלו במשקל בסדר? נשמע שהוא או רעב או שמשהו מפריע לו שהיניקה מקלה עליו. אבל בגיל כזה הם באמת לא אמורים לינוק ככ הרבה, יכולה להבין למה זה ממש מתיש אותך.

ואם זה עוזר איכשהו, בשני הילדים הנקתי עד מאוחר ושניהם היו חולים בלי סוף בשנה הראשונה במסגרת. לא יודעת כמה זה עזר להם ההנקה. בסוף חורף זה חורף וכניסה ראשונה למסגרת עושה את שלה...

לדעתי זה גם קשור ללשון הקשורה שלה, שהיא לא הסתדרה עם אוכל טחון, והעדיפה לאכול בעצמה ביד.

תנסי, אין מה להפסיד... (רק שלוקח זמן ככה עד שיש ארוחות משביעות מספיק)

אגב, היום היא בדיוק הפוך. למרות שהיא בהחלט יכולה לאכול לבד בכפית, היא מבקשת שנאכיל אותה בפה...

את הגדול הפסקתי להניק כשהבנתי שאני כבר חא נהנת מזה, הוא היה בן שנה ושמונה, אני הייצי בהריון בחודש שביעי והיה לי כבד ומסורבל

הוא אמנם ינק רק לפני השינה- אבל זוכרת ממש יום אחד שינק ונשען לי על הבטן- והסצכחצי על בעלי ואמרתי - איזה סיוט

ובאותו רגע שהוצאתי את המילים כבר ידעתי מה אני צריכה לעשות

יום למחרת - לפני ההנקה הסברתי לו שזו פעם אחרונה- וכך היה

אצל השניה- הפסקתי להניק כשהיא היתה בת שנה ותשע... הייתי בתחילת הריון עם דימום וזו היתה הוראה מהרופא. ממש חתכתי ובאופן מפתיע- הלך ממש חלק

גם הבן שלי היה ככה, חי על הנקה ולא אהב מוצקים וכן, זה דיי הגביל אותי

מצד שני מאוד נהנתי מהפלוסים האחרים של ההנקה (הנקה נקייה הייתה לי והקשר האישי הזה) תכלס הפסקתי בגיל שנה וחצי שפשוט לא היה צורך כי המוצקים התבססו וזה היה נטו נשנוש

ממליצה לך לא לוותר על לנסות לתת לו מוצקים בכל מיני דרכים - כפית/לגעת ולהתלכלך לבד/ להחזיק מלפפון/מוצץ טעימות ופשוט כל הדרכים שיש עד שימצא מה הוא אוהב

בנוסף, כדאי שהוא יראה איתח בארוחה עוד מישהו אוכל זה נותן תאבון

אני בימים שהייתי לחוצה שהוא יאכל הייתה מביאה לו תוך כדי שהוא מסתכל בספר... לא האידיאל אבל תכלס נכנס לו

ועוד דבר, לא לתת לו לאכול מוצקים שהוא מאוד רעב או מאוד שבע או מאוד עייף

למצוא את הנקודה שהוא רגוע ואז לנסות עם הרבה שלווה ורוגע מצידך - הם ממש קולטים

בהצלחה!!

זה קורה..

אם בסהכ טוב לך להניק

אפשר לפתור בעיות נלוות בדרכים מגוונות

אין צורך להוריד הנקה..

הם מקבלים מההנקה ככ ככ הרבה

וכבר קרה לי שרציתי להפסיק מאיזה שהיא סיבה חיצונית

ובסוף כשהמשכתי ככ שמחתי על זה בדיעבד...

אז אם את רוצה לפרט-

א. מה את מציעה לו?

ב. את מנסה להציע מוצקים לפני שמניקה?

ניסית ישר כשקם מהשינה? או אחרי שקם שישחק קצת והרעב יתעורר ואז להציע מוצקים?

כמובן לא לחכות שרעב מדי כי אז יהיה עצבני וזהו..

אם יש לך עוד שאלות אז בכיףף❤️❤️❤️

גם אם יפסיק לינוק הוא יכול לקחת בקבוק ולהמנע ממוצקים.

מצד שני, זה שמכביד עלייך זה כן שיקול להפסיק. גם לא חייב להפסיק לגמרי, אפשר לשלב.

הנקה זה לא הכל או כלום.

חלב אם הוא כ"כ משמעותי שאפילו הנקה אחת ביום היא חשובה.

כך שגם אם קשה להניק בלילה- אפשר להפסיק בלילה ולהניק רק ביום.

ואם קשה בבוקר- אפשר רק בערב וכו' וכו.

ולגבי השיקול של חורף- מסכימה איתך ממש. 

עם הגדולה שלי הפסקתי להניק בגיל 11 חודשים בתחילת החורף ואח"כ כ" הצטערתי על זה...תוך חודש היינו פעמיים באמבולנס למיון עם בעיות נשימה שונות...ומאז החלטתי שאני תמיד מעבירה את החורף בהנקה, (גם אם זה אומר להניק עד גיל שנתיים וחצי כמעט שלוש).

ודבר אחרון- אשתף אותך שמגיל שנה, שנה וחצי- באמת היה לי קשה ומכביד להניק הרבה וב"ה הם אכלו כרגיל וינקו פעם אחת ביממה- אצל אחת זה היה בבוקר, אצל אחר בערב לפני השינה- כל אחד לפי מה שהיה לי נוח והסתדר לי. אבל זה בעצם מה שאיפשר לי להמשיך את ההנקה למשך הרבה זמן. וב"ה ראיתי ממש שמי שינקו יותר משנתיים אצלי- בקושי בקושי היו חולים, וגם אחרי שהפסיקו לינוק היו יחסית לאחרים חולים הרבה פחות ב"ה. 

אף אחד מילדי לא קיבל תמ"ל...וחלקם היו בלי בקבוק בכלל, גם לא למים...שתו ישר מכוס. אני חושבת שתינוקות אוהבים לינוק! זה מרגיע, זה חמים ונעים וקרוב קרוב לאמא.

שנה ושמונה, יותר משאר הילדים

אבל הוא היה איתי בבית ולא במסגרת

חלק היו בגיל שנה ושלוש עד שנה ועשרה חודשים בערך. וחלק עברו את גיל 3...

זה לא קשור ככ למוצקים כי גם כשאוכלים מוצקים אפשר להמשיך להניק.

ומצד שני אפשר לעבור לתמל אם את רוצה ממש להפסיק.

שיהיו החלטות טובות

סביב גיל 10-12 חודשים

אפילו לא היה לי גודש כשהפסקתי להניק

כי הם דיללו את החלב לאט לאט עד שכבר לא רצו

אפילו שהם עשו את זה מעצמם, היה לי קשה ועצוב

אבל אחרי כמה ימים שמחתי מההרגשה של השיחרור 😅

בגילאי שנה וארבע פחות או יותר.

כשהרגשתי שזה חונק אותי והם כבר נהיו מכורים להנקה, שאי אפשר לראות אותי ולשמוח ממני בלי לינוק...

בדר''כ עשיתי בהדרגה קודם גמילה מלילה אח''כ גמילה לגמרי. עם הילד שעשיתי בגיל שנה וחודשיים זה הלך חלק ממש, תוך שלושה ימים הוא שכח בכלל שיש דבר כזה הנקה, הסחתי את דעתו עם דברים טעימים ויציאה החוצה.

עם השאר היה יותר קשה...

תמיד עד שהם סוף סוף נגמלים יש לי צביטה בלב שזה נגמר... 

חוץ מהגדולה שהפסקתי אחרי חודשיים בערך.. סתם כי הייתי בסביבה שלא תומכת בהנקה.

אבל עם השאר זה קרה מתי שהם היו בשלים להיגמל עם כולם סביבות גיל שנה גמלתי מלילה ואז חלקם נגמלו מעצמם גם ביום וחלקם המשיכו עד גיל שנתיים בערך. הקטנה גמלתי כשכבר הרגשתי שלה זה לא טוב התלותיות הזו בי ובהנקה בגיל שנתיים וחודשיים.. עכשיו יש לה בגן ילד שעוד יונק בן 3 חחח והיא מצידה היתה ממשיכה לינוק לנצח היא גם עוד זוכרת ומבקשת למרות שעברה כמעט שנה..