אנחנו בנופש וסידרתי כריות גדולות מעור לבן ה-3 שלי בלילה כדי שלא יפעל אבל מסתבר שהוא שם את המצח וישן על הפער שבין המיטה עם הסין לחלק של הכריות וקם עם סימן של קו או פס כזה במצח
אני מהחלומות
מקווה שזה יעבור נכון? כי הוא ישן שם 7 שעות בערך
בינתיים מרחתי וזלין
אולי זה מהשולחן שהצמדתי למיטה?
יש עוד משהו למרוח כי אין לי שמן או מרגרינה?
לדעתי זה יעבור בלי כלום
זה לא פצע פתוח, נכון?!
זה קורה לנו מלא בכל מיני אזורים בגוף אחרי מנחים ממושכים
כמה יצא לכן בממוצע להוציא לילד בתחילת עונה?
לחגים,?
בן או בת?
בהתחשב שאין אח גדול אותו מין שמוריש הכל ....
או שהעונות לא חופפות.
למי שיש כבר דעתנית או דעתן
יצא לי 1209 ל5 ילדים(2 ילדים עוד לא קניתי)
בערך חגים פלוס חורף
כל חולצה חורפית או חגיגית בממוצא 25 עד 35 שח
קונה יד 2
אבל חולצות לבנות לחגים ,שמלות לבנות
וקצת פוטרים
הכל מצטבר לסכומים +מכנסיים וכו
איך אצלכם?
אבל הפארק הלאומי
בין השאר יש מזרקות
צל
חניה
אגם עם ברווזים
מתקנים שווים
מזרקות מלא מדשאות
ויפהפה
ויש גם ברחובות ליד
בהפעלת פנגו
אנחנו הולכים לשם הרבה ולא נתקענו בלי
יש גם מתקנים, דשא, נחל מלאכותי שבסופו יש אגם קטן עם קצת ברוזים
יש צמוד גם את גן החי, שבכניסה אליו בתשלום
הפארק הוא חמוד, אבל לא הייתי מתאמצת להגיע אליו סתם ככה. אם אני אגיע זה בגלל המזרקות
תסבירו לי רגע ..
אם אלד שם ולא בשע.צ...
יש מצב שישימו אותי באישפוז עם ערביה בביות חלקי?
או שאפשר לבקש מראש שלא יתנו...
ביות מלא זה אומר כל הלילה התינוקת איתי? ו0 הפרדה זה אומר שאהיה לבד בחדר בלי יולדת?
אפשר קצת רקע... תבורכו.
קיצר אני מתלבטת על זה ממש. אם שערי צדק או עין כרם...
נרשמתי ל2 הבתי חולים. אבל לא החלטתי מה הפעם...
באופן כללי יש שתי אפשרויות: ביות חלקי, שבו התינוק נמצא בתינוקיה בלילה, או ביות מלא, שנקרא גם אפס הפרדה, בו התינוק נמצא איתך כל הזמן מרגע הלידה.
לגבי אשפוז עם ערביה, לא יצא לי, ואני מניחה שכן יעשו מאמץ אם תבקשי, אבל אין לי ניסיון בזה..
ואני לא יודעת אם יש חדרים פרטיים באפס הפרדה, אבל זה בוודאי לא מובטח לך. אני הייתי פעמיים באפס הפרדה עם יולדת נוספת איתי בחדר.
אני הייתי מאושפזת עם ערביה באחת הלידות. היא ילדה יום לפני אז יצאה קודם ואחכ הייתי עם מישהי אחרת.
לא יודעת מה היה קורה אם הייתי מבקשת שלא. מניחה שזה על בסיס מקום פנוי ואולי קצת איך שמציגים את הבקשה.
לא נראה לי שזה שונה בבתי חולים אם אחרים, אם זה החדר שיש בו מקום..
המשמעות של 0 הפרדה היא שלא מפרידים את התינוק מהאמא מרגע הלידה, כל הבדיקות מתבצעות בנוכחות האמא, זה לרוב בא ביחד עם ביות מלא.
אולי פחות אבל ראיתי לא מעט שם בכללי. לא יודעת להגיד על המחלקות.
כשאני הייתי בעין כרם, בחלק מהימים הייתי לבד בחדר של שתיים בביות חלקי (שהיה לי ממש טוב, שיש תינוקיה). ואחר כך הביאו עוד מישהי לחדר, יהודייה אבל היתה עושה הרבה רעש בלילה....
מאושפזת. והייתי שם 4 פעמים. כנראה הן פחות זורמות על זה.
בעקרון במחלקה הזו זה 2 בחדר, אמרו שפתחו לאחרונה מחלקה חדשה שיש בה גם חדרים פרטיים…
אפס הפרדה - זה תיאור לסיטואציה אחרי הלידה שבה התינוק לא נפרד מהאמא אף לא לרגע.
זה אומר שאת הבדיקות עושים תמיד בנוכחות האם, לרוב בחדר בו היא נמצאת (לדוג מיד אחרי הלידה בחדר לידה או בחדר אשפוז) או במידה ולא מתאפשר- אז בחדר מיועד לכך - אבל האמא מגיע לאותו החדר (ספציפית לעין כרם במעבר מחדר לידה לחדר אשפוז עוצרים בחדר טיפולים למס בדיקות בנוכחות ההורים)
ביות מלא/חלקי- זה שמות לתנאי אשפוז ולפי זה מחולקות המחלקות (ונקראות גם ככה)
ביות מלא- היחד איתך 24 שעות ואין בכלל תינוקיה
ביות חלקי - היחד איתך רק חלק מהזמן- ויש תינוקיה.
במחלקה החדשה של ביות מלא יש חדרים פרטיים
מראש מחלקים את החדרים באופן שיהודים וערבים לא יהיו ביחד
אבל אם זה מאוד מפריע תוודאי מראש עם הצוות שזה מה שאת רוצה
רק לשכשך רגליים, שקרוב לחניה והוא די מבודד..
משהו שמתאים למשפחה
בד"כ הלכנו באזור ראש הנקרה השנה לא רלבנטי 😞
כי זה מה שאני מחפשת רצועת חוץ גדולה וריקה דאפשר לתפוס פינה בלי אנשים
לק"י
ואמרו לי פעם שיש מערבולות גם קרוב לחוף.
לא יודעת בדיוק ולא מבינה בזה, אבל צריך להזהר.
אבל הוא גם לא ריק
מגיעים לשם יותר משפחות סגנון מסורתי ודתי
עדיין אזור יחסית מבודד לא ממש אפשר למצוא
אבל יש באזור החוף באשדוד מקום של חוף ממש מבודד אבל אין פיקוח
אם זה רק לשבת ולשכשך רגליים אז בסדר אבל מסוכן להיכנס!
יש לי אפליקציה שאומרת לי מתי אני אמורה לקבל מחזור, שמתי לב שבימים שאני אמורה לקבל יש לי כתמים וגם כאבי מחזור
עכשיו היה אמור להיות ביוץ והיה הפרשה יותר מבדרכ אבאלה אבאלה
אני לוקחת סרזט ביחד עם פרימולט כי הוא עושה לי כתמים ואני יודעת שפרימולט יכול לעשות בעיות לעובר
תרגיעו אותי
והיו לי גם הרבה הפרשות אבל לא שמתי לב לתזמון.
אם את מקפידה לקחת כל יום אז יש אחוזי מניעה מאוד גבוהים. לא סביר לחשוב שזה לא מונע. אולי תתייעצי עם רופאה ליתר ביטחון
זה פתרון של מכון פועה, הם אמרו שהם חקרו את זה וזה בטוח לגמרי.. אני לא ככ רגועה אבל אין לי ברירה אחרת
אני חושבת לעבור לגלולות משולבות ולהלחם על ההנקה בהתחלה ואז בעזה שיסתדר
אז יכול להיות שיש ביוץ ויכול להיות שיש כתמים בימים של המחזור (יש גם כאלה שמקבלות עם זה מחזור)
אבל זה לא אומר שהוא לא מונע לך הריון
אם את לוקחת כמו שצריך הוא מונע לך למרות הביוץ.
הרירית נשארת דקה ואין אפשרות להריון להיקלט
כבד מדי?
הבת שלי רוצה דווקא אותו בגלל הדוגמה אבל בביס שלה יש הרבה מדרגות בדרך לכיתה ואני רוצה לא להכביד עליה
מה שיותר משמעותי מבחינת משקל זה מה יש בתוך התיק... צריך להשתדל שלא יהיו דברים מיותרים
לק"י
בעיני קל גב די כבד.
לבן שלי היה. לבת שלי קניתי של מודן, אבל עוד לא יצא לי להשוות.....
ועדיין עגלה במדרגות לא בטוח קל יותר.
)אבל המודן יחסית קטןשרה_אצלנו הייתה בעיה כי לא משאירים ספרים בכיתה
ולבת כל הספרים והמחברות היו מתקווצ׳צ׳ים
(אני לא האנונימית למרות שכתבתי דומה)
בטח אם יש הרבה מדרגות.
קראתי שעגלה זה גם לא כזה בריא לגב בגלל התנוחה שמושכים את זה.
ותיק עם עגלה מובנית זה נוראי לדעתי. סתם כבד ומסורבל.
אם העגלה בנפרד אפשר לפחות לוותר עליה בשלב מסויים...
למקרה שהיא תרצה לסחוב אותו על הגב.
והעגלה עצמה, כשהיא מחוברת לתיק, מקילה את הכובד שלו...
ו300₪ אז אני לא רוצה להוציא סתם..
והיא תתחרט אחרי שבוע..
התיק אותו התיק
ניתן לחבר לו עגלה
ברגע שירגיש לה כבד מקסימום תחליטו להוציא את העגלה ולהשתמש בתיק ללא עגלה
גם של קל גב וגם של מודן
אז שתבחר תיק ואולי תקנו עגלה תחליטו אם לחבר ומתי
אגב,
אצלנו כולם המליצו תיקי גב ללא עגלה אבל ראיתי שזה פחות נוח כיון שהם כבדים עם הציוד והכל ואין אצלנו אפשרות להשאיר ציוד בכיתה .
אצלנו יותר הולכים ברגל מאשר ברכב אז ילדיי העדיפו עגלה, לאחר שנה שנתיים כבר קניתי מחובר לעגלה זה הכי התאים לנו . כך שזה ממש תלוי בפרטים (האם מותר להשאיר ספרים בכיתה , האם מתניידים ברכב או ברגל…)
העניין הוא שכשהעגלה נפרדת הרצועות נתפסות בגלגלים אז כדאי לשים לב לקשור אותן לפני או לקצר כדי שהרצועות לא יהרסו.
בגדול ילדים נורא אוהבים עם העגלה אבל בפועל כשעולים הרבה מדרגות זה פחות נוח.. שימי לב שצריך להוציא את הצופציקים בתיק למטה כדי שהעגלה תתחבר טוב לתיק
אוף! ודווקא היום הוא נרדם יחסית מהר, ואני בשניה שהוא נרדם מתחילה לאכול את עצמי למה הייתי כזאת? ואם הייתי סבלנית ונעימה? הוא עדיין היה יכול להירדם מהר אולי.
לפני שהוא נרדם אני מתגברת בכוח על דחף לתת לו סטירה, ואחרי שהוא ישן אני רק רוצה לחבק אותו וללחוש לו שאמא אוהבת אותו מאוד ושהוא מלאך טהור ומקסים.
כל ערב ככה, לאורך היום אני אחלה אמא, ההרדמות מוציאות ממני שדים 
היום הוא העיר את התינוקת, תוך כדי ההשכבה, צעקתי עליו, משכתי אותו למיטה והלכתי אליה, הוא כמובן יצא מהמיטה אז החזרתי אותו שוב עם איום שאנעל את הדלת, הוא יצא שוב, התנוקת פרצה בצווחות ואני החזרתי אותו למיטה, כעסתי עליו שבגללו היא בוכה וסגרתי את הדלת. עד שהיא נרדמה גם הוא נרדם ועכשיו אני עם מצפון שהוא הלך לישון מתוך נזיפה שלי.
יש ימים גרועים יותר, אבל אני יותר סלחנית לעצמי אם זה קורה אחרי השכבה של שעתיים, גם אני אנושית. אבל אם היום, הוא נרדם תוך חצי שעה, אז למה לא הצלחתי למשוך את הסבלנות שלי עוד קצת? להיות אסרטיבית בלי להיות אגרסיבית...
אוף!!
הלכתי לקחת שוקולד ותוך כדי חולפת בי מחשבה שבכלל הוא היה אמור לקבל עכשיו קוביה מנחמת ולא אני.
ורוצה להציע לך פתח למחשבה - האם ההשכבה שלו היא משימה שצריך לסמן עליה וי, או חוויה שלו איתך?
האם את רעבה/ עייפה/ על הקצה בזמן הזה?
האם את מצפה שתשימי אותו במיטה והוא פשוט יישן כמו 'ילד טוב'..? אם כן, לדעתי כדאי לשנות כיוון. זמן השכבה זה זמן פרידה מהיום. ילדים הם קופצניים מטבעם, בודקים גבולות.. זה נורמלי כדאי לעשות הטרמה, לקחת אוויר. ולהשתמש באסרטיביות כמובן. גם לשבת לידו זה אופציה. אני אישית עושה את זה עד היום עם ילדיי ומרגישה שזה נכון להם. ובעיקר לי. יודעת שיש לי איזה זמן שאני מפנה רק להם לשבת איתם והם צריכים אותו גם.
מודה שהתיאור של סגירת דלת על פעוט שמתקשה לישון היה קשה לי ממש האמת אם הבנתי נכון. וזה יכול לצרוב חוויה לא נעימה בלשון המעטה. מן הסתם כם לך כמו שכתבת..
מבינה שהיא קשה גם לך, וזה הגיוני. לא יודעת עם מה את מתמודדת ביום יום שלך וכולנו אנושיות. אני מאמינה שעם עבודה ועם הלב הרגיש שלך תמצאי את הדרך לאיזון בצורה שהכי נכונה לכם
אז כמובבןן שהכל מהשם! אבל יש לי כמה בנות יפהיפיות בבית ומאוד היינו רוצים בן...
הביוץ שלי מסתבר איזה שמונה ימים לאחר הטבילה. מה עושים?
אם אני אשתמש בנרות מניעה עד יום הביוץ, זה יעזור?
אשמח לתגובות מבנות שמבינות בעניין... תודה מקסימות!!!
זהו בערך... ולקבל מה שיהיה
אפשר לנסות לקלוע ליחסים ביום הביוץ אבל זה גם לא מחייב בכלל.
שכשמגיעה לשיא נוצר אצלה נוזל סיכה בסיסי, ואז האזור פחות חומצי, בכך הזרעים המהירים (זכרים) מגיעים לביצית, אם האזור חומצי אז הזרעים האיטיים והחזקים זמן רב יותר (נקבות) מגיעים לביצית.
מקווה שאני מדייקת.
הטיפים וההמלצות מדברים להשפיע על הכימיה והמרקם של הסביבה החומצית/בסיסית, כדי להשפיע על התנועתיות ולשפר סיכויים של תאי זרע עם מטען גנטי לזכר או לנקבה.
כיוון שבכל מפגש יש מאות מיליוני תאי זרע, ונדרש רק אחד מהם להפרייה, לא באמת ניתן להשפיע, עם סיכויים גבוהים, על מאות מיליוני תאים ולהגיע למין הרצוי.
חמותי מספרת שלא היה לה נעים להתפלל שתהיה לה בת אז היא התפללה על בעלה שיזכה לקיים מצוות פרו ורבו בבן ובת.. אחרי 4 בנים נולדה בת
ממליצה לפנות למכון פועה. הם מפנים לנשים שמלוות תהליך כזה. יש לזה בערך 80 אחוז הצלחה.
קודם כל, לפנות לאחד- להתפלל,
הבנתי שיש עניין להתפלל 40 יום מהרגע שרוצים/מנסים/נקלטים.. לא סגורה על זה
ואם את יודעת מתי הביוץ אז מעולה
כתוב בגמרא "ואישה כי תזריע ותלד בן"
תזריע הכוונה ביוץ, שצריך שהביוץ יהיה לפני קיום המצווה או באותו יום. אבל לא אחרי...
אבל שוב- רק תפילות שתזכי למה שהכי טוב לך, ובידיים מלאות!
אישה כי תזריע מדבר על הגמירה,
אם האישה נגיעה לאורגזמה קודם אז תלד זכר ואם האיש הגיע לאורגזמה לפניה תלד נקבה
חברה שלי רצתה בת ובלילה של המקווה קיימה את האמור הנ''ל ונולדה לה בה
סיפרה לי שאמא שלה עשתה את זה
ויצא בת... אז זה לא נראה לי
אבל מניסיון אישי זה לא נכון
לא אפרט רק אגיד שיש לי 2 בנים...
והמבינה תבין חח
לא יצא לי לנסות😅😅
אבל מכירה מישהי שאחרי 7 (!!!!) בנים כל כך רצתה בת ובנוסף לתפילות ולשאר הדברים עשתה שינוי תזונתי וילדת בת שמינית
לא יודעת כמה אחוזים השינוי תפס או לא
רק מספרת לך מה היא מספרת אולי יועיל..
ואין רעיונות
אשמח לשמוע דגשים למה כדאי לשים לב שקונים?
אני צריכה לעלות כל פעם קניות וכאלה 2-3 קומות והגעתי למסקנה שמאוד תקל עלי עגלה כזו..
אז יש לכן המלצה לעגלה שתסחוב הרבה ויהיה קל להעלות ולרדת מדרגות?
שהן כמו ריבוע כזה של סורגים
מוכרים באושר עד ב200 שח בערך
זה יקר אבל לדעתי הרגילות מהבד לא טובות מספיק בשביל קומות+ קנייה כבדה
לחילופין - תני לבעלך לעשות קניות ולשבור את הראש/ תזמיני משלוח
סיבות לש דברים אחרים מהאוטו או הפוך
בעלי לא נמצא הרבה מהזמן..
מצטרפת למקורית, אין על הברזל. הכי טובה. הכי חזקה.
לא מדברת אחרי כמה שימושים.
אני גם גרה בקומה שלישית ועדיין לא מצאתי פתרון
עכשיו העלית לי אפשרות שפשוט לא חשבתי עליה
תודה על זה!!
לגבי הברזל אני רואה אצל שכנים שלי,
שהם לפעמים מעלים הביתה בכמה נגלות את השקיות ולא בפעם אחת
אף פעם לא שאלתי מה הסיבה לזה
ככה שלא יודעת אם העגלה לא יודעת להתמודד עם המשקל פלוס עליית מדרגות או שמדובר ההעדפה אישית בלבד
שבוע 31 , כנראה הורמונלית
בעלי בעזה, דואגת לו ככ..
הילד משגע אותי בחופש
ופשוט היום אני על הקצה ..
לא יודעת איך להירגע
מובן ממש שאת מרגישה על הקצה.
מה יכול להרגיע אותך קצת? מוזיקה שאת אוהבת? נשימות עמוקות? טיול בחוץ עם הילד?
ממש לא פשוט. שולחת לך כוחות.
תנסי ללמוד מהספר של חובות הלבבות של רבינו בחיי. בשער הביטחון. זה לי מאוד מאוד עוזר. ומכניס לי שלווה למוח ומנוחת הנפש
מתפללת עליו ועלייך ועל התינוקי שלכם שבבטן. תודה מעומק הלב על כל מה שאתם עושים למען כולנו.
אתם זוג נהדר שֶנותניםאת כל כולכם לעמ״י!!
מאחלת לכם את כל הטוב שבעולם
חיבוק ענקקק
ההריון גם ככה מביא ערעור וחוסר יציבות
זה ממש קשוח יחד עם המילואים
חיבוק ענק
ממליצה על משהו שמעסיק את המוח כמו פודקאסטים, זה עוזר פחות לחשוב.
וטיולים בחוץ אם רלוונטי
תודה תודה שאת עוברת את הקשיים האלו בשביל כולנו!!!
לצערי זה הסיוט שלי כל הנקה מחדש..
בדרכ זה עובר אחרי חודש, אולי קצת יותר. אבל עכשיו אני רירי חודש וסובלת ממש, יש לי סדק נוראי..
יש לי נרסיקר, שכרגע לא מספיק עוזר.
קראתי איפשהו שמוכרים את הנרסיקר בכלום כסף בבית מרקחת, וזה נקרא פולימם
ביקשתי מרשם בכרטיס, ובכרטיס כתוב nursicare by polimem.
השאלה שלי האם הביאו לי מרשם לנרסיקר הרגיל?
אשמח לתובנות.. אני במכבי.
וחוץ מזה, מה עזר לכן לסדקים? אשמח לשמוע עוד עצות. לדברים שלא צריך להסיר לפני הנקה..
תודה!
מתואמתאני מכירה מהניסיון שלי רק את דרמקובין (אם אני לא טועה בשם) - זה עוזר מאוד, אבל כן צריך להוריד לפני ההנקה...
כדאי שתבדקי שהתינוקת יונקת טוב (נראה לי שאצלך עוד יותר הגיוני שלא), כי אם היא לא תופסת טוב זה הגיוני שתיפצעי... (אצלי זה קרה כי לתינוקת הייתה לשון קשורה)
ראיתי יועצת הנקה עוד במחלקה
וזה מוכר לי מלידות קודמות שלמרות שהתפיסה טובה, אני רגישה מאוד באיזור ולכן נפצעת..
לא מכירה כמה סוגים לדעתי יש לך את מה שצריך.תשימי לפי ההוראות שימוש ותראי שזה ממש עוזר! לי לפחות זה ממש עזר להחלים את הפצע בצורה ששום מכשיר אחר לא עשה.
במקביל לטיפול בפצע חשוב מאוד מאוד להביא יועצת הנקה מקצועית שתדייק לך את המנח תפיסה של התינוק.זה ממש משמעותי כדי שלא תפצעי שוב ושוב.הנרסיקר מילים את הפצע אבל אם התינוק מחזיק לא בצורה טובה את תמשיכי להיפצע .היא גם מדגימה לך תנוחות הנקה שונות שפחות פותחות את הפצע מחדש .
את אותו הדבר בשם שונה, בשקלים בודדים.. וקוראים לזה פולימם.
מקווה שמישהי תדע על מה אני מדברת..
וכתבתי למעלה, שהתפיסה טובה ואני תמיד נפצעת כי אני רגישה..
התחלתי את השניה..
לא מרגיש שזה בכיוון לסגור את החתך.
להשתמש רק בנרסיקר.
את יכולה לשים בפנטן+ פעמיים ביום, נניח מיד אחרי הנקה. ואז להסיר לפני ההנקה הבאה.
הלנולין לא עזר בשום צורה.
אבל הנרסיקר עזר רק כשהשתמשתי כמו שצריך. צריך קצת להרטיב אותו בשביל שיעבוד
מבאס שלא כתוב על האריזה.
סתם לזיכוי הרבים, אני במכבי, ביקשתי נרשם לחבישת פולימם שזה אותם רפידות כמו נרסיקר רק שצריך לגזור אותם כי זה מגיע בריבועים גדולים.. ועם מרשם זה לא עלה לי כלום, בבית מרקחת של מכבי.
לכגבי להרטיב, אם זה ספוג צריך לזרוק לא? אז איך זה מסתדר?
אמנם לא התנסיתי עם חתכים מאוד עמוקים אבל שני הדברים האלה עזרו לי מאוד..
ושמעתי שלהיות חשופה לשמש (בחדר שלך מול החלון..) זה עוזר
לי זה ממש עזר!
רק שזה די מלכלכך ;) אפשר לשמור אותן במקרר ואז הוא מוצק לפחות בזמן המריחה זה קצת יותר קל
אבל כמו שכתבו- לא ביחד עם הנרסיקר
מה שהכי עוזר- כמה שיותר לאוורר
אפשר גם לשים קונכיות בשביל האוורור
לא ראיתי שהוא כזה זול, אולי עם מרשם.
אני הזמנתי מאמזון בעבר, שימי לב שיש המון גדלים שונים וזה מבלבל. זה המקורי אז אין בעיה, ובמחיר יחסית סביר
אלו קונכיות פלסטיק.
לא פטמות סיליקון, אלא קונכיות.
אפשר לקנות בבית מרקחת של הקופה
מניסיון של כמה פעמים, זה הכי עזר
אני שמה אותו כששמה חזיה.
אבל בבית אני בלי..
הסדקים האלה זה באמת אחת החוויות הכי כואבות שהיו לי בחיים🥴
שיעבור מהר!!
ממש ממליצה לראות שוב יועצת הנקה מומלצת. יש להן הרבה שיטות שעוזרות וזה שווה את ההשקעה.
בבית חולים לא תמיד היועצות מומחיות...
אבל שמעתי שצורי(שסתם כדאי שיהיה בבית עוזר למלא דברים)
ורפידות עם ניונים שליליים
לא יודעת האם מסוכן כמו דבש אבל בהחלט יתכן שכן
כדאי להיזהר עם תינוק שמכניס לפה
אנחנו היינו עם ילד בן 3 ועם אחים שלו הגדולים.
זה כמובן היה בעיקר בשבילם, הוא מאוד נהנה לעבור בין המיצגים ולגעת בהכל😅 היו שם דברים שהיה לו כיף להתעסק איתם, אבל לא הייתי הולכת לשם רק בשבילו.
לנו היה קצת קשוח, כי היה צריך לרדוף אחריו כל הזמן והיה מפוצץ🥵
שיהיה לכם בהצלחה שם חחח
זה ממש לא כמו מוזיאונים אחרים.
גם בעיני זה מתאים בעיקר אם הולכים עבור הגדולים יותר. הבת שלי בת פחות משנתיים נהנתה לחקור ולגעת בהכל, אבל באותה מידה נהנית גם מגן שעשועים חדש.
אלא אם כן יש לכם כניסה חינם, ואז תלכו ותהנו ממקום מסקרן מלא בדברים שהוא לא מכיר, שגם ממוזג ונעים (רק קצת עמוס באמת, אבל לנו לא היה נורא מהבחינה הזו).
שיש פעילויות מים וכאלו שנראה שיותר מתאימות לגיל הקטן- אם מישהי היתה אשמח לשמוע
באופן כללי לא חושבת שהייתי מגיעה אם רוב הילדים סביב הגיל הזה
תשיעי. חם לי. עייף לי. כבד לי. רועש לי.
שבוע שעבר היינו בנופש כל השבוע. מלא אטרקציות, כיף גדול.
סיימתי אותו במיון עם צירים שלא הובילו לשום מקום.
כ"כ קיוויתי כבר ללדת. אבל לא.
השבוע אנחנו בבית. הילדים לא מפסקים לריב ולעשות בלאגן, לעשות בלאגן ולריב. אהה.. ולאכול. ושוב לרצות לאכול.
יש לי כבר בגילאי סוף יסודי. הם באמת מדהימים עוזרים כמה שאפשר. אבל אי אפשר לצפות מהם כל הזמן.
משעמם להם. הם רבים ומנגנים לי על המצפון.
רוב החברים גרים במקום שצריך הקפצות ואין שום סיכוי.
בעלי עובד עד מאוחר. ממש ממש משתדל לצאת מקום כדי להיות לפחות בא.ערב והשכבות, אבל תכלס עדיף לי אותו לאחרים הלידה..
המצב בבית גרוע, מבולגן וכל הזמן רבים, יחס מזעזע אחד לשני. פחות רלוונטי לי לקחת בייביסיטר, כי שוב, הבעיה העיקרית עם הגדולים והם לא צריכים בייביסיטר.
כל בוקר אני קמה ומתבאסת לגלות שעדיין לא יילדתי.
אין לי כוח לכלום. ומבאס אותי שהם יסיימו את החופש בתחושה מבאסת.
חם לי🥵 ואני במזגן.
אם לא, יש אפשרות להשקיע טיפה באיזה משחק או יצירה, כדי לעבור את השבוע הקרוב בטוב?
הכי טוב זה יצירה מיוחדת מחומרים שיש בבית, אבל אם לא שווה אפילו לקנות בשביל זה משחק/יצירה פשוטים.
אולי תכינו קישוטים לסוכה? מגזרות נייר, אוריגמי, פוסטר ענק, שרשראות מיוחדות - דברים יותר מיוחדים שלא מספיקים לפני סוכות בדרך כלל.
אולי משהו כמו תשבצים/כתב חידה/ סודוקו/ פאזל ענק?
בהצלחה!
מזדהה חלקית... לא בתשיעי, אבל גם בלי כוחות לעשות יותר מדי, וחוששת שהילדים יתלוננו אחר כך ש"לא עשינו שום דבר בחופש הזה!"
אבל - היי! יצאתם לנופש! זה המון! הילדים שלי חולמים על משהו כזה... (בינתיים נאלצים להסתפק בשבת בית מלון שעשינו בבית, עם אוכל שהם בעצמם הכינו 🤭)
תטפחי לעצמך לגמרי על השכם!
ובשבוע הזה תני לילדים להתארגן לקראת שנת הלימודים... במיוחד שלא בטוח שתהיי כדי לעזור להם בזה בימים האחרונים...
חיבוק זה דבר ראשון
באמת קשוח.
תשיעי בחופש ובהכנה ללימודים זה ממש קשה.
רק לגבי "שלא יסיימו את החופש בתחושה מבואסת"
אני נותנת לגילאי יסודי- סוף יסודי
להכין מצגת של מה עשינו בחופש
זה גם תעסוקה ממש טובה
(מורידה להם את התמונות לנייח שאצלי הוא בלי אינטרנט)
וזה מזכיר להם מה עשינו
וגם משאיר מזכרת חמודה.
ואם יש ילד/ה גדול חברבמניים
אז משחק חברתי- משפחתי של מה היה לנו
מה מזכיר החפץ/ המשפט
מקווה שיעזור לך❤️
ולידה קלה ובריאה
איך לא מחזור..
מקווה שלא אתחרט
בכל אופן
1. ראיתי כתמים כזה לפני השקיעה ובערב הבנתי שהמחזור בא כי לא נעים לו בטח לא לבוא הוא כל כך מקפיד להגיע כל חודש.... מתי זה נקרא היום השלישי למחזור? יום שלישי?
2. הריון ראשון ילדתי אחרי 4 וחצי שנים בטיפולים, לא מוסברים. אני מקבלת מחזור כבר 11 חודש באדיקות לרוב הוא מאוד מאוד מסודר, מתי צריך להתחיל לחשוש?
לא שחיכיתי למישו אני כבר בבדיקות, אבל סתם מעניין אותי....
תודה מראש לכל העונות והמברכות לפרי בטן
ובאמת תודה על המקום 3>
1. שהיום השלישי למחזור יוצא ביום רביעי
2. אני חושבת שאומרים אחרי שנה
בשורות טובות בקרוב!! שילך בקלות ובמהירות הפעם בעז"ה
בע"ה שיהיה במהירות בקלות ובבריאות!!!!
מתפללות עלייך!!!!!
בעלי בקבע, קיבלתי הפנייה מהרופאת נשים לטיפולי פוריות.
הבעיה שבשביל להתחיל גם הוא צריך לעשות בדיקות... מישהי עברה את זה ויכולה לשתף איך עושים את זה? למי פונים? האם הוא יכול דרך הקופה שלי?
אבל אל תסמכי על זה.
מה כן כדאי לעשות? שילך לרופא היחידה שלו ויסביר את המצב, רצוי עם מכתב רפואי כלשהו מהרופא שלך.
ייתכן שיוכל לעשות את הבדיקות דרך הצבא, ואם לא אז מאמינה שהצבא ייתן לו אסמכתא תקציבית (מקביל לטופס 17) בשביל לעשות את זה במקום אזרחי (למשל בי״ח קרוב אליכם).
בהצלחה וחיבוק
שיהיה בקלות ובבריאות!
ובשורות טובות במהרה!!!!!!
אבל עדיין זה מבאס קצת…
שבוע שעבר חמי וחמותי לא היו בבית עם כל הילדים הרווקים ואנחנו הלכנו לבית שלהם ל׳צימר׳ (ישלהם בית שווה)
בשישי חזרנו הביתה
עכשיו כבר לפני הרבה זמן חמותי אמרה שהשבוע היא רוצה שאנחנו והאח הנשוי הנוסף נבוא לישון פה ונהיה כולם יחד.
ביום שישי כשהלכנו השארנו פה אץ רוב הדברים כי ידענו שחוזרים. השארנו אותם בחדר הנוח בבית שבו שהינו כשהיינו פה לבד- חדר גדול עם שירותים ומקלחת ומיטה זוגית, חדר אורחים. וקצת בנינו על זה שישאירו לנו אותו גם לשבוע הזה כי כבר ממוקמים…
עכשיו באנו
וראינו שכבר הזיזו את כל הדברים שלנו מהחזר שם והחליפו מצעים ושמו שם את האח השני
אני לא אומרת שאין בזה הגיון, כי אישתו בערך חודש אחרי לידה ויש לו שני ילדים
אבל אני בסוף הריון וגם לנו יש ילדה, ואנחנו היינו שם כבר
ואני יודעת שכשאני אלד עדיין ידאגו לו יותר כי הוא הבייבי של חמותי…
בעעע
וזה מבאס למרות שיש באמת הגיון....
אבל מהצד השני - כל עוד לא סיכמתם על זה מראש מול חמותך- אז קצת הבאתם את זה על עצמכם
חודש אחרי לידה זה זמן שממש נצרך שירותים בחדר ומיטה נוחה (בעיניי היא בכלל קדושה שמגיעה לשבת)
ובכל זאת- בעיני היה עדיף לתת לכם התראה ולשאול אם תרצו להגיע מוקדם להעביר את הדברים שלכם בעצמכם
או שזה בסדר להעביר בלעדיכם
מצד שני...
לדעתי יולדת קודמת בצרכים שלה גם לאישה בסוף היריון..
חודש אחרי זה עוד כלום..
חייבים את המקלחת את הנוחות אחרת איך אפשר לא להיות בבית שלך?!.
זו החשיבה שלי..
בהצלחה יקרה
לכל שני חדרים יש שירותים משותף (כניסה לשירותים מהחדר, לשירותים יש שתי דלתות)
פשוט זה פחות פרטיות
עזבו עזבו זה סתם מבאס אותי שלמרות שאנחנו הרבה יותר נחמדים ומשתתפים, דואגים להם יותר
מדוע?
כי זה הוא
אמא שלו כל הזמן דואגת לו
בסדר נתרגל
אתם נחמדים, אתם אנשי שלום. אתם דואגים להם
אז הם מרגישים טוב מולכם
לא מפחדים איך יתפרשו הדברים
נינוחות זורמת- בלי ללכת על ביצים
לא יודעת למה אמא שלו מרגישה שהיא צריכה לדאוג לו כל הזמן
מכירה את זה גם
מעדיפה להיות בזרימה
ולא בדאגה
אמא דלי מנהלת את זה
כל פעם שמגיעים דואלים אותה באיזה חדר לישון
והיא ממש דואגת לתת מענה לכולם.
זתומרת החדר הנוח לא יכול להיות בו זמנית של כולם אבל היא ממש שמה לב לצרכים של כולם ודואגת לזה
זה ממש מבאס שמזיזים לך את הדברים
מצד שני כשמשאירים דברים בעינע צריך לתאפ את זה עם חמותך
גם מה זה השארנו??
בואי ארזנו יפה את התיקים שלהו סידרנו את החדר פשוט התיקים נשארו בתוך החדר
היא ידעה שאנחנו משאירים ורוצים את החדר
אבל היה נשמע לי שדווקא בגלל שאתם הייתם שבת בחדר השווה יותר אז אולי רצו לתת להם גם הזדמנות...
תחשבי זוג אחד יהיה פעמיים בחדר המםנק והזוג השני לא יהיה בכלל, קצת מבאס
וזה שהיא אחרי לידה זה נתון משמעותי, ממש קשוח לזוז לאנשהו חודש אחרי לידה
קראתי איזה פוסט, אצרף אותו
שפתאום גרם לי לחשוב
דאני צריכה לנסות לא רק לחשוב בצורה דל
"איך צולחים את החופש בטוב, עם חוויות, בכיף,
כשהילדים לא הופכים יום ולילה ולא מתחרפנים מדי בבית??"
ל-יש לנו חודש בבית בחופש
כדאי לנצל את זה לכל ההתקדמויות שהיינו רוצים לעשות בשיגרה ולא מספקים (אני במערכת החינוך אז בחופש עם הילדים וגם בעלי בחופש )
נגיד לפתח תחביב או צד מסויים לכל אחד מהילדים
לתת בוסט לדברים שצריך לעבוד עליהם
גמילה/ הרגלי שינה/ הרגלי שעמום- זמן עצמאי
אולי לתת להם יד חופשית לדברים שאני לא מרשה
לא יודעת
אולי בכלל לא יהיה לי כוח לשום דבר מהרשימה
אבל מנסה לחשוב איך מתחילים לחשוב בצורה כזו....
א-מ-א! מש-ע-מ-ם ל-י-!
קיץ, חופש, כמה פעמים אנחנו חווים את הקושי בלנתק את הילדים מהמסך,
הטענה הכי נפוצה היא: שעמום. והפתרון הוא תמיד: המסך.
אחרי הכל עבור הילדים (וגם עבורנו..) המסך נוצץ, מהיר, מתגמל,
המשוואה במסך מאד פשוטה:
פעולה = הנאה.
אז למה להתאמץ? למה ללכת לסבא, לטפל בגינה, ללמוד חשבון.. למה לצאת מהמסך?
אז אני רוצה להכיר לכם איש עם תשובה מופלאה לשעמום הקיץ:
פרופסור מיהאי צ'יקסנטמיהאיי - אבי תורת הזרימה
פרופסור מיהאיי חקר במשך עשרות שנים,
ספורטאים,
מוזיקאים,
אומנים,
חוקרים פורצי דרך,
אנשים שהגיעו לתוצאות בלתי רגילות.
והוא גילה שיש איזור שנקרא "נקודת הזרימה"
נקודת הזרימה זה משהו שאתם מכירים,
נסו לדמיין את החוויה הזו,
שאתם עסוקים בפרוייקט גדול בעבודה,
מתכננים חופשה,
מפצחים איזה אתגר בחיים האישיים,
או מייעצים לחבר,
וזה מאתגר אתכם ממש! אבל אתם מרגישים מסוגלים!
ומרוב שאתם בהתלהבות,
אתם שוכחים לאכול, לישון, לשתות, ללכת לשירותים או כל דבר אחר
זה נקרא נקודת הזרימה:
אתגר קטן מידי - משעמם, אתגר גדול מידי - בלתי אפשרי.
נקודה שבה רמת האתגר, מתאימה בדיוק לרמת הכשרון שלנו - זו זרימה!
גם לילדים שלנו יש נקודת זרימה כזאת!
יש להם עיסוק, מחוץ למסך, שבו העיניים שלהם בוערות! והם רק רוצים להמשיך עוד ועוד!
התפקיד שלנו - למצוא את נקודת הזרימה.
זה יפתח בהם את נוגדן השעמום הכי חשוב שאנחנו רוצים לחזק:
פעולה + מאמץ = הנאה.
אז הכנתי לכם את מפת 7 נקודות הזרימה:
שבו עם בן/בת הזוג, וחשבו על הילדים,
נסו לראות איפה נקודת הזרימה? מה היתה החוויה שבה נדלקה לו הנורה בעיניים?
זה הכיוון הנכון ללכת בו ולפתח אותו!
אל תפחדו להשקיע! לקנות גיטרה חדשה, קורס, חוג, או כל דבר אחר,
למתקדמים: שבו עם הילד בעצמו ופענחו איתו את הנקודה הזו יחד.
אני מבטיח לכם: כשהילד יבער מעשייה חיובית - הצורך במסך ילך וירד - באופן טבעי.
בהצלחה!
סער חלק,
סמנכ"ל לוקחים אחריות
בס״ד
היה ממש מחכים לקרוא על נקודת הזרימה!
נותן השראה
מעורר מחשבה
וגם עוד רגשות אחרים
בלגן של רגשות ומחשבות האמת…
אנסה לשתף איפה זה פוגש אותי… מצד אחד, זה רעיון שאני רוצה לקחת איתי. עכשיו שבזכותך למדתי את המושג ״נקודת זרימה״, אני רוצה לפקוח עין ולנסות לזהות יותר ויותר מהן נקודות הזרימה של ילדיי. הכוונה ככה בחיים, בכללי…
מצד שני, אני מרגישה שלפעמים פוסטים מהסוג הזה רק מוסיפים לי לחץ. כי מול הרעיון המקסים הזה, יש מציאות מורכבת ומאתגרת של משפחה רב גילאית, ואמא אחת שצריכה לתמרן בין הכל ועוד לספק אוכל ובגדים נקיים וכו׳. ויש לה *רק* חודש להכניס את כל התוכניות, חלומות וגם את כל השוטף של החיים שלא ברח לשום מקום בינתיים. (אצלי אישית מדובר בחודשיים, ועדיין זה תמיד מרגיש לי ממש ממש קצר). ואני מרגישה שפוסטים כאלה בונים ציפיות נוספות ומעמיסים כל תקופה שהיא גם ככה עמוסה מאד. תקופה שבה ״לצלוח את הקיץ בטוב, עם חוויות ובכיף״, זה כבר נהדר +++.
כי מה זה אומר לאתר את נקודות הזרימה האלה?
מה התרגום של זה במציאות מבחינת כסף, כוח וזמן שלי?
לקנות חומרים / צעצועים / כלים מתאימים? (= כסף, זמן וכוח)
לממן שיעורים פרטיים?
לאפשר לימוד עצמי במחשב? (האם זה מסתדר עם שאר הילדים שגם רוצים? כן/לא?)
לשבת עם ילד אחד בלבד כדי לקדם אותו (ומה עושים עם כח השאר בזמן הזה?)
וכו׳ וכו׳
אז אני מרגישה שזה מקסים בתיאוריה.
יש לי קנאת סופרים לאימהות שמצליחות לקחת את החופש הגדול וככה לקדם את ילדיהם, כל אחד בדיוק לפי נקודת או נקודות הזרימה שלו.
מה שאני מאחלת לעצמי אחרי קריאת הדברים האלה, זה שזה ישתלב לי באופן טבעי במהלך החיים באופן כללי. שזה יוסיף לי למודעות ושאצליח יותר לזהות ולהבין מה מדבר לכל ילד, וככה בנגיעות קטנות וגדולות, לפי מה שמתאפשר ומזדמן בחיים, לאפשר להם לגדול שמה. אבל בלי שזה יהפוך להיות עוד פרויקט שלי לחופש הגדול דווקא.
(אגב אם אני לא טועה לסער מ״לוקחים אחראיות״ יש 3 בנות מתחת לגיל 4, ככה זכור לי מהפודקסטים שלו לפחות, שזה ממש אחרת ממשפחה שיש בה גם קטנים, גם תינוק, גם מתבגרים צעירים לדוגמה).
עד כאן מה השרשור שלך העלה בי 😅
ושזה לא יצנן אותך! בכללי זה אני כן חושבת שהקיץ עם הילדים זאת תקופה שמהווה הזדמנות גדולה של הידוק הקשר, של גדילה, של צבירת חוויות טובות ושל למידה.
מדהימה, באמת!
לא ציננת בכלל, גם לי זה עשה בלגן כזה..
והיה נראה לי שצריך לקחת את זה למקום בדיוק כמו שהגדרת "להכניס את נקודת המחשבה למהלך הטבעי של החיים"
בעצם כמו שאמרת חוויות ואווירה טובה נותן המון
ומרוב פרוייקטים אפשר להאבד לעצמך ובכלל...
ואולי זה גם נותן נקודת מחשבה לגבי עצמי-
אני שוקעת בפלאפון אז אולי אני צריכה למצוא לעצמי יותר נקודות זרימה... אולי.. ואולי לא...
צריכה לעבד את זה לאטלאט..
ממש ממש תודה שכתבת!!!!!
כל מילה שלך זהב שככ כיף וטוב לקרוא!!
בס״ד
אני ממשיכה לחשוב על הפוסט הזה. שתדעי.
זה רעיון מקסים אבל לא נשמע לי ריאלי כשמשהו שממש להקדיש לו זמן.
אם יש יותר משני ילדים בגילאים שונים זה לרוב לא באמת מעשי בצורה מוצלחת ומאוד מאתגר.
ובואי, החופש הארוך הזה מאתגר גם בלי שנחפש להוסיף אתגרים.
אני חושבת שזה אחלה יעד לעבור את החופש בחוויות וכייף ובלי שהילדים מתחרפנים מידי.
זה לגמרי היעד שלי, שיהיה לילדים כייף, שלא נעבור סתם את הימים במריחה ושיעמום ועצבים ומריבות.
תוך כדי, בהחלט נותנים מקום גם לרצונות ולאהבות של כל ילד שביכולתנו אבל לא כדבר בפני עצמו כמו שזה נשמע מכאן.
ואם כבר רוצים להתקדם עם ילד אחד, בעיניי הזמן הוא לא כשכולם בבית וצריכים אותנו אלא דווקא בשגרה שאז יש יותר אפשרות להתייחס לילד אחד כשהשאר עסוקים בשגרה שלהם.
להנות ביחד זה מטרה מספיק רצינית
אצלנו מהלך השנה הוא טירוף ועכשיו שנינו בחופש אז לכם עלו לי המחשבות...
אבל בינתיים אני מרגישה שזה פחות יקרה
ועדיף שאתמקד בלדאוג לכמה דברים בסיסים יותר לעצמי ולילדים..
דווקא שיש הרבה ילדים יש מגוון גילאים וצרכים ותחושות
וכשמצלחחים להגיע לנק' זרימה שמץאימה ונותנת מענה לכל אחד יש אווירה מאוד חיובית בבית
זה לא ההורה שעושה הכל
הוא רק מתווך לילד רעיונות
אני רוצה לעודד אותך כן לנסות קצת. לא חייבים לחשוב בגדול, אפשר למצוא תעסוקות יחסית זמינות שממלאות ומשמחות את הילדים.
אצלנו לדוגמא כילדים ההורים שלי היו מאפשרים לנו לטפח חלקים בחצר, להיות במטבח ועוד דברים שלא אפרט מחשש לאאוטינג. הכל תעסוקות זמינות, מועילות ולא דורשות הרבה.
מהפוסט היה נשמע שצריך דברים יותר גדולים
אצלנו הילדים בשגרה נכנסים למטבח, עוזרים לבעלי בגינה, מנקים וכל מה שאנחנו עושים הם איתנו בכייף
אבל לא באותו נפח כמו בחופש. החופש מאפשר הרבה יותר שעות ודברים הרבה יותר מושקעים. בביום רגיל שצריך לתקתק ארוחה אין זמן לזה, בחופש היינו מבשלים ארוחת צהריים מושקעת במשך כל הבוקר.
יכולה לפרט בפרטי על עוד דברים גדולים קצת יותר, שממלאים את החופש בצורה מגדלת ומקדמת.
גם אלא אספיק ליישם, או רק קצת...
תודה רבה!!!!!
אכתוב לך בפרטי❤️
שלדעתי אם זה הופך למשימה, זה נהיה מעיק
כל המטרה ממה שהבנתי זה להיות במצב זורם
אצלנו מצב זורם אומר: לא עייפים, לא רעבים מצד הילדים
מצדי : כנל, וגם פנויה אליהם. בעיקר - בלי טלפון / ערימת משימות שהחלטתי להספיק בדיוק עכשיו.
אנחנו כן עושים דברים יחד כמו ללכת לקניות ולנקות. אבל יש הבדל בין מצב זרימה, שכוחי וסבלנותי בידי לבין מצב משימתי שבו אני ממהרת להספיק והם משתרכים מאחוריי
המדד שלי לכך: לא להרגיש שאני ממהרת, לתת לילדים לבחור פינוק אחד (נגיד גלידה/ הפתעה) בנחת בלי להיות חסרת סבלנות
וכמובן, לצרוח איתם מלא שירים באוטו😅 אבל זה כבר לאחרי תשעה באב, אם לא יגיע משיח צדקנו עד אז
למצוא בכלל את נקודות הזמן שפנויים לזה..
כשהם קטנים ועייפים/רעבים לעיתים תכופות זה באמת מסובך...
וגם זמן שאני פנויה זה מורכב כשלעצמו
בע"ה אולי עוד יתאפשר..
לא הבנתי למה לקחו את זה כאן בכבדות..
בסוף זה להשקיע מחשבה, אולי גם לקנות/ לעשות מנוי.
זה לא המון עבודה, ולדעתי זה הרבה יותר חשוב ומשמעותי מהרבה דברים אחרים יומיומיים שאנחנו עושים.
בכללי, הייתי מגבילה לגילאי יסודי ומעלה, (ורק אם אפשר לגילאי 5 ומעלה)
הקטנים נהנים מהחיים ולא צריכים שיתאמצו למצוא מה מעורר בהם את ניצוץ הסקרנות והעשייה ותחושת מסוגלות. וגם אם כן, בסוף הלו"ז שלהם תלוי בצרכים שלנו.
ילדים מעל גיל 10 יכולים להתאמץ להבין מה מקדם אותם ולתת להם להתנסות. לשלוח אותם לחנות לקנות חומרים, או לתת להם לעשות מחקרון קטן (גוגל)
מאיפה אפשר להזמין או מה יש בהיצע. ואצלנו הם אפילו יסעו לבד באוטובוס בשביל מה שחשוב להם.
ככה שהגיל שצריך בו תיווך וליווי מעבר לסיעור מוחות והסבר על חשיבות ניהול זמנים, הוא די מצומצם.
ואני אישית מעדיפה להשקיע את הכוחות שלי בלעזור לילדים שלי למצוא את ה"ייעוד" שלהם, מאשר לבשל עוד ארוחה או לכבס.
(זה הם יכולים לעשות גם לבד אם יהיה מספיק משמעותי עבורם)
ילד לא יזכור אם הלך כל יום עם חולצה נקיה, ואם אכל אוכל מושקע או קנוי.
ילד יזכור אם היה לו חופש משמעותי, ואם הצליח לגלות בעצמו יכולות ומה מושך אותו. מה ממלא אותו מוטיבציה ונותן לו סיפוק ומשמעות.
בסוף זה גם חוסך זמן, כי תכנון נכון מפחית את משברי היומיום של לא בא לי, אח"כ, נראה, אני עייף וכו'.
וגם לא מחייב לעשות את התהליך במקביל עם כל הילדים, יש ילדים זורמים יותר שכל דבר טוב להם, ויש ילדים שמתקשים יותר. יש ילדים שהם על הגל, ויש ילדים שמחפשים אותו..
אז אפשר להשקיע את יישום התהליך לפי המצב שמרגישים.
זה באמת שאלה טובה
וגם בלי תשובה אחת...
אני צריכה לקרוא עוד כמה פעמים את מה שכתבת כדי להבין את הדברים לעומקם, תודה רבה לך
ושומרת לי!
דיברנו על זה והוא אמר לי שלדעתו זמן זרימה זה זמנים של תקשורת איכותית..
פניות איכותית ומלאה לשיח עם הילדים
רוגע ונחת ממשית איתם
לשמוע מה יש שלהם להגיד
לחשוב איתם על זה
ממש דיבור פנוי, קשוב ...
וגם, סיפור למישהו אחד/ או ליותר..
שתכלס אני מצליחה לעשות זאת לעיתים רחוקות בפניות מלאה..
וזה באמת חשוב יותר מלנסות לכבוש הרים ממותגים..
מתחבר לגישה שלך @קמה ש. על זמני איכות מסודרים עם הילדים❤️❤️
הרבה בחופש הזה.
ביקשתי מבת 7 לשטוף שתי כפיות, אין לי כח.
ביקשתי לסבן ולשטוף 10 כלים, אין לי כח.
סיבנתי עשר כלים וביקשתי לשטוף אותם, זינקה.
ביקשתי מבת העשר שלי להביא לי משהו מהשולחן מרחק שני מטר, אין לי כח.
ביקשתי ממנה להביא לי משהו ספציפי מהאוטו, הייתי צריכה את ההוראות המדויקות לצעוק כי היא כבר ירדה קומה במדרגות..
ביקשתי מהילדים להכין משהו לסבתא ליום ההולדת, נמרחו שעתיים.
ביקשתי משהו ספציפי יותר, שיכתבו ברכה, כולם נרתמו וכל אחד הגדיל לעשות מקורי ומושקע יותר מהשני עד שהייתי צריכה לזרז אותם לסיים.
ביקשתי מבן ה3 להכין ציור, לא בא לי.
הוצאתי מדבקות ביקשתי שידביק על הדף לסבתא, לא רק שהדביק הכל אלא הוסיף בזרימה ציורים מסביב.
גודל אתגר מותאם יכולת, לא גדול מדי ולא קטן מדי (גדול מדי יכול להיות גם משהו לא ספציפי כמו לסדר את הבית, להכין משהו לסבתא.. זה גדול כי זה מתפזר לא כי הם לא יכולים)
יחד עם להדליק אצלם איזה פיוז מותאם אישית (כל אחד ומה שמדליק אותו)
מוביל לזרימה מתפרצת, שופעת גועשת.
ממליצה לאמץ את המושג ולנסות את הכיוון הזה בדברים הקטנים היומיומיים.
את כותבת מרתק שתדעי
..
ולא מצליחה למצוא את הנקודה.
(כמובן שלפעמים יש הברקות ואני מצליחה אבל זה לא כל כך פשוט לי)
אבל גם התבוננות והסקת מסקנות.
כשילד מתחיל משהו ופורש,
כשילד מתקשה להצטרף, לשים לב איפה הייתה נקודת השינוי.
אצל תינוקות אומרים לנו לבנות לתינוק מגדל ולתת לו לפרק, וככל שהוא גדל רמת הקושי עולה.
אומרים לנו לטחון לו ירקות ואח"כ עם הזמן לתת לו להחזיק לבד.
כשהילדים גדלים כבר אין נוסחה קבועה מה מתאים לאיזה גיל. זה גם תלוי מצב רוח והשפעות סביבתיות.
בנחת,
אם הולך אז אחלה, אם לא, להמשיך להתבונן.
מה שחשוב זה להסיק מסקנות סמוך לאירוע.
עדיף לרשום על דף מה הלך טוב ומה פחות, לשמר את מה שהלך טוב ולנסות בהזדמנות אחרת מה שהלך פחות טוב.
גם בתפקידים בבית או בזמן פנוי או בתעסוקות אני אוהבת להבציע לילדים כמה אפשרויות מתחומים שונים עד שאני מזהה לאיזה תחומים כל ילד מתחבר.
אם ישאלו אותך מה הילד אוהב לאכול?עם מי הוא אוהב לשחק? במה הוא אוהב לשחק? כנראה שתדעי לענות.
תבחני למשל כתצפית בשבוע הקרוב לאיזה מתקן בגן שעשועים הוא עולה ראשון, האם בהמשך הוא מעלה את רמת הקושי? האם הוא אוהב להתעסק עם דברים לבד או עם מישהו?
כמה זמן לוקח לו למצות מתקן?
למשל כשאני משחקת עם ילד קטן משחקי התאמות
אני מוציאה 4 חלקים שמרכיבים שני זוגות.
אם מצליח בקלות מעלה ל4,
אם מצליח בקלות מעלה ל6.
אם מתקשה, מרכיבה שניים מהזוגות ושמה בצד ככה ששוב נשארים 4.
אותו דבר עם מגדלים, פאזלים, משחקי כדור וכל דבר דומה.
נגיד הבת שלי בא' עשיתי איתה משחק חיות באותיות אומרים אות וחושבים על חיה באותה האות.
מתחילה מאותיות קלות, אם קל לה עוברת לאותיות יותר נדירות, אם קל לה הולכת לאותיות הקשות, אם קשה לה חוזרת לאותיות הקלות.
ככה לומדת לווסת את רמת הקושי.
אתגר צריך להיות הרמה שלה ועוד קצת כלומר אם היא שולפת תוך חצי שניה, יימאס לה מהר. אם ייקח לה שתי דקות לחשוב, יימאס לה גם.
אם לוקח לה 20-30 שניות (לא באמת בדקתי על השעון, רק נותנת פרופורציות)
אז הרמה מתאימה והיא תתמיד במשחק יותר זמן וזו נקודת הזרימה. אם היא לא בנקודת הזרימה אני מתקנת את רמה הקושי כדי למצוא את הנקודה לפי הזמן והמוטיבציה שלה לחשוב.
ברמה שלה היא לא מתקדמת, כי היא כבר ברמה הזאת, ברמה מעל היא לא תתקדם כי היא עוד לא שם.
לכן ברמה שלה ועוד קצת, זה רמה מתאימה להתקדמות.
אותו דבר עם דפי עבודה, קטעי קריאה באנגלית שאני מביאה לילדים ועוד.
תנסי לשחק מחר עם הילדים בקפיצה בגומי או ים יבשה.
תתחילי מרמה יחסית קלה. ותעלי מהר את הרמה, תבחני את התגובה, אם מתלהבים מהרמה החדשה, תעלי עוד.
אם זה מוריד להם את ההתלהבות תורידי לרמה באמצע.
עד שתקלטי איפה הרמה שלהם.
כשאת מקריאה סיפור,
תשאלי מה אתה חושב שיקרה? אם אין תשובה תשאלי שאלה יותר ספציפית, אם אין תשובה תכווני לפי הציור, הפרצוף שמח או עצוב?
אפשר לתת רמז עבה לפי השינוי בקול (טונציה)
ככה תנסי לבחון לפי התגובה. אחרי 4-5 פעמים כאלו מאמינה שתהיה לך תפיסה טובה לגבי מה הרמה של השאלות בסיפור שיגרמו לילד להתעניין בסיפור ולא רק לשמוע פאסיבית.
מכירה את זה שיש איזה כפתור שגורם לילד פתאום לשפוך ולספר בהתלהבות על משהו שקרה/ ראה/ שמע?
תנסי לנתח בדיעבד מה היה שם שנדלק אצלו. תכתבי את המסקנה.
אחרי כמה פעמים כאלו זה ירמוז לך איך לגרות אותו לשתף.
וכו' על זה הדרך.
(נדיר שאני זוכרת גילאים של ילדים של ניקיות, אז אל תקחי אישית אבל אין לי מושג לאיזה גילאים התכוונת. אז אם תרצי דוגמאות לגיל מסויים תגידי..)
במגוון סיטואציות.
איזה תוכנית תגרום לי לצאת מהבית?
איזה רעיונות מדליקים אותי?
וואי אני עייפה לכתוב עכשיו אבל אפשר לפתח את זה קודם על עצמנו בשביל התרגול ובשביל להבין את עצמי, ואח"כ לנסות למצוא אצל הילדים.
הגיל שהכי קשה לי זה 12 אבל אולי זה יותר האופי מאשר הגיל. כי היא לא בכורה.
ואחר כך הגיל הכי קשה לי זה 5.
בס״ד
שזה הרבה פעמים לא עצלנות אלא תחושה של חוסר מסוגלות. איך קובעים את התור הזה? ומה צריך לעשות כדי לקבל את ההחזר ההוא וכו׳? איך יודעים איזה רופא לבחור?
וכשמחלקים את זה לפעולות קטנות ופשוטות זה יותר קל:
- רק להתקין את האפליקציה של הקופ״ח.
- רק לשאול בפורום איזה רופא מומלץ.
- רק להתקשר למזכירות הרפואית.
כי כל פעולה כזאת מובנת לנו ותחומה לנו. לעומת הים הענק שגלום במילים ״לטפל ב-XXXX”.
תודה על השיתוף!
אני מרגישה שעכשיו בחופש יש לי יותר זמן ללמד את הילדים להיות יותר שותפים בעבודות הבית.
אם במהלך השנה אין זמן ופנאי הסבלנות לילד שישטוף כלים למשל, עכשיו אני נותנת לו לעשות את זה, ומלמדת אותו לפנות קודם את השיש, לגרוף וכו'.
או ילד אחר שתמיד מתחמק מלסדר את החדר שלו, ובפנים אני יודעת שהוא פשוט לא יודע איך להתחיל ומאיפה אז בסוף איכשהו הכל נופל על אחותו... אז עכשיו יש לי יותר זמן להתעקש שהוא יסדר, ואני יכולה לשבת איתו להסביר ולסדר יחד , קודם נסגור את המיטה, אחכט נאסוף את הנעליים למקום וכו'.. .
אז לא לקחתי את זה למקום של להתפתח במוסיקה, ביצירה או ווטאבר כי זה די חסר סיכוי מבחינתי כרגע... אני די עסוקה בהישרדות עם תינוק חדש ובכל במילואים, אבל כן מוצאת את עצמי יותר משקיעה בזה שיעשו משימות בבית, שבסוף זה מיומנויות חשובות לחיים... הכלות שלי יודו לי 😄
וגם יש לי יותר סבלנות שהגדולות שלי נשארות עד מאוחר יותר ערות וזורמת עם זה שהן עוזרות לי לשטוף את המרפסת, זה כיף להן אבל בסוף אני דואגת שילמדו מזה משהו...
שבוע 30
בארבעת הימים האחרונים ריקודים ומסיבות בבטן
היום ממש בקושי, הרגשתי מזמן אבל גם זה בקטנה
אכלתי שוקולד, שתיתי מים, שכבתי וכלום
יש לכן רעיונות לדברים שעזרו לעובר לזוז יותר מנסיון?
לא חושבת שצריכה מיון כי כן הרגשתי תנועות לפני כמה שעות אבל עדינות, במיוחד שאחרי הימים האחרונים שהיה ממש חזק זה יותר בולט שזה עדין
לכן מחפשת פתרון ביתי
כשהייתי פעם באולטרסאונד הטכנאית שאלה אם אני מרגישה תנועות והופתעה כשאמרתי שלא. אמרה שהם משתוללים...
אז זה תמיד הרגיע אותי כשלא הרגשתי כי גם קשה באמת לעקוב אחרי תנועות של תאומים. אבל זה כן דורש בדיקה אם במשך כמה זמן את לא מרגישה תנועות
יעיל ממש!!!
איזה קשוח! תרגישו טוב
ולכל הערות, מקווה שנרדמתן! (ושגם אני ארדם בקרוב)
