פורום הריון ולידה (עמוד 451)

אצלי במכבי ההריון בסיכון היה דרך הקופה אז אני לא יכולה לעזור בזה

לגבי הקרישה- אני מטופלת אצל המטולוגית משיבא ומאד מרוצה (יכולה לכתוב לך שם בפרטי) יש שם הרבה רופאים טובים בתחום הזה.

זה לא קל לקחת קלקסן כל יום אבל אם את צריכה זה יכול למנוע סיבוכים

ממליצה לך מאד למצוא רופא הריון בסיכון טוב ובמקביל ללכת להמטולוג שיסביר לך הכל ולהתעקש על בירור קרישה (יש בדיקות שלוקח חודשיים לתוצאות, יש בדיקות שהתוצאות שלהן לא מדויקות בהריון ואחרי לידה)

הריון קל ובשורות טובות❤️

איזה כיף שענית לי!!! תודה על ההשקעה כיף לראות אותך 3>

איך את מרגישה??

אסביר שוב למה התכוונתי 

את הבדיקת קרישיות ביקשתי מעצמי מהרופא שלי, רופא פרטי, בעקבות המלצות בפורום לברר קרישה אחרי כמה הפלות

הוא הסכים ואז יצא אפלה גבולית, יכוליות שהקלקסן באמת עזר להריון.

השאלה שלי היא האם באמת ייתכן ואני בלי אפלה כי זה יצא גבולי? מה אני צריכה לבקש מהרופא כדי לברר שוב אם אכן אני עם קרישיות או לא

גם לי יצא משהו גבולי ואמרו שאין לי בעיית קרישיות מובהקת אבל אני לא ממש מבינה בזה

הרופא הפרטי שלך הוא המטולוג? אם לא כדאי ללכת להמטולוג והוא יחליט אם את צריכה בדיקות חוזרות ולקחת קלקסן

בשביל לאבחן apla נדרשות שתי בדיקות חוזרות בהפרש של 12 שבועות לפחות ביניהן, וששתיהן יצאו חיוביות. מצד שני - לא יבדקו לך בהריון, כי בהריון בקרישיות בגוף עולה והתוצאה יכולה להיות שגויה/זמנית. לכן לגבי ההחלטה אם לקחת קלקסן בהריון הנוכחי הייתי מתייעצת עם המטולוג, והוא גם ינחה אותך אם נדרש בירור חוזר אחרי ההריון.

בהצלחה ❤️

זכרתי שכתבת לי ולכן עלו לי תהיות

אני לא בהריון כרגע אבל מחדשת בדיקות שפג תוקפן כדי להמשיך החזרות,

אז בעצם לבקש מהרופא שלי הפניה להמטולוג ולבקש ממנו בירור קרישיות 

חשוב לי להבין האם יש לי קרישיות או לא, וגם לחסוך לעצמי את הקלקלסן כל ההריון זה קשה לי יותר נפשת מפיזית

צריך הפניה?

זה בסדר שהבדיקות קרישיות הן לפני כשנתיים?

פרופסור יוסף קליש מעין כרם

מומחה להריונות עם קרישות

לא דוחף דילולים סתם- רק כשיש צורך

גם לגבי אטימות המערכת,

המבחנים אצלנו בתאריכים מזעזעים ובלי שום התחשבות בכלוםםם

וגם לגבי החברות!!! ממש מבינה אותך!
לא ספציפית הנקה 

אבל במקרה שלי, כשכולןן רואות שאני בהריון

ואין להן בעיה להגיד כמה זה הזוי להיכנס להריון בתחילת התואר, ואפשר להתחתן ולמנוע

נשמההה אני פה לידךךך ואני בהריוןןן 

גם ככה קשה לי עם ההריון והלימודים למה לבוא ולהגיד לי שעשיתי טעות?

זה מה שאני מרגישה

שבגלל הפוסט מודרנה

האימהות הפכה לשק חבטות

שאפשר לרדת עליו חופשי

ומי שמעצימה אימהות היא הרומסת היא הלא מוסרית

זאת ועוד שהן העבירו שם ביקורת על צמודים , והיה גם ויכוח מה נחשב צמודים חחח

שיעשו גוגל על הנקה 

הלוואי והייתי מצליחה להניק כמו שאני רוצה 

וכל המתמרמרות למינהן... יכוליות שהיו רוצות ולא יכולות אז המרמור זו אחלה דרך להשלות את עצמך

ויכוליות, כלומר סביר להניח... שנוח להביע  דיעה שזורמת לכולן גם אם הן לא מרגישות ככה

כל טוב להן

בנושאים אישיים, שבכלל לא קשורים לחברות, זה ממש מגעיל....

ובקשר לקורס, זה ממש מרגיז🤦‍♀️

מאיפה הגרלת את החברות המוזרות האלו, במחילה?

מה הבעיה שלהן עם הנקה? הכל בסדר?

מה יש להיות נגד?

ואיזה חוסר הבנה כלפי מציאות של אימהות שנאלצות לשים את הילד במסגרת.

אני ממש מקווה שתמצאי לך חברות שלא מורידות לך אלא מפרגנות ועפות עלייך.

אין טעם בחברות של התנצחויות והורדת ידיים

באסה, דווקא היה קשר טוב

מבאס

וההורמון של ההריון גורם לבדיקה להראות חיובית

אני לא מאוד מבינה בזה... אז זה רק השערה שלי

 שאחרי שבוע של ביוץ ? וכבר רואים ?

בנות שקרה להן פליז❤️🙏

האם ייתכן שבדיקת הביוץ יצאה חיובית למרות שביוץ לא התרחש באמת?
למרות שערכות ביוץ הינן מאד אמינות, ייתכנו בדיקות חיוביות שגויות. הגורמים לכך הינם:

• שימוש בהורמונים (כוריגון, הומגון, איקקלומין ועוד).

• שימוש בערכת ביוץ בחודש-חודשיים הראשונים לאחר סיום השימוש בגלולות.

• מצבים רפואיים המשפיעים על הורמון ה-LH

• תופעות של גיל המעבר

• ציסטות בשחלות

• בחודש הראשון אחרי הפלה

• כאשר האישה בהריון.

מכאן הסקתי שאולי זה בגלל זה...

פעמים קודמות היו פסים שהם ממש חלשים בקושי נראים לעין

פה עכשיו הם ברורים וכמעט אותו צבע

בדרך כלל בגיל הזה הם מורידים כל מה שיש להם על הראש, וכנראה בצדק, כי זה מציק להם...

אם יש לה קצת שיער שאפשר לתפוס בקוקו קטן - אפשר לשים בו גומיה דקה וקטנה, ועל הגומיה להדביק מדבקת יהלום שתחזיק מעמד לכמה זמן.

אני חושבת שכשהייתה לי תינוקת באירוע בערך בגיל הזה (שמונה חודשים) לא שמנו לה כלום בשיער והסתפקנו בשמלה היפה והנוחה. היא הייתה מותק גם ככה

בקשר לגרביון - לא ניסיתי בשיין, אבל בלידר זה באמת אמור להיות זול, לדעתי לא יותר מחמישה עשר שקלים.

לרגישות התחושתית שלך.

גם לי הרגיש נורא לשים גרביון לתינוקת כי לי זה תמיד ממש הציק. אבל יצא ששמו לגדולה שלי כשהיא היתה בת כמעט שנה. מאותו רגע היא ביקשה כל הזמן ועד היום אוהבת.

כנ"ל לגבי סרטים בשיער וכובעים. אחד הילדים שלי ממש אוהב ולפעמים אפילו הולך לישון עם. זה ככה מרגע שידע לשים לעצמו. לי בתור ילדה תמיד הציק אז כמעט ולא שמתי להם מעצמי.

אם כי זה יותר קשור לזה שפשוט אצלי הם תמיד מורידים דברים כאלה מהראש... (בעיקר כובעים, שזה דווקא דבר נחוץ ואני כן מתעקשת איתם)

בדיוק ראיתי היום תמונה שלנו מהחתונה האחרונה במשפחה - הקטנה הייתה בת שנה וחצי, והבת הגדולה שלי סירקה אותה יפה ושמה לה סיכה יפיפייה (והיה לה כבר שיער די ארוך). הקטנה דווקא התהלבה מהסיכה, אז היא החזיקה מעמד על הראש שלה כשעתיים. אבל התמונה ההיא צוחמה כבר בסוף האירוע, ובה השיער שלה פרוע כולו, ובתוספת זה שלא רואים בה את השמלה היפה שלה ושהיא לא מחייכת בה - היא לא נראית משהו... אבל אז מה! העיקר שאנחנו זוכרים כמה חמודה היא הייתה, ושמחים בה כל יום ויום ונהנים ממתיקותה 🥰

אני אוהבת סרטים של ננה H

קצת יקרים, אבל היחידים שאהבתי

וגם הרבה פעמים יש 1+1אז יוצא מחיר סביר

יש לה המון סרטים, בצבעים ודוגמאות שונים

שזה סרט דק - עם אפשרות להגדיל ולהקטין,

ובאמצע קישוט כלשהו - פפיון או משהו דומה

בסגנון הזה, בחנות יש יותר מבחר נראה לי 

סרט בייבי ראפל טול

הם עומדים יפה על הראש

ואפשר לשחק עם הגודל שזה מאד נוח שא]שר להגדיל ולהקטין, וגם נשמר להמון זמן

אני קניתי מראש ופשוט הרגלתי אותה, שמתי כל פעם לקצת זמן והיא התרגלה

וגם - בגיל שאת מתארת - ראיתי שהרבה פעמים היא מנסה להוריד ברגע שאני שמה לה. אם שמים סרט ומייד מסיחים דעת עם צעצוע או משהו - אחרי חצי דקה היא לא זוכרת שיש לה משהו על הראש.

לגבי גרביון אין לי מושג- אישית יותר אוהבת גרביים קצרות עם תחרה

בלידר יש מחירים סבירים ביחס לחנויות אחרות בארץ

הייתי קונה רק תחרה, ולא עם פפיון נוסף שתפור - ראיתי שהפפיונים שלהם נופלים מהגרביים מהר

רציתי משהו זול כי גם ככה זה לא לשימוש חוזר.

חשבתי אולי יש איזה טיפ שלא יחליק אחורה

כנראה שנלך על סיכה וזהו.

לגבי גרביון- חשוב לי ארוך ולא קצר כי באולם בדכ יש מזגנים וקר , מה גם שהשמלה מבד לא נעים ולא רוצה שידקור אותה ברגליים

וטוב שאמרת על הפפיון לא חשבתי על זה

היה אירוע אחד שהיא היתה בת שנה אבל לא חצי שנה ששמתי לה סיכה קטנה לצילומים ואז הורדתי (פחדתי שזה מושך ומציק לה)

אין זה היה בעסה אבל הכל נפל…

מה שאת מתארת זה קצת אחרת, ואלה דברים שיכולים להשתנות הרבה פעמים במהלך החיים ואפילו בהתאם לכל ילד בפני עצמו...

אז לא קראתי לעומק את הדילמות שלך, אבל נשמע שיש עם הקטן שלכם הרבה דברים מורכבים, ובהחלט קשה להחליט ככה על גישה חינוכית אחידה ונוקשה... אז רק שלא יהיו לך נקיפות מצפון

מעבר לזה - אלה באמת דברים ספציפיים שיש לשקול בכל מקרה לגופו...

אבל כל מה שתיארת מזכיר את רוב הפעוטות בגיל הזה, שלא תהי מודאגת מדי

.

אני אהבתי את הספרים של לייף סנטר ואת הספר של הרב יעקובזון, יש לו שיעורים בקול הלשון, הלוואי והיינו מצליחים ליישם. 

זה מוביל לנוקשות , ולא משנה מה הגישה. אני חושבת שנכון יותר ללמוד, לשמע , להקשיב לכמה גישות, ולקחת מה שמתאים לכם. דרך שעובדת עם ילד אחד, לא נכונה לאחיו  וזה גם משתנה בגילאים שונים, סיטואציות שונות ושלבי חיים שונים.

בעיני הגישות פותחות כיווני מחשיבה, מעלות דברים למודעות. וכל המיקס הזה מתחבר עם האינטואיציה ההורית שלנו שמולידה את דרך הפעולה באותו הרגע.

היצמדות לגישה אחת פוגעת באינטואיציה, וגם מביאה בעיני לנוקשות בדרך שלנו כהורים , התנהגות בסגנון מסןים לפי הגישה שלא תמיד מתאימה לסיטואציה, ולילד הספציפי בשלב בו הוא נמצא.  

בעד להרחיב את הידע באמצעות קריאה של תוכן מקצועי לגבי גישות שונות ולהיות מחוברים לאינטואיציות ולקול ההורי שבדכ מכוון אותנו נכון בהתאם לילד.

כרגע נשמע שהכיוון הוא לסדר לעצמכם קצת את אזורי הגבולות.

מה ממש חשוב לכם שלא יעברו עליו בבית. תכתבו לעצמכם כמה נקודות כאלהמ( לא הרבה).

התנהגויות שאתם רוצים לעודד.

והתנהגויות שאתם מעדיפים שלא יהיו קיימות אבל לא באופן קריטי ומובהק, עם מרחב גמישות.

לגבי ההתנהגויות שאתם לא מוכנים לקבל תהיו עקביים וברורים באמירת הלא. בקו אחיד של שניכם.

הילד יזהה את העקביות והתתנהגות תמוגר בע"ה.

בהצלחה רבה!

על הספרים של חיים עומר-  הסמכות החדשה.

שיטל הסלים- האדומים, הכתומים והירוקים.

שהזכרתי בהודעה הקודמת זה שיטה של רוס, גם שווה קריאה. 

אני בניתי גישה ע״פ התוצאות הרצויות, היה לי חלום של בית עם אווירה רגועה, הורים וילדים רגועים, מתקשרים בנעימות, ילדים שמתנסים ולומדים להיות מבוגרים טובים, משפחה שחיה יחד בכיף.

הדרך להשיג את התוצאה היתה ניסוי וטעייה, למידה והתפתחות.

עיקרי הדרך הם: סבלנות, גמישות, עקביות, בחירת קווים אדומים ולמידה מתמדת (מטעויות ומידע של אחרים)

על הספר "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו, איך להקשיב כך שהילדים ידברו", מאוד מאוד אוהבת את הגישה של הספר והוא מאוד פרקטי.

הוא גמיש וגם יש בו גישה חומלת כלפי ההורים, כלומר זה בסדר אם נעשה טעויות, והילדים שלנו לא רובוטים, אין 100% אף פעם אבל הגישה הכללית היא להבין את המקום של הילד, להבין את עצמך ושזה יעבוד בהרמוניה עד כמה שאפשר. להיות עקבית עם הגבולות אבל לא בקשיחות.

להיות יצירתית ולסמוך על עצמך כאמא.

(כל זה נשמע נורא באוויר אבל זה באמת ספר פרקטי עם הרבה דוגמאות מציאותיות ביותר...)

קניתי אותו לעצמי וקראתי כמה פעמים.

לגבי חילוקי דעות, זה הגיוני וטבעי.

אם את קוראת ספר או הולכת להרצאה אפשר להעלות נקודה לדיון זוגי, את ממילא לא מקובעת בגישה ספציפית אז בעיניי זו הזדמנות טובה לדון ולחשוב יחד.

ואתם יכולים להיות בגישות שונות כל עוד אתם עקביים ומגבים אחד את השני מול הילד (גם אם לא מסכימים תמיד).

תכלס חוץ מאינטואיציה, איך החלטתן איך לפעול? לא מחפשת גישה, אלא לבנות לעצמי גישה... כן שיהיה קו אחיד בבית, תמיד יש יוצאי דופן.. אני לא בן אדם נוקשה, אם כבר לכיוון ההפוך 😅

איפה אפשר לקרוא על זה?

אני רואה שלפעמים מוזכר כל מיני אדלר, שפר, היקשרותית, התנהגותית, וינקוט כאלה.. איפה אפשר לקרוא על הגישות שיש כדי לסדר לעצמי את המחשבות ולעצב גישה חינוכית לבית שלנו. 

מודה שאף פעם לא קראתי יותר מדי לעומק על גישות החינוך השונות. פשוט לוקחת מפה ומשם דברים שמדברים אליי ומתאימים לי.

כן קראתי כל מיני ספרי חינוך (מעדיפה יהודיים) במהלך השנים, אבל לאו דווקא כאלה שעל פי גישה מסוימת...

לא באים להדרכה רק כשהמצב קשה...

בהדרכה ממוקדת של עד 4 מפגשים אפשר לקבל קו ברור שמותאם לכם כהורים, ביחד ולחוד, ולקבל כלים בהירים איך להיות ההורים שאתם שואפים להיות.

כלומר לחבר את הערכים שאתם רוצים לתכלס, לפרקטיקה חינוכית.

לדעתי זה יכול ממש לעשות לך סדר וביטחון.

ספרים, קבוצות פייסבוק של מדריכות הורים

לא חושבת שאת צריכה הדרכת הורים פרטית

יש המון ידע באינטרנט.

גדולה מאד שלא מרוכזת בשום מקום אחר, בכמות, במגוון ובהגשה נעימה של סרטונים קצרים.

ממליצה גם על סרטונים בנושא חינוך ילדים וגם בהעצמה אישית.

יש דינמיקה בין שני הורים לכמה ילדים.

בסוף לכל אחד מדבר כלים שונים וזה תלוי גם במשאבים שיש.

אני כן בעד ללמוד משהו אחד מסודר, ואחרי שמבינים ומפנימים אז להמשיך ללמוד עוד.

השיטות שהייתי בוחרת זה לפי התוצאה שאני רוצה להגיע אליה וגם דרך שנראית לי מתאימה.

לא הייתי לומדת שיטה שבסוף לא משיגה את המטרה שאני שואפת אליה.

אני חושבת שאם יש מחלוקת מובנית או שוני בין ההורים, הצורך להגיע להסכמה כל הזמן יכול לגבות מחירים אסטרונומיים מהזוגיות.

כדאי לסכם על קווים אדומים (שממש ממש קריטיים, לא משהו כמו לא יותר מממתק אחד ביום ולא משהו כמו שהילדים יצאו עם נעליים אם יש הורה שזורם עם זה שיצאו יחפים)

אצלנו למשל קווים אדומים זה לא להרשות לטפס על הגג (קומה רביעית)

לא להסתיר דברים מהותיים מההורה השני, לא לאיים באלימות, דברים כאלו.

כל השאר יש מרחב מאוד גדול של כל הורה לפעול לפי ראות עיניו ולפי האישיות שלו, אחרת זה לנסות לסרס את השני כל הזמן.

יש דברים שאנחנו דנים בהם ומשתפים אחד את השני במה שחשוב לנו ועושים וויתורים בשביל השני, אבל בגדול כל אחד פועל כרצונו מול הילדים וזה לא מבלבל אותם בכלל.

זה כן פוגע בהרגלים, אבל זה כבר משהו אחר. זה לא פוגע בחינוך עצמו ואני לא חושבת שבעלי צריך להתאמץ להקנות את ההרגלים שחשובים לי ולהיפך. אני מצפה ממנו רק לא לזלזל במה שחשוב לי, וזה הדדי.

בקיצור, בסוף הבחירה היא לפי נטיית הלב, לא צריכה להיות מוסכמת וזהה על שני ההורים,

ואני אפילו חושבת שיש בזה יתרון והעשרה רגשית לילדים שהם יכולים לספוג דברים שונים משני ההורים בו זמנית.

חשוב רק כשבאים ליישם, להאמין ולהתמיד בדרך, אחרת קשה מאוד לראות תוצאות.

מחזקת אותך להתחיל ללמוד מעכשיו. אבל יחד עם זה מעודדת אותך להוריד לחץ ואשמה. אין צורך להרגיש לא טוב ולהצטדק. גם בלי מלחמה ומילואים ודברים מסביב זה לגמרי הגיל שהילדים מציבים בפנינו מראה ושלב מעולה להתחיל ללמוד לפני שמגיעים לתסכולים קשים מול הילד.

מבחינת כלים ללמוד מסודר אפשר מספרים, אני ממליצה יותר על פודקאסטים או מעקב אחרי תכנים מסודרים.

למשל על דינמיקה בין אחים פחות רלוונטי לכם כרגע, אז את יכולה לרפרף על זה ולהתמקד בדברים אחרים.

נניח יכול להיות שאצלכם יהיה יותר רלוונטי להתמקד בשאלה מה מקום סבא וסבתא בחינוך הילד, ואצל משפחה אחרת פחות יהיה רלוונטי.

בהצלחה רבה!

ואיך להיות סמכותית בלי להרים קול, ואיך לא להרגיש מוותרת ומופעלת על ידי הקטן יותר מדי וכו'

אלה סוגיות מאד חשובות, וטוב שאת עוצרת לחשיבה כשהוא עדיין קטן.

אני מאד נעזרת בספרים של הרב יעקובסון, בעיני השיטה שלו מאד אינטואיטיבית אבל ברורה ועוזרת להחזיק את הסמכות באופן רגוע ועקבי.

מדי פעם אנחנו עושים 'חזרות' על הספר כדי להתרענן ולחדש בתוכנו את הכוחות להצליח בזה.

אני רואה באיזון הזה דבר קריטי להתפתחות בריאות נפשית אצל הילדים (וגם אצלנו)

ביקשת בסוף ההודעה שלך משהו שפורש בפנייך מגוון גישות, שתוכלו לראות מה מתאים לכם כבית.

אני לא מכירה משהו כזה. ולא בטוחה שקיים משהו כזה.

אבל בהחלט יש מגוון גישות, ויש הרבה חומר חינמי או במחירים לא גבוהים, והמון ידע פה בפורום, ואתם יכולים פשוט לשמוע ולהעמיק את ההיכרות שלכם עם מגוון גישות, ולראות מה מדבר אליכם.

אני כן רוצה להגיד משהו על מה שכתבת על איך שאתם מתנהלים עכשיו בבית.

כתבת שאת מתחברת לגישה ההיקשרותית, ולכן מתנהגת ברכות עם הילד ומתקשה לשים גבולות.

אז אני רוצה להגיד שהגישה ההיקשרותית יכולה להיראות מבחוץ ככזו שבאמת פחות שמים בה גבולות. אבל אני חושבת שזו הסכנה כשמכירים את הגישה באופן שטחי. למעשה בהחלט יש בגישה גבולות, וזו דווקא גישה שממש אין בה פחד מבכי של ילד. אז אם הגישה מדברת אלייך, הייתי מנסה ללמוד אותה יותר (הייתי מתחילה בבלוג ובפודקאסט החינמיים של רותי דריאל - 'בחזרה ללב ההורות'. אני מאוד התחברתי וגם רכשתי כמה קורסים שלה ללימוד יותר מעמיק, לי זה נתן הרבה).

מה שכן, אני רואה שהבן שלך בן שנה וחצי. זה באמת גיל פצפון. הבת שלי גם בערך בגיל הזה, וזה עוד לא ממש גיל של גבולות. ז"א, ברור שיש גבולות כחלק ממסגרת של הבית. אבל אני לרוב אשתדל למנוע את המפגש עם הגבול כדי שהיא לא תצטרך לחוות כל הזמן 'לא' (אם יש דברים שאסור לה לגעת - שלא יהיו בהישג יד. ארונות שלא מתאים שתפתח - לשים סוגר. אם בכל זאת פתחה - אני לא אגיד לה שאסור אלא אתן לה משהו שמותר לה מתוך הארון או אעניין אותה במשהו אחר ואז אסגור מהר, וכן הלאה).

ובגיל הזה ממש עיקר מה שעוזר זה להעסיק במה שכן מותר לעשות - לשבת לקרוא ספרים ביחד, לשחק, לצאת החוצה, לשתף בדברים שאפשר לתת לו תפקידים (שנה וחצי זה קצת קטן, אבל לאט לאט יש יותר הבנה ויכולת לשתף פעולה ואז אפשר לשתף בכל מיני משימות בבית).

בהצלחה! 

ללכת על שיטות חינוכיות. הוא עדיין תינוק ולא יכול להבין עדיין. בגיל הזה באמת שומרים כל הזמן ומדברים תוך כדי.

אמירה נו-נו-נו אף פעם לא עובדת. כמעט כל תינוק שהכרתי חשב שזה סתם צליל מצחיק.

לגבי שיטות, בכל אחת יש מן האמת אבל אף אחת לא מתאימה בכל מצב. 

וההשוואה רק סוחטת אותך עוד יותר... ב"ה שמצאת פיתרון ממש טוב בשבילך... מצאת מחליפה ויש לכם אפשרות להשקיע במנוחה כרגע כסף...

כנראה שלך כרגע לא נכון להוציא לעצמך עוד יותר את המיץ שכבר אין... 

בהריון הראשון שלי

שהמשכתי לעבוד ומב חוייתי בעבודה

במחשבה לאחור לא באמת הייתי מסוגלת לזה ועשיתי לעצמי נזק שלא נרפא עד היום

כמובן שזה כל אחת והגוף שלה ומשתנה מהריון להריון

תמיד לעבוד בתחילת הריון היה לי מאד קשה אבל הראשון זה היה הכי נורא.

אני הגעתי למסקנה שאני לא מביאה את עצמי יותר למצב כזה של חוסר התחשבות מוחלט בקושי שאני חווה והשתעבדות גמורה לעבודה.

אבל ממש לא.כולם עושות את זה אני קיבלתי את האומץ מחברות שגם עשו סטופ  

הריון יכול להיות מחלה של 9 חודשים (אצלי זה ככה)

אני לקחתי מחלה 3 שבועות בהתחלה וחודש בסוף, וגם העבודה שלי לא פיזית, לא הייתי יכולה לעבוד בהריון בעבודה פיזית.

משווה את עצמי לכל אחת..

אבל לכל אישה יש ניסיון אחר עם ההיריון. לי היה עם ההקאות החולשה והיו עוד הרבה בעיות עם הגוף.ויש כאלה שהניסיון שלהן זה הבדיקות שלא תמיד יוצאות תקינות ושולחים אותן לעוד בדיקות.

ויש כאלה שהלידות נוראיות וההתאוששות קשה.. ויש כאלה שההנקה זה הניסיון שלהן..

ויש כאלה..  מה אני אגיד לך... שיש להן מכל מה שכתבתי הרבה ניסיונות ואולי אפילו את כולן...

אבל באמת שמתי לב. שכל אחת יש לה משהו אחר ותיקון אחר.

אז אל תשווי את עצמך לאחרות. אצלך וגם אצלי דרך אגב זה השליש הראשון בעיקר. גם אני לא עבדתי כמעט בכלל בכל ההיריונות שלי וכל מי שאני מכירה המשיכו לעבוד בהיריון.. ולא הבנתי איך אפשר... הן פשוט לא סבלו כמוני.. ולא הקיאו או היו מבוחלות בלי הפסקה... ואני הנקתי למרות הכאבים הנוראים והיה לי חלב בשפע תמיד. ויש כאלה שאין להן חלב ולא מצליחות להניק.. קיצר תשחררי. את בסדר גמור. את לא מפונקת. את נורמלית. מי כמוני יודעת איך זה להרגיש 24/7 כאילו יש לך וירוס בקיבה. סיוט סיוט סיוט..

בהצלחה יקרה

אני בתחילת ההריון הרגשתי ממש טוב

רק עייפות גדולה

ובחילות בלילה אבל ברמה נסבלת

והלכתי ללימודים כי לא הייתה ברירה אבל איחרתי וחיסרתי מלאאאא

ונשמע שאת סובלת הרבה יותררר אז בטח שאת לא מסוגלת...

ובאמת צריכה לשמור את שאירת הכוחות שלי בשבילם (ולושחת מלא עם בייביסיטר, אוף)

אני בדיוק מסיימת חודש שלא עבדתי בו אפילו יום אחד בדיוק מהסיבות שכתבת.

וגם לי תמיד נראה שכולן ממשיכות לעבוד, אבל נראלי שזה באמת תלוי בעוצמה של הבחילות וההקאות, כי אני פיזית פשוט לא מסוגלת לקום בבוקר וללכת לעבודה, עוד לפני מה שאני אמורה לעשות שם.

באמת ממש מעודד!

אני כל הריון ככה בהתחלה.

ובעלי מנסה לשכנע אותי שזה לא רק אני והכל בסדר,

אבל אני רק - לא, אבל למה כולם ממשיכות כרגיל??? 😭 זה לא פייר 😂😂😂

הייתי בעבודה במצטבר אוליייי שבועיים

קמתי בבוקר, יותר נכון פקחתי את עניי וזה המקסימום שהצלחתי לעשות

בתחילת ההריון הראשון המזל שלי שהיה סגר באותו זמן, כי לא הצלחתי להרים את עצמי מהמיטה בכלל

והעבודה שלי לא היתה פיזית, אבל אם לא היה סגר, בהחלט הייתי צריכה לקחת חופש קצת..

הגוף שלך עובד עכשיו.. תני לו את המנוחה שהוא צריך, זה לא פינוק

שיהיה המשך קל ותקין!

מה עוד אפשר לתת לך כדי להתמודד עם הבחילות?
לי הבונג'סטה עזרה מאוד, אבל כמובן שעדיין לא אכלתי רגיל והכל.
את נשארת בבית כל היום?

שלא תצאי קרחת מכאן ומכאן

בהנחה ואת מתכוונת לצאת לחלת כל ההריון,

זה אומנם לא מה שהבנתי מימך, אבל כותבת ליתר ביטחון

ואמרה לקחת ביום ה16 למחזור

זה הגיוני?

ואחרי הלידה יש לי כמה מבחנים שאין לי ברירה אלא לגשת אליהם

סוג של חופש...

בהצלחה!! זה לגמרי נשמע קשה...

אבל לצערי יש לי מבחנים שלא עברתי ויש לי מועדים נוספים 3 שבועות אחרי התל"מ

מיד אחריה לידה

מיד אחריה עוד מבחנים

מיד אחריהם סמסטר

האמת מה שאני עשיתי בזמנו זה נגיד לקחת יום חופש ואז זה גם נותן יותר כח ומוטיבציה להמשיך ללמוד ולא סתם להמרח ימים שלמים.

במידה ואין לך מבחן יום אחרי יום, אין סיבה שלא תוכלי לאפשר לעצמך יום אחד חופש. אפשר גם קצת ללמוד בשבת בשביל השבוע הבא אם יש חומר תיאורטי.

תתעודדי אני גם עבדתי יותר מחצי משרה במקביל לכל הנ''ל

האמת המבחנים די צפופים ויום חופש זה פריווילגיה שאני לא יכולה להרשות לעצמי

במיוחד שבמהלך הסמסטר תפקדתי חצי קלאץ'

אבל הבטחתי לעצמי שאם אני מסיימת עד מחר ללמוד אז בשישי טיול

הלוואייייי

עד היום יש לי משקעים מהתקופה הנוראית הזו.

אז שמחה בשבילך שלפחות את לא עובדת

יאלהה אז הנה תקתקי לימוד היום ומחר ושישי יש לך יום שלם לטייל!! 

תודה על הפידבק שלך, מהממת בעצמך😘

אשמח גם לרעיון של פלייליסט

ומה פתאום מתנשאת?

כל דבר שיכול לעזור לתת נשימה למישהי בימים משוגעים אלו  בטח להפחית חרדה, זה אין לתאר את המצווה והחסד שאת עושה......

וזה בלי לדבר על איריס חיים, שהיא פשוט אישה אגדה

וכמה נס שיש איתנו אנשים כמוה, שהם מתנה עבורנו בהשראה ובכוחות שהם מזרימים לנשמה שלנו....

באמת שאנחנו חיים בתקופה משוגעת. משוגעת. אין לי הגדרה אחרת....

מרגישה מוקפת בהזויים.

מזל שרוב העם נורמלי בנפשו, למרות הכל.

מזכיר לי את הסיפור של רבי נחמן, שכולם נהיים משוגעים עד שהנורמלים צריכים לסמן לעצמם על המצח שהם נורמלים כדי שלא ישכחו.....

הטוב ינצח!!!

פשוט תקופה מטורללת והרגשתי שהיא מצליחה לראות הכל באור כל כך אחר ומחזירה המון שליטה ויכולות לידיים שלנו. ממש נתן לי כוחות.

מצרפת לינק

אוהבת את מה שאת כותבת

שחזוררררררר

לא ידעתי שזוכרים בכלל את הניק שלי.

וגם אני אוהבת מאוד לקרוא אותך💜

צירפתי קישור לפודקאסט בתגובה הזאת

כתבת מדהים!! - הריון ולידה

תהני! היה לי ממש משמעותי

לגבי הגיסה - בתור בוגרת טיפולי פוריות

הכי טוב לדעתי

תספרי לה בהודעה בוואצאפ, לא טלפון ובטוח לא פנים מול פנים

תספרי לה בטבעיות שאתם בהריון וזהו

את לא צריכה להגיד כמה את מתרגשת - תאמיני לי היא יודעת

אם אתן בקשר קרוב את יכולה להוסיף שאת זוכרת אותה כל הזמן 

לחשוש מעין הרע? לדעתי פחות.. אבל זה כבר עניין של תחושה אישית

תספרי לה כשאת מספרת לכולם

אבל חשוב ממש לספר לפני שהיא תראה אותך עם בטן שלא תופתע כי זה ממש לא נעים פתאום לגלות את זה בשולחן שבת..

לדעתי כמה שאפשר פשוט תחליקי, את לא הראשונה ואולי גם לא האחרונה שיוודעלה על הריון.. זה קשה אבל מהצד שלך לא גנבת ממנה משהו

כן, בשבועות האלו אני אעבוד עם עצמי שיהיה לי הכי טבעי

אבל לגבי ההודעה, לא יודעת…. מפחדת שתעלב

אולי אכין איזו תמונה יפה, פעם ראיתי רעיונות מגניבים בתמונות, ואשלח לכולם, לא רק לה

וככה לבשר

נראה לך בסדר?

אבל אני לא מהווה שום דוגמה לגבי אחרות

הקושי בהריון עצמו גם ככה קשה

הייתה לי חברה שרצתה לספר בדרך יותר מגניבה ושלחה לי תמונת אולטרסאונד

אם כבר עין הרע - לא עשיתי עין הרע על התמונת אולטראסאונד, אבל וואלה זה היה מנקר עיניים ברמות.

כאילו - גם ככה באלי גם.

הכי ''נוח'' היה פשוט לקבל הודעה כתובה

מצד שני,

אם את מחליטה לשלוח לכולם תמונה חמודה, תשלחי גם לה - שלא יהיה מצב שכולם ידברו על כמה זה היה חמוד ורק היא תבין שלא קיבלה

האמת לא יודעת מה לומר

תספרי לה אולי אחרי הכל איך שאת מספרת לכולם

מעל הכל חשוב להחליק לזרום

זה יכאב לה, אבל הכאב הוא שלה את לא יכולה לקחת על זה אחריות

יואו, יצא לי מבולבל פחד 

ואיתה צריך בעדינות.

לבשר וזהו.

בלי תופים ומחולות (שככה תמונה נראית לי)

או להודיע לכולם ביחד, כן מומלץ לשלוח לה אפילו סתם הודעה איזה יום קודם רק להגיד שאת בהריון בצרה יבשה אפילו ונעימה ולא לצפות לתגובה, שהיא תוכל לעכל את זה עם עצמה ולא תהיה מופתעת כשכולם מתלהבים וזה.. אם את שולחת באישי לכל אחד אז גם לה כמו לכולם שלא יהיה יוצאת דופן ועדיין לא לצפות לתגובה או להכיל אם זה לא התגובה שהיית רוצה..

מאד יכול להיות שהיא תשמח אתכם ויכול להיות שיהיה לה קשה והיא תשתבלל קצת ואולי לא תרצה להתייחס/להגיב. וזה לא כי את לא בסדר אלא כי קשה לה והיא לא צריכה עכשו לעשות הצגה, היא צריכה לשמור על עצמה ואת הכוחות שלה להתמודדות מול זה ולכל מה שהיא גם ככה עוברת.

אני אומרת את זה גם מהמקום של בוגרת טיפולים.. 

אני לא יודעת לענות, נחכה לחכמות..

אבל אני יכולה לשלוח לך באישי תמונה חמודה של איך שהודעתי לאחים ואחיות וגיסים על ההריון הנוכחי. מוזמנת

ושיהיה בשעה טובה! מרגש!

שלחתי לאחי הודעה בווצאפ "ב"ה רציתי לשתף שאני בהריון וצפויה ללדת ב.. "

ככה היתה להם את היכולת להתמודד עם התחושות שלהם בלי שהם צריכים לעשות מולי איזושהי הצגה.. וגם הרגיש לי יותר נכון לשתף את אחי שלקח קצת יותר בסבבה את העניין ושהוא יבחר איך לשתף את אשתו

גם לשאר האחים תכלס הודעתי בווצאפ פשוט עם הודעות יותר "חמודות".. (כמו למשל "מעדכנת שכני לא סתם שמנה" או "מאשרת את החשדות שלך" וכו')

אם יש מזגן והחלון הוא בעיקר לאקוודור זה לא נראה לי נורא..

רוב הזמן ישנים בחדר שינה ופחות חשוב שיהיה בו אור )בטח אן השיקול זה חלונות נורמליים לסלון ולמטבח ששם זה הרבה יותר משמעותי)

ואם יש מזגן אז גם פחות חשוב שתהיה רוח.

מה שחשוב זה שיהיה אוורור- שתוכלו לפתוח את החלון לפחות לכמה שעות כדי שתהיה תחלופה של אויר ולא יהיה עובש...

כי הגיוני שהחדר היה די מוגן מקור..

כנראה שבקיץ תהיו חייבים להשתמש בו..

אבל אם זה הפתרון שמאפשר לכם אור בסלון ובמטבח זה לא כזה נורא..

בכל מקרה, גם אם חסרים לך מסמכים וזה לוקח זמן, בסוף את מקבלת את ההנחה לפי הזמן שהתחלת את התהליך.

לפעם הבאה תדעי שאפשר להזמין משטרה

את יודעת מי בעל הבית שהם עובדים אצלו? אפשר לדבר איתו אם את יודעת מי זה

איזה אלופה שחשבת על הקטע של האשמה וקראת לה שוב!

חושבת שהייתי מגישה תלונה במשטרה על הטרדה במקביל לעדכון את השכן. שיעיפווווווווו אותו לכל הרוחות.

האמנת זה היה בזכות חברה שעברה שם וסיפרתי לה אז היא אמרה לי לחזק את הילדה להגיד לה שחשוב לספר וכו

וזה שינה לי את ההתכווננות כי הייתי מזועזעת ומלאת אשמה...

כל הכבוד שככה אמרת לילדה!

חשוב שהיא תדע שתמיד לבוא להגיד לך...

ואני ממש ממש חושבת שאם יש לך דרך להתלונן עליו, למעסיק או משהו- כדאי!

אם את מחליטה להתלונן, ממליצה ממש לשמור על אנונימיות

לפני כשנה שכנים בבניין בנו, ערבי נכנס אליי לבית מאין "בטעות"

הייתי בדיוק באמצע למרוח לנולין אחרי שאיבה - סיטואציה הכי לא נעימה שיש

מעבר לצרחה שהוצאתי הוא נבהל ולא חשב ללכת

פשוט כזה המשיך להיכנס

בעלי באותו רגע יצא אליו והזמין משטרה כשעמד לידו ולא נתן לו ללכת (לא מבינה מאיפה האמץ של בעלי לעשות את זה כשיש בבניין עוד 10 פועלים). הפועל דווקא ניסה לברוח, אז בעלי נעל את הדלת של הבית והפועל נשאר איתנו בפנים לאיזה 10 דקות עד שהמשטרה הגיעה.. וואי רעדתי מפחד

לאורך כל תקופת הבנייה של השכנים, כל פעם שעברנו לידם בבניין הרגשנו את המבטים של הפועלים. הפועל המדובר כמובן פוטר או הועבר לפרויקט אחר - אצלנו בבניין הוא לא היה.

הם רצו פשוט לרצוח אותנו!

הסקנו מזה להבא אם דבר כזה קורה,

להתקשר למשטרה אבל בלי ללוות את השוטר לפועל הבעייתי..

כי לכי תדעי איך הוא היה מחליט להתנקם בנו.

זה כבר היה לפני כמעט שנתיים, משערת שהפועל המדובר התייאש.

איזה מלך בעלך!!!!

אגב לגבי הפחד מנקמה. מובן ממש.

אבל בפועל הם דווקא מעריכים אומץ כזה ודווקא זה מרתיע אותם. 

התייעצתי..

שלשדר לידה שהכל טוב ולא לעשות מזה סרט שהיא לא תרגיש שהיה פה משהו ואולי היא היתה בעייתית..

כי תכלס היא נראית סבבה

ודיברנו על זה אתמול באריכות

בע"ה שה' ישמור תמיד על ילדי כל עמ"י ובכלל

לכל בני ישראל לא יחרוץ כלב לשונו...

מבינה כ״כ אלו רגשות יכולים לעלות בך עכשיו בתור אמא!!!

את אלופההה ומקסימההה שגדלת ילדה כ״כ בוגרת ופתוחה אלייך!!!

קחי חיבוק מכל הלב!!!

ברור ששמחה על האומץ לפעול ועל מותם לש הרשעים האלו

אבל

כל הלילה בקושי ישנתי בסוף

דרוכה מבפנים

מוזר לשבת לחכות לתגובה

וגם לא יודעת אם ואיך להתנהל היום

והילדים שלי מפחדים מדי כבר אחרי כל החודשים האחרונים

ובלי ממד

לא יודעת

יושב עלי גוש בלב

מבינה ממש את החששות

הציפייה לתגובה

לא יודעת על מה לחשוב

זה הזמן להעמיק את האמונה בריבש"ע שהוא מנהל העולם. והרבה יותר מפחיד כשיש רוע בעולם מאשר לאחר הסרתו מהעולם. עכשיו העולם טוב יותר בפרספקטיבה של זמן ומקום...

ואם אנחנו מאמינים בריבונו של עולם שמנהל פה- אז בוודאי שידאג לנו ואנחנו נמשיך לניות פה כדי להגדיל שמו בעולם...

ובפרקטיקה? לומר לילדים שאיזה ה' גדול יש לנו ואנחנו מתנהלים רגיל ואם יהיה צורך אנחנו נתגבר ונעשה מה שצריך... (אם ישנו את הנחיות פיקוד העורף)

גם לנו אין ממ"ד... 

זה לא שרק עכשיו יש ארוע נקודתי

כל הזמן. 

זה תרגול לאמונה ובטחון המצב הזה כל הזמן זה החיים פה..משתדלים אבל זה קשה

פיצוצים הפגזות יירוטים מטוסים בלי סוף עשן שריפות
 

ואזעקות זה לא רק הרעש של האזעקה וטוב תחכו 10 דקות בחדר הלא מוגן וסבבה תמשיכו הלאה

זה בדרך כלל כמה ברצף..לפעמים במשך כמה שעות

אחרי כל אזעקה יש פיצוצים מטורפים של יירוטים ונפילות קרובות

כל הבית רועד

הם רק ילדים

איך הסבר יפה יגרום להם להרגיש שזה סיטואציה הגיונית?

מסבירים כמובן גם מתחזקים בזה בעתמינו

לא חד פעמי

9 חודשים ככה

נכון שלא כל יום אבל זה תמיד ברקע

אז כבר מעייף כל הזמן לספר לעצמי שהנה ועוד מעט יגמר

כי תכלס לא התחיל עדיין

אה ובעלי היה מגוייס חלק מהזמןומן הסתם עוד יהיה שוב ושוב

קיצר אני אישית כבר מיואשת מהמצב

גם לקחתי אותו מההורים שלי, אי אז בתחילת שנות ההורות, אבל כנראה שלא פתחתי אותו יותר מדי...

יאללה, הולכת לנסות אותו

תודה על ההמלצה!

תכתבי "מכשיר הסרת שיער פורומים ערוץ 7"

או אם את זוכרת מילים יותר סםציפיות מהשרשור

או מישהי שהגיבה שם ואז אפשר לחפש בכרטיס אישי שלה

אבל הוא מחפש בכל האתר

אז אני כותבת מילות מפתח ומוסיפה פורום הריון ולידה.

אבל לא חיפשתי שרשור ספציפי אלא שרשורים בנושאים שונים

לגבי האיחור במחזור, כדאי לעשות באופן כללי בדיקה ביתית בבוקר

אם את כבר הולכת לרופא משפחהתבקשי בדיקת דם - הכי מדויק.

יכול להיות חיובי ויכול להיות שיש איחור 

עדיין יכול להיות חיובי.

ויכול להיות סתם איחור...

קרה לי את שני המקרים...