"הכל סובב את האשכנזים". 

תינוק קטן באמת לוקח המון אנרגיות ולילות בלי שינה, ובית קצת הפוך... ומצד שני צריך לזכור שזה זמני ואחרי מספר חודשים חוזרים שוב לאיפוס, (של הבית, של הזמן, של הנפש...) ויש עוד נשמה שגדלה בבית, וזה דבר מדהים.

ונראה לי שבאמת צריך להכניס דברים לפרופורציה, מה זה קצת בלאגן וקצת עייפות לעומת עוד ילד שזוכים להביא לעולם?

חו"ח לא רוצה להישמע ביקורתית, בוודאי שכל זוג צריך להרגיש שיש לו את הכוחות לגדל את ילדיו בשמחה ובנחת, ומאד מאד חשוב שהבית יתנהל בטוב ולא בלחץ או בחוסר סבלנות של אבא/אמא. 

פשוט ב"ה גם לנו יש כמה ילדים בבית, ופתאום ההריון האחרון הסתיים בהפלה...

ופתאום המחשבות קצת משתנות, מבינים שלהביא ילדים זה לא ברור מאליו, וגם אם אנחנו בוחרים באיזשהו צעד, לקב"ה יש את התכניות שלו... וגם מחשבות שאם הריון הוא קשה ומעייף זו זכות שהוא מסתיים בידיים מלאות, ופתאום הזכות להביא ילדים בריאים ושמחים לעולם נראית יותר מיוחדת וגדולה...

החלטות טובות, וכמובן בע"ה ובשמחה.

אז החלטתי שאת הילד הבא אני לא מניקה ובאותו הרגע בשמחה רבה נכנסתי להריון 

אחת- האם עכשיו יש לי כוחות, ו-2 התלבטות עקרונית- איך משחררים שליטה על הבית, ומה לעשות עם ההנקה- אין לי לב להחליט מראש לא להניק, אני אנסה ואם יסתבך אעבור למטרנה ולא אשתגע עם זה, מנסיון עם הקטן עכשיו, \אבלך בכל זאת אלו סוגיות שרציתי לברר-איך מסתדרים עם הנקה ועם עוד 4 ילדים+בית?

בעלי חוזר רק בערב הביתה, מתארת לעצמי שאקח עזרה ופחות אבשל הכל בעצמי וכו' אבל מטריד אותי הזמן שלי לבד, הפניות לילדים האחרים... זו לא סוגייה שהזמן יפתור אותה...לכן אשמח לשמוע מנשים במצבי-שמניקות+לפחות 3 ילדים...

נותנת לבית להתבלגן חופשי, ורק בערב כשכולם ישנים (וגם התינוקת) - מסדרת הכול. הילדים משחקים לרוב עצמאית - יש להם גישה לארונות המשחקים ולארון חומרי היצירה. עזרה בשיעורי בית, הקראת סיפורים - אלה דברים שאפשר לעשות תוך כדי הנקה. הזמנים הקריטיים הם זמני הארוחות וההשכבה. כבר יצא לי, לצערי, לקלח ילדים כשברקע התינוקת בוכה... (אותה עצמה אני מקלחת בלילה, לפני שאני הולכת לישון).

סך הכול, זה אפשרי, אבל כמובן שזה לא מושלם.

(ואין לי עזרה מלבד הזמנים שבעלי נמצא בבית. אם כבר, לי קשה לשחרר שליטה כדי להזמין מישהי זרה שתעזור לי בבית ועם הילדים...)

מגדלת תינוק רביעי, הגדולים לצערי לא ינקו, הצעירים כן (כך שאני יכולה להשוות), וממש אין לי מושג איך הייתי מצליחה לתפקד בבית אם לא היה יונק!! רק ככה אני מצליחה לישון בלילה (כי בשביל הנקה בקושי צריך להתעורר, לעומת בקבוק שחשוב להקפיד על הכללים ולהאכיל בתנוחה זקופה, ולא, אין מצב שאני נותנת לתינוק בקבוק במיטה, סכנת נפשות ממש). רק ככה אני יכולה לצאת מהבית בלי אלף התארגנויות ואין לי המון שטיפת כלים ועיקור, ולהניק אני יכולה תוך כדי עזרה בש"ב ובאופן כללי התייחסות לגדולים - מה שלא יכולתי בבקבוק. אני כל הזמן חושבת על אלה שלא מצליחות להניק ומצטערת בשבילן כמה שזה קשה לתפקד בבית מלא ילדים עם תינוק לא יונק. ממש מוזר לשמוע שאצלך זה הפוך! (מאמינה לך כמובן, רק מופתעת)

בעניין מניעה להבנתי שנתיים זה מאוד חשוב לבריאות האישה, (רצפת אגן וכו'), ואחרי השנתיים אפשר גם לעשות את השיקולים הרגשיים. גם הרב שלנו פוסק שנתיים מניעה כסטנדרט ואחר כך לחזור להתייעץ אם רוצים יותר מזה, אז כך אני עושה.

בשביל להניק אני צריכה רוגע ונחת, לא מבינה איך אפשר להניק בחוץ או תוך כדי התייחסות

לילדים הגדולים, איך אפשר לעזוב ילדים באמצע ארוחת ערב וללכת להניק? ואיך אפשר להניק לידם תוך כדי שהם אוכלים?

לא שבגלל זה הפסקתי להניק אבל עכשיו אני לא מבינה איך עשיתי את זה..

להתמקד רק בהנקה, אבל אצלי הוא קיים רק בחודש-חודשיים-מקסימום שלושה ראשונים (שהם ממילא בשבילי לא זמן ליציאות או המון פעילויות עם הילדים אלא יותר למנוחה והתאוששות מהלידה והזנחת הבית....)

בתק' הראשונה הזאת ממילא צצים אצלי כל מיני דברים שמצריכים לתת הרבה תשומת לב להנקה, והתינוק בגיל שצריך להחזיק אותו בתשומת לב, ולפעמים עולות בעיות ואני מגיעה ליועצות הנקה ואחר כך עושה דברים לפי ההוראות שלהן ולא לפי סדר היום של הבית, ובכלל לקח לי איזה שלושה תינוקות כדי ללמוד איך לנהל הנקה נכון שיהיה מספיק חלב (אני די קשת קליטה חחח).

אבל אחרי שעוברת התקופה הראשונית הזאת שבה הנקה היא באמת עניין גדול, זה הופך בשבילי להיות כמו ללטף ילד - משהו שבכלל לא שמים לב שעושים, שעושים תוך כדי דברים אחרים, תוך כדי ארוחה, תוך כדי לשחק טאקי, תוך כדי הכל. ואני נזכרת בחלחלה כמה הרבה עבודה היתה לי כשהייתי צריכה ממש לשים לב לעניין האוכל שלהם ולדאוג להכין בקבוקים בזמן וכל הברדק סביב זה...

אבל ברור כל אחת ומה שנוח לה.

תסכול עם התמ"ל... חבל על הזמן. מצטערת שלא נלחמתי על ההנקה... כמה קל וכיף.

ובית מסודר- אני מעמידה הריון לידה וטיפול בתינוק מול הכוחות שלי, הרצון שלי בחברה, והחשיבות שאני נותנת לסדר בבית- כיוצר אצלי שלווה נפשית, עכשיו אני נשמעת יותר טוב?

אני לא צריכה להתנצל על כך שזה חשוב לי ושגם אני חשובה לעצמי, לא פחות מאשר ילדיי חשובים לי.

את לא צריכה להתנצל. אבל כדאי להפנים שורה תחתונה- יותר חשוב לך אורחים לשבת ובית מתוקתק על פני תינוק.

ואם נראה לך שעוד 10 שנים את תצטערי על כך שלא נולד לך עוד תינוק כי העדפת לארח בנחת אורחים, אז לדעתי , את צודקת.

מאוד לא ראוי לשפוט מישהי אחרת (גם אם היא פירטה את שיקוליה ולדעתך נקודת המבט שלך היא היחידה שנכונה), בעניין אישי כ"כ. את הרי לא נמצאת שם כדי להתמודד במקומה ולגדל את ילדיה, אז לא לך לשפוט את שיקוליה ובחירותיה.

רצינית בנוגע לעמדותייך- את לגבי נשים....

בדעתי לא עלתה שום זיקה כזו.

ואם זה בגלל הביקורת שחווית, כדברייך, מציבור הנשים -

אז זה אכן לא נעים, ואף גרוע מכך בהרבה, ואני שולחת לך, כאישה, את נחמותי.

פה יש באמת יותר נשים.

סליחה, טעות שלי!

רק שלי יש 3 ילדים והקטנה בת שנה ו8.

מצד אחד אני רוצה עוד ילדים, משפחה גדולה,

מצד שני- כל כך טוב לי עכשיו- יש סדר יום, יש לי שליטה על הבית, אני ישנה טוב בלילה, אני יודעת שתינוק חדש ישבש הכל...

בהחלט התלבטות...

שכשאהיה זקנה אצער על מספר מועט של הילדים שהבאתי.

ילד זה אושר אבל גם קשה...

הייתם מביאים ילדים רק בגלל שאולי תצטערו בעתיד??? ז"א כבר עכשיו אני מצטערת ,אני עדין יכולה ללדת אבל לא רצה לעשות את זה בגלל כל מיני קשיים, השאלה אם זה קשיי פינוק או אמיתים. לא יודעת............

רק בעניין לידה. אם לא מתאים עכשיו משהו- למה לעשות?

מה זה להצטער אח"כ? זו לא חכמה להצטער בעתיד כשמתאים, כי ההחלטה היא כעת, בהווה, בתנאי שטח אחרים.

וחוץ מזה- מה זה קשיי פינוק? למה לסבול? מותר לך לפנק את עצמך ולדאוג לטובתך.

אני יגיד  . ואוו בשביל קושי טכני/פיזי/ נפשי /זוגי  מנעתי להביא ילדים לעולם

לא יהיה דרך חזור!!!!!! זהו נגמר!!!!

בתכלס אני בקושי שורדת את היום יום מכל מיני סיבות שוב שאני לא יודעת אם זה פינוק, אם אני שואלת חברות אז הן אומרות נו ברור ככה זה עם ילדים אבל זה שווה.

השווה הזה לא כל כך מסתדר אצלינו....

נסי להסתכל קדימה לטווח רחוק..

בלי לחץ אבל הזמן עובר ולא נהיים צעירים יותר.

את רואה את עצמך עם מספר רב יותר של ילדים? מה השאיפה?

הקושי הזה הוא זמני. אח"כ הילדים בע"ה מחזירים נחת. שווה להתאמץ!

אבל אם מאד תרצו, עוד יש לך הרבה זמן להחליט

עם הנקה כשהבעל לא נמצא כל היום, יש 4 ילדים שזקוקים לעזרה בשירותים/בשיעורי בית/כל דבר אחר+לנהל בית+לצאת מהבית לגינה/לחוג/לקחת למסגרות ולהחזיר... אני בחורה די פעילה, אוהבת את הבית אך גם לצאת להתאוורר ולפגוש אנשים...

וגם היום- אחרי 4- אני מודעת מאוד למה זה דורש... לכן ההתלבטות כ"כ גדולה, אני חושבת שמאוד משמעותי גם הגילאים שלהם- ככל שגדולים יותר- עצמאיים יותר ופחות זקוקים לעזרה בכל מיני דברים...

אולי כדאי לחכות שהתינוק יגדל... הוא עדיין לא הולך אפילו... איך אמרו לי בהריון הקודם- קל יותר להיות עם 4 ילדים מאשר בהריון עם שלושה כי ההריון מקשה על הטיפול בהם...הבחילות וכו'...

יש לי 3 כשהגדול בן 3 (השלישית נולדה לפני כמה חוד')

אני מניקה מלא. רק הנקה. ושואבת.

הילדים קטנים ובהחלט צריכים אותי, אולי זה האופי של הילדים שלי שהם כאלה ילדים נוחים ואחראים.

אבל ב"ה לומדים להסתדר. ועם הזמן זה רק נהיה יותר קל.

אני מניקה ליד הילדים, ותוך כדי מדברת איתם/מספרת להם סיפור. (אותו דבר אפשר עם ש"ב). דברים שהם צריכים עזרה- מבקשת מהם לעזור אחד לשני (להוריד את הבקבוק מהשולחן לדוג', להביא לי טישו שאקנח להם, להביא משחקים וכו'.) במקרים מסוימים של בכי או עייפות מיוחדת, הם גם יושבים עלי תוך כדי שאני מניקה (אם זה איכשהוא נוח לי ולא מפריע להנקה). עזרה בשרותים- הגדול הולך לבד. אני דואגת שכל הזמן יהיה שם אור ושרפרף כדי שלא יצטרך אותי. ולנקות לו- או שמנקה לבד או שמחכה קצת.

אני יוצאת עם כולם לגינה. מניקה גם שם אם צריך (יש לי כיסוי מעולה שמכסה מכל הכיוונים).

והילדים לומדים להסתדר אם מעבירים אליהם אחריות. ועוד משהו חשוב- שהם ידעו שהם לא מפסידים כלום מהתינוק אז גם את תרווחי: אני דוגלת בזה שאם הורים רוצים שיהיה קשר טוב בין האחים ולא תיהיה קנאה בתינוק החדש, צריך ורצוי לתת לילדים האחרים לשחק ולפטל בתינוק מיום היוולדו. כמובן עם הסברים, ועם הגיון. אבל הם יכולים לתת מוצץ גם אם התינוק לא בוכה-לא יקרה לו כלום מזה. והם יכולים לשכב לידו ולשיר לו שירים או לתת לו נשיקה או ללטף, או להחזיק בידים שלך או כשהם יושבים על הספה. ככה הם מבינים שהם רק הרוויחו מה'צעצוע' החדש וגם לך יהיה קל יותר. (וכל זה לא משנה בני כמה הגדולים. אני עשיתי את כל זה כשהיה לי הפרש של שנה וטיפה והגדול טיפל בקטנה כשהוא עצמו היה תינוק)

בהצלחה!

בת 30+, יש לי 4 ילדים צעירים. אחרי הרביעית הרגשתי שאני חייבת הפסקה.

לאחר קרוב לשנתיים ידעתי שזהו, אני בשלה לילד הבא. לצערי זה לוקח קצת יותר ממה שתכננתי...

קחי בחשבון שבמקרה הטוב תזכי בהריון במהירות, ויהיו לקטן שלך עוד 9 חודשים לגדול, וזה ממש משמעותי!

נראה לי שהתקופה הזו בחיים היא זמן שבו שווה לעבוד על עצמנו ולהרפות מהצורך בשליטה מוחלטת כדי לאפשר לעצמנו לגדל משפחה בגודל שרצינו. עוד יגיע היום בו נסדר את הבית והוא יישאר מסודר, והשרותים לא יהיו מסריחים כל הזמן מפיספוסים...

אולי יעזור לך לחשוב איך את רוצה שהילדים יתנהלו כך שיהיה לך קל יותר, ולהתחיל להרגיל אותם כבר עכשיו (הרגלי סדר וניקיון, עזרה בהכנות לשבת, ללמד את הגדולים לעזור לקטנים).

בהצלחה!

אולי אני לא צריכה להשתלט על כל כך הרבה (הגדולה בת 3 והקטנה 3 חודשים) אבל גם בי יש חלק מהתחושות בהן שיתפת אותנו.

בתקופה של הריון פשוט שחררתי-נתתי לבית להתבלגן ואכלנו בעיקר סנדויצ'ים.

בתקופה של ההנקה, אני משתמשת הרבה במנשא, וגם...לומדת לא להתרגש מהבכי.

אני בדעה שלא יקרה כלום אם תינוק בוכה מעט עד שאני גומרת לסדר את החדר או עד שאכניס את האבקה למכונה ואלחץ על הכפתור. נראה לי שאם אחליט שהתינוקת שלי לעולם לא תבכה, אני בחיים לא אוכל להביא עוד ילד.

לגבי יציאות מהבית, את הבת הגדולה אני משאירה בבית ואת הקטנה אני לוקחת איתי עם מנשא וסינר הנקה. אני משתדלת לצאת למקומות בהם אני יכולה למצוא פינה שקטה להניק, להניק לפני שיוצאים ולעשות "הפסקות הנקה" תוך כדי יציאה.

לגבי זה שההנקה מפריעה לגדל את השאר, יש משהו בכך, אבל אני לא חושבת שצריך לוותר על ההנקה בגלל זה.

כל מה שעושים בישיבה (עזרה בשיעורי בית וכו') אפשר לעשות תוך כדי שמניקים. ולגבי שאר הדברים, אפשר להפסיק באמצע הנקה ולהמשיך אח"כ. נכון זה לא הכי מושלם, אבל ככה זה, ילד חמישי בחיים לא יקבל כ"כ הרבה תשומת לב כמו ילד ראשון.

דבר נוסף, גם הילדים האחרים לומדים להתאזר בסבלנות כשיש תינוק. קורה לי שהגדולה שלי מחכה איזה 5-10 דקות בשירותים עד שאני באה לעזור לה, ואני לא רואה בזה שום דבר רע. אני מסבירה לה שאני כבר מסיימת להניק והיא למדה עם הזמן להמתין בסבלנות.

אני ממש מסכימה עם זה שכאשר הקטן שלך יהיה יותר גדול ויותר עצמאי יהיה לך יותר קל לחשוב על הריון. אולי עוד שנה תחשבי שוב על העניין והכל יראה אחרת.

רק הארה: לפעמים ילד חמישי יקבל אפילו יותר תשומת לב מהראשון...

אני רואה את זה אצלי - אני ממש מפנקת את התינוקת שלי, שהיא הילדה החמישית - כמעט לא נותנת לה לבכות, מרימה אותה הרבה... וחוץ מזה שהיא מקבלת הרבה תשומת לב מאחיה הגדולים...

אני לקראת סוף הריון רביעי בעז"ה.

הקטן יהיה בן שנה  וחצי כשאלד, ואני בטוחה שיהיה לי קשה.

אבל אני כבר  בת 33+

וברור לי ששלושה (ואולי גם ארבע) זה לא מספיק לי,

לכן , בערתו יתברך, נכנסתי שוב להריון בידיעה שיהיה קשה אבל כמובן שהגיל שלי משחק תפקיד.

אם הייתי בת 28 למשל, הייתי מחכה עוד קצת.

אני מאוד מסודרת וחשוב לי לשלווה הנפשית בית מסודר, אוכל מבושל ובטח לא קנוי...

עובדת במשרה מלאה חמישה ימים בשבוע, את שלושתם הנקתי הנקבה מלאה עד גיל חצי שנה.....

מאמינה שהקב"ה ייתן כוחות בזמן המתאים

איך את עושה את הכל???

ולפעמים מרב שמתכננים וחושבים ושוקלים זה נהיה יותר קשה.

לכן אני חושבת שצריך לזכור כמה אנחנו קטנים, ויש בורא לעולם

ואנחנו רוצים להוסיף טוב לעולם.

כן חשבת את המחשבות, ונשמע שאת רוצה אבל חוששת.

אני יכולה לספר לך קצת מהניסיון שלי.

אני אמא לששה ילדים, אנחנו מצפים ללידה בזמן הקרוב.

אחרי שנולד הרביעי הלכתי עם כל החבר'ה בחוץ, תוך כדי איסוף מהגנים ואני רואה אמא אחרת הולכת בשייירה עם הרבה ילדים, 5 ילדים כמדומני, ובנחת. ואצלי החבר'ה בכו, ברחו והיה בלאגן.

לא התאפקתי ושאלתי אותה בפליאה - כולם שלך?!?!? והיא צחקה  ואמרה שכן.

אז כן, יש שלבים של יותר בלאגן.

אבל הם זמניים.

אני רואה שאצלנו בבית כשחופשת לידה מסתיימת אז הבית מקבל צורה וסדרים ושוב נבנה משהו חדש לאט לאט.

מישהי חכמה אמרה לי פעם שאחרי החמישי היה לה יותר קל כי אז הגדולים כבר היו גדולים ויכלו לתת כתף.

היום כשאני מאחרת מהעבודה אני יכולה לבקש מבת ה8 להוציא את הקטנה מהמעון לחמש דקות שאני מתעכבת בדרך.

בעבר לא היתה לי פריווילגיה כזו, זה  היה רק אני. ואם אני מאחרת, יש לי בעיה...

גם כשהרביעי נולד הייתי צריכה לקחת את כולם איתי לכל מקום. הילד הבכור במסיבת יומולדת - אני חוגרת את כולם באוטו, נוסעים, מגיעים, פותחים חגורות, מעלים אותו במעלית, חוזרים לאוטו... מבצע... וצריך גם להחזיר... וכשאין רכב אז צועדים בשיירה.

והנה הם מתבגרים ואפשר כבר לקחת רק את הקטן ובני השש ומעלה יכולים להמתין בבית כמה דקות עד שאחזור.

הרבה הצלחה וסייעתא דשמיא לכם בהחלטות.

הגדולה שלי בת שבע והשני בן חמש וחצי,

ככה שהם כבר עצמאיים כמעט לגמרי ומאוד עוזרים.

הילדים אוכלים במעון ובצהרונים אוכל מבושל, ככה שאין לי ממש צורך לבשל להם כל יום.

הבישולים  זה בעיקר לי ולבעלי לקחת לעבודה ולארוחת ערב לפעמים לילדים.

ואני עושה לפני שבת בכמות גדולה שתספיק עד יום שלישי לפחות.

בעלי חוזר הביתה בסביבות שבע בערב אבל הוא שותף מלא ב"ה

מגיע וישר נכנס לעיניינים: כלים, מקלחת לקטן, סיפור לגדולים וכו'.

זה מאוד תלוי בגישה ובהרגלים... יש לי חברה שלא עובדת עם ארבעה ילדים והבית שלה תמיד מבולגן, כלים בכיור,

והיא נעזרת בתשלום בניקיונות וכביסות מידי פעם...

לא אגיד לך שתמיד יש לי כח, אבל כולנו בני אדם....

שיהיה בהצלחה במה שתחליטו (:

אנחנו אמורות לעזור לעצמינו ככל הניתן כדי שכן נהיה מסוגלות להכנס להריון שוב

הכוונה:

נניח מישהי יש לה טראומה מהלידה. שתלך לטיפול ותעזור לעצמה 

או מישהי שלא מסתדתר עם הבית ואל מסוגלת לחשוב על עוד יותר בלגן או להיפך שהבית כבר מאורגן ואיך תסתדר עם להפוך סדרים

מה שכדאי זה למצוא פתרונות וכוחות כדי שניתן יהיה להתקדם הלאה, להריון הבא

מסכימה בהחלט

שככל שמס' הילד גבוה יותר אוטומטית יש לך עזרה רבה יותר

אפי' אם הם לא מעונינים להושיט הרבה עזרה

אבל, אם את מניקה והקטן\נה בוכים את יכולה להקים ילד בן 8 מספרו שייגש

או כמו שאמרו לפני כבר אפשר לשלוח עוד מישהו למכולת\מעון וכו'

אבל כן נאלצים לותר על כל מיני דברים

לדוג' אצלי ההנקה פשוט לא מצליחה אם אני לא אוכלת וישנה כמו שצריך

אז לפעמים הבית פשוט נשאר כמו שהוא ואני הולכת לישון

ולא הספקתי את כל מה שרציתי

זה כולל גם לקחת על עצמי הרבה אחריות.????

ז"א המצב הנתון כרגע שהבעל לא יכול לעזור הרבה, לא לקום בלילה ותינוק.

אני יביא תינוק, אבל אני צריכה לדעת קודם שזה הולך ליפול כמעט 100 אחוז עלי.

אני יודעת גם שלא יהיה הכי הרבה עזרה נפשית מהבעל.

זה שיקול למניעת תינוק?

ואם תתנו עצות, להסביר לבעל וכו...אני יכולה להסביר קודם ותוך כדי אבל במציאות דברים נראים שונה....

כי הוא רוצה אישה שפויה ופנויה אליו, בית מתפקד, אוכל, סדר וכו

אז אשיה אמורה לותר על עוד ילדים?

אישה אמורה לעשות דברים מעבר לכחותיה?

כשעומד בעל מול עוד ילד. מה עדיף? הבעל מוכן רק אם תבוא הבטחה שהכל נופלעל האישה, הוא לא מסוגל להתמודד עם עוד ילדים, בשבילו זה מספיק.

אבל אחרי לידה אישה כן צריכה את העזרה הנפשית, הפיזית, מנסיון העבר כשאמרתי שהעול יהיה עלי , לא ממש יכלתי לעמוד בזה  וזה יצר בלאגנין נוראייםץ.

במצב שיש ילד אחד בבית.

יש אנשים שמפסיק להם ילד אחד / או שניים......

אז חשבתי שאוכל לקחת על עצמי, אני כמובן לא מצטערת, על אף הקושי שהיה....

כללית לאנשים שדוגלים ומאמינים שגידול ילדים וריבוים הינו אידיאל בפני עצמו.

לא נשמעה כל ביקורת או דעה על מספר ילדים מועדף ומומלץ.

הכותבת ייעצה לאותם אלו המעוניינים בכך - כיצד ניתן ליעל את התהליך.

זכותך לחשוב אחרת.

זכות אחרים לסבור כי יש ערך \ מצווה \ השקעה כלכלית מוצלחת \ השקעה טובה אחרת  בריבוי הבאת ילדים לעולם....

שנות הפוריות שלנו הם מתנה מוגבלת מאוד 

כשאת בת 24 את חושבת שיש לך את כל השנים בעולם

אבל בן רגע את בת 30 ואת רואה ששעון החול שלך הולך ואוזל,  אוזל והולך

חבל לאכול את הלב בגיל 45 על עוד ילד שרצית להביא ולא הבאת,

(ויש כל כך הרבה נשים שמצטערות שאין לך מושג עד כמה )

למה לי בגיל 50 לומר - אם הייתי מביאה ביביסיטר פעמיים בשבוע יכלתי ללדת עוד ילד או אפילו שניים?!

במקום זה - אני חושבת כבר עכשיו מה יעזור לי ויקל עלי כדי שאוכל לעשות זאת 

לוקחת את כל הויטמינים והברזלים שצריך , מאווררת את עצמי מביאה עזרה מה שצריך

הולכת לפסיכולוגים אם צריך בשביל לשחרר טראומות מהלידה או דברים אחרים 

אחרי כל זה - כשיש לך את כל הנתונים הנפשיים והטכנים עכשיו תתלבטי אם את רוצה או לא 

ואם את מסוגלת או לא ואם יש לך חשק או לא 

כשאת עם ברזל נמוך ולא מסתדרת - אין ספק שלא תרצי עוד ילד

וחבל. זה שיקולים שאפשר לטפל בהם.

מה שלא הבנתי זה מתי אישה תגדל את ילדיה אם בזמן הפנוי היא תסתובב בין בילוי לפסיכולוג
וביביסיטר זאת הוצאה רצינית
ויש נשים שמצטערות שהביאו יותר מדי ילדים או הביאו בכלל
עובדה שבעולם המודרני ילודה ירדה פלאים
לפעמים אישה לא תעמוד בעוד ילד
מה גם שמילד לילד תמיכה ועזרה ממשפחה ומחברות רק הולכת וקטנה
ושלא תביני אותי לא נכון -יש לי 6 ילדים ב7 שנים ואני בהחלט מאוד בעד ילודה 

אבל אם לא מסתדרים אז לא מסתדרים, חייבים להסתדר לבד רב הזמן, אסור לבנות על תמיכה מהצד

וכמובן בעזרת ה' - הוא נותן כוחות

הן חילונית בדרך כלל

הן נשארות בעבודה עד 6 בערב מגיעות מרוטות,

בשביל להנות מהילדים צריך להשקיע . לתת להם את הזמן ואת הלב 

ואמרה  במפורש יש לי 2 ילדים והיא מצטערת!!

זה מהבוקר עד הלילה דאגות, אם מאחר בחצי שעה אולי נדרס....

אם לא עונה לטלפון בטח קרה משהוא...

בקיצור אין סוף דאגות והיא נהיית חולה מיזה.

על משהוא אחד אי אפשר להתווכח, שאם כל ילד באות עוד דאגות. ז"א מהילד הראשוו אמא נהפכת לדאגנית עד שתעצום עיניה בקבר. השאלה אם מספר הילדים מעלה את הדאגות.... אין לי תשובה עדין....

אבל אני חושבת שאם כל הדאגות זה שווה.

שהתחרטו שהן אמהות,או כאלו שבכלל לא מתכננות להיות אמהות. מזעזע אך קיים לצערנו.

ונכון שיש הרבה דאגות אבל צריך לעבוד על הבריאות הנפשית ועל דאגנות ברמה סבירה.

אנחנו מדברים על אנשים נורמליים כמו אלו שיש ברב העולם שטרם הרסה אותו הקדמה

אלו שמתחתנים בעל עם אשה ויולדים ילדים ובונים חיים יחד 

אני לא מתחברת לגישה שילדים זה "משהו שצריך להספיק אותו". גם אם אפשר להביא ילדים לעולם רק בשנות הפוריות, ומאוד כדאי לא להיכנס להיריון וללדת אחרי גיל 40 (מבחינת הסיכונים האפשריים), ילדים זה משהו מאוד לא טכני, ולא ראוי להתייחס לזה בתור "בואי רק נספיק עוד אחד. נעשה כל השתדלות כדי להביא עוד ילד לעולם כדי שההספק שלנו יהיה יותר גדול".

בעיניי עיקר המחויבות היא קודם כל לבעל ולילדים שכבר ישנם- שיש לנו כוחות נפש להתייחס אליהם. כלפי הילדים, צריך שתהיה לנו גם יכולת כלכלית לממן אותם מעבר לצרכים הבסיסיים של אוכל ובגדים (צרכים רפואיים לא צפויים וכו').

אני חושבת שגידול ילדים זה זכות, ברכה, מתנה. משהו שאין לו תחליף בשום צורה. ואכן, שנות הפוריות הן קצובות.

ועם זאת, חשוב לזכור שאנחנו לא נמדדות במספר הילדים שהבאנו לעולם, ושהערך העצמי שלנו לא תלוי בזה. אם מביאים ילד לעולם, זה אכן צריך להיות כשרוצים את זה ופנויים לזה, אבל גם פשוט כדי להביא ילד לעולם, להגדיל את שם ה' בעולם. לא כדי להמשיך לקחת חלק ב"מרוץ ילודה" מוסווה, לא כדי לענות על ציפיות החברה, ולא כדי שנרגיש יותר חשובות ובעלות ערך.

אז אם יש רצון כן (מלשון כנות) להביא ילד, ויש כמה קשיים טכניים שמצריכים פתרון- אפשר וכדאי לפתור את הקשיים האלה כדי באמת להיות פנויים להבאת עוד חיים לעולם.

אבל אם הבאת עוד ילד בעולם נעשית מסיבה פחות "נקיה" ויותר חיצונית ומושפעת מהסביבה, זה פחות נכון בעיניי.

אני מניחה שהרבה ממש אני כתבתי קשור למצב שלי

והרבה ממה שאת כתבת קשור למצב שלך 

היות שגם אני לא יודעת בת כמה את, כמה ילדים יש לך, ובני כמה הם (את לא צריכה לענות לי, כמובן).

עם זאת, במקרה הספציפי הזה, פותחת השירשור אמרה שיש לה ארבעה ילדים, ברוך ה', ושהיא קצת מעל גיל 30. יוצא אם כן, שיש לה עוד כמה שנות פוריות בעזרת ה'.

לאור זה שהיא כתבה שמאוד מלחיץ אותה לטפל שוב בתינוק, קצת "הזמנתי" אותה לבירור עם עצמה, של הרצון (או הדחף) להביא ילדים לעולם. האם זה רצון שלה, או שזה רצון של הסביבה עבורה, שהיא אולי מפנימה וחושבת שהוא שלה? לא מחויב בכלל שאני צודקת, ואולי אני אומרת דברים לא רלוונטיים.

הנקודה העיקרית שרציתי להדגיש היא שחשוב לא להיות במרוץ רק כדי להספיק את הילדים כדי ש"יהיה הרבה". ברור שהבאת ילדים זה דבר מבורך, אבל זה גם צריך להיעשות בחוכמה.

אני לא מרחיבה יותר מדי כי כבר כתבתי על זה, וכמובן, כל אחת תעשה את שיקוליה.

"הכל סובב את האשכנזים". 

"הכל סובב את האשכנזים". 

כולנו יודעים שילדים זה שמחה  גדולה וגם המון המון עבודה, הוצאה כלכלית, השקעה נפשית, שינוי סדרי עדיפויות וכו' וכו' .

ההחלטה על הבאתם לעולם היא החלטה משותפת מהותית ומשמעותית.

אז אם "החיים הם יציבים" והריון יבלגן אותם אז כנראה שתהייה בעיה ב"להספיק עוד כמה ילדים"

לי ברור שלא כול זוג יכול /מעוניין להתמודד עם משימה של משפחה ברוכת ילדים (אגב, לנו יש ב"ה 6 + 3נכדים) 

להגיד לאשה שזקוקה לשליטה מלאה בחייה שתעצום עיניה כדי שלא תראה את המטבח  ואת השרותים המלוכלכים , זה כמו 

להזמין חרש לקונצרט.....אבל אפשר להציע לה רעיונות/פתרונות איך להקל על עצמה , בתנאי שהיא מעוניינת.

בריאות ושמחות !!!!!

לפעמים הויתור הוא מתוך שיקול דעת ושליטה ולפעמים ממש לא...לקב"ה יש תכניות שאנחנו לא מזמינים. 

אז קודם כל,נהדר שאת קשובה לעצמך ומונעת כדי להתחזק ולהתאפס. זה מאד חשוב. הגיל של הקטן שלך ממש לא גדול ואין שום רע למנוע עוד קצת כדי למלא מצברים. תקופה שבה הכל בשיגרה, את ישנה בלילה, אין כבילות ליונק וכו' היא תקופה מאד חשובה כדי להיכנס לקושי של הריון נוסף מתוך חוזק. בעצם ההרגשה שבין ילד לילד את מתמלאת בזכות הרגיעה והסדרים, נותנת כוח לילד הבא ששוב הופך הכל מחדש. 

בניגוד למה שאמרו לך על לידות מתקדמות, אני דווקא מרגישה שכל הריון הוא יותר קשה מהקודם מבחינת הכוח ומבחינת כמה מטלות שיש לי בבית. גם המתבגרים לא מגדלים את עצמם וזקוקים להקשבה, הכוונה ועזרה. ומייצרים המון כביסה, לכלוך, מטבח פעיל סביב השעון ועוד. נכון, הם גם עוזרים אבל לעולם לא כמו כמות העבודה שמתווספת. (יש לנו שמונה בגילאי 2+ עד 18 וסיימתי תשיעי ומחכה ללדת כל יום בע"ה). בית רב גילאי הוא מאתגר. מה שקל יותר זה שיש לי אפרות קבועה לשינת צהריים, מה שלא היה עם הראשונים. אני לא צריכה בייביסיטר. אפילו נסענו לא מזמן ליומיים והבכורה תיפעלה הכל למופת כולל בישול ארוחות צהריים. 

אני יכולה לשתף שהתקופה הכי עמוסה אצלי שממש הרגשתי שאני לא מצליחה לנשום ופשוט מותשת, הייתה דווקא השנה הראשונה של הלידה האחרונה. פשוט הרגשתי מפורקת ועייפה כל הזמן. פיצית הייתה תינוקת ערנית ותובענית. והבן שלפניה היה ממש מתעלל בה כך שכל הזמן הייתי דרוכה. וכל מטלה קטנה שצצה, הייתה בעייני הר גבוה. תחפושות לפורים / אסיפות הורים / יומולדת בגן / העבודה שלי כמורה ועוד הרבה דברים קטנים שהרגשתי שרודפים אחריי במקום שאני אסתדר איתם.  זה הסתדר כשהיא סופסוף התחילה לישון לילה בגיל שנה ושלוש. ואז גם התחלתי ללכת המון לשיעורי זומבה וקצת להתאוורר. עד החודש החמישי בהריון הזה כשכבר לא יכולתי יותר. אז אל תבני על הבטחות שזה נהיה קל יותר. קחי בחשבון שתינוק הוא מתנה מופלאה, אבל מתנות לא מקבלים בחינם. יש הרבה עמל. ועם כל הקושי, קמתי כל בוקר עם חיוך. היום היא ילדה סופר נוחה ומהממת. 

לגבי הנקה, אני מניקה תמיד שנה ורבע ויותר. פשוט מתכסה בסלון על הכורסא והילדים סביבי. עזרה בשירותים, קמים לפעמים באמצע. איכשהוא מסתדרת. היום יש לי כמובן גם גדולים להפעיל, אם הם בבית. יש להם נטייה להיות עסוקים אחה"צ ולא תמיד הם איתי. 

ולפחות אצלי, העיקר ממש הוא השותפות של הבעל המקסים שלי. ההריונות שלי מאד קשים ואני בקושי מתפקדת. רוב היום יושבת ולא מסוגלת לכלום כמעט. והעול הטכני העיקרי הוא עליו. יש לנו מן הסכם בלתי כתוב, שכיוון שבחרנו  במשפחה גדולה, הוא חייב להיות שותף בעול. כשהגוף שלי 24/7 מגדל תינוק, אני חייבת להוריד מטלות. וכמובן אני מתפשרת על דברים פשוטים שבהריון פשוט אין לי כוח אליהם. בלי השותפות הזו, היינו עוצרים בשלושה כנראה...

מה אני אגיד לך, אני מסתכלת על כל אחד ואחד מהם ומודה ל-ה' שהיה לי הכוח לסבול הריון קשה ולא לוותר על האוצר בסופו. 

וכל זה לא סותר את זה שתחכי עוד קצת עד שתרגישי שאת כ"כ רוצה שאת מוכנה לשלם מחיר של חירות ושליטה שתאלצי להיפרד מהם במידה מסויימת. 

והכי חשוב להתפלל. כמה שקשה לי עכשיו הסוף של ההריון, אני יודעת להודות שזה הקושי.

שיהיה רק בשמחות. ושיגיע בקלות ובבריאות כשתרצי. 

קודם כל, קצת התלבטתי אם לכתוב בכלל... כי לי באופן אישי יש שניים קטנים, ואני בינתיים בקושי מסתדרת איתם, וקשה לי לתאר איך אפשר להסתדר עם שלושה או ארבעה...

אבל בכל זאת אני רוצה לציין נקודה חשובה. אם את לא רוצה לתת לגדולים אוכל תעשייתי קנוי, אז למה לתת לתינוק שרק נולד תמ"ל תעשייתי?.. כמובן, במקרה שיש בעיות מיוחדות עם ההנקה, זה משהו אחר וכל מקרה לגופו.

דרך אגב, אני מאוד מסכימה עם מי שכתבה קודם שלהניק זה פחות טרחה מאשר לשטוף בקבוקים וכו'. לבת הגדולה שלי הייתי שואבת לפעמים, אבל עם הקטן פשוט לא היה לי זמן לכל ההתעסקות הזאת, והוא גם לא שתה הרבה כשניסיתי לתת לו מהבקבוק

וזה לא נראה לי בעיה להניק בזמן הארוחה, אולי מכיוון שהגדולה שלי היא בת והיא עדיין קטנה. הגדולים אוכלים, והתינוק אוכל את החלב של אמא, זה הרי האוכל שלו.

לפעמים כשאני מתכוונת להניק, אני מציעה לגדולה לקרוא לה ספר, ואז התינוק מגיע אלינו ומתחיל לינוק. נראה לי שככה הגדולה פחות מקנאה, וגם התינוק לא מפריע לה לראות את הספר

(שוודאי לא התכוונת אליה אצבעונית יקרה, אבל אשקף לך שמהצד כך זה נשמע)

אני מסכימה שאם מתמקדים רק בשיקול של הבישול המושקע, ושוקלים את הדברים זה מול זה, זו כנראה תהיה בחירה הגיונית לוותר על אוכל ביתי לילדים הגדולים לטובת הנקת התינוק - מאשר לוותר על הנקת התינוק לטובת אוכל מזין יותר לילדים. הצרכים התזונתיים של תינוק קטן משמעותיים יותר.

וכן, אני יודעת שיש עוד שיקולים בתמונה.

ואני מתנצלת אם מה שכתבתי פוגע במישהי. לכן גם התחלתי מזה שקשה לי לתאר איך נשות חיל מסתדרות עם שלושה-ארבעה ילדים קטנים

מה, אין כאן מישהי שויתרה על הנקה כי ראתה שזה מצריך אותה לשבת המון ולהיות "כבולה"? וכבר לא הייתה לה סבלנות? אגב, לא בגלל זה הפסקתי, היו בעיות אחרות שלא תלויות בי.שלא תרדו עליי שלא אכפת לי מהתינוק...

אולי הייית רוצה לעשות את זה.

אבל אז אני עושה חשבון, בגלל שנה שאני אהיה כבולה אני אפסיק להניק?

בא נאמר שזה אפילו לא שנה. חצי שנה ראשונה כל עוד שלא אוכל מטרנה, אח"כ כשכבר אפשר לתת פרות/ ירקות /בסקויט וכו אז האמא פחות כבולה לתינוק

אני חושבת שתפקידינו בעולם הוא לא לעשות מה שהכי נחמד וכיף לי. התפקיד שלנו הוא למלא את רצון השם.  אישית, אני מאמינה שה' נותן תינוק ונותן גם כוחות כדי לגדל אותו . כוחות בכל העניינים: כלכליים, נפשיים, פיזיים וכו'

יש מקרי קיצון, שברוך השם רובנו לא שם, ובשבילם יש לנו את הכלל של "ונשמרתם לנפשותיכם", האם את שם?

ובתור אמא לשלושה ילדים, כשהבכור עכשיו חגג 4, אני מרגישה מעולה. התינוק בן חצי שנה וההנקה זורמת רגיל.

גם יפה וגם קל וגם כמעט אף פעם לא מתפקשש

מצרכים

לשכבה הבסיסית

• 3 כוסות קמח

• ¾ כוס סוכר

• 1 ביצה L

• 1 שקית אבקת אפייה

• 1 כוס שמן קנולה

לשכבת השוקולד

• 2 כפות שטוחות אבקת קקאו

• ½ כוס מים

• ½ כוס שמן קנולה

• ¼ כוס סוכר

• 2 ביצים L

אופן ההכנה

1. מחממים תנור ל־180 מעלות.

2. מכינים את השכבה הבסיסית: מערבבים בקערה את הקמח, הסוכר ואבקת האפייה.

3. מוסיפים ביצה ושמן ומערבבים עד שמתקבלת תערובת אחידה.

4. מעבירים חצי מהתערובת לתבנית ומשטחים החצי השני מכניסים למקפיא.

5. מכינים את שכבת השוקולד: מערבבים בקערה את הקקאו, המים, השמן, הסוכר והביצים עד לקבלת תערובת חלקה.

6. יוצקים את תערובת השוקולד מעל השכבה הבסיסית ומשטחים בעדינות.

7. מפוררים מעל המלית שוקלד את החצי השני של השכבה הבסיסית

8. אופים בתנור שחומם מראש עד שהעוגה מתייצבת וקיסם יוצא עם מעט פירורים לחים.

9. מצננים היטב לפני החיתוך.

אגב שבוע שעבר שלחתי עוגת תפוזים לשכנה בערב שבת כדי לשמח אותה והיא עפה עליה לדבריה

אם קשהלך עוגה אפשר עודיות

אבל כל מה שכתבת נשמע מעולה ואל תזלזלי בעוגת שוקולד עם קרם שוקולד מלמעלה!!! זה מעדן מלכים ובאופן אישי זה הגילטי פלז'ר שלי ומזל שאת לא בקהילה שלי🤭

כי יודעת שלא אצליח להכין משהו טעים ושווה מספיק. (וגם כי קשה לי אפילו להכין לעצמנו דברים, אז אני לא יכולה להתחייב לאחרים...)

אני לא שמחה מהמצב הזה, אבל זה מה יש🤷‍♀️

ובתור מגויסת ויולדת הייתי שמחה לקבל, אבל כן מעדיפה כמה שפחות מלכלך ומתפורר.

זה את הטורט הפשוטות

הכל מתקבל בברכה

יש כאלה ששולחות אלפחורס ועוגות גבינה

אפשר לקשט קצעת מלמעלה בשקדים פרוסים אם זה מתאים לעושה או אבקת סוכר תמיד משדרגת את המראה.

וככה עוגה הכי פשוטה שיש נראית מרשימה בהרבה.

הרבה פעמים במקום בחושה ממש אני עושה בחושה משודרגת

נגיד עוגת שוקולד פירורים/ריבה פירורים

בראוניז עם אגוזים למעלה

....

וממש לא צריך עוגה מתוחכמת, פס עוגה בחושה זה מהמם

את יכולה לקנות תבניות פס מקרטון שהן יותר יפות

ואם את שמה בשקית צלופן אז בכללל...

יש לי מאגר עטיפות שלא מתקרב לקצב השימוש

ואני יודעת כמה זה משדרג 😊

אבל עדיין לא נעים לי להכין איזו עוגת וניל ב5 דקות, מרגיש לי כזה פשוט...

ואם את רוצה לשדרג אז תפוזים, מייפל או שוקולד, או להוסיף ציפוי.

היא שהתרגלתי לרמה גבוהה בבית לעצמנו, אני כמעט לא מכינה בחושות, רק עוגיות (גם יותר טעים וגם יותר מותאם למשפחה צעירה כי אפשר להקפיא ולאכול לאט לאט),

ואז נראה לי לא מספיק שווה ומכבד להכין לאחרים פחות מזה...

תודה על הפידבק הזה, זה מעודד אותי שאני כנראה סתם מגזימה 🙃

למשפחות לפחות, לא לקידוש.

פשוט זה דורש יותר זמן התעסקות ואז זה גורם לי פחות לרצות לקחת את זה על עצמי...

(בדיוק השתבצתי לארוחת ערב ליולדת, דורש ממני אומץ ועבודה על פחדים. כל הכבוד לי

זה לא מיועד עכשיו לעוגת רושם, אם זה חשוב להם זה משהו שמזמינים

הכי כן עוגת וניל ב5 דקות, עטופה יפה, אם את מספיקה פתק קטן אז בכלל.

המטרה היא לא העוגה

העוגה במקרה כזה היא אמצעי להגיד "חשבתי עליכם ואני אוהבת אתכם"

ובתור מגויסת/ יולדת קיבלתי גם דברים דוחים ובאמת שעיקר היחס, מישהו רואה אותי, הייתי מאושרת גם כשהביאו לי חלה שהכל בפנים היה בצק (!) וזה מאוד שימח אותי שחשבו עליי.

אני אופה גם עוגה קטנה בתבנית מאפינס, וטועמת אותה. אם יוצא טוב, אני מביאה את הגדולה למי שרציתי.

ומסכימה עם מה שטארקו אמרה

עוגת קפה בחושה עם קרם מעל (אבקת סוכר מעורבבת בקצת מים חמים וטיפה קפה) נראית וואו.

עוגת בראוניז תמיד מתקבלת בברכה (ונח לחתוך אותה לקוביות קטנות במנג'טים)

עוגיות שוקולד צ'יפס חתוכות לרצועות

קאפקייקס שוקולד או שוקולד צ'יפס

עוגה אחת בלבד- עוגת שוקולד עם סוכריות מעל.

אני לא רואה בעיה לשלוח עוגה כזו ותמיד קיבלו אותה בברכה (ממה שאמרו לי).

ואני עצמי קיבלתי:שמרים, בחושות, פעם אחת קיבלתי עוגת גבינה.

גם קל, הכל בקערה אחת בלי מיקסר וגם קצת יותר טעים מעוגה בחושה רגילה.

אני תמיד מביאה פשוטות. הכי הרבה עם ציפוי שוקולד

לק"י

אז אם במקרה תשלחי לנו עוגה אי פעם, אז זה מעולה😅

בעייני זה מספיק לגמרי.

את יכולה לעשות מאפינס בקערה אחת (של בננה ושוקולד הולך אצלנו טוב) או לחתוך ולשים במנג'טים או לעשות עוגיות ברמת קושי וזמן כמו עוגה בחושה.

ואני אחת שאוהבת לאפות ולהשקיע. אבל כשאין כוח או סמן אז בהחלט בחושה

מה שאני עושה זה בלילה אחת לארבע פסים, וכל פס. שמה משהו אחר כמו מייפל ושקדים, שיש, אגוזים וקינמון. זה משדרג ממש.

עוגות אחרות אפשר שמרים או פירורים כמו שהציעו

אני כבר הרבה אחרי השלב הזה

אבל באופן כללי

פחד זה לא דבר שמנהל את חיי

כי פחד יכול להיות המחסום הכי גדול להגשמת חלומות ורצונות

כלומר, הרצון להבאת ילדים לא יושב על ההיגיון הפשוט, אלא על הלב ועל יצר החיים.

זה טבע העולם.

ואם אדם לא מרגיש את זה באופן טבעי, אז אני חושבת שכדאי לטפל בזה, לבדוק מה יושב שם בעומק, למה הפחד משתלט על יצר החיים הטבעי.

בכל אופן, תפילות הן הפתרון הכי טוב לכל דבר שלא תלוי רק בידיים שלנו

ואני מאוד רוצה, זה מרגיש כבר צורך מרוב שאני רוצה.

אבל הפחד כן קיים ואני מנסה להבין מה עושים עם זה. כי תכלס, אנחנו מביאים ילדים לעולם רע. כן, יש אנשים טובים. אבל גם הרבה אנשים רעים, שפוגעים באחרים, ומפחיד להביא אותם למקום כזה. מעבר באמת לזה שמי אמר שיצאו מחונכים כמו שצריך?

ולא לחשוב יותר מדי. כלומר, לחשוב רק על האושר שבהבאת ילדים לעולם, על האמונה שבע"ה הגאולה קרובה והילדים שלך יגדלו בעולם טוב ושלם, על זה שהם ואתם מושגחים בידיו של הקב"ה...

ואם לא מצליחים לעשות זאת לבד - אז הולכים לטיפול...

יש בו המון דברים קשים, וזאת כן התמודדות בשבילי. אבל במהותו הוא טוב. הוא גילוי של ה'.

שהמחשבות האלה הן דרך של הנפש לאותת לנו שאנחנו לא בנויים כרגע לילד או לעוד ילד.

אם את כבר רוצה אולי יעזור לך טיפול סביב הנושא אבל מאמינה שכשתוכלי נפשית את פשוט לא תהיי מוטרדת מזה

שלמרות כל הטעויות שההורים שלי עשו בגידו שלי

ולמרות הקשיים שעברתי בחיים

אני שמחה שהם בחרו להביא אותי לעולם...

מאמינה שכל אחד שתשאלי יגיד לך ככה

גם כאלה שעברו דברים יותר קשים ממני

אני משתדלת להחזיק בראש שאני עושה את ההשתדלות שלי ומתפללת לה' שיעזור, ובסופו של דבר מה יקרה זה בידיים שלו.

אבל אחרי שיש לי אני יכולה להבין על מה את מדברת

וזה לא פשוט. בכלל

אבל זה ממלא אותי באושר גדול.

אבל הזכרת לי מאד את החששות שהיו לי.

בסוף, אצלי, רק כשהרגשתי שאני מוכנה גם לתרחיש תיאורטי שבו הילד הופך למבוגר בעייתי מוקצן, נניח חלילה מתמכר לסמים קשים ובמובן מסויים אני מאבדת אותו, והשלמתי עם תרחיש כזה, הסכמתי להתחיל.

כן היה לנו ברור שאם אחד אז שניים כי לא פייר לגדול לבד.

שאביא ילדים לעולם כזה

מאז יש לנו עוד שתיים.. ברוך ה'

מה שאני מנסה לומר- שבסוף יצר החיים גובר על ההישרדותיות

בסוף רוב העולם הוא טוב, ולתת חיים זו מתנה

לי גם עזר שקראתי איפשהוא שהנשמה מחכה לרדת לעולם. היא מחכה ואת גואלת אותה

לא עושה לה רע שהורדת אותה לעולם, אלא הטבת איתה

לא זוכרת מקור, אולי מישהי כאן תדע

מפחיד אותי דברים אחרים כמו שמשהו יקרה להם וכזה, אבל לא מפחיד אותי שהם יהפכו לאנשים רעים או שהחינוך שלהם לא יצא טוב.

אני משתדלת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות, ולחנך אותם למה שאני מאמינה בו. אני מכירה בזה שחינוך והורות טובה זה תהליכים שקורים לאורך כל החיים, ואני משתדלת להתקדם ולהשתפר כל הזמן.

ואם כשהם יגדלו הם יבחרו אחרת, בחירות שאני לא מאמינה בהם או חושבת שהם פוגעות בהם, אני מקווה שאני יצליח להכיר בזה שהם בני אדם נפרדים ממני ויכולים לבחור אחרת, ולהמשיך לאהוב אותם ולתמוך בהם בכל מצב.

"להביא ילד לעולם זו החלטה משמעותית. זה לבחור בכך שלנצח הלב שלך יתהלך מחוץ לגוף שלך"

(אליזבת סטון, סופרת אמריקאית)

אני מרגישה שזה ממש נכון, ורק תכפילי את התחושה במספר הילדים. ואני לא אמא חרדתית בכלל, אני מקבלת את זה שזה הטבע, ככה ה' התכוון, שנאהב את הילדים שלנו כ"כ, והוא נותן לנו כוחות-

לסמוך עליהם שילכו בדרך טובה

ולסמוך על עצמנו שאנחנו נותנים להם כלים טובים ונכונים שמאפשרים להם להתמודד,

ולסמוך עליו כמובן, שהוא שומר עליהם ואוהב אותם. לי עוזר לזכור ברגעים של פחד שהילדים שלי הם גם הילדים שלו ואנחנו בעצם בהורות משותפת. זה נותן לי הרבה ביטחון ורוגע ומזכיר לי שהם מושגחים ושהוא משגיח גם עלי שלא אעשה יותר מדי שטויות ושאהיה אמא מדויקת לילדיי.

אבל כן זה בהחלט מפחיד וקיים ונוכח

גם אחרי שהילדים נולדים כמובן אבל אצלי יש פחד מאוד גדול גם מהתהליך עד הלידה כולל..

בכל מקרה, מה שגורם לי בסופו של דבר כן להפסיק מניעה/לעשות פעולות שבע"ה יובילו להריון ולתינוק

זה כשהרצון גובר על הפחד.

אני לא מחפשת לא לפחד. זו לא אופציה שקיימת מבחינתי ולא משהו שאני שואפת אליו, הפחדים הם חלק מהסל שיש לי בחיים ואיתם אני עובדת.

אבל בשלב שבו הפחדים לא מוחקים את הרצון, אני מבינה שאני בשלה להריון נוסף..

ממש כעסתי על עצמי שאני כ"כ אגואיסטית שמביאה את הילד לעולם שכולו עבודה קשה, ושאפילו הלידה שהיא תחילת החיים מתחילה בכזה קושי פיזי (כי אני לא יודעת מה תינוק מרגיש בכל התהליך הזה של הלידה, גם פיזית וגם רגשית הכל מבלבל וחדש)

אבל אני חושבת שטוב לילדים שלי, ברור שיש קשיים וגם יהיו להם בעתיד כי זה העולם, אבל ברוב הזמן טוב להם, והם שמחים. וגם לי עם כל הקשיים שהיו לי בילדות (והיו הרבה, וב"ה שהילדים שלי לא עוברים אותם) עדיין טוב לי ואני שמחה שנולדתי.

הם גם מרחיבים לי את הלב כל יום מחדש שאחרי תקופה בלי תינוק הרצון פשוט משתיק לי את כל הפחדים והופ מגיע עוד ילד....

אבל אני תמיד זוכרת שתפקיד של אישה יהודיה זה להביא ילדים והשותף השלישי מלווה אותי ואותם בכל התהליך הזה.

במצרים הנשים ידעו שהילדים שלהם יישלכו ליאור והן עדיין הביאו ילדים.

התפקיד שלי זה להביא אותם ולסמוך על הקב"ה שיעזור לגדל אותם בנחת, בשלום, ברווחה.

באמת עמרם היה מאוד רציונלי והגיוני כשגירש את יוכבד אשתו, כי באמת איך אפשר להביא ילדים לעולם של עבדות ואובדן?

אבל נשות ישראל במקורן ניחנו ביכולת להתעלות מעל השכל, ולהמשיך להביא ילדים לעולם.

והנה - בזכותן אנחנו קיימים היום

מזל טוב!!!! תרגישי טוב והרבה נחת!!!!!

1. בדיוק בדיוק ככה היה לי, בשניות הראשונות של ההנקה, פשוט כאב מפלח. עבר אחרי שבוע/שבועיים... תחזיקי מעמד

2. תקין לגמרי היובש, העור מתקלף ותיכף יחזור להיות עור בייבי חלק ונעים

3. איזה סוג הפרשות? הייתי שואלת את המוהל...

זה היה בסדר, אבל אני מציקה לו מלא אז חשבתי להתייעץ אתכן, נשמע שתקין ב"ה

2. לעשות לו אמבטיה עם שמן תינוקות לאמבט, בלנאום או של ד"ר שיפר. זה עוזר במיידי! גם למרוח בקרם (אני מעדיפה טבעי או שמן שקדים אבל אפשר גם של ד"ר פישר למשל)

3. ההפרשות אחרי הברית עדיין תקינות, ממה שזכור לי עד שבועיים זה יורד בהדרגה..

   כמובן להמשיך לשטוף ושהאיזור יהיה תמיד נקי

ולגבי 2

זה עובר לבד

אם ממש מפריע לך אפשר למרוח בפנים (או בכל הגוף אם תרצי...) חלב שלך.

לגבי 3 תמיד כדאי לשאול את המוהל,

אבל ממה שזכור לי לקח איזה שבועיים עד שהיה נראה רגיל לגמרי

1. כן, זה כאבי תופת, אבל משתפר אחרי שבועיים בע"ה, ואחרי חודש כבר לא כואב כמה שאני זוכרת. מה שאת עושה זה מצוין.

2. זה בסדר גמור, מחליף את העור לעור של תינוק נעים ורך 😌

3. האמת לא זוכרת. אבל הייתי תמיד שולחת תמונות למוהל עוד מלא זמן אחרי הברית 🫣

לגבי פ2?

נסי לכבס בלי

ואולי חומר כביסה עדין

לפעמים הבישום עושה להם קילופי עור

רק גל תינוקות?

משתדלת לא לשים יותר מדי

ובלי מרכך בכלל

1. היה לי גם ככה. לנשום עמוק זה עבר אחרי כמה ימים.

בהמשך ל1

יש לי כאב חד בשד אחד. לא בפטמה, כמו דקירות כאלה פנימיות. כואב מאודדד ולא יודעת ממה זה יכול להיות?

לא יודעת בדיוק מה זה אומר..

יש לך יועצת הנקה להתייעץ איתה אפילו טלפונית?

אצלי עם כאבים שונים הרפידות הטיפוליות של ארדו מאוד עזרו

צריך לעסות בעדינות איפה שכואב , אפשר תוך כדי שהוא יונק

גם מקלחת חמה יכולה לעזור אם זה באמת גודש

תשאלי בגיפיטי. אם לא ישתפר עד אחרי שבת תנסי משחה של פטריה.

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

ממה שאני מכירה, בדרך כלל מתזמנים את החידוש של הלק ללפני המקווה.

יש כאלה שעושות רק בתקופה שאין הרבה טבילות, כמו הריון או הנקה.

ונקי ללא פגמים, סדקים או קילופים. כזה שהיית הולכת איתו לאירוע נחשב.

אם את עושה לק חדש סמוך ככל האפשר למועד הטבילה, לא צריכה להיות בעיה לטבול ככה.

פ

ואם בתקופה "רגילה" אז מיד אחרי טבילה כדי שעד הטבילה הבאה זה ירד (לא מחדשת כל פעם רק באירועים מיוחדים)

אני יודעת שיש דעות שמתירות לטבול עם לק ג'ל שלם.

אישית אני מעדיפה להדר ולטבול בלי לק בכלל אבל כן יש גם את השיטה הנ"ל...

יש פסיקה שאם זה ממש לפני המקווה שאז הלק שלם לגמרי מותר לטבול ככה

אבל זה לא לפי כל הפסיקות

לפי הפסיקה שלנו אסור, אולי רק בדיעבד

אבל לכתחילה בלי לק, גם אם הוא ממש שלם

זאת הסיבה שעשיתי רק בזמן הריון, כי לא בשבילי כל פעם ללכת להוריד ואז לחזור שוב לעשות חדש

(עכשיו כבר עושה לעצמי לק מתי שרוצה)

תבדקי מה הפסיקה שלכם

אם מותר עם לק שלם, אז אחלה

תעשי יום לפני

אני מורידה לפני המקווה ועושה חדש אחרי

יש הרבה שאני מכירה שטובלות עם חדש אז עושים צמוד למקווה

הניתן לטבילה. (כשיצאה לי טבילה בחול המועד, שאלתי רב והוא אמר שעד שבוע זה בסדר, בתנאי שהלק שלם)

ועשיתי זאת גם בתקופה שהייתי טובלת כל חודש והיה בסדר גמור.

ו- @שלומית. לק ג'ל לא יורד לבד

צריך ללכת להוריד אותו כי קשה מאוד להוריד בבית

אולי התכוונת ללק רגיל

אצלי יורד בבית לבד, עשיתי כמה פעמים לק ג'ל אני יודעת מה זה.

אבל אולי יש לי ציפורניים מיוחדות (;

( עשיתי כמה פעמים כל פעם אצל מישהי אחרת אז זו לא בעיה של מישהי ספציפית או משהו כזה)

10-15 דק' לכל יד וסיימת סיפור, אפשר אפילו פחות אבל עדיף להיות סבלניים

מספיגים כדורי צמר גפן במסיר לק או אציטון, שמים על הציפורן ועוטפים עם נייר כסףאת האצבע יחד עם הצמר גפן

מחכים 15 דק' ואז שפשפים או מקלפים את הלק

פשוט אצלי זה בד"כ יורד לבד בלי כל ההליך

שהלק לא מאד איכותי🫣

אגב אולי הלק עצמו יורד אבל גם שכבת הבסיס?

הייתי בודקת כי זה בעייתי הלכתית ומהווה חציצה. לרוב שכבת הבסיס יורדת רק בשיוף

אבל באמת הלק לא הכי איכותי

יורד לי יחד עם הלק גם שכבה דקיקה של הציפורן....

המכשיר שמורידים איתו עושה לי צמרמורות שאני לא מסוגלת🙈

אצלי קבוע הייתי סובלת בזה.

עד שהגעתי למניקוריסטית שראתה שהעור שלי עדין אז היא עושה לי בעוצמת נמוכה ובעדינות כזו שלא כואב לי בכלל.

כשלפני זה סבלתי כל פעם🤦‍♀️

הרעש עושה לי צמרמורות

כמו ברופא שיניים

אני מתפתלת כולי חחחח נושכת שפתיים

שלוש וחצי-ארבע שבועות לא אכפת לי שהוא לא הכי איכותי

וגם ניסיתי פעם

סיוט

מעדיפה חד משמעית ללכת קוסמטיקאית

והיא במילא מורידה לפני ששמים חדש

ואם את הולכת לפי פסיקה שמתירה לטבול עם לק חדש מצוין, אבל אם את הולכת לפי פסיקה שצריך לטבול בלי לק זה אומר ללכת פעמיים לקוסמטיקאית

אני עושה קבוע לק גל.

ממה שאני יודעת מהרב שלנו אפשר לטבול עם הלק גל כאשר הוא חדש ולא רואים תוספת ציפורן שגדלה ואז זה מהווה חציצה. אז לרוב אני מסנכרנת את התור ללק גל שיהיה ממש יומיים גג שלושה לפני הטבילה.

אבל הוא במצב שאת לא מקפידה עליו ואת מסתובבת ככה בחוץ זה בסדר.

אישית יצא לי עד עכשיו לעשות רק בתקופות שמותרים. לא יודעת מה אעשה בהמשך.

בחודשים האחרונים התחלתי.

עושה יום יומיים לפני המקווה.

ביום המקווה מקפידה לנקות מתחת לציפורניים.

זה ממש עושה לי טוב

ומחדשות אחרי. הן מכירות את זה...

אבל זה באמת מייגע ללכת פעמיים, וגם צריך לתזמן את התורים ולא תמיד מסתדר.

עושה לפי הפסיקה הרווחת

מחדשת לפני המקווה

כמה קרוב שאפשר

אבל גם כמה ימים לפני זה בסדר אם זה שלם, יפה והייתי הולכת כך לאירוע

זה עושה לי ממש טוב אוהבת את ההתחדשות של זה לפני מקווה 🤭

ואחרי המקוה הולכת לשים

מגיבה לעצמי כדי להגיע לסוף השרשור..

עזרתן לי מאוד להחליט ש...

כרגע אין לי כח להיכנס לזה, זה כן די כאב ראש , כמובן תלוי פסיקה אבל עדיין..

נושא לא פתור אצלי

אני עושה בעיקר בתקופות ארוכות שמותרים

או לכבוד אירועים מסויימים או חגים

יצא לי כבר לעשות לחתונה ולהוריד אחרי פחות משבוע למקווה...

אבל בסוף זה כן כיף ועושה תחושה טובה

(עד שאחרי שבועיים הציפורן מתארכת ונהיה רווח חחח)

אני לא מאורגנת מספיק בשביל שזה באמת יקרה בזמן

ואין לי איך להוריד לעצמי בבית בלי להרוס את הציפורן במקרה ששכחתי.

וגם זה לא מחזיק אצלי חודש אף פעם (ציפורניים שומניות, קרה עם כל מניקוריסטית)

אז די.

מקפידה לגזוז בבית כדי שתמיד יראה טוב ולא יהיו לכלוכים מתחת הציפורן או משהו. אם היא קצרה אז אין. ושלום על ישראל.

אבל גם חושבת שזה מהמם ונותן הרגשה של טיפוח (עד שזה חצי מקולף ואז זה הרגשה של הזנחה)

ולמיטב ידיעתי לא משפיע על מקווה

זה עושה שהריסים נראות יפות, קצת כמו מסקרה

אולי יתן לך את התחושה הנשית אבל עם פחות השקעה והתארגנות

בלי קשר למנהגים ולטבילה.

האם חק ג'ל זה בניה או רק שגבה של לק משובח?

מה קורה לציפורניים הטבעיות? האם נשמרות טוב? נפגעות?

כמה זמן מחזיק לק ג'ל באופן יפה

זה לק מיוחד שמקבעים לציפורן.

לי אישית מחזיק נגיד שבועיים

אבל יש לי צמיחה מהירה של הציפורניים.

אחרי חודש אני כבר חייבת להחליף לק.

הציפורניים נחלשות.

כאילו מורידים שכבה

עם מה שמשייף את השן. מורידים את השכבה העליונה.

אח"כ משייפים עם משייף את השכבה השניה.

ואחרי כל מריחת לק שמים את האצבעות בתוך מכונה שמקבעת את הלק על היד.

המכונה קצת חמה

לפעמים משייפים טיפה עם משייף שתהיה מחוספסת

אבל אם היה לך לק קודם ורק מחליפים אז זה גם ככה מחוספס

ובגדול אני גם ממליצה לנסות להתקרב לצוות.

אני ממש רואה בחוש שכשמפנקים גננת,

מרימים לה, מפנקים אותה, קינוחים מילים טובות- זה משפיע על היחס לילד.

אפילו אם על הגננת למשל לא, אבל אפילו הסייעת או אפילו מלווה רפואית של ילד אחר פתאום אוהבת את הילד שלי קצת יותר מהרגיל, זה משפיע על כל היום בגן.

הגשתי פניה לריפוי בעיסוק ולא הייתה שם אפשרות לרופא התפתחות.

נשמעים לי כמו משהו שמתאים לילד רגיש שעובר דברים. לא נשמע תקשורת אלא ילד במצוקה משלל סיבות. הוא הבכור שלך? כי אם כן אז עוד יותר ברור לי המקום שלי.

אני חושבת שהדרכת הורים טובה שתחזיק אותך/אתכם תעזור לו מאוד. אם לפי מה שאת רואה הוא כן משחק עם ילדים ולך אומר שלא כיף לו אז יכול להיות שזה לא מול הילדים אלא מולך, כי זה מפעיל אותך. לא כל כך הבנתי מה הגננת אומרת על נמצא עם ילדים ולא משחק איתם. רק קצת בא לי להגיד שאני ממש לא מתלהבת מכל הניתוחי התנהגות שעושים בגנים וכו ואם את כל רוצה ללכת למקומות של לבדוק את זה מקצועית בבקשה תראי שמי שבודק את הילד הוא אם הכשרה רלוונטית בתחומים הטיפוליים.

בסוף מכל מה שאמרת הדבר שהכי מטריד זה מה שהגננת אמרה. ואת זה הייתי בודקת- אולי באמת תייצרי אינטראקציות אחרי הגן, משחקים באחד על אחד שתיזמי (להזמין ילד לשחק בבית שלכם) ושם תראי איך מתנהל המשחק והאם עולה לך שם שמשהו לא תקין.

למרות שהוא לא בכור. אני גם מתלבטת כמה זה החוויה שלו וכמה זה כדי להפעיל אותי. אבל לא נראה לי שהוא משקר ממש. ונגיד בגן שעשועים הוא צוחק ומחייך כשילד מנדנד אותו בנדנדה. או שהם רצים ביחד וצוחקים, או מסתובבים ביחד בקרוסלה. אולי זה לא משחק בעיניו. אבל כשהוא אומר שהציקו לו אני מתלבטת אם אולי היתה איזו הצקה באמצע וזה מה שהוא זוכר (נגיד בנדנדה עוד ילד הצטרף וכששניהם נידנדו אותו ביחד זה הציק לו והוא צעק שיפסיקו) או שזה כדי להפעיל אותי.

ובגן יש פסיכולוגית חינוכית, לא מנתחת התנהגות.

והוא לא מוכן להזמין חברים הביתה! כשחבר מהגן מגיע מעצמו הוא לרוב שמח מזה, אבל זה לא קורה הרבה והוא ממש מתנגד לרעיון של להזמין. לפעמים אני מתלבטת אם להזמין בלי ידיעתו, אבל בינתיים לא עשיתי את זה. אני כן רואה שכשחבר מגיע הוא יותר נוטה להראות דברים מגניבים שיש לו וצריך עידוד כדי ממש לשבת ולשחק עם החבר.

כי בעבר כשהייתי באישית הרגשתי שיותר מתייחסת לכל התנהגות בפני עצמה, ובסדנה ייותר התייחסו לכל המכלול של הילד וזה יותר עזר. אבל אולי האישית סתם הייתה לא מוצלחת, ואלי הסדנה לא תתן מענה לבדיוק מה שאני צריכה.

את יכולה לקחת גם סדנא, יש שפע של סדנאות בעלויות ממש לא גבוהות (גם אני פותחת בקרוב אבל באמת שלא חסר).

יכול להיות שסדנא תקצר לך ותחסוך חלק מהמפגשים האישיים.

לגבי הנסיון שלך אולי ההבדל היה בין הגישות ותפיסת העולם של מי שהעבירה את הסדנא?

לפעמים יש התנהגויות וקשיים שמופיעים עם העלייה בגיל.

אנחנו נוטים לייחס אותם לאירועים חיצוניים, אבל ייתכן שהקשיים היו צפים בכל מקרה.

(לפעמים, כמובן שהרבה פעמים הקשיים הם תוצאה של אירועים שונים)

ממליצה לפנות להתפתחות הילד

בנוסף, אולי כדאי לבנות קשרים חברתיים באופן יזום? להזמין חבר מידי פעם הבייתה, לקבוע עם חבר ספציפי ללכת לגינה?

גם אני לא רואה את המנהלת רוב הימים )לא מחפשת)

בבוקר בטח שלא, אני מגיעה מוקדם

בצהרים לפעמים

לפעמים נמצאת בתוך החדר אז מאמינה שלפעמים אני לא רואה כי נמצאת בחדרים אחרים

נראה לי עדיף שתבואי באמצע היום לראות איך הולך.

פעם פעמיים ואם הכל רגוע ובסדר אז אפשר לסמוך עליהם.

לגבי המנהלת, מוזר שהיא לא נמצאת.

וזה באמת קריטי שתהיה מנהלת שתסתובב בשטח ותוודא שהכל תקין

לא לכל המנהלות יש משרה מלאה במעון. במעון שלנו שהיה בסביבות 50 ילדים המנהלת השלימה משרה בחלק מהימים בלהיות מטפלת קבוצה ביום החופשי של המטפלת. היום אני יודעת שמנהלת שם מנהלת 2 מעונות במקביל.

אין דבר כזה שהורה נשאר מעל שעתיים בשגרה כדי לשאול על הילד שלו. זה מפריע להתנהלות והמשך סדר היום.

לגבי המנהלת האמת לא יודעת להגיד. אני אף פעם לא חיפשתי את המנהלת אלא אם כן יש איזה נושא חשוב שרציתי להעלות.

ולהסביר המון..לא נשמע תואם..וזה גוזל זמן יקר שהמטפלות אמורות לדאוג לילדים בומולא לדבר עם כל אמא

תחשבי שכל אמא דאגנית תדבר עם המטפלת שעתיים?

לגבי המנהלת מאוד תלוי בגודל מעון.

אני לא יודעת מה קורה במעון פרטי. במעון שהוא חלק מרשת יש לכל קבוצת מעונות מפקחת (יש כאלה שקוראים לה "מדריכה" או "יועצת" או משהו כזה. זה אותו תפקיד, רק עניין של טרמינולוגיה). היא מעל המנהלת, מטעם הרשת.

לפעמים בתחילת השנה מקבלים מהמעון כל מיני טפסים, וכתוב שם גם את שם המפקחת עם מספר טלפון. אם לא, תחפשי באתר האינטרנט של רשת המעונות - או שכתוב שם את כל המפתחות לפי איזורים, או שתכתבי להנהלה של הרשת ותשאלי אותם.

כשאני מגיעה לשעתיים זה פעם ב.. לא כל יום.. יש לי חיים אחרי הכל.. וגם כשאני שם אני לא כל הזמן מדברת עם הצוות.. רק שהן פונות אלי או מספרות לי משהו. בכל אופן הנקודה בעיני זה האדישות שאני מרגישה כלפי המקצוע.

אחרי המקרה המזעזע במעון באריאל כבר נגמרו לי המילים. מקרה רודף מקרה ואף אחד לא מרעיד את המערכת..

אני בעד להקשיב לאינטואציה..

לגבי השעתיים גם פעם ב..הז פשוט לא חלק ממה שאמורים לעשות

ותמיד הייתי אמא מאוד מעורבת במעון ומהועד וכו...כן מדי פעם מדברת עם הגננת אבל שעתיים זה לא לגיטמי אפילו לא יום אחד

אחד ופעם בשבועיים שלושה גם יום השתלמות

אולי היא נמצאת בחדר שלה בזמן הזה עובדת שם?

או אולי היא במטבח?

אצלנו המנהלת לפעמים בבקרים נמצאת בתוך אחת הכיתות ומתגברת שם עד שכל המטופלות מגיעות

ואומרים לי בוודאות שהיא לא הגיעה...

נמוך במעון הזה

וואי ממש מבאס, מבינה אותך

לא מאמינה שהיא פשוט מברישה, זה עלול לדפוק אותה

גם לה יש מפקחת

לא הייתי משאירה את הילד שלי במעון שאני לא סומכת על המטפלות כשהן בלי פיקוח של מנהלת. ובאמת מספר הפעמים שראיתי את המנהלת במעון אצלנו יכולה להיספר על יד אחת.. לא מטריד אותי כי אני סומכת על המטפלות, וגם אני אמא דאגנית שנשארת כשצריך ועם יד על הדופק.

ויש מלא מנהלות מעון כאלו מהיכרות.

כדאי לפנות לפיקוח ואם את לא סומכת פשוט לעזוב.

אני תמיד שמה מקליט ומעודדת לשים מקליט.

יש מעונות שיש מנהלת נוכחת 8-16, ובתוך הכיתה מזעזע (ככה היה אצל הגדול)

הקטן במעון אחר, המנהלת גם לא נוכחת יותר מידי, ב 8 אף פעם, ב 16 אני רואה אותה פעמיים בשבוע נגיד. אבל אני מרגישה שהמעון ממש מנוהל טוב.

אני סומכת על המטפלת למרות שהמנהלת לא תמיד נמצאת.

אם את לא רגועה, ממליצה לשלוח מקליט לכמה ימים ולא להיות תלויה בנוכחות של המנהלת שכן / לא מעורבת.

אחת לי ואחת לתינוק

לא זכור לי שביקשו כל שעתיים כי הערכים של הסוכר היו תקינים

היתי בביות מלא

ילדתי 3.8

3.9

4

לא זכור לי שעשו ניטור סוכר

לק"י

אולי פספסתי ובדקו פעם 1.

בטוח לא כל שעתיים.

אבל ילדתי שניים ב40+5 ואחת ב41+3

עד שזה התעדכן

לכן כתבתי לך חח

אזור הארבע וחצי קילו

ולא בדקו אותו כל כך הרבה, רק לאחר הלידה

וחבל

כי כמה שעות אחרי הלידה הייתה לו נפילת סוכר מאוד משמעותית שהובילה לסיטורציה נמוכה ולאישפוז בטיפול נמרץ יילודים לשבוע (הסוכר הסתדר מהר אבל החמצן עשה בעיות כמה ימים+ימי מעקב)

יכול להיות שזה משתנה

הנקתי

יש לי כמה ילדים שנולדו מעל 4 קילו, כן זוכרת מעקב סוכר צפוף יותר (לא כל שעתיים).

ונתנו לי ביות מלא בלי בעיה

הייתי בביות מלא

העמסת סוכר 50 תקינה שלי ממהלך ההריון.

לק"י

אגב, לא יודעת אם זה אותו הדבר, אבל חלקית אולי.

הקטן שלי נולד פחות מ-3 ק"ג בשבוע 41 בדיוק, ובדקו לו סוכר בגלל זה. אבל הוא היה איתי בביות מלא.

והייתי מטופלת בהריון האחרון עם אינסולין.

אףפעם לא בדקו כל שעתיים. עשו 2-3 בדיקות אחרי הלידה (אחת בחדר לידה, השניה בלילה ונראה לי שהייתה עוד אחת בבוקר)