פורום הריון ולידה (עמוד 4461)

הם שלחו אותי למיון בגלל שה מוניטור הראה פס ישר ו בדיעבד התברר שהוא היה מקולקל...

בחלק מהקופות יש מרכז לבריאות האישה. באיזה קופה את?

אני חייבת ללכת כל יומיים אבל לא בא לי מיון ביום שישי, זה המון זמן...

יש במכבי מרכזים לרפואה לנשים בתל אביב, מודיעין ובעוד מקומות וחלקם עובדים בשישי כדאי לך לברר עם הקופה.

אני בעבר עשיתי הרבה מוניטורים דרך הקופ"ח וזה חסך לי זמן וכסף. תבררי אם יש אצלכם.
אני מלאומית.

כי זה קצת דחוף

אוספת תרופות ומעבירה לנצרכים בצורה מבוקרת.

 

ישנם נציגי איסוף בכל מיני מקומות בארץ.

אפשר למצוא מידע באינטרנט.

לקחתי אותו פעם והוא עזר לי ממש.

אפשר שתכתבי מאיזה אזור את בארץ?

באתר של חברים לרפואה חיפוש בגוגל יש את כל המוקדים מעבירים לנזזקים.

אני רואה שלא מדובר ספציפית על מקרה שאישה רוצה לגמול כדי להרות אלא באופן כללי הוא פוסק להניק 24 חו'.

הספר עוד בידייך? כתבת שההלכות שלפני כן דנות בגמול שחוזר לינוק. גם זה עלה כאן לדיון בימים האחרונים - האם ההלכה בנושא תקפה גם לבנות או רק לבנים? כתוב לך שם?

שוב תודה על הטרחה.

"התינוק יונק עד סוף ארבע שנים- לבריא, וחמש- לכחוש. במה דברים אמורים? כשלא גמלוהו, אבל אם פרש, דהיינו שגמלוהו שלושה ימים מעת לעת אחר 24 חודש, הרי זה אסור להחזירו.

והוא שפרש מתוך בוריו, אבל אם לא פרש א. א מתוך חולי שאינו יכול לינק ופרש- יכולים להחזירו ויכול לינק עד תשלום אבע וחמש שנים, משום שכל שפרש מתוך חולי הוי כאילו לא פרש כלל..

 

אח"כ כותב שאם פרש מלינוק מאמאו אבל ינק מאחרת- מותר לאמו להמשיך להניק אותו גם אחרי 3 ימים, ואם פרש אחרי 24 חודש יותר משלושה ימים אבל חלה בחולי שיש בו סכנה מותר להחזירו לינוק ואחרי שמבריא- לגמול שוב.

 

לא מציין שיש הבדל בין בת לבן.

 

אבל מציעה לך לשאול רב, בכל מקרה.

בזוהר הקדוש כתוב שזה מזיק לולד.

אז תשקולנה מה אתן בוחרות לעשות!

גם הבן איש חי כותב שלא להפסיק אלא אם כן האישה בהריון או סיבה אחרת הכרחית.

 

מה הסתירה?

מעניקה להם אהבה וחום וכל מה שצריך..

ז"א שאשה יכולה לשלוח את הילדים למוסדות הלימוד

-אפילו לשעות רבות,בהתאם לצורך,

אבל כשהיא עם הילדים היא פשוט איתם,בלי עיסוקים מסביב,

ומעניקה להם שעות איכות..

 

היא לא אמא טובה מבחינתך?

הממ..נראה לי שנצטרך לחפש אמהות טובות כהגדרתך בפינצטה:-S
וגם אז לא בטוח שנמצא.

לשעתיים-שלוש

זה נכון מאוד!

אני מוסיפה שאימא צריכה לזכור שהיא כל הזמן אימא. גם בשעות הלחץ של ערב שבת להיות אימא חמה ואוהבת.

ועוד משהו:
גם כשהילדים נמצאים תחת השגחה של מישהו אחר. הם עדיין ילדים שלה. אימא היא לא בייביסיטר. אימא צריכה לדעת מה עובר על הילד (פחות או יותר) גם כשהוא רחוק ממנה.
אימא צריכה להיות מעורבת בחיי המעון, הגן או בית הספר.

מי שיכולה לתת חום/ חיבוקים/ אפשרויות כלכליות/ שעות איכות

חינוך/ כללים וכו'

תראי כמה הפורומים כאן מתמלאים כל הזמן בדיוני דיונים על מה כדאי להלביש לילד ואיך לחנך ומתי לנחם ואיפה לרשום... בראש מעייננו כל הזמן הדאגה לילדים שלנו. ברור שכולנו אימהות טובות. וכמובן לא רק בפורום.

אני חושבת שלא צריך להיות במרדף אחרי התואר הזה "אמא טובה" ובחרדות בגללו. כדאי להניח לזה, ללא ספק אנחנו אימהות טובות ומקבלות ציון מעולה. (כן כן, אפילו מי שלפעמים נגמרת לה הסבלנות... כלומר כולנו...)

לדעתי דווקא כשלא לחוצים מהשאלה הזאת יש יותר פניות ונינוחות כדי להחליט בענייניות לגבי שאלות שעולות על הפרק, איך כדאי להתמודד עם התנהגות כזאת ואיך לעודד ילד וכו' וכו'. אנחנו בכל מקרה אימהות טובות וכרגע רק צריך להחליט לגבי כאן ועכשיו איך נכון לעשות.

הכול בסדר. אנחנו אימהות טובות, יש לנו ילדים טובים, נשאר רק ליהנות מהם ולשמוח בהם ולצמוח איתם כדי להיות יותר ויותר טובות. ברכת ה' הילדים האלה.

אם נחפש מדדים להגדיר מה זאת אמא טובה - זה רק יאפשר לנו להמשיך עם רגשות האשמה שכידוע הם מלווים נאמנים לאמהות. אף פעם לא נהיה "בסדר" ז"א מושלמות.

(גם אם הפותחת לא חיפשה מה זו אמא מושלמת אלא "בסדר" זה עדיין נשאר במילכוד הזה)

כמו שכתבה מעין אמונה יש לנו רצון כ"כ גדול להיות אמהות טובות, ואנחנו משתדלות לממש אותו, וכולנו אנושיות עם חולשות ונפילות וכך ה' ברא אותנו, ככה הוא רוצה אותנו.

וכל אחת מאיתנו חושבת לפעמים: "כל זה נכון, אבל ב-X אני באמת לא בסדר/לא מספיק טובה/לא שווה..." אז בדיוק למקום הזה צריך לקחת את מחשבות האמונה המחזקות ולדעת שה' איתנו גם ב-X הזה... בדיוק כאלה הוא אוהב אותנו... הוא ידע שנהיה כאלה כשהוא ברא אותנו, זה לא "פשלה"...

אז כמו שכתבת, בעיני נכון מאד לא להיות עסוקות בשיפוט ובבחינה אלא בקבלה של עצמנו. אבל גם אם אנחנו לא מצליחות בזה אנחנו עדיין אמהות טובות...

ככל שאנחנו יותר מקבלות את עצמנו כמו שאנחנו, כך גם נוכל לעזור לילדינו לגדול מתוך קבלה עצמית וממילא מתוך אושר ומימוש הכוחות שלהם.

 

אבל לא התכוונתי לשאול בשביל לראות אם אני אמא טובה או לא, ברוך ה' אני בטוחה בעצמי(עד כמה שאפשר להיות בטוחים)סתם פתאום חשבתי על זה וענין אותי לדעת מה תהינה התשובות... זה הכל

נותנת לילד את כל מה שהוא צריך.
לא את כל מה שהוא רוצה.
הכוונה לצרכים פיזיים ונפשיים כאחד.

זה מושג של ויניקוט (פסיכואנליטיקאי) שמדבר על כך שאמא לעולם לא תוכל לתת לילד ממש את כ-ל מה שצריך. והכי מפתיע: זה טוב בשביל הילד שהוא נפגש מתישהו עם חוסר המושלמות של אמא שלו וכך הוא לומד שגם הוא לעולם לא יהיה מושלם. זה מרגיע ועושה טוב לילד. וכמובן גם לנו האמהות

אז גם זה צורך שלו.
אימא שלו בחוסר שלימות שלה, מעניקה לו את ההתמודדות שהוא זקוק לה!

שהורה עשיר, הוא זה שילדיו רצים לזרועותיו- גם כשהן ריקות.

בעיני אמא טובה היא אמא ששמה מול עיניה את מה שטוב לילדים שלה וזה מה שמוביל אותה. שהיא חושבת על טובתם לפני שהיא חושבת על עצמה. הבחירות שהיא תעשה בעקבות הראייה הזאת הזאת יכולות להיות שונות ומגוונות, אבל זה צריך להיות הקו המנחה. בעיני, כמובן..
אמא שלי היא אמא שתמיד שמה אותנו לפניה, והיא עטפה אותנו בכל כך הרבה חום ואהבה ונתנה לנו ממש את כל כולה.. היא במקביל גם עובדת, ולפעמים הרבה שעות, ומצאה זמן להעשיר את עצמה בחוגי כדרות, ושזירת פרחים, ורפלקסולוגיה, ועוד ועוד.. ועדיין אני יודעת בוודאות שאם היא הייתה צריכה לבחור בין טובתי או טובתה שלה.. היא הייתה בוחרת בי. זו הרגשה שנותנת המון בטחון בחיים. לדעת שאמא אוהבת אותך יותר מכל דבר אחר ממש, גם יותר מאת עצמה
הלוואי שאני אזכה להיות כזאת אמא לילדים שלי =)

את של רוקדת בגשם, השאלה היא איך מצליחים לתת הרגשה לילדים שהם כל העולם שלנו?
כתבת שאמא שלך גם עבדה וגם עשתה כמה דברים להנאתה מענין אותי לדעת איך היא העבירה לכם את ההרגשה שכתבת על ידי מה?אשמח אם תכתבי דוגמאות שאוכל לאמץ אותן... ותודה לכל העונות.

זה לא ממש בדברים גדולים, אלא בדברים הקטנים.. ידענו שבאמת האהבה שלה והכיף הכי גדול שלה זה להיות איתנו. ואם היא יכלה היא באמת הייתה רוצה פשוט להיות איתנו כל דקה ביום, אבל מה לעשות ויש הכרח של המציאות וצורך בפרנסה וכו.. אבל היא אף פעם אף פעם לא התעייפה מאיתנו. אף פעם לא נפלט לה איזה משפט שהיא מותשת כבר והיא צריכה שיחליפו אותה, שהלוואי שנלך לישון כבר, או הלוואי שהחופש כבר יגמר. לפעמים אני שומעת אימהות אומרות משהו בסגנון, שהן עייפות מהילדים שלהן.. ואני ממש בהלם!! לא יודעת, אני פשוט אף פעם לא שמעתי דבר כזה. להיפך, החופש הגדול היה התקופה הכי קסומה בעולם! אמא שלי מורה לאנגלית כך שבחופשים היא הייתה איתנו..

שמעתי על אימהות ששמרו חטיפים טעימים בחדר שינה שלהן כדי "שהילדים לא יסיימו אותם".. זה בחיים לא היה קורה אצלינו. את הדברים הכי טעימים היא דווקא הייתה נותנת לנו.
ידענו שהלימודים חשובים והכל, אבל ידענו שבאמת זה ממש לא משנה בשום צורה מה שהיא חושבת עלינו, או כמה היא אוהבת ומעריכה אותנו. יכולנו להיות הכי גרועים ולדעת שהיא עדיין תאהב אותנו בלי שום תנאים ובדיוק באותה צורה.. כולנו יצאנו מוצלחים ואקדמאים ב"ה, אבל אנחנו לא כאלה בגלל שזה משמעותי לדימוי העצמי שלנו או תסביך פסיכולוגי אחר ;)
אני לא ממש יודעת מה להגיד. קשה לי לשים על זה את האצבע.. אני דיי מנסה להיזכר בדברים כאלה שהיו משמעותיים בשבילנו אבל לא מרגישה שאני קולעת..
נגיד פעם הייתי חולה ולא הרגשתי טוב וראיתי כמה קשה לה לראות אותי ככה.. היא חיבקה אותי חזק חזק מן חיבוק עוטף כזה ולחשה "הלוואי שיכולתי שיכאב לי במקומך".. וידעתי שזה לא משהו שהיא אומרת בשביל שאני אשמע וארגיש טוב, אלא באמת כי זה היה נכון.

לא יודעת. קיצר, קצת חפרתי.. אני מקווה שהצלחתי להעביר קצת למה התכוונתי =)

דווקא לבעלי יש סיכוי להגיע לזה...

אבל זה מדהים להצליח לגרום לך לזכור ולהעריך רק את הרגעים הטובים והיפים..

אין ספק שהיא ראויה להערצה!!

אבל בחכמתה ובאהבתה הרבה היא לא הפגינה אותם ויצאה נגד ילדיה.

שנזכה !

אמך נשמעת בן אדם כל כך מיוחד !!!!!

תודה על הדוגמאות היפות, העשרת אותי !

אני חושבת שאת כל הדברים האלה שהיא עשתה לכם זה פשוט מאהבה גדולה, אליכם ואל התפקיד האימהי שלה.
אני פשוט לא מצליחה לדמיין איך אפשר להתנהל ולנהוג כמוה כך בלי לאהוב כל כך....

שמעתי ממשהי שאמרה זאת בשם הרבנית טאו....

 

כל אמא היא האמא של הילדים שלה, זה כנראה הדבר הכי טוב בשבילם.

שבו בשמת אבן זהר (אשה חכמה מאוד, מאושיות החינוך הביתי בישראל) פורשת את משנתה לגבי אמהות טובה.

ממליצה לכולן לקרוא.

קראתי לפני כמה שנים טובות וזה שינה לי בהחלט כמה נקודות בתפיסת ההורות שלי.

זה הקישור, תעתיקו לשורת הכתובת,

 

http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?%E0%EE%E0_%F9%E0%E5%E4%E1%FA_%E9%E5%FA%F8

עכשיו אני מבחינה שהדיון שם מאוד הצטמצם ממה שהיה בעבר, מומצלץ להציץ גם בקישורים הנמצאים בחלק העליון לקרוא עוד זויות והרחבות

מרגישה קצת קושי עם מה שהן כותבות..
למה לשפוט את עצמי זה טוב? ולמה אמא שלא מניקה היא אמא פחות טובה?. אני לצערי לא הצלחתי להניק הרבה וניסיתי לשאוב ולא הלך😕 אז בגלל שרציתי להיות אמא טובה נתתי תוספות ועכשיו אני נותנת רק תחליפים זה הופך אותי לאמא פחות טובה? שטויות.
בכלל היא כל כך נחרצת ואומרת דברים באופן חד מידי לטעמי... בעייני כל עוד אנחנו עושות הכי טוב שאפשר ומקבלות את עצמנו באהבה גם אם אנחנו לא מושלמות ולא מיניקות זה מה שהכי טוב לילד! מגע, דיבור והסבר בגובה העיינים (טעות לחשוב שתינוק לא מבין) והמון חום ואהבה זה מה שהכי טוב לילד שלי...

אולי זו בעצם היתה איזו הפלה מאוד מוקדמת שנראית כמו מחזור.

זה קורה לפעמים.

אם את מתנקה כרגיל אחרי מחזור ומצליחה לעשות הפסק ולספור שבעה נקיים- לא נראה לי שצריך לרוץ לרופאה.

לא סביר שזה שאריות מהלידה.

לא רק רופאי נשים?

 

תודה על המענה זה ממש עוזר לי.

 

 

זה כלי דם גדול או קריש דם ולא גוש בשר.

וזה כנראה בסדר.

 

תראי איך המחזור מתקדם, וגם שימי לב לריח ולצבע של הדימום. אם הם רגילים, אין סיבה לרוץ לרופאה.

ולי הרופא אמר שזה בגלל שרירית הרחם ממש עבה.. אז היא יוצאת בגושים כאלה ולא בדם זורם

צריך להודיע למעסיק בחודש חמישי.

אסור למעסיק לפטר בכל תקופת ההיריון ועד חודשיים אחרי החזרה מחופשת הלידה.

שהיא בהריון אם היא לא הודיעה.

(אגב, אפשר להודיע לפני חודש חמישי).

 

את פשוט מערערת על הפיטורים מפני שאת בהיריון.

 

במידה והוא בכ"א מתעקש לפטר שילך להתמודד עם התמ"ת, זה לא בעיה שלך.

חוקית אסור לפטר וזה לא משנה אם הוא יודע או לא. כי את פשוט מודיעה לו ואת הוא כבר יודע ולא יכול לפטר.

מותר למעסיק לפטר עובד/ת גרוע/ה. או מסיבות של קיצוצים וכדומה.

ניתן לערער, ואז הוא צריך להוכיח שהוא לא פיטר בגלל ההריון.

אם הוא לא ידע ממנו זו נשמעת הוכחה לא רעה, אגב.

יש מעסיקים שימנעו מהתהליך ופשוט ישאירו את העובדת.

אבל כאישה - חשוב מאוד לא לנצל את הדברים האלה בצורה שתגרום לכך שאותו מעסיק לא ירצה יותר להעסיק נשים!

 

אם לא הודעת והוא פיטר לפני מותר לו. כי הוא פיטר לא בגלל ההריון.

אם הודעת לו אסור לו לפטר אותך אלא אם כן הוא הוכיח בבית דין לעבודה שהפיטורים אינם בגלל ההריון.

באותו מקום..
כומר אם עבדת פחות מחצי שנה מותר לפטר...

לאחר הלידה הוא חייב להחזיר לפחות ל60 יום

יש לי  קבוע כל חודש באותם ימים יום או יומים קודם ובלידות זה פתאום מתבלגן!

 

אל דאגה בימים הקרובים תקבלי

סביר להניח, שהיות שאת לא מניקה הגוף יחזור לעצמו מהר יותר (מבחינת ההורמונים, לא מבחינת הכוחות...).‏‎

ורק אם כן עוברים לטפל בחשד לעצירות, שהוא פחות חמור.

חוסר יציאות בגיל מאוחר יותר זה סבבה אם היא יונקת, אבל בגיל פחות מחודש זה עלול להעיד שלא מקבלת מספיק חלב.

צריך לוודא שיש שישה חיתולים רטובים היטב ביום, ושהיא עולה במשקל (בגיל הזה אמורים ממש לראות בעיניים שהיא גדלה).

אם לא - מהר ליועצת הנקה מוסמכת ibclc. אם כן - לנשום לרווחה ולהתייעץ עם הרופא לגבי העצירות שאולי יש לה.

יש לי בת שלושה חודשים,

חשבתי שהיא סובלת נורא מגזים,והתברר שהילדה פשוט רעבה 

(אחרי ששאבתי הבנתי שאין לי כלום כמעט..)

ברגע שהיא התחילה לאכול טוב (לא הייתה לי ברירה,נעזרתי במטרנה..)

היא היתה הרבה יותר רגועה..

היו גזים,אבל ממש לא אותו חוסר שקט שהיא סבלה ממנו.

אני במעקב משקל איתה בגלל שנולדה קטנה והיא כבר העלתה קילו ממשקל השחרור.

 

וגם כשאני שואבת יוצאות כמויות.

יכול להיות שבאמת היה אצלך חוסר, אבל שאיבה היא לא המדד לזה.
יש הרבה סיבות למה גם מישהי שיש לה חלב הוא לא יצא בשאיבה..

חלק מהתפתחות מערכת העיכול..
לפעמים קשור למה שאכלת לפעמים לא.
לרובם זה עובר אחרי 3-4 חודשים
(חוץ מהילדים שלי שאצלהם לא)

הרופא לא יתרגש..
מקסימום יתן מרשם לסימיקול או בייביזים-טיפות להקלה.
אבל עדיף לנסות קודם טיפות טבעיות-
הרבה ממליצים על גרפווטר.
לנו עוזר רק-קוליקו-של חיים שלוס.

לקפצץ עם יד על הבטן,מנשא,
להשתדל להמנע מקטניות,חציל,כרוב,כרובית,ברוקולי,מוצרי חלב.

לפעמים בהנקה אין יציאה כל יום וזה תקין.
הגדולה שלי היתה עושה אחת לשבוע דרך קבע.

את לא לבד.זה קשה.בסוף זה עובר.
לפחות אצל אחרים.

זה בדיוק הגזים, באים הולכים, ואז כשנדמה שעברה התקופה הם שוב מגיחים ומכאיבים.

כל תינוק מקבל את זה אחרת, ולכן חשוב שתנסי כמה דברים ותראי מה מהם מקל על הכאב.

נסי בזמן הגזים להכניס את הקטנה לאמבטיה חמימה, הילדה שלי מאוד אהבה להיות על המנשא, גם תנוחת נמר על העץ מאוד טובה, יש טיפות של גרפווטר שעובדות יופי ומקלות מהכאבים, וכמובן.. עיסויים, עיסויים עיסויים, הם מאוד מרגיעים ויכולים לשחרר.

בדר"כ זה נמשך בסביבות ה-3 חודשים. תנסי לערסל אותה ולדאוג לאמבטיות חמימות. יש גם סרטונים ביוטיוב שמסבירים איך לעשות עיסוי נגד גזים. זה מאד עוזר. בנוסף, נסי לתת גרפווטר, זה טבעי ופשוט עובד כמו קסם. 

בנתיים אני לא רואה השפעה.

 

תוך כמה זמן אמור להשפיע?

תעשי לה עיסויים, כמו שעושים לגזים,

 

תשאלי רופא אם לת לה לאכול משהו כמו כפית מיץ עגבניות\ שמן זית.

 

(אצלי אחרי שהוא לא עשה שבוע וחצי, הרופאה אמרה לתת לו רק שמן קנולה. הזוי. בסוף זה בכלל לא היה עצירות...)

אם זה לא כך הייתי פונה לרופא/יועצת הנקה.

אני הייתי תוקעת בהן מבט חמור ושואלת אותן:
למה את חושבת שזה עיניינך?

אני לא מבינה בנושא, אבל לפי מה שאני יודעת שנה נישואין זה בסדר אם לא נקלטים, אם זה מעל שנה אז כדאי לבדוק, זה לא מסמן בעיה אבל כדאי לבגוק דהכל בסדר.

ולגבי מה שכתבת בסוף-אין לנו יכולת לדעת למה אבל אנחנו יודעים שהכל מאת הקב"ה, וכנראה שזו דרך שאנחנו צריכיםלעבור. ולכל אחד יש דברים שהולכים יותר בקלות ודברים שפחות.. אולי את נראית יותר טוב? חכמה יותר? יש לך בקלות מידות טובות יותר? יש בטוח דבר שלך הלך בקלות ולאחרים לא, ואין לנו מה לעשות חשבונות..

ותמיד עוזר בהכל-תפילה.
תתפללי לקב"ה שישלח לך הריון, תספרי לו כמה את מצפה ומה את מרגישה, הוא מקשיב לך..

בהצלחה

רק לי ולעצמי ושם הייתי כותבת לה' הייתי כותבת לו איך עבר עליי היום ובעיקר הייתי כותבת תודה
תודה שיש לי כך וכך וכן וכו
וכל חודש הייתי מספרת לה' כמה אני רוצה ילדים וכמה אני מחכה ותודה שאני מדממת וכו וכו..
מהון להון
כתבתי שם פעם אחת אחרי הערב מקווה כתבתי שהיה מדהים והלוואי שהתעברנו ויש לי הרגשה טובה בקשר לזה...
מפה לשם פתאום קלטתי לפי התאריך שכתבתי את הדברים זה באמת היה הערב שנקלטנו..
התרגשתי ברמות.
תנסי זה גם עוזר לפרוק וגם מחזק את הקשר שלך עם ה'.. מקווה בשבילך שבע"ה תזכי להריון בריא ל9 חודשים משעממים לידה קלה ותינוק בריא
שתביני שזה ספר שכתבתי לפני 4 שנים בערך..

לוקח זמן עד שמגיעים לזה

אחרי החתונה לא תיד זה זורם ישר

 

אני כ"כ מבינה אותך!!!

אין לי מה להגיד לך, רק לחבק אותך 

[לפני כמה זמן, דיברתי עם אמא שלי סתם, והיא אמרה לי "אז את רוצה לספר לי את הבשורה?"

אז מה אם יש לי כאבי ראש או כאבי בטן?! לא כל כאב ראש הוא סימן להריון בעע..]

האלו של האנשים, שמשחקים אותם "נעלבים" שלא מספרים להם על ההריון (שאין..).

ואז בעלי אמר לי: "מה אכפת לך, תזרמי עם האנשים, ותתני להם אשליה שאת בהריון תני להם לחשוב מה שהם רוצים, זה סתם מצחיק.."

אני לא הגעתי לשלב שאני הכי מסכימה איתו, אבל זה קצת שחרר לי מהמועקה הזאת..

 

בעז"ה יגיע לך בקרוב ממש!!

הם נעלבו , שאת לא סיפרת להם שאת (לא ) בהריון , ואת בכית כי הם חשבו שאת בהריון ולא מספרת להם שאת בהריון , אפילו שלא היית בהריון.....

 

הייתי אומרת לאנשים כאלו -אני מבינה שזה מפריע לכם ,אז אני פשוט אשים שלט כזה "לא בהריון (ככל הידוע)" . בשבוע 3 אעדכן בפייסבוק , אז כבר תדעו.....

קבלי חיבוק. הכאב הוא גדול מאד , ורק את יודעת.

 

מצטרפת למה שאמרו קודם -מציעה תשובות הומוריסטיות . נקלטת? כן -נקלטתי בצבא , אני בעניין של קריירה כרגע , ומצטרפת לצבא לשלוש שנים -מודיעין שדה -יחידת עונשין לכאלו שלא סותמים את הפה.

יש בטן ? כן ברוך השם -גם אף , גם אזניים . יש לך טחול?

 

אבל כשילד צריך לבוא -הוא בא .

קשיים? אוהבים אותך מלמעלה . 

תפילות -תמיד , תמיד , טוב.

ועוד בשלוף -לרכב על אופניים , או לעסוק בספורט -ריקודי בטן , לאכול בריא , חומצה פולית , ותפילות , תפילות , תפילות. 

 

וכמובן , לשלוח את הלחץ למקרר, שירגע. 

שיהיה בשעה טובה !

 

"יש לך טחול?"

 

חחחחחחחחחח

 

פשוט נקרעת כאן מול המחשב...

 

תודה עודדתן אותי

אני כבר נשואה יותר משנה

וגם לא נקלטת.

עברתי המון שלבים ההתמודדות של הסביבה...

תדעי, שאת לא מביאה ילד בשביל אף אחד.

ועם החברות החצופות אני ניתקתי קשר והבהרתי לסביבה שלא נעים לי ששואלים ודוחפים את האף, סבלנות. כשיהיה וארצה להגיד הם ידעו.

צריך להתחזק ולהאמין באמונה שלמה שהקב"ה עושה מה שטוב לנו- והוא מוליך אותנו בחיינו.

ושכל השאר- יקפצו!!!

סליחה על השאלה ..בדקת מתי ביוץ שלך?

כדאי לעשות בדיקה ביתית..שאלתי פעם חברה שספרה לי כך ולתומי שאתי אותה ואמרה לי לא בדקתי ואז בדקה ולפי זה ...ונקלטה..ואצלי שהיתה לי בעיה הרופאה אמרה לי לא לקים יחסים יום אחרי יום הביוץ שלפעמים זה הורס..שההיתי במעקב זקיקים.

מה נסגר, אין גבול לחוצפה של אנשים?
ובקשר לזה שאת מרגישה עיכובים, זה בטח לא יעודד אותך אבל לי לקח פי שתיים וחצי ממך להגיע לחתונה.
אבל אני יודעת שזה לא מעודד.

רוצה להדגיש את החשיבות של לדעת מתי הביוץ. זה בסיסי, וזה בלי שתהיינה איזשהן בעיות, אם מפספסים את הביוץ אין הריון.
אם המחזור שלך קצר יחסית, פחות מ 28, יש פוטנציאל לפספוס. אם המחזור שלך ארוך מאד ומבולגן, זה גם דורש התייחסות.

שיהיה בהצלחה ותיפקדו בקרוב ממש!
תנסו בינתיים בכל זאת לבלות ולהנות מזה שאתם זוג צעיר. אני יודעת שקל להגיד וקשה לבצע אבל היום אני מצטערת על כל דקה שלא ניצלתי להנות מהזוגיות בתקופה הזאת.

איך מחשבים?

אם ככה רוב הסיכויים שאתם לא מפספסים אותו, בהנחה שאת מצליחה לטובול אחרי שבוע בערך ולא יותר.

אי אפשר לחשב ביוץ, הוא בין 12-16 יום בערך לפני הדימום אם אני זוכרת נכון, אבל אלה ממוצעים וזה לא אומר כלום לגביך באופן אישי.

תקני את בדיקות הביוץ שיש בסופרפארם ותנסי, תקראי את ההוראות בעיון רב! קל לפספס איתן.

את יכולה גם לבקש מהרופאה בדיקת דם ביום המקווה שתראה אם היה כבר ביוץ או לא.

וסתם ככה, אחרי החתונה או קצת לפניה הלכת לרופאת נשים לבדיקה סתמית ואולטרסאונד?

ועשית בדיקוץ דם כלליות בתקופה האחרונה?

(סתם לבדוקספירת דם, שומנים בדם, פעילות בלוטת התריס, סוכר וכו').

 

אני לא אומרת שאת צריכה לרוץ להיבדק אבל אלה רק דברים בסיסיים שכל אחת אמורה לעשות מדי פעם. ואני באופן אישי אוהבת להיבדק.. זה גם מרגיע אותי וגם מסקרן אותי.

 

 

צריך חשב

לפעמים זה שבוע אחרי המקווה

אמנם לא דימום ברמה כזאת.. יותר כתמים דמיים. מכון פועה התירו אבל אמרו להחליף כדורים.

בנוסף גמלי קרה ששכחתי פעם אחת לקחת והיה לי דימום במשך יום. וגם אז מכון פועה התירו.

אביטל
טליה
יעל
עדי
נועה
נעמה
צופיה
רננה

יעלה,עדן אמונה,טל תחיה,הלל שירה

רק מרגיעה, שבעזרת ה' כשתראי אותה יבוא לך השם.. לפעמים צריך להכיר פנים אל פנים

אחרי שתי ילדות שהשם היה ידוע מראש (ע"ש..) ועוד שתיים שאיתן לא חשבנו על כלום- מבטיחה לך שהשם מהמדויק מגיע. וכשזה השם- אז זה ממש לא משנה אם הוא בנאלי או לא- כי אם מתאים לה תמר (השם הכי נפוץ בישראל שנת 2015) או נועה (הכי נפוץ ב14 השנים שלפני כן..)- אז בשבילה זה יהיה הכי מתאים ואתם תרגישו שזה הכי מיוחד.

זו דעתי בכל אופן.

אנחנו לא היינו סגורים על שם עד יום לפני הברית וגם אז החלטנו כי כבר ממש היינו חייבים...
עד היום אני לא מרגישה שמשו השתנה בעקבות זה שראיתי אותו...

אולי זה לא מסתדר לו בגלל שזה נסמך, כמו יראת ה'.
לא מכירה איך לשנות את השם הזה (כמו שיש בשמות אחרים: יפעה/יפעת, רינה/רינת/רינתיה).

שלא להשתמש בטמפונים אחרי לידה ומותר מאחרי 6 שבועות שאז המקום בדר"כ כבר מחלים.

תודה רבה !

במחזור הבא את יכולה

או שאולי ההנקה שלפני כן היתה מהצד שבו יצא המעט?

גם לי יש צד אחד שתמיד אני מצליחה לשאוב בו הרבה יותר מהשני.
אפשר להגביר מעט את הצד הזה על ידי ששואבים שם על ריק גם אחרי שכבר נגמר, זה מרגיל את הגוף לייצר יותר.
לי עוזר גם להתחיל לשאוב מהצד הפחות מלא ורק אחר כך את הצד המלא.
למרות זאת תמיד יש אצלי פער בין הצדדים. אבל זה עוזר שלא יהיה פער כל כך משמעותי.

בהריון אבל מעל זה כבר נחשב גבוה.
אני במקומך הייתי מתקשרת למוקד אחיות או הולכת לרופא.

שאפילו 110 זה תקין  ועוד שאת חולה אז בכלל!

כמה הדופק שלך בדר"כ?

 

ןתוסיפי שבהריון יש תוספת של 10-15 פעימות לדקה אז את כבר עומדת על 95 שזה יחסית לאחרים גבוה

לוקחים ויטמין קומפלקס B, יוצאים להליכה מדי פעם, ולא מקשים על עצמינו יותר מדי.

אפשר גם לנסות לנצל את ימי השמש כמה שיותר (ממש לשבת בחוץ ולספוג כמה שאפשר) או להתייעץ עם רופא המשפחה. אם את לא נגד כדורים, זה יכול להיות פתרון טוב. 

מתוסכלת שהבית הפוך ולא נקי, תינוק שרוצה רק על הידיים ואם לא הוא בןכה.
אני מתעייפת נורא מהר מכל יציאה ואז אין לי כוח לטפל בגדולה כשהיא חוזרת מהמעון, וכשהיא הולעת לישון אני כבר סחוטה, עייפה, עצבנית ועצובה.
בקיצור-דכדכת...
מרגישה שאני חייבת לצאת עם חברות, סתם בשביל לצחוק. כבר שחכתי איך עושים את זה.
ולאף אחת אין זמן. רק אני בחופשת לידה......

או שתפגשי עם אחות או בת דודה או אמא או סבתא.

או שפשוט תצאי לבד עם התינוק. שימי אותו במנשא ותלכי למרכז מסחרי כיפי קרוב, תסתובבי בין חנויות, תקני לך כמה דברים שאת אוהבת וצריכה, תקני גם לגדולה איזו הפתעה נחמדה כמו טושים ומדבקות.

זה מפתיע כמה שיציאה כזאת יכולה לתת כוח נפשי.

ולגבי הכוח הפיזי- הרי זה כ"כ הגיוני שככה תרגישי. את אחרי לידה! רק חודש וחצי אחרי! וילד שני זה תמיד קשה.

אז תתעודדי בידיעה הזאת שעוד חודשיים כבר הבית יהי מסודר ונקי ותצאי לך קצת להתאוורר.

רטיות לחות על המצח..לטבול בקערית מים לסחוט ולשים עד שמתחמם ושוב לטבול לסחוט....

ובעזרת החום הגוף פולט החוצה את מה שהוא לא צריך אז אם החום בגדר הסביר לא הייתי משתגעת אבל דואגת לשתייה מרובה ושינה טובה..אבל כתבת שזה חום גבוה אז תנסי להוריד ...

רפואה שלימה !

כדאי לשים מטליות? זה לא יפריע לה? זה צריך להיות קר ?

מאוד חשוב לשתות.

תנסי לתת לה במזרק, אפילו מתוך שינה, כל פעם קצת.

אם זה זמין וקרוב לך, את יכולה לשקול לקפוץ מחר בבוקר למרפאה עם אחות שתכניס לה אינפוזיה. זה מאוד מקל על ההרגשה שלהם.

אם לא - פשוט תדאגי לה לנוזלים. זה הכי עוזר להוריד חום. (אם תתני לה תרופה להורדת חום, תנצלי את הזמן שההרגשה משתפרת כדי לתת לה לשתות. ומן הסתם שהיא תיקך בשמחה, כי היא תרגיש פתאום את הצמא).

רפואה שלמה!

לא קל.

אח"כ ירד קצת , ושוב עלה -אבל לא מודדת כי היא ישנה. 

ולתת לה נשיקה על המצח. ואז תשימי לה יד שתתרגל למגע ולא תיבהל, אחכ תסחטי טוב מטלית שלא יטפטף לה על הכרית והפנים ויציק ותניחי לה על המצח.
ולהחליף כל כמה דקות.
עצם השהות וההתעסקות שלך לידה ואיתה כבר מרפאה ועושה המון.
אם תתעורר אולי להכין לה תה מתוק?
אני אנסה להיזכר מה עוד אפשר לעשות . אבל בגדול חום זה חלק מהריפוי הטבעי של הגוף.
אבל לדעתי חשוב להיות עם יד על הדופק.

זה בד"כ מלווה בילדים בכאבי ראש, אז כשהיא תתעורר לתת לה תרופה להורדה. לבן שלי היה את זה בשבוע שעבר, גם אני שמתי לו רטיות קרות על המצח וכשהתעורר אקמול. אח"כ הם ישנים טוב ומזל.. וגם את.
רפואה שלמה

דברה דיבורים מבולבלים ...בין השאר , ש"סתם אמרת!" אני שאלתי מה סתם אמרתי והיא אמרה , שסתם אמרתי שאני אוהבת אותה . הפה שלה רעד אבל כנראה זה בגלל שהיא מפחדת מהנר . בשארית כוחותיה היא נאבקה כדי שלא אשים לה נר ולא שמתי לה .  היא ערה עכשיו ורואה טלויזיה. הייתי רוצה לשים לה נר, אבל אני נותנת לה לשתות ולוקחת בשתי ידיים את מה שאמרת ואשים לה מטלית לחה  על המצח בעזרת השם . 

אם לא רוצה נר יש נובימול שזו בד"כ כמות קטנה שאפשר לתת גם במיץ.
אמבטיות פשרות מורידות יופי חום ומשחררות שרירים ומרפות את הגוף (אמר לי פעם רופא ילדים אחד), אבל אם אין לה כח עכשיו, תני נראו להורדה דרך הפה. שלא יפסול מיל 40 חום. לא רצוי.

תשאירי אותה עם החום, כי זה באמת עוזר לריפוי, ככה הגוף נלחם.
תמדדי לה מידי פעם בלילה ותראי שלא יקפוץ החום.

מטלית עם מים ומעט חומץ, להרטיב כל כמה זמן מחדש, ושתהיה בלי הרבה שכבות

רפואה שלמה

או מעירה לאקמול דרך הפה. 39.5 זה חום גבוה!

 

רפואה שלימה

אבל כרגע ניסיתי לתת לה והיא נלחמה כמו אריה (אמנם אריה שפוך), אז אשים לה רטיות. 

 

 

לדעתי, אם החום נשאר ב39.5 ולא ממשיך לעלות, את לא חייבת להוריד לה.

בעיני זה לא עד כדי כך מלחיץ.

אם ממש קשה לה לישון או שהיא סובלת- תשקלי להוריד לה, אבל באמת שזה לא דחוף.

יתכן שאת צודקת והשתפנתי . מה גם שהחום ירד לפרק זמן מסויים ואז שוב עלה .אתמול לפחות הרגשתי שהנר מיותר ,והיום ...לא יודעת. כנראה שנתתי יותר בשבילי. היא לוקחת את זה מאד קשה נפשית ,ואקמולי היא לא מוכנה/יכולה לשתות. מקיאה. אבל זהו עכשיו אלך לישון בשקט.

קצת נרדמתי בשמירה. אם הייתי יותר מקפידה שהיא תשתה היום , אולי לא היה חום . 

זה ממש חבל וגם מדהים איך ילדים הם מראה שלנו , כי היא אמרה לי לא שתיתי -כמו שאת לא שותה , ואני אכן , שוכחת לשתות ושותה מעט מאד. יכולה לעבור חצי יום בלי לשתות , אפילו לא בבוקר. 

 

חבל לי . כבר לילה שלישי שאני דוחפת נר , ויש לה מזה כאבי בטן.

אם זה מרגיע אותך.. בשביל שחום יעלה מהתייבשות, זאת צריכה להיות התייבשות קיצונית.

 

ב"ה לא נשמע שזה המצב, אלא אם כן היא מקיאה ומשלשלת ולא כתבת..

 

הרבה פעמים לוקח כמה ימים טובים עד שהחום מתחיל לרדת ובפרט בגילאים הצעירים, והרבה פעמים החום עולה בלילה דוקא.

 

בכל מקרה את יכולה להלביש לה מתוך שינה גרבים טבולים בחומץ. זה מוריד את החום אבל לוקח קצת יותר זמן מאשר עם תרופה.

 

רפואה שלמה במהרה!

 

מה שאמא שלו היתה זה לבקש שוב ושוב להוציא את היד,
בלי כעס ו/או חוסר סבלנות.
ולפעמים היא היתה מוציאה לו את היד בעצמה.
זה עבר לו מתישהו, לא המון זמן.

עכשיו כשאני חושבת על זה, זו יכולה להיות דרך מצוינת לקבל צומי, מספיקה פעם אחת כדי ללמוד את זה.
על אותו משקל אחיינית שלי מורידה את הבגדים ומצפה לקבל יחס מההורים, שאכן ממהרים לתת לה..

הקטע הוא שאני ממש לא נותנת לו צומי על זה. משתדלת לא להתייחס לזה... 

וזה מעלה לי נקודה חשובה... תודה. 

בכללי אני לא מרוצה כ"כ מהמטפלת. היא מאד נוקשה איתו על כל דבר. גם עם שאר הילדים. אז מאד מסתדר לי שזו הדרך היחידה לקבל צומי ממנה. 

מצד שני הוא עושה את זה גם בבית ואם אני לא טועה זה התחיל לפני הכניסה למעון בתחילת שנה. 

אולי זה מסביר למה במעון זה בצורה מוגברת יותר מהבית...

 

אשמח לעוד תגובות מנסיונכן...

ועושה. אבל בעיקר מאז תחילת הגמילה. אני מתעלמת, רק שמה לב ביני לבין עצמי שישטוף ידיים.

גם הרגל לא טוב הוא הרגל.

יש סיכוי שזה התחיל סתם מסקרנות או נוחות,

והמשיך כשהוא הבין את ההשפעה.
אולי לידך הוא עושה את זה סתם מחוסר תשומת לב,

או שהוא בודק עלייך את השיטה

 

סתם השערה שלי.

 

מקווה שיענו לך אלו שיודעות טוביותר.

תנסי לבדוק אם יש לו תולעים

זה מציק וזה גורם להם להרטיב וליציאות

אני בהתחלה הייתי מעירה לו ומוציאה את היד עד שהמטפלת אמרה לי להפסיק כי זה שלב התפתחותי רגיל.
ובאמת מאז שהפסקתי להעיר לו הוא הפסיק לגעת שם כמעט לחלוטין. אולי רק אחרי האמבטיה עד ששמים לו טיטול.

הריון ולידה זה לא דבר סטרילי.

 

ב. לגבי השאלה אני לא יודעת. הייתי מתקשת למוקד או לרופא לשאול. 

    אצל ילדים אני יודעת שבד"כ מומלץ לעשות דגימת צואה אז לא הייתי מתעלמת כשאת בהריון

קודם כל ממש בהצלחה! עצירות זה בהחלט מבעס

מניסיוני בהיריון.. נותנת לך כל מיני עצות..תבחרי מה שמתאים לך..

קודם כל כמובן להרבות בפירות וירקות ולהפחית בפחמימות. אם כבר פחמימות אז שיהיו מלאות- קמח מלא, אורז מלא וכו'.. זה עושה יציאות הרבה יותר רכות. 

שזיף מיובש- לאכול כל יום כמה, זה גם עוזר ליציאות. אופציה אחרת- לקנות החנות של מוצרים טבעיים (כמו ניצת הדובדבן) מיץ שזיפים מיובשים ולשתות ממנו במהלך היומיום.

 

לגבי הפרנטל- את לא חייבת לקחת דווקא אותו! אפשר לקחת ברזל עדין של חברת סולגאר (יש בכל בית מרקחת), הוא מעלה מצוין את הברזל ולא גורם לעצירות (ובכלל אין לו תופעות לוואי..). עוד ברזל מצוין אבל יקר יותר זה סירופ פלורויטל (להשיג בחנויות טבע, כמו ניצת הדובדבן).

את שאר הויטמינים את יכולה גם לקחת בכדורים אחרים..

 

לחברת פוראוור- מוצרים מאלוורה, יש סירופ שעוזר לעיכול. לא זוכרת איזה בדיוק אבל אם את מכירה משווקת של פוראוור תשאלי אותה והיא בטח תדע לענות לך.
 

לגבי השאלה השניה אין לי תשובה. (יכול להיות שהריר הזה זה פשוט הפרשות מהנרתיק שממילא יש הרבה בהיריון?)

זה בגדול.. אם יש לך עוד שאלות את מוזמנת..

ואל תרגישי לא נעים.. זה ממש בסדר לשאול את זה.

בהצלחה ותרגישי טוב!

גם אני סובלת מכל סוגי הברזל (בתוספת טחורים רציניים)

ומגיעה לחודש שמיני עם המוגלובין מאוד נמוך.

פשוט ביקשתי מהרופאה שלי לתת לי ברזל בעירוי.

פעמיים בשבוע יושבים כשעה במירפאה ומקבלים אינפוזיה. 

זה ניקרא ונופר, אולי יש עוד סוגי ברזל לוריד.

 

רפואה שלימה.

זה ברזל טבעי, 100% נספג בגוף ללא שום תופעות לוואי.
וגם מעלה פלאים את רמת הברזל (הברזל שלי נורא נמוך בהריונות ורק הספאטון הצליח להעלות לי אותו, ובלי שום עצירות ב"ה)
ממש ממליצה!!
תרגישי טוב

א. כל זה באמת הגיוני שזה עוזר.
השאלה שלי כמה כאלה צרכת כדי שהברזל יעלה? ואיך,( ובאיזה מינון ) זה נראלי מסתיים ככ מהר !

אבל לאחותי הספיק 1 ביום.
והספיקה ליקופסה אחת בתחילת ההריון ואחת בסוף ההריון

כי זה מונע מהברזל להיספג

הכוונה לקופסא שלימה?? זכור לי שזה עולה משהו כמו 100שקל לקופסא...

זה עולה בערך 75 בלאומית ויש בקופסה כמו שקיות איגלו,
זה אמור להספיק לחודש בערך.
לדעתי שווה כל שקל.

אני ניסיתי ולא העלה לי בגרוש את ההמוגלובין(ולקחתי 2 שקיות, בוקר וערב בתוספת ויטמין סי)

וזה מאוד יקר יחסית. אז כדאי לקחת קופסא אחת ואז לעשות בדיקת דם אם באמת עזר לברזל...

לבן שלי יש המוגלובין נמוך, ברזל עושה לו שילשולים ואנחנו לא מצליחים לעלות לו אותו..

עצירות- המון המון ה מ ו ן פירות וירקות, בשלים (כן, גם בננה בשלה עוזרת! ! הבת שלי אוכלת כל היום בננות ויש לה עצירות פעם במיליון!) ועדיף את אלה שיותר מלאים במים.
לגבי הברזל-יש גם דרכים טבעיות להעלות אותו, למשל שייק ירוק (עלים ירוקים+פירות להמתקה) -זה ממש עוזר.
תרגישי טוב!

בפרנאטל אני לא נוגעת - עושה לי עצירות נוראית ממש. גם סולגאר עושה לי עצירות.

אני לא חושבת שפרנטל זו חובה, את יכולה לקחת מולטיויטמין אחר ללא ברזל, ובכלל כל תוספות הויטמינים האלה הם לא כאלה חובה... מעולם לא לקחתי, רק B12 וברזל לפי הצורך. ברור שלא שווה במחיר של עצירות וטחורים (מראייתי הלא מקצועית, אבל המבינה לנפשך)

הנוזלי, כמו הספאטון, בכלל לא השפיע בכיוון ולא העלה את הברזל.

הרופאה המליצה על אוקטיפרין כתוספת ברזל, כשהגעתי להמוגלובין 9.2... אומנם זה עם ג'לטין, אבל עובד טוב, העלה את הברזל יפה ולא עשה לי עצירות. קיבלתי היתר לקחת את זה.. יכול להיות שיעשה לך עצירות ויכול להיות שלא, אבל שווה לנסות (לרופאה שלי יש נסיון טוב עם התרופה הזו לכאלה עם בעיות עצירות, ולכן המליצה)

דבר שני, כל תוספת של ברזל, לקחת עם ויטמין c (כדור או אפילו תפוז/גמבה וכדו') ולא יחד עם סידן וקופאין (במרחק של שעתיים מהם, עדיף) כדי שהוא ייספג טוב.

העצירות נגרמת לרוב מעודף הברזל שלא נספג בגוף.

זה עזר לי ממש בהריון.

הצואה

יש גם כדורי ברזל שונים שההשפעה שלהם על העצירות היא שונה, אולי תנסי ברזל רך וכדו'. 

ותמיד זלזלתי והחלטתי שאני מפסיקה לקחת כדורי ברזל למיניהם ויהיה מה שיהיה...

 

אבל בהריון לקחתי את עצמי בידיים ואני לוקחת מולטי ויטמין שהרופא שלי המליץ לי עליו (של סולגר) וממש פחדתי מתופעות לוואי וכאלה, ודווקא כלום....ובגלל שבתוצאות של בדיקות הדם האחרונות הברזל עדיין נמוך כי המינון של הברזל במולטי ויטמין ממש קטן הוא אמר לי להוסיף את הברזל רך של סולגר, אולי השילוב מוצלח... אבל אין כלום ב"ה.

 

תנסי !!

תאכלי כל יום כוס מיץ תפוזים ומיד אחרי זה כף טחינה גולמית 100%. מוצרי חלב לא לפני ולא אחרי לפחות חצי שעה.

ובאופן כללי- לעשות את זה כל יום במשך כל גיל הפוריות. 

ברזל של סולגר
יחד עם פרנטל

כלומר בשבוע 28+
(ולמעשה, צריך לקבל את הזריקה בשבוע 28-30, אז זה לא חייב להיות 100% מדויק)

מפחדים שהדם של האמא ושל העובר יתערבבו ההאם תייצר נוגנדנים לעובר.

צריך להזכיר למילדות בלידה עצמה לתת עוד זריקה של אנטי די.

קיבלתי במחלקה... אבל אולי גם בלידה? כבר לא זוכרת...

ואין אפשרות לעשות את זה בחדר לידה כי קודם בודקים את סוג הדם של הילוד, ורק אם גם לו יש + אז נותנים. אם יש לו מינוס אז יוצאים בזול, חוסכים זריקה אחת...

ובנוסף צריך לקבל אם נופלים או מקבלים מכה רצינית בבטן...