פורום הריון ולידה (עמוד 4476)

כמו שום, גרעיני דלעת ועוד.
לא יודעת על הריון, מכירה מילדים.
ממש לאחרונה היה שרשור כאן בפורום עם הרבה עצות פרקטיות.

תנסי להימנע ממתוק ותעשי אמבטיה עם סוכר\ תמרחי מעט דבש או סילאן וככה התולעים יצאו אל המתוק...

אין לי מה לייעץ.. אז רק שולחת חיבוק!!

ממש מבינה אותך! 

אתם אנשים בוגרים, ויש לכם שיקולים משלכם להחלטות שלכם וזה ממש לא נעים להרגיש שמתערבים ולא סומכים עליכם.

 

אם אתם שלמים עם הרצון שלכם להריון נוסף, ועם דרך החיים שבחרתם אני הייתי מציעה להתעלם מדעתם כמה שאתם יכולים.

וגם, מקרה של הודעה כמו זו שחמותך שלחה, אפשר לענות, בעדינות ונעימות, שזו החלטה שלכם, ואין להם ממה לדאוג.

 

בהצלחה!

שיצאו לך מהרחם (אולי לא במילים האלה בדיוק אבל בסגנון). וגם אם כן היו תומכים בכם כלכלית עדיין זאת בחירה שלכם, זה לא קשור בעיני לכן/לא תמיכה.
וכל הכבוד לך על המאמץ! נשמע שאתם מאד מכבדים אותם.

לא להאמין לאיזה מקומות זה מגיע!!!
כל הזמן בסיפורים כאלה אני חושבת לעצמי איך הייתי אני מגיבה-וכן! בעצבים! ואולי גם במילים חמורות יותר מ'צאי לי מהרחם'!!
הייתי מדברת עם בעלי ודורשת שידבר עם ההורים שלו וירגיע אותם מהר אפאחד לא ידבר על נושאים ששייכים רק לי ולבעלי!

בס"ד

 

בעלי לא הבין בהתחלה על מה היא מדברת ואז כשהוא הבין הוא כתב לה שיש לנו בחיים משתנים רבים וכסף זה לא אחד מהדברים האלו שיקבעו לנו אם להביא עוד ילד... וחוץ מזה שאנחנו יודעים מה הם חושבים ומכבדים אותם מאוד וכו'... ואבל לא מסכימים איתם בנושא הזה וזו החלטה שלנו בלבד.

 

זה ממש קשה להגיד את זה בצורה שלא תפגע בהם זה נושא שעולה כל הזמן ב"רמזים" שהם נותנים ואנחנו לא יודעים איך לגרום להם להפסיק עם זה...

 

אני לא יודעת מה היה עם אחיו הגדול אבל גיסתי וחמותי לא מדברות כבר כמה שנים ולא בא לי שנהיה ככה... (הם הנשואים היחידים במשפחה, בעלי הוא הקטן ויש עוד שני רווקים באמצע) 

מעבר לזה, האחריות ליחסים בינכם  צריכה להיות גם האחריות שלה.

 

תכבדי אותה עד היכן שאת יכולה, ותתעלמי לחלוטין מרמיזות. על דברים מפורשים אפשר להגיב בצורה עניינית ומכבדת.

 

אשרייך שאת משקיעה ביחסים בינכן.

אין לך מה להרגיש פגועה ממנה  או להרגיש עוגמת נפש לקראת השבת אצלם. את כל כך בסדר. כל מה שהיא באה בביקורת או בטענות, זה ענין אישי שלה. היא תצטרך לבחור אם לשמוח בבחירות שלכם או להיות נרגנת. זה עניינה. אל תתני לתחושות שלה להעיב על השמחה שלך.

 

 

 

טוב מאוד שהם לא עוזרים לכם!!

אם הייתם תלויים בהם כלכלית אז היה לכם הרבה יותר קשה "לא להקשיב" לדעתם בנושא הילדים.

מכיון שאתם עצמאיים כלכלית, גם אם קצת קשה (כמו להרבה זוגות בתחילת דרכם)- ההחלטה היא שלכם במלואה, אף אחד אחר לא נדרש לממן לכם עוד ילדים.

ואל  תדאגי, כשיבוא עוד ילד הם יאהבו אותו וישמחו בו, וגם את כל הילדים שיבואו אח"כ הם יאהבו וישמחו בהם.

מפסידים יחסים טובים, מפסידים כבוד והערכה, ומפסידים שמחה.

הרי הזוג הצעיר יעשה בכל מקרה מה שהם חושבים לנכון. אז מה יוצא להם מהביקורתיות והתלונות?

אצלנו זה קרה עם אמא שלי.

אחרי לידה ראשונה היא דרשה שאגש לרופא אחרי הלידה ואבקש מניעה ואח"כ גם שאלה אותי מה היה אצלו ומה הוא אמר.

קצת סיבנתי אותה (לא רצינו למנוע..), ואז כשנכנסנו להריון היא שאלה איך זה קרה אם מנענו....

הבהרתי בעדינות שזה העסק שלנו.

בלידה שאח"כ זה חזר על עצמו ואז היא כבר הבינה שאני לא מונעת, אז היא כל הזמן הטיפה לבעלי שאי אפשר ככה לגמור את הכוחות שלי וכו.... זה הגיע לזה שהיא התקשרה לחמותי(!!!!) כדי לבקש ממנה שגם תלחץ עלינו למנוע...

הנקודת זכות שמרגיעה אותי זה שההריונות והלידות שלה היו מזעזים, כולל שמירות ארוכות בבית חולים, פגים במשך חודשים וכדו' (ואצלי ב"ה זה ההיפך הגמור), ולכן אנחנו מרגיעים את עצמינו בכל פעם שבטח היא מגיבה ככה כי היא בטראומה מההריונות של עצמה... שלא נדע...

אולי גם אצל חמותך יש רקע כזה שגורם להם להיות אבססיביים לנושא ואולי תוכלו לפחות במעט לקבל את זה ולדון לכף זכות...

אם אני הייתי עוברת את זה בכזאת רמה, הייתי מכניסה את אמא שלי לרשימת דחייה ומנקת איתה קשר.....

לא יכולה לסבול חפירות בחיים שלי...

האמת שאני חווה את זה בכיוון ההפוך קצת. חמותי כל הזמן רומזת כמה שהיא מחכה להבא בתור וזה ספק מעצבן ספק מלחיץ.

קודם כל, כי אני לא לקחתי שום מניעה מאז הלידה (כבר בן שנה ורבע), וחוץ מזה כי אני מאמינה שהקב"ה יודע בדיוק מתי הזמן הנכון, וגם רואה בחוש שהקטן זקוק לי יותר מאשר הרבה ילדים אחרים הזקוקים לאמא שלהם.

הוא רגיש מאוד, זקוק להמון יחס וקירבה, וגם עברנו איתו שנה של פיזיותרפיה לא קלה, כי נולד עם טונוס שרירים נמוך.

ואני כל הזמן חושבת לעצמי, שאם הייתי נכנסת להריון מהר, אז הוא היה סובל מאוד. וזה מה שמחזיק אותי למרות שאני חולמת מאוד על עוד אחד....

רק שאני שנתיים אחרי לידה....
אוהבת מאד תינוקות,
אבל כל כך טוב לי גם להרגיש בן עצמאי
ולא רק אחרי/לפני לידה או מניקה....

אישית הרגשתי את מה שכתבת רק 3 שנים אחרי הלידה .

והיום ב"ה כשהבן שלי בן ארבע אנחנו בהריון שוב..

בהחלט יש מקום לחזור לשפיות לפני הלידה הבאה...ושנה וחצי זה לא כזה הרבה..אין לי מושג תחת איזה מגזר את,אבל היום גם במגזר הדת"ל מקובל++ להמתין שנתיים מכל לידה ו להשתמש באמצעי מניעה בזמן הזה..

הלוואי ובעלך יבין שאישה בריאה ושפויה זה לא פחות חשוב..

לא בטוח שאם תחליטו להתקדם להריון הבא הוא אכן יגיע מיד..
אני הייתי בדיוק כמוך.. לקח לי חמישה חודשים..כך שנקלטתי בסוף רק שנתיים אחרי.

הרגשת חופשיות כזו.
המלצה ממני- אם יש לך רצון למספר ילדים לא קטן כדאי לך להביא אותם בגיל הצעיר כי ככל שאנחנו מתבגרות זה יותר קשה.
מה שבטוח שבכל מה שתחליטי תהיי שלימה עם עצמך

להפך

יש יותר סבלנות, יותר מבינים את ערך החיים וערך הילד ובריאות הילד

מה שמבינים בגיל 25 לא מבינים בגיל 35

לא דומה הריון לאישה בת 25- להריון אצל אישה בת 35.
לטוב ולמוטב.
בגוף.צעיר וחזק זה הרבה יותר קל.

אני הרגשתי שבגיל עשרים הלידה הייתה הרבה יותר קשה עם תפרים וכו

בגיל שלושים התינוק התגלש החוצה, בלי תפרים ב"ה.

התאוששות דווקא בגיל עשרים אחרי לידה הייתה נוראית מבחינה גופנית.

אם מדובר על גילאים 22 ו 45  אז אפשר להבין,

אבל נראה לי 28 או 34 זה לא ממש הבדל....

 מה שאני באה לאמר שאם פותחת האשכול בת 28 ורוצה ללדת עוד שנתיים בגיל שלושים , זה ממש לא משמועתי וזה לא שיקול שיהיה לה יותר קשה

כל הנושא של מהלך היריוןז, משכב לידה, התאוששות אח"כ, זה מאד משתנה מאישה לאישה. יכול להיות שלך היה קשה בגיל 20 ולאחרת היה דווקא קל.

ולפותחת- חז"ל אמרו שאישה נחשבת מינקת 24 חודשים אחרי הלידה ולומדים מזה שמומלץ לחכות שנתיים בין הלידות כדי לתת לגוף זמן להתאושש מלידה ללידה. וכיום גם הרפואה המודרנית ממליצה כך.

לידה ראשונה לרוב היא קשה יותר. גם בגיל צעיר...

בהריון...אני כבר לא מונעת ובכל אופן מנסה לדחות את המחשבה להכנס להריון שוב.. אני כל ך מסכימה אם מה שכתבתן על שחזל אמרו 24 חודשים לוקח לגוף להתאזן ולחזור לעצמו וזו ההמלצה אך יש לי שאלה שמציקה לי כבר תקופה ארוכה. אם כך הורו לנו חכמינו איך יתכן שיש כל כך הרבה נשים שיולדות תיוק אחרי תנינוק בלי הפרשים בכלל???יש לי חברות שביומולדת הראשון של הבכור כבר חבקו את התינוק החדש...איך עושים את זה?האם זה בריא וטוב? אני לא כותבת מתוך  התרסה רק מתוך רצון להבין...

כי אומרות שכשה' יראה שזה טוב להם הוא ישלח הריון.
גם אם התינוק בן חצי שנה.
ואני חושבת שה' רוצה אמא ואישה שפויה,עם סבלנות לילדים וכח לחיים.
מאשר לידה אחרי לידה בצפיפות נוראית
ושמנהסתם האישה תתפרק מזה אחרי כמה לידות ואו שלא תרצה יותר ילדים
או שתתחיל לקחת מניעה.

עושה את זה מסיבותיה שלה. וגם אם מישהי פרשה בפניך את השיקלול היחיד של "ה' יביא לי מתי שהכי נכון לנו", זה לא אומר שזה הדבר היחיד.

כנראה הם כן מרגישים מוכנים לילד הבא מבחינה נפשית, פיזית וכו'.

 

אשה שמרגישה שקשה לה (לא חייב קשה לה מאווווווד), שיפנו היא ובעלה לרב שלהם, והוא יקשיב להם במאור פנים ובחפץ לב לתחושותיהם, ויסביר להם מה כדאי להם לעשות, מה ה' רוצה, יאמר מילות חיזוק ותמיכה (גם אם יאמר בשורה התחתונה שהם יכולים למנוע לX זמן).

 

אני מנסה לומר שזה לא כמו שהצגת. את לא יכולה לדעת באמת אילו תחושות או מחשבות עומדות מאחורי זוג שמונע / לא מונע.

במגזר שבו אני חייה אמצעי מניעה מתפרש כמשהו אסור.
אנשים חיים בבורות ומפרשים את זה למשהו אסור.
אני אישית ממש לא ככה אבל אנשים מסביבי כן ככה.וגם אם אותה אישה תרגיש גמורה היא אפילו לא תחשוב על האופציה של מניעה.

הם *אמרו* שזה כך, הצדיקו את המצב של הצורך של אישה להתאושש במשך שנתיים מלידה.

ויש נשים שהרעיון הזה הוא הצלה בשבילן, ויש נשים שדווקא לא - הן *רוצות* הרבה ילדים, וצפופים, ובדרך-כלל הקב"ה נותן להן את הכוחות לכך. 

תחשבי על לידות של פעם, כמה נשים היו מתות בשעת לידתן כמה תינוקים היו נפטרים,

 

לא היו אמצעים כמו שיש היום שכך אפשר הרבה יותר בקלות ללדת ולגדל ילדים.

א. לא בטוח שהתאוששתי מהלידה היחידה  שחוויתי בגיל 41.

ב. גם לפני ההתאוששות רציתי עוד ילדים . הייתי רוצה גם עכשיו ,אלא שמאוחר. 

ג. רוצה לחזק את פותחת השרשור . להביא ילדים לעולם זה חשוב ויפה . להיות אמא שמחה ובריאה זה עוד יותר חשוב . צריך להסביר לבעל בעדינות, שזו את שנושאת , מניקה וכולי. כשתהיי מוכנה, אז ב"ה , יבוא גם הילד . יש לך בעל נפלא . כבר שמעתי על נשים שהיו כמהות לילדים והבעל עצר את הנושא. נדמה לי שעדיף בעל שאוהב וחפץ בילדים . 

וכל הכבוד שהנקת שנה! לא מובן מאליו!
לגבי בעלך אני בטוחה שגם לו זה טוב שאת מרגישה טוב ושמחה עם עצמך! זה נראה לי רק עניין שהוא חושש בקטע ההלכתי...אז אם הבנתי נכון את המצב אולי כדאי שתתיעצו עם רב (ויש הרבה שמקלים עד שנתיים ואפילו יותר, חפשי כזה...) ואז בעלך יהיה שקט מבחינה הלכתית ולא ירגיש פושע.
בהצלחה נשמה

אז בכלל יכולים להקל לכם הרבנים בנושא

תודה רבה על התגובות!

חיזקתן!

בעלי אדם נהדר ואוהב, רוצה הרבה ילדים וב"ה גם עוזר לגדל אותם אבל הוא לא מבין את הניואנסים הקטנים (והגדולים)

אז תודה לכן שהבנתן גם בלי צורך לפרט,

 

בהצלחה לכל אחת בשלב שהיא נמצאת!

אנחנו דוסים דוסים, שנתיים ורבע אחרי לידה, בן ובת מתוקים בבית

אכן, גם אחרי הגדול לאחר הפסקת הגלולות לקחו כמה חודשים להיקלט ולקחתי את זה בחשבון, אבל למרות זאת רק כעת הפסקתי את הגלולות

גם בעלי מאד רצה (ורוצה) משפחה יפה וברוכה, אבל ערכנו המוווון שיחות בנושא, והיום אנחנו לגמרי בראש אחד

 

עם עבודה תובענית כמו שלנו ובגילנו שיש עוד המון שנות פוריות (התחתנתי בת 19 ושנה לחתונה זכינו בבכור ב"ה) נכון לנו לא להביא ילדים צפופים - כדי שנוכל להקדיש להם את המקסימום והם לא יגדלו כפרחי בר וכדי שאמא שלהם תהיה רגועה ושמחה

 

אז נכון שיש לנו חברים שיש להם כבר 4 ילדים, אבל אנחנו לא בתחרות... אנחנו מגדלים את התא שלנו בהתאם למכלול הנסיבות שלנו

 

ממליצה לך מאד לדבר על הנושא עם בעלך, הציגי לו את השיקולים והתחושות שלך ואני בטוחה שהוא יבין ויכנס לראש שלך

 

אם כן,עלולים להיות הפרשים.אם לא, בדכ בהתחלה קצת משובש לאחר מכן מסתדר

תינוק בן שנה קשה להניק הנקה מלאה...

אז אם קיבלת בשלב הזה סביר להניח שתמשיכי לקבל באופן סדיר

כי רמת ההנקה ירדה ובמילא כל המערכת שם חזרה לעבוד

 

 

ומאחר ואחוזים יצאו גבוהים לא עשיתי את הבדיקת דם כי פשוט לא הסתדר לי עם הזמן.
אני עשיתי
א. מסיבה אדיוטית שפשוט נהנת מאולטרסאונד, שבאמת יש שם משהו חי וקיים ולא סתם דימיונות.
בעיקר שעוד לא מרגישים ממש תנועות אז רציתי לדעת שהכל בסדר.
ב. אם חלילה תהיה בעיה אני מעדיפה לדעת מראש ולהתכונן כמה שתלוי בי.
בעיקר בסקירה ששם יכול להיות לתוצאה השפעה לאיזה ביהח ללכת, האם צריך רופא ילדים בהיכון וכו
זה יכול בעיני להציל חיים.

קראתי הרבה תגובות דתיות שאומרות שאין בזה תועלת... מעדיפה לתת לעובר לגדול בנחת. נפגש בשבוע 19

זאת בדיקה חביבה סה"כ אבל התוצאות הן סטטיסטיות אז חשוב לקחת דברים בפרופורציה.
(וגם אם משהו לא תקין זה יכול לתת מדד ראשוני)

בראשון עשיתי כי זה מה שהרופא נתן. אח"כ עשו לנו סרטים עם התוצאה כי יצא באחוזים טיפטיפונת יותר גבוהים ממה שנחשב תקין ואז רצו שנעשה בדיקת מי שפיר והכניסו ללחץ היסטרי...

למזלנו פגשנו רופא ירא שמים שהבהיר שזה הכל רק סטטיסטיקות וזאת חריגה קטנטונת ממה שנחשב תקין מבחינה סטטיסטית וכן  הסביר שבדיקת מי שפיר יש לה סיכון להפלה באחוזים יותר גבוהים מזה שזה הריון עם תסמונת דאון.

אז החלטנו לשים מבטחנו בה' וב"ה נולד ילד בריא וחכם מעל לממוצע..

בהריונות שאח"כ כבר לא עשיתי את הבדיקה הזאת כי היה לי סתם חבל על העוגמת נפש שהיא עלולה ליצור,

וגם למיטב זיכרוני, מכון פועה ממליצים לבצע אותה רק מעל גיל שלושים ומשהו...

מחזור הוא תוצאה של ביוץ שלא הפך להריון ולכן שבועיים לפי המחזור הראשון אחרי הלידה את תבייצי אם לא תיהיה על אמצעי מניעה את תוכלי להכנס להריון.

וביוץ מגיע כשבועיים לפני הווסת, ככה שאת יכולה להכנס להריון לפני שתראי ווסת.

אם את רוצה למנוע- זה הזמן.

שפתחה "קראתיך" עבור תינוקת בת 8 חודשים. תסתכלי שם.

לא יודעת שבוע מדוייק כי הטווח רחב מאוד.
אבל נשמע די מתקדם..
תקבעי תור לרופא,סביר להניח שכבר יש דופק

בס''ד

העתקתי את זה מפורום אחר.
את בערך בשבוע 7-8
*את בסדר גמור, בשבועות הקרובים תלכי לבדוק דופק

מזל טווב!!!

 

 

​3 שבועות: 5 – 50 mIU/ml.

• 4 שבועות: 5 – 426 mIU/ml.
• 5 שבועות: 18 – 7,340 mIU/ml.
• 6 שבועות: 1,080 – 56,500 mIU/ml.
• 7 – 8 שבועות: 7,650 – 229,000 mIU/ml.
• 9 – 12 שבועות: 25,700 – 288,000 mIU/ml.
• 13 – 16 שבועות: 13,300 – 254,000 mIU/ml.
• 17 – 24 שבועות: 4,060 – 165,400 mIU/ml.
• 25 – 40 שבועות: 3,640 – 117,000 mIU/ml.

פתאום יש לי חשש מתאומים (הקטן בן שמונה חודשים..)

וסת אחרון היה ב- 21/10

והביוץ שלי בד"כ מאחר שבוע ככה..(בהריון של הקטן איחר בשבועיים כה)

אז מה זה אומר???

א. כדאי פשוט ללכת לרופא ולשאול...

ב. יש לך פה שרשור שנקרא- הודעות חשובות וטיפים. שם יש לך חלוקת בטא מצויינת. 

זה לא אומר כלום.

במיוחד לא ככל שעולים בערכים.

שבוע זה רק לפי וסת אחרון ו/או אולטרסאונד.

ואין סיבה לחכות לבעל, מקסימום יעיר אותך להגיד לילה טוב כשהוא בא ותחזרי לישון.

תקחי גם ברזל וויטמינים כי זה מוסיף כח.

אני בהריון ישנתי המון מתי שבא לי. לא עבדתי והייתי בבית.. וגם ככה היה לי קשה כי היו לי נדודי שינה.

מתי הם ידברו וישקיעו בקשר אם היא תישן כל יום לפני שבעלה בא?

ממש לא בריא לזוגיות.

לפותחת-את באמת לא ישנה הרבה מדי.

טבעי שעייפים בהריון.

אולי תשני מוקדם ותכווני שעון לרבע שעה לפני שחוזר ואז תקומי ותהי איתו בנחת.

דבר ראשון בהריון באמת עייפים יותר,

 

דבר שני- אין סיבה שלא תהייעם בעלך בערב, בפרט אם אין לכם זמן אחר במהלך היום.

 

אם יש לך אפשרות ללכת לישון כשהתינוק הולך לישון כדי שתוכלי לקום כשבעלך מגיע ולהיות איתו שעתיים- שלוש זה יהיה הכי טוב.

אם אני נרדמת מוקדם, רוב הפעמים ממש ממש קשה להתעורר ואז אני ממש לא ערנית גם אם אני קמה (אפילו במקלחת כמעט נרדמת..)

זה לא כל ערב שאני נרדמת מוקדם, למרות שאם לא הייתי מחזיקה את עצמי חזק אז כן הייתי נרדמת.. אני נשארת בשבילו (בשבילנו..) כי אם אני נרדמת זה כמעט חסר סיכוי שאתעורר נורמלי.

 

רציתי בעיקר לדעת עד כמה זה נורמלי העייפות ואולי אני באמת ישנה יותר מידי.

 

בעלי לא מסוגל לישון יותר מ6-7 שעות אחרי זה הוא כבר מרגיש לא טוב מזה.. ומוזר לו שיש מציאות אחרת=) אצלי, אם הייתי יכולה לישון מוקדם ולקום עד יותר מאוחר הייתי מצליחה בכיף..

אישה בהריון, אחרי לידה, מניקה, שוב בהריון, שוב אחרי לידה, שוב מניקה וחוזר חלילה בע"ה.

אישה כזאת היא יצור עייף למדי בדר"כ. רק תני לה מיטה וקצת שקט והיא תירדם.

אז גם אם נראה לו מוזר עכשיו- הוא יתרגל די מהר.

ואגב, כדאי לך לחשוב על שינה כבר מעכשיו כעל דבר מהותי וקריטי, ולא כעל בזבוז זמן. זה דבר שצריך להכניס בסדר יום.

אני דווקא על ויטמינים אבל או שזה לא קשור לזה או שעדיין חסר לי...

אפילו לא בהריון ובלי קימה לתינוק

אני לא הייתי מחכה עד שהוא ילך לישון אבל כן הייתי משתדלת ליצור זמן

של יחד לפני כן, נגיד מ10.30 עד 11.30

כי אם תתחילו את הזמן ביחד ב12.00 הוא יגמר ב1.00

כשמדובר בשינה , לאנשים שונים יש צרכים שונים . יש אדם שצריך 5 שעות שינה , ויש אדם שצריך 10 שעות שינה כדי לתפקד. תני לעצמך חיבוק , ותרשי לעצמך את מה שהגוף צריך. 

בוקר - הנקה או תמ"ל

 

בוקר מאוחר - פירות מרוסקים וגם להחזיק ביד חתיכות פרי רך.

אפשר להוסיף לפירות המרוסקים כפית או שתיים טחינה גולמית מלאה כדי להעשיר ולהסמיך את הפירות וכדי להשביע יותר, אם יש צורך.

 

כמובן, בין לבין הנקה או תמ"ל

 

צהריים/אחה"צ - ירקות מבושלים טחונים. אפשר להעשיר עם קוואקר חתוך דק, שנמס בתוך התבשיל החם. אפשר להוסיף אפונה יבשה מבושלת היטב, טחונה, או עדשים כתומות כנ"ל.

בהדרגה אפשר להוסיף עוף מבושל טחון או הודו ואפילו בשר בקר - אפשר בצורת קציצות או לבשל כמו רוטב בולונז ולהוסיף לירקות.

 

אם היא כבר מחזיקה ביד, אפשר פסטה בצורות - בלי רוטב, מבושלת במים ועטופה בשמן (זית) אחרי שמסננים את המים.

או חתיכה בגודל אגרוף של לחם, שמורחים על החלק העליון שלה גבינה לבנה או שמנת או טחינה.

 

למעשה, אם היא לועסת יפה, היא יכולה להצטרף לארוחות שלכם - קוסקוס עם מרק, פתיתים ברוטב (וגם בלי רוטב), אורז עם גזר מגורד או בקוביות או עם אפונה קפואה מבושלת (אפשר לזרוק לתוך הסיר של האורז המתבשל - טעים) עם או בלי קוביות גזר.

אפשר לאדות/לטגן קוביות בצל, גזר וגמבה ואח"כ להוסיף קישואים ועגבניות להכנת תבשיל ירקות לצד האורז - אבל זה כבר גולש לתחם של פורום מתכונים .

 

ערב - ביצה : חתיכות של ביצה מקושקשת או חביתה או ביצה רכה, עגבניה מגוררת, גבינה לבנה או שמנת, וטובלים חתיכות לחם קטנות בחלמון הביצה, בגבינה ובעגבניה.

אפשר לתת רצועות מלפפון להחזיק ביד.

 

בתאבון. 

 

 

 

קודם כל- תודה על התשובה המפורטת! אמנם אני לא שאלתי אבל השאלה רלוונטית גם לי...

מותר לתת בגיל שמונה חודשים ביצה וגבינה?

לי האחות בטיפת חלב אמרה ששונו הנהלים
ומותר הכל חוץ מדבש וחלב ניגר שאותם מותר רק אחרי גיל שנה.
כל השאר אפשר להתחיל כבר מגיל חצי שנה
שנה,
אבל כמובן בטעימות, בהדרגה ולבדוק טוב אלרגיות.

לפני כמה חודשים:
" מגיל חצי שנה אפשר לתת הכל חוץ מדברי חלב ודבש. הם רק מגיל תשעה חודשים.
וזה לא בגלל שזה מסוכן או משהו כזה אלא בגלל שאין בזה ערכים תזונתיים חשובים להתפתחות"

וחלב- זה קצת מוזר שמערכת שמעודדת צריכה מטורפת של מוצרי חלב טוענת שבגיל חצי שנה אין בו ערך תזונתי..

 

מוצרי כוורת נחשבים אלרגנים כמו אגוזים תותים ועוד ולכן לא מביאים עד גיל שנה.

לא זכור לי על חיידק.והאלרגיה זה נראה לי קשור לאבקת פרחים..

https://www.rambam.org.il/RambamInfo/ADAMMagazine/Issueno2092004/Pages/BabyNutritionInTheFirstYear.aspx

שאלרגני זה יכול להיות סכנת חיים רח'ל.

לא סתם ליחה

וחלב ניגר אסור עד גיל שנה. הסיבה: גורם לליחה ומקשה על הנשימה.

דבש אסור ממש עד גיל שנה כי יש בו רעלן שהגוף של התינוק עדיין לא יודע לפרק אותו.

דיסת קווקאר על בסיס מים (מבשלים חצי כוס מים עם 2 כפות קוואקר דק. אפשר להמתיק עם סילאן טבעי ללא סוכר).

אבוקדו

עגבניה מרוסקת בפומפיה, אפשר להוסיף טחינה גולמית.

מרקים טחונים

ירקות ממרק

תפוא אפויים או מבושלים

את יכולה להחליט שאם תלדי לפני 36 תלכי להר הצופים וכשתעברי את 36 זה יהיה עין כרם.

בעז׳ה שלא תצטרכי פגיה...

הבנתי שבהר הצופים הם לא יקבלו אם אין מקום בפגייה. בשערי צדק עמוס.

פגייה טובה זה שיקול גדול! בהצלחה...
אם צריכה משהו - אני בוגרת טרייה של הפגייה.

העדפתי ללדת בביקור חולים בגלל שדתי שם ומאוד הייתי מרוצה. גם אני ילדתי בשבוע 33.
מה שהכי חשוב שתרוצי לבית חולים כדי שיתנו לך זריקה להבשלת ריאות וינסו לעצור את הלידה ל24 שעות לפחות כדי שישפיע. אל תחכי! בהצלחה! מתפללת עליכם

תודה רבה לכולכן!

 

כמובן, בתפילה שלא אצטרך.

 

אחת בשמירה- כבר אושפזתי וקיבלתי את הזריקה....

שאלתי את זה אחרי האשפוז בהר הצופים כי לא אהבתי את מה שראיתי בחדר לידה ואת כמות הקיסריות שם

 

עכשיו אני כבר בבית עוקבת בדאגה אחרי ההתקשויות של הבטן

ומחר אני צריכה לחזור לעבודה....

שה' יעזור וייתן לי כוחות...

 

בשורות טובות לכל עמישראל!

(12 שעות אם מתפתחת לידה.)
ולי היה מעולה בשערי צדק גם בגלל שזה בי''ח דתי, במיוחד שהיינו בתקופת החגים.
והעבירו לשם יולדת מהר הצופים כי לא היה להם מקום....

הרבה בריאות!

בהריון האחרון ביליתי 3 פעמים בחדרי יולדות, פעמיים מאחה"צ עד לפנות בוקר והיו שם רק 2 קיסריים בזמן הזה כשאחד היה אלקטיבי.

הם לא מריצים לניתוח כל כך מהר בד"כ, כנראה שהיו סיבות...

גם אני מוודאת איתך שקיבלת 2 מנות של הזריקה בהפרש של 24 שעות?...

ובקשר לשמירה, כמו שאמרו פה.... לא כזה פשוט להוציא שמירה...

 

הרופאה בשחרור אמרה לי בפירוש אין לנו בעיה שתלדי עכשיו... את בשבוע מספיק מתקדם

(רק מזה נלחצתי יותר)

 

וגם שדיברתי עם הרופא נשים שלי על שמירה הוא אמר לי שאני צריכה להוכיח שחזרה

לעבודה פוגעת בהריון. ז"א לעבוד שבוע ולהראות שיש החמרה בצירים/בפתיחה

ואז לנוח שבוע בבית ולהראות שיש נסיגה בצירים....

 

קיצר, הוא אמר לי שעם כל ההוכחות האלה אני כבר אגיע לשבוע 36 ואז אף אחד

לא ייתן לי שמירה.

 

נראה מה יתפתח מחר... אם יהיה לי קשה מידי, אז אני אפסיק לעבוד! ה' יעזור!

 

קוראים לזה שמירת הריון... וביטוח לאומי ישלמו על זה אם מדובר בשמירה של יותר משלושים יום...
ממליצה להתיעץ בקשר לחזרה לעבודה ומהו סוג המנוחה הנדרש ממך.
ואם לדבר על קיסרי ביקור חולים ידועים כמעודדים לידה טבעית ולא ממהרים לנתח...
שמרי על עצמך ועליו(העובר)
בהצלחה רבה ממני!

לא מספיק רק 30 ימים בבית. צריך סיבות רפואיות שהרופא של ביטוח לאומי גם יליט שהן מספיק חשובות בכדי להישאר בבית..

עם זאת, אני מסכימה שכדאי לחשוב אם יש דרך להוריד עומס וכו

אף רופא לא לוקח סיכון במצב כזה וגם בביטוח לאומי מתייחסים לנושא ברצינות ומאשרים שמירות

בביטוח לאומי לא מאשרים בקלות.

אני גם קיבלתי צלסטון ולא קיבלתי שמירה.

אני מכירה יותר מאישה אחת שהרופא שלהן אישר שהן צריכות שמירה והביטוח לאומי לא שילם כי לא היו להן את המסמכים שהם רצו או הסיבה לא הייתה מוצדקת מבחינתו

משבוע 34 אפילו לא עוצרים לידה כי ב"ה הילדים בריאים בכמעט מאה אחוז מהמקרים. ועוד מעט את שם! נחמד יותר ללדת בשבוע 36 בלי צורך כלל באישפוז הילד אבל לא נורא... מניסיון (ראשון ילדתי ב33 בלי שהספקתי לקבל זריקה ותוך שלוש ימים נשם בכוחות עצמו ואחרי שבוע התחיל לאכול בכוחות עצמו (לא זונדה)) שני ילדתי ב36 אפס אפס עם שמירה של שלוש חודשים וב"ה הוא השתחרר איתי הביתה אחרי יומיים. מקווה שזה יהיה הסיפור גם הפעם... בשבוע 31 כרגע שמירה כבר שלושה חודשים. משבוע 19 קיצור צוואר... תודה לה' על כל יום בתפילה שיתן לי את הכח לסחוב עוד)
ישועות לכל עמ"י בעז"ה

גם לי יצאה קרוב לחודש 6,7 זה בסדר גמור ..
ועליתי סה"כ בכל ההריון 8 קילו ..

ואני לא רזה חחח

שאמרת שאת לא רזה, זו הסיבה שקשה לראות בהתחלה... הרי העובר תופס את מקומו...

ואיזה כיף לך שעלית רק 8 קילו!!!!!

שאני ביום יום שוקלת 70
זה לא נחשב כרזה חחח
אבל אני לא שמנה שמנה ..

והבטן שלי תמיד הייתה שטוחה , לקח לה זמן לצאת.

וכן כיף לעלות רק 8 חחח

לקראת שבוע 19-20 התחיל להציץ בטן שכבר אי אפשר היה להסתיר (בטן קטנה וחמודה אבל ראו אותה).

יש את עניין ההרגשה שלא מרגישים בהריון לכאורה, ואין את הקימה באוטובוס וכו'... (ואולי עוד דברים שאת מרגישה)

 

אני בדיוק בתקופה שהבטן יוצאת (שבוע 16 אגב) וממש רציתי שיראו שזה הריון כי לא רציתי להראות סתם שמנה (זה בדיוק התקופה שזה יכול להראות אחרי ארוחת חג דשנה או הריון... חח), אז דאגתי שיראו, לבשתי את הסריגים הטיפה יותר ארוכים שלי (יענו שהם כמעט טוניקה כאלה)- בשביל שיראו את הקמירות של הבטן, וגם הלא רחבים שלי, אותם נשמור לבטן גדולה שיהיה קשה לפספס אותה...

 

ואפילו שאני שמה לב שהיא גדלה מידי יום (בקצת) זה מתחיל להפחיד אותי שאני נראת שמנה ושזהו, א"א להיפטר ממנה בעזרת דיאטה טובה... אבל צריך  להשלים שזה בטן של תינוק וזה הכי משמח! (זה אני אומרת לגבי הפחד שכשהיא תצא את תראי "שמנה")

ב. ברור שהגיוני. יש המון שיוצאת להן בטן עוד חודשיים...

אם את עדיין סובלת מבחילות ולא כל כך אוכלת.  

אם חזרת לאכול כרגיל - ובעצם גם אם לא, סימן שכנראה חסרים לך ויטמינים. ברזל זה לא תמיד מה שחסר, וגם לא המינרל העיקרי שמשפיע על חיוניות וכוחות.

 

קחי פרינטל.

 

יש עוד אפשרות - אם את אומרת שאת פחות מרגישה את זה כשאת מסיחה את הדעת, יתכן שהכל בסדר מבחינת מאגרי הויטמינים והמינרלים, אבל יש משהו רגשי שמעכב? אם ככה, אפשר לעזור הרבה בטיפול באחד מתחומי הרפואה האלטרנטיבית.

 

אגב, גם אם אין משהו רגשי שאת מודעת אליו על הפרק, יתכן שאלו ההורמונים של ההריון שגורמים לרפיון מה בתפקוד. אצלי זה קורה - ככה אני יודעת שאני בהריון....

 

 

יש כל מיני חברות שמשווקות מוצר כזה (למשל סולגאר, אלטמן ודומיהן), גם לקופות החולים, וכל חברה קוראת למוצר שלה קצת אחרת.

מה שכן, לפעמים יש ויטמין ספציפי שאת צריכה באופן מוגבר, אבל במולטיויטמין הוא מופיע במינון נמוך יחסית כי בממוצע, זה המינון שמצאו במחקר הסטטיסטי שמתאים לנשים בהריון.

 

תתייעצי עם רופאת הנשים שלך.

אני קוראת את כל התגובות ומחכימה..

זה היה לפני שנתיים, אולי השתנה מאז..

בסופר פארם כבר לפני שנתיים קניתי לפי מידה..

מוצצים, שילב וכו

בכל הלידות קניתי והיה מידות

אני הלכתי באזור שביעי-שמיני

אני מתכננת עוד חודש-חודשיים, כשאהיה בחמישי-שישי.
אני בהריון תאומים ולא בא לי להיסחב ככה בבתי חולים לקראת הסוף בתקווה שלא אהיה בשמירה...

ואני גם ממש ממש לא יודעת איפה ללדת!!!!!

בין שבועות 16-20 עושים חלבון עוברי (סקר טרימסטר שני, זו בדיקת דם פשוטה)

בין שבועות 19-25 עושים אולטרסאונד לסקירת מערכות מאוחרת

העמסת סוכר בערך בשבוע 26

וחיסון שעלת אם את רוצה גם בערך אז

GBS אם את בודקת אז באזור שבוע 35

ואז משבוע 30 יש שני אולטרסאונדים להערכת משקל (לפחות ככה זה אצלי)

 

בשעה טובה

יש סיכון בביצים לא מבושלות שימצא בה החידק סלמונלה. אני אישית מקפידה על זה אבל לא חכמה, אני נגעלת ממוסים

 

כן שמעתי שלא נצפה החידק הזה בעשרות שנים האחרונות, משהו כזה... אבל כל ההריוניות מקפידות על זה ממש, אז... לא יודעת

קראתי על זה לפני משו כמו שנה... החידק יכול להיות בכל מיני דברים...

יש אחלה מתכון של קרין גורן

תודה...

לא הבנתי מה אטום. 

הסבירו לך איך משתמשים?

קראתי את כל ההוראות ואפילו ראיתי סרטונים ביוטיוב (!) בסוף הבנתי שזה לא מסובך. צריך רק לחבר את המשאף וללחוץ ואז הוא נושם את זה, אבל לחלל הארוך הזה אין שום פתח יציאה בצד השני. זה נראה כאילו לא מגיע אליו שום דבר.

 

לפנים של הילד, בלי שהאויר (התרופה) יברח החוצה,

ושימי לב ללשונית הקטנה שזזה עם השאיפות של הילד.

 

רק בריאות.

דקה שאמורה לזוז עם כל שאיפה של הילד.שימי לב שזה צמוד לפנים ואין שום פינה רופפת.
אגב זה מכשיר מעולה ובשימוש נכון יכול כמעט למנוע את הצורך באינהלציה.כדאי לגרום לילד לאהוב את המכשיר כי כנראה שזה יהפוך לחלק מהיומיום שלו בתקופה הקרובה.צריך עם כל לחיצה של המשאף לחכות כ30 שניות כדי שכל החומר יישאף על ידי הילד לכן אנחנו היינו סופרים בקול 3 פעמים עד 10 או מדקלמים את חודשי השנה בקיצור הייתי מנצלת את ההזדמנות כדי ללמוד משהו ולגרום לו לרצות את המשאף ואפילו אחים שלו היו באים כדי לספור איתנו או כל דבר אחר שהחלטנו לעשות.
סורי שיצא קצת מבולגן ובלי סדר מסוים פשוט אני קצת ''הפוכה'' היום.

אבל החומר לא עובר דרך הצ'ופצ'יק הזה...

יש משהו שאני מפספסת כי אני לא מצליחה להבין איך זה עובר אליו....

הילד.החומר עובר מהמשאף לצינור הארוך וממנו לפי קצב הנשימות של הילד אל החלק הרחב שצמוד לפנים שלו.
את יכולה לנסות על עצמך כדי להבין יותר טוב איך זה עובד.

אבל לא משנה... אני עושה כמו שאמרת ואני מקווה מאוד שזה יעזור לו סוף סוף.

תודה רבה

איכשהו בין המסכה לצינור הגדול. החיבור שם לא לגמרי אטום. יש שם איזה מחיצה שמתנדנדת נראה לי.

אם הילד בוכה כל המכשיר הזה לא יעיל