אין קידוש גם כשזה יוצא בשבת.

התכוונת להבדלה?

שמי שאוכל ביום כיפור מקדש, כי זה בעצם חג...

(אבל עוד לא שאלנו רב על כך. בעלי מעדיף לחכות עם כל שאלות יום כיפור לאחרי הלידה.)

תורידי דאגה אחת

קודם כל הסתמכתי על הפסיקה של הרב אלי רייף אז ידעתי שבעיקרון זה מותר.

אחכ ברגע שידעתי שיש לי היתר בעיקרון אז שמתי את הבריאות של העובר בראש סדר העדיפויות (ופעם אחת גם את שלי כי התחלתי לראות שחור) וזהו.

פשוט הבנתי שאם זה מותר אז זה מה שאני עושה. מוזר בהתחלה ובסדר אחר כך..

לא זכור לי שעשיתי קידוש

הייתי בשמירה רצינית וממש התפללתי והודתי על כל יום שעובר בלי שאלד, כך שמבחינה נפשית היה קל לדעת שזה הדבר הנכון.

לא זוכרת לגבי קידוש. לגבי תחושת יום כיפור - שכבתי בסלון, קראתי תהילים ולא סתם ספר. התפללתי מה שאפשר בלי לקום

ילדתי צמוד לכיפור,

אכלתי ושתיתי לסירוגין

מבחינה רוחנית הייתי בבית שבו כולם צמו והיתה אווירה של יום כיפור.ובעיקר הייתי

אחרי לידה ובעיקר נחתי והייתי עם הבייבי.

לא זוכרת שעשיתי קידוש. התחלתי לאכול ולשתות לשיעורים מהערב..

פעם אחת הייתי בבית של ההורים שבוע אחרי לידה קיסרית ראשונה קשה וארוכה (שהסתבכה, אבל אז עדיין לא ידענו שאעלה חום מיד במוצאי יום כיפור...) גיסתי החמודה החליטה לשאול בשבילי את סבא שלה שהוא פוסק גדול וידוע והוא הנחה אותי לאכול ולשתות לשיעורין.

פעם שניה בבית החולים יומיים אחרי לידה קיסרית שלישית. אכלתי ושתיתי כרגיל. 

היו ימי כיפור שונים מהרגיל אבל כן הרגשתי שיום כיפור. לא הפריע לי רגשית שאני לא צמה. (האמת שדווקא שמחתי שהלידה השלישית היתה יומיים לפני ולא מעט קודם כי אז אולי הייתי צריכה לצום מאוד סמוך ללידה וזה היה מלחיץ אותי הרבה יותר...)

לגבי קידוש אני פשוט לא זוכרת.

אהיה פחות משבוע (אבל יותר משלושה ימים) אחרי לידה קיסרית, והרופאה אמרה לי שאצטרך *לפחות* לשתות בלי הגבלה (כלומר, אפילו בלי שיעורים).

עוד נשאל רב בדיוק, אבל זה הכיוון...

איך הצלחת להרגיש שיום כיפור?

שהתכוונת?

בעל מקרה זה המון עבודה נפשית על מצוות ןחי בהם, ועל הדיוק של המקום שלי והצןרך שלי עכשיו ושזה רצון ה'.

לגבי קידוש, תבדקי מה נחשב חמר מדינה, לפחות לפי חלק מהדעות מותר לקדש בבוקר על חמר מדינה ולא על יין, בדיעבד למי שלא יכול על יין(ובחילה קשה נחשב.. אני אישית מקדשת על קפה בשבתות בבוקר, והיה תשעה באב במוצש שהייתי מיד אחרי לידה שהרב אמר לעשות הבדלה על מיץ טבעי)

כנראה שאפילו לא אשתה/אוכל לשיעורים, אלא ממש בלי הגבלה...

ולא עולה לי משקה שיכול להיחשב חמר מדינה ושאהיה מסוגלת לשתות על הבוקר (רק מיץ תפוחים מתרכיז טבעי. השאלה אם זה נחשב...)

אלא כזה שקונים בסופר בקירור בבקבוק כזה של מיץ סחוט.

עזר לי להבין שעכשיו המצווה שלי היא לא לצום, כי בזה אני מקיימת ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

ואם זה רצון השם אני עושה אותו בשמחה.

אצלי זה היה בהריונות- אז גם אכלתי ושתיתי בסוג של היחבא, אבל גם כשאכלתי, על כל ביס כיוונתי שאני עושה את רצון השם.

כל ביס הוא מצווה. 

כי היה לי קשה נפשית...

כלומר שתיתי, אבל ברווחים הרבה יותר גדולים ממה שהייתי צריכה,

בקיצור למחרת טסתי לבי"ח עם צירים בשבוע 25...

ב"ה הצליחו לעצור אותם, אבל הבנתי שזה לא משחק...

באמת זה קשה..

טוב שאת מתכוננת מראש...

לגבי קידוש- אני לא ממש זוכרת האמת...

ואיזה יופי שבנסיבות כאלו טובות😍😍

תפנימי את זה שאת עושה רצון ה'.

כמו ש"מחללים שבת" על פיקוח נפש.

מי שיהיה לו מצפון עלול להרוג את הפצוע.

ה' שאמר לשמור שבת, ביקש לעשות פעולות שבד"כ אסורות, וזו גם שמירת שבת!!!

לגבי קידוש - תשאלי רב.

אפשר אולי שיעור קטן יותר (של עדות המזרח). אפשר אולי לקדש על חלה. תבדקי.

הרבה פעמים

לא עושים קידוש רק מברכים שהכל (תמיד שתיתי רק מים)

ולא מברכים ברכה אחרונה 

האמת לא היה לי מצפון כי הייתי כ''כ חלשה וממש הרגשתי שאני חייבת לאכול.

אכלתי לשיעורין ושתי, והאמת שבסוף הצום הייתי חלשה ןרעבה, כי בתכלס, אמנם אכלתי ענב כל כמה דקות אבל בסוף זה לא מספיק לאישה 4 ימים אחרי לידה.

מה שחשוב זה להקפיד מתחילת הצום לאכול ולשתות לשיעורין כי אם מתחילים רק כשיש חולשה אז כבר תצטרכי לשבור את הצום לגמרי ואז באמת תחושה לא טובה. 

לק"י

והמשכתי אחר כך לשתות רגיל.

ואחרי שילדתי גם אכלתי.

לא הפריע לי רוחנית.....

לא חושבת שעשיתי קידוש. לא נראה לי שחשבתי על זה.....

תשאלי אם צריך שיעור או שמספיק לגימה בגלל המצב שלך.

שלושת ימי הכיפור האחרונים ההייתי בהריון בסיכון ונפסק לי לא לצום

שתיתי לשיעורים אז לא הייתי צריכה קידוש

מבחינה נפשית הייתי ממוקדת מטרה בהריון

מבחינתי זה היה הדבר הכי גדול ורוחני שיכולתי לעשות- לשם התנכזו כל התפילות שלי למרות שחוץ מתקיעות - לא הייתי בבית כנסת כלל

(משלוש יצא אחד..)

יש לי סכרת הריון וקיבלתי השנה פסיקה מרב לאכול ולשתות רגיל ביום כיפור. כולל למדוד עם המכשיר את הסוכר. מרגישה עם זה נורא...

יש פה עוד כאלה עם סכרת הריון?

מה אתן עושות?

מאוזנת על ידי דיאטה.

ללא כדורים או זריקות.

אבל צום של כמה שעות עשה לי רע מאד והקפיץ את הסוכר כשאכלתי משהו קטן.

אז קיבלתי םסיקה לשתות לשיעורין מרק מזין

טחנתי מרק של בטטה, אורס מחא וכו, ושתיתי כל פעם קצת.

השאיר את הסוכר מאוזן כל הצום.

ולפותחת- לא קידשתי. אולי זה שונה כשרק שותים?

אבל אם אני צמה הרבה זמן הסוכר יורד לי מאד ואני לא מרגישה טוב. ואם אני אוכלת לא מאוזן אז הסוכר יוצא גבוה ולא תקין.

השאלה אם אני יכולה אולי גם לעשות כמוך עם המרק? איך אני יכולה לדעת איך הגוף שלי יגיב לזה?

אני מאוזנת על ידי דיאטה יתכן ואפשר לצום.

אבל אז סיפרתי להם מה קרה בתשעה באב, כשניסיתי לצום, ושברתי את הצום ב11 בבוקר ואז הסוכר עלה ועלה ועלה, אז אמרו לי לשתות לשיעורין משהו מזין

את האמת- לא הצלחתי לבלוע יותר מבסקויטים ושתיה מתוקה.

זה היה קשה מנשוא.

וזה לא היה חכם ונכון שלא אכלתי כרגיל.

כי המצווה שלי באותו היו"כ היה לאכול.

רק לא השכלתי להבין את זה

מאחלת לך שתהיי חכמה ממני

שנה לפני כשהייתי בהריון איתן, שתיתי ואכלתי שיעורים מתחילת הצום. זה סתם היה קשה טכנית, אבל נפשית משום מה היה לי ברור יותר שאני חייבת....

יומיים אחרי לידה? באיזה קטע?

אישה אחרי לידה אמורה לנוח

מקווה זה דבר שמובן מאליו

הקטע שגם לא היה ככ מה להכין, ולי לא היה גם מה לאכול ככ בכיפור.. כי תיכננו לעשות קניות ביום מסוים וזה היום שבו כבר ילדתי, ירידת מים וכו... אז הסתדרנו עם מה שיש. ברוך ה' לא היו דרישות

ילדתי בשבת שובה, יום וחצי לפני יום כיפור.

אז עוד הייתי מאושפזת.

אין קידוש ביום כיפור. אוכלים ושותים כרגיל לגמרי..

לא הרגשתי רע עם זה שאכלתי.. הבנתי שזאת המשימה שלי כרגע. וגם בגלל שהייתי עוד בבית חולים אז לא הייתי מוקפת בצמים.. אז לא הרגשתי הרבה הבדל..

מבחינת תחושת היום, ילדתי בבית חולים ליד שכונה חרדית וזה היה בקורונה.. אז כולם התפללו בחוץ וכל היום שמעתי תפילות.. אז הרגשתי את היום .

ניסיתי להתפלל בין הנקות מה שהצלחתי.. בכיתי מלא מהתפילה שכן התפללתי מרוב שהייתי הורמונלית.. 

ואם יש לכן רעיונות מעשיים איך להתחבר ליום - בהתאם לכך שאהיה אחרי לידה קיסרית, כאובה והורמונלית - אשמח לשמוע...

(בדרך כלל קוראת ספרי מחשבה וכדומה על יום כיפור, אבל לא בטוחה שאצליח להתרכז מספיק השנה...)

גם לגבי הקידוש - אני די בטוחה שלא צריך (זוכרת שבדקנו לגבי ילדים שלא צמים, ובעלי אמר שהם לא צריכים לקדש).

וגם לגבי השיעורים - כתבת שאמרו לך שאת תצטרכי לשתות אפילו בלי שיעורים. אני כן חושבת שכדאי לדבר על זה עם רב - כי אני זוכרת שבעלי אמר לי שבשתיה, לפי אחת הדעות, אפילו אם לא שותים ברצף אלא בלגימות קטנות זה כבר נקרא שיעורים. וזה משהו שאת בטח יכולה לעשות. (זו כמובן הדעה הכי מקלה, בדרך כלל כשמתירים לשתות בשיעורים מורים לעשות רווחים לפי דעות מחמירות יותר. אבל אם את לא עושה רווחים, עדיין יכול להיות שיש הנחיה הלכתית איך לעשות את זה הכי נכון).

כמובן אני לא פוסקת כלום, רק מעלה למודעות שכדאי לשאול, גם אחרי מה שהרופאה אמרה.

ולגבי חיבור ליום עצמו - זה באמת קשה יותר.

לי היה פעם שהתחילו לי צירים לקראת סוף הצום, אז במשך כל הזמן של תפילת מנחה ונעילה שכבתי ושתיתי בשיעורים (כל בערך שתי דקות, לפי אחת הדעות היותר מקילות. אז גם בין שתיה לשתיה הייתי צריכה להיות כל הזמן על השעון).

זה היה די מבאס מבחינת ההרגשה, כי לגמרי לא הייתי מחוברת ליום באותו זמן.

אבל מה שעזר לי זה לדעת שזה מה שהקב"ה רוצה ממני, ואני מתבטלת אליו עושה את רצונו, בדיוק איפה שהוא שם אותי.

אני חושבת שאפילו כמה דקות של תפילה מהלב, יכולות להיות מספיקות בשביל להתחבר במצב כזה.

ובאמת להתחזק בזה שהקב"ה שם אותך במקום הזה, וזה אומר שבדיוק שם את צריכה להיות, ומשם את צריכה לעבוד אותו, איך שאת מצליחה...

בעלי אומר שנשאל רב רק אחרי הלידה, כשלרופאה יהיו נתונים מדויקים על איך שהיא עברה. בינתיים מנסה להתכונן מבחינה נפשית... (ואני זוכרת שהקטנים אצלנו כן מקדשים... אולי המצאנו את זה?🤔 או שאלה דעות שונות)

האמת שאני מעדיפה לשתות כרגיל ולא לשיעורים, כי זה נשמע לי קשוח מאוד להחזיק ראש על זה, ועוד במקביל לטפל בתינוק יונק ולהיות בכלל מעורפלת אחרי לידה... אולי זה גם משהו שנצטרך לומר לרב.

מניחה שבאמת אם אשתה כרגיל אהיה קצת יותר פנויה לחשוב על מהות היום.

לגבי קידוש ביו"כ - בעלי אמר שהוא לא מכיר דעה הלכתית שצריך לעשות קידוש, ומפורש בפוסקים שלא עושים כי חז"ל לא קבעו סעודה ביום הזה.

(כמובן לא פוסקת פה כלום, ואם יש לכם פסיקה אחרת ק זה מה שקובע, אבל בכל מקרה כדאי לברר את העניין...).

ולגבי השתיה - מה שכתבתי (ועכשיו גם בעלי אישר והראה לי את המקור בפנים) זה שגם אם את לא שותה בשיעורים (כמות מדודה בהפרשים של כל מספר דקות כדי שלא יצטרפו ל'כדי אכילת פרס'), יש דעה הלכתית שמובאת בשולחן ערוך שאם שותים בלגימות נפרדות, בקצב קצת יותר איטי מקצב שתיה רגיל - זה כבר לא נחשב 'שיעור' שמחייב בכרת, ולכן עדיף הלכתית על פני שתיה לגמרי כרגיל (תכלס זה אומר שכן שותים בבת אחת כוס מלאה, אבל למשל במקום לשתות אותה תוך 10 שניות, לשתות תוך 30 שניות. כותבת סתם לשם הדוגמא בלי לבדוק זמנים אמיתיים...).

"שתה מעט וחזר ושתה, אם יש מתחלת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי שתית רביעית מצטרפין לכשיעור, ואם לאו אין מצטרפין" (שו"ע או"ח תרי"ב, י').

אני באמת לא יודעת אם יש צורך הלכתי שתנהגי כך. וכמובן לא כותבת כאן פסיקה הלכתית לא לך ולא לאף אחת. אבל כן כותבת שיש מקום לשאלה פה, כי זה שינוי שנראה לי יחסית הרבה יותר קל מאשר שתיה בשיעורים (שזה באמת נשמע לי קשוח מיד אחרי לידה).

במיוחד שאני נוהגת לשתות מבקבוק, אז קל יותר לשתות בלגימות קצרות...

נראה מה הרב יפסוק.

אני בהריון בסיכון, וכל הזמן במחשבות על כיפור

עוד לא התייעצתי עם מכון פועה כי עוד לא הגיע התור עם הרופאה, אני רוצה קודם לברר איתה אם מותר לי רפואית, ואז אכתוב להם הכל מסודר.

אבל באמת שהגעתי למסקנה שכל דבר שיכתבו לי - בין אם יתירו לי לא לצום ובין אם יגידו לי לצום- שני המצבים ילחיצו אותי.

מעולם לא אכלתי/שתיתי בכיפור, מרגיש לי ייהרג בל יעבור כזה.

ומצד שני גם מפחיד לסכן הריון, במיוחד שכתבו פה שצמו ויום אחרי היו צירים .

עד לפה פרקתי...

ולשאלתך- לגבי הרצון להרגיש כיפור- לא לעזוב את הסידור, להתפלל בכל זמן שאת לא ישנה או אוכלת/שותה, ואז זה יחבר אותך ליום הזה. וכמובן להשתדל להתפלל בכוונה ולהתחבר למילים.

לגבי קידוש לא מכירה את ההלכה האמת... 

יומיים לפני יו"כ ולא צמתי, היה לי דווקא טוב ולא הרגשתי שום מצפון

כששאלנו הרב אמר שלא צריך לקדש, והבדלה מישהו אחר עשה.

הייתי בדיוק כמוך

יותר מ 3 ימים ופחות משבעה.

הרב פסק שאפשר לשתות לשיעורין..

התינוקת לא עלתה כמי שצריך במשקל והיה חשש שנצטרך לחזור ולהתאשפז...

יחסית בתחילת הצום קלטתי שאין מצב שאני מצליחה גם להניק וגם לשתות לשיעורין (הייתי מאוד חלשה והפעולה הטכנית כל 9 דקות להניח את התינוקת ולמזוג שתיה וחזרה לא היתה אפשרית..) אז פשוט שתיתי בלי שיעורים.

שתיתי כל הצום רק תירוש כדי להגביר את ההנקה.

כל מה שעשיתי כל הצום היה להניק-לשתות-לישון

בעלי לא ענה לי משהו ברור האם זה באמת היה מותר אבל אני הרגשתי שממש לא היתה ברירה אחרת..

לא הייתי מסוגלת פיזית למזוג כל פעם כוסית.. ולא היו כוחות עזר אחרים שיעזרו לי בזה.. בעלי היה צריך להתמודד עם שאר הילדים ועם התפילות...

פעמיים יצא לי

אחרי הלידה של בת ה4

הייתי שבועיים אחרי לידה ןמניקה

והרב התיר לי שאוכל ואשתה לשיעורים

בפעם השניה

יום כיפור חודש אחרי לידה ומניקה

כנ"ל אמר שאשתה לשיעורים  ( אבל הכל.. יוגורטים מרק וכו( ואולי גם אוכל לשיעורים אני כבר לא זוכרת

בכל מקרה

מבחינה רוחנית

זה היה לי די ברור שזה התפקיד שלי

שהבאתי חיים לעולם

ושאני ממשיכה להזין תינוקת קטנה ושאני צריכה להמשיך להתאושש מהלידה

וזה הכל מאיתו וזה רצונו

גם הצום וגם האכילה ושתייה כשצריך.

תוכ הנקות ושינה

קצת מתפללת ומתחברת ליום הקדוש

אפשר לעצב את השולחן בצורה מיוחדת, לקנות מפיות יפות מעוצבות לחג, להכין חידון או משחק למהלך הסדר, לבקש מכל אחד להכין משהו קטן.

לא יודעת מה יש לכם ברגיל/ בשגרה ומה היכולת הכלכלית, אז מציעה כל מיני דברים והלוואי ותמצאי פה משהו שיתאים לך.

•לערוך שולחן מראש, מוקדם

•אפשר להרגיש מיוחד ומרגש בפריט לבוש חדש או מיוחד. יכול להיות תכשיט פשוט ב20₪ שרק נותן גיוון...

•אפשר להוסיף פרחים יפים לשולחן החג

•להתחדש בכלי או אביזר, יפים ומיוחדים: מפה/ ראנר/ מפיות/ כוסות/ צלחות/ מגש למצות/ מרכז שולחן כלשהו, אפילו פלייסמנט או אגרטל לפרחים יפים...

אפילו להתחדש במשהו לבית, לא לשולחן דווקא. וילון, תמונה, מדף, וכו'.

•כריות להסבה בכל כיסא בשולחן עם ציפית לבנה חגיגית.

•אוכל מיוחד שאין בד"כ.

•משחקים תוך כדי הסדר. אם את בקטע של כאלו אולי יוכלו לעזור לך בזה פה...

•חידון. חידות בציורים...

אחרי שנים שזה היה בלית ברירה, היום אנחנו לא מוכנים להתארח בשום מקום

רוצים רק סדר פרטי עם הילדים....

וגם באשר החגים. בשל מורכבות משפחתית א"א להתארח אצל הוריי והורי בעלי כבר בשלב שמתארחים אצלי הילדים.

אני למדתי שאת האוירה אנחנו עושים

שום דבר חיצוני/אורחים.

עורכים שולחן סדר מפואר

לבושים בבגדים יפים

בעלי מספר את ההגדה בצורה מרתקת ומוסיף להם סיפורים מעניינים

את שאר אמירת ההגדה "המשעממת" אנחנו מריצים...

יש אוכל טעים

והכל נראה חדש ונקי.....

בהצלחה לכם.

בונים כל שנה בליל הסדר שולחן נמוך מיוחד.

שולחן בגובה שולחן סלון, וכולם יושבים על כריות מסביב. דמייני מאהל בדואי כזה? אז ככה.

זה ממש נצרב לילדים שלי, וגם כמה אורחים שהתארחו אצלנו אימצו אח''כ את הקונספט. זה שונה ומיוחד ממש.

אפשר גם להחליט שחלק מהסדר עושים בכלל בספות (מתבקש ה'מגיד' וה'הלל נרצה'), ולהוסיף לספות מיליון כריות להסבה.

מעצבים מרכז השולחן עם בדים כחולים ובאמצע אנשי פליימוביל, או חיות פלסטיק קטנות שצריך למצוא לאן במהלך ההגדה הן שייכות (חיות של ערוב, צפרדעים, קורבנות).

השנה ביקשתי מכל ילד לכתוב שלוש משימות על פתקים נפרדים, ובמהלך כל שיר נעביר קופסא עם הפתקים, ומישהו שלא יסתכל יגיד 'סטופ' ויצטרכו לבצע את המשימה (סוג של חבילה עוברת). נראה איך יהיה.

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

משחק הקלפים "מי גנב את האפיקומן?" (מבית "ישראטויס")

להלן ריכוז ההוראות המקובלות למשחק:

מטרת המשחק

להיות המשתתף שצבר את מספר הקלפים הגבוה ביותר בסוף המשחק, או לחילופין – להיות זה שחושף את "גנב האפיקומן".

מהלך המשחק

* הכנה: מערבבים את הקלפים ומחלקים לכל שחקן מספר שווה של קלפים (4–5 קלפים), ואת השאר מניחים כקופה במרכז.

* איסוף סדרות: כל שחקן מנסה להשלים סדרות של דמויות או פריטים הקשורים לליל הסדר (למשל: ארבעה קלפים של "כוס אליהו", "מצה", או דמויות של בני משפחה).

* בקשת קלפים: בתורך, עליך לפנות לשחקן אחר ולשאול אותו: "האם יש לך [שם הקלף]?".

  * אם יש לו – הוא חייב להביא לך אותו, ואתה ממשיך בתורך.

  * אם אין לו – עליך למשוך קלף מהקופה והתור עובר לשחקן הבא.

* השלמת סדרה: ברגע שיש לך סדרה שלמה, אתה מניח אותה גלויה על השולחן.

קלף "גנב האפיקומן"

זהו הקלף המיוחד של המשחק. בחלק מהגרסאות, מי שמחזיק בו בסוף המשחק "מפסיד" נקודות, ובגרסאות אחרות המטרה היא להשתמש בו כדי "לגנוב" סדרות שלמות משחקנים אחרים, אלא אם כן יש להם קלף "שומר" או "הגנה".

טיפים למשחק:

* ריכוז: חשוב להקשיב למה ששחקנים אחרים מבקשים כדי לדעת למי יש קלפים שחסרים לכם.

* גרסת הילדים: אם משחקים עם ילדים צעירים מאוד, אפשר לשחק בסגנון "רביעיות" קלאסי כשהנושא הוא חפצי הסדר.

חג שמח ובהצלחה בחיפושים!

יש כמה משתנים:

ילד- לא זוכרת את השמות אבל יש שני בנים ושתי בנות לכל אחד שם אחר

צבע הבגדים- אפור, ירוק, שחור לבן וחום

רהיט- מיטה, שידה, עגלה, ארון

בכל כרטיס יש שילוב של ילד+צבע+רהיט.

בכל סבב, אחד המשתתפים שהוא ה''מנחה'' מוציא כרטיס שרק הוא רואה. נניח הוא הוציא כרטיס שבו רחלי, לבושה בגד ירוק, מחזיקה עגלה.

שאר המשתתפים צריכים לגלות מה הנתונים בכרטיס של המנחה.

איך עושים את זה?

כל אחד בתורו שולף כרטיס, מראה למנחה ולשאר המשתתפים ושואל אם הכרטיס חשוד.

במידה שיש בכרטיס אפילו פרט אחד זהה לכרטיס שבידי ה''מנחה'' המנחה אומר שהוא חשוד.

במידה שאין שום פרט-המנחה אומר שלא חשוד.

המשחק הוא הצלבת מידע.

נחזור לדוגמא שלנו:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי לבוש בירוק עומד ליד ארון- הכרטיס חשוד כי בכרטיס של המנחה הצבע הוא ירוק. ולכן הוא אומר ''חשוד''.

אין לשאר המשתתפים כרגע מושג מה הפרט הזהה.

אבל ע''י הצלבת מידע מהתשובות לגבי הכרטיסים האחרים אפשר להגיע לתשובה:

אם משתתף הוציא כרטיס שבו יוסי עומד ליד ארון ולבוש באפור והמנחה אומר שהוא לא חשוד, אפשר להסיק שבכרטיס שבידי ה''מנחה'' אין יוסי, אין אפור ואין ארון.

ולכן, כאשר נאמר ''חשוד'' על יוסי-ירוק-ארון, אחרי ששללנו כבר את יוסי ואת הארון, סימן שהצבע שבידי המנחה הוא ירוק..

ככה מתקדמים עד שעולים על המידע שבידי המנחה.

מנצח מי שמפענח את הנתונים בקלף בידי המנחה

הוא אמר לשטוף טוב וזהו

תודה רבה

עשיתי סטריליזציה לחלק מהדברים שאפשר

שאלה די מטומטמת כי התינוק מסרב לקחת בקבוק .... אבל בימים האחרונים כל יום מנסה לתת פעם אחת ולא רוצה לשבור את הרצף

כבולעו כן פולטו.. הסטריליזציה זה מים רותחים וזה מספיק אני חושבת. כמובן רק לחלקים שצריכים שטיפה. האחרים גם ככה לא נוגעים בכלום, רק אויר עובר שם.אולי הייתי מנגבת מבחוץ בקטנה.

תזכרי שגם חלב אם וגם תמל זה תמיד כשר לפסח

אם היה צורך בבקבוק, קניתי בקבוק חדש.

אחר כך או שהמשכתי להשתמש בבקבוק החדש, או ששמרתי אותו לפסח הבא.

שתראי ותרגישי ניסים גלויים!

כל כך לא פשוט.

מתפללת בשבילך...

בעז"ה שתראו ישועות בקרוב!

אם תרצי לתת שם לתפילה בפרטי - מוזמנת בשמחה. אם מתאים לך...

מתפללת בעבורכם לחירות אמיתית מכל המיצרים❤️

שתזכו לראות את ידו הגדולה של הקב"ה!

שיהיו ניסים ודברים יסתדרו בדרך ומעל הטבע!

שכבר לא תרגישי חנוקה ♡♡♡