פורום הריון ולידה (עמוד 4777)

מאז שכתבתי התנועות קצת יותר חזקות,בינוניות.

אצלי היה כך פעמיים.

את יכולה להבדק בעיקר בשביל השקט הנפשי - אם את עדיין מוטרדת או שהתנועות לא חזרו לגמרי לסדרן.

התנועות שמרגישים שהן כמו דופק: גם לי יש לפעמים כאלו ואין לי מושג מה הן. כתבו פה פעם שאלה שיהוקים! אשמח אם מישהי תוכל להרחיב בענין.

לדעת לקחת אחריות על מישהו נוסף, גם כשלא הכל נוח לי...וגם באמצע הלילה. ליולדות לידה ראשונה במיוחד.

דבר שני להכין דברים בסיסיים לתינוק, כדי שכשחוזרים הבייתה יהיה לו מקום לישון, ויהיו בגדים וחיתולים להחליף לו.

היה שמישהי אמרה לי שהכאבים לא נגמרים אחרי הלידה, הם רק מתחילים, וכאבי התפרים הם משהו שאני לא יכולה לדמיין...

כמה שזו הכנה פסימית היא הביאה אותי להיות מוכנה נפשית ולדעת שזו התמודדות משמעותית אחרי הלידה, מה שהתברר כנכון...

אני ילדתי בלי אפידורל והלידה כאבה לי מאד לעומת כאבי התפרים שאמנם מציקים אבל לא כל כך כואבים.

יש כאלה שבכלל לא תופרים אותם, אז לדעתי לי כדאי לפחד מראש מדבר שהוא לא וודאי.

להתכונן נפשית להצטרפות התינוקת למשפחה (בעיקר להכין את האח ולדבר על זה אבל תוך כדי כולם מתכוננים)

לשנן את הסימנים להתפתחות לידה ולקחת איתי מסמכים לכל מקום.

לדמיין ולחלום עך תהליך הלידה ומנגד לדעת שיש אחד שמכוון הכל ורק הוא יחילט מה יהיה ואיך יהיה. (מה שהתברר כנכון בשתי הלידות הופתעתי כמה שהלידה שונה לחלוטין ממה שדמיינתי)

בלידה ראשונה- קורס הכנה ללידה היה לי הכי חשוב והכי תורם.

וקורס משמעותי וטוב, שמבהיר שמה שלא יהיה- יהיה בסדר. ואת תהיי הכי בסדר איך שיהיה בסוף. מצטרפת לבדילמה לגבי האפידורל

ככ הרבה דיברו איתי על לידה, לידה

אבל תכלס

כמה שהלידה הייתה קשה, חוויתית וכו'

החיים שאחרי לא דומים לשום דבר אחר בעולם!!

מבחינה אישית, זוגית ומשפחתית 

ממש!!!

ה-כ-ל משתנה!!

בעיקר הכנה נפשית להצטרפות תינוק למשפחה (מסכימה עם מושמוש12)

וגם מה זה אומר מבחינה טכנית (במיוחד בילד ראשון) - תוך שיחה עם בן הזוג.

הכנה להנקה - ידיעת חשיבות ההנקה עזרה לי מאד לבוא מוכנה לכך (אם כי זה לא היה דווקא סמוך ללידה)

והידיעה שזה לא תמיד קל בהתחלה.

יפעת המדהימה נתנה לנו הכנה זוגית מעולה.

גם ללפני- להסביר לאיש את כל התהליך ולתת לו כלים להבין מה עובר על היצור המוזר הזה (כלומר, אני)

גם ללידה עצמה- כלים להקל על הצירים בבית, הבנה של מה שעומד לקרות, לעזור לנו לתאם ציפיות ביחד, לתת גם לבעל את המקום שלו. 

וגם לאחרי- החל מהכנה לתקופה שאחרי מכל הכיוונים, טיפים, כלים בשבילי לשים לב שלא להזניח את הבעל ולתת לו מקום, עיבוד לידה משותף וכו'.

יכלתי להגיע ללידה בלי שום ידע מקדים- וההשלכות היו ללידה עצמה, לא הרבה מעבר. (חודש-חודשיים אחרי אולי..)

אבל השלכות של חוסר הכנה זוגית יכולות להיות גם לטווח הארוך.

חוצמזה- 

הידע עצמו (התהליך, מה קורה, מה יכול לקרות, למה לצפות)

הכנה לכל מני סיטואציות (סיבוכים, לידה קיסרית) גם נפשית- להיות מוכנה שלא הכל ילך חלק.

הכנה נפשית לקושי של אחרי- פיזית ונפשית.

על דברים שמעוררים חשש.

הבנה שכאב וציר הוא התקדמות ולא רק סבל

להבין שהפחד נובע ממקום אמוני, ולכן צריך לטפל בו

לידה זו הזדמנות להתקשרות עם הקב"ה.. להבין שהקב"ה ממש איתנו..

גמישות מחשבתית בלידה. להיות מוכנים לכל הסיטואציות.

זוגיות אחרי הלידה,המווון תמיכה,לפני,באמצע ואחרי!

בלי התקבעות לתכנון מסוים....

בהכנה ללידה המדריכה הסבירה על התערבות מכשירנית, והיא אמרה שיש על זה סטיגמות שזה מכאיב לאמא\לתינוק, שזה מסוכן, ושזה מיותר וכו'. אז היא ממש הרגיעה אותי ואמרה שיש פעמים שזה נצרך וחשוב, וזה לא כזה אסון כמו שמציירים אותו.

ובאמת בסוף היתה לי לידת ואקום, ותוך כדי הלידה הדהדו לי המשפטים שלה בנושא הזה, וזה ממש הרגיע אותי.

חוצמזה ממש עזר לי שאמרו לי לעזוב את הציפיות מהלידה בצד וללכת עם הלב באותו רגע.

למשל לקחת אפידורל אם צריך (הייתי ממש נגד, אבל כמעט מתתי מכאבים בפתיחה 1.5, ואם לא הייתי לוקחת אפידורל לא הייתי מצליחה ללחוץ..), או לשים את התינוק בתינוקיה (ממש רציתי ביות אבל הייתי גמורה אחרי הלידה). בקיצור לבוא עם ראש פתוח.

הדבר האחרון שעזר לי ממש זה שבהריון יצאנו רק אני ובעלי לנופש זוגי מהמם!

זה ממש גיבש אותנו לקראת הלידה, וגם עזר לעשות דברים כיפים שתכלס היום כבר אין לנו זמן לזה..

מקווה שהועלתי.

אם צריך, אפנה באישי..

להתחבר לעובר

ללמוד על  תהליך הלידה

לדבר עם הבעל על הזמן שאחרי הלידה

בגלל שיש לי הריונות קשים עד הלידה אז לא ממש היתה לי את האפשרות לזה בשני ההריונות הקודמים

א.היכרות עם תהליך הלידה.

ב. הכנה נפשית - לבוא לקראת הלידה מתוך שמחה וידיעה שאני יכולה!

מה שאני ממליצה לנשים לקראת לידה:

לשקול תנוחות טבעיות ללידה.

להבין את רפלקס הפליטה ולהתאמן על זה (בשרותים...)

איזה כיף ללדת! אני נהנית בכל פעם מחדש... (עם הכאב, ובלי אפידורל)

לפני הלידה הראשונה היינו בקורס 'דבש מסלע' והיה מעולה..

אבל עדיין הרגשתי מפוחדת מאוד, וכשהלכתי לטבול בתחילת חודש תשיעי- ביקשתי מהבלנית קצת זמן אחרי הטבילה, בתוך המים, ופשוט בכיתי והתפללתי ויצאתי אחרת לגמרי..

הרגשתי שאת כל החששות והפחדים השארתי במים..

(כמובן שזה לא נעלם לגמרי אבל הוריד באופן משמעותי את מפלס החרדה..)

בס"ד

לפני הלידה הראשונה- הכל

לדעת למה אני מתקדמת- מבחינת צירים, כאבים, הכנה טובה,

הזוגיות- לאן

גשמית- שהכל יהיה מוכן- לא יכלתי לשאת את המחשבה שאלד והדברים לא יחכו לי בבית

פיזית- נשימות, עיסויים [תכלס לא עזר... בלידות הבאות הפסקתי]

אישית- דמיון מודרך, מנוחה... והרבה

תפילה תפילה ועוד תפילה

הכנה פנימית אישית ועם הבעל, רכישת ידע ועיסוי פנימי (פריניאום)

ואם זה לידה ראשונה אז בטן קטנה זה ממש הגיוני.

בתחילה התנועות מרגישות כמו פרפורים(דגיג בבטן)

בקטע של לידות טבעיות באופן כללי בתשלום יפה מאוד - פרטי

בלינאדו עובד גם כן מעט פעם...

מאוד נעים ומתקתק עינינים..מדבר פחות ...

איך אחות אחת אמרה לי - רופא מתקתק"...

גם ללידות רגילות (הוא מיילד אצלו בבית עם אשתו שהיא דולה ולומדת מיילדות)

וגם ללידות מסובכות שהוא מלווה בלניאדו.

שבהרבה מקרים שרופאים לא מסכימים לידה רגילה, הוא מסכים.

אולי הבעיה אצלי שאני חושבת הרבה על מה היא תחשוב על זה.. וזה לא נראלי "בשורה טובה" עבורה

"כאב ראש למצוא מחליפה.." "איך היא נוטשת אותנו.." 

למרות שיש בינינו קשר מאוד טוב, היא כמו אמא בשבילי

ואוו. מה זאת הגישה הזאת?

קודם כל זאת את!! החיים שלך!! ואת תביאי ילדים כמה שנראה לך גם כל שנה, את לא אמורה לדפוק חשבון למנהלת.

הלו??? זה בשורה מאוד מאוד טובה! כך הגישה שלך אמורה להיות.

את לא אמורה להתנצל או להרגיש לא נעים שאת רוצה ילדים. ושיהיה לה כאב ראש. מה זה בכלל בעיה שלך? נוטשת? בינתים כל המנהלים והמנהלות שאני מכירה טסים לחו"ל נהנים ,מכיפים. נכנסים להריון, אף מנהל לא דופק חשבון. למה העובדת הקטנה צריכה ?

מבחינה חוקית אין לה זכות לפגוע בך. אבל את חיבת להגיד עד חודש חמישי. תגידי את זה בגאוה

מוניטור,בלי תור.

במרפאות נשים המרכזיות בד"כ יש מוניטור ואחיות שבודקות לחץ דם וכו' וגם אם לא קבעת תור מראש יש רופא תורן שמקבל מקרים דחופים ויכול לעשות אולטרסאונד.

אם זה מרפאה קטנטנה בישוב ואין את הציוד אז הולכים למרפאה גדולה יותר.

ואם זה בשעות הערב וכד' אז הולכים למיון נשים בבית חולים. ומשבוע הריון מסויים זה כבר למיון יולדות. (בבי"ח בד"כ יבקשו ממך נראה לי טופס 17 אולי. אבל אפשר להביא גם אח"כ).

תבקשי מרופא נשים או רופא משפחה בדיקת שתן ותרבית שתן.

וכמו שאמרו תשתי המון.

לבדוק אם זה ממשיך אם כן ללכת מהר לרופא לבדוק שאין בעיית כליה שגורמת לבריחת דם בשתן (בלי להלחיץ זה פשוט יכול לקרות מההריון עצמו ולא מבעיה לפני כן)

תבדקי אם אין לך עצירות, גזים ואם תינוק לא מתהפך .

איך אפשר  לדעת אם התינוק התהפך?

זה רק באולטראסאונד אפשר לראות,לא?

תודה

או שמרוב תאספי יותר ברפיון, ואז תסגרי עם גומיה חזק (שהגומיה לא תחליק במהלך הלילה).

אצלנו זה קורה לי בעיקר עם הבכורה. אני משכיבה אותה לישון בשיער פזור כי ככה היא מעדיפה (גם ביום היא מעדיפה פזור, ומפזרת אחרי שהיא חוזרת מהגן).

אולי במכון פועה יוכלו לעזור?

אולי ארגון אחר?

אני יודעת שבעצם אפשר להתמודד פשוט זה הדבר האחרון שחשבתי שיקרה,לא יודעת אם לצחוקאו לבכות

ולקחת בפרופורציה

אולי אפשר לדבר עם בעלך על זה?

לסוג אחר של כדורים? אולי להתייעץ עם הרופא המטפל לגבי מינון יותר נמוך?

ולא לחכות את הזמן שהוא אמר

נקווה שיהיה פתרון.

אני מבינה את זה - זה יכול להיות מטריד וגם מרגיש לא במקום. אפילו כשמותרים.

יפה לך שאת כותבת "החלטנו". משמח לשמוע.

המון בהצלחה.

אולי בלילה כשאת שואבת תשאבי רק מעט עד הקלה, לא יותר מזה. ככה לא תהיי לחוצה לקראת ההנקה בבוקר.

אם אין לך צורך ממשי בשאיבות - כגון חלב לזמנים שאת נעדרת, שאיבה מועטה (הולכת ופוחתת) גם תסדיר את הכמות כך שבלילות הבאים לא תהיי גדושה כל כך.

אפשר גם לתרגל נשימות מרגיעות או כל אמצעי אחר שיעזור לך להירדם בנעימות ולישון שינה טובה. שינה טובה תבטיח כמות חלב מספיקה גם לבוקר.

ואחרון חביב - מה יכול להיות? אם חלילה לא יהיה מספיק לבוקר (מה שלא סביר) התינוק ישלים את זה במשך הבוקר בהאכלות תכופות.

אה - ועוד דבר: ראיתי על עצמי שכשאני נשארת ערה ופעילה שעות ארוכות אחרי שהתינוק כבר הלך לישון אני מתמלאת יותר (וזה כמובן מכביד) מאשר כשאני הולכת לישון מוקדם, זמן לא רב אחרי שהתינוק נרדם ללילה.

החלב נוצר לא רק מראש אלא גם תוך כדי הנקה. למעשה, ככל שהתינוק גדל, אחוז החלב שנוצר תוך כדי הנקה גדל ואחוז החלב שנוצר מראש קטן. התייעלות המערכת וכשהשד מרגיש ריק - דווקא אז קצב הייצור תוך כדי הנקה מהיר ביותר (כי בחלב עצמו יש חומר שמדכא את הייצור. חסדי ה' עלינו).

ובאופן כללי, אם עולה חשש שהכמות לא מספיקה, תמיד טוב לעקוב במשך יממה אחרי החיתולים ולהירגע. אם יש שישה חיתולים רטובים יפה - את מכוסה

סביר להניח שכל עוד אין כאבים זה לא זה..

מכירה גם כאלה שלא הרגישו כלל, אלא רק את צירי הלחץ ממש כמה שעות לפני הלידה (ואפילו פחות מכך)

בדרך כלל בעלי הוא זה שמבחין שאני בלידה (יותר מאיך שאני נראית, פחות מהתרשמות מסבל מכאב )ומזרז אותי לצאת.

בלידה השניה חשבתי שיש לי פשוט וירוס (שבוע 36 - זה היה לחלוטין לא צפוי ולא היו שום סימנים מקדימים) קמתי לפנות בוקר עם שילשולים ובחילות למזלי בעלי התעקש והזמין אמבולנס. נשמתי כדי לא ללחוץ כבר באמבולנס, הספקתי להיכנס בבהילות לחדר לידה וילדתי.

בלידה אחרת בעלי דהר ברכב תוך שהוא חוצה צמתים ברמזורים אדומים. מזל שהיה לילה והיתה תנועה דלילה. ושוב - הגעתי ומיד ילדתי.

מתי לצאת לבי"ח?

בלידה הקודמת היה לי מיעוט מי שפיר יחסי והייתי מאושפזת יומיים לפני הלידה,

נתנו לי זירוז (בלון ופיטוצין ) וילדתי, הודעתי על ההתחלה שאני רוצה אפידורל, ונתנו לי,

לא עבד בפעם הראשונה, הרגשתי צירים שאז נראו לי כאבי תופת, אבל יש מצב שזה "בקטנה" לעומת צירים של ממש, לא יודעת , אין לי למה להשוות, יכול להיות שזה כן נחשב צירים כואבים,

אני זוכרת שזה כאב לי מאוד. נתנו לי עוד פעם אפידורל , לבקשתי, ואז ממש לא הרגשתי כלום.

 לא יצאתי מהבית עם צירים.

אני רוצה ללדת בבית חולים שמרוחק שעה נסיעה מהבית בערך, מה גם שעכשיו עם השיפוצים בכביש לירושלים יש פקקים . 

וגם בבית חולים צריך בטח ללכת הרבה כדי להגיע ליולדות . או שלא ? (עין כרם... אני בטוחה שנבקר לפני הלידה, אני לא רוצה להסתבך ברגע האמת)

ואני ממש ממש לא רוצה להגיע בדקה התשעים לבית חולים, בכלל, הסיוט הכי גדול שלי זה שאצטרך ללדת בדרך או בבית, כל כך מפחיד אותי. 

עדיף לי למשוך את הזמן ו"להתייבש" עם צירים בבית חולים, מאשר לקחת את הסיכון לא להגיע בזמן ולא לקבל אפידורל.  חשוב לי מאוד כן לקבל אפידורל.

אני רק בשבוע 23, אבל דיי מלחיץ אותי שאין לי מושג.

תודה רבה על התשובה.

התכוונת שהגזים בד"כ עוברים אחרי 3-4 חודשים או בגיל 3-4 חודשים??

גיל ארבעה חודשים ממש מתקרב, אז אני רוצה לשמוע מהמנוסות אם לצפות... לא בא לי להתאכזב

ועד גיל 4 חודשים התופעה נעלמה ב"ה

הרבה הצלחה!

בסייעתא דשמייא עצומה עם התינוקת שלי,

רק איזה 2 לילות היא סבלה,

קיבלתי על עצמי הקפדה בכמה דברים קטנים וב"ה לא היו יותר לילות כאלו

והיא תינוקת רגועה ומקסימה,

לא לשכוח את השותף השלישי...

קודם כל, תשכבי על צד שמאל, תשתי 2 כוסות מים בכל התכווצות, תנשמי להרגעה.

אם זה לא יעזור, דברי עם הרופא נשים שלך, אולי הוא יאשפז אותך ותקבלי תרופות לעצירת הצירים.

בהריון הראשון שלחו אותי לבי"ח, הייתי מאושפזת פעמיים במשך שבוע. ראיתי שעם כל ההתכווצויות והכאבים לא קורה כלום, אז בפעם השלישית ששלחו אותי לבי"ח ביקשתי מהרופאה שתבדוק לי פתיחה. לא היתה פתיחה ולא הלכתי לבי"ח.

הרופאה שלחה אותי לשמירת הריון בבית.

בסוף ילדתי בשבוע 41.

בהריון השני כבר לא סיפרתי לרופאים על ההתכווצויות, והיה בסדר.

מאז אני כבר רגילה שהריון אצלי כולל התכווצויות כל ההריון.

אני מספרת את מה שעבר עלי, אבל לא ממליצה כלום. את צריכה להכיר את עצמך ואת גופך בשביל לקחת את הסיכון. בכל מקרה- לבדוק פתיחה במקרה כזה זה לדעתי חשוב.

בגיל 6-8 חודשים לחשוף לדגנים כדי שלא יפתח ציליאק.

בגלל שיש לכם במשפחה הייתי הולכת למומחה ומתייעצת כי באמת קיימות שתי הדעות...

אם יש רגישות עם זה בוודאות מחכים עם החשיפה כמה שיותר מאוחר, בטח לא לפני גיל שנה.

אין אין רגישות ידועה אפשר מוצרי חלב לפני גיל שנה וכאמור לא חלב ניגר.

זו לא החלטה של מה בכך...

גם אני הייתי ככה 

עכשיו אני אוכלת-כל אם זה מעודד 

ילדה מיוחדת

וקוראים לו לקטז

אם מתחילים משהו כמו חלב, להמשיך ברצף כל יום יומיים, ולא לעשות הפסקות יותר גדולות, שאז יותר סיכון לפתח אלרגיה. 

אם את רוצה אני ממליצה על להתייעץ באסף הרופא במחלקת האלרגיה. אנחנו מטופלים שם והם ממש מבינים בזה. 

ממה שאני שמעתי כן אפשר לבדוק אלרגיה בגיל פחות משנה, רק שלעיתים זה עובר או מתפתח, והבדיקה נכונה לזמן בו היא נעשית.

(כל זה לא לגבי צליאק שאני לא מבינה בזה)

(והגישה המקובלת היום על משרד הבריאות היא שעדיף להקדים, אבל בהחלט קיימות גם דעות הפוכות אצל העוסקים במקצוע)

קיים גם עוד שיקול - חשיפה במקביל להנקה ממזערת סיכון להתפתחות אלרגיה (חלב האם לכאורה מתווך בין המערכת של אמא למערכת של התינוק, ו'מסביר' לגוף של התינוק שהאוכל הזה הוא לא אויב). אז אם מישהי חושבת שבגיל שנה היא כבר לא תניק - לטעמי ממש כדאי במקרה כזה לחשוף לאלרגן בשלב מוקדם יותר. אם רוצים בכל מקרה להניק אחרי גיל שנה, אז צריךל להכריע לאיזו אחת מהדעות מאמינים.

אם מחכים עד גיל שנה.

עג עכשיו אמרו לחשוף לא לפני גיל 4 חודשים ולא אחרי 7 חודשים.

מחקר חדש שיוצא עכשיו הראה שחשיפה בתקופת 4-7 חודשים, לא ממש הוריד את הסיכוי. 

מה שהכי חשוב זה מבחינה גנטית אם קימים "אללים" מסוימים.

יש סיכוי שימליצו לך לעשות בדיקת גנטית לתינוק כדי לראות מה קורה. ואז גם ינחו אותך במידע הכי עדכני מה כדאי לעשות מבחינת חשיפה.

(אני דיאטנית קלינית במקצועי)

לצערינו, טרם נמצאו דרכים בדוקים למניעת המחלה.

המחלה תורשתית, וכן יש דרך לבדוק אם ילדיך סובלים ממנה.

תפני לרופא ילדים שלכם בנושא.

בעז"ה יעבור, אל תדאגי.

יתכן ואת בהריון והכול בסדר.

יתכן ולא הכול בסדר.

חכי. תנוחי.

אחר-כך תגשי לרופא לעשות אולטרה-סאונד ולראות מה המצב.

אם ח"ו אין הריון - אין שום צורך לחכות.

ובגיל הריון כל-כך קטן בד"כ אין צורך בשום פעולות, אלא אם כן רופא יראה משהו חריג.

שנשמע בשורות טובות.

אמרו לי שהחדרי לידה מדהימים והמיילדות מקסימות עושות מלא דברים טבעיים ומפנקות(עד כמה שאפשר) את האמא במהלך הלידה.

מהנסיון שלי אני יכולה לספר על המחלקה.

מש לא נהניתי. אמנם 2 בחדר ויחסית נקי אבל לא ממש מקפידים על השעות ביקור.. הי לי מלא רעש. אין אפשרות לתינוקיה מה שאומר שאם את רוצה שירותים\מקלחת צריך את רוח ההתנדבות של שכנתך לחדר שאולי היא "בת דודה" ואלי סתם אחת לא סמפטית או אחרי ניתוח...... בקיצור חיב משיהו איתך ואם זו לא לידה ראשונה שהבעל יכול להיות זו בעייה.

לחדר אוכל לא העזתי להיכנס מלא בדואיות מגעילות, ואוכל מש לא משהו, אין אפשרות לאכול בחדר (את האוכל של החדר אוכל)

האחיות היו ממש לא סמפטיות.. אחרי שבוע שהייתי שם בגלל צהבצ של התינוק התחננתי שיקחו אותו לשעה שאוכל קצת לנוח ולא היה עם מי לדבר... אמנם בגלל שאין תינוקיה אם התינוק לא משתחרר גם האמא לא וזו נק' זכות ענקית בקיצור..... לא נראה לי שאחזור לשם....

בהצלחה!

עד כמה הנוכחות של הבדואיות מפריעה? יש עוד מקומות שרואים אותן חוץ מבחדר אוכל?

ואם אני רוצה שבעלי ישאר איתי ביום-יומיים שאחרי הלידה (אנחנו גרים במרחק נסיעה גדול מאד מביה"ח), יש אפשרות כזו?

ביות מלא זה מצוין, יש אפשרות לקרוא לאחות במידה ואני צריכה בייביסיטר לכמה דקות?

איך הצוות שם? אחיות, רופאים וכו'..

תודה וסליחה על ההצפה..

בדואיות- אולי בקבלה ללידה תראי אותן, לא יותר מזה.
בחדרים הם ממש מקפידים להפריד.

 לא נראה לי שירשו לבעלך להישאר איתך, הוא תמיד יכול לישון במסדרונות מחוץ למחלקה אבל לא ממש איתך בחדר.

אפשר לבקש מהאחיות שישמרו על התינוק אם את נכנסת רגע להתקלח, את מביאה לכן אותו לעמדת אחיות. גם בלילה הן לפעמים מוכנות לקחת אם הוא ינק לפעמים הן מוכנות.

איך הצוות? כמו כל מקום, תלוי על מי נופלים להתפלל לשליחים טובים.

טיפ שלי, תחשבו מה הכי חשוב לכם במיילדת ובקבלה לפני שעולים לחדר לידה תבקשו: בבקשה תסדרו לנו מיילדת XYZ.

כידוע הייתי שבוע... כל פעם שאצתי להתקלח עשו צלי פרצוף ולא מיילדת אחת....

אצלי אודעתי שאם שמים לי בדואית אני ואחת ובזה התחשבו בי ממש- 3 התחלפו וכלן יהודיות מקסימות.

אבל חברה שלי שילדה באותו שבוע איתי הייתה עם עוד 2 בדואיות בחדר במשך יומיים וחצי... רוב הזמן היא באה אלי לחדר... מסכנה...

בחדר לידה היה ממש מדהים! 

מכל הבחינות- הצוות, המקצועיות,התנאים. ממש מעולה.

אח"כ-כמו שהיה מעולה בחדרי לידה ככה היה גרוע במחלקה. ואולי יותר. אפרט באישי למי שצריכה.

ויש לי למה להשוות

שיהיה בהצלחה בכל מקרה

כמה שזה נשמע נורא- לקחתי אותו לשרותים וגם לאמבטיה.

לא יודעת אם הייתי מצליחה להשתחרר ולהרגע ולחכות בסבלנות עוד כמה ימים.

אצלי מאז החתונה אחרי כל מחזור כבר היה לי הריון, שגיליתי לפני האיחור מרוב סקרנות

בדר"כ בודקת אחרי שבוע איחור לפחות.

אומנם לא מנסיון,אבל ממה שקראתי פה

שלפעמים בהנקה הבדיקה ביתית לא אמינה,

אז אולי כדאי לעשות בדיקת דם וזה יתן לך תוצאה מדוייקת

ויוציא אותך מהחוסר וודאות.

בהצלחה רבה!!

הייתי עושה בדיקת דם

מבחינתי בדיקות הריון הן לא אמינות לא לכאן ולא לכאן. אם יצא שלילי זה יכול להיות מוקדם מדי, ואם יצא חיובי - מספר ההשתרשויות המוצלחות גדול בהרבה ממספר ההריונות שמגיעים לגיל חודש... אז בעיניי חיובי בשלב הזה עדיין לא באמת אומר שיש הריון ממשי שימשיך, זה עוד שברירי מדי.

לכן אני נוטה להישאר בסקרנות ובתפילות (שיהיה הריון... שיחזיק... הכול) במשך כשבועיים אחרי האיחור, עד שבעלי נשבר

אני יום אחרי האיחור או אפילו ביום שאני אמורה לקבל אם אין לי התחלה של הפרשות אני בודקת מיד... לא מסוגלת לחכות.

ואצלי מהריון להריון הסקרנות והציפייה גדלים...

ב"ה הריון שביעי....

יום-יומיים-שלושה, אני כבר יודעת כמעט בוודאות שזה הריון, אין מה להיות סקרנית

הולכת לרופאה לראות דופק בלי לעשות שום בדיקה- לא ביתית ולא ב.דם

אז אולי זה סתם בגלל ההנקה?

לי היה דבר דומה אחרי אחת מהלידות אבל לא חשבתי על הריון כי היה לי ברור שהמחזור לא אמור להיות מסודר.

בסוף הוא לא הגיע ונכנסתי להריון ארבעה חודשים אח"כ בלי מחזור באמצע...