פורום הריון ולידה (עמוד 471)

תרשמי לעצמך בנקודות סימנים שראית+דוגמאות ותראי לאיש מקצוע...

למרות שמזה הייתי נזהרת עם זה

והייתי שולחת אותו לטיפול פשוט אם הוא לא מסכים אבחון... יש טיפולים בעיניי שהם על גבול הכיפיים אם יש כימיה טובה.. נסי אולי לשכנע בכיוון הזה.

כי פסיכולוג טוב יבין בעצמו את המורכבות ויעלה על הקושי גם ללא אבחנה, והטיפול יוכל לעזור לו לעבוד על נקודות חשובות ואמור לשפר את החיים שלו ושלכם..

אם הוא לא יסכים לטיפול אז לכי את

ככה תוכלי קודם כל לקבל תמיכה ודבר שני תוכלי לדעת איך להתמודד עם ההשלכות של זה בצורה הכי נכונה

ובסוף

לא משנה אם אין לו או יש לו הפרעת אישיות

מה שמשנה שאתם חווים קושי

וטיפול יכול לעזור לכל אחד מכם בהתמודדות❤️

אז לדעתי כן כדאי ללכת

תקבלי תמיכה ודרכי התמודדות מתאימים

המון בהצלחה!!

זה באמת שלב קשה...

לא רוצה ליאש אבל הקטן שלי כמעט לא מוכן לאכול מבקבוק בכלל...

הוא אוכל רק מוצקים במעון ובבית יונק

באסה, אבל אני משחררת.

נכנס למעון בגיל חצי שנה

אצלי הראשון לא הצלחתי להרגיל אף פעם, והשניים הבאים לקחו ממש בקלות.

עצות-

לתת בנחת כשהוא לא ממש רעב, אבל לא שבע

אצלי טומי טיפי הלך טוב

לחמם את החלב

לחמם את הפטמה של הבקבוק

לדבר בנעימות תוך כדי

לנסינו בעדיפות ראשונה

אם אכן לא יעבוד לך משהו אחר אפשר להזמין בסופרפארם אונליין כמה בקבוקים

בעדיפות שניה הצליח טומי טיפי עם הפטמה הכי קטנה, חיפשנו בכמה חנויות בשביל זה

א. לתת לו לשחק עם הפטמה.. סתם בכיף.. חלק מהמשחקים

ב. אחכ לתת למישהו (עדיף למטפל העיקרי שהוא הולך להיות אצלו כשאת בעבודה) לנסות לתת לו 5-10 מל, כשאת לא בסביבה, וכשהתינוק רגוע ושבע... ככה שיתרגל שיש בדבר הזה גם אוכל...

אחרי שאת רואה שהוא קולט את העקרון של מציצה מזה ומכיר קצת יותר, אפשר לנסות לתת לו ממש מנה בזה.

אבל כמה שיותר להקפיד שלא את תתני את החלב בבקבוק. ועדיף שגם לא תהיי בכלל בסביבה...

והעקרון המנחה הנוסף הוא כאמור- לאט לאט, בשלבים, בלי לחץ של רעב או דד ליין... אני פורסת את זה ל3 שבועות כזה של התרגלות...

הוא מדמה הנקה

אני משלבת בין הבקבוק להנקה, וזה עובד מצויין

אך שימי לב שמדובר בקליטת החיידקים הטבעיים שממלאים באופן טבעי את מערכת העיכול - הבסיס למערכת ההגנה החיסונית במערכת העיכול.

לא המערכת החיסונית של הצטננות ומחלות

חורף למשל.

זאת הסיבה להבדל הכי משמעותי בין תינוקות קיסרי ללידה רגילה - וואלה בריאות

טבילה נרתיקית – האם זה עובד?

הז מופלא בעיני!!!

הכל מוסרט..

לידת מים הייתי חייבת מזכרת

מצולם משלב הלחיצות ועד שהילד עליי

פלאי הבריאה ממש.

לידה נרתיקית היא חשובה גם בפן של השרירים, התינוק מתאמץ לצאת ולדחוף את עצמו החוצה, זה מחזק לו את חגורת הכתפיים או משהו כזה. 

אז אותם בטוח הוא קיבל

הלחץ החזק משפיע תחושתית על המנחים של הילד

וגם עוזר שלא ישארו מי שפיר בריאות

ובטח יש עוד שאני לא זוכרת

ומתחרטת שלא ביקשתי מהצוות של הניתוח שימרחו את התינוקת בהפרשות מהנרתיק (למרות שהמחשבה על זה מגעילה אותי )

בכל אופן, את יכולה לעודד את גיסתך שגם אם חלילה לא יהיה לה ויב"ק - אצלי רק אחת מהקיסריות הייתה חולה הרבה בשנתיים-שלוש הראשונות לחייה. השאר, כולל הפגים, ב"ה היו בריאים כשור. (ואני מקווה שזה יהיה כך גם עם הקטנה הטרייה...)

והתינוק רוכש את כל החיידקים שצריך. שנה אחרי הלידה אין הבדל מבחינת החיידקים.

וזה פחות קשור למערכת החיסונית... 

דווקא אני תמיד חשבתי שחשיבות של לידה נרתיקית היא בלא לעשות ניתוח, עם ההשלכות של ניתוח במיוחד לגבי המשך הילודה...

א. אני מאד שעירה ואני בת:/ אולי מהמשפחה של בעלך?

ב. זה עוד יכול להשתנות

מקסימום הוא יגיד לך להגיע לבדוק

אבל לא נראה לי יש מה להילחץ

וזה ירגיע אותך.

אחיינית שלי עם גב שעיר לגמרי מאז שנולדה... יש כאלה

אבל כן כדאי לבדוק בגלל שזה מסביב לפטמות

אלא  אם כן את רואה בכל הגוף

אבל לא יזיק תור טלפוני אפילו לרופא

בעיות הורמונים לילדה. היא כבר נערה וזה פוגש אותה בכל צומת בחיים.

מכאן החשש. הרופאה ביקשה להגיע לבדיקה וביקשה לקבוע במקביל תור לאינדו' ילדים.

מקווה שזה בסדר וסתם אני חוששת

תודה על התשובות🙏

על השד? ואז בהנקה הבאה יש ריח רע?

גוגל קצת הלחיץ אותי...

מנסה להבין אם יש מה לדאוג...

לק"י

יש תינוקות שזה בסדר להם.

אפשר גם להניק בשכיבה, שאז זה פחות טרטור. ולישון עם התינוק, אם מכירים את כללי הבטיחות לזה.

אני לא תמיד מצליחה להניק ולישון יחד, אבל יש כאלה שכן.

כדי להגביה מעט את הראש.

אני כן הייתי מחכה לגרעפס אבל גם לא הנקתי.  וזה גם מה שעושים בבית חולים. 

אותי היועצת הנקה לימדה איך 

בלילה אני לא מרימה לגרעפס, אבל יש תינוקות שזה כנראה מציק להם יותר 

כמובן, לדאוג שזה יהיה בצורה בטוחה (שיש משהו שחוסם נפילה מהצד).

להוציא גרפס אפשר כשהתינוקת נשענת על הבטן שלך, כשאת שוכבת על הצד והיא כאילו עומדת. או להניח אותה על הצד - זה גם עוזר לפעמים להוציא גרפס.

ממני, שבלילות האחרונים מיניקה כמעט בלי הפסקה...

וואו חידשתן לי ממש...

הבעיה שבעלי ואני עוד אסורים אז לא יכולה להשאיר אותה איתי ולהירדם איתה.. כי המיטה קטנה.. וגם היא בת חודש. קצת מלחיץ אותי להישאר איתה במיטה, זה לא מסוכן? שלא תיחנק או תימעך ה' ישמור. ממש מפחיד אותי..

אם מניקים בשכבה לא צריך לעשות גרעפס??? או שזה לא קשור?

את שמה אותה על היד שלך ומחברת, כדאי כרית גבוהה

אצלי בשלב הזה נדיר שאני נרדמת כי ההנקה עוד לא זורמת מספיק אני עוזרת לה רוב הזמן אבל זה עדיין יותר מנוחה

אני לא משאירה איתי במיטה בגיל הזה אני מפחדת אבל אם יש לך איך להשיג או לייצר מטחברת זה מושלם ממש קל להחזיר אותה לשם ואפילו להניק ככה

לגבי גרעפס זה תלוי בתינוקת אם היא רגישה או לא.היו לי כאלה שאף פעם לא הוצאתי גרעפס ויש כאלה שפולטים אם לא מחזיקים הרבה זמן לפני שמשכיבים

הרכבתי מעין קרש כזה בצד אחד של המיטה שלי, כדי לשמור שהתינוק לא ייפול.

באמת בכל מקרה בדרך כלל לא ישנים חזק נורא, אז הסכנה פחותה...

אבל אם יש לך איך להשיג מיטה מתחברת (יש גמ"חים במקומות שונים, למשל) - זה הכי נוח.

וגרפס - יש תינוקות שחייבים את זה ויש שלא. תבדקי מאיזה סוג התינוקת שלך...

אצלי שמתי לב שאם היא ממש רעבה,

אז היא מתנפלת עליי ובולעת מלא אוויר ואז יש גרעפס

ואם היא רגועה עדיין ולא מורעבת אז היא אוכלת בנחת ויש פחות סיכוי לגרעפס

זה לא ממש תלוי בי כי היא פשוט ישנה מלא זמן ומתעוררת מאוד רעבה...

מנמנמת ואז מתעוררת רואה שהיא נרדמה ומניחה אותה

מניקה בכמעט שכיבה

גרעפס אני מוציאה לה רק אם היא לא מצליחה לאכול וזה מציק לה

בדרך כלל זה מציק לה...

זה תעסוקה נחמדה לערב, לפי הכוחות שלך, לא דורש הרבה

כל יום אפשר להתקדם טיפה.

רעיונות-

לצלם, לצייר, לכתוב

לאפות, לקרוא ספר/ עיתון של נשים שמעניין אותך

לעצב בגרפיקה סתם דברים אם את אוהבת

לצבוע מנדלות, תשחצים

לכתוב שירים, לשיר, לנגן (אפשר יחד עם הילדים)

להזמין ביביסיטר ולצאת להליכה/ ריצה/ מסעדה עם חברה או לבד.

אז תודה אולי באמת אממש את זה

את התחושות.

קודם כל חיבוק גדול גדול. זה מאוד קשה.

אני שמתי לב שלאורך המלחמה היו לי כמה מעגלי כוח שונים, שכל אחד בזמנו עזר לי להרים את הראש מעל תחושת הדכדוך וחוסר החיות.

1. פנייה לעזרה מקצועית. טיפול פסיכולוגי. נתן לי המון כוח.

2. לעשות ספורט

3. לעזור לאנשים אחרים. לעצמי לא היה לי כוח לדאוג, אז התנדבתי לעזור לאחרים וזה סיפק אותי

חוץ מזה, קניתי לעצמי חוברות צביעה וצבעי עיפרון, אני כותבת מה שאני מרגישה במעין "יומן מלחמה", קוראת ספרים שאני אוהבת

אנסה להרחיב יותר אחר כך.

בינתיים חיבוק

לגבי מה שאמרת על שאר המגוייסות שסביבך - אי אפשר באמת לדעת שהן בסדר.

אני לא חושבת שמישהי יכלה לדעת כמה קשה לי, כמה אני על סף של דכאון. מבחוץ היה נראה שקשה אבל בסדר. אבל לא באמת הסברתי לאף אחת את התחושה הזו שאני רק רוצה להישאר על הספה, להתכסות בשמיכה ולא לקום עד שהכל יסתיים.

את החושך הזה, התחושה של בור שקשה מאוד לצאת ממנו.

אז אני רק אומרת שזה באמת מרגיש מאוד בודד, אבל אני גם הרגשתי / מרגישה תחושות דומות. גם אם כלפי חוץ נראה שבסדר.

בכל אופן, ההמלצה הראשונה שלי היא טיפול פסיכולוגי. באמת שזה פשוט מה שנתן לי כוח ועזר לי להרים את עצמי. כי זה נתן לי כלים, ונתן לי יכולת לזהות את הקושי ולהתמודד איתו.

וזה גם נתן לי את היכולת להשלים עם זה של את יד אני אהיה שמחה, אבל אני כבר פחות מפחדת מזה כי אני יודעת שיש לי גם כלים להתמודד.

אז אני כל הזמן בגלים. 

באמת התחלתי טיפול..אבל קצת מסופקת לגביו אבל אולי אנסה עוד םעם להמחשך

מתלבטת קצת

ספורט אני עצלנית לא אוהבת

אבל כתיבה מאוד עושה לי טוב

ונכון לעזור לאחרים עושה משהו

האמת ניסיתי ליזום בכיוון ולא הלך אבל כן רושמת לי בלב להתבונן בזה ולנסות לפעול ..הז באמת ממלא

שהדיכאון יכול לחזור. זה יותר מסתם שיעמום או הרגשת בדידות, זאת החרדה הזאת.

המליצו לך על טיפול ואמרת שמסופקת לגביו.

יש לי פסיכולוג להמליץ עליו והוא מתאים לכל אחת, לא עולה שקל ותמיד זמין. והוא הכי מבין את הנפש שלך כי הוא הכי מכיר אותך.

רק נשאר לקבוע זמן מוגדר לפגישה איתו, מקום שקט בלי אנשים, זה יכול להיות גם חדר ולשפוך, לשפוך,לשפוך או סתם לשתוק. הפגישה צריכה להיארך לפחות חצי שעה. בוודאות נותן כוחות.

בקורונה הייתי בהריון עם כל הילדים עליי, חלשה, הכי קרובה לדכאון שיש והחצי שעה הזאת עם ה' ועם עצמי בכל יום הצילו אותי ממש. הייתי קמה מוקדם במיוחד בשביל זה. זה היה ממש נותן אוויר.

נשמע קשוח בטירוף!!!

נשמע לי שאת חייבת עוד תעסוקה

מה לגבי התנדבות כלשהי?

יש איזה מוסד לימודי לידך שתוכלי להתנדב שם קצת?

נשמע לי חובה לפתח עוד איזשהו ממשק אנושי שיתן לך חיים... באופן כללי,ובמיוחדדד עם בעל מגוייס...

לא מעשמם לי באמת🫢

וכרגע עוד עם תינוק בבית בינתיים(יכנס למעון בהמשך)

אבל לעבוד במשהו חלקי באמת יכל לבא בחשבון

לא קל להשיג פה משהו כזה

כי לא הכל מעניין אותי..אני לא קונבנציונלית

ובסוף גם קשוח לי לחזור ישר למלא שעות לבד עם כולם עד דלא ידע...אז אעשה את זה רק אם ארגיש שזה מחיה אותי ..לא שואב את כל הכוחות 

לכתוב יומן... אפשר ממש להשקיע לקנות יומן מעוצב, לקנות מדבקות גם... כמו יומן מסע.. לקחת רעיונות מפינטרסט...

כתיבת מחברת של כל מה שאת רוצה, כל מה שאת מרגישה.

לשיר אם את אוהבת, יש מישהי ביוטיוב שמנגנת על פסנתר מלא שירים מוכרים- רעותא

כושר!! אפשר מהבית, התקדמות בכושר מאוד משמחת ומשחררת

לארגן עם חברות בזום ערב חיזוק או ערב דיבורים או סתם לקשקש...

לקרוא ספרים שקשורים לנפש, יש גם ספרים עם תרגילים שאפשר לעשות בבית... כמו הספר בוחרים להרגיש טוב

כתבתי אולי 10 מחברות השנה🫢🫢

מדכאות קצת היתי אומרת

אבל באמת מסע שלם

ונפש וכו זה גם לגמרי אני

אבל אם כבר יאללה תנו לי גם המלצות

על ספרי נפש טובים ומעשירים

ועל קורסים בזום - שעושים טוב בלב..נפש או עבודת ה'.או משהו מקצועי אפילו ..פתוחה לכיוונים שונים

דבר ראשון- מתפללת עליך שה' ישלח לך כוח. יפתח לך שערים .... באמת באמת. 

מציעה-

אם את נהנית לכתוב

אולי להירשם לסדנת כתיבה ? מן הסתם יש דברים אונליין.

ספרים- אני בכיוון תורני אז 

אני אוהבת של ח. ברטלר- מהממים ממש ממש אבל לפעמים קצת מטלטלים מידי לאנשים רגישים.

רותי קפלר-יש הרבה, הנורמלי האחרון, שנייה לפני האור.

תמר מור- קראתי לאחרונה הנחל בכביש 3, מחר יהיה יפה (יותר קליל לנוער)

דבורי רנד- כל הספרים שלה מהממים

קורסים- אני מכירה ניגון העומק של מכללת בינו. זה נפש, עבודת ה' , כלים...

 דמיון נובע- גם יש להם קורס בזום... שיטה של עבודה עם הנפש דרך דמיון.

יש עוד המון ששמעתי אבל לא התנסתי .

בטח שלא בפורום פתוח,

אבל בגדול יש הרבה סילופים בתחומים כמו קשר מטפל- מטופל בצורה בעייתית על גבול המסוכנת, למי שבא לזה בתמימות, ועוד כל מיני דברים שלא כאן המקום לפרט.

ולגבי ספרים יש לי רשימה אבל לא קראתי את כולם אז לא יכולה להמליץ על כולם, בוחרים להרגיש טוב קראתי והוא חביב ביותר

לגבי קורסים אני חושבת שזה רעיון טוב לקחת קורס שקשור בנפש... יש שיטת ימימה, יש גישטלט אם שמעת... (בשניהם לא התנסתי רק שמעתי)

יש מכללות שמציעות קורסים בזום בנפש, את יכולה לנסות לברר.. (בפרטי אם תרצי) 

זה הדסה קלוש

ולגבי סדנאות כתיבה בזום תפני לרחלי מושקוביץ אולי תפתח שוב אחרי החגים

בזמנו ממש נהניתי בסדנה שלה

אז יש לי שתי המלצות לקורסי כתיבה בזום - של מיכל פרץ ושל דבורי רנד. (תנסי לגגל, אם לא תמצאי אשלח לך פרטים באישי)

עבודת הנפש - ממליצה להצטרף ל"חבורה" של הרבנית רחל בזק. זה מסע מעמיק בנפש מבחינה יהודית. (רק צריך להתכונן לזה שמדובר בקבוצה ענקית, אז אין מענה פרטני). יש גם את "מסע החיים" של יעל כורסיה, גם מומלץ מאוד. (מניחה שתמצאי על שתיהן פרטים ברשת)

אם את אוהבת אומנות חופשית - אז מציעה לך לברר מה יש לרות ונטורה להציע.

את כל אלה ניסיתי בעצמי ונהניתי

לא הייתי במצב כמו שלך אף פעם... אבל נראה לי שזה יכול לתת לך תמיכה וכיוון.

הרבה כוחות ותודה רבה על מה שאת נותנת לכולנו!!❤️❤️

יש בסביבתך? לצאת לשעה מהבית, בלי הילדים, לראות קצת נשים או אנשים בגילך...

ואם לא משהו שאפשר לצאת אליו, אז משהו מהסוג הזה מהבית בזום וכד' אבל ממש מציעה שיהיה בתשלום, זה הרבה יותר מחייב לעשות את זה ברצינות וזה מה שלעניות דעתי מאפשר יותר להתמלא מזה

אמנם כל פעם שהעזתי והבאתי בייביסיטר הילדים כמו מרפי פתאם קמו דוקא אז והזעיקו אותי

אבל מנסה לא לפחד לנסות שוב

אבל כן חושבת ללכת לשעור קבוע שיש

ואולי לעוד משהו

אבל זה עוד לא המרחב הכי מדויק לי אבל באמת עושה טוב יותר מכלום

תודה רבה 💖

דבר שני, ממליצה לשקול לעשות רישיון ולצאת לעבודה. 

עצמאות ויכולת להניע ולנסוע אפילו עם הילדים כדי לשנות אווירה יכול להשפיע מאוד לטובה

לא חייב משרה מלאה שזה ממילא נורא קשה כשאת מגויסת, אלא לפחות כמה שעות שיהיו לך בשביל עצמך. כדי לקום מוקדם,להתארגן בבוקר,לצאת ולנהל לוז סביב משהו שהוא לא הבית ויתן לך מילוי בלי קשר לבית. תוכלי גם לפגוש אנשים ולנהל שיחות 'בנאליות' ולהיות עסוקה חלק מהזמן

אבל כרגע אין לי רעיון במה

עשיתי שינוי תעסוקתי ומחפשת כיוון חדש

באמת חושבת ללכת ליעוץ תעסוקתי כי מחפשת משהו פחות מוגדר

ורשיון יש לי..

בתוך הישוב זה בסדר

מחוץ- זה הבעיה

והיא לא בכלים שלי כרגע..

בטח לא בלי בעלי.

עשיתי שיעורים חוזרים עם מורה נהיגה כמה שנים אחרי הרישיון, לוקחים שיעורים כפולים.

חשבתי שאצטרך 8 שיעורים (ארבעה מפגשים)

המורה אמר שנצטרך פחות.

לא היה אכפת לי כמה אצטרך, עשיתי עד שהרגשתי ביטחון. שווה ממש..

דווקא נהגתי מחוץ לעיר ...ויחסית אני בסדר עם נהיגה עצמה

זה לא רק בגלל הנהיגה עצמה.גם.

בעיקר קשור לאזור בו גרה...

יואו מבאס.

ומה עם מעבר זמני למקום יותר נגיש ויותר בטוח?

יש לילדים מסגרות?

חיבוק גדול!

אותי זה ממש מרים שאני יכולה לקחת את האוטו ולקנות משהו,

לנסוע להביא משהו

לאסוף משהו

לבקר מישהי

לשים את הילדים אצל מישהי ולצאת..

ממש משפיע על החיים שלי, יש לך אולי איך לקדם את זה?

וחיבוק ענק ענק ענק!!!!

איזה התמודדות קשהההה

וכל הכבוד שאת עוצרת רגע ומנסה לראות מה יכול לעזור!!!

מצדיעה לך ככ!!!!!

שנה שעברה  מרגישה שעברתי ממש גיהנום נפשי

וזה לא אני בכלל אני לא דכאונית והכי יציבה נםשית בעולם

השנה לפחות זה לא הפתעה המציאות הזאת

אז מנסה לחשוב מקגם

ולא מתמסכן

כי שנה שעברה רק הרגשתי

מה אין לי מה חסר לי מה תקוע לי מה קשה לי

ושקעתי

לא מצאתי במה להאחז

מעשית עונה לך-

יש לי רשיון

אבל גרה בחור

ולא מעיזה לנהוג מחוצה לו -גדול עלי כרגע באאלף מידות אז אולי בעתיד הרחוק..לא יכולה לפרט למה..

הלוואי שהיה לי איך לעזור

שהקב"ה ישלח לך המון הצלחה ושמחה וכוחות בזכות המסירות נפש שלכם בשביל עמ"י

אני היתי מעדיפה משהו אחר..שישרת קרוב לבית.. שיחזור לשבתות לפחות.. משהו קצת יותר מותאם למשפחה מרובת ילדים ולזה שקשה לי ממש הבדידות והעומס יחד.,

אבל הוא רוצה רק קרבי ורק בצפון ורק כמו כולם

מחלוקת כאובה מאוד שבה אני נאלצת פשוט להכנע ורק לקוות לטוב איכשהו

זה עדיין מסירות נפש

ואולי אפילו יותר

שאני עושה עם עצמי ומשמחים אותי:

1. ספורט יומיומי- עושה הליכות עם ביגוד מתאים ויפה, אוזניות למוזיקה ומסלול קבוע.

(ראיתי שכתבת שאת לא אוהבת, בעיניי, האנרגיה שמוציאים כשלא עושים ספורט, היא יותר גדולה מכשעושים ספורט , כי החסר של ספורט לגוף מבזבז הרבה אנרגיות, פיזיות ונפשיות)

2. קוראת ספרים שכבר קראתי ואהבתי אותם, כנ״ל צופה בסדרות/ סרטים שאהבתי

3. עוסקת בתחביבים (רקמה, ציור, משחקים בפלאפון, לקרוא/ לצפות על תחומים שמעניינים אותי)

4. קונה מתנות לעצמי מדי פעם (בגד/ תכשיט/ אביזר שמשמחים אותי)

5. כותבת על הרגשות שלי, שלילים וחיוביים, רצונות להגשים וכאלה שהתגשמו, מטרות לביצוע, דרכים להשיג אותם. בתקופות מורכבות אני כותבת כל יום, עוקבת אחרי השינויים, מסיקה מסקנות ומנסה לשפר.

במצבים שאני מוצאת את עצמי רגע לפני התהום יש לי קרשי הצלה כאלו מטופשים אבל עדיף מכלום

לדעתי זה הזמן לשלוף את קרשי ההצלה שלך

כפתרונות זמניים

לדוגמא: לאות סדרה מצחיקה כמו קופה ראשית בערב

לטווח הארוך-

להכריח את עצמך לדבר עם אנשים+ חשיפה לשמש כמה פעמים בשבוע אחרת זה מתכון בטוח לדכאון

מניסיון, כמה שזה מעייף ומתיש זה ממלא, זה מספק, את פוגשת אנשים. אפשר סייעת בגן או במעון. תמיד חסר...או למלא מקום יומיות.

יומיים- שלושה בשבוע.

את תראי שכל התעסקות עם עצמך תעלם.

חיבוק יקרה, כל כך מבינה אותך.

רק. מתיש

יש לי בבית מפשחתון וגם מלשי ובבוקר רוצה להיות אני ולא אוהבת לעבוד עם ילדים

אני כן פוגשת אנשים

יוצאת לגינה הולכת לשעורים אם יש אני לא אחת שבבית כל היום בטבע

אבל לא כל עבודה נותנת לי כח

עם מחויבות, עם זמנים.

לא עם ילדים, משהו שימלא אותך, גם התנדבות זה יכול להיות טוב 

אבל באמת מכוונת לשם ומקווה למצוא

תודה רבה לך ולכולם על העצות הטובות והלב💖

בציר הבטן מתקשה כולה, אני חושבת שבתנועה רק מרגישים אותה נמתחת במקום מסויים...

עונה רק מהחוויה שלי... יתכן שנשים אחרות מרגישות אחרת... אם זה ממשיך הייתי הולכת להיבדק...

כל איזה 10 דקות

אבל ניראלי נרגע קצת

נחכה ונראה

גם לי לא ממש הרגיש כמו תנועה

כל 10 דק נשמע לי תדירות גבוהה...

הייתי מתייעצת עם המוקד אחיות 

גם לי היה לאורך כל ההריון

והם יכולים גם לכאוב מאוד

וזה מבלבל כי אי אפשר לדעת מתי זה ציר שלא מוביל ישר ללידה ומתי כן

אבל אם זה מנחם ממה שאומרים (ואני גם רואה עליי וסביבי) מי שחווה צירים מדומים בהריון כנראה שתהיה לה לידה מהירה בע"ה 

מתחילת שמיני יש לי ברקסטונים כאלו שהבטן נהיית קשה כמו אבן לכמה שניות עד דקה ואז משתחררת.

זה לא תנועות של העובר, תנועות זה משהו אחר. שהיד או הרגל של הצינוק עושה גל על הבטן.

רק אם הברקסטונים האלו כואבים וסדירים הייתי מתחילה לחשוש שזה צירים והולכת למיון.

באמת מנוחה עוזרת להעביר את זה וגם לשתות הרבה.

לפעמים הייתי מרגישה שהעוברון דוחף עליי את הטוסיק הקטן שלו ממש חזק.

ולפעמים זה התקשות אחרי עמידה ממושכת או מאמץ.

אני אישית אוהבת שיש לי מוצץ שמרגיע מידית. כל הילדים שלי לקחו ומבחינתי זה הצלה. 

לא צריך להימנע מללכת, אבל להשתדל ללכת כשהן לא שם או להזמין אלייך את חמתך

לא רואה סיבה להיפגש איתן האמת והייתי נמנעת ככל הניתן

הייתי מציבה את הגבולות דווקא במקומות העדינים ולא בצורה לוחמנית.

לשתוק ואז להתפרץ לא מקדם לפתרון,

לעומת זאת לשנות דינמיקה בנחישות ועקביות, זה משנה את השיווי משקל בקשר.

בעלך איש שלום, כדי להיות בשלום איתך, הוא צריך להתנהל אחרת מול המשפחה שלו.

כל עוד לא היית בתמונה, לא היה לו בכך צורך והוא מצא את האיזון שנכון לו.

ברגע שהתחתנתם- דברים משתנים.

מהצד שלך, שחררי את כל מה שקשור לקשר שלהן עם אמא שלהן- זה ממש לא עניינך מה הן עושות ולמה האמא מגיבה/ לא מגיבה.

תתרכזי בשלך.

אם שיחת טלפון אחרי הלידה לא נעימה לך, אל תקיימי אותה. זה בגלל לא משנה מה הן חושבות על כמות העזרה שחמותך עוזרת לך או לא עוזרת.

שכל אחד יחיה את חייו בשקט, במקום לנבור בחיים של האחרים.

אל תנסי להצטדק או לבחון במ דברים אמורים. זה בכלל לא אמור לעלות לדיון איתן.

בקשר לקבוצות הווטסאפ, אז או לצאת או שיפתחו קבוצה נוספת רק לאחים ועם הזמן הפעילות תעבור לשם. יותר שקט, יותר הפרדה, פחות השוואות. פחות היפגעות.

תשנני לעצמך- אני בסדר!

הצבת גבול, עמדת על שלך- זה שלב ראשון (וזה מעולה)

שלב שני- זה לא להתרגש מהתגובות

אם הגיסה עושה לך טפוול בשתיקה- בעיה שלה.

אם תהיי כלה טובה לחמותך, תתייחסי אליה בכבוד. הקשר עם הגיסות- לא יפגע בכבודה

אל תפלי למניפולציות

ועוד משו

מה שבין חמותך לבנות שלה- זה לא עניינך

גם אם נראה לך שהן מנצלות אותה

זה שלהן בלבד

מה שבינך לחמותך- זה בניכן

ואם אחת מהן מתקשרת חהתערב- מציבים גבול ואומרים- זה לא עניינך, זה בנינו!,

שזאת פעם ראשונה שאת מעמידה גבול

ברגע שיש כוחניות בקשר והצד השני לא רגיל לגבולות האלו אז הוא בוחן אותך טוב טוב לראות שאת רצינית.

אני הייתי ממשיכה את הקו הזה.

ברגע שהם יראו שאת רצינית ולא מתפעלת מהכוחניות זה ירגע.

לא בלוחמניות אלא ביציבות, כמו שסלע יציב ואי אפשר ולהזיז אותו

ומחזקת אותך כמה חשוב זה להציב גבולות ולהגן על המשפחה שלך

גם מצידך וגם מצד בעלך

התא המשפחתי שלכם תחום בגבולות האלו וכשאת שומרת עליהם זה תורם ליציבות של הבית

מדובר בעיקר באחת רווקה ובאחת נשואה

מרגישה דריכה מסיבית מצידן עליי

אבל בעיקרון זה הלך רוח פנימי שכל דבר שמכאיב למישהו מבני המשפחה את לא מאפשרת

אפשר לקום ולעבור לחגר אחר/לסלון/לחצר

להגיד שאתם יוצאים לגינה

אפשר להגיב ולהגיד שזה לא מתאים.

אם אומרים לילד למשל שהוא מטומטם אפשר להגיד בחיוך לילד עצמו- ''דני ילד חכם כמוך עוד לא פגשתי'' מאז שאתה תינוק רואים שאתה חכם.

אם לוקחים לילד משהו אפשר להגיד, זנ שלו והוא רוצה להשתמש, בבקשה תחזירי לו

אני לא מכירה את האנשים אז קשה לי לתת דוגמאות מתאימות

הנקודה היא שאת תהיי במקום יציב שמאמין בך, בבעלך ובילדים ולא נותן לפגוע בהם

ולא מתוך לוחמנות אלא מתוך יציבות פנימית

שמכירה בערך האלוקי שלכם ולכן לא מסכימה לפגיעה כזאת

הדרך הפשוטה להציב גבולות בתחום הזה היא לענות לטלפון ממנה רק כשאת מרגישה טוב ויש לך כוח לדבר איתה (עם כל מה שזה דורש).

אם את עייפה, לא רגועה, עסוקה והיא מתקשרת, פשוט לא לענות. אם זה כל כך חשוב לה, היא יכולה לכתוב לך או להקליט לך, ואז גם יהיה לך יותר נוח לענות כי יהיה לך יותר זמן תגובה.

הבנתי שהיא לא רוצה לראות אותי, כועסת עליי נורא בגלל מילה אחת שהעזתי לענות לה

ניתקה את הקשר בצורה משפילה ביותר. לא אומרת שלום במפגשים משפחתיים

השנייה, מתעלמת ממני

מרגיש לי קנוניה אישית נגדי ואני לא אחת מדומיינת, לרוב צודקת במה שמרגישה 

והפעם עוד קלעתי בול.

אבל לא הגיוני לחיות בעולם בו צד אחד בטוח שיוכל להגיד מה שהוא רוצה ולשני אסור לומר מילה ויהי מה

אבל איך אפשר להיות בתוך משפחה בשמחות ואירועים משפחתיים כשלא מדברים?

ואין לי גם מושג מה עשיתי..

ואת לא מדברת איתן ספיציפית...

להגיד לה חופשי משהו כשאת רוצה

ולא לתת לזה להפעיל אותך או לערער אותך

את זוכרת שהייא עשתה משהו שגוי ואת הגנת על הבן שלך, ועשית את הדבר הנכון

יגיע שלב שהיא תבין שזה לא מפעיל אותך ותפסיק

זה רק לקנות חדש כל פעם

וגם בנתניה, ליד חוף צאנז

תהנו!

מקווה שמזג האויר יאפשר לכם🙃

בדכ רק משפחות דתיות...

מה שאומר שאין שירותי הצלה
 

כשאנחנו הלכנו לשם לא נכנסנו למים בכלל אלא הילדים רק שיחקו בחול (ובעלי מידי פעם הביא להם בדליים שלהם מים מהים אבל בלי להיכנס יותר מידי)

הפסקנו ללכת כי אין על זה באמת בקרה ויש שם לפעמים גם נשים  בביקיני עם הבני זוג שלהם שחיפשו חוף יחסית שקט כנראה

יש מסלול קצר עם מעיין ובסוף מגיעים לפארק, לא זוכרת איך קוראים לו.

סטטיסטית תאונות דרכים הובילו להרבה יותר נפגעים מאשר פיגועים בדרכים

אני לא אומרת שאין סיכון אבל זה לא סיכון גבוה בכלל כל החיים אנחנו לוקחים סיכונים ובמיוחד בכביש

עם ילדים באמת לא הייתי נוסעת למקום שיש הרבה אזעקות כי להוריד מהאוטו או לרוץ למרחב מוגן עם כולם איפה שלא מכירים זה די קשה וזה מלחיץ

(לגבי יו"ש אני מבינה אותך לצערנו היא מסוכנת יותר גם בהיבט של תאונות ימח שמם איך הם נוהגים, אני אישית גם מפחדת לנהוג שם בעצמי מעדיפה שבעלי ינהג...)

וכמו שכתבו- המטרה העיקרית של טרור היא לשבש לאזרחים את החיים ולזרוע פחד

זה הניצחון שלהם 😞

ירושלים בכללי מאוד מאובטחת יש שוטרים בכל מקום רגיש ובמיוחד סביב העיר העתיקה בחגים יש כוננות גבוהה

וברוב חלקי העיר לא בשכונות התפר זה כמו כל עיר אחרת בגדול...

זה אותו דבר

ההבדל הוא אם זה צירים מדומים- ברקסטונים

או צירים שמקדמים לידה

צירים אמיתיים בדרך כלל יהיו סדירים (לא תמיד, אצלי הם לא היו)

והרבה הרבה יותר כואבים...

אצלי ההבדל היחיד היה עוצמת הכאב

גם הברקסטונים היו צפופים וארוכים

וגם האמיתיים לא היו סדירים

אבל בגלל שפתאום זה היה ממש כואב אז הבנתי שזה אמיתי...

כי גם עכשיו יש לי צירים כואבים ממש

שאני מתאמצת לנשום ולא יכולה להתרכז בשום דבר אחר

תנסי מקלחת חמה. אם זה מעביר, כנראה שזה לא אמיתי.

כמה זמן זה ככה?

תנסי מקלחת חמה כיפית

ולתזמן כמה זמן בין לבין

מצד שני פחות בא לי לבלות את החג בביה"ח כשהילדים בבית עם בעלי....

תנסי חחח

אצלי ציר אמיתי זה ציר שאי אפשר לדבר תוך כדי....

אני כבר חודש עם צירים כואבים ממש אבל לא צירים כאלו....

השאלה כמה את רחוקה מבית החולים ואם את רוצה אפידורל והאם זו לידה ראשונה...

אם צריך בייביסיטר לילדים כדאי שכבר תהיה לפחות בהיכון

אולי אפשר להרים טלפון למיון יולדות להתיעץ מתי לצאת

בשעה טובה ובבריאות!

גם ברקסטונים הם צירים אמיתיים שפשוט לא מובילים ללידה

צירים שמובילים ללידה לרוב יהיו:

1. כואבים מאד

2. סדירים- משך כמה שעות במרווחים קבועים (בהתחלה יכול להיות 10-15 דק', אחר כך יכול לרדת)

3. משך הציר בערך דקה

עבר הכל אחרי מקלחת והצלחתי לישון

התראת שווא

אוף

ואם הם משפיעים כבר עכשיו על צוואר הרחם או לא

בשלבים מוקדמים יחסית אז אם יש צירים בתדירות גבוהה(נראה לי 4 בשעה אבל לא זוכרת) חשוב להיבדק כי זה יכול להיות בעייתי שהם מקצרים את צוואר הרחם

אבל בתשיעי גם אם מקצרים את צוואר הרחם וזה כבר סבבה זה רק התכוננות לא בהכרח שהלידה תקרה בימים הקרובים אין לדעת ולכן אין טעם לבדוק

מקלחת, מנוחה שתיה מרובה של מים או חצי כוס יין (המלצה שנותנים בסוף תשיעי לא יודעת אם גם לפני כן זה מתאים) - יכולים לעצור צירים שהם לא אפקטיביים ולמשל נגרמו כתגובה של הגוף למאמץ או סתם

ועדיין יכול להיות שהם ימשיכו אבל לא יובילו ללידה

אם באמת מתחילה לידה אז הם ימשיכו יצטופפו  ויתחזקו בעוצמה, בד"כ גם בצורה סדירה אבל כבר כתבו פה כמה שלא בהכרח

ממה שהבנתי לרוב גם ברקסטונים מתרכזים בקדמת הבטן וצירים בלידה פעילה מתרחבים גם לגב תחתון ולאגן ( אבל גם זה לא תמיד)

ושרק נגיד מתי נח לנו🙈

אנחנו בקשר טוב ואני מדברת איתה ושולחת לה תמונות של הילדים

תמיד בעלי יוכל להתקשר אליה אבל הוא גם לא יודע מה להגיד.

אם זה היה בזמן ספציפי היינו אומרים שלא מסתדר וזהו

רק צריך להגיע להבנה שלא צריך לתת הסבר מפורט

אני כמעט ולא מפרטת הסברים על החלטות שלי

ואנשים התרגלו לשפה שלי

שיש להם בטח אילוצי לוז

ולא עם כולם להגיד שלא הסתדר לכם הזמן שנקבע לאחרים?

או, אבל ברור לי שברוב המשפחות זה לא בהכרח משהו שסביר לעשות, אז מראש לוקחת בחשבון שזה קצת לא הגיוני,

לשלוח הודעה בקבוצה המשפחתית שבמפגש הקודם עשו עליכם עליהום ועם כל הכבוד וההערכה האמיתיים על ההקרבה של כל מגויס ומשפחתו, יש גם כבוד בסיסי שלא אמורים לחרוג ממנו כלפי לא מגויסים ובודאי שלא לדון אף אחד בלי לדעת את מקומו מבפנים, אז שכל מה שחושבים עליכם בעניין הזה בבקשה לא יכנס לשום דיון. אם זה דוקא כן בכוחותיכם, אז להגיע אחכ למפגש ולהגיד למישהו אם בכל זאת הנושא עולה- ביקשנו לא לדבר על זה, תכבדו את הבקשה הזו. 

שהלכנו במיוחד לפני החג בשביל למנוע דברים כאלה.

וזאת משפחה עם מתחים שונים שמבחוץ אף אחד לא ידע כלום. לא מדברים ישיר על שום דבר

סוג של תקשורת מקסימה כזאת🙄

אז אין מצב להעלות את זה.

הסבתא עם מכשירי שמיעה ובפעם הקודמת שהיה את כל הבלאגן בדיוק היתה בלי אז אין לה מושג שזה בכלל קרה.

ואנחנו לא ענינו כלום. פשוט ישבתי שם עם דמעות בעיניים והקשבתי לכל מה שהיה להם להגיד, והיה הרבה.

אז באמת הסבא וסבתא לא הבינו שקרה ישהו, מבחינתם סתם דיברו וזהו..

ואת פשוט מדהימה!!

ממש הנעלבים ואינם עולבים....

האמת לא התכוונתי להפוך את זה לשירשור פריקה על המפגש ההוא

אני מרגישה שאין לי אמירה בעניין והם באמת מדהימים בטירוף ואין לי את היכולת או הזכות לדון אותם.

אבל תודה על המילים שלך! ממש מחמם את הלב

לא התכוונת ובאמת אי אפשר לדון אותם, וכנראה שאפשר גם לדון אותם לכף זכות, אבל עדיין, הרגישות שלך והעין הטובה שלך לא מובנים מאליהם והם יוצאים ממך גם בלי שהתכוונת❤️

אשרייך!

(ולמען הסר ספק, גם אני מגוייסת)

כמו שאמרו, כדאי אולי שבעלך ידבר איתם? אם מתאים...

והייתי איעשהו מתחמקת.

אולי ביום שיקבעו- לומר שלא מסתדר לכם וכבר יש לכם משהו חשוב שקבעתם.. או לומר שכבר קבעתם באופן כללי כל מיני דברים שלא תוכלו להזיז ותשתדלו בכל זאת לקפוץ (ואז בסוף לא להגיע..)

וכן הייתי עושה מאמץ אחרי או לפני האירוע,ביום אחר,לקפוץ לסבא וסבתא... זה ישמח אותם ו"יכפר" על זה שלא באתם עם כולם..

במשפחה שלו

וביחס שלהם אליו

תני לו להתמודד מולם...

למקום שמדברים אלי לא יפה

זה בסיס של הבסיס לדבר בצורה אנושית ולא משנה מה הסיבה 

אתם ממש מתנצלים אבל זה לא יתאפשר ותשמחו להגיע בזמן אחר בלי קשר למפגש הזה.

זהו לא צריך לפרט או להסביר על זמן ספציפי

וואי האמת ממש עצוב לשמוע

לי מאוד קשה רגשית כי כל החברות שלי לא מגויסות

ושתיים מהן זה רק בגלל שהן פשוט לא הסכימו לבעל ללכת כי 'הן לא יכולות לבד' והוא הסכים..

ולי זה מאוד רגיש וכואב וקשה לי מאוד לא להשוות

כי לי בחוויה כרגע נהרסו החיים ואני ממש סובלת מהמציאות הזאת.

אבלללל

הדבר היחיד שהקושי גורם לי זה קצת להתנתק ..כי אני מדי רגישה ופגיעה

אבל לפגוע? לשלוח משפטים או להאשים

וואו ממש לא הגון

באמת לא חושבת שיש למישהי רשות להתערב בחיים של אחרים ולשלוח הערות

ומשום סיבה לא הגון שככה תרגישו

ואם ככה אתם מרגישים - לא היתי מגיעה לסעודה כזאת.

אומרת שבכללי השנה אתם ממעטים בנסיעות מסיבה כלשהי

בלי להצטדק מדי.

קודם כל תודה רבה!! נירמלתם לי את הסיטואציה

כבר חשבתי שאני סתם מגזימה

הקטע שבערב חג הגענו אליהם לביקור של שעתיים כאילו פיצוי על זה שלא נהיה איתם שבת אז זה כבר מתחיל להעיק.

בעלי ידבר איתם, אבל חשוב לי שלא יפגע בהם

אולי נענה משהו לא מתחייב כמו שכתבתן וזהו או שנגיד שלא מסתדר בלי להסביר.

ו@החצי בצפון ממש מעריכה שענית לי, את מדהימה!!! ואת בלב שלי כל הזמן!! 

נשמע החלטה טובה

ואם הייתם כבר לפני החג.. אז לגמרי מספיק...

בהצלחה! וכל הכבוד ממש על הרגישות, לכל הכיוונים!

דבר ראשון באמת להחליט שלא מגיעים..

דבר שני מצטרפת לדבריה של @החצי בצפון אין שום מציאות שמצדיקה התנהגות כזו...

שום...

דבר שלישי חיבוק !! איך את לא פורקת בכלל אחרי סיטואציה כזו ...

דבר רביעי הייתי אומרת שלילדים היה קשה הנסיעות סביב החג והשבת והחלטתם בחול המועד לתת להם קצת לנוח..

אני גם האמת אומרת לפעמים שאני לא מרגישה טוב גם אם האמת היא שאני לא מרגישה טוב רק בנפש (בינתיים, בסוף הנפש משפיעה גם על הגוף..) וגם מותא לשנות מפני השלום..

בהצלחה!!

שמה כוס סוכר

ו2 ביצים שלמות במקום ביצה ו2 חלבונים

אבל בואי ברור שעם שוקולד אמיתי יותר טעים..😄