פורום הריון ולידה (עמוד 470)

וואי איזה געגוע עמוק עוררת בי עכשיו

תודה על אחות

איזה גיבורה את

❤️

תודה שכתבת!! געגועים זה טוב♥︎

עוררת אותי ממש... הלוואי שבאמת אצליח לעשות ככה!

(מי זה סמי? כלומר, מאיפה השם הזה בא?)

שתפקידו הוא לגשת לבורא ולבקש רשות לנסות אותנו

אם קיבל רשות הוא מגיע ומנסה

שמו הוא סמ - אל

אולי גם שמעת רבנים שקוראים לו סמך מם

את מדהימה! הלוואי שגם אני אצליח למרות שאני מאוד מקשיבה לסמי שלי בקטע הזה (אין לי זמן, אני עייפה וכו')

אבל בסוף אני אשמח על זה!

וצריך להגיש תלונה על התעללות בחסרי ישע

תקליטי, תגישי תלונה ותעזבי

יש חובת דיווח על יחס לא הולם.

יש לא תעמוד על דם רעך. מחזקת אותך לעשות את זה.

נשים רעות.

אחותי הגישה תלונה על הגננת במעון של הבן שלה והיא הושעתה מעבודתה בגן. לא מגיע להם יחס כזה, אפרוחים קטנים

אין לך מה לחשוש, את שם ויש לך תפקיד ואחריות לעזור לילדים ❤

תחפשי פרטים של המפקחת באתר של משרד החינוך אולי, ואם את מאיזור ירושלים דברי איתי

תחשבי שאת אמא של ילד במקום כזה, מה היית מצפה שיעשו?

אולי לעדכן אמא שהיא חברה או ידידה שלך, ושתעביר את זה הלאה בלי השם שלך.

אולי לגעור בעצמך המטפלת שמןשכת ילד.'' הי! מה את עושה לו??'' לנער אותה קצת, אז מה אם היא יכולה להיות אמא שלך? 

עורכת, עכשיו אני מבינה שזה גן עירייה, תרימי טלפון ישר למפקחת. תכתבי מפקחת משרד החינוך אזור *** בגוגל. 

בבקשה בבקשה אל תשאירי את זה אצלך. יש לך תפקיד, תעבירי לפיקוח... מסכנים הילדים, ממש ממש עצוב לשמוע. זאת לא האווירה שאמורה להיות בגן.

מקווה שייפתר בצורה טובה ושתמשיכי לעבוד שם כי נשמע שלך באמת אכפת.

תקראי ותשמעי סיפורים על סייעות שהיו בגנים מתעללים ואפילו שלא עשו כלום ולא לקחו חלק בהתעללות הן עברו תקופה קשה!!

בכל מקרה, אני בטוחה שאם זו הייתה אלימות של ממש והתפרעות לא היית עוצרת לכתוב פה אפילו אלא ישר עושה עם זה משהו

מצד שני, גם להתנהג בצורה כה חסרת סבלנות כמו שאת מתארת שמתנהגים שם זה לא תקין בעליל.

אני אישית הייתי עוזבת שם במיידי ולאחר מכן מגישה תלונה, אם לא למשטרה אז לפחות למפקחת.

בהצלחה!!

https://www.mattehamavak.com/%D7%98%D7%95%D7%A4%D7%A1-%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%94-%D7%9C%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%AA%D7%94

ואז לא היו בעיות בכלל. (כמובן רק אם הקפדתי לקחת את הכדור בזמן הנכון)

החזיק לי גם שנה וחצי בלי בעיות.

נראה לי הבעיות התחילו שהיא ממש כבר בקושי ינקה והרוב היה שהיא אכלה..

שנה וחצי כמו שכתבתי. עד אז היה אחלה 

עייפות כרונית

דיכאון קשה וחוסר רצון לחיות

בבקשה

לאחר 10 ימים מתחילת הנטילה התחיל שבוע של כתמים רציניים שאסרו.

ומאז דממה

היו בעיות דימומים רק אם שכיתי לקחת באותה שעה

תופעות לוואי של חוסר חשק מיני, דכדוך...

(הבנתי שזה היה מהגלולות בדיעבד רק אחרי שהפסקתי חזרתי לעצמי)

אי חשק מיני

התפרצויות

כאבי ראש בהתחלה

אני לקחתי והרגשתי שאני לא אני אבל יש כאלה שיחסית זה בסדר להם..

ומתי לקחת? בערב היה לי נח כי במשך היום יש התרוצצות

החלפתי לפומניק חברה אחרת אותו רעיון של מוצר אפס כתמים הבנתי שכללית מביאים מרשם לפומניק ומכבי לסרזט 

אבל את יכולה לבקש מהרופאה 

בזכות הכדורים האלו.

הכי לא אני.

מבחורה רגועה שמחה וחיובית הפכתי למפלצת עצבנית רגזנית ואימפולסיבית.

הפסקתי עם הכדורים וב"ה שבתי לעצמי

אחת של יובש נרתיקי חמור

היה סיוט עד שהפסקתי עם זה

ממתי התחלתם להרגיש את התופעות לוואי?

גם דימומים וגם שאר הדברים.. (דיכאון מצבי רוח וכו) 

היה תהליך ממש ארוך כדי להבין את זה

וחוויתי עגמת נפש רבה בדרך 

אני מכירה הרבה נשים, כולל אני, ששימוש בסרזט גרם להן לדכאון. 

תחשבי טוב אם זה מה שאת רוצה. 

וזה בלי לדבר על דימומים- אני למשל לא דיממתי. אבל בחיים אני לא אתקרב לדבר הזה יותר. הספיק לי...

לא התנסיתי בו

אבל אני לא מצליחה להבין למה נשים בוחרות להכניס את עצמן לסרט הזה.

(או למה רופאים רושמים גלולות כאלה כברירת מחדל ואפילו לא טורחים ליידע את האשה בתופעות הלוואי הנפוצות. אבל הנה את יודעת אז למה???)

ניסית?

הורמונלי או לא?

בגדול, אין כאן איזה קסם.

לכל אחת מתאים משהו אחר, לכל אמצעי יש יתרונות וחסרונות.

אז לפעמים אין ברירה אלא לנסות ולגלות אם מתאים או לא

אבל אפשר בכל זאת לנסות להסתדר איתו

אני לקחתי פרימולוט נור ואז טבלתי

ואחרי הטבילה הפסקתי ויש כתמים מידי פעם, מתנהלים בהתאם.

לא יודעת מה ניסית

אבל שלושה חודשים זה נקרא קצת ביחס להתקן הורמונלי

בכל מקרה, סרזט זה אותו רעיון כמו התקן הורמונלי רק כמות יותר גבוהה של הורמונים

אבל גם יכול לעשות דימומים וכתמים

מעבר להשפעה על המצב רוח (לי זה עשה דיכאון) 

ולי הוא היה טוב, מניחה שאני לא האישה היחידה שזה טוב לה.

ונטלתי סרזט לא מעט שנים

אחוז גבוה מהנשים סובלות מתופעות לוואי קשות (כשחלקן אפילו לא יודעות שזו ההשפעה של הסרט, וזה לא הן!)

אני תוהה למה משתמשים בזה כקו ראשון.

נניח הרופא היה מציע לך אקמול שבשכיחות של 20% גורם למחשבות אובדניות - היית לוקחת?

ואם הוא היה רושם לך אותו ולא טורח ליידע אותך?

ולפותחת,

חשוב שתהיי מודעת לעצמך ותשימי לב אם זה משפיע עלייך בצורה קיצונית (לא נעים לומר אבל נשים הן יצחר הורמונלי גם ככה. ו- יש לנו המון טריגרים: ילדים,בית,בן זוג, עבודה)

להרבה נשים זה מצוין והרבה נשים מתארות שהיה זוועה.

עד שלא תנסי, לא תדעי.

כמובן שאפשר גם לבדוק אמצעי מניעה אחרים. כגון התקן, דיאפגרמה וכד'.

כדאי ללמוד ולבחון את היתרונות והחסרונות של כל אמצעי מניעה.  

לא שוללת שימוש בזה על הסף. אבל מסכימה שצריך לשים לב.

במיוחד שאצלי זה העמיק תחושות קיימות, אז זה לא שפתאום הייתי שונה לגמרי.

אבל זה גרם להכל להיות קשה יותר, ורק כשהפסקתי הבנתי את זה

נניח אצלי-

הרגשתי שאני מגיעה לקצה יותר בקלות

נניח בסיטואציות של עייפות, שהילדה בוכה, וזה קשוח גם בלי שום תוספת אז מצאתי את עצמי מתחילה לבכות/ לצעוק פתאום שזה פחות קרה לי באותה עוצמה/ תדירות בסיטואציות דומות בילדה לפני כשלא מנעתי.. 

וככה למנוע את הופעת הכתמים

שמעתן על זה? מוכר?

אני רוצה בעז''ה להכניס התקן הורמונלי

אבל ממש רוצה למנוע את עניין הכתמים

עדיין היה הרבה כתמים אבל לא נאסרנו..

מה שכן זה ממש החמיר את המצבי רוח/ גלי חום/ דאון 

לאורך זמן זה לא ככ בריא

אני יודעת על המלצה של שילוב לשבוע שבועיים כדי להפסיק דימומים אבל לא באופן קבוע

אבל לא במקביל להתקנה

אחרי חודש שלא הצלחתי להיטהר, אז לקחתי פרימולוט לשבוע + וטבלתי בקלות בלי שאלות וספקות בבדיקות.

אח''כ הפסקתי ויש כתמים באים והולכים מידי פעם. מתנהגים בהתאם וזה לא אוסר וכמעט לא מפריע ביום יום. 

אבקש מהרופא מרשם לזה

בהצלחה לי בפיצוץ ההורמונלי

לפני החתונה הכדור הזה היה לי זוועה

שלי היה יחסית סביר עם סרזט

חודש ראשון סיוט  מבחינת דימומים אחכ יציב

אבל זה גם בגלל שעשיתי כלמיני טעויות וחישבתי לא נכון אז הזמנים מתי להתחיל (קיבלתי מחזור כבר לפני כן)

לקחתי רק 4 חודשים.. (כי אז הפסקתי מניעה(

מבחינת מצבי רוח לא זוכרת משו קיצוני גם בחיים אני עצבנית בלי סרזט חח

אולי שכחתי כמה זה היה נורא אבל מתכוונת כנראה לחזור לזה אחרי הלידה הקרובה כי אין מצב להתקן זה עושה לי צמרמורת

כן השפיע על מצב הרוח מאוד.

כשהפסקתי בעלי ממש התפעל מהאישה החדשה שהופיעה לו בבית 😆

לי הייתה תזכורת קבועה בפלאפון רק שלא תמיד זכרתי לקחת איתי כדור מחוץ לבית...

או לאפות חלות לשבת.

משהו עם ריח של בית ואפיה, לא הרבה מאמץ,

ותמיד יוצא מוצלח גם אם אין מצב רוח.

ויש לי רעיון מה לא לעשות:

לא להעמיס עליו ציפיות.

החזרה הביתה היא רגישה ושברירית. עדיף לא לצפות ולא להתאכזב. אני מאמינה שעדיף תיאום ציפיות על פני הפתעות, גם אם הכוונה טובה.

אבל אולי יש כאלו שכן אוהבים שמפתיעים אותם.

עוד טיפ, זה להרים לו הרבה.

מול הילדים, מול ההורים, מול השכנים וכו'. כל הזמן לשבח ולהרים. לא לתת לו להרגיש אאוטסיידר.

אנחנו אחרי סבב שלישי, יודעים טוב מאוד איך זה לחזור הביתה ..

אבל רציתי משהו שישמח אותו 

קחי מלא פתקים צבעוניים.

בגדול תכתבי, איזה כיף שבאת הביתה... ותתלי על הקיר שלט.

ומסביב תדביקי פתקים קטנים עם הדברים שקטנים שהיו חסרים כשהוא לא היה, או שעכשיו משמח שהוא חוזר.

נגיד "התגעגענו לזה שאתה מספר לנו בדיחות" /

"חיכינו שתספר לנו את הסיפורים שלך" /

"חלמנו בלילה על הארוחות שאת מכין לנו" /

"התגעגענו שיש בבית מי שחושב על תיקונים קטנים" /

"התגעגעתי לקפה שאתה מכין לי"

סתם זורקת רעיונות, כמובן תחשבי בהתאם למה שמתאים לכם.

אבל נראה לי יכול להיות ממש משמח

אז אוכל טעים ומפנק....

בשר, אורז, סלט טעים וטחינה.

או יותר קל

להכין המבורגרים, ציפס, סלט, לקנות לחמניות

ואם אין לך כוח אז להזמין משהו טוב הביתה.

כן הייתי משתדלת על בית נקי ומאורגן יחסית

אבל הכי הכי חשוב- תשתדלי להיות עם כוחות.

אם זה אומר לישון לפני

להתקלח אולי

להרגיש כיף ולהיות מלאה...

כי יש מצב שיגיע עייף ואת תצטרכי להחזיק עד שיתאפס....

ואיזה כיף לכם❤️❤️ מתרגשת בשבילך.......

באחת הפעמים שבעלי חזר מהמילואים

הכנתי קערה גדולה של פופקורן ושמתי בתוכה פתקים עם היגדים. כל אחד לקח חופן וענה על הפתק שלו. כמה דוגמאות לתוכן:

חוויה מצחיקה מהשבוע האחרון

התגעגעתי ל... השבוע

משהו שהיה לי כיף

וכדומה..

אפשר לעשות גם על כל התקופה

ולהתאים את ההיגדים אם זה זוגי או משפחתי.

כמו שרק את מכירה אותו ויודעת מה עושה לו טוב

למשל בעלי התענוג שלו זה בית מסודר כמו מוזיאון וריח מוגזם של ניקיון וקנית אותו!!

כמה שיותר לתת תחושה של בית

עם אוכל ביתי טעים שהוא אוהב זה יעשה לו בהחלט הרגשה טובה

או אפילו להזמין מבחןץ איזה משהו שהרבה זמן לא אכל בגלל היותו במילואים

בהצלחה!!

דיקור התחיל לי צירים אפקטיביים די מייד (הייתי כבר עם פתיחה 3 וירידת מים בטיפטוף אבל בלי צירים)

רפלקסולוגיה עשיתי וילדתי יום אחרי לא יודעת אם זה ספציפית עזר לזה כי עשיתי גם סטריפטינג.

מהניסיון שלי וגם ממה שקראתי דיקור יותר אפקטיבי (הייתי מחוברת למוניטור וממש לקראת סוף הדיקור התחילו צירים סדירים במוניטור)

המשותף לשניהם זה שזה עוזר רק אם הגוף ממש מוכן.

דיקור זה שמכניסים מחטים בכל מיני אזורים בגוף זה לא כואב ובקושי מורגש היא שמה לי מוזיקה מרגיעה אז זה היה ממש נחמד ומשחרר.

לא ראיתי משהו מיידי.. אבל אי אפשר לדעת מה היה קורה בלי זה..

רפלקסולוגיה היה לי יותר נעים מדיקור..

בדיקור יש כל מיני מחטים ששמים בכל מיני מקומות. אצלי היא הוסיפה מכשיר שעושה רטט כזה.. 

א. כן, פחות מ12 שעות

ב. רק רפלקסולוגיה 

עשיתי אותם בלי שום תנאים

כלומר בלי פתיחה ובלי צירים - לא הייתה שום התקדמות

בלידה השנייה בפתיחה 3 עם צירים לא סדירים של שבועיים

שתיתי שמח קיק ועבד לי.. אז מבחינתי שמן קיק זה היחיד שעבד עליי

לא לוקחת אחריות לגבי אחרות כי יש כאלה שמגיבות לזה לא טוב 

דיקור זה עם בגדים?

נעשה בשכיבה או בישיבה?

אצלי נעשה בשכיבה

היא עשתה לי ברגל וזה אומר שהורדתי גרביים

בידיים - הפשלתי שרוולים

ובראש

אם אני לא טועה לא היה עוד מיקומים

הדיקור עצמו כמעט לא הורגש או לא הורגש בכלל - לא זוכרת 

אז לא שילמתי.. זה היה שירות חינמי מטען החדרי לידה (אני עשיתי לא בחדר לידה אלא בהמתנה לקבלת זירוז במחלקה..)

בין 200 ל 300

אבל לא שמעתי מחירים מעוד מטפלים

אפשר על גרביים אבל לא ממליצה זה כואב יותר.

נגיש ששמים בכתף במקרה של דיקור ללידה לא חייב להוריד חולמה רק ךחשוף שניה כדי לשים מחט.

בעקרון בשכיבה אבל אפשר בישיבה

לא יודעת לומר עם עזר שהלידה תהיה בתאריך יותר מוקשם.

תמיד ילדתי אחרי התאריך ועשיתי טיפולים להכנה וזירוז בכל הלידות אז לא יודעת איך אני בלי.

בבירור יודעת לומר שהלידות שלי קלות ומהירות יותר בזכות הדיקור. (כי יש מאפיינים ללידות אחרי דיקור וראיתי כמה זמן לוקח בין ללפני הדיקור לאחרי גם בהשוואה בין הלידות)

דיקור זה מחטים דקיקות בעובי של שערה שמכניסים לא עמוק דקיורנת קטנה שאם את רפויה לא תרגישי.

הדיקור ללידה הוא ברגליים ובכתף.

באופן כךלי דיקור נחשב יותר חזק מרפלקסולוגיה

בדיקור את שוכבת ומחדירים לך מחטים בכל מיני נקודות בגוף (לא כואב..), אחרי איזה 20 דקות מוציאים 

א. לא עזר בכלל, ילדתי כמעט שבועיים אח"כ. למרות שברפלקסולוגיה היא אמרה שהיא ממש ריככה לי את הצוואר. 

(היא גם נגעה לי איפושהו ברגל ואמרה: נכון יש לך עצירות? אבל הייתי עם שלשולים חחחח אז לא יודעת כמה זה אמין)

ב. הדיקור - מכניסים מחטים קטנטנים לכל מיני מקומות בידיים וברגליים, לי לא כאב כמעט בכלל...

ג. אין לי מושג.

@אוהבת את השבת

@oo

@המקורית

@קמה ש.

עם קוטל כמובן

לא ניסיתי דרך מתאמת, כל העניין בקאיה הוא להימנע מזה

אני מונעת ככה כבר שנתיים

במיוחד אחרי שפעם אחת נקלטתי עם זה (גם אז הייתי עם מתאמת. בלי קוטל. גם עליו אני לא מוותרת עכשיו).

יש לי מידה מאוד קטנה ולא רגילה וזה מתאמת בודקת. אז עוד נקודה בשבילי למתאמת.

חושבת שיש לי סיבה לחשוש שגם לי יש מידה קטנה? (אני ממוצעת)

אם לא מתאים לך אל תעני

אני מעדיפה להמנע ממתאמת...

חוץ מזה, אני אישית לא התחברתי לדיאפרגמה בכלל... הרגשתי אותה בגוף והיא הציקה לי, כל ההתעסקות לפני אחרי הייתה לי קשה.. חוץ מזה שהמידה יכולה להשתנות כל סטיה במשקל של בין שלוש לחמש קילו... אני אישית בהנקה ממש נדנד במשקל אז היה לי סיוט כי המידה שלי פשוט השתנתה כמה פעמים.

בהצלחה🩷

לגמרי מתאמת לדעתי..

הייתי אצל דתיים ושתיהן היו נחמדות ונעימות..

ממליצה יותר על לי מילר, יש לה חברות מצויינות!!

נראה לי עדיף.

ד"ר דיאנה פלשר

מהממת, אבל קשה להשגה.

המבנה של הקאיה אמור להתאים לטווח של מידות, יש לה שוליים שעוזרים שהיא לא תזוז.

כדי שהיא תהיה יעילה צריך לבדוק התאמה וצריך לדעת לשים נכון (וגם לזכור לשים)

בדיקת התאמה- צריך לבדוק שהיא מכסה את צוואר הרחם ושהיא לא זזה, אפשר להשתמש בה כמה פעמים לניסיון בזמן שלא צריך למנוע, כדי לבדוק אם היא זזה לאחר יחסים או לאחר זמן ממושך.

לדעת לשים נכון- אפשר ללמוד איך לשים מסרטון ולהתאמן בזמן פנוי.

מצרפת סרטונים 

אני הלכתי למישהי מאד נעימה,

אני מכירה היטב את הגוףך שלי, ובכל זאת היה טוב לי התרגול על בטוח, ולמחרת הגעתי אליה אחרי כמה שעות עם הדיאפרגמה שהביאה לי לנסות,

לבד חושבת שהייתי קצת מסתבכת ובכלל לא בטוח שהיה מתאים בדיוק.

 אין קשר לשימת טמפון דיאפגרמה דורשת קצת יותר הבנה באיך לשים אותה. ובכל מקרה אם את רוצה שהיא באמת תכסה לך כמו שצריך ולא יהיה בעיות אז רק מתאמת שיודע. לבדוק עד עומק צוואר הרחם שהוא מכוסה.

לפעמים יש רופאות נשים שגם טיפה מתמצאות בתחום ויכולת להגיד אם את מתאימה לקיה. קשה היא מידה יחסית קטנה של דיאפרמה אז ריבוי לידות או צניחה קלה של שלפוחית השתן כבר זה טריגר למה היא לא מתאימה. וגם זה קשור למשקל.

אבל מתאמת יכולה בקלות להגיד לך אם את מתאימה לקיה או לא.

קיבלה רק בהר חברון ועכשיו חזרה לירושלים!

ממש נעימה

וחשוב לדעת שגם קאיה זה רק עם מתאמת!!

זה לא מתאים לכל אחת בכלל!

ובהחלט משפיע על רמת המניעה אם היתה התאמה טובה אצל מתאמת או לא

כבר כתבתי את זה פה כמה פעמים נראה לי

ויש לי המלצה למתאמת טובה מאוד באזור תל אביב

התאוששות קלה והמון המון נחת!

מקווה שעבר בטוב ממש!!!

היה לחטיבה שלהם סבב בדיוק במקביל ללידה, אבל לשמחתי (ולצערו🤭) בגלל סוג הלחימה, לא היו צריכים את המחלקה שלהם, אז הוא היה בבית, ונחסך ממני לקבל החלטה בשבילו💪

הסבב הבא כנראה רק אחרי החגים (אם כמובן לא יתחיל שום דבר משמעותי בינתיים) אז יש לי קצת זמן לנשום ולחזור לשגרה...

בשעה טובה

בדיוק חשבתי עלייך!

נראה לי כבר סופית הגיע תורי...

פירטתי כמה פעמים תוכלי לחפש בכרטיס אישי שלי.

בגדול, ממש אבל ממש לא ההורמונים כמו בגלולות.

התנסתי בגלולות הנקה(סרזט) ובגלולות משולבות(זואלי) ועם ההתקן אני לא מרגישה תופעות הורמונליות שהרגשתי בעוצמה רמה עם הגלולות.

זה נובע מכך שכמות ההורמונים בהתקן היא הרבה יותר קטנה מגלולות, וגם מופרשת ישירות לרחם ולא עובר בכל מערכת הדם כמו אצל גלולות.

לגבי מחזור - לרוב הנשים ההתקן מונע מחזור מיד/אחרי כמה חודשים בודדים.

כפי שאמרת, אנחנו בתקופה לא צפויה לכן לא הייתי לוקחת סיכון ומשחקת עם הדבר הכי עדין שיש לנו.

בעיקרון הוא מומלץ למניעה ארוכת טווח כי לפעמים יש הסתגלות בהתחלה.

בהצלחה

אני הייתי הולכת על לא הורמונלי למרות המילואים.. ועברתי סבב ראשון של 5 חודשים שלפחות חצי מהיציאות היינו אסורים. 

אבל להיות בתקופת מילואים גם הורמונלית יותר מפחיד לדעתי.

ולרוב המילואים עכשיו גם בעזה וכו יותר שפויים, יש יותר יציאות, זה לא תחילת המלחמה שחודש חודשיים לא נפגשים ואז אסורים..

זה עדיין ממש מתסכל כשיוצאים שאסורים! ממש ממש! אבל לרוב כם תספיקו להתראות בתוך התקופה שמותרים גם אם פספס את הטבילה נגיד....

וב"ה ממש טוב.

את יכולה לעשות חיפוש בפורום על הנושא.

אני אומרת שיש הרבה מה להרוויח מלנסות,

מקסימום אם לא יצליח ואת תגיבי לזה לא טוב,

תעברי להתקן רגיל.

לפי מה שאת מתארת הייתי הולכת על התקן רגיל+ שילוב של פרימולט נור

במיוחד שאת לא יודעת לכמה זמן

וכולנו תפילה לשיגרה נורמלית ולגאולה....

הייתי עם התקן רגיל והיה לי מרשם קבוע של פרימולט
לכל צורך (לא השתמשתי המון אבל לגמרי כאופציה)

עכשיו אני עם מירנה 
אבל לא הייתי נכנסת לזה בסיטואציה לא ברורה
הסתגלות היא כמעט ודאית
ומכון פועה מכין ל3-6 חודשים כבסיס
עם דימומים וסתיים שלא ממהרים לתת עוד משהו הורמונלי כדי לטפל בהם
(אני יצאתי יחסית על החלק הטוב של הסטטיסטיקה
אבל אחרי תקופה חזרו שוב דימומים
בקיצור לא צפוי)

בהחלט רואה גם את היתרונות ש ההתקן הרגיל
הלא הורמונלי במיוחד אם אתם בסדר עם מעגל הטהרה וההרחקות.
 

אישית ממליצה על ד"ר איתי גת מ(אבל לא לגמור אצלו את התורים, צריכים אותו גם לפוריות 😉) הוא מקסים!

גם על הרופאות במרפאה שם שמעתי דברים טובים

דר' ישראל יולס.

מעולה ממש. מקצועי, רגיש ודתי אז מבין את המורכבויות 

צריך שגם השקיפות וגם בדיקת הדםיהיו בטווח המתאים (11+0-13+6 אם אני לא טועה)

חוץ מזה זה לא משנה

אבל אולי יש רופאים שסוברים אחרת

ההנחיות החדשות של משרד הבריאות זה שפשוט יהיה אחרי השקיפות ובתוך הטווח שצריך אז כל עוד מבחינת שבועות ההריון זה בסדר אז את עדיין יכולה לעשות בראש שקט.

(כותבים בטפסים את התאריך של הלקיחת דמים ואת התאריך של האולטראסאונד והם כבר מחשבים לפי הפער)

לי גם השקיפות היה בחמישי כי לא היה תור אחר אבל בדיקת הדם בראשון שאמרו לי שלא נורא כי מה לעשות...

אבל תנסי שיהיה הפרש קטן יותר, זה ממש הפרש גדול

אותי הרופאה אחרי השקיפות אמרה לי שאני יכולה ללכת למעבדה לעשות בדיקת דם.

אז ישר אחרי שסיימתי איתה הלכתי לבדיקת דם.

אז אני מניחה שאם היא שלחה אותי אין שום בעיה.

אולי זה יסתדר בצורה כזו גם לך?

ידרוש ממך ללכת פעמיים אבל אם יש לך אופציה אולי זה גם משהו...

אין באמת משמעות אם תעשי לפני השקיפות באותו יום או יום לפני.

רק שיהיה בזמן

לרוב יש אופציה של לעשות את הבדיקות דם ואז לשלוח להם אח''כ את האולטראסאונד בפקס. פשוט מבקשים המזכירה אצל הרופא של השקיפות לשלוח.

כל עוד זה באותו יום זה בסדר רק לקחת בחשבון שלפעמים התוצאה קצת מתעכבת בהתאם...

אז לוקח יותר זמן לחזור לשגרה.

נראה לי מלידה ללידה לוקח יותר זמן, כי יש יותר עומס.

אצלי עדיין כולם קטנים, אולי כשיש גדולים זה שונה.

אבל לא מרגישה שזה מקל או משהו כזה

וואיכשהו אני לא זוכרת איך היה בלידות קודמות 

מתי שהילד מתחיל להכנס לשנת לילה מבחנתי זה הזמן 

ויש גם יותר

אבל ההתחלה היא קשוחה כי הגוף עצמו חלש ועייף

ויחד עם הקימות בלילה זה חגיגה שלמה

ולפותחת

בעיני רק אחרי חודשיים -חודשיים וחצי מרגישה שחוזרת יותר לעצמי ושמתחילה להיות מסוגלת להחזיק ראש,כל המסביב במקביל

עד אז מתפקדת -אבל כמו שתיארת ..הכל במאמץ כזה..

במן בועה..

4 חודשים בערך

אבל יודעת זה לא כזה נפוץ, ובכל זאת..

אני אחרי חצי שנה כנראה נהייתי נחמדה יוצר

אחרי שנה הרבה פחות עייפה אבל עדין הבית היה סביב כיבוי שריפות יותר.

ואחרי שנתיים אפשר להגיד שחזרה השגרה לגמרי, לא בטוחה שאני מעודדת😀

סוג של שגרה (חדשה ושונה מהקודמת).

התאוששות מלאה - זה השתנה מלידה ללידה... אחרי הלידה האחרונה אני חושבת שזה לקח שנה (בעיקר כי הייתה תינוקת מאתגרת). כולי תקווה שהפעם זה יהיה מהר יותר... (יש לנו בר מצווה כשמונה חודשים אחרי הלידה. הבר מצווה הקודמת הייתה חמישה חודשים אחרי הלידה הקודמת, והיה לי קשוח מאוד... אז מתפללת שהפעם ארגיש לגמרי טוב, עוד לפני הבר מצווה, כדי שאצליח להתכונן אליה כמו שצריך יחד עם הבנים ועם שאר המשפחה...)

מה יש לך לעשות בחדר הזה?

את צריכה להניק ולישון וקצת לבשל ולסדר אם את בכלל מסוגלת. הגדולים הם גדולים, בחדר חשרוד בלעדייך עוד מכה חודשים.

אני מרגישה שאחרי חודש וחצי יש התאוששות ראושנית, אחרי 3-4 חודשים עוד התאוששות משמעותית (אני 5 חודשים אחרי וחוץ מעייפות אני ב"ה בסדר גמור), בגיל שנה נהיה יותר קל כי הקטן כבר בלו"ז שך ארוחות ושינה עם אלו שמעליו. 

הבעיה היא שבגיל 13-14 זה שוב נהיה קשה...

אבל יש עוד זמן...

אבל מרגישה שעם הטיפול בבית ובתינוק ובילדים הקטנים לא מגיעה לגדולים

יש גם גיל 14 ומעלה והם צריכים תשומת לב, אפילו להיכנס לחדר להגיד לילה טוב אני לא מצליחה 

ולהודיע לכמה שיותר אנשים שיזכירו לך.

אבל שתהיה שעה קבועה שבה את מקדישה כמה דקות לגדולים..

אבל אני גם זוכרת שאחרי הלידה האחרונה אמרתי להם שכל ערב מישהו אחר יבוא איתי לסיבוב עם העגלה כדי שיהיה זמן אישי, בפועל עמדתי בזה פעם אחת 😀

אז תבחרי משהו ממש מינמלי שתוכלי לעמוד בו ולא יהיו יותר מדי ייסורי מצפון

אז יהיה לך יותר זמן להיכנס לומר לגדולים לילה טוב

את עדיין במשכב לידה! את לא אמורה עדיין לתפקד בעבודות הבית כרגיל...

בעיניי בשבועיים הראשונים אחרי הלידה גם הכוחות הנפשיים עדיין מוגבלים, אז אין יכולת אפילו לדבר עם שאר הילדים. אחר כך אפשר להתחיל לאט לאט לחזור להתייחס לילדים האחרים, אבל את עבודות הבית - לדחות רק לאחר משכב לידה (חודש וחצי אחרי הלידה).

בהצלחה, יקרה!

עבר *רק* חודש

מזל טוב

ותקדישי במודע יותר זמן לגדולים.

וגם עם ילדים קטנים אפשר להיעזר בבייביסיטר.

עם הגדולים אין תחליף ליחס. זה שהם לא צריכים שתקלחי אותם ותגישי להם אוכל, לא אומר שהם לא זקוקים לך.

להתעניין בהם לא מצריך מאמת פיזי, לכן זה עניין של סדר עדיפויות.

חודש אחרי לידה זה הגיוני שהכל הפוך ואת לא מצליחה לתכנן את היומיום או לא מצליחה לעמוד בתכנונים ורק שורדת את השעה הבאה.

אבל עכשיו תבני לך לו"ז שכולל גם אותם.

כדאי לתאם איתם זמנים שידעו שהזמן הזה מוקדש להם. או שתקבעי שעה שבה פחות או יותר את פנויה אליהם.

למשל אם הם לא אוכלים ארוחת ערב עם הקטנים, אז אחרי שהקטנים הולכים לישון, תקבעו נניח ב21:00 ארוחה של הורים וגדולים. הגדולים גם יכולים לעזור בהכנת הארוחה בזמן שאת עם הקטנים. או לעזור עם הקטנים כדי שאת תוכלי להכין משהו מיוחד שהם אוהבים.

או למשל בשבת אחרי הסעודה בערב.

לא הייתי מחכה למצב שבו חוזרים לשגרה באופן ספונטני. אלא מתכננת את זה. ונעזרת במה שאפשר בשביל להוריד מה שלא קריטי שדווקא אני אעשה (הכלים והכביסה לא יעלבו אם מישהו אחר ידאג לניקיון שלהם)

והתינוק מאוד לא רגוע בערב

ויש ילד במעון שנרדם מאוד ודורש המון תשומת לב, אי אפשר כמעט לעזוב אותו ועד שהוא נרדם התינוק בוכה ונרגע רק על הידיים ועד שאני מצליחה להוריד אותו ושהוא ימשיך לישון אני כבר גמורה בעצמי ולרוב הגדולים כבר בשלבי שינה שונים

(וחיפשתי עזרה טכנית או בייביסיטר, פשוט לא אפשרי למצוא אצלנו)

בקיצור הצילו.. לא מוצאת איפה זמן להכניס זמן גם לגדולים

אני חושבת שהעיקר זה מהות הקשר, שהוא חיובי וזורם טוב, גם אם יש תקופות שיש פחות זמן/ פניות, ילד לא חייב הרבה זמן, אלא לדעת שההורה איתו במה שהוא יצטרך.

אני חושבת שילדנו די ביחד (גם את זה שמעליו), גם אני 5 חודשים אחרי ועייפהההה כל הזמן.

אין לי שום בעיה לקום ב11 ואחכ ב3 בצהריים שוב אני עייפה ובכיף הולכת לנוח שעתיים ככה.

לכזאת עייפות התכוונת או שאצלי זה כבר חריג?

אבל אני גם עם תת תפקוד של בלוטת התריס וזה מוסיף עייפות

שההבדל מתרחש בטבילה..

שפיזית ונפשיץ מסיימת לי את ה6 שבועות משכב לידה

ורשמית רק כשחזרו ללימודים....

ילדתי בלי אפידורל, הייתי כל הזמן בסוג של רביצה על המשענת

בלידה עצמה הייתה מיילדת שפחדה ליילד אותי ככה אז הסתובבתי חצי כזה, כלומר פישקתי רגל אחת לכיוונה וחצי גוף עדיין על המשענת, מקווה שאני מובנת.

קצת באסה כי התנוחה הייתה לי מעולה אבל אני מעדיפה שהמיילדת תהייה בטוחה בעצמה בשביל הבטיחות של התינוק ;)

תנוחות אחרות. להגיד שוב ושוב, אני רוצה ללדת על 6/ כריעה/ על הצד וכו', אשמח אם תצמידו לי מיילדת שבעניין.

ולזכור תוך כדי (אני חושבת שיש בזה איזשהו שינוי לטובה היום, אבל עדיין זה חזק במערכת)- מותר לך להבין ולדעת לאן שולחים אותך ומה הכוונה בכל הביטויים או הבדיקות שהם זורקים אחד לשני ולהיות מעורבת בקבלת ההחלטות ולהגיד גם איפה לא מתאים לך מה שהציעו או להתעקש שאת מכירה את עצמך ולא סתם מבקשת עכשיו משהו זה כי ככה היה בלידות אחרות או כי את אומנם לא עושה הרבה רעש אבל מרגישה שאת מתקדמת וכו'. לפעמים הצוות כל כך מכיר ושקוע בפרוצדורה ומשתמש בדרך המועדפת עליו בלי לברר אם את עוקבת או מעוניינת, ומותר לך להגיד להם סטופ, חברו אותי, אני רוצה לעשות את זה בדרכי 

המיילדת דחפה שוב ושוב להיות בכל תנוחה שנוחה לי

ניסיתי שתי תנוחות עד שילדתי בפועל

המיילדת רק עודדה לעשות שוב ושוב מה שנוח לי

לא זוכרת אם נתתי להם ואם קראו אותה אבל הבהרתי שאני שואפת ללידה טבעית ולא על הגב. אולי זה השפיע על בחירת המיילדת

יצא לי שהיא ביקשה תנוחה שונה ממה שאני רציתי כי היא חששה לקבל ככה תינוק אבל לא על הגב. לא זוכרת בדיוק איזה תנוחה זה היה....

וב''ה היא זרמה.. זו היתה לידה שביעית שלי והרגשתי שהצלחתי ללחוץ כמו שצריך. נשארתי עם טעם טוב מהלידה...

פשוט עמדתי על שש עם הגב לכיוון המיילדת כשהפנים שלי לקיר והידיים מחזיקות בראש של המיטה  ונתתי  את הלחיצה של החיים. 

בלידות קודמות ביקשתי גם ללדת ככה והמיילדות לא הסכימו בשום אופן.

מתפללת שגם בלידה הזאת בע''ה אצליח ללדת ככה.

מה שכן חייבת לציין שאחרי הלידה היו לי כאבי גב חזקים במשך שבוע שבועיים. למרות שילדתי בלי אפידורל.

פעמיים ילדתי שאני נשענת הכריעה על המיטה, היה מעולה, פעמיים בישיבה. תמיד ביקשתי מיילדת שזורמת עם טבעי ולרוב קיבלתי

בלידה השביעית הגעתי והיה בלאגן בבי''ח, היה חסר כוח אדם והמיילדת שקיבלתי הייתה נחמדה אבל לא ידעה לקבל לידה בתנוחה זקופה ונאלצתי ללדת בחצי שכיבה, לשמחתי ב''ה הלידות שלי קצרות 

אני תמיד רוצה ללדת לא על הגב אבל בינתיים תמיד בסוף ילדתי על הגב.

בלידה האחרונה ממש רציתי להגשים את הרצון הזה, וביקשתי המיילדת, והיא הסכימה, אבל ראיתי שדווקא זה דורש ממני הרבה כוח שכבר אין לי בשלב הלחיצות, והיה לי יותר קל לקום בין לחיצה ללחיצה ובציר משמעותי לשכב על הגב.

אחרי שילדתי (על הגב) המיילדת אמרה לי שבלידה על הגב יש פחות קרעים, גיגלתי קצת על העניין וראיתי את האמירה הזו הרבה.

ניסיתי! רציתי כל פעם, כריעה, שש, להישען על הגב של המיטה... בפועל כשהצירים כבר ממש חזקים (כלומר לקראת הלידה תכל'ס) אני פשוט לא מסוגלת, אפילו לא ממש על הצד.

מוסיפה כאן בעקבות מה שכתבת שילדתי שלוש פעמים, כולן על הגב, הפעם היחידה שהיו לי טיפונת קרעים ממש מינוריים היתה בתינוק ששקל קצת מעל 4 קילו. בפעמיים האחרות לא היה כלום 

@נועה נועהזה מרגיע לקרא שגם לך זה קורה כך.ולא רק לי הרצון הזה לא יוצא לפועל.

@מאדם

אין נכון ולא נכון לכל אחת מתאים משהו אחר.

זה גם לא נראה לי שזה גישה מערבית כי גם לא כל בעלי חיים ממליטות ברביצה,

אז אי אפשר להאשים סוסה במודרניזציה...

בעבר היה כסא יולדת - אורבניים. נראה לי גם שזה לא היה ברביצה, אבל אני לא בטוחה.

אני גם חשבתי כמוך אבל להפתעתי דווקא על הגב הרגשתי שהאזור נפתח יותר בקלות.

@מתיכון ועד מעון ניסית להשוות?

כי אני מצליחה לפסק יותר דווקא על הגב, מעניין שאצלך זה הפוך.

@בשורות משמחות אויש🙁 לא נעים להיקרע בכל מצב.  

@oo זה מעניין לקרא שגם אצלך זה כך! תמיד מעניין אותי האם סטיגמות קשורות למציאות או לא... אבל אין דרך באמת לבחון דברים כאלה ...

בשכיבה על הגב עצם הזנב בולטת במקום בו אמור לעבור התינוק וכסא יולדת הוא בדיוק ההוכחה שהתנוחה לא אמורה להיות על הגב.

לא חייב דווקא כריעה או רביצה יש המון תנוחחות שטובות ללידה-לתינוק. שהלידה תלך יותר מהר.לרצפת אגן. ולקרעים.

כסא לידה הוא אחת מהם והוא יוצר תנוחה של כמו ישיבה על שרפרף שמגביה את הברכיים ומפשק אותם בלי להשעין את הגב ולגרום לעצם זנב לזטז פנימה שזה הבעיתיות בתנוחה על הגב.

בעצם הכלל הוא שכל תנוחה שטובה ליציאות בשירותים טובה ללידה.

כמו שתינוק באזור גיל שנה עושה על שש הוא בחצי ישיבה.

כמו שהוראות של פיזיותרפיסטית רצפת אגן זה להגביה את הברכיים.

אגב אישית אם אני לא עושה את זה נהיה לי טחורים אז רואה במידי השפעה על רצפת אגן

והיה לא מוצלח

הכי קל לפסק כאשר נמצאים בתנוחת כריעה.

תבדקי בעצמך פסקי רגליים שאת שוכבת על הגב ושאת בתנוחת כריעה תראי איפה הגוף נפתח ביתר קלות

מעבר לכך כוח הכובד עוזר בתנוחה זקופה אז הלידה קלה ומהירה יותר

הגישה המערבית אומרת ככה

אבל את יכולה להרגיש על הגוף שלך איך התנוחה הזו סוגרת את האזור ולא הגיונית באמת ללידה.

אגב הלידה היחידה שנקרעתי זה שחייבו אותי להיות על הגב

לפני הצירים הכואבים

היה לי מאד נוח לשכב על הגב כל הזמן כולל בלידה עצמה

ככה כל הלידות, ללא תפרים בכלל.

בניגוד לסטיגמה שזו תנוחה פחות נוחה/ טובה

דווקא על הגב יש הכי הרבה התערבויות וקרעים-

התערבויות- כי משך הלידה מתארך עקב העדר כוח משיכה ויש פחות אספקת חמצן לעובר עקב לחץ על כלי דם מרכזים- מה שמביא לירידות בדופק לעיתים.

וקרעים- כי עצם התנוחה מאפשרת הכי פחות גמישות של הפרינאום, כך שהוא מימלא מתוח ונוטה להיקרע יותר.

זה חד משמעי פחות מומלץ לא ראיתי שיש חולקים.

מה שכן- אולי ראית שיש פחות קרעים משמעותיים כיוון שלמיילדות זו תנוחה מאוד נוחה לבקר ממנה על מצב הפרינאום ולבצע חתך חיץ (שיכול ההה כאמור להחסך הרבה פעמים) 

יכול להיות שבעקבות כל מיני נתונים אישיים היה לך נכון ככה כי היית כבר מותשת מדי וכו'

אבל זה נגד חוקי הטבע

נגד כח הכבידה, נגד המבנה של הגוף

ב"ה 4 לידות. מראש להתעניין על בית חולים שיותר זורם.

לבקש מראש בקבלה מילדת שזורמת עם תנוחות אחרות. אפילו עם תנוחות זקופות.

(רק שתדעי שיש אפשרות אפילו לא ללדת על המיטה אלא בעמידה).

גם בפתיחה מלאה אם המיילדת מתנגדת להגיד שוב שאת רוצה אחרת ולבקש גם בשלב הזה להחליף מיילדת.

ובסוף גם אם היא מתנגדת ואת ללא אפידורל את הרי יכולה לעשות מה שטוב לך. לקום, לשנות. את האחראית הבלעדית על גופך.

ואם היא באמת לא יודעת לקבל ככה היא תקרא למישהי אחרת. בכל אופן חשוב ממש שתרגישי שאת בשליטה על הסיטואציה ולא נכפפת לעשות משהו שלא רצית זה חשוב לחוויה טובה מהלידה. ולחוויה לא טראומטית.

עזרתן לי מאוד

כנראה שאעשה תכנית לידה והפעם בנוסף לזה שאציין אפס הפרדה אבקש מלכתחילה מיילדת שמתאימה לי..

תוכנית הלידה היא בשבילך בעיקר, כדי לברר את הרצון שלך וכדי שאת והמלווים שלך ידעו לעמוד על הרצון הזה.

אני בהתחלה כתבתי תוכניות ובלידות חוזרות בלי אף דף ידעתי מה אני רוצה וזה היה נהדר ב"ה. צריך רק לומר ולעמוד על מה שחשוב לך

לידה ראשונה המיילדת לא זרמה איתי בכלל וחייבה אותי לשכב על הגב.

יצאתי עם חוויה לא ככ נעימה (החוויה הפנימית של הלידה היתה מהממת אבל התקשורת עם הצוות לא)

לא הרגשתי שהיה עם מי לדבר והיה הרבה לחץ מסביב מזה שיש ירידת דופק וצריך להוציא אותו איך שהצוות חושב....

בלידה שניה ב"ה המיילדת מעצמה עודדה אותי לבחור תנוחה שנוחה לי. ילדתי בכריעה (עמידה על הברכיים והישענות על הגב של המיטה שמוגבה) היה מבחינתי הרבה הרבה יותר טוב מבחינת כאבים, ומבחינת השליטה שלי וההקשבה לגוף. חווית לידה ממש טובה ומיוחדת. מקווה בעתיד שאזכה עוד.

הרגשתי באמת כמה זה משמעותי שהמיילדת תהיה בראש שלך 

הבעיה שלי שבשתי הלידות הגעתי בסוף 

פתיחה- 8-9 הגעתי למיון יולדות (בכוונה) 

ואז  הייתי פחות מפוקסת ופחות יש לי זמן לתאם עמדות.

אז בס"ד בלידה השניה ה' שלח לי מיילדת מהממת שהייתה איתי.

אם תהיי החלטית ולא תסכימי אז אין להם ברירה אלא ליילד איך שתחליטי

אני ביקשתי ללדת על 6 הסכימו אבל אמרו שיותר כדאי על הגב כי זה הנוהל של הצוות לכתחילה

אבל אין להם בעיה שאלד על 6 וזרמו גם אגב בקורס הכנה הם כן פורסים את האפשרות ללידה לא על הגב אלא בתנוחות אחרות ומה שטוב ליולדת

אני חושבת שזה יותר גישה של בי'ח יש מקומות שלא יהיו גמישים וזה הנוהל

אז תחפשי מקום שהתפיסה ללידה טבעית יותר בא לידי ביטוי

בד"כ יתאימו מיילדת שתדע לעזור לך ללדת בצורה שאת מעדיפה, יותר טבעית וכו'.

לפעמים המיילדת ממליצה לשנות לתנוחה שהיא רואה שתעזור לעובר לצאת בצורה טובה ותשמור מקרעים.

שכיבה על הצד עם רגל מורמת יכול לעזור בסוף ליציאה של העובר וגם למיילדת יש שדה ראיה שתוכל לקבל את התינוק בצורה טובה.

בלידה עכשיו המיילדת היתה מדהימה והציעה בעצמה אם ארצה ללדת על שש. זו היתה חוויה ממש אחרת (טוב גם השלב של הצירי לחץ לקח בדיוק 4 צירים שקפצתי מפתיחה 7 לפתיחה מלאה וראש בחוץ) חוויה מעולה!!! לי היה ממש טוב ללדת ככה, לא הרגשתי כמעט את התחושה של השריפה של ההכתרה, היה לי לאיפה לנתב את הכח בהשענות על המיטה... לא ראיתי מי נמצא בחדר תוך כדי כי הייתי מכונסת עם עצמי... מדהים. וגם ב"ה בלי שריטות או קרעים. כשבשתי הלידות הקודמות היו (וילדתי בשתיהן על הצד-גב). 

ממש מזרזת את שלב הלחיצות, מאפשרת לך להתמקד במה שעובר עלייך בלי שכל העולם מולך ובלי האי נוחות שבפיסוק חסר אונים

את רואה את התינוק מייד ויכולה אפילו לאסוף אותו אלייך 

חוויתי ממש את מה שאת מתארת. הפתרון הוא אסרטיביות ולהיות מאוד ברורה ונחרצת.

כשאת מתקבלת במיון יולדות, ישר תגידי עוד לפני הכל-

לידה טבעית, על 6. רק מיילדת שיודעת לילד ככה.

לא כבקשה, כאמירה.

גם אם את בספק האם תצליחי בלי אפידורל, אל תציגי שום היסוס ובטח אל תזכירי אפידורל כי אז ישדכו לך אחת שלא יודעת לילד באף דרך אחרת חוץ מעל הגב.

כשאת מגיעה לח. לידה

פשוט תעמדי על המיטה על שש. אל תתני לאף אחד לתת לך הנחיות, זו הלידה שלך .

אם היא אומרת 'גברת רק על הגב'

תגידי לה- אני רק על שש, אם זה מורכב שיביאו מישהי אחרת שיודעת. 

ילדתי 3 לידות על 6 או הישענות על המשענת כזה.. והאמת שלא שאלתי פשוט אמרתי שאני צריכה ללחוץ יצאתי מהמקלחת שהייתי בה ועליתי ככה למיטה בתמיכת אמא שלי... היה פעם אחת שהמיילדת הייתה ממש כזו, והיו פעמיים שלא במיוחד אבל לא אמרו כלום

וידעו להביא לך מיילדת מתאימה

אני גיליתי שבזמן הצירים והלחיצות נורא מעייף אותי להיות על הרגליים ואני צריכה תמיכה

והמיילדת אמרה לי שהכי קל לה לשמור על אזור הפרינאום שלא יהיו קרעים בשכיבה על הצד ואילו בכרגיעה על שש אין לה איך כל כך לשמור

את מבקשת הפנייה מרופא נשים אפשר דרך האפליקציה לאולטרסאונד לבדיקת ההתקן ואז קובעת תור לטכנאית.

תוך 5 דקות את בחוץ וממש כדאי לעקוב ולראות שההתקן במקום והכל בסדר.

שולחת לך חיבוק והמון כוח!

תעגלי פינות איפה שאפשר כדי להקל על עצמך..

עצה מס 2 - אל תיעזרו, או שתיעזרו וקחו בחשבון את המחיר (גם על זה אפשר לצחוק, שזה לא פרופרציונלי.)

אבל יכול להיות שזה לא בגלל הטובה שביקשתם אלה פשוט כי הם לא זוכרים מה זה להיות אחרי לידה ומה זה ילדים קטנים?

גם במשפחה שלי היו בקשות וציפיות הזויות ממני שניה אחרי הלידה אבל אצלנו הבנתי שזה רק בגלל שהם ממש לא זוכרים מה זה להיות במקום הזה

ואם זה משהו קבוע הייתי באמת מנסה להיעזר כמה שפחות, רק כשממש אין ברירה

שונאת את תחושת ה'חייבת' הזאת

אם ביקשתם את האוטו וצריך לנסוע עם האוטו בשביל הסידור, אז יש בזה הגיון...

אם אין קשר, אז למה את קושרת את שני הדברים? הם מרשים לעצמם לבקש מכם בגלל שהם עוזרים לכם? אם לא היו נותנים לכם את העזרה הזו לא היו מבקשים?

ובכלל, יכול להיות שלגיטימי שהם ביקשו ושבעלך היה צריך לומר שהוא מתנצל, השבועות הקרובים יהיו עמוסים בגלל הלידה וזה לא אפשרי שיצא לסידורים כרגע?

ומצטרפת לנאמר, שאם טיב היחסים ביניכם הוא שהם מתחשבנים על העזרה שנותנים, עדיף לא לבקש מהם מלכתחילה... 

אל תחשבי שאצל ספרדים אין את החשבונות האלו...

כולנו בני אדם וכולנו עם נגיעות של אגואיסטיות...

אני אומרת, אם זה יום אחד, תבלעי את הצפרדע וזהו. תדעי מראש באותו יום את לא מקלחת את הילדים, או מקלחת בלי ראש, אוכל שבעלך יכין ערב קודם, אוכלים בחד פעמי, מינימום התעסקות. וזהו. לפעמים משפחה זה הדבר הכי מורכב שיש, אז כל פעם שקשה לך תאמרי לעצמך ''לשם מצוות כיבוד הורים, או לשם מצוות שלום בית '' והקב''ה יעזור לך. 

ב"ה שייכת לשתי משפחות אשכנזיות נפלאות וממש לא רואה התנהלות כזאת. לא ככה חונכתי ולא ככה מתנהגים הורי בעלי.

יש קשר לטיפוס אישיות שמתחשבן וחושב שהעובדה שעזר לכם שם אתכם במקום אסיר תודה שלא יכול לסרב.

העובדה שבעלך לא מסוגל להגיד לא מאכילה את זה יותר מכל דבר אחר. אם ברור לכם שזה פשוט לא רלוונטי הלחצים והדחיקות לקיר לא יזיזו אתכם מעמדתכם.

אם מבחינתכם לא רלוונטי לסרב, זה ימשיך את המצב הזה, ואז הברירה היחידה היא ללמוד להבא לא להיעזר בהם.

חוץ מזה, לדעתי נקודת ההנחה שלך שתישארי בלי עזרה צריכה לעמוד בסימן שאלה. הייתי פשוט דואגת לי לעזרה חיצונית בזמן הזה. יעלה כמה שיעלה. אם המצב הכלכלי לא טוב וזה יפריע לבעלך - שיגיד להם לא... ואם אתם ממש רוצים להסביר להם שזה ממש לא מתאים לכם הסיפור, אפשר לשאול אם הם משלמים על בייביסיטר שתעזור לך בזמן שבעלך היה אמור לעזור לך עם הקטנים אחרי הלידה.

כשמדברים על משהו שהפריע לך, ועוד יותר כשקשור למשפחה שלויכול להתפרש אצלו כהאשמה שלו בזה, או שלהם

ואז הוא בעמדת התגוננות במקום הקשבה,

לדבר רק עלייך.

היה לי ממש קשה

התאכזבתי מזה שמבקשים ממנו כזה דבר

אני ממש חוששת ממה שיקרה כשלא תהיה

אני מרגישה שהדבר הזה גדול עלי

וכן הלאה.

הרבה פעמים באופן טבעי קשה לנו לנטרל את ההאשמה, או הביקורת

כיוון שאלה רגשות שעוד לא עיבדנו בתוכנו, והם עדיין מחפשים פורקן...

במצבים כאלה הדבר הנכון הוא קודם כל עיבוד פנימי, ואז לתקשר את זה בצורה נקיה נהיה פשוט וקל ואפילו מקרב

אבל הכי זה איך אפשר להשאיר יולדת, חוזרת, יולדת

בבית

עם 5 ילדים

לבד???

אממ

איך? טכנית איך.

עזבי אסרטיביות. טובות לאחרים משפחה. וכזה

איך עשית את זה?

ולמה? 

אבל אצלנו זה המצב גם בלי לקבל טובות מהמשפחה.

אם יבקשו ממנו עזרה הוא יבטל הכל ולא יעיז לסרב גם אם זה לא הגיוני כרגע לעזוב הכל בשביל זה