בס"ד
אז ככה:
בלי עין הרע אני נכנסת צ'יקצ'ק... אחרי כמה לידות. תמיד מחזור שתיים ונקלטת..
פעם ראשונה שכבר ארבע פעמים קיבלתי מחזור ולא נקלטתי...(אני אחרי גלולות..)
מוזר מלחיץ.. הייתי בטוחה שאם עד עכשיו נקלטתי מהר זה ימשיך ככה.
אני יודעת שהגוף לא רובוט אבל בכל זאת... מהן הסיבות שכן יכולות להסביר אי כניסה להיריון אם עד עכשיו כן נכנסתי? שלוש לידות רצוף מהר...
אם הם נעשו קצרים יותר זאת יכולה להיות הסיבה.
והרופאה כבר אמרה לי שאחרי גלולות ואחרי לידות ,הכל יכול להשתנות. מה שהיה לא רלוונטי.
שמיםמוכר מאוד וכואאאאב....
זה נקרא גודש ולהרבה נשים זה קורה בהתחלה עד שיצור החלב וצרכי התינוק מתאזנים...
המלצה, לשים עלי כרוב קפואים, זה מרגיע מאוד.
תרגישי טוב, התאוששות קלה ומהירה.
ןתהני עם התינוק/ת
1) לתת לתינוק לינוק כמה שהוא רק מסכים זה הכי יעיל - עבורך ועבורו.
רק לשים לב שההנקה באמת יעילה - שאחרי שהוא יונק השד קצת יותר רך. אחרת זה מצריך טיפול מהיר - עבורך ועבורו.
2) אם יש צורך מעבר להנקה - לסחוט קצת ידנית. לא יותר מדי, רק עד להקלה.
את יכולה לסחוט לצנצנת מעוקרת ולשים במקרר. אחרי כמה נגלות כאלה, ואחרי שכולן מתקררות, תוכלי לאחד לבקבוק אחד ולשים במקפיא מאחורה מאחורה. שיישמר לך שם אפילו כמה חודשים, למקרה הצורך.
אחרות מעדיפות לסחוט במקלחת, תחת זרם מים חמים, כי אז משתחרר יותר בקלות. גם זו אפשרות.
דרך בלוטת הלימפה.
לסחוט כמו שנתנו לך טיפים,להניק כמה שיותר,גם בתנוחות שונות.
ולעשות עיסוי מבית השחי
לקחת בקבוק למלאות מים חמים וגלגל הלוך וחזור על הגוש עד שהוא משתחרר,
את יכולה לשים קונכיות, ואז כל העודף יתרוקן לשם, סתם כך אצלי בגודש קונכיות היו מצילות אותי
שממש עוזר זה לשים קונכיות הנקה מתחת לחזייה זה מוציא את החלב לתוך הפלסטיק
ומקל ממש ועוזר שהתינוק יינק טוב וכך בהדרגה יורד הגודש
דבר ראשון אשמח לדעת מאיזה חומרים הכי בריא להכין מזרן לתינוק, הבנתי שספוג זה חומר טוב, במה כדאי לצפות אותו כדי שהמזרן יהיה בריא?
ושאלה נוספת האם יש פה נשים שמשתמשות בחיתולי בד רב פעמיים? אשמח ממש להתייעץ עם מישהי שמשתמשת בזה, תודה רבה..
בבקשה תענו לי
מזרנים פשוטים לעריסות הקטנות עשויים מספוג ומעליו פלסטיק בגלל ההרטבות.
לא ידוע לי אם יש לזה תו תקן.
מזרן עם תו תקן עשוי מחומרים יקרים יחסית, נושמים, לא דליקים, ושכבה קשיחה יותר בצד אחד לשימוש בשנה הראשונה. מזרן רך מדי עלול להפריע לתינוק בנשימה אם הפרצוף שלו שוקע בו.
בקיצור, אל תכיני לבד.
יש מזרנים עם תו תקן, אין לי מושג מה המשמעות של תו תקן כזה, בכל אופו - הם מאוד יקרים.
מחיר מזרן למיטת תינוק סטנדרטי נע מסביב ל200 ש"ח
ואצלהם מתחיל ב400+
לא חשבתי שאפתח נושא כזה, אני שבוע 19
בימים האחרונים לפני השינה אני שוכבת במיטה ומדמיינת כמה כואב זה יכול להיות,
נהייתי ממש מפוחדת מכל התהליך, חשבתי שככל שאקרא יותר כך אהיה מודעת יותר לעצמי ומה לעשות
אבל זה גרם להפך...
אני ממש חוששת מהלידה עצמה...הצילו
איך נרגעים? איך אני אעבור אם מלכתחילה אני אגיע חרדה??
אוף...
זה ירגיע אותך, ספרים, קורס הכנה ללידה, שיחות עם חברות שילדו ומה עזר להן... והכי טוב- אפידורל!!!!!!!!! המצאת המאה!!!)
כמה דברים..
קודם כל ידע הוא בהחלט כח והוא יכול לתת רוגע וביטחון, אבל חשוב לדעת מאיפה לקבל את המידע.
בגלל שהעלת את השאלה בפורום, אז אני אגיד שפורום זה כלי נפלא לשיתוף, שאלת שאלות וקבלת מידע!
אבל לפעמים כדאי לסנן את מה שאנחנו קוראות, כי לפעמים המון מידע, דעות, חוויות של נשים שונות וסיפורי לידה חיוביים יותר וחיוביים פחות יכול רק לבלבל ולהלחיץ..
ממליצה בחום במקום זה לקרוא ספרים על הריון ולידה שהם יותר חיוביים שנותנים מצד אחד מידע אבל גם הרבה אמונה בגוף ובתהליך.
אני אישית ממליצה מאוד על הספר "לידה פעילה" (אזהרה - יש שם תמונות לא צנועות) ועל "הכנה רוחנית ללידה".
אני בטוחה שיהיו פה נשים שיוכלו להמליץ לך על עוד ספרים טובים.
ממליצה גם בחום על קורס הכנה ללידה טוב שיעשה לך סדר וייתן לך בטחון בעצמך ובכל התהליך!
את לא צריכה להגיע ללידה עם חששות ופחדים!
זה אפשרי גם להגיע ברוגע ובשמחה!
(מותר גם לפחד ולחשוש קצת בכל זאת את מורידה נשמה חדשה לעולם (!) אבל שהפחד לא ישתלט עליך)
אין דבר יותר כיף בעולם מלהחזיק תינוק חדש (בעיניי - אחרי 10 לידות)! וזה שווה את הכל -
בנוסף - כדאי לך בהמשך לעשות קורס הכנה ללידה. כשיש לך דרכים להתמודד עם הכאב ואת מבינה מה קורה בכל שלב, זה הרבה פחות מלחיץ.
כדאי לך לשקול לקחת דולה, דולה טובה ומקצועית יכולה להפוך את הלידה לחויה חיובית.
אותי גם הרגיע ללכת לביקור קצר בחדרי לידה ולראות שהשד אינו נורא כל כך.
לידה זה לא פיקניק, אבל:
אם את מאד רוצה ילד, אני לפחות הייתי מופתעת מכך
שלמרות שילדתי בלי אפידורל, רב הלידה היתה גם חוויה.
לא ציפיתי לזה אלא חששתי בדיוק כמוך.
מתברר שלידה זה לא רצף אחד של כאב.
חלק נכבד מהלידה כולל מנוחה בין ציר לציר שבה אם תפטפטי על נושאים
שאינם קשורים ללידה או תשמעי שירים שאת אוהבת
הכאב בהחלט נסבל .
בחלקים הקשים יותר בקשי אפידורל.
הוא עובד כמו קסם להורדת הכאב.
הריון ולידה קלים ובריאים
לגמרי איתך וזה הריון שישי
כמה עצות:
אפידוראל
דולה להרגעת הלחץ הנפשי. עזר לי מאוד!!!
יש דיסק של מרגלית שרפר שהיא ממש מרגיעה. כדאי לך להשיג
אמונה שאני ביידיים של הקב"ה ואני מושגחת!
לראות את הסוף- תינוק ביידים. התענוג! בע"ה
דיבור על פחדים ולא לשמור בפנים
אין מצווה לשמע סיפורי לידה של אחרות.
מאז הספקתי לשמוע עוד כמה נשים ש"התנדבו" לספר לי סיפורי זוועות, ניסיתי להעביר ליד האוזן...
הלחיצו אותי לגבי הזמן שצריך לקבל אפידורל, לבקש ספירת דם כמה שיותר מהר וכו'
בע"ה זה ילך בקלות, אני באיזור שאני לא יודעת עד כמה קורסים יש בו...חדשה כאן, מנסה לבדוק איפה כן יש
באמת מצפה שזה יקל ויעזור
אני פשוט מנסה כרגע להדחיק ובאמת שיגיע הרגע חייבים להוציא את הפיצי לא?
אני לא אוכל להחזיק אותו בפנים (:
יש תקופות שאני רגועה יותר ויש תקופות שאני נורא לחוצה...
הרגעתן בתגובות שלכן, תודה בנות יקרות
שלום
הבדיקה של הבן שלי ביום הלידה יצאה לא תקינה (הבדיקה מבוצעת לכל התינוקות, מתקשרים להודיע רק למי שהערכים שלו לא תקינים)
אנחנו במעקב - כל שבוע בדיקת דם מהווריד, התור לרופא עוד הרבה זמן.
מישהי יודעת עם מי אפשר לדבר ? נראה לי מוגזם להוציא לתינוק דם מהווריד כל שבוע, צריכה הקלה בנושא אבל צריכה אישור לזה..
תודה
להוציא דם לתינוק קטן זה ממש ממש לא דרך הוריד.
זה כמו דקירה של מדידת סוכר. (דקירה קטנה באצבע) ומוציאים למבחנה פצפונת.
ואם נדרש מעקב שבועי כנראה יש סיבה..
רפואה שלמה ובשורות טובות!
אבל כשאין ברירה אין ברירה..
(עברנו את זה לצערנו בתחום אחר..)
אני רוצה לוודא שהוא לא נדקר סתם
רק צריך לשים לב שלא יתגבר ובכל מקרה על כל דימום חריג או כאבים חזקים יש ללכת להיבדק.
זה מה שאני יודעת..
ובעז"ה שיהיה הריון בריא ושיסתיים בידיים מלאות
אני ממליצה לך לשתות הרבה מים , לנוח ולחשוב מחשבות טובות . מה שצריך להיות יהיה , והכל לטובה . חזקי ואמצי.
וכמו שזקנת השבט אמרה לך תנוחי תשתי תאכלי טוב ותחשבי טוב, בעזרת ה' יהיה בסדר
רצתי לרופאה בבהלה והיא אמרה לי באדישות שזה מאד נפוץ ואין מה לעשות...
היו לי הכתמות לכל אורך השליש הראשון, נורא מלחיץ אבל ב"ה היום הוא ילד בריא וחמוד
נשמח לקבל המלצות... תודה!
מקוצר זמן לא אאריך עכשיו לגבי הבעיות המשותפות לכל הסוגים של מודדי החלב (אבל אם זה כן מעניין ורלוונטי למי מהקוראות אמצא את הזמן ואפרט, אז תגידו לי).
בינתיים אני מתמקדת ספציפית במכשיר המדובר. הוא ממש בנוי על בורות מוחלטת בפעולת ייצור החלב. הוא מודד את השד לפני ואחרי כדי לראות 'כמה התרוקן', כאילו מדובר בבקבוק עם כמות קבועה.
הייתי רוצה לראות את הגאון שינסה למדוד את רמת הרוק בפה של בני אדם לפני ואחרי שאוכלים כדי לראות בכמה רוק השתמשו כדי לאכול... הרי זה ממש מגוחך. רוב הרוק מתייצר תוך כדי האכילה, בתגובה לריח של האוכל, למראה שלו, למרקם, ובהתאמה לכמות הרוק שכל מאכל מצריך מהפה.
הוא הדין בייצור חלב. מה שהצטבר או לא הצטבר לפני ההנקה זה זניח. עבודת הייצור העיקרית נעשית תוך כדי ההנקה, ההרכב וגם הכמות של כל מנת חלב נוצרים בהתאמה לצרכים של התינוק, שגוף האם קולט בכל מיני דרכים בזמן ההנקה עצמה.
אם תרצו הפניה להדרכה על דרכים אמינות לבדוק את הכמויות, רק תגידו.
# וכאמור, יש בעיות חמורות גם באופני הפעולה של המכשירים האלה. את הבעיות באופן הפעולה של המכשיר שהזכרת פירטתי בהודעה הקודמת. קיימים גם מכשירים שעובדים בטכניקה אחרת לגמרי - מעין פטמה מלאכותית בין האם לתינוק שמודדת בזמן ההנקה. גם בשיטה הזאת יש בעיות חמורות בפני עצמה, שנוספות על אלה שכתבתי כאן. המגילה הזאת כבר התארכה דייה, אבל שוב - אם זה מעניין אותך או מי מהקוראות, אפרט גם על זה.
ערב טוב,
מתנצלת מראש אם זה לא רלוונטי לפורום הזה,
אבל אני קצת מודאגת אז בכל זאת אשאל..
כמה יציאות אמורות להיות לתינוק בן שבועיים?
הבת שלי בת שבועיים,בגדול יונקת,אבל יוצא שכל יומיים בערך אני נותנת לה גם תוספת,אם אין לי מספיק חלב.
מקסימום 60 מ"ל (בדר"כ הרבה פחות)
יש ימים שאין לה בכלל יציאות,זה בערך יום כן יום לא..
מישהי מבינה בעניין? 
תודה!!
וממש מתעצבנת על השד..
היא יונקת בסדר כל עוד יש חלב (אני שומעת את שהיא בולעת,ואת התדירות..)
ואח"כ מתחילה לבכות,וממשיכה לחפש.
אז לפעמים אני נותנת תמ"ל (אפילו 10-20 מ"ל) והיא נרגעת.
למה?
תחיה דולהאחרונהב. איך העליה שלה במשקל, בגיל הזה אמורות להיות לה יותר יציאות.
הייתי מתייעצת עם יועצת הנקה כי נשמע שבהתנהלות קצת אחרת תוכלי לוותר על תוספת החלב ולהגביר את כמות החלב שלך.
כדאי שתלכי לרופא לפני שאת מחליטה סופית שזה אכן סימפיזיוליזיס, אבל בכל מקרה זה נשמע דומה לזה.
אולי זה שונה אצל כל אחת, אבל אני הרגשתי כל פעם במקום אחר, ותמיד היה לי קשה להגדיר איפה בדיוק.
בס"ד
אני בסוף תשיעי ב"ה
כבר שלושה חודשים עם הכאב הנוראי הזה
אין מה לעשות, "מתרגלים"...
אני עברתי לעבוד מהבית, וככה פחות אימצתי את הגוף. ומשתדלת מאוד להמנע מלעלות מדרגות ולהרים דברים כבדים, או לעמוד הרבה ביום שישי... שזה הדברים שמחמירים נורא את הכאב וחוסר התנועה.
משהו שעזר לי - בלילה - כרית בין הרגליים. ומתחת לרגליים. תלוי איפה כואב לך.
גיליתי גם שכשאני מחממת את מקום הכאב, יש פחות כאב.
תרגישי טוב!
אני יצאתי לחופשת לידה מוקדמת והקפדתי לא לשבת יותר מדי ולא לעמוד יותר מדי וכמה שאפשר-לשכב
ומדהים איך דווקא בסוף ההריון סבלתי מזה הכי פחות
אולי בגלל שהראש התבסס באגן
אבל חזר לי חודש אחרי הלידה, ואז נעלם בהדרגה. עדיין מציק לפעמים.
הסבר קצר:
כאשר הגוף מעלה את חומו- זה סימן שמערכת החיסון פועלת היטב, ובחום של 39 מעלות המערכת פועלת במיטבה.
אם התגובה היא לחסון- זה אומר שהתינוק שלך בריא מאוד, ב"ה, והגוף שלו מגיב לחיסון.
ברגע שאת מורידה לו את החום- למעשה את מדכאת את הפעילות הטובה של מערכת החיסון, ואם משתמשים הרבה במורידי חום למיניהם- זה יכול להחליש את מערכת החיסון.
במילים אחרות: בניגוד להנחה הרווחת- חום הוא לא בעיה, אלא הוא הדרך הטבעית והבריאה של הגוף לטפל בבעיה.
חום של 39 הוא לא מזיק ולא מסוכן. כמובן שאם החום מטפס ל40 ועובר את ה40- כדאי להוריד, אבל 39 זה בסדר גמור, ולא צריך לדאוג יותר מדי, רק לעקוב.
(יש ילדים שסובלים מפרכוסים וצריך להוריד להם את החום, אבל ממש לא כולם)
אם הילד לא מצליח לישון הרבה זמן בגלל החום- אפשר להוריד לו כדי שישן, השינה היא חשובה. איך להוריד? אפשר עם אקמולי או בעזרת אמצעים טבעיים יותר- אמבטיה פושרת, חומץ בגרביים ושאר אמצעים.
שלום,
כמעט שבועיים אחרי לידת וואקום (לידה ראשונה). מתאוששת יפה ב"ה, נראה לי....
הבעיה היא שכמה ימים אחרי הלידה, כנראה בגלל בדיקה פנימית שעשתה לי רופאה אחת, אני מרגישה כל הזמן כאבים באזור פי הטבעת. ההרגשה היא כאילו שמו לי נר.
לא יכולה לשבת, לעמוד, ללכת, לשכב.
משכך כאבים עוזר להרפיה של האזור אבל לא לכאב עצמו.
עד אז לא היתה לי עצירות ומאז יש לי. כואב לי נורא נורא. אתמול בלילה בכיתי מזה.
מישהי מכירה? יכולה לייעץ?
כדאי לבדוק את העניין ולהיעזר בתרופות מתאימות.
קורה הרבה אחרי לידות.
יש כאן בפורום הרבה שרשורים שמייעצים מה לעשות במקרה שזה טחורים.
תרגישי טוב! רב נחת!!
לא יודעת איך לקבל את זה
אני אחרי לידה ראשונה דרגה 3
וכל הזמן טיפלתי בעצמי כדי שבעז"ה בלידה הבאה אוכל ללדת טבעי
רוב האסכולה הרפואית שפניתי אליה מתנגדים ללידה טבעית אחרי קרע כמו שלי
החלטתי ללכת לפרופסור יגל באופן פרטי שיחווה את חוות דעתו בעניין ויבדוק באופן יותר פרטני
והוא אמר רק קיסרי ושהוא מציל אותי ושה ממש סיכון מיותר לבחור אחרת!
(שאלתי פעם רופאת נשים מאוסטרליה חברת המשפחה איזה צעד הם נוקטים לגבי לידה טבעית אחרי קרע דרגה 3 והיא אמרה שאם אני רוצה הרבה ילדים לעשות הרבה ניתוחים זה גם סיכון לא קטן אז כמה שעדיף לנסות ללדת טבעי)
קיצור קשה לי עם זה !
מה זה אומר משפחה קטנה? הפרשים גדולים בין הילדים? הכול כל כך מוזר לי ....
מרגישה כל כך רע לוותר על חווית הלידה הטבעית כמה שהיתה קשה זה היה כל כך כיף ללדת להרגיש לדחוף לחוש את התינוק יוצא להחזיק ביד .....
כל כך רוצה להרגיש את זה שוב....
אשמח לכל עצה ועידוד וידע!
מרוב שהפחידו אותי שאין בכלל בכלל מה להשוות ביניהן. המיני אלקטריק נחשב הדגם הכי פחות מוצלח של מדלה... אולי מישהי שהשתמשה תוכל להגיד לך מנסיון אישי.
לי יש את הסווינג והיא שווה את ההשקעה. אפשר על בטריות בכל מקום.
כמו שאמרו, הידנית של אוונט נחשבת טובה מאוד, אבל אם את מתכננת לשאוב פעמיים שלוש ביום... זה די מעייף...
בהצלחה!
קניתי אותה כי היא הייתה זולה. הייתי שואבת 3-4 פעמים ביום איתה (עכשיו כבר שואבת פעם אחת) והיא ממש סבבה בשבילי לוקח לי עד קבע שעה לשאוב איתה מנה. היא עדיין באותו מצב שקניתי אותה (עברו 9 חודשים של שימוש) אפשר להשתמש איתה גם עם בטריות.
רק לגבי הידנית של אוונט - אצלי היא לא שואבת כלום ביחס לספקטרה החשמלית כך שלא ממליצה עליה
מוריה.ר =)בס"ד.
אז ב"ה היה לי הריון מעניין. (התחיל בזה שרוכב אופניים נכנס בי. לקראת סוף ההריון נפלתי על כל הגוף והתאשפזתי לביקורת. והשיא- חום של כמעט 39 מעלות.) בד"כ בעלי דחף בכל פעם ללכת לביקורת, אבל כשהיה לי את החום הגבוה כבר לא הסכמתי ללכת. התעקשתי להישאר בבית ולנסות להוריד את החום (שהתעקש להישאר בעמדתו) עדיין לא הרגשתי טוב במיוחד וביום שני (החום היה ביום חמישי) החלטתי ללכת להיבדק. למרות שדווקא באותו יום בעלי שאל אם אני בטוחה שאני רוצה ללכת. החלטתי שכן. (דווקא באותו יום התעקשתי שבעלי ישאר בכולל במקום שיסחב איתי) הגעתי למרכז בריאות האישה. חיכיתי לבדיקה כמו שאני רגילה בפעם ה.. היה עמוס מאודדד. עד שהגיע התור שלי להגיע לרופא, בעלי כבר הספיק להגיע. תכננו ללכת אחרי בדיקת הרופא לקניות ולהכין תיק הכנה ללידה. (הייתי שבוע 38+4)
סוף סוף נכנסים לרופא. בדיקת אולטרסאונד שגרתית. ופתאום הרופא שואל אותי: "גברת איפה המי שפיר שלך??" 
היינו בשוק. הוא אמר שיש לי 4.8 מי שפיר. (מתחת ל-5 זה מצוקה) והפנה אותנו בדחיפות לבית חולים לקבל זירוז.
(אפילו עכשיו הלב שלי דופק כשאני נזכרת). היון ראשון ולחץ רציני. הרופא אמר שבבית חולים יש אמצעים טובים יותר ויכול להיות שהוא טועה.
כל הדרך התפללתי שהוא טועה. שלא מתאים לי להיות עכשיו בבי"ח לפני יום כיפור..
הגענו לבי"ח. עומס פסיכי. בקושי צוות שהספיק לעמוד תחת הלחץ. ואנחנו מחכים ומחכים..
איכשהו אחרי המון זמן נכנסנו לרופא שבדק ואמר שהמים כבר הגיעו ל-4.5 אבל הוא מעדיף מחר בבוקר שיבדקו במכון.
לבינתיים התאשפזתי ביולדות. שאלתי את האחות אם יכול להיות שיגלו שהמים בכמות גבוהה יותר וישחררו אותי והיא ענתה שכן.
התפללנו לנס.
בבוקר הגיעה רופאה לא סימפטית במיוחד והלחיצה אותנו שאין מכון לבדוק וחייבים לקבל זירוז. אחרי שהפעלנו את כל הקשרים האפשריים. (הרב פיהרר ועוד כמה בתחום הרפואה) החלטנו להישאר בבית החולים על אף העומס ולקבל את הזירוז. (זירוז בצורת טבלית - פרופייס) משום מה לאחר שהחלטנו התעכבו עם הזירוז.
לבסוף הגיעה הרופאה ושמה את הטבלית, לא נעים בכלל. הזירוז ניתן ב-10 בבוקר.
ומתחילה הציפייה לצירים. (שלא יצטרכו לתת פיטוצין.. תפילה שיהיו צירים והלידה תתפתח)
אמי היקרה הגיעה לבי"ח להישאר איתנו ביום כיפור. לבינתיים מתכוננים לצום. סעודה מפסקת ותחושה מוזרה..לחץ..הלם..
לקראת השעה 9 בערב המוניטור התחיל להראות צירים. אט אט התחלתי לחוש כאבים חזקים אבל לא רציתי לבדוק פתיחה.
רציתי למשוך ולגלות פתיחה 5.. ) אמא שלי שאלה אם אני רוצה לבדוק פתיחה והעדפתי לחכות עוד. הצירים מתחילים לבוא לכ 2 דקות.
נכנסתי למקלחת. (בהתלהבות סיפרתי לאמא שלי איך אני מתמודדת עם הכאבים בעזרת תנועות כמו שלימדו בקורס..
אחרי המקלחת ביקשתי כדור פיזיו. התחלתי לשבת עליו במחלקה ולצעוק תהילים כדי להסיח את הדעת (פדיחה מאנשים שניסו לישון במחלקה..)
הצירים מתחילים להיארך כדקה ומגיעים כל שתי דקות. אני סובלת מכאבים וכבר קשה לשאת את הכאב.
אחרי שהאחות רואה את הכאבים וממליצה על בדיקת פתיחה, אני מסכימה. (הבדיקה מאוד כאבה..
)
הרופאה אמרה שהפתיחה רק 2. השעה כבר 4 לפנות בוקר ואני נשברת. (כל כך הרבה כאבים שקשה לסבול ורק פתיחה של 2???)
בוכה..בוכה.. לא מסוגלת. אכזבה, ייאוש. אמא שלי ממליצה להיכנס שוב למקלחת ואני נכנסת וקשה כל כך. (אמרו לי שהכאבים חזקים כל כך למרות הפתיחה הנמוכה בגלל הזירוז שעוד נמצא שם, ופוחדים להוציא כדי שהלידה לא תיעצר)
שוב בדיקת פתיחה: 3.
מנסים לעשות לי מוניטור ואני לא מסוגלת מהכאבים. לא יכולה לזוז לא לא לזוז. אני ממררת בבכי לאחיות שאני לא מסוגלת והכאב מוציא אותי מדעתי.
שוב בדיקת פתיחה: 4.
האחות מבקשת שישלחו אותי לחדר לידה. בגלל העומס לא מסכימים. ולבינתיים אני מתחרפנת מכאבים במחלקה.
עד שמסכימים להעביר אותי. אני עוברת למיטה המתגלגלת. ופתאום הוראה מגבוה, לא לקבל, שוב פעם בדיקת פתיחה. מחזירים אותי למיטה, (אני משתגעת מכאב ומוכנים להוציא לי את הזירוז)
פתיחה: 4
האחות צועקת בטלפון על האחראים בחדר לידה שחייבים לקבל אותי והיא לא מוכנה שאלד שם במחלקה (אחות מדהימה)
השעה רבע לשש. לוקחים אותי למחלקה. (בדרך אני צועקת שיתנו לי כבר אפידורל)
מגיעים סוף סוף לחדר לידה, הגוף לא יכול לשאת בכאבים. המיילדת שואלת אם אני רוצה אפידורל ולבינתיים בודקת פתיחה. השעה 6 בבוקר.
ופתאום היא אומרת: פתיחה 9 (!!!!!)
קדימה, לידה, צריך ללחוץ. (אני לבינתיים בוכה שאני רוצה כוח. ובגלל הזירוז הצירים כל כך כואבים והיו בלי הפסקה כך שאני לא יכולה לצבור כוח בין לבין, ושאני מותשת מדי..)
המיילדות צועקות עלי לנשום ואני בוכה להן שאני מצוננת. (מצחיק תכלס אבל כל כך מתסכל..)
צעקתי מכאב והמיילדות צרחו עלי שלא אצעק. (אמא שלי ניסתה להסביר להן שזו לידה ראשונה ואפילו לא הספיקו לתת לי טשטוש לכאבים ושאני עם זירוז אבל זה לא עזר)
אוקיי, השלב הכי כואב, נראה שהזמן לא זז, הגוף עומד לקרוס..
לבינתיים פקעו לי את המים.. המיילדת עשתה עיסויים עם השמן..
וב"ה בשעה 6:25 נולד האוצר!
(כשחיכינו שהזירוז ישפיע אמרתי לבעלי שכנראה הוא מחכה לכיפור ממש)
ב"ה לא היו תפרים (חתך שלא מצריך תפר)
ואני רוצה לומר שכל ההריון התפללתי (הרגשתי שאולי לא שייך לפרט ממש אבל ביקשתי בכל זאת) ללדת ללא אפידורל וללא תפרים.
אמא שלי אמרה שצר לה לאכזב אבל זה לא כל כך מציאותי. (אני משקשקת מאפידורל)
וב"ה התפילות התגשמו.
תודה לבורא עולם .
שנזכה לשמוע ולבשר רק בשורות טובות בע"ה. תמיד.
(וואו יצא ארוך)
בואנה ונחשוב על הגאולה, אלו חבלי גאולה אנו חובים...
מזל טוב ובשורות טובות
איך את כותבת מוחשי...
מזל טוב!!!
העיקר שאת אחרי,
התאוששות מהירה והרבה נחת!
מוריה.ר =)לפי המשפט שכתבת : המיילדות צעקו עלי...
גם אני ילדתי שם בלידה ראשונה, ולעולם לא אשכח את הצעקות של המילדת: "את לא יודעת ללדת, התינוק שלך לא יצא..."
באיזה תחושות שליליות שהיא מילאה את האויר של חדר הלידה...
אני חושבת שזה בית החולים היחיד בארץ שמאפשר כזו גישה של מיילדות
לפני 7 שנים ולפני 4 וחצי שנים והמיילדות היו נחמדות מאד
נראה לי שבכל בית חולים אפשר ליפול על מיילדת גועלית
צריך להתפלל זה לא יקרה...
מזל שעכשיו אפשר להסתכל בנחת,ולראות את הדברים הטובים.
מזל טוב!
היתה לי אחת מדהימה שעברה מירושלים
ומאז אני מנסה לתור אחרי רופאה נעימה ומקצועית
אבל ממש לא מוצאת
קפיץ
אם את במחזור אז תתעלמי.
אם לא, כדאי לחזור על הבדיקה.
ותשאלי את הרופא.
) likiאצלנו זה נכד ראשון
ולמרות שהם ניחשו
(המספר במרפאה נשאר המספר של הבית שלהם...)
אז אמרנו להם מראש שבמוצאי שבת שאנחנו רוצים לשבת לדבר איתם לא ליד כל האחים (ואז הייתה להם נחיתה בטוחה ורכה
לצד השני ישבנו בערב שבת ודיברנו ובסוף אמרנו שיש לנו בשורות משמחות..
