פורום הריון ולידה (עמוד 4449)

לפני כן אפשר ארוחה מסודרת אבל יותר בסגנון של דייסה ופרי.

ביצה (נראה לי) רק מגיל שנה

אוכלת ארוחות ערב מסודרות. האחות אמרה לי אז להתחיל לתת לה הכל כולל גבינה וכו' (חוץ מחלב ודבש). אז התחלתי לאט לאט והיום היא כבר אוכלת רגיל...

הבן שלי בן 8 וחצי חודשים, לא רחוק מהבת שלך, והוא כרגע אוכל 2 ארוחות של מזון מרוסק- דיסה ומרק, ועוד 2 ארוחות של מטרנה.

השאלה שלי היא איך הבת שלך מסוגלת כבר לאכול פרוסת לחם או פריכית- שזה הרבה פחות רך? זה לא מסוכן עדיין?

יש לו 2 שיניים בלסת התחתונה, אבל אני ממש חוששת להביא לו כל דבר אחר שלא מרוסק מחשש שיחתוך את זה ויבלע, וח"ו יחנק...  אני מגזימה? איזה סוגי מאכלים אפשר כן להביא?

מצטרפת גם לתהייה שלך

בכל מקרה בנוגע למה כן אפשר להביא- אז הבן שלי מאד אוהב אבוקדו מרוסק בננה מרוסקת, אגס מרוסק, עוף עם תפו"א...

ויש גם קרקרים חמודים לילדים בשם בייביס שנמסים בפה אבל צריך השגחה של מבוגר כשאוכלים כמובן

הוא ממש מסוגל לחתוך את האוכל. כשאני נותנת לו מרק אז אפשר לראות שהוא פחות מוצץ, אלא משחק כזה, נראה כאילו הוא ממש לועס...

אז בעצם כל מה שהיא אוכלת זה בעזרת מציצה? מה לגבי הפסטה?

תודה וסליחה לפותחת...

עד שיתחיל להתרגל לקצת מים לפני (בתנאי שאכלה ארוחת ערב משביעה)

שתי הגדולות שלי נרדמו מגיל צעיר עם בקבוק תה. וכרציתי להתחיל לגמול אותם (מטיטול..) אז הפסקנו עם הבקבוק. וזה היה הרבה יותר קל מה שחשבתי.

מרוב שזה היה קל אני לא זוכרת מה עשינו...נראה לי שעם השניה השארנו את הבקבוק אצל סבתא אחרי שבת ופשוט לא היה בקבוק. אז אולי קצת בכתה אבל מכיוון שבאמת לא היה בקבוק (תמיד היה לנו אחד ודי) אז לא הייתה ברירה...

פשוט החלפנו את המטרנה במים והיא לא עשתה בעיות כלל..

אם היא לא תרצה מים, יש המלצה לתה בגיל הזה? 

בת 30- הבאת לבנותיך תה רגיל?

כל מי שכתבה , בסוף ילדה .

מברכת אותך בלידה קלה וידיים מלאות . 

אין לי מספיק נסיון כדי לתת עצות . יש כאן נשים מנוסות , אולי הן תיכף יכתבו.

אומרים שטוב ללכת הרבה -לפחות חצי שעה ביום . שמעתי גם שיחסי מין עוזרים לזרז , וכן עיסוי פטמות (מקווה שזה בסדר לכתוב את זה בפורום -אם לא אפשר כמובן להסיר את התגובה שלי) . יש גם כמה דברים הומיאופאתיים.

אם אני לא טועה כבר היו נשים שילדו בשבועות מאוחרים ואפילו כמעט בשבוע 44, והכל בסדר . להיות רגועה זה תמיד טוב. 

אם הכל תקין במעקב,לפעמים יש טעות ואולי היה לך ביוץ מאוחר..ועוד 3 ימים הכל יכול להיות.

את ה4 ילדים הגדולים יותר ילדתי בשבוע 41+5 טבעי.

חרוצה את ! בפעם האחרונה שדיברנו ילדת את השני . חמסה . איזה יופי! המון המון מזל טוב וברכות . נחת גידול ילדים , ובריאות לכל המשפחה , שתזכי ללוות לתורה לחופה למצוות ולמעשים טובים .  

ברוכה הבאה למועדון...

אלו דליות. ורידים בולטים בגלל הכובד של ההריון על ורידי הרגליים או המפשעה.

את יכולה להתעניין על חגורת בטן מיוחדת למצבים האלה, או על גרביון אלסטי.

ויש כאן נשים שכתבו שמספיק להן להשתמש בטייטץ' הדוקים - אלו אמצעים ש"אוספים" את הורידים, מהדקים את קירות הורידים ולא נותנים לדם שזורם חזרה אל הלב להרחיב את הורידים.

נאנחת כמובן .

זה הריון שלישי, סביר בהריון שלישי, וחשוב מעכשיו לתת לזה מענה.

זה עובר אחרי הלידה...

אבל אל תתייאשי מראש. עם גרביון אלסטי מרגישים אחרת לגמרי.

תגידי תודה שזה רק שם. יש כאלה שלא מצליחות לעמוד על הרגליים בכלל.

ועוד עצה - אם זה מכאיב כשביחד, אפשר למרוח שם ג'ל עזרקיאן שמאלחש מעט את המקום ומאפשר תשמיש.

     ת לא חושבת באמת, שתקבלי אבחון דרך האינטרנט?..

אם אני זוכרת נכון, גם לי זה היה בתחילת ההריון.

זו יכולה להיות גם דלקת קלה בדרכי השתן.

זה יכול לגרום להפלה, ח"ו.

אסור להישאר עם יותר מדי חלב, יותר מדי זמן.

אם את שוכחת את המשאבה, אפשר לסחוט ביד אפילו מעט, עד הקלה.

תשאבי כמה שאת יכולה, אם אי אפשר לשאוב, אז לעסות ולסחוט עם היד אל ספל.

תעשי הפסקה בעבודה ורוצי לקנות לך כרוב (לא צריך גוש קטיף ). אל תשאירי את זה ככה. אם תשאירי את זה ככה החום שלך עלול לעלות.

אין צורך ללכת למרפאה כרגע - תעטפי את השד בכמה עלי כרוב. הכרוב יחמם את המקום וימיס את הגודש.

תרגישי טוב.

לגבי מה שאמרת (אמנם סייגת שלמיטב ידיעתך, ויישר כוחך שסייגת) שאסור לשאוב לאוכל - זה לא רלוונטי לפותחת השרשור, ואני מגיבה רק בשביל מי שעוד קוראת - שצריך לשאול רב כל מקרה לגופו. זה משתנה, ותלוי בהמון דברים: בגיל התינוק, בסוג המשאבה, בסוג הפסיקה, ועוד.

למשל, כמעט כל רב יגיד לך שמותר לשאוב בשביל פג שאוכל רק שאוב. זה ממש פיקוח נפש.

וגם על מקרים אחרים - לשאול לפי הצורך. לא להניח מראש שאסור.

תודה ויישר כוח.

אבל השאלה שלך נשמעת לי קסומה באמצע הפורום - מרגישה כמו בנרניה .

מקפיצה לך.

תכנסי לקישור הזה @ט'

ותחפשי קישור ל"מסר חדש". יפתח לך חלון מסרים (בדומה למייל). 

בהצלחה!

גם אנחנו גרנו במשך שנה ליד ההורים של בעלי (10 דקות הליכה) והם משפחה מקסימה ממש!!!  ובמהלך השנה הזו, ילדתי את בנינו הבכור שהיה גם נכד בכור. גם אנחנו כל שבת לפחות ארוחה אחת אכלנו אצלם. המון פעמים רציתי להישאר בבית, לחוות רק את הזוגיות שלנו וההוואי המשפחתי שלנו ולמרות זאת, זה לא קרה אפילו שבת אחת. אפילו אחרי שבעלי היה במילואים ולא ראיתי אותו שבוע, ארוחה אחת בשבת, כמובן- היתה אצלם. זה הרגיז אותי כל פעם מחדש, אבל בגלל שבעלי כ"כ מכבד את הוריו, היה לו קשה לסרב להם ולומר שאנחנו רוצים להישאר בבית (היום, לאחר כמה שנים, ב"ה הוא כבר מעט השתנה..). הפתרון שלי היה להתרחק- עברנו לגור במקום אחר. אני יודעת שאולי זה לא יוכל להוות פתרון בשבילכם אבל אצלנו, כל פעם שהם לחצו עלינו לקנות דירה לידם, הייתי אומרת לבעלי שבשביל לשמור על קשר טוב ובריא עם הוריו, לא כדאי שנגור קרוב מידי. ותאמת, הדבר שהכי השפיע והפחית במידה מה את הצורך שלהם בקשר הדוק מידי אתנו היה אחרי שאחותו התחתנה ומאז שגם נולד לה ילד, המצה הרבה יותר טוב. עדיין הם רוצים שנבוא לבקר המון ומתבאסים כשאנחנו אומרים לא אבל הרבה פחות לוחצים ומבינים סירוב..

שיהיה בהצלחה!

א. תחשבי אם מתאים לך לקפוץ במשך השבוע.. ואז זה פתרון שהם לא יתגעגעו כל כך. אפילו לקפוץ במוצאש לביקור כששבת יוצאת כל כך מוקדם זה פתרון. תקחי את ז כמחמאה שהם אוהבים אותכם ורוצים לראות!

ב.למה את נעלבת שאת המחליטה? אני חושבת שלא סתם כתוב ועזב את אביו ואת אימו ודבק באשתו. אישה היא עיקר הבית ואת מחליטה מה הולך.. זה לא פוגע. זאת עובדה מעולה חוץ מזה שתחשבי על חמותך, כאמא זה קצת מעליב אם הבן שלך לא רוצה לבא.. את לא הבת שלה ולכן זה פחות פוגע אם זה מגיע ממך (לדעתי).

ג.הקטע של זה שהיא איפשרה לך לאכול.. לדעתי תתני לה.. כי עוד יבואו ימים שתתחנני שמישהו יבין שאת מוכרחת לאכול ולא יהיה מי שיחזיק.. לאכול זה חשוב מאוד כשי שיהיה לך חלב מזין לתינוק ולכן אם זה היה עניין של כמה דקות שהילד לא בוכה רק כדי שאת תסיימי לאכול. זה הגיע רק מתוך דאגה אליך! תעריכי...

תראי, את אחרי לידה, ונכון שעברו 3 חודשים אבל עדיין יכול להיות שאת פגיעה ורגישה יותר מכרגיל.

יש כמה דברים שכתבת שמובן למה הם פגעו בך, אבל אם תנסי להתייחס אליהם בצורה עניינית, יכול להיות שתרגישי פחות פגועה.

למשל- מה שחמותך אמרה שכל השבוע את בבית אז אפשר לבוא שבת. אולי לדבר כזה אפשר להגיב בענייניות? נניח: " נכון, אני עדיין צריכה מנוחה ולהתרגל למצב החדש הזה, וטוב לי בבית, אני אוהבת להיות בבית". (בסופו של דבר נראה לי שזה משהו שמשמח את ההורים, לא? שלילדים שלהם טוב בבית שלהם)

גם לגבי מה שהיא אמרה לך על העובדה שאת מחליטה. נכון. את מחליטה. כי בעלך אין לו בעיה ולך יש בעיה אז ברור שצריך להתחשב בך, במיוחד שאת אחרי לידה. "נכון, זה תלוי בי בעיקר, כי לי קשה יותר לצאת מהבית עכשיו".

אני כן חושבת שאת יכולה לדבר עם בעלך ולהסביר לו שזה לא בא ממקום של חוסר כבוד להורים שלו, אלא פשוט מצורך שלך לבנות את ביתכם הפרטי, ושאולי אפשר למצוא איזו דרך ביניים- אם קשה לך שבתות אז אולי כן לבוא באמצע השבוע לארוחת ערב או משהו כזה. הוא גם יכול להעביר את המסר להורים שלו בצורה נעימה.

ובענין ההנקה שלו- תראי, מן הסתם את עוד תעמדי בפני הרבה סיטואציות שבהן את חושבת שנכון לעשות דבר מסוים וחמותך או אמא שלך או מישהו אחר בטוחים שאת צריכה לעשות דבר אחר. מה שתיארת זו רק ההתחלה..

כדאי לך לאמץ כבר מעכשיו גישה עניינית שאומרת, פחות או יותר: אני האמא של הילד הזה, אני מכירה אותו יותר טוב מכולם ולכן לרוב אני יודעת מה נכון עבורו. יחד עם זה, יש כאן שתי נשים שגידלו בהצלחה כמה ילדים ויש סיכוי טוב שיש מה ללמוד מהן.."

בהצלחה!

מכירה טוב את הסיטואציה... בדיוק מגישים מנה עיקרית, והגברת מראה סימנים של רעבה. כן, לפעמים גם בוכה. וחמותי אומרת: תאכלי, תאכלי קודם! אני ארגיע אותה עד שתסיימי! חבל שתאכלי אח"כ קר".

אמרת שאת יודעת שזה מכוונה טובה ושניסית לדון לכף זכות, אז אני מציעה ללכת עם הקו הזה... ככה אני משתדלת לעשות.

אני יודעת שבאמת היא אומרת את זה מהמקום שהיא הייתה אמא והיא יודעת איך זה שמרוב התרוצצות אין זמן לאכול. כל מה שהיא רוצה זה לתת עזרה שלה עצמה לא הייתה.

ועדיין, לי באותו הרגע לא מתאים לאכול, אז אני אומרת בעדינות ובחיוך, תוך כדי שאני מגיעה לקחת אותה, שאני ממש מעדיפה להאכיל אותה עכשיו, ובכל מקרה אני לא יכולה לאכול בנחת כשאני יודעת שהיא רעבה. אני אומרת שאני מעדיפה לאכול אח"כ קר ובנחת, מאשר עכשיו מהר מהר ובלחץ. וזהו, וככה הסיטואציה הזו לא מעצבנת או מלחיצה בכלל. ואין שום אי נעימות. בכלל, נראה לי שברגע שמסבירים משהו בנחת ועם חיוך, אבל בביטחון, זה מקל על הרבה דברים כאלה.. ועם זאת, מצטרפת לבת 30 שאמרה שלהישאר עם ראש פתוח ללמוד מהחמות ומהאמא.

בהצלחה!

במיוחד אם יש נזלת, בדרך כלל זה סביר ואין מה להיבהל.

השאלה אם יש עוד סימנים יוצאי דופן - כאב ראש חזק? חום גבוה?

זה יכול להיות סתםת מעור סדוק בגלל הנזלת.

רפואה שלמה.

לא יודעת מה זה החוסר ביטחון שנחת עלי...

אולי כי אצל הילדים הקודמים הפס היה פסססס חזק ואומר הכל...

יום ראשון בדיקת דם....

כאילו זה ילד ראשון...

לאף. אל תדאגי.

כמו במקרה שהיא התאמצה לקקי.. והייתי ליידה אז קלטתי...

ואם היא נרדמת ועדיין לא שיחררה אויר, כדאי להניח אותה בסלקל. לא בשכיבה בעגלה.

כשאני מניקה בשכיבה, אני משעינה את הגב של התינוק אל הגוף שלי, עד שהוא משחרר את בועת האויר.

את העגלה אולי? ואם כן כמה? מפחדת שזה לא יהיה יותר מדי..

ואשמח אם תסבירי את התנוחה...הכוונה בטן אל בטן?

את  מניקה בישיבה, אז בטן אל הכתף שלך, בתנוחה הרגילה.

אם את מניקה בשכיבה, גב שלה אל הבטן שלך עדיף. כדי שלא תפלוט כל מה שאכלה.

להשעין אותה ככה לכמה דקות עד שבועת האויר מצטברת, ואז לטפוח לה על הגב כדי שתשחרר.

בסלקל גם - לכמה דקות.

אפשר גם להגביה את העגלה אם זו לא אמבטיה.

ולפעמים יותר חשוב שתשנו מאשר שהיא תישן בשכיבה. לא נורא אם פה ושם היא ישנה בסלקל.

הרפיות.

אני אהבתי את הדיסק של מרגלית שרפר - הרפיות להריון ולפני לידה.

מהדיסק הזה למדתי לעשות לעצמי שלטים בחדר עם משפטים חיוביים.

מקלחות, ואפילו לבכות במקלחת. זה משחרר.

רסקיו. בעיקר כשלא מצליחים לישון מרוב מחשבות מפחידות

ובעיקר - שיעבור הזמן...

אני ממש באותו מקום, היריון ראשון אחרי הרבה הרבה שנות ציפייה, מה שעוזר לי זה רק להאמין שאם ה' נתן לי, בעז"ה הנתינה הזו תמשיך והכול יהיה בסדר, עניין של אמונה ותקווה, אך באמת זה לא פשוט.

אני בדיוק כמוך. באמת תמיד משתדלת להיות עסוקה, להתפלל, רסקיו והכל, אבל פירגנתי לעצמי- כשכאב לי, כשנלחצתי, הלכתי לקופת חולים. אני הייתי חייבת, אבל חייבת, לראות דופק כל כמה שבועות כדי להרגע וקיבלתי את עצמי כמות שאני.

 זה הגיע למצב שבו הייתי מגיעה לרופא ואומרת- תראה, אני בטוחה שהכל בסדר וזה היה רק כיווצון קטן אבל בבקשה רק תבדוק. אף פעם לא צחקו עלי ותמיד שלחו אותי לבדיקה והכל היה בסדר גמור ומקסים.....

השתדלתי לא להיות היסטרית, וזה לא קרה כל יום ואפילו לא כל שבוע (למרות שהיו כמה פעמים שהגעתי לטר"ם מרוב לחץ כי באמת היה כאב רציני או משהו כזה), אבל  כשהייתי צריכה, הייתי צריכה. יש לנו כלים נהדרים במדינה, למה לא להשתמש בהם? אני יודעת שבמאוחדת יש מקומות בהם יש רופא נשים ואולטרסאונד כל היום.

בנוסף - וזה ישמע מורבידי לחלוטין - אני למדתי כל מה שאפשר על הפלה. אבל הכל. שאלתי את הרופא מה בדיוק הסימנים, ממה אני צריכה להלחץ ולמה לשים לב. ככה ידעתי ממה אני לא מפחדת בכאב או בלחץ הספציפי שהיה. בהתחלה אמרו לי- אל תחשבי על זה, אל תדאגי מזה ובעזרת ה' זה לא יקרה. אז זהו שלי זה לא עבד ודווקא הידיעה עזרה לי המון.

אני עוד הצלחתי ליפול פעמיים בהריון הראשון ואכן רצתי למיון, לא עשיתי חשבון, וטיפלו בי נהדר. יותר מזה- כל פעם שהגעתי לרופא או לכל מקום אחר אמרו לי- יופי שבאת, עדיף שתהיי רגועה. לפעמדם צריך רק לשמוע את הלב הקטן שלו או לראות את הפעימות, את יודעת?

ממליצה לדבר גם עם בעל/ת מקצוע. לא באופן קבוע בהכרח, אבל מידי פעם לדבר עם פסיכולוג לגבי החרדות.

אפשר גם מיילדת, דולה, אחות, רופא, מישהו שתוכלי ככה להקפיץ כשכואב לך, שירגיע אותך, שיאפס אותך, מישהו שיודע שיוכל להגיד לך- כן, לכי עכשיו לבדוק, לא, הכל בסדר. גם אמא, אבא, אחים, גיסות....

כמו שאת רואה אני השתמשתי בכל הכלים שעמדו לרשותי. אז עד הלידה אף פעם לא הייתי במאה אחוז רגועה, אבל ידעתי שאני עושה את המקסימום שאני יכולה. 

אומרים שלגדל ילד דורש כפר. לדעתי הכפר מתחיל את העבודה שלו כבר בניצן הראשון של הניסיון הראשון של הכניסה להריון

דרך אגב, את יכולה לבקש מהרופאה שלך מלכתחילה הפניות לאולטרסאונד כל חודש ותסבירי לה. מהניסיון שלי הם נותנים בשמחה ואת אפילו לא חייבת לחזור לראות אותו אם הכל בסדר בבדיקה.

בהצלחה!

בס"ד

אני עשיתי הרבה הרפיות. דמיון מודרך, נשימות.

מישהי אמרה לי שהחרדות מגיעות בעיקר כשעייפים. שמתי לב לזה וזה פשוט היה נכון. חרדות מתגברות עם עייפות.

כשראיתי שהחרדות גורמות לי כבר ממש לתחושה חזקה של פחד משתק (או כשהרגשתי שהנה זה הולך לקרות)

נכנסתי למיטה. בלי להתחשב בכלום (וכן, יש לי הרבה ילדים קטנים).

נשמתי. חשבתי על הקדוש ברוך הוא. ראיתי את שם ה' מול עיניי. אמרתי מילות בטחון: ה',אני מאמינה בך שאתה שומר עליי ועל העובר שלי.

היו פעמים שלקחתי רסקיו, זה מאוד עוזר לי.תנסי.

זה קרה לי כמעט בכל ההריונות, היו פעמים שהלכתי למטפלת מדהימה שהתאימה לי במיוחד טיפות הרגעה

היתה גם מישהי שטיפלה בי בשיטה של איזון, שעזרה לי מאוד.

תלוי מה מצבך.

בגדול

הרבה מחשבות אמונה

שינה טובה

הרפיה ודמיון.

ואגב, כשמבינים שזה חלק מההורמונים, זה גם מרגיע. לדעת שזה יעבור. שזה תלוי-גוף ואין לזה בסיס במציאות.

בהצלחה נשמה.

כמו שכולנו שונים, אחד גבוה יותר,אחד עם ראש אליפטי יותר, אחד רחב יותר וכן הלאה ככה גם העוברים לא גדלים בקצב אחיד, זה לא כדורי בשר  

עד הפרש של שבועיים זה בסדר

ושימישיך כך

ואח"כ בטא נוספת

כרוב, פלפל, גזר, בצל ושום.

לא יודעת אם זה באמת עוזר, אבל לי המליצו וזה עזר לי מאוד..

בהצלחה והמון המון מזל טוב

רק בריאות ונחת בעז"ה

זו תקופה ממש לא פשוטה גם לאמא וגם לתינוק. לפי מה שאני יודעת זה לא קשור למה שאת אוכלת אלא זה תהליך טבעי שמערכת העיכול של התינוק עוברת. בגלל זה גם תינוקות יונקים וגם תינוקות שאוכלים תמל סובלים מזה ( תהיו חזקים, ענין כל כמה שבועות וזה יעבור. בשביל להקל על הכאבים של המתוק תעטפי אותו שתהיה לו הרגשה חמימה כמו ברחם או שתקפצי איתו על כדור פיזיו ותעסי לו את הבטן. אני הייתי נותנת כמה טיפות של גרפווטר לפני כל האכלה, זה טבעי וממש הקל לו על הכאבים.

בהצלחה!!

אני האנונימית שפתחה כאן לפני שבוע בערך שרשור  לרעיונות לבתי חולים במרכז ללידת תאומים... ילדת במקרה במרכז? סליחה על הניצלוש....

בכל מקרה בהצלחה עם כאבי הבטן של הקטנים (אין לי נסיון).

ממליצה בחום רב לכל מי שצריכה ללדת תאומים ... הם היו מצויינים , לקחו אחריות בצורה הטובה ביותר ... לא הייתי מתלבטת.

אחרי שהיינו ביחד אחרי לידה ממש כאב לי והיה לי הפרשה דמית.

תשאלי רב - סביר להניח שאתם מותרים.

אם לא היו תפרים,ובכל זאת יש כאבים וטפטופים - לפעמים זו דלקת בדרכי השתן.

לפי מה שאת מתארת, וסת זה לא.

גם אם זו לא דלקת בדרכי השתן, כיוון שאת אחרי לידה, יש במה לתלות את הדימום, בפרט שאחרי הלידה היה לך דימום וכאבים אחרי תשמיש.

לא תמיד, תלוי בעוצמה, תלוי במיקום של הדלקת - לפעמים זה צוואר שלפוחית השתן שמודלק והדלקת גורמת להתכווצויות ודימום מדרכי השתן. תיתכן אפילו מציאות של קריש דם שיוצא מדרכי השתן.

אם זה הסתיים ואת לא סובלת, אין צורך לעשות כלום מלבד לברר אם אתם מותרים.

אם הדימום ממשיך, ללא כאבים וזה לא סדר גודל של מחזור, כדאי להתייעץ עם רופאת נשים.

ואם יש גם כאבים או צריבה במתן שתן או צורך תכוף לגשת לשירותים, אפשר לאצל רופאת משפחה לקבל הפניה לבדיקת שתן.

דימום ממשיך אך ללא כאבים ב"ה

באמת אני מתפנה הרבה אך חשבתי שבגלל שאני שותה המון בהנקה

לפעמים המחזור אחרי הלידה משובש חזק יותר או חלש יותר וזה בסדר.

מצד שני אם לא עשית אולטרסאונד אולי שווה לבקש.

זה באמת קשה ובא לנו לישון לילות רצופים אבל אם היא קמה היא כנראה צריכה את זה.

לפעמים באמת מרעב ולפעמים מהצורך בקרבה שזה חשוב לא פחות מאוכל.

הגיוני שאם היא כבר אוכלת מוצרים יש לך פחות חלב כי היא באמת צריכה פחות. 

היא קמה לארוחה אחת בלילה וחוזרת לישון? היא ישנה קרוב אליך? את יכולה לפרט?

אני הייתי מחפשת אסטרטגיה שתקל עלי את הנקת הלילה במקום להתיש את כולם בתהליך גמילה.

אני ממש מבינה אותך לגבי הרצון לזוז בלילה והתינוק שמגביל.

מה שעוזר לי בשלב הזה (אני באותה סיטואציה אבל עם הבן השלישי) זה לזכור שזה עובר ולא עוד הרבה זמן.

וגם אחרי שהוא מסיים לינוק להעביר אותו לבעלי שיתפנקו גם הם ביחד  

וגם רק בילד השלישי תפסתי שכל ואירגנתי מראש שהמיטה שלו תהיה צמודה לשלנו ככה שלפעמים אני כן מצליחה להחזיר אותו לשטח שלו לפחות לחלק מהלילה.

אני בטוחה שככה אני ישנה טוב יותר מאשר אצל הקודמים שהלכתי להחזיר למיטות שלהם וניסיתי לנדנד במיטה וכל השטיקים האלה  

אני מעדיפה ככה מאשר לנסות שיטות שונות של גמילה כשברור לי שהוא קם כי הוא צריך אותי (ובאמת לא אכפת לי אם זה צורך באוכל או בקירבה, מבחינתי זה חשוב לי שידע ש24/7 אמא פה בשבילו) 

וכמובן מניחה שזה ברור מאליו אבל מדגישה שחשוב לשים לב שהמיטה מאובטחת ואין סיכוי שהתינוק ייפול חלילה. 

אני במקומך הייתי עוברת לתמ"ל בלילה, אפילו אחרי ההנקה

אני גם חושבת שעדיף לתת תמ"ל מאשר לנסות לגמול לגמרי מכל סוג של אכילה בלילה. 
זה פשוט לא הפתרון הראשון שאציע למי שלא נותנת תמ"ל ממילא.

קודם כל- קחי את דבריי בעירבון מוגבל.. אני גם אמא לילד ראשון אז נסיון בתחום- אין לי..

אצלי- מגיל חצי שנה הרגשתי שהבן שלי סתם מתעורר לינוק (כל ארבע שעות). אני לא אומרת שזה לא היה צורך נפשי אבל רעב זה לא היה. אפשרנו לזה להמשיך אבל כל הזמן כרסמה בי הרגשה שזה לא נכון והוא צריך את שעות השינה הרצופות שלו. (וגם אנחנו). עד גיל 11 וחצי חודשים, הקפדנו מאוד לא להניק אותו מעל פעמיים בלילה כדי שלא יתרגל לזה. כשהיה קם בין הנקות בעלי היה ניגש אליו (מה גם שנתן לכל אחד מאיתנו קצת מנוחה).
בגיל 11 וחצי חודשים החלטנו שזהו זה. חיכינו עד שלב זה כי רצינו שזה לא יהיה בתקופה של מעבר דירה/ התחלת מעון/ החלפת חדר/ חולי...)

האמתי שבחסדי ה' זה היה תהליך יחסית מהיר. קודם כל- הקפדה על הירדמות עצמאית בתחילת הלילה (ללא הנקה, ליטופים או נוכחות שלנו בחדר בזמן ההרדמות עצמה). זה כבר שיפר פלאים את מספר ההירדמויות. בד בבד בעלי ניגש אליו בשתי ההתעורריות הרגילות שלו. תוך כמה ימי ישן 9 שעות רצוף. כל פעם האריך קצת את השינה וב"ה היום ישן 11 שעות טפו טפו טפו בלי עין הרע!! (שנה וחודש..

אה.. ועוד דבר ששכחתי להגיד! האכלתי אותו טוב טוב במוצקים כל היום!! שיהיה שבע!כתבת שאולי לגמול אותה מהנקה בכלל אבל לדעתי ממש אין צורך. אם זה טוב לכן, אני חושבת שכדאי לשמור על ההנקה בבוקר ובערב (גם בצבריים אם בא לכן) ורק בלילה לגמול אותה... זה מה שאנחנו עשינו ואנחנו מאוד מאושרים!

אגב, מרגישה איך השינה הרצופה הטיבה עם הבן שלי.הוא קם שמח בבוקר עם מלא כוחות ולא מג'נון כמו פעם. זה תהליך שיכול להיות לא פשוט אבל שווה את זה לפי דעתי.

גם אני לא עם ניסיון רב, ילד ראשון ב"ה.

בן שמונה וחצי חודשים, לא יונק כלל בלילה.
מהלילה הראשון (כמעט שבועיים) שהוא ישן רצוף, ראינו את ההבדל עליו, איך הוא קם שמח, רגוע וחייכני.
וכמובן שגם אנחנו מתפנקים על שנת לילה טובה יותר וקמים עם כוחות מחודשים.

אצלנו, גם ההרדמה בתחילת הלילה היא אחרי מקלחת וארוחת ערב טובה ומלאה, קריאת שמע ולילה טוב.

יוצאים מהחדר והקטני נרדם בכוחות עצמו (לקח כמה לילות עוד לפני הגמילה בלילה מהנקה, ללמוד להירדם), בד"כ הוא מתעורר פעמיים עד שגם אנחנו הולכים לישון, מקבל חיבוק ומים וחוזר למיטה ואז ישן עד הבוקר... (שיכול להיות גם עשר, תלוי במוזה שלו ).

בתחילה עברנו לתת תה ואח"כ הגענו למים...

(אגב, פחות נעזרתי בבעלי, דווקא כשהוא נותן את המים, הילד מתקשה לחזור לישון)

בהצלחה!!

גם אצלנו בסביבות גיל 11 חודשים כבר הפסקנו עם הנקות הלילה..

בעלי היה קם אליהם ומרגיע (אם אני הייתי קמה הייתי נשברת ומניקה..) וגם אצלנו זה לקח משהו כמו שבוע עד שהתרגלו

שמעתי מכל מיני מקורות שאומרים שילד בגיל הזה כבר לא באמת זקוק להנקה בלילה וזה אפילו נהיה הרגל אכילה רע.. מה גם שילד צריך את שעות השינה שלו(ומן הסתם גם את..). תחשבי שהוא אוכל מוצקים במהלך היום בדיוק כמוך, אז למה שיצטרך לקום לאכול בלילה?

גם יש הרבה דעות שמראות קשר בין דרך ההירדמות שלו כשהולכים לישון לבין דרך ההירדמות מיקיצות קטנות במהלך הלילה (כולנו חווים אותן, אבל יודעים להחזיר את עצמנו לישון ואפילו לא מבחינים בכך. אבל ילד שנרדם למשל בהנקה יזדקק לה גם על מנת להירדם מיקיצה באמצע הלילה..), ובגלל זה כדאי לשים לב לאיך הילד נרדם..

(אני טובה בדיבורים ופחות במעשים כי אצלי עד עכשיו (שנה וחצי) הוא עוד לא נרדם לבד..)

ואם את מצליחה להניק וטוב לך עם זה חבל להמיר את זה בתחליף (שלא באמת מחליף..)- ולענ"ד באמת מספיקות בשלב הזה 2 הנקות ביום- בוקר וערב..

בהצלחה!