אמנם יש לנו 3 ב"ה והסיבה למניעה ולחכות הייתה הריונות בסיכון גבוה. אבל הייתי בטראומה אחרי הלידה האחרונה וחשבתי שבחיים אני לא אתליח להתגבר ולרצות להיות שוב בהריון.

ואז אחרי שנה וחצי בערך התחיל הדגדוג ואז התחלנו בעלי ואני לדשדש במה זה אומר וכו וההיגיון אמר לחכות עוד קצת ואז הדגדוג הפך לרצון ואז לרצון חזק (עד לרמת קנאה במי שצריכה ללדת והתינוק שלה בגיל של הקטן שלי ) וידענו שעכשיו זה הזמן.

הקב"ה החליט כנראה שזה גם מתאים ונקלטנו מהר מאוד ומידי פעם אני עוד מעיזה לשאול את עצמי אם אני באמת מוכנה כבר 

תינוק קטן באמת לוקח המון אנרגיות ולילות בלי שינה, ובית קצת הפוך... ומצד שני צריך לזכור שזה זמני ואחרי מספר חודשים חוזרים שוב לאיפוס, (של הבית, של הזמן, של הנפש...) ויש עוד נשמה שגדלה בבית, וזה דבר מדהים.

ונראה לי שבאמת צריך להכניס דברים לפרופורציה, מה זה קצת בלאגן וקצת עייפות לעומת עוד ילד שזוכים להביא לעולם?

חו"ח לא רוצה להישמע ביקורתית, בוודאי שכל זוג צריך להרגיש שיש לו את הכוחות לגדל את ילדיו בשמחה ובנחת, ומאד מאד חשוב שהבית יתנהל בטוב ולא בלחץ או בחוסר סבלנות של אבא/אמא. 

פשוט ב"ה גם לנו יש כמה ילדים בבית, ופתאום ההריון האחרון הסתיים בהפלה...

ופתאום המחשבות קצת משתנות, מבינים שלהביא ילדים זה לא ברור מאליו, וגם אם אנחנו בוחרים באיזשהו צעד, לקב"ה יש את התכניות שלו... וגם מחשבות שאם הריון הוא קשה ומעייף זו זכות שהוא מסתיים בידיים מלאות, ופתאום הזכות להביא ילדים בריאים ושמחים לעולם נראית יותר מיוחדת וגדולה...

החלטות טובות, וכמובן בע"ה ובשמחה.

אז החלטתי שאת הילד הבא אני לא מניקה ובאותו הרגע בשמחה רבה נכנסתי להריון 

אחת- האם עכשיו יש לי כוחות, ו-2 התלבטות עקרונית- איך משחררים שליטה על הבית, ומה לעשות עם ההנקה- אין לי לב להחליט מראש לא להניק, אני אנסה ואם יסתבך אעבור למטרנה ולא אשתגע עם זה, מנסיון עם הקטן עכשיו, \אבלך בכל זאת אלו סוגיות שרציתי לברר-איך מסתדרים עם הנקה ועם עוד 4 ילדים+בית?

בעלי חוזר רק בערב הביתה, מתארת לעצמי שאקח עזרה ופחות אבשל הכל בעצמי וכו' אבל מטריד אותי הזמן שלי לבד, הפניות לילדים האחרים... זו לא סוגייה שהזמן יפתור אותה...לכן אשמח לשמוע מנשים במצבי-שמניקות+לפחות 3 ילדים...

נותנת לבית להתבלגן חופשי, ורק בערב כשכולם ישנים (וגם התינוקת) - מסדרת הכול. הילדים משחקים לרוב עצמאית - יש להם גישה לארונות המשחקים ולארון חומרי היצירה. עזרה בשיעורי בית, הקראת סיפורים - אלה דברים שאפשר לעשות תוך כדי הנקה. הזמנים הקריטיים הם זמני הארוחות וההשכבה. כבר יצא לי, לצערי, לקלח ילדים כשברקע התינוקת בוכה... (אותה עצמה אני מקלחת בלילה, לפני שאני הולכת לישון).

סך הכול, זה אפשרי, אבל כמובן שזה לא מושלם.

(ואין לי עזרה מלבד הזמנים שבעלי נמצא בבית. אם כבר, לי קשה לשחרר שליטה כדי להזמין מישהי זרה שתעזור לי בבית ועם הילדים...)

מגדלת תינוק רביעי, הגדולים לצערי לא ינקו, הצעירים כן (כך שאני יכולה להשוות), וממש אין לי מושג איך הייתי מצליחה לתפקד בבית אם לא היה יונק!! רק ככה אני מצליחה לישון בלילה (כי בשביל הנקה בקושי צריך להתעורר, לעומת בקבוק שחשוב להקפיד על הכללים ולהאכיל בתנוחה זקופה, ולא, אין מצב שאני נותנת לתינוק בקבוק במיטה, סכנת נפשות ממש). רק ככה אני יכולה לצאת מהבית בלי אלף התארגנויות ואין לי המון שטיפת כלים ועיקור, ולהניק אני יכולה תוך כדי עזרה בש"ב ובאופן כללי התייחסות לגדולים - מה שלא יכולתי בבקבוק. אני כל הזמן חושבת על אלה שלא מצליחות להניק ומצטערת בשבילן כמה שזה קשה לתפקד בבית מלא ילדים עם תינוק לא יונק. ממש מוזר לשמוע שאצלך זה הפוך! (מאמינה לך כמובן, רק מופתעת)

בעניין מניעה להבנתי שנתיים זה מאוד חשוב לבריאות האישה, (רצפת אגן וכו'), ואחרי השנתיים אפשר גם לעשות את השיקולים הרגשיים. גם הרב שלנו פוסק שנתיים מניעה כסטנדרט ואחר כך לחזור להתייעץ אם רוצים יותר מזה, אז כך אני עושה.

בשביל להניק אני צריכה רוגע ונחת, לא מבינה איך אפשר להניק בחוץ או תוך כדי התייחסות

לילדים הגדולים, איך אפשר לעזוב ילדים באמצע ארוחת ערב וללכת להניק? ואיך אפשר להניק לידם תוך כדי שהם אוכלים?

לא שבגלל זה הפסקתי להניק אבל עכשיו אני לא מבינה איך עשיתי את זה..

להתמקד רק בהנקה, אבל אצלי הוא קיים רק בחודש-חודשיים-מקסימום שלושה ראשונים (שהם ממילא בשבילי לא זמן ליציאות או המון פעילויות עם הילדים אלא יותר למנוחה והתאוששות מהלידה והזנחת הבית....)

בתק' הראשונה הזאת ממילא צצים אצלי כל מיני דברים שמצריכים לתת הרבה תשומת לב להנקה, והתינוק בגיל שצריך להחזיק אותו בתשומת לב, ולפעמים עולות בעיות ואני מגיעה ליועצות הנקה ואחר כך עושה דברים לפי ההוראות שלהן ולא לפי סדר היום של הבית, ובכלל לקח לי איזה שלושה תינוקות כדי ללמוד איך לנהל הנקה נכון שיהיה מספיק חלב (אני די קשת קליטה חחח).

אבל אחרי שעוברת התקופה הראשונית הזאת שבה הנקה היא באמת עניין גדול, זה הופך בשבילי להיות כמו ללטף ילד - משהו שבכלל לא שמים לב שעושים, שעושים תוך כדי דברים אחרים, תוך כדי ארוחה, תוך כדי לשחק טאקי, תוך כדי הכל. ואני נזכרת בחלחלה כמה הרבה עבודה היתה לי כשהייתי צריכה ממש לשים לב לעניין האוכל שלהם ולדאוג להכין בקבוקים בזמן וכל הברדק סביב זה...

אבל ברור כל אחת ומה שנוח לה.

תסכול עם התמ"ל... חבל על הזמן. מצטערת שלא נלחמתי על ההנקה... כמה קל וכיף.

ובית מסודר- אני מעמידה הריון לידה וטיפול בתינוק מול הכוחות שלי, הרצון שלי בחברה, והחשיבות שאני נותנת לסדר בבית- כיוצר אצלי שלווה נפשית, עכשיו אני נשמעת יותר טוב?

אני לא צריכה להתנצל על כך שזה חשוב לי ושגם אני חשובה לעצמי, לא פחות מאשר ילדיי חשובים לי.

את לא צריכה להתנצל. אבל כדאי להפנים שורה תחתונה- יותר חשוב לך אורחים לשבת ובית מתוקתק על פני תינוק.

ואם נראה לך שעוד 10 שנים את תצטערי על כך שלא נולד לך עוד תינוק כי העדפת לארח בנחת אורחים, אז לדעתי , את צודקת.

מאוד לא ראוי לשפוט מישהי אחרת (גם אם היא פירטה את שיקוליה ולדעתך נקודת המבט שלך היא היחידה שנכונה), בעניין אישי כ"כ. את הרי לא נמצאת שם כדי להתמודד במקומה ולגדל את ילדיה, אז לא לך לשפוט את שיקוליה ובחירותיה.

רצינית בנוגע לעמדותייך- את לגבי נשים....

בדעתי לא עלתה שום זיקה כזו.

ואם זה בגלל הביקורת שחווית, כדברייך, מציבור הנשים -

אז זה אכן לא נעים, ואף גרוע מכך בהרבה, ואני שולחת לך, כאישה, את נחמותי.

פה יש באמת יותר נשים.

סליחה, טעות שלי!

רק שלי יש 3 ילדים והקטנה בת שנה ו8.

מצד אחד אני רוצה עוד ילדים, משפחה גדולה,

מצד שני- כל כך טוב לי עכשיו- יש סדר יום, יש לי שליטה על הבית, אני ישנה טוב בלילה, אני יודעת שתינוק חדש ישבש הכל...

בהחלט התלבטות...

שכשאהיה זקנה אצער על מספר מועט של הילדים שהבאתי.

ילד זה אושר אבל גם קשה...

הייתם מביאים ילדים רק בגלל שאולי תצטערו בעתיד??? ז"א כבר עכשיו אני מצטערת ,אני עדין יכולה ללדת אבל לא רצה לעשות את זה בגלל כל מיני קשיים, השאלה אם זה קשיי פינוק או אמיתים. לא יודעת............

רק בעניין לידה. אם לא מתאים עכשיו משהו- למה לעשות?

מה זה להצטער אח"כ? זו לא חכמה להצטער בעתיד כשמתאים, כי ההחלטה היא כעת, בהווה, בתנאי שטח אחרים.

וחוץ מזה- מה זה קשיי פינוק? למה לסבול? מותר לך לפנק את עצמך ולדאוג לטובתך.

אני יגיד  . ואוו בשביל קושי טכני/פיזי/ נפשי /זוגי  מנעתי להביא ילדים לעולם

לא יהיה דרך חזור!!!!!! זהו נגמר!!!!

בתכלס אני בקושי שורדת את היום יום מכל מיני סיבות שוב שאני לא יודעת אם זה פינוק, אם אני שואלת חברות אז הן אומרות נו ברור ככה זה עם ילדים אבל זה שווה.

השווה הזה לא כל כך מסתדר אצלינו....

נסי להסתכל קדימה לטווח רחוק..

בלי לחץ אבל הזמן עובר ולא נהיים צעירים יותר.

את רואה את עצמך עם מספר רב יותר של ילדים? מה השאיפה?

הקושי הזה הוא זמני. אח"כ הילדים בע"ה מחזירים נחת. שווה להתאמץ!

אבל אם מאד תרצו, עוד יש לך הרבה זמן להחליט

עם הנקה כשהבעל לא נמצא כל היום, יש 4 ילדים שזקוקים לעזרה בשירותים/בשיעורי בית/כל דבר אחר+לנהל בית+לצאת מהבית לגינה/לחוג/לקחת למסגרות ולהחזיר... אני בחורה די פעילה, אוהבת את הבית אך גם לצאת להתאוורר ולפגוש אנשים...

וגם היום- אחרי 4- אני מודעת מאוד למה זה דורש... לכן ההתלבטות כ"כ גדולה, אני חושבת שמאוד משמעותי גם הגילאים שלהם- ככל שגדולים יותר- עצמאיים יותר ופחות זקוקים לעזרה בכל מיני דברים...

אולי כדאי לחכות שהתינוק יגדל... הוא עדיין לא הולך אפילו... איך אמרו לי בהריון הקודם- קל יותר להיות עם 4 ילדים מאשר בהריון עם שלושה כי ההריון מקשה על הטיפול בהם...הבחילות וכו'...

יש לי 3 כשהגדול בן 3 (השלישית נולדה לפני כמה חוד')

אני מניקה מלא. רק הנקה. ושואבת.

הילדים קטנים ובהחלט צריכים אותי, אולי זה האופי של הילדים שלי שהם כאלה ילדים נוחים ואחראים.

אבל ב"ה לומדים להסתדר. ועם הזמן זה רק נהיה יותר קל.

אני מניקה ליד הילדים, ותוך כדי מדברת איתם/מספרת להם סיפור. (אותו דבר אפשר עם ש"ב). דברים שהם צריכים עזרה- מבקשת מהם לעזור אחד לשני (להוריד את הבקבוק מהשולחן לדוג', להביא לי טישו שאקנח להם, להביא משחקים וכו'.) במקרים מסוימים של בכי או עייפות מיוחדת, הם גם יושבים עלי תוך כדי שאני מניקה (אם זה איכשהוא נוח לי ולא מפריע להנקה). עזרה בשרותים- הגדול הולך לבד. אני דואגת שכל הזמן יהיה שם אור ושרפרף כדי שלא יצטרך אותי. ולנקות לו- או שמנקה לבד או שמחכה קצת.

אני יוצאת עם כולם לגינה. מניקה גם שם אם צריך (יש לי כיסוי מעולה שמכסה מכל הכיוונים).

והילדים לומדים להסתדר אם מעבירים אליהם אחריות. ועוד משהו חשוב- שהם ידעו שהם לא מפסידים כלום מהתינוק אז גם את תרווחי: אני דוגלת בזה שאם הורים רוצים שיהיה קשר טוב בין האחים ולא תיהיה קנאה בתינוק החדש, צריך ורצוי לתת לילדים האחרים לשחק ולפטל בתינוק מיום היוולדו. כמובן עם הסברים, ועם הגיון. אבל הם יכולים לתת מוצץ גם אם התינוק לא בוכה-לא יקרה לו כלום מזה. והם יכולים לשכב לידו ולשיר לו שירים או לתת לו נשיקה או ללטף, או להחזיק בידים שלך או כשהם יושבים על הספה. ככה הם מבינים שהם רק הרוויחו מה'צעצוע' החדש וגם לך יהיה קל יותר. (וכל זה לא משנה בני כמה הגדולים. אני עשיתי את כל זה כשהיה לי הפרש של שנה וטיפה והגדול טיפל בקטנה כשהוא עצמו היה תינוק)

בהצלחה!

בת 30+, יש לי 4 ילדים צעירים. אחרי הרביעית הרגשתי שאני חייבת הפסקה.

לאחר קרוב לשנתיים ידעתי שזהו, אני בשלה לילד הבא. לצערי זה לוקח קצת יותר ממה שתכננתי...

קחי בחשבון שבמקרה הטוב תזכי בהריון במהירות, ויהיו לקטן שלך עוד 9 חודשים לגדול, וזה ממש משמעותי!

נראה לי שהתקופה הזו בחיים היא זמן שבו שווה לעבוד על עצמנו ולהרפות מהצורך בשליטה מוחלטת כדי לאפשר לעצמנו לגדל משפחה בגודל שרצינו. עוד יגיע היום בו נסדר את הבית והוא יישאר מסודר, והשרותים לא יהיו מסריחים כל הזמן מפיספוסים...

אולי יעזור לך לחשוב איך את רוצה שהילדים יתנהלו כך שיהיה לך קל יותר, ולהתחיל להרגיל אותם כבר עכשיו (הרגלי סדר וניקיון, עזרה בהכנות לשבת, ללמד את הגדולים לעזור לקטנים).

בהצלחה!

אולי אני לא צריכה להשתלט על כל כך הרבה (הגדולה בת 3 והקטנה 3 חודשים) אבל גם בי יש חלק מהתחושות בהן שיתפת אותנו.

בתקופה של הריון פשוט שחררתי-נתתי לבית להתבלגן ואכלנו בעיקר סנדויצ'ים.

בתקופה של ההנקה, אני משתמשת הרבה במנשא, וגם...לומדת לא להתרגש מהבכי.

אני בדעה שלא יקרה כלום אם תינוק בוכה מעט עד שאני גומרת לסדר את החדר או עד שאכניס את האבקה למכונה ואלחץ על הכפתור. נראה לי שאם אחליט שהתינוקת שלי לעולם לא תבכה, אני בחיים לא אוכל להביא עוד ילד.

לגבי יציאות מהבית, את הבת הגדולה אני משאירה בבית ואת הקטנה אני לוקחת איתי עם מנשא וסינר הנקה. אני משתדלת לצאת למקומות בהם אני יכולה למצוא פינה שקטה להניק, להניק לפני שיוצאים ולעשות "הפסקות הנקה" תוך כדי יציאה.

לגבי זה שההנקה מפריעה לגדל את השאר, יש משהו בכך, אבל אני לא חושבת שצריך לוותר על ההנקה בגלל זה.

כל מה שעושים בישיבה (עזרה בשיעורי בית וכו') אפשר לעשות תוך כדי שמניקים. ולגבי שאר הדברים, אפשר להפסיק באמצע הנקה ולהמשיך אח"כ. נכון זה לא הכי מושלם, אבל ככה זה, ילד חמישי בחיים לא יקבל כ"כ הרבה תשומת לב כמו ילד ראשון.

דבר נוסף, גם הילדים האחרים לומדים להתאזר בסבלנות כשיש תינוק. קורה לי שהגדולה שלי מחכה איזה 5-10 דקות בשירותים עד שאני באה לעזור לה, ואני לא רואה בזה שום דבר רע. אני מסבירה לה שאני כבר מסיימת להניק והיא למדה עם הזמן להמתין בסבלנות.

אני ממש מסכימה עם זה שכאשר הקטן שלך יהיה יותר גדול ויותר עצמאי יהיה לך יותר קל לחשוב על הריון. אולי עוד שנה תחשבי שוב על העניין והכל יראה אחרת.

רק הארה: לפעמים ילד חמישי יקבל אפילו יותר תשומת לב מהראשון...

אני רואה את זה אצלי - אני ממש מפנקת את התינוקת שלי, שהיא הילדה החמישית - כמעט לא נותנת לה לבכות, מרימה אותה הרבה... וחוץ מזה שהיא מקבלת הרבה תשומת לב מאחיה הגדולים...

אני לקראת סוף הריון רביעי בעז"ה.

הקטן יהיה בן שנה  וחצי כשאלד, ואני בטוחה שיהיה לי קשה.

אבל אני כבר  בת 33+

וברור לי ששלושה (ואולי גם ארבע) זה לא מספיק לי,

לכן , בערתו יתברך, נכנסתי שוב להריון בידיעה שיהיה קשה אבל כמובן שהגיל שלי משחק תפקיד.

אם הייתי בת 28 למשל, הייתי מחכה עוד קצת.

אני מאוד מסודרת וחשוב לי לשלווה הנפשית בית מסודר, אוכל מבושל ובטח לא קנוי...

עובדת במשרה מלאה חמישה ימים בשבוע, את שלושתם הנקתי הנקבה מלאה עד גיל חצי שנה.....

מאמינה שהקב"ה ייתן כוחות בזמן המתאים

איך את עושה את הכל???

ולפעמים מרב שמתכננים וחושבים ושוקלים זה נהיה יותר קשה.

לכן אני חושבת שצריך לזכור כמה אנחנו קטנים, ויש בורא לעולם

ואנחנו רוצים להוסיף טוב לעולם.

כן חשבת את המחשבות, ונשמע שאת רוצה אבל חוששת.

אני יכולה לספר לך קצת מהניסיון שלי.

אני אמא לששה ילדים, אנחנו מצפים ללידה בזמן הקרוב.

אחרי שנולד הרביעי הלכתי עם כל החבר'ה בחוץ, תוך כדי איסוף מהגנים ואני רואה אמא אחרת הולכת בשייירה עם הרבה ילדים, 5 ילדים כמדומני, ובנחת. ואצלי החבר'ה בכו, ברחו והיה בלאגן.

לא התאפקתי ושאלתי אותה בפליאה - כולם שלך?!?!? והיא צחקה  ואמרה שכן.

אז כן, יש שלבים של יותר בלאגן.

אבל הם זמניים.

אני רואה שאצלנו בבית כשחופשת לידה מסתיימת אז הבית מקבל צורה וסדרים ושוב נבנה משהו חדש לאט לאט.

מישהי חכמה אמרה לי פעם שאחרי החמישי היה לה יותר קל כי אז הגדולים כבר היו גדולים ויכלו לתת כתף.

היום כשאני מאחרת מהעבודה אני יכולה לבקש מבת ה8 להוציא את הקטנה מהמעון לחמש דקות שאני מתעכבת בדרך.

בעבר לא היתה לי פריווילגיה כזו, זה  היה רק אני. ואם אני מאחרת, יש לי בעיה...

גם כשהרביעי נולד הייתי צריכה לקחת את כולם איתי לכל מקום. הילד הבכור במסיבת יומולדת - אני חוגרת את כולם באוטו, נוסעים, מגיעים, פותחים חגורות, מעלים אותו במעלית, חוזרים לאוטו... מבצע... וצריך גם להחזיר... וכשאין רכב אז צועדים בשיירה.

והנה הם מתבגרים ואפשר כבר לקחת רק את הקטן ובני השש ומעלה יכולים להמתין בבית כמה דקות עד שאחזור.

הרבה הצלחה וסייעתא דשמיא לכם בהחלטות.

הגדולה שלי בת שבע והשני בן חמש וחצי,

ככה שהם כבר עצמאיים כמעט לגמרי ומאוד עוזרים.

הילדים אוכלים במעון ובצהרונים אוכל מבושל, ככה שאין לי ממש צורך לבשל להם כל יום.

הבישולים  זה בעיקר לי ולבעלי לקחת לעבודה ולארוחת ערב לפעמים לילדים.

ואני עושה לפני שבת בכמות גדולה שתספיק עד יום שלישי לפחות.

בעלי חוזר הביתה בסביבות שבע בערב אבל הוא שותף מלא ב"ה

מגיע וישר נכנס לעיניינים: כלים, מקלחת לקטן, סיפור לגדולים וכו'.

זה מאוד תלוי בגישה ובהרגלים... יש לי חברה שלא עובדת עם ארבעה ילדים והבית שלה תמיד מבולגן, כלים בכיור,

והיא נעזרת בתשלום בניקיונות וכביסות מידי פעם...

לא אגיד לך שתמיד יש לי כח, אבל כולנו בני אדם....

שיהיה בהצלחה במה שתחליטו (:

אנחנו אמורות לעזור לעצמינו ככל הניתן כדי שכן נהיה מסוגלות להכנס להריון שוב

הכוונה:

נניח מישהי יש לה טראומה מהלידה. שתלך לטיפול ותעזור לעצמה 

או מישהי שלא מסתדתר עם הבית ואל מסוגלת לחשוב על עוד יותר בלגן או להיפך שהבית כבר מאורגן ואיך תסתדר עם להפוך סדרים

מה שכדאי זה למצוא פתרונות וכוחות כדי שניתן יהיה להתקדם הלאה, להריון הבא

מסכימה בהחלט

שככל שמס' הילד גבוה יותר אוטומטית יש לך עזרה רבה יותר

אפי' אם הם לא מעונינים להושיט הרבה עזרה

אבל, אם את מניקה והקטן\נה בוכים את יכולה להקים ילד בן 8 מספרו שייגש

או כמו שאמרו לפני כבר אפשר לשלוח עוד מישהו למכולת\מעון וכו'

אבל כן נאלצים לותר על כל מיני דברים

לדוג' אצלי ההנקה פשוט לא מצליחה אם אני לא אוכלת וישנה כמו שצריך

אז לפעמים הבית פשוט נשאר כמו שהוא ואני הולכת לישון

ולא הספקתי את כל מה שרציתי

זה כולל גם לקחת על עצמי הרבה אחריות.????

ז"א המצב הנתון כרגע שהבעל לא יכול לעזור הרבה, לא לקום בלילה ותינוק.

אני יביא תינוק, אבל אני צריכה לדעת קודם שזה הולך ליפול כמעט 100 אחוז עלי.

אני יודעת גם שלא יהיה הכי הרבה עזרה נפשית מהבעל.

זה שיקול למניעת תינוק?

ואם תתנו עצות, להסביר לבעל וכו...אני יכולה להסביר קודם ותוך כדי אבל במציאות דברים נראים שונה....

כי הוא רוצה אישה שפויה ופנויה אליו, בית מתפקד, אוכל, סדר וכו

אז אשיה אמורה לותר על עוד ילדים?

אישה אמורה לעשות דברים מעבר לכחותיה?

כשעומד בעל מול עוד ילד. מה עדיף? הבעל מוכן רק אם תבוא הבטחה שהכל נופלעל האישה, הוא לא מסוגל להתמודד עם עוד ילדים, בשבילו זה מספיק.

אבל אחרי לידה אישה כן צריכה את העזרה הנפשית, הפיזית, מנסיון העבר כשאמרתי שהעול יהיה עלי , לא ממש יכלתי לעמוד בזה  וזה יצר בלאגנין נוראייםץ.

במצב שיש ילד אחד בבית.

יש אנשים שמפסיק להם ילד אחד / או שניים......

אז חשבתי שאוכל לקחת על עצמי, אני כמובן לא מצטערת, על אף הקושי שהיה....

כללית לאנשים שדוגלים ומאמינים שגידול ילדים וריבוים הינו אידיאל בפני עצמו.

לא נשמעה כל ביקורת או דעה על מספר ילדים מועדף ומומלץ.

הכותבת ייעצה לאותם אלו המעוניינים בכך - כיצד ניתן ליעל את התהליך.

זכותך לחשוב אחרת.

זכות אחרים לסבור כי יש ערך \ מצווה \ השקעה כלכלית מוצלחת \ השקעה טובה אחרת  בריבוי הבאת ילדים לעולם....

שנות הפוריות שלנו הם מתנה מוגבלת מאוד 

כשאת בת 24 את חושבת שיש לך את כל השנים בעולם

אבל בן רגע את בת 30 ואת רואה ששעון החול שלך הולך ואוזל,  אוזל והולך

חבל לאכול את הלב בגיל 45 על עוד ילד שרצית להביא ולא הבאת,

(ויש כל כך הרבה נשים שמצטערות שאין לך מושג עד כמה )

למה לי בגיל 50 לומר - אם הייתי מביאה ביביסיטר פעמיים בשבוע יכלתי ללדת עוד ילד או אפילו שניים?!

במקום זה - אני חושבת כבר עכשיו מה יעזור לי ויקל עלי כדי שאוכל לעשות זאת 

לוקחת את כל הויטמינים והברזלים שצריך , מאווררת את עצמי מביאה עזרה מה שצריך

הולכת לפסיכולוגים אם צריך בשביל לשחרר טראומות מהלידה או דברים אחרים 

אחרי כל זה - כשיש לך את כל הנתונים הנפשיים והטכנים עכשיו תתלבטי אם את רוצה או לא 

ואם את מסוגלת או לא ואם יש לך חשק או לא 

כשאת עם ברזל נמוך ולא מסתדרת - אין ספק שלא תרצי עוד ילד

וחבל. זה שיקולים שאפשר לטפל בהם.

מה שלא הבנתי זה מתי אישה תגדל את ילדיה אם בזמן הפנוי היא תסתובב בין בילוי לפסיכולוג
וביביסיטר זאת הוצאה רצינית
ויש נשים שמצטערות שהביאו יותר מדי ילדים או הביאו בכלל
עובדה שבעולם המודרני ילודה ירדה פלאים
לפעמים אישה לא תעמוד בעוד ילד
מה גם שמילד לילד תמיכה ועזרה ממשפחה ומחברות רק הולכת וקטנה
ושלא תביני אותי לא נכון -יש לי 6 ילדים ב7 שנים ואני בהחלט מאוד בעד ילודה 

אבל אם לא מסתדרים אז לא מסתדרים, חייבים להסתדר לבד רב הזמן, אסור לבנות על תמיכה מהצד

וכמובן בעזרת ה' - הוא נותן כוחות

הן חילונית בדרך כלל

הן נשארות בעבודה עד 6 בערב מגיעות מרוטות,

בשביל להנות מהילדים צריך להשקיע . לתת להם את הזמן ואת הלב 

ואמרה  במפורש יש לי 2 ילדים והיא מצטערת!!

זה מהבוקר עד הלילה דאגות, אם מאחר בחצי שעה אולי נדרס....

אם לא עונה לטלפון בטח קרה משהוא...

בקיצור אין סוף דאגות והיא נהיית חולה מיזה.

על משהוא אחד אי אפשר להתווכח, שאם כל ילד באות עוד דאגות. ז"א מהילד הראשוו אמא נהפכת לדאגנית עד שתעצום עיניה בקבר. השאלה אם מספר הילדים מעלה את הדאגות.... אין לי תשובה עדין....

אבל אני חושבת שאם כל הדאגות זה שווה.

שהתחרטו שהן אמהות,או כאלו שבכלל לא מתכננות להיות אמהות. מזעזע אך קיים לצערנו.

ונכון שיש הרבה דאגות אבל צריך לעבוד על הבריאות הנפשית ועל דאגנות ברמה סבירה.

אנחנו מדברים על אנשים נורמליים כמו אלו שיש ברב העולם שטרם הרסה אותו הקדמה

אלו שמתחתנים בעל עם אשה ויולדים ילדים ובונים חיים יחד 

אני לא מתחברת לגישה שילדים זה "משהו שצריך להספיק אותו". גם אם אפשר להביא ילדים לעולם רק בשנות הפוריות, ומאוד כדאי לא להיכנס להיריון וללדת אחרי גיל 40 (מבחינת הסיכונים האפשריים), ילדים זה משהו מאוד לא טכני, ולא ראוי להתייחס לזה בתור "בואי רק נספיק עוד אחד. נעשה כל השתדלות כדי להביא עוד ילד לעולם כדי שההספק שלנו יהיה יותר גדול".

בעיניי עיקר המחויבות היא קודם כל לבעל ולילדים שכבר ישנם- שיש לנו כוחות נפש להתייחס אליהם. כלפי הילדים, צריך שתהיה לנו גם יכולת כלכלית לממן אותם מעבר לצרכים הבסיסיים של אוכל ובגדים (צרכים רפואיים לא צפויים וכו').

אני חושבת שגידול ילדים זה זכות, ברכה, מתנה. משהו שאין לו תחליף בשום צורה. ואכן, שנות הפוריות הן קצובות.

ועם זאת, חשוב לזכור שאנחנו לא נמדדות במספר הילדים שהבאנו לעולם, ושהערך העצמי שלנו לא תלוי בזה. אם מביאים ילד לעולם, זה אכן צריך להיות כשרוצים את זה ופנויים לזה, אבל גם פשוט כדי להביא ילד לעולם, להגדיל את שם ה' בעולם. לא כדי להמשיך לקחת חלק ב"מרוץ ילודה" מוסווה, לא כדי לענות על ציפיות החברה, ולא כדי שנרגיש יותר חשובות ובעלות ערך.

אז אם יש רצון כן (מלשון כנות) להביא ילד, ויש כמה קשיים טכניים שמצריכים פתרון- אפשר וכדאי לפתור את הקשיים האלה כדי באמת להיות פנויים להבאת עוד חיים לעולם.

אבל אם הבאת עוד ילד בעולם נעשית מסיבה פחות "נקיה" ויותר חיצונית ומושפעת מהסביבה, זה פחות נכון בעיניי.

אני מניחה שהרבה ממש אני כתבתי קשור למצב שלי

והרבה ממה שאת כתבת קשור למצב שלך 

היות שגם אני לא יודעת בת כמה את, כמה ילדים יש לך, ובני כמה הם (את לא צריכה לענות לי, כמובן).

עם זאת, במקרה הספציפי הזה, פותחת השירשור אמרה שיש לה ארבעה ילדים, ברוך ה', ושהיא קצת מעל גיל 30. יוצא אם כן, שיש לה עוד כמה שנות פוריות בעזרת ה'.

לאור זה שהיא כתבה שמאוד מלחיץ אותה לטפל שוב בתינוק, קצת "הזמנתי" אותה לבירור עם עצמה, של הרצון (או הדחף) להביא ילדים לעולם. האם זה רצון שלה, או שזה רצון של הסביבה עבורה, שהיא אולי מפנימה וחושבת שהוא שלה? לא מחויב בכלל שאני צודקת, ואולי אני אומרת דברים לא רלוונטיים.

הנקודה העיקרית שרציתי להדגיש היא שחשוב לא להיות במרוץ רק כדי להספיק את הילדים כדי ש"יהיה הרבה". ברור שהבאת ילדים זה דבר מבורך, אבל זה גם צריך להיעשות בחוכמה.

אני לא מרחיבה יותר מדי כי כבר כתבתי על זה, וכמובן, כל אחת תעשה את שיקוליה.

הזדהיתי כ"כ עם הפותחת!!

מצד אחד ההשתוקקות לילד נוסף, אך יחד עם זאת, המון פחדים נלווים...!!!

וממש הארת לי נק'!!

שווה לעשות כל מאמץ ולפעול כדי שהמציאות תאפשר לנו להביא עוד ילד!

גם בעלי הזדהה תודה

היה לי מאוד מעניין לקרוא את השירשור. אין בעניין הזה לדעתי נכון או לא נכון. באמת כל אחת צריכה לעשות את החשבון האישי שלה. 

אבל...

כמי שהרתה חמש פעמים "בלי בעיות" בחסדי ה', אני מרשה לעצמי להוסיף לכן את הנקודה שציינת שאת כבר בת 30+. אמנם היום יולדים גם אחרי גיל 40, אבל- אין לדעת מה יהיה בעתיד... מתי הקב"ה יחליט שהוא סוגר את ה"ברז" .

אז תוסיפי גם את השיקול הזה למכלול השיקולים שמתאים לך ולבעלך. ורק לכם....

אז נשות ישראל הצדיקות והמקסימות! נפלא לראות שבדברים כ"כ נפלאים אתן עוסקות.

ילי

כולנו יודעים שילדים זה שמחה  גדולה וגם המון המון עבודה, הוצאה כלכלית, השקעה נפשית, שינוי סדרי עדיפויות וכו' וכו' .

ההחלטה על הבאתם לעולם היא החלטה משותפת מהותית ומשמעותית.

אז אם "החיים הם יציבים" והריון יבלגן אותם אז כנראה שתהייה בעיה ב"להספיק עוד כמה ילדים"

לי ברור שלא כול זוג יכול /מעוניין להתמודד עם משימה של משפחה ברוכת ילדים (אגב, לנו יש ב"ה 6 + 3נכדים) 

להגיד לאשה שזקוקה לשליטה מלאה בחייה שתעצום עיניה כדי שלא תראה את המטבח  ואת השרותים המלוכלכים , זה כמו 

להזמין חרש לקונצרט.....אבל אפשר להציע לה רעיונות/פתרונות איך להקל על עצמה , בתנאי שהיא מעוניינת.

בריאות ושמחות !!!!!

לפעמים הויתור הוא מתוך שיקול דעת ושליטה ולפעמים ממש לא...לקב"ה יש תכניות שאנחנו לא מזמינים. 

אז קודם כל,נהדר שאת קשובה לעצמך ומונעת כדי להתחזק ולהתאפס. זה מאד חשוב. הגיל של הקטן שלך ממש לא גדול ואין שום רע למנוע עוד קצת כדי למלא מצברים. תקופה שבה הכל בשיגרה, את ישנה בלילה, אין כבילות ליונק וכו' היא תקופה מאד חשובה כדי להיכנס לקושי של הריון נוסף מתוך חוזק. בעצם ההרגשה שבין ילד לילד את מתמלאת בזכות הרגיעה והסדרים, נותנת כוח לילד הבא ששוב הופך הכל מחדש. 

בניגוד למה שאמרו לך על לידות מתקדמות, אני דווקא מרגישה שכל הריון הוא יותר קשה מהקודם מבחינת הכוח ומבחינת כמה מטלות שיש לי בבית. גם המתבגרים לא מגדלים את עצמם וזקוקים להקשבה, הכוונה ועזרה. ומייצרים המון כביסה, לכלוך, מטבח פעיל סביב השעון ועוד. נכון, הם גם עוזרים אבל לעולם לא כמו כמות העבודה שמתווספת. (יש לנו שמונה בגילאי 2+ עד 18 וסיימתי תשיעי ומחכה ללדת כל יום בע"ה). בית רב גילאי הוא מאתגר. מה שקל יותר זה שיש לי אפרות קבועה לשינת צהריים, מה שלא היה עם הראשונים. אני לא צריכה בייביסיטר. אפילו נסענו לא מזמן ליומיים והבכורה תיפעלה הכל למופת כולל בישול ארוחות צהריים. 

אני יכולה לשתף שהתקופה הכי עמוסה אצלי שממש הרגשתי שאני לא מצליחה לנשום ופשוט מותשת, הייתה דווקא השנה הראשונה של הלידה האחרונה. פשוט הרגשתי מפורקת ועייפה כל הזמן. פיצית הייתה תינוקת ערנית ותובענית. והבן שלפניה היה ממש מתעלל בה כך שכל הזמן הייתי דרוכה. וכל מטלה קטנה שצצה, הייתה בעייני הר גבוה. תחפושות לפורים / אסיפות הורים / יומולדת בגן / העבודה שלי כמורה ועוד הרבה דברים קטנים שהרגשתי שרודפים אחריי במקום שאני אסתדר איתם.  זה הסתדר כשהיא סופסוף התחילה לישון לילה בגיל שנה ושלוש. ואז גם התחלתי ללכת המון לשיעורי זומבה וקצת להתאוורר. עד החודש החמישי בהריון הזה כשכבר לא יכולתי יותר. אז אל תבני על הבטחות שזה נהיה קל יותר. קחי בחשבון שתינוק הוא מתנה מופלאה, אבל מתנות לא מקבלים בחינם. יש הרבה עמל. ועם כל הקושי, קמתי כל בוקר עם חיוך. היום היא ילדה סופר נוחה ומהממת. 

לגבי הנקה, אני מניקה תמיד שנה ורבע ויותר. פשוט מתכסה בסלון על הכורסא והילדים סביבי. עזרה בשירותים, קמים לפעמים באמצע. איכשהוא מסתדרת. היום יש לי כמובן גם גדולים להפעיל, אם הם בבית. יש להם נטייה להיות עסוקים אחה"צ ולא תמיד הם איתי. 

ולפחות אצלי, העיקר ממש הוא השותפות של הבעל המקסים שלי. ההריונות שלי מאד קשים ואני בקושי מתפקדת. רוב היום יושבת ולא מסוגלת לכלום כמעט. והעול הטכני העיקרי הוא עליו. יש לנו מן הסכם בלתי כתוב, שכיוון שבחרנו  במשפחה גדולה, הוא חייב להיות שותף בעול. כשהגוף שלי 24/7 מגדל תינוק, אני חייבת להוריד מטלות. וכמובן אני מתפשרת על דברים פשוטים שבהריון פשוט אין לי כוח אליהם. בלי השותפות הזו, היינו עוצרים בשלושה כנראה...

מה אני אגיד לך, אני מסתכלת על כל אחד ואחד מהם ומודה ל-ה' שהיה לי הכוח לסבול הריון קשה ולא לוותר על האוצר בסופו. 

וכל זה לא סותר את זה שתחכי עוד קצת עד שתרגישי שאת כ"כ רוצה שאת מוכנה לשלם מחיר של חירות ושליטה שתאלצי להיפרד מהם במידה מסויימת. 

והכי חשוב להתפלל. כמה שקשה לי עכשיו הסוף של ההריון, אני יודעת להודות שזה הקושי.

שיהיה רק בשמחות. ושיגיע בקלות ובבריאות כשתרצי. 

קודם כל, קצת התלבטתי אם לכתוב בכלל... כי לי באופן אישי יש שניים קטנים, ואני בינתיים בקושי מסתדרת איתם, וקשה לי לתאר איך אפשר להסתדר עם שלושה או ארבעה...

אבל בכל זאת אני רוצה לציין נקודה חשובה. אם את לא רוצה לתת לגדולים אוכל תעשייתי קנוי, אז למה לתת לתינוק שרק נולד תמ"ל תעשייתי?.. כמובן, במקרה שיש בעיות מיוחדות עם ההנקה, זה משהו אחר וכל מקרה לגופו.

דרך אגב, אני מאוד מסכימה עם מי שכתבה קודם שלהניק זה פחות טרחה מאשר לשטוף בקבוקים וכו'. לבת הגדולה שלי הייתי שואבת לפעמים, אבל עם הקטן פשוט לא היה לי זמן לכל ההתעסקות הזאת, והוא גם לא שתה הרבה כשניסיתי לתת לו מהבקבוק

וזה לא נראה לי בעיה להניק בזמן הארוחה, אולי מכיוון שהגדולה שלי היא בת והיא עדיין קטנה. הגדולים אוכלים, והתינוק אוכל את החלב של אמא, זה הרי האוכל שלו.

לפעמים כשאני מתכוונת להניק, אני מציעה לגדולה לקרוא לה ספר, ואז התינוק מגיע אלינו ומתחיל לינוק. נראה לי שככה הגדולה פחות מקנאה, וגם התינוק לא מפריע לה לראות את הספר

(שוודאי לא התכוונת אליה אצבעונית יקרה, אבל אשקף לך שמהצד כך זה נשמע)

אני מסכימה שאם מתמקדים רק בשיקול של הבישול המושקע, ושוקלים את הדברים זה מול זה, זו כנראה תהיה בחירה הגיונית לוותר על אוכל ביתי לילדים הגדולים לטובת הנקת התינוק - מאשר לוותר על הנקת התינוק לטובת אוכל מזין יותר לילדים. הצרכים התזונתיים של תינוק קטן משמעותיים יותר.

וכן, אני יודעת שיש עוד שיקולים בתמונה.

ואני מתנצלת אם מה שכתבתי פוגע במישהי. לכן גם התחלתי מזה שקשה לי לתאר איך נשות חיל מסתדרות עם שלושה-ארבעה ילדים קטנים

מה, אין כאן מישהי שויתרה על הנקה כי ראתה שזה מצריך אותה לשבת המון ולהיות "כבולה"? וכבר לא הייתה לה סבלנות? אגב, לא בגלל זה הפסקתי, היו בעיות אחרות שלא תלויות בי.שלא תרדו עליי שלא אכפת לי מהתינוק...

אולי הייית רוצה לעשות את זה.

אבל אז אני עושה חשבון, בגלל שנה שאני אהיה כבולה אני אפסיק להניק?

בא נאמר שזה אפילו לא שנה. חצי שנה ראשונה כל עוד שלא אוכל מטרנה, אח"כ כשכבר אפשר לתת פרות/ ירקות /בסקויט וכו אז האמא פחות כבולה לתינוק

אני חושבת שתפקידינו בעולם הוא לא לעשות מה שהכי נחמד וכיף לי. התפקיד שלנו הוא למלא את רצון השם.  אישית, אני מאמינה שה' נותן תינוק ונותן גם כוחות כדי לגדל אותו . כוחות בכל העניינים: כלכליים, נפשיים, פיזיים וכו'

יש מקרי קיצון, שברוך השם רובנו לא שם, ובשבילם יש לנו את הכלל של "ונשמרתם לנפשותיכם", האם את שם?

ובתור אמא לשלושה ילדים, כשהבכור עכשיו חגג 4, אני מרגישה מעולה. התינוק בן חצי שנה וההנקה זורמת רגיל.

לק"י

יכול להיות שזה בגלל שהם רואים אתכם פחות, הם קשורים פחות. אבל לא צריך להבליט את זה בחוסר טקט שכזה🤦‍♀️

(מה גם שלהפגש פעם בכמה שבועות זה לא מעט)

יכול להיות, למרות שאנחנו לא היחידים שגרים רחוק. יש כאלה שמגיעים בתדירות הרבה יותר נמוכה מאיתנו וילדיהם מקבלים יחס+++

אצלנו זה נראה שספיציפית בגיל הקטן מאוד קשה להם להתחבר

וכשגדלים זה משתפר

אבל באמת נשמע שזה יותר מזה אצלכם בגלל שאר הדברים.

אולי אפשר לפתוח את זה בזמן רגוע עם אמא? אם

הקשר טוב ונוח אז אפשר לדעתי בעדינות להסב את תשומת ליבה

גם אם זה לא יפתור את הבעיה לגמרי

גם אצלינו זה תמיד ככה

יש את אלה שתמיד מתחשבים בהם ועוזרים להם והם תמיד הנתמכים

אצלינו זה נןבע מבעיות רפואיות ומשפחתיות של חלק מהאחים

לא שזה מצדיק, אבל עוזר להבין.

אולי גם אצלכם יש סיבות כאלה שאתם לא יודעים? סתם מנסה ללמד זכות

ותרימי לעצמך שאת עצמאית ומתמודדת.

הכאב יפחת עם הזמן... חיבוק

מלבד אח אחד, לאף אחד אין סיבה מיוחדת. אני יודעת את זה בוודאות, אין אצלנו סודות.

נספרים..

אבל אני במקומך הייתי מפחיתה עזרה וביקורים

וואלה לא כייף ולא נכון להרגיש ככה

ואין סיבה שתרגישי כך

אני לגמרי בדיעה שבן אדם צריך לבחור בעצמו..

אולי לא הייתי מצמצמת ביקורים, כי אני מבינה שזה גם ככה לא הרבה, אבל ממש לא היית עוזרת או לכל הפחות הייתי מצמצמת עזרה.

בטח ובטח שבעלי לא יכול להנות מהסעודה שאני עמלתי וטרחתי עליה.

כרעיה אין סיכוי שהייתי שותקת בשלב הזה והייתי דורשת שיחכו גם לו לקידוש (אבל אני מומחית בלבשל מריבות, אז לא בטוח שזה נכון)

אני חושבת שנכון לצמצם עזרה שידעו להעריך.

היתי אומרת שזה ממש ממש לא מתאים להתחיל סעודה בלי בעלך ומבקשת שיחכו לו

מוזר שהם בעצמם לא רואים כמה זה מוזר שיש אורח שלא משתתף בארוחה בגלל חוסר סבלנות של אח

איפה אמא שלך שתעמיד אותו במקום?

האמת

אם את רואה שלא סופרים אותך תלכי פחות עד שתדעי לעמוד על שלך

לא נשמע שכיף להתארח ככה

לגבי התינוק - הרבה פעמים לא מתחברים לתינוק קטן, כי הוא עוד לא מדבר ועוד לא מראה את יכולותיו וחכמתו, ומתחילים להתלהב רק בגיל שנה וחצי ככה שהם נהיים חכמולוגים.

לגבי כל השאר. מאמי, אני אגיד לך את זה ישר- את פשוט טובה מידי, ונח לרכב על מישהו טוב.

למשל, זה שהתחילו סעודה בלעדיי בעלך, היית צריכה להציב גבול, וגם לזרוק איזה הערה שאת בישלת חצי מהארוחה. אם משהו לא נעים או לא נח, להציג את זה, גם לך יש רגשות, תחושות, רצונות. אל תנסי להיות תמיד בעמדת ריצוי. יודעת שזה קשה, אבל מידי פעם תני גבול. חיבוק!!

והרבה.

והאמת שהוא גם תינוק סופר חכם ומתקשר בלי עין הרע, כל מי שרואה אותו בטוח שהוא הרבה יותר גדול

לגבי עזרה, אולי עדיף פחות לעזור שלא תרגישי שאת כל כך משקיעה ולא רואים את זה.

ויש דברים שאולי אפשר להציב גבול- כמו זה שמבחינתך אי אפשר להתחיל סעודה בלי בעלך.

ויש דברים שנשמע שלא בשליטתך, ובאמת מאוד קשה להשלים איתם. לא יודעת אין לי כל כך עצות...

אני רואה שהרבה כתבו שהייתי צריכה להעמיד גבול ובמבט לאחור אני ממש מסכימה איתכן!!!

לגבי העזרה, אתן 100% צודקות!! הבעיה שלי שאני מרחמת על אמא שלי שטורחת ועושה הכל לבד, רק שבסוף אני לא מרגישה שאני מקבלת את הערכה שמגיעה לי (זה נהיה סוג של ברור מאליו שכשאני באה אני עוזרת בהכנות לשבת)

בסוף את באמת מקלה על אמא שלך וזה ממש כיבוד הורים, גם אם אין הערכה.

(בלי קשר אם את חושבת שאין לך כוח להגיע ולבשל שם אז כנראה שעדיף באמת לא לבוא בכלל)

לא מפריע לי לעזור

פשוט צורם לי שדווקא אנחנו מקבלים את החוסר יחס

הזדמנות לפתוח את זה.

בשבת הבאה שתגיעי, תגיעי לשבת עצמה ולא מוקדם, תעזרי רגיל כזה ולא אקסטרה. אל תצאי מגדרך. וכנראה שאמא שלך תפתח את זה וזה יתן לך פתח להתחיל שיחה..

זה באמת מבאס ומעצבן.אבל האם בגלל זה לא לעזור? האם העזרה שלנו להורים תלויה בדבר? את בעצמך אומרת שאת מרחמת על אמא שעושה הכל לבד ורוצה לעזור לה..אז את עושה את זה בשביל לקבל הערכה ותשומת לב לילד או כי את רוצה לכבד את אמא? שני הדברים לא קשורים אחד לשני.עוזרים כי זה אנושי ונכון.ואת האפליות מבחינת היחס צריך לפתור בצורה אחרת.

אבל כואב לי היחס לילד

אם זה היחס למה את מתאמצת כ"כ?

תפסיקי לעבוד כ"כ קשה, לא מגיע לך.

במקביל הייתי פשוט פותחת את זה מול ההורים, ומסבירה את התחושות שלי.

לא עובדים קשה בשביל לקבל יח יחס.הלואי והמשוואה הזו היתה תמיד עובדת. לא עושים מצוות בשביל לקבל שכר.עובדים ועוזרים כי זה ערכי, מוסרי מכבד וכו....ובאמת חשוב ונכון לפתוח בעדינות מול ההורים.

כואב לי שלהם פחות אכפת מהילד שלי

שלפעמים אנחנו בטוחים שאנשים יודעים ומכירים ובסוף לא.

למשל בהריון הראשון שלי (שהיה באמת לפני הרבה שנים) הייתי בטוחה שאמא שלי סיפרה לאחים שלי ולא הבנתי למה אף אחד לא מתקשר לאחל לי.

כשבדיעבד הסתבר שאמא שלי לא סיפרה לאף אחד כי לא הבינה ממני במפורש שניתן כבר לשתף.

יכול להיות שחמך וחמותך יודעים, אבל לא שיתפו את האחים של בעלך.

אולי שווה להתעניין בנושא.

ומשהו שקשה עד בלתי אפשרי להתעלם ממנו

אין לי תובנות

שולחת חיבוק

(אני בטעות עלולה הייתי לחשוב שצחוקים כרגיל זה אולי מה שאתם צריכים ושאין הרבה מה לעשות...)

נוח להם להתעלם. אופי כזה

בעלי טוען שחסר להם משהו בהרדיסק.

אני עברתי תקופה לא פשוטה והייתי מאושפזת עם ניתוחים ושיקום קשה עם בית מלא קטנים והיום אנשים שהייתי המומה שאפילו לא הרימו טלפון.

ואז בעלי אמר לי שיש אנשים שחסר להם משהו בתוכנה, זה לא משהו אישי נגדי, פשוט חסר להם משהו.

אני רוצה להיות בוטה ולומר שזה אופי ח@# .

ואני אסביר לך למה.

קראתי פעם שרב אמר שהיום אין דבר כזה מושג תינוק שנשבה על חילונים (מה שהיה רווח לומר פעם) ולמה?

כיוון שיהודי שגדל במדינת ישראל יש לו ממי ללמוד ועל מי להסתכל.

שיעורי תורה יש בחינם ובכל מקום,

שיעורים של רבנים קופצים ברשתות החברתיות וביוטיוב,

דוכני הנחת תפילין,

בתי חב"ד,

פוגשים דתיים ברחוב, בעבודה, בצבא.

התורה נגישה.

כל הרוצה ליטול יבוא ויטול.

ועדיין יש כאלו שמעדיפים שלא.

אותו דבר אני רוצה להגיד לך על האנשים האלו (שלצערי אני מכירה אותם גם).

אולי הם לא גדלו על נתינה,

אולי הם לא אנשים שכ"כ יוזמים ומתאגדים ואוספים.

א ב ל

הם חיים בעולם הזה.

הם פגשו אנשים בעולם הזה,

הם שמעו, דיברו, הכירו, צפו בטלוויזיה, ראו פרסומת או שתיים.

הם חוו ויודעים ש (לדוגמה):

אפשר לאסוף למתנה,

אפשר לבשל ליולדת,

אפשר לשלוח זר פרחים,

אפשר לשלוח מגש של סושי,

אפשר לשלוח פיצה,

אפשר לשלם על מנקה,

אפשר לשלם על בייביסיטר,

אפשר ואפשר ואפשר.

ולכן הכעס והאכזבה שלך סופר לגיטימיים ולצערי אני מכירה את זה גם ואני חושבת שכן יש מקום לפתוח, אפילו לכעוס ובטח שלפחות לשתף את ההורים.

מכאן,

ולמרות האופי ה...

את צריכה לחשוב מה יוצא לכם מזה מבלי להיות מעורבים רגשית יותר מדי בקשר.

האם זה טוב שיש לילדים שלך בני דודים? זה מצוין, ועדיף להיפגש לפעמים.

אל תגיעי עם קינוח ועם יין- כי לא מגיע להם ואת לא תתבאסי שהשקעת ולא קיבלת.

זו דוגמה אחת שעלתה לי.

זו דעתי, אני מאמינה שצדיקות ממני יאמרו שעדיף שלא לעשות חשבונות ופנקסנות, אני לא כ"כ צדיקה - מודה ומאוד מעדיפה לא להיפגע.

כי זה בדיוק מה שאני מרגישה

ואין מאושרת ממני שמבינים אותי

בא לי לבעוט בהם לנצח

ולא אני לא מזכירה להם כל מה שאני עשיתי בשבילם

ומחשש לאאוטינג רציני לא אפרט

אבל נתתי להם את נשמתי וכספי בכל הזדמנות

וזה מבאס לי את הצורה

ולא מקובל עליי שום תירוץ

לא יודעת לגבי המשפחה של הפותחת, ולא יודעת לגבי האנשים שאת מכירה.

אבל אצלי זה נובע מתוך קושי.

זה לא איך שחונכתי, לא חוסר מודעות, ולא שאני בנאדם רע.

אלא יש לי קושי להבין מה בדיוק מתאים בסיטואציה, קושי ליזום את העזרה, קושי בתקשורת עם הסביבה.

אז אולי יש מצבים שאני יכולה להתאמץ ולהתגבר על הקושי, אבל זה דורש השקעה פי כמה ממישהו אחר שעושה את אותו הדבר.

לא יצא לי להתמודד עם בני משפחה שצריכים עזרה.

אבל בסיטואציות כמו עזרה למשפחות מגויסות, עזרה ליולדת וכד', אני בדרך כלל לא אשתתף כי אני לא יודעת מאיפה להתחיל.

הרבה פעמים אני מתבאסת על עצמי שאני לא מצליחה לתת לאחרים.

מצד שני, אין לי כל כך קשרים חברתיים וגם אני פחות אקבל עזרה בסיטואציות דומות.

היה עוזר לי אם היו מבקשים ממני דברים ספציפיים, ישירות או דרך מישהו אחר, כדי שאני אבין מה מצפים ממני.

זה כמו שאדם רזה יגיד על אדם שמן, איך הוא יכול להישאר בעודף משקל כזה כשיש מודעות לבריאות, לתזונה וכד'.

הוא לא מבין בכלל את הקושי שאיתו השמן מתמודד.

בע"ה שיהיה לכם מלא בריאות מהר מהר!!!!!

דבר שני, זה ככ קשה בלי תמיכה,

וברור שלפגוש את המשפחה מציף את זה....

זה באמתצורך ככ בסיסי, אבל כנראה שצריך להשלים שלא יגיע מהמשפחה, ואולי כדאי להשקיע, ובטוח שזה קשה, בלמצןא עמותות שיכולות לעזור בליווי ותמיכה רגשית... להבין שישלך כאן צורך אמיתי ולדאוג למלא אותו...

וכמה שזה קשה לעשות את זה אבל זה חשוב!!!!

ואם לא עמותה, אז ליווי מקצועי של איש מקצוע שנותן כלים ועוזר למצוא דרך ...

ודבר שלישי, יכול להיות שלנתק את הקשר עם המשפחה,

או לבוא למפגשים המשפחתיים יכביד עליכם יותר...

בסוף להיות חלק מהמשפחה נותן הרבה לכם ולילדים

ונתק מכביד ילדכם ועליהם

ולכן עדיף אולי ממש לנסןת לחשוב חכם ולא לחשוב צודק ולהתעלם מההתעלמות...

אפשר לנסות, וזה ממש קשה.. להגיד לעצמךשבעצם אי אפשר לדעת אם עובר עליהם משהו, סוג של "אל תקיןאדם עד שתגיע למקומו" וברור שזה ממש ממש קשה אבל יכול אולי דווקא לעזור לך להתמודד עם ההתעלמות....

מקווה שהועלתי

וחיבוק ענק!!

וואו כמה שזה קשה!!!!

אבל יש אנשים פאסיבים שמחכים לקבל אור ירוק לפעולה

את יכןלה למראש לבקש עזרה או בקבוצה משפחתית או שאם למשל אתם עוברים בסביבתם ורותים לצאת ולהשאיר את הילדים אז לשאול בפרטי אם אפשר לבייביסיטר

בבית חולים, והמשפחה מצד אחד בקושי עזרה, והמשפחה מהצד השני התגייסה באקסטרים, ממשמרות בבית חולים, משפחה מורחבת שהגיעה עזרה והתעניינה. הניגוד היה כל כך בולט ולא היה אפשר לפספס את זה.

אצלנו זה בהחלט השאיר משקעים בקשר עם הצד הזה, וזה כבר היה לפני תשע שנים...

וזה מה שהוא

כשאמרתי כן אמרו שלא יכולים

והתחושה שאתם לבד בתוך מירוץ המכשולים הזה, שנראה שכבר נמשך הרבה מאוד זמן.

אני מצדיקה אותך. משפחה זה קודם כל תמיכה בעיניי. אני מצפה מעצמי להיות שם בשביל האחים שלי (וכמובן ההורים), מעצם זה שאנחנו משפחה.

זה הדבר הכי מצופה ומתבקש, וכשזה לא קורה- באמת השאלה מה התפקיד של משפחה בחיים שלי- עולה.

אני יכולה להגיד לך שאני מבינה אותך מאוד, וחושבת שהכאב שלך מוצדק.

אני הייתי מנכיחה את הכאב שלי ולא מצטרפת לצחוקים.

אם אף אחד לא מספיק רגיש כדי להתעניין ולהציע עזרה בסיסית- מבחינתי הקור הזה הוא הדדי. הדרך שלי להגן על הלב שלי, הוא לא לתת אותו למי שלא יודע להעריך או להתייחס בהתאם.

אם אנחנו מדברים על זה בכאב הם טוענים שאנחנו רגישים מדי ולכן מגיבים ככה וכמובן ממשיכים הלאה בחייהן

ברור לי שכל אחד עובר משהו,אני לא מצפה מהם להיות במאה אחוז עזרה ותמיכה עבורנו

אבל משפחה כל כך גדולה ואף אחד לא מתעניין ואף אחד לא עוזר בכלום? זה מאוד תמוה

במיוחד שתמיד נעזרו בנו ותמיד היינו שם בשבילם בכל הרגעים הטובים והפחות

זה ממש עצוב. זה להאשים את הקורבן.

בעיניי זו בדיוק המשמעות של קשר דם. של אכפתיות. אם אני רגישה מדיי שאני מצפה לאכפתיות, אז אני הלא בסדר?

תשמרי על הלב שלך שם, נראה שכל הסגנון שם הוא אחר ממה שאת מצפה, רוצה, ורואה כבסיס.

כואב שהם לא החזירו באותה מטבע, אולי זו מנטליות?

שבע"ה יהיו לכם רק בשורות טובות!!

את המצב?

לדעתי לא חייב ללכת, או שרק הוא ילך אם הוא רוצה

זה חלק מלהנכיח את הפגיעה

נשמע ממש כואב. חיבוק♥️

אבל פוחדת לפגוע בחמותי

אם היא תיפגע?

מקסימום תגידי לה שהיא רגישה מידי

סתם, אני לא בעד לפגוע

אבל את עצמך נפגעת מהם

ולהגיע למפגש יעצים את הפגיעה

אז מותר לך לדאוג לעצמך

תעשי מה שמתאים לך ונכון לך, לא חושבת שזה המקרה להתחשב בכל הסובבים חוץ מעצמך.

אני חושבת - לא ללכת זה לפגוע בך כי זה מכניס אותך למנגנון של ריצוי שמוביל לכעס פנימי ותחושת ניצול

אני אומרת שעם כל הכבוד תתחשבי קודם בעצמך

זו לא מערכת יחסים קרירה מ2 הצדדים. את אומרת שנתת השקעת ועשית. הגיוני שתצפי. את מוכוונת לציפייה ללפחות דאגה מינימלית כי זה אנושי ומתבקש

אם לא היית מצפה לא היה על מה לכעוס הרי לא?

תעשי מה שאת חושבת לדעתי בלי לקחת אחריות על תחושות של אחרים. ולא מתוך רוע. מתוך הקשבה לעצמך. נסיעה למפגש זה השקעה של זמן ואנרגיות. אם אין לך כאלה לתת להם - זה לגמרי לגיטימי אפילו בלי הסיפור מעבר

לא הציעו עזרה בתקופות של אשפוזים

והיו הרבה כאלה

רק באשפוז האחרון מישהי הציעה עזרה כנראה בגלל שהיא קבלה עזרה כספית מאיתנו

אנשים עסוקים עם החיים שלהם

ולא בהכרח מציעים עזרה

גם כשממש צריך

זה לא סותר שזה מבאס ושאפשר פשוט להבריז ממפגש כזה

משם יש רכבת לאן שרוצים

לבעלי יש

מותר לו להעביר עלי?

שנים לא נסעתי באוטובוסים חחחח יש לנו רכב אחד והוא אצלי🤣

אני משתמשת באפליקציה של פנגו, אבל יש גם באחרות, בכולן אפשר לשלם באפליקציה על נסיעה בתחב''צ

ואם כבר נוסעים בתחבצ אפשר לחנות בלי להכנס לתוך העיר נגיד בגבעת התחמושת או בהר הרצל

פעם ברכבת הקלה לא היה אפשר לשלם על עוד מישהו, אבל נראה לי כיום כבר אפשר.

ואת יכולה לשלם גם דרך אפליקציה.

שימי לב שבמכשיר התיקוף צריך לבחור את האפשרות של שני תיקופים מראש, לפני הנחת הכרטיס.

אנונימי בתחנות רכבת הקלה ב10 ש"ח

אם אין חוזה מיוחד ברב קו אז כן

מעבירים במכשיר ומוסיפים )יש סימון של +( על עוד נוסע

באפליקציה של מוביט יותר נוח לשלם על 2 גם לא צריך להעביר במכשיר בכלל

אפשר לחנות לאורך הרכבת בכיכר דניה ןעד הר הרצל ששם יש חניון ייעודי לנוסעי הרכבת

וגם אפשר לחנות בתוך שכונות שקרובות לרכבת כמו קרית יובל

תחנת רכבת קלה הכי קרובה יש בכיכר ספרא - כ 20 דקות הליכה מחניון ממילא.

קרובה לממילא מרחק 4 דקות הליכה

לא 20

איך משלמים בפנגו?

נרשמתי לאפשרות.

חסר. אבל הם לא זולים (חניוני הרכבת הקלה יותר זולים)

באגריפס יש את חניון חלון לירושלים

לפעמים אפשר למצוא באזור הדוידקה בפנגו

תודה רבה

מקווה שנמצא בקלות ושיהיה תת קרקעי.

ומשתפת שזו פעם ראשונה מזה 5 שנים שאנחנו נוסעים לבלות לבד.

אני כבר בוכה ברכב מגעגוע לילדים🥲😶‍🌫️

הילדים בסדר אל תדאגי חחח

כמה בזבזתי🤣 שנים לא עשיתי את זה.

לא התאפשר.

חנינו באגריפס יצא יקר אבל היה נוח ביותר

יש חניון ענק בחינם

חניון נחל צופים קוראים לזה

ורכבת הקלה עד לעירייה

נראה לי הכי קל ככה

רציתי להמליץ על זה גם

ואם מגיעים מדרום אז בהר הרצל גם יש חניון חנה וסע גדול

ראיתי שכתבת שאין לך רב קו

אפשר לשלם עם מלא אפליקציות(רק תורידי מראש ותראי שעובד לך כי ברכבת אין זמן להתחיל להוריד וכו לפני שמגיע פקח)

מוביט/פנגו/סלופארק/אג/יש עוד אבל נראה לי שזה מספיק

לא יודעת אם זה שכיח או לא. אבל זה היה מבאס כי בנינו עליו...

שבכללי עדיף גבעת המבתר אם רוצים להגיע לאזור ממילא

כי מהר הרצל זה המון זמן ברכבת ומגבעת המבתר פחות

בכל אופן אם מגיעים מכיוון נחל צופים(צפון מזרח העיר) זה חניון ענק ומושלם, אנחנו מאוד אוהבים לחנות בו.

לכן כדאי למצוא חניה קרובה על הציר הרכבת בתוך שכונות

שם תמיד היה מקום פנוי כשאני הגעתי (לא המון, אבל כן יצא לי כמה פעמים בשעות שונות). וכך שמעתי גם מאחרים.

תמיד כשחנינו שם היו מקומות פנויים. חינם לנוסעי הרכבת הקלה.

יש בו מלא קומות אז קשה שלא תהיה חנייה

בגבעת המבצר

משתיהם לוקחים רכבת למרכז העיר , בערך 20 דק נסיעה ..

רק לזכור לתקף, אפשר באפליקציה של מוביט או פנגו, אחרת הקנס של 180 שח עולה יותר מכל חניון🤪🤪

היום הפנגו חכם כבר חחח

בחניון המחסום לא נפתח אם לא משלמים אז זה קל יותר...

ובחניה כחול לבן גם שוכחים לפעמים....

מי שמשתמש ברכבת יכול לחנות בחניון בהר הרצל

משם הגעה ברכבת.

מתקנת חניה חינם מותנת בשימוש בקרב קו .

יש המון מקומות חניה בהר הרצל.

עצמה

ומאוד תכופים

ואפשר לחנות גם בחניון של הר הרצל עצמו, זה צמוד לתחנת יפה נוף.

לבנקים הגדולים - אני מכירה מכירה מניסיון אישי את הייעוץ של לאומי, פועלים, הבנק הבינלאומי, יש מחלקות ייעוץ פנסיוני.

מתאמים כמובן מראש, הם מבקשים הרשאה להוציא את המסלקה הפנסיונית שלך, וגם של בעלך אם תרצו ייעוץ לשניכם, כדי לקבל ייעוץ בראייה של כלל התא המשפחתי.

נפגשים ועוברים ביחד על כל החסכונות וההפרשות שלכם, פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות…

עוברים על מסלולי החסכון וההשקעה.

היועץ מביא את ההמלצות שלו - ומקבלים החלטות.

האם להמשיך בקיים, האם לשנות אפיקי השקעות וסיכונים, האם לנייד לבתי השקעות אחרים.

לכם הייעוץ בחינם.

הבנק מרוויח מזה מאותו רגע ומידי חודש, כל עוד הייעוץ רשום שממשיך עם אותו בנק / יועץ פנסיוני ולא עוברים לייעוץ אחר.

הרווח של היועץ הפנסיוני הוא 0.25% לחודש. מועבר אליהם ישירות מבית ההשקעות. (לא פוגע ולא משפיע על הרווחים שלכם. זה נגזר מתוך דמי הניהול שאתם במילא משלמים לגוף ההשקעות שמנהל לכם את הכספים).

כל פעם שתעברו לקבל ייעוץ מגורם אחר, הוא יעביר את רישומי הייעוץ אליו, מול הגופים הפיננסיים. והמייעץ הקודם יפסיק להינות מההכנסות מאותם חשבונות שעברו ליועץ אחר.

אולי שווה לך לשקול פעם אחת... לא ניסיתי בעצמי. אבל חברה ניסתה ואמרה שממש ישבו על כל הפרטים של המשכורת שלה והראו לה איפה אפשר למקסם וזה היה שווה הרבה כסף.

אני ממליצה מאוד על הספר כסף טוב של שאול אמסטרדסקי

יש מלא פודקאסטים על כסף: ציפור פיננסי, השקעות לעצלנים ועוד.

לא יודעת להמליץ כי לי אין סבלנות לשמוע פודקאסט.

לי בבית יש איזה 5 ספרים על כסף והשקעות - אם מעניין אותך אז בבית אבדוק בדיוק את השמות הנוספים חוץ מכסף טוב.

חוץ מזה, יש הרבה אתרים עם חומרים מעניינים.

אבל הבעיה שזה לא מסביר מהבסיס

אני אפילו לא יודעת מה זו ריבית! איכשהו גם בהסברי הבסיס אני הולכת לאיבוד.

שם יש הסברים מהבסיס. או שתעזרי בבינה מלאכותית כדי להסביר את המושגים שאת לא מבינה.

ואתר, הכסף של המורים

שממש יושבים אתכם ועוזרים לעשות סדר בכל העניינים הכלכליים.

יכולה להשיג לך מספרים אם את מעוניינת.

לא כדאי לקחת ממקור שלישי לדעתי, וגם ממקור שני כדאי להצליב לפחות שתי המלצות.

אחרת עלולים לחשוב שהכסף בתוכניות כדאיות כשהוא ממש לא.. נמצא בתוכנית בסיסית ביותר ולא עונה לצרכי החוסך.

במיוחד כאלה בסיסיים

נמצאים בחיפוש בסיסי של ai בגוגל

הסברים+ קישורים למקורות

בפרטי

אדם בשם נחשון מהר חברון

שלא הצלחתי לתייג שנותן שיעורים מוכר איזו סדנה בנושא.

שווה לבדוק לדעתי.

אני התרשמתי מדברים שכתב בפורום.

אותי מישהי תתן אותי בשם.

אני בגישה קצת אחרת.

אני יוצאת מנקודת הנחה שהם יהיו הכי הכי, שילך הכי חלק וטוב.

אוקי, זה לא נכון, אני חרדתית בדיוק כמוך. אבל זאת השאיפה שלי.

אני מנסה לשדר את האמון ותחושת המסוגלות. אם יווצר קושי חריג - נטפל, ונדאג, העין תמיד פקוחה.

אבל השדר הפנימי, וגם החיצוני - כלפי הילדים, כלפי הצוות החינוכי - הוא שדר של כח ואמון ביכולות.

ואם יש צורך - מתערבים בזריזות, מביעים בקשה ספציפית (יש לי בן עם רגישות תחושתית ומשהו הפריע לו, ישר הרמתי טלפון, החמאתי על הטוב וביקשתי בקשה ספציפית) ומביעים אמון בשיתוף פעולה ובכוונות הטובות.

את אמא מדהימה, מקדימה רפואה למכה, דואגת ומטפלת ביקרים לך, אני מאמינה בך שתמצאי את הדרך הטובה ונכונה לכם (הפעם זה שדר אמיתי מהלב)

בדרך כלל יש מפגש עם מורה , הורים וילדים יום לפני.

ביום ראשון ללימודים יש בתי ספר שבו ילדי כיתה א מגיעים יותר מאוחר מכולם ואז יש טקס נחמד. יש בתי ספר שזה אחרת. יום ראשון ללימודים בדרך כלל יום קצר.

מורה מחליטה מי יושב עם מי. עד סוף יסודי בדרך כלל. לפעמים גם בחטיבה. פעם בכמה זמן מחליפים מקומות.

אחהצ, בסביבה מכילה

ושם בוחרים מקום והכל.

לגבי היום הראשון-

אל תגיעו מידי מוקדם אבל כן לנסות לכוון נגיד לסביבות רבע לשמונה ולא ממש לצלצול.

שימצאו מקום שנוח להם, יתמקמו בנחת. בדכ המחנכת שם לכוון בזה ולא חושבת שרוב ילדי א יודעים ליד מי הם הולכים לשבת.. דיי זורמים והגיוני שבשבועות הראשונים המורה תחליף מקומות גם ככה.

תגיעו איתם, תצטלמו בנחת בכניסה, במקום בכיתה.. וזהו לדעתי, תסמכי עליהם ותסמכי על המורה..

לגבי התאומות- לא חושבת שרלוונטי לערב יועצת. הייתי שולחת לכל אחת מהמחנכות הודעה קצרה לגבי זה (שלום איקס, אני וואי אמא של זד. אני לא יודעת אם כבר שמעת, אבל לזד יש תאום, קיו, בכיתה השניה. זו שנה ראשונה שלהם בנפרד אז אשמח אם תוכלי לראות שהוא מוצא את מקומו ללא התמיכה של אחיו.. מצפה להכיר עוד, וואי) ושולחת את זה כמובן לשתי המחנכות.

הם באותו נושא ולכן עדיף שיהיו יחד ולא יציפו את הפורום בשרשורים מקבילים

אשמח לדעת כמה דברים:

מה מכינים להם לבוקר? טיפים לייעול? איך מתארגנים סביב זה בבית? גם ככה כשהם היו בגן בקושי קמנו ושנינו פרפרנו כדי להתארגן איתם והגענו מאוחר

אז זו עליית שלב. נשמח להיערך לזה.

אתם באמת מדביקים להם או משאירים פתקים בסנדוויץ?

ומה עושים עם ילד שלא אוהב כלום חוץ משוקולד ופיתה? זה נורא לא בריא. איך חושפים אותו לעוד טעמים? עושה לי בעיות עם חביתה. לשמחתי אוכל סלט.

אני קונה לחם בריא והוא לא רוצה כזה. אולי לקנות לחם לבן או שחור פרוס רגיל? או לחמניות? אתם מביאים כל יום לחמניה או פיתנ לילד כזה? ומה אעשה איתו עם ממרחים?

תודה לעונות!

מי שפתוח וזורם עם סנדוויץ בריא, אז עושים יום יום.

מי שלא, ואני יודעת שלא יאכל - אוכל לחם עם שוקולד כל השנה ואנחנו משלימים אבות מזון בבית.

קניתי מדבקות שהם אוהבים, ולפעמים קלפים שהם אוספים, מי שמוכן לבוש, אכל, תיק על הגב - מקבל.

לא משהו גדול, קטן, יומיומי.

ארוחת בוקר - דגני בוקר עם חלב, בייגלה, מאפינס שאני מכינה בכמויות ומקפיאה אם יש לי סבלנות לפירורים

המטרה שלי - שהבטן לא תהיה ריקה.

במהלך השנה כשאני מרגישה שכבר בשלים אני מוסיפה להם מטלות, לעזור להכין סנדוויץ, לארגן בקבוק לעצמם.

אבל בתחילת השנה, ובעיקר כיתה א, יש הרבה התמודדויות חדשות, לכן אני מפחיתה כמה שאפשר.

אם מישהו ירצה שאלביש אותו - אני אלביש אותו. כן , אפילו שהוא יודע לבד

עוד כמה חודשים נעשה מבצע, ונעבוד על זה

סליחה שמתחילה מהסוף..

פיתות קלות יותר לתפעול ולכן אצלנו יש בדכ רק פיתות.

לפעמים יש טוסט/פיצה/פוקצ'ה זעתר שאני מכינה כמות ומקפיאה

בכללי אנחנו לא מהמשקיעים

כן משתדלים לארגן מהערב אם מצליחים.

בגן הייתה הזנה?

בשעה מוקדמת מספיק כדי לא להתנהל במרוץ עכברים

זה גם טוב להם שיש לנם זמן התארגנות והתאוששות. וגם לכם האמת.

לגבי פרוסות - אני מכינה מה שהם אוהבים לאכול. זמן ארוחת בוקר בבית ספר הוא לא זמן לאג'נדות בריאותיות שלא תואמות את הטעם של הילד כי התוצאה היא שהוא עלול להישאר רעב

בכיתות נמוכות אני מכינה כריך ושמה בקבוק מים.

אני מנסה להציע עוד דברים- טוסט קר, גבינה וזיתים, מה שיוצא. אם הילד לא זורם אז כן, פיתה ושוקולד

אם יש זמן אני מנסה לשים פרי או ירק לתוך ואז זה יותר מזין מבחינתי

תכלס הכי חשוב זה שילד יצא שבע. אחרי זה אפשר לנסות לגוון לו בדברים בריאים יותר

מבחינת הכנה אני מעדיפה לעשות מהלילה כל מה שאפשר- לבחור בגדים, לוודא שקופסאות אוכל נקיות, לכתוב פתקים וכו'

אני שמה בקופסת האוכל פתק, לא כל יום. מתאימה את רמת הפתק לרמת הקריאה של הילד - ציור עם שם, משפט קצר שחוזר על עצמו, משפט משתנה, פסקה או חידה בחרוזים.

יוצא לי לשים להם בערך פעם בשבוע

לגבי כריך - אני חושבת שיש מספיק התמודדויות בבית הספר, חבל שגם האוכל יהיה בתוכן. גם הרבה יותר קל לתפקד אם שבעים.

בפועל - הבסיס אצלינו זה כריך וירק. שוקולד מקבלים רק בראש חודש, אבל באופן כללי מקפידים על ממתקים רק בשבתות וימים מיוחדים. אם היו מקבלים בשוטף, אז לא הייתי מונעת דווקא בכריך.

קנינו מגוון ממרחים ואנחנו מתאימים למה שהולך לפי תקופה - תמרים, בוטנים, טחינה, גבינה לבנה, גבינת שמנת, טוסט, פיתה זעתר, טונה, דבש. כל ילד בוחר בערב מה הוא ירצה וכך אפשר להכין בבוקר בלי דיונים.

אם יש ילד שלא אוכל כריך אפשר להציע שאריות מהערב. למשל פסטה עם גבינה צהובה או גבינה משולשת ליד, פשטידה, מאפינס שמכינים פעם אחת וכל בוקר מוציאים שניים, ביצה קשה וכו'

ראתי שכתבת שהוא אוכל סלט. אפשר סלט עם טונה, ביצה קשה, אצבעות גבינה או כל חלבון אחר שהוא אוהב. רק שימי לב שהקופסה אטומה והוא יודע לסגור בקלות, שלא ישפך על כל התיק.

אולי באיזה נסיבות מיוחדות. לא כל הזמן ובטח לא בכיתה א'.

אם הוא אוכל שוקולד ופיתה מביאה שוקולד ופיתה.

תחילת הבי''ס זה לא הזמן להלחם על זה...

אפשר להוסיף ירק או פרי .

או לתת ירק או פרי בבוקר כשיוצאים, או אחצ כשחוזרים.

אפשר להציע דברים נוספים אולי משהו הוא כן יאהב?

לחם פשוט, פיתה בטוסטר סנדויצים

פרוסת גבינה צהובה, זיתים, ריבה, חמאת בוטנים

(לא הכל ביחד כמובן)

מעדיפה שיאכלו משהו ולא יהיו רעבים, ינשנשו שטויות או יקחו מחברים

לומדים לקום מוקדם יותר

זה יקח זמן להתרגל, זה תהליך לכולכם

חשוב לתת לזה מקום, בלי לחץ

אם בגן היית מכינה להם אוכל, אז זה אמור להיות אותו הדבר.

אם הם קיבלו הזנה, אז זה משהו חדש.

הילדים שלי לא אוכלים הרבה דברים.

בדרך כלל אני מכינה משהו קבוע. אצלי הם אוכלים טוסט/ לחם עם גבינה צהובה. לפעמים אני מוסיפה גם פרי/ ירק.

אני לא משאירה להם פתקים.

כדי לחסוך זמן בבוקר אפשר להכין את האוכל מהערב.

גם מבחינת התארגנות, לראות מה אפשר להכין מראש. להכין את הבגדים, לדאוג שהתיק מסודר, אפשר גם להשכיב אותם עם הבגדים של מחר. אם צריך חתימה/ אישור לדאוג שזה יהיה מוכן מראש ולא ברגע האחרון.

צריך לראות איפה הקושי בבקרים, ולפי זה לראות מה אפשר לייעל.

היינו על לחם מלא. עד שהם הפגינו נגד... עברנו לפיתות. שוקולד לא נכנס כל כך הביתה אבל חוץ מזה מה שהם רוצים, בעיקר טוסטים הולך. משתדלת ירק ליד. פתקים לא. למי יש זמן בבוקר. יש שמכינים בערב בעיני זה לא טעים האמת. מכניס. בקבוק מים. משתדלת מים קרים בקיץ. אוכלים ושותים משהו קטן בבוקר. לפעמים מאפה אם נשאר משבת, לפעמים דייסת קוואקר שזה די מוצלח בעיני אבל לא תמיד רוצים. לפעמים קורנפלקס, משתדלים לא באופן קבוע כי די זבל.

לק"י

וגם אם כריכים מהערב פחות נחמדים בעיניהם, אפשר מראש לחתוך ירקות, לטגן חביתות, להכין כריך לטוסט ובבוקר לשים בטוסטר וכו'.

בעיני אישית זה לא טעים. גם לא חביתה וירקות מיום קודם וגם לא טוסט.

והם רגילים אז קשה לי להאמין שיזרמו...

אני מניחה שהמורה תודיע לכם מה הלוז, מה צריך להביא וכו'.

בדרך כלל עושים מפגש עם ההורים לפני תחילת השנה.

כיתה א' זה חדש לכל הילדים, והמורה אמורה לתת לילדים מענה ולעזור להם בהסתגלות.

אפשר להכין ביחד איתם את התיק והקלמר.

להגדיר מקום לכל דבר, לעטוף ספרים, לכתוב שמות על הציוד.

הם מכירים חלק מהילדים שיהיו איתם בכיתה?

אפשר ליזום מפגשים עם ילדים אחרים בחופש.

לגבי לאחר לעבודה שלך, זה תלוי במקום העבודה.

בעיקרון 1/9 זה יום בחירה במשק.

אם את עובדת במערכת החינוך, זה תלוי מה התפקיד שלך ומה הצורך.

לדעתי לא כדאי לדבר מראש על הקשיים. תני לילד להתחיל, ויכול להיות שיהיה לו שונה ממה שהיה בגן. בהמשך השנה, אם עולים קשיים, כדאי להיות בקשר עם המחנכת ואם יש צורך לפנות גם ליועצת.

זוכרת שאת מורה מקצועית. פשוט להודיע שתגיעי אחרי הטקס ביום הראשון. גם אם זה אומר שזה ייהיה כל היום.

הילדים שלך מקום ראשון ומורה מקצועית פחות נורא ממחנכת. ששם זה יותר בעייתי..

אני כשמעלה לכיתה א תמיד מאחרת משמעותית וב"ה יש הבנה למצב.

לק"י

פחות דחוף שאת תגיעי.

לאחר או אפילו לא להגיע. לפעמים יש גם טקס שזה שעה שעתיים אחרי הכניסה בבוקר.

לא הייתי אומרת שום דבר האמת. מניחה שהצוות מודע שיש תאומים. תני להם צ'אנס להתחיל ותאמיני בהם. אני כן תיאמתי לבן שלי עם אמא של חבר שישבו יחד. כי רוב החברים שלו מהגן שובצו לכתה השניה. סתם כדי שיהיה לו עוגן כזה להתחלה. אח''כ בכל מקרה המורה מחליטה על מקומות. בהמשך את יכולה ליצור קשר, עם הרבה פרגון ולבוא בטוב, ואז לשאול איך הולך לו חברתית. בהתחלה גם המורות צריכות להכיר כל ילד להתאפס על הכתה ולהבין מה הולך לשים לב ולזכור על כולם. אין מה לפנות בשלב הזה.

הרבה פעמים הן עושות את זה לבד.. ואם לא, לגמרי אפשר לבקש.

התפקיד שלה זה אך ורק לראות אותך כשאת טובלת שכולך בתוך המים

כשאני נכנסת היא עם הגב וכשיוצאת היא מחזיקה את המגבת גבוה וככה היא מסתירה בעצם.

הכי לגיטימי בעולם לבקש. מה שיעשה לך נח וטוב.

אצלנו ספציפית יש וילונות שהבלנית פותחת רק כשאת אומרת לה שאת בתוך המים, וסוגרת כשאת מסיימת לטבול

מסכימה להגיד איפה?

ביקשתי במקווה שהרגיש לי שלא מקובל בו והסתובבה

ממש התעליתי על עצמי כדי לבקש ואמרתי לעצמי שבטח יש עוד כמוני

מאז יצא לי עוד פעם לבקש ואז מרוב פדיחה (הכרתי את הבלנית) שכחתי לברך בכלל

עורכת כי קוראת ששאלת על היציאה ולא על הכניסה. אז כן! המון פעמים!

משגע אותי שהן מחכות עם המגבת, לכיייייי נגמר תפקידךךךך

לחכות עם המגבת הוא כדי שהדבר הראשון שהטובלת תראה ביציאה מהמים הוא משהו טהור ולא בעל חי טמא, יש מנהג כזה שכתוב בכמה מקומות...

לי למשל לא מפריע בכלל, אבל אני חושבת שאם מפריע לך סופר לגיטימי לבקש

אבל מסלולים בסיכון גבוה, ומכפילים את הסכום

הגדלתי את הסכום למקסימום שניתן

זה חסכון צדדי נחמד מבחינתי לא מעבר האמת

בהחלט כדאי

אנחנו הכפלנו ושמנו בסיכון גבוה בבית השקעות ולא בבנק

לא זוכרת עכשו איזה

בגדול ברור שיש סיכון, כמו בכל השקעה יש הימור מסוים

אבל הכלל הבסיסי בהשקעות אומר ששוק המניות עולה בטווח הארוך ואם יש זמן לכסף אז זה סביר שיצליח

ו20 שנה זה בהחלט פרק זמן מכובד מהבחינה הזאת

יש מחשבונים שמראים כמה זה יוצא

במקביל פתחנו עוד חיסכון כי זה סכום נחמד אבל לא עכשו משהו מטורף שיסדר את הילד בהכל, וכמה שיותר מוקדם להתחיל לחסוך יותר טוב.

בבית השקעות, אולי אלטשולר שחם או מיטב דש, לא זוכרת כבר.

לא הכפלנו את הסכום, כי היינו צריכים את ה50 שקלים המסכנים האלה. (סטודנטית ואברך, בני 20..)

עד היום זה נשאר ככה, אבל זאת תזכורת טובה בשבילי להוסיף את הסכום באתר של הביטוח הלאומי.

גם ככה המדינה שמה סכום חודשי על כל ילד, אז לפחות תעשי שיהיה במסלול סיכון גבוה (למשל מחקה מדד s&p500)

זה בהחלט יכול לרדת, אבל לאורך שנים זה (היסטורית) עולה, ומשמעותית יותר מהמסלולים בסיכון נמוך.

אז בוודאי לקטנים שווה משהו "סיכון גבוה"

והאמת שגם לגדולים יותר. (כי למשל נער בן 16, עקרונית יכול להוציא בגיל 18, אבל אם מחכה עד גיל 21 לזכרוני, הוא מקבל מהמדינה עוד 500 ש"ח. אז בעצם יש לו 5 שנים לסיכון, ולא שנתיים. וסטטיסטית זה כדאי יותר. וכמובן הוא יכול למשוך קצת אחרי אם השוק נמוך ברמה חריגה)

וכדאי מסלול בבית השקעות כלשהו.למשל אלטשולר שחם.

ואם באפשרותכם להכפיל את הסכום כפי שהמדינה מציעה, אז כדאי

אבל גם אם לא - כדאי לשנות את המסלול שלהם!!! (כאמור יש שם כסף כי המדינה נותנת גם אם אתם לא מוסיפים)

ואת נשמעת מאוד רגועה יחסית למצב.

מה עם לבקש לבטל את ההזמנה? לפעמים זה יכול לעזור להם לגרום לזה להגיע... במיוחד מקרר. עם המיטות עוד אפשר להסתדר עם מזרון משכנים..

הם כמו מופתעים

מה לא קיבלתם שירות???

חח בעלי כבר ממש התעצבן עליהם…

הרים קצת צעקות

אמרו לו שעד היום לא היה לזה התקן שבת ולכן זה התעכב ומחר הם יקבלו זמני הפצה, שידאגו שנשובץ לשלישי

קרציות לא יכלתם להתקשר להגיד שמתעכב??

למה צריך לרדוף אחריכם שבוע כשידעתם כל הזמן את התשובה?

הייתי מחליטה על יום שעוברים בו לא משנה מה

ומסתדרים בינתיים

עם מזרונים ואיזה מקרר קטן או לשים חלב אצל השכנים כמה ימים

תחשבי כאילו יש לכם חוזה שנגמר מתישהו

האי וודאות יותר מעצבן מלחיות כמה ימים בלי מקרר

וכן הייתי כמובן משגעת את החנות שישלחו את זה

אולי גם דורשת החזר כספי מלא אם זה לא מגיע תוך מספר מסוים של ימים

בדרך כלל איומים כאלה עוזרים לזרז

אז אנחנו כאילו 'חבל' לנו לעבור מהר ובסוף הבית לא מאורגן ואין חלב ואין מצרכים לצהריים וכו וכו

(וגם תכננו להעביר את הקטנה מהמיטת תינוק למיטת חבר עם הגדולה ולא להעביר גם מיטת מעבר אז זה תוקע אותנו כי למזון לדעתי יותר קשה להתרגל, זה פחות תחום

אומרים להם תעשו לי ביטול עסקה יש לי ספק שמביא לי את זה מחר. עשיתי את זה פעם אחת ולפתע פתאום יכלו להגיע יום למחרת והסאגה הסתיימה

נקווה