פורום הריון ולידה (עמוד 4712)

גם לי היה.הם יעלמו כמו שהם באו

כן , שואלים רב לגבי מניעה וגבי לגבי הסוגים שלה- יש סוגים שעדיפים הלכתית על פני סוגים אחרים

הנקה- הורמון ההנקה פרולקטין כאשר הוא ברמה גבוהה מונע מההרומונים הרגילים של המחזור לתפקד

 

למה צריך לשאול רב?? למה רב צריך להתערב ולהחליט לי על הרכב המשפחה שלי? עם כל הכבוד לרבנים, אבל נראה לי שבני זוג יכולים להחליט על זה לבד....
(סליחה על הפריקה. זה משו שממש עצבן אותנו לאחרונה כשתככנו איך וכמה למנוע...)
בהצלחה!

בכל מניעה יש איסורים וביטולי עשה ולכן צריך היתר מרב למנוע

למשל הפותחת:

אם יש לה ילד אחד אזי הם לא קיימו את מצוות פרו ורבו

אם הם לא קיימו את המצווה אסור להם למנוע

רב על פי המצב יכול להתיר מניעה כמו במקרה שלה שכמעט כל רב יתיר

שהיא ממש אחרי לידה ואין לה כוח 

 

לשאול רב זה לא אומר שאינך יודעת להחליט לבד או שהוא בא לפלוש לחיים הפרטיים שלך.

רב הוא שליח, הוא אדם הבקיא בתורה,בהלכה.
תורה ורצון ה' זה א משהו שנוגע רק לבית מדרש ולתפילה ולשבת...השאיפה שלנו כמאמינים זה 'והלכת בדרכיו' ,זה שכל חיינו יהיו מחוברים לרצונו יתברך.
ויש המון דברים שבהם אנו מבררים עצמאית על פי ההבנה וההרגשה שלנו מה רצון ה' בדבר.
ויש דברים שמחייבים בקיאות ברצון ה' שגנוז בתורה וזה רק מי שבקיא ולמד דרכי פסיקה ושולחן ערוך יכל לדעת ולעזור לנו לברכ את רצון ה'.

ובנושא כמו מניעה בודאי צריך לשאול. והיום רבנים מאוד קשובים לצורך ולתחושה האישית.

צריך לבא לזה מתוך רצון לדיוק וישרות מול ה'. ולא כאיזו חובה חיצונית שמכתיבים לך.

לצערי כן מרגישה שזו חובה חיצונית.
אבל עדיף לא להמשיך את השרשור בנושא, כדי לא לנצלש. תודה!!

בד"כ שנתיים אחרי לידה זה זמן התאוששות וחזרה של הגוף לעצמו ורבנים יודעים את זה. אל תהיי כ"כ אנטי...

למה לשאול רב? כי זה נושא הלכתי. כמו שגם להביא ילדים זה עניין הלכתי.

 

יש רבנים שאוטומטית מתרים למנוע גם שנתיים או כל עוד התינוק יונק...
בכל מקרה מומלץ להתייעץ עם רב כי יש שיטות שבעיתיות מבחינה הילכתית או מבחינת כתמים וכו'...

אז יש לי בעיה. בעלי עבר כמה ישיבות ואין לו רב אחד.. והוא גם די מוזר בקטע הזה לא יודעת איך להסביר. ולי כן חשוב לשאול רב למרות שהוא אומר שזה לא ממש נחוץ.. באמת התייעצות עם מכון פוע"ה נחשבת דעת תורה? ואיך בדיוק עושים את זה (אני תמיד מתפדחת ולא יודעת) פשוט מתקשרים למזכירה ואומרים "אני רוצה לשאול רב"? והם ידעו גם להגיד לי איזה סוג של מניעה עדיפה? (מבחינה בריאותית והלכתית בשבילי)

תודה על העזרה אתם מצילות אותי ככ באלי להיות עם בעלי אבל אין מצב שאני עושה את זה אם אני לא מוגנת.. לא מסוגלת לחשוב עכשיו על עוד הריון

מתקשרים למכון פועה מבקשים רב שמייעץ בנושאי מניעה והוא יגיד מה כדאי..

אם בעלי אומר שלא צריך רב גם אם זה נשמע לי מוזר , אני ברור לא אלך לשאול רב.

אני לא מדברת רק על הריון, אפילו אם נראה לי שאלה על בשר וחלב.

אולי אני אנסה לשכנע אותו ואם לא אצליח אז לא. זאת האחריות שלו.

אז אם בעלי יגיד לי לא לשאול רב אני לא ישאל?אבל יש הלכה!!!

אני לא מתכוונת שהוא יגיד לך לחלל שבת.

אבל נושא ההלכות ולשאול רב זה הבעל

גם לי יש מלא דברים שאני חושבת שבעלי יותר מתיר ממני אבל אני עושה מה שהוא אומר כי אישה נוהגת אחרי הבעל.

 

אם הוא בקיא מספיק בהלכה.

אם הוא עם הארץ, במחילה, אז צריך לשאול רב על כל דבר.

אחרי שהתחתנת את כבר לא אחראית על המעשים שלך?

אחרי שהתחתנת את כבר לא אחראית על המעשים שלך?

גם לנשים.

נכון שאם יש שתי גישות הלכתיות נכונות אז אם כך מתאים לזוגיות שלכם זה בסדר שתלכי אחרי בעלך אבל אם האיש טועה האישה לא צריכה להיות ראש בקיר כי הוא אמר. אין "ככל אשר יורוך" לאישה על מה שאמר בעלה...

וזה בלי להיכנס לדיון על מניעה, סתם על העניין שהעלת.

אם אחד מבני הזוג לא רוצה לשאול רב לגבי מניעה (לא משנה אם זה הבעל או האישה) ללכת לשאול רב רק יסבך את הדברים כי אם הרב יקבע שאסור למנוע מה תעשי תכריחי את בעלך להיות איתך בלי מניעה? הרי אי אפשר להביא ילדים כשרק אחד מעוניין והשני לא לדעתי במקרה כזה עדיף לא לשאול ולסמוך על רבנים שמתירים אוטומטית למנוע שנתיים כדי לשמור על שלום בית...

זה יוצא עד גיל שנה +

כשאת רוצה פרטיות בחדר את שמה אותו מחוץ לדלת בעגלה 

בחדר עצמו לא אמור להיות שום דבר חוץ מהמיטה שלו אבל הוא צריך גם מקום בארון-

לאו דווקא בחדר אבל באיזה שהוא מקום...

 

לדעתי האישית אין צורך לחפש דירת שלושה חדרים אלא דירה עם חדר שינה גדול שהעריסה של התינוק תכנס שם בצורה נוחה.

אם את מניקה ומתכוונת להמשיך עם ההנקה, אז בכל מקרה התינוק ישן איתך בחדר וזה הכי נוח!

לגבי מה עוד צריך שיהיה בחדר, בעקרון עדיף שתהיה שידה עם מגירות שאפשר לאכסן את הבגדים שלו ולחתל אותו בצורה נוחה,

אבל גם אם אין מקום לדחוף שידה, אפשר להסתדר לא רע ולחתל אותו על המיטה שלכם...

 

הכי מומלץ ובריא לתינוק לישון עם ההורים בגיל כזה! וזה מאוד נוח כשקמים להאכיל אותו לא צריך לקום מהמיטה כדי ללכת להביא אותו.

אצלנו בעלי ממש לא מתעורר מהבכיות של התינוק/ת, נראה שרוב הגברים כך, אלא אם כן לבעלך יש שינה ממש חלשה, וזה נדיר אצל גברים

 

לידה קלה ובידיים מלאות!

בהצלחה!

אפילו מרםסת שיוצאת מחדר השינה , כדי שתוכלו לשים בה את המיטת תינוק.

באופן עקרוני שידה זה נחמד אם יש מקום.

אם לא אפשר מגירות פלסטיק של כתר צבעונית זה מספיק בשביל תינוק לשים בגדים/גופיות /טיטולים.

 

 אפשר להפוך גם מרפסת קטנה ומוזנחת לפינה חמודה לילד.

צובעים את המרפסת בצבע יפה, מוסיפים מדבקות קיר, שטיח, וילון..

וכבר אין הרגשה שהילד זרוק במרפסת זנוחה....

אצלינו גם ישנים עד גיל שנה עם ההורים. כך שעד גיל שנה אין בעיה שיהיה איתכם לדעתי

 

הבכור שלי בן 4 חודשים, יונק

אנחנו כבר עוברים כרגע דירה ואנחנו נעביר אותו לחדר משלו שמאוד קרוב לחדר שלנו...

הוא ב"ה יושן לילות (טפו טפו, שלא ישמע) אבל אם הוא שומע אותנו הוא מתעורר

אז אני מעדיפה להעביר אותו לחדר אחר שפחות ישמע וירגיש אותנו וישן טוב יותר

 

בחדר שלו יהיה לו מיטה ושידה, ונשים שם כנראה ספפה שבימים שהוא כן התעורר אוכל להניק אותו שם...

 

מבחינה בטיחותית

(אהממ....)

לא חושבת שיש איזה משהו לא חוקי בכך..

תינוק עד גיל שנה לא צריך מרחב גדול מידי

בהתחלה הוא ישן בחדר אתכם

ולאחר מכן הוא ממש לא זקוק לחדר במיוחד עבורו. הוא עדיין קטן..

 

סלון קטן מאוד וחדר שינה דווקא ממש מרווח (מיטה זוגית, ארון 4 דלתות, עריסה, שידה, כורסת הנקה ועוד יש מרווח גדול בחדר!!)

 

א ב ל -

ממש צפוף לי בבית...

 

הבן שלי בן 8 חודשים וכן, כל החפצים שקשורים אליו, תופסים המון מקום!

המון בגדים (תחשבי שאת צריכה לאכסן בגדים של 0-3, 3-6 וכו' ומקבלים מלאא בגדים)

צעצועים, אוניברסיטה, טרמפולינה, עגלה, טיטולים, מצעים, שמיכות, מגבות ועוד... שהוא קצת יותר גדול אז גם כסא אוכל.

 

לדעתי, דירת 2 חדרים ששניהם גדולים זה מספיק או דירת 2.5...

אל תשכחי, שהוא מתחיל לזחול באיזור 6-7 חודשים והוא כן זקוק למרחב.

 

בקשר לשינה איתכם, מאוד נוח שהוא איתך במיטה. את ישר זמינה אליו, הוא לא צריך לבכות הרבה כדי שתשמעי אותו...

לי זה מאוד נוח (במיוחד בהנקה).

ובעיני, זה גם הכי בטוח לתינוק, להיות קרוב לאמא בתק' הראשונה של החיים.

בכל אופן, סביר להניח שהוא יהיה אתכם בחדר עד שהוא יתחיל לישון לילה מלא, שזה לפחות עד גיל שנה!

 

מקווה שעזרתי, בהצלחה!

אנחנו עזבנו את הדירה הראשונה בעיקר בגלל זה (לא היה מקום אפילו לעריסה ולשים בסלון זה לא שייך)
עכשיו אנחנו בדירת 3 חדרים ו2 הילדים איתנו (בת שנה וחצי ובן חודש וחצי) כי קר אצלנו ובחדר שלנו יש מזגן ובחדר השני לא אז קל יותר לחמם רק את החדר שלנו וגם החדר שלנו ענק ויש מקום והסלון-מטבח קטן אז הוא משמש בעיקר כמטבח והחדר הנוסף כסלון,חדר משחקים אורחים ופינת עבודה...

והיה מאוד נוח.

היום אני עם 3 ילדים בדירת 3 חדרים.

לפי דעתי זה בזבוז לעבור דירה בגלל ילד אחד.

אפשר להסתדר...כל עוד הוא תינוק.

עד השלב שהוא צריך היה להתחיל לזחול ולא היה מקום להניח אותו על הרצפה- דווקא היה סביר.

לי נוח להניק בשכיבה. למה לרוץ לחדר השני באמצע הלילה?

תגידו מי שהילד איתם בחדר מה עושים כשרוצים סתם זמן לבד עם הבעל או כשרוצים לקיים יחסים?
לא יכולה לדמיין סיטואציה שאני עם בעלי ויש תינוק בן חודש חצי שנה או שנה ברקע...

ב"ה אפילו אזעקות לא העירו אותם. ..

ב"ה אפילו אזעקות לא העירו אותם. ..

כשסתם רוצים להיות ביחד, אם התינוק ישן, אני משאירה בחדר.

ביחסי אישות, אני מוציאה את התינוק עם העריסה לפרוזדור לזמן קצר.

לפעמים מלכתחילה מרדימה בעגלה, ואח"כ מעבירה לעריסה.

מעבר לזה, מבחינה הלכתית אין בעיה שהוא יהיה בחדר עד גיל שנה, ורק אסור שיהיה באותה המיטה (או במיטה צמודה, שזה כמו אותה מיטה..)
אני בד״כ הייתי מרדימה בחוץ בימים שחשבתי שיש אפשרות, או שפשוט היינו מוציאים, או שלפעמים גם לא...
קיצור זה ממש לא נורא, ועדיף (לדעתי, כמובן) מאשר לרוץ אליו כל שניה לחדר השני. (הרבה יותר מתיש ומעייף מאשר שניה להוציא אותו כשרוצים להיות ביחד- הם גם ככה לא מתעוררים מזה בד״כ)

לא זוכרת כמה אבל שאלנו על זה

ובמיטה צמודה בטח שיכול להיות כשהוא תינוק.

(אולי לא נעים להורים, אבל זה לא עניין הלכתי)

אבל שכל אחת תשאל את הרב שלה.

אבל אין בעיה באותו חדר.
מה היו עושים פעם שלא היו הרבה חדרים? המון אנשים היו גרים כל המשפחה בחדר אחד.

ואם הוא אחד שמתעורר כשמזיזים אותו מרדימים אותו מראש בעגלה 

שהם תלו סדין בין המיטה שלהם לשלו, וככה זה לא הפריע..

אם יש חדר שינה אחד גדול תוכלו להכניש לשם את הלול. ואם קשה לך לישון כשהוא איתך בחדר תקני לול עם גלגלים ובלילה תוציאי אותו מהחדר והוא יישן בסלון...

תודה לכל אחת מכן על התשובה המפורטת.
עזרתן ממש.
אז כנראה שנחפש דירת 2-2.5 חדרים..

באמת אין לי מילים להודות..

לפחות מבחינת התינוק (בטח עד גיל שנה) הרבה יותר נח וטוב ובריא ורגוע שיהיה איתכם בחדר.

אפשר אפילו שיישן איתך במיטה שלך... (הכי כיף). אם הוא מתעורר ולא רוצים שהשני יקום לגמרי הולכים לשבת איתו קצת בסלון עד שירגע. אני עושה את זה למרות שיש לי הרבה חדרים..

 

אני חושבת שהמקום שתינוק "תופס" זה הרבה פעמים כל מיני ציוד שבא איתו כמו

שידה (ממש לא הכרחי! לא אוהבת את הרהיט הזה. אפשר להחליף טיטול סתם על המיטה או הספה.),

בגדים, חיתולים, שמיכה, משחקים, מוצצים וכו' (לא חייבים שיהיה הרבה ודורש יכולת מיון טובה אם המקום מוגבל... אפשר להעביר ברגע שהבגדים קטנים נגיד ישר להורים או למחסן וכו'. בכל מקרה כדאי לארגן כמה מדפים בארון או איזה מגרות או משהו כזה להכל.)

 

לול לא כדאי. הוא מרובע בד"כ וזה תופס הרבה מקום.

מיטת תינוק זה המלבני יותר. אבל הגודל הסטנדרטי הוא די גדול. אם צפוף אצלכם יש מיטות תינוק שהן מלבן בגודל קצת יותר קטן וקומפקטי.

אבל להתחלה הכי טוב לקחת עריסה. זה בצורת מלבן קטן וזה נוסע על גלגלים. הכי נח.

בחודשים הראשונים גם אפשר שישן בכלל בעגלה אם יש עגלת אמבטיה.

דרך אגב אם אתם בסלון אפשר סתם להניח אותו על שמיכה מקופלת על הריצפה. במיוחד שאין ילדים שיכולים לדרוך עליו בטעות.

 

בקיצור לא ממש "חייבים" משהו.

ברור שבית גדול זה סתם יותר נח אבל אפשר להסתדר גם באותו חדר בלי בעיה. לדעתי.

גרנו  4 וחצי שנים עם 2 ילדים בדירת חדר וחצי. חדר שינה פצפון וסלון ושני הילדים ישנו בסלון.

 

כשהשלישי נולד עברנו דירה ל3 חדרים.

 

זה היה שווה לנו כי זה חסך לנו כמעט אלף ש"ח כל חודש. וסידרנו את הדירה בצורה נחמדה מאד וגם אירחנו אנשים.

 

 

אצלי התינוקות ישנים עד גיל שנה וחצי-שנתיים בחדר שלנו.
להם זה לא מפריע ולנו גם לא מפריע.
אני חושבת שיותר מעצבן לקום בלילה לתינוק שנמצא בחדר השני ועד שאני ניגשת יכול להעיר את האחים שלו.

אתם בטוחים שעדיף לכם לעבור לדירה קטנה?

תחשבו כמה יעלה לכם לעבור דירה בעוד שנה (הובלה, הפסד ימי עבודה, כאב ראש לא קטן)

האם לא עדיף לשלם כבר עכשיו קצת יותר ולהימנע ממעבר בעוד שנה?

אבל אחרי שנה אנחנו נעזוב לגמרי את אותו איזור..

אני ממליצה לך לעבור עוד שנה בבית שבו אתם גרים עכשיו.

עם תינוק אחד זה בכלל לא נורא...,

ולעבור שנה אחרי שנה זה סיוט ובזבוז כסף.

כל מעבר דירה כרוך בהמון עלויות דאגות כאב ראש ובלאי לחפצים שלכם.
אולי אפשר למשוך עוד שנה בדירה הנוכחית?

לא לעגלה ובטח שלא למיטת תינוק.

אולי בכל זאת יהיה קל יותר לפנות קצת מקום בבית מאשר לעבור דירה פעם נוספת..

תשובה ודאית אחרי יום יומים

יצא פס מאוד חלש שבקושי רואים.
אתמול קניתי סוג אחר של בדיקה ובדקתי שוב הבוקר הפס היה מאוד ברור..

הבנתי שעכשיו השלב של בדיקת דם..
אפשר לקבל הפניה מרופאת משפחה? איך זה בידיוק עובד?

אפשר ישר לקבוע תור לרופא לשבוע 8 בערך...
הוא כבר עושה אולטרסאונד(או שולח לאולטרסאונד אם אין לו בחדר) ונותן הפניה לבדיקות דם מקיפות וכל מה שצריך...
שיהיה בשעה טובה בקלות בריאות ובידיים מלאות.

ולקבוע תור לרופא לעוד חודש 

זה באמת חיובי

שאחרי בדיקת דם זה יהיה שלילי?
או שההריון לא הצליח? או כל דבר בסגנון.

ובקשר לבחילות הגיוני שיתחיל מעכשיו?

פשוט להיות אופטימים! (:
בעז"ה הריון קל ושמח עם תינוק בריא!

את מתכוונת שאחרי בדיקת דם להריון חיובית יהיה סטיק שלילי? הגיוני בכמה מצבים- כשהבדיקת דם זיהתה מוקדם ואז הבדיקה הביתית עוד לא מצליחה לזהות. ויכול להיות גם בגלל ששתית הרבה והשתן דליל. יכול להיות גם שהיה הריון כימי או הריון שמתחיל ליפול...
לגבי בחילות- הגיוני...
שיהיה בשורות טובות.

שבבדיקה ביתית יצא חיובי ובבדיקת דם יצא שלא....
הבנתי נכון?

אז בעקרון לא-אם יצא חיובי אז גם בבדיקת דם יצא חיובי.
רק מה? אם הפס בבדיקה ביתית יצא מאוד חלש ובהיר אז יתכן וגם בבדיקת דם תצא תוצאה חיובית אך נמוכה ואז כדאי לעשות שוב בדיקת דם אחרי יומיים לראות שהערך עולה ומכפיל את עצמו ,
בעקרון בדר''כ פשוט יראו שהוא עולה ומדובר בהריון צעיר...
ויש מקרים בהם הבטא לא תעלה ואז כנראה מדובר בהריון כימי-שלא התפתח כמו שצריך.

אם יצא פס חזק- כמעט בטוח שתצא תוצאה תקינה וגבוהה בבדיקת דם.
אם הוא מאוד חלש- אז גם רוב הסיכויים שהכל בסדר וזה רק הריון צעיר. ויש רק סיכוי קטן למשהו אחר חלילה..

ביום הראשון שבדקתי היה פס מאוד בהיר..

ביום השני שבדקתי ב2 בדיקות שונות היה פס מאוד ברור שהתקבל תוך פחות מדקה.

 

אני מאוד רוצה את ההריון הזה, לכן השאלה והחשש, שתשובה יוצאת חיובית אך בעצם ההריון לא באמת נקלט או מה שזה לא יהיה הריון כימי..

 

בכל אופן קבעתי תור לבדיקות דם ולכל הבדיקות הנוספות שצריך לעשות, המליצו לי במרפאה להגיע בתחילת שבוע הבא, כדי שהתוצאות יצאו מדויקות יותר..

 

 

גם אני עושה בדיקת דם כדי להיות רגועה. אבל אם ראית שהפס התחזק זה כבר סימן לעליה..

ואם תעשי ביום ראשון-שזה כבר כמה ימים אחרי,בעז''ה הגיוני שתראי שהכל בסדר בלי שום ספק...


אני מבינה מאוד את התחושה והפחד..חשוב חשוב לנסות לעשות הכל כדי לחשוב חיובי וכדי לזכור שהכל בידיים של ה'...

לא כדאי לקחת לקחת סיכונים

ייתכנו רגשות בעקבות הביוץ, בד"כ כיומיים. 

(את הראשון ילדתי ב38 ואת השני ב 42 ואי אפשר היה להאמין להבדל)

את מבקשת לא לעבור את שבוע 40 אבל את רק ב37..
למה שלא תתפללי שתלדי ב40 בדיוק?

עד 40 זה בסדר מבחינתי..אחרי זה כבר לא רוצה

כל ילד נולד בשעה וברגע שהקב"ה קבע.
אנחנו לא מנהלים את העולם.

תפילות תמיד עוזרות,
אבל הקב"ה יודע מתי הרגע הנכון ביותר עבורו ועבורך.
ימליצו לך פה על זירוזים טבעיים-
אם זה לא הזמן- זה פשוט לא ילך.

מפתח הלידה הוא בידי הקב"ה.

והימים האלו שנראים כמו נצח. אבל תדעי שכל יום נוסף ברחם את נותנת לבן שלך מתנה ענקית ומפנקת אותו בצורה הטובה ביותר

תנצלי את הימים האלו להתפנק בדברים שאת אוהבת, להתפלל...

שיהיה בשעה טובה ומוצלחת!

פשוט להרפות.
להרפות.
להרפות.
אין לך מה לעשות כרגע, זה שלב עוד די מוקדם, ומאוד מאוד כדאי שהעובר המתוק שלך ישאר לפחות עוד שלושה שבועות- חודש ברחם. לכן, מכיוון שמדובר בעוד הרבה זמן יחסית, פשוט תנסי לא לחשוב על זה. תעסיקי את עצמך באלף ואחד דברים שיעבירו לך את הזמן בכיף, ואל תחשבי שזה הולך לקרות היום...
שיהיה בקלות ובשמחה בע״ה!!

ושזה יקרה מתישהו בשבועות הקרובים ממש.

מנסיון של שתי לידות שהתרחשו בשבת בשתיהן שהיתי בשבת בעיר בה ילדתי (בתשיעי נסענו לשם כל שבת) אבל הצירים התחילו בליל שבת ונסענו לבית חולים באמבולנס וילדתי בשבת בבוקר

השאלה אם נראה שמתחיל משהו בשישי בצהריים וניסע ומי שיבדוק אותי יגיד שזה לא מספיק כדי לאשפז אותי, האם צריך להישאר באיזור בית החולים או לחזור הביתה ויכול מאד להיות שנצטרך במהלך השבת לנסוע שוב...

ועוד שאלה- אם נוסעים בשבת, איך צריך? ברכב או אמבולנס? 

יגידו לך פה מלא תשובות...וזה לא יעזור לך.
יש שיטות פסיקה שונות לגמרי בנושאים האלו...וזה תלוי בגישה של הרב.

כשנכנסנו לתשיעי שאלנו את הרב שלנו הכל...-לגבי דולה ומלווה נוסף, לגבי צירים ביום ישי,לגבי איך עדיף לסוע ומתי...

אל תסתמכי על תשובות פה.

גם הגדול וגם הקטן.. שאלנו רב לפני מה בדיוק לעשות.. בגדול מותר ליסוע כשמתחילים צירים סדירין ויותר מדקה. צריך להשאיר את כל הדברים ברכב מלפני שבת ואנחנו השארנו את הרכב פתוח... כשהגענו לבית חולים היה שם גוי של שבת שהסתובב וכיבה לנו את הרכב.

מכירים פה רב שיכול לענות לנו על זה... והרב של הישיבה של בעלי לא רלוונטי לשאלות כאלה מסיבות שונות...

עונים גם על שאלות כאלה...
לפי איזה רב אתם פוסקים?
לרוב אשכנזים פוסקים שעדיף אמבולנס..

אנחנו ממש לא רצינו לשתף בגלל שהייתה בעיה אצל בעלי וזה פחות נעים לשתף בזה, זה לא כמו בעיה -אין ביוץ, זקיקים קטנים וכד'. ובעלי לא היה מוכן לשתף כלום בשום פנים ואופן ותכלס אני מבינה אותו.

זה נשמע לי עדיף על פני המתח של שמירת הסוד.

וחוץ מזה, למה לא לשמח את ההורים?

למה לא לעשות כיבוד הורים אמיתי ולהרגיע את הדאגה???

בע"ה גם אתם תהיו הורים.
ואין דבר קשה יותר מדאגת ומצער הורים על ילדיהם.
זו דעתי.

ש"דבר הסמוי מן העין שורה עליו ברכה"

 

ועדיף לספר כשיש פחות סכנה של הפלה...

אבל תחשבי על עצמך במקום של אמא שלך שבטח מתפללת עליך המון ומלאה בדאגה..

ובסופו של דבר כיבוד הורים זה מצווה מדאורייתא אחד מ10 הדברות! לעומת "דבר סמוי מן העין.." שיש לו ערך אבל שלא נשכח מה יותר חשוב..

זה נשמע לא נעים שיש עליך לחץ משני הצדדים, הייתי משתפת את בעלי שקשה לי לעמוד בלחץ של לא לספר שום דבר להורים ואולי כדאי שנחשוב ביחד על תשובה מרגיעה ששנינו מרגישים בנח איתה.

 

מאד קל להבין גם את אמך שדואגת ורוצה לעזור וגם את בעלך שרוצה לשמור על הפרטיות שלכם כזוג ומול שני הערכים האלה בסך הכל את אישה בהריון שעוד לחץ לא עוזר לה ובאמת נכון שתחשבו ביחד מה הפתרון שמתאים לכם.

ואמא שלך מתעניינת הרבה מדאגה,
אז למה לא להרגיע אותם? הם נורא ישמחו!
אני הייתי מספרת. תרגיעי את בעלך ותסבירי לו שאת רוצה לספר להורים בלבד שישמחו ויהיו רגועים.
בשעה טובה!

נראה לי הכי טוב להתייעץ עם בעלך על מה שכתבת. ושתזכו לשמחות רבות.

סתם כי זו אני. אני כמוך, בהריון ראשון, בחודש שני ולא מתכננת לשתף אף אחד עד שתצא הבטן וזה יהיה ברור...
זה משהו אישי ואני לא אוהבת את ההתעסקות המוגברת סביב זה. וכשאמא שלי שואלת שאלות שלא בא לי לענות עליהן, אני פשוט אומרת לה תודה רבה על ההתעניינות והדאגה, כשארצה להתייעץ ולשתף אדע שאוכל לפנות אליך, אבל כרגע לא נעים לי לדבר על זה. וזהו.

אני נוטה להסכים איתכן,

 

והאנונימית מעלי- זה מה שגם אני עשיתי עד כה, אבל מחילה מכבודה, אמא שלי חופרת!

וגם אני בעד לשמור כמה שיותר וזה לא קשור בכלל לכיבוד הורים, במיוחד שזוג נשוי צריכים לעשות קודם כל מה שטוב להם ולא מה שטוב להורים

עוד 20 שנה היא תהיה בהריון... אבל לא תגלה לך... ותגיד שאת מטרידה אותה בשאלות..ואת בסך הכל תדאגי לבת שלך ולכן תשאלי..תדאגי לה כמו שדאגת לה 20 שנה ונתת את נשמתך בשבילה ! אבל היא תשאיר אותך מודאגת ומוטרדת כי מי את??? כולה אמא שלה..לא יקרה כלום אם תדעי בשליש השני...... אבל אם יקרה משהו עצוב חלילה אמא היא הראשונה שתרוצי אליה..אבל לשתף אותך בשמחה שלך..לאאאאא.... עצווווב!!!!!!!!!

לא בגיל חמש ולא בגיל שלושים.

אהבת אם היא להחזיק ביד כשצריך ולהרפות כשצריך.

לא שופטת את האם - לא יודעת איזה שק יש לה על הגב. אבל התגובה המאשימה שלך מאוד לא במקום. זה לגמרי הגיוני שהפותחת תרגיש רע להיות דחוקה אל הקיר.

זה עצוב מזעזע ומכעיס!! ורואים שהיא בהריון ראשון..רק כשיש ילדים מעריכים את אמא... יש אנשים שאין להם אמא...ואנשים שקוראים לאמא שלהם חופרת!! וכן אני מאשימה אותה בחוסר כיבוד הורים!!! מצווה להוכיח!!!

בהיעדר התנאים - אין כאן מצווה. צר לי.

(יש לי ארבעה ילדים, מעריכה ומכבדת את אמי, אגב - גם היא מתייחסת אליי בכבוד.)

 

מעניין לראות את תגובותיכן,

 

כמובן שלא אמרתי לאמא שלי שהיא חופרת, אבל זה ממש מה שהרגשתי אחרי שניתקתי ת'טלפון פשוט בכיתי.

 

אני ממש טעונה עליה כי אני מרגישה שזה פוגע לי בזוגיות עם בעלי, כי הוא כועס עליה ואני מגינה עליה כי זאת בכל זאת אמא שלי.. קיצור מצב ממש לא נעים.

להגיד לה שלא צריך לדאוג,
ושיהיה בע"ה בסדר, ולשדר שיש דברים בדרך. ..

אני חייבת לומר לך שאת כל כך נורמלית!

זה מאד מאד בסדר, וסיטואציה שקורית להרבה נשים, 

אמא שמאד דואגת וקצת מאבדת את גבולות הפרטיות מול הילדה שלה - שהיא כל כך אוהבת,

בעל ש(בצדק ענק) רוצה לשמור על פרטיותכם,

ואת שחייבת לשמור על פרטיותכם,

זה כל כך נורמלי ובסדר.

הגיוני שבכית.

מה שיעזור לך זה להתנתק רגשית מהלחץ שהיא מפעילה עליך,

אל תאמרי 'קל לדבר' - גם אני הייתי שם, עם לחץ עצום, ויצאתי מזה ברוך ה'!

הזוגיות שלכם הכי חשובה בעולם, ואת אמא צריך מאד מאד לכבד ולא לפגוע,

אבל בשום אופן לא על חשבון בעלך - הוא ראשון.

מצד שני לפגוע באמא אסור אסור אסור, צריך לכבד ולהעריץ ולכבד ולנשק לעפר רגליה, באמת!

לכן אני מציעה לך שמול בעלך אל תגני על אמא שלך, תזדהי אתו לגמרי לגמרי,

זה שלב ראשון. זה ירגיע אותו וזה גם הצעד הנכון לעשות.

אני אתך, אני מסכימה אתך, ולא עושה שום דבר שאתה לא מסכים לו או פוגע בך, אני אתך לגמרי.

ואז אפשר ברוגע ברוגע לדבר על מה כן אפשר לעשות.

אפשר בכבוד רב ובענווה רבה לומר לאמא - אני יודעת שאת דואגת לי ואני כל כך מעריכה את זה,

אני מאד רוצה לשתף אותך - אבל אני מבקשת שלא תלחצי עלי בנושא הזה, את הראשונה שאומר לך כשהדבר יהיה אפשרי.

ואכן כך!

בלתי אפשרי לעשות משהו שנוגד את דעת בעלך ופוגע בזוגיות שלך, זו אמת.

דברי בהערכה בכבוד אבל באסרטיביות מאד מאד ברורה.

תזכרי שאת לא נגדה, והיא לא נגדך, פשוט מערכות יחסים רגישות - ואת הגיבורה במרכז שמנווטת את הדברים.

אל תתני למה שקורה להוביל אותך, תובילי את!

המון המון הצלחה,

רננה.

מאוד מזדהה עם הפותחת!! כן לא כולם רוצים לספר על ההתחלה- וזה לגיטימי!!
יש להם זוגיות וזכותם לבחור מה שהם רוצים!!
לא שייך לרשום שתחשוב שהבת שלה לא תספר לה דברים והכי לא שייך זה להוכיח אותה על כיבוד הורים!!
פשןט מכעיס אותי לקרוא תגובות כאלה!!
הפותחת רצתה לשתף ולשאול מה לעשות- היא לא אמרה מילה רעה על אמא ולא פגעה בה!!
כן.. גם הורים צריכים טאקט- ולא לחפור. וזה בסדר לרשום כדי לקבל עזרה!!!

צריך להזהר להוכיח אנשים ובמיוחד על כיבוד הורים!!
וקל וחומר לרשום כ"כ הרבה "דברים חמיים" מאנונימי.

ואל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.

מצב באמת לא נעים.

מבינה את אמא וגם מבינה את בעלך.

 

חושבת שהייתי מנסה לדבר על זה עם הבעל להסביר ברוח נעימה כמה שנראה לך זה חשוב לאמא שלך.

 

בנוגע לדבר הסמוי מן העין ולחשש מהפלה.

הורים זה ממש לא פרסום. זה קרבה מיידית והברכה עדיין שורה.

ולגבי החשש. אם חס ושלום אישה מפילה אז הרבה פעמים היא כן צריכה תמיכה מההורים שלה. 

טוב שאמא יודעת כי כך היא יכולה לתמוך.

 

בכל אופן, בהצלחה ובשעה טובה.

בשום אופן בחיים לא לספר שהיתה בעיה אצל בעלך,

גם אם את מדמיינת לעצמך סיטואציה שהבעיה היתה אצלך - ואיך היית מרגישה אילו הוא היה מספר לאמא שלו,

זה כאין וכאפס ליד איך שהוא ירגיש מול אמא שלך,

זה הכי פוגע באגו שיש, מה גם שגבר הוא לא יצור שיתופי יותר מדי, וגם לא מוכן להצטייר כפחות ממושלם או פגיע או חסר ביכולת הגברית שלו, זה הכי גרוע שיש.

יש דברים שהם רק רק רק שלכם.

לדעתי אפשר לספר רק להורים, במיוחד שהם כל כך דואגים...זה רק יוסיף להם שמחה ויסיר את הדאגה!
בנוסף, אני לא חושבת שההורים נכללים במשפט של חז"ל אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. ההורים הם כתובת ראשית כמעט לכל דבר ולשמח אותם זה עניין חשוב מאוד!! זה הנחת שלהם! ואין כמו אמא שעוזרת לך בליווי ההריון..היא שם בשבילך..גם לתופעות לוואי שאולי יגיעו. היא שם לעזר ואני בטוחה שתעשה זאת בשמחה רבה!
אולי את מרגישה שהיא חופרת, אבל עצתי - פשוט אל תראי את זה ככה. תביני שזה נטו מתוך דאגה לבת שלה שהיא כל כך אוהבת! ואנחנו בני אדם, קורה, גם הורים טועים..יכול מאוד להיות שמהלחץ היא לא שמה לב וחפרה לך קצת. תנסי להבין אותה יותר, תנסי להזדהות במקום שבו היא נמצאת. אפשר בעדינות להגיד להם שלא יספרו עד שאתם תחליטו, אני בטוחה שהם יבינו ויכבדו את החלטתכם.
ומובן מראש שכדאי לשתף את בעלך בעניין ולהסביר לו בצורה נעימה שחשוב לך לשמח את ההורים, דווקא בגלל שהם כל כך דואגים..אלתצטערי שתספרי בגלל זה, להיפך, ככה את יכולה להיות בטוחה ולדעת עד כמה זה משמח אותם עוד יותר!

עוד דבר, מציעה לך לא לחשוש יותר מידיי ממה שחס ןושלום עלול להתרחש במידה ותפרסמי (והורים זה לא נחשב פרסום) חוץ מהמשפט של אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין תזכרי גם את המשפט את אשר יגורתי...תסמכי על ה' שנתן לך את המתנה הגדולה הזו והוא גם ישמור לך עליה. את עושה כי את רוצה לשמח בנס הגדול שה' נתן לך! ולא לפחד יותר מידיי
בהצלחה והריון קל ומשעמם ובידיים מלאות בעזרת השם!

אא"כ את חוששת שהיא תספר

אבל אם באמת חשוב לך - אני במקומך הייתי מקשקשת לה על הפוריות. שבטח בדקנו וזה וזה וזה . 

אם היא אחר כך תתרגז שהמצאת תגידי לה שהיא שמה אותך בפינה ולא היתה לך שום אופציה אחרת

את מרגישה בין הפטיש לסדן ואת מרגישה שאת שניהם את חייבת לרצות.
גם לי היה מצב דומה,לפני החתונה אמא שלי הייתה היועצת הבלעדית שלי והייתי מספרת לה הכל. אחרי החתונה גילית שבעלי לא אוהב את דרך המחשבה והלחץ שאמא שלי מפעילה.
כשנפל לי האסימון שהמחוייבות שלי היא לבעלי נהיה לי יותר קל, בנוסף כל פעם שאמא שלי אומרת/שואלת וכו אני מזכירה לעצמי להקשיב בנימוס להנהן ולהמשיך הלאה. אם היא לוחצת אני אומרת לה בעדינות ״אמא די״ ואם היא לא מבינה אז לפעמים אני אפילו קצת מתעצבנת...
מה שעוד עוזר לי לפחות זה להגיד לאמא בלי שהבעל שומע, שלבעל קשה מאוד מאוד אם השאלות האלו שלה ולכן אני מאוד מעדיפה שלא תשאל ולא תלחץ בשום נושא.
דבר אחרון, את ממממממש שלא חייבת לספר לאמא שלך כלום על ההריון. רק את מכירה את אמא שלך ויכולה לאמוד את הקשר בינכן ולדעת אם היא תוכל לשמור בסוד כמו שתרצו. תספרי לה כשתאגידים מוכנה ועד אז תבקשי ממנה שלא תלחץ בנושא.
ב ה צ ל ח ה

קודם כל מבינה אותך!
אני גם לפני כמה זמן חשבתי על זה
ונורא התריד אותי מה אני יעשה כשאני יכנס להריון סוף סוף בעז''ה
מה, אני יסתיר מההורים שלושה חודשים?
הם כ''כ דואגים לנו!!
אז קודם כל, אני אחת שתמיד חושבת על העתיד
והיה לי חשוב לסגור את הפינה עם בעלי
כדי להיות רגועה.

והגענו למסקנה שנספר קודם.
מתי? לא יודעת, את זה נחליט.

ואני יסביר לך למה-
אין הברכה שרויה,
זה באמת חשוב,
אבל זה לא בא במקום כיבוד הורים!!
במקרה הזה זה לא כמו זוג רגיל שנכנס להריון,
יש כבר ציפיה.. והם בסה''כ רוצים בטובתכם.
הדבר השני, זה שאם ח''ו יקרה משהו,
הרי במילא תצטרכי את עזרת ההורים בתמיכה נפשית ופיזית
אז יהיה יותר קל לספר מראש.
והדר השלישי, שעם כל מה שעברת לפני,
הדבר האחרון שאת צריכ. עכשיו זה מתח נפשי מיותר.
אני נמאס לי כבר ממדיניות ההסתרה
אני עסוקה כ''כ בלהסתיר, שאין לי כוחות להתמודד.
אז אני משתפת במה שמתאים לי.
לא צריך להגיד אצל מי הבעיה, זה בכלל לא משנה
הבעיה היא זוגית כשאין הריון.
ככה אני מאמינה, ואז פשוט מספרים בכללי שיש בעיה,
ואנחנו חא רוצים לפרט.
ואנשים מקבלים את זה.

אני חושבת שכדאי שתשבי עם בעלך,
ותסבירי לו את כל זה
ולמה זה כ''כ חשוב לך
ואם עדיין יהיה קשה תשאלו רב.

בהצלחה יקרה ושיהיה בשעה טובה!!

לאחי יש בעיות להביא ילדים.
הוא סיפר שגילו מה הבעיה וזה בטיפול והוא לא רוצה לפרט מעבר לזה.
וזה מה שהורים שלי יודעים, וזה מנטרל את העניין שמייעצים על בדיקות וטיפולים, ונראה לי די מרגיע.
אם אמא שלך לוחצת לדעת עוד פרטים תעני בהחלטיות שזה בטיפול ואת לא מעוניינת לפרט.
כשיגיע הזמן תספרי גם על ההריון.
שיהיה בקלות ובבריאות ותצאו בידיים מלאות!

אל תדאגי, אני בסדר ויודעת מה לעשות.
זה רק היה הצעה למי שמעלי..

כאילו זה אמא!! הבנאדם הראשון שחשבתי עליו אחרי בעלי.
אצלנו זה התגלה בטעות ובאיזשהו מקום שמחתי בזה כי ממש רציתי שאמא שלי תלווה אותי ותתמוך.
להורים שלו סיפרנו אחרי בדיקה אצל הרופא.


אני דווקא בעד לשתף את ההורים בטח בהריון ראשון שלא יודעים כלום.

אבל כל אחד יעשה כטוב בעיניו. תסבירי לבעלך. מאמינה שהוא יבין אותך.

אבל אם בעלה לא רוצה - אז היא דבר ראשון צריכה לזרום איתו 

כל אחד ואחת והקשר שלו/ה עם אמא שלה.
היא ממש ממש לא חייבת זה משהו אישי ואינטימי שלה ושל בעלה שלא מערב את אמא שלה. אם היא רוצה וזה עושה לה ולבעלה טוב, שתשתף. אם לא אז ממש ממש לא אפילו לא עד שרואים בטן. זה שלה!! לא של אמא שלה!
(מאחת שסיפרה לאמא שלה אחרי בבדיקת הריון עוד לפני בדיקת דם)

בהריון ראשון אמרנו נספר להורים ישר אחרי בדיקת רופא.. והינו אצל הרופא ולעובר לא היה דופק.. הפלה..
ואמא שלי טיפוס נלחץ- מזללל שלא ספרנו לה.
התמודדות איתה ולספר לה על הפלה הרבה יותר קשה לי..
ככה שב"ה זה נחסך לנו.

לדעתי זה אישי משהו בון בעלי לבני.. ואמא תדע יותר מאוחר..

קודם כל ממש תודה לכולכן!

 

טוב לשמוע עוד דעות בנושא ולהחליט בסוף על משהו משלך.

 

מי שלא הבינה למה לא לשתף בעניין בעיית הפוריות, שוב, זה בעיה אצל בעלי והוא בשום פנים ואופן לא יסכים שאגלה 

 

את זה ותכלס ממש בצדק, לא נעים שחמותך תשמע על בעיות בזרע שלך! אני בחיים לא יספר את זה. [וב"ה שעשה לנו נס גדול שבניגוד לסיכויים נכנסנו להריון- זה קטע הזוי, אבל זה שרשור בפני עצמו...]

 

וכל החמודות שהציעו לי להסביר לה, מאה פעמים אמרתי לה- אמא, אני יודעת שאת דואגת וזה רק לטובתי וכו' אני אספר 

 

כשארצה, אל תלחצי עלי.. ואז אחרי חודש- חודשיים זה חוזר וזה לא נעים,

 

תכלס ממש שכנעתן אותי לספר, וגם באמת בא לי לשמח אותם, אני יודעת שזה קשה, מקווה שבעלי יזרום איתי.

 

 

אפשר להגיד להורים שכן, יש בעיה והיא מטופלת. וזהו. אין שום סיבה בעולם שהם ידעו אצל מי הבעיה. בכל מקרה יש סיכוי שווה שהיא תהיה אצלך, אצל בעלך או אצל שניכם, וזה ממש לא עניינו של אף אחד, לא רק של ההורים שלך אלא אפילו של ההורים שלו, אצל מי משניכם הבעיה.

 

חוץ מזה, מזל טוב ובהצלחה!

קודם כל המודעות שלך מדהימה!! אין לי יותר מדי נסיון או מידע אבל מאחלת לך המון הצלחה ואם עוזר לך לפרוק את תמיד מוזמנת. קבלי חיבוק ענק ונשיקה!
ועוד שאלה (את לא חייבת לענות) את כבר נטהרת? כי אני מאמינה שמגע יכול מאוד לעזור ולנחם..

יקרה!!

נשמע ממש לא פשוט.

חשבת על טיפול חוץ מהתרופות?

טיפול cbt הוא יחסית קצר ומצוין לטיפול בחרדה ודיכאון!

אולי שווה לנסות..

שה׳ ישלח לך בריאות ושמחה ושתזכי לגדל את תינוקך בנחת ובטוב!

ממליצה לך לפנות לארגון ניצ"ה. הם מפנים במידת הצורך לטיפול..

תטפלי בעצמך. את לא צריכה לסבול.

(גם אני באותה הסירה..)

אשמח להמליץ לך על רופא מקסים!

רציתי לאמר לך שגם אני סבלתי מאוד מחרדות ומחשבות טורדניות, רק במבט אחורנית אני מבינה שזה היה אובססיה, ה' רחמן גדול מאוד והוא איתך ואפשר לצאת מזה. הריפוי התחיל כשנגשתי לרב ארוש לקבל ברכה,

הרב ארוש אמר לי שאני רודפת את עצמי..מוכר לך?? מאחלת לך מכל כל ליבי את כל הטוב בעולם- ה' עצום והוא יוציא אותך מזה.

ככל שזמן הביוץ מתקרב הן נהיות נוזליות יותר.

איזה יום אחרי הביוץ הן מפסיקות בד"כ.

 

http://www.poriutivit.com/sub_page.asp?sp=31&p=20

 

ימים יותר מוגבר. לא משתנה במרקם... השאלה האם המוגבר הזה מתחיל כבר לפני? או שהוא מעיד על הביוץ?

 

תודה לשתיכן! כבר התבאסתי שכל שאלה שאני שואלת לא עונים לי... כנראה יש לי שאלות משעממות..

אני חושבת שהמגובר זה בערך הביוץ או אחרי
תנסי לשים לב אם זה צמיגי או נוזלי
אני שמתי לב שיש כאלה ויש כאלה..

זה ההכנה לביוץ של בערך -3 ימים לפני. כמו שכתוב שם בקישור ב"שבוע שני".

אחרי הביוץ יש צורך בהפרשות הפוריות לא יותר מ24 שעות כי כתוב שהביצית נשארת בחצוצרות 12-24 שעות.

אחרי הביוץ הן נהיות צמיגיות יותר.
(ומצטרפת לקודמתי)
זה מאוד טוב לעקוב אחרי הגוף..

כל חלק בנפרד ניתן להזמנה..
( אני יודעת כי בדקתי את זה כי חשבתי להזמין את השסטום הלבן ..שנקרע לי. בסוף חברה נתנה לי את שלה שהיא לא משתמשת... הרתחתי כמובן. והשתמשתי...)

מאיזה אתר מצאת??

תודה רבה

http://www.hanakatova.com/avent-spare-parts-c-43_57_77.html

האמת שעכשיו עשיתי גוגל. אני לא זוכרת אם זה מה שחיפשתי בעבר.
מקווה שיעזור לך בכול זאת. בהצלחה!!

ולא מצאתי את השסטום הלבן הקטן (עגול קטן).

 

אשמח לעזרה  תודה רבה

הבנתי שבמקום איזה חלק יש חלק חדש שנראה קצת אחרת...
תמסי בשירות לקוחות...

לי נשבר חלק ושלחו לי אותו להחלפה ללא תשלום

2- חומץ או מלח לימון יכולים לעזור להורדת האבנית...

אני ממש מחפשת המלצה למשאבה טובה, לאחר ניסיונות גרועים בשאיבה בלידה קודמת, ועוד מעט אצטרך לחזור לעבודה...

 למישהי יש? או שזה תלוי במבנה גוף של האישה...

מבחינת תקציב פתוחה בעיקרון, אולי אנסה לשכור/למצוא יד 2 אם אדע שמשהו יעזור לי מוכנה להשקיע...

נחשב יותר טוב מהם...
אני מאוד אוהבת... חדשה אם את במכבי אפשר לקנות באיזור ה600 אם לא בתינוקות זה אנחנו זה 730 בערך הכי זול שמצאתי חדש... (יד2 אפשר למצוא יותר בזול רק קחי בחשבון תוספת באיזור ה100 של החלקים שלא מעבירים מאישה לאשה ושאין אחריות)

הריון די התחלתי

70 בערך כל פעם בעוד שהיא אוכלת יותר מ150.. יכוח להיות שהיא אוכלת חצי בארוחה וחצי לפני השינה ולכן אני לא מצליחה לשאוב הרבה?

יש גם קפיצת גדילה סביב 4 ח' ובגיל חצי שנה

שוקלת 6.5. ויכולה לאכול ה מ ו ן כשזה בבקבוק...

זה לבחירתכם כמה חודשי חופש יש? 

בעצם יש מחיר גלובלי לשנה שמתחלק על פני 12 חודש ובגלל שמטפלות נאלצות להתמודד עם כאלה שלא מוכנים לשלם על החופש הן מסדרות את עצמן או בצורת חוזה (שמחייב לשלם גם על חודשי החופש) או שהן מחלקות את התשלום ל10-11 חודשים. 

מה שבעצם המטפלת שלך מסבירה לך ממה מורכב התשלום, והדרך הזו נשמעת סבירה לגמרי.

צודקת שזה מעצבן ומבלבל כעושים השוואת מחירים.

להבא צריך ללמוד לשאול על הסעיף הזה מראש כדי להשוות נכון את המחירים.

מקוווה שמשאר הבחינות אתם מרוצים..

החודשיים חופש לא ממש ברורים לי, עד כמה שידוע לי זה פחות מקובל- אבל שוב- זה תלוי.

אם חם מדי את תרגישי, לחץ הדם יורד ומרגישים חולשה ובחילה.
רק תיזהרי, לוקח המון זמן להתאושש מזה וגם מאד מהר אפשר באמת להתעלף. אז שימי לב, אם רק נדמה לך אפילו שאולי את מתחילה להרגיש לא טוב, תקררי את המים, תפתחי חלון או תצאי מיד מהחדר.

לשמוע! בהריון האחרון קפאתי כי פחדתי...

במים רותחים פתאום הרגשתי שאני לא יכולה לנשום אפילו שהחלון פתוח,

 

אז מהר כיביתי את המים.. כדאי להיזהר גם בזה. אבל ברור שלא להתקלח במים קפואים! מה זה המזוכיסטיות הזאת?!

 

רחמנות עלייך, אחותי...!

ואני ממליצה לך לשמור לך כמה וכמה מנות לשעת הצורך...(אפילו אם סתם נכנסת למקלחת והתינוק צורח אז בעלך יכול להביא לו או אם את לא מרגישה טוב או סתם בא לך לילה של שינה רצופה וכו')

או שאפשר גם בביתיות?

אם מיוחדות- איפה קונים?

איך מפשירים את זה אח"כ?

לי אישית לא מפריעה להשתמש בשקיות הקפאה רגילות...
עוד אפשרות היא להקפיא בקופסאות סטריליות של בדיקות שתן וכאלה... (לשאול את האחיות במרפאה שלך אם יש דרך להשיג או אם יש להם חבילה שעבר לה התוקף כי מבחינתם אסור להשתמש אח"כ אבל בעצם אין בזה שום בעיה)
ומפשרים הכי טוב להוציא למרר מראש ואם לא הוצאת מספיק מראש אז במים חמים ולא רותחים!

הכי זולות שאני מצאתי זה דווקא בסופרפארם - של לייף (כשקל ליחידה, לפעמים קצת יותר)

אני משתמשת בצנצנות זכוכית קטנות, של גרבר וכד', שחברה שמשתמשת לא צריכה. אני מעקרת אותן כל פעם ובעיניי זה הפיתרון הכי יעיל, אקולוגי, זול וסטרילי

אני חיה עליהן.. אבל אני גם שואבת כל יום. זה הוצאה, לא אשקר. אבל זה הכי נוח ויעיל.. במיוחד אם את שואבת מחוץ לביץףת.. להמשך

זה יוצא זול משמעותית!
( עדיף של חברה מוכרת... לנסינו למשל...
רק כדי לא להסתבך עם מוצרים פגומים. אבל זה בהחלט משתלם!)
-מקווה שעזרתי.

שקיות זה באמת עסק יקר...
קנינו הרבה בקבוקים פשוטים כאלה.
משו שלא עולה הרבה... אנחנו מצאנו בבזאר שטראוס.
צריך לשים לב שאין בהם ביסנפול A (ככה כותבים את זה?)

יש שפוסרים שבגלל שהם מיודעות לחד פעמי ברגע ששטפת והפכת לרב פעמי את בעצם יצרת את הכלי ואז אין בעיה..