סיפרנו להורים שלי,שבוע אחרי שידענו,

גם להם זה נכד ראשון וחיכינו הרבה להריון והם היו מאוד שותפים ומעורבים.

להורים של בעלי סיפרנו בחודש רביעי,אצלם יש כבר כמה נכדים

ומאוד חששנו שהם יספרו את זה הלאה אז הרגשנו הכי בנח לספר אז.

(גם אצלנו זה הריון ראשון)

שחושבים לא לספר להורים מיד??? כבר ראיתי כאן כמה אשכולות בענין, אנחנו מספרים באותו יום שקיבלנו בדיקת דם חיובית, למה לא לשמח אותם? כמובן עם אזהרה שלא לספר לאף אחד.

אבל עדיין מאוד שמחתי שהם ידעו ותמכו....

ואם לא מתחשק שכל הגיסים והגיסות ידעו??

למה לא לשמח את הורים?

ומקבלי מהם מההתרגשות טלפונים של "מה נשמע" בתדירות גבוהה...

כי בעלי רוצה שנספר להם ביחד, ואני מפחדת שחמותי "תפלוט" כמו שקרה לה עם מלא אחרים. היא פשוט לא מבינה רצון של לשמור בסוד, אז חיכינו בשקט. אצל ההורים שלי זה ראשון אצל בעלי זה 11...

לשני הצדדים. ובהריון הראשון היה חשש גדול יותר מאשר בפעמים הבאות. 

כי אם ח"ו ההריון לא מחזיק, יש עוגמת נפש גדולה. למה לצער גם את ההורים? או להזמין שאלות חטטניות ("אולי זה קרה כי לא הפסקת להניק את הגדול??"). אני אישית במצב כזה בכלל לא הייתי רוצה שאף אחד יידע.

בסוף השליש הראשון, אחרי שאני עושה שקיפות עורפית, אני הרבה יותר רגועה. או אפילו אפשר למשוך עד סקירת המערכות הראשונה ולראות שהכל בסדר. 

וזה היה הדבר הכי נכון בשבילי כי יצא שהרגשתי מזעזע בתקופת החגישם ואמא שלי שידעה יכלה לתמוך בי ולסייע לי.

בעלי לא התאפק וביקש רשות מאוד יפה לספר לאמא שלו אז בערך שבוע אחרי שגילינו על ההריון (5-6) הוא סיפר לאמא שלו שסיפרה לאבא שלו. ידעתי שאפשר לסמוך עליה, ואכן אני שבוע 15 ועדיין לא סיפרנו והיא לא צייצה מילה לאף אחד.

לאחיות שלי ואחי סיפרתי בסביבות שבוע 8 כי כאמור היה תקופת החגים ודיי גרנו אצלהם בבית אז זה היה מטומטם לא לספר להם אחרי שהם ראו איך אני מתנהגת ומרגישה...

לחברה טובה סיפרתי ולכל שאר העולם עוד לא וזה כולל גיסים וגיסות, חברות טובות דודים דודות וכו'... אני בגירסא של "ידעו כשתצא בטן"...

אולי עכשיו אני יהיה קצת פחות תוקפנית בהתחמקויות שלי כשמישו שואל, אאולי אפילו יודה באוזני חלק מהעולם שאני בהריון, אבל ליזום את הלספר נראה לי שלא 

אה וזה הריון ראשון, נכד ראשון, נין ראשון וכו מהצד שלי, וזה נכד רביעי מהצד של בעלי.

כשגם ככה לא היה טעם להסתיר כי כל היום הקאתי. גם לחמי חמותי..

מתוך אמונה שהחודש ראשון הוא חודש קריטי לעובר ועדיף לשמור את זה בדסקרטיות-זה חודש שהעובר עוד לא יושב טוב ברחם ויש סכנה גדולה יותר להפלה

ב"ה הכל היה בסדר....

אבל בהריון הבא דחיתי את העניין רק לאחר שראיתי שיש עובר באולטרסאונד הראשון- שבוע 8-9 בערך.

ב-2 המקרים אמרתי את זה בגלל שאצלי החודשים הראשונים של ההריון הכי קשים והרגשתי זוועה.

לכן, משיקולים שונים החלטנו להגיד.

אם זה לא היה ככה הייתי מחכה אפילו לסיום שליש ראשון.

יום קבלת תוצאת בדיקת דם. להורים משני הצדדים.

לאחים נשואים וכו' שבוע 10 כי היה לנו אירוע והרגשתי זוועה.

הריון שני: יום אחרי קבלת  התוצאה לאמא שלי, לחמותי שבוע אח"כ.

לאחים נשואים שבוע 8- לא כי רציתי, פשוט כי ראו בטן....

חמתי בסוף חודש שלישי. למה?? כי אומרים לה לא לספר ותמיד "נפלט" לה...

אז לא מספרים לה בהתחלה!

אחיות שלי ידעו מההתחלה כי הם היו שותפות לטיפולים שעברנו ובאותה תקופה הן גם היו בהריון אז היה לי חשוב לשמח אותן ש... שלושתינו בהריון ביחד.

להורים שלי בהריון ראשון, ביום שעשיתי בדיקה ויצא חיובי,

אבל אני לא דוגמה, הם מאוד מאוד מעורבים לי בחיים,

לטוב ולרע, ויש לזה סיבות שקצרה היריעה מלהכיל.. 

היו להם תקופות לא פשוטות איתי ורציתי לשמח אותם בכך שיהיה להם נכד/ה ראשון/ה.

בהריון השני, חשבתי לפני שאני לא פוריה, כי לא קיבלתי וסת כמה חודשים טובים אחרי

שהפסקתי לקחת גלולות תקופה של שנתיים וחצי. 

והייתי מאוד מבואסת. הכל היה נראה תקין בבדיקות של ההורמונים, אבל עדיין לא קיבלתי,

הלכתי למומחה לפוריות והוא אמר שכניראה שזה כי אני סובלת מעודף משקל רציני. 

שבועיים אחר כך, הייתי בסרטים שאני אולי בהריון ולא יודעת ומה יהיה, היינו אצל ההורים באותה שבת 

וכל השבת שיגעתי לאמא שלי את השכל. במוצ"ש היא פשוט נסעה לסופר-פארם, קנתה בדיקה ביתית 

ואמרה משהו בסיגנון של תעשי, תנוח דעתך ותפסיקי להיות בלחץ בלי סיבה. 

הבדיקה מיותר לציין, יצאה חיובית, ולא יכולתי להסתיר את זה ממנה כמובן... 

לחמותי וחמי סיפרתי בחודש שני, כי הייתי צריכה שישגיחו על הילדה כשאני נוסעת לאיזושהי בדיקה,

ואם אני מבקשת בייביסיטר ושואלים למה, אני לא יכולה להתחמק מהם, אחרי זה הם נכנסים ללחץ שיש סודות ומסתירים מהם משהו, אני לא יודעת לשקר. יאמר לזכותם שאין להם פה גדול והם שמרו על זה בסוד עד שהסכמתי שיספרו. 

לכל העולם?  אמא שלי כבר טרחה לספר באושר גדול וגאווה רבה לכל קרובת משפחה מדרגה 800, לכל החברות שלה, לפקידה בדואר ולמוכרת בחנות בקניון, כשהייתי בחודש רביעי, בטענה שמותר לה, שרואים בטן, ושגם לה יש זכויות על הנכדות שלה. אמת, גם לא יש זכויות. היא בחיים לא אמרה לא כשביקשתי ממנה שתשמור על הילדה או תקנה לה משהו, ותמיד היא עוזרת לי כשאני צריכה וכשאני לא צריכה. ככה שאין לי זכות לבוא בטענות.

סיפרנו.

עם השני כבר בהתחלה אחרי שראו דופק באולטרסאונד.

בלידה האחרונה הייתי מאושפזת חמישה ימים, ובשלב מסויים אמרתי משהו על להפעיל מכונות כביסה. ואז הסתבר שבעלי עשה כביסות (זה משהו שהוא לא עושה ברגיל. תולה ומוריד לבקשתי- כן, אבל לא מפעיל). הוא היה בבית בבקרים לבד, וכנראה לא היה לו מה לעשות.

לק"י

אבל פספס די הרבה, וחזרתי הביתה לערימות מצחינות, הוא כתב הוראות הפעלה למכונה.

בגדול את הכביסה של הבגדים ומגבות אמבטיה אני מחלקת ללבן וצבעוני. ובלבן מרססת כתם כתם.

הוא כיבס הכל יחד, ונראה לי שהכל או הרוב המוחלט יצא נקי בכל זאת😅.

חחחחח

אבל הטראומה שלי מבוססת

בעלי אחרי החתונה רצה להפתיע אותי הפעיל מכונה והרס לי מעיל פרווה ממש ממש יקר ומאז הוא הבין שלא מתקרבים לכביסה

לאא..

אצלי מתישהו בתחילת הנישואין יחסית הכניס חולצות חדשות לכביסה שקיבלה כולה גוון צהבהב..

המזל הוא שהנזק היה לדברים שלו דווקא😅 (שרובם התאדו מהארון שלו בלי ששם לב..)

אולי בדרכים שונות משלי, אבל אני יודעת שאם יש צורך - אני יכולה לשחרר לגמרי.

אחרי לידות זו לגמרי הצלה...

(ונכון, צריך לעצום את העיניים לפעמים - למה אתה מכבס בגדים בכמויות, אבל מערים אותם בלי סדר כך שהילדים לא יוכלו אפילו למצוא אחר כך בגד בין הערמות? או למה אתה מעדיף לשטוף כלים ולא לסדר את הבלגן האטומי שבסביבה? אבל זה בסדר, זו הדרך שלו, והעיקר שהבית מתפקד ברמה זו או אחרת... תכל'ס, זה לא שאני מתפקדת אותו ברמה מושלמת🤭)

בדיפולט משחררת ברוב הדברים

זו אחת הסיבות שבעלי עושה הרבה בבית ועם הילדים (לא רק בהשוואה לגברים אחרים אלא גם בהשוואה אלי)

חשוב לפרגן!!!

קבוע כשאני משחררת משימות של בית אני מגלה שבעלי יודע לעשות דברים נהדר

אבל באמת הכביסה נשארת אצלי- יותר בשבילי, נותן לי הרגשה טובה שאני עושה את זה באופן בלעדי ותמיד

לק"י

זה מוצר פשוט.

הייתי קונה מה שנראה לי. רק אולי לא עם חלקים מנגנים, שלא תהיה בעיה בשבת. או רק עם חלקים שאפשר להוריד לפני שבת.

אולי גם עכשיו יש משהו במחיר טוב...

וקניתי אחרת

היא טרמפולינה מה זה גרועה בעיני

לא טרמפולינה. של fisher price יחסית מהפשוטים (קניתי יד 2). הילדים מאוד אוהבים. הרגיע אותם מאוד ועזר לי לתקתק דברים.

לא יודעת בדיוק מה ההבדל בין זה לבין טרמפולינה האמת, ומה היתרונות החסרונות מכל דבר. שכנה שלי מכרה בזול אז אמרתי ננסה...

לגבי אוניברסיטה, יש לי אחד שאפשר לשים בטריות למוסיקה אבל מעדיפה לא לשים בגלל שבת והילדים הגדולים יותר. אולי בגלל שחורף הייתי מחפשת אחד קצת יותר עבה אם הרצפה אצלכם קפואה. אני צריכה לשים לפעמי שמיכה מתחת וזה סתם מעצבן אבל ממש לא קריטי..

ואז אפשר להניח על המקום הרגיל שעליו מניחים את התינוק.

לק"י

ולא לחכות להם.

זו התוכנית שלי עם בני 8 ו-11, שישנים מאוחר. גם לי נמאס לישון מאוחר מאוד, בין היתר בגללם (כי לרוב אני יושבת לידם לפני השינה).

אצלי חלק מהמטרה היא גם לגרום להם לישון מוקדם יותר. אצלך זה לא העניין, אבל אפשר לישון לפניהם.

הם התחילו להיכנס למיטה לפנינו, בטח אמא שלי.

היא קמה בשש בבוקר ובעשר- עשר וחצי היא כבר במיטה.

ובינינו זה גרם לנו גם קצת להתחיל להתקפל לכיוון החדרים וגם אם לא, אז היו כללים ברורים, אין חברים ומשאירים מטבח נקי כמו שקיבלנו (אפשר לבשל, לאכול וכו, אבל לנקות אח"כ).

באמת יש שלב שלמתבגרים אין תפיסת זמן בכלל ובעיניי ההורים לא אמורים לסבול מזה.

בתור מתבגרת הייתי נשארת ערה גם עד 3 בלילה

אי אפשר לחכות שכולם ילכו לישון...

רק נזהרתי לא להרעיש 

לעלות לישון כשהבית עוד שוקק חיי הגדולים...
לצערי הרב.
צריכה ללמוד ממך.
 

תיכוניסטית שלי לא לומדת ביום ראשון, שניים אחריה מתחילים ביום ראשון בשעה 11 , זה אומר שהם הולכים לישון במוצ"ש מאוד מאוחר.

אצלי לילות לבנים בסניף זו התמודדות רצינית כי אני רוצה לישון. וגם ל"ג בעומר...

דווקא כיף לך שאת יכולה להחזיק את עצמך ערה. אני פשוט נרדמת

אני ממש מזדהה איתך, בעיקר בקטע שאת מדליקה דוד לעצמך מתה כבר להתקלח ולהתרענו, ובדיוק איזה מתבגר בא ואז את נותנת לוו קודם. ואז את שוב צריכה לחכות לדוד שיחמם.

ואני לעולם לא הולכת לישון עד שכולם במיטות, זה סוג של שריטה שלי.
אצלנו הגדולה בעיקר אצל חברות עד מאוחר בלילה, הליכה רגלית (אוטובוסים לחברות לא מרשה אחרי 21:00).
היא חוזרת סביב חצות.
אתמול ממש כעסתי עליה והגבלתי עש שעה 22:00 היא התעצבנה ואמרה שכוחן עוד בחוץ בשעה הזו (מה שנכון אגב)
מה אני אמורה לעשות?
סליחה על הנצלוש, אבל מציעה לך ולי כשעייפים פשוט להיכנס לחדר, לסגור דלת לשכוח מהבית, לקרוא ולהירדם בכיף. ולשים את אחד הגדולים אחראי לכסות את הקטנים לפני שהולך לישון ולנעול דלת, לסגור חלונות וכו

לק"י

המינוס שאם היא לא תחזור, אז לא תדעי🤦‍♀️

אולי לשים שעון מעורר לזמן שהיא אמורה לחזור. אבל זה גם מבעס לקום באמצע השינה.

מזל שאצלי עוד לא הגיעו לשלב הזה.

לא משנה שאני ישנה מאוחר בכל מקרה.

(בת כמה הגדולה, שחוזרת רק ב12?)

אצל הילדים שלי בסניף לחזור ב 12 בלילה בליל שבת/ מוצאי שבת / חמישי בלילה/חופש גדול /בגיל 16 זה נורמלי מאוד. יכול להיות גם מאוחר יותר. אנחנו הולכים לישון. מבקשים שכשהם מגיעים יכנסו לומר לילה טוב. כשזו בת זה מלחיץ יותר, תמיד וידאנו שיש'לה עם מי לחזור( יש חברה שגרה צמוד אלינו). בת ה 13 עדין לא יוצאת עד שעות כאלה, לא יודעים מה נעשה כשתגיע לגיל שהולכים לסניף בליל שבת , כי אין חברה שגרה צמוד. אולי נאלץ להגביל אותה בשעות לשעה שנוכל לבוא ללות אותה חזרה. בכל אופן 12 בלילה בגיל 16 זה נורמלי לגמרי. 

לק"י

כי אני ישנה ב12 וממש קשה לי לקום.

(לא משנה שבן ה-11 שלי ישן הרבה פעמים ב11 גם. אבל אם רק חוזרים ב12 הביתה, אז בטח לוקח זמן עד שהולכים לישון).

אף פעם לא ישנתי לפני 12

זה גם אומר שאת הולכת לישון בלי קשר אם הם ישנים או לא, וגם נכנסת להתקלח לפניהם אם בדיוק תיכננת. הם כבר גדולים מספיק בשביל לדאוג לעצמם ולהשאיר נקי אחריהם, אפשר לשחרר ורק להציב להם כמה כללים למי שהולך לישון אחרון (בבית של ההורים שלי היה כלל שמי שחוזר אחרון עושה סבב שכולם נמצאים ונועל דלתות או מוודא שהבוילר/האורות מכובים). את יכולה גם פשוט להיכנס לחדר ולסגור את הדלת בשביל להרגיש שיש לך זמן לעצמך לבד ולדמיין שהם כבר ישנים

אבל באמת ממליצה לך לשחרר כבר עכשיו (לא יודעת בני כמה הם, אבל זה רק ילך ויחמיר עם השנים). אם את או בעלך מתעוררים לפעמים באמצע הלילה אתם יכולים לעשות סיבוב לראות שהכל בסדר, אבל נראלי ילדים שבגיל תיכון כבר יכולים להסתדר לבד בערב...

בעלי אחראי משמרת ערב

אני הולכת לישון מוקדם

והוא מתפעל את הילד שחוזר מאוחר

הוא לא מרשה זמן מסך

הילד אוכל מדבר איתו מתקלח מתארגן לשינה והולך לישון בזמן

יש ילדים שצריכים גם בגיל גדול הכוונה בניהול זמן

אם לא עוזרים להם הם יכולים לגלוש לשעות מאוחרות

וטיפ לגבי מקלחת

להתקלח לפני שהוא מגיע

אם יש רק מקלחת אחת

חבל להיות תלויים בעיכובים שלו

כשאנשים מסתובבים בבית

לא יודעת אם זה המצב של הפותחת

אבל אני כזאת

והייתי כזאת גם בתור מתבגרת

לא הצלחתי להשתחרר מזה גם כשישנתי בפנימייה

סבלתי מזה הרבה

כמה שניסיתי

שריטה שלי 

אבל יש גיל שבו באמת אי אפשר לחכות שירדמו....

אפשר לוודא שכולם בבית, שהבית שקט יחסית

אבל אי אפשר לצפות שבגיל נגיד 16-17 כולם ירדמו לפני

אצלינו כך עוד אני לא אומרת להם מה לעשות

הם לא עושים (קשיי קשב וריכוז..)

אז מהרגע שהם באים הביתה אני כל הזמן מתזכרת להם את סדר הדברים.

והכלל שמ10 לא מסתובבים בכל הבית

אפשר להיות במיטה בשקט

גם מאוד קשה להם לקום בבוקר

אז חייבת שישנו בשעה סבירה

אבל יש שלב בחיים שאני שחררתי והפסקתי ללכת לישון אחרי הילדים, אני קמה לפניהם, עובדת קשה, אין סיבה שאני אצטרך לחכות שהם ילכו לישון.

לגבי זמן זוגי, שהילדים גדולים גם אם הם במרחב הציבורי הם בד"כ בשקט ומתעסקים בעניניהם, ולא מפריעים לי לזמן לעצמי או לשיחה זוגית.

לגבי השיחה, אני מאוד אוהבת לשוחח איתם, ובאמת הרבה פעמים הם נפתחים דווקא בלילה בשקט, אם זה מפעם לפעם אני זורמת, אבל אם אין לי כוח אני מבקשת שנמצא זמן בימים הקרובים לשיחה.

לגבי השואב, אני מזכירה. אם חזר, נח אכל ועכשיו לא עושה כלום אבקש שוב. 

לי יש לנסינו חשמלית דו"צ והיא אחלה (עד כמה שלשאוב אחלה בשבילי).

צריך גם התאמה של גודל הקאפ לגודל שלך, זה משפיע על היעילות והכאב (בכל מקרה לא אמור לכאוב!)

משאבה של אוונט

שיכולה להיות גם ידנית וגם חשמלית

אבל היא חד צדדית

אני אישית מעדיפה דו"צ שיהיה כמה שיותר מהר

ולנסינו מעולה לי

קישור:
משאבת חלב חשמלית ניידת PHILIPS AVENT עם מסאג' חכם וסטימולציה של פרחים - שואב טבעי לתינוקות Mimics - AliExpress 1501 

לא ניסיתי, 

לי יש את של לנסינו, דו"צ, חשמלית..  והיא סבבה, ותו לא. 

אני חושבת שהיא לא מאוד שקטה אבל היא יעילה ואת יכולה לשלוט בעוצמה אז זה לא כואב

יש לי לנסינו חשמלית דוצ, זה לוקח חצי שעה ומרתק אותך למקום.

עם אוונט  ידנית תוך 10-15 דקות הצלחתי להגיע לריקון, וזה ממש נוח כי אני מתאימה לעצמי את העוצמה אם יש גודש וכאלה. ממש אהבתי אותה

לי עם לנסינו לקח 10-15 דקות

היום שומעים עליה פחות 

אבל שמעתי שהיא גם אחת המעולות.. 

לא ניסיתי אבל ממש מעניין אותי לבדוק אותה

Ardo melia

כמו הביאמבה אבל להבנתי המשאבה יותר חזקה

שואבת לי טוב ולא כואבת

מה שכן לפני כמה ימים לא שאב לי ככ מצד אחד וכאב ונראה לי לא היה מונח טוב אז עכשיו יותר שמה לב לזה

אני משתמש בו פעם ביום יומיים לא הרבה

אני הזמנתי סט חילופי ככה שתמיד יש לי שתיים שזה נח ( לחזרה לעבודה )

אם משהו יכול להביא לך מחו"ל זה ממש חצי מחיר 

מכירות את זה שלפעמים יש שריקות מהרוח דרך החריצים בחלון?

אז השבוע בגלל הרוחות העזות זה היה בעוצמה ממש גבוהה ואני כמעט התעלפתי כמה פעמים

כל פעם אני חושבת? זו אזעקה? לא זה הרוח..

והכי מצחיק שהיו איזה פעמיים כאלה שכנרא. השתנה לי הפרצוף והבת שלי בת 4.5 אומרת לי "זה לא אזעקה זה רוח!"

קראה אותך והרגיעה אותך

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה!