פורום הריון ולידה (עמוד 4851)

מתחת ל-25 זה קיצור, אז כמובן מומלץ לשאול רופא אבל אני משערת שתקבלי זריקה להבשלת ריאות ואם יש צירים גם תרופה להרפיית הרחם ותתבקשי לנוח ולעקוב (ככה בכל אופן היה לי רק שזה התחיל בשבוע 27)

בהצלחה!!

בינתיים יש לו מספיק מקום בשביל להסתובב סחור סחור.

יש שני סוגי התקנים: הורמונלי ולא הורמונלי.

הורמונלי (מירנה) - משחרר הורמונים כמו גלולות, אבל כמות הרבה יותר קטנה בגלל שזה כבר ברחם. דימומי הסתגלות יכולים להיות עד חצי שנה, אח"כ הדימום של הווסת פוחת משמעותית ואצל חלק מהנשים אין דימום כלל. נדמה לי שההגנה 98%-99% (כמו גלולות)

לא הורמונלי (נובה T) - בד"כ מגביר את הדימום הווסתי ומאריך אותה ביום-יומיים. הגנה: 95%-98%.

לא כל רופא נשים מתקין, כדאי לברר קודם. צריך לעשות קודם בדיקת הריון.

לצורך  החדרת ההתקן הרופא צריך לפתוח את צוואר הרחם קצת ולהחזיק אותו פתוח, וזה די כואב וגם גורם לדימום. ההתקנה עצמה לא מורגשת. לאחר ההתקנה יש כאבי מחזור.

כדאי לבוא בשבוע הראשון לאחר קבלת מחזור.

עידוד ותמיכה אם את רוצה - באישי.

במחזור ההתקנה פחות כואבת כי צוואר הרחם קצת פתוח זה מה שהרופא אמר לי

את התכוונת בימים האחרונים של הווסת?

כי הימים האחרונים של המחזור זה לפני שהווסת מופיעה...

התנגדות לכך, לא יודעת מה הרקע להמלצתם על התקן. היתרונות שבו-סיכויי מניעה גבוהים כי הורמונלי,

מינון נמוך של הורמונים, לא צריך לזכור כל יום לקחת-כמו גלולות, והכי הכי- מונע מחזור לתקופה ארוכה, אם כי לא לנצח...

אם תרצי עוד פרטים-באישי.

חפשי בגוגל.אני משתמשת.

סליחה יקרה, בגלל שזה שרשור על התקנים חשבתי שאת מדברת על התקן, ובטעות קראתי 'נובה טי' במקום 'נובה רינג', וחשבתי שאת מתבלבלת עם התקן מירנה, שמתאימה גם היא לתיאור שכתבת.

לגבי נובה רינג יש חיסרון שעלול להפחית חלב...

מהבית מרקחת את נובה טי ולא את הרינג, היה לי מרשם לשניהם והרוקחת ואני מתווכחות...

לגבי העיתוי, לי המליצו בנשמת דווקא להכניס בזמן טהרה, ואז אפשר ללבוש צבעוני ולא להסתכל בניגוב. לעומת זאת אם עושים לפני הפסק, עלול להיות קשה אחר-כך לעשות הפסק. (אבל עדיף שתשאלי בעצמך ולא תסמכי על מה שנאמר לי)

מבחינת מניעה אם את דוחה לאחרי מקווה תחשבי איך להיות מוגנת עד ההתקנה. אם את בהנקה מלאה ותשלבי גם נרות זו רמת הגנה טובה.

אני פחדתי מאוד להכניס, אבל זה בקושי כאב (כאב בעיקר מהפחד, וגם זה לא נורא). גם הדימום היה מועט וחלש מאוד, ולא היו לי כאבים בימים שאחרי.

יש התקן הורמונלי שנקרא מירנה, שהוא די יקר, עובד כאמור על הורמונים, ולהרבה נשים מונע מחזור לגמרי.

יש התקן לא הורמנלי שנקרא נובה טי (ואולי גם עוד אחד שנקרא מונה ליזה? לא בטוחה). הוא די זול, לחלק עובד מעולה ולחלק עושה דימומים רציניים. לפעמים עובר אחרי כמה חודשים ולפעמים לא.. אי אפשר לדעת בלי לנסות. את שני הסוגים האלה נראה לי שכמעט כל רופא מתקין. ויש עוד סוג של התקן לא הורמונלי, שבנוי בצורה שונה (לא T), ונקרא ג'יינה-פיקס. הוא נחשב כפחות גורם לדימומים, אם כי לא כל הרופאים מסכימים על זה. בכל אופן אצלי הנובה-טי עשה חודשים של דימומים מהגיהינום, והג'יינה ממש לא. הג'יינה גם הוא יקר למדי, ויש רק איזה עשרה רופאים בארץ שמתקינים אותו. למכון פועה יש רשימה. אני ממליצה בחום על ד"ר מיקי שטטמן - דתי, עדין מאוד ומקצועי.

בהצלחה! ומוזמנת לשאול עוד.

אגב מונה ליזה זה סוג של נובה טי, למיטב הבנתי.

פחות או  יותר אותו דבר

אולי משהו מציק לו בלילה? אזניים, תולעים?

אולי זה רגשי יותר, ואז יעזור להשכיב אותו במיטה שלכם לכמה זמן, או שתשבו לידו ותלטפו עד שירדם?

זה לא כל לילה אבל בהחלט חוזר על עצמו..

ואולי ישן הרבה בצוהורים ולא עייף עדיין?

אז זה אוזניים!

כאבי אוזניים זה דבר איום! קודם תבדקו את זה ואח''כ אפשר להגיד שזה רק פינוק!

איך הוא במשך היום? רגוע או נוטה להתעצבן?

הוא שותה בקבוק במיטה?

יתכן שזה קשור לעובדה שאכלת ושתית בבת אחת כמות גדולה מכרגיל אחרי הצום.

אם היא לא רוצה לאכול כנראה שבאמת כואבת לה הבטן. אל תדאגי. על תעמיסי עליה כרגע האכלה נוספת.

ואם היא בדרך כלל רגועה וכאבי בטן לא אופיניים לה, זה יחלוף ברגע שאת תחזרי לאכול בצורה מאוזנת.

לילה טוב.

במהלך הצום הייתה רגועה...

וכהסתיים התחילה הדרמה..

חוסר מנוחה..לא רוצה לאכול..עד עכשיו ינקה במרווח של חמש שע' לפחות...

לא רצתה בפחות זמן...

עכשיו ב"ה היא אכלה טוב..

מתפתלת מכאבים כי אולי נוצר הרבה חלב

בכל אופן..

מפחדת שהשיבוש הזה ימעיט חלב

במיוחד שהיסטוריית ההנקה לא מזהירה אצלי...

תודה על ההתעניינות..

אז העצה שלי היא לפעם הבאה:

כשיהיה לך עוד צום בהנקה, תלכי לקבל פסק אם לצום או לא, ותצייני את מה שקרה הפעם.

ויש לך עצות איך להגביר את החלב?

שלא יהיו חששות?

(חוץ מלשתות ולנוח..)

וכן..משתפר...

שוב תודה

קווקר, שקדים, אגוזים, בירה.

אולי מכביד עלייך אך שווה את השקט של שניכם עד יעבור זעם

כל כך טבעי לרצות להיות בטוח , על הידיים, לקבל חיובק חיזוק בטחון

יש כל כך הרבה דרכים להרגעה, 

יש תנוחה או צורה הילד על כל ידך והבטן מטה

זו תמיד תנוחה שמגיעה את ילדתי, נסי

מה יש למהר להתייאש לאט לאט למדי את ילדך

בהצלחה

אם את מוכנה להשקיע-

20140807102756.doc

אולי הוא עייף מהצום... מסכן בגיל כזה לצום.. חח  סתם

לא מבינה בזה, לא יודעת..

אבל מקפיצה לך.

מקווה שהכל בסדר!

צפוף..

העיקר שתרגישי אותו כמה פעמים ביום..

אם את מתחילה לחשוש תשתי מים תאכלי/תשתי משו מתוק ותשכבי או אפילו תשבי כמה זמן קשובה אליו.. ובעז"ה

כמו שאת אומרת- באמת אחד הדברים שעוזרים זה לשבור את השגרה.

לצאת לנופש, לטיול קצר עם הבעל, ארוחת ערב משותפת... כל דבר שהוא מהנה וטוב.

בדיוק כשם שמנוע צריך דלק, כך גם הנפש שלנו זקוקה להטענה מדי פעם. רובנו נזקקים לשבירת שגרה, ואחרי שעושים זאת מרגישים טוב יותר.

עוד דבר- ללמוד דברים מחזקים על חשיבות הדברים שאנו עושים- שיעורי תורה, הרצאות- גם הם מזון לנפש.

אל תחששי שאחרי שבירת השגרה היא תעצבן שוב. השבירה עצמה תתן לך הרבה כוחות.

ב"הצלחה יקרה!

תחליטו שפעם בשבוע אתם יוצאים לאנשהו- זה יכול להיות מסעדה, טיול לפארק, נסיעה מחוץ לעיר, כל דבר ששובר שגרה.

גם אני לא מהטיפוסים חובבי השגרה אז אנחנו משתדלים מדי פעם לצאת בערב להתאורר.

אבל יכול להיות שאפילו אסור לתת מים בגיל הזה?

(שהמומחיות יתקנו אותי אם אני טועה).

אין צורך במים, ולא כדאי שהם יתפסו בקיבה הקטנה את המקום היקר של חלב.

הנחיית משרד הבריאות לא לתת מים עד שמתבססות ארוחות מוצקים.

בעזהי"ת

ובאלי כבר ללדתת! וזה לא עזר!!

צמתי המונהמון זמן, עליתי עד למכולת וחזרה, הבחור לא רוצה לצאת!! [4 ימים אחרי התאריך כבר..]

בעזהי"ת

הלוואי שמרפי יעבודדד

אצלי קרה שנתקעתי כמה שעות בחום בלי מים. אח"כ נחתי שתיתי המון, ישנתי והרגשתי שהכל מאחורי. לפנות בוקר התחילו צירים. בבוקר הייתי כבר אחרי לידה. 

בשעה טובה בקלות ובשמחה!

שכבתי כל היום במיטה- עם מאוורר עלי...

(גם זה לא יאומן, כל כך הרבה זמן במקום אחד)

ב"ה, ב"ה...

שבוע 30

צמתי הכל!

לא הייתי צמאה או רעבה בזכות הכנה טובה מאוד

הייתי חלשה ואחה"צ התחילו צירים קלים- אבל יש לי כאלה מדי פעם אז הם לא הלחיצו אותי מאוד וידעתי שכשאוכל ואשתה הם יעברו (מה שאכן היה- כמעט לגמרי ...)

והילדים היו מקסימים והעסיקו רוב הזמן את עצמם

והקטן זיכה אותנו ב3 שעות שינה...

תודה לאל

שנזכה לגאולה שלמה

ששמרת על עצמך ועל עוברך!

אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף

להרות וללדת זה חלק מתיקונו של תשעה באב

לא מבינה איך צמתי הכל והרגשתי מצוין ברוך השם! אף פעם לא הצלחתי לעבור את תשעה באב בהריונות.

אתמול (שני) עשיתי את בדיקת הסוכר אז בעלי טוען שבטח הסוכר הזה שנשאר לי בגוף מהבדיקה הוא זה שעזר לי לצום (חחח) ובנוסף לזה בעלי האכיל אותי הרבה ענבים במשך כל יום האתמול (טיפ להריוניות בצומות הבאים) {מעניים כמה קלוריות זה הוסיף לי}

שפע בריאות לכולן!

אבל הצלחתי לצום הכל!

בלילה היו לי צרבות מציקות...! והיה מבאס להתמודד איתן לבד בלי מים קרים או משהו....

אבל זה עבר עד שהלכתי לישון (וזה היה מאוחר).

היום היה ממש אחלה, כל היום שכבתי עם מאוורר עלי עד שכאב לי כבר הגב מלשכב...

ב"ה.

שנזכה לביאת גואל ולא נצטרך לצום את הצום הזה כבר!

שרשורי כל הכבוד כפי ששמתן לב...

יש בנות שזה עוזר להן שמתעניינים מה שלומן כשיש לנו מכנה משותף ואנחנו מזדהות אחת עם הקושי של השניה וזה מעודד.

לי זה כיף שאומרים לי כל הכבוד שהצלחתי להתמודד עם הקושי גם אם זאת תמיכה וירטואלית

וגם לא לצום או לשבור את צום זאת התמודדות לא פשוטה שלעיתים באה בתחושת 'כישלון' שלא הצלחתי לעמוד במשימה וזה לא נכון! וזה כיף לשמוע את זה שפעלתי נכון כשלא המשכתי לצום

אז במקום להגיד "לא הצלחתי לצום" אומרים "הצלחתי לשמור על העובר/ תינוק ולפעול לפי מה שה' מצפה ממני".

(זו לא פעם ראשונה - למעשה רק פעם אחת בכל שנות נישואיי שברתי צום תשעה באב נדחה בסופו, כמניקה).

אבל לצערי מלבד זאת לא עשיתי שום דבר למען הצום... כל היום שכבתי במיטה, ולא היה לי חשק להתחיל בכלל לחשוב על החורבן... אפילו קצת שיחקתי בפלאפון... רק לקראת הסוף קצת קראתי פירושים על מגילת איכה.

בתקווה שלא נצטרך לצום יותר את הצום הזה!

ברוך ה' עבר חלק ומרגישה בסדר  איזה כיף לדעת שאני חזקה מספיק וגם הפיצפון שבבטן היתנהג יפה  סוף סוף ואני בחודש מתקדם 32 +

אני ב"ה אפילו לא צריכה להכין את עצמי לצום

כמעט לא הרגשתי אותו. וזה ככה בד"כ!

ובכלל ההריונות אצלי סבבה כמעט בלי תופעות(לא קשור אבל זה החיוך שהבן שלי בחר לשים..)

(ואם גרמתי למישהי לקנא אז תדעו שיש דברים אחרים שכן בעייתיים אצלי

כמו הנקה למשל. הייתי מעדיפה לסבול בהריון ולהצליח להניק.. משתוקקת לזה ומתפללת שהפעם זה יצליח!)

יום שלם!

מעתיקה את פרטי המודעה:

בעלך גוייס למבצע "צוק איתן" ואת בחודש תשיעי ? בואי לקבל מיילדת פרטית צמודה ב"לניאדו".
מרכז שביל הלידה, במרכז הרפואי "לניאדו", מציע לך - יולדת שבעלה מגוייס בימים אלו למבצע "צוק איתן" - להגיע ללדת ב"לניאדו" ולקבל, ללא עלות, מיילדת פרטית צמודה. המיילדת תלווה אותך לאורך כל תהליך הלידה ותעניק לך שירות אישי צמוד , ללא עלות. לפרטים צלצלו 09-8609500

ראיתי גם מודעה של דולה בחינם בירושלים, אבל אני מבינה שלא רלוונטי.

שיהיה בהצלחה ובשעה טובה!

בטופס יש מצב משפחתי של היולדת,

וכן מצב משפחתי של בן הזוג של היולדת.

אם בן הזוג של היולדת הוא אלמן, באופן פשוט- היולדת איננה בחיים...

(כמובן שיתכן אלמן שנישא בשנית, אבל אז, מצבו המשפחתי הוא- נשוי...)

אלמן שלא נישא בשנית, ובכ"ז הוא אבי התינוק... (וכן לגבי רווק וגרוש)

שהנחתי שזו הכוונה...

אבל בחרתי להתעלם מאפשרות מבישה זו (בנות ישראל הן לא הפקר!)

יש כאלה שמקדימים מאוד, היא מייררת הרבה או משלשלת?

ומרגישה זה מה שאת רואה? 

אולי באמת זו שן...

נפיחות באזור הזה בסוף הריון ובמיוחד בחום.

אם נראה לך שיותר מדי, כדאי להתייעץ עם אחות מעקב הריון או רופאה

הרבה בצקות יכול להיות חשש מרעלת הריון, יש לך גם באזורים אחרים, למשל בידיים?

אם כן אני ממליצה להבדק , אם לא נראה לי שמספיק להתייעץ טלפונית.

תרגישי טוב, כדאי להרים את הרגליים כשאפשר, להמעיט במלח ולהרבות בשתייה.

יש משחה לשים, תבקשי מרופא עור.

מה הוא אמר?

אין לי נסיון אבל מקוה שיעבור במהרה!

רפואה שלמה!

אני עברתי לידה עם קצת תפרים וגם ואקום לא מאוד חזק (חצי מהראש כבר היה בחוץ) והרגשתי כאבים באותו אזור כמו שאת מתארת במשך חודש וחצי.

אני שמתי לב על עצמי, שככל שיותר הלכתי, הכאב השתפר. השתדלתי ללכת כל יום לפחות רבע שעה עשרים דקות, לא צריך לעשות הליכה מהירה, מה שחשוב זה להיות בתנועה.

אז תראי למישהי שמבינה כמו אמא שלך או אחות טיפת חלב. בדרך כלל זה נוזלי, אבל בשביל הרוגע שלך אפשר.

אני מנסה כל הזמן שיש לי דאגות, גם כשיש כאבים בבטן אולי משהו לא בסדר? אבל בעצם זה מצוי ולגטימי..אז זה בסדר וגם כשאין איך אין כאבים? אולי חלילה קרה משהו? אבל לא תמיד צריך שיהיו כאבים

בקיצור,

מחשבות לכאן ולכאן. רק לסמוך על הקב"ה.

תודה על התגובה!

גם לי יש את ההרגשה הזו שכל כמה שבועות אני חייבת לראות מה קורה ושהכל בסדר.

אצלי זה בעיקר בגלל שחיכיתי הרבה להריון הזה והוא מלווה מידי פעם בחששות.

גם לי יצא לעשות הרבה אולטראסאונד בגלל כאבים שהיו לי וזה ממש הרגיע אותי!

מקווה שתמצאי משהו שירגיע אותך בכל זאת והשבועות האלה יעברו עלייך בנחת!

אבל גם ככה לא תמיד מבינים מה רואים.... אז עדיף שיהיה עם הסברים של הרופאה וזהו

אני עכשיו בשבוע 13 עד עכשיו עשיתי אולטרא סאונד כל שבוע, ועכשיו אני צריכה לחכות 5 שבועות זה נראה לי סיוט.

אבל רק שתדעי שמשבוע 14 יש מכשיר ביתי שמשמיע את דופק העובר.

הנה לינק: http://www.babylink.co.il/content.php?id=24

אם זה היה יותר זול כבר הייתי מזמינה אחד.

בהצלחה! 

אני גם הייתי רוצה לעשות..אפילו רק השבוע. ואז מוכנה לחכות עוד שלושה שבועות.

דווקא אני חושבת שהחל משבוע 13 אהיה יותר רגועה, כי ממה שהובן לי החל משבוע 13 פוחתים משמעותית הסיכונים...ובטח את מבינה על מה מדובר, פשוט מעדיפה להימנע מלכתוב את זה (כתבתי ומחקתי)

אז תודה לאל את יכולה להיות יותר רגועה

זה בהחלט הרבה יותר מרגיע לראות ולהרגיש שהכל בסדר.

אבל צריך גם לדעת שזה לא נגמר בזה...

זה נראה לי כזה מן רצון לשליטה, לבדוק שהכל בשליטה  ושאני יודעת הכל.

אבל הקב"ה סידר לנו אחרת, נראה לי לא סתם.

אולי כדי שנתפלל כל הזמן על התינוק שלנו, ועל התקינות של ההריון, שהכל יעבור בשלום וכו'.

נקודה למחשבה

אלא בגלל דימומים וגם בגלל תאומים שעובר אחד התפתח לאט מהצפוי ובסופו של דבר אכן נפל.

וחוץ מזה למרות שנכון שהסיכונים פוחתים אני עדיין סופר לחוצה, כל כאב בטן מטריף אותי (ככל הנראה בגלל שזה הריון אחרי IVF הכל מלחיץ בכפליים).

ואם את באמת עדיין לחוצה ממליצה ללכת לקחת הפניה לאולטרא סאונד מרופא משפחה, מניסיון הם נותנים בלי לשאול הרבה שאלות.

בהצלחה