אמנם יש לנו 3 ב"ה והסיבה למניעה ולחכות הייתה הריונות בסיכון גבוה. אבל הייתי בטראומה אחרי הלידה האחרונה וחשבתי שבחיים אני לא אתליח להתגבר ולרצות להיות שוב בהריון.

ואז אחרי שנה וחצי בערך התחיל הדגדוג ואז התחלנו בעלי ואני לדשדש במה זה אומר וכו וההיגיון אמר לחכות עוד קצת ואז הדגדוג הפך לרצון ואז לרצון חזק (עד לרמת קנאה במי שצריכה ללדת והתינוק שלה בגיל של הקטן שלי ) וידענו שעכשיו זה הזמן.

הקב"ה החליט כנראה שזה גם מתאים ונקלטנו מהר מאוד ומידי פעם אני עוד מעיזה לשאול את עצמי אם אני באמת מוכנה כבר 

תינוק קטן באמת לוקח המון אנרגיות ולילות בלי שינה, ובית קצת הפוך... ומצד שני צריך לזכור שזה זמני ואחרי מספר חודשים חוזרים שוב לאיפוס, (של הבית, של הזמן, של הנפש...) ויש עוד נשמה שגדלה בבית, וזה דבר מדהים.

ונראה לי שבאמת צריך להכניס דברים לפרופורציה, מה זה קצת בלאגן וקצת עייפות לעומת עוד ילד שזוכים להביא לעולם?

חו"ח לא רוצה להישמע ביקורתית, בוודאי שכל זוג צריך להרגיש שיש לו את הכוחות לגדל את ילדיו בשמחה ובנחת, ומאד מאד חשוב שהבית יתנהל בטוב ולא בלחץ או בחוסר סבלנות של אבא/אמא. 

פשוט ב"ה גם לנו יש כמה ילדים בבית, ופתאום ההריון האחרון הסתיים בהפלה...

ופתאום המחשבות קצת משתנות, מבינים שלהביא ילדים זה לא ברור מאליו, וגם אם אנחנו בוחרים באיזשהו צעד, לקב"ה יש את התכניות שלו... וגם מחשבות שאם הריון הוא קשה ומעייף זו זכות שהוא מסתיים בידיים מלאות, ופתאום הזכות להביא ילדים בריאים ושמחים לעולם נראית יותר מיוחדת וגדולה...

החלטות טובות, וכמובן בע"ה ובשמחה.

אז החלטתי שאת הילד הבא אני לא מניקה ובאותו הרגע בשמחה רבה נכנסתי להריון 

אחת- האם עכשיו יש לי כוחות, ו-2 התלבטות עקרונית- איך משחררים שליטה על הבית, ומה לעשות עם ההנקה- אין לי לב להחליט מראש לא להניק, אני אנסה ואם יסתבך אעבור למטרנה ולא אשתגע עם זה, מנסיון עם הקטן עכשיו, \אבלך בכל זאת אלו סוגיות שרציתי לברר-איך מסתדרים עם הנקה ועם עוד 4 ילדים+בית?

בעלי חוזר רק בערב הביתה, מתארת לעצמי שאקח עזרה ופחות אבשל הכל בעצמי וכו' אבל מטריד אותי הזמן שלי לבד, הפניות לילדים האחרים... זו לא סוגייה שהזמן יפתור אותה...לכן אשמח לשמוע מנשים במצבי-שמניקות+לפחות 3 ילדים...

נותנת לבית להתבלגן חופשי, ורק בערב כשכולם ישנים (וגם התינוקת) - מסדרת הכול. הילדים משחקים לרוב עצמאית - יש להם גישה לארונות המשחקים ולארון חומרי היצירה. עזרה בשיעורי בית, הקראת סיפורים - אלה דברים שאפשר לעשות תוך כדי הנקה. הזמנים הקריטיים הם זמני הארוחות וההשכבה. כבר יצא לי, לצערי, לקלח ילדים כשברקע התינוקת בוכה... (אותה עצמה אני מקלחת בלילה, לפני שאני הולכת לישון).

סך הכול, זה אפשרי, אבל כמובן שזה לא מושלם.

(ואין לי עזרה מלבד הזמנים שבעלי נמצא בבית. אם כבר, לי קשה לשחרר שליטה כדי להזמין מישהי זרה שתעזור לי בבית ועם הילדים...)

מגדלת תינוק רביעי, הגדולים לצערי לא ינקו, הצעירים כן (כך שאני יכולה להשוות), וממש אין לי מושג איך הייתי מצליחה לתפקד בבית אם לא היה יונק!! רק ככה אני מצליחה לישון בלילה (כי בשביל הנקה בקושי צריך להתעורר, לעומת בקבוק שחשוב להקפיד על הכללים ולהאכיל בתנוחה זקופה, ולא, אין מצב שאני נותנת לתינוק בקבוק במיטה, סכנת נפשות ממש). רק ככה אני יכולה לצאת מהבית בלי אלף התארגנויות ואין לי המון שטיפת כלים ועיקור, ולהניק אני יכולה תוך כדי עזרה בש"ב ובאופן כללי התייחסות לגדולים - מה שלא יכולתי בבקבוק. אני כל הזמן חושבת על אלה שלא מצליחות להניק ומצטערת בשבילן כמה שזה קשה לתפקד בבית מלא ילדים עם תינוק לא יונק. ממש מוזר לשמוע שאצלך זה הפוך! (מאמינה לך כמובן, רק מופתעת)

בעניין מניעה להבנתי שנתיים זה מאוד חשוב לבריאות האישה, (רצפת אגן וכו'), ואחרי השנתיים אפשר גם לעשות את השיקולים הרגשיים. גם הרב שלנו פוסק שנתיים מניעה כסטנדרט ואחר כך לחזור להתייעץ אם רוצים יותר מזה, אז כך אני עושה.

בשביל להניק אני צריכה רוגע ונחת, לא מבינה איך אפשר להניק בחוץ או תוך כדי התייחסות

לילדים הגדולים, איך אפשר לעזוב ילדים באמצע ארוחת ערב וללכת להניק? ואיך אפשר להניק לידם תוך כדי שהם אוכלים?

לא שבגלל זה הפסקתי להניק אבל עכשיו אני לא מבינה איך עשיתי את זה..

להתמקד רק בהנקה, אבל אצלי הוא קיים רק בחודש-חודשיים-מקסימום שלושה ראשונים (שהם ממילא בשבילי לא זמן ליציאות או המון פעילויות עם הילדים אלא יותר למנוחה והתאוששות מהלידה והזנחת הבית....)

בתק' הראשונה הזאת ממילא צצים אצלי כל מיני דברים שמצריכים לתת הרבה תשומת לב להנקה, והתינוק בגיל שצריך להחזיק אותו בתשומת לב, ולפעמים עולות בעיות ואני מגיעה ליועצות הנקה ואחר כך עושה דברים לפי ההוראות שלהן ולא לפי סדר היום של הבית, ובכלל לקח לי איזה שלושה תינוקות כדי ללמוד איך לנהל הנקה נכון שיהיה מספיק חלב (אני די קשת קליטה חחח).

אבל אחרי שעוברת התקופה הראשונית הזאת שבה הנקה היא באמת עניין גדול, זה הופך בשבילי להיות כמו ללטף ילד - משהו שבכלל לא שמים לב שעושים, שעושים תוך כדי דברים אחרים, תוך כדי ארוחה, תוך כדי לשחק טאקי, תוך כדי הכל. ואני נזכרת בחלחלה כמה הרבה עבודה היתה לי כשהייתי צריכה ממש לשים לב לעניין האוכל שלהם ולדאוג להכין בקבוקים בזמן וכל הברדק סביב זה...

אבל ברור כל אחת ומה שנוח לה.

תסכול עם התמ"ל... חבל על הזמן. מצטערת שלא נלחמתי על ההנקה... כמה קל וכיף.

ובית מסודר- אני מעמידה הריון לידה וטיפול בתינוק מול הכוחות שלי, הרצון שלי בחברה, והחשיבות שאני נותנת לסדר בבית- כיוצר אצלי שלווה נפשית, עכשיו אני נשמעת יותר טוב?

אני לא צריכה להתנצל על כך שזה חשוב לי ושגם אני חשובה לעצמי, לא פחות מאשר ילדיי חשובים לי.

את לא צריכה להתנצל. אבל כדאי להפנים שורה תחתונה- יותר חשוב לך אורחים לשבת ובית מתוקתק על פני תינוק.

ואם נראה לך שעוד 10 שנים את תצטערי על כך שלא נולד לך עוד תינוק כי העדפת לארח בנחת אורחים, אז לדעתי , את צודקת.

מאוד לא ראוי לשפוט מישהי אחרת (גם אם היא פירטה את שיקוליה ולדעתך נקודת המבט שלך היא היחידה שנכונה), בעניין אישי כ"כ. את הרי לא נמצאת שם כדי להתמודד במקומה ולגדל את ילדיה, אז לא לך לשפוט את שיקוליה ובחירותיה.

רצינית בנוגע לעמדותייך- את לגבי נשים....

בדעתי לא עלתה שום זיקה כזו.

ואם זה בגלל הביקורת שחווית, כדברייך, מציבור הנשים -

אז זה אכן לא נעים, ואף גרוע מכך בהרבה, ואני שולחת לך, כאישה, את נחמותי.

פה יש באמת יותר נשים.

סליחה, טעות שלי!

רק שלי יש 3 ילדים והקטנה בת שנה ו8.

מצד אחד אני רוצה עוד ילדים, משפחה גדולה,

מצד שני- כל כך טוב לי עכשיו- יש סדר יום, יש לי שליטה על הבית, אני ישנה טוב בלילה, אני יודעת שתינוק חדש ישבש הכל...

בהחלט התלבטות...

שכשאהיה זקנה אצער על מספר מועט של הילדים שהבאתי.

ילד זה אושר אבל גם קשה...

הייתם מביאים ילדים רק בגלל שאולי תצטערו בעתיד??? ז"א כבר עכשיו אני מצטערת ,אני עדין יכולה ללדת אבל לא רצה לעשות את זה בגלל כל מיני קשיים, השאלה אם זה קשיי פינוק או אמיתים. לא יודעת............

רק בעניין לידה. אם לא מתאים עכשיו משהו- למה לעשות?

מה זה להצטער אח"כ? זו לא חכמה להצטער בעתיד כשמתאים, כי ההחלטה היא כעת, בהווה, בתנאי שטח אחרים.

וחוץ מזה- מה זה קשיי פינוק? למה לסבול? מותר לך לפנק את עצמך ולדאוג לטובתך.

אני יגיד  . ואוו בשביל קושי טכני/פיזי/ נפשי /זוגי  מנעתי להביא ילדים לעולם

לא יהיה דרך חזור!!!!!! זהו נגמר!!!!

בתכלס אני בקושי שורדת את היום יום מכל מיני סיבות שוב שאני לא יודעת אם זה פינוק, אם אני שואלת חברות אז הן אומרות נו ברור ככה זה עם ילדים אבל זה שווה.

השווה הזה לא כל כך מסתדר אצלינו....

נסי להסתכל קדימה לטווח רחוק..

בלי לחץ אבל הזמן עובר ולא נהיים צעירים יותר.

את רואה את עצמך עם מספר רב יותר של ילדים? מה השאיפה?

הקושי הזה הוא זמני. אח"כ הילדים בע"ה מחזירים נחת. שווה להתאמץ!

אבל אם מאד תרצו, עוד יש לך הרבה זמן להחליט

עם הנקה כשהבעל לא נמצא כל היום, יש 4 ילדים שזקוקים לעזרה בשירותים/בשיעורי בית/כל דבר אחר+לנהל בית+לצאת מהבית לגינה/לחוג/לקחת למסגרות ולהחזיר... אני בחורה די פעילה, אוהבת את הבית אך גם לצאת להתאוורר ולפגוש אנשים...

וגם היום- אחרי 4- אני מודעת מאוד למה זה דורש... לכן ההתלבטות כ"כ גדולה, אני חושבת שמאוד משמעותי גם הגילאים שלהם- ככל שגדולים יותר- עצמאיים יותר ופחות זקוקים לעזרה בכל מיני דברים...

אולי כדאי לחכות שהתינוק יגדל... הוא עדיין לא הולך אפילו... איך אמרו לי בהריון הקודם- קל יותר להיות עם 4 ילדים מאשר בהריון עם שלושה כי ההריון מקשה על הטיפול בהם...הבחילות וכו'...

יש לי 3 כשהגדול בן 3 (השלישית נולדה לפני כמה חוד')

אני מניקה מלא. רק הנקה. ושואבת.

הילדים קטנים ובהחלט צריכים אותי, אולי זה האופי של הילדים שלי שהם כאלה ילדים נוחים ואחראים.

אבל ב"ה לומדים להסתדר. ועם הזמן זה רק נהיה יותר קל.

אני מניקה ליד הילדים, ותוך כדי מדברת איתם/מספרת להם סיפור. (אותו דבר אפשר עם ש"ב). דברים שהם צריכים עזרה- מבקשת מהם לעזור אחד לשני (להוריד את הבקבוק מהשולחן לדוג', להביא לי טישו שאקנח להם, להביא משחקים וכו'.) במקרים מסוימים של בכי או עייפות מיוחדת, הם גם יושבים עלי תוך כדי שאני מניקה (אם זה איכשהוא נוח לי ולא מפריע להנקה). עזרה בשרותים- הגדול הולך לבד. אני דואגת שכל הזמן יהיה שם אור ושרפרף כדי שלא יצטרך אותי. ולנקות לו- או שמנקה לבד או שמחכה קצת.

אני יוצאת עם כולם לגינה. מניקה גם שם אם צריך (יש לי כיסוי מעולה שמכסה מכל הכיוונים).

והילדים לומדים להסתדר אם מעבירים אליהם אחריות. ועוד משהו חשוב- שהם ידעו שהם לא מפסידים כלום מהתינוק אז גם את תרווחי: אני דוגלת בזה שאם הורים רוצים שיהיה קשר טוב בין האחים ולא תיהיה קנאה בתינוק החדש, צריך ורצוי לתת לילדים האחרים לשחק ולפטל בתינוק מיום היוולדו. כמובן עם הסברים, ועם הגיון. אבל הם יכולים לתת מוצץ גם אם התינוק לא בוכה-לא יקרה לו כלום מזה. והם יכולים לשכב לידו ולשיר לו שירים או לתת לו נשיקה או ללטף, או להחזיק בידים שלך או כשהם יושבים על הספה. ככה הם מבינים שהם רק הרוויחו מה'צעצוע' החדש וגם לך יהיה קל יותר. (וכל זה לא משנה בני כמה הגדולים. אני עשיתי את כל זה כשהיה לי הפרש של שנה וטיפה והגדול טיפל בקטנה כשהוא עצמו היה תינוק)

בהצלחה!

בת 30+, יש לי 4 ילדים צעירים. אחרי הרביעית הרגשתי שאני חייבת הפסקה.

לאחר קרוב לשנתיים ידעתי שזהו, אני בשלה לילד הבא. לצערי זה לוקח קצת יותר ממה שתכננתי...

קחי בחשבון שבמקרה הטוב תזכי בהריון במהירות, ויהיו לקטן שלך עוד 9 חודשים לגדול, וזה ממש משמעותי!

נראה לי שהתקופה הזו בחיים היא זמן שבו שווה לעבוד על עצמנו ולהרפות מהצורך בשליטה מוחלטת כדי לאפשר לעצמנו לגדל משפחה בגודל שרצינו. עוד יגיע היום בו נסדר את הבית והוא יישאר מסודר, והשרותים לא יהיו מסריחים כל הזמן מפיספוסים...

אולי יעזור לך לחשוב איך את רוצה שהילדים יתנהלו כך שיהיה לך קל יותר, ולהתחיל להרגיל אותם כבר עכשיו (הרגלי סדר וניקיון, עזרה בהכנות לשבת, ללמד את הגדולים לעזור לקטנים).

בהצלחה!

אולי אני לא צריכה להשתלט על כל כך הרבה (הגדולה בת 3 והקטנה 3 חודשים) אבל גם בי יש חלק מהתחושות בהן שיתפת אותנו.

בתקופה של הריון פשוט שחררתי-נתתי לבית להתבלגן ואכלנו בעיקר סנדויצ'ים.

בתקופה של ההנקה, אני משתמשת הרבה במנשא, וגם...לומדת לא להתרגש מהבכי.

אני בדעה שלא יקרה כלום אם תינוק בוכה מעט עד שאני גומרת לסדר את החדר או עד שאכניס את האבקה למכונה ואלחץ על הכפתור. נראה לי שאם אחליט שהתינוקת שלי לעולם לא תבכה, אני בחיים לא אוכל להביא עוד ילד.

לגבי יציאות מהבית, את הבת הגדולה אני משאירה בבית ואת הקטנה אני לוקחת איתי עם מנשא וסינר הנקה. אני משתדלת לצאת למקומות בהם אני יכולה למצוא פינה שקטה להניק, להניק לפני שיוצאים ולעשות "הפסקות הנקה" תוך כדי יציאה.

לגבי זה שההנקה מפריעה לגדל את השאר, יש משהו בכך, אבל אני לא חושבת שצריך לוותר על ההנקה בגלל זה.

כל מה שעושים בישיבה (עזרה בשיעורי בית וכו') אפשר לעשות תוך כדי שמניקים. ולגבי שאר הדברים, אפשר להפסיק באמצע הנקה ולהמשיך אח"כ. נכון זה לא הכי מושלם, אבל ככה זה, ילד חמישי בחיים לא יקבל כ"כ הרבה תשומת לב כמו ילד ראשון.

דבר נוסף, גם הילדים האחרים לומדים להתאזר בסבלנות כשיש תינוק. קורה לי שהגדולה שלי מחכה איזה 5-10 דקות בשירותים עד שאני באה לעזור לה, ואני לא רואה בזה שום דבר רע. אני מסבירה לה שאני כבר מסיימת להניק והיא למדה עם הזמן להמתין בסבלנות.

אני ממש מסכימה עם זה שכאשר הקטן שלך יהיה יותר גדול ויותר עצמאי יהיה לך יותר קל לחשוב על הריון. אולי עוד שנה תחשבי שוב על העניין והכל יראה אחרת.

רק הארה: לפעמים ילד חמישי יקבל אפילו יותר תשומת לב מהראשון...

אני רואה את זה אצלי - אני ממש מפנקת את התינוקת שלי, שהיא הילדה החמישית - כמעט לא נותנת לה לבכות, מרימה אותה הרבה... וחוץ מזה שהיא מקבלת הרבה תשומת לב מאחיה הגדולים...

אני לקראת סוף הריון רביעי בעז"ה.

הקטן יהיה בן שנה  וחצי כשאלד, ואני בטוחה שיהיה לי קשה.

אבל אני כבר  בת 33+

וברור לי ששלושה (ואולי גם ארבע) זה לא מספיק לי,

לכן , בערתו יתברך, נכנסתי שוב להריון בידיעה שיהיה קשה אבל כמובן שהגיל שלי משחק תפקיד.

אם הייתי בת 28 למשל, הייתי מחכה עוד קצת.

אני מאוד מסודרת וחשוב לי לשלווה הנפשית בית מסודר, אוכל מבושל ובטח לא קנוי...

עובדת במשרה מלאה חמישה ימים בשבוע, את שלושתם הנקתי הנקבה מלאה עד גיל חצי שנה.....

מאמינה שהקב"ה ייתן כוחות בזמן המתאים

איך את עושה את הכל???

ולפעמים מרב שמתכננים וחושבים ושוקלים זה נהיה יותר קשה.

לכן אני חושבת שצריך לזכור כמה אנחנו קטנים, ויש בורא לעולם

ואנחנו רוצים להוסיף טוב לעולם.

כן חשבת את המחשבות, ונשמע שאת רוצה אבל חוששת.

אני יכולה לספר לך קצת מהניסיון שלי.

אני אמא לששה ילדים, אנחנו מצפים ללידה בזמן הקרוב.

אחרי שנולד הרביעי הלכתי עם כל החבר'ה בחוץ, תוך כדי איסוף מהגנים ואני רואה אמא אחרת הולכת בשייירה עם הרבה ילדים, 5 ילדים כמדומני, ובנחת. ואצלי החבר'ה בכו, ברחו והיה בלאגן.

לא התאפקתי ושאלתי אותה בפליאה - כולם שלך?!?!? והיא צחקה  ואמרה שכן.

אז כן, יש שלבים של יותר בלאגן.

אבל הם זמניים.

אני רואה שאצלנו בבית כשחופשת לידה מסתיימת אז הבית מקבל צורה וסדרים ושוב נבנה משהו חדש לאט לאט.

מישהי חכמה אמרה לי פעם שאחרי החמישי היה לה יותר קל כי אז הגדולים כבר היו גדולים ויכלו לתת כתף.

היום כשאני מאחרת מהעבודה אני יכולה לבקש מבת ה8 להוציא את הקטנה מהמעון לחמש דקות שאני מתעכבת בדרך.

בעבר לא היתה לי פריווילגיה כזו, זה  היה רק אני. ואם אני מאחרת, יש לי בעיה...

גם כשהרביעי נולד הייתי צריכה לקחת את כולם איתי לכל מקום. הילד הבכור במסיבת יומולדת - אני חוגרת את כולם באוטו, נוסעים, מגיעים, פותחים חגורות, מעלים אותו במעלית, חוזרים לאוטו... מבצע... וצריך גם להחזיר... וכשאין רכב אז צועדים בשיירה.

והנה הם מתבגרים ואפשר כבר לקחת רק את הקטן ובני השש ומעלה יכולים להמתין בבית כמה דקות עד שאחזור.

הרבה הצלחה וסייעתא דשמיא לכם בהחלטות.

הגדולה שלי בת שבע והשני בן חמש וחצי,

ככה שהם כבר עצמאיים כמעט לגמרי ומאוד עוזרים.

הילדים אוכלים במעון ובצהרונים אוכל מבושל, ככה שאין לי ממש צורך לבשל להם כל יום.

הבישולים  זה בעיקר לי ולבעלי לקחת לעבודה ולארוחת ערב לפעמים לילדים.

ואני עושה לפני שבת בכמות גדולה שתספיק עד יום שלישי לפחות.

בעלי חוזר הביתה בסביבות שבע בערב אבל הוא שותף מלא ב"ה

מגיע וישר נכנס לעיניינים: כלים, מקלחת לקטן, סיפור לגדולים וכו'.

זה מאוד תלוי בגישה ובהרגלים... יש לי חברה שלא עובדת עם ארבעה ילדים והבית שלה תמיד מבולגן, כלים בכיור,

והיא נעזרת בתשלום בניקיונות וכביסות מידי פעם...

לא אגיד לך שתמיד יש לי כח, אבל כולנו בני אדם....

שיהיה בהצלחה במה שתחליטו (:

אנחנו אמורות לעזור לעצמינו ככל הניתן כדי שכן נהיה מסוגלות להכנס להריון שוב

הכוונה:

נניח מישהי יש לה טראומה מהלידה. שתלך לטיפול ותעזור לעצמה 

או מישהי שלא מסתדתר עם הבית ואל מסוגלת לחשוב על עוד יותר בלגן או להיפך שהבית כבר מאורגן ואיך תסתדר עם להפוך סדרים

מה שכדאי זה למצוא פתרונות וכוחות כדי שניתן יהיה להתקדם הלאה, להריון הבא

מסכימה בהחלט

שככל שמס' הילד גבוה יותר אוטומטית יש לך עזרה רבה יותר

אפי' אם הם לא מעונינים להושיט הרבה עזרה

אבל, אם את מניקה והקטן\נה בוכים את יכולה להקים ילד בן 8 מספרו שייגש

או כמו שאמרו לפני כבר אפשר לשלוח עוד מישהו למכולת\מעון וכו'

אבל כן נאלצים לותר על כל מיני דברים

לדוג' אצלי ההנקה פשוט לא מצליחה אם אני לא אוכלת וישנה כמו שצריך

אז לפעמים הבית פשוט נשאר כמו שהוא ואני הולכת לישון

ולא הספקתי את כל מה שרציתי

זה כולל גם לקחת על עצמי הרבה אחריות.????

ז"א המצב הנתון כרגע שהבעל לא יכול לעזור הרבה, לא לקום בלילה ותינוק.

אני יביא תינוק, אבל אני צריכה לדעת קודם שזה הולך ליפול כמעט 100 אחוז עלי.

אני יודעת גם שלא יהיה הכי הרבה עזרה נפשית מהבעל.

זה שיקול למניעת תינוק?

ואם תתנו עצות, להסביר לבעל וכו...אני יכולה להסביר קודם ותוך כדי אבל במציאות דברים נראים שונה....

כי הוא רוצה אישה שפויה ופנויה אליו, בית מתפקד, אוכל, סדר וכו

אז אשיה אמורה לותר על עוד ילדים?

אישה אמורה לעשות דברים מעבר לכחותיה?

כשעומד בעל מול עוד ילד. מה עדיף? הבעל מוכן רק אם תבוא הבטחה שהכל נופלעל האישה, הוא לא מסוגל להתמודד עם עוד ילדים, בשבילו זה מספיק.

אבל אחרי לידה אישה כן צריכה את העזרה הנפשית, הפיזית, מנסיון העבר כשאמרתי שהעול יהיה עלי , לא ממש יכלתי לעמוד בזה  וזה יצר בלאגנין נוראייםץ.

במצב שיש ילד אחד בבית.

יש אנשים שמפסיק להם ילד אחד / או שניים......

אז חשבתי שאוכל לקחת על עצמי, אני כמובן לא מצטערת, על אף הקושי שהיה....

כללית לאנשים שדוגלים ומאמינים שגידול ילדים וריבוים הינו אידיאל בפני עצמו.

לא נשמעה כל ביקורת או דעה על מספר ילדים מועדף ומומלץ.

הכותבת ייעצה לאותם אלו המעוניינים בכך - כיצד ניתן ליעל את התהליך.

זכותך לחשוב אחרת.

זכות אחרים לסבור כי יש ערך \ מצווה \ השקעה כלכלית מוצלחת \ השקעה טובה אחרת  בריבוי הבאת ילדים לעולם....

שנות הפוריות שלנו הם מתנה מוגבלת מאוד 

כשאת בת 24 את חושבת שיש לך את כל השנים בעולם

אבל בן רגע את בת 30 ואת רואה ששעון החול שלך הולך ואוזל,  אוזל והולך

חבל לאכול את הלב בגיל 45 על עוד ילד שרצית להביא ולא הבאת,

(ויש כל כך הרבה נשים שמצטערות שאין לך מושג עד כמה )

למה לי בגיל 50 לומר - אם הייתי מביאה ביביסיטר פעמיים בשבוע יכלתי ללדת עוד ילד או אפילו שניים?!

במקום זה - אני חושבת כבר עכשיו מה יעזור לי ויקל עלי כדי שאוכל לעשות זאת 

לוקחת את כל הויטמינים והברזלים שצריך , מאווררת את עצמי מביאה עזרה מה שצריך

הולכת לפסיכולוגים אם צריך בשביל לשחרר טראומות מהלידה או דברים אחרים 

אחרי כל זה - כשיש לך את כל הנתונים הנפשיים והטכנים עכשיו תתלבטי אם את רוצה או לא 

ואם את מסוגלת או לא ואם יש לך חשק או לא 

כשאת עם ברזל נמוך ולא מסתדרת - אין ספק שלא תרצי עוד ילד

וחבל. זה שיקולים שאפשר לטפל בהם.

מה שלא הבנתי זה מתי אישה תגדל את ילדיה אם בזמן הפנוי היא תסתובב בין בילוי לפסיכולוג
וביביסיטר זאת הוצאה רצינית
ויש נשים שמצטערות שהביאו יותר מדי ילדים או הביאו בכלל
עובדה שבעולם המודרני ילודה ירדה פלאים
לפעמים אישה לא תעמוד בעוד ילד
מה גם שמילד לילד תמיכה ועזרה ממשפחה ומחברות רק הולכת וקטנה
ושלא תביני אותי לא נכון -יש לי 6 ילדים ב7 שנים ואני בהחלט מאוד בעד ילודה 

אבל אם לא מסתדרים אז לא מסתדרים, חייבים להסתדר לבד רב הזמן, אסור לבנות על תמיכה מהצד

וכמובן בעזרת ה' - הוא נותן כוחות

הן חילונית בדרך כלל

הן נשארות בעבודה עד 6 בערב מגיעות מרוטות,

בשביל להנות מהילדים צריך להשקיע . לתת להם את הזמן ואת הלב 

ואמרה  במפורש יש לי 2 ילדים והיא מצטערת!!

זה מהבוקר עד הלילה דאגות, אם מאחר בחצי שעה אולי נדרס....

אם לא עונה לטלפון בטח קרה משהוא...

בקיצור אין סוף דאגות והיא נהיית חולה מיזה.

על משהוא אחד אי אפשר להתווכח, שאם כל ילד באות עוד דאגות. ז"א מהילד הראשוו אמא נהפכת לדאגנית עד שתעצום עיניה בקבר. השאלה אם מספר הילדים מעלה את הדאגות.... אין לי תשובה עדין....

אבל אני חושבת שאם כל הדאגות זה שווה.

שהתחרטו שהן אמהות,או כאלו שבכלל לא מתכננות להיות אמהות. מזעזע אך קיים לצערנו.

ונכון שיש הרבה דאגות אבל צריך לעבוד על הבריאות הנפשית ועל דאגנות ברמה סבירה.

אנחנו מדברים על אנשים נורמליים כמו אלו שיש ברב העולם שטרם הרסה אותו הקדמה

אלו שמתחתנים בעל עם אשה ויולדים ילדים ובונים חיים יחד 

אני לא מתחברת לגישה שילדים זה "משהו שצריך להספיק אותו". גם אם אפשר להביא ילדים לעולם רק בשנות הפוריות, ומאוד כדאי לא להיכנס להיריון וללדת אחרי גיל 40 (מבחינת הסיכונים האפשריים), ילדים זה משהו מאוד לא טכני, ולא ראוי להתייחס לזה בתור "בואי רק נספיק עוד אחד. נעשה כל השתדלות כדי להביא עוד ילד לעולם כדי שההספק שלנו יהיה יותר גדול".

בעיניי עיקר המחויבות היא קודם כל לבעל ולילדים שכבר ישנם- שיש לנו כוחות נפש להתייחס אליהם. כלפי הילדים, צריך שתהיה לנו גם יכולת כלכלית לממן אותם מעבר לצרכים הבסיסיים של אוכל ובגדים (צרכים רפואיים לא צפויים וכו').

אני חושבת שגידול ילדים זה זכות, ברכה, מתנה. משהו שאין לו תחליף בשום צורה. ואכן, שנות הפוריות הן קצובות.

ועם זאת, חשוב לזכור שאנחנו לא נמדדות במספר הילדים שהבאנו לעולם, ושהערך העצמי שלנו לא תלוי בזה. אם מביאים ילד לעולם, זה אכן צריך להיות כשרוצים את זה ופנויים לזה, אבל גם פשוט כדי להביא ילד לעולם, להגדיל את שם ה' בעולם. לא כדי להמשיך לקחת חלק ב"מרוץ ילודה" מוסווה, לא כדי לענות על ציפיות החברה, ולא כדי שנרגיש יותר חשובות ובעלות ערך.

אז אם יש רצון כן (מלשון כנות) להביא ילד, ויש כמה קשיים טכניים שמצריכים פתרון- אפשר וכדאי לפתור את הקשיים האלה כדי באמת להיות פנויים להבאת עוד חיים לעולם.

אבל אם הבאת עוד ילד בעולם נעשית מסיבה פחות "נקיה" ויותר חיצונית ומושפעת מהסביבה, זה פחות נכון בעיניי.

אני מניחה שהרבה ממש אני כתבתי קשור למצב שלי

והרבה ממה שאת כתבת קשור למצב שלך 

היות שגם אני לא יודעת בת כמה את, כמה ילדים יש לך, ובני כמה הם (את לא צריכה לענות לי, כמובן).

עם זאת, במקרה הספציפי הזה, פותחת השירשור אמרה שיש לה ארבעה ילדים, ברוך ה', ושהיא קצת מעל גיל 30. יוצא אם כן, שיש לה עוד כמה שנות פוריות בעזרת ה'.

לאור זה שהיא כתבה שמאוד מלחיץ אותה לטפל שוב בתינוק, קצת "הזמנתי" אותה לבירור עם עצמה, של הרצון (או הדחף) להביא ילדים לעולם. האם זה רצון שלה, או שזה רצון של הסביבה עבורה, שהיא אולי מפנימה וחושבת שהוא שלה? לא מחויב בכלל שאני צודקת, ואולי אני אומרת דברים לא רלוונטיים.

הנקודה העיקרית שרציתי להדגיש היא שחשוב לא להיות במרוץ רק כדי להספיק את הילדים כדי ש"יהיה הרבה". ברור שהבאת ילדים זה דבר מבורך, אבל זה גם צריך להיעשות בחוכמה.

אני לא מרחיבה יותר מדי כי כבר כתבתי על זה, וכמובן, כל אחת תעשה את שיקוליה.

הזדהיתי כ"כ עם הפותחת!!

מצד אחד ההשתוקקות לילד נוסף, אך יחד עם זאת, המון פחדים נלווים...!!!

וממש הארת לי נק'!!

שווה לעשות כל מאמץ ולפעול כדי שהמציאות תאפשר לנו להביא עוד ילד!

גם בעלי הזדהה תודה

היה לי מאוד מעניין לקרוא את השירשור. אין בעניין הזה לדעתי נכון או לא נכון. באמת כל אחת צריכה לעשות את החשבון האישי שלה. 

אבל...

כמי שהרתה חמש פעמים "בלי בעיות" בחסדי ה', אני מרשה לעצמי להוסיף לכן את הנקודה שציינת שאת כבר בת 30+. אמנם היום יולדים גם אחרי גיל 40, אבל- אין לדעת מה יהיה בעתיד... מתי הקב"ה יחליט שהוא סוגר את ה"ברז" .

אז תוסיפי גם את השיקול הזה למכלול השיקולים שמתאים לך ולבעלך. ורק לכם....

אז נשות ישראל הצדיקות והמקסימות! נפלא לראות שבדברים כ"כ נפלאים אתן עוסקות.

ילי

כולנו יודעים שילדים זה שמחה  גדולה וגם המון המון עבודה, הוצאה כלכלית, השקעה נפשית, שינוי סדרי עדיפויות וכו' וכו' .

ההחלטה על הבאתם לעולם היא החלטה משותפת מהותית ומשמעותית.

אז אם "החיים הם יציבים" והריון יבלגן אותם אז כנראה שתהייה בעיה ב"להספיק עוד כמה ילדים"

לי ברור שלא כול זוג יכול /מעוניין להתמודד עם משימה של משפחה ברוכת ילדים (אגב, לנו יש ב"ה 6 + 3נכדים) 

להגיד לאשה שזקוקה לשליטה מלאה בחייה שתעצום עיניה כדי שלא תראה את המטבח  ואת השרותים המלוכלכים , זה כמו 

להזמין חרש לקונצרט.....אבל אפשר להציע לה רעיונות/פתרונות איך להקל על עצמה , בתנאי שהיא מעוניינת.

בריאות ושמחות !!!!!

לפעמים הויתור הוא מתוך שיקול דעת ושליטה ולפעמים ממש לא...לקב"ה יש תכניות שאנחנו לא מזמינים. 

אז קודם כל,נהדר שאת קשובה לעצמך ומונעת כדי להתחזק ולהתאפס. זה מאד חשוב. הגיל של הקטן שלך ממש לא גדול ואין שום רע למנוע עוד קצת כדי למלא מצברים. תקופה שבה הכל בשיגרה, את ישנה בלילה, אין כבילות ליונק וכו' היא תקופה מאד חשובה כדי להיכנס לקושי של הריון נוסף מתוך חוזק. בעצם ההרגשה שבין ילד לילד את מתמלאת בזכות הרגיעה והסדרים, נותנת כוח לילד הבא ששוב הופך הכל מחדש. 

בניגוד למה שאמרו לך על לידות מתקדמות, אני דווקא מרגישה שכל הריון הוא יותר קשה מהקודם מבחינת הכוח ומבחינת כמה מטלות שיש לי בבית. גם המתבגרים לא מגדלים את עצמם וזקוקים להקשבה, הכוונה ועזרה. ומייצרים המון כביסה, לכלוך, מטבח פעיל סביב השעון ועוד. נכון, הם גם עוזרים אבל לעולם לא כמו כמות העבודה שמתווספת. (יש לנו שמונה בגילאי 2+ עד 18 וסיימתי תשיעי ומחכה ללדת כל יום בע"ה). בית רב גילאי הוא מאתגר. מה שקל יותר זה שיש לי אפרות קבועה לשינת צהריים, מה שלא היה עם הראשונים. אני לא צריכה בייביסיטר. אפילו נסענו לא מזמן ליומיים והבכורה תיפעלה הכל למופת כולל בישול ארוחות צהריים. 

אני יכולה לשתף שהתקופה הכי עמוסה אצלי שממש הרגשתי שאני לא מצליחה לנשום ופשוט מותשת, הייתה דווקא השנה הראשונה של הלידה האחרונה. פשוט הרגשתי מפורקת ועייפה כל הזמן. פיצית הייתה תינוקת ערנית ותובענית. והבן שלפניה היה ממש מתעלל בה כך שכל הזמן הייתי דרוכה. וכל מטלה קטנה שצצה, הייתה בעייני הר גבוה. תחפושות לפורים / אסיפות הורים / יומולדת בגן / העבודה שלי כמורה ועוד הרבה דברים קטנים שהרגשתי שרודפים אחריי במקום שאני אסתדר איתם.  זה הסתדר כשהיא סופסוף התחילה לישון לילה בגיל שנה ושלוש. ואז גם התחלתי ללכת המון לשיעורי זומבה וקצת להתאוורר. עד החודש החמישי בהריון הזה כשכבר לא יכולתי יותר. אז אל תבני על הבטחות שזה נהיה קל יותר. קחי בחשבון שתינוק הוא מתנה מופלאה, אבל מתנות לא מקבלים בחינם. יש הרבה עמל. ועם כל הקושי, קמתי כל בוקר עם חיוך. היום היא ילדה סופר נוחה ומהממת. 

לגבי הנקה, אני מניקה תמיד שנה ורבע ויותר. פשוט מתכסה בסלון על הכורסא והילדים סביבי. עזרה בשירותים, קמים לפעמים באמצע. איכשהוא מסתדרת. היום יש לי כמובן גם גדולים להפעיל, אם הם בבית. יש להם נטייה להיות עסוקים אחה"צ ולא תמיד הם איתי. 

ולפחות אצלי, העיקר ממש הוא השותפות של הבעל המקסים שלי. ההריונות שלי מאד קשים ואני בקושי מתפקדת. רוב היום יושבת ולא מסוגלת לכלום כמעט. והעול הטכני העיקרי הוא עליו. יש לנו מן הסכם בלתי כתוב, שכיוון שבחרנו  במשפחה גדולה, הוא חייב להיות שותף בעול. כשהגוף שלי 24/7 מגדל תינוק, אני חייבת להוריד מטלות. וכמובן אני מתפשרת על דברים פשוטים שבהריון פשוט אין לי כוח אליהם. בלי השותפות הזו, היינו עוצרים בשלושה כנראה...

מה אני אגיד לך, אני מסתכלת על כל אחד ואחד מהם ומודה ל-ה' שהיה לי הכוח לסבול הריון קשה ולא לוותר על האוצר בסופו. 

וכל זה לא סותר את זה שתחכי עוד קצת עד שתרגישי שאת כ"כ רוצה שאת מוכנה לשלם מחיר של חירות ושליטה שתאלצי להיפרד מהם במידה מסויימת. 

והכי חשוב להתפלל. כמה שקשה לי עכשיו הסוף של ההריון, אני יודעת להודות שזה הקושי.

שיהיה רק בשמחות. ושיגיע בקלות ובבריאות כשתרצי. 

קודם כל, קצת התלבטתי אם לכתוב בכלל... כי לי באופן אישי יש שניים קטנים, ואני בינתיים בקושי מסתדרת איתם, וקשה לי לתאר איך אפשר להסתדר עם שלושה או ארבעה...

אבל בכל זאת אני רוצה לציין נקודה חשובה. אם את לא רוצה לתת לגדולים אוכל תעשייתי קנוי, אז למה לתת לתינוק שרק נולד תמ"ל תעשייתי?.. כמובן, במקרה שיש בעיות מיוחדות עם ההנקה, זה משהו אחר וכל מקרה לגופו.

דרך אגב, אני מאוד מסכימה עם מי שכתבה קודם שלהניק זה פחות טרחה מאשר לשטוף בקבוקים וכו'. לבת הגדולה שלי הייתי שואבת לפעמים, אבל עם הקטן פשוט לא היה לי זמן לכל ההתעסקות הזאת, והוא גם לא שתה הרבה כשניסיתי לתת לו מהבקבוק

וזה לא נראה לי בעיה להניק בזמן הארוחה, אולי מכיוון שהגדולה שלי היא בת והיא עדיין קטנה. הגדולים אוכלים, והתינוק אוכל את החלב של אמא, זה הרי האוכל שלו.

לפעמים כשאני מתכוונת להניק, אני מציעה לגדולה לקרוא לה ספר, ואז התינוק מגיע אלינו ומתחיל לינוק. נראה לי שככה הגדולה פחות מקנאה, וגם התינוק לא מפריע לה לראות את הספר

(שוודאי לא התכוונת אליה אצבעונית יקרה, אבל אשקף לך שמהצד כך זה נשמע)

אני מסכימה שאם מתמקדים רק בשיקול של הבישול המושקע, ושוקלים את הדברים זה מול זה, זו כנראה תהיה בחירה הגיונית לוותר על אוכל ביתי לילדים הגדולים לטובת הנקת התינוק - מאשר לוותר על הנקת התינוק לטובת אוכל מזין יותר לילדים. הצרכים התזונתיים של תינוק קטן משמעותיים יותר.

וכן, אני יודעת שיש עוד שיקולים בתמונה.

ואני מתנצלת אם מה שכתבתי פוגע במישהי. לכן גם התחלתי מזה שקשה לי לתאר איך נשות חיל מסתדרות עם שלושה-ארבעה ילדים קטנים

מה, אין כאן מישהי שויתרה על הנקה כי ראתה שזה מצריך אותה לשבת המון ולהיות "כבולה"? וכבר לא הייתה לה סבלנות? אגב, לא בגלל זה הפסקתי, היו בעיות אחרות שלא תלויות בי.שלא תרדו עליי שלא אכפת לי מהתינוק...

אולי הייית רוצה לעשות את זה.

אבל אז אני עושה חשבון, בגלל שנה שאני אהיה כבולה אני אפסיק להניק?

בא נאמר שזה אפילו לא שנה. חצי שנה ראשונה כל עוד שלא אוכל מטרנה, אח"כ כשכבר אפשר לתת פרות/ ירקות /בסקויט וכו אז האמא פחות כבולה לתינוק

אני חושבת שתפקידינו בעולם הוא לא לעשות מה שהכי נחמד וכיף לי. התפקיד שלנו הוא למלא את רצון השם.  אישית, אני מאמינה שה' נותן תינוק ונותן גם כוחות כדי לגדל אותו . כוחות בכל העניינים: כלכליים, נפשיים, פיזיים וכו'

יש מקרי קיצון, שברוך השם רובנו לא שם, ובשבילם יש לנו את הכלל של "ונשמרתם לנפשותיכם", האם את שם?

ובתור אמא לשלושה ילדים, כשהבכור עכשיו חגג 4, אני מרגישה מעולה. התינוק בן חצי שנה וההנקה זורמת רגיל.

זה סכום יפה גם ככה

ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים

אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים

ושיש לו אופציה דיגיטלית

דרים קארד יותר ספציפי לחנויות

וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון

רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.

כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי. 

יודעת כי קיבלנו

העברנו את הקוד לסמארטפון

אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…

ולעומת זאת דרים קארד יש לי איפה לקנות קרוב לבית.

מעניין איפה קונים ביי מי באמת

רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".

כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..

סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.

או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים

הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו

אבל

היתי נותנת בסכומים שלמים

170 או 180

לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.

לא הייתי אוספת עוד כסף.

גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום 

בהנחה שהיא על חשבונך האישי.

יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה

אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת

כרטיס דרים קארד של 180₪

ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד

הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!

בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!

בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?

הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.

אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"

הוא עונה לי "במטבח".

(הטישו היה במטבח).

לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.

אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.

מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.

וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי

ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"

לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.

גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.

באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂

לשני הילדים אין כתמים.

אני בגישה שאם יש לך חשק לפיצה, כנראה הגוף רוצה את זה.

תאכלי ותהני.

אם לא יהיה חשק, אל תאכלי בכח. 

איך פיצה תרגום לכתם לעובר? מהכוונה בכתם?

סליחה, אבל נשמע כמו איזו אמונה תפלה.

וגם אם היה בזה שמץ של אמת- מה הבעיה בכתם בצורת פיצה? נראה לי מגניב ממש

אבל אם יש חשק אז למה לא לאכול?

בכל מקרה כתם לא יהיה את יכולה להיות רגועה

שלא מומשו

הרעיון זה פשוט לסלוח לעצמך כשיש לך חשק כי זה טבעי ואם בא לך ויש לך אפשרות - פרגני לעצמך ותאכלי אם את רוצה

זה הכל

אכלתי פיצה אחת

ועכשיו אכלתי עוד אחת

למזלי לפחות אין לי תאבון

כי לפני ההריון הייתי אוכלת אפילו 3

לפני עשור פלוס, אכן שילמתי.

הדיסק עלה 30 שקל אם אני לא טועה, וזה לכל הזמן, לא מנוי חודשי.

התזכורות היו בעצם דרך מיילים מתוזמנים. (לא זוכרת אם התוכנה יצרה אותם או בעלי, בכל אופן זה היה שניה וחצי להכניס לגוגל קלנדר)

כיום שאפשר ליצור בקלוד דבר כזה (כולל התזכורות) לא הייתי משלמת.

אם בא לך לעשות לזיכוי הרבים, אחלה.

אם זה בשביל הכנסה כלכלית לדעתי על תבני על זה לטווח ארוך.

מתזכרת אותי בעיקר על ימי פרישה

כי את השאר אני זוכרת מרוב שזה מעיק עלי...

לא רואה סיבה לשלם כשיש חינמי.

בעלי מחשב את הימים.

אני זוכרת.

לא מרגישה צורך במשהו נוסף.

נקודות שעולות לי שכדאי לקחת בחשבון:

* אנחנו מחשבים את ימי הפרישה בצורה אחרת מהמקובל. אז אם יש אפשרות לבחור שיטות שונות לחישוב.

* לא הייתי רוצה שהילדים שלי יראו תזכורות בטלפון ויתחילו לשאול שאלות. אז לחשוב איך אפשר לתזכר בצורה שתישאר דיסקרטית.

אני רושמת שם

זה נוח לי שלא צריכה לזכור פרישות

מקבלת תזכורות למייל אז זה דיסקרטי

ושלום

(משו כמו 20 לחודש, 18 אולי)

ומסתדרת סבבה

לא רואה צורך באפליקציה 

ספורט קבוע

קורס דיגיטלי או פרונטלי לפיתוח תחביב

לימוד תורה

השתלמויות אם יש דברים רלוונטיים

הכנה לשנה הבאה

לסדר או לעצב איזו פינה בבית

התנדבות

לקבוע עם חברות או משפחה או לנסוע למקומות מעניינים כי יש זמן

מזדהה עם הקושי לסדר לעצמי לו"ז ולא ללכת לאיבוד בזמן הפנוי, אולי בזה אני שמחה שאני לא מורה ;)

כל מיני פרוייקטים בבית כמו סידור ארונות וכו'

ספורט

התנדבות

קורס 

אבל אחרי שאני רואה את העבודה שלהן כל השנה, אוותר על החשק הזה...חחחח
 

האמת שבשלב הזה בחיים הייתי שמחה לעבודה עם פחות יציאות מהשגרה, אפילו שמדובר בחופש... אבל מניחה שעם הילדים החשק הזה יעבור

למשהו קבוע יותר עוד אין לי תוכניות. מחכה שבעלי יסיים את המילואים ואז נראה...

יש לך רעיון איפה יש השתלמויות לא יקרות מידי?

בד"כ קבוע מחכה לסדר אלבומים בקיץ

קורס

ימי עיון לנשמה - תנ"ך, בכל לבבך

לקבוע עם חברות/אחים/משפחה

להגיע לסדר דברים שאין לך זמן היומיום

ליצור

וכמובן להאט את הקצב ולהנות מהנחת

בשם ד"ר רז בכר. היא עובדת בשיבא ומומחית באדומטריוזיס, ובאחד הפרקים של הפודקאסט היא אירחה פיזיותרפיסטית רצפת אגן שמטפלת בנשים עם אנדו'.

מצרפת קישור, אולי יהיו לך תובנות מהפרק שיעזרו לך

על הצלקת אני לא יודעת להגיד

לגבי השרירים, הגעת מתישהו לשלב שהם היו תקופה בסדר?

או רק להטבה כל פעם?

משתמשת במאמני נרתיק בין הביקורים אצל הפיזיותרפיסטית?

משתמשת במאמנים

הגעתי רק לשיפורים קצרים

לא נעלם לגמרי

וגם את מוזמנת לפנות בפרטי ואשלח לך קישורים לקבוצות וואצאפ ופייסבוק של מתמודדות עם כאבים.

אני יודעת שהיו מקרים שהיא פספסה דברים.

בכל מקרה ממליצה להיכנס לקבוצות היעודיות ולהתייעץ עם מתמודדות בעצמן.

לפעמים באמת מקצרת ולא אומרת מהרחמן.

לא יכולה לומר שהברכה נעשית בכוונה של ממש

תפילות לצערי זה רק ברכות השחר ותהלים. (ברכות השחר זה לפני שהילדים קמים) פעם הייתי מתפללת תפילה אחת בשבת (בד"כ מנחה) אבל לאחרונה לצערי אין לי כוח אפילו לזה, כי זה דורש לעמוד, ובאמת הריכוז בתפילת עמידה חשוב יותר...

וגם לי נקיפות מצפון שאני מזכירה לילדים להתפלל או שולחת אותם לתפילה ובעצמי לא...

בכל אופן, בקשר לברכת המזון - זה חינוך טוב לילדים שרואים שאסור להפסיק באמצע הברכה גם אם לילד יש משהו דחוף. (גם בתפילה זה ככה, כמובן...)

אני משתדלת גם ללמוד פרשת שבוע, וזה משהו שאפשר להפסיק בו באמצע אם ילד צריך אותי, ומצד שני אני לרוב לומדת בקול, אז הילדים רואים ושומעים. אז אולי אפשר משהו כזה...

ברכת המזון אני מקפידה לברך מיד כשאני מסיימת לאכול, ברגע שזה נדחה קל לשכוח... משתדלת לברך מתוך ברכון ואז גם הילדים רואים שאני מברכת, וגם זה עוזר יותר לכוונה (לא תמיד מצליח🫣).

תפילה לצערי ביום יום בד"כ לא מגיעה, משתדלת בשבת שחרית/ מנחה לפחות, גם קורה שמתפספס לצערי. אבל הי כרגע אני במשימה אחרת בדיוק😉👶🏻 לא סתם נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן.

כדי להרגיל את עצמך בחזרה.

אם זה משהו שהיית רגילה אליו אז תוכלי לחזור להרגל הזה מאוד מהר.

תרגילי את עצמך לברך בקול, הילדים יקלטו שזו ברכה ולאט לאט יתרגלו לא להפריע. בעיניי זה ממש דרך פשוטה להחדיר אמונה בילדים ששם שמיים שגור בפה.

תקראי על המעלה של הברכה וכמה זה חשוב. תדמייני כמה התפילה והברכה שלך חשובה. דווקא, בתור אמא למשפחה, עסוקה ומוטרדת, שבתוך סדר היום העמוס את עוצרת ומתפללת.

אם היית בתוך זה בעבר, תוכלי לחזור לזה בקלות בסיעתא דשמיא.

תפילות, תתחילי ממנחה, היום ארוך ויש זמן. לא צריך לייחד יחודיים, זה ממש עצה של היצר הרע שאומר לך שעדיף לא להתפלל בכלל כי את לא מרוכזת . בניגוד לגברים שיש להם את המניינים שלהם אנחנו יכולות להתפלל כמעט מתי שרוצות אז זה יכול להתמסמס כי מרגיש שתמיד אפשר אח''כ. אז תקבעי לך שעה שבה את עומדת להתפלל והיא תהיה קבועה.

אני יודעת על עצמי שיש תקופות שיותר חסום לי להתפלל, ויש תקופות שיותר קל, אבל מה שקובע והגדרתי לעצמי אני עושה ומאוד משתדלת לא לפספס. ברגע שעולים על הגל זה הרבה יותר פשוט.

מעריכה אותך מאוד על הרצון הזה, שתראי ברכה !

לצערי גם לא כל כך מתפללת וזה כואב לי מאוד

מקפידה, זה ממש דאורייתא... אבל לא מלחיצה את עצמי להתרכז. התרכזתי- מה טוב, אבל בסוף החובה היא לברך עם או בלי כוונה.

תפילות- לצערי אני חלשה. משתדלת תפילה אחת ביום אבל בתכל'ס לא כל יום מתפללת, לפעמים כן ולפעמים לא.

אבל גם כשאני מתפללת אני לא במקום של "אם לא התכוונתי זה לא שווה " כל אחרת אני לא אתפלל לעולם... משתדלת כפי יכולתי, בנחת.

כן מנסה שהיו עוגנים לתפילה. למשל, אם אני מצליחה להקדים קצת לעבודה אז נכנסת לבית הכנסת של מקום העבודה ומתפללת שם כמה דקות 

נראה לי כדאי לחשוב איך בכל זאת אפשר.

הילדים לא יוכלו 2-3 דק' בלעדייך?

יותר עצלות.

על הרעיון של ברכת המזון, כדי להתחבר יותר, וככה העצלות מתגמדת...

בהצלחה יקרה!!!

זה לא פשוט להתחיל מה שלא רגילים.

לפני הרבה שנים קיבלתי החלטה שאין דבר כזה מבחינתי יום בלי ברכות השחר ועמידה.

אז כן, יש פעם ב.. איזה יום שפספסתי עמידה. אבל משתדלת ממש כי זה חשוב לי.

במבט שלי- עבודת ה' היא בראש סדרי העדיפויות והכל נובע משם. העצה שהכי עוזרת לי היא כל הזמן להוסיף עוד קבלה, להיות כל הזמן בתנועה קדימה.

לפני כשנתיים לקחתי על עצמי שברכת המזון תהייה מתוך הכתוב. באופן מעניין זה דווקא גרם לי לזכור יותר לברך.. (וברור שעדיין קורה לפעמים שאני שוכחת.. אבל משתדלת במיוחד שברכת המזון זה דאורייתא)

ובסוף, מרגישה ממש שזה לא בזכותי, אלא חסד ה' שאני מצליחה עם 8 ילדים ועבודה להגיע לזה...

בתפילה - יש אומרים שאשה שטרודה בענייני הבית יכולה לומר רק ברכות השחר ובתוכם ברכות התורה , ובזה יוצאת ידי חובת תפילה.

בברכת המזון גם אפשר לקצר, אני לא זוכרת בדיוק איך נכון לקצר . זוכרת שיש נוסח בלאדי ממש קצר .

בהצלחה !

ואני בסדר גמור עם זה. בשלב הזה בחיי זה לא הגיוני. לא סתם נשים פטורות מזה.

בשבת שיש לי קצת יותר נחת אז משתדלת יותר,אבל הרבה פעמים הסעודות שלי נקטעות בללכת להניק או להחליף טיטול...

(אני עם 2 מתחת שנתיים איתי בבית)

סיקרנת האמת

הולכת לשאול את הרב שלנו

מזדהה עם החוסר סבלנות.

אני כן מברכת וכן משתדלת להתפלל שתי תפילות ביום (משתדלת. לא אגיד שתמיד מצליחה)

אבל ממש מרגישה שזה בלי סבלנות. אני מברכת וחושבת על זה שאני רוצה כבר לשטוף את הכלים שאכלתי בהם, מתפללת וחושבת על מה צריכה לעשות אחרי התפילה.

זה קשוח כאמהות, אין לי מה להגיד חוץ מלחבק.

ואולי אוסיף, שאני כרגע ממשיכה להתפלל למרות חןסר הכוונה והסבלנות בדיוק כדי שזה ימשיך להיות הרגל ובעז"ה שיום אחד גפ תחזור הסבלנות.

אז מעודדת אותך להתרגל לזה חזרה גם אם זה לא יהיה בשיא הכוונה כרגע

ניסיתי להגיד לעצמי שאנסה אפילו רק ברכות השחר וברכת המזון קצרה של נשים..

אבל גם בזה לא מצליחה לעמוד

ומצטערת על זה מאד.. אבל לא מצליחה..

@יעל מהדרום*

נקרא "תפילת נשים"

זה סידור שיש שם בעצם את התפילות מסודרות לפי מסלולי זמן, את יכולה לבחור מסלול לפי הזמן שיש לך ביום, ולהתפלל מתוך הסידור הזה.

נדמה לי שיש שם גם ברכת המזון/ הלל / תפילות לחגים.

נגיד 5 דקות - תפילה מינימלית

7 דקות- עם תוספת קטנה  

10 דקות

15 דקות זה כבר קטעי תפילה יחסית ארוכים.

הבנתי שיש לזה ביקורות מעולות.

* (אם זה פירסום אפשר למחוק, אבל זה נראה לי פשוט לתועלת אז אני כותבת פה) 

איך משיגים את הסידור?

סידור תהילת נשים

טלפון לבירורים: 0502802092

ניתן גם דרך "הידברות" https://www.shops.hidabroot.org/items/8596006-%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A8-%D7%AA%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A1%D7%9C%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%97-%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97

@יעל מהדרום*

נקרא "תפילת נשים"

זה סידור שיש שם בעצם את התפילות מסודרות לפי מסלולי זמן, את יכולה לבחור מסלול לפי הזמן שיש לך ביום, ולהתפלל מתוך הסידור הזה.

נדמה לי שיש שם גם ברכת המזון/ הלל / תפילות לחגים.

נגיד 5 דקות - תפילה מינימלית

7 דקות- עם תוספת קטנה  

10 דקות

15 דקות זה כבר קטעי תפילה יחסית ארוכים.

הבנתי שיש לזה ביקורות מעולות.

* (אם זה פירסום אפשר למחוק, אבל זה נראה לי פשוט לתועלת אז אני כותבת פה) 

תפילה/ ברכה/ זמן פנוי לעצמך/ זמן למקלחת וכו - כל הדברים האלה תלויים באיפה את ממקמת את הדברים האלה בסקאלת סדרי העדיפויות שלך ובמקום שאת רוצה להיות בו ולא בהכרח בזמן פנוי כמו שאנחנו תופסות

בתפילה לעומת מקלחת יש גם יצר הרע שמפריע, אבל עדיין אפשר לגנוב כמה דקות בבית בלי ילדים שיפריעו  רוב הזמן לדעתי.

פניות מנטלית לתפילה זה כבר משו אחר וזה תהליך מנטלי/ נפשי. כמו פניות לעשות כל דבר אחר. ולפעמים באמת קשה למקבל אבל אני חושבת שאם אנחנו חיות בתוך מרוץ עכברים שלא מאפשר לנו לפתח את הזהות שלנו בתור אמהות/ בנות זוג/ נשים יהודיות - משו לוקה בחסר בדרך

**האמור לא נכתב כתוכחה, גמני לוקה בזה.

ברכת המזון אף פעם לא מפספסת ב"ה אבל בתפילות יש לי על מה לעבוד לצערי

תפילה מלאה בשבת ככשולם איתי -לרוב לא מצליחה

אבל בסוף המעצור האמיתי

הוא זה

שכשהיתי רווקה הרגשתי חייבת והיה לי הרגל והיה לי ברור משתפלתת ובטח ובטח מברכת

לא היה לי מושג לש לקבל פטור והתרגלתי לזה כחלק טבעי מהחיים

עם האמהות..והפטורים וההקלות..קצת עליתי על זה טרמפ כדי להפטר מהמחויבות שלפעמים העיקה עלי

קשר עם ה' הכי חשוב לי בעולם ואני ממש לא מחפשת 'לא להתפלל''

אבל תפילה כל בוקר היא גם אתגר.. לפעמים מעי3 כי מעקב דברים אחרים וגם ככה הזמן קצר

ולרוב הבעיה היא שתוך כדי עשיה ושגרה אין כבר פניות נפשית לעצירה הזאת..למחויבות כאת..

אני במילא לא מונחת שם באותו רגע ומרגישה שזה רק כדי לסמן וי

וגם עד שיש לי כמה דקות שקט אז בא לי לשבת בשקט לעושת דברים אחרים שכיף לי נגיד

לעומת אז. לדבר עם ה' אני ממש בכיף מדברת כל המזן ופשוט תוך כדי

ואני לא ה

בעשיה כל הזמן

אבל תמיד יתחשק לי יותר לשבת על הספה לקרוא ספר מאשר לפתוח סידור

בשבת הולכת לתפילה בערב -וקא ומחוברת מאוד

אבל הערוץ של תפילה ביום יום מסידור ממש סגור לי כבר שנים

ונכון זה גם הילדים

אבל בעיקר משהו בי שלא מונח

אומרת תמיד ברכות השחר

ולתקופות מתפללת בשבת

וברכת המזון משתדלת לזכור

לפעמים שוכחת או אומרת לעצמי שבהמשך ותכף וושכחת

ויתרתי לעצמי על מים אחרונים כי זה עזר לי לברך מיד ולא להתעצל לקום

אבל מתבאסת על עצמי כי כבר לרוב לא עושה

ופעם זה היה ברור ומובן לי מאיו

קיצר מרגישה שאצלי זה סוג 'ל חוסר פניות קצת עצלנות ובעיקר חוסר חשק להתמודד עם חוסר כוונה בתפילה

רובם די גדלו ב"ה
זמן יש לי.
זה התחמקות במחשבה של ואם היא תבכה, אם הוא יצא עוד פעם לשכנים בלי לשאול וכו ווכו
ואם ואם ואם

טוב אז כבר לא נברך

אני אמנם כן מתפללת כמעט כל יום (וברכות השחר כל יום) וכן מברכת ברכת המזון כמעט אחרי כל ארוחה. בעיקרון בהגדרה אני מברכת אחרי כל פעם שאני אוכלת לחם, אבל באמת לא תמיד זה מיד ולא תמיד אני מסיימת חד משמעית לאכול והרבה פעמים הארוחה נמרחת כזה על שעתיים ואז אחרי עוד שעתיים אני מגלה שלא בירכתי. אצלי לפחות זה קשור גם לזה שאני אוכלת בין לבין ולא ממש יושבת ואוכלת מההתחלה עד הסוף וגם כשאני יושבת לארוחה עם בעלי או עם הילדים, אז אני אקום ואתיישב ואארגן ואניק ואחזור לאכול, ואוכל את השאריות של הילדים אחרי שהם סיימו, כאילו לא ארוחה עם התחלה וסוף.

ולגבי התפילה, אז בעיקרון אני לא אוכלת לפני תפילה, רק שותה. אז אני מתפללת כל יום ולרוב את כל התפילה כולל פסוקי דזמרא, ברכות קריאת שמע וכו'. אבל, פעם הייתי קמה מוקדם ומתפללת לפני שהילדים קמים, מאז החופשת לידה האחרונה אני קמה ממש מאוחר ואז כמעט תמיד לא מספיקה להתפלל בבית ומתפללת תוך כדי נהיגה בדרך לעבודה וזה על הפנים ממש ולפעמים לא מספיקה או שוכחת או לא יודעת מה ואז אני מגלה שלא התפללתי, בעבודה אין לי זמן להתפלל ואז אני כבר אוכלת לפני תפילה ואז יכולה לגלות שלא התפללתי באותו יום. (אבל ברכות השחר אני תמיד מברכת, כי אני לא שותה לפני ברכות השחר).

וכמו שאת כותבת, אז התפילה נחלשת ואז גם בימים החופשיים שלי אני כזה קמה וחוזרת לישון עם הבייבי ואז מתישהו אני מתפללת, יכול להיות ב11 בבוקר. שפעם ממש לא הייתי ככה.

זה מרגיש לי ממש כמו שחז"ל אומרים "עבר אדם עברה ושנה בה, נעשית לו כהיתר" כאילו, פעם היה ברור לי שאין דבר כזה לא לברך אחרי האוכל אבל אז בטעות לא בירכתי ואז בפעם הבאה זה כבר מרגיש פחות נורא. אבל אני צריכה להזכיר לעצמי שזה לא אמור להיות ככה, אפילו אם התרגלתי.

את מעודדת אותי להתחזק בזה מעצם השומת לב לדברים.