לא אוכל כמו שצריך ולא מצליח להרדם במהלך היום כמעט בכלל ואם כבר נרדם מתעורר אחרי כמה דק
אין חום אבל כן המון ריור ובתחושה שלי יש מצב שיוצאת שן (?!)
באופן כללי עד כה ילד מאד נח ברוך ה׳ מה זה יכול להיות?
קפיצת גדילה?
איך אפשר לעזור לו לאכול יותר ולישון יותר?
ממה שקראתי זה שלב כזה שהם נותנים קפיצה בהתפתחות,
ערניים יותר לסביבה וממילא מתקשים להירדם לישון וגם אוכלים פחות.
תנסי להרדים בחדר שקט וחשוך
לתת סביבת שינה יותר שקטה ורגועה.
גם להאכיל בחדר שקט ולא במקום עם הרבה היסחי דעת.
הי מחפשת המלצות על דוקטור נרלינגר ממכבי לעומת דוקטור אוקטוב סגל לביצוע שקיפות עורפית בתאומים
משהי מכירה ?
שושנושיאחרונהכמובן יכול להיות שיש קו שני,
אבל פה בתמונה אני אישית לא מצליחה לראות אותו
בשורות טובות
מצטרפת למדברת כעדן - הכי טוב בדיקת דם
אגב, זה דומה למצב של נשים עם התקן הורמונלי. גם תחת השפעה ארוכת טווח של הורמון מלאכותי ואין דימום למשך חודשים רבים מאוד.
גלולות הן יותר חזקות מההורמונים שבהתקן הורמונלי. הייתי מושכת עד חצי שנה, אם אין בעיות ותופעות שמפריעות.
אני חיברתי הכי הרבה שיצא ש3 חודשים היינו מותרים ואז הפסקתי אבל זוכרת שהמחזור אז היה כואב יותר.
לפי מה שזכור לי עדיף עד חודשיים, אולי עוד מישהי כאן תדע לענות
אבל בהתלבטות אם אסור או מותר וכו' שמעתי לפה ולפה.
לוקחת יאז ובדכ הייתי מצליחה שתיים שלוש והיה מתחיל כתמים ועושה הפסקה וכו'. בפועל הפעם איכשהו עובד יותר.
הוא צחק על זה שאפשר להפסיק כי נשים מרגישות צורך לראות דם. ואגב גם אם יש דימום אין שום בעיה להמשיך לקחת... אלא אם כן זה אוסר ואז זה לשיקולכם...
לי הכדורים לא עשו מחזור קשה יותר. אבל לא הצלחתי יותר מ3 חודשים בלי דימום.
לא בהיריון אבל חושבת כבר על הפעם הבאה בעזרת השם.
למישהי יצא לפגוש מרדים לאפידורל שהוא לא ערבי?
אשמח ממש לשמוע אם כן ואיפה.
תודה רבה!
הי , אחרי אוביטרל ב 10 ימים עשיתי בדיקה ביתית ויצא חיובי , היום אחרי 12 ימים מהאוביטרל עשיתי בדיקה ויצא שלילי
מה זה אומר , האם זה הריון או לא
אני מפחדת לעשות את הבדיקה שוב ולהתאכזב
כשהיה הריון, אז התוצאה היתה חיובית
וכשלצערי לא, אז בשלב הזה לא ראו כלום
אבל
זה תלוי גם בסוג הבדיקה שאת משתמשת אם היא רגישה מספיק או לא
אלה הבדיקות האם של לייף לא כל כך טובה ?
או לנסות נגיד מחר שוב עם מקלון שמזהה לפני איחור
מחר כבר אין השפעה של אוביטרל (בניגוד ליום 10 שאולי כן היה. ההמלצה לביצוע בדיקה אחרי אוביטרל היא המתנה של 14 יום..)
תנסי את הפשוטות של בדיקה כנה לפני איחור
או של לייף לפני איחור - שאותה עשית ביום העשירי אבל לכי תדעי אם זו לא תוצאה שגויה בגלל האוביטרל.
עשיתי עוד בדיקה עכשיו ויצא פס ממש ממש חלש לא רואים אותו יותר חלש מהראשון
מה זה אומר ?
הצבע של הפס לא אומר, כי מספיק שבדיקה אחת השתן היה מרוכז יותר וזה יכול לשנות את הצבע
זה קשה החוסר וודאות הזו אבל בדיקת דם הכי אמין..
הבעיה שיום חמישי היום אז זה לחכות עד יום ראשון😪
זה ממש מחרפן אותייייי
אני מרגישה שאין לו כוח אליהם, אין לו כוח לשחק איתם או להיות איתם בפועל אז הוא פשוט נותן להם לעשות מה שבראש שלהם
הם קטנים אז הם פשוט הופכים את הבית
אין ארוחות מסודרות
כל שניה
בא לי פלפל
בא לי מלפפון
עכשיו קרקר
עכשיו חטיף
אני משתגעת מזהההההה
מה עושים?
לשגע.
מה הוא אומר על זה?
כי את יכולה להיות ממש צודקת, אבל אני לא ראיתי שזה יעיל להיות ראש בראש🤷♀️
רק לדבר ולשמוע את הצד שלו, ולראות אם אפשר איכשהו לגשר על הפער ולעזור
שאלתי אותו אם אפשרי שאכין לו לו"ז
הוא הסכים
אז ככה אני עושה
מכינה לו"ז וגם מכינה את האוכל לפני שיוצאת.
ואז כשחוזרת המצב *סביר*
חשבתי שאת הולכת לתאר איזה בית את משאירה ואיזה את מקבלת.
אצלנו לא עזר כלום חוץ מלנשום עמוק ולהבין שהוא שונה ממני וככה זה.
תנסי לראות מהצד ממקום לא שופט מה הוא מרוויח מההתנהלות הזאת ותנסי לראות את הצד החיובי שבזה..
אצלנו למשל זה מאפשר אווירה משוחררת ונעימה, ומרחיב את ארגז הכלים והסיטואציות שהילדים מתמודדים איתם בחיים.
למשל לא הייתי רוצה שהם יקבלו חלק מהסריטות שלי (לא שאני פדנטית. ממש ממש לא)
אבל זה כן מאפשר חוויה שונה.
הוא מסכים להוציא אותם לפעמים מהבית?
לא מדברת על החופש, הוא נגמר עוד שבועיים. מדברת על שגרה.
אצלנו זה עוזר רק שהם חוזרים מפוייחים ומסריחים ולא אכפת לו שלא יתקלחו..
היו תקופות שזה ממש הפריע לי אבל אני לא יכולה לבחור בשבילו להתנהל אחרת ותכלס כל מה שניסיתי לבקש ולהסביר שזה משפיע על האווירה שלי בבית לא עזר כלום.
הדבר היחיד שכן השגנו זה כשאני בבית אז כן חשוב לו שארגיש נעים.
לא שהוא עושה עם זה משהו יותר מדי, אבל כן נותן לי להוביל את ההרגלים של הסדר.
האמת יש דברים שאני עושה ולא הם קשים, כמו שאני מרשה יותר מסכים וחטיפים והוא פחות משניהם (לא שהוא מכין ארוחות אל דאגה, הם חיים מהאוויר איך שהוא או מאוכל שבישלתי מימים קודמים)
הוא לא מעיר לי על זה.
אולי מבחינתו כל אחד והדנא שלו בבית.
אני יכולה להגיד לך מה לא עוזר בבוודאות:
לכעוס. לשלוח ווטסאפים ותמונות מזועזעות ממצב הבית,
לנסות לחנך.
אם יש משהו שעוזר אם בכלל, זה לעודד, לפרגן, לראות מה הוא כן עושה ולהרים לו על זה.לאורך זמן יש לזה פוטנציאל. מודה שאני לא עומדת בזה ואחרי תקופה שאני מרימה אני יכולה כן להוציא עצבים על יום מוגזם במיוחד.
למשל מה שהיום מביא לי את העצבים זה שאני מבקשת ממנו להגיד לילדים לעשות משהו (והם עושים בשמחה)
אבל הוא אפילו לא מבקש..נגיד אם אני מקפלת ערימות כביסות ויוצאת מהבית אני מצפה שכל ילד יקח את הערימה שלו. ואם הם משתגעים כל הערימות מתבלגנות ופשוט לא אכפת לו..
כמה שביקשתי שישים לב קודם שיחזירו לארון זה לוקח שתי דקות במקום להרוס עבודה של שעה והבגדים נהרסים.
אין אין אין קליטה.
הדבר היחיד שעוזר זה רק מול הילדים ישירות.
אני כותבת להם פתקים, מסבירה, משקפת להם את המצב. מולם זה כן עובד יחסית..
אבל בסוף זה ילדים לוקח זמן לפתח משמעת עצמית. אבל לפחות יש שיפור.
הילדים שלך עוד קטנים.
בשלב הזה רק לנשום, לראות את החיובי בתוך המצב, בטוחה שיש נקודות לזכותו בתוך ההורות ומה שהוא מנחיל לילדים.
לנסות לשקף את התחושות שלך ולבקש ממנו התחשבות. לא ממקום של ביקורת אלא כי אם מפריע לך משהו והוא אוהב אותך אולי תהיה הפנמה והוא ירצה שיהיה לך טוב. (אם זה עובד לך תנסי להיות מאוד ממוקדת בבקשה אם זה משהו גדול אין מוטיבציה לעשות השתדלות לאורך זמן)
מה שכן אני לאורך השנים החלטתי בנחישות שזו לא מה שיגרום לי לא לצאת.
אני לא מוכנה להיות כבולה ולחיות בתודעת התקרבנות.
ממש ממש לא מוכנה.
יום אחד הילדים יגדלו ואף אחד לא יחזיר לי את הזמן שלי בחוץ.
הדבר היחיד שיגרום לי להיות בבית זה הזמן שאני רוצה לבלות עם המשפחה, לא מתוך צורך לשמר או להקנות הרגלי סדר וניקיון.
אני חושבת שהתודעה הזאת גם עוזרת לי להתמודד.
אני לא אומרת שאין נקודות של חוסר אונים. למשל כשהייתה לנו מכת כינים רק אני דאגתי שהבנות יתקלחו, יחפפו ויבואו לעשות מסרק סמיך. מכיוון שאם אין הקפדה ויש דילוגים זה מקשה מאוד להתגבר על התופעה, ונמשך שבועות במקום לסרק כל יום ולמגר מהר יותר, כן היה לי תסכול מאוד עמוק. בעיקר כי זה אומר שבימים שאני כן בבית אני לא יכולה להחליט לשחרר אפילו פעם אחת כי זה אומר ששלושה ימים הן לא יסתרקו וכל המאמץ שהושקע עד עכשיו יורד לטימיון.
אבל גם אז החלטתי שבמקרה הכי גרוע נעבור לחומרים חזקים יותר שהורגים כינים ולא זה מה שיגרום לי לוותר על עצמי ולהיות כל יום בבית בזמן מקלחות..
אגב, זה שאני לא הצלחתי לשנות את בעלי לא אומר שאת לא תצליחי. אולי בעלך יותר גמיש ורק חסרה צו מודעות. לא אומרת לו לנסות, רק אומרת שאם את מנסה שנים ולא מצליחה, שלא תחשבי שמשהו בכם דפוק. יש מצבים שבהם קשה יותר לשנות.
עוד נקודת אור, אני חושבת שהילדים שלי כשהם כבר רוכשים הרגלי סדר, זה הרבה יותר עמוק ומבוסס מילדים אחרים שגדלים לתוך זה בלי לחוות משהו אחר.
למשל כשאני מלמדת את הילדים שלי שזה מועיל להם שהחדר מסודר והם חווים על בשרם מה זה לאבד חפצים, שמשחקים ויצירות נהרסות, הרושם הוא יותר עמוק ובא מבפנים מאשר ילד שכל יום אומרים לו לשים את המשחק במקום והוא לא באמת חווה את המשמעות של אי סדר בגיל קטן ואז בהמשך ההרגל מחזיק הרבה יותר מעמד.
אז אני חושבת שמבחינת כישורי חיים זה אפילו תורם להם הסיטואציה הזאת שבה כשאבא בבית אין הרגלי סדר וסדר יום וכו'.
נגיד פעם אחת הבת שלי השאירה דף טיול על השולחן וילד קטן השתמש בזה כטיוטה וצבע על זה ומפה לשם זה נהרס ונקרע והיא הייתה צריכה לשחזר את כל הדף כמו פאזל ולהדביק כדי להצליח לקרוא מה צריך להביא לטיול ושאחתום לה על אישור יציאה.
היא עשתה הכל לבד בלי לומר מילה. באתי בלילה מאוחר ראיתי דף מעוך קרוע, עם חורים של דיו טוש שניסו להחיות אותו. בבוקר היא סיפרה לי מה קרה הכל בהשלמה וסבבה בלי תסכול. אני הייתי מתחרפנת מכזה דבר. לה זה היה סבבה כי היא גדלה לתוך מציאות שבה כשאבא בבית אם משאירים דף תמים על השולחן יש לו פוטנציאל גבוה להיות מושמד אז זה לא מתסכל אותה.
וגם שמחתי שהייתה לה תושיה איך לפתור את הבעיה.
זה לא שאין רגעי משבר סביב אירועים כאלה, פשוט מכל משבר כזה צומחים ולומדים. פעם ועוד פעם ועוד פעם.
בסוף זה מחלחל.
אה ועוד משהו לגבי הילדים, אני לא אומרת להם "אמרתי לך" למרות שכל יום מתאים להגיד להם את זה כל פעם על משהו אחר.
למשל הם מראים לי פצע ברגל. אני לא אגיד אמרתי לך שאם הולכים יחפים כל הדרך מהפארק הביתה עלולים להיפצע. למרות שאמרתי להם את זה רק 50 פעמים.
ואני לא אגיד לילד אמרתי לך שאם לא תפנה את הבגדים מהספה הם יתלכלכו ולא יהיה לך נקי לפעילות שרצית.
כשילד מאוכזב כתוצאה ממשהו שהזכרתי ולימדתי המון פעמים, אני איתו בכאב ותסכול.
אני משתמשת בזה רק כדי לגבש איתם מסקנות להבא, אבל לא ממקום של "אמרתי לך" אף פעם.
למשל כשילד בא אלי אחרי כמה פעמים עם רגל פצועה אני אשאל אותו מה אפשר לעשות במצב כזה והוא יגיד אבא הרשה לא לנעול נעליים.
אני לא אגיד משהו כמו זה בגלל אבא, אני תמיד אנסה לאתגר את החשיבה: האם אבא אמר שאסור לצאת עם נעליים? אם הם יגידו אמר שצריך לצאת מהר, אשאל האם ביקשת עוד כמה רגעים לנעול נעליים?
האם אבא אמר כמה דקות לפני כן שעוד מעט יוצאים?
תמיד אעביר את האחריות אליהם ואיפה הם יכלו לפעול אחרת כדי להימנע מהסיטואציה שהם מתלוננים עליה.
נגיד אצלך הם אוכלים פעם מלפפון פעם פלפל, תציעי להם לחתוך סלט או לפרוס ירקות ואז לאכול מגוון פעם חתיכת פלפל פעם חתיכת מלפפון, להוסיף גבינה לבנה וזיתים או מעט שמן זית.
גם ילדים בני 4-6 יכולים להיות שותפים בהכנת ארוחת הפאר הזאת והסיפוק שלהם יהיה הרבה יותר גדול.
ואת גם יכולה להציע להם להכין בימים קשות מראש והם יוסיפו ירקות ליד. אולי הם ממש פיציים אני לא יודעת, רק אומרת שזה נבנה עם הזמן, יכול להיות שאת צריכה לחכות כמה שנים שהם קמת יגדלו, אבל בסוף יש גיל שאפשר להעביר את האחריות אליהם.
עוד משהו שעוזר לי זה לזכור שאין מקרה בעולם. אם זאת הסיטואציה שלנו, זאת ההתמודדות שלנו כדינמיק משפחתית, זה בא גם כדי ללמד את כל אחד מאיתנו משהו. המחשבה הזאת עוזרת לי לעבור ממצב של תסכול עמוק על הבעל, למצב של חיפוש הזדמנות ולימוד מתוך המצב.
אני לא אומרת שאני לא חווה תסכולים גדולים וחירפונים רבים, ושאני תמיד מתנהלת כמו שצריך בתוך הסיטואציה, אלא מתוך שנים של ההתמודדות, אלו כמה תובנות שגיבשתי עם הזמן שעזרו לי להתמודד.
אולי תמצאי משהו שתתחברי אליו ויעזור גם לך.
בהצלחה!
מחפשת מתכון להכנת עוגיות פשוטות כאלה עם הילדים.
רוצה שיהיה פרווה אז עם שמן ולא חמאה, ובצק שיהיה נעים ונח לעבודה ולא דביק.
למישי יש המלצה מניסיון?
גיל שנתיים יכול לעבוד?
חשבתי שהוא ממש יהנה וקניתי במיוחד קורצנים
תכלס את העוגיות אני הכנתי בעצמי והבאתי לו חתיכת בצק והוא קלט איך קורצים ושיוצא צורה
אבל זה קצת לתזז בין העוגיות שאני צריכה להכין, להניח, לשים בתנור לבין הבקשות שלו
אם יש לך כח...
אחר כך הוא היה מבסוט להביא לאבא שלו עוגיות (שלטענתו) רקקקק הוא הכין😅
אני לא יודעת אם זה בגלל שלא נמשך אליי בהריון, חושש לפגוע במשהו או סיבה אחרת
ניסינו לדבר על זה ולא הייתה תשובה ברורה
לפני ההיריון ניהלנו חיים רגילים. מדובר בבעיה חדשה שצצה בהריון.
התנהלות תקינה או נורה אדומה?
לא דומה הימנעות מיחסים בגלל פחד (גם אם אין לו באמת הצדקה רפואית)
להימנעות מיחסים בגלל שהוא לא נמשך אליך.
הריון ראשון?
איך את היית בשליש הראשון מהבחינה הזו? לפעמים זה יכול להשפיע…
בכל אופן ממליצה להתייעץ עם מומחית ולא סתם בפורום, זה נושא מדי רגיש
בעלי היה מלך בצום הזה. באמת. אני הייתי מניקה ומחוקה לגמרי והוא תפקד מאה אחוז ושחרר אותי לנוח. היה תשעים אחוז מהזמן עם הילדים, הכין אוכל לסוף הצום, ארגן את הבית למשיח וגם העמיד מכונות בסוף הצום כשאני עוד הרגשתי רע. באמת, פשוט מעריצה אותו על היום הזה.
ובאמת שבמוצאי הצום התחשק לי לספר לחמותי את זה, שתדע שיש לה ילד אלוף, שתעוף על זה. אבל זה לא יקרה. זה לא יקרה כי בתחילת ההריון הראשון כשסיפרתי לה שאני עם בחילות ולא מסוגלת לזוז והוא עושה המון בבית, קיבלנו בעיקר פרצופים, הערות ושיחות על כמה קשה לו.
ואחרי שזה חזר אחרי הלידה וגרם למתחים היסטריים בינינו, הוא פשוט ביקש לא לומר לה כלום, שלא תדע.
אז התבאסתי בשבילה היום, כי כשהיא שאלה איך היה אמרתי לה רק שהיה קשה אבל ב"ה עבר, והיא לא שמעה ממני את התודה שאני רוצה לומר לה על הבן שהיא גידלה.
הלוואי שיום אחד היא תוכל לשמוע ממני את התודה הזו.
ואיזה מהממת את שאת כל כך רואה את זה בבעלך ומכירה לו תודה
ואיזה מהממת את שאת מתאפקת ולא אומרת לה את זה בשביל שלום בית
ובאמת כל כך חבל לה, היא מפסידה ממש את הנחת שלה בבחירה שלה לראות את המציאות במבט מעוות.
ואת כזאת מדהימה שאת לא נופלת לכעוס עליה.. רק מתאכזבת וזהו
ואת זכית
ובעלך זכה גם באישה מהממת ובעלת מידות ומכירה טובה.
לך ולכל מי שהצטרפה.. ריגשתן ממש! הלוואי שהייתי כזאת מדהימה, זה בא אחרי המון בכי וכעס ובירור ובסוף הבנה של על מה זה יושב אצלה ולמה היא מתנהגת ככה. זה היה ממש בירור עמוק אצלנו ההבנה שזה שלה, ושאם אנחנו לא רוצים להרוס לעצמינו עדיף לנו לא לתת לזה להיכנס.
אז עכשיו אני באמת יכולה לומר בלב שלם שרק היא מפסידה, מפסידה נחת ומפסידה חתיכות גדולות מהקשר שלנו, אבל באמת שכואב לי עליה על זה.
הבירור והיכולת שלך להזיז את הפגיעה שלך ולהבין שזה שלה היא משהו גדול באמת.
אם זה לא היה מפריע לך מראש זה היה פחות מרשיח אותי.. אבל בגלל הדרך שעברת בנושא אני אומרת לך שאת מדהימה 🩷🩷
מתוק אתם נשמעים.
ופשוט מצטרפת בכל מילה ל @לפניו ברננה! שסיכמה כל כך מדוייק❤️
שכן כדאי להחמיא לה על הבן שהיא גידלה.
בלי להיכנס לפרטים
אני שולחת לחמותי תמונות עם הישגים של בעלי
וברור שהוא עבד קשה בשביל שזה יקרה
אבל אני לא מפרטת את זה
אני רק יודעת שהיא שמחה לקבל תמונות שלו, מרוצה ונינוח. עם ההישג החדש.
אז אם אחרי הצום הקשה הוא עדיין מחייך בבית מסודר,
הייתי שולחת לה תמונה שלו וכותבת לה תודה
הקשר עם הסבא והסבא מצד האבא חשוב
גם כשיש לי המון ביקורת עליהם,
אני לא מונעת את זה
זו זכות של הילדים
פשוט אני לא יכולה להיות משוחררת מולה. צריכה תמיד להיראות מתפקדת ובטוב ובסדר ומחזיקה את הבית, שלא תחשוב שהבן שלה עושה יותר מידי, כי אז יש לה המון מה להגיד. וזה לא משנה מה הסיטואציה באותו רגע.
לספר לה שהוא עושה המון בבית לא יהיה מחמאה מבחינתה, זה רק יגרום לה לתחושה שאני מנצלת אותו.
כילו למה אם הוא עובד לתפעל את הבית שלו את מנצלת אותו??
כל הכבוד לך שאת מבינה שזה יושב לה על משהו!!
כי אני הייתי ממש ממש כועסת אם זה התחושה שהיו נותנים לי....
(וברוך ה' חמותי כל הזמן בודקת איתו שהוא עוזר לי ושאני לא עובדת קשה מידי...)
זה סוג מסוים של אנשים.
גם סבתא של בעלי ככה. מבחינתה בעלי לא צריך לעשות שום דבר בבית, כשהוא חוזר הביתה מהעבודה צריכה לחכות לו צלחת אוכל, וכו'. פעם אמרתי לה שהוא מסדר את המקרר (נגיד אחרי קניות או בשבת שצריך למצוא מקום לכל הסירים והתבניות), והיא הייתה בהלם מזה. אני לא מתרגשת מזה יותר מידי, כן, אבל כן חושבת פעמיים לפני שאני אומרת לה משהו שהוא עושה.
אגב, אמא שלי, תמיד תדאג יותר לחתנים ולכלות שלה (חוץ מהזמן שאנחנו בהריון 😉) מאשר לילדים שלה, אז יש גם כאלה.
מכעיס ממש
על הדרך שעשית, על ההבנה, על לעשות את מה שטוב ונכון לכם, ולא לתת לאמא שלו להיכנס ביניכם.
וגם בעלך, ממש לא מובן מאליו התגובה שלו
ואיזה מהמם בעלך
ואיזה באסה על חמותך...
את יכולה נגיד ביומולדת שלו/ שלה להזכיר בעקיפין או בברכה שאת "מכירה לה תודה על כל הטוב שיש בבעלך" משהו כללי כזה.
ומבינה אותך מאוד. כמה שיש לי קשר טוב עם חמותי וגיסות שלי יש דברים שאשמור לעצמי, אותו דבר לגבי אמא שלי אגב.
ראשית התגעגעתי מקווה שכולן בטוב 🩷
בשעה טובה עשיתי היום בדיקת בטא .. לא הבנתי מתי מקבלים תשובות .. בכללית
ההמתנה ממש מחרפנת
בדרך כלל יש תוצאות כבר לפני
אבל לא יודעת איך בכללית...
בשורות טובות!!!!
להסיח את הדעת..
חיבוק!
קרה לי כך בהיריון הנוכחי - הסתכלתי בהודעות שבדף הבית של האפליקציה כמה פעמים, ולא הגיעה תוצאה! ביקשתי עוד הפניה ועשיתי עוד בדיקה - וזה חזר על עצמו!
בסוף נכנסתי פנימה לתוך התיק הרפואי, והנה שתי התוצאות היו שם...
לא יודעת מה היה הקטע של זה 🤷♀️
וזה באמת היה מבאס ומותח עצבים...
מקווה בשבילך שאכן כבר יש תוצאה!
מתואמתברגע שתהיה מעל 2000.תוכלי לראות שק הריון
איזה מרגש!!!
שיהיה המשך קל תקין ובידיים מלאות
את כל-כך רצית את זה 💓
שבוע 39
היו שלשולים
היו הקאות
היו צירונים בימים האחרונים
היו כאבי מחזור
היו הפרשות שכבר דמיינתי שזה הפקק רירי
הבטן ביומיים האחרונים נמוכה יותר
אני בקינון כבר שבועיים, מסדרת את הבית ברמה של פסח - זהו הכל מצוחצח וכבר מתחיל להתבלגן חזרה 😭
כבר עשיתי רפלקסולוגיה
הליכה על חוף הים
התרגילים איזון לכאבי גב
מה עוד צריך לקרות כדי שהלידה כבר תבוא?????
אני ממש רוצה להיות אחרי
רוצה את המתוקי אצלי בידיים
לידה קודמת בזירוז ב 39 אז אין לי ממש משהו להשוות אליו
עורכת:
שכחתי לציין
אני עושה הליכות - כי זה ממש מקל לי על הכאבי גב
וגם עולה ויורדת דיי הרבה מדרגות (גרה בקומה שלישית ככה שאין ברירה)
זה עובד הכי טוב
תתייאשי ותגידי לעצמך שזה לא יקרה לפני שבוע 42
רק מלקרוא את זה נהיה לי רעעעעע
זה עוד יותר מידי זמן
תקבעי מעבר דירה/ סיוד של הבית/ תור לרופא שחיכית אליו מלא זמן/ תור למינוקריסטית מבוקשת ברמות..
כל דבר שיגרום לך להגיד "לא זמן טוב ללדת עכשיו"
ואז תראי איך מרפי בא חיש מהר
בהריון הקודם "ידעתי" בול מתי אני צריכה ללדת זה היה דיי צמוד לחג שבועות והייתי בלחץ היסטרי שיהיה ברית בשבועות (זה יצא יומיים החג) וכל הזמן תכננתי מתי אני צריכה ללדת
עד שפשוט הרפתי ובאמת
אמרתי לעצמי שכנראה כל כך טוב לעוברציק ברחם שלי והוא יוולד בדיוקקק מתי שהקבה יחליט שהעולם צריך את הנשמה שלו
ברגע שהרפתי ובאמת
נולד בריא ושלם (40+2) תאריך מהממם והברית לא יצאה בשבועות
לק"י
לי התל"מ היה בראש השנה.
בסוף הברית היתה בסוכות, קצת סרט למצוא סוכה לסעודה, אבל ב"ה הסתדרנו.
לידה שבועיים אחרי המשוער
וואו זה מטורף!!!!! לא מבינה מאיפה הכוחות
לק"י
אני תמיד ילדתי אחרי הזמן, ולא אכפת לי.
אני מאלה שלא מחכות ללדת כבר😅
אני יותר מידי "על זה"
יש לי גיסה שצריכה ללדת מייד אחרי ואני מאין בלחץ להספיק לפניה 
כי אם גם היא עם בן אז לא באלי על תחרות בברית כי אני ובעלי עושים אירוע ממש קטן ומשפחתי והם לעומת זאת עושים אירוע מפוצץ עם זמר וכו
לא רוצה קרוב מידי כדי לחסוך "תחרות סמויה" במשפחה של בעלי..
בקיצןר, יש לי מלא תכנונים
אני רק צריכה לשחרר ולתת לבורא עולם לנהל את זה
לא עוזר באמת אבל טוב לדעת שעוד מעט זה יקרה!! לי עזר לעשות עיסוי פטמות ואחכ לעשות בבית כאילו אני עולה מדרגות אבל להרים כל פעם את הרגל ממש גבוה..
בעז"ה יבוא ויהיה הכי טוב ומשמח שיכול להיות!😁🤗
אני הייתי בשבוע 40+ לא זוכרת כמה ימים בפסח שכאן זה שיאאא החום
תארי לעצמך לעשות את סדר פסח ועוד פעמיים כי בחול…..
והפחד הכי גדול זה ללדת מיד אחריו…..
לא יכולה להסביר את הלחץ
בסוף עשו לי זירוז כי הגיע התאריך האחרון וזה אמור להיות מסוכן לעובר וכו
וקודם ניסיתי הכללללל תאמיני לי ה-כ-ל!!!
אז רק תתפללי שיהיה בשעה טובה ובקלות!!
שהילד יהיה במעון בימים שאחרי הלידה. סיוט לחזור מבית החולים בחופש כשצריך גם להעסיק את הגדול בנוסף לכל הטיפול בבית. הכי טוב שהעובר יחכה עוד שבועיים לסוף החופש.
ואז או שייולד בזמן המושלם בסוף החופש ויהיה לך נחת אחרי הלידה או שיקדים כמו שאת רוצה עכשיו..
זוכרת שיש בו סיפור על אגוזים. אם אני לא טועה...
אם אני זוכרת נכון יש בו 3 סיפורים.
דירה להשכיר
מעשה בשלושה אגוזים
וכך ולא כך שבאמת מזכיר את הציורים של הבינה מלאכותית...
לק"י
כמו עם מחזור.
לי זה נשמע בסדר.
נראלי תלוי בגודל הכתמים, אם זה רק כתמים אם כמעט דימום, אבל אני נראלי הייתי נכנסת..
כשהייתי נערה היטנו אומרות שהמים עוצר את הדימום ואז אין דימום בבריכה, לא נראלי שזה מבוסס
אם טהורים ועם כתמים ורוצים מצד אחד שלא יאסור ומצד שני שלא יהיה מגע של דימום בבריכה זה קצת מסובך.
מציעה אולי להיכנס עם בגד מתחת לבגד ים או מעליו (תחתון מבד של בגד ים ומעליו טייצ מבד של בגד ים)
או ללבוש טייצ שחור.
האם אתן רואות קו ?
אולי תיקני עוד בדיקה או כמו שהמליצו לך בטא. הלוואי!!!
בע''ה שבוע הבא נהיה בערד עם הילדים גילאי 1-14
אשמח לשמוע על פארקים מעניינים / מרכזי ביקור ושאר אטרקציות בערד .
תודה רבה
שמיכת פוךיש שם גם פארק שעשועים גדול ושווה למדי שלידו גם יש מסלול הליכה (נדמה לי עם מעיין).
לא יודעת לכוון אותך איך מגיעים, כי אני גרועה בכיוונים... (היינו שם בחופש שעבר כשביקרנו את אחותי שגרה שם)
אני רוצה להכניס כמה בגדים להשרייה קצרה בגיתית עם אקונומיקה.
אם אני אכניס חולצה לבנה עם גלופה צבעונית (צבע אחד). מישהי יודעת מה יקרה? על החולצה עצמה אני פחות דואגת, היא כבר במצב גרוע🥴
השאלה אם יש מצב שהצבע של הגלופה יירד ויעבור לחולצות אחרות? 🤔
מוסיפה שאלו חולצות שאני מכבסת קבוע הכביסה לבנה ואף פעם לא יורד מהן צבע..
בינתיים שמתי אותן בשתי גיגיות שונות, אעדכן בתוצאות😉
לתפוס עם משהו..
אם כי כנראה הכל כבר שוחה באקונומיקה
תעדכני בתוצאות
ומתאים לטייל עם תינוק במנשא?
מסלול שאפשר להיכנס למים ויש צל
באזור מרכז/ירושלים/מודיעין/בנימין
ואם נרצה נוציא אותו וטיפה נרטיב, לא ממש להיכנס.
זה יותר בשביל הגדולים
יצא לי בketones
5 mg/dl
זה מסוכן ? מעיד על משהו?
שבוע 36 פלוס
מישהי יודעת?
כי סובלת מטחורים.
שיניתי ממש תזונה.
אולי זה קשור?
גם לא שתיתי הרבה אתמול. אולי זה גם קשור
הייתי חולה עם כאב גרון וצינון ונסתמה לי האוזן, וזה מציק!
ב"ה הגרון עבר, נשאר רק נזלת וזה. לפהק לא פותח.
אם יש למישהי רעיון שעבד לה אשמח ממש. תודה רבה
אם יש נוזלים- להוסיף נוזלים לא יעזור
יש כדורים לייבוש נוזלים
ולכל המגיבות. אנסה לראות מה עוזר לי.
אולי באמת צריכה רופא. תודה רבה!
ומניסיון- רופא משפחה רגיל לא תמיד יעזור
לבעלי רופא משפחה הביא טיפות אוזניים
ואז נסתמה לו האוזן לגמרי ברמה שהוא לא שמע...
וכשהגיע לרופא אאג הוא היה מזועזע ואמר שלא שמים טיפות באוזן מלאה נוזלים
והבא לו כדורים לייבש....
הרופאת משפחה הביאה לי לשים מי חמצן לניקוי ולא היה צורך... וכשבאתי לא.א.ג. אמר שהאוזן מלאה נוזלים וצריך כדורים...
הביא לי סינופד. אבל חששתי לקחת כי הנקתי... בסוף התייבש מעצמו, עבר תוך שבוע...
