פורום הריון ולידה (עמוד 452)

ואחרי הלידה יש לי כמה מבחנים שאין לי ברירה אלא לגשת אליהם

סוג של חופש...

בהצלחה!! זה לגמרי נשמע קשה...

אבל לצערי יש לי מבחנים שלא עברתי ויש לי מועדים נוספים 3 שבועות אחרי התל"מ

מיד אחריה לידה

מיד אחריה עוד מבחנים

מיד אחריהם סמסטר

האמת מה שאני עשיתי בזמנו זה נגיד לקחת יום חופש ואז זה גם נותן יותר כח ומוטיבציה להמשיך ללמוד ולא סתם להמרח ימים שלמים.

במידה ואין לך מבחן יום אחרי יום, אין סיבה שלא תוכלי לאפשר לעצמך יום אחד חופש. אפשר גם קצת ללמוד בשבת בשביל השבוע הבא אם יש חומר תיאורטי.

תתעודדי אני גם עבדתי יותר מחצי משרה במקביל לכל הנ''ל

האמת המבחנים די צפופים ויום חופש זה פריווילגיה שאני לא יכולה להרשות לעצמי

במיוחד שבמהלך הסמסטר תפקדתי חצי קלאץ'

אבל הבטחתי לעצמי שאם אני מסיימת עד מחר ללמוד אז בשישי טיול

הלוואייייי

עד היום יש לי משקעים מהתקופה הנוראית הזו.

אז שמחה בשבילך שלפחות את לא עובדת

יאלהה אז הנה תקתקי לימוד היום ומחר ושישי יש לך יום שלם לטייל!! 

תודה על הפידבק שלך, מהממת בעצמך😘

אשמח גם לרעיון של פלייליסט

ומה פתאום מתנשאת?

כל דבר שיכול לעזור לתת נשימה למישהי בימים משוגעים אלו  בטח להפחית חרדה, זה אין לתאר את המצווה והחסד שאת עושה......

וזה בלי לדבר על איריס חיים, שהיא פשוט אישה אגדה

וכמה נס שיש איתנו אנשים כמוה, שהם מתנה עבורנו בהשראה ובכוחות שהם מזרימים לנשמה שלנו....

באמת שאנחנו חיים בתקופה משוגעת. משוגעת. אין לי הגדרה אחרת....

מרגישה מוקפת בהזויים.

מזל שרוב העם נורמלי בנפשו, למרות הכל.

מזכיר לי את הסיפור של רבי נחמן, שכולם נהיים משוגעים עד שהנורמלים צריכים לסמן לעצמם על המצח שהם נורמלים כדי שלא ישכחו.....

הטוב ינצח!!!

פשוט תקופה מטורללת והרגשתי שהיא מצליחה לראות הכל באור כל כך אחר ומחזירה המון שליטה ויכולות לידיים שלנו. ממש נתן לי כוחות.

מצרפת לינק

אוהבת את מה שאת כותבת

שחזוררררררר

לא ידעתי שזוכרים בכלל את הניק שלי.

וגם אני אוהבת מאוד לקרוא אותך💜

צירפתי קישור לפודקאסט בתגובה הזאת

כתבת מדהים!! - הריון ולידה

תהני! היה לי ממש משמעותי

לגבי הגיסה - בתור בוגרת טיפולי פוריות

הכי טוב לדעתי

תספרי לה בהודעה בוואצאפ, לא טלפון ובטוח לא פנים מול פנים

תספרי לה בטבעיות שאתם בהריון וזהו

את לא צריכה להגיד כמה את מתרגשת - תאמיני לי היא יודעת

אם אתן בקשר קרוב את יכולה להוסיף שאת זוכרת אותה כל הזמן 

לחשוש מעין הרע? לדעתי פחות.. אבל זה כבר עניין של תחושה אישית

תספרי לה כשאת מספרת לכולם

אבל חשוב ממש לספר לפני שהיא תראה אותך עם בטן שלא תופתע כי זה ממש לא נעים פתאום לגלות את זה בשולחן שבת..

לדעתי כמה שאפשר פשוט תחליקי, את לא הראשונה ואולי גם לא האחרונה שיוודעלה על הריון.. זה קשה אבל מהצד שלך לא גנבת ממנה משהו

כן, בשבועות האלו אני אעבוד עם עצמי שיהיה לי הכי טבעי

אבל לגבי ההודעה, לא יודעת…. מפחדת שתעלב

אולי אכין איזו תמונה יפה, פעם ראיתי רעיונות מגניבים בתמונות, ואשלח לכולם, לא רק לה

וככה לבשר

נראה לך בסדר?

אבל אני לא מהווה שום דוגמה לגבי אחרות

הקושי בהריון עצמו גם ככה קשה

הייתה לי חברה שרצתה לספר בדרך יותר מגניבה ושלחה לי תמונת אולטרסאונד

אם כבר עין הרע - לא עשיתי עין הרע על התמונת אולטראסאונד, אבל וואלה זה היה מנקר עיניים ברמות.

כאילו - גם ככה באלי גם.

הכי ''נוח'' היה פשוט לקבל הודעה כתובה

מצד שני,

אם את מחליטה לשלוח לכולם תמונה חמודה, תשלחי גם לה - שלא יהיה מצב שכולם ידברו על כמה זה היה חמוד ורק היא תבין שלא קיבלה

האמת לא יודעת מה לומר

תספרי לה אולי אחרי הכל איך שאת מספרת לכולם

מעל הכל חשוב להחליק לזרום

זה יכאב לה, אבל הכאב הוא שלה את לא יכולה לקחת על זה אחריות

יואו, יצא לי מבולבל פחד 

ואיתה צריך בעדינות.

לבשר וזהו.

בלי תופים ומחולות (שככה תמונה נראית לי)

או להודיע לכולם ביחד, כן מומלץ לשלוח לה אפילו סתם הודעה איזה יום קודם רק להגיד שאת בהריון בצרה יבשה אפילו ונעימה ולא לצפות לתגובה, שהיא תוכל לעכל את זה עם עצמה ולא תהיה מופתעת כשכולם מתלהבים וזה.. אם את שולחת באישי לכל אחד אז גם לה כמו לכולם שלא יהיה יוצאת דופן ועדיין לא לצפות לתגובה או להכיל אם זה לא התגובה שהיית רוצה..

מאד יכול להיות שהיא תשמח אתכם ויכול להיות שיהיה לה קשה והיא תשתבלל קצת ואולי לא תרצה להתייחס/להגיב. וזה לא כי את לא בסדר אלא כי קשה לה והיא לא צריכה עכשו לעשות הצגה, היא צריכה לשמור על עצמה ואת הכוחות שלה להתמודדות מול זה ולכל מה שהיא גם ככה עוברת.

אני אומרת את זה גם מהמקום של בוגרת טיפולים.. 

אני לא יודעת לענות, נחכה לחכמות..

אבל אני יכולה לשלוח לך באישי תמונה חמודה של איך שהודעתי לאחים ואחיות וגיסים על ההריון הנוכחי. מוזמנת

ושיהיה בשעה טובה! מרגש!

שלחתי לאחי הודעה בווצאפ "ב"ה רציתי לשתף שאני בהריון וצפויה ללדת ב.. "

ככה היתה להם את היכולת להתמודד עם התחושות שלהם בלי שהם צריכים לעשות מולי איזושהי הצגה.. וגם הרגיש לי יותר נכון לשתף את אחי שלקח קצת יותר בסבבה את העניין ושהוא יבחר איך לשתף את אשתו

גם לשאר האחים תכלס הודעתי בווצאפ פשוט עם הודעות יותר "חמודות".. (כמו למשל "מעדכנת שכני לא סתם שמנה" או "מאשרת את החשדות שלך" וכו')

אם יש מזגן והחלון הוא בעיקר לאקוודור זה לא נראה לי נורא..

רוב הזמן ישנים בחדר שינה ופחות חשוב שיהיה בו אור )בטח אן השיקול זה חלונות נורמליים לסלון ולמטבח ששם זה הרבה יותר משמעותי)

ואם יש מזגן אז גם פחות חשוב שתהיה רוח.

מה שחשוב זה שיהיה אוורור- שתוכלו לפתוח את החלון לפחות לכמה שעות כדי שתהיה תחלופה של אויר ולא יהיה עובש...

כי הגיוני שהחדר היה די מוגן מקור..

כנראה שבקיץ תהיו חייבים להשתמש בו..

אבל אם זה הפתרון שמאפשר לכם אור בסלון ובמטבח זה לא כזה נורא..

בכל מקרה, גם אם חסרים לך מסמכים וזה לוקח זמן, בסוף את מקבלת את ההנחה לפי הזמן שהתחלת את התהליך.

לפעם הבאה תדעי שאפשר להזמין משטרה

את יודעת מי בעל הבית שהם עובדים אצלו? אפשר לדבר איתו אם את יודעת מי זה

איזה אלופה שחשבת על הקטע של האשמה וקראת לה שוב!

חושבת שהייתי מגישה תלונה במשטרה על הטרדה במקביל לעדכון את השכן. שיעיפווווווווו אותו לכל הרוחות.

האמנת זה היה בזכות חברה שעברה שם וסיפרתי לה אז היא אמרה לי לחזק את הילדה להגיד לה שחשוב לספר וכו

וזה שינה לי את ההתכווננות כי הייתי מזועזעת ומלאת אשמה...

כל הכבוד שככה אמרת לילדה!

חשוב שהיא תדע שתמיד לבוא להגיד לך...

ואני ממש ממש חושבת שאם יש לך דרך להתלונן עליו, למעסיק או משהו- כדאי!

אם את מחליטה להתלונן, ממליצה ממש לשמור על אנונימיות

לפני כשנה שכנים בבניין בנו, ערבי נכנס אליי לבית מאין "בטעות"

הייתי בדיוק באמצע למרוח לנולין אחרי שאיבה - סיטואציה הכי לא נעימה שיש

מעבר לצרחה שהוצאתי הוא נבהל ולא חשב ללכת

פשוט כזה המשיך להיכנס

בעלי באותו רגע יצא אליו והזמין משטרה כשעמד לידו ולא נתן לו ללכת (לא מבינה מאיפה האמץ של בעלי לעשות את זה כשיש בבניין עוד 10 פועלים). הפועל דווקא ניסה לברוח, אז בעלי נעל את הדלת של הבית והפועל נשאר איתנו בפנים לאיזה 10 דקות עד שהמשטרה הגיעה.. וואי רעדתי מפחד

לאורך כל תקופת הבנייה של השכנים, כל פעם שעברנו לידם בבניין הרגשנו את המבטים של הפועלים. הפועל המדובר כמובן פוטר או הועבר לפרויקט אחר - אצלנו בבניין הוא לא היה.

הם רצו פשוט לרצוח אותנו!

הסקנו מזה להבא אם דבר כזה קורה,

להתקשר למשטרה אבל בלי ללוות את השוטר לפועל הבעייתי..

כי לכי תדעי איך הוא היה מחליט להתנקם בנו.

זה כבר היה לפני כמעט שנתיים, משערת שהפועל המדובר התייאש.

איזה מלך בעלך!!!!

אגב לגבי הפחד מנקמה. מובן ממש.

אבל בפועל הם דווקא מעריכים אומץ כזה ודווקא זה מרתיע אותם. 

התייעצתי..

שלשדר לידה שהכל טוב ולא לעשות מזה סרט שהיא לא תרגיש שהיה פה משהו ואולי היא היתה בעייתית..

כי תכלס היא נראית סבבה

ודיברנו על זה אתמול באריכות

בע"ה שה' ישמור תמיד על ילדי כל עמ"י ובכלל

לכל בני ישראל לא יחרוץ כלב לשונו...

מבינה כ״כ אלו רגשות יכולים לעלות בך עכשיו בתור אמא!!!

את אלופההה ומקסימההה שגדלת ילדה כ״כ בוגרת ופתוחה אלייך!!!

קחי חיבוק מכל הלב!!!

ברור ששמחה על האומץ לפעול ועל מותם לש הרשעים האלו

אבל

כל הלילה בקושי ישנתי בסוף

דרוכה מבפנים

מוזר לשבת לחכות לתגובה

וגם לא יודעת אם ואיך להתנהל היום

והילדים שלי מפחדים מדי כבר אחרי כל החודשים האחרונים

ובלי ממד

לא יודעת

יושב עלי גוש בלב

מבינה ממש את החששות

הציפייה לתגובה

לא יודעת על מה לחשוב

זה הזמן להעמיק את האמונה בריבש"ע שהוא מנהל העולם. והרבה יותר מפחיד כשיש רוע בעולם מאשר לאחר הסרתו מהעולם. עכשיו העולם טוב יותר בפרספקטיבה של זמן ומקום...

ואם אנחנו מאמינים בריבונו של עולם שמנהל פה- אז בוודאי שידאג לנו ואנחנו נמשיך לניות פה כדי להגדיל שמו בעולם...

ובפרקטיקה? לומר לילדים שאיזה ה' גדול יש לנו ואנחנו מתנהלים רגיל ואם יהיה צורך אנחנו נתגבר ונעשה מה שצריך... (אם ישנו את הנחיות פיקוד העורף)

גם לנו אין ממ"ד... 

זה לא שרק עכשיו יש ארוע נקודתי

כל הזמן. 

זה תרגול לאמונה ובטחון המצב הזה כל הזמן זה החיים פה..משתדלים אבל זה קשה

פיצוצים הפגזות יירוטים מטוסים בלי סוף עשן שריפות
 

ואזעקות זה לא רק הרעש של האזעקה וטוב תחכו 10 דקות בחדר הלא מוגן וסבבה תמשיכו הלאה

זה בדרך כלל כמה ברצף..לפעמים במשך כמה שעות

אחרי כל אזעקה יש פיצוצים מטורפים של יירוטים ונפילות קרובות

כל הבית רועד

הם רק ילדים

איך הסבר יפה יגרום להם להרגיש שזה סיטואציה הגיונית?

מסבירים כמובן גם מתחזקים בזה בעתמינו

לא חד פעמי

9 חודשים ככה

נכון שלא כל יום אבל זה תמיד ברקע

אז כבר מעייף כל הזמן לספר לעצמי שהנה ועוד מעט יגמר

כי תכלס לא התחיל עדיין

אה ובעלי היה מגוייס חלק מהזמןומן הסתם עוד יהיה שוב ושוב

קיצר אני אישית כבר מיואשת מהמצב

גם לקחתי אותו מההורים שלי, אי אז בתחילת שנות ההורות, אבל כנראה שלא פתחתי אותו יותר מדי...

יאללה, הולכת לנסות אותו

תודה על ההמלצה!

תכתבי "מכשיר הסרת שיער פורומים ערוץ 7"

או אם את זוכרת מילים יותר סםציפיות מהשרשור

או מישהי שהגיבה שם ואז אפשר לחפש בכרטיס אישי שלה

אבל הוא מחפש בכל האתר

אז אני כותבת מילות מפתח ומוסיפה פורום הריון ולידה.

אבל לא חיפשתי שרשור ספציפי אלא שרשורים בנושאים שונים

לגבי האיחור במחזור, כדאי לעשות באופן כללי בדיקה ביתית בבוקר

אם את כבר הולכת לרופא משפחהתבקשי בדיקת דם - הכי מדויק.

יכול להיות חיובי ויכול להיות שיש איחור 

עדיין יכול להיות חיובי.

ויכול להיות סתם איחור...

קרה לי את שני המקרים...

אם יש לך,

יכול ממש לעזור

ניסיתי וזה עוזר לגב אבל אני מול מחשב כותבת על דפים

זה לא עובד עם הכדור...

יואו אני מיואשתתת

@גוגי גוגי בתור סטודנטית?

ללכת למקום מפנק לאכול בו ושם ללמוד

(לא לחסוך בכסף חח כמובן במידה)

לקבוע עם חברות מהתואר- ללכת לבית של מישי אחרת, שגם תפנק אותך על הדרך

לשבת על כדור פיזיו וללמוד עליו

ללכת להליכה עם בעלך ולקחת חומר ללמוד שם איתו

לדבר אל העובר ולהסביר לו מה את לומדת חחח

ובעיקר לחשוב על זה שעוד מעט זה מאחורייך!!!

מה שאפשר תדפיסי מהמחשב

המסך מטמטם את המוח

הראייה מתעוותת

בתקופות לחץ בלימודים כשאני שעות על המחשב אני מרגישה ממש איך זה משפיע עליי

בהריון הקודם חרשתי על זה

בלי קפיצות בלי כלום

רק לשבת ומידי פעם סיבוב אגן..

אם את גבוהה שימי לב שאת צריכה כדור יותר גדול

כי כדור נמוך לגבוהות זה באמת סיוט

ותרגלתי המון על המחשב על דפים נייר

הסתדרתי מצוין.. 

ועשיתי ככה גם מבחנים שהיו מהבית

ילדתי למחרת

המחשב היה על הספה/ על קצה השולחן/ כסא ואני על הכדור

יש בעצם וילונות מסביב לכל מיטה שיוצרים מעין 'חדר'. פרטיות מלאה.

מידי פעם אני זוכרת שנכנסו רופאים ואחיות.

היו איתי 2 מלווים.

אבל זה לא חדרי ניתוח של יולדות. זה חדרי ניתוח כלליים.

לא יודעת אם זה שונה.

הייתי עם הרדמה מקומית+מלאה אז זוכרת רק כמה דקות שהתעוררתי בין לבין. 

מה שכן, עכשיו אני רואה שכתבת על הרגשה של חנק, אז תדעי שחדרי ניתוח הם מתחת לאדמה בקומה מינוס כלשהי, לכן לא זכור לי שהיה חלון. כן היה מיזוג מעולה.

שאין חדרי התאוששות נפרדים ליולדות קיסרי (אחרת כנראה היה אפשר להיות שם עם התינוק, שזה בעצם הדבר היחיד כרגע שגורם לי לחשוב ללדת מחוץ לירושלים...)

תודה על הפירוט! באמת יש הבדל בין הרדמה מלאה לחלקית... (ובאמת קשה לי מאוד לשהות בחדרים בלי חלון )

הייתי שם בהתאוששות עם הבן שלי, כשהיה תינוק

זה היה חדר התאוששות כללי, לא רק לילדים.

מה שאמרו לי, שאני יכולה וצריכה להיות איתו בהתאוששות כי הוא ילד, אבל למבוגרים נתנו למלווה להיות רק כמה דקות.

לא יודעת מה הנהלים.

אצלי הוא היה ממש תינוק, אז בשבילו זה ממש לא היה משנה.

אני זוכרת שהיו שם גם ילדים יותר גדולים, וגם מבוגרים.

כמו שכבתחילה כתבה

לא יודעת להשוות לשערי צדק אבל לי היה שקט יחסית למעייני הישועה שם סבלתי מאוד מהרעש ואפילו לא היו וילונות

כן בעלי נכנס פעם אחת לכמה דקות ואמא שלי, אבל לא כל הזמן מותר שיהיה איתך מלווה

ככה היה גם במעייני הישועה,  לא יודעת על שעצ

והייתי בהתאוששות משהו כמו 2-3-4 שעות.

אולי תלוי איזה ניתוח עשית.. מוזמנת לפרטי
 

עכשיו נזכרתי בעוד משהו,

היה רעש מסביב של המולה.

צפצופי מכשירים, מערכת כריזה פעילה, דיבורים של רופאים ואחיות בינהם בדרך ל/מניתוח.

לי לא הפריע והייתי גם הרבה ישנה אבל יש כאלה שזה יכול להציק להן.

לאחר ניתוח גניקולוגי בהרדמה מלאה.

לא זכור לי שהיה חלון אבל לא ככ הפריע לי כי החדר היה  גדול.

זכור לי שכמעט לא היו אנשים, ראיתי רק את האחיות והיה ממש שקט. זה היה בשישי בצהריים, אולי בגלל זה?

חלק מהזמן הייתי לבד כי בעלי היה חייב לנסוע והיה לי ממש בסדר.

לגבי אפס הפרדה-אני ממש אוהבת את היחס במחלקה.

ויודעת שאחרי קיסרי צריך מלווה 24 שעות

את לא חייבת לגמול מהנקה, את יכולה לגמול מההרדמה עם הנקה ולהמשיך להניק בבוקר ובזמנים אחים ביממה.

וזה ממש נהדר שהוא לא אוהב שתיה ממותקת אם הוא באמת אוהב מים

מנסה כמה כיוונים להרדמה- לשבת לידו, ללטף אותו, לספר לו סיפורים, לשיר לו שירים, מה שהוא אוהב.

בקבוק מים/ תמ"ל או מוצץ.

בובה רכה, שמיכי וחפצי מעבר כאלו.

הבן שלי איבד את המוצץ בגיל שנה ושלושה חודשים ומאז לא לקח בכלל מוצץ, כשגמלתי מהנקת לילה הייתי יושבת לספר לו סיפורים עד שהוא נרדם וגם כשהתעורר באמצע הלילה הייתי מספרת לו סיפורים. חלק סיפורים שזכרתי בעל פה, חלק המצאתי, חלק השחתי לו מהמחשבות שלי באותו רגע. הוא גם ככה לא הבין, זה לא היה סיפורים לתינוק, פשוט הרגיע אותו הרבה מלל ארוך ושקט...

שירים אותו בלילות הראשונים.

איתך זה יהיה ממש קשוח, מנסיון. תעלמי מהשטח בשעת ההשכבה 

תגגלי "לריסה גינת", פעם ראיתי הסבר שלה.

מהיכרות מקרוב עם כמה וכמה מקרים

בגיל שנתיים נאלצים לעקור את ארבעת השיניים הקדמיות

להמוןןן ילדים שמכורים לשתיה בבקבוק

אז לא כדאי בכלל להתחיל עם זה!

כשהבחור צריך להתפנות (ונזכר בזמן להודיע🙄) הוא תמיד אומר שיש לו קקי, גם אם יש רק פיפי...

יום אחד הוא אמר "קקי קקי" ורצנו לעשות בשירותים, העמדתי אותו על שרפרף והוא הסתכל עלי מוזר, פה חשדתי🤦 ראיתי שכבר מתחיל קצת לצאת קקי והספקתי במהירות להושיב אותו על האסלה, הספקנו לקקי ב"ה, אבל את השפריץ של הפיפי שהגיע שנייה אח"כ אני כבר קיבלתי 😅

אני התחלתי את הגמילה עם הבן שלי שהכל בישיבה ומכירה עוד הרבה שגמלו ככה. מסכימה שעמידה הרבה יותר נקי ונוח אבל להתחלה יותר קל בישיבה נראה לי.

הוא צריך להטות את כל הגוף קדימה וככה הזרם יכול להיות בתוך השירותים. בסיר גם לרוב הכל יוצא בפנים, תנסי מה שמתאים.

רק אומרת שהבן שלי גמול ועושה שתן בעמידה אבל תמיד כשהוא יושב ומתאמץ אז יוצא גם קצת שתן, ככה שבכל מקרה זאת מיומנות חשובה ללמוד איך עושים נקי בישיבה. (לא שהוא תמיד מצליח, כן? אבל לפחות הוא יודע מה לנסות כדי להצליח)

בלי תחתונים ) בשלב הזה

אםשר שמלה פשוט..

ואז פחות מאתגר אותם

וגם חוסך עבודה בשבילך

כמובן תלוי בבני הבית ובה אם זה מתאים...

עשיתי את זה כשכולם קטנטנים...

תחתון או מכנס, לא גם וגם!

ובד"כ מסיימת אותו בלי כלום🙈 

האמת שזה לדעתי מאוד עוזר לתת לילד להסתובב בלי כלום 🫣

כשיש לו מכנסיים הוא מרגיש שהוא יכול לעשות קקי במכנס, כאילו כמו טיטול,  כשהוא ערום הוא לא מפספס ..

יודעת להגיד שיש אבל אומרת לא רוצה

נתקלת פעם ראשונה בתופעה 

ברמה שמתאפק ממש עם קקי, ולא מוכן להודות שיש לו פיפי כי החליט שנמאס לו ללכת לשירותים.

ופעם ממש היה אוהב! פתאום ממש לא רוצה את זה ורוצה רק חיתול ושנעזוב אותו

אולי אל תלבישי לה מכנסים?

אצלינו היא עם שמלה וטיץ ברגיל, ועכשיו עם תחתונים בלי טיץ. למדה כבר כשבורח לה להרים את השמלה כדי שרק התחתונים ירטבו🤭 חסכוני מאוד בכביסות

אז אני גם פורקת ברשותך

הילדה, בת פחות משנתיים החליטה שהיא עושה בשירותים. אחרי שיגועים של כל רגע פיפי פיפי היא הצליחה פעם אחת

אבל הלו, לא צריך לבקש רשות מאמא לפני שמחליטים דבר כזה?

מותשת בשביל התהליך המפתיע הזה כרגע אז מכחישה ודי מתעלמת, אם מבקשת לוקחת אותה לשם ומחזירה טיטול

אני התחלתי איתה כבר שנה שעברה בקיץ, כשהייתה בת שנתיים. הייתי בטוחה שהיא מוכנה, ומאז אנינו כל הזמן בעליות וירידות.... כל פעם שאני חושבת לשים לה טיטול וזהו, פתאום יש תקופה שהיא עושה ממש יפה בשירותים...

עברנו איתה כבר את כל השלבים, לקחת יזום, לעשות בסיר לעשות בשירותים עם ישבנון, לעשות בשירותים בלי ישבנון.... היא יודעת להתאפק מאוד יפה אבל עכשיו נגיד אנחנו בתקופה שהיא מתאפקת יותר מדי וממש מתנגדת לעשות... זה יהיה מוזר להחזיר טיטול כי היא עולה לגן עירייה... לא יודעת מה לעשות 

בבית בגדול הוא בסדר, יש ימים של מלא פספוסים ויש ימים של בלי בכלל.

מסתכל אותי שבמעון הוא בכלל לא עושה בשירותים, רק אם אני נכנסת איתו. את המטפלת הוא לא אוהב 😑

אבל אתמול הוא שילשל פעמיים על הרצפה. פה נשברתי. שמתי לו טיטול 🤦‍♂️🤦‍♂️

התחלנו גמילה לילדון בפסח (גיל שנה ו 4 חודשים)

בשבוע הראשון כמובן שהיה נורא ואיום.

לאט לאט השתפר.

אבל בגן אחרי כמה פספוסים הגננת הודיעה שעד כאן ושנחזיר לו טיטול.

החזרנו רק בגן ובבית בלי טטול.

אחרי חג שבועות עשינו ניסיון נוסף שיחסית איכשהו עבד.

היו כמה פספוסים אבל בסוף עלינו על הגל.

ספרתי כבר 3 שבועות רצוף שהילד לא מפספס והולך מעצמו לשירותים.

חמישי האחרון 3 פספוסים בגן!!! בעעעעע

ככה זכור לי משרשורים קודמים.

כמובן שנתיים וארבע

לא ממש גמילה. אבל הוא עשה כבר הרבה פעמים פיפי בשרותים.

קקי הוא מאוד רוצה, ויושב הרבה זמן על הישבנון בטענה שיש לו אבל בנתיים זה עוד לא קרה...

אבל אחרי זה חוזר לטיטול. לא נתתי לו עדיין להיות עם תחתונים והוא גם לא רוצה. 

לק"י

מידי פעם מגיל שנה וחצי (ועדיין היו עם טיטול).

נגמלו תקופה אחרי.

אבל זה היה תרגול טוב, ונוח במיוחד כשעשו צרכים בשירותים.

אני לגמרי בעד.

זה 4 חודשים שהם שמיים לארץ בטח בנושא הזה..

להתחיל לגמול בשנה ו8 זה מוקדם אבל הגיוני (מניסיון😅) שנה ו4 לא ככ..

ולבסס בשלות לגמילה

גמני הושבתי את הבן שלי בשירותים בערך מגיל שנה ועשר חודשים.

עשה מלא פעמים בשירותים.

אבל גמילה ממש התחלתי בשנה וארבע.

וגם זה היה כנראה קצת מוקדם מידי.

מי יודע בעולם האמיתי?

אל תבזבזי אנרגיות על הסתרה. לא עשית שום דבר רע, ואין לך במה להתבייש. תמיכה ועזרה מהסביבה יכולות לעזור מאוד!

יש לידך סביבה תומכת?

חברות זוגיות משפחה?

לא יודעת איך לעשות את זה!! 

מתחילה, מחזיקה יומיים ונופלת.. 

זה מרגיש חסר סיכוי. 

לידות כי האיזור משתנה...

ותכלס חודשיים אחרי לידה לרדת זה ממש לא בריא...

בכלל להיות במחשבות על זה..

ההנקה בהתחלה דורשת המון מזון

באמת יש רעב מטורף

וצריך לאכול טוב בלי להסות חלילה להקטין כמויות...

בנוסף צריך לחכות מינימום חודש וחצי והרוב אומרים אפילו שלושה חודשים אחרי לידה כדי לחזור לספורט..

ועדיף לרדת מתוך אורח חיים בריא של תזונה וספורט...

לעניות דעתי הכי חשוב זה לאהוב את עצמך ואת הגוף המדהים שהקב'ה נתן לך שעכשיו מבשל בתוכו תינוק יהודי שהולך להגיע לעולם

וזו זכות ומעלה גדולות ככ..

זה ככ לא מובן מאליו

ותהליך ככ מופלא...

דבר שני,

קראתי כמה פעמים

שלתינוק התזונה ב1000 ימים הראשונים שלו בעולם (מתחילת ההריון עד גיל שנתיים בערך) מאוד משמעותית בקביעת הבריאות שלו לכל החיים..

אז כמובן מי שה' שלח לה בחילות והיפרמאזיס או מגבלות אחרות לא יכולה להשקיע בזה..

אבל מי שכן יכולה-

מאוד חשוב וחיוני להשקיע בתזונה מיטבית, מגוונת ועשירה

אפשר לקרוא על זה הרבה חומרים שמעוררים מוטיבציה ונותנים כלים...

וככה את משקיעה בשביל התינוק אבל גם את בעצמך בטוח תושפעי מזה בע"ה ויהיה לך גוף יותר מאוזן...

בכל מקרה הכי חשוב

בע"ה שתהיה לידה קלה ותינוק בריא!!❤️❤️

ובזהירות מוסיפה-

יכול להיות שההערה של בעלך גם הפשיעה על התחושה הזו.. את יכולה לנסות לברר לעצמך..

חיבוק ובהצלחה גדולה!!!

בראשון היה לי היפרמאזיס זמני, עד חודש שישי , באמת רק הקאתי ולא אכלתי כלום. ולאט לאט חזר התאבון אבל אכלתי רק בצקים וסוכר, כל דבר אחר עשה לי רע

באמת הילד היה חולה המון בשנה הראשונה,  בקושי היה במעון, היה לו כל הזמן וירוסים, חום, הקאות , שלשולים, אסטמת עור עד היום מגיל 4, ויש גם בעיות רגשיות

אולי זה מקרי, לא יודעת

עם הבן השני היה תאבון מהתחלה וגם הקפדתי הרבה על ירקות וחלבונים וכו.. וברוך ה' הוא באמת יותר מחוסן בלי עין הרע ברוך ה'

5 שנים בלי לשים לב כמה זמן עבר

כמעט 20 קילו עודפים ובלי כח לעשות עם עצמי כלום

לעומתי אחותי הולכת לחדר כושר ושומרת ונראית מעולה כמו כשהייתה רווקה עם ילד אחד יותר🤦

קניתי לי בגדים כמובן והעפתי ישנים, אבל רק בשנה האחרונה הרמתי את עצמי והתכווננתי לזה ועכשיו אני גם מתאמנת ב"ה. לא מצפה לחזור למשקל הרווקות אבל, הכי הרבה אפתיע את עצמי.

המסקנה שלי: לכל אחת יש את הזמן שלה

בגדים תמיד אפשר לקנות.

את עוד לא אחרי לידה בכלל!

אל תלקי את עצמך. את נמצאת בשלב בחיים שהוא זמני. שנות הפריון הן זמניות ויקרות מפז. תעשי מה שאת יכולה,תשמחי בעצמך, תקחי את הזמן כמה שאת צריכהה במיוחד אם את מניקה (אני הייתי בור ללא תחתית בהנקה)

וכשתרגישי שאת יכולה תצטרפי לאיזה תכנית

עכשיו זה לא הזמן להתעסק בזה.

כל היום אני באכילה בריאה ואז שוברת עם איזה עוגיה

וההנקה משמינה אותי ברמותת החזה הרבה יותר גדול ואני רעבה בלי סוף

מתסכלל

המזל שלי שלבעלי פחות אכפת אבל לי זה סיוט כשאני לובשת בגד טיפה צמוד

'איזה קשה זה לחיות במקום בו הרזון והיופי הם חלק מהותי בחיים.'

זה בדיוק הקטע, זה מה שהכתיבו לנו.

ברביות, דוגמניות.

הכתיבו לנו שלהיות יפה זה להיות רזה, גבוהה, מפותחת , אף קטן , עיניים גדולות כחולות, ריסים, שפתיים עבות, שיער חלק.

ובאיזה עולם אנחנו חיים? שכל בחורה שניה עושה התערבות קוסמטית כלשהי

זה יכול להיות התערבות מורכבת כמו ניתוח, ויכול להיות משהו זמני כמו ריסים מלאכותיים או עדשות צבע...

אם כולנו נהיה נשלטות אחרי מה שהכתיבו לנו מגיל קטן- כולנו נראה אותו דבר! לא תהיה ייחודיות .

וספציפית למה שאת אומרת, בלב שלם, הכי שלם בעולם!-

להיות עם גוף בריא, זה הרבה יותר יפה ונשי מאשר רזון חולה כזה...

אני רזה, והייתי מתחלפת עם כל בחורה בריאה ומפותחת.

כי אני נראת חולה, לא משנה כמה אוכל-

אין חזה ואין אחוריים. סליחה על הפתיחות..

בטוחה שלא דיברת גם על קיצוניות כמו שלי, אבל אני קיצונית בצד השני ולכן כל כך אוהבת את המראה ההפוך, הבריא, הנשי

ואם נהיה כנות- גברים אוהבים שיש מה לתפוס, בשר....

כולנו פה נשים אז אני מרשה לעצמי........