הגדולה הייתה עם מטרנה והתפתחה ב"ה מצוין.

מרגיש לי שבמטרנה יש הרבה יותר ויטמנים ומנרלים מאשר בחלב שלי.

אני יודעת שזה מה ש-ה ברא וזה הכי טוב. אבל קשה לי. במיוחד שני מגובלת בתזונה בגלל הגזים

בואי נעשה רשימה של הקשיים שהעלית, טוב?

1) את מקבלת מבעלך תחושה של חוסר הכרה במה שאת נושאת. זה ללא ספק דבר קשה מאוד, אולי הכי קשה מכל מה שתיארת.

2) את מרגישה בעונש - אסור לך לאכול את מה שאת אוהבת.

3) סרזט עושה לך כתמים, וזאת באסה.

4) את בספק אם היא מקבלת מספיק וזה אוכל אותך.

5) את בספק גם לגבי האיכות של החלב.

6) ומכל הכיוונים את שומעת הדרכות מה את צריכה לעשות ולחצים למיניהם - מותחים אותך לשני הכיוונים עד שתיקרעי...

תשמעי, כל אלה הם המון המון לשאת על הכתפיים לבד. זה ממש לגיטימי ומובן מה שאת מרגישה!

אז קודם כול חיבוק. ועוד אחד ועוד, ותבואי לבקש עוד כמה שתצטרכי. את לא לבד.

עכשיו בכל זאת, בואי ננסה לפרק אחד אחד, לראות במה אפשר להקל.

אני מגיבה לא לפי הסדר שכתבת.

הלחץ משתי המשפחות

לתת לדברים להיאמר, לקחת נשימה עמוקה, להגיד לעצמך בלב - זו הילדה שלי ואותי הקב"ה מינה להחליט לגביה. הדעות שלהם זה עניין שלהם, הלהט שלהם להשמיע באוזנייך זה עניין שלהם, בי זה לא נוגע. אני ילדה גדולה ואני אחליט לבד.

לנשום. לנשום. לחפש איפה יש בגוף שרירים מכווצים ולהרפות. את בסדר. את טובה. את חכמה. את האמא. יש לך כלים להחליט מה נכון לכם. את תחליטי.

ממש ככה לשנן לעצמך בכל פעם שחופרים לך.

כמות החלב

ממליצה לבדוק בעצמך אם העלייה תקינה, בעזרת האחוזונים המעודכנים של משרד הבריאות. למרבה הצער ברוב טיפות החלב עוד מסתמכים על האחוזונים הישנים, שנותנים מצג שגוי.

חשוב לשים לב גם שהיא נשקלת באותו משקל בכל פעם, באותה רמת ביגוד ובחיתול יבש. אם הייתה שקילה שחרגה מהכללים האלה - אל תחשיבי אותה.

אם את צריכה עזרה להסתדר עם האחוזונים האלה, אשמח לעזור.

איכות החלב

כתבת על התחושה שלך שבמטרנה יש יותר ויטמינרלים מאשר אצלך. אני מבינה מה גורם לך להרגיש ככה, אבל לא התחושה קובעת כאן, כי אלו דברים שקל מאוד לבדוק. בחלב אם זוהו עד כה למעלה ממאתיים ממרכיבים. בתמ"לים מצליחים לחקות כחמישים מתוכם. הם כל הזמן עובדים לשפר ולהידמות יותר לחלב אם.

לא מדובר דווקא על חלב של נשים שהתזונה שלהן אידיאלית. הנקה היא מנגנון הישרדותי, וכל עוד האם לא במצב של תת-תזונה קיצוני, הגוף ידע לייצר חלב שיש בו כל המרכיבים הדרושים.

הגבלות תזונתיות

אני אומרת - תרדי מזה. המזונות שאת אוכלת מגיעים לתינוקת מפורקים לגמרי, כי החלב הוא תוצר של מערכת הדם ולא של מערכת העיכול. התופעה של גזים בגלל מזון מסוים נדירה הרבה יותר משמקובל לחשוב (ואם את לא מאמינה לי - כאן זה מופיע מפי תזונאית מומחית לנושאי הזנה בהריון ובהנקה). אפילו אם זה כן המצב אצלכם, זה לא שווה את הסבל שלך, בעיניי.

אני חושבת שאת צריכה ליהנות מתקופת ההנקה.

כתמים

את בקשר עם רב? לרוב כתמים לא אמורים להיות בעייתיים, אם יש הדרכה הלכתית איך להתנהל איתם.

שולחת בינתיים, ומקווה עוד מעט להמשיך.

לגבי המסרים המחלישים מהבעל.

אני בטוחה שהוא לא מתכוון לזה ולא מודע לכמה שזה מחליש אותך, אבל נראה לי שכרגע זה לא הזמן לעורר את המודעות שלו. בתחושה שלי זה רק יסלים את חוסר ההבנה (כמובן תשפטי את אם זה אכן המצב אצלכם).

אבל זה כן דבר שחשוב לעצור ולהתייחס אליו, ואולי אפילו להתייחס לזה כהזדמנות, כהזמנה שהקב"ה שלח לך לטפח את הזוגיות שלכם ואת עצמך בתוכה.

זה דבר חשוב מאוד, ולא תלוי דווקא בהנקה. כשיש תחושה כזאת של הקטנה - יש לה נטייה לצוץ שוב ושוב בכל מיני הקשרים. היא מבקשת התייחסות.

גם אם תחליטי לעבור לתמ"ל, שימי לב לנקודה הזאת, של איפה את מרגישה מוקטנת מולו. גם אם זה לא יהיה בהקשר של הנקה אינסופית אלא בהקשר של הרתחת בקבוקים שלא השאירה לך זמן לשום דבר אחר.

איך עובדים על זה?

שני דברים:

1) לדעת בוודאות שלמה ועמוקה, שאת בסדר. לא לראות את עצמך דרך העיניים שלו, שלא רואות את כל התמונה. לראות את מה שעובר עלייך באמת, את כל המאמצים שאת משקיעה בתינוקת, את כל המאמצים שאת משקיעה באחותה, את כל המחשבות הרעות שמתגנבות לך ללב - פשוט לראות שאת עושה המון, שהילדות נבנות ממך, ושלא סביר בשלב הזה של חייך לצפות ממך ליותר מכל מה שאת גם ככה נושאת.

יעזור גם לדבר עם חברות, לשאול איך היה אצלן - כמעט כולן יגידו שהשנה הקשה ביותר שהייתה להן בהורות היא השנה הראשונה עם שני ילדים. זה דבר ידוע בעולם ההורות

זה מעודד גם כי מכאן זה כנראה רק ישתפר, וגם כי זה נותן לך נקודת מבט שמה שאת חווה הוא נורמלי, וזה לא שאת סתם מתפנקת או כל שטות כזאת.

2) להסתפק בוודאות הפנימית שלך. זה באמת צעד קשה, אבל הכרחי - לוותר על השאיפה שהוא יסכים איתך. שהוא יראה את הדברים כמוך. לסמוך על עצמך שאת היודעת.

הוא חושב שאת לא עושה כלום? אז מה לעשות, ככה הוא חושב. אבל זה לא מערער אותך, כי את היודעת מה את באמת עושה.

וזה בעצם מחזיר אותי לסעיף הראשון...

ואיתו אני רוצה גם לסגור. את ההחלטה שלך על הנקה או תמ"ל תעשי בלב שלם. את היודעת מה יהיה נכון לכולכם בשקלול כל הנסיבות. לבך ידריך אותך. הקב"ה אוחז בידך

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

נכון שזה מרגיע גזים, וגם שיש נשים שזה מגביר להן חלב, אבל קיימת ומתועדת גם תופעה די הפוכה: יש נשים שזה דווקא מפריע אצלן לרפלקס שחרור החלב! ואז נדמה כאילו אין חלב. ולא מקשרים שזה בגלל השומר.

אז להשתמש, אבל בזהירות. לעקוב איך משפיע.

שכדאי לך לקחת מולטיויטמין.

תרגישי יותר חיונית ופחות עייפה, זה יכול לסדר את הכתמים, וזה יכול גם לעזור לגזים של הקטנה - איך?

פשוט, כשחסרים סידן, ויטמין D (כי מן הסתם את נמנעת ממוצרי חלב וכו') ועוד מינרלים שמשפיעים על השרירים, גם העיכול שלך לא במיטבו, וזה משפיע על העיכול של התינוקת.

תנסי ותראי - זה מעגל קסמים חיובי - ככל שהעיכול שלך יסתדר, והתינוקת תסבול פחות מגזים, את תהיי פחות מוגבלת במזונוות.

והכי חשוב יהיה לך חלב מזין והתינוקת תעלה במשקל בעז"ה.

תודה רבה רבה לכולן!!

בהתהוות מאוד מעריכה את התגובה הארוכה והמפורטת!! תבורכו!

אני בעד. ממש ממש

מחר?

(אני פשוט באמצע לבלוע מצב רוח נוראי עכשיו)

תניקי את המינימום המומלץ וץפסיקי (זה שישה חודשים מינימום), זה מה שאני עשיתי.

וממש ממש סבלתי 

וחוץ מזה, את יכולה לרדת בכמות ההנקות ביום- לא להפסיק להניק אלא לשלב

ובעוד חודש וחצי כבר תוכלי להתחיל לתת טעימות שלאט לאט יוכלו לבוא במקום ארוחה

כל אישה והגוף שלה!

אני את הילדה הראשונה הנקתי 15 חודשים! ולפני הלידה השניה

נחשפתי לשני מקרים שאחד זה דיכאון קשה מאד אחרי לידה של שכנה שהכרתי

אותה כבר כמה וכמה שנים.

והשני, אישה שהרופא אמר לה עכשיו ומיד ליסוע לבית חולים והיא לא נסעה מיד...

הילד נולד חרש עיור ואילם ובגיל שנה הוא נפטר.

עם שתי הידיעות הקשות האלו נכנסתי להריון שני כולי פחדים וחששות.

וכשנולדה הבת השניה, ממש רציתי שינוי וכן, גם כלכלי בבית. אז ההנקה לא היתה משהו

כל שעה וחצי הנקתי חצי שעה, וכשלא אכלה, צרחה. אז ממש התבקשה פה המטרנה.

בפעם הראשונה היו לי דמעות. אבל כשהילדה רגועה זה הכי שווה! והתחלתי להיות בן אדם.

אחרי כמה חודשים יצאתי לעבוד והיה לי טוב...

אז תדעי שאת ניצבת בפני עצמך ולא כתחרות משפחתית.

ולפי זה תפעלי ולא לקחת ללב מה שאומרים לך. 

בהצלחה רבה.

עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל

וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה

נשמע לא פשוט♥️

כמובן שנרצה לשמוע את חוות דעתם של מי שעובד סביבו.

הוא מקבל סיוע כבר שנים ועדין רואים קושי עצום בעיקר להשתלב בחברה כשהוא עדין לא בשל ריגשית

אם יש צפי להתקדמות בהמשך השנה

כי אם הקושי ימשיך לבוא לידי ביטוי לא בטוח שהצעד הזה כדאי עבורו

הטיפול הרגשי מתנהל על ידי איש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש?

הוא מטופל תרופתית?

ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.

מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו

אנחנו כרגע בודקים את השטח...

שבו הוא עכשיו?

כי זה נשמע מבייש

ולהשארת כיתה יכולות להיות השלכות רגשיות מאוד לא פשוטות

האם הוא בטיפול רגשי כלשהוא? אם כן מה אומר המטפל?

להשאיר כיתה לא אומר שהבעיות יפתרו

ילדים שהולכים אחרי חברה לא טובה יכול להיות בכל גיל ובכל מצב

כתבת שהתקשורת ביניים טובה אז מעניין איך הוא רואה את מצבו?

האם בית הספר נגמר בכיתה ו' או שיש חטיבת ביניים? כי זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה למצוא מסגרת מדוייקת יותר עבורו ואולי זה יתן את השינוי הנצרך

ואוו בהצלחה בהחלטה הלא פשוטה הזו🙏🏼

הוא שנים בטיפול ריגשי. מחכים לשמוע את חוות דעתו של המטפל. הוא כן עודד אותנו לשלוח אותו לבית ספר שהחברים הנוכחים לא יהיו בו.

האם עשיתם אבחון תקשורת?

אני מאוד מאמינה באינטואיציות של הורים במקומות האלו. ורוצה להגיד שבמסגרת העבודה שלי פגשתי הרבה ילדים שעברו בית ספר וזה היטיב איתם מאוד.

כן יש כאן את האלמנט של להוריד כיתה אז ממש חשוב שיהיה לו תיווך טוב למה עושים את זה באופן שיעצים אותו וישקף לו בעדינות את המצוקה שיש בלהיות הקטן בכיתה וכמה יכול להיות לו טוב יותר עם ילדים שקרובים יותר לגילו.

אם הוא קשור גם למטפל והמטפל בעד אז אפשר ממש לגייס אותו לשיחה על זה ביחד או כן לראות אם המטפל ידבר איתו על זה אחרי שאתם תדברי.

חשוב להגיד שלעבור כיתה/בית ספר זה לא תמיד פתרון קסם,.בטח כשיש קשיי קשב וריכוז הרבה פעמים הבעיות שלך הולכות איתך ואז נוצר תסכול עמוק , לפעמים אשמה, על איך זה השנה זה קורה לי שוב.

ככה שגם המעבר הזה צריך להיות מלווה בהבנה שלו ושלכם שזה לא אמור לפתור את כל הבעיות ודבכל מקום יהיו התמודדויות (עם זאת חוזרת על מה שכתבתי בהתחלה שיש ילדים שזה מיטיב איתם פלאים, וצריך באמת.לבדוק גם את המקום שאליו אתם רוצים שיעבור ומה מידת ההתרשאשתכן מההנהלה מהצוות ומהאקלים הבית ספרי)

שיהיה בהצלחה והחלטות טובות!

לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.

על ביכורים בירושלים

מלון ומפנק ברמות

לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה

אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש

וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון

אני אוהבת חדר עם משהי, בחרדות אחרי לידה להיות לבד.

אני הייתי בטלזסטון, מתאים לחרדיות. יש גם דתיות לאומיות חזקות אבל צריך להיות בצניעות מבחינת כיסוי ראש וגרביים.

פגשתי תמיד נשים מעניינות ויש לי חברה מבית החלמה עד היום.

לי זה ממש מנוחה.

אין שם כאלה שלא הולכות עם גרביים? לא כולן נוהגות...

מפתיע

במטבח ובהנהלה, וגם בעלים ומבקרים.

ברור שאת יכולה לשים את התינוק בתינוקה... לא משנה מתי את מגיעה, זה הקטע של בית החלמה.

לי היה להיפך שלא רציתי לשים את התינוק והסתכלו עליי מוזר

פטפטתי קצת עם נשים זרות ובעיקר נחתי.

תחשבי שכמעט כולן מגיעות "לבד" כי הלידה לא מתואמת עם חברה...

ואז הבנתי כמה זה מקל עליי... הרגשתי גרוע אחרי הקיסרי

והיה מושלם שיש לי רגע לשים את התינוק אצל מישהו

היה קטע אחד מוזר מאוד

שפתאום הכניסו לי אותו בארבע בבוקר, זה לא היה לי נעים ..

לקחתי חדר פרטי בשביל הפרטיות

ובדרך כלל גם אחרי קיסרי אני משאירה בלילה איתי

אבל זה היה לילה קשוח ולא הרגשתי טוב בכלל בכלל ופתאום בלי לעדכן פתחה לי את הדלת

יש רק אחת "בת דודה" במסילת ישרים

היא מאד טובה אבל זמינות תורים גרועה.

תלכי לכאלו שבהסדר עם הקופה או פרטי ותבקשי החזר

אני התייאשתי....

הצלחתי לקבוע תור לד"ר אריאלה מילר ליפשיץ (מקבלת בירושלים בגבעת שאול, עובדת עם כל הקופות).

הייתי מתקשרת כל בוקר לשאול אם יש תורים שהתבטלו ואנחנו יכולים לקבל. המזכירה אמרה לי באיזה שעה הכי טוב להתקשר (מיד אחרי שהיא מאפשרת הגעה עם מי שאמור להגיע מחר), ואחרי כך טלפונים כאלו הצלחתי לקבל תור.

זה דורש פניות - גם להקפיד להתקשר בזמן המתאים, עם סבלנות לנסות כמה פעמים, וגם להיות זמינים מתי שכן מתפנה תור.

אבל אם יש לך פניות בשביל זה, אז זה דרך די יעילה להשיג תור קרוב. (ואחרי שאת בפנים, קבל יהיה יותר קל לקבוע תור מעקב כל פעם בסיום התור).

תור מהיום למחר.

כשלבן שלי נשברו/ נאבדו המשקפיים ורציתי לעשות לו חדשים במספר המעודכן.

בדרך כלל אני קובעת אליה לפחות חצי שנה מראש.

כשזה למעקב קבוע, זה מספיק.

בהצלחה

היינו אצל ד"ר מרים ארנברג, מומחית מאד עובדת בשניידר.

היא בהסדר עם לאומית, את משלמת במרפאה 250ש"ח.

מקבלת בפתח תקוה, יש תורים די זמינים. חפשי בגוגל את המרפאה שלה, אפשר לקבוע תור באתר.

לשניים האחרים לא...

נשקול את זה, כי אני גם מבינה שהיות והוא מעל גיל 10 יכול להיות שאצטרך להתפצל בכל מקרה.

אנחנו מטופלים בכללית פ''ת אצל ד''ר אמיר שטרנפלד, בעיני רופא העיניים לילדים מספר אחת בארץ, מעניין אם עובד עם עוד קופות

אני מצאתי שם תור לרופאה ממש מומחית מהיום למחר

אנחנו אצלו בכללית, אבל הוא מקבל גם במאוחדת או לאומית לא זוכרת...

יכולה להמליץ לך על רופאה מדהימה באיזור המרכז

שממש מבאס אותי לשלם פרטי על דבר כזה.

זה בסיסי ביותר

אנחנו כמעט לא צורכים שירותי קופה וממש מקומם שהדבר הזה לא זמין.

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

כשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה

כי הרגשתי ממש רע.

לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.

בכלל

כל פעם אחרי ארוחת שבת הבטן נפוחה נגיד וגם שאריות מהלידה והם מלטפים לי את הבטן אמא זה נראה שאת בהריון..ואני לא

אז נגיד בתחילת ההריון כששואלים אני מתחמקת..מה יש פה? עוף וקצת אורז והרבה סלטים..וכו

כל שלב שלא רוצה שאנשים מבחוץ ידעו אז לא מספרת

אם שואלים מהשליש השני והלאה- אני עונה שכן כמובן

בהריון השלישי כשהגדולים עוד היו קטנים נראה לי הם קלטו רק בחודש שמיני חח

עם הזמן לרוב בחודשים רביעי-חמישי ככה

נראה לי שאין ברירה אלא לספר כבר עכשיו,

הייתי רוצה לחכות עוד קצת אבל הפעם הבטן יוצאת כבר ולא רוצה שאנשים בחוץ ידעו לפניהם..תודה על העצות!

כשסיפרתי מוקדם זה היה כי לא הרגשתי טוב והעזרה או לפחות ההבנה של הילדים היתה משמעותית להתמודדות.

סיבה נוספת- מעדיפה שהילדים ידעו ממני לפני שאיזה שכנה או חברה נחמדה מהכיתה תספר להם..

הגדולה ידעה מיד (לא כי רציתי היא קלטה עלי)

לזו שאחריה סיפרתי בשבוע 13

לבאה בתור סיפרתי אחרי הסקירה השניה

והקטן תוך כדי דיבור בבית

לק"י

גיל ההתבגרות מתחיל עוד לפני....

השאלה אם הדברים שאת מתארת התחילה בשנה-שנתיים האחרונות, או שזה כבר שנים ככה...

אם הוא מגיל צעיר כך - אז זה לא קשור לגיל ההתבגרות (אולי גיל ההתבגרות מעצים את זה).

יש לכם עם מי להתייעץ? הדרכת הורים?

מסודרת

הזנחתי את זה בגלל דברים חשובים לא פחות

יש לכן המלצה?

מקווה מאוד שתהיב לך המלצה כאן!

יכול להיות שיש ל @רינת 24 המלצה?

אשמח להמליץ אם אנחנו באותו אזור.

ואם לא, ממליצה לך לפנות ליועצת של בית ספר ולהקש ממנה המלצות.

האם הילד מטופל תרופתית?

איך העליה במשקל? חזר למשקל לידה? מה קורה עם שתן? כמה פעמים ביממה יונק? צריך קודם לוודא שמקבל מספיק לאכול לפני הכל.

לשים מול השמש, גם מבעד לחלון זה טוב

אני קיבלתי טיפות לצהבת של הרב יורביץ (או משהו כזה..)

הן עשו פלאים והצהבת ירדה

לפעמים צהבת גבוהה גורמת להם להיות ישנוניים והם מרווחים יותר בין הארוחות

ותתני לו בכפית.

תבררי עם יועצת הנקה מה הכמות שאפשר להוסיף בגיל שלו.

וגם לשבת איתו בשמש או ליד חלון של שמש ישירה בלי בגדים

ויטמין e בשבילך

שקילת נסיון בטפ"ח/משקל ביתי מיד שרה

לך לקחת יועצת הנקה מקצועית

צהבת שעולה בשילוב עם זה כמעט אין יציאות

נשמע שממש צריך פה לעזור עם ההנקה

תפני למישהי מקצועית וכמה שיותר מהר יותר טוב

בהצלחה!

כל הילדים שלי עם צהבת גבוהה! חלקם היו באור. הדבר היחיד שעזר זה להאכיל המון! הקטנציק אצלי הגיע כבר למיון עם ערכים של צהבת גבוהים מאוד ואז הסתבר לי שהוא פשוט מיובש והבנתי שאני חושבת שהוא יונק, והוא לא באמת ינק טוב בגלל מבנה הלסת..

מרגע שהתחלתי לשאוב לו ולראות שהוא באמת אוכל הצהבת התחילה לרדת.

בהצלחה! זה ממש סיוט!

להוציא לשמש,שמש עדינה של בוקר,

עוד משהו סגולי:ליטול את הידיים בבוקר.

כשלבן שלי היה לפני 8 שנים

חצאית צרה, קצרה יחסית, עדיף כהה.

אפשר טוניקה בגזרת גלביה.

זה כאילו "שובר" את המראה, לא כמו שמלה שלמה שבפרופיל הרבה פעמים מדגישה בטן

אלא אם כן הבטן שלך פיצית.

נסי שמלה מאוד רחבה בלי חתך או חצאית צמודה וחולצה רחבה.

שולחת לך בפרטי תמונה

אני נכנסת לשלישי וכבר קשה לטשטש. אבל זו לא לידה ראשונה בכלל אז כנראה לכן

וכבר בשבוע נגיד 10-11 כשסיפרנו לה אמרה לי -מה לא סיפרת לגדולים אין מצב הרי רואים זה ברור..

נו מההה

השם עשה שבטן הריונית תיראה משלב מסויים. כנראה ככה זה צריך להיות שאנשים ידעו . זה הטבע. הצחקתי את עצמי בראש כשאמרתי לעצמי שהתעברתי מבעלי ולא מאדם זר אין לי במה להתבייש😂 מציעה לך לשחרר את ההסתרה בשלב הזה

מתוך נקודת הנחה שלידה לא מתפתחת בשנייה ויולדים (לפחות לא אצלי/ אחיותיי)

אם אני רחוקה (למשל בשבוע 37 נסענו למסלול בים המלח כשאני רוצה ללדת באיכילוב) אז אני קשובה יותר לגוף

ואם יש ציר- נזוז

אבל לי פחות נוח גם בראש גם בפרקטיקה 'לתקוע' את עצמי בבית משבוע מסויים ולהמתין…

אני לפי היסטוריית הלידות הקודמות שלי..

לדוגמא, הכי מוקדם שילדתי היה שבוע 37, אז בלידה האחרונה נערכתי כבר כמה שבועות קודם..

אבל גם לידה ראשונה כנראה יהיה לי רגע מציר ראשון ללידה…

(נכון אתן יכולות להגיד שלא יכלתי לדעת ויש לידןת בזק, מסכימה. עבורי הרגשתי שהמקרה הכי קיצוני לא ככ נורא ולכן העדפתי)

אבל גם לא נמנעתי מנסיעות בגלל הלידה.

יצא לנו לנסוע להורים של בעלי לשבת, ואם היתה מתפתחת לידה, כנראה שהייתי יולדת בבית חולים שקרוב אליהם.

תכננו גם לנסוע לברית בשבוע 38, בסוף ילדתי יום לפני.

אבל לוקחת לכל נסיעה תיק לידה + משערת בית רפואה קרוב אחר .

קרה לי טיולי חול המועד למשל כבר פעמיים ובאמת היה חול המועד שילדתי אבל ב"ה זה בדיוק היה יום שהחלטנו לעשות הפוגה בבית

אבל אם זו לא לידה ראשונה ואת יודעת בערך איזה שבועות את בד"כ יולדת אז לכוון סביב שם

מאיך שאני מכירה את הלידות שלי (2 עד עכשיו בסה"כ חח)

לידה זה דבר ארוך.

ולא רואה סיטואציה שבה אצטרך לטוס דחוף דחוף לבית חולים.

כמובן שהכל יכול להיות, אבל יותר סביר שלידה תתחיל בירידת מים או צירים שאז מבחינתי יש לי בכייף שעתיים שלוש לנסוע ולהגיע לכל בית חולים שאני רוצה.

כן מסייגת שלחמותי אני מפסיקה לנסוע לשבת בערך מהתל"מ

סתם כי לא בא לי להעביר צירים בבית זר.

לא כי אני חוששת שלא אספיק לנסוע לבית חולים שרציתי.

בלידה השניה עשיתי נסיעה בשבוע 39, הלוך חזור ערב אחד והנסיעה פשוט היתה סיוט

לשבת למעלה משעה עם הבטן, ככה שזה לא רק העניין של המרחק מהבית חולים, זה פשוט לא נוח נסיעות ארוכות

כשראיתי שאני יולדת מהר ויחסית מוקדם, אז הקדמתי לשבוע 30 בערך. אבל ההורים של שנינו גרים בירושלים וגם אנחנו קרוב (יולדת בירושלים), אז אין לי ככ את הבעיה.

באמצע שבוע קצת יותר קל לי לשחרר אם צריכה, אבל מתשיעי בטוח לא אסע רחוק.

פעם היה שבת משפחתית של הצד של בעלי ב35, ולא באנו.

אבל מרחק סביר כזה ירושלים- מרכז - שומרון נסעתי עד המשוער

בגלל זה השאלה.

ומסיבה רפואית אני רוצה ללדת בבית חולים מסוים.

פחות מעוניינת בבתי חולים בטווח הקרוב.

ואין אצלי מספיק חוקיות וסדר גלידות כדי שאדע לפעם הזאת ...

(היו לי שתי אופציות) הרופא אמר לי משבוע 33 לא להתרחק מידי מביה"ח אבל גם היה חשש שיצטרכו ליילד מוקדם.

כל עוד מרגישה בנוח עם הנסיעה

אבל מבחינתי זה לא נורא אם אמצא את עצמי יולדת בבית חולים אחר ממה שתכננתי אז "מרשה" לעצמי.

לא הייתי רוצה ללדת בצפון הרחוק/ אילת כי זה מאוד מסרבל לוגיסטית אם הילדים בתקופת האישפוז. אז בערך משבוע 36 אני לא אסע נסיעות כאלו ארוכות. נסיעות של שעה/שעה וחצי אני נוסעת עד הלידה אם חשוב לי בית חולים מסויים זה זמן סביר להספיק להגיע או סך הכל לשנות קצת תוכניות וללדת בבית חולים אחר.