פורום הריון ולידה (עמוד 487)

והילדון לא אהב בכלל.

(מבחינת לבישה, כי חיצונית הם היו זהות לישנות)

לא יודעת מבחינת אורתופדיה,

אני קונה שם רק נעלי ספורט מחברות מוכרות.

אבל הקפצתי גם חח

אבל כנראה יש דגמים שכן

אם פחות משישה שבועות הייתי מחכה שהזמן יעשה את שלו

אם יותר - ווידאצ שאין שאריות ברחם?

יש לך את השיטות הטבעיות כמו מיץ לימון, בטח האחרות ידעו להביא יותר רעיונות 

חוץ מזה

שום דבר לא באמת יעיל

תתכוננו לעד חודש וחצי להיות אסורים.

אולי תופתעי לטובה ויהיה לפני 

אם זה כבר רק כתמים בקטנה שבאים פעם ב....

יש טיפות בשם ילקוט הרועים, לי זה ממש עזר!

יש דונה i שאני חושבת שזה הדגם הבסיסי,

יש דונה פלוס שהשליפה וההכנסה של הידית יותר נוחה - ביד אחת ולא בשתי ידיים כמו בi. אולי יש עוד שינויים שאני לא מודעת אליהם.

ויש חדשה, לא יודעת אם כבר הגיעה לארץ - דונה x, שיש לה גם 3 מצבי שכיבה.

לי יש דונה i ואני מאוד מרוצה (חוץ מהקטע הקצת מבאס של הידית שלא הייתי מודעת אליו).

לא ידוע לי שבשילב מוכרים כל חלק בנפרד, יש את העגלה עצמה, שעולה 2000 ומשהו, ויש את הבסיס איזופיקס.

כשביררתי לפני שקניתי אמרו לי שבלי הבסיס זה לא נוח בכלל, אבל לא קניתי אותו ואני חוגרת כל פעם וזה ממש ממש סבבה, החגירה מאוד קלה (יותר קלה למשל מהסלקל הקודם שלי של סייבקס), אני חוגרת אותה בכיסא שליד הנהג.

מבחינת השוואה לסלקל - תלוי מה הצורך שלך, אצלי מה שמשמעותית הרבה הרבה יותר נוח, ומציל אותי, זה הקטע של הגלגלים, כי ככה כשמפזרת ואוספת את הילדים הגדולים יותר אני בקלות מוציאה ומכניסה את הדונה, בלי לגעת בתינוק ובלי להתחיל להתעסק עם שלדה (יכולה להגיד לך שבהתחלה לא קניתי כי יש לי סלקל שמתחבר לשלדה, ושלדה מינימליסטית, וחשבתי שזה לא כזה הבדל וחבל על הכסף, ובסוף ראיתי אצל חברה וזה ביי פאררר הרבה יותר נוח בהוצאה והכנסה מהאוטו).

לגבי הגיל - שלי עוד קטן אז לא יודעת, אבל ממה ששמעתי אפשר עד גיל שנה +..

שזו עגלה שיותר רחבה מסלקל רגיל, כך שאם את צריכה להכניס את זה מאחורה באוטו סטנדרטי עם עוד כסא בטיחות ו/או בוסטר, לא בטוח בכלל שזה ייכנס. והבסיס עוד יותר רחב. 

ולגבי המחיר - אם יש לך במקרה הטבת יומולדת של דרים קארד vip, אז זה יכול לחסוך לך 300 ש"ח

לקנות אאוטלנדר, יודעת אם זה סבבה? מעבר לילד רביעי ב"ה..

ואין לי דרים קארד.. כרגע מחפשת יד שניה 

האמת ששאר הילדים על בוסטר ישיבה בלבד, כך שמהבחינה הזאת זה נראה לי בסדר..

ועדיף איזופיקס? 

עוד נקודה ששכחתי לשאול, ראיתי שהיא נמוכה ואנחנו מאוד גבוהים.. כמה זה משמעותי? בהתחשב בזה שהיא לא אמורה להחליף עגלה..

גם לי היה סלקל ןשלדה. הפעם בא לי להתפנק עם משהו יותר נוח.. 

את יכולה להתחיל לנסות בלי ואז לקנות מקסימום

אני קניתי לפני שנה יד 2 ב800 במצב מעולה כמעט חדש

רק שימי לב מתי פג תוקף

היה לי נח בפרט בתקופה הראשונה שהם נרדמים באוטו, והשתמשתי גם קצת בבית, לנדנודים. אחרי 8 חודשים כבר לא ככ שימושי, רק בנסיעות.

מבחינת דגם יותר חשוב הקטע של תוקף תחפשי מישו שמוכר תתוקף הכי חדש...זה גם משוואה ישירה ששל זמן שימוש

יש לך את הדונה פלוס שזה הבייסיק

דונה מידנייט שזה אותו דבר רק עם שידרוג של המראה והציוד שמגיע

דונה i שזה המודל הכי מתקדם בישראל

לי יש דונה x אין אותה עדיין בארץ..הזמנתי מחול

גילוי נאות היו לי את כל הדגמים אני חולת דונה😅

מבחינת רכב לדגם אוטו שלך זה סבבה

מאיזה בחינה?

הרי בפלוס הידית הרבה יותר נוחה לקיפול ופתיחה.

סתם מעניין אותי

ואיזה כיף לך עם הx!!! 

גם באיקס זה הקיפול..

אם את רוצה ממש לדעת תמפרט למה הוא נחששב יותר טוב תרשמי דונה i באנגלית ותיכנסי לאתר הרישמי של דונה בחול..זה ממש מפורט שם מה השידרוגים של הi

ואכן הx זה חלום

כי זה נראה לי הרבה פחות נוח.

אסתכל, תודה! 

שהיא ארוכה יורת אאלט

ליחד הראשון לא קנינו השאל  אם ללידה הבאה הבכור עדיין לא ילך אז זה עדיין יעיל דונה? או שיותר משתמשים בעגלת תאומים?

או שיעיל לזמנים שרק עם הביבי? או לשים על הדונה טרמפיסט? 

אבל אם את ברוב ההתניידות ברגל אז תצטרכי תאומים

אני אישית עם מרווחים של 3 צמודים קניתי עגלת תאומים ומכרתי אותה שבקושי הייתה בשימוש כי התניידתי רק עם רכב

ודונה סגרה לי תפינה לגמרי

לפארקים וכזה הוא פשוט משחק לא צריך עגלה

ולקניון וכאלה לא נכנסת כנעט עם הילדים ואם כן מעמיסה בטיולון אותו ואת הקטנה יחד

אם את עם רכב

זה עלה לי לפני שנה 2,800

והיא כל כך מושלמתת ונוחה שהייתי קונה גם את החדשה שיש לה מצבי שכיבה כדי לסחוב איתה עוד.

האיזופיקס עצמו לא זוכרת כמה הוא עולה, קנינו אותו וזה נוחות משתלמת לגמר, במקום לחגור בכל עליה לאוטו, אני פשוט מניחה את הדונה על המושב וזה ננעל, הכי בטיחותי וקליל

עם כמה מצבי שכיבה?

זה אומר שאפשר להשאיר את התינוק יותר מ45 דק? 

אומרים שהיא יותר כבידה. לא ראיתי אותה..

היא באמת קצת יותר כבידה

אבל היא ממש עגלה לכל דבר מושלמת

עד איזה גיל ניתן להשאיר את התינוק שם?

היא לגמרי עגלה היא מגיעה לשכיבה יש חה מצב אמצע וגם ישיבה ..אם את מהאלה שממוכרות לאמבטיה אז בשבילך זה לא יספיק לעגלה יחידה

מבחינת עד איזה גיל מתאימה הדונה הרגילה הייתה מתאימה לילדים שלי עד גיל שנה וחודשיים אז היא תספיק מינסתם ליותר ..

העיצוב הפנימי שלה עם יותר ריפודים יותר פונקציות אפשר לעלות ולהוריד משענת ראש יש 2 ערכות הקטנה בקיצור באמת שווה את ההשקעה בעיני

ראיתי אותה בשילב, ממש הסתכלתי..

היא לא מגיעה למצב של 180 מעלות שכיבה. ואת לא יכולה להשכיב שם על הבטן. התינוק כבול לתוך המושב שלו בלי יכולת תזוזה יותר מדי גדולה...

אני מאוד מאוד אהבתי את הדונה בילד הראשון, אבל גם הדגם החדש לדעתי לא מספיק כעגלה יחידה.

ואפשר להזמין אותה

אני ראיתי אותה השבוע בסניף מלחה

כך מרגיש לי לפי התיאור שלך.

שזה פחות עניין התפתחותי, יותר עניין בראיה.

ממליצה מאד וכמה שיותר מהר

וחששתי מאוד, אבל זה הסתדר. היום היא בת 5 חודשים והכל בסדר

יד תינוקות שצריכים ממש להתרכז כדי לקלוט שהם צריכים להסתכל על משהו או למקד מבט 

אצלי בגיל 3 וחצי חודשים התחילה ממש לעקוב אחרי חפצים

אבל כשהייתה בגיל חודשיים כשדיברתי איתה היא כן הגיבה(בחיוך בקולות ותנועות)

אבל לא בהכרח מיקדה מבט ישיר

שיהיה הריון בריא ותקין ובידיים מלאות ושמחות🙏

בעזרת ה' שיהיה מעכשיו משעמם!!! הרבה בריאות ורוגע!

עוד שבועיים תגיעי שוב להערכת משקל (אין מה לעשות מתחת לשבועיים, זה מדידה לא אמינה)

בגדול מתחת לאחזוון 10 עושים מעקב הדוק של מוניטור ואולטרסאונד כל יומיים...

מה שאומר שמצבך נפלא עדיין❤️

החשש הוא חלילה שהשילייה הזדקנה מוקדם מידי..

תכלס כל עוד את באחוזון 17 לא חושבת שיש מה לדאוג.. אהל תתייעצי עם הרופא שלך. הוא יחליט על המשך תכנית הטיפול..

חיבוק ובהצלחה!!!

אגב זה לא קשור לאוכל שאת אוכלת, כל עוד את אוכלת סביר ולא מורעבת

שרק הבטן קטנה

הראש תקין ותואם

כנל גם הירך - באחוזון אמנם ''רק'' 30 אבל סביר בסה''כ

בטן של עובר קטנה זה בעייתי?

מנסה למצוא מידע ברשת ולא מוצאת 

הרבה פעמים זה סתם מלחיץ.

ובגלל זה הערכת משקל הייתה קטנה. מה זה אומר? כלום. לרוב לרוב גנטי. 4 ילדים שלי נולדו עם אותם ממצאים וב"ה בריאים (פרט לעיכוב בהתפתחות שאין קשר לזה)

מניחה שינחו אותך להכיע לבדיקה אולי אחת לשבוע או 10 ימים.

אל תילחצי, זה חלק מה"כייף" של ההריון. ברכע שתקחי את המעקבים (שהם מתישים אין ספק) תקחי בקליח, ברוגע ובכייף תצליחי להנות מזה

אני ילדתי לפני 5 חודשים ממה שאני הכי מתגעגעת זה המעקבים התכופים, צלילי המוניטור שהייתי תקועה שם שעות , ההמתנה לרופא...

זה לא קשור לאוכל כמו שכתבו מעלי למרות שאני רזה ממש ובקושי עולה במשקל אמרו לי שאין קשר לזה

בקיצור אוטוטו את מסיימת עם ההריון ובעז"ה בידיים מלאות 🌹🙏 

שזה רוב הסיכויים רק בעיה של השליה ולא סיפור חס וחלילה של בעיה בעובר...

כי אם היתה בעיה הכל היה חריג.. כשזה רק בטן זה לרוב עניין שהוא פשוט לא משמין (רוב המשקל מגיע מהבטן) והוא כנראה לא משמין בגלל שהשליה לא מספקת מספיק.. או שהוא סתם תינוק רזרוז...

לא בעייתי לחג6ת עכשיו שבועיים שלמים עד הבדיקה הבאה?

אם חלילה העובר ממשיך לרדת באחוזון

איך נעלה על זה?

המינוח המקצועי נקרא iugr שזה אומר האטה בגדילה תוך רחמית..

יש כאן ריקוד עדין בין אופציה של שליה שאולי לא מעבירה מאה אחוז את הדברים לבין תכלס הזרימות תקינות והמים תקינים והכל טוב (חוץ מגודל הבטן) אז אולי יחסית היא כן מתפקדת טוב...

וכמובן המחשבה על להוציא את התינוק ככ מוקדם כשזה אומר פגיה והכל...

לכן לא ממהרים ליילד..

אלא עוקבים אחריו באמצעות מוניטור ואולטרסאונד כל כמה זמן (תלוי באחזון) וכל שבועיים הערכת משקל חוזרת לראות מה מצבנו.

אם הכל טוב ויציב אז ממשיכים ככה

ואם חלילה רואים איזו החמרה שמראה שבאמת השליה כבר הזדקנה אז מיילדים..

בסוף אחוזון 17 זה עדיין לא iugr אז המעקב יותר בנחת ועוד יכול להתייצב ולהיות בסוף כלום😅 אבל למקרה שכן תדעי שעברו את זה לפנייך וב"ה יש מה לעשות עם זה גם... והוא מתוק וחכם ממש היום

אחד המדדים הכי טובים זה תנועות...

לי כל הזמן אמרו לשים לב לפי הכללים שמרגישה (3 פעמים ביום) ואם לא אז להבדק..

חוצמיזה תהיי רגועה❤️

להגיע עוד שבועיים - צפוי

וממליץ על ביצוע מי שפיר - את זה אפשר לעשות רק עם הפניה מיועצת גנטי בגלל מספר השבוע

מה אומרות?

עם מי יכולה להתייעץ?

גדול עליי האמת 

עורכת: התייעצתי עם פועה. הם יבדקו עם יועץ גנטי ויעדכנו אותי 

זה כביכול הנוהל עם עובר קטן...תמיד הם מציעים ואת

בוחרת  

אני לא עשיתי והודעתי שלא יחפרו לי בנושא הזה, הפסקת הריון לא היה בא בחשבון במיוחד במיוחד בכזה שלב, הילד הזה בריא (ידעתי ב 100% בלב פנימה) סקירות, שקיפות תקינים ב"ה

ויתרתי. בשבועות כאלה יש גם סיכונים לעובר וזה לא פשוט

ודי, מה הם לא מבינים- תינוק שנולד במשקל של 2.5 קילו זה נחשב קטן? הם לא מסתכלים על האמא שהיא קטנה גם כן? זה תמיד הטריף אותי המחשבה הזאת

ככה בקלןת שולחים לבדיקות כמו אלה

שיהיה בהצלחה בכל החלטה שתבחרי!!

הקטע הוא שאצלנו

העובר היה באחוזון גבוה עד כה, בין 50 ל-60

אני ובעלי שנינו גדולים גבוהים - לגמרי נוכחים..

הגדול שלי נולד 4 קילו

וזה מרגיש לי מוזר פתאום השינוי הזה

מה גם שהראש כן בגודל תקין

מפחיד אותי הפער הזה בגודל בין איברי הגוף

אני בלחץ, אין לי איך לתאר את זה

עכשיו לחכות שבועיים לעוד בדיקה, אמאל'ה מטריף אותי 

זה הקיבה שהם מודדים, לא הבטן באמת

זה הפרוטוקול

גם אנחנו לא עשינו (הציעו לנו לעשות ב34!)

אבל כן הלכנו לסקירה מכוונת אצל פרופ יגל.. שהרגיע אותנו שרוב הסיכויים שהכל בסדר

אבל בשבוע 34 הריצו אותי למיון בגלל בטן קטנה…

הראש היה הקטן משמעותי הבטן קטנה אבל פחות והירך היה בגודל

הלכנו למיון

עשו לנו כל מיני סקירות מכוונות

בסוף הם ביקשו שאגיע למעקב כל יומיים

אני הייתי בתקופת מבחנים אז לא הלכתי🙈

נולדה 2600 לדעתי זה לא כזה קטןןן

עכשיו אני רק צריכה את הכוחות לחכות עוד שבועיים שלמים לבדיקה הבאה

אבל תעשי ניסוי

את לא חייבת  לפוצץ את עצמך, זה גם מאוד קשה ואפילו סבל (לי לפחות)

אבל תאכלי כל שעתיים 'עד שאת מתפוצצת' , אפילו פירות ואגוזים, לא חייב שווארמה חח, אגוזים זה משמין ולא מכביד

ככה אני עושה, גם אני בלי תאבון ומכריחה את עצמי לאכול

אין לדעת, אולי באמת זה משפיע ויעלה את האחוזים, בעזרת ה' מקווה שכן🙏

אני יודעת על חברה שלי שאכלה המוןן בהריון , באמת תאבון מוגזם, והבן נולד 4 וחצי. לעומת שאר הילדים שלא היה לה תאבון כל כך ונולדו רגיל

ולירידה באחוזונים. שמעתי שזה יכול להיות קשור לקרישיות יתר למשל. לכן גם שלחו למי שפיר, לבדוק שזה לא משהו גנטי שלא רואים בסקירות ושקיפות, לא נראלי שזה סבירות גבוהה אבל הרופאים מחסים את עצמם. להבנתי היום שולחים על כל דבר בערך.

אשמח לדבר איתך על זה גם בפרטי, פחות נוח לי פה 🙃

אמרו לי באולטרסאונד שהבטן שלה קטנה במהלך ההריון גם ירדתי באחוזים הגעתי לאחוזון 14 והרופאה הייתה ממש רגועה )במעקב הריון בסיכון(

בשבוע 34 אמרו שאם זה פחות מאחוזון 10 אז צריך ליילד

בסוף ילדתי בשבוע 38 תינוקת בריאה ומתוקה במשקל 2230

ולגבי האוכל אכלתי רגיל במהלך ההריון לא חושבת שזב קשור לתזונה..

זה לא קשור למה שאת אוכלת.

עושים יותר מעקבים, אבל הכל היה תקין.

ירידה כללית באחוזונים, אבל הבטן היא מה שהכי הפחידה אותי. האחוזונים של הגפיים היו סבבה יחסית, ראש קטן אבל סבירה, ובטן אחוזון 1. כאילו דמיינתי שיוולד לי ילד לא פרופורציונלי, פחד היסטרי! ומעקבים כמה ףעמים בשבוע, היה סרט

אבל בסוף יצא לי בן אחוזון 7, פרופורציונלי לחלוטין. תזכרי שזה רק אולטרסאונד ויש טעות דגימה. וזה לא קשור בכלל למה שאת אוכלת. בע"ה יהיה הריון תקין ורגוע

לילדה שלום ב"ה, כשזה חזר על עצמו גם בהריונות הבאים הבנתי משהו-

כנראה שיש לתינוקים אצלנו מבנה של נקניקים😄 אני כבר ממש מעבירה הלאה כששולחים למעקבים, עושה ולא נלחצת.

האמת שזה פזוט מבנה גוף, גם היום הילדים שלי נראים ככה

טוב, כבר לא יודעת אם מדומיינת או שזה באמת ככה חחח

אבל מנסה כבר כמעט חצי שעה להרגיש תנועות ולא מרגישה (עורכת: הרגשתי הרגע ליטופון עדין עדין)

בגלל הירידה באחוזון אני אמורה לחשוש יותר? אמורה להרגיש פחות כי אולי הוא יותר חלש?

וממש קטע, הטכנאית כתבה בסיכום של הערכת משקל אחוזון 17

הרופא כתב בסיכום ביקור בהמלצה למי שפיר - כתב אחוזון 13, מממש מוסיף לי חחח

שיתפתי את אמא שלי בזה אומרת לי ''מה, איך העובר קטן אם הבטן כל-כך גדולה?''

אמא יקרה שלי - תודה לך, תודה לך שהוספת לי עוד סיבה לשנוא את הבטן שלי. אני מרגישה בעצמי נהג משאית עם חלק קדמי מרשים, לא צריך להוסיף על זה 🫤

ועוד בטיימינג כזה מוצלח, פויייי.

זו גם ההזדמנות להודות לכן אחת אחת על התגובות

קראתי את כולן

אתמול תינוקי הלך לישון ממש מוקדם ואני מייד ביחד איתו

היום התעוררנו עם חום (שלו), ככה ששוב קצת עסוקה.

גם לא בטוחה שזה משפיע על התנועות.. אבל אם את ממשיכה לא להרגיש (תנסי גם לשכב על הצד, לאכול מתוק, לשתות מים קרים) אז תלכי להיבדק, בלי קשר לגודל העובר.

אני שוב מזמינה אותך לשלוח לי הודעה באישי יש לי עוד משהו להגיד לך שקשור ופחות נוח לי פה (סתם כי אני מסתבכת עם ניסוחים ויותר נוח לי באישי)

בסוף התנועות חזרו לרגיל

הלחץ שאולי בגלל האחוזון אני צריכה יותר להיזהר הכניס אותי ללחץ..

תכלס אנחנו בסדר 

והעו לי מלא רגעים שחששתי אם ללכת לבדוק או לא בסוף החלטתי לוותר , גם היתי פעמים בשבוע בביקורת שם. בפועל שכבר היה בקושי תנועות ופחדתי להגיד מחשש שיאשפזו או שירצו ליילד ראו טוב מאוד במוניטור שיש בקושי תזוזות ואפילו האטות וישר שלחו ללדת בגלל שהתינוק היה קטן. זה היה בביקורת אבל אין לי ספק שאם לא היה ביקורת הייתי נוסעת להיבדק

בקיצור אם אין ספק אז עדיף להיבדק.

שבועות קצת מלחיצים אבל זה שווה וחלילה לא להתעלם

של אמא...

גם לי מעצבן שאומרים לי דברים על הבטן

והיא בכלל לא כזאת גדולה... היא הריונית ויפה

אבל לא התרגלתי לרעיון שזה שלי... מרגיש לי לא קשור אליי המראה הזה...

חיבוק! תגובות כאלה הן ממש מעצבנות לפעמים!

ונרגעת מיד כשאנחנו לידה…

תולעים לא אמור להיות בכי של כאב שלא ברגע נרגע?

בגיל כזה קטן לא תמיד הן מבינים מה מציק להם.

ובגלל שזה לא כזה כאב נורא, וגם אחרי כמה שניות התולעים נכנסות בחזרה וזה כבר לא כואב, אז הם נרגעים בקלות.

בקיצור לדעתי זה עדיין יכול להיות תולעים.

כשהיא היתה קטנה (סביב נגיד 4 חודשים) היה לה ממש ממש רציני והיא היתה מתוך שינה מתגרדת ובוכה

ברוך ה׳ מאז עבר והיא אחלה אבל כל פעם שהיא עצבנית, מתוסכלת, לא מקבלת מה שרצתה, היא מתחילה להתגרד…

זאצ אחת התסרוקות הכי עמידות שקיימות!

עם טכניקה נכונה אמור להיות עמיד מאוד גם בסוף חתונה עם הרבה ריקודים

שוונצים בקטנה עלולים לצאת תמיד, בהנחה שלא שמים חומרים בצורה מוגזמת שמשפיעה על הנראות מרוב שהיא מוגזמת

אני רואה עכשיו את התמונה ששלחת וחשבתי שהתכוונת לצמה וקוקס נפרדים.

בתסרוקת שהעלאת זה אמור להיות עמיד אם כי שוונצים עלולים לצאת הרבה יותר 

כבר בכסא כלה סידרנו לה עם סיכות

ומי שהיא לקחה עושה את זה יותר מ20 שנה

אני פשוט הייתי מתוסכלת מזה. מקוה שהכלה לא שמה לב

כן יצאו קצת שוונצים, אבל התסרוקת עצמה לא זזה...

התחיל להתפרק רק כשהגענו הביתה ופרקנו

לא זז סנטימטר, יצאו טיפה שוונצים סביב הפנים אבל לא משהו דרמטי.

היה כ''כ קשה אח''כ לפרק! אני ובעלי עבדנו על השיער העקשן איזה שעה עד שהצלחנו להוציא את כל הסיכות והתוספות וכו'

שהתחנה שבוע שעבר

והתסרוקת לא שרדה. וזה היה נראה לא יפה בקטע של לא יפה..

לא תמיד ייתרון….

אני מגירה מישי שעושה גם איזה 30 שנה

בהתחלה היא היתה טובה (לבת מצווה שלי נגיד)

אבל פנים היא כבר לא עושה טוב כמה שנים

ופן טוב זה הבסיס לכל תסרוקת

והיא משתמשת בטכניקות ישנות שלא מחזיקות מספיק

כילו מי שהרבה שנים חייבת לדעת להתחדש אחרת הנסיון זה עקב אכילס

אבל לא זז

טיפה שוונצים יפים ימחמיאים אבל ממש היה צריך עבןדה כדי לפרק אחר כך🤓

כמו שילב סופר פארם

בי

מוצצים וכו'

בכל אתר יש פירוט של הפריטים בתול החבילה

אם את מתכננת על תמל - חפשי את אלה שנותנים בקבוק ופחית תמל

אם את מתכננת על הנקה מלאה מתוך ניסיון העבר שהצלחת - אז הבקבוק והפחית מיותרים כך ששווה לחפש אחרים

בלידה הקודמת לקחתי מארזים מכמה חנויות, בסוף ראיתי שלא באמת השתמשתי בהם..

כי הבקבוק שמקבלים - זה לא מה שהתינוק אהב בפועל

כנל מוצץ

פורמולה קיבלתי זימילק רגיל והעדפתי מהדרין

בקיצור, משערת שהבנת..

מקווה שיהיו אחרות שידעו יותר במדויק מה יש בכל דבר ויחסכו את החיפוש ברשת

ןהייי - אני שלושה שבועות אחרייך!!!

עורכת - קישור עם פירוט לחלק המערכות

ערכת לידה ליולדת עדכני ל 2024

עזרת לי מאוד!

ובע"ה בקלות וידיים מלאות! 

מזל טוב משמח מאוד לשמוע

לא מוותרות לך על סיפור לידה כשבא לך בטוב לשתף

התאוששות קלה

מלא נחת!!

איזה כיף!

אני ממש מפחדת לעשות בשרותים..

ומתחיל ממש לכאוב לי העצירות..

האחות הביאה לי נר חוקן או האבקה-נורמולקס

אין לי שום ניסיון עם שניהם

לכן מפחדת לקחת?

מי יכולה להמליץ ששוה?

ומה כדאי

לק"י

ואז הפחד יורד.

אם לא יעזור, תנסי עוד דברים.

אז הבאתי אותה למעון כבר גמולה.. פחות יודעת לענות לך על הסוף של הדברים. וזה גם קצת תלוי מקום. יש מקומות שיגידו לך להביא את הילד רק כשהוא גמול לגמרי ויש כאלה שישתפו איתך פעולה בתהליך.

אנסה לפרט לך איך זה הלך אצלנו, מקווה שזה ייתן לך טיפים.

התחלנו בתהליך מקדים של מידי פעם לנסות לתת לה לעשות בסיר. בהתחלה לא ככ הלך, עד שפעם אחת הצלחתי לתפוס אותה ממש רגע לפני שהולכת לעשות, הושבתי אותה מהר על הסיר ואז היא הצליחה ועשינו מזה ממש טררם. התקשרנו לסבתות, נתתי לה קוביית שוקולד.

ואז התחלתי מידי פעם בצהריים כזה להוריד לה את הטיטול והיא הצליחה לעשות כמה םעמים בסיר. לפעמים ביקשה חזרה את הטיטול.

אמרתי לה שכשיהיה חופש מהמעון ויהיה לה יום הולדת היא תהיה ממש גדולה ותלך בלי טיטול בכלל. הראיתי לה את התחתונים שקניתי לה והסברתי לה שהיא תלך רק איתם.

ואז באמת הגיע החופש, פשוט נשמנו עמוק, קניתי מגבוני רצפה בשביל הפספוסים וכל בוקר הורדנו לה טיטול ושמנו תחתונים. בימים הראשונים שאלתי אותה וגם היו די הרבה פספוסים אבל על כל הצלחה צ'יפרנו בקטנה (אפשר לקנות עדשים/ שוקולד צ'יפס ולהביא עדש או צ'יפ אחד על כל הצלחה)  בערך מהיום הרביעי היא הבינה לגמרי את הקטע ואמרה לי כל פעם שהייתה צריכה.. וזהו בגדול מאד היא גמולה.

(היו פספוסים אחכ אבל בקטנה ודווקא לא צמוד לגמילה עצמה)

כמה דברים שבעיני חשובים-

1. לעשות הכנה ולדבר על זה

2. לעודד הצלחות ולא להתרגש מהפספוסים

3. לראות שהוא מצליח לעשות בסיר/ שירותים לפני שמתחילים ממש את התהליך

4. לבוא עם סבלנות ולהצטייד בדברים שמקילים. כמו למשל המגבונים לרצפה.. פספס? שניה מנגבים וממשיכים הלאה בחיינו.

אפשר לתת לו להסתובב בבית בלי חלק תחתון בכלל (אולי עם חולצה קצת יותר גדולה שיהיה נעים יותר) או לשים לו תחתונים ולהצטייד בכמות מתאימה.

וגם כדי להקל על הכביסה, אפשר לשטוף זריז באמבטיה רק להוציא את הריח הכבד ולאגור את הפספוסים בדלי עד שתכניסי מכונה של הכל

אנחנו התחלנו במקביל

עשינו לפני זה הכנה וכשהגיע הזמן עברנו לתחתונים

יישוב מעורב, בעיקר מסורתי-דתי, הרוב ספרדים

קהילה גדולה ומגוונת

יש אוטובוסים לירושלים, בעיקר עד גבעת התחמושת אם אני לא טועה.

ממש קרוב לירושלים, בלי פקקים 7-8 דקות לפסגת זאב

יש חנויות ממש בקטנה אבל מאוד קרוב לשער בנימין ששם יש הכל.

יש מאוחדת ונראה לי גם כללית

יש גנים ובית ספר

יש לי קרובים שם.

מעורב..

יש שם כמה קהילות..

זמן לירושלים זה ממש תלוי זמן ביום, פקקים וכו. זה די קרוב למחסום חיזמה אבל עד למחסום עלול לקחת זמן

יש אוטובוסים די נוחים לירושלים.

יש כאלה שמגיעים רק עד לאזור גבעת התחמושת ויש כאלה שעד לת.מ.

נוער- תלוי. בשנים האחרונות הילדים של הקהילה הדתית שם גדלו וכבר חלק מהנוער אז יש גם דוסים, לפני כן נראה לי הנוער היה מהמשפחות הותיקות יותר שם אז הסגנון היה אחר

יש שם גנים ובי"ס יסודי עד כיתה ו.. אחכ יוצאים ללמוד מחוץ ליישוב- עופרה/ בית אל/ פסגות/ ירושלים וכו'

בתי כנסת יש שם ספרדי גדוך, אשכנזי של הקהילה הדתית הצעירה ואולי עוד כמה. זה מה שאני מכירה.

ממליצה לחפש מישהו משם, לדבר קצת יותר ובעיקר להגיע לשם כדי לראות בעיניים

פיזית בע''ה

לא יודעת מה הגדרה, אבל יש שם גם דתיים וגם חילוניים. יש קהילה דתית ויש גם גבעה ליד עם דתיים, אבל הרוב שם נראה לי חילוני.

קרוב מאוד לירושלים, עכשיו עם המחלף החדש זה. לא ממש בדרך של כולם אבל עדיין קרוב. יש הרבה אוטובוסים נראה לי, לפחות ממה שהיה לפני כמה שנים. רבע שעה לירושלים בערך

אם זה רלוונטי

ויש שם כל מיני סגנונות של אנשים...

בעיקר דתיים

טיפה חרדים

וגם חילונים

תחבורה ממש סבבה לגבעת התחמושת וגם קצת לבנייני האומה

קניות יש בשער בנימין

גדלתי שם וההורים שלי עוד שם.

תחבורה מושלמת לגבעת התחמושת ודם בשעות מסוימןת לכניסה לעיר. ומסתנכרן טוב עם תחלוםת אוטובוסים קיצור מבחינת קרבה ונוחות לירושלים מושלם!!

משתנה בפקקים ואם את נוסעת ברכב או אוטובוס אבל בין רבע שעה לשעה וחצי שעתיים להגיע למרכז העיר.

וזה בערך הסיבה היחידה שההורים שלי עוד שם.

יישוב מאד מעורב חילונים, דתי לאומי רגיל, חרדלי חסידי(נשאר מיעוט קטן), וחרדים שסניקים.

האווירה לא משהו מבחינת הגיבוש. למשל במלחמה לא אין ככ משהו ואם יש זה בעיקר מסתכם בתלונןת וחוסר עשייה

מצב הנוער שם ממש ממש לא טוב אין פעילות טובה בשסילם מה שיוצר נוער שוליים וגם המשפחות מגיעות מאוכלוסיות שנותנות טריגר  לזה.

יש מכולת וחנןת משחקים קופח מאוחדת וכללית כולל טפ"ח וקרוב מאד לשער בנימין עם גישה נוחה גם באוטובוס ששם יש כמעט הכל.

מוסדות חינוך יש גנים ויסודי חילוני דתל וחרדי.

לא משהו בעיקר מבחינת אוכלוסיה(אנחנו למשל לא למדנו שם).

וצבחינת בתי כנסת

יהודי אחד שלושה בתי כנסת.

מאד מאד תלוי לאיזה זרם אתם משתייכים אם תאמרי אוכל יותר לכוון אותך איך הזרם שלך שם.

כותבת הכל מהעיינים שלי ומהזרם שלי ולכן מאד מאד משתנה.

אבל תכלס

זה קרוב לירושלים

אין אופי אחיד אין איזה הווי נוכח

לא נראה לי קהילתי במיוחד

פשוט מעורבב קצת ולא עם זהות מובהקת

לא יודעת מה את מחפשת

יצא שסתם נשמע לא משהו

וגם לא מכירה מאוד מקרוב ולא עדכני להרגע

מגיעים מירושלים המגוונת ואוהבים את זה מאד. מצד שני אולי בישוב זה, כשהכל יותר קטן, אני חושבת שאנחנו כן מחפשים קהילתיות ומספיק אנשים שיהיו דומים לנו. 

מה הכוונה בין רבע שעה לשעתיים? בלי פקקים ועם רכב = רבע שעה. עם פקקים ואוטובוסים = שעתיים? וואו שעתיים זה מלא...

אשמח ליותר פירוט לגבי הזרם שלנו אם את מכירה אותו מקרוב... אם תרצי בפרטי אוכל לכתוב לך מהניק הרגיל שלי. ושוב תודה על ההשקעה!

אני נוסעת הרבה באותן דרכים, לא למרכז העיר, אבל נגיד לאזור הגבעה הצרפתית לוקח לי בבוקר כ-25-35 דקות מאזור אדם. בבקרים יותר פקוקים יכול לקחת גם יותר, אבל שעתיים זה קיצוני ולא שכיח בכלל.

לאחרונה ותהיתי איך זה לנסוע שם כשהמציאות מתוחה או כשאת לבד. נגיד החלק שיש בו רק נתיב אחד בהתחלה. חשבתי שאם ח''ו קורה משהו, זה ממש פקק מוות חס ושלום. וגם ממש הופתעתי שחוץ מהבוטקה בכניסה לישוב אין שום שמירה ושום צבא באיזור.

אני גרה באזור הזה כבר קרוב ל-13 שנים. במהלך כל השנים האלו אני חושבת שפעם אחת קרה שבנסיעה באוטובוס זרקו עלינו אבן (וזה לא עשה כלום, אני אפילו לא בטוחה במאה אחוז שזה מה שהיה, ולא זוכרת את זה יותר מידי. כמעט כתבתי לך שלאורך השנים לא היה כלום, ואז נזכרתי שכן היה פעם משהו).

בפועל, כמו כמעט כל מקום בארץ, היו גם פיגועים באזור. אבל כשנוסעים פה יום יום אז מרגישים את הכביש כמקום סה"כ בטוח (ככה זה עבורי לפחות. זה לא כמו אזורים אחרים ביו"ש שצריך לנסוע ממש דרך כפרים ערביים ואז אותי זה יותר מלחיץ. למרות שאולי אם הייתי רגילה לזה זה גם היה פחות מפחיד, לא יודעת...).

אני גדלתי על הכביש הזה מבלינתי המחלפים במרכז הם המפחידים.

ויש גם צבא ביישוב

בעיני ירושלים פחוץ בטיחתית ושמורה מיישוב מגודר.

כי בואי יש גדר לעיר העתיקה? לבית חנינא? לשועפט? וללא חסר....

והאמת שאני בכלל באידיאל לגור במקום בלי גדר

אבל זה לא קשור😉

וזה גם מאד תלוי שעות.

באוטובוס אין מצב לרבע שעה כי רק בתוך היישוב הוא מסתובב איזה חצי שעה...

הדתיים לאומיים שם מקסימים. דוסים- הרב כיסוי ראש מלא וכד' לא שונה מפסגות ושילה לדוג(כמובן לכל יישוב האופי הייחודי לו רק לתת כיוןן)מגובשים(ביחס לשאר היישוב. לא יודעת לומר עד כמה ביחס לישובים אחרים) למןסדות שלהם מגיעים גם חילונים וקצת כאלה שהם בכיוןן חרדי בגלל כל מיני הסדרים עם המןעצה אסל לא מרגיש לי שונה ממוססות חמד בגרעינים במרכז למשל. לנוער יש פעילות.

ןאני כבר כמה שנים לא נמצאת יומיום ביישוב אז לא יודעת מדויק אבל מה שכתבתי קודם על הנוער מתייחס בעיקר לזרמים אחרים.

בתי כנסת שמושכים אליהם את הזרם  בעיקר יש אחד אשכנזי בתחילת היישוב וגם באותו איזור את הבית כנסת  מרכזי שהוא ספרדי שיש בו גם מגוון מסורתי.

יש עוד מלא בתי גנסת ספרדיים שתמצאי בהם מהמגזר

אשכנזי נןסף אולי יש באדם מזרח( לא מכירה טוס את השכונה נבנתה אחרי שהתחתנתי) ויש עוד אבל יותר חרדלים.

מה שכן זה יישוב שאפשר לגדול בו על אהבת כלל ישראל בקךות כי פשוט יש שם מגוון מאד לא מצוי ביישובים.

כיתרון? לפי המשפט האחרון שלך

בדיוק אנחנו תוהים על זה. בעיר אנחנו גרים בבניין שבו כולם דתיים (מי שיותר ומי שפחות) אבל ברגע שיורדים למטה פוגשים את כל עם ישראל ואנחנו מאד אוהבים את זה. זה חשוב לנו. מצד שני התחלתי לחשוב איך זה כשזה בישוב. אולי במקום קטן יש יתרון שיותר הומוגניות? ואולי לא, וטוב להיות מעורבים גם במקומות כאלה.

אני אישית אוהבת מאד את הערבוב שמאפשר לראות הטוב בכל אחד וללמוד את הטוב מכל אחד.

ברור שזה דורש התייחסות גם לזהירות ממה שלא מתאים לנו...

ואני לא בטוחה שמה שכתבת על הנוער לגמרי עדכני.

הקרובים שלנו בבני עקיבא ונשמע שיש שם עשייה חיובית וערכית.

אבל בהחלט יש שם גם אחוזים ניכרים של נוער שוליים ואוכלוסיה יותר מורכבת.

בגלל שהישוב מכיל המון סגנונות כתבתי באופן ממוצע על כלל האוכלוסיה שרובה באמת חילוני וחרדי.

אצל הדתל המצב באמת לא ככה לכן הדגשתי גם שמאד משנה כאן לאיזה זרם משתייכים

מה יש לכן לספר לי עליה? בעיקר מבחינת האוכלוסיה שם (סוג, גילאים וכו'), האווירה ואם אתן ממליצות ולמה.

אין משוואה של נופש=חול...

יש המון מקומות בארץ. וזה גם חשוב לחזק את התיירות כאן בארץ, דווקא בזמן מלחמה 

רק שאין ככ איפה....

אנחנו ירושלמים.

צפון אין

דרום - רק אילת. ומבחינת צניעות לא רלוונטי

אז מה הלאה?

כיום המחירים בארץ מאןד יקרים (גם בחול)

חשבתי לא לסוע האמת

השאלה עד כמה נכון וכדי מול הילדים

לי מרגיש שאפשר וצריך להגיד לילדים עש מלחמה אנשים סובלים אנחנו לא נוסעים

אבל הסביבה מדבררת אחרת.

של ככ חובבי טיול טבע בארץ

יש מקומות מהממים ברור

אבל בחום ובלחות ובטח באזור עמק בית שאן המרמור של הילדים יכול להגיע מאוד מהר ובקלות.

ובעומס שיהיה...

כן אוהבים לטייל הרבה בצפון.

אבל השנה אי אפשר...

לא באה למצוא הקלות לנסיעה לחול

כן מענין אותי מ הגישה השנה.

מרגיש לי ככ מוזר דוקא השנה לקחת את עצמי ולסוע כשיש ככ הרבה משפחות סובלות

לא יודעת בהתלבטות מול עצמי

דרום רמת הגולן ממש שקט, גליל תחתון שקט, איזור הכרמל לא היה כלום...

אני חושבת שהזמן כזה חשוב לנפוש-ודווקא בארץ, לחזק עסקים שקורסים פה.

ולא אצא עם הילדים לבית מלון, מרגיש לי מוזר להיות בחופשה מפונפנת בזמן מלחמה וחטופים.

אנחנו מתכננים להיות בבית ולצאת בקטנה, לקנות דברים שווים לבית מבחינת תעסוקה ואוכל.

יש הרבה שממשיכים כרגיל, אני מרגישה צורך להמשיך אבל לא כרגיל, בצורה שונה ומתאימה למה שנראה לי.

שככל שהזמן עובר, הפער בין מי ש"קשור" למלחמה במעגל ראשון לבין אלו שלא, הולך ומתגבר.

אנחנו מרגישים את המלחמה מאוד, כי בעלי במילואים מאוקטובר. במובן מסוים החיים שלנו קצת נעצרו.

אבל בסוף, בעלי אומר שהם נלחמים בשביל שגרה. ולראות מסיבת סוף שנה בגן, יום הולדת לילד אלו דברים שנותנים משמעות.

אז יש עניין בשגרה, אני לא חושבת שכולם צריכים לעצור את החיים שלהם.

אבל יש איזשהו גבול עדין בין שגרה לבין ניתוק.

אני לא יודעת איפה הגבול הזה עובר, וקשה לי להגדיר אותו כי אצלנו אין שגרה כבר המון זמן.

אבל כן צריך לחשוב על זה, מי שזה לא נוגע בו ממש אולי לחשוב האם יש דרך להיות מחוברים ולא להגיע לאדישות, לבדוק איפה יש מה לתת או לתת יד, כדי לא לתת לשגרת מלחמה להפוך לאדישות

יוצאים/יצאו בחודשים האחרונים לחופשות בארץ חול

זה גם דרך להתאוורר.

גם מי שלא היה חלק פיזית צריך איזה שחרור.

לא עשיתי את זה אבל אני כן מבינה משפחות גם של מילואים וגם שלא שיוצאות לחופשה למרות המלחמה. 

אני לא אומרת שזה לא מתאים לצאת לחו"ל, אני לא מסתכלת על זה בעין עקומה.

רק מעלה את העניין של לשים לב האם יש כאן אדישות, או שגם כשיוצאים לחופש לא שוכחים את המצב ומשתדלים בזמן שאפשר כן להיות חלק, כל אחד בדרך שלו.

מי שבשבילה לצאת לחול זה להמשיך כרגיל,

כנראה יש לה מספיק כוחות נפש אז אפשר להתגייס ולעזור. לצאת לנופש באזורים של מפונים ולהתנדב במלא מקומות.

זה גם מרענן, משנה אווירה, גם תורם וגם ממלא סיפוק והכי חשוב מחזק את הערבות ההדדית.

מי שחושב לנסוע לחול כי הוא לא חי כרגיל, וזקוק לאוורור, מנוחה, לשחרר בלי לבדוק כל רגע איפה יש מקום מוגן קרוב,

מי שזקוק להרגיש שפיות, להנות מאוכל טוב, לטייל, לחוות רוממות, קצת לעלות מכל מה שמושך למטה ביומיום, להיטען, לחשוב חיובי, בוודאי שיסע.

אני חושבת שרוב עמ"י נוסע כדי לצבור כוחות להתמודדות הלא פשוטה פה בארץ, ולא כי הוא "ממשיך את חייו"

בריאות הנפש ואורך רוח חשובים גם הם.

היארכות המלחמה היא כדי לאפשר לנו כמה שיותר חיים שפויים בהמשך.

גם התאווררות ולחזור עם כוחות זו דרך להשיג את אותה מטרה.

רק שהמטרה צריכה להיות להשתמש בכוחות האלו כדי להוסיף טוב.

אם זה בעזרה לזולת ואם זה בחיזוק הנפש וחיזוק התא המשפחתי.

הילדים גם זקוקים לאוורור. השנה הזאת לא פשוטה גם להם, איך שתסתכלי על זה.

ילדים קצת גדולים נחשפים לקטעי חדשות פה ושם,

ילדים קטנים מרגישים את התחושה מההורים והסביבה. לא תמיד הם יודעים לווסת את הרגשות שלהם, לכולם לא פשוט.

לארץ, כן. חופשה קטנה בעיקר לאוורר את הילדים.

כי אנחנו כמבוגרים מסוגלים להתגבר על חופשה אבל לילדים יותר קשה.

אבל, זו רק דעתי. 

כתבת יפה

נכון לגבי נסיעה לחו"ל, ולגבי כל בילוי אחר פה בארץ

אז בעיקרון אני ממש בעד,

אבל רוצה לשתף מהחוויה שלי, כשיצאנו לנופש אני ובעלי לפני זמן מה,

אז היינו במלון עם מפונים וכל הזמן חשבנו עליהם, והיו סיטואציות שממש נשבר לי הלב.

והמצב הלא יציב, שיש את החשש שבכל זאת נופתע פתאום,

וההנחיות והרישום בשמורות,

וגם בראש עברנו ליד מקומות וישר עלה לנו לראש מה היה באותו מקום..

אני חזרתי והרגשתי שלא באמת התאווררתי.

מניחה שזה תלוי בנקודת הפתיחה של כל אחד,

כי נגיד בדרך עצרה בשוליים טיוטה לבנה, ומיד חששתי ממנה.

או שעברנו במנהרה ובעלי שאל משהו ועניתי לו שזה נחשב למקום מוגן..

אולי זאת רק אני וזה לא משקף, אבל לדעתי כדאי לחשוב על זה או לפחות לדון לכף זכות את מי שבוחר לצאת לחו"ל.

מדינה בטראומה... חפעמים אנשים מחפשים רק לברוח מהתמונות ומהמצב

למרות שאצלנו כל שנה רגילה-לא מדובר על חופשה בחו"ל ,וגם לא חופשה בארץ .

הרגשתי השנה שצריך לעשות איזשהו שינוי מהרגיל ,

אני יודעת שאומרים שדווקא המשך השיגרה מראה נצחון,בשביל זה החיילים נלחמים וכו'

אבל אני מרגישה בלב,בלי קשר לטיעונים ריאליים, שאי אפשר לנפוש כמו כל שנה,

אני פשוט לא מסוגלת להתנהג כרגיל כשחיילים נלחמים,כשאחים שלנו מפונים, הלב לא שמח...

יש אתר שנקרא אמב"י , איגוד מגמגמים בישראל. יש

שם הסברים על גמגום גם אצל ילדים.

בקשר לגמגום

יש אצל ילדים תופעה נורמלית של הפרעה בשטף הדיבור, זה תואם התפתחות.

אני לא מהתחום אבל יש מקרים שצריך לתת לזמן לעשות את שלו.

אם זה לא נראה לך מתאים לשלב,

את יכולה להתייעץ הלאה עם נשים מהתחום (לי זה נשמע רגשי לא קשור להגייה או משהו מוחי)

דבר שני את כותבת שני מאורעות שקרו לילד

וקצת לא שגרתיים עבורו

א. לידה (בשעה טובה ובמזל טוב!)

ב.  התחלפה דמות קבועה אצלו

הגיוני שההשפעה של רצף האירועים שוברי השגרה אולי אף היו טראומטיים עבורו ולכן הוא מבטא את זה בגמגום.

ממה שראיתי ודיברתי עם בעלי -

צריך לא להתרגש מהגמגום שלו כדי שהילד לא ירגיש את הלחץ הסמוי מצד המבוגרים "נו, תדבר כבר..." ואז זה עוד יותר יגביר אצלו את המבוכה ואת הגמגום. 

בגמגום המחשבה מהירה יותר

 ולכן הדיבור קטוע או מופיע בדילאיי

מנסיוני הדל

ככל שמקפידים על אוירה רגועה יותר, מקבלת, מחבקת

לתת לו להשלים לבד את המשפט, לחכות בסבלנות, לתת לו את המקום לבטא את עצמו גם אם זה דורש עוד כמה שניות של הקשבה,  זה משפיע טוב על המגמגם ואילו מפחית את התופעה  (אולי כדאי לחבק אותו כשאת רואה שהוא מתוסכל ולתמלל לו את מה שמרגיש כדי לשדר לילד שהוא עטוף ומובן לכם, וממילא לתווך לו את מה שקורה לו ברגש כדי שהוא יחווה שלווה ורוגע פנימי, כדי שגם כשהוא מגמגם, הביטחון בעצמו יעלה  והתסכול שלו יירד...)

אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

ולהתפלל עליו.

יש סגולה מהרבנית קנייבסקי

לקחת שתי חלות שאפית לכבוד שבת שבמהלך האפייה "נדבקו" אחת לשנייה ולהפריש אותן מעל הראש של המגמגם.

לא להתרגש, זה ככל הנראה יחלוף מעצמו.

נפש רשמה לך על אמב"י,

עם הגמגום לא צריך לעשות כלום, עם התסכול אפשר,

על זה את שואלת?

זה חלף כלא היה. 

זה מאד רגשי, ואם מתייחסים לזה, זה רק מתעצם.

מה שכן, כדאי להתייחס לתסכול שבו הוא נמצא

להגיד לו: אני רואה שמשהו מאד מציק לך, בא נחשוב איך להרגע

רוצה לספר לאמא?

רוצה לעשות חיבוק חזק לדובי?

אולי חיבוק מאמא יעזור וכד'

אבל לא תמיד תוך כמה שבועות.

שני הבנים שלי גמגמו בגיל הזה, לאחד זה נמשך כמעט שנה (בגלים, היו תקופות עם פחות גמגום ואז חזר שוב), לשני כמה חודשים, לא זוכרת בדיוק. ב"ה היום אין שום זכר לגמגום.

יש לי עוד להרחיב אבל בהמשך בלנ"ד.

מצטרפת להמלצה על האתר של אמב"י

גמגום הוא לא רגשי, הוא כן יכול להכיל גם מרכיבים רגשיים.

יש הרבה דברים פיזיולוגיים שאם מתייחסים אליהם בבהלה יכולים להפוך לרגשיים. אפילו תולעים.

אבל כמו שפתרון רגשי לא יכול לפתור בעיית תולעים, אלא להכניס לפרופורציות הנכונות,

אז גם גמגום לא פותרים בטיפול רגשי, אלא טיפול רגשי הוא חלק מהמכלול בטיפול אבל הוא לא יפתור את הבעיה. כי גמגום זו הפרעה נוירולוגית.

בגיל צעיר לרוב חולפת מעצמה.

שמחה שאצלכם חלף מהר, אבל לקבל את זה שזה יכול גם להימשך תקופה ארוכה ועדיין הכל בסדר 😀

אני בוכה כמעט איתו כשהוא נתקע ככה.

כן מחכה בסבלנות שיסיים את המשפט

אנסה לתת לו יותר יחס ולחבק באמת כשאני רואה שמתוסכל

תודה רבה לכן!

זה אמנם מתסכל אבל תשדרי לו שזה כלום ושום דבר. הם מרגישים עלינו אם אנחנו בחוסר אונים וזה משפיע עליהם.

אני חושבת שהעבודה פה היא יותר על המקום ההורי, מאשר על הגמגום עצמו.

אני מבינה מאוד את ההרגשה של החוסר אונים,

אבל דווקא מהמקום המזדהה אני אומרת, לטובת הילד כדאי לשחרר את המועקה הזאת.

ואגב, התמודדתי לא רק עם ילד שפיתח גמגום בגיל הזה, שזה די נפוץ,

יש לי ילדה יותר גדולה שפיתחה גמגום שהוא כרוני (לכל החיים)

ועברנו איתה טיפול מקצועי ובירור לעומק של הנושא, והחיים שלה יפים מאוד ב"ה, בזכות קבלה עצמית ובזכות קבלה של הסביבה.

הכל טוב. גמגום זו לא מחלה.

יש תסכול כשלא מצליחים להתבטא. אפשר לעבוד על התסכול הזה ולסייע לילד.

תסכול יכול להיגרם ממיליון דברים, כל עוד ההורה לא נבהל מזה, הילד יקבל את הביטחון מההורה ויפתח שיטת התמודדות שתתאים לו.

(אומרת כאמא, אני לא אשת מקצוע)

גם תשומת לב מופרזת בעקבות זה היא לא טובה.

חשוב לשדר אמפטיה, הבנה

אבל לצד זה שלשוב לא להיות בלחץ על זה ולחכות בסבלנות וברוגע עד שידבר, גם הצד השני של לחבק מאוד יכול להדגיש את החריגות של זה ולקבע את זה.

אני מחכה בסבלנות שישלים את המשפט. אם הוא מראה תסכול, אני עוזרת ברוגע. "לא נורא, זה קןרה לפעמים כשמתבלבלים או קשה להשלים את המילה. מה רצית להגיד? שאתה ____?"

אצלנו הוא אומר את זה בפה "אוף אמא, אני לא מצליח להגיד את זה". אז פעם פעמיים הוא היה מתוסכל מזה, ועזרתי לו. עכשיו הוא כבר פשוט מבקש עזרה "אמא, איך אומרים את הדבר הזה שקשה לי להגיד?".

הבן שלי גדול משלך בשנה, זו לא הציפייה שהוא ידע לבקש ככה עזרה, אבל גם הבעת תסכול בצורה של הרבצה לעצמו זו בקשה לעזרה, פשוט בדרך שהוא יודע. אז תתמללי לו את זה. "זה מתסכל אותך שאתה לא מצליח להשלים את המשפט? הכל בסדר, זה קורה. בא ננסה ביחד..."

אפשר אולי לתמלל את התסכול, אבל הילד לא צריך שיתמללו את המשפט בשבילו, הגיוני שיש לו בדיוק את מה שהוא רוצה לומר בראש אבל הוא נתקע ולא מצליח להוציא.

גם את זה וגם את זה.

אבל בסדר, מקבלת.

מסוכם שם ממש טוב מה כדאי לעשות ואיך אפשר לעזור לילד. ממליצה לקרוא בעיון...

מידע להורים לילדים שמגמגמים - אמב״י עמותת המגמגמים בישראל. גמגום ילדים בני נוער ומבוגרים.
 

מוסיפה עוד שבגלל שאת רואה שהוא מודע לגמגום, ממש חשוב לדבר איתו על זה. להגיד לו משהו כמו 'אני רואה שלפעמים אתה מנסה להגיד משהו, והמילים קצת נתקעות/קופצות לך. זה בסדר וזה קורה לפעמים לילדים, אני תמיד מחכה בסבלנות לשמוע מה שיש לך להגיד'.

ולי מאוד עזר עם הילדים שלי לדבר דיבור איטי (מרוח ולא קטוע, לנסות לדמיין את כל הדיבור כאילו בslow motion, להאריך בעיקר את התנועות והעיצורים הקוליים שאפשר להאריך - ל', מ', נ', ז', ר', י', ב/ו').

אם את רוצה הסבר יותר ברור את יכולה לפנות בפרטי.

זה קשה לדבר ככה כל הזמן, אז אני עשיתי את זה בעיקר בזמן הקראת סיפורים, שאז אני יכולה יותר בקלות להחליט שעכשיו אני מתמקדת בדיבור איטי.

זה בעצם נותן להם דגם של דיבור שמאפשר לדיבור יותר לזרום, ובאופן טבעי ילדים מחקים מה שהם שומעים, אז זה ישפיע גם על הדיבור שלהם.

(כותבת מניסיון של שני בנים שגמגמו במשך תקופה, וגם מתוך ידע מהלימודים בתור קלינאית תקשורת, למרות שלא עבדתי בתחום בפועל..)

לגבי העיצוב לעמותה- ראיתי שזה גדול עלי בתקופת זמן הזו. ירד ב״ה. 

השיחה לגבי העסק שלי היתה מעניינת ומלאת מחשבות, נראה מה יתקדם משם. 

והמצגת - עבדתי עליה הרבה, וביקשתי גם מבעלי שיכתוב

והילדים לא נרדמו עד מאוחר אז בזמן הזום הוא היה איתם

והיה גמור אח״כ... 

הזום עצמו היה טוב ב״ה

אבל זה שוב בא עך חשבון היקרים לי... 

המון המון הצלחה בהכל!

אבל לא הייתי אצל מתאמת אז קחי בחשבון

הייתי אצל נדין בראונר והיה ממש נעים

בעבר הייתי אצל אושרה ליאור וגם היה מעולה.

צריך לחכות 6 שבועות לפחות מהלידה.

אני אתך באותה סירה.. צריכה להישקל לפני שמתחילה 😂

תודה, ראיתי את המספרים של שתיהן

אני כבר 6 שבועות אחרי אבל ממש לא חזרתי למשקל של לפני ההריון

אז אני צריכה לחכות עד שארד במשקל?

משהו לא מסתדר לי בכלל!

אם אלך עכשיו אז עוד חצי שנה אצטרך שוב להתאים חדשה??

להתאים שוב.

פגישה להתאמה חוזרת עולה פחות אני חושבת..

ואני ככ סובלת עם הגלולות שמקסימום בעתיד אצטרך להחליף מידה.. עדיף לי כרגע

שיהיה בקלות ובידיים מלאות!

זה בדיוק אנחנו כאן

אם יש להם ילדים קטנים בבית, לפי הגיל כנראה שלא - אולי אפשר משחק לילדים..

אני הייתי שמחה לקבל מבשם מקלות של ללין למשל (כן, אני יודעת שזה נדוש אבל זה מה שמשמח אותי)

עוקבת איתך לעוד רעיונות 

הכי כיף לי שמאפשרים לי לקנות כהוות נפשי

אם ממש לא מתאים לכם, אז אולי סט מגבות גדולות טובות.

נטלה איכותית

אגרטל יפה עם פרחים.

יש בסט שי למשל

תקף להמון חנויות

יש גם בחלק מהערים כרטיס בשם תו ירוק

ועוד כמה סוגים.. 

יש לחנויות כמו מצעית וכיתן

כיום כמעט לכל חנות שהיא רשת (וגם לא) יש כרטיסי מתנה

הראה לי גם לטויס אר אס

בירושלים באזורים חרדיים- בסט שי

וגם גיפטא, אבל לא יודעת איפה קונים.

סט צנצנות- תודה שמילאתם את הילדים בערכים

ערכת תה (קנקן, כוסות, קופסא לתיונים)- תודה שהענקתן חום ואהבה

כרבולית- תודה שעטפתן את הילדים

אפשר גם נטלה ומגבות

ערכת בישום מללין

קערה וכפות לסלט

אני גם מורה, ומעדיפה בהרבה מתנה. גיפטכארד מאלץ אותי לצאת מהבית וללכת לקנות. הרבה יותר מרגש אותי המחשבה על מתנה...

אבל בכללי, הכי משמח זה פתק מושקע מהלב😊

אני סובלת מזה כבר כמה שבועות יש ימים שזה עובר אחרי 10 דק ויש ימים כמו היום שזה היה שם לכמה שעות..

זוכרת את זה מהריונות קודמים ויודעת שחסר ברזל אז לא עושה אם זה כלום, עוקבת אחרי טשטוש בראייה וברוך ה' אין..

לא יודעת אם זה עזר אני חושבת שזה מהנפח דם שעולה בגוף ככל שההריון מתקדם.

והוא אמר שלא סביר שזה בגלל החוסר בברזל..

האם יש כאן מישהי שהיו לה כאבי ראש בגלל חוסר בברזל ואחרי תקופה של לקיחת ברזל המינון נוסף הכאבים עברו?

שאדע שיש צפי לסיום של הכאבים הללו

והבנתי שזה משהו שמתגבר בהריון במידה והיה קודם..

בכל מקרה הצליחו לדחוף אותי בין התורים ויש לי תור לנוירולוג בקרוב.. מקווה שימצא את הבעיה והפיתרון..