לקחתי פעם ראשונה לקראת הצום והוא עבר עליי ממש בטוב. מה בעיקר היה לי משמעותי זה ה'אחרי''.. בדכ אחרי הצום זה הקושי העיקרי אצלי, חולשה וכאבי ראש. והפעם עבר ממש ממש בטוב.
יש פה מישהי שלוקחת כל יום?
ממליצה?
בכללי אני לא לוקחת ויטמינים וכאלה אבל עכשיו עם המילואים הולידה מנסה להתחזק כמה שאפשר (:
היי ילדתי לפני שבוע, בה לידה תקינה שלייה שלמה בחוץ.
חסדי ה.
היום יצאה לי קריש דם על הפד.
זה נורמלי? ללכת להיבדק?
מצרפת תמונה סליחה מראש
במיוחד בגודל קטן כזה.
צריך להיבדק אם הקריש יותר גדול מכדור טניס
היה לי הרבה יותר גדול מזה ואמרו לי שזה בסדר.
אם באופן כללי הדימום לא מתגבר, אין ריח רע ואין הרעה בהרגשה או חולשה.
אשמח לטיפים איך להתמודד עם ילדה בת שנתיים שכנראה התחילו לה סיוטים בלילה
התחילה לפני כמה ימים לבכות כל לילה כמה פעמים מתוך שינה, לפעמים ממלמלת אבאל'ה אמאל'ה
לא עונה כשאני מנסה לברר איתה מה קורה, פשוט מאוד נסערת
לא ידוע לי שנחשפה למשהו מפחיד
ולא היו שינויים דרמטיים לאחרונה
תקראי על זה קצת, תראי אם מתאים.
אם כן, זה נראה מאוד מפחיד , אבל הילד לא זוכר כלום. ואין כל כך מה לעשות.
אצלנו שמנו לב שכשעייפים מאוד זה קורה יותר.
לי הסבירו לא להעיר את הילד כי בעצם הוא עדיין ישן..
המראה של ילד מבועת מאד לא נעים והתחושה היא של חוסר אונים..
לי עזר ללחוש באוזן שאמא פה או להציע לגרש "אותם"(אני לא יודעת על מה החלום אבל כנראה יש מראות/תחושות לא נעימים). לפעמים הייתי מקרבת בובה אהובה והילד היה מחבק אותה תוך כדי.
מה לא עזר:
להרים את הילד- בדרך כלל החמיר את המצב
לנסות להעיר/ לקרוא לילד בשמו
אם זה ילד בגמילה לעיתים ראיתי קשר לכך שהיה צריך להתפנות אבל לא היה מספיק עירני כדי להבין מה לעשות.
בהצלחה רבה!
בהצלחה!
הבן שלי בגיל הזה צרח בטירוף בלילה שיש לו ג'ירפה במיטה והוא פחד ממנה פחד מוות... זה היה שילוב של קורע מצחוק וקורע מרחמים. ובדיוק גם ככה רצינו להעביר אותו למיטת מעבר אז בעלי קיפל את הלול ואמרנו לו שאבא זרק את הג'ירפה רחוק רחוק. וזה קצת הרגיע אותו אבל כמה לילות הוא לא היה מסוגל לעלות למיטה והתעורר בצרחות ואי אפשר היה להרגיע אותו.
היום הוא בן 3 והבאנו עריסה לתינוק (שדומה ללול שהיה לו) ופתאום הוא נזכר בג'ירפה שאני כבר שכחתי ממנה והיה לו חשוב להזכיר שאבא הוא חזק והוא זרק את בג'ירפה החצופה. יש לו דמיון ממש עשיר והוא משחק בצורה מעוררת השתאות, אף אחד אצלי לא שיחק כ''כ יפה משחקי דמיון, אז כנראה שזה מעיד על דמיון מפותח.
היה לילות קשוחים וגם היום מידי פעם יש , אבל זה עובר...
תודה לכולן על התגובות, זה באמת נשמע הכיוון, היא לא עונה לי וממשיכה לישון ולמלמל, אתמול בלילה היא צרחה את השם של בת דודה שלה חחחח מעניין על מה היא חלמה
בבוקר כמובן לא זוכרת כלום
נשמע מתיש כל פעם לבוא להרגיע בלי פתרון להפסיק את זה לגמרי, מתי השלב הזה עובר?
יוצא שרוב החג נהיה בבית, אנחנו רגילים אבל הפעם זה קצת יותר מהרגיל. מסיבות שונות לא נפגש כמעט עם המשפחה המורחבת, הילדים קצת מתבאסים ואני מנסה לחשוב על משחקים מסביב לשולחן או אחרי הארוחה שאפשר לשחק כולם יחד..
לא משחק קופסא, אל משחק חברתי מצחיק שמתאים למשפחה כבדה, שקשה לה להשתחרר אבל צריכה את זה מאוד מאוד.. משהו סגנון בני עקיבא ושות'
להורים וילדים בני 4-12
הציעו את זה פה לפעילות חנוכה, עשינו והיה מוצלח ברמות!
זה הולך ככה:
קונים ממתקים צבעוניים כמו חבילת מסטיקים, סוכריות/ עדשים/ נחשושים/ שוקולדים עטופים בנייר צבעוני.
מחביאים מתחת לכוסות קרטון אטומות זוגות של סטים זהים.
למשל:
2 עדשים צהובים+מסטיק ירוק= סט 1 (את אותו הרכב מחביאים פעמיים)
עדש צהוב+ עדש כחול+ 2 סוכריות אדומות= סט 2.
וכן הלאה..
עושים בכמה דרגות קושי כי זה מבלבל.
מסדרים על השולחן בכוסות הפוכות את כל הסטים מעורבבים ומשחקים משחק זיכרון.
עשיתי 20 סטים שזה 40 כוסות.
היה מצחיק, חוויתי ותחרותי.
הכנתי את הגדולים מראש שייתכן ונעשה "איזון" שלל במהלך המשחק. הכוונה שמי שיש לו הרבה ממתקים תורם למי שיש פחות.
אחרת לא הייתי מסכימה למשחק.
לפעמים לקטנים שמתי מה"קופה" (מה שנשאר לי שלא היה חלק מסטים) כדי שלא יתבכיינו על הממתקים ולשמור על אווירה מתאימה ומהנה. הגדולים גם עזרו קצת לקטנים ורמזו להם איפה הזוג נמצא.
היה ממש מוצלח, אבל צריך להכין את הגדולים להתחשבות בקטנים אחרת זה יהרוס את הכיף.
אני לא יודעת אם יש גרסה בריאה יותר של הרעיון כי כל הקטע זה הצבעוניות של המשחק, זה מה שמבלבל.
אם רוצים גרסה בריאה, אפשר לחשוב על שילובים של פירות/ירקות (פלחי קלמנטינה/תפוז, פרוסות תפוחים בצבעים שונים, רצועות גזר/גמבה/מלפפון, עגבניות שרי, תמרים, צימוקים/חמוציות, לגדולים אפשר לשלב שקדים/אגוזים) לדעתי דווקא יכול להיות ממש מתוק וכיפי. אולי ננסה אצלנו...
כלומר לא משנה כמה פריטים יש בהרכב
את הממתקים ושרוול כוסות קניתי מראש,
כל השאר היה תוך כדי.. לא תכננתי מראש את הרכב הסטים, אלא מה שזרם.
שמים על השולחן פעמיים הרכב כלשהו, מכסים בכוסות ומכניסים בין הכוסות המוכנות.
מדי פעם מערבבים, גם הילדים עזרו לערבב.
עשיתי את זה בחנוכה, כשאני לבד עם הילדים, עם קטן בן שנתיים וחצי, ולא הרגשתי טרחה בכלל.
מקסימום אפשר לתת לילדים להעמיד את הכוסות, ממילא מערבבים, אז זה לא שהם זוכרים איפה שמו.
הקרדיט לא לי, מישהי הציעה את זה כאן בפורום, סליחה שאני לא זוכרת מי זו הייתה 🙏
והילדים ממש נהנו!!
תודה על הרעיון 😍
זה סוג של משחק קופסא אבל לא ממש...
יותר חברתי כזה
ועוד משחק מעולה זה "לינק" (=משחק התגובות)
הכי שווה להכין עצמאית.
מדפיסים מהאינטרנט תגובות (יש מלא חופשי להדפסה) ובוחרים סיטואציות/ נושאים שחמים אצלכם.
מחלקים את התגובות בין כולם, חוץ ממשתתף אחד שכרגע המשחק מתרכז סביבו.
ואז מעלים נושא. למשל: מה X חושב על האחים הקטנים.
כל אחד מהמשתתפים נותן את התגובה מתוך אלו שאצלו שנראת לו הכי מתאימה.
המשתתף המרכזי אומר מה התגובה שהכי מתאימה לו, ומי שהביא את התגובה הזו זוכה בכל התגובות האחרות שהגיעו ומגדיל את המאגר שלו.
כמובן שהתגובות הן מאוד סוריאליסטיות ומוקצות.
יצא לי לשחק בכמה פורומים ותמיד היה מאוד מוצלח
אם היה לנו איך להדפיס, הייתי קונה מהם גם עכשיו.
יש לו חדרי בריחה לסוכות- לפי הפרסום זה נשמע ממש מדליקA!
שמים לכל אחד כתר על הראש עם הגדרה
נגיד
חייל במילואים
עולה חדש
רגיש לגלוטן
עצבני
ועוגץד כיד הדמיון הטובנ
המטרה היא לגלות נה כתוב לך על הכתר.
כל אחד צריך לדבר עם הנוכחים בשולחן לפי מה שכתוב להם על הכתר.
זה קורע מצחוק
דמים 9 דפים עם מןשגים מהווי הבית לפי הגדרות
נגיד
מקומות 3
אנשים 3
חפצים 3
מסדרים את זה ב3 טורים
טור מקומות טור חפצים טור אנשים.
אפשא להוסיף כם טור ארועים וכולי....
ובכל אחד בוחרים 3 שמתאימים להווי הבית שלכם.
נכיד במקומןצ- מקום שגרתם בו פעם. מקום שאתם הולכים אלין קבוע. המקום שהתחתנתם בו....
ואז כותבים על דף והופכים
יוצא שיש לוחשל 3 על 3
דפים מוסתרים.כל טור הולך מהקל אל הקשה
מעל כל דף יש ממתק
ככל שדרגת הקושי עולה, ממתק שווה יותר
ואז מתחלקים ל2 קבוצות .ובכל תור מנסים לנחש
מי שניחש נכון הרוויח את הממתק
אני אנסה שוב.
המשחק הוא בעצם לוח גדול על הרצפה של ניחושים.
הלוח בנוי מ3 טורים ו3 שורות.
סהכ 9.
טור אחד מקומות
טור אחד אנשים
טור אחד אירועים
(אפשר כמובן לבחור הגדרות אחרות לטורים... חפצים... מאכלים... או כל דבר אחר לפי מה שמתאים לכם)
בכל טור בוחרים 3 דוגמאות מהחיים שלכם כמשפחה. נגיד מקומות. מקום שגרתם בו. המקום שהתחתנתם בו. מקום שאתם מטיילים בו באופן קבוע. או כל דבר בסגנון הזה...
ככה בכל אחד מהטורים. בוחרים 3 מושגים וכותבים אותם על דף.
ואז מסדרים את המושגים על הרצפה, כשהדפים הפוכים.
כל טור, מסודר מהקל אל הקשה. מה שהכי קל לנחש, ואז מה שפחות, והשלישי מה שהכי קשה.
וככה מסדריםמאת שלושת הטורים.
מתקבל לוח של 9, 3 על 3.
שבשורה הראשונה הכי קל
ואחכ בינוני
ואחכ הכי קשה לניחוש.
מעל כל טור כותבים בהתאמה, חפצים/מקומות וכולי.
קונים 9 ממתקים/חטיפים.
ומסדרים אותם לפי השורות.
בשורה הראשונה שהכי קל לנחש, הממתקים הכי קטנים. ממתק על כל דף.
בשורה השניה הממתקים הבינוניים.
ובשורה השלישית שזה הכי קשים בכל קטגוריה, הממתקים הכי שווים.
ואז מתחלקים ל2 קבוצות, ומנסים לנחש... כל קבוצה בתורה מנסה ניחוש אחד על איזה ריבוע שרוצה. אם ניחשו נכון, הרוויחומאת הממתק.
מקווה שזה מובן.
אם יש שאלות בשמחה
עם שאלות -
מי הכי מצחיק בבית?
מי הכי נדיב בבית?
מי רוקד הכי טוב?
מי תמיד קם ראשון בבוקר?
וכד'. דברים שהם אולי עם ניאונסים משפחתיים מצחיקים.
לא עם דברים פוגעים מצד שני, בתוך משפחה יש מקום 'לרדת' אחד על השני בקטע טוב ואוהב ...
אם לפני שבוע היה בטא אלף, והיום בא"ס ראו רק שק חלמון, זה הגיוני? קראתי שמעל 10000 כבר אמורים לראות דופק
מה דעתכן? למה לצפות?
זה יותר לפי שבועות.
לי בהריון ה1 היתה בטא מאוד גבוהה ביחס לשבוע (ברמה שחששו למולארי) וב21 אלף לא היה עוד דופקים אבל אחר כך הכל היה מעולה והיא ילדה בריאה ומתוקה בת 4.5
אני לא יודעת מה השבוע, המחזור לא סדיר וצריך לתקן בוודאות
אבל איך זה הגיוני שכבר אני מרגיה כל כך רע?
וגם מה עושים עם הבחילות הנוראיות האלו?
איך יכול להיות שעוד לא רואים עובר וכבר זה חזק כל כך??? אני משתגעת
רואים שק
דופק זה מעל 6000 נראה לי... אבל לא מדוייק
לי נשמע ממש טוב פשוט חכי עוד איזה שבוע/יים לדופק.
אתן מתחרטות שיצאתן לאנשהוא איתם או לא נורא בוכים אח''כ מתאוששים, אתן לא מתחרטות
ספציפית היום חולים
אבל בכללי אני מתלבטת על זה
אצלנו הבעיה נפתרה ברגע שלמדתי לקחת איתי חבילת מרשמלו ולהשתמש בה בעת הצורך 😂
בעלי נסע לפנינו לחפש מקום
אני נסעתי עם כל הילדים, לא מצאנו את המקום הלכנו מלא ברגל, כולם התבכיינו, בסוף מצאנו, נהנו איזה שעה וחזרנו..
בתמונות לא רואים שהם בכו 
אני לא מתחרטת, אבל כן גורם לי לחשב עצירות ולקחת פינוקים ולהתחשב במזג האוויר..
לא תמיד זה מצליח אבל אם אמנע בכי מכולם לא אצא מהבית
אז תכלס סוף טוב הכל טוב
מבחינתם..
אנחנו אלה שנשארו עם תחושה מבאס
נראלי שככה..
או שכן עליהם זה משפיע?
הלכנו לבקר סבתא
היא גרה במקום בלי שום חניה בסביבה
מנגד האוטובוס מגיע ממש עד פתח הבית
ולכן החלטנו לנסוע באוטובוס
הגדול בן שנתיים עשה לנו פוזות על המרחק של 40 מטר שהיינו צריכים ללכת מהתחנה לבית
וואיייייייייי איזה סיוט
כמובן הרמנו אבל עשה פוזות כל דברים אחרים שלגמרי לגמרי התחרטנו על הרגע הזה שהעזנו לצאת מהבית
מחר היינו אמורים לנסוע לסבתא מצד אחר, נכון לרגע זה אני לא הולכת
קטני גם לא מוכן לאכול בקבוקים,
חצי מהזמן הייתי נעולה בחדר לצורך הנקה
בהמשך גם התקף גזים
היה לנו ממש כיף ב''ה.
לא מתכננת לצאת שוב בחג הזה. נקודה
נשמע שהוא מגיב ללידה.. טבעי, בריא וחשוב שהוא פורק!
חיבוק!!!
אני מתעייפת לפני הילדים ומסיימת את הטיול, לא הולכת לטיולים ארוכים בלי אפשרות לחתוך באמצע בעת הצורך.
אם ילד בוכה מעייפות ברור שזה הזמן לחזור הביתה, לרוב בסימנים הראשונים של העייפות אני כבר אחזור.
ההתלבטות שלי אם המסקנה ,שעד עכשיו אצלי הייתה אינטסקטיבית, שהיה עדיף לא לצאת.. ללמוד לפעם הבאה, שעדיף לא ללכת
בסיטואציה x,y
אלא-משהו שהתבהר לי לאחרונה,
שוואלה לא נורא שהילדים בוכים ואחכ עובר להם..
לא יודעת,נראלי לא הסברתי טוב את הדילמה...
עם השנים אני פחות ופחות יוצאת עם הילדים ויותר מבלה איתם בבית, כי בחוץ הרבה פעמים לא נהנים או שההנאה קטנה והמאמץ גדול
בבית אפשר להנות מהרבה דברים עם מאמץ קטן ופחות סיבות לבכי או לחוסר הנאה
אין עצבים ומריבות בבית
החופש פה די פסטורלי
גם אצלי גדולים + קטן בן 4.5
נחמד לצאת לפעמים, לרוב כיף לנו יותר בבית, בלי פקקים, בלי להזיע, בלי ערמות אנשים בכל מקום.
במיוחד אם חושבים לטווח הארוך… כתבתי למעלה על כל הריבים שזה גרם בינינו אבל היום שהם גדלו ב״ה אנחנו ממש רואים את הפירות. אני מאד אוהבת לטייל וזה ממש ערך מבחינתי, היה קשה כשהם היו קטנים אבל היום הם מתים על טיולים ואפילו מעדיפים את זה על מסכים שזה נדיר ביותר 😂
בסוף הם זוכרים את החוויה כולה ולא את הקושי (לנו ההורים יותר קשה מהם הרבה פעמים).
אם כל היציאה רק בכיות, לא שווה.
אם זה שלב קצר מתוך היציאה אז מחשבת מסלול,
למה הוא בכה?
מרעב? נביא אוכל.
מעייפות.?
נקצר מסלול/ נצא אחרי שהוא ישן טוב
אם פשוט ארוך לו מידי, אז עושים עצירות.
בסוף תשאלי אותו איך היה? נהנת? לרוב הוא יגיד שכן, אנחנו אלה שנשארים עם הטעם המר של ההתבכיינות.
אולי באמת אני זאת שצריכה לצרוח על הרצפה ולהשתטח 😅
בעלי רוצה שנצא היום לכותל, אני בעיקר תוהה אם *לי * יש כח יותר מאשר אם לילדים יש ..
או אחרי שהילדים ישנו (גם שינה של שעה באוטו בדרך זה סבבה, אבל מעדיפה את הבוקר כי הם פחות מגיעים לקצה אבל רוב הזמן זה פחות ריאלי)
אני בעצמי לא סובלת יציאות ארוכות מדי וממצה די מהר אז זה מסתדר
כי בסוף זה גוזל גם ממני אנרגיה
לצאת עם מנשא/ עגלה גם לגילאים גדולים יותר.
ילד בוכה הורס לי את החוויה, משתדלת להתאים את היציאה לכוחות של כולם.
כן מנסה לצ'פר איפה שאפשר.
למשל היום היינו תקועים בפקק נוראי, נתתי לקטנים לראות סרט בנסיעה.
או כשהלכנו לריקודגלים בירושלים קניתי להם ארטיקים שווים (חלבי) כדי להסיח את דעתם מהקושי.
כלומר מפרגנת להם איפה שאפשר כדי להצליח גם לצאת למקומות שאני אהנה וגם שלא יעבור את גבול יכולת ההכלה של הקטנים.
אבל הגדולים שלי יודעים שכדי שנצא כולנו למקומות שמעניינים אותם הם חייבים להיות שותפים מלאים לעזרה עם הקטנים.
למשל כשילד צריך שירותים זה סיוט ללכת כל המשפחה עם כל הציוד. נוח שיש מי שחולק את האחריות.
או כשהיינו בלונה פארק, גם הגדולים לקחו קטנים למתקנים ואני יכולתי גם לנוח בין השאר.
או כשיש עליה קשה הם דוחפים בעצמם את העגלה או עושים משחק דרך עם הקטנים וככה מתקדמים. או כשיצאנו לחופשה משפחתית של כמה ימים הם עזרו המון והספקנו תוכניות מעניינות וכולם הרוויחו.
כשהיו לי רק קטנים אז היציאות היו להפנינג ליד הבית ומשחקיות סגורות במקסימום.
אבל גם מותר לעשות הפסקה/ לבלות את החג יותר בנחת ופחות בהתרוצצות. לא מתחרטת גם כשמחליטים לבלות באיזי.
לא מתחרטת שיצאנו
כי אם אתחשב בזה לא נצא
אבל כן יותר קל לי בסיטואציות האלו כשאני עם בעלי או בן משפחה נוסף שעוזר ולבד זה פשוט קששששהה!!
אבל גם אין ברירה כ'כ אני אצא איתם כי הגדולים שמסוגלים כבר ולא עושים כאלו בעיות רוצים לצאת אז אי אפשר שבגלל הקטנים הם יפסידו אז מוכנה לסבול את ההתנהגות הזו אבל יש לזה בהחלט מחיר מעצבן
לפחות עם הגיל זה עובר
מה שכן!! כלל מבחינתי משעה 18:00 אני לא יוצאת לאף מקום כי הם כבר עייפים וזה בטוח יהיה לחוץ ומעצבן אז מראש לא!!
ובאמת כשלבד זה הכי מאתגר..
וכן בשעות הערב זה נועד לכשלון
אבל לפעמים יש אירועים בערב🤷
מנסה לשחד אותם ללכת לישון לפני
ואירוע בערב הוא משהו מתוכנן ולא כזה זרימה
לא זוכרת את הקישור..
מידות ממש גדולות .. (f..)
אולי שווה להזמין ולהפוך להנקה...
אבל אולי ננסה..
בקלות לך לשלוח קישורים?
של באר מרים תרדי קצת למטה היא הביאה קישורים בתחילת תמוז
הייתי מעתיקה לך בעצמי ממה ששלחה אבל לא יודעת איך עושים את זה דרך הטלפון 😅
היי
אחרי 4 הפלות ללא ילדים
נכנסתי להיריון . כרגע שבוע 7 ונראה ב״ה שהכל בינתיים תקין.
אבל לא הייתי מוכנה לזה שאני אהיה פשוט צל של עצמי.
אני לא מסוגלת לתפקד. לא יכולה לנסוע לעבודה. מנסה לעבוד כמה שאפשר מהבית. לבחילות התחלתי בונג׳סטה. עם התרופה אני גמורה ולא מתפקדת (וזה לא לגמרי מונע את הבחילות). בלי התרופה אני בבחילה קשה שלא מפסיקה - וגם לא מתפקדת.
אני לא קולטת שעכשיו ככה יהיה עוד חודש חודשיים. אני אוכלת כל הזמן כי זה הדבר היחיד שמעביר קצת בחילות . השמנתי בטירוף כבר וההיריון עדיין לא התחיל. זה גם מאוד מלחיץ אותי.
מה עושים? איך מתמודדים עם זה? אני לא יכולה להוציא מחלה חודשיים, זה לא הגיוני. וגם לא רוצה להגיד בעבודה, כי זה עוד מאוד מוקדם ויש לי היסטוריה לא טובה .
אובדת עצות איך להתמודד עם התחושה המגעילה הזאת..
לכל טיפ אפשרי אודה
אחרי 4 הפלות - אמאלה!!! ועדיין בלי
וואו בחיי זה קשה. קשה מידי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! זה פשוט יותר מידי בשביל בנאדם רגיל.
לא ברור מאיפה הכוחות, זה מטורף
בתפילה שיהיה המשך הריון קל תקין ובידיים מלאות. תינוקי מתוקי ברמות!!!!
לגבי התחושות של ההריון אני לגמרי מבינה אותך
בונגסטה לפעמים עושה תופעות לוואי של עייפות קשה + עייפות של ההריון שקיימת גם ככה
אני בנוסף ל 2 בונגסטה ביום (בוקר וערב),
אכלתי הרבה דברים יבשים
כמו צנימים, פריכיות אורז
שייקים של פרות עם חלבון ויוגורט כדי שהגוף יקבל משהו מעבר לחטיפים..
מעבר לזה, פשוט להמתין לשליש שני.. בתקווה שיעבור לך ממש מהר ובקלות
תודה!! אנסה את כל מה שאמרת
לגבי הבונג׳סטה, היו לך תופעות גמילה כשהפסקת?
היא עושה לי קצת סיוטים וגומרת אותי מעייפות, אני מדיי פעם מנסה לא לקחת
אז את לא נותנת לגוף לההתרגל
תנסי לקחת כל יום בשעות קבועות במרווח של 12 שעות ובע"ה תראי הקלה אחרי כמה ימים
לפעמים ממליצים להוסיף גם תרופה נוגדת חומציות וזה גם יכול להקל
ושימי לב שאת שותה מספיק, כי אם את מיובשת זה גם מחמיר את הבחילות וממש ממליצה לך ללכת לקבל נוזלים
וחיבוק לך ממש מזדהה זה קשהההה
נה הרופאים אומרים??
הייתי לוקחת חודשיים ימי מחלה... אין מה לעשות...
מבינה כל כך לליבך,
לקחתי מחלה פה ושם והגעתי לעבודה שאני נושכת שפתיים ורק רוצה להקיא.. זה היה בלתי נסבל...
את מטופלת אצל מישהו ומקבלת תמיכה תרופתית להיריון הנוכחי?
עשו לך בדיקות ? למה קורות ההפלות?
.תרגישי טוב, כל כך מזדהה עם תחושותייך
בדקו הכל, הכל היה תקין, לא ברור למה ההפלות קרו. אני עם הרבה מחלות אוטו אמוניות אז הפעם אני עם סטרואידים, ועוד כמה תרופות לתמיכה ..
מטופלת אצל רופא פרטי זמין ונהדר
חוששת מאוד על העבודה. לא רוצה שכולם ייראו כמה רע לי ויבינו מה הולך
בעבודה. במיוחד שאמרת שאת לא יכולה לקחת חודשיים מחלה .אז לפחות הימים קשים תוכלי להישאר בבית בלי מצפון
והעיקר לשמור על עצמך ועל העובר .גם העבודה חשובה, אבל זה מעל הכל.
ממש מציעה לך להוריד את הפחד מלספר וכך להקל קצת על עצמך..
בהצלחה .בבריאות ובקלות!!
הבשורות הטובות שזה אמור להשתפר בהמשך.
בעז"ה בקרוב בקרוב אצלך.
הבשורות הפחות טובות שאין כזה טיפים שעובדים (חוץ מהבונג'סטה)
כאילו יש מלא טיפים אבל לא לכולן זה עוזר.
פשוט תחפשי מה מקל עלייך.
לי היה עוזר דברים קפואים. חוץ מזה כל מה שנכנס יצא מיד.
אם חשוב לך מאוד לעבוד אז תלכי לעבודה ובבית תנוחי ככל האפשר.
אני הקאתי מלאאא בעבודה. ממש ביליתי בשירותים
ומלא לא הגעתי. אבל כשהגעתי הרגשתי זוועה
והיה חשוב לי להמשיך להגיע (אם כי סיימתי את ההריון עם 0 ימי מחלה...)
ואני סיפרתי מוקדם על ההריון כי רציתי התחשבות של הבוס שלי
ובאמת זה היה מאוד מאוד משמעותי כמה שהוא עזר לי מאז שידע שאני בהריון.
אני מבינה את הרגישות שאת לא רוצה לספר
תעשי את השיקול שלך.
כבוגרת מלא הפלות חוזרות בשרשרת (8-9) בשבועות הראשונים גם אני חששתי מאוד בהריונות האחרונים. באחד לפני האחרון הייתי על סף ייאוש טןטאלי אמרתי לעצמי אני אעשה הכל, אבל הכל כדי לשמר על ההריון ובהחלטה של רגע החלטתי לא ללכת לעבודה. המנהל שלי לצערי פחות הבין אותי בפעמים הקודמות אז משם לא היה מגיע משהו לכן החלטתי להקריב ולעשות הכל מבחחנתי ולהשאיר לה' את שלו. קיבלתי גם תמיכה של זריקות ונחתי. רוב היום שכבתי ועבדות בת קלות ביותר.
גם אני חששתי לקחת ימי מחלה ברצף למלא זמן אבל אמרתי לעצמי זה או אני וההריון עכשיו או שאני מסיימת עם זה. הייתי באמת מיואשת (היו לי בבית 2 גדולים בני 11-12 שתביני כמה שנים חיכיתי לילדים) לקראת שבוע 10 הטלתי את הפצצה בעבודה שאני בשמירה ולא מגיעה עס הלידה
אישרו לי שמירת הריון מההתחלה בגלל הרקע.
אם יש לך מחלות נוספות ברקע, לא תהיי זכאית לשמירה? וכך תקבלי שכר מהביטוח הלאומי? תבדקי את זה
את גם לא מסוגלת לתפקד מהפחד. הפחד של מה יהיה הפעם, הפחד מהעבודה, הפחד להוידע להם, הפחד לעזוב פתאום ולהישאר ללא עבודה. אל תרגישי רגשות אשם ונחיתות כלפי זה. תקבלי הכל באהבה ותחבקי את הקושי וב"ה תצאי בידיים מלאות הפעם
אם יש לך אישורי מחלה מתאימים, תבדקי עם חברת הפנסיה אבדן כושר עבודה
בשעה טובה יקירה ❤️
חוק התודהאני כבר חצי שנה בלי מניעה וגם לקחתי פרימולט קצת אחרי המניעה או תוך כדי
אני כבר לא זוכרת מרוב שעבר די הרבה זמן
מזהה ביוץ בדר"כ לפי הפרשות וזה מגיע כשבועיים וחצי אחרי טבילה משום מה...
הפעם זיהיתי את ההפרשות ושבוע אחרי פתאום משום מקום כאבי ביוץ חזקים ממש. (בזמן שאין מצב להיות יחד, גם לא יום לפני)
ואני כבר 3 שבועות אחרי טבילה.
לא מניקה, בלי מניעה.
מה יכול להיות הסיפור? מרגישה ממש שמפספסת משהו...
במקום כלשהו זה נחמד ממש אך רוצה הריון תקין! ומרגישה שזה לא תקין מה שקורה כאן
לגוף להתאפס
של 40-50 יום?
אולי בתקופת הנקה אם קיבלתי
כאבי ביוץ וכאב של זה יכול להיות דומה...
זה ממשיך או שזה היה קצר ונגמר?
וזה בא בכאב חלש כזה שאני מבינה שזה תיכף מגיע ואז כאב בלתי נסבל שחייבת לשבת
לאט לאט מתאזן ועד הבוקר כזה זה עובר לרוב
מה עושים עם ציסטה?
לפעמים פשוט מחכים שהיא תספג
יש מצבים שמחליטים להתערב
חושבת שהייתי הולכת להיבדק
הרבה גם ממי שילדה אחריי, אחת מהאלו שילדה איתי כבר הספיקה ללדת שוב ושוב להכנס להריון
ואני?
מאוד מאוד רוצה, אבל מסיבות בריאותיות וכלכליות כרגע מחכים ומחכים ומחכים
הקטן שלי עוד מעט בן שנתיים, ויש צביטה בלב ויש רצון
אבל אני יודעת שטלטלה כזאת תזיק לבית, ותחמיר עם המצב הבריאותי שלי וצריך לחכות לפחות עוד חצי שנה ואולי גם יותר.
עד כה הצלחתי לשמוח באמת בשביל כל אחת ואחת, אבל פתאום בשבוע האחרון גיליתי על ההיא שילדה איתי וכבר הספיקה ללדת מאז ושוב להכנס להריון, ועל חברה טובה שאת כל השלבים עשינו עד עכשיו יחד בהפרש של כמה שבועות, גג חודשים (ככה יצא, לא בכוונה כמובן) הכרנו את הבעלים שלנו יחד, התארסנו יחד, התחתנו יחד, ילדנו יחד, עברנו דירה יחד ועוד ועוד...
אני שמחה בשביל כולן מאוד.
אבל זה מערער אותי.
גם לחברות שלי יש "צרות" בריאותיות או כלכליות או משפחתיות או אלף ואחד אתגרים אחרים.
איך זה שכולן רוצות ובוחרות ומצליחות להביא עוד ילד למרות הכל, ורק בשבילי כל דבר קטן זה כזה חסם?
מדיי פעם עולה לי המחשבה שאולי זה שולי ואני צריכה לשכנע את בעלי שזה שולי ושנלך לכיוון של עוד ילד בע"ה...
אבל יודעת שזה לא שולי, ושעוד הריון יחמיר את המצב הבריאותי, ועוד ילד יחמיר את המצב הכלכלי.
אלו לא מצבים חמורים. אין התוויה רפואית למנוע, אלא יותר קושי פיזי שעלול להחמיר בהריון אז החלטנו לחכות. אין מצוקה כלכלית ברמה של חובות, אלא שנינו במעברי עבודות וכרגע בלי משכורת קבועה ומספקת ויהיה מאוד קשה לכלכל עוד ילד ככה ולא מעוניינים להקלע לחובות.
אבל הקטנצ'יק כבר גדול ואני רוצה, כל כך רוצה.
מפחדת גם ששנתיים של מניעה הורמונלית שיבשו את המערכת. אני לוקחת גלולות ובחודשים האחרונים פשוט המחזור בין החפיסות נעלם לגמרי ואני כבר בסרטים שהפוריות שלי נדפקה.
אוף. סתם פריקה מטופשת, אבל עדיין פריקה.
הייתי צריכה להוציא את זה במקום שהוא לא בעלי שרק אומר "מוח שליט על לב" ושילד צריך חיים טובים להיוולד אליהם ושהחיים הם לא רק מרדף אחרי משפחה גדולה.
אני יכולה להזדהות עם הרבה דברים,
בעיקר התחושה שאני צריכה להוכיח שאני מספיק נורמאלית לגדל את כל החבורה הזאת והם לא מוזנחים, אני שולחת את הילדים שלי לבד למכולת, לספרינ וכד' בכוונה כדי שיפתחו עצמאות, אבל זה עלול להצטייד בעיני אחרים כחוסר אחריות וכד' .
מצד שני, תסכלי כמה עידוד יילודה יש פה. אישה שיןלדת בישראל יולדת בחינם! בחול למשל ההתאשפזות עולה עשרות אלפי שקלים. ואני לא מדברת על מענק לידה יפה מהמדינה. גם חופשת לידה, את מקבלת 16 שבועות חינם משכורת שלך על חשבון המדינה! אני דיברתי עם חברה שבאה מארצות הברית ואמרה שאצלם לא מקבלים שקל. יש פה המון ארגונים שמסייעים לפוריות כמו מכון פועה שהם בהתנדבות מלאה.
ובכללי, זה גם הרבה חוסר מודעות , בבית הספר אף אחד לא יחשוב על עגלת תאומים כי הם לא חיים את זה, זה לא מתוך חוסר תמיכה ביילודה.
וזה גם מאוד תלוי בסביבה בה את חיה וכמה זה מקובל בסביבתך. אני למשל חיה בסביבה דתית אבל אנחנו יותר דוסים מהסביבה שלנו, יש מקומות שזה מקובל ויש מקומות שיסתכלו בעין עקומה על מי שיש לה ''קצת מידי'' ילדים.
לידה ראשונה בע"ה.. שבוע 38
אני עם כאבים מעצבנים מהגב התחתון ומטה ומלא הפרשות שיוצאות (שקוף צהוב)
תכננו לנסוע לחמותי לשבת ואני מפחדת שיתחיל צירים למרות שמרגיש לי שיש לי עוד זמן..
השאלה אם זה סימנים שרומזים ללידה מתקרבת או סתם סימנים של חודש תשיעי..
אז לקחת סיכון וללכת אליהם או לא?
ילדתי בשבת אחרי ירידת מים בשישי בערב....
וזה היה בדיוק בסוף שבוע 37. בשבת הייתי צריכה להיות שבוע 38 אבל בדיוק ילדתי...
והריון ראשון וכו, לא חשבתי שיהיה ככה מהיר מבחינת שבועות... אז עשינו בכלל שבת בבית...
כמובן שאי אפשר לדעת, אבל סטטיסטית לידה ראשונה קוראת לרוב אחרי התאריך.
אז כמובן שאת יכולה ללדת גם היום, אבל גם יכול להיות בעוד כמעט חודש...
הפרשות כאלה אני מכירה כל תשיעי ואפילו לפני.
כאבי גב יכולים להיות "סתם" ויכוחים להיות צירים. את מרגישה משהו מחזורי, שבא והולך? יודעת להגיד כל כמה זמן?
אפילו אם אלה צירים, יכולים להיות כמה שבועות שבהם מרגישים צירים אמיתיים חלק מהזמן לפני שמתפתחת באמת לידה.
אז אם הם מאוד חזקים ויחסית סדירים אולי הייתי מתחשבת בהם, אבל אם לא אני חושבת שאת יכולה לנסוע כרגיל.
זה לא צירים.. זה סתם כאבי שרירים כאלה, אבל כאבים חזקים פנימיים כאלה
אני מכירה לא מעט שילדו לפני התאריך בלידה ראשונה.
אבל באמת אף פעם לא עשיתי השוואה לעומת אלו שילדו בתאריך או אחריו.
בכל מקרה, לא הייתי סומכת על סטטיסטיקה. אם לא שייך ללדת שם אז לא הייתי נוסעת. אם אפשר להסתדר במקרה שהלידה תתחיל שם, רק שזו לא עדיפות ראשונה, אז אפשר לנסוע ולקוות שהסטטיסטיקה תעבוד במקרה הזה לטובתם.
למקום שלא מתאים לי להתחיל בו צירים.
אבל בחגים זה יותר מורכב. לא יודעת מה הייתי עושה.
סיכוי טוב שלא תלדי, אבל זו בהחלט אופציה אפשרית אז צריך לקחת בחשבון ולחשוב מה עושים אם מתחילים צירים..
לק"י
בטח כשזה לא צירים וישר נוסעים.
להתמודד עם זה אני מעדיפה בבית שלי, בלי נוכחות של אנשים שהם לא המשפחה הקרובה.
חודש תשיעי אני לא מתארחת באף מקום
מי שרוצה שיבוא אלינו להתארח
כבר שלושה שבועות
בעלי שיהיה בריא יוצא לפעמים ואין ברירה וצריכה להרים כבד את הילד בן שנה וחצי , להוציא מהלול. להחליף טיטול, או סתם רוצה סתם פינוק שאני אחזיק אותו.
שאני מבקשת לא תמיד עוזר לי בשמחה .
אחרי שמחזיקה כואב לי , מקווה שזה לא מסוכן, קשה לי העומס , קצת עצובה לפעמים , אין רגע דל , לא מתאווררת בכלל , כי קשה ללכת , בעלי לא מבין את הקושי.
קשה לי .
וואי זה ממש ממש קשה וכואב לשמוע את זה
זה נשמע באמת מצב לא קל
אולי כדאי לנסות בכל אופן להתעקש שיעשה את זה (גם אם לא בשמחה) משכב לידה זה משהו שגברים לא תמיד מבינים את ההשלכות שלו לטווח הארוך
וכרגע הדבר הכי חשוב שתנוחי ולא תתאמצי גם אם זה אומר שהבעל צריך לעזור יותר
וכמובן- לתקשר את זה ולדבר על זה ולא לנסות להסוות את הקושי- בסופו של דבר את יולדת
אני באמת לפעמים מסווה את הקושי
קשה לי שהוא לא תמיד עוזר בשמחה,או שאומר כמה דקות ושוכח , פשוט עושה וזהו במקום להתעייף בלבקש
נמאס לי כל הזמן להסביר לו
ולתזכר, ולחכות שהדברים יקרו יש לי הרבה ניסיון כי אנחנו שנינו בבית כל היום (עובדים מהבית, אני כרגע בחופשת לידה)
מה שעוזר לי זה קודם כל להגיד שזה חירום אם זה חירום- חירום הכוונה שאני לא מסוגלת עכשיו להתאמץ ולעשות משהו חשוב שיקרה עכשיו- לא פיקוח נפש. אני מדגישה שזה קריטי עכשיו
ואם זה לא חירום- לתת התראה מראש. נגיד בשעה הקרובה אני רוצה לעשות אמבטיה/שתשמור על התינוקת ואז יש לו זמן להתארגן לזה והוא פחות מביע (וגם מרגיש, לפי דבריו) שנותנים לו הוראות (שאת זה הוא שונא כמו כל גבר ממוצע)
הוא עוד לא הולך?
אני בגיל הזה כבר אף פעם לא מרימה אותם כי זה עושה לי כאבי גב. והם מסתדרים. ובטח שאחרי לידה שצריך להיזהר לא להרים כבד.
תשמרי על עצמך..
מבינה את הקושי שאין אוורור מכירה את זה..
תנסי פעם אחת לשבת עם בעלך להסביר לו בצורה רגועה (וכמה שיותר לא מאשימה, כדי שיהיה לו קל יותר לקבל את זה) את המצב שלך, מה זה אישה אחרי לידה, מה את עוברת, ומה את צריכה.. אם לא נסביר הם באמת לא ידעו :/
הוא לא חווה את זה, באמת קשה להם להבין...
הייתי מנסה להסביר לבעלי את המצב ולבקש עזרה אפילו להתאווררות קטנה. להכריח את עצמי לצאת מדי פעם אפילו לנשום אוויר חצי שעה לבד/ עם בעל/חברה
אחרי לידה זה תקופה ממש קשה מכל הבחינות
אבל היא עוברת
חיבוק שוב
גיבורה😘
חדשות משמחות מתערבבות בחדשות קורעות לב.
קשה כבר להכיל את שני הצדדים האלה.
מטלטל את הנפש.
וב"ה שיש חדשות משמחות.
אבל די ה', בבקשה שיגמר כבר הצער הזה. קשה כל כך!
אני 8 שבועות אחרי לידה, מניקה מלא, לא מונעת
רוצה להתחיל עכשיו לקחת סרזט
זה בעיה להתחיל לקחת אם יש סיכוי שאני בהריון?
אני צריכה לעשות בדיקת דם כדי לשלול? או מספיק בדיקה ביתית?..
יש טיפים בקהל איך להתמודד עם הכתמים שבטח יבואו?
לא מחייב שיהיה
אצלי אחרי 10 ימים מהלקיחה היה לי כמו מחזור ואז כלום כמה חודשים .
טוב לשמוע, נתפלל!
וב״ה לא היה לי שום כתמים או דימומי הסתגלות. לוקחת כבר קרוב לחודשיים.
כשלקחתי אחרי הלידה הראשונה, היו כתמים ממש קטנים שהפסיקו אחרי שבוע וחצי.
כשלקחתי אחרי הלידה השנייה, לא היו שום כתמים. וגם שהורדתי את ההנקה לגמרי ועדיין המשכתי עם הסרזט, לא היו בכלל
רופאה נעימה, סבלנית, מכבדת.
לא קשור דווקא להריון.
מתאים לי באזורים:
פתח תקוה
תל אביב
בני ברק
רמת גן
גבעתיים
לפי מה שתציעו אעשה חיפוש לפי שם באפליקציה.
ודר' סוזנה ונד- בכפר סבא ונראה לי שבעוד מקום
האם עשית?
האם אכן הוביל ללידה??
סטריפינג ראשון בפתיחה שתיים וחצי, קידם אותי ב3 שעות רק לפתיחה 3 וחצי, עם צירים כל 5-10 דק'
סטריפנג שני פתיחה 4, קידם לצירים רציניים ממש, תוך 3 שעות ילדתי
מסייגת שכבר לפני הסטריפינג הראשון הייתי עם צירים, וגם כבר הייתי בשבוע 41
פעם ראשונה, עשו לי בלי שום נתונים של לידה פעילה, הייתי בפתיחה 2 בלי צירים בכלל.
תוך פחות משעה התחילו צירים סדירים, פתיחה 4 ויילדתי תוך כמה שעות (אני מאשימה את האפידורל בזה שלקח כמה שעות...)
פעם שניה, הייתי בקבלה כי במוניטור ראו ירידה בדופק ולא היו צירים סדירים בכלל.אחרי כמה שעות שלא התקדם כלום רצו להחזיר אותי למחלקה ולא הסכמתי. בעלי התעקש שייעשו לי סטריפינג הרופא לא אהב את הרעיון (היה ממש רופא מוזר) המיילדת עשתה בכ"ז🤫
אחרי ממש קצת התחילו צירים סדירים וישר לחדר לידה💪
כי הרופאה החליטה שהוא קטן מדי (אחרי הסטריפינג אמרה לי שהוא כבר בסדר החצופה). לא עשה כלום (חוץ מזה שהרגשתי רע 3 ימים כי היא פגעה בעצב). ילדתי טבעי ב40+, לידה מאוד מהירה ותינוק קטן במשקל תקין.
בלידות אחרות במיון יולדות-כל פעם שעשו סטריפינג זה היה בלידות הארוכות תוך כדי צירים, אז אי אפשר לדעת ככ אם זה מה שקידם.. בלידה הראשונה חושבת שקידם קצת ככה שהכניסו לחדר לידה (וילדתי אחרי מלא שעות)
כאב מאוד מאוד
לא קידם כלום
בגדול השאיר לי טראומה
אני כבר כמה שנים עם מיגרנות. בהריון לא היה, ועכשיו כמה חודשים אחרי לידה סובלת מזה בעוצמת ובכמות גבוהה ממש.
אשמח לקבל המלצות מה עזר לכם. טיפולים טבעיים ורפואה משלימה למשל.
(כנראה שזה לא קשור לגלולות כי זה התחיל אחרי הלידה להיות ככה עוד לפני שהתחלתי עם גלולות)
מיגרנה. לרוב מדובר על מיגרנות עם טשטוש בראייה לפני כן.
כדאי להתייעץ
כשהפחתתי סוכר ופחמימות לתקופה מסוימת זה הוריד לי את המגרנות כמעט לגמרי.
אבל זה היה לתקופה, אני פחות מצליחה להחזיק ככה לטווח ארוך.
בגדול יש כל מיני דברים שיכולים לגרום למגרנה, אפשר לשים לב ולנסות למנוע או להפחית.
לי עושה מיגרנה כשהשמש מגיעה הרבה לעיניים שלי( כשאני בחוץ בקיץ בלי משקפי שמש או כובע )
או חוסר שינה בכמות גבוהה..
וצריך לדעת שלא תמיד תצליחי לשלוט על הענין ויש כדורים שעוזרים דוקא למגרנות.
בעיקר שמנת, גבינה צהובה ויין אדום מתוק. הכי גרוע זה גבינה צהובה.
ממש ראיתי קשר בין שמש בעיניים למיגרנה.
ו בתקופה שהייתי צריכה להפחית סוכר פתאום שמתי לב שיש לי פחות מגרנות..
אבל אם בעלי נמצא-אז הוא צריך לקחת פיקוד/מזמינה בייביסיטר...
אבל יש לי ילד אחד...
(נכנס לך?)
הוא אומר כאן לשים רגליים במים חמים
ולשים קרח על העורף למשך 10 דקות...
המרצה שלי ברפלקסולוגיה אמרה שיש משו כמו 500+ סיבות אפשריות לכאבי מיגרנה 😅
אז קשה לזהות את המקור...
אבל לישון טוב, ולהפחית סטרס ומתחים מאוד עוזר
יש לי ילדה שסובלת שנים מכאבי ראש.
לאחרונה אחרי עוד סבב כזה עשיתי מחקר באינטרנט על כאבי ראש ומגרנות. ומצאתי שהרבה מדווחים על כאבי ראש אחרי שתיית מים קרים. הצעתי לה בטענה שזה גם הכי קל להימנע ממנו. והיא טוענת שזה עוזר לה. שווה לנסות. לא יועיל, לא יזיק.
רק צריך לקלוע מי מתאימה
מנסים עד שמבינים שזה עובד
סדרה של טיפולים
יכול ממש לעזור!
וכמה בערך זה יכול לעלות?
תודה מראש..
כבר עבר המון זמן..
יש אפשרות ללכת לחנות אחרת?
אם אין אפשרות
אז בכל חנות תכשיטים/ אצל כל צורך
לא יודעת סדר גודל של מחיר
אבל לא הרבה
וגם קרה לי שביקשתי לתקן סוגר
ולא לקחו ממני כסף בכלל
לכל צורף יש את הציוד המתאים.
מצד שני כשאני עושה ספורט אז יש לי שפשפת נוראית
איך פותרים את זה??
מישהי יודעת איפה קונים מכנסיים קצרים במידות גדולות? וזה עוזר בכלל?
אני10הייתי אצל הרופאה.
אמרה שהצוואר עדיין ארוך אבל שיש פתיחה של אצבע.
מה זה אומר? 2 סנטימטר?
לידה חוזרת פלוס...
ושאלה שניה. אם יש פתיחה של אצבע. זה אומר שהפקק הרירי יצא?
פתיחה של אצבע זה ממה שזכור לי ס''מ אחד
זה לא אומר שהפקק יצא..
לא יודעת למה בעולם המודרני עוד מודדים בצורה לא מדוייקת כזאת... לכל אחד יש אצבעות בעובע אחר.
לא אומר כלום על פקק
מאחת שבמשך שבועיים של ההריון עודף הסתובבה עם פתיחה 2 וחצי- 0- אחד וחצי ושוב ושוב.. כל בדיקה משהו אחר לגמרי והפקק לא יצא דרך אגב עד הלידה..
ובעז"ה יהיה בעתו ובזמנו, בקלות ובבריאות!
זהו בגדול...
