פורום הריון ולידה (עמוד 4749)

תאשר סופית!

 

תסמכי רק על בדיקת הדם.

לרוב כשאין הריון הבדיקה גם אחרי ימים לא תהפוך לחיובית אם היא הפכה לחיובית יש סיכוי שזה הריון מאוד צעיר תעשי בדיקה נוספת עוד כמה ימים לא הייתי מסתכנת תחכי עם הטיפול לפחות שבוע

באמת לא אמורים להסתכל כ"כ הרבה זמן אחרי.
אבל אולי זה בגלל שההריון עדיין מאוד צעיר.
או שלא עשית עם השתן הראשון של הבוקר שהוא מרוכז יותר.
אם זה ממש דחוף לך לדעת בדיקת דם היא הרבה יותר אמינה ומדוייקת.
או שתעשי עוד פעם בדיקה ביתית ממש בבוקר. עדיף עוד כמה ימים.
בהצלחה ושיהיו לך רק בשורות טובות!

זה הריון צעיר מאוד
☺

בהצלחה גדולה!
ושיסתיים בעיתו ובזמנו בידיים מלאות!

אומרים שאסור כי לא יודעים אם זה מזיק, אבל במקרה של ספק זה בוודאי לא אסון.

שוב וראיתי פס חלש ממש.

לא פוגם כלל. לא מרגישים את זה. לא האישה ולא הבעל.

 

לא כואב בכלל - ואני אחת הרגישות. זה עשוי מלטקס - גומי טבעי - רך ומחליק פנימה. לא צריך להסיר את זה אחרי חצי שעה. להיפך - ההוראות הן להישאר עם זה לפחות שש שעות. אפשר להירדם עם זה יופי....

לפעמים אני משאירה את זה גם יום ויותר עד שאני מתפנה להוציא את זה.

ואפשר גם להשאיר ולהשתמש בג'ל קוטל זרע שמחדירים לנרתיק בעזרת המוליכים האלה מפלסטיק כמו שמחדירים משחת אגיסטן למקרים של פטריה בנרתיק וכו'. (שמעתי על נשים שמשאירות את זה למשך כלל תקופת הטהרה, אבל זה לא נשמע לי מומלץ).

 

לא פוגע בספונטניות. אפשר להתארגן מראש ואפשר גם בשכיבה תוך כדי ההכנות לתשמיש.

מתירים את זה רק כשיש בעיות גדולות עם שאר האמצעים, או שיש סיכוי שיתירו בקלות?

יש כאלה שפוסקים שזו המניעה הכי נכונה מבחינה הלכתית ויש שפוסקים שהיא כמעט האחרונה...

אסור לי להשתמש באמצעי מניעה הורמונליים אבל אני לא רוצה התקן ולא בא לי לקחת סיכון עם נרות. במכון פועה יתירו לי דבר כזה? אני נוטה לשאול את הרב זכריה בן שלמה. הוא יתיר? 

אף אחת פה לא תוכל לעזור לך. זה שאלה לרב. תתקשרי למכון פועה ותשאלי. הם מאוד נחמדים

ואני קיבלתי היתר מהרב זכריה בן שלמה. אם כי לאחותי למשל הוא התיר רק עד שתשים התקן שבזמנו שמו רק אחרי שלושה חודשים מהלידה.

 

זה היה לפני למעלה מעשור. מאז ילדתי שלושה ילדים נוספים....

ההערכה שלי היא שעם השנים הרב מתיר זאת יותר בגלל ריבוי המקרים של הכתמות עם התקן או הכתמות/דימומים וקשיים רגשיים-נפשייים בגלל אמצעים הורמונליים.

 

אני לא הייתי שואלת את מכון פוע"ה. הייתי שואלת או את הרב בן שלמה או את הרב דב ליאור.

מישיבת מעלה אדומים. ככל הידוע לי הוא דווקא ממליץ בעדיפות ראשונה על דיאפרגמה.

אבל במקום להישאר בספק למה לא לשאול?

אני יודעת שזו שאלה זוועה- אבל נורא להתקשר מלכתחילה לרב שאני יודעת שיתיר? ולא, אין לי רב ספציפי לשאלות בנושא. 

תסבירי ששם נטית הלב שלך.

חוץ מזה שהרבנים שצויינו כאן כנוטים להתיר או מתירים נלכתחילה דיאפרגמה, כל אחד מהם בעל כתפיים רחבות שאפשר לקבוע לעצמך לשאול בהמשך בעניינים אלו.

וגם אם לא, מותר לפנות לרב גדול יותר בשאלות מכריעות.

והיית מוכנה לשאול אותו גם שאלות אחרות- נראה לי שאין בעיה לשאול דווקא אותו.

באזור שלנו יש פוסק גדול מבחינה הלכתית. בד"כ אנחנו לא שואלים אותו, כי לא נעים להטריד אותו לכל שאלה, אבל בענייני טהרת המשפחה- אנחנו שואלים דווקא אותו, כי יש לו כתפיים רחבות להתיר. לא שהוא מקל, אלא שיש לו יותר אומץ וסיעתא דשמיא להתיר דברים.

לא אמור לפגוע ביחסים, לא אמור לפגוע בפוריות, לא אמור לכאוב.

לגבי ספונטניות והרדמות - זה תלוי במשתמשים ולא בדיאפרגמה.

במקרר בין 24 שעות למספר ימים ובמקפיא בין חודשיים לחצי שנה (תלוי עד כמה מחמירים)

עם רופא. ספציפית לך הוא יתן הנחיה מתאימה בכ"א גם אם את חושבת להפסיק להניק זה לא קורה בבת אחת ולוקח זמן.. בקבוקים זה באמת לא פשוט לתינוק שלא רגיל אבל מנסיון אם מתמידים מצליחים בסוף (הקטנים שלי לא נגעו בבקבוק עד גיל שנה והיתי צריכה להרגיל רק אז)

אבל רק פעם אחת ביום.

זה לא מחליש אותי ואפילו מונע לי את הבחילות אז זה טוב לי,

 

אבל במקביל תתחילי לנסות להרגיל אותה לבקבוק, לרוב התינוקות היונקים קשה עם בקבוק והם מסרבים, אבל אם ממשיכים לנסות- סוגים שונים של בקבוקים, תנסי לתת לה לפני/אחרי הנקה, אל תתיאשי, בסוף היא תתרגל!

אבל אצלי זה עוזר,

בשתי ההריונות הקודמים היה לי הרבה מאד בחילות וההריון הזה הרבה יותר קל, כמעט ואין לי

וראיתי פה שירשור שכתבו שזה עוזר לבחילות, אז הבנתי שכנראה זה מה שקורה אצלי.

גם אני אחת שסובלת הרבה מבחילות וזה הריון 4 ואין לי עדין בחילות.

מעניין אם זה קשור...

קראתי דווקא בשם רש"י הקדוש שהנקה בהריון יכולה להוות ממש סכנה לעובר, תשתדלי להפסיק עם ההנקה למרות הקושי,

גם אם זה לוקח זמן, לא להלחץ ולהמשיך לנסות... את יכולה בשלב ראשון (אם עוד לא ניסית) לתת בבקבוק מהחלב שלך ששאבת ולאט לאט לשלב תחליפים...

בהצלחה

אבל עם תחליפים אין מצב. היא ממש עקשנית 

אם המשקל של הילד קודם היה באמת קשור להנקה. לא בטוח שזה קשור אחד לשני.

תתיעצי עם יועצת הנקה, עם רופאה שמבינה בהנקה וכו'.

במיוחד אם את מניקה סה"כ פעם ביום לא בטוח שיש לזה השפעה כזאת שלילית.

 

אני הנקתי רוב ההריון, ונראה לי שאני לא היחידה,  ולא היתה לי בעיה כזאת עם המשקל.

נכנסתי להריון כמוך, 5 חודשים אחרי הלידה.
התעקשתי להמשיך להניק. ממש לא רציתי מטרנה.
אם ההריון תקין ולא בסיכון אז אין בעיה.
לא בטוח שהמשקל הנמוך היה בגלל ההנקה.
ואת גם לא חייבת להמשיך להניק עד סוף ההריון.
אני הנקתי עד סוף חודש שלישי.
ואז הוא כבר אכל יותר מוצקים ונתתי רק 2 בקבוקים ביום של מטרנה...

אני מדמיינת איזה נחת התינוק החדש עוד יביא לכם...

שיהיה היריון קל ולידה קלה וולד בריא!

אני הנקתי בתחילת ההריון הזה וגמלנו בהדרגה והתינוק נולד יותר מ600 גרם יותר מהגדולה!
ישר בתחילת ההריון שאלתי רופא מומחה דרך האתר של כללית האם יש בעיה להניק בגלל שבלידה הקודמת הייתה תינוקת קטנה והוא אמר שכל עוד ההריון תקין אין בעיה ושלא נמצא קשר בין הנקה בהריון לעוברים קטנים יותר...
מה שכן את צריכה ממש לשים לב שהיא מקבלת מספיק אוכלכי החלב עדיין המזון הבלעדי שלה.
אולי שווה להתייעץ עם טיפת חלב אולי שייך להתחיל להוסיף מוצקים בשביל להעשיר את המזון שלה ולהקל עלייך כי הנקה מלאה בהריון זה לא פשוטבכלל...

הילד לא מוכן בקבוק.
הוא בן שנה כמעט.
בנתיים לא גרם למשהו מיוחד.
השבוע יש לי רופא נראה מה הוא יגיד..

מזדהה מאוד.
הלחצת אותי שהעובר יכול להיות קטן בגלל זה

אם לקחת באיחור של עד 12 שעות את מוגנת באותה מידה.

לכן הריון- סיכוי נמוך מאד, ואם כן- זה לא בגלל האיחור בלקיחת הכדור...

מחזור- יתכן.

ויכול להיות שזה סתם- קרה לי כמה פעמים בזמן לקיחת סרזט-

הנקה, מניעה, אחרי לידה- יש לנו מספיק הורמונים בגוף שיכולים לשגע לפעמים...

אני לא הייתי נלחצת.

אם עבר יותר מ12 שעות- כדאי אולי להוסיף מניעה נוספת בימים הקרובים.

אולי אני סתם היסטרית...
אבל ממש ממש לא מתחשק לי. לא מחזור. ו.. האמת שגם לא הריון-כי זה יהיה סיכון שאסור לנו לקחת..
אוף, אין הריאה. אלה לחכות ולהיות במטח עוד כמה ימים ...
תודה לך על התשובה המפורטת.

בחילות וחולשה ורגישות לריחות אלה תופעות נורמליות של הריון (על הסחרחורות אני לא יודעת ויש פה יותר מנוסות ממני..) וזה אכן מבאס שפתאום חלשים ולא מתחשק כלום. 

אבל-

בדר״כ זה עובר בסוף השליש הראשון ולא נשאר לכל ההריון!!

לי היו בחילות והקאות ברמות נוראיות שפשוט חודש וחצי לא תפקדתי בכלל כי כל היום הקאתי ולא האמנתי לכל אלה שאמרו שזה יעבור, אבל לשמחתי הרב הזה באמת עבר לגמרי ועכשיו אני רק נהנית..

דבר שני, נכון שזה מבאס ולא נעים אבל זה מסיבה טובה ולפעמים עוזר להזכיר לעצמך שאת לא סובלת סתם ובע״ה זה שווה את הכל!

שיהיה הריון תקין ובריא!!

ב"ה יש לך סיבה טובה!!

אני באמת מזדהה איתך, זה לא פינוק זה חלק מתופעות ההריון, אין מה לעשות חוץ מלשמוח ולהודות לה' שזה קרה לך, הרבה מאוד נשים היו רוצות להרגיש את התופעות האלו...

תרשי לעצמך מותק,ככה זה ההתחלה.

שהבעל יכין,שהבעל יפנק אץ עובדת מספיק קשה..

זמן חופש זה בדיוק הזמן לנוח!אפילו שזה מבאס זה הכי נכון לך כרגע.

אמור לעבור מקסימום תוך תשעה חודשים....

(סתם. בד"כ בשליש שני התסמינים קצת נחלשים ומתמתנים)

אצלי תמיד השליש הראשון, הוא הקשה ביותר.

הבחילות מציקות יותר מכל הצרבות והכבדות של סוף ההיריון.

 

אצלי גם הבחילות היו הכי קשות בהיריון הראשון.

 

שמעתי שיש עוד נשים שמרגישות כמוני.

כי בהיריון הראשון, הגוף עובר את השינוי הכי גדול.

 

 

אם גם ככה את עם נטייה לאנמיה אז כדאי לך כבר להתחיל עכשיו .
לא כדאי לחכות שיתדרדר, והרופאים גם ככה נותנים בקלות.
תקחי גם פרנטל, אבל זה יכול לחכות לרופא.

הסחרחורות כנראה מלחץ דם נמוך, האנמיה רק מחמירה את זה. תשתי הרבה!

באמת בד"כ בשבוע 7 זה מתחיל להיות יותר רציני כל התחושות של ההריון ובין שבוע 12 ל20 בד"כ יש שיפורים משמעותי בתחושות.

 

את ממש לא מתפנקת!

אבל רביעי חמישי היה בחילות קלות יותר 

 

 

 

 

3 חודשים ראשונים הם הכי קשים מבחינת עייפות ובחילות 

 

סיפרנו להורים שלי,שבוע אחרי שידענו,

גם להם זה נכד ראשון וחיכינו הרבה להריון והם היו מאוד שותפים ומעורבים.

 

להורים של בעלי סיפרנו בחודש רביעי,אצלם יש כבר כמה נכדים

ומאוד חששנו שהם יספרו את זה הלאה אז הרגשנו הכי בנח לספר אז.

 

(גם אצלנו זה הריון ראשון)

שחושבים לא לספר להורים מיד??? כבר ראיתי כאן כמה אשכולות בענין, אנחנו מספרים באותו יום שקיבלנו בדיקת דם חיובית, למה לא לשמח אותם? כמובן עם אזהרה שלא לספר לאף אחד.

אבל עדיין מאוד שמחתי שהם ידעו ותמכו....

ואם לא מתחשק שכל הגיסים והגיסות ידעו??

למה לא לשמח את הורים?

ומקבלי מהם מההתרגשות טלפונים של "מה נשמע" בתדירות גבוהה...

 

תכננו לספר בשבוע 8 אבל ל יכלתי להתאפק אז סיפרנו בשבוע 5 או 6 נראה לי לשני הצדדים...

מתכננים לספר להם בשבוע 10 אחרי שיהיה לנו תור לרופא של מעקב היריון בסיכון (כדי לוודא שהכל בסדר ונשמח אותם כמו שצריך).

מהצד שלי זה נכד שביעי ומהצד של בעלי זה נכד רביעי.
לא מרגישה את הצורך לשמור על הסוד מפני ההורים של בעלי אלא מתכננים לספר להם באותו יום, זה נכד של שניהם באותה מידה וב"ה יש יחסים טובים מאד עם ההורים שלו.

אני מספרת לאמא שלי ברגע שאני מגלה
לחמותי לא ממש מיד מחכה קצת

כי בעלי רוצה שנספר להם ביחד, ואני מפחדת שחמותי "תפלוט" כמו שקרה לה עם מלא אחרים. היא פשוט לא מבינה רצון של לשמור בסוד, אז חיכינו בשקט. אצל ההורים שלי זה ראשון אצל בעלי זה 11...

סיפרנו קודם להורים שלו..
היה לאמא שלו יומולדת. וזה נכד ראשון. אז רצינו לרגש ולשמח.. באנו במיוחד למרות שהרגשתי על הפנים..
ולהורים שלי חיכינו להזדמנות לומר פנים אל פנים אבל מרוב שלא הרגשתי טוב כבר לא התאפקנו ודיברנו בטלפון..

חמש דק׳ מאחרי שעשינו בדיקה ביתית וגילינו היריון...
בהיריון השני נרגענו...

שבוע 12 בערך. בהריון השלישי שבוע 20...

תחילת חמישי...

בשני רק להורים שלי שיעזרו סביב הגרידה
הריון שלישי שבוע 8-9
הריון רביעי שבוע 10
להורים של בעלי בכל המקרים סיפרנו יותר לקראת שבוע 14-15 כי חמותי לא מספרת לאף אחד חוץ מ...

לשני הצדדים. ובהריון הראשון היה חשש גדול יותר מאשר בפעמים הבאות. 

 

כי אם ח"ו ההריון לא מחזיק, יש עוגמת נפש גדולה. למה לצער גם את ההורים? או להזמין שאלות חטטניות ("אולי זה קרה כי לא הפסקת להניק את הגדול??"). אני אישית במצב כזה בכלל לא הייתי רוצה שאף אחד יידע.

 

בסוף השליש הראשון, אחרי שאני עושה שקיפות עורפית, אני הרבה יותר רגועה. או אפילו אפשר למשוך עד סקירת המערכות הראשונה ולראות שהכל בסדר. 

 

 

וזה היה הדבר הכי נכון בשבילי כי יצא שהרגשתי מזעזע בתקופת החגישם ואמא שלי שידעה יכלה לתמוך בי ולסייע לי.

בעלי לא התאפק וביקש רשות מאוד יפה לספר לאמא שלו אז בערך שבוע אחרי שגילינו על ההריון (5-6) הוא סיפר לאמא שלו שסיפרה לאבא שלו. ידעתי שאפשר לסמוך עליה, ואכן אני שבוע 15 ועדיין לא סיפרנו והיא לא צייצה מילה לאף אחד.

 

לאחיות שלי ואחי סיפרתי בסביבות שבוע 8 כי כאמור היה תקופת החגים ודיי גרנו אצלהם בבית אז זה היה מטומטם לא לספר להם אחרי שהם ראו איך אני מתנהגת ומרגישה...

 

לחברה טובה סיפרתי ולכל שאר העולם עוד לא וזה כולל גיסים וגיסות, חברות טובות דודים דודות וכו'... אני בגירסא של "ידעו כשתצא בטן"...

אולי עכשיו אני יהיה קצת פחות תוקפנית בהתחמקויות שלי כשמישו שואל, אאולי אפילו יודה באוזני חלק מהעולם שאני בהריון, אבל ליזום את הלספר נראה לי שלא 

 

אה וזה הריון ראשון, נכד ראשון, נין ראשון וכו מהצד שלי, וזה נכד רביעי מהצד של בעלי.

של בעלי-שבוע וחצי אחרי הנל,מטעמי נוחות,פשוט רצינו לספר פנים אל פנים,אז חיכינו להזדמנות הראשונה שהגענו אליהם.
להבא לדעתי יותר נתמהמה.

כשגם ככה לא היה טעם להסתיר כי כל היום הקאתי. גם לחמי חמותי..

ולאחים שלי בשבוע 9.
להורים של בעלי בשבוע 10.

מתוך אמונה שהחודש ראשון הוא חודש קריטי לעובר ועדיף לשמור את זה בדסקרטיות-זה חודש שהעובר עוד לא יושב טוב ברחם ויש סכנה גדולה יותר להפלה

ב"ה הכל היה בסדר....

אבל בהריון הבא דחיתי את העניין רק לאחר שראיתי שיש עובר באולטרסאונד הראשון- שבוע 8-9 בערך.

 

ב-2 המקרים אמרתי את זה בגלל שאצלי החודשים הראשונים של ההריון הכי קשים והרגשתי זוועה.

לכן, משיקולים שונים החלטנו להגיד.

אם זה לא היה ככה הייתי מחכה אפילו לסיום שליש ראשון.

יום קבלת תוצאת בדיקת דם. להורים משני הצדדים.

לאחים נשואים וכו' שבוע 10 כי היה לנו אירוע והרגשתי זוועה.

הריון שני: יום אחרי קבלת  התוצאה לאמא שלי, לחמותי שבוע אח"כ.

לאחים נשואים שבוע 8- לא כי רציתי, פשוט כי ראו בטן....

חמתי בסוף חודש שלישי. למה?? כי אומרים לה לא לספר ותמיד "נפלט" לה...

אז לא מספרים לה בהתחלה!

אחיות שלי ידעו מההתחלה כי הם היו שותפות לטיפולים שעברנו ובאותה תקופה הן גם היו בהריון אז היה לי חשוב לשמח אותן ש... שלושתינו בהריון ביחד.

לחמותי אחרי

להורים שלי בהריון ראשון, ביום שעשיתי בדיקה ויצא חיובי,

אבל אני לא דוגמה, הם מאוד מאוד מעורבים לי בחיים,

לטוב ולרע, ויש לזה סיבות שקצרה היריעה מלהכיל.. 

היו להם תקופות לא פשוטות איתי ורציתי לשמח אותם בכך שיהיה להם נכד/ה ראשון/ה.

בהריון השני, חשבתי לפני שאני לא פוריה, כי לא קיבלתי וסת כמה חודשים טובים אחרי

שהפסקתי לקחת גלולות תקופה של שנתיים וחצי. 

והייתי מאוד מבואסת. הכל היה נראה תקין בבדיקות של ההורמונים, אבל עדיין לא קיבלתי,

הלכתי למומחה לפוריות והוא אמר שכניראה שזה כי אני סובלת מעודף משקל רציני. 

שבועיים אחר כך, הייתי בסרטים שאני אולי בהריון ולא יודעת ומה יהיה, היינו אצל ההורים באותה שבת 

וכל השבת שיגעתי לאמא שלי את השכל. במוצ"ש היא פשוט נסעה לסופר-פארם, קנתה בדיקה ביתית 

ואמרה משהו בסיגנון של תעשי, תנוח דעתך ותפסיקי להיות בלחץ בלי סיבה. 

הבדיקה מיותר לציין, יצאה חיובית, ולא יכולתי להסתיר את זה ממנה כמובן... 

לחמותי וחמי סיפרתי בחודש שני, כי הייתי צריכה שישגיחו על הילדה כשאני נוסעת לאיזושהי בדיקה,

ואם אני מבקשת בייביסיטר ושואלים למה, אני לא יכולה להתחמק מהם, אחרי זה הם נכנסים ללחץ שיש סודות ומסתירים מהם משהו, אני לא יודעת לשקר. יאמר לזכותם שאין להם פה גדול והם שמרו על זה בסוד עד שהסכמתי שיספרו. 

לכל העולם?  אמא שלי כבר טרחה לספר באושר גדול וגאווה רבה לכל קרובת משפחה מדרגה 800, לכל החברות שלה, לפקידה בדואר ולמוכרת בחנות בקניון, כשהייתי בחודש רביעי, בטענה שמותר לה, שרואים בטן, ושגם לה יש זכויות על הנכדות שלה. אמת, גם לא יש זכויות. היא בחיים לא אמרה לא כשביקשתי ממנה שתשמור על הילדה או תקנה לה משהו, ותמיד היא עוזרת לי כשאני צריכה וכשאני לא צריכה. ככה שאין לי זכות לבוא בטענות.

 

 

 

אז סיפרתי רק בשבוע 12-13.

יצאה לי בטן הרבה לפני אז הם כבר ניחשו..
ולדחות יותר כבר לא יכלתי..

אני פחדתי הרבה בהתחלה ולא היה לי חשק שהדאגה של אמא שלי תעצים את הפחד..

נראה לי שבהריון הבא בעז'ה אני אספר לפני..

סיפרנו.

עם השני כבר בהתחלה אחרי שראו דופק באולטרסאונד.

אז תבכה קצת בהתחלה ותתרגל,תנסי מנשא

הייתי מנסה לעשות הפסקות הולכות וגדלות בין הנקה להנקה. מיד אחרי הנקה לתת מוצץ. לנסות כמה סוגים. גם את הגומי.
בהצלחה

בכל מיקרה הרי הילדה תצטרך מתישהוא להתרגל שאי אפשר להיות על אמא כל היום וצריך גם לישון.

אם זה חדש- באמת יכול להיות קפיצת גדילה שתעבור תוך יום- יומיים.

בינתיים- ממליצה למצוא מישהו שיעזור בין לבין להחזיק אותה שתספיקי לישון קצת...

ואולי לנסות סוגים שונים של מוצץ- לפעמים הם גם מוכנים מוצץ דווקא לא מאמא...

אם את ממש תשושה- אני בשלב כזה נותנת למישהו לשמור עם בקבוק מטרנה אחד-

ככה אני יכולה לישון כמה שעות רצוף....

ובזכות זה החלב מתגבר יותר מהר- היא את שלה כבר עשתה ואותתה לגוף לייצר יותר 

ועכשיו חשובה מאד המנוחה שלך כדי שהגוף ייצר עוד חלב.

(וגם- כבר קרה לי שהיא בכלל לא רצתה והסתבר שמשהו אחר הציק לה ולא רעב...)

באמת זה לא קל, מקוה שיעבור מהר....

יש מטרנה טו-גו (TO-GO) שבא בקופסא עם 5 שקיות שכל אחד מתאים ל 180 מ"ל מים.

5 שקיות בקופסא. סימילאק עולה פי 2 איפה שאני ראיתי.

בא בחבילות של 4-5 שקיות שמתאימות כל אחת להכנת 180 תמ"ל מתאים אם את לא מביאה על בסיס קבוע... אם את מביאה פעם ביום יכול להיות שעדיף קופסא קטנה רגילה (לא אריזת חיסכון)
לגבי הגזים זה תלוי בילד תנסי ותראי...

אבל גם יש לך אפשרות להתקשר לשתיהם ולבקש דוגמיות ולהחליט לפי זה.

ואם היא סובלת מגזים הייתי מנסה קודם את הסימילאק (אצל הבן שלי ראיתי שהוא יותר רגוע עם זה), אבל כמו שאמרו כאן, אפשר לבקש דוגמיות ולנסות את שניהם.

 

את המטרנה

לא שומרים מטרנה בפריזר,

ולא ליותר מחודש.

לא הייתי משחקת עם בריאות של תינוקות קטנים.

אם את עושה משהו שהוא לא תקין, 

סבבה,

אבל אל תמליצי עליו לאחרות כאילו שזה "לכתחילה".

יותר זולה מהגדולה.. לא יודעת מה בסימילאק

אם זה מדי פעם עדיף להצטייד בדוגמיות.

ככה גם תוכלי לבדוק בעצמך את ההשפעה על הקטנה.

אם זה פעם ביום נניח יש אריזות של 400 ג'.

להתקשר לחברה ולבקש.

אצלנו נתנו גם בטיפת חלב.

אבל אין אותו בטוגו רק בפחית קטנה

סימילאק עדיף לגזים..

מטרנה פחות עדינה..

ברמי לוי בסניף שאני מכירה, עולה בדרך כלל בלי מבצע

בין 30 ל40 לקופסא קטנה. לא זוכרת בדיוק.

לפעמים יש מבצעים, ככה שזה משתלם,

ואפשר לקנות כמה קופסאות, סגורות מחזיקות להמון זמן. 

נכון, לפעמים יש הגבלת כמות ומעל מאה ש"ח או מאה חמישים ש"ח קניה, לא כולל הסימילאק עצמו,

פיתרונות אם יש זמן, רכב וסבלנות : בקניה שבועית שגם ככה מגיעה ליותר מכפול מהסכום הזה (לפחות אצלנו) 

עושים חצי קניה, ב"נגלה" הראשונה קונים רק דברים שלא יתקלקלו באוטו , הולכים לקופה, קונים את הסימילאק שבמבצע,

שמים את הקניות, חוזרים, ממשיכים בקניה וקונים עוד קופסאות לפי הכמות שמותרת במבצע. מגייסים גם את ההורים והאחים/אחיות שיקנו אם יש להם סבלנות לזה, ואם הן גם ככה עושים קניה באותו מקום וגרים קרוב. אצלנו היה שיתוף פעולה מלא.

זה נורמלי, עוברים קצת טראומה בלידה ועדיין רגישים להכל אבל בכל זאת, תשתדלי מאוד לא לדחות את הזמן, את תראי שכשיבוא היום של המקווה פתאום כן יהיה לך יותר חשק...

בכל אופן, אני זוכרת שקרה לי אותו דבר אחרי הלידה הראשונה ולא הייתי מסוגלת לחשוב על זה אפילו (בעיקר כי פחדתי להכנס ישר להריון, שה' יסלח לי ), איכשהוא יצא לי לדבר עם הרב של הטהרה שמתייעצים איתו והוא ממש "כעס" ואמר לי שזה מאוד לא טוב ולא בסדר מה שאני עושה...

בקיצור, מה אומר לך?! חיזקי ואימצי, תתפללי שה' יעזור לך להיות תמיד עזר לבעלך ובטוח תראי ישועות...

הכל רגיש ויש גם "תעסוקה" נוספת בימים ובלילות.

 

אחרי כל לידה יש לי/לנו את השוק הזה של "עוד שניה טבילה אבל אמאלה הכל עוד כואב ואיך נעשה את זה בכלל אם אין כמעט שניה של שקט".

 

הקטע שקשה לי שיש לי עוד "משימה" ללילה חוץ מלקום להניק מיליון פעמים בלילה. אנחנו הגענו למסקנה שהכי בריא לנו זה שבלילות "עמוסים" יותר בבוקר בעלי אחראי בבלעדיות על הילדים הגדולים יותר. אם אני עדיין בחל"ד אז אני בכלל לא קמה מהמיטה, באים אליי לתת נשיקה של יום נעים והוא לוקח אותם ואני קמה מתישהו ואם זה אחרי החל"ד אז הוא מארגן אותם עד רמת הכניסה לאוטו ויש לי עוד כמה דקות מנוחה.

עצם הידיעה שיש הורדת לחץ בבוקר נותנת רגיעה בלילה.

 

 

 

הקטע של השביזות מגיעה בדיוק בגלל שהוא לא עסוק בתינוק חדש סביב השעון, ולא רק זה אישתו כן עסוקה סביב השעון ואין לה את הפניות בשבילו. וכמובן שהקטע הפיזי מאוד חסר לו, הגוף שלו לא עבר טרואמה, הוא לא מדמם וכו ופיזית זה לא קל לו. מאוד הגיוני הצורך שלו שתהיי מכילה יותר בשבילו, הקטע הזה ירד דרסטית אחרי הטבילה.

 

 

בהצלחה ומזל טוב!!

ומה שקורה לי זה מחזור חודשיים אחרי לידה גם בהנקה מלאה אז בעל מחכה, אין מה לעשות

ועוד יותר נורמלי כשמדובר בלידה ראשונה!

לידה ראשונה היא יותר טראומטית בד"כ מהבאות אחריה. 

את כאובה, בגוף שלך יש בעצם פצע פנימי ענק שייקח לו זמן להחלים.

וייתכן שגם חיצונית את לא חפה מתפרים... וגם אם כן - המקום עלול להיות נפוח או רגיש וכואב.

לגבי בעלך - מציעה לך שתדברו, אפילו שאת בעצמך המלכה פה, ואת עברת את הדבר הקשה וצריכה המון תמיכה.

תסבירי לו שזה מאד מחליש (וביננו ממש לא מעורר חשק), ושכרגע את זו שצריכה את מרכז התמיכה, ופחות להיות תומכת.

אני מאד מעריכה אותך שאת מכילה אותו, אבל הוא צריך להכיל אותך במידה רבה יותר.

את לא אמורה לטפל גם בו בנוסף, אם כי לא להזניח אותו או להתעלם ממנו, לזכור לומר לו תודה ומילות הערכה.

את צריכה עכשיו פינוק!

תתארי לו עד כמה את זקוקה לו, וכמה מאיר את ליבך כשהוא שמח. כמה את רגועה כשהוא רגוע.

איך הכל מושפע מזה.

בסיכומו של ענין - לרוב הנשים זה 'לא חסר' בשלב זה, ויש את ענין החשש והכאב, חוץ מההורמונים המיובשים,

במיוחד אם את מניקה, במיוחד אם את מונעת.

את יכולה תמיד לשאול רב אם את יכולה לדחות את זה (לפחות לשישה שבועות אחרי, אחרי ביקור רופא)

אבל המרחק לאו דווקא יחזיר את התשוקה.

זה לוקח זמן, תראי שזה בוא יבוא. אבל בתחילה - רק לדאוג שלא יכאב (חומרי סיכה, או עזראין)

לדאוג לתנאים טובים מסביב - תתארי לו איך כדאי שהחדר יהיה מסודר כשאת חוזרת
ובשורות טובות!!!

בהצלחה

עשי חסד עם הבעל.

תשתדלי להיות חיונית.

בעז"ה עם הזמן הכול יסתדר.

אנונימית אחרת.

ואם אין לי חשק להיות עם בעלי, בלי קשר למצב גופני?מאז הלידה לא מפסיקים לריב.

וזה היה לו טראומה (הוא היה אתי לבד). הנחמה היא שזה עובר (הריבים+! ולא לתת לאף אחד לחצוץ ביניכם!!

תנסי ותראי אם עוזר לך. זה אמור להגביר,ותלוי גם כמה את לוקחת. אבל יותר מידי עושה גזים אז תזהרי...בהצלחה!

גם עוד 6 שנים מתחלפות לו השיניים אז מה אכפת לך?

זה הורס את מבנה החניכיים.
מפריע לי שהוא חורק ככה.

מבחינת הרפואה הרגילה, בדרך כלל זה שום דבר.

במקרים חמורים מתאימים מגן לשיניים לזמן השינה (לא יודעת אם לתינוקות).

 

מבחינת ההומאופתיה זה נחשב תסמין ויש לזה טיפול.

טבעי לגמרי..
אני התחלתי לישון על הגב/צד

אחרי שבוע 6.

השאלה מה מחליף אותו בסימילאק... משהו יותר טוב ? אותו דבר? יותר גרוע?

נסי להנות מזה. זאת הבת שלך.

גם הבן שלי (חודש) נרגע רק על הידיים..מפחדת להרגיל אותו לזה, אבל כואב לי לשמוע אותו בוכה בלי הפסקה

כן ..אבל איך נימנעים מזה אני חסרת עונים .זה עובר באיזה שלב?

הגיוני שבגיל הזה ירצו ידיים.. הם צריכים את הביטחון בידיים של אמא.. לאט לאט תניחי אותה.. ותהיי לידה.. דברי איתה. תשירי לה.. זה גם נורא מחמיא

תודה

מה היה עד גיל חודשיים? 

 

מישהו חכם אמר לי פעם שיש דבר כזה "חודש עשירי",התינוקות "לא יודעים" שהריון מסתיים אחרי 9 חודשים, הם עדיין צריכים שיעטפו אותם וירגישו קרבה גדולה לאמא...

 

ב-3-4 חודשים הראשנים הם  קצת "דבק", כרגע יש לה בעולמה רק אותך... תביני.עוד מעט היא תתחיל לגלות את העולם ולהתעניין בעוד דברים ואז היא "תשחרר" אותך בהדרגה...

אני מציעה לך להיעזר במנשא,כך היא תקבל מה שהיא צריכה שזו קרבה אלייך ואת תקבלי ידיים פנויות...

 

ובמקביל לעניין אותה בצעצועים, "אוניברסיטה", טרמפולינה... מה שמתאים לגיל כזה קטן...

 

כמו כן צריך לוודא שהיא לא רעבה. עולה במשקל כמנו שצריך...תינוק רעב בוכה כל הזמן...לפעמים ידיים מרגיעות אבל הבעייה היא רעב...

 

בהצלחה ושתקופה זו תעבור בשמחה ובנעימים.

זה התחיל שבוע אחרי הלידה ועד עכשיו זה נימשך היא אוכלת טוב ..אבל בנוסף לידיים היא דורשת שיעמדו איתה..האם התופעה הזו חולפת?

ככה זה תינוקות.הם אוהבים להיות עם אמא כי זה מה שהם מכירים.
זה לא הרגל רע זה הרגל טוב שנותן להם ביטחון.
ואני יודעת שזה קשה ומתיש ומעייף ושזה נראה שרק אצלי זה קורה ואצל אחרים הילדים רגועים ומושל מים....
תנסי להשתמש במנשא אם יש אפשרות.

 

אני אלופה בהרגלים,

 

מניסיון, אין הרגלים בגיל הזה,

גם בשעות האכלה ושינה-נותנים לפי דרישה.

בהמשך יוצרים הרגלים.

לא יודעת באיזה גיל,זורמת עם הילד,אם החוסר בהרגל מפריע גם לו וגם לי,

או אז אני מתחילה להרגיל,תוך שאני קשובה לאופי שלו ולצרכים המשתנים.

 

 

אולי היא פשוט עייפה?

בגיל הזה אמורים לישון רוב הזמן

כדאי להרגיל אותו ואותה זה לזה!

זו חוויה מטלטלת ולא קלה בכלל...

התקופה שאחרי הייתה לי מאוד קשה מבחינה נפשית.
המון בכי, חוסר מצב רוח, חוסר רצון לעשות משהו
(אחרי הפלה יש נפילת הורמונים בדומה ללידה)
עד כמה שזכור לי זה לקח שבועיים בערך....

מבחינת תפקוד בבית, אצלי זה היה הריון ראשון כך שלא ממש הייתה בעיה...

השפעות פיזיות? בעיקר הדימום הסיוטי הזה שלקח לי 3 שבועות עד שהפסיק.

מה שלי עזר בהתמודדות זה המון דיבור עם בעלי. הרבה פינוקים לעצמי. וגם עשייה (לא לשכב במיטה אלא לקום ולצאת. כמובן לפי הכוחות)

המון כוחות!!
שתזכי בקרוב להריון תקין עם תינוק מתוק בסופו...(אומרים שילדים שבאים אחרי הפלה הם ילדים מיוחדים במינם... יעיד על כך הנסיך הבכור שלי )

לא יודעת אם היו השפעות גדולות מדי.

הדימום לקח עד שבוע בערך,

היה לי בגלל זה חולשה ועייפות והייתי מבואסת קצת. לא ברמה של חוסר תיפקוד או משהו.

אז לקחתי כמה ימי מחלה בעבודה.

לא נראה לי שיותר מזה.

אח"כ כבר הייתי עסוקה עם המטלות הרגילות.

(היום-יומיים הראשונים זה היה כואב ומתיש).

 

אבל מה זה משנה מה היה לנו?

כל אחת מקבלת את זה אחרת.

תזרמי עם מה שאת מרגישה.

היה לי מאוד קשה אני צעירה הריון ראשון ולא חשבתי שזה יכול לקרות בכלל..שבוע וחצי היתי בבית,לא היה לי מצב רוח אמא שלי מאוד עזרה לי בבית..ואחרי כמה שבועות זה באמת עבר והמשכתי הלאה..ב׳ה נכנסתי להריון לאחר 3 חודשיים...יהיה בסדר לחשוב שהכל לטובה.ואולי זה יכל להיית ילד לא בריא אז עדיף כך..

ההתחלה היא קשה.
קושי לקבל..קושי להפרד מההריון,מהציפיה שהביא איתו..וחוסר חשק שוב לחזור לשגרה רגילה של לצפות שאולי החודש..

מה שעזר זה לפנות כמה ימים
יחד עם בעלי בהם השתדלנו לעשות יחד דברים שמשמחים אותנו .למשל-קנינו פאזל ענק והרכבנו אותו..ישבנו בחוץ ובעלי
ניגן..
העיקר לא לשקוע במחשבות.
גם לצאת,לפגוש אנשים,לכתוב,לצייר..

פיזית לי היה ממש בסדר. יומיים ראשונים חלשה מהאיבוד דם. אח'כ רגיל.

הזמן עושה את שלו..
אצלי ב'ה זה עבר מהר. כי נטהרתי מהר-אחרי שבועים טבלתי.
ואז גם זכיתי להפקד שוב ..וללדת בת מתוקה ב'ה.

אני עוד לפני הכדורים- צריכה לקחת כנראה שבוע הבא
וחשוב לנו לדעת למה להיערך מבחינת העבודה של שנינו, ונפשית והילדים והכל ..

אני גם כנראה נאלצת להפיל את ההריון בגלל סיבוך למרות שלכאורה הוא יכול להמשיך ולהתפתח
בשבוע 7

לפני ביצוע הפלה הייתי ממש ממליצה להתייעץ עם רופא מומחה גם בתשלום.. פעמים רבות רופאים ממהרים להמליץ על הפלה כדי לכסות את עצמם גם אם הסיכוי לעובר פגוע נמוך מאוד. בשורות טובות.. חנוכה היום תפללי לנס

בהפלה הראשונה הייתי ממש גיבורה וכולם אמרו שאני צריכה קצת להתאבל, אבל בתכלס כן הייתי עצובה קצת בפנים. בהפלה השניה ממש נשברתי. היא גם באה באופן טראומתי למדי וזה ממש דיכא אותי. את ההפלה השלישית לקחתי בשוויון נפש מוחלט, כי כבר הבנתי שיש פה בעיה שצריך לברר מה היא והייתי רק מפוקסת בזה.

חיפשתי בפורום ולפני שנה  בערך היתה אחת מרמת השרון שפירסמה שיש לה גמח של הרבה ספרים של הכנה ללידה ובתוכם גם את הספר הזה..

זה לא מוכר לאף אחת?

אני מירושלים

כל הריון אני סובלת מהקאות ובחילות באותה מידה.6 במספר

אבל אין קשר שידוע לי עליו שככל שזה הריון מתקדם יותר יש יותר או פחות בחילות

לפי מה שזכור לי ילד שלא יכול לפשק רגליים ככה זה בעיה עם השרירים.

לא בטוחה שזה מתאים עם הפנים כלפי חוץ. בטח לא בגיל 3 חודשים כשהראש עוד לא יציב.

ואם מחזיקים עם הפנים כלפי חוץ נראה לי שעדיף עם רגליים מקופלות בפנים כמו צפרדע.

זה פחות מנשא לפנים כלפי חוץ.

גב, ו2 הכיוונים על הבטן, ועל הצד.

אז רציתי לוודא שעל הגב כן אפשר...

אז אף אחת לא שמה על הבטן עם פנים החוצה?

התינוק אוהב את זה שהוא לא רואה כלום?

ואם הוא גדול בגוף בן 3 חודשים מותר לפשק אותו או שחייבים את המתאם עדיין?

תסתכלי בהוראות המצורפות

כשהתינוק פונה כלפי האם, אז הבד של המנשא עוטף את הגב שלו, את הישבן, ובין הרגליים. כלומר תומך בו היטב.

כשהתינוק פונה כלפי החוץ, הבד של המנשא מתכווץ בין הרגליים שלו, ואז רוב המשקל מתרכז על האגן שלו (או עצם אחרת שאני לא זוכרת...), כלומר לא נתמך על ידך, וזה לא בריא לשלב ההתפתחות שלו.

 

למה זה? פשוט כי כך מבנה הגוף כמו שתיארתי. כמו שכשלוקחים תינוק (קצת גדול, או פעוט) על הצד - זה תמיד רק לכיוון אחד, בטן לבטן (או יותר נכון בטן לצד), והרגליים שלו מחבקות אותך.

 

דרך אגב, זה לא קשור לסוג המנשא, שום מנשא לא בריא לנשיאה כזו עם רגליים שמוטות (לפחות לא בגיל מוקדם).

זה גם מאוד לא נוח למי שנושא אותו. 

מה שכן אפשרי הוא נשיאת לוטוס, את יכולה לגגל ביוטיוב ולראות את זה.

 

וכמובן שיש כאלה ששמים, כי הם מקבלים מידע שגוי, ולא מודעים לדברים אלו.

 

לגבי זה שהוא לא רואה כלום - בתנוחה זו התינוקות מזיזים את הראש הצידה וכך הם רואים. 

 

לגבי הגיל המינימלי - יש הבדל בין בטן לגב, כי הגב שטוח יותר.

על הגב מומלץ עד כמה שזכור לי החל מגיל חצי שנה. מהבטן עד כמה שזכור לי החל מגיל שלושה חודשים.

אם את שמה בתנוחת רגלי צפרדע (רגלים מקופלות)- את יכולה יותר מוקדם בשתי התנוחות (ובכל מקרה רק לא כלפי חוץ).

 

 

המנשא הזה בעיקר מיועד לגב לדעתי.

בקשר לפנים החוצה- הבעיה זה לא הפישוק. לפי מה שזכור לי, זה החוסר תמיכה לגוף\לגב ולראש.

 

הנה הוראות נגיד למנשא יאמו שהוא די דומה לארגו (רק שכאן זה בעיברית )-

http://www.yamo.co.il/%D7%9B%D7%9C%D7%9C%D7%99-%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A9.html

 

http://www.yamo.co.il/%D7%9E%D7%A0%D7%A9%D7%90-%D7%A2%D7%9D-%D7%94%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%94%D7%97%D7%95%D7%A6%D7%94.html

http://www.yamo.co.il/%D7%94%D7%AA%D7%97%D7%9C%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A9-%D7%91%D7%9E%D7%A0%D7%A9%D7%90-%D7%99%D7%90%D7%9E%D7%95.html

 

 

הפישוק מצויין, ככה זה צריך להיות.

 

בעיקרון הוא מתאים לנשיאת התינוק עם הפנים כלפי חוץ אבל זה לא בריא לתינוק (מחילה, לא זוכרת למה). חוצמיזה שהתנוחה הזאת מתאימה בכל אופן רק לתינוקות גדולים יותר שמחזיקים את הראש היטב, בני 5-6 חודשים, לפני זה לא באמת חסר להם המראה, לרוב הם נרדמים אחרי כמה דקות במנשא עם הפנים כלפי מי שמחזיק אותם.

 

בטח שאפשר לשים אותו על הגב! התינוק צריך להיות עם הפנים לגב של ההורה, שוב, זה מתאים לגדולים יותר כי הם צריכים לדעת להחזיק את עצמם. לא מזמן ראיתי אבא עם ילד בן 3 וחצי- 4 על הגב במנשא הזה

לי היה יאמו שזה אותו עיקרון ואני ממש אוהבת אותו. השתמשתי בו המון המון.

פשוט לא בגיל 3 חודשים. כמה חודשים יותר מאוחר. (ולא עם הפנים החוצה).

הנוחות של לשים על הגב, כשהתינוק מתחיל להיות קצת יותר כבד ופעיל, היא ממש ענקית. זה מנשא ממש כיפי ונוח.

ממש אסור לנסות להרחיב פישוק!
זה לא מיועד למתחת ל4 חודשים.ובדר'כ הפישוק נוצר אחרי-5-6 חודשים.
עד שיש פישוק רק ברגלים מקופלות או עם מתאם מיוחד.
ואף פעם לא עם הפנים החוצה.
כדאי לקרוא הוראות שימוש.