אין קידוש גם כשזה יוצא בשבת.

התכוונת להבדלה?

שמי שאוכל ביום כיפור מקדש, כי זה בעצם חג...

(אבל עוד לא שאלנו רב על כך. בעלי מעדיף לחכות עם כל שאלות יום כיפור לאחרי הלידה.)

תורידי דאגה אחת

קודם כל הסתמכתי על הפסיקה של הרב אלי רייף אז ידעתי שבעיקרון זה מותר.

אחכ ברגע שידעתי שיש לי היתר בעיקרון אז שמתי את הבריאות של העובר בראש סדר העדיפויות (ופעם אחת גם את שלי כי התחלתי לראות שחור) וזהו.

פשוט הבנתי שאם זה מותר אז זה מה שאני עושה. מוזר בהתחלה ובסדר אחר כך..

לא זכור לי שעשיתי קידוש

הייתי בשמירה רצינית וממש התפללתי והודתי על כל יום שעובר בלי שאלד, כך שמבחינה נפשית היה קל לדעת שזה הדבר הנכון.

לא זוכרת לגבי קידוש. לגבי תחושת יום כיפור - שכבתי בסלון, קראתי תהילים ולא סתם ספר. התפללתי מה שאפשר בלי לקום

ילדתי צמוד לכיפור,

אכלתי ושתיתי לסירוגין

מבחינה רוחנית הייתי בבית שבו כולם צמו והיתה אווירה של יום כיפור.ובעיקר הייתי

אחרי לידה ובעיקר נחתי והייתי עם הבייבי.

לא זוכרת שעשיתי קידוש. התחלתי לאכול ולשתות לשיעורים מהערב..

פעם אחת הייתי בבית של ההורים שבוע אחרי לידה קיסרית ראשונה קשה וארוכה (שהסתבכה, אבל אז עדיין לא ידענו שאעלה חום מיד במוצאי יום כיפור...) גיסתי החמודה החליטה לשאול בשבילי את סבא שלה שהוא פוסק גדול וידוע והוא הנחה אותי לאכול ולשתות לשיעורין.

פעם שניה בבית החולים יומיים אחרי לידה קיסרית שלישית. אכלתי ושתיתי כרגיל. 

היו ימי כיפור שונים מהרגיל אבל כן הרגשתי שיום כיפור. לא הפריע לי רגשית שאני לא צמה. (האמת שדווקא שמחתי שהלידה השלישית היתה יומיים לפני ולא מעט קודם כי אז אולי הייתי צריכה לצום מאוד סמוך ללידה וזה היה מלחיץ אותי הרבה יותר...)

לגבי קידוש אני פשוט לא זוכרת.

אהיה פחות משבוע (אבל יותר משלושה ימים) אחרי לידה קיסרית, והרופאה אמרה לי שאצטרך *לפחות* לשתות בלי הגבלה (כלומר, אפילו בלי שיעורים).

עוד נשאל רב בדיוק, אבל זה הכיוון...

איך הצלחת להרגיש שיום כיפור?

שהתכוונת?

בעל מקרה זה המון עבודה נפשית על מצוות ןחי בהם, ועל הדיוק של המקום שלי והצןרך שלי עכשיו ושזה רצון ה'.

לגבי קידוש, תבדקי מה נחשב חמר מדינה, לפחות לפי חלק מהדעות מותר לקדש בבוקר על חמר מדינה ולא על יין, בדיעבד למי שלא יכול על יין(ובחילה קשה נחשב.. אני אישית מקדשת על קפה בשבתות בבוקר, והיה תשעה באב במוצש שהייתי מיד אחרי לידה שהרב אמר לעשות הבדלה על מיץ טבעי)

כנראה שאפילו לא אשתה/אוכל לשיעורים, אלא ממש בלי הגבלה...

ולא עולה לי משקה שיכול להיחשב חמר מדינה ושאהיה מסוגלת לשתות על הבוקר (רק מיץ תפוחים מתרכיז טבעי. השאלה אם זה נחשב...)

אלא כזה שקונים בסופר בקירור בבקבוק כזה של מיץ סחוט.

עזר לי להבין שעכשיו המצווה שלי היא לא לצום, כי בזה אני מקיימת ונשמרתם מאוד לנפשותיכם.

ואם זה רצון השם אני עושה אותו בשמחה.

אצלי זה היה בהריונות- אז גם אכלתי ושתיתי בסוג של היחבא, אבל גם כשאכלתי, על כל ביס כיוונתי שאני עושה את רצון השם.

כל ביס הוא מצווה. 

כי היה לי קשה נפשית...

כלומר שתיתי, אבל ברווחים הרבה יותר גדולים ממה שהייתי צריכה,

בקיצור למחרת טסתי לבי"ח עם צירים בשבוע 25...

ב"ה הצליחו לעצור אותם, אבל הבנתי שזה לא משחק...

באמת זה קשה..

טוב שאת מתכוננת מראש...

לגבי קידוש- אני לא ממש זוכרת האמת...

ואיזה יופי שבנסיבות כאלו טובות😍😍

תפנימי את זה שאת עושה רצון ה'.

כמו ש"מחללים שבת" על פיקוח נפש.

מי שיהיה לו מצפון עלול להרוג את הפצוע.

ה' שאמר לשמור שבת, ביקש לעשות פעולות שבד"כ אסורות, וזו גם שמירת שבת!!!

לגבי קידוש - תשאלי רב.

אפשר אולי שיעור קטן יותר (של עדות המזרח). אפשר אולי לקדש על חלה. תבדקי.

הרבה פעמים

לא עושים קידוש רק מברכים שהכל (תמיד שתיתי רק מים)

ולא מברכים ברכה אחרונה 

האמת לא היה לי מצפון כי הייתי כ''כ חלשה וממש הרגשתי שאני חייבת לאכול.

אכלתי לשיעורין ושתי, והאמת שבסוף הצום הייתי חלשה ןרעבה, כי בתכלס, אמנם אכלתי ענב כל כמה דקות אבל בסוף זה לא מספיק לאישה 4 ימים אחרי לידה.

מה שחשוב זה להקפיד מתחילת הצום לאכול ולשתות לשיעורין כי אם מתחילים רק כשיש חולשה אז כבר תצטרכי לשבור את הצום לגמרי ואז באמת תחושה לא טובה. 

לק"י

והמשכתי אחר כך לשתות רגיל.

ואחרי שילדתי גם אכלתי.

לא הפריע לי רוחנית.....

לא חושבת שעשיתי קידוש. לא נראה לי שחשבתי על זה.....

תשאלי אם צריך שיעור או שמספיק לגימה בגלל המצב שלך.

שלושת ימי הכיפור האחרונים ההייתי בהריון בסיכון ונפסק לי לא לצום

שתיתי לשיעורים אז לא הייתי צריכה קידוש

מבחינה נפשית הייתי ממוקדת מטרה בהריון

מבחינתי זה היה הדבר הכי גדול ורוחני שיכולתי לעשות- לשם התנכזו כל התפילות שלי למרות שחוץ מתקיעות - לא הייתי בבית כנסת כלל

(משלוש יצא אחד..)

יש לי סכרת הריון וקיבלתי השנה פסיקה מרב לאכול ולשתות רגיל ביום כיפור. כולל למדוד עם המכשיר את הסוכר. מרגישה עם זה נורא...

יש פה עוד כאלה עם סכרת הריון?

מה אתן עושות?

מאוזנת על ידי דיאטה.

ללא כדורים או זריקות.

אבל צום של כמה שעות עשה לי רע מאד והקפיץ את הסוכר כשאכלתי משהו קטן.

אז קיבלתי םסיקה לשתות לשיעורין מרק מזין

טחנתי מרק של בטטה, אורס מחא וכו, ושתיתי כל פעם קצת.

השאיר את הסוכר מאוזן כל הצום.

ולפותחת- לא קידשתי. אולי זה שונה כשרק שותים?

אבל אם אני צמה הרבה זמן הסוכר יורד לי מאד ואני לא מרגישה טוב. ואם אני אוכלת לא מאוזן אז הסוכר יוצא גבוה ולא תקין.

השאלה אם אני יכולה אולי גם לעשות כמוך עם המרק? איך אני יכולה לדעת איך הגוף שלי יגיב לזה?

אני מאוזנת על ידי דיאטה יתכן ואפשר לצום.

אבל אז סיפרתי להם מה קרה בתשעה באב, כשניסיתי לצום, ושברתי את הצום ב11 בבוקר ואז הסוכר עלה ועלה ועלה, אז אמרו לי לשתות לשיעורין משהו מזין

את האמת- לא הצלחתי לבלוע יותר מבסקויטים ושתיה מתוקה.

זה היה קשה מנשוא.

וזה לא היה חכם ונכון שלא אכלתי כרגיל.

כי המצווה שלי באותו היו"כ היה לאכול.

רק לא השכלתי להבין את זה

מאחלת לך שתהיי חכמה ממני

שנה לפני כשהייתי בהריון איתן, שתיתי ואכלתי שיעורים מתחילת הצום. זה סתם היה קשה טכנית, אבל נפשית משום מה היה לי ברור יותר שאני חייבת....

יומיים אחרי לידה? באיזה קטע?

אישה אחרי לידה אמורה לנוח

מקווה זה דבר שמובן מאליו

הקטע שגם לא היה ככ מה להכין, ולי לא היה גם מה לאכול ככ בכיפור.. כי תיכננו לעשות קניות ביום מסוים וזה היום שבו כבר ילדתי, ירידת מים וכו... אז הסתדרנו עם מה שיש. ברוך ה' לא היו דרישות

ילדתי בשבת שובה, יום וחצי לפני יום כיפור.

אז עוד הייתי מאושפזת.

אין קידוש ביום כיפור. אוכלים ושותים כרגיל לגמרי..

לא הרגשתי רע עם זה שאכלתי.. הבנתי שזאת המשימה שלי כרגע. וגם בגלל שהייתי עוד בבית חולים אז לא הייתי מוקפת בצמים.. אז לא הרגשתי הרבה הבדל..

מבחינת תחושת היום, ילדתי בבית חולים ליד שכונה חרדית וזה היה בקורונה.. אז כולם התפללו בחוץ וכל היום שמעתי תפילות.. אז הרגשתי את היום .

ניסיתי להתפלל בין הנקות מה שהצלחתי.. בכיתי מלא מהתפילה שכן התפללתי מרוב שהייתי הורמונלית.. 

ואם יש לכן רעיונות מעשיים איך להתחבר ליום - בהתאם לכך שאהיה אחרי לידה קיסרית, כאובה והורמונלית - אשמח לשמוע...

(בדרך כלל קוראת ספרי מחשבה וכדומה על יום כיפור, אבל לא בטוחה שאצליח להתרכז מספיק השנה...)

גם לגבי הקידוש - אני די בטוחה שלא צריך (זוכרת שבדקנו לגבי ילדים שלא צמים, ובעלי אמר שהם לא צריכים לקדש).

וגם לגבי השיעורים - כתבת שאמרו לך שאת תצטרכי לשתות אפילו בלי שיעורים. אני כן חושבת שכדאי לדבר על זה עם רב - כי אני זוכרת שבעלי אמר לי שבשתיה, לפי אחת הדעות, אפילו אם לא שותים ברצף אלא בלגימות קטנות זה כבר נקרא שיעורים. וזה משהו שאת בטח יכולה לעשות. (זו כמובן הדעה הכי מקלה, בדרך כלל כשמתירים לשתות בשיעורים מורים לעשות רווחים לפי דעות מחמירות יותר. אבל אם את לא עושה רווחים, עדיין יכול להיות שיש הנחיה הלכתית איך לעשות את זה הכי נכון).

כמובן אני לא פוסקת כלום, רק מעלה למודעות שכדאי לשאול, גם אחרי מה שהרופאה אמרה.

ולגבי חיבור ליום עצמו - זה באמת קשה יותר.

לי היה פעם שהתחילו לי צירים לקראת סוף הצום, אז במשך כל הזמן של תפילת מנחה ונעילה שכבתי ושתיתי בשיעורים (כל בערך שתי דקות, לפי אחת הדעות היותר מקילות. אז גם בין שתיה לשתיה הייתי צריכה להיות כל הזמן על השעון).

זה היה די מבאס מבחינת ההרגשה, כי לגמרי לא הייתי מחוברת ליום באותו זמן.

אבל מה שעזר לי זה לדעת שזה מה שהקב"ה רוצה ממני, ואני מתבטלת אליו עושה את רצונו, בדיוק איפה שהוא שם אותי.

אני חושבת שאפילו כמה דקות של תפילה מהלב, יכולות להיות מספיקות בשביל להתחבר במצב כזה.

ובאמת להתחזק בזה שהקב"ה שם אותך במקום הזה, וזה אומר שבדיוק שם את צריכה להיות, ומשם את צריכה לעבוד אותו, איך שאת מצליחה...

בעלי אומר שנשאל רב רק אחרי הלידה, כשלרופאה יהיו נתונים מדויקים על איך שהיא עברה. בינתיים מנסה להתכונן מבחינה נפשית... (ואני זוכרת שהקטנים אצלנו כן מקדשים... אולי המצאנו את זה?🤔 או שאלה דעות שונות)

האמת שאני מעדיפה לשתות כרגיל ולא לשיעורים, כי זה נשמע לי קשוח מאוד להחזיק ראש על זה, ועוד במקביל לטפל בתינוק יונק ולהיות בכלל מעורפלת אחרי לידה... אולי זה גם משהו שנצטרך לומר לרב.

מניחה שבאמת אם אשתה כרגיל אהיה קצת יותר פנויה לחשוב על מהות היום.

לגבי קידוש ביו"כ - בעלי אמר שהוא לא מכיר דעה הלכתית שצריך לעשות קידוש, ומפורש בפוסקים שלא עושים כי חז"ל לא קבעו סעודה ביום הזה.

(כמובן לא פוסקת פה כלום, ואם יש לכם פסיקה אחרת ק זה מה שקובע, אבל בכל מקרה כדאי לברר את העניין...).

ולגבי השתיה - מה שכתבתי (ועכשיו גם בעלי אישר והראה לי את המקור בפנים) זה שגם אם את לא שותה בשיעורים (כמות מדודה בהפרשים של כל מספר דקות כדי שלא יצטרפו ל'כדי אכילת פרס'), יש דעה הלכתית שמובאת בשולחן ערוך שאם שותים בלגימות נפרדות, בקצב קצת יותר איטי מקצב שתיה רגיל - זה כבר לא נחשב 'שיעור' שמחייב בכרת, ולכן עדיף הלכתית על פני שתיה לגמרי כרגיל (תכלס זה אומר שכן שותים בבת אחת כוס מלאה, אבל למשל במקום לשתות אותה תוך 10 שניות, לשתות תוך 30 שניות. כותבת סתם לשם הדוגמא בלי לבדוק זמנים אמיתיים...).

"שתה מעט וחזר ושתה, אם יש מתחלת שתיה ראשונה עד סוף שתיה אחרונה כדי שתית רביעית מצטרפין לכשיעור, ואם לאו אין מצטרפין" (שו"ע או"ח תרי"ב, י').

אני באמת לא יודעת אם יש צורך הלכתי שתנהגי כך. וכמובן לא כותבת כאן פסיקה הלכתית לא לך ולא לאף אחת. אבל כן כותבת שיש מקום לשאלה פה, כי זה שינוי שנראה לי יחסית הרבה יותר קל מאשר שתיה בשיעורים (שזה באמת נשמע לי קשוח מיד אחרי לידה).

במיוחד שאני נוהגת לשתות מבקבוק, אז קל יותר לשתות בלגימות קצרות...

נראה מה הרב יפסוק.

אני בהריון בסיכון, וכל הזמן במחשבות על כיפור

עוד לא התייעצתי עם מכון פועה כי עוד לא הגיע התור עם הרופאה, אני רוצה קודם לברר איתה אם מותר לי רפואית, ואז אכתוב להם הכל מסודר.

אבל באמת שהגעתי למסקנה שכל דבר שיכתבו לי - בין אם יתירו לי לא לצום ובין אם יגידו לי לצום- שני המצבים ילחיצו אותי.

מעולם לא אכלתי/שתיתי בכיפור, מרגיש לי ייהרג בל יעבור כזה.

ומצד שני גם מפחיד לסכן הריון, במיוחד שכתבו פה שצמו ויום אחרי היו צירים .

עד לפה פרקתי...

ולשאלתך- לגבי הרצון להרגיש כיפור- לא לעזוב את הסידור, להתפלל בכל זמן שאת לא ישנה או אוכלת/שותה, ואז זה יחבר אותך ליום הזה. וכמובן להשתדל להתפלל בכוונה ולהתחבר למילים.

לגבי קידוש לא מכירה את ההלכה האמת... 

יומיים לפני יו"כ ולא צמתי, היה לי דווקא טוב ולא הרגשתי שום מצפון

כששאלנו הרב אמר שלא צריך לקדש, והבדלה מישהו אחר עשה.

הייתי בדיוק כמוך

יותר מ 3 ימים ופחות משבעה.

הרב פסק שאפשר לשתות לשיעורין..

התינוקת לא עלתה כמי שצריך במשקל והיה חשש שנצטרך לחזור ולהתאשפז...

יחסית בתחילת הצום קלטתי שאין מצב שאני מצליחה גם להניק וגם לשתות לשיעורין (הייתי מאוד חלשה והפעולה הטכנית כל 9 דקות להניח את התינוקת ולמזוג שתיה וחזרה לא היתה אפשרית..) אז פשוט שתיתי בלי שיעורים.

שתיתי כל הצום רק תירוש כדי להגביר את ההנקה.

כל מה שעשיתי כל הצום היה להניק-לשתות-לישון

בעלי לא ענה לי משהו ברור האם זה באמת היה מותר אבל אני הרגשתי שממש לא היתה ברירה אחרת..

לא הייתי מסוגלת פיזית למזוג כל פעם כוסית.. ולא היו כוחות עזר אחרים שיעזרו לי בזה.. בעלי היה צריך להתמודד עם שאר הילדים ועם התפילות...

פעמיים יצא לי

אחרי הלידה של בת ה4

הייתי שבועיים אחרי לידה ןמניקה

והרב התיר לי שאוכל ואשתה לשיעורים

בפעם השניה

יום כיפור חודש אחרי לידה ומניקה

כנ"ל אמר שאשתה לשיעורים  ( אבל הכל.. יוגורטים מרק וכו( ואולי גם אוכל לשיעורים אני כבר לא זוכרת

בכל מקרה

מבחינה רוחנית

זה היה לי די ברור שזה התפקיד שלי

שהבאתי חיים לעולם

ושאני ממשיכה להזין תינוקת קטנה ושאני צריכה להמשיך להתאושש מהלידה

וזה הכל מאיתו וזה רצונו

גם הצום וגם האכילה ושתייה כשצריך.

תוכ הנקות ושינה

קצת מתפללת ומתחברת ליום הקדוש

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

עדיף לשתוק מאשר לומר דברים שעלולים לפגוע

(סייג לחוכמה שתיקה)

אם רוצים להחמיא על מראה אפשר לומר באופן ברור את רזה ויפה

לא רואה טעם לומר למישהי שלא רואים שהיא ילדה

באופן כללי כדאי להסתכל על שפת הגוף של מי שמשוחחים איתו כדי לראות האם נוח לו בשיחה או לא

אם לא נוח לו כדאי לסיים עם השיחה וללמוד מזה לפעם הבאה להתנסח בצורה שלא תציק

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

יש נשים שמאוד אוהבות שמחמיאים להן ושמים לב שהן רזו.

זאת אומרת, הן עושות מאמצים גדולים בשביל להגיע לאיזה משקל יעד ושמחות ומוחמאות מזה ששמו לב שהן רזו.

זה ממש לא סותר את מה שהפותחת מרגישה. ואם מעירים לך על זה המון, אז בכלל, זה מטריד ולא לעניין. בייחוד אם את מרגישה שזו חדירה לא לגיטימית למרחב האישי.

אני רק באה להגיד שזה לא שחור או לבן, זה בהחלט תלוי סיטואציה, תלוי קירבה ותלוי בעוד הרבה גורמים שניתן להעריך אותם ברגע נתון ולקלוט את הניואנסים והרגישויות סביב מקרה ספציפי.

הכי חשוב זה באמת לנסות להיות רגישים, מנומסים ואמפתיים לצד השני. שנזכה!

וזה לא תורה גדולה

אם אומרים פעם אחת 'יפה לך רזית' אף אחד לא תוטרד מזה

אבל אם אומרים שוב ושוב או חודרים לפרטים זה הופך מטרד

רצתה לרזות ועשתה מאמצים לשם כך, בהחלט שאני אחמיא ואפרגן לה.

אך זאת בתנאי שאני בטוחה בכך..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

האמת שאני לא שיתפתי את בעלי באתגר אבל כן רציתי, אז אני באמת לא הייתי עם הפלאפון אחרי ההדלקה, אבל בעלי כן אז זה היה חצי כזה...

וגם בערב שרציתי להתנתק, בעלי כן פתח אז גם אני פתחתי ואז בעשר וחצי גיליתי שנעלמה לי שעה מהחיים בלא לעשות כלום וזה ככה מלא פעמים בערב שאנחנו הולכים לישון מאוחר יותר ממה שתיכננו כי שנינו עייפים אחרי היום אז רק נחים קצת עם המחשב ואז מגלים שכל הערב נגמר וכבר נהיה מאוחר ממש...

ואני ממש מכירה את זה..

תשתפי אותו!

🙂❤️

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

אשרייך לגמרי!!

אוהבת את המבט הישר - זה לא שלא היה או שהיה גרוע - היה חצי חצי.. ממש עומד במקום טוב ובפרופורציות נכונות!

ומחר (היום..) יום חדש - ננסה שוב ונתחיל מההתחלה!

בהצלחה היום! תעדכני.. 

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

לנו כשיצא להיות שם שכרנו רכב גולף לנסיעה בשבילים

אפשר גם לשכור אופניים לילדים הגדולים אם אין להם בעיה לרכב הרבה זמן.

אולי כדאי לשאול אותם אם אין בעיה של בוץ.

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אם כן הדבר הראשון לדעתי חשוב לוודא שהם החלימו כמו שצריך.

אם היית כבר אצל רופא של שישה שבועות אחרי והוא לא בדק - תלכי להיבדק.

בעיקרון יובש באזור הזה מאוד נפוץ אחרי לידה בגלל ההורמונים של ההנקה, אבל נפיחות פחות ולכן אני מדברת על בדיקה.

נפיחות באמת מסתדרת עם ורידים - ככל הידוע לי הטיפול העיקרי זה להפחית לחץ בעזרת עמידה פחות ממושכת, הרמת רגליים ונראה לי לורידים במפשעה יש גם גרביון.

לגבי יובש הורמונלי - יש משחת אובסטין, שזה הורמון אסטרוגן סינתטי ושמים אותו מקומית. יש מישהי במעלה לבונה שמכינה משחה טבעית, לי אישית היא עזרה.

וחשוב להקפיד לשתות הרבה מים! זה עוזר לרקמה להיות בריאה יותר. כמו יובש בפה ובידיים אבל בגלל שהאזור רגיש יותר אז מהר יותר הוא מתייבש..

היה לי תפר אחד, הגיוני שהוא עדיין מציק לי?

הבעיה שהרופאת נשים שלי לא זמינה.

התור אליה רק עוד שבועיים ומתלבטת אך כדאי להיבדק לפני.

הייתי בבדיקה 4 שבועות אחרי לידה והיא אמרה שהכל תקין ולבוא שוב כשיעברו 8 שבועות מהלידה 

יכול להיות בעייתי.

גם לי היה רק תפר 1 לפני 3 חודשים והרופא שאל אם מרגיש לי שהחלמתי. אם הייתי עונה שלא הוא היה בודק אותו..

וממש מתאים לחנוכה!

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר

יותר כבד. יציב. אפשר לשים 2 ילדים לפעמים והכל טוב.

אפשר לתלות קניות.

חיסרון - שוחק ממש ויש מצב שלא ישרוד מתישהו.

בעבר הייתי עם טיולון נפרד זול (וילדים אחרים שכבר גדולים). הטיולןן אם היה עמוס בקניות ובלי ילד היה מתהפך. לא היה מקום ל2 ילדים. ובסוף הוא נשבר אחרי שימוש של כמה שנים 

עד שהם יושבים יציב ועם מספיק משקל.

בערך עד גיל שנה.

כשהם קטנים ורזים (לפחות אצלי) ולא יציבים, אז מרגיש לי כאילו הטיולון (לא של העגלה) לא מחזיק אותם וקל מידי...

הטיולון של העגלה לפעמים גם יותר סגור ומוגן שזה טוב לך עכשיו בחורף. 

שהטיולון הנפרד יותר סגור

העגלה שלי זה אינגליזינה ודווקא היא נראית לי לא יציבה

רגע שולחת תמונה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

רק סחטתי להקלה

כן שמתי בין ההנקות כזה שתמיד יהיה עלי וכל פעם החלפתי לאחרים כשהתחמם

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי