וככה זה היה יום ראשון בבוקר מרגישה צירים כל הזמן (מיום שישי בצהרים, אבל לא כואבים ועדין תהייתי אם זה נקרא צירים- לידה ראשונה )אני יוצאת לעבודה בעלי מלווה אותי מחליטים ברגע האחרון להגיע להבדק בחדר קבלה בבית חולים אולי זה כן משהוא, מגיעים מתיחסים אלי נפלא מחיקה 90% ופתיחה 2 מתקדם ל2.5 צירים גבוהים אבל לא מתמשכים אך ממש בלי הפסקה חושבים אולי להכניס אותי לחדר לידה אפילו אבל מחליטים לחכות לבנתיים , שולחים לאולטרסאונד שוב ערכת משקל של 4,100. אומרים לנו להסתובב ולחזור חזרנו אפילו הביתה לקחת תיק לידה חשבתי שזה מתפתח כשהגענו לבית החולים שוב מוניטור ואופס אין ממש צירים רק מידי פעם קטנים והפתיחה אותה פתיחה. מחכים למכתב שחרור(עם ערכת משקל ידנית של מקסימום 3,800) אומרים שהלידה יכולה להתפתח גם בעוד שבועים, והופ אני בבית עיפה מכל היום,
לא הלכתי לישון והייתי עיפה הלכת למקלחת ב12 בלילה כשיצאתי ממנה כבר היה ירידת מים עם תנועות עובר ככה שעם התיעצות עם מדריכת לידה הוחלט שאפשר כמה שעות לישון עם בדיקה כל חצי שעה שיש תנועות עובר בתנאי ששום דבר אחר לא מתפתח, רבע שעה וכבר התחילו צירים ועכשיו הם כבר היו חזקים ולא תכופים ישנו שעתיים וקמתי עם ציר כל כך חזק שאמרתי לבעלי שזהו זה כבר זמן לבית חולים עטופה במגבת עצרנו מונית והגענו ככה ב3 בלילה שוב לחדר קבלה,
צירים חזקים ותכופים מוניטור מקלחת ושוב צירים חזקים הם כבר מחליטים להכניס אותי לחדר לידה טלפון לאמא שתבוא אני כבר ממש כאובה מבקשת אפידורל ומקבלת אותו בשבע בבוקר המילדות סביבי עדינות קשובות תומכות, הכאבים פחות מורגשים בעלי ואמי לידי החלטתי קצת לישון הדלת נפתחת משמרת חדשה התחילה מילדת חדשה, הפתיחות מתקדמות מהר בעלי חוזר מהתפילה ולפני שהוא הלך הייתי ב5 כשהוא חוזר אני כבר ב8. אני שותה הרבה וכבר עברו כמה שעות שאני עם אפידורל מבקשת שיעשו לי קטטר המילדת אומרת שאין צורך אך אני בעדנות מבקשת שאולי כדי אחרי כמה תחנונים עדינים המילדת מסכימה לקטטר יצא כמעט שקית מלאה, נרגעתי.
עובר עוד קצת זמן בקשתי מוזיקה והיא שמה לי , אמא שלי בין לבין עושה לי רפלקסולוגיה (שכן היא רפלקסולוגית בכירה, נראה שהמילדת לא בדיוק מתחברת לסגנון הזה אבל אנו נותנים לה את המקום הכי מכבד כי היא המילדת) פתיחה 9 ולאחר זמן אני ב10,
עוד קצת זמן והמילדת נכנסת ורואה שאין לי צירים במוניטור דפיקות עובר תקינות והכול תקין. והיא מחליטה שכדי להתחיל פיטוצין כדי להתחיל לחיצות. אני מנסה קצת לבקש הארכה זה נופל עלי בפתאומיות אבל היא מחליטה שהגיע הזמן, (אז אם כבר פיטוצין, בקשתי כמה פעמים שהיה במינון נמוך אך היא אמרה שזה החלטה רפואית עניתי לה שזה בידיה ואני סומכת על החלטתה אבל שתתחשב) קצת פיטוצין ואין ממש צירים היא יוצאת וחוזרת ועדין אין ממש..., היא מחליטה ללמד אותי איך לוחצים ושאם אני ארגיש מתיחה בנרתיק זה אומר ללחוץ אני מרגישה ולוחצת היא אומרת לי שזה מצוין ולהמשיך מדי פעם כשהרגיש ויוצאת מהחדר.
אני ממשכיה לחיצות בכל פעם שיש מתיחה רק אמי איתי.
לאחר זמן היא חוזרת ועדין המוניטור לא ממש מראה צירים חזקים דפיקות לב עובר תקינות, והיא אומרת יאללה מתחילים, מתישבת ולידה רופאה מתלמדת ומתחילה להגיד לי ללחוץ שוב מתי שיש איזה ציר כל ציר נמוך שלחצתי איתו גרם לציר חזק יותר להתעורר
ואני נותנת את כל כוחותי בדחיפות וממשיכה מרגישה שאני יותר מידי דוחפת כמו יציאת שירותים ולכיוון השירותים ושואלת אותה אם זה בסדר היא אומרת לי שזה בסדר גמור ואני עם אפידורל לא ממש מרגישה ושואלת שוב היא אומרת לי כן ללמעלה אבל את בסדר את בסדר גמור תמשיכי אני מסתכלת לה בעיניים עושה כל מה שהיא אומרת לי עוד כמה לחיצות היא אומרת, היא גם מסובבת מעט את העובר שהיה קצת על הצד מהבטן שלי למעלה, באיזשהו שלב היא לוקחת מספרים וחותכת אני כבר משלימה עם תפרים... ממשיכה בכל כוחותי כולי רועדת וב"ה הודו לה' היא בחוץ תינוקת מתוקה שמים אותה עלי אחד הרגעים המאושרים בחיי, הפרצוף של המילדת לא בדיוק איתי היא אומרת לרופאה שלידה שהיא חתכה 2 כלי דם מתחילים להכנס רופאים ולתפור גם מנהל המחלקה שם אני שואלת מה קורה לא בדיוק עונים לי אמרתי שכואב לי מזריקים לי הרדמה, אני שואלת אחרי הרבה זמן של תפרים מה קורה הם עונים לי שאני אצטרך לחשוב על הלידות הבאות אני לא בדיוק מבינה כל הגוף שלי רועד ממשיכים לתפור קוראים לרופאה שיש לה מרפאת חוץ עכשיו היא עוזבת אותי ככה באמצע לאיזה חצי שעה של שקט ואנחנו עדין לא מבינים מה בדיוק קרה המילדת עזבה כבר מזמן נגמרה לה המשמרת והיא ממש נעלמה אחרי הלידה כששמעתי אותה מחוץ לחדר בקשתי ממנה שתיכנס כדי שאודה לה היא נכנסה מובכת התרוממתי אליה ראיתי שהיא לא שלמה עם התודה שלי,
לבנתים רופאה אחרת חוזרת עם עוד אחת והן ממשיכות אני שוב מרגישה כאבים שוב זריקה עדין רועדת בכל גופי ומתחילה לאט לאט להרגיש שכוחותי נשאבים ממני רוצה להקיא לא מצליחה להתרומם לקערה שאמי מגישה לי אמי תומכת בי להתרומם מעט לא מספיק מילדת שניה תומכת אני מקיאה ומתעלפת לבנתים הגוף בסטרס רועד כולו אני מתעוררת רואה מלא אנשים סביבי שמיכות חום וכו'... קצת חזרתי לעצמי משארים אותי להתאוששות עדין בחדר לידה, אחרי כמה שעות לוקחים אותי למחלקת יולדות אני חלשה מתמיד מתברר שיש לי קרע דרגה שלוש .
יום אחר כך ההמוגלובין פחות מ 6.5 אני מקבלת מנות דם ואיזה 3 ליטר של אנטביוטיקה באינפוזיה כל יום.
אושפזתי למשך 6 לילות עד שהתחזקתי ואני ב"ה מתאוששת לאט לאט...
עם הרבה שאלות על המילדת...
על תכיפות עבודה וסיכונים שלקחה על חשבוני, על שהביאה אותי למצב כזה סתם ללא שזה היה הכרחי שכן לא הרגשתי דחיפות ללחוץ וגם לא היה בעיות בדופק העובר אז למה? את רואה שאני טועה תשקעי תכווני תשתדלי תאמיני בי שאני יכולה ללדת נכון.
ועוד המון סמני שאלה ...
והרבה תקוות שאצליח להחלים לחלוטין וכל הלידות הבאות היו קלות וטבעיות לחלוטין עם אמא בריאה ותינוק בריא...
ושוב הודיה לבורא עולם.
אם את לא רוצה לפרסם כך בפורום אולי תכתבי לי באישי. בבקשה.
עדיין אין אפילו חודש מהמחזור הקודם..
.....
היה מדהים! שבת שוווה!!
(מאז כמה חודשים אחרי הלידה, כשהבנתי שיותר נוח להניק בישיבה על הספה. היא הייתה נוחה אבל קצת צפופה ומסתדרת בלי).
