היי בנות
יודעת שיש על זה הרבה שרשורים אבל אשאל בכל אופן
מתי אפשר לשים אותו אחרי לידה?
בדרכ הדימום אצלי ששה שבועות
ואני כל כך רוצה לראות קודם מחזור רגיל שמגיע ואז להתערב עם מניעה אבל יש את החשש להיקלט לפני
בדרכ המחזור מגיע חמישה חודשים אחרי לידה( שמניקה)
חוששת שההתקן יפריע להכל לחזור לעצמו באופן טבעי
למתי לקבוע תור ? ביום של הקביעת תור כבר קונה את ההתקן? ואז חוזרת לרופא אותו יום?
תודה למי שעונה
יש רופאים שממליצים לחכות יותר מ6 שבועות. יש לזה סיבות.
אפשר למנוע בינתיים עם גלולות/שקפים
ככה ההסתגלות טובה יותר.
התקן לא מונע את המחזוריות הטבעית של הגוף.
יש רופאים שמוכרים בעצמם את ההתקנים, יש רופאים שאת צריכה לרדת לבית מרקחת לקנות ולחזור אליהם, הכל באותו יום.
וצריכה לעדכן לפני התור שאני באה להתקן?
או רק לקבוע תור וזהו?
יש רופאים שמחזיקים אצלם בחדר (בד"כ רופאים שהתקנים זה המומחיות שלהם)
ויש רופאים שישלחו אותך לבית מרקחת לרכוש בעצמך אפשר אולי לבקש את המרשם מראש במקום ללכת ולחזור
אני ממליצה להתעקש על רופא מומחה, בעיני זה מאוד משמעותי
(אישית נסעתי מרחקים כשהיה צריך בשביל רופא שאני סומכת עליו. ממליצה מאוד על ד"ר אילן ברעם)
כאילו כל רופא נשים יכול להתקין, אבל מי שלא מיומן ולא עושה את זה הרבה זה מעלה את הסיכוי לכאבים וקשיים עם ההתקן וחבל כי אצל מומחה זה פרצודורה סופר פשוטה
זה תור רגיל או ארוך יותר?
ויודעת בדיוק מה היא צריכה.
התלבטתי אם לכתוב את זה, לדעתי מי שחדשה בתחום עדיף קודם להגיע לרופאה, לבצע את הבדיקות הנדרשות לפי הפרוטוקול של הרופאה,
ואז כשהכל תקין ללכת לקנות.
זאת הפרוצדורה "הרשמית".
יש כמה סוגים, בד"כ מתקינים לפי מה שיש אצל הרופאה אבל במקרה שיש בעיה מסויימת אולי הרופאה תעדיף משהו ספציפי.
או שלא חייב כזה
פעם אחת נכנסתי עם שקפים אבל זה היה אחרי מחזור מהלידה
אבל עדיין מלחיץ
אני לא רואה שום סיבה לחכות למחזור
בד"כ אפשר להתקין אחרי 5-6 שבועות.
הכי טוב להתיעץ עם דמות הלכתית ולהחליט מתי להתקין לפי הפסיקה אצלכם
אם התקנה לא אוסרת ההמלצה שאני מכירה היא להתקין מיד אחרי הטבילה
ההתקן מונע את ההשתרשות ולכן זה יחסית בטוח לקיים יחסים גם יום או יומיים לפני ההתקנה (בייחוד אם את מניקה וזה חודש וחצי אחרי לידה)
ואז יחסית קל להסתובב עם תחתון כהה ולא להאסר מההכתמות שעשויות להגיע בימים שאחרי ההתקנה
ובגדול בעז"ה את לא אמורה לשים לב לקיום שלו בכלל עד לווסת הראשונה (שבאמת ההתקן עשוי לגרום לה להיות קצת יותר כבדה מהרגיל אל תיבהלי)
אחרי ווסת ראשונה כדאי לבוא לוודא שההתקן במקום
לא מצליחה
לא הייתי בונה על להיות ביחד לפני ששמת וראית שהכל בסדר.
כמו שזה נשמע- ילד בן 8 שחי מפחמימה לפחמימה.
באופן עקבי לא אוהב חלבונים, לפעמים דוגם מעט ירקות.
אין בעיה של השמנה בכלל אבל ברור לי שיש לתזונה כזאת השפעות ארוכות טווח ואני לא מצליחה לגרום לו להתקרב למאכלים מגוונים יותר.
עצות?
אבל בשרי דווקא כן אוכלים ואת זה הכי קל לי להכין..
אני חושבת שכדאי לא לעשות מזה עניין ולהמשיך להכין ולהציע. אצלי זה עבד עם כמה סוגים של אוכל שהילדים ממש לא רצו ואז החליטו לנסות ואהבו
דברים במסווה פחמימה אבל לדחוף חלבון בפנים
נגיד פשטידת פסטה ויש בפנים ביצים..
אמא שלי הייתה תמיד מכינה לאחים שלי קציצות עוף (טוב, פה זה לא המקרה) עם קטשופ משו מתוק ודוחפת בפנים כמה ירקות..
אולי לביבות תפוא בתנור עם טופו או משהו?
לנסות לחרטט..(?)
הכנתי לביבות והוא לא אהב.
זה מתישש! כל המשפחה אוכלת שניצל דג (מדג אמיתי) והוא מקבל שניצל תירס.. אחרת יאכל רק פסטה.. בשולחן שבת- חלה, תפוחי אדמה, אורז. קינוח כמובן, רק אם לא עשוי מפרי.
ומה לגבי מוצרי חלב?
גם הבן שלי ככה. כן אוכל מוצרי חלב מסוימים, רק לא בטוחה כמה זה נחשב חלבונים. לא אוכל שום ירקות ובפירות - רק תפוח.
עשינו לו כמה פעמים בדיקות דם וב"ה אין לו חוסרים. (מניחה שכאשר יגיע באמת לגיל ההתבגרות נצטרך לעקוב יותר)
אם מנסים להכריח זה רק גורם לאנטי. עדיף שהאוכל המגוון יהיה פשוט נוכח בבית, ואז יש סיכוי שאי פעם בעתיד הוא כן יעז לטעום...
יש ילדים שממש רוצים לטעום דברים מסויימים אבל המרקם ממש מעורר בהם בחילה.
ולכן שכנוע ממש לא יועיל.
תנסי לחפש מרקמים/ צבעים/טעמים אחרים-
לדוג' אצלנו אחד אוכל רק קציצות עוף בתנור ואחד רק קציצות עוף בסיר,
ואםשר לשחק עם המתכונים - עם/ בלי בצל, יבש/ רטוב, הצבע-אדום או לבן.
ירקות - תחפשי ירקות אחרים מהרגילים- אצלנו ממש הולך טוב- החסלטים למיניהם - סלרי, עלי סלק וכו'
בן 8 וחצי, אוכל רק פחמימות.
לא רוצה בשרי בכלל, חלבי וביצים קצת.
שבוע שעבר דיברתי איתו שהוא נהיה חלש בגלל שהוא לא אוכל טוב, וסיכמנו שאקבע לו תור לבדיקת דם, ולפי התוצאות נחליט אם ומה צריך לשנות בתזונה שלו.
עכשיו אני צריכה להוציא הפניה ולקבוע לו תור.
ב"ה המתוקה על הנקה כמעט מלאה, אבל אחרי כל הנקה אני צריכה להתאושש מהבחילות והחולשה.
משהיא מכירה/ יודעת על דברים שעוזרים?
(כנראה בהמשך ההריון נפסיק להניק, אבל בהדרגה...)
זה באמת מעמסה גדולה לגוף
בת כמה התינוקת?
אולי להניק בשכיבה? או חצי שכיבה
מישהי שעשתה דילול עוברים שיהיו 2 עוברים בסוף-
מתי יצאתן לשמירת הריון?
הרופא אמר לי שזה הריון שיותר בסיכון מהריון רגיל של תאומים
מפחדת לאבד את החופש.
בחלדים הקודמים לא היה לי ככה אבל הפעם נהניתי כל כך!
ברמה שאני אומרת לבעלי שאני לא מצליחה להבין איפה ביומיום שבניתי לי אני מכניסה גם עבודה😅
אני מרגישה שהקצב של החיים עכשיו מדויק לי
אני חופשייה לקום מתי שאני רוצה
ללכת לישון מתי שאני רוצה
גם אם אני נמרחת עם הספה עדיין הבית מתוקתק ומתפקד מדהים כי יש לי מספיק זמן לגם וגם
יכולה לצאת לאן שאני רוצה ודי מתי שאני רוצה
בלי לדאוג לדברים מהעבודה, לסיים דברים או שישבו עלי
יש לי סבלנות לילדים ולסובבים אותי
אני עובדת על עצמי (סליחה שאני ככה מעידה על עצמי) עבודת המידות והכל מתוך פניות בנפש
יכולה להיות עם התינוק איך ומתי וכמה שאני רוצה
אין לי מושג איך חוזרים!!
השיגרה מרגישה לי כובלת, אפורה, מלחיצה, חסרת חופש בעיקר!!!
לק"י
אני גם בלי לחזור מחל"ד, קשה לי עם העומס בחיים.
בא לי להיות עם הילדים יותר, פחות למהר.
עקב דלקת באוזן..
מקבלת אנטיביוטיקה מיום ראשון
וכמובן נורופן...
הגיוני שעדיין ככה ממשיך?
אולי צריך מינון אחר של אנטיביוטיקה..
רפואה שלימה!!
כשכתבתי פה זה היה אחרי שקיבלה ביום ראשון אנטיביוטיקה פעמיים, בוקר וערב. והיום בבוקר.
עכשיו הבאנו לה בערב. ברוך ה' מאוד פעילה, חיונית, אוכלת שותה הכל טוב ברוך ה'..
אחרי השפעת הנורופן היא מתחילה ליילל שכואב לה האוזן.. נניח עכשיו אומרת שלא כואב לה כלום.
בבוקר נביא לה שוב אנטיביוטיקה ונראה...
בלי הנורופן הוא גם היה עולה ויורד או שזה ככה בגלל הנורופן?
חזרתי לעבודה אחרי שנתיים של שמירת הריון-חל"ד-שמירה-חל"ד. משרת אם 7 וחצי שעות.
פעמיים בשבוע יש לי טיפולי פיזיו וריפוי בעיסוק בשעה 3 וחצי , ביקשתי לעבוד עד שעה 2 בימים האלה והבוס שלי עשה לי טובה שאצא בשעה 2 וחצי. דבר נוסף אני זכאית ליום עבודה מהבית והוא אמר לי שכרגע אעבוד מהמשרד.
היום אחרי שיחה עם הוועד נאמר לי ש*כל* העובדים מקבלים יום עבודה מהבית , אז למה אהי לא אקבל? אצטרך לקחת ארגזים פיזית לבית אבל אז מה, יוריד ממני לחץ. והוועד אמר שיעזור לי מול משאבי אנוש שיאשרו לי עד שעה 2 פעמיים בשבוע.
מה ואיך אני אומרת לבוס גם על עבודה מהבית וגם שיתן לי לצאת ב 2, החצי שעה הזה משמעותי בשבילי שאספיק להכנס הביתה ולנשום כמה דק'...
מרגישה שקשה לי להיות חזקה מולו וגם לא הייתי שם שנתיים (עפ"י חוק אבל עדיין ) לא הביאו מ"מ במקומי ויש ים עבודה אבל זה לא אמור לעניין אותי כל עוד יש לי זכויות כמו כולם
מרגישה חסומה מאוד מולו.
יש טיפים? ובכלל אני צודקת בבקשות שלי?
הבן שלי בן שנה ו 7 וטרם הולך ולכן הטיפולים האלה חשובים לו ולי
לא אצליח להגיע לעבודה יותר מוקדם ולהשלים את השעות האלה כך שעצות להשלים שעות לא רלוונטי וגם לא יכולה להשלים שעות מהבית כי לא נותנים לנו
יש כאן שני דברים. מה ששלך שלך ומגיע לך. על זה באמת צריך לנשום עמוק ולהתעקש.
מצד שני, נשמע שבעצם המשרה שמוגדרת לך היא מלאה (או משרת אם), ואת מבקשת להוריד אחוז משרה, נכון?
וכאן זה כבר שיקול של הבוס, אם זו משרה מלאה הוא לא חייב.
אני לא אומרת שזה לא לגיטימי שזה מה שתרצי שיקרה, אבל זה לא אומר שהוא צריך להיענות.
ואז יש כאן כמה כיוונים להסתכל על זה.
את יכולה להחליט שהכי חשוב לך לצאת מוקדם ולקבל את היום מהבית וכו' ואת מתעקשת של זה. הרווח - את יוצאת מוקדם ומקבלת תנאים, ההפסד - אי נעימות מול הבוס, (שאולי יכולה להגיע לפיטורים?).
כיוון אחר, הוא כיוון הגמישות. נכון, יכול להיות שאת צודקת שמגיע לך יום עבודה מהבית. מצד שני, גם הבוס צודק והוא יכול לדרוש ממך לעבוד את כל השעות הנדרשות. השאלה אם אפשר "להשתמש בזה". להגיד שאת מתגמשת כאן ומגיעה כל יום למשרד, והוא מצידו מתגמש ביציאה מוקדם. זה מאוד תלוי בוס, אבל זה נשמע לי הגיוני. בסוף אם את עובדת טובה ורוצים שתישארי, הגיוני להתגמש מולך. מצד שני, את תופסת תקן, אז לגיטימי שידרשו ממך למלא אותו עד הסוף.
אבל אני חושבת שקודם כל את צריכה להחליט מה את רוצה, לפני שאת מדברת איתו.
אם החלטת שהכי חשוב לך לצאת מוקדם, גם במחיר של אי נעימות מולו, אז תציבי את זה מולו כעובדה ואז תצטרכי לספוג את מחיר התגובה.
אם את כן מוכנה לגמישות, בואי אליו עם קלפים פתוחים. תציגי מה חשוב לך, תגידי שאת מודעת לזכויות שלך, לזה שמגיע לך לעבוד מהבית, אבל בגלל שחשובה לך העבודה וכו'וכו', אז את תגיעי למשרד, אבל את מבקשת מצידם לגלות גמישות בשעות הסיום.
בקיצור, מקווה שהובנתי😅
תראי, יום עבודה מהבית זה משהו שכולם מקבלים אז למה אני לא? מה בגלל שלא הייתי תקופה ארןכה (מזכירה זה היה עפ"י חוק) אני לא שווה בין כל העובדים? זה מכעיס אותי.
דבר נוסף, אני באה אליך בשיא הרצינות מבקשת לצאת מוקדם ע"ח ימי המחלה, יומיים בשבוע ואתה עושה לי פוזות? ואני כמו סתומה שותקת לו במקום להגיב
לא יודעת למה אני לא מסןגלת לענות לו. אי אפשר לפטר אותי כי זה חברה ממשלתית ומסודרת, יש לי וותק של שניםםם שם. מתסכל אותי שאני מרגישה חלשה מאוד לידו, זהו.
בעלי אמר לי היום, עזבי, תדרשי יום מהבית ויום 1 לצאת ב 2 , הוא יקח על עצמו את היום הנוסף
אנסה מלר לדבר איתו שוב, נראה
של הטיםול ותתחילי יותר מוקדם מהבית? זה ישים?
ואז יום נוסף תתחלקו את ובעלך שבוע שבוע
ממש.
לי ממש קשה לדבר עם אנשים בעלי סמכות, ואני מרגישה חסרת ביטחון ומובכת.
אבל אני עובדת במקום שבו אין ברירה (עיכוב בשכר, פנסיה וכו')
אז מצד אחד לא בא לי לעזוב, כי יש שם פלוסים אחרים גדולים מאוד. מצד שני אני לא מוכנה שישחקו איתי.
אז אני נושמת עמוק לפני שיחה, מסמנת לעצמי בראש נקודות חשובות שאני לא מוכנה להתפשר עליהם. ואני באה בגישה של זה מה שיקרה ולא שאלה. זה לא קל לי בכלל, יש לי בחילה לפני שיחות כאלו.
אבל תשמעי, זה עובד.
ואני ממש גאה בעצמי על זה.
אז תנסי גם.
אני מגדילה את עצמי פיזית לפני כן, נושמת עמוק ונכנסת זקופה.
אני משתדלת להתמקד בנקודות שבשבילם באתי, ולא לתת למנהל להעביר את השיחה לנקודות אחרות.
אם את מעדיפה, תעברי למייל. בהמשך לשיחה שלנו, אבקש לצאת בימי ב וד בשעה 14:00 לצורך טיפול בבן שלי. אשלח אישור מחלה רלוונטי לאחר כל פעם. תודה
בנוסף לכך, לאחר התייעצות עם ועד העובדים הבנתי שכל עובד זכאי ליום עבודה מהבית, לכן מעתה והלאה אעבוד בימי ג מהבית, אדאג להעביר לבית את החומרים הרלוונטים.
תודה ויום טוב
אם את אומרת שיש לך ותק וקביעות אז יהיה מאד קשה לפטר עובדת שסך הכל מפסידה שעה/שעתיים בשבוע כי הילד שלה לא הולך וצריך פיזיותרפיה.
בהצלחה
זה נהיה קשוח.. בעיקר בלילה..קם כל 3 שעות כמו ניו בורן
התלות בי.. ושבעלי לא מצליח להרגיע אותו...
בן שנה ו7. כבר אוכל יחסית טוב.. שותה מים
מבקש מעצמו לינוק..
מתלבטת אם בהדרגה או בבת אחת..
לק"י
אני אימצתי את עצתה של @מתואמת להגיד לו, שיונקים רק כשיש אור בחוץ.
זה עבר טוב משחשבתי.
הקטן שלי עוד מעט בן שנתיים ועדיין יונק בלילה. אבל כנראה שחלק מהלילה הוא יונק ואני ישנה או שהוא רק שוכב לידי. כי לפעמים אני מתעוררת ומגלה אותו לידי.
(חלק מהזמן אני גם מעירה ומניקה).
מדובר בכמה ימים (אפילו שבועיים) קשוחים במיוחד, שיכולים לכלול הרבה בכיות וטיולים בחוץ להרגעה, אבל זה משתלם בסוף... והכי חשוב לא להיכנע, ולזכור שזה גם לטובתו, כי שנת לילה רציפה בגיל הזה חשובה.
בהמשך הנקות היום יתמסמסו מעצמן... כי יש הרבה יותר הסחות דעת.
בהצלחה ❤️
בגיל שנה וחודשיים
הרגשתי שקשה לי לעמוד בפני זה שהיא מזדחלת אליי למיטה לינוק😍
זה גרם לנו לשיבוש של הלילות, אז החלטתי שזהו. אמרתי לה שאין יותר, והצלחתי לימוד בהחלטה רק בזכות זה שלא היה יותר חלב...
ההנקה מאוד משמעותית, גם אם לא מבחינה תזונתית בגיל הזה.
תחשבי עם עצמך איך היית רוצה שדברים יראו עם ההנקה ותתחילי לשנות לכיוון שאת רוצה.
מתאים לך להניק בוקר וערב? סבבה. הוא יצרח כמה פעמים אבל יבין את הענין.
יש לי ילד שהיה קם לינוק בלילה גם אחרי גיל שנתיים. זה היה משגע אותי. הודעתי לו שהוא יכול לבוא למיטה שלי אבל בלי לינוק. הוא היה מגיע באמצע הלילה, מבקש לינוק והיה מתחיל לצרוח כשלא הסכמתי. אז אמרתי לו שאם הוא לא מפסיק לצרוח הוא חוזר למיטה שלו...תוך חצי שניה היה שקט. ככה כמה פעמים עד שהתרגל להוא לישון לידי בלי לינוק.
בגיל שך הבן שלך באמת הוא ממש מסוגל לישון לילה שלם בלי הנקה. תני לו בקבוק מים או משהו אחר ואז לא יהיה שווה לו לקום...וגם אם יצרח כמה לילות, הוא ילמד.
מהיכרות שלי איתו כל עוד תהיה הנקה בכללי יהיה לו קשה להפריד בין יום ללילה ..
וזה לא הצליח (היה חודש של הדרגתיות ואז פתאום יום אחד שלא הרגישה טוב וינקה יותר והיה ממש קשה לחזור להדרגתיות שוב)
בסוף הפסקתי בפעם אחת בגיל 1.9 במהלך היום קניתי מעדנים/פירות בבקבוק לחיץ כזה והצעתי לה כל פעם שביקשה לינוק לא הכי בריא אבל זה היה ממש לימים ספורים ועזר ממש (היה שלב שהיא ביקשה הנקה ואז אחרי שניה כבר בעצמה החליפה את הבקשה למעדן) אפשר לחשוב על פינוק אחר שהוא אוהב. בלילה 3 ימים בעלי לקח על עצמו את הלילה לגמרי (אני ישנתי בחדר ילדים והוא ישן איתה במיטה שלנו ואחרי זה ראיתי שאני יכולה לחזור למיטה שלנו בהתחלה הוא ישן בצד שלה שאני יהיה טיפה פחות נגישה אליה בלילה ואחרי עוד כמה ימים החלפנו חזרה צדדים. היא המשיכה לישון איתנו עוד כמה שבועות ובאה אלי לכירבולים ללילה עד שראיתי שהיא לא קמה בלילה (שאגב היינו ממש רחוקים מזה לפני הפסקת ההנקה היא הייתה יונקת רוב הלילה) והעברתי אותה לחדר של אח שלה.
האמת שזה בעלי.. לקח פיקוד 2-3 לילות ואני מתחפרת מתחת לפוך מנסה לא לשמוע
לא הייתי עומדת בלעשות את זה לבד
ואחרי כמה חודשים, ממש לא מזמן (גם התייעצתי על זה כאן) ניסיתי בבת אחת, היה שבוע קשוח אבל סה"כ עבר בהצלחה.
עדיין לפעמים יש לילות שהוא מתעורר לחיבוק/ מוצץ/ איי דונט נואו, אבל זה בוודאות שיפר לו את השינה וגם את האכילה במהלך היום, טפו חמסה סוף סוף עלה במשקל וברור לי שזה בזכות זה שאוכל מוצקים בכמות יפה כי הוא קם רעב כי לא אוכל בלילה.
שלי בן 1.8 והתחלנו עם זה כשהיה בן 1.7 אז זה ממש בגיל של הבן שלך. לי הרגיש שהוא בשל לזה... מצד שני - זה לא הנקה אלא בקבוקים אז בטח זה אחרת.
עכשיו כשהתחיל מסגרת אז ההנקה בעיקר בלילה כדי להרדים אותו, כי לא לוקח מוצץ.
עכשיו תיכננתי לגמול גם בלילה אחרי שההסתגלות בגן תסתיים.
בכל מקרה אני הפתחתי כמויות וכשראיתי שאני מתעוררת כל רגע אז ניסיתי להרגיע בליטוף, סיפרתי סיפור מהראש, או שאלתי שאלות על חיות שהוא מאוד אוהב, או על ילדים מהגן.. לאט לאט הוא למד להירגע כשאני מתחילה לדבר איתו ולא מיד מניקה. עכשיו אנחנו עודמים על הנקה בתחילת הלילה ואולי עוד אחת באמצע וגם לא תמיד.
אני מניקה בן שנה וחצי, יונק רק פעם אחת בלילה ב4 לפנות בוקר ולא מצליחה לגמול אותו מזה. ממש קשוח.
עם כל הילדים הקודמים בגיל שנה הפסקתי להניק בלילה והתחילו לישון רצוף, ומאז הנקתי רק בוקר וערב, לפעמים בצהריים. קשוח לי שהוא עדיין מתעורר באמצע הלילה וגם ביום יכול לבקש כמה וכמה פעמים. מוציא לי את החשק מההנקה 
מצד שני לא בא לי להפסיק עדיין
2 אמפולות ולא ניסיתי להגיש בקשה, אבל למה שלא תנסי?
הבנתי אבל שהורידו את זה כרגע לא? בגלל איזה מקרה שהיה
300 לאמפולה או לשתיהן?
באיזו קופה את ואיזה ביטוח יש לך?
בעלי: אמא שלי הזמינה אותנו לשבת, רוצה ללכת?
אני(שבוע 7): לא השבת, אני מקיאה מלא ולא בא לי חקירות
בעלי לחמותי: אמא, לא נוכל השבוע
חמותי: למה? אישתך בהריון?
בעלי: מה הקשר אמא
חמותי: אז מה יוצא לה בדיוק ליל טבילה?
בעלי: אמא! זה שאלה פרטית לא לעניין
חמותי: אה אז היא כן בהריון?
אוחחח העצבים וההורמונים שלי לא עושים לי טוב!! והיא כזאת לכל הכלות והבנות ובכל הריון, חוקרת של החיים חודרת לפרטיות מספרת לאנשים אחרים על הריונות… קרציית הקרציות!
מה שבטוח שלא אבקר אותה בקרוב.
חיבוקקק איזה קשוחחח
מישהו חייב להעמיד אותה במקום ודחוף
וזה שהיא ככה לכולן זה מרגיע שזה באמת חוסר טקט ולא משהו אישי...
מהאנשים האלה שכל שאלה צריך לענות בתשובה מתחמקת "בעזרת ה'" ושיחיו עם הספק
איזה חסרת טאקט אין מילים רק העצבים עולים לי כי אני נזכרת שגם חמותי כזו,שחילקו תטאקט הן בדיוק היו בשירותים חחחחחח
ואם כבר,
אז פעם בטבילה בהריון בלנית פלטה בלי מחשבה:
מה כבר עבר חודש? (איך היא עוקבת??) עניתי לה, לא עברו רק שבועיים וברחתי לחדר.
השארתי אותה עם המחשבות של עצמה,
לא טרחתי לעדכן שאני בהריון ולכן החישוב של החודש בין הטבילות הוא חסר משמעות.
וחיבוק לך אם גם עברת את זה 🤗
איזה חוויה לא נעימה...
גם לך 🖤
ריבוזום
זו רמת חטטנות ממש לא נעימה ולא מקובלת.
זה מה שיש לך בראש? זה מה שאת חוקרת את הבן שלך?
בעיני זה פתולוגי ואולי רחמים עליה יעזרו לדון אותה לכף זכות ולהיפגע מזה פחות.
היא שאלה אם זו היתה טעות (כן, מה זה עניינך?!)
תלוי במצב רוח שלה, אבל גם אצלה הטקט ממנה והלאה.
וזה יכול לעצבן ככ גם בלי הורמונים
להיות יותר בעניינים.
חמותי בת קרוב לשמונים, ובחיים היא לא תשאל שאלות שאפילו קרובות לסוג השאלות האלה...
אז אולי חמותי התברכה בעודף טקט, אבל נראה שחמותה של הפותחת מוגזמת לכיוון השני...
@הריונית? - לי נשמע שלחמותך יש איזושהי הפרעה, כי זה באמת לא רגיל לחטט בצורה ישירה כזו... אולי זה עצמו יכול למתן קצת את הפגיעה, כשמבינים שזה לא משהו נורמלי ורגיל ושזה נובע מבעיה כלשהי. ב"ה שבעלך כבר למד איך להתנהל איתה! מתפללת בשבילכם שלא תחוו יותר את חוסר הטקט המוגזם שלה, ואם כן - שתדעו להתמודד עם זה ולא להתרגש...
וכמובן - שיהיה בשעה טובה ובבריאות!
על כל ליל טבילה של כלתה???
זה לא עניין הלכתי גם שלא ידעו מתי אישה טובלת?
מבאס
העצבים שלך הכי מוצדקים בעולם!!! גם אני במקומך לא הייתי מבקרת אותה בקרוב. וואי איזו חוצפה!!!!
ובמה זה מקדם *אותך* בחיים לדעת עליה?
את האופי של חמותך את מכירה, ואין לך דרך לשנות.
בעלך ענה לה כמו שצריך. (לדעתי, אולי היית רוצה שיענה אחרת)
אז תחשבי בדיעבד, האם המודעות לקיומה של השיחה תרמה לך באיזשהי צורה?
חמות מהסרטים
היא נורמלית??????
הרב אמר לבעלי פשוט כשיש דם
אם זה כשיוצא הפקק הרירי אז יכול להיות דם או בהמשך, כשרואים דם
מתי זה קורה??
תמיד שמעתי שבפתיחה 4 נאסרים וזה לא מה שהוא אמר
הרב שהיא הולכת לפיו.
אצלנו למשל זה פשוט ממתי שאני רואה דם. לא משנה באיזה שלב...
השאלה מתי בערך רואים דם?
לידה ראשונה...
רק לקראת לידה פעילה יש.
אבל כמובן אי אפשר לדעת. לפעמים יש דימום מעצם הפתיחה. או מבדיקה למשל..
אי אפשר לדעת מראש. לרוב אין דימום אני חושבת בזמן הצירים במספרי הפתיחה הראשונים (בלידה ראשונה יכול לקחת זמן)
שתעדכן אותי כשיש דם?
או רק כשאני אראה בעצמי?
כדאי לשאול שוב את הרב.
אבל נראה לי שמבחינה רפואית המיילדת כבר תגיד בעצמה אם יש דם... (לפחות אצלי באחת הלידות היה דימום כבר בבדיקת הפתיחה הראשונית, ולכן הכניסו אותי מיד לחדר לידה אף שעוד לא הייתי בפתיחה 4, כי חששו מהיפרדות שלייה או משהו דומה. אז ידעתי שיש דימום מבחינה רפואית נטו, ומזה ידעתי לעדכן את בעלי מהבחינה ההלכתית.)
בכל אופן, בעיקרון כשהתינוק יוצא אז ודאי כבר יש דם. זה השלב הכי מאוחר שבו אתם יכולים להיאסר.
אבל אצילנו- או בירידת מים משמעותית (לא טפטופים)
או כשיש דימום משמעותי - שזה אוסר גם בלי קשר ללידה
או בפתיחה מלאה- כשמתחילה ללחוץ והראש יוצא. זה לא יודעת אם בקטע של אסורים אבל אצלינו נהוג שהגבר לא נמצא בחדר אז
אצלנו כל עוד לא *רואים* דימום לא נאסרים.
לידה ראשונה נאסרנו ככה עוד לפני חדר לידה, לידה שניה נאסרנו רק כשהתינוקת יצאה......
גם אנחנו ככה
בלידה הראשונה נאסרנו בפתיחה 1
בלידות המתקדמות רק כשהתינוק יצא...
למה דווקא לידה ראשונה?
וואי הלוואי שניאסר רק בסוף...
יכולה לפרט פחות או יותר?
אולי כדאי להימנע מבדיקות פתיחה מיותרות וכאלה?
ממש באלי שנישאר מותרים כמה שיותר...
לראות.
וכמובן לא לשאול את הצוות על זה כי אז זה כמו ראייה.
אבל בלידה הראשונה פשוט דיממתי ממש🥴 ובלידה השניה ב"ה לא.
סיפור אחר
רובן המוחלט מותרים עד פתיחה מלאה
(פזילה ואורטופטיקה) באיזור ירושלים
דרך לאומית
אבל ממש מעולה.
אני הולכת אליה באופן פרטי עם הילדים, אחרי שהתאכזבתי מרמת הרופאי עיניים לילדים בקופה.
350 ש"ח עולה בדיקה, בעיני זה סכום לגיטימי לבדיקה פרטית.
היא תותחית ממש, מקצועית סובלנית, עם פתרונות שרופאים בכירים שהביקור אצלם עלה פי 3 לא הביאו..
רפאלה סגל
נראה לי קוראים לה אריאלה מילר.
יש לה מרפאה בגבעת שאול.
אבל לוקח שנים עד שיש תור
תודה שהזכרת לי לקבוע.. מטפלת בזה הרגע
אפשר לקבל לפעמים תור קרוב.
פעם שכחתי לקבוע חור מספיק מראש (אצלה זה אומר לקבוע בחנוכה תור לחופש הגדול).
אז התקשרתי בבוקר, אמרו לי באיזה יום ושעה הכי טוב להתקשר כדי שיוכלו להגיד לי על ביטולים, ואחרי כמה ניסיונות כאלו הצלחתי לקבל תור.
אבל זה דורש גמישות בלו"ז והשקעה בטלפונים.
יש לי כבר תור בנובמבר לילד אחד.
ותור בינואר לעוד שניים.
והיא מדהימה!
יש למישהי אינפורמציה חיובית או שלילית?
תודה רבה!!!
מכרתי אותה וללידה הזאת קניתי מטחברת מעץ דגם אוריה פלוס.
הייתי מרוצה מהנועה, אבל הוא לא מתחבר בקו 0 למיטה, וזה ממש מעצבן.
איך היציבות של המזרון, הוא נשאר ישר גם אם התינוק נמצא בפינות?
נועה ועלמה...
את נועה אפשר לנדנד והיא טיפה יותר יקרה כנראה בגלל זה...
עריסה חמודה.. גדולה יחסית. לנו היא לא באמת התחברה צמוד למיטה אז אי אפשר היה "לגלגל" את התינוק אליי...
תודה רבה לכל מי שהגיבה!
הייתה לי עריסה מתחברת שנראית אותו עיצוב והיה לה קטע שאם התינוק היה בצד ימין או שמאל של המזרון, אז כל המזרון נטה לצד הזה, זה לא נשאר ישר.
איך היציבות של העריסה?
והכוונה לדגם עלמה, הום מתחבר קו 0 למיטה?
מרוצה ברמות!!!!
שלושה ילדים כמו חדשה
אפילו מכבסת אותה ביד ומתנקה בקלות
לא הייתי מוותרת
נהפכת לעריסה רגילה
כאשר המזרן יותר למטה ובטיחותי
לכן מכרתי את הספורט ליין וקניתי אותה.
וזה מעצבן
כאילו היא לא באמת מטחברת
אם חשוב לך שזה יהיה עם המיטה באותו קו אז זו לא העריסה הזו
תגידו אם יוצא 3 ימים ברצף בדיקות של 2 פסים בוהקים, מה זה אומר?
יכול להיות שהערכה פשוט לא טובה ואמינה?
חייבים לדעת כי בעלי בצבא ולא יכול לצאת כל יום
זה אומר שההורמון גבוה כבר כמה ימים
וירד רק אחרי הביוץ.
לא ניתן לדעת מתי בדיוק יתרחש הביוץ
אבל כנראה בטווח ה3 ימים הקרובים.
לא חייבים לקיים בדיוק ביום של הביוץ
יום לפני זה גם בסדר..
בהצלחה ובשורות טובות
ובעצם ביום הראשון זה היה רחוק מדי?
ואי זה ממש בעייתי עם הצבא הזה
בטוח כשהראשונה יצאה חיובית אז אפשר להסיק מזה תשובה?
פשוט בגלל שבעלי בצבא והוא כן יכול לצאת מדי פעם ללילה אנחנו רוצים לנצל את ההזדמנות עד הסוף.
חודש שעבר יצא לי חיובי ואז שלישי ואז עוד פעם חיובי, ובאמת המחזור הופיע שבועיים בדיוק אחרי הבדיקה האחרונה..
לא יודעת זה באמת מבלבל אולי כדאי להפסיק לבדוק ולסמוך על הקב"ה
קיצר הבדיקות האלה לא באמת אמינות וזהו
נשאר לסמוך על הקב"ה
תודה לכן!
יצא לי חיובי למשך שבועיים (חיובי חיובי!) כך שהבנתי שהבדיקות האלו לא רלונטיות עבורי והפסקתי איתן
מישהי עברה?
למה לצפות? מה עושים עם זה בשלב כזה ?
לפני בדיקת מי שפיר.
למה שלחו אותך לייעוץ?
וואי הלחץץץץץץץץץ
היה פער של שבועיים בין השבוע של ההריון לבין גודל הירך
עשינו סקירה שלישית
שם הבנו שהפער לא כזה משמעותי
ולכן לא המליצו על ייעוץ גנטי
אבל כן עשינו ניפט בשביל הרוגע שלנו
החשד של הרופא היה שזה עלול להעיד על תסמותק
בפועל נולד תינוק מתוק ממש
רגיל לגמרי
הכל קטן ממש, כולל הרגל
ומה הכי קורע?
עברתי איזה שבועיים לפני הלידה על ההערכות משקל של הגדול,
היה לי מעניין לראות מה היה אצלו ביחס בין גיל ההריון להערכת משקל
וגם אצלו היה פער של שבועיים בעצם ירך
כנראה זה משהו משפחתי אצלנו שיש רגל יותר קצרה
למרות שאנחנו גבוהים..
הגדול בן שנתיים הכל מצוין ב''ה
חוץ מזה שהוא לפעמים מרגיש אובר-שובב, הוא בסדר גמור
בגדול, חייבים לעשות ייעוץ גנטי לפני מי שפיר.
בייעוץ מסבירים מה בודקים במי שפיר, סטטיסטיקות, סיכונים.
יש כמה אפשרויות לגבי קבלת התוצאות, אז צריך להחליט מה רוצים.
נותנים הנחיות לגבי הבדיקה עצמה.
אם אני יולדת נגיד מחר (רביעי)...והכל תקין עם התינוק..
בשישי ישחררו אותי או שאצטרך להישאר שבת?
כי הכי הכי אני לא סובלת זה להישאר שבת בבית חולים. 3 לידות נשארתי. פשוט היה לי עצוב..
ממש רוצה להשתחרר צ'יקצ'אק... (בתקווה ותפילה לה' שהכל יהיה תקין)
מילא היה לי איפה לשים את בעלי ושיהיה איתי...
אבל אני לא מתכננת ביות מלא. ואין איפה לישון שם
בעיניי לא מומלץ אבל מותר.
והייתי במחלקה לא של ביות, והיו נשים שהיו לבד בחדר והבעל וגם הילד הגדול היו איתם כל השבת.
וחוץ מזה, לא יהיה לבעלך איפה לישון?
שע"צ יחסית במיקום ממש נגיש אז אם יש לכם מכרים
בגבעת שאול/ קרית משה/ הר נוף/ בית הכרם/ גבעת מרדכי/ בית וגן/ קרית יובל/ קרית מנחם
או שכונה אחרת באזור
זה לגמרי סביר ללכת את זה ברגל
ומסכימים לבעלים להשאר.
אני הייתי בביות אז זה לא דוגמא
בלי שינוי ....
אבל זה תמיד מגיע בסוף ..
רק לא שבת...
לא לאחרונה אמנם, אבל היתה כזו אפשרות
אני ילדתי שם לפני חמישה חודשים ברביעי ושיחררו אותי בשישי.
היו דיי גמישים.
אם את רוצה להתשחרר אז מעולה ואם את רוצה להישאר שבת אז בכייף.
כי בטח יש נשים שמעדיפות להישאר.. אולי מי שחוזרת ישר לבית ולא להורים ויש עוד ילדים וכזה...
גם אם ילדתי באמצע הלילה הראשון.
לא אמורים לעשות בעיות (אא"כ יש ח"ו בעיה כמו צהבת וכו')
בשעה טובה ובידיים מלאות!
הם מחכים 36 שעות ואז משחררים אבל את יכולה לבקש להשתחרר קודם ולעשות עצמאית את הpku.
לפני שבוע ראיתי כמה שם ששחררו ככה
ממש מתלבטת
בהריון הראשון לא העזתי אבל עכשיו פחות חוששת כזה לא יודעת גם פחות בחילות וזה ברוך השם…
ובא לי לקבוע נופש עם בעלי לפני ההתרחבות ולפני שהלוז שלי נהיה צפוף
קיצר הייתי נכנסות?
לא יודעת למה
אבל לא הייתי נכנסת בשום אופן האמת
אסור
וגם מבחינת ניקיון
וזו הבעיה בג'קוזי. אז בעיני לשים לב לשתות ושנשימה וסחרחורות וכו...
שיכולים להוריד את הלחץ דם
זה ממש מסוכן מכמה סיבות,
החום הגבוה יכול לגרום להרחבה של כלי דם וכיווץ של הרחם חו לא על אף אחת
והבעיה השניה זה הזיהומים שיש בג׳קוזי, במים חמים והרבה אנשים נמצאים ותחלופת מים לא כל הזמן..
ואו הפתעתם אותי האמת חשבתי שזה פחות נחרץ…
וסתם שאלה לגבי זיהומים זה לא שלא נכנסים למעיינות וכאלה אז דווקא בג׳קוזי שזה מים יותר נקיים נראה לכן זה בעייתי יוצר?
מים עומדים שלא מנקים.
זה יותר גרוע מבריכה כי כשזה ג'קוזי כזה שממלאים לבד גם אין בו כלור.
זה לפחות מה שאני הבנתי.
למיטב הבנתי אנשים נדבקו במחלת הלגיונרים מג'קוזי, בלי קשר להריון...
הג'קוזי היה ריק ומילאנו כמו אמבטיה אז זה בטח פחות בעיה לא?
אבל אפשר לא להפעיל זרמים ואז זה כמו אמבטיה חמה
זה מה שאני עשיתי
בשלב יותר מתקדם פעמיים
מחוסר ידיעה
כן הייתי בערנות על איך אני מרגישה ויצאתי כי הייתי טיפה מסוחררת.
משתי סיבות-
הראשונה, והיא רלוונטית לכל שלבי ההריון
בגלל שגקוזי מגיע לחימום ולא לרתיחה- כחומר כמות החיידקים בו מתרבה לשיא ולעולם לא מושמדת.. במילים אחרות זו מדגרה לחיידקים והם נכנסים לגוף של האישה דרך הנרתיק.. בקיצור לא.
השניה- ירידה בלחץ דם בשל חום המים
אבל זו הצרה הקטנה.
בתחילת ההריון כל מקלחת הייתי מסוחררת
אבל ג'קוזי זה יותר מזה זה גם זרמים
אין זמן להתבחבש במחשבות ובצער על זה שמדובר בקיסרי...
עכשיו, לעומת זאת, יש לי מלא-מלא זמן.
וניסיתי הכול (נדמה לי) כדי להתרגל לרעיון של קיסרי:
שיניתי טרימינולוגיה (קוראת לזה לידה ולא ניתוח),
הלכתי למפגש הכנה רגשית לקיסרי ורשמתי את כל הטיפים,
מצאתי רופאה פרטית ומעטפת טובה ככל האפשר (גם אם לא מושלמת) בשביל הקיסרי,
כתבתי והלחנתי שיר לעצמי על החוויה של קיסרי,
עדכנתי את הסביבה שלי, כולל הילדים, שהלידה תהיה קיסרית והשתדלתי לשדר רוגע על כך,
התמלאתי בהודיה לה' על האפשרות של קיסרי בבריאות שלמה לי ולתינוק, ובהודיה כללית על כך שאלה ה"צרות" שלי -
ובכל זאת, עדיין כשאני חושבת על הלידה אני מתחילה לדמוע והלב משדר התנגדות...
ואני כל כך רוצה להגיע ליום של הניתוח בשלווה פנימית עמוקה, בשמחה שלמה, בהודיה עצומה ובעיקר בהתרגשות...
יש עוד סיכוי לזה?
יש כאן מישהי שעברה קיסרי אלקטיבי והצליחה להגיע להשלמה מלאה עם הרעיון?
או אלקטיבי, בכל ניתוח קיסרי, ובכלל בכל ניתוח, הכל צריך להיות מכוסה מטעמי סטריליות, חושפים רק את האזור שבו מנתחים. יש זמן קצר שבו חשופים כדי לרחוץ אבל מהר מאוד מכסים. פשוט נשים יותר זוכרות את החלק שבו הן חשופות כי א' זה החלק הקשה וב' זה לפני ההרדמה, אחרי ההרדמה גם כשחלקית כבר לא כל כך מרגישים את פלג הגוף התחתון וגם שמים וילון אז לא ממש רואים או מרגישים מה עושים.
הרגליים לא מורמות, אי אפשר לעשות ניתוח קיסרי כשהרגליים מורמות, זה מפריע. מרימים את הרגליים רק במצב מסויים שהראש של העובר מאוד נמוך וצריך שמישהו ידחוף מלמטה דרך הנרתיק כדי לעזור לחילוץ. אולי זה מה שאת זוכרת. או בצניחה של חבל הטבור כשמישהו דוחף מלמטה כדי שהראש לא ילחץ על חבל הטבור. ואחרי השלב הזה מיישרים את הרגליים.
והמוהל שלנו אמר לחכות שיגיע ל2.5 לפחות. בסוף היו לו ברית ופדיון ביחד, ז"א בגיל חודש. (הי לאוטינג)
כל מוהל והגישה שלו, תשאלו את המוהל שאתם רוצים. (שמעתי על כאלו שעושים ברית ב2.200-2.300 ק"ג)
על פגים שנולדו שני קילו בשבוע 34. אמרו שהם צריכים להיות גם 2.5 קילו לפחות וגם בשבוע 37 (כאילו).
נראה לי שהם הגיעו למשקל הרצוי לפני שבוע 37.
עבר עריכה על ידי סביבון בתאריך כ"ה באב תשפ"ד 16:35
הקריטריונים של גוש שיכול להיות בקבוצת סיכון?
אסור לזלזל בזה. כל שינוי, אפילו קטן - חייב להיבדק ולהישלל!
לרוב זה בסדר, אבל אסור לקחת סיכון.
לרוב זה באמת כלום.
לדעתי לקבוע תור לכרורג שד (אני העדפתי אישה) ולהתחיל תהליך של בדיקה
בהתחלה זה בדיקה ידנית, והיא תפנה אותך כבר לאולטרסאונד או צילום
*עובדת בתחום.
תקבעי תור לכירורגית שד והיא בטח תפנה אותך לאולטרסאונד.
יש הרבה ציסטות ודברים שפירים שמרגישים, אבל עדיין חייב לבדוק!!
ותקבעי במקביל תור לכירורג שד - שיהיה לך..
במידה ויש צורך רופא משפחה יוכל להפנות אותך להמשך בירור עד התור של הכירורג
ממש אסור לזלזל!!!!
מוגלה, ונראה לי שזה סתם פצע מוגלתי אז מחכה שבוע שבועיים,
תודה על ההתעניינות
רואה שאת בתחום, חושבת שזה בסדר?
וזה לא נשמע לי טוב
בהחלט הייתי הולכת, שיהיו בשורות טובות!
ולשאלתך, נבדקתי בעצמי בהנקה כמה פעמים, אין עם זה שום בעיה
כמו שיש גושים בהנקה?
זו לא אותה תחושה?
לרוב זה באמת רק פנימי אבל יש מקרים ומחלות מסוימות שלא
לכן בעיני כדאי להיבדק
רוב הסיכויים שזה משהו דלקתי, אבל תמיד טוב להיבדק.
מאנונימי מפאת כבודו של בעלי היקר.
אז אחרי תקופה ממש ארוכה של המתנה, בירורים ומעקבי זקיקים, שחשבנו שזה "בגללי" (שחלות פוךיציסטיות), מסתבר שלבעלי כנראה יש איזשהי בעיה רפואית שבעקבותיה יש ירידה בפיריון.
אנחנו בקשר עם מכון פועה וכו וכו.
השאלה שלי היא כזו:
בעלי הוא גבר שבגברים, לא רק כמחמאה אלא כאופי וכאישיות. הוא פשוט גבר.. צריך את הכבוד, צריך להרגיש שיש לו מילה, צריך להרגיש שהוא מלך הבית. גבר בקיצור.
ופתאום כשיש חשש לירידה בפיריון הוא פשוט נובל לי מול העיניים כל פעם שמזכירים את זה!
אשמח לשמוע מבעיות ניסיון שעברו את זה/ שהבעל היה צריך לעשות בדיקת זרע והיה לו נורא קשה עם זה כי הוא הרגיש שזה הופך אותו לפחות גברי, עצות איך להתמודד עם זה, איך לתמוך בו, מה לא להגיד, מה כן להגיד, מה יכול לעזור, איך להראות לו בתחומים אחרים שהוא עדיין הגבר של חיי, איך להיות רגישה וכל מה שאתן חושבות שיעזור לי..
כמו כן אשמח לשמוע ממי שקצת מבינה, איך הם חווים את זה. כש"הבעיה הייתה אצלי" הלכתי כל בוקר למעקב ועשיתי כל מה שצריך, ולא לקחתי את זה ככ קשה כמוהו. אני יודעת שאנחנו שונים, ונותנת לו את המרחב, אבל מרגישה צורך שתאירו את עייני איך זה נראה מהצד השני.
אשמח לשמוע מכן, אפילו אם יש המלצה על מישהי ספציפית בתשלום שתוכל לכוון אותי. כל מילה שתאמרו תעזור לי מאוד!
תודה רבה רבה
ממני
ותתפללו עליי, אני ככ רוצה הריון..
קודם כל זה באמת קשוח.
יש פגיעה באגו הגברי וזה לא קשור אלייך. (בדיוק כמו נשים שהקושי אצלן מרגישות פגיעה באגו)
מה אפשר לעשות? כל דבר שעושים כשהאגו הגברי נפגע.
בהקשר הזה, מה שעבד לי.
הבעיה לא אצלו, יש לנו אתגר להביא ילדים לעולם, הוא שלנו. ביחד. ובאמת האמונה הזו, שהייתי רוצה לבחור נשואה לו. גם עם הקושי, כי המכלול פשוט שווה את זה.
לא לדבר על זה יותר מידי, (אני אוהבת מאוד מאוד לדבר על הבעיות שלי, אצל גברים העדר שיחה יכול דווקא לתת תחושה של כבוד)
לא לעשות עניין, או לעשות עניין חיובי. בדיקת זרע, איזה כייף, לוקחים חופש, מבלים ביחד, אחר כך אוכלים ארוחת בוקר במסעדה שווה כי מגיע לנו.
לא להתמסכן, או כן להתמסכן אבל עם פתרון. במקום להתבאס נורא שעושים בדיקה/ מעקב. לחשוב איזה פיצוי ישמח אותנו. (אולי ילדותי במקצת, אבל לי זה עובד. דאגתי למתנה לי/ לנו לכל שלב)
ועוד משהו, שמקווה שלא יקפיץ אף אחת. לקושי שלנו בלהביא ילדים יש משמעות אדירה מבחינתי, אני כלך מייקרת אותם. אני יודעת שכל ילד הוא נס, שלא היה יכול להתקיים לפני חמש עשרה שנה. ואיזה כייף זה לדעת שאני כלכך רוצה את הילדים האלה שהייתי מוכנה למכור כליה כדי שהם יבואו לעולם.
פרטיות- לנו זה עזר. רק אנחנו התמודדנו ולא כל העולם.
- טכנית, אצלנו עזר שאני קבעתי תורים. תרם לתחושת הביחד שלנו בתהליך.
וחוצמיזה זה רק בדיקה, יכול להיות שהכל בסדר.
ואיך לא כתבתי את זה? תקראו על זה. זו מגיפה עולמית, לא מעט מהאנשים מאותגרי הפוריות שאתם מכירים, הקושי הוא דווקא אצל הגבר.
עכשיו בקשה אישית שלי ממך, אני לא כותבת על הנושא בפומבי. אז אם את יכולה לעדכן שקראת את התגובה (לא לשרשר אליי, ואני אערוך אח''כ), יודעת שזה נשמע משוגע קצת.
סליחה סליחה סליחה מכל תושבות הפורום.
יש מקרים קשים יותר ויש פחות.
ןכן בשנים האחרונות יש ירידה מאוד גדולה באיכוצ הזרע ויש כל מיני ציאוריות ממה זה אבל זה לא ידוע.
אני חשבתי שאולי זה בגלל שהתחלתנו לגמול מחיצולים בגיל מאוד מבוגר יחסית לעבר, גיגלתי את זה ויש נחקרים שמצאו קשר ויש שחולקים על זה. יש שאומרים שזה מקרינה או מלפטופ ששמים על הרגליים. בגדול זה לא ידוע למה. אבל איכות הזרע בחברה ירדה מאוד ביחס למה שהיה לפני 30-40 שנה.
אין לי הרבה מה להגיד לפותחת, זה נושא רגיש להרבה גברים. בד"כ כשיש בעיות פוריות ישר מניחים שזו האישה, זה מה שהיה עשרות שנים בעבר. בפועל לגברים יש חלק לא קטן בזה...
בכל אופן גם ילד אחד או שניים זה בסדר גמור וילדים זה מה'
להפוך כל בדיקה
כל מטלה בנושא למשהו חוויתי
זה גם ככה על חשבון שעות םוריות
הלכנו אחרי מעקב זקיקים לגלידה פיצה וכו'
אחרי בדיקות זרע יותר התפנקנו (עד שזה הפך לעניין של שגרה. ברמה של פעם בשבוע בדיקה, בשלב הזה זה כבר הפך לחלק מהיומיום)
קודם כל, מבינה ממש, זוכרת גם אצלנו את ההלם שזה פתאום הופך להיות שלו. לי בכלל לא הזיז אם יש לי איזה קושי בתחום אותו זה שבר לגמרי.
אני הייתי בגישה של לא חעשות מזה עניין
לדבר על זה ולהגיד כמה זה קורה הרבה ונהיה נפוץ וכו וכו. לא ללחוץ עליו לספר לאחרים (בהתחלה לחצתי כי חשבתי שכמו שעוזר לי יעזור גם לו)
ועוד משהו, כדי לעודד- הריון ראשון מivf כי הייתה אצלו בעיה חד משמעית וחסר סכוי להכנס להריון- לדברי הרופאים
עכשיו בהריון שני- טבעי לחלוטין. ברוך ה'.
שיהיה בהצלחה ובקלות!!
"בעל עם בעיות פוריות"
נשמע שונה מ"זוג שעוברים תהליך כזה ביחד"-
הביחד נותן הרבה הרבה כח לאתגר הזה
ותדעי שזה יכול למנף את הזוגיות למקום אחר
הרבה יותר עמוק ואיכותי.
אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי
וכמובן שאני מצטרפת לתגובות מעליי
ברור שאנחנו ביחד בזה לגמריי, ברור שזאת הדרך שלנו יחד, בדיוק כמו שעד עכשיו (עם הפוליציסטיות) התייחסנו לזה כמסע שלנו יחד להביא ילדים.
הגדרתי את זה כבעל עם בעיות פוריות בשביל לשאול בפורום, אבל ברור שזה שלנו..
בכל מקרה תודה על החידוד!!
אבל הרבה ממה שכתבת קורה גם לי
אני באמת חושבת שהמושג "גבר" לא מחייב מצ'ואיסט מנהיג כזה שיש לו שרירים וכד'
אלא גבריות יכולה להתבטא בעוד אלף דרכים
שקטות יותר ופחות
כשמכבדים את המקום של הגבר כגבר
בלי קשר בכלל ליכולות הגופניות/מדברים חיצוניים
(זה כל-כך תרבות מערב בעיניי... מי קבע שנראות או יכולות חיצוניות כולל הולדה , זה משקף גבר ?)
אני מאמינה שאפשר להעמיק את הקשר האישי וגם הזוגי.
אז בתור זוג שהיה במקום הזה בעבר
מה אגיד, מאיפה נתחיל
לי היה מאוד קשה עם כל העניין של לעבור טיפולי פוריות
היה לי קשה להשלים עם זה שזו הדרך שלי להביא חיים לעולם
פגשתי חברה טובה ושיתפתי אותה בזה
השיעור שהיא לימדה אותי באותה השיחה - עשה לי טוב לכל החיים
היא סיפרה לי על אחד האדמורים של צאנז, לא זוכרת את שמו אבל אברר
גר בעיירה באירופה
באותם ימים התחתנו בלי להיפגש או לראות את הבן זוג לפני
החתן היה מגיע לעיירה של הבחורה יום קודם, נפגשו לרגע
למחרת חתונה.
הכלה מוכנה, נדוניה מושלמת
היא מחכה לחתן שמדברים עליו גדולות
החתן מגיע והיא רואה שהוא צולע
מבחינתה לא היה על מה לדבר
למה שהיא, הבחורה המושלמת בעיירה תקח חתן צולע!?????
הלכו לאדמור מצאנז וסיפרו לו מה קרה
אמר האדמור מצאנז שהכלה תלך למראה
היא הולכת מסתכלת על עצמה ורואה את עצמה צולעת
אמר לה האדמור - הצליעה שלו - היא שלך!!!
זה שהוא בטובו לקח את הפגם על עצמו - את חייבת לו המון על זה
הסיפור הזה ממש גרם לי לחשוב
בעלי, הוא הבנאדם הכי מתוק בעולם
כל-כך הסתדר לי אחד על אחד שהוא לקח על עצמו את ה ''דפקט'' שלי כדי להקל עליי
יש גברים אגואיסטים שאי אפשר להגיד את זה עליהם
אבל בעלי ספציפית - אמאל'ה בול!!!!
בעלי לפני ירידתנו לעולם אשכרה בא ולקח פגם שלי על עצמו כדי להקל עליי
האם אני הייתי מסוגלת להתמודד עם בעיית פריון? ממש ממש לא.
השינוי המחשבתי הזה
בין זה שבעלי אשם (כן - באותם ימים לגמרי האשמתי אותו בקושי שאני עוברת. נשמע מזעזע אבל וואלה כן היה לי מאוד מאוד קשה להשלים עם זה)
השינוי הזה שבעלי לא אשם
אלא הוא פשוט צדיק ברמות כאלה שלקח את התיק הזה עליו
אמאל'ה תודה לה' שזכיתי ❤️
שיתפתי את בעלי בזה,
עכשיו עזבו את זה שזה קצת ילדותי
לנו בזוגיות שלנו הסיםור כיסוי הזה - עזר לנו להתמודד טוב יותר עם התחושות
עוד משהו,
באחד ההרצאות ששמענו במהלך השנים האלה
היה איזה כנס של זוגות מאותגרי פריון
היה שם רב שאמר משהו מזה יפה
לא זוכרת מילה במילה אבל הרעיון הוא:
יוצאים למסע
יש תיק אחד גדול
מה עדיף?
לשים הכל בתיק הגדול ואז זה יהיה כבד
או לדוגמה להחזיק בידיים את הבקבוקי מים
להחזיק ביד את המגבת של הים
להחזיק מלא חפצים ביד רק כדי שהתיק לא יהיה כבד
התשובה ההגיוניות היא:
ברור שעדיף להחזיק הכל בתיק אחד מרוכז ולא לחלק כי הכל יתפזר ייפול וכו'
אז במקרה שלנו התיק הגדול והכבד הזה נמצא בגופ של בעלי
נשאר לי רק להגיד לו תודה על זה שהוא סוחב את הדברים..
מאז ששיניתי את הכיוון המחשבתי
במקום להיות בתחושה של כעס עצבים האשמה על הסיטואציה - הפכתי להסתכל עליו בתור בנאדם קודם כל צדיק (בהמשך לסיפור הקודם)
וגם לבנאדם סופר מסור שעוזר לי לסחוב את הניסיון שלנו על הגב שלו
כי בינינו - אם הבעיית פריון הייתה אצלי לא הייתי שורדת לרגע!!!!!!
כן - לרגע לא הייתי שורדת
התחושה הזאת שבגללי בעלי ככה צריך לעבוד קשה ולשלם כל-כך הרבה כסף רק כדי להביא חיים לעולם - המחשבות האלה היו גומרות אותי
תודה לה' שזכיתי.
לגבי עניין הגבריות,
מודה בזה שאצלנו לבעלי בהתחלה היה קצת קשה עם זה
בקטע של - מה אני שווה????
כי בינינו באמת כמה אישה עקרה שווה?
במיוחד בעולם ובציבור בו כל-כך מקדישים את העניין של הבאת חיים לעולם
אז ברור שהיה פה קושי, קושי משמעותי
עזר לנו להבין שהיום כ 50 אחוז מבעיות פריון הן על רקע זכרי
תחשבי מזה
אשכרה יש נגיד 10 זוגות מאותגרים
5 מתוכם הם בגלל בעיית פריון זכרית - זה מלא!!!!!
הרופאה שהביאה לנו את הנתונים,
ממש עזרה לנו להרגע
כי כן - היה לנו קשה עם זה
הנתון הזה טיפה החזיר אותנו לשפיות והבנה שזה קורה
אין על זה שיח כמו שיש שיח על בעיות פריון נקביות, אבל וואלה זה קיים מלא (נחמת שוטים כזה - לדעת שיש עוד מלא בעולם 🥴)
טוב, זה הכל בינתיים
סליחה על האורך
אלה המחשבות שלי בעניין
בטוחה שיש עוד דעות (נוספות, סותרות וזה בסדר)
גם אנחנו היינו צריכים להיעזר בטיפולים בשביל 2 הילדים האחרונים, אבל אנחנו מהלא מוסברים.
אני לא אכנס להשגות שלי על הסיפור של האדמור.
אבל מה זה ההסתכלות העקומה הזו של "אישה עקרה לא שווה"?! וכנ"ל גבר!
כל יהודי ויהודיה שווים המון! ואם המסלול שה' בחר להם הוא להתמודד עם קשיים כאלו אז זה מה שה' רצה!
וזו צריכה גם להיות ההסתכלות של כולם. אישה זה לא רק הרחם שלה וגבר זה לא רק הזרע!
אנחנו זוג, ובתור זוג אנחנו מתמודדים ביחד עם הקשיים. ולא משנה של מי הם, כי אנחנו אחד בשני גופים. למה להצטרך לחשוב ש-אה, הבעיה הייתה אצלי ובעלי לקח אותה ממני... מה זה בכלל משנה?!
ההסתכלות שלי על הסיטואציה היא אחרת -
אם זה מה שעזר לי להתמודד עם הקושי הזה
מי את שתגידי לי שזה לא נכון?
כאילו, שזכותי לשכנע את עצמי במשהו כל עוד זה מרגיש לי נכון ועושה לי טוב..
ולגבי אישה עקרה לא שווה?
וואלה אז אולי אני מחדשת לך
אבל אני אישית הרגשתי בשנים הראשונות של אחרי החתונה לא שווה בעליל
תבואי עם פרשנויות
עם הסברים
עם שכנועים
תכלס
בציבור בו הא-ב של החיים זה להביא ילדים
קשה מאוד לבוא ולהגיד לאישה שאין לה שהיא שווה משהו
את מגיעה לאירועים
מגיעה למפגשים חברתיים
הכל סובב סביב ילדים
אם את מסוגלת להיות בסטטוס הזה ולהרגיש שם טוב עם עצמך - לכי על זה
אני כתבתי על החוויה שלי
ובחוויה שלי למרות שה 'בעיה' בכלל לא הייתה קשורה אליי - הרגשתי לא שווה בהרבה מאוד סיטואציות.
את לא יכולה להחליט לאחרת איך נכון להרגיש.
אגב, לגבי זה שאישה לא שווה
לא אני המצאתי את הגלגל
זה מופיע בחומש בראשית
רחל אמרה ליעקב שאם לא יהיו לה בנים היא מבחינתה כמתה
לא סתם היא אמרה את זה ככה..
לגבי ההתמודדות הזוגית, ברור שהיא זוגית
אבל ברגע שנופלת עלינו אבחנה כזו או אחרת
נורא מגניב לבוא ולומר אנחנו ביחד
אבל עמוק בתוך הלב כשאת 5 דקות מקבלת בשורה - לי אישית היה קשה להשלים עם זה במיידי שאנחנו ביחד
נו יאללה
אני מדברת על בעיית פריון סופר מורכבת ברמה של שיחות על לקחת תרומה
את מדברת איתי על ביחד????
באותם רגעים הדבר היחיד שבא לך לעשות זה לברוח ולשכוח
תחושת הביחד זה השלב של אחרי
אצלנו זה ממש לא היה ככה במיידי
ושוב חוזרת להתחלה
בחיים שלנו כזוג עשה טוב להגיע להשלמה הזאת מתוך מקום של הוא לקח אני לקחתי
תכלס חשובה התוצאה
מזה משנה הדרך?
לנו זה עשה טוב
לא מתחברת את ממש לא חייבת 🥰
ולא, מעולם לא הרגשתי לא שווה. גם כשלקח זמן עד שהגדולה הגיעה. כן הרגשתי צער, קנאה, חוסר ענקי, אבל לא לא שווה.
אולי זה כי אנחנו ממגזרים שונים 🤷♀️
אני שמחה שהגישה הזו עזרה לך, אבל כן הרגשתי צורך להגיב על זה, כי גבר/אישה לא שווים פחות בגלל בעיות פוריות. וחשוב שזה יאמר. ולא משנה אצל מי מבני הזוג הבעיה, היא של שניהם.
יש הבדל בין טיפולי פוריות אצל בלתי מוסברים (אצלך)
למוסברים (אצלי)
יש הבדל בין טיפולים לילד ראשון
ויש הבדל בין טיפולים לילד שלישי - חמישי - שמיני
יש הבדל בין זוג שבכלל לא יודע אם תהיה לו המשכיות
לזוג שכבר יש לו ילד ויש מי שיגיד עליו קדיש
כבר בנקודת הפתיחה אנחנו שונות
ולצערי אני הייתי בפורומים חברתיים של נשים בפוריות ראשונית (ראשונית, יש הבדל גדול מאוד בין ראשוני למשני)
ולצערי בתחושה הזאת קיימת
השכנה שמחכה לילד לא תבוא ותגיד לך את זה
אבל כשאת נמצאת בקבוצה שכולן באותה הסירה
נושא השוויון קיים ונוכח כל הזמן
בלי שום קשר בין מגזר כזה או אחר
ושוב, כתבתי גם בהודעה הראשונה
הגלגל לא הומצא עכשיו
הוא קיין כבר שנים
לבוא ולהגיד שכולנו שווים
יצירת כםיו של בורא עולם
הכל טוב ויפה
בפועל - יש שם המון רגשות
זה ממש לא ככה מלמעלה לבוא ולומר שכולנו שווים
נו יאללה..
רואים כתבת מהלב..
שוב תודה!!
