לא נהנת מההנקהאנונימי (פותח)

ב"ה זכינו באוצר, וזכיתי להניק.

אבל מרגישה שקשה לי וצריכה לפרוק.

 

מצד אחד מאוד שמחה מהחיבור בהנקה, מזה שלא צריך לשטוף בקבוקים ויש מזון זמין וחוסך המון כסף.

אבל זה מעיף אותי!

אני איתה בבית ובעלי חושב שאני לא עושה כלום. בזמן שהיא ישנה אני גם ישנה ואז שהגדולה מגיעה אני איתן. ולא מספיקה לסדר ת'בית.

 

ההנקה מגבילה אותי באוכל כי הרבה דברים גורמים לה גזים. כדורי סרזט לא עושים לי טוב וגם שאני לוקחת 2 יש כתמים..

 

ממש מעיף אותי, אין לי מצ"ר לכלום..

 

לא יודעת מה לעשות. לא רוצה להפסיק את ההנקה. מצד שני אני לא יודעת אם היא שבעה כי פעם שעברה היא לא עלתה טוב בטיפת חלב ואמרו לי לעקוב ובהמשך ולי לתת מטרנה.

 

אמא שלי כ הזמן שולת נו מתי אתן מטרנה היא ממש בעד מטרנה , המשפחה של בעלי נגד נגד- ושאורים לתת מטרנה הם מתפחלצים.

כל הגיסות הניקו עד גיל 9 חודשים לפחות.. ורק אני....

 

 

אוף

 

 

*הקטנה בת 3 וחצי חודשים

מוסיפהאנונימי (פותח)

הגדולה הייתה עם מטרנה והתפתחה ב"ה מצוין.

מרגיש לי שבמטרנה יש הרבה יותר ויטמנים ומנרלים מאשר בחלב שלי.

אני יודעת שזה מה ש-ה ברא וזה הכי טוב. אבל קשה לי. במיוחד שני מגובלת בתזונה בגלל הגזים

קודם כל לא להתייאשמקופלת
החלב שלך הוא הכי מזין...תאמיני לזה זה דבר ראשון!
הסיבה היחידה שהוא יהיה פחות מזין , זה כי טת לא אוכלת טוב. חשוב שתאכלי טוב, אוכל שיעשיר את החלב שלך בויטמנים חיוניים לך ולתינוקת. (תדאגי לארוחות מסודרות ומגוונות, עוף, בשר, ירקות, פירות, קטניות, ביצים, שקדים ואגוזים לא קלויים, שתיה מרובה וכו')
ברגע שתקפידי על תזונה מאוזנת ובריאה, החלב יהיה יותר מזין ואוטומטית ישפיע עלייך ועל הבייבי
את תרגישי את זה בזה שהיא תהיה רגועה יותר ושבעה לזמן ארוך יותר. ובטח כשתראי שהיא עולה במשקל...

ההנקה תמיד קשה בהתחלה (כן גם בגיל 3 חודשים זה עדיין יכול להיות קשה. הכל תלוי בהסתגלות של האם והתינוק)
וקחי בחשבון שאצל כל אישה זה אחרת, יש נשים שההנקה זורמת יותר בקלות ויש שלא (וזה נהדר שהפיצית בת 3 חודשים וניזונה מהנקה מלאה, זה רק מראה מבחינתך שזה כן אפשרי, רק שזה ידרוש קצת יותר השקעה)...אבל צריך להיות עקביים, להאמין שזה הדבר הטוב ביותר, לך ולתינוק. ולהכניס לראש שאין אופציה אחרת..,וזה יבוא בסוף. זה יהיה הרבה יותר קל ומשתלם. בעזרת ה'.

ולגבי המשפחות, אל תכנסי לזה, כל אחד יעשה מה שטוב לו. הכי חשוב שתאמיני במה שאת עושה ושתדעי שאת נותנת את הדבר הטוב ביותר עבור ילדייך. ואם גם את נהנית על הדרך...אז מה טוב?

בהצלחה !
בקשר לחוסר תמיכה מצד המשפחה. ..אנונימי (3)
גם אצלי ממש התנגדו
ניסו לשכנע אותנו
ולהגיד שהיא רעבה כי היא לא אוכלת מטרנה
וגם צחקו עליי. ..
זה ממש קשה. אבל בסופו של דבר -תעשי מה שטוב לך וטוב לילדה.
חיבוק
לא פשוט מה שאת מספרת. ממש לא פשוט.בהתהוות

 

בואי נעשה רשימה של הקשיים שהעלית, טוב?

1) את מקבלת מבעלך תחושה של חוסר הכרה במה שאת נושאת. זה ללא ספק דבר קשה מאוד, אולי הכי קשה מכל מה שתיארת.

2) את מרגישה בעונש - אסור לך לאכול את מה שאת אוהבת.

3) סרזט עושה לך כתמים, וזאת באסה.

4) את בספק אם היא מקבלת מספיק וזה אוכל אותך.

5) את בספק גם לגבי האיכות של החלב.

6) ומכל הכיוונים את שומעת הדרכות מה את צריכה לעשות ולחצים למיניהם - מותחים אותך לשני הכיוונים עד שתיקרעי...

 

תשמעי, כל אלה הם המון המון לשאת על הכתפיים לבד. זה ממש לגיטימי ומובן מה שאת מרגישה!

אז קודם כול חיבוק. ועוד אחד ועוד, ותבואי לבקש עוד כמה שתצטרכי. את לא לבד.

 

עכשיו בכל זאת, בואי ננסה לפרק אחד אחד, לראות במה אפשר להקל.

אני מגיבה לא לפי הסדר שכתבת.

 

הלחץ משתי המשפחות

לתת לדברים להיאמר, לקחת נשימה עמוקה, להגיד לעצמך בלב - זו הילדה שלי ואותי הקב"ה מינה להחליט לגביה. הדעות שלהם זה עניין שלהם, הלהט שלהם להשמיע באוזנייך זה עניין שלהם, בי זה לא נוגע. אני ילדה גדולה ואני אחליט לבד.

לנשום. לנשום. לחפש איפה יש בגוף שרירים מכווצים ולהרפות. את בסדר. את טובה. את חכמה. את האמא. יש לך כלים להחליט מה נכון לכם. את תחליטי.

ממש ככה לשנן לעצמך בכל פעם שחופרים לך.

 

כמות החלב

ממליצה לבדוק בעצמך אם העלייה תקינה, בעזרת האחוזונים המעודכנים של משרד הבריאות. למרבה הצער ברוב טיפות החלב עוד מסתמכים על האחוזונים הישנים, שנותנים מצג שגוי.

חשוב לשים לב גם שהיא נשקלת באותו משקל בכל פעם, באותה רמת ביגוד ובחיתול יבש. אם הייתה שקילה שחרגה מהכללים האלה - אל תחשיבי אותה.

אם את צריכה עזרה להסתדר עם האחוזונים האלה, אשמח לעזור.

 

איכות החלב

כתבת על התחושה שלך שבמטרנה יש יותר ויטמינרלים מאשר אצלך. אני מבינה מה גורם לך להרגיש ככה, אבל לא התחושה קובעת כאן, כי אלו דברים שקל מאוד לבדוק. בחלב אם זוהו עד כה למעלה ממאתיים ממרכיבים. בתמ"לים מצליחים לחקות כחמישים מתוכם. הם כל הזמן עובדים לשפר ולהידמות יותר לחלב אם.

לא מדובר דווקא על חלב של נשים שהתזונה שלהן אידיאלית. הנקה היא מנגנון הישרדותי, וכל עוד האם לא במצב של תת-תזונה קיצוני, הגוף ידע לייצר חלב שיש בו כל המרכיבים הדרושים.

 

הגבלות תזונתיות

אני אומרת - תרדי מזה. המזונות שאת אוכלת מגיעים לתינוקת מפורקים לגמרי, כי החלב הוא תוצר של מערכת הדם ולא של מערכת העיכול. התופעה של גזים בגלל מזון מסוים נדירה הרבה יותר משמקובל לחשוב (ואם את לא מאמינה לי - כאן זה מופיע מפי תזונאית מומחית לנושאי הזנה בהריון ובהנקה). אפילו אם זה כן המצב אצלכם, זה לא שווה את הסבל שלך, בעיניי.

אני חושבת שאת צריכה ליהנות מתקופת ההנקה.

 

כתמים

את בקשר עם רב? לרוב כתמים לא אמורים להיות בעייתיים, אם יש הדרכה הלכתית איך להתנהל איתם.

 

שולחת בינתיים, ומקווה עוד מעט להמשיך.

 

 

ממשיכהבהתהוות

 

 

לגבי המסרים המחלישים מהבעל.

אני בטוחה שהוא לא מתכוון לזה ולא מודע לכמה שזה מחליש אותך, אבל נראה לי שכרגע זה לא הזמן לעורר את המודעות שלו. בתחושה שלי זה רק יסלים את חוסר ההבנה (כמובן תשפטי את אם זה אכן המצב אצלכם).

אבל זה כן דבר שחשוב לעצור ולהתייחס אליו, ואולי אפילו להתייחס לזה כהזדמנות, כהזמנה שהקב"ה שלח לך לטפח את הזוגיות שלכם ואת עצמך בתוכה.

זה דבר חשוב מאוד, ולא תלוי דווקא בהנקה. כשיש תחושה כזאת של הקטנה - יש לה נטייה לצוץ שוב ושוב בכל מיני הקשרים. היא מבקשת התייחסות.

גם אם תחליטי לעבור לתמ"ל, שימי לב לנקודה הזאת, של איפה את מרגישה מוקטנת מולו. גם אם זה לא יהיה בהקשר של הנקה אינסופית אלא בהקשר של הרתחת בקבוקים שלא השאירה לך זמן לשום דבר אחר.

 

איך עובדים על זה?

 

שני דברים:

 

1) לדעת בוודאות שלמה ועמוקה, שאת בסדר. לא לראות את עצמך דרך העיניים שלו, שלא רואות את כל התמונה. לראות את מה שעובר עלייך באמת, את כל המאמצים שאת משקיעה בתינוקת, את כל המאמצים שאת משקיעה באחותה, את כל המחשבות הרעות שמתגנבות לך ללב - פשוט לראות שאת עושה המון, שהילדות נבנות ממך, ושלא סביר בשלב הזה של חייך לצפות ממך ליותר מכל מה שאת גם ככה נושאת.

יעזור גם לדבר עם חברות, לשאול איך היה אצלן - כמעט כולן יגידו שהשנה הקשה ביותר שהייתה להן בהורות היא השנה הראשונה עם שני ילדים. זה דבר ידוע בעולם ההורות

זה מעודד גם כי מכאן זה כנראה רק ישתפר, וגם כי זה נותן לך נקודת מבט שמה שאת חווה הוא נורמלי, וזה לא שאת סתם מתפנקת או כל שטות כזאת.

 

2) להסתפק בוודאות הפנימית שלך. זה באמת צעד קשה, אבל הכרחי - לוותר על השאיפה שהוא יסכים איתך. שהוא יראה את הדברים כמוך. לסמוך על עצמך שאת היודעת.

הוא חושב שאת לא עושה כלום? אז מה לעשות, ככה הוא חושב. אבל זה לא מערער אותך, כי את היודעת מה את באמת עושה.

 

וזה בעצם מחזיר אותי לסעיף הראשון...

ואיתו אני רוצה גם לסגור. את ההחלטה שלך על הנקה או תמ"ל תעשי בלב שלם. את היודעת מה יהיה נכון לכולכם בשקלול כל הנסיבות. לבך ידריך אותך. הקב"ה אוחז בידך

 

 

 

בהתהוות את פשוט מדהימה! אילו תגובות מכילות ומקצועיות גם יחד!איזו נחמה

אני כ"כ נהנית לקרוא אותך! ומהתגובות הללו נהניתי במיוחד! תודה! (אגב, בזכותך עם שני הקטנים שלי ישנתי יחד במיטה כמה חודשים, וזה היה נפלא! בעיקר בזכות זה שנסכת בי את האומץ לא להתפעל מתגובות הסבתות שתהיינה בריאות והסביבה...)

 

לפותחת- חיבוק גדול!! בתור 'מוחלשת סביבתית' בנושא זה כ"כ קשה.. הרבה הצלחה במה שתחליטי ! נשיקה

מהמם ונכון כל כךצביה22
רק לגבי התזונה-
אני יודעת שאומרים שזה לא קשור. אצלי זה בהחלט היה קשור (בדרך כלל ממש הקפדתי, והתינוקת היתה רגועה, וכשלעיתים רחוקות אכלתי משהו בעייתי ראינו מיד את ההבדל), ואני מכירה עוד שזה היה כך אצלן.
בכל זאת, אם לאכול כרגיל זה מה שיאפשר לך להמשיך להניק- לכי על זה. לוותר על הנקה רק כי צריך להגביל את האוכל שלך זה לא שווה את זה.
אבל אם כך- אני ממליצה לך להוסיף תה שומר (אמיתי, מחליטה של הגרגירים) לתפריט שלך- זה יכול להקל על התגובה של הקטנה (שוב, ממה שאני ראיתי ושמעתי מעוד כמה נשים).
בהצלחה בכל החלטה!!
בזהירות עם תה שומראנונימי (6)

נכון שזה מרגיע גזים, וגם שיש נשים שזה מגביר להן חלב, אבל קיימת ומתועדת גם תופעה די הפוכה: יש נשים שזה דווקא מפריע אצלן לרפלקס שחרור החלב! ואז נדמה כאילו אין חלב. ולא מקשרים שזה בגלל השומר.

אז להשתמש, אבל בזהירות. לעקוב איך משפיע.

טוב לדעת, תודה!צביה22אחרונה
אני חושבתאנונימי (4)

שכדאי לך לקחת מולטיויטמין.

 

תרגישי יותר חיונית ופחות עייפה, זה יכול לסדר את הכתמים, וזה יכול גם לעזור לגזים של הקטנה - איך?

פשוט, כשחסרים סידן, ויטמין D (כי מן הסתם את נמנעת ממוצרי חלב וכו') ועוד מינרלים שמשפיעים על השרירים, גם העיכול שלך לא במיטבו, וזה משפיע על העיכול של התינוקת.

 

תנסי ותראי - זה מעגל קסמים חיובי - ככל שהעיכול שלך יסתדר, והתינוקת תסבול פחות מגזים, את תהיי פחות מוגבלת במזונוות.

 

והכי חשוב יהיה לך חלב מזין והתינוקת תעלה במשקל בעז"ה.

הפותחת-אנונימי (פותח)

תודה רבה רבה לכולן!!

 

בהתהוות מאוד מעריכה את התגובה הארוכה והמפורטת!! תבורכו!

 

אמרו לך דברים נהדרים, מוסיפה משהו קטןירושלמית טרייה
אצלי, הסרזט הכפול הרג אותי. ממש הרג. הייתי עייפה כמו בהריון. הרופאה גם אמרה שאסור. תשקלי להוריד מינון, את אומרת שממילא יש כתמים..

וחוץ מזה:
בהתהוות כל כך צודקת שהחלק הכי קשה הוא חוסר ההערכה מהבעל. אין לי מה להוסיף בנידון. אולי כן כדאי שהוא יישמע איכשהו מנשים אחרות במשפחה מה דעתן וכמה זה קשה. רק שתדעי שאני עם תינוקת אחת וגמורה, ואין לי מושג מה עושים עם שתיים..

אם כבר, הוא צריך לעזור לך ולהכין לך ארוחות טובות. גם אם את זאת שמבשלת הוא יכול להכין סלט וחביתה כך שיהיה לך אוכל טוב בבוקר לפחות. את חייבת לאכול טוב, חייבת מולטי ויטמין, ואפילו גם תוספת של ויטמיני B.זה גם קריטי למצב הרוח. ואז גם פחות תדאגי על איכות החלב.

חזקי ואמצי! אף אישה לא חושבת שאת לא עושה כלום אלא להפך, אז את יכולה להיות מבסוטה מעצמך עד הגג!
מוסיפה הדגשה חשובהאנונימי (5)

למרות שבהתהוות ציינה אותה, אבל אולי זה לא מספיק נהיר,

איכות ההנקה לא תלויה בסוגי המזון שאת אוכלת וזה נבדק כבר בכמה מחקרים שלנשים בארצות מערביות ולנשים במדינות מתפתחות באפריקה יש אותו הרכב רכיבים בחלב האם!

 

מה שכן, הכמויות כן מושפעות מכמה גורמים: שינה, שתיה, כמויות אוכל ותדירות האוכל, רוגע (הכוונה -בזמן ההנקה עצמה. בשאר הזמן מותר להיות עצבניים ולחוצים קורץ השקט הנפשי מעודד הפרשת הורמונים תקינה ).

 

אלו הדברים הבסיסיים וכתבתי אותם כדי שלא תחשבי שאת חייבת לדאוג לעצמך למזון מושקע כל יום ולבשל וכו, כי רק המחשבה עלולה לייאש.

 

מה שכן, טוענים שחילבה הוכחה מדעית כמגדילת כמויות חלב  וזה פשוט להכנה (הטעם זה ענין אחר...)

ואצלי באופן אישי לא אשכח שאחרי סעודת ליל שבת אצל ההורים כשאכלתי קערה של סלט בורגול מלא מלא בעלים ירוקים כמעט לבדי - הופתעתי שלאחר כחצי שעה שעה היה לי פתאום גודש כמו של החודשיים הראשונים (הייתי כבר חמישה או שישה חודשים אחרי לידה) והתאומות באותו לילה ישנו כמה שעות ברציפות. אני לא יודעת מאיזה ירק בדיוק היתה ההשפעה ולא טרחתי לבדוק מאז, כי זה לא נכנס אצלנו בתקציב. 

 

בנוסף לכל הדברים החכמים מאוד שכתבו- שימי לב שחוסר הברזל, חומצה פולית וb12 יכול להשפיע גם על מצב הרוח ועל העמידה הנפשית בלחצים, קושי לשמור על ראיה אופטימית ועוד ויש נטיה להפסיק לקחת לאחר הלידה למרות שמאוד מומלץ להמשיך ליטול תקופת מה אחרי, במיוחד כשמניקים.  תבררי על זה

גם לי היה ככה9080

תניקי את המינימום המומלץ וץפסיקי (זה שישה חודשים מינימום), זה מה שאני עשיתי.

וממש ממש סבלתי 

וחוץ מזה, את יכולה לרדת בכמות ההנקות ביום- לא להפסיק להניק אלא לשלב

ובעוד חודש וחצי כבר תוכלי להתחיל לתת טעימות שלאט לאט יוכלו לבוא במקום ארוחה

לדעתי, תלכי עם המשפט האחרון שכתבת!אם ל2

כל אישה והגוף שלה!

אני את הילדה הראשונה הנקתי 15 חודשים! ולפני הלידה השניה

נחשפתי לשני מקרים שאחד זה דיכאון קשה מאד אחרי לידה של שכנה שהכרתי

אותה כבר כמה וכמה שנים.

והשני, אישה שהרופא אמר לה עכשיו ומיד ליסוע לבית חולים והיא לא נסעה מיד...

הילד נולד חרש עיור ואילם ובגיל שנה הוא נפטר.

עם שתי הידיעות הקשות האלו נכנסתי להריון שני כולי פחדים וחששות.

וכשנולדה הבת השניה, ממש רציתי שינוי וכן, גם כלכלי בבית. אז ההנקה לא היתה משהו

כל שעה וחצי הנקתי חצי שעה, וכשלא אכלה, צרחה. אז ממש התבקשה פה המטרנה.

בפעם הראשונה היו לי דמעות. אבל כשהילדה רגועה זה הכי שווה! והתחלתי להיות בן אדם.

אחרי כמה חודשים יצאתי לעבוד והיה לי טוב...

אז תדעי שאת ניצבת בפני עצמך ולא כתחרות משפחתית.

ולפי זה תפעלי ולא לקחת ללב מה שאומרים לך. 

בהצלחה רבה.

סבתא מענישהאנונימית בהו"ל

משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג

היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית

בגלל איזה ריב בין הבני דודים

אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע

חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים

חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.

והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?

אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד

בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות

אני בהלםםםםםם

כועסת כל כך

לא מצליחה לעכל את זה

מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי

בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה

היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה

אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר

ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???

מסכימהמחי

גם אני לוקחת ילדים לחדר להירגע כשהם משתוללים, לא שולטים בעצמם ופוגעים בסביבה שלהם, ומטבע העניין כשהם במצב כזה הם לא ילכו לחדר מעצמם רק בגלל שאמרתי ואצטרך להשתמש בכח פיזי כדי להביא אותם לשם (זו רק הגדרה יפה יותר למילה לגרור...). במצב כזה הם גם לא יישארו בחדר עם דלת פתוחה אז אאלץ לסגור אותה ולעמוד ליד הדלת ולא לתת להם לצאת.

מצטערת אם זה נשמע נורא ומזעזע, יש ילדים שחייבים איפוס בצורה כזו, והייתי שמחה לשבת לידם בחדר במקום להשאיר אותם לבד, אם זה לא היה מותיר אותי חשופה למכות מצד הילד.

אז עצם המעשה לא מחריד בעיניי (למרות שנשמע שהוא כן נעשה בצורה קיצונית) כן מזעזע שהסבתא עשתה את זה, זה לגמרי לא התפקיד שלה. מצד שני אם היא נשארת הרבה עם הילדים, לפעמים התפקידים מתערבבים והיא רגילה להציב להם גבולות. בכל אופן אם האמא כבר טיפלה בסיטואציה, ברור שהסבתא לא היתה צריכה להתערב.

בעקבות השרשור על הנערה שהשמינהמותקקק

למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)

למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??

יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל

אולי את כבר מתכוונת לענייני שליטההמקורית
מה הקשר הסכם איתם????? למה עכשיו?אובדת חצות

אני בהלם

לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?

אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.

איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?

אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?

ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?

באמת הזוי לחזור לשגרה כל כך מהרצפורה

לא לכולם זה מתאים.


מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב

אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.


לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...

ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..


וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.

אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.


פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.

אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.


גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.


חיבוק ומלא כוחות..!

אמהות בדור הזה אלופות!

לשון בחוץדינהלה

תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?

הייתי לוקחת לבדיקה האמתהמקורית
למה?דינהלה
מה יכול להעיד?
לא יודעת מה זה יכול להעידהמקורית
אבל אני חושבת שאם כל הזמן זה כה הייתי לוקחת לבדיקה כי זה לא נראה לי "רגיל" (אני לא סמכות רפואית כמובן, זו דעתי הכנה בלבד)
אולי שרירים חלשים של הלשוןתוהה לעצמי
ואז צריך לבדוק מה הסיבה ואם לטפל
זה יכול להיות תסמונת דאון?דינהלה
אם עברה בדיקת רופא והכל היה תקין
תסמונת דאון בדרכ מאופיינת בנראות חיצוניתהמקורית

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

יאוודינהלה
נכנסתי ללחץ
בדרך כלל תסמונת דאון רואים מייד אחרי הלידהתוהה לעצמי
ממה שאני יודעת. אולי סתם שרירים חלשים באיזור הזה 
מישהי שמעה על מישהו שגילו רק אחרי כמה שבועות?דינהלה
?
לא נראה לי שיש כזה דברדיאן ד.

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

 

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש לא!דיאט ספרייטאחרונה

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

גם הבת שלי הייתה ככהאפרסקה
כשהתחילה להרים את הראש יפה התחילה גם להוציא לשון. לא ברור לי למה, יש לי כמה תמונות מצחיקות שלה. הכל בסדר גמור איתה. היום היא בת 8. גם הקטן שלי באזור גיל 3-4 חודשים היה כל היום עם הלשון בחוץ
גם לי היה תינוק כזהגיברת

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

הייתי בבדיקת רופא שבוע אחרי לידהדינהלה
אז אצלי לא הכל ורודאנונימית בהו"ל

אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,

אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר

ואני מרגישה גמורה.

ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת

ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..

ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.

וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,

אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,

מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.

זהו

אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..

אוי, הייתי צריכה לשלוח לך תמונה של הבית שלי ובטוחקופצת רגע

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.


אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.


וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

אצל מי הכל וורוד אחרי חודש בבית אחותי?המקורית

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי


ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷


יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל


ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

לא אמין בכללשירה_11

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

המינוסים בעיניבאתי מפעם

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זה ברור כמובןשירה_11

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

יכולה להגיד לךרקאני

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

 

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

 

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

 

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

 

 

הסוג של דיכאון והמחשבות שאת מתארתאיזמרגד1

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

גם אותי מפיל לראות תמונות נוצצות של נשים אחרותדיאן ד.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

 

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

 

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

 

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

אהבתי ממששירה_11
כתבו כאןתקומה

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

יש לי רעיון גאוני!אמאשוני

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.


אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️


ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

מסכימה ממשאהבתחינם

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר


תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.


תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

קשה מאוד לשמוח ולראות את הטוב שיש אצלנונעמי28

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.


נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.


אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

הרעיון הכי טובבתאל1אחרונה

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

וואי אולי תעזרו לי להחליטאנונימית בהו"ל

ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת

אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות

וגם מותשת מכל דבר קטן


הבית הפוך


אני עובדת מחר עד מאוחר


חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם

(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(


לא יודעת איך נבשל שבת


וממש רוצה להשאר בבית

אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי

כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)


אה ואוטוטו מתחילים מילואים

שזה עוד סיבה להשאר בבית..

יציאה מהבית עושה לך טוב?יעל מהדרום
לק"י

לי זה היה עוזר לפעמים. 

לא.. בטח לא אחרי שבוע עמוס כזהאנונימית בהו"ל
אז אולי עדיף להשאר בבית. החלטה נעימה!!יעל מהדרום
יש לכם אפשרות לקנות אוכל מוכן?מתואמת

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הייתי הולכת להורים לדעתיהמקורית
עזרה עם הילדים + בישולים קונה אותי במצבים של חוסר כח וזמן
ממש לא מרגישה אצלם בנוחאנונימית בהו"ל

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אז תפרשי באמצע לנוחאמאשוניאחרונה
וכדאי לעשות תיאום ציפיות עם בעלך לגבי שמירה על הילדים במהלך השבת.
מה מתאיםתקומה

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.


אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

האמצעאנונימית בהו"ל
הוא גם רוצה להיות בבית

אבל לא יודעים איך לעשות את זה


וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים


אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

טוב ניסעאנונימית בהו"ל
בסוף שמעתי ממנו שהוא מעדיף לנסוע...

שה' יתן לי כוח

יודעים שאת בהריון?דיאן ד.

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

 

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

לאאנונימית בהו"ל

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

יודעות לכוון אותי איפה יש חולצות מכופתרות לילדים?שיח סוד

בכל מיני צבעים,

שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי

ובארץ…

ילד לא נער

לידר, קיוויעם ישראל חי🇮🇱
צ'ילדרנס פלייסחנוקה

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

אני גם ראיתי, אפשר לקנות אונליין בטרמינל Xשומשומ
תמנוןהמקורית
את מכירה את התלבושת האחידה שיש בתלמודי תורה?שושנושי

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

את מתכוונת לחולצות שיש בהן כפתורים לכל האורך?מתואמת

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

למה לא? בטח שישהמקורית

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

 

יכול להיות באמת שיש... זה פשוט נשמע לי לא מתאיםמתואמת
ל"קונספט"...
מה הקונספט מבחינתך? לא הבנתי האמתהמקורית
חולצות מכופתרות הן הרבה פעמים מכותנהקופצת רגע
הן עשויות מאריג, והאריג הוא הרבה פעמים מכותנה או תערובת כותנה.

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.


זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

כנראה באמת שאני לא מבינה בזה...מתואמתאחרונה

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

כותנה לא חייב להיות בד טריקו (שזה בד סריג)חילזון 123

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

צריכה עצות.או שאולי זו פריקה וצריכה חיבוק.לא יודעתאנונימית בהו"ל

חצי שנה אחרי.

והזכרונות מפתיעים אותי כל פעם מחדש בזמנים שלא ציפיתי להם.

אם זה סתם רגע עם עצמי, או רגע עם בעלי

והמוח עובר למקום אחר

והמחשבות

והגוף מתנתק


וזה כואב כל פעם

ומעייף

אוף

❤️❤️❤️❤️❤️אפרסקה
מאחלת לך את כל הטוב שבעולם ושתמצאי שלווה
חיבוק גדול גדול.קמה ש.

בס"ד


לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹


בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.


מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.


חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

תודה! (מוזכרת לידה שקטה)אנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ב בניסן תשפ"ו 21:21

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת


 

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.


 

 

אמן!!!

חיבוק גדולאחת כמוני

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור


שולחת מלא כוחות

זה נשמע טראומטי ממשאיזמרגד1אחרונה

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷

חיבוק!!מכחול

אולי יעניין אותך