הטיסה וניסינו להשיג טיסה דרך מקומות אחרים ולא צלח בידנו אמרתי לו טוב אולי אני צריכה ללדת בראש השנה ולכן ה מסדר שלא תוכל לטוס.
בקיצור קמתי בבוקר וראיתי נקודה של הפרשה דמית
א' מישי יודעת אם פקק רירי אוסר?
ב' אני צריכה לצאת לבית חולים? לא המשיך לי דם אחרי זה
ועוד משו ירדה לי הבטן ממש השאלה היא כמה סיכויים ללדת בחג אני שבוע 37+4
אז כדאי לשאול ולברר לפי מה אתם נוהגים
הפרשה דמית שככל הנראה מקורה בפקק הרירי- אין צורך לפנות למיון
הסיכוי ללדת בחג הוא 50%... או שכן או שלא
אפשר להסצובב אחרי הפקק הרירי גם שבועיים- שלושה
הפנו למוניטור לא דחוף
הלכתי למחרת והפנו מיידית לזירוז עקב האטות!
ממליצה להיבדק ושיצחקו עליך
א. תלוי פסיקה, יש בזה דעות שונות.
ב. לא
ג. אין לדעת...
מחר ערב חג ואז כמה ימים שעובדים במתכונת שבת.
בעיקרון על דימום צריך להיבדק, אז עדיף שתלכי היום ותסיימי עם זה.
אפשר גם במרכז בריאות האישה
אז בחסד ה' התחלתי היום שבוע 12, תאומים. הריון ראשון.
זה הריון ivf ניסי ומרגש,
חיכינו הרבה להריון הזה, וגם להכיר את בעלי לקח לי הרבה מאןד שנים
במשך שנים כולן סביבי ילדו ורק אני לא... כרווקה חלמתי המון פעמים שאני בהריון וגם מתוך חלום ידעתי שזה לא באמת יכול להיות..
ועכשיו,
בחסד ה' בהריון המרגש הזה.
מרגישה בגדול טוב. אין הרבה בחילות וחוץ מעייפות שאני יכולה לתלות גם בעבודה ובחיים... וכל הזמן לא מצליחה להשתחרר מהתחושה הזאת שזה חלום ושזה לא יכול. בדיוק כמו בחלומות ההם מהרווקות.
כבר ראינו דופק. כבר ראינו בשבוע שעבר 2 עוברים מתוקים מתוקים זזים שם בנחת
שבוע הבא שקיפות.
בימים שהקאתי זה עזר לי להוכיח לעצמי שאני אכן בהריון. אבל גם זה כבר לא קרה כמה ימים.
מחכה כבר ממש לבטן שתצא שאולי תעזור לי לאשר את המציאות הזאת. בינתיים אין כמעט כלום.
איך משחררים? איך מאמינים בטוב?
בשלב כזה הייתי מתפללת הרבה מסידור תפילת חנה- מלא תפילות על ההריון...
וחושבת על אינספור הריונות תאומים תקינים. היה דופק? בע"ה ימשיך דופק.
הרוגע שלך חשוב גם הוא לבריאותך.
בע"ה בקלות הריון תקין בידיים מלאות!!
המתח מלווה כל אישה בהריון...
ובטח הריון כל כך יקר!
אין הרבה מה לעשות טכנית,
בעיקר להתפלל ולהיאחז באמונה, לדבר עם הקב"ה להודות לו, לבקש ממנו...
בעזרת ה' ההריון ימשיך תקין ויסתיים בבריאות ובידיים מלאות!!!
בנימה אישית אני בהריון תאומים שבוע 18 אמנם לא הריון ראשון אבל עדין יכולה להגיד לך שכל הזמן אני מחכה להרגיש תנועות עוברים להתקדם בשלב
ואני לא גומרת לספור את הימים שיעברו כבר לי אישית עזר ללכת בהתחלה המון לבדיקות אני יחסית בסיכון כי זה הריון תאומים זהים שליםה אחת אז אחת לשבועיים יש לי אולטרסאונד אישית אני אוהבת את זה ונהנת לראות אותם כל פעם מחדש אולי תנסי גם לקפוץ מידי פעם לבדיקות
תהני מכל רגע זה דבר מדהים !!!!!
עשיתי אחת שבוע שעבר ויש שקיפות שבוע הבא,
הגיןני לקפוץ מחר למרכז בריאות לאישה ולבקש לעשות us? יתנו לי בלי תור והפנייה?
או שפשוט להיות באמונה שעם הכל היה בסדר בשבוע שעבר אז כנראה הכל בסדר..?
ואם סתם בא לך לראות נניח אני הייתי מאד סקרנית לדעת את מין העוברים אז כן הלכתי לקופה פעם אחת אמרתי שכואב הראש ורוצה לראות שהכל בסדר
חיכינו לו די הרבה, ודי נחקק לי במח שאני לא מסוגלת להיות בהריון...
אז כל ההתחלה הייתי באיזה מחשבה שהכל זה בעצם רק בדמיון, כי הרי אני, כבר ראינו, לא יודעת להיות בהריון! אני לא אשכח שהייתי בשו•ק והרוכלים אמרו לי - לידה קלה וכל מיני כאלה ברכות... הייתי המומה, אשכרה רואים שאני בהריון?! זה אמיתי כאילו? וכשיש תנועות חזקות זה גם עוזר לעכל. וכל א''ס מחדש אני כזה- אה, אז באמת יש שם משהו?! קטעים...
העיקר תהני מזה שאין לך בחילות כי זה די מוציא את החשק לחיות. הרבה מזל טוב ושפע של ילדים ושמחה ועושר!
ריגשת אותי ממש! גרמת לי להרגיש נורמאלי..
מרגישה שהשתגעתי כבר סופית..
ובהחלט בהחלט מחכה שתצא הבטן כבר!
אני ממש מבינה אותך !
לוקח זמן להתחבר אל הטוב החדש שבחיים,לעבד אותו...
אני חושבת שבמשך שנה או יותר כל פעם ששמתי כיסוי ראש הרגשתי שאני עושה הצגה ואני כאילו עובדת על מישהו מרוב שלא האמנתי שזהו,הפעם באמת הגיע תורי..
בעה כשהבטן תצא מאמינה שהדברים יתחברו לך יותר
שיהיה בשעה טובה !
בתור אמא לתאומות
ובתור אחת שיודעת מה זה ציפייה....
מבינה אותך מאד!!!!
בתחילת ההריון של התאומות, שלי (מונו בי- זהות, עם שליה אחת ומחיצה דקה) לא מצאו מחיצה בינהן
לכן עד שבוע 14+ עשיתי לפחות פעמיים בשבוע אולטרה סאונד
ופשוט חייתי מבדיקה לבדיקה.
בהמשך זה היה פעם בשבועיים, ומשבוע 31 זה שוב היה פעמיים-3 בשבוע
מבחינתי זה היה זריקת הרגעה בכל פעם מחדש, עד שמרגישים תנועות. (על אף שהן 2 ועל אף שזה לא היה הריון ראשון, התחלתי להרגיש באזור שבוע 20)
גם אחרי שהתחלתי להרגיש תנועות הייתי בלחץ שאולי אני מרגישה רק אחת כל פעם...
זה באמת הריון קשוח יותר שגורם ללחץ ומתח יומיומי.
אבל אם קשה לך, פשוט תלכי למרכז בריאות האישה ותבקשי אולטרה סאונד. הן הכי מבינות את זה בעולם!!! במיוחד בכזה הריון...
מאחלת לכם רק טוב ושמח
שנה טובה ומבורכת
נגיד והילד מתעכב בבוקר וכמעט מפבפס את ההסעה לבי"ס וכעסתם עליו וגם צעקתם כי הוא לא זז,
זה מלווה אתכן כל היום? יש לכן מצפון על זה?
ושל לקיחת אחריות (לבקש ממנו בנעימות השלמה של הקניות/ לוותר על הדברים החסרים/ לקנות בעצמך את הדברים החסרים)
הגדול בן שנתיים עם נטייה לברוח הכי מהר שרק אפשר.
עדיין לא בעניין של ללכת ליד העגלה
גם לא בעניין ללכת עצמאית בזמן ש ''לא באלו''
נוסף, תינוקי בן חודש
לא מצליחה לצאת לגינה עם שניהם...
לקראת ראש השנה אין סיכוי שנשארת לכל אורך הזמן בבית
מצד שני,
לא יודעת
זה ממש יקר!!!
ולא נראה כזה נוח בכלל
ועוד אצלך מדובר בילדון שובב, שספק אם יסכים להישאר עליו...
יש לך אפשרות לשאול עגלת תאומים, לפחות לימי החג?
האמבטיה שלנו מאווררת עם רשת, אז אל חשש..
העניין שחייבת פתרון קבוע לכל שבת
לכל צהריים שרוצה לצאת לגינה
ולא רוצה עגלת תאומים כפתרון קבוע
שמחזיקות את הידית של העגלה, זה לא כל כך נוח, כי זה גורם לך לכופף את הגב, כי כביכול את מגוננת עליו.
ואם זה טרמפיסט צד, לא בטוחה כמה זה יציב בטח לא על עגלה עם אמבטיה...
יציאות קצרות.
הקודם שקנינו היה זול של ליטף ולא היה מספיק נוח. עכשיו קנינו אחד יותר יקר, ומשמעותית הוא יותר נוח
אנחנו לקחנו משם
ראיתי שיש טרמפיסטים שזה ממש מושב עם חגורה
לחילופין אם את בקטע של מנשא..
לקחת טיולון שיודע לשכב
כשאת הולכת הגדול בטיולון
הקטן במנשא עלייך
מגיעים לגינה - הקטן בעגלה ששוכבת 180 מעלות
הקטן בן חודש.
הוא באמת במנשא בכל בוקר שלוקחת את הגדול למעון
אבל צריכה עגלה בשבילו בשביל העריסה (למרות שגם ככה ישן איתי ביחד במיטה כל הלילה)..
וגם כי מפחיד אותי שלושה ימי חג לדעת שהדרך היחידה שלי לזוז בעולם זה עם מנשא
קצת מסורבל, אבל השתמשתי מלא. זה היה טרמפיסט עם ישיבה ןחגורה ככה שזה מבחינתו היה כמו עגלה, הייתי מושיבה אותו וחוגרת והוא לא יכל לקום.
אני השאלתי את זה, תבדקי אם יש אולי מישהי במשפחה/שכונה שיש לה ויכולה להביא לך אפילו רק לר"ה
איזה אחהצ קשההההה
פשוט אין לי אוויר
על כל דבר שאני אומרת הם אומרים לא
אני כבר משתגעת
ועזרה איןןןןןן
לכי להתקלח
לא
בואי להתלבש
לא
בואי לאכול
לא
בואי לישון
לא
תאספי את המשחקים
לא
וכמה בכייייי
בא לי גם לבכות
לצרוח
מה קורה פה
אני יודעת שיש לי דדליין נגיד עד 8 ורבע בדוק ששקט פה.
וזה מחזיק אותי. מחכה ךשעה הזאת ויושבת אני והקפה ובייי
וואי זה מרגיע ומאפס
בן 4 חודשים
היינו אצל הרופא הוא לא ראה כלום
אבל הוא חם וכווצ'י
רק עכשיו עלה לי השכל לבדוק בגוגל את המדריך מתי זה נקרא חום
נותנת כשהוא חם ומסכן ונראה שיש צורך.
(בד"כ מנסה קצת פתרונות אחרים- הנקה, השכבה, ידיים)
ואם רואה שיש צורך נותנת
גם על שיניים אני נותנת
אבל על חום בדרכ אם לא מעל 38 משתדלת להימנע
ה' תעזור לי לא לכעוס
תחילת הריון ב"ה בחילות משוגעות
מילואיםםםםםםםםם. בהפתעה משבוע שעבר
אני בקושי עוברת פה כל יום
ביקשתי מהילדה בכיתה א להביא לי משו מהארון במטבח
היא עשתה את זה לא בזהירות
והפילה לרצפה צנצנת דבש גדולה ושווה במיוחד שקניתי לראש השנה
בקיצור במטבח עכשיו זכוכיות ודבש מרוח על הרצפה
ואין דבש
ואין לי כח
וישר אמרתי לה. למה עשית את זה לא בזהירות
והיא נעלבה והלכה לחדר.
אין לי כח ה'
דחןף צריכה את בעלי.
ולצנוח למיטה
יודעת שזה רק דבש
אבל לפעמים צנצנת דבש מרגיש מדומאחד יותר מידי
הפתיל לא קיים בכזאת חולשה פיזית כשאין על מי להישען.
אנחנו גם מתחילים מילואים כל יום, אני ממש משקשקת מאיך אני יעבור את זה הפעם...בטוחה שתוך יום יומיים אני בדיוק מוצאת את עצמי בסיטואציה כמו שתיארת
חיבוק גדול
עוד מעט תתחילי לסגור את היום
תבטיחי לך משהו טעים מוולט לארוחת ערב לי זה תמיד עוזר קצת 
זה בסדר גמור.
אמהות הן לא מושלמות.
והקב''ה ברא את הילדים שיגדלו עם אמהות לא מושלמות, שלפעמים צועקות, ולפעמים כועסות, ולפעמים לא מספיק קשובות ולפעמים לא מספיק מחנכות.
אם הקב''ה היה רוצה שתינוקות וילדים יגדלו בסביבה סטרילית הוא היה דואג שקודם כל נהיה מושלמות.
אבל הוא לא עשה את זה, הכל טוב. הילדה שלך יכולה להיפגע ממך, היא יכולה לכעוס . לפעמים מרוב פחד מה נעשה לנפש של הילדים אנחנו עושות יותר גרוע (לא אומרת עלייך, בכללי פה בפורום קראתי כמה פעמים) . הגזמה.
האמהות שלנו גדלו עם מכות בטוסיק, והאמהות שלהן צועקות מלא פעמים והן רצות לנשק את כפות הרגליים של האמהות שלהן, הן מעריצות אותן. אני לא אומרת שצריך לתת מכות, אבל לקחת בפרופורציה. אם כ''כ נפחד מה עשינו לילדים, זה יגרום להם לעשות מניפולציות רגשיות, כי הם יודעים לשחק לנו בנקודות הרגישות.
אני חושבת שזה מאוד נורמלי, לא השתוללת עליה, לא הרבצת לה, כעסת והערת. לגיטימי ביותר.
חיבוק גדול! את צריכה לחבק את עצמך על כל מה שאת עושה! את לבד! עם בחילות! עם ילדים! כביסות! דאגה לבעל! בישולים! הכנות! את מעולה!!
איזה קשה זה!
איכשהו תמיד כשאנחנו מוצפות ועצבניות
מגיע איזה קש כזה שגומר את הכוחות סופית!
חיבוק ענק!
אצלנו מילואים בלי הריון וככל הנראה הייתי מגיבה כמוך אם לא גרוע מזה.
מתאים לך לכתוב מאיזה אזור את ונראה אם יש מישהי שיכולה לחבר אלייך עזרה?
אני מעריצה אותך! בעיני מגיע לנו גן עדן אחרי השנה הזאת..
איך את עכשיו?
עברו כמה שעות ובתקווה כולם ישנים
את עושה את הבלתי אפשרי ,מאחלת לך להיות ברכות ובחמלה כלפי עצמך♡
ועם הבת -
מה שחשוב הוא להחזיר את הקשר למקום הבטוח,וזה משהו שאת צריכה לעשות ולא היא.
זה אומר מחר ברגע רגוע שלך ושלה(לי עוזר להתפלל לפני שאכן יהיה אחד כזה ...)לדבר איתה על מה שהיה ,על זה שכעסת כי התבאסת ,ואז התבאסת שכעסת ושאת פעם הבאה תשתדלי לכעוס בדרך שהיא לא תפגע..
כמובן במילים שלך רק מסבירה את ההלך
ואז לעשות משהו כזה שהוא רק שלכן (חיבןק/לשים שיר שאת יודעת שהיא אוהבת/כל דבר שעולה לך...)
כותבת כאמא וכמטפלת רגשית שעובדת עם הורים.מוזמנת אם תרצי לכתוב גם בפרטי.
קראתי כל מילה.
מעודד מאד...
מסכימה עם זה שבסוף התגובה שלי לא היתה מוקצנת
אמנם לא אידיאלית. אבל גם לא קיצונית לרעה.
מתפללת לה' בכל יום שיזכה אותי להיות אמא טובה
לבת משפחה.
צריכה ללדת בינואר, לפני שנה ו8 ילדה בניתוח קיסרי.
כרגע הצפי בע"ה הוא לידה רגילה. והיא ממש רוצה לעשות מה שאפשר כדי ללדת רגיל.
היא שמעה על דולה ממש מומלצת שלוקחת 7,000 (!!!!!) הלם של מחיר.
יש דברים שכדאי לדעת?
יש דולה מומלצת שלוקחת פחות? ומה הטווח מחירים בערך.
היא גרה במרכז, אז יש בית חולים שיותר מועדף ללידות מהסוג הזה??
אמרתי לה שאשאל חברות שלי
כל כך כיף המקום הזה שתמיד אפשר להתייעץ, וגם לייץ לפרוק ולשתף.
ושזה מקום ערכי בלי דיבורים ושיתופים לא יפים. ממש.
קרדיט למנהלות כמובן 3>
שיותר תומכים בלדות ויב"ק
עם דולה תותחית ממש
לקחה 4+
ברור שיצא יותר יקר
אבל כבר די מתקרב לסכום ובעיני כבר עדיף..
והליווי שווה כל שקל לדעתי
מניסיון אני אומרת לך, שהייתי מוכנה לשלם גם 20,000 בשביל הויבק
וברור שזה לא תלוי רק בדולה אבל היא אלופה ונותנת את הלב
אני תמיד אומרת שהיא יקרה, אבל שווה כל שקל.
אך למול המחיר ששמת פה, היא זולה- חצי מחיר (3500)
ממש ממליצה לקחת דולה, היא פשוט היתה קסם! הייתי בטוחה שזה רק לתמיכה ומסאז' כזה, וזה ככ לא!! היא עזרה לי בטירוף, קידמה את הלידה, עד אז לא האמנתי שיש דבר כזה לידה חלומית.. כי כל הלידות שלי היו קשות, 2 נגמרו בקיסרי..
אז הגועל נפש הזה הגיע אלינו. ומה מוזר?
שאין לנו חצר בכלל! יש לנו מרפסת אבל הן בכלל לא שם! הן נכנסות למטבח דרך החדר שירות שצמוד אליו (לדעתי. אלה 2 המקומות היחידים שאליהם הן הגיעו)
אין שום מאגר מים פתוח, שום לחות. ויש חלון עם רשת. אז מאיפה???
פיזרנו מיליון מלח מסביב למכסה ביוב שבחדר שירות. אבל כנראה זה לא משם.
מה עושים חוץ מלהקיא? 😵💫😵💫😵💫
כאילו אני כתבתי את זה!!! אימל'ה
היה לנו בחדר שירות מעין ארון מדפים.. פירקנו אותו והכל מאחורה זוועה!! ומלא חשופיות נקנו את החדר והשפרצנו אקונומיקה מלא מאיפה שהם יצאו ולא ראינו חורים בקיר כרגע (הזמנו הדברה לפני שבוע ולא עזר)
כנל בשירותים מתחת ארונית עץ והם יצאו משם נקיתי עם מלא אקונומיקה בנתיים 24 שעות אחרונות לא יוצאות חשופיות..
זה פשוט מגעיל ונוראי!
תחפשו את האזור החשוך והלח שהן יוצאות משם לנקות טוב טוב!!
ולאטום את הקירות עם חומר
המדביר מראש הסביר לנו שהחומר הורג את מה שיש ולא את החשופיות שיכנסו
היו ונכנסו הביתה מחורים בין הפאנל לרצפה..
צריך לראות מאיזו חור נכנסות ולסתום אותו עם אפוקסי או משו עמיד, עשינו את זה ולא יצאו משם יותר
מתנה לאחרי הלידה .עדיף משחק שיכול לשחק לבד
מגנטים וכאלה יש כמובן .אשמח למשחק שמוצלח אצלכם בבית
קוביה הונגרית
חוברות של מבוכים, מצא את ההבדלים וכד'
חומרי יצירה
ספרים
פליימוביל
לגו (ערכות בניה עם החלקים הקטנים)
יש ערכה לקוסם וערכה של המדען משהו..
שניהם מוצלחים אבל זה מאוד תלוי בתחום עניין של הילד. יש ילדים שלא הפסיקו להתעסק, ויש ילדים שלא נגעו.
מה בתמונה של בריינבוקס (אבל צריך לדעת לקרוא כדי לשחק לבד)
לנו יש נסיון ממש טוב עם
קוד הצבע
4 על גלגלים
ומשאית
זה לא מתפזר יותר מידי
ברמות קושי שונות
ומשחק שאפשר לשחק לבד- בלי שותפים
אצלנו פלוספלוס הולך ממש חזק
גם לגו אבל פחות
היי,
שמעתי הרבה על מיצוי פטל אדום,
יש באמת עניין?
מישהי שלקחה והרגישה שזה משפיע??
אשמח לשמוע
תמצית או כדורים של ברא.
אני לא יודעת לומר מה היה אם לא אבל ב"ה היו לי לידות יחסית מהירות וטובות
הרעיון שלו הוא לעזור לצירים להיות יותר אפקטיביים
אפשר גם אחרי לידה זה עוזר לכיווץ הרחם אבל עשוי לעשות עצירות
לפני לידה אני לוקחת גם שמן נר הלילה אולי זה גם מאזן
אז ראש השנה מתחיל ברביעי בערב עד מוצאי שבת.. יש לכן רעיונות מה אפשר לעשות עם הילדים שלא יאבדו את זה?
* גם עבור אלו שיש באזור מגוריהן אזעקות ולצאת לשחק זה לא ממש אופציה..
* עבור אלו שמתארחים אצל ההורים או מפונים
שוטו.. 🙃
גם מבחינת איזו הפעלה או משחק סביב הארוחות,
וגם מבחינת משחק קנוי חדש לזמנים שבבית.
אבל אין לי רעיון ספציפי ולא עשיתי כלום,
אז עוקבת כאן 🙏
לא יודעת, מקווה שלא יהיה קשה מדי.
כבר בשבת אני מותשת מיום שלם איתם
תלוי בגיל הילדים -
אמרתי לילדים על אחד בתורו אומר משהו טוב על אח שלו ומקבל קבוק/ עיגול של קליק/ חתיכה של חטיף , ככה שיוצא שעושים סבבים כמה פעמים עד שכל אחד אומר על כל אחד מהאחים וההורים. יש גם נקודות בונוס- מי שמקשיב יפה, או מי שיש לו רעיון מקורי מקבל שניים.
מגיל שלוש פחות יודעים לשתף פעולה, הקטן שלי בן ה3 מצחיק כזה... הוא קלט שיש סבב אבל לא קלט מה המטרה, אז הוא חיכה בסבלנות לתורו ואמר- ''עכשיו תורי! עכשיו תורי! אממ... פעם אחת הלכתי לגן רימונים! ''... אז כיוונתי אותו להגיד תודה לאבא ש... ואז הוא יכול לנסות להמשיך.
אפשר אותו משחק רק שאומרים תודה לה' על משהו.
אם הם בגן חובה- יסודי- אפשר לעשות סבב איחולים וברכןת ומשאלות לשנה החדשה.
עם קוטנטנים זה באמת קשה, פשוט להוציא כל פעם משחק אחר, לגוון ממה שיש בבית.
משחקים חדשים
דיי קבוע בתקופה הזו שאני קונה להם גם ביוהכ אותו עניין אז קונה כמה משחקים ופותחים כל חג בערך משחק חדש
זה בערך הדבר הראשון שקניתי השנה..
יש בספר שלום לך אורחת סיפורים יפים.
גם בספר סיםורים לימים טובים של אמונה אלון.
אני מאד אוהבת לספר לילדים את מעשה ממטר שלהבנתי ממש ממשיל את מהות היום- עם ישראל ממליך את ה'.
כמובן שזו לא תעסוקה ולא משחק אבל פעילות נעימה.
נראה לי החכמה היא לדעת לכבס כמו שצריך כדי שתשמר טוב
אצלנו אנחנו שולחים לחמותי כל תקופה והיא מכבסת ומגהצת (מאין מסורת משפחתית. כל הבנים שולחים לאמא את הטלית..)
אין ספור תודות לקב"ה שבוע 35 ומרגש😊
לאחרונה בכל פעם שאני שוכבת או יושבת להרבה זמן כשאני קמה מרגישה את כל העצמות שלו כואבות ממש
זה תופס אותי הרבה באמצע הלילה שקמים לשירותים מרגישה כואב כואב ושאני הולכת כזה לא יציב
בעלי אמר שכלפי חוץ לא רואים שאני מתנדנדת אבל אני ממש מרגישה ככה
קרה למישהי? מדאיג? יחלוף עם הזמן או שיש דרך להקל?
שבוע 36,
כאבים בעיקר בעצמות האגן מאחורה
זה סיוט ועוד לא מצאתי משהו שעוזר
אני קמה ופורשת ידיים לצדדים כדי להתייצב 🤭
לא יודעת אם הכאבים שיש לי הם בדיוק כמו אלה שלך, אבל פחות או יותר זה ככה... (ואני מצד אחד מעודדת את עצמי שנותר לי עוד שבוע ויום בלבד כדי לסבול את הכאבים הללו, אבל מצד שני יודעת שאז יגיעו כאבים קשים יותר שיגבילו אותי עוד יותר בקימה...)
מה שכן שמתי לב - שמנוחה עוזרת. בליל שבת ממש ממש כאב לי, ברמה שלא יכולתי לשבת ליד השולחן, אבל במוצאי שבת כבר היה הרבה יותר טוב... וההבדל נעטץ בכך שביום שישי עבדתי די קשה ואילו בשבת נחתי.
מקווה שיש לך אפשרות לנוח...
אני מרגישה שזה קורה לי תמיד אחרי שינה אז לא יודעת אם קשור למנוחה
אוף זה כל כך מעצבן
לפעמים "מידרדרת" למטה במהלך הלילה, אבל מתחילה אותו בישיבה.
יש לי כרית גדולה ממש שנשענת על ראש המיטה, עליה אני משעינה בחצי עמידה את כרית השינה (כרית יחסית קשיחה כזו) וגם מניחה כרית מיוחדת לצוואר (כזו ששמים לילדים בכיסא רכב כדי שהראש שלהם לא ייפול לצדדים אם הם נרדמים). משני צדדיי יש לי עוד שתי כריות קטנות כדי לתמוך בשתי הידיים. ויש לי גם עוד כרית קטנה לבין הרגליים...
זה בעצם יוצא כמו שינה על כורסה נפתחת כזו. ואני מניחה שאפשר לסדר את כל הקונסטרוקציה הזו בעזרת כרית היריון... (אף פעם לא ניסיתי, כי הסידור הנוכחי נוח לי מספיק)
אבל לא נראה לי שאני יצליח לישון ככה חחח
היום נרדמתי בטעות על הספה לשעה (ברזל נמוך בהגזמה) וקמתי עם פחות כאבים מעניין לבדוק אולע באמת זאת התנוחה
בכללי קשה וכואב, הגוף יצא מאיזון...
אבל לפעמים אפשר מאוד להקל
אם אני מבינה למה את מתכוונת חחחח
כשאני קמה בבוקר בעיקר, אז אני מרגישה שאני הולכת כמו ברווז חחח כואב לי באגן נראלי בעיקר מאחורה, כל פעם בצד המקביל לרגל עליה אני נשענת.
אני מנסה להתיישב על המיטה קודם לפני שאני נעמדת ואז אני מזיזה קצת את האגן, מסתובבת עם הפלג גוף העליון לצדדים, מותחת רגליים. ואז אני קמה ומרימה את רגל 90 מעלות קדימה שהברך גבוהה,ומחליפה רגליים. ככה איזה פעמיים ואז אני הולכת בזהירות וזה עובר יחסית מהר. אולי יעזור לך
כמתנה אחרי לידה?
רוצה לקנות משהו לגיסתי, משהו בשבילה ולא משהו לתינוק..
יש לכן רעיונות?
חשבתי אולי על פיג'מה כיפית- זה מוזר או נחמד?
עוד לא ילדתי, אז אני לא יודעת להגיד מה משמח ופרקטי בהקשר הזה
אשמח לרעיונות!
כי כל אישה שמחה ממשהו אחר
נגיד - לי פיג'מה כיפית לא הייתה עושה את זה... כן הייתי שמחה לקבל ספר טוב (בטעם שלי) הוא מארז שוקולדים טוב (ויש עוד כל מיני דברים, אבל הם באמת פחות שגרתיים...)
כל הכבוד לך על הרצון לתת מתנה!
או קרמים עם ריח טוב
כאלה שמחזירים לשפיות אחרי לידה
אבל כדאי לך לבדוק לפני אם היא צריכה ואיזה ריח היא אוהבת
שיש מידי הרבה כאלה זה כבר מיותר...
אם זה משהו שלא נשאר - שוקולדים מושחתים לי לגמרי עושה את העבודה 😅
פיג'מה מאוד תלוי בסגנון יש כאלה שמאוד יעשה להן ויש כאלה שבכלל לא..
אפשר גם שובר למשהו מפנק לק ג'ל/מסאז/טיפול פנים
אני בעד כל דבר שנותן פתאום תחושה של הרגשה טובה כזאת בגוף
הביאו לי גם פעם (מסיבה אחרת) כרטיס טעינה לארומה.
זה היה ממש נחמד.
פיג'מה זה מתוק בעיניי.
בידיים פתוחותאבל לדעתי עדיף שתשאלי אותה מה ישמח אותה
כדי שבאמת תקלעי
אני חודשיים אחריי לידה רק הייתי זקוקה לאוכל טוב.
אני הייתי נמסה
(ולא לשכוח פתק החלפה)
יש למישהי המלצה איך אפשר לתת לילד שצריך לקחת ברזל וטוען שממש מגעיל לו,הוא מבין שצריך לקחת אבל לא מסוגל
ערבבנו עם מיץ ,שתה עם קש שיהיה נח יותר בלגימות קטנות ולא הצליח לשתות.
אשמח ממש לעצות
סירופ ברזל הוא יאהב?
אפשר לנסות.
או לאכול אפילו שמגעיל, ואחר כך לאכול משהו טעים.
בלגימות קטנות הןא מתרכז בטעם, לא צריך שיטעם .
או לנסות לקבל ברזל בצורה טבעית אולי יותר יתחבר
בשר, טחינה , סלק דגים
אולי ללמד אותו לבלוע כדור
אם נותנים כדור רק של ברזל זה ממש קטן
עשינו מדפים ככה שלא יתקעו בהם אבל ככה הם גם לא יכולים להשתמש בהם.....
ומאחסנים שם משחקים בתוך קופסאות גדולות,
ואז אפשר להוריד 1-2 קופסאות שיהיו נגישות, וכשמסדרים להעלות חזרה ולהוריד בהמשך קופסה אחרת.
אצלי משחקים באמצע שבוע במעט משחקים יחסית, וצריך את המקום פנוי לדברים אחרים, ובשבת יש יותר מקום וצורך במשחקים, אז מורידה יותר.
מבחינתי ילד סידר משחק כשהקופסת קרטון בתוך קופסת הפלסטיק הגדולה.
לא מצפה מהילדים להחזיר את קופסת הפלסטיק למדף.
אלא אני ובעלי (והגדול)
מעלים ומורידים את הקופסאות הגדולות.
יש עוד משחקים שמאוחסנים יותר נגיש, אבל הם פחות תופסים מקום.
אפשר לומר ש80% אחוזים מהנפח של המשחקים מאוחסן גבוה.
(תחפושות, מכוניות, פליימוביל עם האביזרים הגדולים, פאזלים, משחקים דידקטיים, בובות, כדורים ועוד)
20% שנגישים זה יותר משחקים כמו טאקי, חרוזים, משושים, משחק זיכרון, 4 בשורה ועוד.
ולגדולים קטאן, רמי, שחמט- זה במדפים בספרייה.
הם רוצים לשים שם דברים פרטיים שלהם.
בעיקרון הם ישנים בצד ההפוך למדף (שתלוי בקצה המיטה) וכך יש פחות סיכוי שייתקלו בו.
אפשר אולי לרפד את הקצוות ואת התחתית של המדף בבד עבה שיודבק עליו, וכך הוא ירכך את המכה, אם יקבלו.
זה הגווני אין כרגע אפשרות להגיש בקשה לסבסוד במעונות?!
שהמצב הכלכלי במדינה גם ככה קשה..
שאנשים מאבדים את המקומות עבודה שלהם בגלל המלחמה???
שיש אברכים שלומדים ועובדים??
איזה חוסר התחשבות!!
אני צריכה להכניס את הקטן למעון אחרי החגים (הוא יהיה בן 3 חודשים וחצי) אז החלטתי להגיש בקשה כבר עכשיו, לזרז את ההנחה כמה שיותר מהר ואמרו לי בקו שכרגע אי אפשר לבקש ושצריך להתעדכן...
אחרי שכמה שנים שלא היה לי תינוק במעון מגלה עכשיו שהמחירים עלו 3000+
בנות איך אתן שורדות? בלי לקבל הנחה?!
בעלי אברך ובניתי על זה אכניס את הקטן למעון וכבר אמרתי בעבודה שאני חוזרת אחרי החגים אבל עכשיו זה נראה בלתי אפשרי! מה עושים במצב כזה?!?
אצלינו היתה אפשרות להגיש בקשה להנחה זמנית לחודשיים. דרך המועצה שאחראית על המעונות.
זה לא נותן הנחה מלאה, אבל כן משמעותית.
שנה שעברה היתה עלייה משמעותית, אבל מי שמקבל הנחה, זה יוצא בסוף אותו דבר. (לפחות בדרגות הנמוכות).
ובכללי תמיד מחירים עולים.
והמעון אמור לספק מטרנה או לזכות אותך על זה
אם לא תשאלי את המנהלת
זה באמת הזוי, המחירים עלו והזוי שבגלל סיבות פוליטיות עדין לא פתחו את האופציה להגשת בקשה.
לפני כמה שנים גם היתה שנה שפתחו מאוד מאוחר, אבל כשפתחו קיבלו את ההנחה רקטואקטיבית.
אני משערת שזה מה שיהיה גם הפעם, מאוד יפתיע אותי אם לא יקבלו הנחה רקטואקטיבית
אז מה עושים כרגע?
יש מפעילים שמוכנים לתת הנחה כלשהי בנתיים ולספוג את זה.
אם לא, במידה ויש חסכונות נגישים הגיוני להשתמש בהם, הסכום אמור לחזור
אם אין חסכונות, לקחת הלוואה, יש גמחים שיתנו סכומים כאלו בלי ריביות. לא הכי כיף ובעקרון אני ממש לא אוהבת הלוואות וגם לא להוציא כספים מחסכונות, אבל פה 99% שהכסף יחזור אליכם
ובשנה ההיא אני קיבלתי את הזכאות רק באוגוסט, אחרי שהמעון כבר נגמר.
יש לי שניים במעון ואנחנו משלמים 6500 בחודש
בעלי אברך וטחן מילואים השנה
חברתי לעבןדה
מה הייתי עושה
איך הייתי פותחת את הבוקר
בלי הסיפור על הבת דודה שלך שעכשיו ממש יוצאת מניתוח והעוברית איננה… האמא אחרי קיסרי ואחרי שבוע 40 הרחם קרס
סיפורים שלא מספרים לנשים בחודש שמיני!!!!
לא מספריםםםםם
בחיאתתתת
זה עושה לי לא טוב אמא
אני מאז רק אוכלת כדי שלא תפסיק האספקת סןכר והקטנה שם בפנים תמשיך לרקוד
קצת טאקט…
שהיא גם מרגישה טלטלה גדולה וצורך לשתף את הסיפור.
באמת אני לא חושבת שזה חוסר טאקט
כי כולם יודעים שכאלו דברים יכולים לקרות
והמחשבות על זה צצות בראש (לפחות שלי) גם בלי לשמוע סיפורים טריים
וכל הריונית ניראלי חוששת מזה
ובדיוק לכןןןן
כמו שלא תגידי למישו לפני טיסה על מטוס שהתרסק הבוקר וכל הנוסעים מתו
לא יודעת…
היי לכולן,
הצטבר לי לחץ גדול לאחרונה וממש באלי לפרוק ברשותכן..
דבר ראשון, אלול וכו'.. אחרי שנה של ירידה רוחנית משמעותית- לא יודעת מאיפה להתחיל. עד עכשיו לא מצליחה להיסגר על קבלה קטנה. כי הקבלות שאני רוצה אלה קבלות שכבר קיבלתי בעבר ומרגישה שחזרתי אחורה במקום להתקדם. ממש מוריד אותי ומבאס.
לא מצליחה להקפיד אפילו על תפילה ביום.
ויש כ"כ הרבה תחומים- כלפי בעלי, כלפי הילדים, כלפי ה', כלפי עצמי... במה להתמקד?!
מלחיץ אותי שאני לא מנצלת את הזמן עכשיו..
דבר שני,
המצב ההזוי המדינה, פשוט מפחיד ומלחיץ. למרות שאנחנו מהמרכז וכו' עדיין, המחשבה על זה שאנחנו פה חיים רגיל יחסית, והם מותקפים, ובכלל שכחו מה זה שגרה!
זה כזה קשה כשאת חושבת פה על לערוך שולחן יפה לחג ובגדים וכו' הם לא יודעים מה יהיה איתם בחג.
והחטופים? והמשפחות שלהן?
והמילואימניקים? ונשות המילואימניקים ש.. וואו! וואו! אחרי אחה"צ עם 2 ילדים מחכה שיגיע המושיע שלי בעלי.. והן- פשוט תותחיות. כל פעם שבאלי להתלונן חושבת עליהן ופשוט.. מעוררות השראה!!
דבר שלישי,
4 ימי חג מרוממים- אצל חמותי ..
מלחיץ, מותח, מעצבן ומתגרדת בגוף מעכשיו.
וכל פעם שעולות בי תחושות של לחץ וכו'- מדברת לעצמי ואומרת אוקיי, לא כזה נורא, בע"ה זה יעבור ויהיה בסדר, תתמקדי בילדים, בתפילות ויהיה טוב.
אבל באמת שלא באלי.. אבל גם אין ברירה.
דבר רביעי,
הבן המתוק שלי, אני כל כך דואגת לו כשהוא בגן..
יום שלם שאין לי מושג מה עובר עליו. איך מדברים איתו, איך מתייחסים אליו ואם בכלל..
הצהרון הוא עד 17.00 אני בדכ מגיעה בין 15.30 ל 16.00,
שומעת את הגננת (יש גננת אחרת לצהרון מ 14.00 עד 17.00)- מדברת רק בציווים, אף פעם לא ראיתי אותה מחייכת, פעמיים ראיתי אותה מתעצבנת ממש על ילד אחד (שמאוחר יותר גיליתי שכנראה זה הבן שלה..) , פעם אחד שטיפס על השולחן בזמן שאמרה לו כבר כמה פעמים להפסיק- היא פשוט הרימה אותה מהחולצה והמכנס כשהוא במאוזן והניחה אותו בגסות על הרצפה. פעם שניה, הוא הוריד נעליים בחצר בזמן שאסור- הרימה אותו בעצבים הושיבה אותו על עצמה ומלמלת כל מיני דברים בשיא העצבים- קלטה שאני מסתכלת עליה- בקול: אני ביקשתי לא להוריד נעליים.. כאילו רגועה. לא אהבתי. בכלל! אז מה שזה הבן שלה? מי אמר שעל ילדים אחרים זה לא יוצא?!
באלי להתלונן!! אבל מפחדת שאולי אפגע בפרנסה שלה. מצד שני, ככה זה אמור להיות?
דבר חמישי, העבודה.. והפרנסה..
שה' יעזור לי.
פשוט לא מצליחה לעבוד מהבית, אין לי שעות- אין כסף לחודש הבא.
לא מעוניינת לקנות בגדים לחג. ז"א, מעוניינת מאוד, אבל קשה לי להוציא כשזה המצב.
קניתי בגדים לילדים, בעלי קנה חליפה שהוא חולם עליה כבר מעל שנה.. ואני, לא רוצה להוציא על עצמי, וגם מרוב שהשמנתי הבגדים לא עולים עליי, ולא יושבים יפה, ומצד שני חג 4 ימים, אצל חמותי, שבוחנת וסורקת וכן באלי להראות יפה..
ויש לנו אירועים משפחתיים בחודש-חודשיים הקרובים- צריך כסף שה' יעזור.
ובכלל נכנסנו ללופ עם ההלוואה מההורים שפשוט לא מצליחים להחזיר להם. ועוד כמה חובות קטנים ש..מעיקים.
בקיצור,
ברוך ה' הכל בסדר, כולם בריאים, כולם חיים תודה לה'!!
קצת לפרוק מתח..
תודה לכל הקוראות!
4 ימים..?
מה זה אין ברירה..?
מאחך שאני זוכרת את ההיסטוריה שלכם, נשמע לי רעיון גרוע. סליחה אם מבאסת, אבל אם כלום לא השתנה באורח פלא ונס - בעיני זה לא הדבר הנכון לעשות. בטח לא בראש השנה.
לגבי הגננת - ממש לא. הייתי מתלוננת עליה לפיקוח.
אם היחסים לא משו לא הייתי נוסעת 4 ימים לחמותי,
לגבי המעון אני מזה מבינה אותך גם אני השנה הכנסתי את הבן שלי, לגבי הגננת היה לי קשה לקרוא את התיאורים שתיארת זה באמת נשמע נורא הייתי מתקשרת לאחראית עליה לדעתי
תודה על התגובות!!
לגבי החג, בהחלט תמוה, למה אנחנו עושים את זה..
אסביר אך לא בטוח שההסבר יניח את דעתכן וזה הגיוני כי אפילו את דעתי זה לא הניח.. חח
פשוט בגלל היחסים הפושרים בעלי כבר ויתר על לעשות שבתות אצל ההורים שלו. ואנחנו הרוב המוחלט של השבתות והחגים- אצל ההורים שלי ב"ה!
אז בעיקר מהסיבה הזו- בעלי ביקש ממני וגם התייעץ.. היה לי קשה לסרב לו.
אני יודעת שזה לא הכי נכון. אבל אמרתי לו- אני לא חושבת שזה נכון ובטח שלא בראש השנה שאני צריכה להיות רוב הזמן עם הילדים בבית- עם חמותי ועם הגיסות ומרוב שאוהבות את הילדים- קצת חונקות.. והגברים בבית הכנסת לרוב.. זה יהיה קשה. אני יודעת. וראש השנה- אני אפילו לא יכולה (כלומר, ממש אשתדל שלא) לדבר לשון הרע ולספר מה עבר עליי בזמן שהוא לא היה..
אבל זה נטו מהתחשבות בבעלי. שמאוד רצה והרגיש לא נעים להשאיר את ההורם שלו לבד בחג בזמן שאצל ההורים שלי מלא אנשים.
לא סיפרתי פה אבל ההורים שלו עברו דירה לוילה 4 קומות, ויש שם הרבה גינות ופארקים.. אז בעיקרון- יש חדר בשבילנו בלבד, כשאין עוד אף אחד בקומה איתנו. שזה משודרג מהדירה של אז שהיינו עם אחיות שלו בחדר.
ויש לי מפלט לצאת לגינה או משהו.
ורוב הזמן מתפללים, תהילים, ולא מדברים.
והאמת שבאיזשהו מקום העדפתי (כלומר לא באמת אבל יש פה יתרון) שאם הייתי אצל אמא שלי- אז אמא שלי מבשלת בחג מאש לאש- וחמותי מכינה הכל מראש- אז יש יותר זמן לתפילות וכו'.
ועוד יתרון- שנה קודמת הייתי בחג אצל ההורים שלי- ודיברתי עם אמא שלי הרבה דיבורי חול והיה אפילו לשה"ר (בראש השנה ה' ישמור) ועם חמותי- אין לי על מה לדבר ועל מי לדבר לשה"ר ובאופן כללי אין לנו כ"כ נושאי שיחה משותפים אז יש פה משהו חיובי..
ואצל ההורים שלי יש את אחי עם גיסתי בהריון מתקדם שהיא קצת רגישה.. אז מעדיפה לשמור על יחסים מרחוק כרגע חח
התחלתי ברגל ימין והתקשרתי לחמותי (למרות שזה היה ברור לנו שנעזור כי זה 4 ימים- עדיין זה היה סוג של תנאי לקבל אותנו- אם תעזרו נוכל לארח)- לא משנה, בשביל בעלי , התקשרתי ואמרתי שאכין חלות וסלטים ועוגה בע"ה.
למדתיולומדת לשמור על הגבוולות של עצמי- בפעמים קודמות היא הייתה מכתיבה לי מה להכין ומה לעשות- הפעם אני אמרתי מה אני יכולה. כמובן שהיא נסתה לקבוע גם פה- איזה חלות בדיוק ואיזה סלטים אבל עניתי ברוגע שאכין מה שיסתדר לי..
מקווה שהרוגע ישאר גם בחג.
ואני מתכוונת להגיד מה שמפריע לי. למשל, גיסתי הקטנה היא מביאה לבן שלי מלא חטיפים וממתקים אבל מהלא בריאים בעליל- כל החמצוצים המתועשים (אם היו טעימים ניחא) וכל החטיפים המזויפים.. אז אני פשוט אציב גבול ממש בתחילת החג- אבקש בצורה יפה ופשוטה שלא להביא לו את הסוג המסוים הזה.
ופשוט עובדת על עצמי, להרפות ולזרום.
להתנהג כמו שהיית מתנהגת עם המשפחה שלך, עד כמה שאפשר.
לא לבחון ולחפש..
פשוט להרגע.
מקווה שיצליח לי. הייתי מבקשת מכן להתפלל עליי אבל יש דברים חשובים מזה להתפלל עליהם..
ולגבי הגן,
בעקבות שיחה עם הבן שלי ביום שישי שהוא רצה לעשות קטנים והסייעת אמרה לו 'תישאר מלוכלך', היום התקשרתי בהחלט!
מבירור קצר- הסייעת אמרה שלא אמרה דבר כזה ואולי היא התכוונה לילד אחר שאמרה לו בונחליף שלא תישאר מלוכלך.. או משהו כזה.. אוקיי.. מוכנה לקבל כי הסייעת הספציפית הזו היא מאוד נקיה וסטרילית ותמיד הילד שלי חוזר נקי והיא מאוד סבלנית לפספוסים שלו.. ויש לו.
לגבי הגננת של הצהרון- דיברתי עם המפקחת והיא אמרה שהיא תטפל בזה.. ותעדכן אותי.
מקווה שזה מספיק ויהיה בסדר..
בכל מצב, אבל במיוחד כשהמצב רגיש, את צריכה להיות שלמה עם נסיעה כזאת, זה 3 ימים כמו שבת! זה בסדר שגם לא זורם לסוע להורים שלך, אפשר להישאר בבית..
אם אתן באמת נוסעים להורים של בעלך (שוב, ממליצה לחשוב שוב, כי לדעתי את צריכה להיות שלמה עם זה) אולי באמת לצאת כל זמן שאפשר למתקנים ולצמצם מגיע איתם..
בהצלחה וחג שמח!
מנצלת את הזמן להשלים עם ההחלטה הזו....
לגמרי אצא יותר לבחוץ ופחות בבית..
תודה על התגובה!
