פורום הריון ולידה (עמוד 469)

אני מחסנת חלקית

והתייעצתי עם אנשי רפואה לגבי זה

הגדולים שלי מחוסנים והקטנים לא, אחרי שנתקלתי במישהי בשכונה שלבן שלה קרה דבר נורא מחיסון

בדקתי חקרתי, גם ספרים וגם רופאי ילדים. קראתי עלוני יצור של החיסון בעצמו

הילדים שלי חלו במחלות ילדות ועברו את זה יפה ברוך השם

בסופו של דבר זו בחירה שלך ואחריות שלכם ההורים

מציעה לבדוק בכל המקורות ואז לקבל בחירה מושכלת. 

אחד הילדים שלי חלה ברוטה בגיל 8 חודשים

לא נעים אבל נסבל.

כולם חלו באבעבועות אחד אחרי השני בגילאים שונים (מ10 שנים ועד 6 חודשים) - עברנו את זה.

הם בקושי חולים ב"ה.

בכלל, בדרך כלל לא חולים מהלידה ועד שנכנסים למסגרת.

חומץ ומרגרינה יעשו את העבודה

ולמניעה - סרקל. הספריי שלהם מעולה

הילדה שלי כמעט כבר שנה בלי כינים והיה לה ג'ונגל על הראש

יש כאלה שסירוק מספיק להם.

בהצלחה🙏

אני כבר לא סומכת על דברים "טבעיים" כי לצערי הכינים נמצאות אצלנו בבית כבר תקופה ארוכה (אצל הילדים גם כן) והן לא מתמגרות

לכן רוצה בכ"ז להשתמש בחומר ייעודי, למרות שגם הןא לא כ"כ עזר אצל הילדים..

אבל לא מניקה או מחזיקה את התינוק עם החומר, ודואגת לשטוף אותו היטב.

הריח שאולי נשאר - מי אמר שהוא יותר בעייתי מאשר ריח של בושם למשל?

גם כשזה משו שגם ביום רגיל היה מעצבן אותי

אבל לא הייתי בוכה ככה

ומרגישה כזו חתלתולה נטושה😫

קרה מס' פעמים לבת שלי כשהיו לילות קרים ולא היתה לבושה היטב

או מצב רגשי כמו סטרס למשל, משהו שקרה עם ההורים או האחים.. 

שחוזרת להרטיב כל לילה פתאם

אני כן חושבת לפעמים שזה מתחיל ממשהו רגשי אפילו קטן.

ואז זה מתקבע ככה לתקופה ואז נעלם

אפשר לקחת לשרותים בתחילת הלילה הערך ולפעמים זה עוזר

ולהלביש קצת חם

יש סדים לשניים

לא יודעת אם שמים גם לשיני חלב

רק אחרי שהלסת מפסיקה לגדול.

גיל 18 בערך.

הילדים שלי אוהבים ממש מיץ של סלט אבל אני לא מרשה 'לשתות' מצלחת אז לימדצי אותם להעביר לכוס חדפ והם שותים

כנל לגבי שתייה. שותים מקש/ כוס בצורה מנומסת וזהו. לא מלקקים את הכוס.

לאט לאט הוא ילמד, לא הייתי נלחצת מהסביבה זה יותר חשוב לי אישית גם בבית

אבל כן אומרת לו, תראה איך אבא אוכל, איך אמא אוכלת, איך סבא וסבתא אוכלים (לא להשוות לאחים), אתה רואה אנשים גדולים שפותחים את הלחם ומלקקים את הממרח? את התפוחי אדמה בידיים? טובלים את היד בכוס? כי יש דבר כזה נימוסים ואיך מתנהגים ליד אנשים אחרים. משתמשים בסכו"ם, במפית, ובכלל משתדלים להישאר נקיים. אז בבית אני לא מבקשת ממך עכשיו שתפסיק להתנהג ככה, אבל אם אנחנו הולכים לאכול במקום אחר אני מבקשת שתעשה מאמץ לאכול בצורה נעימה ונקיה יותר. ולנסות לזכור להגיד לו 'השבת נאכל אצל --- בבקשה כשנהיה שם תשתמש בסכו"ם ואל תיעלב שאני אזכיר לך לאכול נקי.

כשיגדל ויהיה פחות מתאים ונעים לכם בבית שככה הוא אוכל אז בהדרגה להרגיל אותו לא לעשות ככה. אתה בגיל שצריך כבר ללמוד לאכול נעים תמיד. לנסות מאוד מאוד (כמובן בזמנים של כעס וחוסר אנרגיה קשה יותר אבל עד כמה שאפשר) שזה תמיד יהיה 'לא אוכלים ככה', ולא אישי- 'אתה אוכל לא נעים תתאפס על עצמך'.

ועוד משהו, ללמד נימוסים זה לוקח הרבה הרבה זמן להטמיע. אז לקחת נשימה, כשאפשר לשחרר אז להעיר פעם אחת בשבת לכל השבוע נגיד, וכשצריך להזכיר ולהזכיר שוב- בעדינות ולא בקול מול כל האחים, ברמיזה שרק הוא שומע. בהצלחה

ועדיין עושה חלק מהדברים שכתבת.. לא מרגיש לי מידי חריג

אבל אני כן מעירה על חלק, וחלק אני מרשה לעשות רק בבית

רק אחת אצלי ככה

אני נורא אסטתית וזה נורא מפריע לי אפילו הלכנו להדרכת הורים עד שנפל לי האסימון שזה לא פתיר

יש גם במשפחה עוד בסגנון וזה ממש לא לטעמי אבל למדתי להעלים עין כל עוד זה לא מוגזם 

ילדים שיותר מתעסקים עם האוכל ויש שפחות

אני מכוונת לנימוסי אכילה מגיל קטן (לפני גיל 3) כל אכילה משותפת אני מכוונת איך אוכלים נכון, אני לא מנדנדת רק מסבירה פעם- פעמיים, אם כל ארוחה הילד מקבל הסבר בנעימות, הוא ילך וישתפר.

היא בת 4

ולאחרונה כן אני יותר מעירה לאכול עם כף והז כדי שיהיו לה הרגלי ניקיון בסיסיים

נגיד היה לה קטע לאכול עם ניידים אבל כל 2 שניות לנגב את היד בבגדים

כאילו נעים לה להרגיש את האוכל אבל גם שהיידים יהיו יבשות

והכי נעים לנגב לה בבגדים

א זעל זה גם השתדלתי לעבוד שתנגב במפית כי הבגדים היו מטונפים תוך שנייה..

אבל י שלה קטע תחותשי מטורף אני בת מת צריכה לראות מה לעשות עם זה

נראלי אפתח שרשור על זה🤣

נגיד כריכים-יש ילדים שלא אוהבים את הקונספט... אני שמה לבן שלי על הצלחת גבינה/חומוס/טחינה או כל ממרח אחר וליד זה פיתה, הוא יבחר אם הוא טובל את הפיתה, או אוכל את הממרח. (אני מעודדת בכפית, הוא עדיין מעדיף באצבעות🤭)

יש דברים שאני מתעלמת-כשהוא אוכל בידיים ורק מקפידה לתת לו דוגמא של אכילה עם סכום, גם מאכילה אותו לפעמים כדי לעודד את עניין הסכום.

לעומת זאת אם הוא משחק הנוזלים בכוס עם הידיים-אני פשוט לוקחת לו את הכוס ואומרת שמהכוס שותים יפה, וזהו, בלי יותר מדיי צומי שמחמיר את העניין

במיוחד שאת רוצה להתעסק בעצמך ובתינוק, ולהנות ממנו...

לא בטוחה שהבנתי במה עוסק השיר..

. אסורים- בני זוג

ומצבי רוח- אמא

משקל תינוק שלא עולה מספיק?

פספסתי משהו?

נראה ממש מיוחד

שמעכשיו רק יעלה ❤️

חיבוק והרבה כח! שהתקופה הזו תעבור מהר

אבל אם כבר -

מסעדה בערב/ ארוחת בוקר בחוץ/ גלידה וטיול על החוף

רוב הזמן שלנו יחד זה בבית אחרי שהילדים ישנים האמת. אפילו כוס יין במרפסת זה טוב לנו

מי שומר?

אם בהוקר - המסגרות

אם יצאנו בערב - סבתא

מזמינה בייביסיטר אחרי שהילדים במיטות אבל לא כולם נרדמו,

בדר''כ יושבים במסעדה כי זה הכי קל.

אבל פעם אחרונה יצאנו דווקא בבוקר למעיין בטבע ואכלנו ארוחת בוקר. את התינוק היונק אני מביאה איתי לא סומכת על אף אחד שישמור עליו...

לרוב ביום שישי ששנינו ביום חופשי והם במסגרות.

רעיונות- בית קפה/מסעדה/ גלידה/ פיצה, פיקניק במצפה, מסלול קצר בטבע

ורק לאיזה שעה וחצי לבית קפה או לשבת בחוץ איפושהו

מביאים בייביסיטר..

בגלל המילואים אז השנה יצא קצת יותר פעמים בבקרים של האפטרים..

אבל מעדיפה חיים סטנדרטיים בלי אף זמן זוגי לבד בחוץ מאשר מילואים🫢

של "שישי זוגי" פעם בחודש - שזה אומר שפעם בארבעה שבועות בערך אנחנו מתכננים את יום שישי כך שיהיה פנוי מכל עבודה ותורים, ויוצאים לבילוי בשעות הבוקר כשהילדים בלימודים. כל פעם משהו אחר (לרוב סתם ישיבה בטבע).

הלוואי שנצליח לחזור לזה בקביעות... כרגע יוצאים כשמרגישים צורך גדול וכשמתאפשר לנו טכנית.

ובייביסיטר תמיד, אין סביבנו משפחה.

בס״ד

כשהילדים במסגרות. קפה ומאפה בבית קפה השכונתי. או הליכה בפארק. או פיקניק קצר ביער עם קצת הליכה וקצת נגינה. תלוי תקופה…

סרט, סדנה, מסעדה, פארק, חדר בריחה, בריכה, טיול בטבע, שופינג ייחודי לשנינו, הופעה

בייביסיטר או בזמן שהם במסגרות

פעם היינו מקפידים על ימי שלישי לעשות שיחה של איך עבר היום/השבוע

ופתאום זה נעלם לגמרי, לא זוג של דיבורים,  שנינו רודפים שקט כשהילדים ישנים, אז אף אחד גם לא יוזם🙈

מידי פעם כשמרגישים צורך, אני אפילו לא יודעת להגיד כל כמה זמן.

זה כזה פתאום ״וואי מלא זמן לא יצאנו, יאלה  יוצאים בחמישי?״..

או שלפעמים נועצים איזה משהו בלו״ז כמו הופעה או יום הולדת ואז יוצאים.

ולפעמים סתם מנצלים הזדמנויות- תור כלשהו שממשיכים ממנו ליציאה, או איזה יום שהוא עובד מהבית ואני יוצאת מוקדם מהעבודה ..

האמת שימי שישי יוצאים על בסיס כמעט קבוע אבל לפעמים זה עם הילדים ולפעמים לבד ואז חייבים לחזור לאסוף אותם אז זה ממש קפה זריז..

לאיפה? בית קפה, ים, יער, הופעה, קניות..

קפה ומאפה במרפסת.

בדרך כלל הילדים במסגרות, וכשלא- הם כבר יודעים שהם צריכים לתת לנו ספייס.

השנה היו מילואים והיה גם זמן שהאיש היה בבית אבל אני עבדתי לפעמים אז בערך פעם בחודש.

אבל כן משתדלים מאד מאד שאם לא יוצא ממש לצאת אז כן לפנות זמן בבית אחרי שהילדים ישנים ופשוט להיות יחד (לשחק, ליצור, סתם לדבר.. או לראות משהו קליל)

פעם ראיתי אצל אפרת לקט (''אמא מאמנת'') עצה שאהבתי- לקבוע עם בייביסיטר קבועה יום ושעה בשבוע. עשינו את זה תקופה וזה היה מדהים.

הכריח אותנו לצאת (היא פשוט באה, נקודה. וגם שיתפתי אותה שזה ליציאה זוגית ושלא תבריז ברגע האחרון וזה.. והיא היתה ממש תותחית ופעם שלא יכלה אשכרה דאגה שמישהי תחליף אותה)

זה היה מגניב לצאת גם לפעמים כועסים ומרוחקים כי לא נעים לבטל לה, ואני זוכרת אותנו פעם יושבים כעוסים על איזה ספסל ובלי כוח אחד לשני. אבל יצא מזה משהו מאד משמעותי. ובכלל זו אמירה זוגית שבעיניי ממש טובה ונכונה.

אגב תוך כדי אני נזכרת במשהו חשוב

שזה נתן לנו עוגן דווקא בזמנים שמותרים לטווח ארוך..

בשנים הראשונות של הנישואים היו לנו ב'ה רצף של הריונות ולידות- תודה לה'. הרבה זמן שמותרים. והיציאה הקבועה היתה לנו עוגן חשוב של ביחד. אח''כ כשהיינו כן בלופ של שבועיים -שבועיים השתדלנו לצאת  ערב *לפני * המקווה (כעצתה המופלאה של @באר מרים (כן כן העצה הזו הולכת איתי שתדעי ❤️ כבר שנים) ואז זה עוגן אחר..

בקיצור

ממליצה ממש על יציאה זוגית וחושבת שזה מאד משמעותי לזוגיות.  וב'ה שיש אופציה של ביבייביסטר או באמת בבקרים בזמן של מסגרות למי שמתאים.

בהצלחה אחות!

לא עדיף כשמותרים?

מה עומד מאחורי זה

שלפעמים את יודעת איך זה

את במקום אחד

כולך מתכוננת כבר שבעה נקיים ומצפה שגם הוא יתרגש והוא לא בהכרח שם (לא בקטע לא טוב.. פשוט .. גבר)

או להיפך שיש מתיחות וריחוק

אז באר מרים הציעה פה לפני כמה שנים את הטיפ של לצאת לילה לפני.

וזה להתחיל את ההתרגשות והקרבה ליל קודם. יש איזה ריגוש דווקא בזמן שכמעט-כמעט אפשר. וזה באמת מקרב ומאפשר את היום של הטבילה לעבור בהתרגשות ובציפייה משני צדדים. סוג של התקרבות נפשית לפני ההתקרבות הפיזית.

אישית ראיתי בזה ישועות ❤️

מצחיק..

אני כמעט לא כאן בפורום..

(עוד לא נגמלת מההרגל להציץ כאן כל ערב לפני השינה...)

מצחיק שזוכרים אותי...

זה באמת הרגל מעולה! ככה מגיעים לטבילה מוכנים מבחינה נפשית...

בעיקר בזכות @קמה ש.

שהמליצה על זה והסביבה על זה םעם

ממזמן ממזמן...

האמת שזה מאוד מאוד משפיע עלינו לטובה

אנחנו לוקחים בייביסיטר לשעתיים ונוסעים לטבע קרוב

וכשהמצב הכלכלי מאפשר אז בית קפה..

יושבים בלי פלאפונים ומדברים

זמן זהב

מודה על זה מאוד מאוד

אבל יש תקופות שזה פעם בשלושה שבועות..

אגב

אצלנו הערב לא פרקטי

עד שכולם נרדמים אז נגמר הכוח

אז אנחנו מזמינים בייביסיטר לשעתיים אחרי צהריים

נגיד 5 עד 7

משאירים חה משהו לתת להם לארוחת ערב

ומשאירים להם את האופציה לראות סרט כל שהוא

וככה אפשר לקחת גם מישהי צעירה כי מקסימום הם יהיו שעתיים מול המסך..

ואנחנו נרוויח שפיות..

כשהילדים היו ממש קטנים זה לא היה יציאה ממש אלא ערב זוגי בבית..

)הייתי מכינה ארוחה מושקעת, שולחן ערוך וכו..(

אני לא הסתדרתי העם בייביסיטרים.. הרגיש לי הרבה יותר מדי עבודה להכין את הבית עבורה...

כשהם קצת גדלו היינו יוצאים לסיבוב ברחוב שלנו כשיש לילד הגדול פלאפון ואפשר להעביר אותנו תול 5 דקות...

בקורונה למדנו שאפשר לצאת לדייט ברכב בחניה של הבית שלנו...

בשנים האחרונות אנחנו יוצאים חוםשי כי תמיד י שילד מספיק גדול לשמור על הקטנים (ולאחרונה הקטנים כבר לא ממש קטנים(

כשהיה תינוק היינו לוקחים אותו איתנו כמובן...

יוצאים כל שבוע.. לאו דוקא למקום בתשלום.. גם סתם סיבוב בחוץ או ישיבה סתמית על ספסל..

לפעמים קונים משהו קטן לאכול..

אולי פעם בחודש חודשיים יוצאים לארוחה קצת יותר מושקעת..

לדעתי ההרגל הזה ממש חשוב כי זה אומר שלפחות פעם בשבוע יש לנו זמן ממש איכותי לשוחח.

אנחנו ממש מקפידים בזמן הזה לא לשוחח על עניינים טכניים וגם לא על הילדים. זה קשה אבל שווה...

אפילו בחול המועד כבר שנים שלמדנו שערב אחד אנחנו משאירים את הילדים לבד ויוצאים רק אנחנו (או שולחים את כולם החוצה ונשארים לערב זוגי בסוכה...)

לאכול איפשהו- מסעדה, פיצה וכד'.

לפעמים מנצלים את היציאה לעוד משהו באזור, אבל לא תמיד.

בשגרה משתדלים כל ערב לשבת קצת יחד ופעם בשבוע לעשות את זה יותר מיוחד ולעשות משהו יחד בבית.

כשאנחנו יוצאים זה בזמן שהילדים במסגרות, למרות שיהיה לי מי שישמור- סבתא, דודות.. אבל פחות אוהבת להטריח אנשים ואני גם ככה לא ממש אוהבת לצאת בערב.

למצוץ חצי לימון.

אם לא מסכימה ראיתי שגם מציצה של סוכריה על מקל יכולה לעזור..

תדליקו מזגן שיהיה קצת קריר באוטו או לפתוח קצת חלון.

תלמדי אותה איך להחזיק שקית ולהקיא לתוכו שלא תתלכלך, עם הגיל היא תלמד וככה לא יהיה כזה ביג דיל.

תנסו להכנס לאוטו בזמן שהיא עייפה ותוכל להרדם.  

אפשר לנסות גם את הצמיד נגד בחילות של סופר פארם- סי בנד. זה לפעמים כן מנע הקאות, אבל לא את הבחילות עצמן.

ובעיקר- לחכות ולקוות שזה יעבור עם הזמן. ליבי איתך.זה קשה נוראאא לראות שככה סובלים וזה ממש מקשה לנסוע סתם כך.

אולי זה המנח של הכסא שכנראה השתנה? ואולי הכיסא הספציפי? המקום ברכב?

כי בד"כ דווקא נגד כיוון הנסיעה מפריע וגורם לבחילות, וכשמעבירים לכיסא בכיוון הנסיעה הרבה פעמים זה מפסיק. בגלל שאת אומרת שזה התחיל רק אז, אולי אפשר למצוא כיסא אחר/ מנח בזוית קצת שונה / מיקום אחר שיעזור.

המליצו לי את זה פה בפורום וזה מקל מאד

טיפות לפי משקל הילד לתת כרבע שעה לפני הנסיעה

זה גורם להם קצת לישנוניות ואז הם לפעמים נרדמים שזה גם מונע  

שתבשרו ותתבשרו תמיד רק בבשורות טובות

ותודה על השיתוף

זה כ"כ נותן כח וחיזוק בימים אלו

חדשות נפלאות!! שרק נמשיך לשמוע בשורות טובות כאלה!!

זוכרת כמה הלקית את עצמך שהאיחור שלו בגללך ושאת לא אמא טובה ולא משקיעה בו מספיק ולא ולא ולא?

עכשיו תטפחי לעצמך על השכם ותגידי לעצמך כמה את כן! אמא טובה מסורה ומשקיעה! תראי כמה הוא התקדם בזכותך! בזכות כל ההתמדה בתרגילים, ההשקעה והדאגה, שיהיה במקום הכי טוב שיקדם אותו, הטירחה לקבוע את כל התורים והמעקבים ולקחת אותו אליהם, והנה ב"ה התוצאות גלויות לעיניכם. אלופה שאת! ותודה לה'!! 

גרמת לי לדמוע שוב מהתרגשות

תודה שאת זוכרת את זה...

פוצון - נוטריקון פלא עצום  

לא רוצה להרגיש מסכנה! - הריון ולידה

מעתיקה: 

לא רוצה להרגיש מסכנה!גלויה

לא רוצה להרגיש מסכנה
קיבלנו מה' את פוצון במתנה
והוא ילך בעזרת ה' למעון שיקומי
רק ששכחתי להגיש טפסים לביטוח לאומי
אז בינתים הכל מתעכב
בגלל הדחיינות וחוסר תשומת לב
וצריכה לקבוע עוד כל מיני תורים
ובין לבין להתכונן לשיעורים
כי ברוך ה' התחלתי עבודה חדשה
וההתמודדות עם משמעת ממש קשה
כי בטעות נהייתי מורה
וחוזרת ממש גמורה
והבית הפוך והפוצונים צריכה את אמא
ואני לא מצליחה להסתכל קדימה.

ועכשיו בלי חרוזים כי נגמר לי הכח
פוצון הקטן עוד לא זוחל על שש
וגם בזחילה שלו הוא נוטה לצד אחד.
וכל מיני אנשי מקצוע עוזרים לנו
ונמאס לי להרגיש חלשה ומסכנה
ובעלי הצדיק עושה המון
ואני עצלנית.
לא רוצה שירחמו עלי
לא רוצה להרגיש שאין לי כח.

לא רוצה עצות
אני יודעת שכבר עברתי דברים קשים מזה
וב"ה ממש על השפע.
רק רוצה חיבוקים.

הולכת להפעיל מכונת כביסה
יש פה הרים וגבעות...

בתור אמא לילדה עם מכשיר שמיעה - לא חשבתי שזה בכלל אפשרי!

נס עצום ומדהים! בע"ה שכל הבדיקות בעתיד יצאו תקינות!

וכמובן שכאן נכנס לו ״מר ספק״ -הocd:: 

-אולי הקלינאית טעתה

-אולי זה הצלחה חד פעמית 

אולי ואולי ואולי...

בעלי אמר שהמחשבות האלה הן ממש יצר הרע 

ה׳ נותן לך נס, תאמיני בו. 

בינתים אני בוכה פה. 

תודה ה׳, 

תודה חברות יקרות.

ממש מרגישה חלק מהשמחה הגדולה הזאת

בעז''ה שיהיו לכם תמיד תמיד רק בשורות טובות ומשמחןת

אמן

ב״ה

באמת פשוט אושר גדול

ששתמשיכו לראות את ברכת השם בכל תחום ותחום

איזה מרגשת את!

תודה!!

בשבוע הבא זה 10 שנים לחתונה ההיא.

כמה גדלתי מאז. 

ואתמול ביקרנו את הרב שלי מהמדרשה, 

והחיה מאוד מאוד מרגש.

שליווה אותי בהתמודדות עם OCD

חשבתי שלא אוכל להתחתן

ובכל המסע שעברתי עם הגירושין

ואחרי זה

שחשבתי - מי ירצה אותי? 

והוא ראה את הילדים ואת בעלי היקר

ואמרנו שהכל זה נס!! 

חסדי ה'

להעמיד כביסה

לטאטא הכל לערימה בסלון

לפנות שיש

לשים עוף וירקות בסיר עם כף מלח

ואז לאכול ולשתות בנחת

ותראי אם יהיה לך כוח תעשי עוד משהו אם לא תלכי לישון

הכי חשוב לישון!!

כל השאר יחכה!!!

בהצלחה יקרה!!

חיבוק מרחוק על רשימת המשימות!!

זהו מתלבטת במה להתחיל

כי הסבלנות שלי על הקצה

וכמובן שכחתי לכתוב את הכי חשוב - שהילדים עוד לא נרדמו, אז קצת מפריעים לי בתחילת התוכניות😅

יאללה מקווה שירדמו מהר, אנסה אחרי זה לתקתק בחצי שעה כמה שאני יכולה.

פסטרמה / טונה / גבנ״ץ / גבנ״ל / נפוליאון / ממרח עגבניות / זיתים / טחינה / חומוס /סלט ביצים / חמאת בוטנים? זה מה שעשינו הלילה פה במקרה דומה לשלך. אחרי שכל היום התלבטתי מה להכין ולא מצאתי כוחות לשום דבר.

אם הילדים ישנים יש לפנייך שעתיים ואז תלכי לישון סביב 23:00. נשמע סביר?

להעמיד עכשיו את המרק כי זה מה שלוקח זמן להתבשל. 5-10 דק מקס׳

לשבת לאכול. 25 דק׳

לאפס את הבית (אהבתי את הרעיון של אוהבת את השבת. עד חצי שעה עבודה בערך עם טיימר).

מקלחת (?) וספר במיטה לפני השינה. חצי שעה.

בהצלחה מהממת ואלופה❣️

אתן עוזרות לי להתאפס.

תודה רבה!

רק שירדמווו כבר ואוכל להתחיל

פיצה קנויה בתנור?

)או משהו אחר מהקפואים הקנויים אבל זה נראה לי הכי מפנק)

אפשר לשדרג עם קצת זיתים ועוד קצת גבנץ וזה נהיה מפנק יותר

תגידי לילדים שמי שלא הולך לישון צריך לסדר את הבית לכבוד אבא שמגיע מחר 🫣

אבל תכלס... אני ממש מרגישה שקשה לי לעשות דברים כשאני רעבה..

וגם ההשכבות קשות יותר . אז קחי לך רגע לאכול משהו אפילו אם את יושבת לידם עד שיירדמו אז לקחת איתך לחדר ילדים.

מבחינת סדר של הבית תנסי לשחרר. מה שתעשי יהיה טוב! וגם מה שלא.

כשבעלי חוזר מהמילואים אני משתדלת שיהיה נקי ומסודר ומזמין ומפנק כי זה עושה טוב להיכנס לבית נקי ומרגיש שחשבו עליך והשקיעו בנעימות שלך... לפעמים גם מזמינה נערה בשביל זה. אבל אם זה לא מסתדר הוא ישמח לדעת שישנתי טוב ודאגתי לעצמי ושמח מאוד להושיט יד בבית. אפילו פעם אחת כשחזר לבית מבולגן אמר לי ואוו.. אפילו לבלגן הזה אני מתגעגע... ואז מסדרים כולם ביחד וגם אפשר לפרגן לו איך הוא הציל אותך מהבלגן שלא הצלחת להשתלט עליו 😄

העניין הוא שהסורר הקטן הוא בן 3, אז אני לא באמת יכולה להגיד לו שיישאר ער עכשיו ויסדר

כרגע הוא יושב לי על הראש בזמן שאני אוכלת, בטענה שהוא רעב (הכי כיף להיות רעב אחרי ארוחת ערב, מקלחת וקריאת שמע, נכון?)

אבל לפחות אכלתי

עכשיו אהיה עם יותר סבלנות

זה משנה את פני התמונה לגמרי!

מקווה שהבחור כבר נרדם ונותן לך שקט 💗

ושאת תלכי לישון בהקדם!

הכי חשוב

תאכלי! חביתה בקטנה או משהו כזה

אם יש לך אפשרות להזמין משהו הביתה הכי טוב!

ככה תהיי רגועה

אחכ להפעיל מכונה שתספיקי להכניס למייבש לפני שתלכי לישון

להרדים ילדודס

להתקלח בעצמך

ואם יש לך כח- אז רבע שעה של סדר קוסמטי של הבית

לגבי צהריים למחר- להזמין פיצות וסלאמת

מרק עוף- למה צריך? חח הייתי מחזלשת כל מה שלא קריטי

מקווה שעזרתי לך❤️

בכל אופן באמת הכי חשוב זה לישון... שיהיה לך כח לאיש שלך מחר ולילדים

מרק עוף - כי אין באמת מה לאכול בבית כרגע (יש חומרי גלם, לא מוכן)

וכל השבוע האחרון הוא לא אכל נורמלי, לא ישן נורמלי. אז בא לי שהוא יגיע הביתה ויהיה לו את כל זה...

מרק עוף אפשר להעמיד זריז בבוקר

וחברה לימדה אותי טיפ

המרק עוף יוצא הכי טעים אם נותנים לו הרתחה ראשונית של המים ים העוף והירקות ומלח ואז ישר אחרי מעבירים לאיזה 5 שעות לאש הכי נמוכה- הלהבה הקטנה, על הכי נמוך שלה..

העוף יוצא רך רך..

א זאת יכולה להעמיד בבוקר ולהשאיר אותו להתבשל עד שאתם חוזרים על להבה קטנטנה...

בצהריים יהיה מוכן..

הכנתי מרק, סידרתי את המטבח

נכנסתי להתקלח.

יוצאת בנחת כדי ללכת לישון

בפינה של החדר שלנו הבן שלי עמד בשקט מכוסה בשמיכה חוץ מהראש, חיכה שאסיים.

אבל כל כך כל כך נבהלתי

גם ככה אני כל היום במחשבות

ראיתי אותו שם פשוט נפלתי לרצפה וצעקתי בבהלה.

מסכן שלי איך הוא נבהל

התחלנו לבכות שם ביחד.

עכשיו מנסה שהוא יחזור לישון.

אוף איזה עולם

וואי מפחידדד

חיבוקקקק

ואל תדאגי בשבילו מחר תצחקו על זה ביחד

תהפכו את זה לבדיחה משפחתית

למרות ש, וואי כמה שזה פתאום נותן לקושי לצאת... וזה גם בריא 🫂🫂

ואיזה אלופה את!! כמה הספקת! רוצי לישון שיהיה לך כוח למחר...

איזה פחד

אוף

מתי הצלחת להירגע?

איזה מלחיץ!

מסכנים שניכם!

חיבוקק

תודה רבה על הדאגה!

הלכתי לישון ב3:00

קמתי ב8:00

יצאנו, נהננו

בעלי בבית ב"ה

התאוששנו

היום הבן שלי שואל אותי, מה אמא לא חשבת שאני אעמוד שם?

לא מותק, לא ציפיתי שב1 בלילה תעמוד בשקט בלי לזוז מכוסה בשמיכה מסתתר בפינת הדלת. לא יודעת למה זה לא עלה לי לראש (לא אמרתי לו, אל תדאגו)

תודה לכולכם שהייתם כאן. באמת ממש עזרתם לי וחיממתן לי את הלב

מהממת שאת.

היה לי משהו דומה בשבת - היינו אצל ההורים שלי, ונכנסתי לחדר שבו ישנתי עם התינוקת כדי להתלבש בפיג'מה. ופתאום אני שומעת את הקול של הבן הגדול שלי מתחת למיטה!

מסתבר שהוא חיפש מקום להתלבש בו בפיג'מה (השירותים היו תפוסים, והפינה שבה שאר הילדים התלבשו לא הספיקה לו), וזה המקום המקורי שהוא מצא...

לצערי נזפתי בו די קשות... זה באמת היה מבהיל! (תחשבו שכבר הייתי מתחילה להתלבש ופתאום הוא היה צץ מתחת למיטה...)

אין מה לומר, ילדים הם עם מקורי 😅

אשרייךעל כל מה שעשית!!

מתחת למיטה?

וואי זה ממש שיא.

חמודים שלנו

שאלו יהיו האתגרים איתם נתמודד😉

יש לך כישרון לתיאורים קולעים

וכשצריך- קורעים!

אין אולם תצוגה, מזמינים ממנה ישירות אפשר אצלה בבית כמה דגמים ואת כל המניפה של הבדים.

מתכננת ביחד איתך בדיוק את הספה שאת רוצה, במחיר ממש זול.

יש לנו ספה ממנה שנה+ ונראת מעולה.

אם את רוצה אחפש את המספר שלה

והאמת דאצלנו בבית של ההורים שלי חול המועד זה חצי שבת לא מתחזקים כמעט את הבית אז אני ממשיכה את המסורת🤣🤣

ולא לעשות כלום

וחיכיתי המון זמן להזדמנות לרענן נקיון בכל מיני מקומות שאני ממש לא מגיעה אליהם באמצע שבוע בשוטף.

לק"י

תמיד תוכלי להמשיך לקרצף מחר😅

הבית שלנו ממש הפוך. אתמול חזרנו מהבית של ההורים שלי, והיה לי מרץ לארגן דברים. גם הבוקר המשכתי עוד.

מקווה להמשיך הלילה.
 

ומחר אני עובדת ואין לי חשק. מרגישה כאילו אני פותחת שנה חדשה אחרי שבוע וחצי של חופש😂

ובחג אולי נארח מישהי לסעודה, אז כדאי שהבית יהיה במצב טוב.

סיימתי עם השטיפה והסדר בסלון בבוקר

לא אגיד שסיימתי והכל טיפ טופ, כי הבית אף.פעם לא נגמר ב"ה חיים בו ואנחנו בחופש עכשיו. אבל בכל זאת, רציתי להספיק קצת

איזה קטע שאת עובדת מחר.לא ידעתי שבחנ"מ יש ימי לימודים בחוה"מ. אבל תכלס, בטח קשה להם. יצא 11 ימי חופש כולל שבתות

לק"י

לילדים על הרצף. לא בטוחה).

ולא בפסח. מזל. רק חסר לנו לקרצף לפסח כדי שנוכל לאכול שם😅

והיינו בחופש בין כיפור לסוכות. ההגדרה של הימים שונה. הלוואי שהיו מחליפים ביניהם.... המזל שזה קייטנה, אז הצוות נרשם מתי שהוא רוצה. 

רוב מה ששפשפתי היה גם עם ספוג פלא שהוא עדין

היה רק חלק קטן שהוריד צבע והשתמשתי בסקוטצ' חזק, אבל זה היה גואש ולא יכלתי לראות את זה יותר

והוא הוריד לי מהקירות גואש שחור ומעצבן כמעט בלי לקרצף. תענוג

כמעט התחלתי לנקות את שאר הקירות בבית איתו אבל מהר מאוד חיזלשתי. יש גבול😅

טוב שאת פה!

שמחה שיצא לך טוב

@שמש בשמיים 

@קמה ש. 

@לפניו ברננה! 

@רקאני 

@טארקו 

@בארץ אהבתי 

@אורות המלחמה 

@דפני11 

@עטלף עיוור 

@אשה שלו 

@אבןישראל 

@ואילו פינו 

@מחי 

@norya 

@שושנושי 

@טובטוב הגמד 

@מדברה כעדן. 

@רינת 24 

@מכחול 

@מיוחדותאינסופית 

@טוט 

@בוקר אור 

@בת אל123 

@חיים חדשים🍃 

@באמונה תמיד 

@אוהבת את השבת 

@amrachel 

@פצלשהריון 

אשמח להיות מתויגת....

אני היום השתדלתי בצהריים להיות בלי.. לא הרמטי, אבל הייתה השתדלות

בעזרת ה' נתייג אותך

ומעכשיו עד 10 מנסה לגמור ולשלוח הזמנה מנקסט לילדים לחגים ולסתיו. יאללה, רבע שעה ממוקדת על זה ואז סוגרת את המחשב.

מנסה שוב לצהריים עד ההשכבות.

לעבוד, בעזרת ה' להיות יעילה וממוקדת בעבודה.

לוקחת גם עד 12.

תודה שהערת את השרשור...

הצלחתי לעשות דברים אחרים ולא שרפתי שעתיים אבל כן פתחתי פה ושם...

איך היה לך? איזה כיף שהצטרפת!

לא כולל וואצאפ

הם נחשבים הזוג המוביל במשפחה של בעלי

שיוזמים רעיונות-מניעים

מצפים לדברים ודורשים דברים לפעמים קצת באגרסיביות שאני פחות מתחברת אליה

(בעלי מאד נוהה אחריהם)

וההורים של בעלי שהם באמת מקסימים וקשובים ומעריכים את הגיסות נותנים מאד  

מקום לכולנו  אבל בינינו הסיבות מרגישה שלצערי אין באמת אחווה אמיתית

עובדה שבבריתה המשפחתית היא ייבשה וישבה במקום אחר ואחרי זמן לא רב כולם הלכו לשבת לידם

(אני לא הרגשתי צורך לעבור לשם מאחר שכבר ישבתי עם בעלי, הילדים ועוד כמה קרובי משפחה והם באו אחרינו) .

אח"כ תפרידי מה עניינו של כל אחד.

לגבי רמת החום/ מעורבות, אכן זה עניין של סגנון. אבל ממש לא מהווה מדד לקשר ולאהבה.

יש אנשים קרים מטבעם אבל הם לא פחות אוהבים ממי שאוהב להחצין את רגשותיו. (ולפעמים דווקא זה שמחצין זה חיבוק דב ולא אהבה אמיתית, כמובן יש ויש)

לגבי ישיבה בחתונה של משפחה מורחבת, הגיוני לשבת עם מי שלא התראו הרבה זמן ופחות עם הגיסות. מבינה את ההרגשה שלך שאת פחות מכירה את המשפחה, אבל זה נקודת המבט שלך והיא לא מחייבת את הגיסה (בטח אם לא ביקשת לשבת איתם) ולכן המקרה לא מעיד על רמת הנחמדות של גיסתך.

לגבי ההערה של קרובי משפחתך, אז עליה וקוץ בה. מצד אחד אתם מאוד חמים ופתוחים, מצד שני כשיש קרבה גדולה, הגבולות מיטשטשים.

במקרה הזה למשך ממש לא לעניין לדבר איתם על הקשר שלך עם גיסתך, זה טבעי שהם ינסו "להוריד" ממנה לעומתך, אבל זה לא משרת את האינטרס שלך.

לכן כדאי לעשות הפרדה ברורה. אין שום סיבה שמישהו מהמשפחה שלך ידע על מהות הקשר/ הקרבה שלך למשפחה של בעלך. אפילו לא על הקשר עם חמותך. זה לא עניינם כמה את מתארחת שם ואת מי את מחבבת יותר או פחות ובטח לא עניינם לדעת למה.

ממש חשוב לשמור על ההפרדה הזאת, אחרת תמיד יהיו את ההערות האלו שמורידות למשפחה השניה.

"את נורא נחמדה והיא קצת מתנשאת"

זאת פרשנות מנקודת המבט שלהם. הם רגילים להתקשר בחג ושזה אינדיקציה לנחמדות ולכן כשאת מתקשרת את נחמדה וכשגיסתך לא מתקשרת היא לא נחמדה.

אבל האמת היא שאת מתקשרת כי את גדלת על זה שלהתקשר זה להראות נחמדות וגיסתך גדלה על זה שאין קשר בין טלפון בחג לבין להיות נחמדה.

כדי לשפוט אם גיסתך נחמדה או לא, את צריכה לשאול את עצמך איך נראית נחמדות *בעיניה* ולא איך נראית נחמדות בעיני המשפחה שלך.

לגבי מה ההמלצה לעשות, אז קודם כל להכיר את השפה והניאנסים שמקובלים אצלם בלי השוואות למשפחה שלך.

אבל חוץ מזה, להסתכל בעין טובה. הגישה הזו תהיה דודה של הילדים שלך. היא אחות/ גיסה של בעלך.

מה התועלת שתצא לך מלקרר את הקשר?

מה התועלת שתצא לך מלחמם את הקשר?

זאת לא שכנה שאם אתן לא באות בטוב אחת לשניה אז אפשר להתרחק ולהתחבר עם שכנות אחרות.

משפחה זה לכל החיים. וכשיש חריקות זה יחרוק כל הזמן בקשר של הילדים עם חצי משפחה שלהם

ויחרוק בקשר שלך עם בעלך בכך הקשור למשפחה שלו.

אז חבל, ככל שיש ביכולתך לשפוט לפנים משורת הדין, לפרש לטובה, להסתכל על המעלות יותר מאשר על החסרונות- את המרוויחה.

לא צריך בכל מחיר. אם הם פוגעים בך ברמה מוגזמת זה סיפור אחר, אבל לא נשמע שזה המצב, אלא שאת פשוט לא רגילה לשפה שלהם ומנסה ליצור קשר לפי השפה של המשפחה שלך שככה גדלת וזה מה שאת מכירה.

טיפ איך ללמוד על השפה שלהם. תנסי להבין מתוך הסיפורים בתוך המשפחה. למשל כשחמותך מספרת על ההורים של חמיך. למשל כשמעלים זיכרונות ילדות של בעלך והאחים שלו לגבי הקשר לדודים שלהם. ככה תביני מה מקובל אצלם ומה נחשב לקשר טוב ומה פחות.

וגם מה בעלך חושב על האינטראקציה זה מדד. הכי קל לפתור את זה ב:הוא גבר, לא מבין ניואנסים.

אבל אפשר להסתכל על זה, אנחנו הנשים מסבכות כל דבר, בואו נראה איך הברים מרגישים לגבי זה ונבין אם ההתנהגות לגיטימית או מוגזמת.

בהצלחה!

את צודקת אבל חסרה לי האמפטיה בתגובה שלך;)

אשמח לעוד תגובות מעוד אנשים

ממתי שרשור על גיסות לא מעניין?

וכתבתי בחלקים אז אולי זה מרגיש ככה כי לא הכל נכתב רצוף.

בכל אופן לפחות התחברת לתוכן, שמחה לשמוע.

זה זמן שהוא ממש הפיק של בעיות האירוח וקשרי משפחה בשיא תקופת החגים אז הקשב לא מאה..

תנסי להעלות את הנושא לא בסמיכות להמון שרשורים בנושא משפחה, וכנראה יהיו יותר תגובות.

בכל אופן ברוכה הבאה לפורום ומקווה שתמצאי מענה.

אני חושבת שהבדלים בין משפחות זה באמת משהו שצריך ללמוד, ונורא קל ליפול לפרשנויות מוטעות רק כי גדלנו שונה.

אני יכולה לספר שהיו דברים שאחרי החתונה ממש הפריעו לי אצל ההורים של בעלי. לדוגמא - בכל נסיעה, גם כזו שלא קשורה אליהם, היה חשוב להם שנעדכן אותם שהגענו, כי אחרת הם דואגים לנו (ואם לא התקשרנו או שלחנו הודעה הם היו מתקשרים לבדוק אם הגענו ואם הכל בסדר). לי זה הרגיש קצת חדירה לפרטיות, והרגשה שלא סומכים עלינו, וממש היה מעצבן אותי כל פעם מחדש.

ואז בשיחה פעם עם שכנה, שהמשפחות שלהם בדיוק הפוכות (היא גדלה במשפחה דומה לשל בעלי, ואני במשפחה יותר דומה לשל בעלה), היא סיפרה לי איך בהתחלה אחרי החתונה היה לה קשה עם הרגשה של קרירות וחוסר אכפתיות שהיא הרגישה מצד ההורים של בעלה. והדוגמא שהיא נתנה היתה כשהם נוסעים הביתה אחרי שהיו אצלם בשבת - ההורים של בעלה לא מתעניינים לדעת אם הם הגיעו הביתה.

והשיחה הזו ממש הפילה לי אסימון. פתאום קלטתי שלמי שגדל במשפחה כמו של בעלי, להתעניין אם הגענו זו דרך להביע אהבה, ברמה שאם לא מתעניינים זה מרגיש כמו קרירות וחוסר אכפתיות.

מאז עשיתי עבודה עם עצמי, והיום אני ממש מצליחה להרגיש איך כל הדברים שפעם כל כך הפריעו לי הם בעצם דרכים שבה הם מביעים את זה שהם אוהבים אותנו.

אבל זה ממש לימוד ועבודה עצמית שהייתי צריכה לעשות כדי להגיע לזה ולא המשיך להתעצבן מבפנים (אף פעם לא אמרתי להם שום דבר, אבל ממש הייתי צריכה להתאפק לא להראות על הפנים שלי שזה מעצבן אותי. והיום זה באמת משמח אותי).

לכל אחת

ממש לא מובן מאליו,תודה!!

כולנו מחכימות על הדרך!!

זה אכן קשה להשתלב במשפחה עם סגנון אחר משלך.

אולי הגיסה הזו היא טיפוס יותר קריר ומסוגר. אני לא רואה סיבה להפסיק להיות נעימה ותקשורתית, אבל אולי כדאי לך קצת ריחוק רגשי - לדבר על המשפחה, הילדים, דברים יומיומיים, אבל לא מעבר, ואז אולי תרגישי פחות את חוסר ההדדיות בקשר. אני לא יודעת באיזו תדירות את מתקשרת, אבל יש נשים שפחות מתחברות לשיחות טלפוניות, ואולי גם גיסתך כזו.

לגבי הובלה, הרבה פעמים הזוגות היותר ותיקים מובילים יותר. לא הייתי מנסה לשנות סדרי עולם אם זה לא קריטי לך. אם יש דברים שכן תדברי על זה עם בעלך, ותראו איך להציע שינוי, או לא להצטרף לפעילות מסויימת. או ליזום בעצמכם טיול ולהזמין את האחרים להצטרף, ולקבל את זה שיכול להיות שלא ירצו.

מה שכן, כדאי לך לעשות תיאום ציפיות עם בעלך לפני ארועים. תנסי לחשוב מה חשוב לך, אבל גם להעמיד את עצמך במקומו. אולי באירועים משפחתיים תאכלו ביחד, ואז מי מכם שהארוע מהצד שלו יהיה זה שיסתובב לדבר עם אנשים והשני יעסיק את הילדים? אם קשה, אולי שמי שמסתובב יקח את התינוק התורן כדי להקל?

אני מבינה את חוסר הנעימות אם לא מכירים כל כך, והצד השני לא מזמין כל כך, אבל כשזה הצד שלך רוצים להסתובב ולשמוע מה חדש אצל אחרים...

מתכוונת מהעניין הזה של החום והמשפחתיות מהמשפחה שלי.. וקרירות מאוד מהמשפחה של בעלי... ברמה של יומיום אזעקות אצלנו, את אף אחד זה לא מעניין בכלל מה איתנו ומה עם הילדים.... לא מתקשרים לא מתעניינים, כלום..אבל כבר התרגלתי, זה האופי שלהם... אז אני גם לא יוצרת קשר..

אבל מוסיפה, אני רואה שאצלכם יש טיולים מפגשים משפחתיים וכו, אצלנו אין כלום...

לבעלי יש רק אחות אחת, שהיא נשואה עם ילדים וכו ואח רווק.. והאחות גרה בקרבת ההורים יחסית... אנחנו גרים מרחק נסיעה מהם.. נפגשים פעם בשנה אם בכלל... ואז ההורים דןאגים שגם האחות תגיע לביתם יחד עם ילדיה כדי שיפגשו הנכדים.... אבל ככה ביומיום אני כבר לא מתקשרת...

בעבר התקשרתי, ניסיתי לפתוח כל מיני נושאי שיחה שמיד נסגרו.... כאילו יש מעין חמימות קצת בשיחה אבל מהר מאוד זה נסגר וגם היא לא תנסה ליצור קשר... אז כבר לא משקיעה בזה מאמץ וכוחות...נפגשים פעם בשנה בחופש הגדול ושלום על ישראל...

תמיד רציתי וחשבתי שיהיה קשר טוב ביני לבינה... אבל רואה שלא זורם מצידה, אני לא יכולה לבד להניע את העגלה... וגם המרחק עושה את שלו ברוך ה'

אם מתאים לך להישאר ככה חמה מולה אפילו שהיא לא, אחלה

ואם לא, זה גם בסדר

את מחליטה איפה הגבולות שלך נמצאים

ואם את מצפה ליחס חזרה ולא מקבלת וזה מבאס אותך, אז אל תתני אותו. השאלה היא איך זה יגרום לך להרגיש

יש לי למשל אחות שיש לה קטע שאם מתקשרים אליה ביום הולדת/ ערב חג, היא לא עונה. קבוע. גם לא מתקשרת אליי ליומולגת למרות שיש בינינו הפרש של יומיים

מאיך שאני מכירה אותה היא כנראה מובכת מהסיטואציה. והיא יכולה להתקשר אליי אחרי כמה ימים ולא להתייחס לזה בכלל.

האם אפסיק להתקשר..? לא. למה? כי זו אני. אפילו שהיא לא עונה. לפעמים אוסיף הודעה, לפעמים לא. אבל זו אני. שתדע שאחותה חשבה עליה וכדי לשמר את זה לעתיד שאולי יעבור לה וכך נשמר את הקשר.

לא לכולן זה מתאים, לי כן. ומולה כן.

יכול להיות שמול מישהי אחרת - ממש לא

לגבי בעלך מציעה ליישר איתו קו. אם מפריע לך משו, תדברו על זה ותגידי שאת מצפה ממנו לx y z תשמעי מה הוא אומר ותנסו להבין אחד את השנייה. אישית, באירועים משפחתיים בעלי פחות מעניין. לא בקטע רע, אבל יותר מעניינים אותי אנשים שאני לא רואה הרבה וגם מבחינתו זה ככה. אנחנו מבינים אחד את השנייה וזורמים

יכול להיות שלך פחות זורם. דברו על זה

הדעה שלי שבכל מקום שאני נמצאת אני משתדלת להיות נעימה, חמה, חביבה, לומר מילה טובה

זה ההשתדלות שלי

יש בנות שיותר מתחברות ויש כאלו שפחות.

זה תקף גם למשפחה המורחבת, גם גיסות.

יש לי אמונה שאנשים נמשכים יותר לאנשים טובי לב, מכילים. אני רואה את זה.

ואפשר להגיד שהגיסות שלי מעט שונות ממני, מי יותר מי פחות...

וכן אולי היו פעמים שציפיתי ליחס מסוים

אבל זה היה בהתחלה, שורה תחתונה למדתי לקרוא אותן.

למדתי להבין, זאת אולי נראית קרירה אבל הלב שלה כזה טוב וחם, והיא פשוט קצת חסומה

וכל אחת והסיפור שלה.

לא יודעת, הלב שלי נפתח אליהן לכל אחת לפי איך שהיא.

ואני רואה שזה משפיע.

בסופו של דבר אבל, כימיה זה כימיה, אם לא זורם לי להיות איתן בקשר רציף זה באמת פחות יקרה.. אבל זה טבעי ככה וזה בסדר

העיקר שבמפגשים משפחתיים יש אווירה נעימה בסך הכל.

החשוב הוא בעיניי לראות מעבר למה שהחיצוני משדר.

אין אדם קריר באמת לדעתי, יש אדם שחסום מעט ללב שלו, לרגשות שלו, אבל כמעט תמיד אנשים כאלו ראיתי שהם רגישים וטובים.

ויש ברור שיש גם כאלו קצת קשוחים, ומעדיפים להתרחק ממה שלא נראה להם בעין ולקרב את מי שכן...

אוקי, שלהם... אבל שוב, מאמינה בלב.

שרואים אותו משהו נפתח...

לב אוהב

❤️

מהממת את

חיזקת גם אותי על הדרך

כיף לשמוע

והניק זה סיפור ישן אבל קשור בלב כן חח

וואי לא נעים בכלל...

מסכימה שאם זה כבר ברמה שפוגע, ואין שינוי בהתנהלות אז עדיף להתרחק...

אני חושבת שגם זה חלק מלקרוא את התמונה ואת הבן אדם שמולי, עד כמה הטוב שלי ישפיע עליו ויגרום לו להפתח ולהיות גם נעים או שבאמת לא, וזה בסדר לגמרי...

יש אנשים לא נעימים לצערינו (אני בטוחה שיש להם סיבה טובה אבל עדיין...) 

לא בטוחה שצודקת,

אבל מבין המילים נראה לי שיותר משמפריע לך שהמשפחה של בעלך כזאת, מפריע לך בעיקר שבעלך מתלהב מהם במקום לשבת לידך- יושב לידם, ושהוא רואה בהם דמויות וכאילו תחושה שאולי אותך הוא לא מספיק מעריך... יכול להיות?

המשפחות חילוניות

לא נותנת לזה במה .. אצלנו הן כל הזמן בתחרות

מי קנתה איזה רכב, למי יש בית, למי יש עבודה כזאת או אחרת אני לא אוהבת להתערבב איתם יותר מידי

למזלי וגם בעלי לא. הן רק בנות .. הבעלים שלהן אותו הדבר רק מסתכלים מה כל אחד עושה מתי למה

והכי בלתי פוסק על כמה שאין וחסר ..

גרות צמוד אחת לשניה ברוך ה בקושי נפגשות 😅 שלום שלום ומשתדלים שלא להתערבב 

מה עם רון? או רן?

רוני - בעיקר בנות

שם חיבה של אהרן/ רון - לבנים 

ומכירה המון בנות בשם הזה..

בהצלחה!🤍

תודה

ברכה גדולה

עכשיו בעלי אחראי על זה, לא נותנים מעשר בדיוק וצר לי על זה מאוד

אבל לא מתכוונת לריב איתו על זה. העליתי את זה וראיתי שקשה לו, לא חפרתי מעבר

יוצא שכמה פעמים בשנה חוץ מסכום קבוע של כל חודש נותנים עוד סכום גדול ואני מקווה שהשם רואה את כוונת הלב ושזה יוצא מעשר לפי דיעה כלשהי

מעניין מאיפה מגיע הקושי ואם זה עניין של גברים.

אני ממש מאמינה שאי אפשר להפסיד מזה 

ב"ה גם היום יש לנו ברכה, אי אפשר לומר שלא. זו תהיה כפיות טובה חלילה

אבל אני מאמינה בתמימות. השם אמר מעשר - נותנת מעשר

אם את בקושי סוגרת את החודש 

אז להביא עוד 900 שח מינימום מהמשכורת שלך זה קשה ממש

ביקורת חלילה כלפי מי שמתקשה, יותר שיח בינינו על זה שאנחנו מוכנות לתת למעשר מדויק מהנטו ולבעל זה יותר קשה

הצחיקה אותי ושמחה אותי האמונה שלה, של  מי שמעשר

בדיוק היום חשבתי על זה...

בעלי כל הזמן רוצה להגדיל, לי קצת קשה עם זה.

ב"ה מרוויחים בנטו סכומים מכובדים, אז גם המעשר זו הוצאה די גדולה.. אותי זה קצת מלחיץ🤷

בס״ד

בגדול בעלי אחראי על הכספים.

ואני… לחשב את המעשרות (ואז מעדכנת את הסכום שיצא ובדר״כ בעלי מבצע את העברות).

מפרישים מהנטו.

אף פעם לא חשבתי להפריש מהברוטו האמת.

מקזזים הוצאות עסק ועלות צהרונים ולפעמים גם עלות מטפלת אם יש תינוק כי זה מה שמאפשר לנו לעבוד (ככה הרב שלנו אמר לנו לעשות). לא זוכרת למה לא מקזזים עלות של מסגרות בוקר, אשאל את בעלי.

לא מקזזים הוצאות של הבית או חסכונות לילדים.

רק לספר שאצלנו במקור העניין של המעשרות היה יותר מושרש ומסודר אצלי. עם השנים בעלי ממש הושפע מזה והיום הוא על זה ממש. אולי תעבירי את הטיפול של המעשרות אלייך? מבינה שזה טיפה מאתגר אם את פחות מטפלת בכספים שלכם אבל מאמינה שזה יכול להיות אפשרי אם זה יכול לפתור את זה.

בהצלחה 😍

מפרישים מהנטו

לא כל חודש יש לנו בדיוק אותה משכורת (המלגה של בעלי קצת משתנה)

אבל יש לנו הוראות קבע קבועות כל חודש לפי הסכום הכי גבוה שיש סיכוי שנקבל ואפילו קצת יותר.

יוצא שאנחנו נותנים יותר ממעשר.
וזה חוץ מהשקלים שבעלי נותן לצדקה מדי יום... כשאוספים בתפילה או בכולל.

אני שומרת את כל הקבלות ומקבלת החזר מס תפוח מאוד בסוף השנה.

לכן מקפידים לתת צדקה, למקומות שיש להם קבלות עם סעיף 46. אלא אם כן זה משהו קרוב אלינו או חשוב במיוחד.

אבל אנחנו לא מביאים מעשר

המצב כרגע כל כך חנוק וקשוח שאני לא מצליחה להבין איך אני אמורה לחיות בלי המעשר אז קל וחומר איתו

וכנראה שאין לי מספיק אמונה כדי "לנסות את ה'" ולעשר כדי שאתעשר

מעון

משכנתא 

שכירות 

הלוואה 

סופר

רפואה 

השם יעור

חייבת להגיד שיחד עם זה אני רואה הרבה ניסים בפרנסה 

סתרתי את עצמי נראלי

כמה שהשם גדול תודה להשם על הכל

הם משום צדקה.

כי ההורים חייבים לפרנס את ילדיהם רק עד גיל שש. ומעל גיל זה ניתן לומר שזנים אותם משום צדקה, משהו כזה.

כמו שמקצצים תשלום נסיעות מהמשכורת, כי לולא נסיעות לא יכלת ללכת לעבודה. אז כך גם מעון, לולא היית שמה את הילד במעון לא היית יכולה ללכת לעבודה.

הוצאות אןכל בעבודה לדוגמא לא נחשבות, כי היית צריכה לאכול בכל מקרה.

עורכת, זה לא משום צדקה, אלא משום צורך עבודה. סליחה לא קראתי עד הסוף

הרציונאל זה לקזז  הוצאות שהן הכרחיות בשביל לעבוד- דלק לנסיעות לעבודה, מעון (כי בלי לשים את הילד במעון אי אפשר לעבוד)

כמו שעצמאי אמור לחשב את ההכנסה שלו לפי הרווח ולא לפי ההכנסות..

ץ

חשוב לתת צדקה על בסיס קבוע אבל לא חשוב לי שזה יהיה מעשר.

לבעלי זה חשוב והוא עושה את החישוב ונותן מעשר, נראה לי מחשב מהנטו בלי לקזז הוצאות כלשהם.

זו לא חובה, אלא הידור מצוה. יש מצוה לתת צדקה, ומעלה מיוחדת לתת מעשר.

אני מאוד בעד לתת מעשר.

בעלי חושב אחרת, ואני משאירה לו את האחריות לתת כראות עיניו, למרות שלדעתי כן כדאי לתת מעשר 

(כרוקה הייתי נותנת)

מאוד מקפידים על מעשר ואפילו יותר. נותנים מהנטו.

יש הוראות קבע שמכסות מעשר של משכורת אחת והמעשיות מהמשכורת השנייה נותנים בצורה פחות קבועה. אבל מידי תקופה יושבים על ההכנסות ומוודאים שתרמנו עשירית לפחות. בדרך כלל זה יותר ב״ה..

זה מה שנכנס לבנק, אם אתן מהברוטו לא יישאר כלום, גם ככה יש הורדות מיסים והפרשות.

לא מקזזת עם הוצאות או עם חסכונות לילדים.

האמת לא הבנתי את הרעיון של לקזז חיסכון, ממילא מה שנשאר בעוש אפשר להסתכל על זה כחיסכון.

ואנחנו חוסכים יותר מ10% אז אם נחשיב חיסכון כמעשר לא ניתן צדקה.

בקיצור, צדקה זה צדקה. מי שרוצה שיתן כמה שהוא רוצה (1% או 5% איש כנדבת ליבו) אבל בלי התחכמויות..

עם ניקוי דברים מסוימים. מי שהולך לפי זה, בעיניי זה ראוי מאד, ומאמינה שגם בעיני הקב״ה. 

גם לנו היה רב שאמר שהוא מוריד כל מיני דברים לפני שמחשב מעשר..

בכל אופן אין לי מושג מה אנחנו עושים 😅

אם זה היה תלוי רק בי הייתי נותנת ממ שמעשר, אבל בעלי אומר לי שבגלל שהמשכורות לשנו גם ככה לא בשמיים, ועכשיו כשאני בחלת אז עוד יותר- אז הוא עושה חישובים ואנחנו נותנים סכום מסויים אבל לא יודעת כמה

לא מחשיבים חסכונות של הילדים.

משתדלים לשבת ביחד על זה כל ראש חודש, לחשב בדיוק כמה נכנס, כמה צריך לתת, מחליטים לאלו מוסדות או ארגונים לתרום, ונותנים.

רואים ברכה מטורפתתתתת!!! זה שווה לגמריייי!!

היתה תקופה שלא הקפדנו והמצב הכלכלי ירד... ואז התחזקו ונתנו על *כל* התקופה הזאת וזה החזיר את עצמו+ די מהר בדרכים מפתיעות...

הרי זה כסף שבכלל לא נכנס..)

לא מקזזים כלום ולא מחשיבים כלום חוץ מאשר תרומות..

גם בתקופות לחוצות ממש וכמובן גם כשפחות..

זה באמת מצווה ממש ממש קשה אין מה להגיד..

בקושי נותנים. כלומר נותנים תרומות פה ושם אבל בתכלס לא מפרישים באמת מעשר.

בעבר כשהייתי רווקה שאלתי רב והוא אמר שכל עוד אני ממש חיה מהכסף ולא חוסכת סכומים אז אפשר פשוט לחשוב על סכום שקל לי להוציא בלי מחשבה ולתת אותו כמעשר. לא היה סכום כזה אז החלטתי על 10-15 בחודש ונתתי הצטברות שלהם מדי פעם. (כאילו נגיד פעם בשנה 120).

היום אנחנו גם דחוקים יחסית גם אם יש פה ושם חסכון קטן אז אני לא נותנת (אני פשוט יותר אחראית על הכספים בבית). גם ככה אנחנו בתזרים שלילי וזה לא מתאים לי. אני יודעת שיש דעות שאפשר להחשיב את הכסף של חינוך הילדים על המעשר אז מתרצת לעצמי בזה..

בעלי כבר תקופה מאד רוצה לתת אבל מחכה שאני אסכים. נגיד היה איזה סכום פתאומי שנכנס והוא שאל אז אמרתי סבבה (בסוף לדעתי נתן איזה חומש ולא מעשר..) אמרתי לו שכשבקבוע יהיה לנו רווח חיובי בין ההוצאות להכנסות, נפריש מעשר מהרווח

ולצערי לא נותן מעשר

כן מקפיד על צדקה קבועה כל חודש

לקרובי משפחה (נזקקים)

חלק

לקופת צדקה שכונתית

וחלק

לכולל שכונתי

2. פעמונים

3. מרכז פעימות של הרב בן שלמה

4. חברים לרפואה- שבעלי התנדב שם ויש להם מקום חם בלב הגדול שלו

5. זכרון מנחם- לפיענוח דגימות

קרובי משפחה שאין להם

קופת הצדקה המקומית

כוללים

ארגוני חסד כמו בוני עולם

לדעתי מהנטו. לא בטוחה . צריכה לשאול את בעלי.

נתנו גם שהיה מצב כלכלי ממש לחוץ

ותמיד ראינו שה' שולח כסף פתאום אחרי היום שנותנים מגיע עוד פרנסה ( בעלי היה אז עצמאי מהצד), ופתאום מתגלה מענק..

קיצר ראינו ברכה עין בעין

נותנים אבל לא מעשר.

לא מחשבים ומקזזים בדיוק. פשוט נותנים סכום שהוא מכובד שנראה לנו שלא יפגע בנו

נותנים לפעמונים ולמקום שעשיתי בו שירות

מידי פעם מצטבר כסף בקופת צדקה שלנו ואז נותנים גם אותו

ומחשבים כל חודש בדיוק מה סך ההכנסות שחייבות במעשר

כמה זה 10% מזה, כמה שילמנו צדקה במהלך החודש

ומשלימים את היתרה.

כמו הרבה תגובות פה,

אנחנו רואים הרבה ברכה בכסף ב"ה.

כשהתחתנו לא נתנו מעשרות כי בתור בחורה נתתי המון המון כספים לצדקה

הרבה יותר ממעשר ואמרו לי שאני יכולה לחשב את זה על העתיד.

בקיצור היתה תקופה שלא נתנו וממש נחנקנו כלכלית

אחרי חצי שנה בערך החלטנו להקפיד על מעשרות ומאז ב"ה רואים ברכה.

חומש על כל סכום שנכנס

ולא משנה מאיפה נכנס

בגלל שהשכר שלנו נמוך ואנחנו בקושי סוגרים את החודש.. אז קשה לנו לשים סכום מדויק כל פעם..

לרוב הילדה או אנחנו שמים כסף בצדקה שזה מצטבר נותנים לבית כנסת/ לרב שלנו/ יש לנו כאן איש מקסים שמקריא לילדים פסוקים ומי שחוזר אחריו מקבל מתנה אז נתנו לו את הצדקה גם כמה פעמים יש כאן פרויקט של ארוחה לכל ילד.. שזה פוד טראק כזה שמחכה מחוץ לבתי ספר בשכונות היותר מוחלשות ומכין להם ארוחה מי שתרם את הכסף לאכול מקבל בתמורה תפילה שהוא מבקש.. יש כאן מישהי שעוזרת למשפחות נזקקות הסכומים לא גדולים וזה עצוב אבל זה בא על חשבון הבית הקניות או השכירות זה צובר חובות וממש קשוח לצערי

שנזכה לתת כל הזמן ביד רחבה 🙏🏻

היא מאוד עדינה ונעימה

בעלי הלך לשילב וראה שיש כמה סוגים...

ואיך מסתדרים עם זה בשבת?

לא חשוב עד ריקון אלה קצת פחות, אם מרוקנים את השד אז הגוף מבין שצריך עוד, אם לא מרוקנים אז יפחית עצומות/יעצר על הכמות הזאת (אם אני מבינה נכון)

לזה אולי מתאים גם משאבי לא חזקה, כמו ביאמבה אם חיקויים מעליאקספרס

לדלקות וייצור מוגבר

גם לי אמדה לא היתה נעימה

מי שהכי מוצלחת עבורי זו קליניקר דואל פרו (הדגם היקר המרובע עם שני המנועים, לא העגול הזול דרך קופח)

היא חזקה מאוד, נחשבת משאבה ברמת בית חולים

יש לה שני מנועים כך שאפשר לשאוב דוצ בעוצמת שונה לכל צד ללא תלות בין הצדדים

היא היחידה שמפנה אותי מעולה ולא מייצרת לי דלקות

ואני שואבת בלעדית כי  הוא לא יונק (כבר שנה)

היא לא הגבירה לך את החלב?

כרגע מהפחד להגביר את החלב אני רק סוחטת עם היד... אבל זה די מעייף וגם מכאיב לאורך זמן בידים ובגב..

בתדירות השאיבה, ובשאיבה עד ריקון

בעיקרון סחיטה ידנית מגבירה חלב אם היא נעשית אחרי הנקה או שאיבה ומרוקנת את השד לגמרי

אבל הכי טוב להתאים לך תוכנית לפי הצרכים שלך על ידי יועצת הנקה

אני אישית שואבת בלעדית ומשחקת עם השאיבות לפי הצרכים שלי . ככה שיכולתי להוריד שאיבות בלילה ולהגדיל פערים ולכן לא הגדיל את הכמות.

לאיזה צורך את שואבת?

כמה זמן את אחרי לידה?

אני כמה ימים בודדים אחרי לידה.

בעיקרון אני מניקה ואז אני סוחטת את המקומות שאני מרגישה שלמרות ההנקה עדיין יש בהם גודש/סתימה.

אני משתדלת לא לרוקן אלא רק לסחוט בשביל הקלה של המקומות הכואבים והגדושים כדי שלא תתפתח לי דלקת

כמה ימים אחרי לידה זה סאגה אחרת

איך היה לך בלידות קודמות?

הסחיטה נתנה לך מענה?

כי בשלב הזה זה באמת איזון עדין בין לפנות את הגודש ולהימנע מדלקת לבין לייצור ביקוש עודף

שאני מנסה לשמור על האיזון הזה.

אחרי לידות קודמות היה מזעזע. היו לי מלא סתימות ודלקות ואז הפסקתי להניק. בלידה הקודמת המשכתי רק לסחוט ביד איזה חמישה חודשים,  פעמיים ביום. הפעם אני כן ממש רוצה לנסות להמשיך להניק וגם בכללי לתת יותר מהחלב שלי. מקווה שאני אצליח...

עם נטייה  לעודף ייצור ודלקות

זה איזון מאוד דק

אני ממליצה להיעזר ביועצת הנקה טובה ומומלצת עם ניסיון

מה שנכון לכל אשה לאו דווקא מתאים לנשים עם ייצור יתר. צריך לזה הדרכה נכונה.

זה גם הולך ומתגבר מילד לילד

הייצור נהיה גבוה יותר בכל לידה כי נוספת עוד רקמת שד

אל תפחדי לשאוב להקלה

גם אם זה אומר שתייצרי בתקופה הראשונית עודף חלב

זה כאילו מפחיד להיכנס לסחרחורת שהגוף ייצר עוד ועוד אבל מנגד אם לא מפנים טת החלב גם התינוק לא מצליח לינוק טוב וגם נוצרות סתימות ודלקות וזה גלגל

מקסימום שואבים פעם ביום את העודף

זה מתאזן אחרי חודשיים ככה

ועצת הזהב שלי-

כורכום

סופח נוזלים ונוגד דלקת מוכח מחקרית

לקחת כפית במים פעמיים ביום

יפחית קצת בכמות וימנע דלקת

על כל העצות!!

אני אנסה אותן..

בנתיים מה שהכי עוזר לי לא להגיע לדלקת זה הכרוב על הגושים...