פורום הריון ולידה (עמוד 4450)

אני חושבת שהסיכוי עם התקן הוא 0.5% כלומר ממש קטן. 

שמעתי כבר על מיקרים, אבל זה שקיבלת מחזור אחד אחרי ההנקה זה לא אומר שהגוף לגמרי חזר לעצמו.

לגוף לוקח לפעמים זמן להתאפס על עצמו מחדש. לי הרופאה אמרה ש3 חודשים דימום לא סדיר בגלל ההתקן זה תקין.

 

זה לא השלב לשאוב.

 

את צריכה לשאוף להניק יותר ולתת פחות סימילק. 

מכיוון שכבר התערבת עם סימילאק באיזון בין הביקוש של התינוקת וייצור החלב אצלך, תצטרכי לעשות  את זה בהדרגה.

 

בהצלחה.

 

 

כבר בבית חולים יועצת הנקה אמרה לי לשאוב, ילדתי מוקדם ולא היה לי חלב עד ליום השלישי, בזכות השאיבות של היום השני פתאום בשלישי היה לי גודש והתחיל חלב...

החלב אחרי הלידה מגיעה ביום השני השלישי.

ברעיון ביומיים הראשונים התינוק בכלל לא צריך לאכול, עדיין שבע מהשהות בשיליה.

ביום השלישי שאז נוצר הצורך בחלב הוא מגיעה.

 

נפלאות הבריאה! 

אם יש בעיה באחיזה או חולשה של הקטנה או מה, צריך לשאוב. אבל ברגע שהיא מסוגלת לינוק, צריך קודם כל לבסס את ההנקה על די הנקה ישירה, לא על ידי שאיבות.

 

אין טעם לשאוב לפני שאת מגיעה למצב שאת נותנת לה יותר ויותר מהחלב שלך ישירות על ידי הנקה, ומפחיתה סימילאק.

הנקה זו הדרך המיטבית להגביר יצור חלב, יותר משאיבות.

שאיבות מגבירות חלב כשהן באות בנוסף להנקה מלאה, אחרי שסיפקנו את כל הכמות שהתינוקת זקוקה לה.

 

במקום לשאוב צריך להקדיש את הזמן והכוחות לתת לתינוקת ממך, שוב ושוב, עד שייצור החלב יגבר ותוכלי לספק לה בהנקה את כל הכמות שהיא זקוקה לה.

לפני שאת מגיעה לנקודה כזו, שאיבות הן מיותרות.

 

כמובן בהנחה שהתינוקת מסוגלת לינוק באופן תקין.

אמור להגיע רק ביום השלישי עד אז טיפות הקולסטרום אמורות להספיק. כדאי לשקול טוב טוב כל התערבות חיצונית להנקה (שאיבות,תמל) לפעמיים אין ברירה וחייבים אבל הייתי מתייעצת עם כמה אנשי מקצוע (יועצת הנקה, רופא) לפני שאני עושה כזאת התערבות כי זה בהחלט יכול להשפיע על כמות החלב.

אני לא יועצת הנקה, אבל מדברים שקראתי-
לנסות בהדרגה להפחית סימילאק.
לתת לה להיות כמה שהיא רוצה על השד, שתמצוץ.
לשאוב כדי להגביר חלב- אחרי או בין הארוחות.
שאיבות זה לא מדד לכמויות בהנקה. וזה מאוד קשה לשוב בשלב כזה מוקדם.
לתת לה בקבוק בצורה תומכת הנקה. אם היא תתרכל שהיא לא צריכה להתאמץ ובמילא מקבלת אחרי ההנקה בקבוק שקל לאכול ממנו היא תפתח אליו העדפה ולא תשקיע מאמצים בהנקה.
לזכור שייצור החלב בגוף מתרחש לפי ביקוש של התינוקת.
לא הבנתי מלכתחילה למה הוספת תמל?

ורק ירדה במשקל לאורך זמן... מה שהצריך התערבות תמ"ל.
לא יכולתי לראות אותה רעבה

כי לא בטוח שזה עושה טוב, התמל והשאיבות.
ממליצה על קבוצת הפייסבוק תשאלי יועצת הנקה. יש גם את הקבוצה בפייסבוק והאתר של ליגת לה לצה שאפשר לשאול שם מישהי מקצועית. יש גם קו טלפוני.

יש יתרונות מאד גדולים להנקה וכל יום של הנקה זה רווח גדול וביחד עם זה ברור שאת לא אמורה לסבול.

מה היועצת אמרה? יש לך סדקים? פצעים? את מטפלת בהם?

 

זה לוקח זמן עד שההנקה הופכת דבר נעים ופשוט ואפילו מהנה. השאלה אם זה במגמת השתפרות או סטטי או מחמיר. 

היא אמרה שאין לי סדקים,שהתינוק יודע לינוק טוב והכל בסדר אצלי לכן אני כ"כ מתוסכלת כי באמת שקראתי המון וממש ניסיתי ועדיין כאב.. אז אני משלבת שאיבה וסימלק.

עם פיטמות סיליקון?

היא שללה פטריה? 

הוא עולה במשקל טוב? 

ומצטרפת לעצה של לשקול פטמות סיליקון

לפעמים התינוק מתרגל לפיטמה הזו, ששונה מהפיטמה הרגילה, ולא יכול בלעדיה, הצעד הבא הוא פשוט לתת לו לאכול מבקבוק..

ממליצה לך לתרגל נשימות. מנסיון!! סבלתי מכאבים ממש בלתי נסבלים בהנקה, ולא היו בעיות חריגות, ובכל זאת הכאב היה גדול מנשוא. פשוט לנשום עמוק, ובנשיפה ללחוש לאט ובשקט: ששש (בדיוק כמו שהרבה מנחים לעשות בזמן לידה)\

לפעמים המתח והחשש מהכאב, גורמים לגוף להתכווץ ולכאוב יותר ממה שהוא באמת.

ממליצה לך גם לנסות תנוחות שונות

לפעמים הרגישות פוחתת כשהוא יונק בזויות אחרת

אני עברתי מפטמות סיליקון להנקה בלי מוחלטת בלי פיטמות.

ויש הבדל עצום בין לעבור לידה בסבל פעם אחת.מהנקה בסבל כל שלוש שעות או כל שעתיים.

לטעמי זאת המלצה אכזרית.. הנקה לא אמורה לכאוב. ופטמות סיליקון הם בדיוק הפתרון שיכול להיות שיצליח למנוע כאב

עברתי משהו בדומה ולכן דיברתי מנסיוני, ומנסיון חברה נוספת קרובה. זה שלך זה לא קרה עדיין לא אומר שמה שכתבתי הוא שקר.

הגבתי שזה לא נכון.
היה לך קל אחר כך להעביר את הילד שלך לבקבוק.. זה לא כי אי אפשר.
כשאת ממליצה למשהי להמשיך להניק מתוך סבל כאילו זה איזה מחקר בדוק שפטמות סיליקון הם פרט שצריך להתרחק ממנו.. זאת תגובתי.

 דיברתי נקודתית על עניין הפטמות האלה.מה שהיא תחליט לעשות זה לגיטימי.

להניק עם כאבים זה סבל!!!, בזכות פטמות הסיליקון הצלחתי לה שיך להניק את בתי הבכורה עד גיל שנה וחצי, בגיל שלושה חודשים עברנו בהדרגה להנקה ללא הפטמות, בלידה השניה השתמשתי בהן כחודש וחצי, ולאחר מכן הנקתי בלעדיהן שוב שנה וחצי, בלידות שלאחר מכן כמעט ולא היה לי צורך בהן, אולי לשבוע- שבועיים, אם הייתי שומעת להמלצה הנחרצת שהיתה פה להתרחק מהן סביר להניח שלא הייתי שורדת בהנקה הראשונה- הבת שלי ינקה דם, ואולמ מתוך החוויה השלילית גם לאחר מכן בלידות נוספות, בקיצור- כדאי לך לנסות, אחרי שמפסיק לכאב ההנקה היא תענוג

ויותר מפעם אחת

וגם לחברה- בלידה שישית!

ולשתנו לא היתה בעיה לחזור להנקה רגילה בבת אחת או בהדרגה אחרי שהכאבים הפסיקו

 

זה דבר נפלא שאפשר להעזר בו- למה לא? ואם היא תניק עד הסוף עם פטמות סיליקון אז מה?- זה עדין טוב יותר מתמ"ל בעיני!

 

אם על הפרק עומדת הפסקת ההנקה לעומת הנקה עם פטמות סיליקון, ברור שהסיליקון עדיף. ומה שאת ממליצה זו בהחלט המלצה על הנקה בלתי נסבלת, אם לא אכזרית.

 

כשקראתי את הכותרת שלך נבהלתי.חשבתי שמדובר בכשל מסכן חיים שהתגלה בפיטמות הסיליקון.

גם אני התרשמתי מהכותרת כאילו מדובר באזהרה דרמטית ונחרצת שמבוססת על מחקר בדוק, בעוד שמדובר בנסיון אישי שלך.

אם נשים כאן לא היו מגיבות לך, הפותחת היתה עלולה להתרחק מפטמות סיליקון ולוותר על ההנקה לחלוטין. היא מתייסרת כבר חודש - אני לא בטוחה שהייתי עומדת בזה.

 

 

ולהגיד דברים שלא אמרתי. ויש דרך להגיב (מופנה גם אלייך)

העיקר שאת מרגישה נח עם זה

ולעיתים זה לא משנה מה את התכוונת שנבין ממה שכתבת..

אלא מה שאנחנו הבנו בפועל.

 

את יכולה לומר שלא הבנו אותך נכון.

אבל אני הבנתי מכותרת נחרצת כמו שכתבת שמומלץ בכל לשון של מקר להתרחק מזה

 

האזהרה שלך עלולה ממש לפגוע בהנקה של פותחת השירשור.

ומכיוון שאצלי היו בדיוק כמה נשמות טובות עם אזהרות כמוך שכמעט גרמו לי להפסיד הנקה. ראיתי צורך להגיב בחומרה בהתאם לחומרת האזהרה שלך

אין בעיה להיות אנונימי ולומר את דעתך, אבל להסתתר מאחורי אנונימי כדי להטיח האשמות זה כבר משהו אחר

יש 2 חסרונות עיקריים בפטמות-

1. זה באמת לא כמו הנקה אמיתית וצריך להשקיע כדי "להיגמל" מהן. 

2. יש פחות מגע ישיר בין הפה של התינוק לשד האם ולכן יכול להיות קושי בייצור חלב 

 

מצד שני אם זה או זה או מעבר לבקבוק (בין אם תמ"ל ובין אם שאוב) אין ספק שפטמות סיליקון עדיפות.

כל האמצעי עזר להנקה הם כלים, לפעמים אין צורך באף אחד מהם והכל הולך חלק ולפעמים הם הגשר להנקה מוצלחת או לפחות ברירת המחדל הטובה ביותר עבור האמא והתינוק האלה. 

 

 

אמנם לא סובלת מכאבים אלא יש לי תינוקת קטנה שלא הצליחה לינוק ועם הפיטמה יונקת נהדר

 

אני מקווה שבהמשך אצליח לגמול אותה מזה (היא בת חודש) אבל גם אם לא, זה שווה את זה

גם לי שום דבר לא עזר
היו לי סדקים ודם
כמעט התייאשתי. ..
יועצת הנקה ולשון קשורה. ..כלום לא עזר
עד שהציעו לי לשים משחת רפאל ופטמות סיליקון
וב"ה זה ממש עזר
ובלי הדרכה של אף אחד
והמשכתי להניק עד גיל שנה ו3 או 4,רק כי כבר הייתי בהיריון. ..
לא הצלחתי לגמול מהפטמות סיליקון עד הסוף,אבל אם הבחירה היא זה או סימילאק-אז אני חושבת שזה עדיף.
אולי טיפה מסורבל אבל מתרגלים
המון בהצלחה! !!

1. לא ממליצה על שאיבה בהתחלה .

2. להניק או לא להניק זו השאלה . מה שלא תחליטי -את צריכה להגיע למקום של ביטחון בהחלטה שלך.

3. בהתחלה זה כואב . נדמה לי שכאב לי דיי הרבה זמן . עד גיל חדשיים . אחר כך זה הפך תענוג.  הייתי נותנת את כל רכושי ועוד 10 שנים מחיי כדי להניק שוב. 

4. אני עצמי גדלתי על חלב פרה עם מים וקצת סוכר , וכך גם כל אחיי. אנחנו דיי בסדר נדמה לי .

מצד שני כמה שאפשר להתעקש על הנקה -כדאי. סובלים בהתחלה -נהנים אחר כך . לי עזר להניק בשכיבה על הצד.

מצד שלישי -אם זה בלתי נסבל ונוראי -אז לאף אחד אין זכות להגיד לך מה לעשות. זה הגוף שלך וזה הילד שלך . את תחליטי.

 

בהצלחה בכל החלטה! חזקי ואמצי . 

סליחה על השאלה אבל האם הרגשת שיש הבדל בין האחים שלך ובינך בחוזק של מערכת חיסונית וכו לאנשים/ילדים אחרים?

כולנו קיבלנו חלב פרה ואני למשל נוטה להצטנן בחורף , בעוד אחיותיי כמעט לא חולות -ככה שכנראה יש כל מני גורמים שמשפיעים על הבריאות.

 

הבת שלי ינקה עד גיל..(קצת מתביישת לספר) טוב שיהיה , עד גיל 4 , אבל מגיל שנתיים זה היה בעיקר משהו פסיכולוגי כנראה . היא חולה דיי בקלות . לצערי היתה לה שפעת גם בקיץ . מצד שני היא גדלה בלי אבא ועם תנאי תזונה וסדר יום -לא משהו . אני שמחה שהנקתי , ממליצה על הנקה -אבל לדעתי האישית -לא בכל מחיר. 

גם אני לא ממליצה לחשוב. זה כאב לי נורא וגם פצע ופגע בהנקה בימים שאחרי. אולי תלוי במשאבה אבל כשאין ניסיון אפשר לעשות נזקים גם עם משאבה טובה..

גם לי כאב חודש וחצי. היועצות לא הצליחו לומר למה. בדיעבד אני מבינה שכנראה לא היה לי מספיק חלב ולקח זמן לגוף להגיע לייצור נאות. אבל ב"ה הגענו להנקה מלאה!
אני לא יודעת מה המצב אצלך, אבל אם את חושדת בזה כדאי להשתדל לישון ולאכול טוב.
האם היו לך דליפות וטפטופים? אם לא, הייתי חושדת.

וגם זה לא אומר שצריך להתייאש. הגוף יכול ללמוד את זה. כמובן, בגבול הסביר..

וגם ממליצה על פטמות סיליקון, עזרו קצת בהתחלה. ומה שטוב, רואים אם אין חלב..

זה נכון שיש חשיבות רבה להנקה. 

אבל יש חשיבות גדולה יותר לאמא יציבה ושמחה.

יש בזה הרבה לחץ חברתי אז חשוב שתהיי שלמה עם ההחלטה שלך ותעמדי מאחוריה.

זה לטובתך ולטובת התינוקות. 

 

 

שלמות עם ההחלטה - לא משנה איזו .

 

וגם ירושלמית צודקת -עם הנקה או בלי - את צריכה לאכול טוב , ולישון טוב , ולשמוע שיר שאת אוהבת.

 

בהצלחה! ומזל טוב

 

 

לפעמים משלבת עם שאיבה. אחר כך, ברוך ה' הסתדר. וכך בכמה הנקות. 

אפשר לנסות מגני פטמה מסיליקון. 

אולי המאמץ עזר לזה לצאת יותר מהר...ובבת אחת..

הגדולה הייתה עם מטרנה והתפתחה ב"ה מצוין.

מרגיש לי שבמטרנה יש הרבה יותר ויטמנים ומנרלים מאשר בחלב שלי.

אני יודעת שזה מה ש-ה ברא וזה הכי טוב. אבל קשה לי. במיוחד שני מגובלת בתזונה בגלל הגזים

החלב שלך הוא הכי מזין...תאמיני לזה זה דבר ראשון!
הסיבה היחידה שהוא יהיה פחות מזין , זה כי טת לא אוכלת טוב. חשוב שתאכלי טוב, אוכל שיעשיר את החלב שלך בויטמנים חיוניים לך ולתינוקת. (תדאגי לארוחות מסודרות ומגוונות, עוף, בשר, ירקות, פירות, קטניות, ביצים, שקדים ואגוזים לא קלויים, שתיה מרובה וכו')
ברגע שתקפידי על תזונה מאוזנת ובריאה, החלב יהיה יותר מזין ואוטומטית ישפיע עלייך ועל הבייבי
את תרגישי את זה בזה שהיא תהיה רגועה יותר ושבעה לזמן ארוך יותר. ובטח כשתראי שהיא עולה במשקל...

ההנקה תמיד קשה בהתחלה (כן גם בגיל 3 חודשים זה עדיין יכול להיות קשה. הכל תלוי בהסתגלות של האם והתינוק)
וקחי בחשבון שאצל כל אישה זה אחרת, יש נשים שההנקה זורמת יותר בקלות ויש שלא (וזה נהדר שהפיצית בת 3 חודשים וניזונה מהנקה מלאה, זה רק מראה מבחינתך שזה כן אפשרי, רק שזה ידרוש קצת יותר השקעה)...אבל צריך להיות עקביים, להאמין שזה הדבר הטוב ביותר, לך ולתינוק. ולהכניס לראש שאין אופציה אחרת..,וזה יבוא בסוף. זה יהיה הרבה יותר קל ומשתלם. בעזרת ה'.

ולגבי המשפחות, אל תכנסי לזה, כל אחד יעשה מה שטוב לו. הכי חשוב שתאמיני במה שאת עושה ושתדעי שאת נותנת את הדבר הטוב ביותר עבור ילדייך. ואם גם את נהנית על הדרך...אז מה טוב?

בהצלחה !

גם אצלי ממש התנגדו
ניסו לשכנע אותנו
ולהגיד שהיא רעבה כי היא לא אוכלת מטרנה
וגם צחקו עליי. ..
זה ממש קשה. אבל בסופו של דבר -תעשי מה שטוב לך וטוב לילדה.
חיבוק

 

בואי נעשה רשימה של הקשיים שהעלית, טוב?

1) את מקבלת מבעלך תחושה של חוסר הכרה במה שאת נושאת. זה ללא ספק דבר קשה מאוד, אולי הכי קשה מכל מה שתיארת.

2) את מרגישה בעונש - אסור לך לאכול את מה שאת אוהבת.

3) סרזט עושה לך כתמים, וזאת באסה.

4) את בספק אם היא מקבלת מספיק וזה אוכל אותך.

5) את בספק גם לגבי האיכות של החלב.

6) ומכל הכיוונים את שומעת הדרכות מה את צריכה לעשות ולחצים למיניהם - מותחים אותך לשני הכיוונים עד שתיקרעי...

 

תשמעי, כל אלה הם המון המון לשאת על הכתפיים לבד. זה ממש לגיטימי ומובן מה שאת מרגישה!

אז קודם כול חיבוק. ועוד אחד ועוד, ותבואי לבקש עוד כמה שתצטרכי. את לא לבד.

 

עכשיו בכל זאת, בואי ננסה לפרק אחד אחד, לראות במה אפשר להקל.

אני מגיבה לא לפי הסדר שכתבת.

 

הלחץ משתי המשפחות

לתת לדברים להיאמר, לקחת נשימה עמוקה, להגיד לעצמך בלב - זו הילדה שלי ואותי הקב"ה מינה להחליט לגביה. הדעות שלהם זה עניין שלהם, הלהט שלהם להשמיע באוזנייך זה עניין שלהם, בי זה לא נוגע. אני ילדה גדולה ואני אחליט לבד.

לנשום. לנשום. לחפש איפה יש בגוף שרירים מכווצים ולהרפות. את בסדר. את טובה. את חכמה. את האמא. יש לך כלים להחליט מה נכון לכם. את תחליטי.

ממש ככה לשנן לעצמך בכל פעם שחופרים לך.

 

כמות החלב

ממליצה לבדוק בעצמך אם העלייה תקינה, בעזרת האחוזונים המעודכנים של משרד הבריאות. למרבה הצער ברוב טיפות החלב עוד מסתמכים על האחוזונים הישנים, שנותנים מצג שגוי.

חשוב לשים לב גם שהיא נשקלת באותו משקל בכל פעם, באותה רמת ביגוד ובחיתול יבש. אם הייתה שקילה שחרגה מהכללים האלה - אל תחשיבי אותה.

אם את צריכה עזרה להסתדר עם האחוזונים האלה, אשמח לעזור.

 

איכות החלב

כתבת על התחושה שלך שבמטרנה יש יותר ויטמינרלים מאשר אצלך. אני מבינה מה גורם לך להרגיש ככה, אבל לא התחושה קובעת כאן, כי אלו דברים שקל מאוד לבדוק. בחלב אם זוהו עד כה למעלה ממאתיים ממרכיבים. בתמ"לים מצליחים לחקות כחמישים מתוכם. הם כל הזמן עובדים לשפר ולהידמות יותר לחלב אם.

לא מדובר דווקא על חלב של נשים שהתזונה שלהן אידיאלית. הנקה היא מנגנון הישרדותי, וכל עוד האם לא במצב של תת-תזונה קיצוני, הגוף ידע לייצר חלב שיש בו כל המרכיבים הדרושים.

 

הגבלות תזונתיות

אני אומרת - תרדי מזה. המזונות שאת אוכלת מגיעים לתינוקת מפורקים לגמרי, כי החלב הוא תוצר של מערכת הדם ולא של מערכת העיכול. התופעה של גזים בגלל מזון מסוים נדירה הרבה יותר משמקובל לחשוב (ואם את לא מאמינה לי - כאן זה מופיע מפי תזונאית מומחית לנושאי הזנה בהריון ובהנקה). אפילו אם זה כן המצב אצלכם, זה לא שווה את הסבל שלך, בעיניי.

אני חושבת שאת צריכה ליהנות מתקופת ההנקה.

 

כתמים

את בקשר עם רב? לרוב כתמים לא אמורים להיות בעייתיים, אם יש הדרכה הלכתית איך להתנהל איתם.

 

שולחת בינתיים, ומקווה עוד מעט להמשיך.

 

 

 

 

לגבי המסרים המחלישים מהבעל.

אני בטוחה שהוא לא מתכוון לזה ולא מודע לכמה שזה מחליש אותך, אבל נראה לי שכרגע זה לא הזמן לעורר את המודעות שלו. בתחושה שלי זה רק יסלים את חוסר ההבנה (כמובן תשפטי את אם זה אכן המצב אצלכם).

אבל זה כן דבר שחשוב לעצור ולהתייחס אליו, ואולי אפילו להתייחס לזה כהזדמנות, כהזמנה שהקב"ה שלח לך לטפח את הזוגיות שלכם ואת עצמך בתוכה.

זה דבר חשוב מאוד, ולא תלוי דווקא בהנקה. כשיש תחושה כזאת של הקטנה - יש לה נטייה לצוץ שוב ושוב בכל מיני הקשרים. היא מבקשת התייחסות.

גם אם תחליטי לעבור לתמ"ל, שימי לב לנקודה הזאת, של איפה את מרגישה מוקטנת מולו. גם אם זה לא יהיה בהקשר של הנקה אינסופית אלא בהקשר של הרתחת בקבוקים שלא השאירה לך זמן לשום דבר אחר.

 

איך עובדים על זה?

 

שני דברים:

 

1) לדעת בוודאות שלמה ועמוקה, שאת בסדר. לא לראות את עצמך דרך העיניים שלו, שלא רואות את כל התמונה. לראות את מה שעובר עלייך באמת, את כל המאמצים שאת משקיעה בתינוקת, את כל המאמצים שאת משקיעה באחותה, את כל המחשבות הרעות שמתגנבות לך ללב - פשוט לראות שאת עושה המון, שהילדות נבנות ממך, ושלא סביר בשלב הזה של חייך לצפות ממך ליותר מכל מה שאת גם ככה נושאת.

יעזור גם לדבר עם חברות, לשאול איך היה אצלן - כמעט כולן יגידו שהשנה הקשה ביותר שהייתה להן בהורות היא השנה הראשונה עם שני ילדים. זה דבר ידוע בעולם ההורות

זה מעודד גם כי מכאן זה כנראה רק ישתפר, וגם כי זה נותן לך נקודת מבט שמה שאת חווה הוא נורמלי, וזה לא שאת סתם מתפנקת או כל שטות כזאת.

 

2) להסתפק בוודאות הפנימית שלך. זה באמת צעד קשה, אבל הכרחי - לוותר על השאיפה שהוא יסכים איתך. שהוא יראה את הדברים כמוך. לסמוך על עצמך שאת היודעת.

הוא חושב שאת לא עושה כלום? אז מה לעשות, ככה הוא חושב. אבל זה לא מערער אותך, כי את היודעת מה את באמת עושה.

 

וזה בעצם מחזיר אותי לסעיף הראשון...

ואיתו אני רוצה גם לסגור. את ההחלטה שלך על הנקה או תמ"ל תעשי בלב שלם. את היודעת מה יהיה נכון לכולכם בשקלול כל הנסיבות. לבך ידריך אותך. הקב"ה אוחז בידך

 

 

 

אני כ"כ נהנית לקרוא אותך! ומהתגובות הללו נהניתי במיוחד! תודה! (אגב, בזכותך עם שני הקטנים שלי ישנתי יחד במיטה כמה חודשים, וזה היה נפלא! בעיקר בזכות זה שנסכת בי את האומץ לא להתפעל מתגובות הסבתות שתהיינה בריאות והסביבה...)

 

לפותחת- חיבוק גדול!! בתור 'מוחלשת סביבתית' בנושא זה כ"כ קשה.. הרבה הצלחה במה שתחליטי ! 

רק לגבי התזונה-
אני יודעת שאומרים שזה לא קשור. אצלי זה בהחלט היה קשור (בדרך כלל ממש הקפדתי, והתינוקת היתה רגועה, וכשלעיתים רחוקות אכלתי משהו בעייתי ראינו מיד את ההבדל), ואני מכירה עוד שזה היה כך אצלן.
בכל זאת, אם לאכול כרגיל זה מה שיאפשר לך להמשיך להניק- לכי על זה. לוותר על הנקה רק כי צריך להגביל את האוכל שלך זה לא שווה את זה.
אבל אם כך- אני ממליצה לך להוסיף תה שומר (אמיתי, מחליטה של הגרגירים) לתפריט שלך- זה יכול להקל על התגובה של הקטנה (שוב, ממה שאני ראיתי ושמעתי מעוד כמה נשים).
בהצלחה בכל החלטה!!

נכון שזה מרגיע גזים, וגם שיש נשים שזה מגביר להן חלב, אבל קיימת ומתועדת גם תופעה די הפוכה: יש נשים שזה דווקא מפריע אצלן לרפלקס שחרור החלב! ואז נדמה כאילו אין חלב. ולא מקשרים שזה בגלל השומר.

אז להשתמש, אבל בזהירות. לעקוב איך משפיע.

שכדאי לך לקחת מולטיויטמין.

 

תרגישי יותר חיונית ופחות עייפה, זה יכול לסדר את הכתמים, וזה יכול גם לעזור לגזים של הקטנה - איך?

פשוט, כשחסרים סידן, ויטמין D (כי מן הסתם את נמנעת ממוצרי חלב וכו') ועוד מינרלים שמשפיעים על השרירים, גם העיכול שלך לא במיטבו, וזה משפיע על העיכול של התינוקת.

 

תנסי ותראי - זה מעגל קסמים חיובי - ככל שהעיכול שלך יסתדר, והתינוקת תסבול פחות מגזים, את תהיי פחות מוגבלת במזונוות.

 

והכי חשוב יהיה לך חלב מזין והתינוקת תעלה במשקל בעז"ה.

תודה רבה רבה לכולן!!

 

בהתהוות מאוד מעריכה את התגובה הארוכה והמפורטת!! תבורכו!

 

אצלי, הסרזט הכפול הרג אותי. ממש הרג. הייתי עייפה כמו בהריון. הרופאה גם אמרה שאסור. תשקלי להוריד מינון, את אומרת שממילא יש כתמים..

וחוץ מזה:
בהתהוות כל כך צודקת שהחלק הכי קשה הוא חוסר ההערכה מהבעל. אין לי מה להוסיף בנידון. אולי כן כדאי שהוא יישמע איכשהו מנשים אחרות במשפחה מה דעתן וכמה זה קשה. רק שתדעי שאני עם תינוקת אחת וגמורה, ואין לי מושג מה עושים עם שתיים..

אם כבר, הוא צריך לעזור לך ולהכין לך ארוחות טובות. גם אם את זאת שמבשלת הוא יכול להכין סלט וחביתה כך שיהיה לך אוכל טוב בבוקר לפחות. את חייבת לאכול טוב, חייבת מולטי ויטמין, ואפילו גם תוספת של ויטמיני B.זה גם קריטי למצב הרוח. ואז גם פחות תדאגי על איכות החלב.

חזקי ואמצי! אף אישה לא חושבת שאת לא עושה כלום אלא להפך, אז את יכולה להיות מבסוטה מעצמך עד הגג!

למרות שבהתהוות ציינה אותה, אבל אולי זה לא מספיק נהיר,

איכות ההנקה לא תלויה בסוגי המזון שאת אוכלת וזה נבדק כבר בכמה מחקרים שלנשים בארצות מערביות ולנשים במדינות מתפתחות באפריקה יש אותו הרכב רכיבים בחלב האם!

 

מה שכן, הכמויות כן מושפעות מכמה גורמים: שינה, שתיה, כמויות אוכל ותדירות האוכל, רוגע (הכוונה -בזמן ההנקה עצמה. בשאר הזמן מותר להיות עצבניים ולחוצים  השקט הנפשי מעודד הפרשת הורמונים תקינה ).

 

אלו הדברים הבסיסיים וכתבתי אותם כדי שלא תחשבי שאת חייבת לדאוג לעצמך למזון מושקע כל יום ולבשל וכו, כי רק המחשבה עלולה לייאש.

 

מה שכן, טוענים שחילבה הוכחה מדעית כמגדילת כמויות חלב  וזה פשוט להכנה (הטעם זה ענין אחר...)

ואצלי באופן אישי לא אשכח שאחרי סעודת ליל שבת אצל ההורים כשאכלתי קערה של סלט בורגול מלא מלא בעלים ירוקים כמעט לבדי - הופתעתי שלאחר כחצי שעה שעה היה לי פתאום גודש כמו של החודשיים הראשונים (הייתי כבר חמישה או שישה חודשים אחרי לידה) והתאומות באותו לילה ישנו כמה שעות ברציפות. אני לא יודעת מאיזה ירק בדיוק היתה ההשפעה ולא טרחתי לבדוק מאז, כי זה לא נכנס אצלנו בתקציב. 

 

בנוסף לכל הדברים החכמים מאוד שכתבו- שימי לב שחוסר הברזל, חומצה פולית וb12 יכול להשפיע גם על מצב הרוח ועל העמידה הנפשית בלחצים, קושי לשמור על ראיה אופטימית ועוד ויש נטיה להפסיק לקחת לאחר הלידה למרות שמאוד מומלץ להמשיך ליטול תקופת מה אחרי, במיוחד כשמניקים.  תבררי על זה

תניקי את המינימום המומלץ וץפסיקי (זה שישה חודשים מינימום), זה מה שאני עשיתי.

וממש ממש סבלתי 

וחוץ מזה, את יכולה לרדת בכמות ההנקות ביום- לא להפסיק להניק אלא לשלב

ובעוד חודש וחצי כבר תוכלי להתחיל לתת טעימות שלאט לאט יוכלו לבוא במקום ארוחה

כל אישה והגוף שלה!

אני את הילדה הראשונה הנקתי 15 חודשים! ולפני הלידה השניה

נחשפתי לשני מקרים שאחד זה דיכאון קשה מאד אחרי לידה של שכנה שהכרתי

אותה כבר כמה וכמה שנים.

והשני, אישה שהרופא אמר לה עכשיו ומיד ליסוע לבית חולים והיא לא נסעה מיד...

הילד נולד חרש עיור ואילם ובגיל שנה הוא נפטר.

עם שתי הידיעות הקשות האלו נכנסתי להריון שני כולי פחדים וחששות.

וכשנולדה הבת השניה, ממש רציתי שינוי וכן, גם כלכלי בבית. אז ההנקה לא היתה משהו

כל שעה וחצי הנקתי חצי שעה, וכשלא אכלה, צרחה. אז ממש התבקשה פה המטרנה.

בפעם הראשונה היו לי דמעות. אבל כשהילדה רגועה זה הכי שווה! והתחלתי להיות בן אדם.

אחרי כמה חודשים יצאתי לעבוד והיה לי טוב...

אז תדעי שאת ניצבת בפני עצמך ולא כתחרות משפחתית.

ולפי זה תפעלי ולא לקחת ללב מה שאומרים לך. 

בהצלחה רבה.

הילדים פה מסביבי

גם אצלנו המטפלת תלד עוד מעט, והיא דאגה למחליפה לקבוצה שתהיה אחרי הלידה.
למרות שבשנה שעברה הייתי צריכה למצוא בעצמי מטפלת מחליפה, כי ל"ע גילו למטפלת גידול בראש, אז זה ממש לא היה שייך לדרוש ממנה גם לסדר מחליפה.
אבל עם לידה זה אחרת, יש מספיק זמן להתארגן מראש ולחשוב על פתרונות.
נראה לי שברגע שהבטן שלה כבר תצא באופן ברור, יהיה אפשר לשאול ישירות.

אחריות שלה גם לפתוח לי את הדלת כשאני דופקת ולא לתת לי לחכות רבע שעה בחוץ עד שהיא קמה... בקור עם ילד בן שנה.. 

או לדוגמא להעסיק את את הבן שלי בעיסוקים נורמלים ולא להושיב מול המחשב.. או להגדיל לו את המנות של המטרנה כי הוא גדל וצריך לאכול קצת יותר.. או להסכים לתת לו גם אוכל נורמלי חוץ ממטרנה.. קיצור אחריות זבה לא המילה.

ואני לא אחת שמעיזה לומר דברים כאלה בפרצוף.. אז הריון גם נראה בעייני כלא אפשרי לדבר עליו, למרות שהבטן כבר די מציצה.

והלוואי שהייתי יכולה לעבור מטפלת ולא לחכולת שהיא תלד כדי לעבור. הלוואי!! אין פשוט אין אין אין אפשרות אחרת.. זה הרע במיעוטו לצערי:-/

בלי שום קשר להריון שלה גם אני ביישנית וקשה לי להגיד דברים בפנים אבל את אמא יש לך אחריות על הילד שלך את חייבת להגן עליו. היא בכלל לא נותנת לו מוצקים?!? מתי הוא כן אוכל? אני לא מבינה הוא בוכה שהוא רוצה עוד מטרנה והיא לא מביאה עוד? מה האינטרס שלה?!? העיניין של האוכל הכי בעייתי גם הקטע של המחשב אם זה לחצי שעה ביום אולי לא הייתי אומרת כלום (למרות שמאוד הייתי מעדיפה שלא) אם זה רוב היום אין מה לדבר הייתי מוציאה את הילד. אין שום מקום אחר בסביבה שלכם? רוב המעונות והמשפחתונים עובדים עד 4 זה לא כזה נדיר למצוא.

אם גם ככה את רוצה להחליף מטפלת כי היא לא מתאימה לך, אולי הגיע הזמן לעשות את זה ולא לחכות להיריון שלה כדי 'לפטר' אותה.

(שני שמות)
שמעתי לא מזמן ואהבתי..
מזל טוב!

אני מאד אוהבת, זה מאד דוסי וגם ייחודי אז נראה לי שסגרתי לך את הפינה?

אם תרצי את ההסבר אני אפרט

שזה גם שם 'דוסי' יותר וגם שם מיוחד ויפה.

אני מכירה תמנה  אחת נהדרת Timna עם ה'

 

לא קראתי תגובות קודמות , אבל הנה כמה הצעות:

 

הדר -מתאים לפורים

תירזה , הדס , ערבה , רותם , שקד -מתאים לשבט

 

לבי libi , וגם עמליה , יונית  ,ולאמא של הנביא זכריה קראו אבי. 

ואני עצמי אביגיל.

אני לא הייתי קוראת ככה כי הדרך הנכונה לכתוב היא בלי יו"ד, אבל אז זה נראה כמו תֶרֶזָה שזה שם נוצרי מובהק. 

רציתי אור ושקד
בסוף הלכנו על ההצע של בעלי : רינת
זה לא דוסי מידי אבל גם עם המון המון משמעות..
אני עוד לא שלמה אבל מציעה ;)

לא קשור לאיזו קופ"ח את...

לאכול אגוזי ברזיל.

 

אני יודעת שיש כאן סיבה שהיא מעבר למחסור פשוט במגנזיום, אבל התסמינים הם זהים.

יתכן שאם תתגברי עם אגוזי ברזיל שעשירים במגנזיום, אפשר יהיה להתגבר על ההרדמה יותר במהירות.

מישהי סיפרה לי על זה . אין לי עצות לצערי. תנסי אולי לשכב ולעשות "אופניים" כתרגיל התעמלות -אם את יכולה . תזונה בריאה -לא יכול להזיק. 

להעדר עבור בדיקות הקשורות להריון.

אצלי אף פעם לא ביקשו אישור. גם לא אישורי מחלה.
אז תשאלי אותם ראש אם להביא אישור

לא רק את הזמן שהיית בבדיקה

כי החוק לא חד משמעי.

ובהחלט ברוב מקומות העבודה (בעיקר הפרטיים) נותנים רק על הזמן שנקוב באישור מהמרפאה.

ולא 40 כמו במשרה מלאה...
ולא משנה מה אחוז המשרה,פחות מ100%= 20 שעות לבדיקת הריון.

יש לך זכאות ל40 שעות העדרות (בתשלום) עבור בדיקות הריון. תבקשי מהרופא מסמך שכתוב שבתאריך זה וזה היית בבדיקה...

משתמשים בדיוק כמו בגלולות

לגבי החישוב שלך אני לא יודעת....

ככה שנראה לי הגיוני

להסריט את הבטן זזה.

זה תלוי במיקום השליה.
שליה אחורית-תנועות מודגשות יותר ומוקדמות יותר.
שליה אחורית- תנועות מודגשות פחות ובשלב מאוחר יותר..

הבטן לא רוקדת בשבוע 16. העובר מניאטורי אז. לא זוכרת את הגודל. אפשר לגגל.

ובכלל הרחם נמצא מאוד נמוך, מעל עצם של איבר המין. כך שאם מרגישים תנועות, צריך לחפש אותן שם- בתחתית הבטן. (איפה שמים את המטמר באולט' בשבועות מוקדמים? ממש בתחתית הבטן)

ואני הרגשתי תנועת בוודאות, הבטן זזה, ולא הייתי בהריון. ורופא נשים אמר לי שהרבה נשים מתבלבלות בין הרגשות ממערכת העיכול לבין תנועות עובר.

ולשואלת הפותחת- בשבוע שלך כבר אפשר וודאי להתחיל להרגיש פרפרים. לגבי תנועות, אני לא יודעת.

ורופא נשים אמר לי שהרבה נשים מתבלבלות בין הרגשות ממערכת העיכול לבין תנועות עובר.

 

טוב שהרופא מבין איך מרגישות תנועות עובר.

 

אח.. האגו.

דווקא רופאה הסכימה איתי שזה תנועות.

אבל עזבו. האגו.

תתביישי לך.

זה מה שקורה שקוראים וכותבים תגובות לפנות בוקר..

נהורא!
סליחה סליחה סליחה!!!

ודרך אגב מאותה הפעם שנכנסתי להריון כבר אז הרגשתי שיש לי משהו בבטן.לא תנועות אבל כן הרגשה.לא יכלתי לישון על הבטן וכו.נשמע קצת הזוי אבל כך היה וכך גיליתי שאני בהריון

הטון שלך היה קצת אחרת.
היה סיבה למה שהוא אמר מתי שהוא אמר.
עזבי, לא נעים לי הדיון הזה. ציינתי עובדות. לא רוצות לקבל, אמרו לכן אחרת. בסדר.

לשתות הרבה ולנוח!

אם זאת בדיקה פנימית או חיצונית? תודה רבה

אבל לפעמים במיון אין להם חיצוני אלא רק פנימי.
לא נעים אבל משתלם להיות רגועה !
בשורות טובות ! תרגישי טוב!

הייתי במיון באמת וב"ה יש דופק והכל בסדר עם העובר בנתיים רק אני סובלת מכאבים ומדי פעם גם דימומים..
יש לי המטומה ברחם. למישהי פה היה? כל ההריון יהיו דימומים או שההמטומה נעלמת בשלב מסוים?
תודה רבה!

לפעמים מקבלים תמיכה הורמונלית לחיזוק ההריון,
כדאי להיות במעקב רופא לראות שאכן לא דוחק את ההריון החוצה ושהכל נספג

בשורות טובות

לוקח לרוב כמה שבועות עד שהיא נספגת והכאבים והדימומים נפסקים (לי היתה ממש גדולה, ודימום ממש מסיבי, ולקח באזור ה-8 שבועות - שנראה לי שזה יחסית הרבה מאוד). אחר כך ההריון היה רגיל לחלוטין (מתחילה תשיעי עכשיו)

לקחתי תמיכה והייתי בשמירה עד שהדימום עבר וראו באולטראסאונד שהכל נספג.

לגבי השאר אני לא יודעת, תרגישי טוב !!!!
ותודה על העדכון..

בשורות טובות!
לרוב זה נספג.

אוף זב פשוט קשה.. כל פעם שאני מרימה את הבת שלי, שעתיים אחר כך יש כתמים או שאני מדממת.. פשוט קשה..

סליחה על הפריקה זה פשוט ממש מתסכל. העיקר זה שזכינו להריון ב"ה. שוב תודה לכולן. בשורות טובות!

אני לא יודעת האם את חייבת להרים אותה?

אבל בשלב הזה, את צריכה להיות במנוחה. לא להרים דברים כבדים, לנוח, לשתות הרבה מים ולהמנע מקיום יחסים (כרגע לא רלוונטי, אבל גם כשיפסיק הדימום לחכות עוד קצת שייספג). לא אמרו לך את זה במיון?

כמה שיותר לשכב, וכמה שפחות לעשות דברים בבית, בעיקר המאמצים- להתכופף, להרים דברים כבדים, וכו'.
בנוסף, אסור כל מה שקשור לאישות- כולל הנאה מינית שלך בלבד. (פשוט חקרתי את הרופא עד כמה זה קריטי ומאיזה כיוון, והוא אמר עד כדי כך, שום דבר!)
לשתות מלא, ולחזור לביקורת.
לי התחיל בשבוע 12 ונגמר אחרי שלושה שבועות בערך.
תרגישי טוב!!

אסור לך להתאמץ! אם לא מתאמצים הדימום נפסק, אבל ההמטומה עוד שם. לכן צריך לנוח עד להוראה חדשה מהרופאה. לשתות מלא- חשוב.
לי הייתה המטומה, ב"ה הכל נגמר בסדר. אבל חשוב מאד להקפיד על מנוחה. אם יש לך מישהי שיכולה לעזור עם הגדולה. לא לעלות הרבה מדרגות. לא לעשות ספונג'ה. בכלל לשכב כמה שיותר, את במצב של שמירת הריון כרגע!.

אותה אחת עם ההמטומה.. התייעצתי עם הרופא שלע ועוד רופאה.. הרוםא שלי אמר מנוחה והרוםאה השניה אמרה לחזור לשגרה.
בנתיים טין לי דימומים (פשוט לא עשיתי כלום כבר שבוע. אפילו לא הרמתי את הבת שלי ). אבל יש כאבי בטן.
לא יודעת מה לעשות..

עובדה-המנוחה הוחיכה את עצמה!
בשורות טובות

אבל הרוב לא לוקחים סיכון, ואומרים לנוח. לפי מה שאמרו לי, לא חייבים לשכב, אבל כן מנוחה גמורה. קראתי הרבה ספרים...

עדיף לדעתי שתנוחי מאשר שתצטערי על זה אחר כך...

ואם כואבת לך הבטן אז בכלל.. (זה הגיוני שהבטן תכאב מהמטומה)

בכל מקרה, כדאי לעשות אולטרסאונד לביקורת. אם רואים שההמטומה נספגת, או אפילו יורדת בגודל בצורה משמעותית, נותנים כבר יותר הקלות (והייתי הולכת לרופא שאמר לנוח לביקורת ולא לזאת שאמרה לחזור לשגרה..)

ענין הנקיון של הבית , הפרטים הטכניים, מה עושים עם הילדים בזמן הזה, מה אם  הילדים יחשפו לזעקות כאב וכו'.

אלו ממש שאלות חשובות, ומענין לקבל תשובה עליהן.

מטריד אותי מאד גם כל עניין הצניעות בלידה כזאת...

 

אשמח באמת אם מי שעברה את זה תחכים אותנו מניסיונה.

את מרכז הלידה הזה, לא יודעת אם הייתי יולדת במקום כזה בתור זוג תורני.

אבל בבית לא נראה לי שצריכה להיות בעיה של צניעות - אבל אני מראש לא מתחברת לענין של בריכה ביתית. לשמחתי הצירים שלי ממש נסבלים ב"ה.

ותמיד מים עזרו לי מאד... (לא התאפשר לי להיות הרבה במים כי המיילדות זרזו אותי 'לצאת כבר'...

אני לפני הלידה ראשונה אמרתי לאחותי שאני לא רוצה שבעלי ישמע אותי צורחת.

היא אמרה לי הכי בפשטות, מי אמר שצריך לצרוח?!?

וזה עשה לי ממש טוב. כי כל הזמן שמעתי סיפורים על צרחות... אז משפט כזה פשוט, כל כך תרם לי

ללידה רגועה יותר.

ובלידה שניה גם הייתי רגועה אך בכיתי באיזהשהו שלב כי דברתי בטלפון עם המשפחה שלי שכולם התאספו

לרגל הגיוס של אחי, ורק אני לא הייתי שם אלא כאובה על המיטה בחדר לידה...

 

בכל מצב, לידה קלה ומוצלחת לכולן!!!

אני בכלל לא חשבתי על זה לפני הלידה, ובלידה זה פשוט בקע ממני, אל תשאלי אותי מאיפה . זה היה מהלך טבעי כזה.

אני שמחה שזה עשה לך טוב,וברור שלגבייך זו היתה החלטה נכונה. אבל רציתי לחדד את הנקודה שזה בסדר לצעוק, ואם זה יוצא לכל כך הרבה נשים בטבעיות, כנראה שיש בזה עבורן צורך של הגוף, או שזה סתם הגיוני.

אבל המיילדת והדולה אמרו לי לצעוק, אז צעקתי.
עכשיו במחשבה לאחור א י מתחרטת על זה..
הן כולל היו כל כך הלחץ, פשוט עשיתי מה שאמרו לי בלי לחשוב פעמיים

 

1. בהנחה שיש זמן מהרגע שמתחילים צירים עד הלידה אפשר שהבעל או בעלך ינקו... אני לא ממש פדנטית כלומר ממש לא, דברים שהתאים לי בין הצירים לסדר סידרתי בעצמי, חלק בעלי והמיילדת ניקו. דווקא זה היה אחלה. לא העבירו ספונג'ה אבל כן טיטאו רציני וכל זה. 

אני דווקא הכנתי חלות תוך כדי הצירים, ממש שווה

 

2. הילדים- אני כן הכנתי אותם לאפשרויות השונות, הגדול שלי עוד לא היה בן 4 אז הסברתי שאולי זה יקרה באמצע הלילה ואולי במשך היום ואז הוא ילך לשכנים. כן התכוננתי נפשית והכנתי אותם לאפשרות שתהיה לידה מהירה והם יהיו בבית (כמו שעלול לקרות לכל יולדת שתיכננה להספיק להגיע לבית חולים ולא הגיעה...) 
בלילה אני מאמינה שהם לא אמורים להתעורר ואם כן אז סמכתי על בעלי שייגש אליהם וביום כאמור יותר קל למצוא להם סידור. 

 

3. למה את מתכוונת שיתאים? הרי את לא חייבת להיות ערומה אם לא נח לך וכן הלאה, הן לא מכריחות אותך את יכולה להביא לך חלוק שיתאים לך להיות איתו, את גם עושה תיאום ציפיות עם המיילדות ואומרת להן מה חשוב לך מראש ככה שהן יעזרו לך לשמור על מה שחשוב לך. 

דווקא בבריכה עם בגד רחב בעיני הרבה יותר "צנוע" ללדת ככה כשאף אחד לא ממש רואה את יציאת התינוק מאשר במיטה לאור המנורה הישירה של המיילדת... המים מטשטשים ולא ממש רואים את החלק התחתון (כמובן שהמיילדת כן עוקבת עם פנס אבל זה מאד ממוקד והרבה יותר קל לבעל לא להסתכל לשם אלא רק על הפנים

אז ככה:

1. בעלי יכול לאגן ולסדר ואפילו לטאט לרחוץ כלים ולנקות 'מלמעלה', אבל הוא לא ממש יודע לנקות.. בטח לא כמו שאני אוהבת.. ושוב זה בהחלט חשוב לי לשלוות הנפש...  (לא שביום יום אני לא מסתדרת עם קצת בלגן ובית לא ממש נקי.... אבל דוקא כשאני לא מרגישה טוב, אז זה חשוב לי יותר... ובטח כשאני רוצה להיות שלווה ומרוכזת בעצמי...) נשמע שאין ברירה ובכל החודש התשיעי צריך לשמור על בית טיפ טופ... 

 

2. לגבי הילדים- אני חוששת לדבר איתם לפני זה, כי אין לי מספיק ניסיון בזה וכי אני רוצה לחוות את זה לפני שאני משתפת אותם...  אולי רק את הגדול... 

ואין לי בית מספיק גדול, שוב כי הסלון פתוח והם יכולים להיכנס בלי כל התראה...  

 

3. אני יודעת שאף אחד לא יכריח אותי. זה ברור לי, השאלה האם זה שייך? גם לי לידת מים עם חלוק רחב או חולצה ארוכה נשמעת יותר צנועה מלידה בבי"ח עם התיאור שתיארת... אבל השאלה האם המיילדת יכולה להתמודד עם זה? 

 

4. עוד שאלה שעלתה לי, מה עושים עם ספרי הקודש בסלון? מן הסתם צריך לכסות אותם... 

 

לא יודעת למה כל הפרטים הזניחים הללו כ"כ מנקרים לי בראש.. ובכלל אני רק בתחילת החודש הרביעי...  מן הסתם אם בע"ה אחליט ללכת על זה יהיו לי עוד הרבה שאלות וגם יותר מהותיות...

השאלות שלך חשובות, מה שעושים זה פגישה בבית עם המילד או המילדת ומתאמים צפיות.
אחרי זה את כבר תהיי הרבה יותר חכמה...
לידת הבית שלי היתה צנועה ומכובדת ברמה שאין לתאר. אחר כך ראיתי באינטרנט מידע על לידות בית ואמרתי לעצמי שמזל שלא ראיתי זאת קודם., זה היה שונה מהחויה שלי לחלוטין. בהצלחה!

כמו תמיד בלידה תמיד יהיו דברים שנאלץ לשחרר, לא משנה מה. לידה זה לא דבר שבשליטתנו.

אפשר לנקות את כל הבית מראש וכל יום להשאיר קפדני ואפשר לבחור לשחרר. 

זה תלוי בך במה שאת יודעת שמתאים לך. מעולם לא הייתי קפדנית בענייני ניקיון אז קשה לי להיכנס לנעליים שלך

 

הילדים- 

אני בעד לדבר לפי השאלות שלהם, לא יודעת בני כמה שלך. 

אני החלטתי שלמשל ההחלטה אם ללדת במים או לא תתקבל בזמן הלידה כי אני לא יודעת מה יהיה עם הילדים. בחדר גם אצלנו אין מקום להכניס בריכה והסלון גם אצלי פתוח אז זה תלוי אם הילדים לא יהיו... בקיצר החלטתי לא להחליט מראש.

 

לגבי הלידה במים עם בגד כדאי לדבר עם המיילדת ולשאול איזה סוג בגד יתאים כדי שלא יפריע

 

לגבי הספרים, אני לא יודעת, שווה לשאול רב

אתחיל מהסוף, לגבי הספרים- כבר החלטתי שדוקא זה הכי פשוט... אפשר לכסות אותם עם בד ארוך/מפה שמיכה וכד'... בעלי יכול לעשות את זה בלי בעיה...

 

לגבי השאר.. את כ"כ צודקת.. חייבים לשחרר שליטה. אני פשוט פריקית של קונטרול... ב"ה אני משתחררת מזה בכל מיני עניינים.. אבל כנראה יש עדיין עקבות...

 

טוב, נראה לי אני אמשיך לאגור מידע, ובע"ה כשנתקרב למועד המאושר נחליט.

 

 אגב, מלחיץ אותי פתאום גם כל עניין רישום התינוק במשרד הפנים, והאחריות ללכת לרופא ילדים מיד לאחר הלידה וכמה ימים אחריה.. נראה לי משוגע ללכת עם כזה תינוק פיצי למקומות הומי אדם ושורצי חיידקים... איך היה אצלך מהבחינות האלה? השגת רופא שהיה מוכן לבוא הביתה?

אני די בטוח שזה מה שעשינו באמת עם הספרים

 

תמיד הלידה מאתגרת אותנו במקומות הנכונים

 

הרישום של התינוק ורופא ילדים,

 

רופא- צריך תוך 24 שעות. אז האפשרויות הן להזמין רופא ילדים הביתה (תבדקי לפעמים יש דרך הקופה ואז זה זול יותר) 

או ללכת לבית חולים וזה באמת קצת טרטור כי את נכנסת לנהלים שלהם וכל זה אבל אז את מרוויחה את הרישום במשרד הפנים ודמי לידה (שאני מניחה שאם יש לך כבר גדולים ברבים זה לא יותר מידי כסף...)

 

משרד הפנים- באמת צריך ללכת עם התינוק וזה לא נחמד, בד"כ אפשר להגיד שאתם עם תינוק פצפון ואז להיכנס בלי תור. אפשר לחכות עם זה אלא אם כן אתם צריכים משהו מקופת חולים בשביל התינוק (אפילו מעקב צהבת) ואז זה חייב להיות לפני כדי שיהיה לתינוק מספר ת.ז.

אז בואנה שתפנה בהמוניכן! (נראה שיש פה כמה שילדו לידות בית, לא?)

1. איכשהוא בחודש התשיעי בעיקר בשבוע שבועיים האחרונים היתה לי "תקופת קינון" חזקה ואכן הבית באופן די נדיר מסודר וממש נקי. וזוהי תופעה שמופיעה אצל הרבה נשים, נשאר לקוות שהיא תקרה גם לך.

 

2. לדעתי חייבים לשתף אותם באיזה אופן ולהכין למצב. אני לא יודעת איך אצל אחרים אבל הילדים שלי מגיבים לא טוב למעברים לא צפויים, אפילו שהם מגיעים לאנשים מוכרים ואהובים, הם נכנסים לסטרס וזה פוגע להם באמון ובשלווה הפנימית, ואני יכולה לשאת את התוצאות של זה חודשים אח"כ.  

כמובן שהשיתוף תלוי גיל אבל אפשר להתחיל בעדינות חודשיים לפני ולהוסיף אחת לשבועיים תזכורת ועוד קצת פרטים וכו', לשתף טיפה בהתארגנות וכו (ברמה בסיסית של: אנו נכין תיק שיהיה לך ליום שתהיה אצל סבתא, מה תרצה להכניס בתוכו?  או: בימים האחרונים: דיברתי עם רועי (בן דוד/שכן), הוא כ"כ מצפה כבר שתהיו ביחד ליום כיף כשאמא תלד"

 

אם מדובר בגיל 4 ומטה- מספיק בשבועיים האחרונים, אם גדולים יותר 6-9 חודש וחצי חודשיים נשמע לי סביר להכנה הדרגתית.

לא הייתי לוקחת סיכון ללדת עם ילדים גדולים בבית. לא רוצה שיבהלו, או ישמעו צרחות אם יתחשק לי לצעוק. ילדים יכולים בקלות להתהפך לתפקיד ההורה ולדאוג מאוד לאמא, ואני מעדיפה להשאר דמות מגינה וחזקה בעינהם בגילאים האלו- ממש מאינה שזה טוב לבריאות הנפשית שלהם. לא סתם קוראים לאבני הלידה שהאשה כורעת עליהן "משבר"

 

אנחנו תכננו הרבה על בריכה, או מיטה והכנו הכל כולל ניילונים ומשאבה, ממש הפקנו ארוע... בסוף כאב כ"כ שנשארתי במקלחת ללא תכנון מתחת לזרם המים החמים וילדתי שם על הרצפה. ולידה יותר נפלאה מזו לא יכולתי לבקש. חסדי ה' לגמרי.

 

3. מרכז לידה לא ניסיתי אבל אני מאמינה שאתם תהיו אתם, ולא תהפכו לפתע לדוגמני הבית שלהם

אני לא חשבתי על הפרט הזה, אבל כן ילדתי אחרי מקלחת הערב כך שהייתי עם כותנת וזה היה לי מאוד נעים. המיילדת הרימה והציצה כדי לקבל את התינוק ואח"כ כיסיתי את עצמי שוב ללא צורך בעזרה ממשהו אחר שיביא לי שמיכה או מגבת וכו. (נפלה עלי כזו עייפות מטורפת לאחר הלידה שלא היה לי כוח לכלום ומאוד הרגיע אותי לדעת שאני לבושה היטב.) בפעם הבאה בעז"ה אנסה לדאוג גם לכובע רך ונעים שלא נופל, כי המטפחת לא היתה ממושמעת בכלל.

 

4. למרות שלא היה לך סעיף 4... יש לך עכשיו חמישה חודשים, לחשוב, לכתוב, לעבד כל מיני אמונות ולפתח את שרירי הנפש לגמישות המרבית. כלומר: "אני לא יכולה ללדת בבלאגן" - האמנם? מה יקרה אם כן?

"אני לא יכולה לדבר עם הילדים כי אני סגורה רגשית" - ומה יקרה אם תדברי?  מה זה יגיד עליך? מה הקושי שבזה? האם חובה בהכרח שזה יהיה קשה? 

"יהיה לי לא נוח להיות עם חולצה בבריכה" ? אולי "יהיה לי לא נוח להיות ללא חולצה"? (שוב- מה שאת בוחרת כמובן)

"רואה את עצמי עם צירים כאובה ומנקה..." - דוקא נשמע לי דימוי נהדר, התרגום שלי: "רואה את עצמי מדליקה מוסיקה ושרה עם המטאטא כרמקול ומתנוענעת עם כל ציר בקצב לטיני."

תודה לך על השיתוף! 

1. לגבי הקינון, היה לי את זה באחד ההריונות, קירצפתי את הבית באובססביות ערב הלידה ובכלל בשבועות הקודמים לה... אז תליתי את זה בזה שעברנו דירה, חשבתי שרציתי לשמור על הדירה החדשה.. אבל כנראה זה היה קינון... בכל מקרה לא בונה על זה.. גם ככה אני מאד כבדת תנועה בהריונות, ועכשיו גם יש לי מעט סימפוליוזיס, שאני מקווה שבעזרת ה' ישאר קל...

 

2. אצלך זה ס' 4.. את צודקת כדאי לי לתרגל גמישות במחשבה.. ניסיתי מעט ואפילו מעט זה כבר מרגיע... תודה על העצה!

 

3. לגבי הילדים, התכוונתי להכין אותם סוג הכנה כזה.. אבל בגלל שנראה לי שללדת בבית ישמע להם מרתיע מאד, כי בסביתנו כולן יולדות בבתי חולים.. לגבי העניין הספציפי הזה, אני חוששת לשתף מראש. בע"ה אם אכן אממש את החלום הזה ואלד בבית, והכל יעבור בהצלחה ובבירואת, אוכל לשתף אותם 'עם תוצאה' ביד...          נראה לי ששיתוף כזה לפני הלידה יפחיד אותם מאד... (אולי הגדול מסוגל להתמודד עם זה כבר) אבל בתכלס, הלידות שלי ממושכות, והסיכוי שהלידה תתרחש ברגע קטן מאד ממילא...

 

4. לגבי מרכז הלידה.. באמת שווה אולי לבקר בו לסיור.. בע,ה כשנגיע לזמן המתאים אני אחשוב על זה.

 

תודה לך על התגובה המקסימה שלך! נראה לי שיולדות בית הן נשים אמפטיות יותר מן הממוצע...  יש?

בע"ה בשורות טובות

אני עשיתי ביום-יומיים איחור בדיקה ביתית...

ואם הוא לא סדיר (נע בין 28 ל40), מתי הייתן עושות בדיקה?

מזדהה עם יונתי תמתי- המתח משגע..

גם אני לא מסוגלת לחכות ולכן לא מחכה לשבוע איחור למרות שברור לי שזה עדיף...
שיהיה בשורות טובות לכולנו...

למה להיות במתח למה לא לעשות בדיקה ביתית?

שאנחנו מנסים לתפוס את הביוץ בעזרת הערכות הביתיות האלה ולא משנה מה עשיתי ומתי יצא שלילי
בעקבות זה אני לא סומכת על הבדיקות הביתיות
מצד שני אני מחכה שיעבור זמן כי כבר התאכזבתי. בחודש קודם לא היה איחור אבל היו הרגשות כמו של תחילת היריון
חוששת להתאכזב שוב ולכן מעדיפה להיות 'מכוסה' מכל הכיוונים

בדיקות ביתיות אף פעם לא יצאו לי חיובי. רק פעם אחת שגיליתי הריון תוך כדי הנקה.

דוקא לי גם הבדיקות של הביוץ הראו ביוץ שהיה וגם בדיקות הריון שהיה הוא לא היה אני לא אוהבבת תמתח ועושה בדיקה..

בהריון הבדיקות מאד אמינות יחסית לביוץ...

בהצלחה!

הוא לא טוב. ..
חריף מגרה את הקיבה. ..
סתם כבדרך אגב כשהנקתי,פעם אחת אכלתי חריף מחוסר ברירה )כדי לא להעליב) ובלילה התינוקת לא הםסיקה לצרוח. ...

שום למשל מאוד בריא...

גם לילדים שלא רגישים , לא הייתי נותנת חריף -חריף . 

הוא איתי כל היום אז פשוט עושים יחד הכל.
קם ב9-10 אוכלים א. בוקר (הוא בהנקה מלאה וטועם מידי פעם דברים)
אח"כ - מ11-14 אני עובדת במעון פרטי אז הוא שוכב לידי או ביידים של המטפלת השניה כשאני מחליפה להם, ועלי או משחק בשאר הזמן הזה.
יונק שוב בערך ב13.
ב15-16 הולך לישון עד 19 (אבל אם קם לפיפי באמצע לא תמיד אני מצליחה להחזיר אותו לישון אחרי השירותים, אז הוא משחק קצת )
יונק לפני שהולך לישון ואחרי שקם.. - ומתי שבא לו.
הולך שוב לישון בערך ב21 - קם ב22 לפיפי וחוזר לישון עד הבוקר. (בתקווה שאני מצליחה להרדים אותו תוך שעה אחרי שקם)
יש ימים שהולך לישון מאוחר יותר, ובגדול הוא משחק עם עצמו הרבה ואיתי- סתם פרצופים ושירים וקשקשנים.
ועם הכלב כשהכלב לא בורח ממנו.
בגלל שכל פעם שהוא קם משינה אני לוקחת אותו לשירותים זה קצת קוטע לו את השינה הארוכה בצהריים אבל הוא ישן לילה רצוף אז לא איכפת לי.
(יונק בערך ב1-2 בלילה שוב, מתוך שינה)

בן 5 חודשים

אממ כעיקרון- כמו שהתינוק שלכן קם לאכול או לשתות הוא גם קם לפיפי/קקי (סליחה על המילים) באזור גיל חצי שנה + הוא מתרגל לכך שאין מענה לזה שהוא צריך ולומד לעשות בטיטול מתוך שינה. (הוא גם מסמן כשהוא ער ולומד לא לסמן את זה.. בדיוק כמו סימני רעב ועייפות)
התינוק שלי עם טיטול - אבל אני יודעת שכשהוא קם משינה הוא צריך פיפי ואני לוקחת אותו לשירותים, אחרי שבוע שעשינו ככה- קמנו כבר כמה פעמים עם טיטול יבש לגמרי. הוא למד להתאפק כמו שאת ואני יודעת להתאפק, ולא לעשות מתוך שינה.
זה נקרא שיטת הקשב- מקשיבים לילד, גם לחלק הזה.
תאמינו לי- באמצע היום כשהוא ער- אין לי מושג עדיין מתי הוא עושה, רק כשהוא קם.
וקקי- הוא לא מוכן בשירותים, רק בטיטול (וניסנו את כל השיטות בעניין הזה) ואני יודעת מתי הוא צריך ועושה.
מי שרוצה לשאול עוד מוזמנת לפרטי בכייף.. שלא ננצל את השירור הזה יותר מידי..


וכן- הוא בן חמישה חודשים (התחלנו לא מזמן ככה שאני עדיין חדשה בתחום הזה)

אצלנו זה די זורם..

קמים ביחד מתישהו בין 7 ל 10. 

יונק, מחליפה טיטול של הלילה, מתארגנת ואוכלת בעצמי..

אחרי שעתיים מאז שקם הוא מתחיל להיות עייף ואז אני מניקה אותו ומשכיבה לישון או שמרדימה לא בהנקה..

ואז אני פנויה לעצמי למשך חצי שעה- שעה וחצי.. לפי המזל שלי..

ואז בד"כ אני אנסה לתת לו לטעום פירות או ירקות ואניק.. מושכים את הזמן שעתיים ושוב הולך לישון..

וכן הלאה..

בערב גם מקלחת אותו.

אין לו שעה מוגדרת שהוא הולך בה לישון שנת לילה אלא הוא די איתנו..

כשאני רוצה לישון אני אנסה להרדים אותו גם (אם הוא לא ישן כבר..)

ואז בלילה הוא קם לינוק מידי פעם..

 

קיצור, אין סדר יום.. אבל אנחנו בסדר עם זה..

אבל תכף מתחילים אצל מטפלת אז זה בטח יעזור לעשות קצת סדר..

רעיון נחמד..

אבל תשאלי אותה כי אם תביאי לה פיזמה פליז- ז ממש תלוי, כי יש נשים שאוהבת ויש כאלה ששונאוצ ממש

לא מקצועית, אבל קשה לי להאמין שתינוק שעולה יפה במשקל נשאר רעב ולא מקבל מספיק חלב.

 

למה היא דואגת? אם הוא לא רגוע למרות העליה היפה במשקל,יתכן שהוא סובל מגזים.

ואם הוא עולה יפה במשקל וגם רגוע, זכתה אחותך .

אם זה המצב, אין מה לדאוג.

אחר כך זה באמת אם הוא עולה במשקל
למרות שגם אם הוא לא עולה במשקל זה לא בהכרח בעיה, ולא בהכרח עם החלב..

אני אראה לה את זה ומקווה שהיא תשתכנע סוף סוף..

אשמח לעוד תגובות כדי שזה יהיה יותר גורף

עם תינוקת קטנה, שבקושי עולה.
אז ככה:
1.אין דבר כזה חלב דל, חלב של אמא הוא בדיוק מה שהילד צריך.
2.עליה במשקל היא לאו דווקא בגלל אכילה- לפעמים שינה גורמת להם לגדול ולהתפתח הרבה יותר מאכילה. זו הסיבה שהיום כבר לא אומרים להעיר את התינוק לאכול אלא נותנים לו כשהוא רעב.
3.שתשמח שהוא עולה במשקל, מנסיון- הפוך זה מדאיג נורא. תגידי לה שתגיד תודה יפה על מה שיש לה. ילד בריא ומלא.

ויכול להיות מצב כזה של עליה במשקל למרות שהתינוק (האמת שזאת תינוקת..)

לא אוכל טוב? ואם אין להם גנים כאלה זה גם יכול להיות?

(דרך אגב הילדה שלה לא מלאה בכלל, אבל היא עולה יפה, והיא בהחלט מעריכה את זה..)

וזו הסיבה ששינו את השיטה עם ילדים.
ב"ה שהבת שלה גודלת ושלא תדאג כלל.
דרך אגב- תינוק שמנמן ממש לא אומר שיגדל להיות ילד/ בוגר שמנמן.. להיפך

אני מתקנת, אין דבר כזה "אוכל טוב", זה שיש נורמה זה יפה וזה בסדר, אבל כל תינוק (כמו כל בן אדם מבוגר( יש את הטמפרמנט שלו ואת הנורמה שלו. שלא תשווה. אם היא גודלת בסדר אז הכל בסדר. היא ממש יכןלה להיות רגועה.
זו דעתי, ואני לא רופאה או משהו אבל זה מסקנות שהגעתי אליהם בתקופה האחרונה

 

 

וגם כי תמיד יכולות להיות בעיות ואם המשקל הוא לא מדד אז אין לה איך לדעת

לא יודעת בת כמה היא אבל מלא חויות כייפיות כמו גזים, שיניים..

ממש לא מחייב שזה בגלל רעב..

אבל בוחנים את העליה במשקל של התינוק ביחס עצמו - גם אם הוא עולה מעט, אבל העליה היא עקבית, סימן שההנקה מספיקה.

 

לפעמים החלב של האמא דל או לא מספיק שומני ולכן צריך תוספת.

ואמא צריכה לדעת שלפעמים זה בסדר גמור לתת תוספת אם הילד לא עולה במשקל.

 

* מתיחסת רק למה שאפוש רשמה

מה שכן יכול להיות שההנקה לא מתנהלת נכון (אחיזה, תנוחה, ואקום, משך ארוחה, תפקודי לשון)
ואז התינוק באמת עלול לא לקבל את כל מה שהוא צריך.
במקרה כזה הכי טוב לפתור את בעיית ההנקה.
ואם יש צורך להעזר בתוספות

הוא אמר לי בפירוש שאין דבר כזה חלב דל,
חלב אם מורכב מכל מה שהילד צריך, מה שכן יכול להיות שהוא בכמות קטנה מידי ולכן כדאי לשאוב כדי להגדיל את הכמות.

אני מניקה שלוש שנים   ככה שאי אפשר לחשוד בי שאני חלילה נגד, אבל בכל זאת, אני יכולה להעיד על עצמי שזה לא רק ענין של כמויות.

יש לי לפעמים ימים שבהם אני מתוחה או עמוסה או מודאגת במיוחד, והחלב שלי "רזה" - אני גדושה כרגיל והתינוק יונק ושבע פחות או יותר, אבל היציאות שלו מין סיביות כאלה, ירוקות - סימן מובהק לחלב לא מספיק משביע.

חוץ מזה יש לי עוד מדד - בדרך כלל הטיפות הראשונות של החלב אצלי הן ממש שמנת, ובזמנים האלה החלב דליל.

 

כמובן שאם התינוק שעולה יפה במשקל, חבל להכניס לעצמך לראש חששות מיותרים.  

 

אבל הוא תמיד מזין.

אז מה לומר לה?

מישהי יכולה לעשות לי סדר?

או לבדיקת רופא או בדיקת דם?

אם היא לא רגועה אז שתעשה עם זה משהו, ומן הסתם זה מה שירגיע אותה....אולי באמת יש סיבה .
ואם הכל בסדר אז ירגיעו אותה. אני מאמינה...
מה אומרת?

נחשוב בהיגיון: תינוק רעב, בגבול הסביר, לא עולה במשקל וגם לא ישן - כך שהוא לא יכול לעלות במשקל משינה בלבד.

תינוק שחלילה איבד את התיאבון כי לא קיבל במשך תקופה את מה שהיה צריך, והוא חס ושלום אפאטי וישן - לא יוכל לעלות במשקל, הוא יאבד משקל.

 

אם תינוק לא מקבל את מה שהוא צריך בהנקה הוא לא יעלה במשקל.

וכנ"ל הפוך: תינוק שעולה במשקל מקבל כל מה שהוא צריך מההנקה.

 

ואני מציעה, אם לא רגועים בקשר להנקה, ולא מצליחים לשמור על שלוות הנפש, לקחת רסקיו. כי החששות והחרדות עצמם עלולים לפגוע באיכות החלב.

והיא כבר תסיק מזה מה שנראה לה..

תודה לככולן!