תמיד חלמתי על משפחה גדולה, עם הרבה ילדים,
הרבה שמחה,
הרבה גיבוש,
הרבה משפחתיות,
הרבה ביחד,
הרבה צחוק ושמחה...
משפחה שכזאת עם אמא מגניבה (זו אני 🥴)
ואבא חברהמן
שגם עושים חסדים
וגם יוצאים לטיולים יחד... בקיצור, כיף, אהבה, חום.
בפועל,
ה' בירך אותי בחמישה ילדים יפים , מתוקים, מהממים
שבאו ממש בקלות (חוץ מהראשונה.)
אממה,
האמא המגניבה הזאת בעיקר
עייפה,
עצבנית,
דואגת,
מתוחה,
עסוקה בהמון המון כביסות, ניקיונות, ארוחת
בוקר
בוצר
צהריים
אחר הצהריים
ערב
לילה
מקלחות
לחנך את הילדים שלא כ''כ רוצים להקשיב לה
לעזור להוא עם הבעיות בדיבור
ולהיא עם הבעיות חברתיות
ולהיא עם הבעיות לימודיות
ולהוא שמתחצף יותר מידי
ולהוא שלא מצליח להיגמל
אה, והיא גם עובדת במשרה מלאה ויש לה כיתה גדולה לחנך,
והנקה מלאה עם עוד נסיך יפה...
ואז מחשבות של...
מה הקטע ללדת עוד ועוד ילדים?
בואי תשקיעי בברכה שקיבלת. תאהבי ותחבקי את מה שיש.
למה לייצר עוד ועוד? מה, אני מפעל?
אבל זה זמני, והם יגדלו... אבל אז יהיו אתגרים מסוג אחר...
בקיצור, סתם בא לי לפתוח פה דיון.
מעניין לשמוע אתכן על יילודה.
שוטו.