הרופאה תמיד אומרת לי לחכות 24 שעות ורק אז לבוא אליה.
אז מה לעשות? אני מתלבטת אם לקחת אותה לרופאה עכשיו או לחכות למחר.
היא בכל זאת קטנטונה, עם חום של 39.5. שאומנם יורד לאחר אקמולי אבל בכל זאת...
הרופאה תמיד אומרת לי לחכות 24 שעות ורק אז לבוא אליה.
אז מה לעשות? אני מתלבטת אם לקחת אותה לרופאה עכשיו או לחכות למחר.
היא בכל זאת קטנטונה, עם חום של 39.5. שאומנם יורד לאחר אקמולי אבל בכל זאת...
אנונימי (פותח)
הדס123יש את ההורים האלה.. הלחוצים. במיוחד שזה נכד ראשון..
בסדר, אז אמרו..
לא עשינו שום דבר בפרטי (אפילו לא את הקורס הכנה ללידה) ועדיין יצאה לנו תינוקת מדהימה
אפשר לחפש את הרופא הכי הכי, אבל לא חייב בכלל פרטי
אנחנו בכלל לא עושים..
בקופות בודקים הכל בסדר, ב"ה זה לא הריון בסיכון או משהו כזה.
יש רופאים שמקבלים בפרטי ויש להם ימים גם בציבורי..
אנונימי (פותח)שלום לכולן 
ב"ה אני חודשיים לאחר לידה ראשונה .ומניקה מלא.
אף פעם לא אכלתי בריא יותר מידי וגם לא מסודר.. תמיד זה היה בשאיפה אבל אף פעם לא הגיע לידי מעשה...
אשמח ממש אם בנות יוכלו לכתוב כאן רעיונות למאכלים ואפילו מתכונים בריאים (ולא משמינים כי גם רוצים לרדת את מה שעלה בהריון
)
מאכלים שמגבירים חלב או מזיקים..
מאכלים עם ברזל ויטמינים ומשביעים!!
תודה רבה!!!
בורגול, אורז מלא, כוסמת, קינואה
קטניות- עדשים לא אמור לעשות גזים. השאר יתכן שכן.
בשרי- הודו אדום מלא בברזל, עוף וכו..
ירקות- שעועית, אפונה וגזר. מרקים שיהיה תמיד במקרר
כוסמת ובורגול עושים כמו אורז לבן. עם יחס של אחד לשתיים. בערך עשרים דרות וניתן להוסיף גזר מגורר או רק כעך בתוספת של רוטב בשרי
אורז מלא- קצת יותר ארוך בבישול. בערך ארבעים דקות. אפשר לשלב עם ירקות
לגבי מתכונים יש בשפע באינטרנט או לסירוגין כמה ספרים של אביגייל מייזליק טובים.
בהצלחה
אפשר להשרות אותן פעמיים, כלומר להחליף את המים יותר מפעם אחת.
אני חודש וחצי אחרי לידה, נגמר הדימום וב"ה הצלחתי לטבול במקווה.
הרופאה אמרה לי שאם אני מניקה אז לא דחוף ממש עכשיו לשים התקן וגם ככה יש לה תור רק לעוד חודשיים...
העניין הוא שאני לוקחת עכשיו אנטיביוטיקה לשבועיים ואני לא מניקה את הקטנצ'יק.. אני משתדלת לשאוב
אבל לא יוצא לי כל 3 שעות וגם לא כל 4... רק בערך כל 6 שעות ויותר..
מניסיונכן- האם אני צריכה לחשוש וללכת לרופאת נשים אחרת בהקדם שתשים לי התקן? או לחכות עם זה?
יש מניעה אחרת שאפשר לבנתיים?
אני חושבת שיש מה לחשוש,
גם באופן כללי- הנקה לא מונעת אף פעם הרמטית
וגם במקרה שציינת.
אפשר נרות בנתיים או כדורים
אבל השאלה אם כדאי לבנות על זה, כדאי לשאול מי שעשתה כך
אנונימי (פותח)הגעתי היום לעשות חלבון עוברי וכשנכנסתי לאחות היא שאלה אם הבאתי צילום של אולטרסאונד אחרון...
ממש לא הבאתי כי לא חשבתי שזה קשור
ואף אחד לא אמר לי שחייבים להביא אחרת אי אפשר לעשות את הבדיקה![]()
יצאתי מהמרפאה כמו שבאתי...
וכמובן בשל ההורמונים הרבים הדמעות כבר כמעט פרצו מהעניים.
אז שבוע הבא שוב אעשה מרתון להגיע למרפאה בזמן לבדיקת דם....
אוף גדול.
לכל מקום... מה שלא יהיה - יש לי איתי.
מטריאני קוראת את הדברים שאתן כותבות.
כל כך מסכימה עם העידוד לילודה ובמיוחד עם דבריה האחרונים של דינה די.
אבל אני קוראת, ורוצה רק לבכות.
אתן בטח חושבות שאני רוצה לבכות כי יש לי קשיים להיכנס להיריון, או שאני עוברת הפלות.
אבל לא.
יש לי שלושה ילדים בהפרשים של שנתיים.
הקטן בן 6.
אני כבר 6 שנים מונעת ובוכה בלב.
כל החיים חלמתי על משפחה ברוכת ילדים.
אני כל הזמן רק מתפללת להיריון, אבל מונעת.
כמו לכולכן גם לי קשה לארגן את הבית.
אבל אצלי זה מצב קיצוני, יש לי לקות קשה בקטע של סדר וארגון.
לעומתי בעלי ממש לא יכול לסבול בלאגן.
הוא עובד קשה, מגיע הביתה בשעות מאוד מאוחרות, וזקוק לבית מסודר.
כשכל דבר נמצא במקומו, הוא הבעל הכי טוב שיש, אבל כשיש בלאגן הוא ממש יוצא משליטה.
אני אחרי לידות מאוד חלשה, ואין לי עזרה מהמשפחה, העוזר היחיד הוא בעלי.
הוא עוזר הההמממוווווןןןןן אבל בסוף הוא מתפוצץ, כי הוא לא יכול לסבול את הבלאגן.
אחרי הלידה האחרונה הגענו למצבים ממש קשים.
בכלל לא היה לנו ברור, שאנחנו ממשיכים יחד.
היינו אצל יועצת נישואין מדהימה (ובכלל במשך השנים בעלי פירגן לי המון כסף לטיפולים נפשיים ואלטרניבים).
ב"ה, היום המצב יציב. יש אהבה. יש חוויות ויש הנאה. אבל אני יודעת שעוד לידה עלולה להחזיר אותנו למקומות שאולי לא תהיה מהן דרך חזרה. אני מפחדת.
כשאני מדברת עם בעלי על הרצון לעוד ילדים, הוא אומר: נראה לך שאת מסוגלת?
ואני לא יודעת מה לומר.
אני כל כך רוצה!
יש חלומות שאנחנו רוצים, ותמיד ידענו שכנראה לא יתגשמו.
אבל יש דברים שהיינו בטוחים שיקרו, וכאשר הם לא קורים, אנחנו מרגישים כישלון.
כשהייתי ילדה חלמתי על משפחה של 20 ילדים....![]()
כשהתבגרתי והתפקחתי רציתי רק 10....
אבל בחלומות הכי גרועים שלי ראיתי את עצמי אימא לשישה...
ועכשיו יש לי רק שלושה ואני כבר כמעט בת 35!!!
ועוד חלום שהתנפץ:
בבית שבו גדלתי היו הרבה קשיים, אבל היה משהו חזק שהיה לי ברור שאני הולכת להעתיק מבית הורי:
אני והאחים שלי היינו כולנו תולעי ספרים.
על כל מגזין שהיה מגיע הביתה היה תור ארוך וכן... היו גם מריבות!
"אני הוצאתי ראשונה מתיבת הדואר!"
"אבל אמרתי שאני הראשונה בזרקור!"
בכל שבוע כל אחד היה מביא 2 ספרי ספריה, והיינו מספיקים לקרוא גם את הספרים שהאחים לקחו מהספרייה.
אצלי בבית יש ילד אחד תולעת ספרים. הוא קורא ואף אחד לא מבקש ממנו את הספר והמגזין.
הכול שלו. הוא יכול לקרוא כמה שהוא רוצה, ואותי זה מתסיס.
יש לי ילדה אחת עם דיסלקציה, ויש לי גם ילד חריג במצב קשה, שקריאה לא רלוונטית בשבילו.
מצד אחד אני מקבלת באהבה את הילדים עם הצרכים המיוחדים, ומצד שני, עדיין חולמת על בית מלא בילדים שרבים על המגזין האחרון שהגיע הביתה.
אני אשמח להשתתפות ואולי גם לעצות, אבל לפני כן אקדים לכל מי שתציע לי לקחת עזרה:
אני לא שייכת לאותן נשים שלא מוכנות לקבל עזרה.
תמיד קיבלתי עזרה מהקהילה אחרי לידות, אבל עדיין רוב העול נפל על בעלי, בשבילי העזרה הזאת לא הספיקה.
יש לי גם חונכת מהרווחה בשביל הילד החריג.
ועד דבר: אני מפחדת שבהיריון ואחרי לידה לא אצליח להשתלט על הילד המיוחד. יש לו כוח של ילד בן 6 והתנהגות של בן שנתיים.
למי שהגיעה עד לפה, תודה על ההקשבה!
תפתחי ניק זמני ואכתוב לך באישי
אבל באופן כללי - ברור שאנחנו רק עושים השתדלות. זה ממש לא בידים שלנו
אם עוד ילד פירושו גירושין מה יש בכלל לדבר
כתבת כל-כך יפה ואמיתי, ואין לי אלא להעריץ אותך על כל מה שאת עוברת ועל ההתמודדות עם הכול.
מקווה ומתפללת שה' יפתח לך את מעיינות השפע, ושבביתכם יהיו הכלים לקבל אותם.
גם בנושא הסדר בבית וגם בנושא הילדים, זה יקל על ההחלטה?
את מכירה את המשפט
"לפעמים חלומות מתגשימים"
בהדגשה לפעמים......
יש הרבה חלומות להרבה אנשים.... אבל החיים לא צפוים, בטוח לא תכננת ילד חריג, גם לא ילדה עם דיסלקציה.
אז עקב עובדות שלא חשבת שיהיה לך, עושים חישוב מסלול מחדש.....
גם אצלינו היו רבים על העיתון... חחחח
מצחיק שגם לי יש כל מיני דמיונות על הילדים...שרציתי שיהיו... אבל בגלל זה אני אתן לעצמי להיות עצובה??????
ואז אני מתחילה לשיר לעצמי... לפעמים חלומות מתגשמים, במקרה הזה הם לא, אבל יש דברים אחרים מדהימים שבכלל לא חלמתי שיהיו. כל מיני דברים חמודים שהילדים עושים שאחים שלי לא עשו.
החכמה למצוא כל הזמן את הדברים החמודים, המצחיקים בילדים.
אל הר המוריההיה לי נורא עצוב לקרא מה שכתבת.
שבוע שעבר למדתי שכל דבר הוא לטובה. גם אדם שהולך לניתוח, עצם המצב הזה הוא הכי טוב עבורו. [שימי לב- לא התוצאה של הניתוח, אלא עצם זה שהוא במצב המצריך ניתוח זה הכי טוב עבורו] ולכן אין לך מה להיות עצובה. ה' ברא אותך ואת ביתך ככה כי זה הדבר הטוב ביותר עבורכם. נכון, אנחנו לא יודעים למה ומה הסיבה, אבל יודעים שה' הוא עצם הטוב , וטבע הטוב להיטיב.
אני חושבת שכדאי להתייעץ עם רב, תפרקי בפניו את הקשיים והרצונות שלך ואני בטוחה שהוא יהיה שליח טוב לפסוק לך מה שהכי טוב עבורכם.
בהצלחה מתוקה! נגעת לליבי מאד
א. אולי תקחי עוזרת לתקופה של אחרי הלידה? שתבוא שעה לפני שבעלך מגיע ותסדר הכל...
ב. הילדים שלך כבר גדולים וגם יכולים לעזור המון!
יוו איך הזכרת לי את הזרקור! הייתי בולעת אותו! ![]()
לשלום בית צריך להשקיע. עוזרת בית - זאת השקעה בכלל לא רעה.
הרבה יותר טובה ממניעת ילדים.
ממליצה להתייעץ רק עם יועצת הנקה מוסמכת של IBCLC ולא עם כל אחות/ תומכת הנקה.
לבדוק שיש יציאות של שתן וצואה. ולזכור שקודם כל אמא שפויה!
המון בהצלחה..
התינוקת קטנה?ת.מ.
קודם כל תדעי שלרוב ההנקה קשה בהתחלה, בטח בילד ראשון, אז שלא תרגישי לא בנוח..
גם לי בהתחלה היה סיוט. ממש. הוא לא היה יונק בכלל. רק בוכה מרעב.. ולא עלה במשקל..
וזה דרש המון מאמץ- והיום ב"ה אני שמחה על זה מאד.
לי עזר מאד בהתחלה כשכולם אמרו לי שבהתחלה זה סיוט לכולם- ואח"כ זה שווה את זה..
זו מתנה גדולה לאמא ולילד.
תתפללי לקב"ה שיעזור לזה להסתדר כמה שיותר מהר ובכיף.
חוצמזה- לפנות ליועצת הנקה, הם יכולות לעזור מאד..
ובע"ה- תראי איך זה משתפר מאד.
היועצת הנקה שלי אומרת שאם שואבים מעל 7-8 פעמם ביום יש אותם אחוזי מניע כמו הנקה..
אפשר טיפוליים ייעודיים לטראומה כמו CBT וכדומה, ואפשר ללכת לדולה שמתמחה בזה.
אשמח אם תענו לי על שאלון עבור עבודת הגמר שלי בתואר.
מדובר בחמש דקות בדיוק.
תודה רבה רבה!
השאלון מיועד לנשים דתיות נשואות, אשמח אם תשתפו!
תודה
העבודת גמר-
אם את לא רוצה לא חייבת לענות.
בהצלחה
אם אני לא מרגישה קושי גדול כשאנחנו אסורים, גם אחרי לידה שזה להרבה זמן
אז משהו אצלי לא בסדר? אם אני רוצה לקיים יחסים רק פעם בשבוע אז משהו בי לא בסדר?
אם גם לבעלי זה לא מאוד קשה אז משהו בו לא בסדר?
ואם בעבר הייתי מחכה לזה הרבה יותר אז זה לא בסדר שעכשיו לא כ"כ?
ואם גם בזמן אמת אני פחות נהנית מבעבר אז זה לא בסדר?
אוףףףףףףףףף זה נראה כאילו שלכולם פה קשה ברמות לחכות כשהם אסורים ובזמן אמת
הם נהנים עד השמיים ורק אצלינו הפעמים המדהימות האלה נדירות![]()
שיש אהבה אחווה שלום ורעות ותיאום ציפיות בעניין ורצונות משותפים. אינו דומה זוג צעיר בשנה הראשונה לזוג אחרי 5 שנים ולא בטוח שזה רע ,פשוט אני מרגישה שיש יותר "יישוב הדעת" בעניין, והאהבה מעמיקה ומתחזקת אז זה לא אסון להיות אסורים כי סה"כ טוב ביחד גם בלי מגע, אם כי אכן זה חסר ומשלים את האהבה כשאפשר.
אני חושבת שאת לא צריכה להשוות לאחרים או למה שהייתם פעם- אם טוב לכם ככה- לא כי אתם כבר חסרי רגש אלא כבר כ"כ מחוברים שלא זה מה שיחליש ויבאס- תבורכו, אם אתם אוהבים ושמחים וטוב לכם ביחד בשיחות, בצחוק, וגם במגע- אשריכם וטוב לכם.
תחשבי שכשזוג הוא טרי וללא ילדים הם עולמו של זה כל היום וכל הלילה, ממלאים זה את זה, וכשאסורים- החיסרון ממש מורגש בבית, אבל כשיש ילדים- זה מקבל יותר פרופורציה, הכוחות מושקעים ב"ה בדברים נוספים ולא רק בבעל אז זה מקבל מקום אחר.
וגם אחרי לידה ובהנקה- יש פחות חשק.זה עניין ביולוגי בלבד.
שוב- רק את יכולה לדעת אם זו שחיקה או שינוי. כל החיים משתנים... הכי חשוב- להיות בתיאום ובחיבור נפשי חזק ועמוק.
' או שזה פשוט שינוי, לאו דווקא רע''??? זה רע מאוד!!. זה הכי מתחסד בעולם להגיד שבין בני זוג צריך להיות רק אהבה ואחווה ורצונות משותפים. אני לא מאחלת לאויבים הגדולים שלי זוגיות כזאת!! משיכה זה אחד הדברים הכי בסיסיים בזוגיות בריאה! את מתארת קשר של חברות. אבל בין בני זוג חייבת להיות משיכה!!!!
אנונימית יקרה, שווה אפילו ללכת לטיפול! או לבדוק הורמונלית מה לא בסדר!! תשקיעו באווירה אינטימית, תשקיעי בבגדים, קרמים.. ושגם בעלך יתקלח ויתארגן לכבודך. אסור לחפף בזה!!! גם אם נשואים עשרים ושתיים שנה!
קודם כל הקשר המיוחד בין בעל ואשתו. אהבה טהורה וחזקה שבאה לידי ביטוי ביחסים תקינים, במשיכה חזקה.. שחס ושלום לא ''תייפיפו'' את האהבה ותעשו ממנה אהבה אפלטונית, ועוד בשם היהדות, התורה והדוסיות!!
ברור שצריך מגע אבל כשהקשר הנפשי ממלא- זה לא אסון גדול להיות אסורים.
יש ציפייה וגעגועים, אבל להרגיש מבואסים ועצובים כשאסורים כאילו הבעל בכלל לא נמצא-
זה גורם לא להשקיע בקשר הנפשי אלא רק לחכות שיעבור כבר.
ונפגעתי מהנימה התוקפנית.
את צודקת שלא נתתי מספיק חשיבות לקשר הנפשי, אבל לא צריך לתקוף.
ולכן לא בכל התקופות יש חשק גדול
אבל צריך לזכור ששניכם צריכים ליהנות מהמעשה עצמו, ואולי אם יש בעיה במעשה עצמו (חוסר הנאה זה גורם לחוסר חשק...)
לדוגמא, אני מאוד עייפה ובאמת זה לא קל להגיע לשעה הזו בלילה עם רצון... אבל שזה קורה אני כ"כ נהנית ואז אני שמחה שהינו ביחד.... וזה מה שחשוב שבעלך רואה שאת נהנית ממנו והוא נהנה ממך
אשתו של הרב יהושע שפירא מר"ג. היא מבינה בזה מאוד. אפשר לשוחח איתה בטלפון או לקבוע עימה פגישה. וגם יש לה סדרת שיעורים על כך- בדיוק על התופעה שתיארת.
יכול להיות שרובנו סובלים מאותה הבעיה אך לענ"ד זה לא מה שהופך את הבעיה להיות לא בעייתית יותר.
צריך לנסות ולהשתדל לצאת ממנה. בנוסף תוכלי לפנות אלי באישי ואמליץ לך על 2 ספרים שיוכלו לתת לכם רעיונות איך להעלות את החשק. בהצלחה
שנשאר איזה קילו וקצת של חלב למי שמניקה..
מקווה שאני לא מטעה אותך
התאריך הלועזי הוא יותר מדוייק
אני משתמשת בעברי אבל לדברים כמו חישוב תאריך לידה וכו' שכל יום חשוב- בלועזי
וכשאני צריכה לועזי למילוי טפסים... אני שואלת ואנשים מסתכלים עליי בשוק שאני לא יודעת.. אבל באמת שאני לא מבינה בזה כלום!!
גם עם 2 ילדים והריון, וגם אחרי שהתחלתי לעבוד.
התאריך העברי הוא מבריאת העולם והוא הכי מדוייק!
הלועזי הוא מהולדת יש"ו.
*כוכבית*
ברור שה' יהיה איתך, ובכלל לידה= ליד ה'.
ובכל זאת, לא כדאי להיות לבד בלידה, אולי יש באזור שלך דולה מתלמדת. הבנתי שזה אמור לעלות 500 ₪. או אולי יש "שפרה ופועה" יש להם מלוות לידה.

את מדהימה ומצמררת.
בטוח שיהיה לך לידה נפלאה.
בא לי להציע את עצמי בתור מלווה שלך כדי שלא תהיי לבד
אני מבחינתי אשמח.
אולי תכתבי כאן באיזה אזור את, כדי שבנות ימליצו לך על בית חולים שבדרך כלל יש בו מיילדות מקסימות ורגישות?
אמא לכמה...נסי לחשוב מי כן.....
ו---
אני יולדת לבד ויש בזה משהו מיוחד.
אשמח לפרט לך באישי.
הקב"ה יהיה איתך זה בטוח
לידה= ליד ה'
למעלה במרומים ירחפו מעלייך מלאכים , ממש מרגישים אותם, אך בתחתית את חייבת מישהו לצידך
המיילדת (אלא אם את ללוקחת פרטית) ממש לא איתך בכל הרגעים, וישנם המון המון רגעים(לידה יכולה להיות10 דקות ויכולה גם להיות יממה) שאת לבד לגמרי בחדר בלי אף איש צוות, והתפקיד של המלווה שלך (דולה/אחות/בעל) הוא לקרוא למיילדות לרגעים קריטים שצריך.
רגעים קטנים אך קריטים את חייבת לשתות והבקבוק מים שלך על הריצפה ואין מי שירים ואת לא מסוגלת לזוז ,וכו'
אחת הלידות שעברתי דווקא ברגע שהתינוקת יצאה, לא היה אף איש צוות בחדר, ובעלי רץ לקרוא לאחות
בכל חדר לידה ישנו מסדרון צמוד ווילון , שמיועד לבעל או למשפחה , הבעל יכול להיות איתך עד לרגע הלידה עצמה ואז ברגע הלידה עצמה יחכה מאחורי הווילון או אפילו ייצא למסדרון. לידה זה רגע השיא של הזוגיות שלכם וחשוב שגם הוא יהיה שותף, ויכול לקחת את עצת הרב ורק לצאת ב10 דקות האחרונות כשאת בידי המיילדת
ישנם גם דולות מקסימות בהתלמדות שישמחו ללוות אותך
ולכן כדאי לקבל המלצות על מקומות טובים-
כדי שתגיעי למקום נעים ומזמין, לצערי לא כל המקוואות כך לפעמים זה יכול אפילו ליצור טראומה במקום שתהיה חוויה טובה ומרוממת כמו שאמור להיות, כי לפעמים מגיעים למקומות שהם לא ממש מזמינים ונעימים הן פיזית והן מבחינת היחס.
המקווה בגב"ש בשי עגנון הכי מזמין שבעולם.
הוא מטופח, אסטתי, מושקע.
כיף, תענוג לטבול בו.
באות לשם המון סוגי נשים, הרבה לא דתיות גם.
והבלניות ממש בסדר, נחמדות ביותר.
ממליצה בחום
המקווה בקטמון נראה לי מתאים, וגם המקווה ברחביה.
יישר כוח!
ברחוב הפרדס, טל' 03-5493530, ובמקוה חב"ד ליד צמרות (קרוב להרצליה) כדאי לתאם עם הבלנית ויקי יום לפני 050-9559380.
בזה שבפרדס הייתי ומאד נעים שם מכל הבחינות - יופי המקום, הנקיון והבלניות נעימות ומזמינות. בחב"ד רק שמעתי שגם כן מומלץ. בשניהם רגילים לחילוניות.
מחזקת את ידייך ממש! מתפעלת מהכח לשנות ולהתקדם למרות החששות! אשמח גם לעזור אם את רוצה לפרט ממה את חוששת.
הרבה הצלחה ושתהיה לך חוויה חיובית בע"ה. אולי גם יהיה לך טוב לקרוא על הגודל של מצוות הטבילה והתיאור של המיוחד שברגעים האלה וביום כולו. אם מעניין אותך אני יכולה לנסות לבדוק איפה ראיתי שכתוב על זה. תזכי למצוות!
זה מקוה שמאד נותן ספייס, נעים ונקי.
זו ההתמחות שלהם, יש להם מקוואות משופצים בכל הארץ, וגם נשים מקסימות שיכולות ממש ללוות אותך ולדאוג לך בתהליך.