פורום הריון ולידה (עמוד 4786)

מין הסתם יגיע מחר...
שיהיה בשורות טובות!

אצלנו בכללית וגם שהייתי במאוחדת הגיע באותו היום אחה"צ

אבל לי למשל כשעשיתי את ההעמסת סוכר נלחצתי כי בד"כ זה מגיע באותו יום גג למחרת והגיע לי רק ביום ראשון בצהרים ככה ועשיתי בחמישי...
אז תדעי שזה דברים שקורים ואין מה להילחץ ורק להאיזר בסבלנות יעזור...

לקנות דגם פשוט שעונה על הצרכים שלכם. חבל להשקיע בדגם יקר ואז לגלות שהוא לא מתאים לכם.. מעבר לזה, יש כאלה שמתישהו מחליפים לטיולון/ עגלת תאומים כך ששוב לטעמי חבל שהוצאותכם תהיינה יקרות.. מכירה את הדגם שציינת כשהוא בגרסא של אמבטיה רכה שניתנת להוצאה, לדגם הזה התכוונת?

אם חשוב לך משקל, אמבטיה, וכד'. אני לדוגמא יודעת שאני מחפשת עגלה קלה יחסית, מעדיפה קיפול ביד אחת, עגלה עם עבירות גבוה, ושתהיה אמבטיה, אז קניתי בייבי ג'וגר, ארבעה גלגלים כי ה3 גלגלים לא כל כך יציבה. יש כאלו שחשוב להן שניתן יהיה להרכיב את הטיולון לשני הכיוונים... תכתבי מה חשוב לך.

ופשוט להתרשם. להסתובב קצת עם העגלה בחנות. לנסות לרדת מדרגות, לראות איך הקיפול/ המרחב הפנימי/ הנוחות. זה לדעתי יתן לך הכי הרבה מידע מועיל ואמיתי.

התלהבת מדגם מסויים? חפשי עליו מידע בגוגל וקראי ביקורות של צרכנים.

אני ממליצה על החנויות של דוקטור בייבי.
מבחר, מחיר ושירות מעולים.
החל מעגלות זולות ממש וכלה בעגלות יוקרה.
תמיד הייתי מרוצה שם.

המליצו לנו עליה בחנות היא גם ממש קלה- שזה יתרון גדול מבחינתנו..(יותר מבייבי ג'וגר וגרקו)

אבל נשמח לשמוע מעוד מקורות ולא רק מהמוכר בחנות ;) 

מכירות? איך היא?

טובה? מרוצים?

היא אכן ממש קלה. אז יוצא שלפעמים היא עלולה ליפול אחורה אם יש תיק עגלה.. כשהתינוק גדל בעיה זו חולפת. היא מנווטת מצויין, קלילה, מתקפלת בצ'יק ונכנסת לכל תא מטען. אנחנו ממש מרוצים. ועוד משו, העגלה מתקפלת לבפנים כך שהמושב לא מתלכלך.

לנו יש את הבייבי ג'וגר סיטי מיני.

אנחנו ממש מרוצים! עגלה שמתקפלת בקלות, קלה. ממש עגלה נוחה ואיכותית.

יש לנו ניסיון עם העגלה מאחותי ואצלה הילדים אהבו, אז אני ממליצה בחום.

ממש צפוף וצר מתאים בקושי לגיל חודשיים.. בנוסף עגלה מידי גבוהה.. וקליפס סגירה של הטיולון גרוע! קניתי לא אהבתי בכלל.. זה כמו חדש מוכנה למכור לפותחת ברבע מחיר

יותר רחבות וגדולות. עוד לא זכיתי להשתמש, אבל נראה בסדר גמור. ומבחינת גובה, הבנתי שבדרך כלל זה יתרון, כי לא צריך להתכופף לתינוק.

שלום!
ראיתי שאת/ה לא מרוצה מהעגלה שקניתם.
אשמח מאוד שתצרי איתי קשר.
אני מעוניינת לקנות!
אשמח שתודיעי לי גם אם זה לא רלוונטי כבר, על מנת שאמשיך בחיפושים.
תודה!
הטלפון שלי:
0524762143

לגברת שלי אין בעיה לאכול גם בקבוק מהמקרר...
נראה לי שמשהו כמו עד שליש מים חמים יוצר טמפרטורה הגיונית לרוב התינוקות....

כלומרים יחס של 1:5 לטובת הפושרים...

זה מעולה והיא אוהבת את זה כך חמים ולזה אני שמה 3 כפות מטרנה ו2 דייסה.

בת כמה הקטנה?

אבל בסוף יולדים...מבטיחה לך!
ונראה לי שמה שאת מתארת זה ברקסטון

בהצלחה

יכול להיות שעם הזמן הצירים ילכו ויעשו סדירים, ויכול להיות שיחלפו כלעומת שבאו.

יכוללהיותשילכו ויחזרו.

בכל אופן זה אומר שהרחם מתכונן ללידה.

לגבי הסימנים שאמרת- הכל יכול להיות. חכי ראי שיש סדירות. אם כן כנראה שאלו צירי לידה.

 

בהצלחה ובשעה טובה!

זה לא אומר כלום על מתי היא תקרה...
(ואני עם צירונים כמו שלך וגם מעבר כבר חודשים וב"ה זה לא עושה כלום ואני מקווה למשוך עוד לפחות חודש שהתינוק לא יהיה פג)

יש נשים עם רחם אחורית שמרגישות את הצירים בגב.

אבל יש נשים שהם מסתובבות עם התקשויות כאלו גם חודש..

נסי להתעלם כמה שאפשר ושלא תצליחי וזה יתחיל גם לכאוב ולהיות סדיר אז..לתזמן

יכול להיות שמיקום השליה שונה או האופי של העובר או הגודל שלו או הרמת פניות שלך לשים לב וכו'....
זה לא שהיית מרגישה והפסקת להרגיש נכון? אם ככה אז זה לא אומר שיש בעיה...

מלא מתחילות להרגיש אחרי שבוע 20.
וגם אז לא כל יום.
רק משבוע 25-27 אמורים להתחיל לעקוב.

הגיוני להרגיש בשבוע 12?

אני מרגישה חפעמים מן דגיגונים משתוללים בבטן..

אבל יש נשים שאומרות שמרגשיות בשבוע כזה..

 

מאד יכול להיות שזאת פעילות מעיים...

שיליה קידמית או אישה מלאה.

בהריונות חוזרים יש נשים שמדווחות שמרגישות בשבועוצ יחסית מוקדמים.

בכל מקרה מעקב תנועות מתחיל בין שבוע 25-28

39+4 או 40+4 (מכמה סיבות אני נוטה להאמין שהמאוחר יותר היה המדויק יותר, למרות שרשמי על הדף נשאר המוקדם יותר).

7 לידות כל אחד מתי שהתחשק לו : 40.00, שבוע 36, 40+3, 38, 39+לא זוכרת, 38+לא זוכרת, 39+לא זוכרת בדיוק.

 

שיהיה בשעה טובה בעז"ה.

אצלי זה כנראה נכון.

 

ראשון - 41+0

שני - 41+3

שלישי - 41+6

רביעי - 38+0

חמישי 40+6

 

 

1- 39+0

2-לא זוכרת ולא כתוב לי

3- 41+0

4,5,6,7 בדיוק 40+0

42
41
41
41
41

36

38+2

38+4

39

40

39

 

לידה 1- 40+4

לידה 2- 40+5

לידה 3- 41+3

לידה 4- 39+4

 

אני מאוד מאמינה בממסד אך מי שקובע את מועד הלידה הוא באןפו "מפתיע" - רבש"ע ולא הטבע

הרוב אחרי התאריך.

3 לידות ראשונות אחרי התאריך
לידה רביעית, -לפני...

מ. ש. ל

שיש בדר"כ.... עובדה.


רק שאי אפשר לדעת מתי "ההפתעה" תגיע
...

40+6,

40,

39+4.

לפי מה שאני רואה, פחות או יותר אפשר לסמוך על מה שהרופאה אמרה. (וכמובן, שיש יוצאים מן הכלל...)

אני ילדתי בשבוע 40+2 ו- 39+0 (אם זיכרוני אינו מטעני בדיוק הימים). את התאומים בשבוע 34+0. נראה מה יהיה בלידה הבאה בתור...

לפחות כזו שאפשר לבנות עליה..

 

סיפרה לי אם לחמישה ילדים,

שאת כל הארבע הראשונים היא ילדה באותו יום, מבחינת ההריון!

אחד אחרי השני  41+4  (אחד מהם 41+5. אותו דבר..)

וןהיה לה ברור שכך הגוף שלה עובד..

 

ואז בהריון חמישי הלידה הגיעה בתחילת תחילת 38...

(ובלי איזה סיבה מובנת מהשטח של מאמץ וכד'..)

כולם היו בהלם..

 

 

עובדה ש4 לידות היו 41..

בסדר.. אז לידה חמישית לא..

אבל עדיין.. הנה.. רואה שיש איזה חוקיות..

1. 39+5

 

2. 41 + משהו

 

3. 38+2 (זירוז)

שאבתי קצת עם משאבה,רק בשביל להוריד ת'גודש וזה הפסיק לכאוב...

למה שבמשאבה זה יהיה שונה?

זה לא רופא ילדים בקופה, זה בטיפת חלב.

תבררי אצל האחיות שאצלם את עושה מעקב טיפת חלב...
אצלנו יש רופאת התפתחות שמגיע פעם בשבועיים או משהו כזה למרפאה...

יש סטריליזטורים שאפשר לקנות, לגיסתי יש רגיל, אבל אנחנו לא מצאנו משהו כזה, אלא רק סטריליזטור למיקרוגל...(לא קנינו) אז זה אופציה.
אפשר גם להרתיח לחמש- עשר דק׳ בסיר עם מים רותחים (על הגז).
ויש אופציה נוספת, של חיטוי בטבליות של ״טהרטף״, אפשר להשיג בבית המרקחת.
זה מה שאני יודעת... בהצלחה!!

אני תמיד מדמיינת שהפלסטיק יימס לי אם אני יעשה בסיר על הגז.. 

ותודה על ההסברים!

בהם. בקבוקים שהכילו תמ"ל הכרחי לחטא היטב אחרי כל האכלה, כמו שפירטה מטרי.

וטיפ-טיפונת סבון, מכסה ומנערת. משאירה כמה שניות ושוטפת היטב. (זהירות משפריץ!)

 

בפעמים הבאות- שטיפה עם סבון ועירוי מים רותחים 

ואולי חסרים לך ויטמינים? לפעמים זו סיבה להיגעלות מכל מיני.

 

אולי שני הדברים גם יחד  .

 

מקווה בשבילך שיחלוף.

 

את יודעת מה - מה שכן קרה לי פעם זה ששוחחתי עם מישהי שהוציאה לי את כל החשק מההנקה, פתאום הסתכלתי על זה מהצד וזה היה נראה לי הזוי ודביק. אבל זה היה רק לכמה רגעים. אולי את אחרי שיחת מוטיבציה כזו?

לא הריון, בוודאות.

ויטמינים? אולי.. אבל לא יותר ממקודם! אני גם די לוקחת תוספים.

ולא היתה לי שיחה עם אף אחד כזה!

אמא שלי מאז ומעולם לא סובלת את המושג הנקה, אבל עד עכשיו לא היתה לי בעיה עם זה.

זה לא ילד ראשון.

לא יודעת מה נהיה פתאום...

גם איך שאני נראית מגעיל אותי  
בהנקה אני לא מרזה, רק אחרי שאני גומרת להניק. ומרגיז אותי פתאום גם המראה שלי והכל,

אבל כמו שציינתי - גם ההנקה עצמה. פתאום זה נראה לי מלוכלך כזה ודוחה...

אולי תתני לי שיחת מוטיבציה באמת? 

אם מגעיל אותך גם הזה וגם ההוא והכול בבת-אחת... אולי שווה לבדוק את הכיוון הזה...

לא דיכאון בכלל. רק תחושה של גועל להניק.

קרה לי לפחות אצל 2 מהילדים אחרי כמה חודשי הנקה.

כיף להניק, אבל אם זה מפריע לך, ולא משנה למה, בגיל כזה נראה לי סביר לעבור לתמ"ל.

לי נשמע שאת כן רוצה להניק למרות הגועל. אולי תשאירי נניח שתי הנקות ביממה?

בהצלחה

אני כן רוצה להמשיך, חבל לי.

אבל מטרידה אותי ההרגשה הזו.

 (לא יודעת לשים סמיילי בכותרת).

 

חוזרת לענין של הויטמינים - לפעמים גם כשלוקחים תוספים קבוע יש פתאום נפילה (הרמה שהתוספים שומרים עליה צונחת ויש צורך בתיגבור).

 

נסי לאכול ביצה ליום או אפילו שתיים. ולהקפיד על זה במשך השבוע. שמעתי שויטמין B3 כשהוא חסר נוטים לביקורת עצמית ולהיגעלות.

שמעתי על B12, ויטמין D, אבל לא על B3...

דווקא ביצה אני אוכלת פעם ביום אם לא פעמיים בד"כ.

אוכלת ביצים ונוטלת תוספי מזון - אם את רוצה לבדוק את זה נסי להחליף - בהנחה שאת לוקחת פרינטל - תחליפי לB קומפלקס או, אם להיות יותר מפורטים, אפשר לקנות B12 ו B3 בנפרד.

 

יתכן שהפרינטל לא מתאים לך ובמקום לחזק הוא מחליש.

 

מהמעט שסיפרת כאן, ככה זה נשמע.

 

אם להפסיק את ההנקה או לעשות נסיון בכיוון הזה - הייתי עושה קודם נסיון. אחרי שלושה ימים תוכלי לראות אם המצב משתפר.

 

 

אני רק בתחילתו של הריון ראשון והמחשבה על הנקה פשוט דוחה אותי. כבר הודעתי לבעלי ולאמא שלי ולכולם שאני לא הולכת רק להניק.
נכון יש לזה המון מעלות אבל בדיוק בשביל מי שלא מסוגלת המציאו את התמל וזה ממש לא בושה להשתמש בו. אני מכירה כמה ילדים מתוקים בהחלט שמסיבה זו או אחרת לא יכלו לינוק בכלל והם ילדים בריאים, חכמים ויפים.
בקיצור רק להגיד את לא לבד וגם תשתמשי התמל אם זה מפריע לך בשביל זה הוא נוצר

כי בהריון הכל שונה והחשקים שלנו עלולים להיות הזויים.

יכולים לשנוא את הדבר האהוב ביותר ולאהוב את הדוחה ביותר...

 

הכי טוב לתת לזמן לעשות את שלו, וכשהתינוק יוולד להרגיש מה טוב בשבילו, הנקה היא דבר נפלא, את מרגישה לילד שלך כמויות של אהבה בזמן שמניקה. זה טוב לגוף ולמחזור שיכול לא להגיע. זה המזון שהכי קל לתת בכל מקום ובכל זמן בלי להתעסק עם בקבוקים ותחליף יקר.

 

 

מה שסיפרתי לעיל שפתאום זה דחה אותי זה לא קרה בתחילת ההנקה, רק כמה חודשים אח"כ תוך עבודה מחוץ לבית וגם קיבלתי מחזור. אולי אחד ההורמונים גרם לכך. זה לא דבר שאמור לקרות לכולן,נועל אף התחושה- המשכתי להניק כי זו היתה טובת הילד. אצלי הם בריאים כל זמן שאני מניקה.

 

והייתי בטוחה שגם ההנקה תגעיל אותי אבל זה האושר הכי גדול שלי. מציעה לך לא לצאת בהצהרות ופשוט לזרום

לא יודעת אם בדיוק ברמה כזו, אבל אני זוכרת את עצמי רואה את זה כדבר ממש מוזר, למרות שסביבי הרבה הניקו. גם בהנקות הראשונות היה לי מוזר מאוד כל הענין, אבל מהר מאוד מתרגלים ונהנים מזה,

חכי שתלדי, תנסי קצת ואז תחליטי.
חבל לפסול מראש דבר כ"כ משמעותי.

ראשונים.

ביומיים האלה זה לא חלב אלא קולסטרום שהוא נוזל חיסוני ונורא חשוב בשביל התינוקות לאורך שנים ממש! וגם מאוד חשוב לכיווץ תקין של הרחם אחרי הלידה.

וגם אם יומיים זה יותר מדי - אולי לפחות רק הנקה אחת פעם אחת אחרי הלידה. קראתי שארגוני רופאים באמריקה (שם נפוץ לא להניק) קוראים לנשים שלא רוצות להניק לתת בכל זאת את הפעם האחת הראשונה, כי בהרבה מחקרים ראו הבדלים לאורך שנים בין תינוקות שינקו פעם אחת בודדה לבין כאלה שבכלל לא.

ואם גם זה יותר מדי אז אני לא מתווכחת, ובטח תעשי המון דברים אחרים טובים בשביל התינוק שלך.

תנסי לחשוב ממה ההתנהגות הזאת נובעת,

וגם לנסות להבין למה זה מרגיז אותך.

מצידה- יכולות להיות הרבה סיבות-  אולי לא נעים לה ממך, אולי היא מתחשבת בך כי חושבת שזה יהיה מביך עבורך, ואולי עוד הרבה דברים.

מצידך- למה זה מרגיז אותך? שמדברים עלייך? שמדברים על ההריון שלך? משהו אחר?

 

תבררי לך את הנקודות האלו ואז תחשבי מה לעשות. אולי הדברים ישארו כפי שהם אבל זה כבר לא ירגיז אותך, אולי תוכלי לומר לה או לבעלך משהו- ואז היא כבר לא תעשה את זה.

 

ממש חשוב לי שתקחי את זה בראש טוב היא אמא שלו והיא רוצה לדבר איתו בפרטיות

ונכון שהשאלות עלייך אבל הן נוגעות אליו אותו הדבר.  

ממליצה שאולי תציעי לו ללכת לבקר לפעמים לבד שהיא תהנה מזמן איכות עם הבן שלה.

וזה גם יהיה הזמן שלה לשאול את השאלות שהיא רוצה ולא תרגישי שזה מאחורי הגב.

אגב זה נורמלי שזה מפריע לך אבל צריך ללמוד לשחרר

אני חושבת שיש הבדל אם היא היתה שואלת אותו כשהוא היה איתה לבד וזה קורה מידי פעם..

או שהיא שואלת אותו בסלון ואני שומעת..זה פוגע,

מה את לא יכולה לשאול כבר אותי??

למה את צריכה לשאול אותו,את חוששת שאני אסתיר ממך?

 

תגידי לה את מה שכתבת כאן, רק שימי לב שזה יהיה רגוע, שזה לא ישמע בצורה תוקפנית.

הרי חמותך דואגת לך ודואגת להריונך, ושואלת מתוך רצון לטובתך ולא סתם מסקרנות.

כנראה היא טרם למדה לקרא אותך ולא יודעת איך תגיבי אם תשאל אותך אישית, אז היא שואלת את בעלך.

פשוט תגידי לה, שתשמחי לדבר איתה אישית על ההריון שלך ותשמחי לענות לה אישית על השאלות שלה, ואילו כאשר מדברים עליך מאחורי גבך זה מפריע לך. זה הכול. אני חושבת, שחמותך תרגיש הקלה כשתדע איך להתנהל איתך לשביעות רצון שניכן.

..

תנסי לחשוב עליה כמה שיותר חיובי למרות שזה לפעמים יכול להיות קשה..

זה יכול רק לעזור..

עדיף עם הרופאה שהיית אצלה לפני יו"כ אם היית מרוצה שכבר מכירה את הפצעים אולי תוכל לעזור גם בלי לבדוק שוב.

תשאלי אם זה הגיוני שזה עדיין מדמם או שכדאי לטפל.

תמיד תוכלי לסרב לבדיקה ולשקול בבית מה הלאה.

אני יודעת על מקרה של תפרים שאם ממשיך לדמם בנגיעה צריך לעשות צריבה.

לדעתי, עדיף לעשות טיפל רפואי ולגמור עם העניין מאשר כל פעם שהפצעים יפתחו מחדש.

(וכדאי לשאול אם יש סיכון לזיהום או משהו כזה)

איך אני מקווה שיעבור כבר ולא אצטרך ללכת שוב לרופאה... =(

עם אמצעי מניעה הורמונלים כמו גלולות יתכן שי שכתמים, בהנקה לעיתים יש כתמים.
אבל אם את חוששת שזה יותר מזה אז כדאי ללכת לרופאה.

וזה רק בניגוב...

 

מאז סוכות היה יום אחד קצת.

 

ואתמול והיום יש במשך היום גם כן קצת. 

היה גם קצת כאבי בטן תחתונה קלים.

בניגוב הכאב יכול להיות שזה רק מבחוץ, לדעתי.

 

ואם כך זו אולי צריבה של יובש עד כדי דימום....

 

נסי להעביר משחת קרם על האזור מידי פעם ורק

 

אם לא עובר אז לקבוע אם זה מגיע מבפנים!!

 

בהצלחה!

התינוק שרשום על שמכם בשמיים ימתין בסבלנות עד שתהיי מוכנה.

להיפך - אם את מרגישה מותשת, את עלולה להגיע לקריסה מוחלטת - נפשית או פיזית - אחרי הלידה הבאה אם היא תתרחש בזמן הקרוב. ואז תזדקקי לזמן רב יותר כדי להתאושש. חבל.

 

תחשבי שככה כל התינוקות שהן נשמות שעתידות לבוא על ידכם לעולם אכן יוכלו לרדת הנה.

 

ולפעמים מספיק למנוע לזמן קצר - חצי שנה-שנה וכבר מתמלאים כוחות ומרגישים מוכנים לתינוק הבא ב"ה.

אבל אני יודעת שאם אני לא אמנע, ואכנס להריון לפני שאני מוכנה,אז רגשות האשמה שיש מדי פעם יתחלפו ברגשות קשים יותר: דכאון, עייפות נוראית שמתבטאת בחוסר תפקוד ובעצבנות כלפי בעלי והבנות, כעס (על מי? לא יודעת. על עצמי, על ה'...).

 

לי עוזר לזכור שבעצם, המצב הטבעי הוא שמניקים עד גיל שנתיים ורק אח"כ יש עוד הריון.  (אולי גם פחות משנתיים, אבל בכל אופן באופן טבעי פשוט- נשים פעם לא היו מתעברות חודשיים אחרי לידה!!)

אז היום, רובנו רחוקות מהטבעיות שלנו, וההנקה לא מונעת בדר"כ- לכן צריך "לעזור" לעצמנו. נכון שזה פחות נעים מהנקה...אבל אם חז"ל כתבו ש24 חודשים אחרי לידה אישה מוגדרת ש"אבריה מתפרקין" (נכון? משהו כזה...), ואם ההנחיה של חז"ל, ושל עוד פוסקים ושל ארגון הבריאות העולמי (גם כן סוג של פוסק...) היא שטוב להניק עד גיל שנתיים-  אז כנראה יש דברים בגו. זה לא סתם, זה לטובת האישה ולטובת ילדיה- בכל מיני הבטים.

בהבט הבריאותי, כמובן- יתרונות ההנקה, התאוששות מלאה מלידה, התאוששות של רצפת האגן (לוקח בערך שנתיים)

וגם בהבט נפשי- הריון זה לא קל, ועומס יתר עלול (כידוע לכולנו) לגרום לקשיים גדולים.

 

כל אישה מכירה את עצמה ואת נסיבות חייה ובעיני צריך כנות אישית כדי להודות: אני לא יכולה עכשיו, או להפך: אני יכולה עכשיו אפילו שזה לא נראה הגיוני.

גם כדאי לזכור שקודם כל צריך לדאוג לילדים שקיימים, לפני שדואגים לאלו שעוד לא קיימים. כלומר- בוודאי שאני רוצה עוד הריונות, אבל אני לא יכולה להרות וללדת בקצב כזה שעלול להזיק לי ולילדים שכבר נולדו- רק בגלל שאני דואגת לנשמה של אלו שטרם נולדו.

צריך להאמין שכל ילד יורד בזמן הנכון והמתאים, ולעשות את ההשתדלות שלנו שהזמן יהיה נכון ומתאים.  (וברור שבסופו של דבר ה' מחליט.....אפשר לחכות זמן ממושך בלי מניעה ואפשר להרות תוך כדי מניעה...)

 

בהצלחה עם השק הזה, שק רגשות האשמה שמלווה אותנו ....

 

 

 

 

תודה.
אני עוד לא בשלב הזה אבל כבר יודעת שזה יגיע, עוזר לקרוא.

דברי עם הרב שלך גם על זה 

האחריות שלנו בתור הורים היא לא רק להביא ילדים לעולם אלא גם לגדל את הקיימים,

אם את מרגישה שלא יהיו לך כוחות לטפל בקיימים- שאליהם כמובן שאת חייבת יותר מתינוק שעוד לא נולד ומי יודע מתי זמנו להיוולד או חוששת שלא יהיה לך כח לטפל בתינוק הבא אז זה שיקול רציני שאי אפשר לבטל אותו.

תתיעצי עם רב שאת סומכת עליו ואם אין לך רב תתקשרי למכון פועה.
שיהיו החלטות טובות!

לא יודעת אם יתאים לך לקרוא את זה, אבל-

 

אני הייתי במצב דומה והרבה מאוד זמן התלבטתי בעניין ובסוף החלטתי לסמוך על ה'.

הרי הוא ברא אותי, ובורא אותי כל רגע מחדש.

הוא אוהב אותי כ"כ ולא יתן לי תינוק אם אני לא מסוגלת לגדל אותו.

והוא כנראה ידע שבאמת אני לא יכולה (או שהוא סתם התחשב בי )

ונתן לי רווח יותר גדול מהפעמים הקודמות, וטבעי לגמרי!

(בשתי הפעמים הקודמות נכנסתי להריון אחרי 10-11 חודש ועכשיו אחרי כשנה וחצי. ב"ה!)

 

יש לציין כמובן שזו החלטה מאוד לא קלה, אבל "הבוטח בה' חסד יסובבנו".

 

בהצלחה!

יש מספיק נשים שנכנסות להריון כשהן לא מסוגלות

ועוד אחד בן חודש.

ה' אוהב אותי

 

 

עכשיו ה' כנראה רוצה שאעשה השתדלות

כשהחלטתי לסמוך עליו החלטתי שהוא באמת יודע הכי טוב מה הטוב ביותר בשבילי. 

גם אם זה היה לתת לי הריון נוסף.

מבינה?

וידעתי שה' לא מעמיד בנסיון את מי שלא מסוגלת. אין כזה דבר.

לא אגיד לך שלא היה משברונים מידי פעם, אבל ב"ה שמחה בהחלטה שלי.

אם מישהי מרגישה שממש קשה לה ויהיה קשה לה הריון נוסף מיד, אז צריך להעזר בכלים שהקב"ה נתן לנו.

אפשר גם להקצין בצורה הזאת ולא לקחת תרופות. אם יש צורך נפשי או רפואי או שניהם, כ גם סתם עייפות שהיא צורך רפואי בעיני, אז צריך לעשות את ההשתדלות שלנו, שכאן היא לשאול רב ולהחליט אם למנוע.

אבל זה באמת עניין של גישה וגם של כמה זה קריטי - עד כמה הריון נוסף עלול להיות קשה.

ואם הנתונים לא מאפשרים, סתם דוגמא מוקצנת- מי שיש לה 3 ילדים בבית שנה אחרי שנה ויש לה הריונות קשים, הבית עומד לקרוס וגם היא והיא אומרת "אני סומכת על ה' " וכו' - אסור לעשות כך וחובה עליה להשתדל ולמנוע.

אם כן למה אנשים נניח יוצאים לדייטים לפני שמתחתנים?

הרי אפשר לסמוך על הקב"ה שייתן לנו מישהו שהוא בול בשבילנו, אין צורך לעשות השתדלות.

 

היום עושים השתדלות איפה שה' נותן ושצריך, ע"פ ההלכה.

 

 

אחרי הלידה השנייה ביקשתי מה' שיעשה לי הפסקה ובאמת נכנסתי  להיריון יותר משנה אחר כך.

אבל הבעיה עכשיו  היא שאני מרגישה שאני צריכה יותר מהפסקה של שנה, אני צריכה הפסקה של 3-4 שנים , ככה לפחות לפי ההרגשה שלי עכשיו...

שאותו תינוק בשמיים רוצה להיוולד בריא ושלאימא יהיו כוחות בשבילו

אז אם את תאגרי כוחות אותו תינוק רק ירוויח מזה

אולי אחרי שתנוחי ותחזרי למיטבך תוכלי אז להביא כמה ילדים ברצף

לא סתם ה' נתן את יכולת הפסיקה לרבנים.

במקרים רבים החמרת יתר, ללא התייעצות עם רב, מביאה תוצאות שליליות.

אל תחליטי על דעת עצמך.

הרבה מקרים קשים הגיעו בעקבות אנשים שפוסקים לעצמם.

בקשר להתמודדות עם רגשות האשם תאמרי לעצמך:

"הקב"ה ציווה לשמוע בקול רב מורה הוראה, ואני מונעת על פי פסק הלכה בלבד! אני עושה את רצון ה'!"

וכן - ישנם מקרים שהרב אומר לאישה שהיא חייבת למנוע!

בהצלחה!

מי אמר לך שיושב שם תינוק ומחכה שתלדי אותו?

ואם כבר להפך- ידוע שהנשמות של התינוקות לא רוצות לרדת לעולם. הן מעדיפות להשאר למעלה, קרובות לקב"ה ולא לרדת לעולם השקר.

(יש אפילו שיר על זה באנגלית- שהמלאך מדבר עם הנשמה ומשכנע אותה לצאת לעולם..)

גם לי היתה התלבטות האם למנוע,התייעצתי עם מישהי יראת שמיים ומקסימה שבאה ממשפחה מרובת ילדים

וגם היא בשאיפה להרבה ילדים..

 

היא אמרה לי כך: המניעה היא בשביל לצבור כח כדי לגדל משפחה מרובת ילדים.

היא סיפרה לי על נשים שלא מנעו 3-4 וילדו ילדים ואח"כ הזדקקו להפסקה גדולה יותר..

חשוב שתהי מודעת לכוחות. את עושה את זה כדי לגדל משפחה מרובת ילדים.

הזה של הפותחת לגבי נשמה שמחכה לרדת ואני מעכבת אותה.

וגם חושבת שראוי להשתמש בכלי המניעה שהקב"ה מאפשר לנו ובפסיקה של רבנים יראי שמים,

וכמובן שחשוב שלאמא יהיו הכוחות הפיזיים והנפשיים לגדל את ילדיה בשמחה ואם צריך אז מונעים.

התעכבה מספר שנים מלהביא ילדים לעולם וסבלה ממחלה מסויימת - הרב אמר לה שהיא תתרפא אם תוריד את הנשמה הזו לעולם.

 

יש בספרו גם סיפור הפוך: אישה שהתעקשה שהרב יברך אותה בבת נוספת (אם אני לא טועה) והרב שאל אותה כמה פעמים "את בטוחה שאת רוצה" וניכר היה על פניו שזה לא מה שהוא "רואה בשמיים" בשבילה. היא התעקשה. הרב נאנח ובירך, ובלידה היא אכן היתה בסכנת חיים.

 

ככה שזה עובד לשני הכיוונים ולא כדאי להילחץ מזה.

בשני הסיפורים המסקנה היא שצריך לבטוח בה' שזה יגיע בזמן המתאים,לכן לא מונעים וגם לא "מבקשים בכח"

 

הרב אמר לה שהיא מעכבת מלהביא את הנשמה הזו לעולם בגלל שהיא לקחה כדורי מניעה שנים רבות!!

לא שהיא תתרפא בזכות זה..

סיפקתן לי מלא חומר למחשבה ובעז"ה היום אני ובעלי נשב ונדבר עם הרב , ואז נחליט יחד מה עושים, תודה ממש!

אני פשוט לא מסוגלת לעשות את זה , נפשית.

תודה לכולן וסליחה שהטרחתי אתכם לחינם.

שבוע טוב

בדיוק מתי שנכון לך!

בהצלחה!

לא מכירה את הנתונים הספציפיים שלך, אומרת זאת רק כאמירה/ תהייה כללית-

כמו שיש מצבים שאסור בהם לצום ביוכ"פ, ומי שצם בהם עובר עבירה חמורה,

כך ייתכן שיש מצבים שאסור בהם לא למנוע. המצב הקלאסי הוא שיש סכנה בריאותית וכשרב מורה למנוע, זו סכנה ועבירה לא למנוע.

כנראה שזה לא המקרה שלך אחרת היית כותבת על זה משהו, 

אבל סכנה רפואית מוחשית זה לא הכל, 

יכול להיות גם השלכות נפשיות, השפעה על הזוגיות וכלל המשפחה, ועוד היבטים...

כלומר, במצב שבו אין רצון וכח להיריון אני חושבת שצריך להתייעץ עם רב גם על הצד השני- הצד שאם מותר לא למנוע...

 

ועוד עניין, לא הזכרת במילה את בעלך ומה הוא חושב שזה גם עניין חשוב מאוד.

 

אם היית כותבת שהחלטת שהיריון עדיף על מניעה אולי לא הייתי כותבת את התגובה הזו, אבל מדברייך נשמע שלא זה המצב.

ומסוגלות (להשתמש במניעה) זה עניין פסיכולוגי שאפשר לעבוד עליו אם זה מה שנכון לכם.

 

*מדגישה שאולי כל מה שכתבתי לא רלוונטי למקרה שלך אבל אולי יהיה רלוונטי למקרים אחרים.

(מכירה מקרוב מקרה של אשה שהתאבדה לאחר 4 לידות צפופות (לא דתיים ואין לי מושג למה לא מנעו אבל ההתאבדות בוודאות קשור לצפיפות הילודה). ומקרה נוסף של דתיים האשה אחרי 2 לידות צפופות ובעלה לא רוצה למנוע מסיבה של לא לחסום ברכה ושפע, והאשה נמנעת מלהיות איתו בתואנות שונות כשהסיבה האמיתית היא "להפחית סיכויים")

 

כתבתי את הודעת הפתיחה אחרי יום עמוס במיוחד, שבו הרגשתי ש עייפה ומותשת..

אני מרגישה ממש סתומה שכתבתי את ההודעה הראשונה, אבל עצם זה שפרקתי את החששות , כנראה עזר כי אני מרגישה הרבה הרבה יתר טוב.

 

[אני קמרגישה שרציתי למנוע בגלל הסביבה , בואו נגיד שהיא לא הכי מעודדת ילודה, וכשהבנתי את זה אז שיניתי את דעתי]

אך לא כעת אלא כשארגיש מוכנה.

מי שיש לה כמה צמודים ואין לה עזרה פשוט תצטרך להוריד סטנדרטים בכל, אחרת היא יכולה לקרוס חס וחלילה

את כתבת שאת מפחדת לקרוס וזה תמרור אזהרה הרי לא כתבת שאת מפחדת שלא תסתדרי כמו שצריך

אישה שנמצאת בהריון כמה שנים ברציפות לא יכולה לתפקד כרגיל. אני לא יודעת למה את ובעלך רגילים, אבל מה קרה אצלי

ששטיפת רצפות עברה לבעלי כתפקיד, דברים שאפשר לקנות מוכן, אני קונה מוכן ומשלמים מחיר כספי כמובן, מבשלת לא כל יום אלא כמה סירים גדולים לכמה ימים, לא מקלחת ילדים כל יום כי אני מפחדת להשאיר לבד באמבטיה ולקלח אחד-אחד זה כמה שעות, הרבה פעמים צריכים לוותר על יציאה הבית כי אחד מילדים מצונן, את כל הזמן סוחבת או את ילדים או את עגלת תאומים או תיקים כבדים וזה בהריון, אין מנוחה, וכשעייפים זו עבודת מידות רצינית לא להתעצבן

הרבה פעמים גם צריך לבחור בין סיפור לילד ולעשות כלים לדוגמא, 

כמובן בעזרת השם אפשר להסתדר עם הכל אבל אתם כזוג צריכים להיות מוכנים לזה

לצערי יש הרבה גברים שחושבים שאישה תגדל, תסדר ותחייך ותראה טוב, אבל כשיש כמה צמודים זה כמעט בלתי אפשרי

ויש גם חוסר פרגון של החברה הרבה פעמים  

וקוראים לזה כדורים למניעת הריון לא מניעה! בריאות הנפש שלך במקרה הזה קודמת !

איתה בבוקר וק"ש.. אולי בקרוב נתחיל..

לצערי קשה לי להקפיד על זה עם תינוק קטן. (גם - בהתחלה זה נראה לי שבעצם אין לו קימה בבוקר, הרי הוא ישן הרבה גם במשך היום, ומתעורר הרבה במהלך הלילה...) יותר קל לי כשהתינוק/ילד כבר יודע לעמוד, ואפשר להעמיד אותו ליד הכיור.

מי יודע, אולי בלי נדר עם הילד הבא עלינו לטובה, נצליח בזה יותר...

כשהילד יודע לאכול לחם לבד..

לפני זה - זה הידור בלבד

אבל בהתחלה זה היה תפקיד בלעדי של בעלי

שליטול מהלידה זו סגולה ליראת שמים.

 

היה לי רצון כזה אבל זה מאד קשה.

 

אם מישהי מצליחה - אשמח לשמוע!

 

עם האחיות שלן כבר פחות. כנ"ל ק"ש על המיטה..

ואני בעקבותיו אומרת איתו.
נטילת ידיים של בוקר לא מצליחה להתמיד לצערי.. אולי באמת אקח את זה על עצמי..

ולפני.. לפני באמת היה לי קשה...

 

וכנ"ל קריאת שמע.. מרגיש לי קטן מדי.

אני אחכה עם זה עוד קצת.

מבחינה הלכתית צריך ליטול כשהילד טועם טעם דגן. לפני כן, לתינוק קטן אין צורך.
מבחינה רוחנית וכו׳ מן הסתם שיש עניין, לא מבינה בזה....

קניתי נטלה כשהייתי בהריון עם הבכורה. נטלה קטנה. חיכיתי להשתמש בה והתחלנו מההתחלה. והמצאתי חרוזים ובשירה ובריקוד -יש לנו טקס של מודה אני והנטילה עם החרוזים והניגוב וכיום עליה על הכסא. משחק כיפי.חוויית בוקר. משהו שנעים וכיפי והילדה מעצמה יוזמת ומחפשת ורוצה. ולפעמים לא. אז לא לוחצים. לפעמים עצמאית.לפעמים עוזרים. לפעמים מזרזים. לי היה חשוב, שגם אם הילד יגדל ויהיה לא דוקא לפי התוויה שלנו - תישאר החוויה ותישאר הגירסא דינקותא.

שהדברים יהיו טבועים בו כל כך חזק, שאיך אפשר לפתוח בוקר בלי זה? (נכון שיש כאלה שלא מסוגלים לפתוח בוקר בלי הקפה שלהם? או בלי חדשות? - אז אצלינו זה ההודיה השמחה לה' וההתקדשות. גם הכנה לבית המקדש...(כוהנים...))

בהצלחה.

אף אחד לא החמיא לך?
מגיע לך כל הכבוד!!!!!!
מה שאת עושה מדהים!!!

מקווה בעז"ה לעשות גם משהו בסגנון

אבל לא עם נטלה כי זה מאוד מסובך,

רק מעבירה לה מים על הידיים 6 פעמים.

שמע ישראל מגיל לידה עם כולם, זה הטקס לילה טוב שלהם (שמע, המלאך הגואל...)

וזה גם סגולה לצהבת ילודים...

עושה.בכל אופן החלטה שלך/שלכם בלבד.

;)
וברצינות- רציתי לשמוע דעות שונות כי אני מתלבטת.

אפילו שאנחנו ממש דוסים בשאר הדברים.
כנראה שזו לא הלכה

הילדה לא רוצה ליטול ידיים בבוקר... היא בת 3+,

אז אני לא נוטלת לה... היא ילדה דעתנית וחכמה מאוד ב"ה עם נטיה להיות "דובי לא לא",

ושום דבר לא הולך בכח...

לפני גיל שנתיים היא אמרה שמע ישראל יותר נכון וביותר שמחה מאשר עכשיו,

כשהיא הייתה בת שנה ושבעה חודשים ביקרתי קרובת משפחה והיא השתגעה מזה שהיא אמרה שמע ישראל

ואת כל ההמשך ברור ממש. ההתלהבות ירדה בשלב שילדים אחרים רק לומדים להגיד מילה... קצת מבאס אבל זה זמני..

כל ערב אני מציעה לה, לפעמים היא רוצה בדגש על לפעמים, אז אנחנו אומרות קריאת שמע+ המלאך הגואל ותפילה שהיא המציאה לבד עם קצת הכוונה :"תודה ה' שאנחנו בריאים ושמחים ושכולם כל הילדים וכל האבות וה"אימות" והסבים והסבתות יהיו בריאים ושמחים. " היא ממש חוזרת על ה"נוסח" שלה... וזה נורא מתוק רק שזה לא קורה מספיק...

מודה אני היא אומרת בגן, עד גיל שנתיים היא הייתה איתי בבית ואמרתי איתה מגיל שנה מודה אני בבוקר, אבל לא כל בוקר זכרתי, 50-50...

ההורים שלי לא אמרו איתנו קריאת שמע ולא נטלו ידיים ככה שאין לי גירסה  דיאנקותא ואין לי מודל של איך צריך להיות,

כך גם לבעלי...

זה לא בא לי הכי טבעי, מישהי כתבה פה על החרוזים שהיא ממציאה עם הילדים בבוקר וכל זה.. הלוואי עלי...

אני מפחדת שהיא תהיה נטולת גירסה דינקותא בדברים האלה...

 

אל תדאגי.

אני גם לא מבית שכך נהגו. כן אמא הקפידה על קריאת שמע ומודה אני - לא ידוע לי מאיזה גיל. אני זוכרת שזה היה בגיל הגן. אולי 4-5? לא נראה לי שהקפידו עלי לפני זה. אבל נטילת ידיים בכלל לא "נהוג" בבית. עד היום...לצערי. זה כבר דבר שהשלמתי בגיל בוגר...

-מה שנותן תקוה, שאכן יש השפעות והשלמות חיוביות בגן, בבית ספר, במדרשה...

לא חייבים חרוזים - זה התחום שלי. מישהו אחר - ישה בצורה אחרת. מותר להישאר פשוטים ושגרתיים - זה מה שבונה את ההרגל.

קניתי לכל ילד נטלה קטנה שזה לא הרבה מים  וזה ממש ביחס לגודל ידו של התינוק. יש גם מצויירות. אפשר לעטר לבד ואפשר כמו אצלינו. עצם זה שזה חפץ קבוע שלו או רק שלו (כשהשניה נולדה, אז הגדולה היתה עסוקה ב"זה שלי" וב"אני רוצה ליטול בשלה..." או "תטלי לה בשלי") והצבע.

לי היה חשוב בניין השגרה, הרגל מצוה, ההטבעה (במח ובהתנהגות), האוירה הטובה.

אבל באמת בלי שום לחץ. כי אז זה סותר. וכשאני עצמי לא הספקתי או שכחתי - גם את זה לקבל בנחת, כי אחרת מה?-סתירה! זו לא  מצוה עדיין. וזה הרי יעבור בסוף לאחריות של הילדים בעצמם ובלי טקסים מעוצבים...

 

לצערי הכרתי אנשים ש"ירדו מהדרך" או שינו ממנהג אבותיהם. לוקחת בחשבון, אבל בינתיים - זה הנכס שאני נותנת.

 

ובאמת פירגון ענק לכולן - שרוצות ומקוות ומנסות ועושות - כל אחת כמינהגה וכיכולתה .

שכוייח ענק לנשות ישראל האהובות,

למנהיגות הנסיכים האמיתיים - בניו של המלך!

כל הכבוד!!!!

מחוּבּׂרות!!!

 

ואוסיף - חשוב שאני אהיה בהודיה למלך - מודה אני לפניך מלך. שארגיש שאני לפניו. שאני מודה.-כי זה השדר. לא רק הרצון שהילד שלי יהיה צדיק...

הילדה שלי מצחצחת שיניים  או אוכלת בריא או מתפללת או מנומסת - כי אני עושה והיא רוצה גם...מבינה שחשוב.

 

 

 

ואח"כ- כשמסתדר מבחינת שרוולים וקור של מים...

מגיל כמה חודשים- באופן קבוע.

 

עד אז רק בעלי משתגע עם זה מאז אני מצטרפת

וטיפ חשוב - בחורף להוסיף מים חמים לנטלה אחרת הם ממש מסכנים 

משתנה בגיל..

 

עכשיו היא אוטוטו חצי שנה...

אנחנו משתדלים להקפיד (בעיקר אני כי בעלי יוצא מוקדם לעבודה) ולא כל יום זוכרים...

 

עכשיו כשקר בבוקר אני מערבבת בנטלה מים רותחים עם קרים כך שיהיה לה נעים יותר.

אחרי נטילה מודה אני.

 

ק"ש עדיין לא התחלנו איתה אבל מחזק וכיף  לשמוע את כולן פה ואולי באמת נתחיל בקרוב.

 

יישר כח ענק לכולן!!!

 

גיל שנה+4 חודשים
קראית שמע בחודשים האחרונים מקפידים יותר מידי פעם אמרנו גם קודם מרגיש לי שמאפשר להם שינה שלווה וזה חלק מהטקס שינה.

 

 

אני חושבת שזה מוסיף הרבה לטהרה ןלחיראת שמים של הילד

נוטלים להם! אשריכם! לי זה היה נראה קשה ודורש מדי. לא הצלחתי. (מי יודע אולי בתינוקת הבאה... )
אבל נתתם לי הרבה נקודות למחשבה. נראה לי שהכי התחברתי להצעה של מינימאוס2 ( מאז שתיגע באוכל בעצמה)

אז את חייבת , בשניה שאת חושדת שיש הריון לעשות בדיקת דם לוודא הריון, ואח"כ להמשיך בבדיקות דם תכופות כדי לראות את העליה בבטא. אם העליה היא לא תקינה (ואת זה הרופא יגיד לך)- מתעורר חשד להריון חוץ רחמי, מכיוון שבחצוצרה (או בכל מקום אחר) ההריון לא מתפתח בצורה מלאה כמו שברחם.

המעקב ע"י בדיקות הדם התכופות הוא חשוב מאוד כי בשלב הזה של ההריון הכל כ"כ קטן שאי אפשר בכלל להיעזר בא"ס.

 

בכל אופן- מבדיקה אחת א"א לדעת, מכיוון שהטווח הנורמלי של גובה הבטא שונה מאישה חאישה בצורה משמעותית, ואין בו כדי להעיד על הריון תקין או לא. רק מעקב צמוד יכול להצביע על התפתחות לא תקינה.

 

מקווה בשבילך שלא....עברתי את זה...

בהצלחה!

לפעמים אם הבטא נמוכה מהצפוי זה סימן שיכול להעיד אבל לא מחייב...
ויש לך סיבה לחשוש שמדובר בהריון חוץ רחמי? אם כן לכי להיבדק כמו שצריך באולטרסאונד אם לא הסיכויים לכך קטנים ואין סיבה לדאגה...

שבוע עשיתי א'ס ולא היה כלום ברחם. ויש לי כאבים חזקים באזור הבטן. לפעמים הדופק מהיר.
(מה שכן השדיים כבר התנפחו ויש לפעמים כמו דקירות בחזה והבטן נפוחה)

באיזה שבוע בערך את אמורה להיות? עד שבוע 5-6 לא אמורים לראות משהו ברחם ברוב המקרים...
אם הכאבים מאוד חזקים מומלץ לנסות לעשות בדיקת דם לבטא ולראות שהיא לא מידי נמוכה ואם כן שיעשו אולטרסאונד נוסף ומקיף לחפש אם יש הריון מחוץ לרחם...

זה תקין או לא?

עברו והרגשת תנועות אז זה מעולה.

זה לא הזוי שאחרי יחסים זה קורה, זה די נפוץ.

כדאי להיבדק ולדון עם הרופא בעניין יחסים ודרך שזה לא יגרום לצירים.

בהצלחה והריון קל ותקין בע"ה.

גם שמתי לב שלא שתיתי מספיק אתמול ואולי זה היה גם בגלל זה.

צריכה להקפיד יותר גם על שתיה.

אם לא עובר מתזמנים ואם יש יותר מ4 בשעה לסוע...

תנסי לברר אם יש בקרבת מקום אלייך מישהי שהיא מיילדת, אחות, דולה וכד', שאת יכולה לפנות אליה בשבת, למשל.

אם זה לא מפסיק וצריך לנסוע.

איך נוסעים?

אנו בישוב שהמרחק שלו מהעיר לפחות שעה

ואין לנו אוטו.

אז מה עושים?

ועד כמה זה פיקוח נפש במצבים מסויימים?

יש רבנים שפוסקים שעדיף אמבולנס יש שפוסקים שעדיף להשאיל ממישהו רכב אם אפשרי וכו'....
בשבת אני הייתי מחכה ורק אחרי יותר משעה של צירים כל פחות מ10 דק' נוסעת.... (תלוי גם בעוצמה שלהם וכו')
לי הרופא אמר שאחרי שעה של צירים כל פחות מ10 דק' אני צריכה לסוע (אחרי שכבר ראינו שההתכווצויות שהיו קודם לא גרמו להתקצרות של צוואר הרחם...)
זה אולי לא פיקוח נפש מבחינתך אבל זה כן ענין של פיקוח נפש לעובר במצב שמתפתחת לידה בשלב כזה...

נכון שלידה מוקדמת בבית היא סכנה לתינוק.

אך כל לידת בית, ללא השגחה רפואית. היא סכנה ליולדת, לא פחות מאשר לתינוק.

נשים יקרות! לי קרתה לידת בית בשבת!

בעלי הלך בשבת לרופא ירא שמים (שהרב שלנו סומך עליו) וסיפר לו שיש לי כבר 9 שעות,  צירים לא ממש סדירים בסביבות כל 8-12 דקות. הרופא אמר לבעלי, שלא נוסעים בשבת לפני שיש כל 5 דקות ציר, וזה מה שקרה!

לאחר עוד 3 שעות עם אותו מצב של צירים לא סדירים, עם הפרשים של 8-12 דקות, פתאום התחילו צירי לחץ!

ילדתי עוד לפני שהגיע האמבולנס.

ב"ה, שלום לי ולתינוק, אבל אל תנסו!

שיהיה במזל טוב!

בזמן, בבריאות ובקלות!

הסכנה לתינוק פה היא שאם היא תגיע למיון במוצ"ש ובאמת היה מדובר בצירים יהיה קשה יותר לעצור לידה...

זה לא אפילו...
מה שבד״כ לא עושה לי צרבות זה קורנפלקס עם חלב, לחם, גבינה/ קוטג׳, וארוחות מבושלות...
זה ה-סיוט שלי בהיריון, לא מצאתי משו שממש עוזר לזה...

אוף אין לי כוח לזה

לאומפרדקס

יכול לעזור ולפחות טעים.

והן הרבה פחות דוחות מהטאמס.

אפשר בטלפון (אני לא מבינה בזה)

השפשפת-אולי אלו ורידים?

לכאבי גב הכי עוזר- שחיה, גם התעמלות מבוקרת יכולה לעזור

1. יש הפרשות בהריון, רובן תקינות. להפרשות יש ריח? אם ריח לא נעים זה אולי פטריה. יכול להיות אפילו זיעה שמרטיבה את התחתון.

2. יכול להיות ורידים או טחורים, קשה לאבחן רק מהתיאור הזה. כדאי לפרט לאחות/רופאה ויעזרו להבין מה זה.

כאב גב- מה העיסוק שלך? לפעמים לשים לב אם את מורה שכל היום עומדת להשתדל יותר לשבת, אם את עובדת הרבה מול מחשב לשים לב שהכסא נח ופעם בכמה זמן לקום ולחלץ עצמות.
 

הכאב כשאת משתעלת הגיוני שזה מתיחה של שרירי הבטן, לא נעים אבל תקין ככל הנראה.

יש לי את זה גם, אני גם תהיתי לעצמי אבל אני רואה שזה תקין.

והכאב בבטן קרה לי גם בעבר, זה סתם בגלל השרירים.

בקשר ל1,גם לי זה קורה,זה בריחת שתן ומה שהציעו לי פה זה תחתוניות,

לי זה עוזר.

אם יש בעיה לשים לבן,יש גם שחורות.

 

ובקשר ל2,אני חושבת שכדאי ללכת לרופא לבדוק מה זה.

 

תרגישי טוב!

1 - עד כמה שהבנתי את התיאור, זה יכול להיות הפרשה ויכול להיות בריחת שתן. גם זה וגם זה יכולים להיות וזה לא נורא, אבל אם זה מלחיץ אותך - תבקשי מהרופא או מהמיילדת לראות אם ההריון בסדר.

2 - זה יותר ברור, זה נשמע כמו עור מגורה מה-1. שימי פד או כיו"ב לספיגת הנוזל והעור ירגע.

יש נשים שכל עוד יש אפילו הנקה אחת ביום לא מקבלות ויש נשים שגם בלי הנקה לא מקבלות תקופה מסוימת אחרי הלידה...
אם זה אכן כך הרווח כולו שלך תהני מהתקופה השקטה

אם מבקש- כנראה שזקוק לכך....

ולכן טוב לדעת כמה צריך ושלא ישתה הרבה יותר מדי.

המינימום זה 0.4 מ"ל לכל ק"ג של משקל ביממה.

זה המינימום.

שתיית  יתר זה דבר נדיר ביותר, הרבה יותר נפוץ חוסר שתייה.

אם את חוששת שהוא שותה יותר מידי - תעשי לו בדיקות סוכר. אם הכול בסדר - תסירי שאגה מליבך.