אני יודעת שאני צריכה למנוע, כי אני מותשת. פשוט מותשת. אני חצי שנה אחרי לידה שלישית, ואף פעם לא מנעתי היריון. אבל אני מרגישה לחץ כבד. אני מאד פוחדת שאני אהיה בהיריון.
אבל מהצד השני אני מדמיינת תינוק מתוק שנמצא בשמיים ובוכה כי אני לא מולידה אותו (נשמע מטופש? בא לי לבכות כשאני חושבת עליו וזה הדבר היחיד שמונע ממני לרוץ לרופא נשים).
אני מפחדת שאני כל יום אבכה בגלל שאני מונעת מתינוק חדש להיוולד אבל אני גם מפחדת על עצמי, שאקרוס חס ושלום 
קיצר, אני רוצה מאד לקחת מניעה, וגם מתכוונת לקחת (אני עוד צריכה לדבר עם הרב שלי אבל לא נראה לי שהוא יסרב) אבל איך מתמודדים עם רגשות האשמה?
אשמח מאד שיענו לי, תודה מראש!
לא להילחץ