כנראה משתחררות מחר (אמן כן יהי רצון). בבית יש בגדים מכובסים גם של קיץ (בנים) וגם של חורף (בנות). האוברולים החורפיים ממש עבים ומחממים.
אז מה כדאי להלביש לתינוקת בשחרור? (כאן בבית החולים קשה להרגיש את מזג האוויר בחוץ...)
אם המסקנה תהיה בגדי קיץ (כמובן ארוכים) יכול להיות שנצטרך לקנות בגד, כי בעלי סובר שכדאי להוציא את התינוק מבית החולים בבגד שמסמל במובהק את מינו... (אחר כך זה כבר לא משנה)
במהלך היום יום מלבישה גופיה ארוכה ואברול דק ארוך מעל
בערבים או כשנמצאים במקום מאוד ממוזג שמה גם גטקס
והמון מזל טוב לך!
והייתי מלבישה משהו חמים לתינוק ניו בורן. לא רבה מאוד אבל כן קצת מים.
יש רוח קרירה
גם ככה הם מכוסים, והרבה נחת!!!
איך את מרגישה?
גופיה ארוכה ובגד אחד מעל- ברגליים זה שכבה אחת
ביום ממש נעים אז שמיכה עוטפת זה בסדר
בלילה יותר קר וחייב כובע
זה בעיקר רוחות
לא קר אבל כן יש רוחות שצריך להגן על הראש והאוזניים מהן...
רוצה לקפוץ אלי?אמהלהאבל לא תמיד... לפעמים רק גופיה ולפעמים היא עירומה.
אצלנו בערך 2 מעלות יותר מירושלים.
ולא רק במעלות.
אני מירושלים ומלבישה לתינוק בן חצי שנה 2 שכבות ארוך ודק.
בבוקר ולקראת ערב יש ממש רוחות
בבוקר ובערב קר
בצהריים חםםםםםם במיוחד בתשיעי כשאת עולה מהמעון ברגל..
לדעתי 2 שכבות דקות ארוכות (בכל הגוף), כובע טוב ושמיכה עבה שעוטפת אותה
בד"כ לתינוקות הקטנים יותר הן מביאות, כי קשה להם יותר לשמור על חום גוף
שבוע 20 להריון למה צריך מעקב בטיפת חלב?
ממה שאני יודעת טיפת חלב זה לתינוקות שנולדו בלבד, אבל אולי תחדשי לי משהו...
בכל מקרה רופאת נשים הייתי הולכת כבר בשלב כזה
או שזה מעקב אחיות?
כי רופא די בהתחלה שבוע 6-8
ובינתיים הייתי אצלה פעמיים (עכשיו ב"ה אני שבוע 22)
העיקר הוא מעקב סטיק שתן, לחץ דם משקל וכו.. בדר"כ אפשר לעשות את זה אצל אחות בקופ"ח רגילה.
אחות ליווי הריון ספציפית זה רק אם באלך משהו קצת מעבר בהדרכות ועוד ..
ואחות ליווי הריון זה נראה לי רק בהריון ראשון.
במכבי אפשר לעשות מעקב מהבית. זה מאוד נוח.
בכל 4 ההריונות עשיתי.. רק לא זוכרת מתי התחלתי...
נראה לי אתקשר מחר לבדוק
אם רלוונטי לך תכתבי בפרטי ואתן לך את הפרטים שלה
אחרי כמה מפגשים בודדים אני כבר רואה שינוי מדהים, היא לא מקשקשת מיתוסים אלא ממש מצליחה לעזור
אפשר להתחיל מרופאת משפחה, ובמקביל לקבוע תור לרופאת נשים.
רופאת משפחה יכולה לתת לך הפניה לפרופיל הורמונלי, וככה תגיעי לרופאת נשים עם תוצאות.
לטפל - יש טיפולים הורמונליים בסיסיים שרופאת משפחה יכולה לתת.
שני ילדים- ילד בן 4 וילד בן שנתיים ו10.
הקטן פעם ראשונה מחוץ לבית, מבינה שזה יכול מאוד להציף אותו אבל אין לי מושג איך להתמודד.
בגדול, הוא רשום כולל צהרון. בפןעל מוציאה ב2 וחצי אחרי ארוחת צהריים (בימים הראשונים הוצאתי לפני 2, עשיתי לו הסתגלות יותר ממה שהגן דורש) ובימים האחרונים הוא ביקש שלא אבוא מוקדם אז הוצאתי ב3 וחצי.
הוא חוזר מהגן מבסוט ומלא בסיפורים ואז אחרי רבע שעה בערך מתחילות בכיות לא נגמרות.
ובן ה4 בדיוק כמו שנה שעברה.
לא מפסיק לבכות מהרגע שחוזר מהגן ועד שהולך לישון.
חשבתי השנה משהו ישתנה אבל לא רואה שיפור.
גם כל בוקר זה בכיות מהרגע שקמים ועד שיוצאים מהבית.
הם אוהבים ורוצים ללכת לגן (הם יודעים שאין לי בעיה שישארו בבית).
כל הכייף הזה לא היה בחופש...
וגם השעות של השינה והקימה היו אותו דבר ובלי שנת צהריים.
הם הולכים לישון ב5 וחצי-6 וקמים ב5 וחצי 6.
ניסינו לאחר את שעת השינה אבל זה לט השפיע על זמן הקימה ורק נתן לנו ןלהם עוד שעה של בכיות.
ורק מדמיינת מה יהיה שנה הבאה כשעוד ילדה תעלה לגן 🤦♀️
אשמח לכל עצה, כיוון מחשבה ורעיון בנושא.
לא הרגשתי טוב ואז היה חג והחיים עפים ובראש שלי שאני רוצה לחזור להגיב לך.
אני מסתובבת עם התגובה הזאת מאז שכתבת אותה, בוחנת את ההתנהגות שלי מול הילדים בזמן בכי לפי מה שכתבת.
אז תןדה רבה לך על זה!
אני שנה וחצי אחרי קיסרי חירום בשבוע מוקדם מאוד.... כבר חצי שנה בלי מניעה..
וכל כך רוצה!!! מתבאסת מכל מחזור שמגיע
גיסתי שאלה אותי אם אני בהריון בראש השנה והלב שלי התכווצץ כשאמרתי שלא...(עזבו שזה חוסר טאקט מטורף ששאלה)
ובדיוק יש לי בטן מה זה הריונית כמובן משוקולדים ושטויות...
אני תוהה עד כמה המניעה משפיעה על אי כניסה להריון?
וגיסתך ממש אבל ממש חסרת טאקט!
חצי שנה לנסות זה נורמלי...
אני שנה וקצת אחרי הפלה.. מחכה ממש ממש להריון..
בטן של הריון, שנשארה מהלידות הקודמות פלוס שוקולדים ועוד🙈 וגם אותי כבר שאלו אם יש משהו בדרך...
מתפללת בשביל שתינו וכל מי שמצפה שהשנה הזאת תביא איתה בשורות טובות בע"ה!
תודה רבה לכן!
למה יש אנשים בלי טאקט??
אותי שאלו בתור לרופא... הייתי עם תוצאות אולטרסאונד ביד...
זה היה אולטרסאונד לוודא שאין שאריות מההפלה...
אם חזר כבר מחזור רגיל...
בע"ה בקרוב
גם אם כן וגם אם לא (אם לא ברור שללכת!)
זה מאד תלוי בגישה של הרופא, לא חושבת שישלחו אותך לים בדיקות על ההתחלה
יכול להיות ממש רק ב דם ואולטרסאונד
מלא בהצלחה
תודה רבההה
אסטרדיול 248 pmol/l
Lh 3.2 iu/l
Fsh 8.10 iu/l
פרוגסטרון נמוך מ2
אציין שהבדיקה נעשה ביום ה3 לדימום המשמעותי
אך לפני הדימום היו כמה ימים של כתמים...
תודה רבה
לי היה אסטרדיול גבוה יותר
וגם כל שאר הערכים תקינים
הרופא לא התייחס ואמר שתקין
אהלן לקראת לידה של תינוקי שני.
ממש רוצה דונה בגלל הנוחות.
יהיה בעז"ה חורף וללכת לאסוף את הגדול מהמעון כשהקטן עליי, אני גם חוזרת איתו ללימודים יומיים בשבוע- אשתדל להקל על עצמי כמה שיותר..
מצד שני זה באמת רק יומיים בשבוע, שאר הימים אמורה להיות איתו בבית.
מתלבטים גם בגלל הפער במחיר - אם לא דונה, אז נקנה כיסא בטיחות לבן 1.5 כי יש לנו כבר אחד טוב מגיל לידה..
בראשון היה לנו סלקל מתחבר לעגלה והשתמשנו בזה הרבה אבל עכשיו אנחנו מוכרים אותו בגלל שהוא רק עם 3. נק חיבור..
בשוק שמישהו בכלל קונה חדש במחיר כזה
בעיני ממ שלזרוק כסף לפח
יש ביד שניה ובפייסבוק מלאאא דונות מצב חדש עם תוקף במחירים סבירים
ועל הז כן ממליצה כי יומיים בשבוע זה לא 'רק' זה מקל משמעותית ולי גם נח בלי קשר רק לרכב
לגיל קטן לא בריא כעגלה קבועה כי זה ישיבה
אבל אצלי מרגע שכבר במילא יושב כן משתמשת בה ביומיום ומאוד נח לי
האמת שאני הייתי בודקת על הדונה החדשה, שאפשר ליישר/להשכיב את הדונה זה נראלי ממש טוב.
עוד משהו לגבי חדש מהחנות, לפעמים זה גם מתנות ותווי קנייה
עלי אחרי לידה…
מבחינתי דונה זה הצלה, מאפשר לי לצאת מהבית הכי קליל ונוח.
לפזר ולאסוף את הילדים בכיף בלי להתעסק עם קשירות של התינוק .
קניתי ללידה הראשונה ומשתמשת בה עכשיו לילד שלישי. תענוג.
מכירה הרבה שקונים יש 2, אני פחות אוהבת, בפרט שזה באמת השקעה לכמה ילדים קדימה בכיף.
תאמת שהזמנתי עכשיו את הדגם החדש שמגיע לשכיבה מלאה
אני מרוצה בטירוף
אם את לא הולכת להשתמש בזה שעות הדגם הרגיל מספיק ואת יכולה למצוא ביד 2
לי אישית דונה שינתה את החיים ממש
נראה נחמד
עולה עכשיו 2890
לא זול אבל למי שנוסעת הרבה זה ממש יכול להיות תחליף לעגלה לפחות עד גיל שנה
יש לי חוץ מזה בוגבו בי 5 עוד מהגדול שלי אבל בה אני משתמשת רק ליצירות ארוכות,
הדונה לגמרי מספיקה לכל היציאות הסטנדרטיות
נראה לא לגמרי חצי כזה לא ?
נראה נוח לתינוק ?
בתמונה זה נראה הרבה פחות
במציאות זה ממש שכיבה
הגב ממש ישר
אולי הרגליים מקדימה טיפה עולות
אבל מבחינת התקן וגם מבחינת איך שנראה זה ממש שכיבה
הרבה יציאות ונסיעות וזה למה זה נוח לך ?
מעניין אותי לשמוע חוות דעת אמיתית
בן שבעה חודשים, הנקה מלאה, לא עולה במשקל טוב. בדיוק התחלנו מוצקים.
בזמני עירות לא יונק טוב, כמה דקות כמה מציצות וזהו. וגם זה בחדר חשוך ושקט, שלא לדבר על סינר או עם האחים שלו. ולפני שינה או כשכבר נרדם יונק מהמם. יש לי ב"ה חלב, אין לו שפה שסועה. כבר התייעצתי עם כמה יועצות ואף אחת לא ידעה לעזור, אולי מישהי פה?
אני איתו בבית ונורא בא לי להמשיך רק בהנקה בלי לתסף או לעבור לבקבוק. לרוב נרדם בהנקה ומאוד רוצה לשנות את זה כדי שעוד יוכלו להרדים אבל הוא פשוט לא יונק אחרת ולא עולה טוב במשקל אז בכלל מפחדת לקחת את מה שכבר יש.
תעזרו לייי כבר נואשתתת 🙏
כותבת מאנונימי כי יש כמה פרטים מסגירים מדי.
ויש תינוקות כאלה שלא עולים כמו הגרף🤷
לחוסר ריכוז זבהנקה בשלב הזה מאוד מאוד מאוד עזר לי להניק בתוך מנשא ארגו
הנחתי ככה סתם בבית ואז הוא פחות הוציא את הראש להסתכל מסביב
והייתי מניקה ככה (עם כיסוי כמובן)
גם בכל מקום האמת חחחח
בדרך למסגרות, בחוזר, בארוחה אצל ההורים בשבת, אצל חמותי, בפארק
באמת בכל מקום
כולם בחוץ חושבים שהוא ישן ואני לא מפספסת שום הזדמנות להנקה...
האמת גם זה יותר בריא לגב מאשר להחזיק ביידים כי העומס מתחלק על הגב בצורה טובה
וזה גם מנשא ממש נוח ושנייה להוריד או לשים אותו...
אצלנו זה עזר להפחית את הירידה באחוזונים אבל הוא נשאר מתחת לגרף שלו גם כשהנקתי כל הזמן...
כן בגיל 7 חודשים יש ילדים שמשלבים הרבה מוצקים בתפריט, הז מאוד אינדיבידואלי אבל...
אפשר לנסות להציע ולראות איך הולך...
ושואלת לא כי מוטרדת מהמשקל (גם), את זה למדתי לשחרר. אלא בעיקר למה הוא לא יונקק. זה מחרפן אותי!!
שמלת או חולמצ הנקה וסינר? קושרים רגיל?
יש לנו ארגו והראש כבר מבצבץ גבוה מהשד...
היינו אצל רופא ילדים שלא ראה משהו חריג, התכוונת לרופא אחר?
ואם יש בעיה רפואית אז למה בשינה זה לא צץ?
(הוא לא בדק את זה במיוחד)
עדיף ללכת לרופא שמומחה בלשון קשורה, כמו פרופ' יודסין בירושלים.
ובעיות כמו כאבים באוזן או בצד של הגוף יכולות לגרום לכאבים כשהתינוק במנח הנקה. לא יודעת על משהו ספציפי (חוץ מדלקות אוזניים, שידוע שמכאיבות בהנקה), אבל זו השערה שלי לכיוון של בדיקה. רק שבאמת לא יודעת לאיזה רופא אפשר ללכת... (אולי גם לאא"ג וגם לאורטופד ילדים)
אפשר גם ללכת לאוסטויפתיה, זה גם משהו שאולי יכול לעזור...
אני באותה בעיה.
הוא מוכן לינוק רק בשכיבה, ללא הפרעות מסביב.
בלילות יונק בלי סוף!!
הוספתי לו ארוחות מוצקים פעמיים ביום והוא עולה יפה במשקל ברוך השם.
פעם אחת מרסקת פירות עם טחינה ודייסת קוואקר ופעם שניה סגנון מרק עם קוסקוס ועוף טחון.
הוא ממש אוהב לאכול, לינוק פחות. פעם ראשונה שאני נתקלת בתינוק כזה
גם יונק 2 דק כל צד נגיד
ולפני השינה יונק יותר זמן, מתפנק (אצלי גם נרדם רק בהנקה).
אני חושבת שהוא פשוט מוציא הרבה מהר
כי כמעט כולם אצלי ינקו ככה כמה דק וזהו.
ותנסי לתת יותר מוצקים אולי
לפני שאני הולכת להרדים, למשל מוזגת להם אוכל בצלחות וכו בערב והם אוכלים בלעדיי..
אני לרוב לבד אבל הקטן בן 6, הם גדולים יחסית
בטח כבר נושא חרוש פה אבל בכל זאת
שבוע 37+
אני טיפוס די לחוץ, ובמיוחד שחברה שלי שהייתה אמורה ללדת יחד איתי ילדה לידה שקטה לפני כמה שבועות 
בהריונות קודמים היה לי כולוסטאזיס ובשלב הזה (37-38) זירזו אותי,
התאמת כמה שהלידה הייתה מאתגרת עם זירוז שמחתי שאני כבר אחרי זה ויכולה להחזיק את הילד בידיים ולדעת שהכל בסדר.
עכשיו ב''ה אין את הכולסטאזיס ואני כבר ממש רוצה להתקדם ללידה
אין לי כח פיזית כבר אני נורא עייפה כל היום ולא מתפקדת וואו, ובעיקר נפשית אני נלחצת כל פעם שנראה לי שאין תנועות ומדמיינת תסריטים....
בקיצור מה השיטות לזרז לידה בצורה טבעית? רוצה להיות כבר אחרי זה 🙏
אבל אני ניסיתי הכל מכל כל
1000 פעמים כל דבר
וילדתי רק ב41
בהצלחה לך ובקלות ובידיים מלאות!
אני אעשה תיאום ציפיות עם עצמי
לפעמים מצחיק אותי הלחץ מי ישמע זה כולה עוד שבועיים שלוש לפה או לשם אבל בהרגשה כבר אין לי כחחח
אם הגוף לא בשל ללידה, לא יעזור כלום, זה לא יקרה. וזה גם לא נכון עבור התינוק לצאת טרם זמנו. כל יום שהוא ברחם זו ברכה בשבילו, זה עוד זמן של בשלות, של התפתחות, של הגעה לעולם חזק ומחוזק יותר.
מה שיכול לעזור ולא מזיק ללכת יחפה על החול, לקיים יחסים,
לשאוב חלב במשאבה על ריק זה עשוי להביא לצירים, לא כדאי... גם שמן קיק לא מומלץ בכלל.
לק"י
וגם לא בטוח שזה יעזור כשהגוף לא מוכן.
לא בטוחה שזה שונה שמקיום יחסים.
הפתרון שלי ללכת לביקור במיון נשים מידי פעם שאת בלחץ ,לצערי כל ניסיונות הזרוז הטיבעים לא עזרו לי
הלוואי והצום של יום כיפור יתחיל לך לידה
ושיהיה בקלות ובידים מלאות
נ- תאום מצטיין בגן, מפנים כללים, צריך את החוקים, שחקן קבוצתי, יודע מה מצופה ממנו וקוצר מחמאות על התנהגותו בגן
אבל בבית מפונק, בכיין, רגיש מאד, מתמקח על ממתקים, סוחט אותנו רגשית, בא אלינו למיטה כל הזמן, וקשה לי איתו מאד (כנראה כי אנחנו פחות דורשים ויותר זורמים וגם בכ"ז ההורים)
א- ילד נוח בבית, לא כזה חובב ממתקים גדול, קל להסתדר איתו ולרצות אותו, לא בא אלינו למיטה בלילה, עצמאי בהרבה, נכון- טיפה שובבי ולא נשמע להוראות ופחות תקשורתי, לא יעשה מה שאני מבקשת ממנו, לא יאסוף או יעזור לי, יכול לעלות על הספה עם סנדלים, לירוק פה ושם- אבל לא משהו שאני לא יכולה להתמודד איתו ואני מודה שאני אפילו דיי נהנית איתו אחה"צ, יש לו יוזמות, רעיונות והוא מאד נעים.
ובגן? ובצהרון?
כל יום מקבלת טלפון מהצהרון! הודעה או הקלטה.
"א' לא מקשיב, א' זורק דברים, א' לא מאפשר לי להעביר את המפגש ובגללו הילדים מפסידים. הוא לא יושב, הוא קם למטבח, עושה מה שהוא רוצה, בשבילו אני אוויר.
היה לי ממש קשה עם א'"...וזה כבר מספר צוותים ואנשים. כנראה שהוא זורק שם.
אני מנסה לשוחח איתו, שאלתי אם משהו מפריע לו? נשמע שאין. הוא בעצמו מעיד שלא התנהג יפה לפעמים.
לא יודעת אם הוא חכם וזה משיעמום או מרצון להיות גדול ומחליט ויוזמות שלו לבצע את מה שמעניין אותו באותו הזמן, או שלא מכילים או לא חמים כלפיו, המטפלות כולן אומרות שהן חמות, מסבירות לו יפה, מבקשות יפה ומאפשרות לו גם לעשות דברים אחרים (המפגש אינו חובה) ועדיין כאילו התחושה היא שאין שליטה עליו (הוא גם חובר לכמה שובבים בגן לאחרונה ).
אני פחות מחפשת פתרונות כרגע אלא יותר להבין-
איך ילד שחמוד בבית וממש אפשר להשתלט עליו מלבד שובבות קלה, מהווה בעיות משמעת מרכזיות בגן? ממה זה נובע???
הגננת מסתדרת איתו, היא זורמת ולא הולכת איתו ראש בראש, היא יודעת שככה הוא לפעמים לא ממושמע ועושה מה שהוא רוצה, מכניס מפה ומוציא משם אבל האשת צהרון הזו והאשת צהרון הקודמת שהייתה בשנה שעברה, דורשות הקשבה. היום היא טוענת שבגללו לא יכלה להעביר מפגש הילדים לא קבלו שלוקים.
מנהלת הצהרון בקשה לפני שבוע כשהעירו לנו שוב, שאם הוא מתעייף ומפריע ב-16:00 להביא לו חוברת וטושים שלפחות לא יפריע למפגשים. אין לי בעיה אבל עדיין, זה כולה ילד בן 3 שאם מעניינים אותו אז הוא ממש ילד מקסים וסבבה ובמקרה הרע קצת שובב.
אני אובדת עצות,
אני לא רגילה לקבל כל כמה ימים נזיפות ולמען האמת, נמאס לי.
מנסים לגייס אותי כל הזמן במקום להתמודד איתו.
ומה עם הילד? אולי באמת קשה איתו, אבל ממה זה נובע?
היום כששאלתי, "א'-למה אתה מתנהג ככה"? הוא ענה- "כי בא לי אותך". כאילו איתנו ההורים הוא סבבה אבל עם בעלי סמכות-לא.
אנחנו לא רוצים לשבור אותו (מבחינתי שימשיך להיות נון-קונפורמיסט, זה דבר חשוב במידה) אבל גם בבית הוא לא יכול לעשות כל מה שבא לו ויש סדר וכללים וגבולות.
איך מציבים לו גבולות? להעניש? לשים אותו בחדר? למנוע ממנו דברים? אני לא מחברת לזה.
היום אבא שלו לקח את אחיו לקנות ארטיק כפרס ואותו לא, אני לקחתי אותו הביתה איתי "לדבר על מה שקרה", אבל הוא בכה ובקש ארטיק בבית אז נתתי לו-לא חושבת שצריך למנוע ממנו מאכל אהוב, מה שכן לא אפשרתי טלוויזיה וניסיתי לנהל איתו שיחה קרובה עם הארטיק. אח"כ לקחתי אותו (את התאום המקשיב ומתנהג יפה) לסיבוב וקניתי לו הפתעה כאילו להראות לו שמי שמתנהג יפה יקבל הפתעה ומי שלא לא.
יש עוד רעיונות למישהו? איך גורמים לו להבין שהוא חייב להקשיב ולהישמע לכללים?
תודה!!!!!!!!!
ממליצה בחום על הדרכת הורים או איזושהי הכוונה יותר ממוקדת עבורכם.
כי נשמע שזה משהו שחוזר על עצמו כמה פעמים.
אבל אולי מישהי שתכיר אתכם יותר תוכל להרוויח אותכם יותר בהתאם לאופי שלכם ולילד?
אני לא חושבת שיש דרך אחת נכונה להורות.
יש דברים בכללי שאני חושבת שחשוב שיהיו. אמון בין הורים לילדים, ביטחון לילד, אהבה, הקשבה.
איך עושים את זה בדיוק? זה כבר קשור אליכם ההורים. מה האופי שלכם, מה מתאים לכם לעשות. אני לא חושבת שנכון להכניס הורות לתבניות, כי כל אדם הוא שונה ולכן ההורות שלנו שונה.
אבל נתקלים שוב פעם באותם קשיים, אולי כדאי להתייעץ עם מישהו אחר בצורה קצת יותר רחבה, כדי להצליח אולי לראות משהו אחר, שאולי כרגע נתקע.
לגבי השאלה האחרונה, אני מחזירה בשאלה, האם ילד חייב להקשיב תמיד? אני לא בטוחה. צייתנות זה נוח להורים. גבולות זה חשוב. אבל עד כמה? אני לא בטוחה שזה כזה מוחלט שילד צריך כל הזמן להקשיב
אבל עדיין לא מצליחה לפתור את החידה.
1.חכם וזקוק לאתגר ומשתעמם (אבל יש פעילויות מגוונות בגן)
2.חווה פחדים- פחד מכלבים, מחזיק יד חזק, דואג לאחיו מאד אם הוא לא בא איתנו-אולי גם חשש מהאזעקות? (אבל זה משהו שקורה כבר המון זמן ולא רק השבוע).
3.קשה לו להחזיק יום שלם, קושי התנהגותי?
4. חוסר קבלת מרות וגבולות שניכרת יותר בגן ופחות בבית (כי בבית אנחנו נותנים לו לשחק עצמאית והוא מעסיק את עצמו במטבח ואנחנו מרוצים).
5.רצון להיות גדול ועצמאי ומחליט- מדבר על זה המון
6.פסיכולוגיה של תאומים- תחרות עם אחיו- הוא מפסיד מראש כי קשה לו, וממלא את המשבצת של המפריע כדי למשוך תשומת לב באופן כזה
7.התחברות עם חברים שובבים לאחרונה-והילד פשוט שובב
נכון שיש פה אופי של ילד
אבל גם האמא מצליחה להתמודד איצו, לספק לו אתגר ולמצוא את הדרך אליו
וגם הגננת פיתחה לה שיטה שעובדת
את זה כתבתי בפעם הקודמת לגבי הצהרון. אני מסכימה.
הדברים שלי כוונו בעיקר לחלק האחרון של הגבולות, כי זו שאלה שחוזרת מכוונים שונים. אז אולי ללכת להתייעץ עם מישהו באופן יותר ממוקד יכול לעזור.
זה מה שאני עושה כשאני מרגישה תקועה וכשאני מרגישה שבעצם יש כאן קושי שחוזר על עצמו בלי שאנחנו מצליחים לפתור אותו
הילד שאני עצמי מסתדרת איתו מערים קשיים בגן ומקבל פידבקים שליליים על התנהגות
והילד שמתנהג יפה רק מאכיל אותנו מרורים בבית (מאבקים, רצון בלתי פוסק לממתקים, מתיחת גבולות, בא לישון איתנו והשינה שלו כ"כ רגישה שכלרגע שרוצים להעביר מתעורר אצלנו במיטה ולא מסכים לחזור למיטה שלו ומתחיל לצרוח).
זה יחד עם ההרטבות שלהם כבר חצי שנה וזה שישנים איתנו שם את הכל באור שלילי ומבאס.
איפה כל ההשקעה שלנו בהם?
תחפשי מועדון הורות בקרבתכם. יש קורסים מסובסדים,
נגיד 100 ש"ח להורה ל5-10 מפגשים.
שווה כל שקל.
כשמשלמים אלפים מחפשים לקבל תכלס ולא מתמסרים לתהליך.
לא נשמע שחסר לך כלים, אלא חסר לך מתכון.
סדר, עקביות, עמוד שדרה מול המסגרת. בהירות מול בעלך.
את מתוסכלת מציפיות לא ריאליות ומקולות סביבך שמחלישים אותך.
הדרכה תתן לך את הגושפנקה החסרה.
את ההקלה על הלב. את הללכת עד הסוף ולא להתברבר.
למשל בדוגמה עם הארטיק. משהו הרגיש לך לא נכון לקשור בין התנהגות (בצהרון?) לבין ארטיק.
אבל בעלך כבר אמר את זה ויצא עם ילד אחד,
וניסית לתקן ונתת לו בבית.
ואז ניסית שוב לתקן ולתת לשני הפתעה.
כל הסיבובים והתיקונים האלו מבלבלים את הילדים ומשדרים להם מסרים סותרים כל הזמן.
תבררי על הדרכת הורים קבוצתית דרך המועצה/ עירייה
ואם אין שום דבר כזה, אז תחפשי קורס אינטרנטי. וכדאי מאוד שיהיה בשיתוף עם בעלך.
לא כי אתם צריכים להסכים על כל דבר, אלא כי אתם צריכים לחשוב במשותף ולדעת איך לנהל את הסיטואציות בלי לפגוע באני מאמין של השני.
ההמלצה שלי זה על הקורס של הבית להורות מקרבת
את נשמעת אמא מהממת, באמת אני לא סתם אומרת.
נשמע שחסר שם רק הסדר בבלגן, הביטחון בדרך, וברגע שתתגברו על הבעיה הזאת תעלו על דרך המלך בע"ה.
והילדים נשמעים שניהם מקסימים כל אחד בדרכו ב"ה. הרבה נחת.
אובדת חצותאבל המצב הביטחוני קשה,
הילדים מרטיבים ובאים אלינו כל לילה כמעט,
וגם התלונות על א' וההתמודדויות מול נ', הקושי לישון ולסבול את הפיפי והכביסות והכל יחד עם האזעקות
זה חוסר שינה אחד גדול וחתיכת קושי.
גם סובלת מחוסר מקום במיטה, גם מפחדת שיפלו, גם מפחדת שירטיבו, זה מצב כפוי!
מצד שני- למי יש כוח להחזיר ילד שנאבק וצורח ויעיר את אחיו וכל רגע אתה חושב שנרדם ותוכל להעביר אותו אבל איך שאתה נוגע בו מתעורר? ומתנגד. או חוזר. או דורש שתהיה איתו בחדרו. אז נכנענו. וסובלים. וזה עוד בילד ה"מצטיין גן".
ואחיו, עושה לנו טובה ומצטרף ב-4 לפנות בוקר.
בעעעעעעעעעעעעעעע.
אני שמה לילד המפסםס שלי שמיכה על הרצפה והוא ישן עליה לידי, וחוצמיזה, אפשר לשים טיטול בלילה, הם רק בני 3 זה ממש בסדר. אין מצב שיעשו לי פיפי במיטה כל יום!
עכשיו לגבי ההתחלה, יכול להיות שיש אצלכם הדרכת הורים ממומנת? למשל אני יודעת שבמועצת בנימין יש יוזמה שנקראת דלת פתוחה שזה פסיכולוגים המכוונים את ההורים לפי הילד שלהם ולא לפי ערימת כללים ושיטות.
דבר שני, הוא אומר לך במפורש - כי רציתי אותך. איזה חמוד. יכול להיות שזה באמת גדול עליו! זה המון המון שעות ביום להיות בלי אמא! אז נכון שזה הנורמלי של ימינו, שילדים עד ארבע לא רואים הורים, אבל ביננו, בעיני זה לא נורמלי. הוא ממש קטן, ואם הוא רגיש אז זה באמת שעות קשות כבר! יש לך ימים שאת מסיימת מוקדם, תנסי כמה שאפשר להוציא אותו מוקדם יותר.
בנוסף, תעשי לו טבלת התנהגות, אם הגננת תספר שהתנהגת יפה בצהרון נשים מדבקה אחרי 4 מדבקות נקנה לך.... איקס. אבל את חייבת לעמוד בכללים, אל תעשי צחוק כמו שהבאת לו גם ארטיק. אם החלטתם שהוא מפסיד, אז הוא מפסיד. חייב להציב גבולות.
קשוח מאוד ומוכר האמת, אני חושבת שלתת פרס למי שהתנהג יפה הופך את הילד המרצה ליותר מרצה ולא מטיב איתו, במיוחד שאת אומרת שהוא נמשך לממתקים, לא הייתי משתמשת בזה כפרס, אלא כפינוק משפחתי, שלא יקשר את זה להתנהגות שלו
את צריכה לפרק את ההתנהגות שלהם לחתיכות, ראיתי שיתרת לאח שלך, ראיתי שחיכית בסבלנות שאתפנה אליך, ראיתי שאספת את הצעצועים אחרי המשחק.
עם הילד הכביכול בעייתי אני לא רואה בעיה גדולה, עם הגננת מסתדרת איתו אני גם חושבת שזו בעיה של הצהרון, גם כי הילדים כבר עייפים וגם כי זה פחות סמכותי בעינהם.
חשוב מאוד שאת תשני בנחת וברוגע!
זה לא מותרות....
וגם לשים טיטול בלילה בגיל 3 זה ממש נורמלי.אפשר אחרי שנרדמים אם זה לא יעיר אותם
או סדינית ואז לפחות לא צריך לכבס מצעים
תלמיד קשה שהיה לי
בכיתה/בצהרון הוא תמיד חיפש את המרחב ועשה הכל כדי 'שיעיפו' אותו מהשיעור והוא יצא להסתובב בחוץ ובעיקר לשחק כדורגל
כשנתתי לו משימות גם בלחץ כי בסוף הוא מחוייב לעשות דברים בכיתה הוא היה פשוט מתפוצץ מזה במקום לצבוע נורמלי הוא היה מקשקש על כל הדף בלי סבלנות העיקר לסיים ולצאת לשחק
באופן כללי הוא ילד מהמם וטוב ולא היה ילד שנוטה להרביץ סתם
אבל באמת הסיבה שלדעתי הייתה היא חוסר בגרות ורצון ברור להיות מחוץ למסגרת שמקבעת אותו זה היה חוסם אותו וגורם לפיצוצים וחיכוכים עם הצוות
וכמובן כשאמא שלו הגיע לשיחות ולמפגשים תמיד היה דבר אחד לומר 'בבית הוא ילד טוב ומקסים, זה לא יכול להיות'
אז גם אני אציין שכשצוות פוגש ילד כזה עם כל הרצון לעזור לו כמה שאפשר במסגרת שעוצרת אותו אחרי כמה וכמה מקרים גם אנחנו לא בכוונה יוצרים איזשהו קיטלוג לילד כי זה לא משנה לי איך הוא בבית והתנאים של הבית לא יכולים להתקיים בסביבת למידה בגן/בביהס
גם אתייחס להשוואה בין הילדים כתאומים.. זה גם משהו שגורם לעניינים
וזה לגמרי נורמלי.
כל ילד מרגיש צורך (תת מודע) למצוא לעצמו מקום. הכי טבעי זה לתפוס את הקצה ההפוך מהאח שלו ולייצר לעצמו משבצת
אנחנו ההורים צריכים להתאמץ לא להשאב לזה ולא להשוות.לנסות להסתכל על כל ילד בפני עצמו
אני כן מאמינה בתמריצים, בטח בגיל קטן כזה אבל כמובן יש עוד הרבה גישות אחרות ומה שטוב לכם.
בעיני הגבולות צריכים להיות מאוד ברורים ובעיקר- אם החלטתם על תגובה כלשהי להתנהגות או איימתם ש... אז לעמוד מאחורי זה.
שווה ממש לעשות הדרכת הורים, בעיני זה טוב זה נותן לכם רוגע וכלים ועוזר לכם גם ליישר קו ביניכם ולא להגיב כל פעם מהבטן כי בסוף מה שהכי חשוב בעיני זה לא מה בדיוק אומרים ואיזה עונש כן או לא אלא הבטחון העצמי של ההורים מול הילדים
שלכם ברור בדיוק איפה הגבול ומה קורה ואתם לא מתרגשים מכל שטות שלהם אז הרבה יותר קל להם להצטרף לכללים וליישר קו איתכם
בכללי זה גיל מאתגר ובטח עם ילד ראשון אז עם שניים זה פי ארבע
לאט לאט תלמדו בעז"ה מה טוב לכם
בהצלחה
פרח אביבאני חושבת שאצל תאומים הכל יותר קשוח גם בגלל התחרות התמידית
ממליצה לך ללכת למנחת הורים טובה, בדרך כלל זה דברים שבגיל הזה לא קשה לפתור אבל אם סוחבים אותם הם משפיעים על החיים
אני אישית התחלתי ללכת למנחת הורים מדהימה לא מזמן והשינוי פשוט דרמטי
גם ל"טוב" שלי יש מאפיינים דומים.
השני שלא מתנהג יפה- פחות יודעת מה לומר. לא נשמע שדומה לשלי (השני) ומצד שני כן יש דמיון מסוים. הגננת בגיל הזה דרשה איבחון בהתפחות הילד עבורו.... אצלה אין דבר כזה לא מקשיב.
הכי עזר אצלנו כשהפרדנו ביניהם והיום שניהם במקומות שיותר טובים להם וגם אנחנו מבינים יותר את ההתנהגויות להם
דבר והיפוכו בבית/ במסגרת.
צריך לזכור שילדים במסגרת הם לא רק מכייפים, והם לא רק הולכים כדי להעביר את הזמן בנעימים. הם עובדים, ועובדים קשה. הם צריכים להשקיע הרבה אנרגיות בהקשבה להוראות ויישום, בהתנהגות חברתית וביסוס המעמד שלהם בין החברים, בהתמודדות עם קשיים של מרחק מהבית והמשפחה להרבה שעות, ולילדים רגישים יותר המאמץ הוא גדול אפילו יותר.
וזה נורמלי שילד שבגן מתאמץ לעמוד בסטנדרטים יהיה בבית עייף ויותר יחפש הבנה, חמלה וקצת שיחרור. וילד שפחות משקיע בלהתאים את עצמו למסגרת יהיה יותר נינוח כשהוא במרחב הביתי המקבל והנוח.
דבר שני, הם קטנים! בני 3! ברור שאפשר להסביר להם ברמה שהם מבינים או להגביל אותם במה שמבחינתך הגבולות, אבל שאלה כמו "למה אתה מתנהג ככה" היא לא שאלה שיש לו באמת תשובה עליה. בכלל, השאלה 'למה' לא תביא תשובה אמיתי כמעט, לא עכשיו ולא בשום גיל. לא כל דבר אנחנו עושים עם הסבר רציונלי, בטח ילדים, בטח בני 3. זו גם שאלה שמראש כאילו מעמידה את ההתנהגות באור שלילי. עדיף בהרבה, לכל גיל ובכל מערכת יחסים, לשאול 'מה גרם לך להתנהג ככה'. ולפעמים התשובה שתיאמר (או שלא) היא 'כי היה בא לי' וזה ככה פשוט וגם אם לא לגיטימי בהתנהגות, טוב שזו תהיה *תשובה לגיטימית* ולהגיד תודה שאמרת את זה (ולהיפך, כשחופרים אז הנשאלים מנסים למצוא איזה תירוץ קלוש להיתלות בו כשזה בכלל לא קשור וזה סתם מסבך הכל).
מעבר לזה, ילדים לא מפסיקים לבדוק גבולות. יש תקופות שזה כמעט כל צעד, ויש תקופות רגועות יותר. אבל הם בהחלט 'מבקשים' מאיתנו ההורים לקבוע להם גבולות, וצריך לזכור שזה נותן להם הרבה ביטחון. אתם כהורים צריכים להבין ולהגדיר איזה גבולות אצלכם בבית חיוניים, ועליהם לעמוד. זה כולל כמובן התחשבות בכוחות והמשאבים שלכם. לכן אם אתם לא ישנים כשבאים איתכם למיטה, וזה גורר לופ של חוסר אנרגיות וחוסר יכולת להתמודד מולם באופן שקול, אז להגביל. שיהיו במזרון לידכם, או כל פיתרון שמאפשר לכם לא לוותר על עצמכם, וכמובן תעמדו על הגבולות שלו.
דבר שלישי, בהתנהלות מול הצהרונית, אני באמת חושבת שמתפקידה למצוא פתרון כשהיא אחראית על הילד, ואם לשבת עם חוברת עבודה זה פתרון שמרגיע אותו אז למה לא. אבל היא בתור מנהלת המסגרת צריכה למצוא כלים להתמודד איתו ולא להחזיר אליך את הכדור, אין לך אפשרות לעשות את זה... מה שכן, אפשר להגיד לה לנסות לא להעניש קולקטיבית בגללו, ואז לנגן לו על זה. בעיני מותר שהוא יפסיד, אם זו הדרך שלה להתמודד מולו, אבל בנפרד משאר החברים. בעיני הוא לא צריך עכשיו לקחת אחריות ואשמה על זה שכולם הפסידו. ובמקביל, בבית, אפשר וטוב להביע אמפתיה לקושי שלו לשבת בשקט כשזה כבר אחרי הרבה שעות והוא רוצה אותך ואת הבית, אבל באותה נשימה גם להגיד, אם בגלל זה אתה מפריע לכולם אז הגננת תבקש ממך להיות בצד כדי שלא תקלקל לכולם. לגבות אותה ואת הסנקציות שהיא מפעילה (בהנחה שהן לא מוגזמות, ואם כן אז ודאי לנסות לפתור את זה מולה). ולשאול אותו (לא תמיד תהיה לו תשובה) מה יהיה לו יותר קל לעשות בזמן הזה ותבקשו יחד מהצהרונית לאפשר לו אם זה הגיוני. שוב- לתת/ להזכיר לו את הגבולות שהוא צריך לעמוד בהם.
דבר אחרון, אני מצטרפת להצעה לקבל הדרכת הורים נוספת אם את מרגישה שאת באמת בלי מספיק כלים להתמודד איתם. מצד שני, אחרי שכבר ניסיתם ולא הועיל, אולי כדאי קצת לשוטט ברשת, ביוטיוב ובפודקאסטים למצוא מישהו/י עם תכנים וגישה שנשמעת לך מתאימה ואת מתחברת אליה, ורק אז לקבוע גם פגישות, כדי לא לצאת שוב עם עוגמת נפש.
וגם להקשיב ללב שלך, זה לב של אמא שאין לאף הדרכת הורים יכולת להבין כמוך את המכלול. ומצד נוסף, לדבר על זה- על סיטואציות מחיי היומיום או שאלות מהותיות יותר שעולות לכם בהתנהלות מול התאומים- את ובעלך. לשמוע איך הוא רואה את הדברים, איך בעיניו צריך להגיב או איפה להעמיד את הגבולות. הוא אבא של הילדים, עם לב של אבא, הוא הצד עם הגישה הגברית במשוואה והגישה הזו מאזנת, לרוב באופן בריא, את הגישה האימהית. זה לא אומר שאתם תסכימו על הכל, אבל תוכלו לשרטט יחד גבולות התנהלות, לפעמים מי לוקח פיקוד על סיטואציה מסוימת וכו'.
ואני שוב חוזרת, תקשיבי ותקשיבי לאינסטינקט האימהי שלך, את לא צריכה להתנצל או לשנות את ההתנהלות שמרגישה לך טבעית מול הילדים שלך, ואל תתבלבלי אם יש לך אחיות/ גיסות עם התנהלות אחרת, או גננות בגישה שונה, הם זה הם ואת זה את. כל אחד על חוזקותיו וחולשותיו- הילדים יצאו בסדר אם כל אחד יהיה נאמן לעצמו ולגבולות של הדרך שלו בתןך המשבצת שלו מולם.
גמר חתימה טובה ובהצלחה.
אז אתמול בערב היו לי סחרחורות וכאבי ראש וטשטטש ראיה
חלף אחרי חצי שעה
הבוקר הלכתי למרפאה, ב"ה הכל היה בסדר, אין חלבון בשתן ולחץ דם תקין.
הערב:שוב. כבר שעה וחצי
סחרחורות וכאב ראש. ובעיקר טשטושי ראיה.
מה אני אמורה לעשות? מדאיג?
אז אולי כדאי לך להתקשר להתיעץ עם חדר אחיות יש בכל קופה אחות שזמינה 24 שבע אני מכירה במכבי
במאמר מוסגר באחד ההרינות שלי גם היה לי סימנים דומים האחות בקופה הלחיצה אותי שהרגע מיון הגעתי לשם והחזירו אותי הביתה על כלום .
מה שכן יומיים אחרי ילדתי אז בדיעבד זה היה סימנים שהלידה מתקרבת
המון הצלחה ולידה קלה בידים מלאות ולב שמח !!!
מה האחות אמרה על התסמינים האלו?
את שותה מספיק לאורך היום?
גם אם אין את כל התסמינים של רעלת
מנסיון לא כדאי לשחק עם זה
תלכי
ומקסימום זה יהיה לחינם
בהצלחה גדולה
ללכת למיון קראתי על תסמינים זהים
עם סטיק ולחץ דם תקין והיה רעלת
שווה בדיקה מעמיקה בטח אם יש טשטוש ראייה
היינו אצל רופא לא נחמד בקופה.. ברוך השם הילד רואה טוב!
אם מישהי מכירה אשמח לתרגילים לדוגמא למיקוד ראיה לעבוד איתו
יש במכון פועה, את לא צריכה להזדהות
יש את מוקד 'טהרנו' 072-224-2424. נראה לי שזה מענה על ידי נשים
אצלי נתנה ייעוץ רבנית והיא העלתה רב באישורי לגבי נקודה מסוימת לברר.
של נשמת.
את יכולה להתקשר בלי להזדהות
הבן שלי כבר כמה ימים סובל מכאבי שיניים, הוא מטופל קבוע אצל רופאת שיניים שעובדת עם הקופה שלנו.
אממה, הרופאה בחופשה עד אחרי כיפור .
במקביל מצאתי רופאת שיניים אחרת שעובדת עם הקופה, אפילו גרה קרוב יותר
השאלה אם זה משהו שאפשר לעשות? פשוט לתאם תור לרופאה אחרת אחרי שהילד היה מטופל שנים אצל רופאה אחרת?
אני עברתי מלא רופאי שיניים בתוך הקופה
עד שמצאתי אחד שאני מרוצה ממנו
היי יקרות,
הקטנה שלי בת שנה וחצי, לא בגן, איתי בבית, לצערי היא ישנה בלול כי הדירה שלנו די קטנה ואין טיפת מקום למיטה..
הבעיה היא שבכל פעם שהיא בלול היא ישר מורידה את הסדין זה ממש אטרקציה בשבילה.. יוצא שהיא פשוט יושנת על מזרן חשוף .. גם צהריים גם לילה.. וזה ממש מבאס...
ככה העברנו את הקיץ, אבל עכשיו בחורף אני מודאגת כי בטח המזרן יתקרר ציק צק..
לא מבינה איך לא המציאו סדין למזרן עם ריצרץ..אם יש למישהי רעיונות אשמח מאד...
לפרוס שמיכה על המזרן גם לא עוזר היא פשוט מעיפה את זה..תודה מראש לכן🙏🏻❤️
של גומיה שמחוברת בשתי הקצוות לקליפסים ומחברים לסדין מתחת למזרן כדי למתוח אותו. אולי אם תשימי כזה מתחת למזרן יהיה לה קשה יותר להוריד?
בטח אפשר להזמין כזה בעלי אקספרס
יש גם ציפות קטנות לשמיכות של תינוקות, בגודל של מזרן של לול בערך.
קניתי פעם בחנות מצעים
זה חוט גומי עם תופסנים מ2 הצדדים, את שמה מתחת לסדין ואז מאד קשה להוציא
לחילופין אולי תצפי את כל המזרן בציפה של שמיכה
4 חודשים אחרי לידה.. לפני בערך חודשיים שמתי התקן לא הורמונלי
מאז מידי פעם יש כתמים בקטנה, בעיקר בניגוב..
קשור להתקן?
🤦
ואם כן יש מה לעשות עם זה?
תודה🤍
יש מה לעשות, לא להסתכל בניגוב
מעצבן אבל זה באמת הפתרון.
.
או כמעט לא משפיע או כל מיני כאלה
בחיים לא היו לי כתמים סתם ככה.
עקרונית את צודקת אבל חוששת שזה יתגבר למעבר לניגוב.
וגם ככה אנחנו לא נוהגים שזה אוסר אז לא באמת קריטי סתם מלחיץ כל פעם מחדש..
כל המניעה הזאת פשוט סיוטית
מניחה שגם התכווצויות כאלה/כאבי מחזור פעם ב זה גם בגלל ההתקן הזה
אוף
ועדיין מבין האפשרויות לדעתי התקן זה הכי טוב.
בלי הורמונים
לא צריך לזכור לקחת
פשוט יושב שם ועושה את פעולתו
אבל מסכימה שמניעה באופן כללי זה דבר מעצבן מאוד.
אני עוד לא איתו מספיק זמן כדי לדעת
אבל גם אם כן- זה הרע במיעוטו, זה לא טוב..
זה כל המעצבן.
אני בכלל בלי ווסת
מניקה?
אולי זה בכלל קשור לזה
שאני מניקה,
ואף פעם לא היו לי כתמים. (או כאבי מחזור סתם באמצע החיים)
וגם הפעם עד שהתקנתי לא היה כלום וזה מאז ההתקן.. לכן חושבת שממנו😕
גם ההנקה גורמת כתמים כאלה.
תלמדי היטב מבחינת ההלכה איך לא להאסר ופשוט מתרגלים...
יש גישות שמאוד מקלות בכתמים במצב שיש התקן, שווה לברר מה הפסיקה זה מוריד לחץ
בשינים
בחיים לא עשיתי
ומסתבר שתמיד יש פעם ראשונה
הלכתי לביקורת למכבי והרופא טען שיש לי 2 סתימות קטנות
קבעתי תור
עכשיו אני נבהלת
מישהי עשתה םעם סתימות במכבי?
הם טובים ?
כואב?
כדי ללכת פרטי?
לא צריך מומחה...
לא כיף אבל לא נורא.
תלוי גם איפה בפה. שן בינה זה לא נעים, לא לך ולא לרופא שצריך לחטט בעומק הפה , שיניים אחרות לא נעים רק ההרדמה, שאחרי הטיפול את מרגישה שחצי פה רדום . תמיד אני מפחדת לרייר.
זה באמת לא נורא. אין ממה לחשוש...
אצלי כבר בת חמש עם 11 חורים ואני מאוד מקפידה לצחצח להם כל יום.
לי מליון סתימות וטיפולים בעבר הווה ועתיד...
אם זה סתימות קטנות אז ממש לא נורא. רק ההרדמה קצת כואבת, אבל זה חצי דקה.
בשינים
ואני מתה מפחד!!!
מכבי ידעו לעשות את העבודה?
מנסיוני רופאים בקופת חולים תמיד מוצאים חורים שהרופאים הפרטיים אומרים שממש לא צריך לעשות סתימות.
ברמה שפעם רופא של הקופה אמר לי שיש לי 6 חורים, והרופא הפרטי (שהוא רופא מעולה!) אמר שיש חור אחד בלבד.
אנחנו מטופלים בקופת חולים (של כללית). אבל כמה פעמים כשלא הייתי בטוחה בהמלצות שקיבלנו בקופת חולים הלכתי לרופא פרטי שאני מאוד סומכת עליו (שטיפל במשפחה שלנו מילדות), ותמיד ההמלצות שלו היו כמו מה שקיבלתי בקופה.
אז כנראה שזה תלוי ברופא שמגיעים אליו.
לאמא שלי גם היתה חויה דומה לשלך בקופת חולים (גם מכבי) ולכן כל השנים הלכנו לרופא פרטי.
סתימות זה באמת דבר יחסית סבבה ולא מצריך לטעמי רופא פרטי ויקר יותר.
וגם אם יש סתימות קטנות כדאי לטפל! לחורים אין נטיה להעלם מעצמם אלא רק להתפתח למשהו מאיים יותר
בהצלחה ורק בריאות!
זה טיפול ארוך??
תצחקו אבל באמת שאין לי סתימות בכלל
אז מבחינתי זה דבר ממש מאיים ומלחיץ ההתעסקות בשינים.
ובאמת דוקא בגלל שיש לי לא בא לי שיעשו לי סתם חלטורות בשינים
וגם בדרכ לא כואב. נניח חצי שעה לכל סתימה? משהו כזה.
באמת ממליצה על פרטי, הייתי בכמה רופאי שיניים של כללית (כולל סתימות) ואצל רופא פרטי וזה היה שונה משמעותית, גם בהרגשה של איכות הטיפול שקיבלתי.
סתימות זה הכי פשוט שיש...
כבר בגן חובה היה לי...
לא מכירה את מכבי אבל לא נראלי שצריך פרטי בשביל זה
נשואים 6 שנים לפני חודשיים ילדתי בת שלישית (בן בגיל 5 ובת בת 3)
לפני כשנתיים עברנו משבר אמון ביחסים, הוא דיבר עם אחיו על משבר שהיה לי אחרי הלידה ושיקר לי בכמה נושאים, היינו אצל מטפל כמה מפגשים והפסקנו כי זה לא הוביל לשינוי.
מאז המצב בייננו לא טוב מינוס, יש לי כעס עליו, הוא מודה שעשה טעות, מנסה לגשר אבל אני נשארת בעלבון, כמה שמנסה למחול יותר בשביל עצמי מרגישה שזה לא עד הסוף בלב שלם.
הוא מאוד עוזר לי בבית ועם הילדים.
מה שקרה לנו זה שהגענו למצב של שותפים לדירה ולא זוג נשוי, אנחנו בקושי מקיימים יחסים (ממוצע של שלושה חודשים) היו לנו שחשוב לילות טבילה שלא שכבנו 3 מתוכם היינו בריב והשלישי הוא נרדם. בי זה ממש פוגע אני מרגישה לא אהובה ולא רצויה, זה לא הסיבה היחידה להרגשה שלי, אנחנו לא מטפחים את הזוגיות, לא קונים אחד לשני דברים אפילו לא חוגגים את יום הנישואים, היה לו לפני שבוע יומולדת אני לא מצליחה לתת לו להעניק, אותו דבר במצבים אישיים משהו קרה אני לא מתמסרת אליו מרגישה שזה נובע מפחד להיפגע שוב. חשוב לציין שגם אני הלכתי לטיפול רגשי לבד אבל שום דבר לא משתנה. הוא יצא מגידרו בליל טבילה ויעשה בשבילי ואני ישאר אדישה. אני יודעת שאם זה היה הפוך לא הייתי נשארת לשניה נשואה למישהי כמוני.
עד כדי כך אני רעה? נצלנית? חסרת מידות?
מרגישה שכל דבר קטן מעמידה במבחן האם באמת אני חשובה לו
מבולבלת וחסרת אונים
מרגיש שאין לי מה לעשות או למי לפנות.
אני רוצה לאהוב וחוסמת את עצמי
אמרתי לו שאני חושבת שכדאי לו מישהי שתאהב אותו ותעניק לו
הוא דיי חסר ביטחון לעומתי לא ידע לגשת לפייס אותי ולכן אין שום קירבה ביננו.
אם יהיה צורך בעלי או הבת הגדולה ילכו לקנות בחנות...