פורום הריון ולידה (עמוד 4998)

מענה טלפוני אנושי מאוד נעים, ו או למטרנה, הם גם עונים על שאלות בהנקה, הם מחזיקים שם מדריכות הנקה,

ויש גם באתר של לה לצ'ה את יכולה לראות אם יש קבוצה של נשים מניקות באיזור שלך ואז את מקבלת ממש תדרוך כל שבוע כמעט ועונים שם על שאלות ממש מומלץ בחום

וגם מחדשת משהו, ויכולה לתרום מהידע שלי, איזה כיף

וגם מכפרת על העוונות הקודמים

יכול להיות שזה סתם ככה

ויכול להיות שאולי אחת האוזניים כואבת או שהיא מקוררת ושיש נזלת בצד מסויים וכד'

 

אין לי מושג בקשר לקמח

 

אבל גם קמח רגיל בחורף פחות תופח, זה אני יודעת מכמה פעמים שניסיתי בחורף,

צריך לשים הרבה מגבות או חימום,

ואיך שיתפח יתפח

לשלושת ילדי היה צד מועדף, אותו צד.

 

לי יותר נח להניק מהצד הזה וכנראה שבלי לשים לב אני מחזיקה אותם יותר בנחת ובנוחות בצד הזה..

 

לא מפריע לי.

זה לא פעם ראשונה שאני מכינה שמרים מקמח רובינפלד ותופח לי מהר מאוד...

כנראה אכן בעיה בקמח...

אוף חלמתי על נס עם שמרים 

מלא יותר...

כי זה נשמע שהם כבר חושדים. אני זוכרת את השלב המעצבן הזה בתור ילדה, שחשבתי שאמא שלי בהריון ולקח עוד המון זמן עד שהיא אמרה לי...

זה נותן הרגשה מאד טובה של שותפות, גם לילדים קטנים.

ולהיפך, הייתי מספרת להם בעדינות, שזה הזמן שצריך להתפלל לה' שהתינוקי יגדל בבטן בבריאות, ויצא בזמן... (עוד הרבה זמן, אחרי..., תלוי בגיל והבנת הזמן.)

ילדים שלא שמעו המון סיפורים קשים לוקחים את זה הרבה פחות בפחד ממנו... בד"כ שומעים בעיקר על אמהות לחברים שילדו תינוקות בריאים. 

וזה גם כיף לספר לילדים ולראות את השמחה שלהם...

ובמקרים של סוף עצוב להריון, לא על אף אחת ח"ו ח"ו, ה' נותן כח. גם לילדים. כשמסבירים להם בפשטות הם מבינים בפשטות, גם דברים קשים. כך נראה לי.

 

אבל נראה לי שלגדולים כדאי לספר אם הם כבר ממילא חושדים.

הילד שלי בן שנתים 

אבל כאשר אני הייתי בת 13 נראה לי סיפרו לי מתי שהוא באמצע ההריון- אויל בחודש חמישי

ואם הם כבר חושדים ממילא אז תספרי

הוא דפק לי על הבטן ושאל אותי, מה זה?

והגדול, בן ארבע, כבר בשלישי שאל אותי אם יש לי תינוק... (כשישב עלי בסעודת שבת עם אורח...)

 

לכן אני חושבת כמו שכתבתי, שהם יותר יודעים ומרגישים ומבינים ממה שנראה לנו. ולכן יותר טוב לדעתי לאשר להם את התחושות מלהשאיר אותם בספק... אולי הגדולים יותר יותר מסתירים את המחשבות שלהם. זה לא אומר שהם לא מרגישים.

 

והסברתי להם שיש לי תינוק, אבל הוא לא יוצא עכשיו, רק עוד המון המון זמן. בנתיים הוא רוצה לגדול בבטן, עד שהוא יהיה מוכן.

והוא יכול לשמוע אותנו מדברים, הוא כבר ממש מחכה להיות מוכן ולהכיר את האחים שלו...

 

ונתתי להם גם תאריך. קודם יהיה חנוכה, אח"כ יומולדת, אח"כ טו בשבט, אח"כ פורים, ואז התינוק יצא.

 

בנתיים לא נראה לי שקשה להם לחכות, כי הסברתי להם מראש שעכשיו הוא גודל בפנים. ההריון הוא בפני עצמו, ולא רק מחכים שיצא כבר...

 

במיוחד לגדולה ...יש לנו תמיד רצון לשמור עליהם מאיזה משהו שחס וחלילה יקרה אבל האמת היא שאין לנו שליטה בחיים הכל בידי שמים ולכן בוודאי שלספר הם האנשים הכי קרובים אליך בעולם אם להם לא לספר אז למי כן?

לא יודעת אם עשיתי טוב או לא....

אבל בכל מקרה זה כזה חמוד לראות אותו מנשק לי את הבטן... והוא כבר הבטיח לי שהוא ישמור על התינוק כמו שהוא שומר על אחיו הקטן (שנה וחצי). חמוד שכמותו...

אולי לא הבהרתי את הנקודה שאני כן מאוד חוששת בהריון הזה מבחינת התפתחות העובר בגלל גילי המופלג ובגלל איזו הסטוריה מסויימת.  בע"ה שהכל יהיה תקין אבל מה אם לא?  אני אצטרך לשתף אותם גם במצב של הפסקת הריון חלילה?

מצד אחד זה ילכד אתכם כמשפחה, ובכלל התפילות שלהם מגיעות ישירות לה'...

מצד שני, אם ח"ו יקרה משהו, הם עלולים להרגיש שהם לא יתפללו מספיק....

 

אולי באמת כדאי לא לספר, אבל אם הגדולים ישאלו אז לענות בכנות.

 

בהצלחה

אני לא יודעת בת כמה המתבגרת שלך אבל כשאני הייתי בת 16 אמא שלי סיפרה לי שהיא בהריון. היא אמרה שזה ממש התחלה (שבוע 6-7) ומיד הוסיפה שהיא מספרת לי כי היא כל הזמן לא מרגישה טוב ורוצה שאבין למה ואמרה שההריון מאד בסיכון ויש סיכוי גבוה מאד שלא יתפתח, לכן שלא אטפח ציפיות ואעזור לה...

לצערנו, ההריון אכן נגמר בהפלה ולי היה מאד חשוב השיתוף וכך גם הרגשתי גדולה וחשובה יותר ועזרתי...

(אם היא היתה ממשיכה לא לספר, אני כבר הייתי נכנסת לסרטים מה קרה לה

ביחוד שאח"כ התאשפזה לגרידה...)

כמובן שאחי הקטנים לא ידעו על כך כלום...

 

וגם כשהייתי בת 12 היא סיפרה לי לפני כולם 

(אמנם היא היתה כבר ברביעי אבל לא ראו אצלה כלום ואנשים בישוב לא ידעו עד סוף ההריון...)

 

בקיצור, נראה לי שחשוב לשתף את הגדולה ואפשר גם להסביר את המורכבות

ושאר הילדים- בהתאם לגיל ואיך שאת מכירה אותם, לספר בהדרגה...)

אם חלילה זה יגמר לא טוב הם ידעו שקרה משהו ואולי באמת עדיף שידעו מה ולא יכנסו לסרטים יותר קשים?

אז מאיזה גיל הייתן משתפות במצב הזה?

הייתן מבחינות בין בנים לבנות?  נראה לי שהבן לא חושד בכלום ובטח לא ישים לב לבגדים שלי וכו'.  אבל זה לא מעליב שהבנות כן ידעו והבנים לא? 

גם אני עם היסטוריה של הפלות ובהריון האחרון

שיתפתי את הילדים ממש בהתחלה עוד לפני שראיתי דופק, כי פשוט הייתי מקיאה כל דקה בערך, לא אוכלת כלום ועייפה בטרוף.
הם היו בני 5 וחצי הבן והבת 4 וחצי.
הם שאלו שאלות ואמרתי להם שצריך להתפלל שיהיה בריא וכו
על הגרידה הם לא ידעו אבל אחכ הבת שאלה: אם זו תהיה בת ועוד דברים, אז עניתי לה אמא כבר לא בהריון, אז היא אמרה אמרת לי שאת כן, עניתי לה נכון אמא היתה בהריון אבל עכשיו כבר לא. ועכשיו צריך להתפלל לה` שיתן לנו תינוק בריא.
הבן לא שאל אחכ עוד שאלות וב"ה נכנסתי מהר להריון תקין שגם אני מרגישה בו הכי טוב מכל ההריונות שלי וכמעט בלי הקאות, אז מבחינת הבן נראה לי שהוא חושב שזה המשך... אולי.
היום הוא שואל איך יודעים שאת בהריון ועוד, מקבל תשובה וזה מספק אותו.

תספרי להם, כל אחד לפי גילו, הם יעזרו לך להתמודד ואת תעזרי להם להתמודד עם אמא שלא מתפקדת מסיבות משמחות.

כל תגובה כזאת פותחת לי עוד כיווני חשיבה...

כשאת מספרת על בני 5 וחצי ו4 זה נשמע לי דוקא יותר פשוט.  הם עדיין תמימים ומקבלים הסברים פשוטים.  ילדים בני 14-15 כבר לא יסתפקו בהסבר כזה.

הם מספיק גדולים ומבינים שיש לקב"ה חשבונות משלו, הפלה זה סוג של אובדן והתמודדות עם אבל.
הם פתוחים לעולם ולדוגמא שומעים על אסונות שקוראים אז את לא יכולה להתעלם מזה שאולי תהיה התמודדות של אובדן-אבל, אבל כל דבר בזמנו, תסבירי להם שזה שאת בהריון זה לא אומר בטוח ילד צריך להתפלל שיהיה בריא ועוד. הם מכירים מושגים של מחלות, את חייבת מתישהו לחשוף אותם לעולם של נסיונות מהקב"ה,חשבונות שאנחנו לא מבינים, תפילות ועוד. אי אפשר להסתיר דברים כאלה ואח"כ חס ושלום זה יחזור במשבר ולא בהתמודדות נכונה.
בהצלחה!

יכול להיות שתי ילדים ששוקלים אותו דבר ואחד עם 4+ והשני עם 5..

פשוט צריך להזמין דוגמית מהחברה - ולבדוק האם צריך להעלות מידה או לא..

רעיון לפיתרון-

אם בורח לו רק בלילה-

אפשר לקנות חבילה של מידה יותר גדולה ולשים לו ממנה רק בלילה...

זה מה שאמא שלי אמרה שהיא היתה עושה לנו...

 

כמובן גם למשקל. שלי קטנטונת.

אני משתמשת בטיטולים.

 

אבל אצלי הם עולים מהר מהר עד מידה 5 (מגיל 7-8 חודשים) ואז נשארים שמה עד הגמילה.

כמעט לא נסגרים הסקוצ'ים.. בדרך כלל קונה בייביסיטר. (הוא שוקל כמעט 13)

לקטנה, 7 שבועות, מידה 2 של האגיס, שוקלת בערך 4.700.
בורח לה בלי קשר למידה, אלא כי זה נוזלי. אני אוהבת את האגיס במידה הזו כי יש כיס אחורי וככה לא בורח לגב.

 

מידה 3 בפרידום ומידה 2 בlittle babies..

אני הולכת בזה לפי משקל..

בהאגיס יצא לה מהטיטול כל הזמן.

לגדולה בת שנתיים-6

לבן חמישה חודשים-3

התאכזנו מכולם

אני להיפך ראיתי שכולם טובים

אבל אין חברה אחת ממש טובה

שנתיים ושמונה- השבוע עברנו ל-5  (רק בלילה עם טיטול..)

פיצי- 1 ולא ניו בורן..

לתינוק ניו בורן מהאגיס.

יש לו מבנה מאוד צר, אז הוא ואחיו בן ה10 חודשים לובשים אותו מידה

5

ממש ממליצה לטרו, לא נורופן! ממש לא

 

 גם לא אופטלגין

מתפוצץ לי הראש

לפני זמן מה שוחחתי עם אח במוקד מכבי

 

ממש הדגיש לי כמה להקפיד, עדיף..

 

ממש עדיף!

 

בהריון+ הנקה

 

להקפיד האקמול הוא כדור מאושר

 

היחיד

 

רפואה שלמה

ממליצים שם על נורופן להפחתת כאבים של התכווצויות בהנקה מיד אחרי לידה.

אז סביר שזה בסדר גם לצרכים אחרים.

 

תמיד עדיף להסתפק במינימום ואקמול הוא כנראה בתחתית הרשימה.

 

 

 

זה היה בשביל התכווציות ברחם

וירוס, הקאתי ושלשלתי, תוך כמה שעות בלי לשים לב התייבשתי לראשונה בחיי, ואחר כך הכניסו לי בקופת החולים צינור לתוך הוריד, עירוי כזה עם נוזלים,

לא כדאי להסתבך,

ולכן סליחה שאני מפחידה אותך, אבל כאן דרושה זהירות רבה מאוד!!!

את הכאבים בפי הטבעת שורף לי ..
אניניכולה לשתות..

כלומר, משחה ששמים לתינוקות בטיטול..

 

 

רפואה שלמה!

ובאמת, תיזהרי מהתייבשות!

אבל זה לא מאוד מומלץ בהריון אז אולי רק כמה דקות.

שיש בגופך, ואם את משלשלת, לא יעזור כמה תשתי את עלולה להתייבש.

בהצלחה רבה!

אני חושבת שאולי טאלק יעזור לך, אנחנו משתמשים בזה הרבה כשיש שפשפות באזור

פשוט מים קרים על בד וזה הרגיע קצת.

תודה לכולכם.. שלא נדע שום מכאוב אף פעם.

הרופא אמר לי שזה עלול לקרות, ותמיד הרב אמר לי שזה דם שאוסר אותי .

מקווה שעניתי לך.

התחיל דימום אחרי ההתקנה (כבר הייתי טהורה ולא היה עניין לחכות לווסת בגלל ההנקה)שבהתחלה לא אסר אותנו ואח"כ הפך למאסיבי כמו ווסת לפחות.

 

שהתקן פוצע והדימום לא אוסר בהתחלה אלא אם הוא הופך למסיבי ואז הוא כן...

תרגישי טוב. אולי פשוט תדברי איתם

לא בא לי עוד סרט שנהיה אסורים הרבה זמן..

מה שכן- המחזור שלי התארך (ימי הדימום) וכואב ביותר... גם כאבי בטן תחתונה הרבה פעמים.. אבל אני עוד בהתחלה- חודש ראשון. כל השאר מעולה

לא האריך לי מחזור כן דימום יותר כבד, הפסק ביום החמישי והשישי

וכדאי שתתקשרי לרב ותשאלי אותו על היתרים שיש עם התקן

אני עושה בדיקות עם ג'ל תמיד, שטחיות, וראשון+ שביעי והפסק

אני פטורה ממוך דחוק ויש כל מיני אפשרויות להקל אם יש כתמים

כי ידוע שהתקן עושה דימום וכתמים אבל לא חייב אצלי הכול בסדר טפו טפו

צריך גם בדיקה אחת באמצע , כי אסור שיעברו חמישה ימים בלי בדיקה.

באיזה ג'ל את משתמשת? אף פעם לא הבנתי אם שמים אותו על העד או על היד או עליי ממש,

והרב התעצבן עליי  כששאלתי, הוא אמר לי תשאלי את מי שספרה לך את זה, מה את רוצה ממני.

 

היא כתבה מה שהיא ביררה עם הרב שלה וכך הוא התיר לה.
מה זה הג'ל הזה?

יש שפוסקים שאפשר גם בלעדיה, אבל עדיף לעשות אותה כדי שאם האישה מפספסת את הבדיקה ביום השביעי תהיה לה מסגרת זמן אחרת והיא לא תצטרך להתחיל את הספירה מחדש.

זה נשמע שאת צריכה לחפש רב יותר בקיא בעניינים האלה - יש רשימת רבנים שעוברים השתלמויות של מכון פועה והם בד"כ מכירים את כל השיטות כדי למעט באיסורים. והיה לי הרבה ניסיונות בעניין... לגבי בדיקה באמצע - במקרים מסויימים אפשר להקל ולוותר עליה. גם מניסיון.
ולגבי ההתקן- אני חושבת שמאוד משנה אם הוא הורמונלי או לא. גם מבחינה הלכתית וגם מבחינת גרימת דימומים. לי היה לא הורמונלי ורוב הזמן הכתמים לא אסרו אותי.

לעומת אמצעים הורמונליים לכן בכל דבר כדאי להתיעץ אם רב(אמרת שתשאלי, אבל ההדגשה שלי לשאול על כל דבר,)

יש גם פתרונות איך לא לאסור את המראה וגם אותם הרב נותן.

 

ההפסק הוא מיד אחרי ההתקנה או אחרי מחזור עם ההתקן? זה גם משנה לתשובה של הרב.

 

ורציתי להוסיף שכף קינמון בתוך כוס מים - לשתות בקש ישר לגרון (כדי לנסות לדלג על הטעם- )לאורך היום,

מקצר את הדימום שמתארך כתוצאה מההתקן.

הקינמון עוצר דימומים בתכונה שלו.

 

 

 

אז כך:
הייתי על סרזט והסתבכתי איתו בגלל דימומים והורמונים.... אז הפסקתי הנקה והפסקתי לקחת אותם לאחר שהצלחתי לטבול כי כמה שעות לאחר הטבילה התחיל דימום...מתסכל!
עשיתי התקן יום אחרי ההפסק ואז החל דימום שגם בצבע שלו לא נראה כמו מחזור או מהמקור..בעז"ה שהרב גם יגיד כך!
ההתקן לא הורמונלי .

אבל זה תלוי בעיקר בסיבה לבעיה.

אני ממליצה לנסות לשאול יועצת הנקה (אפשר בטלפון)

 

בהצלחה רבה! ושיהיה בשעה טובה!

שנשים בהירות יותר - סובלות יותר בתחילת ההנקה, גם עם הכל בסדר ואין שום בעיה.

ואני, אשכנזיה שכמוני... באמת סבלתי מאד גם עם ילד שינק פצצה.

למה התכוונת שיש מה לעזור? מה לעשות?

 

על הפיטמה והעטרה איזשהו שמן או תכשיר שעשיר בויטמין E

זה מחזק את ריקמת העור באיזור...

 

בעבר המליצו לי על שמן מסויים ועל תכשיר מסויים, אבל לצערי איני זוכרת את שמותיהם, ויש לי תחושכה שלא כל דבר מתאים לאיזור הזה...

 

בהצלחה!

 

אבל לא יודעת, אולי עדיף משחה רצינית יותר?

כמו מה ששמים אחרי הלידה?

 

ודרך אגב, המליצו לי על לנסינו לאחרי הלידה, עולה כמעט 60 ש"ח!!! וממש לא משתמשים בהכל... לא חבל?

וידוע לי על חברה נוספת שאין צורך לשטוף לפני הנקה, לא זוכרת את שמה, חברה טבעית כזו.... כדאי לבדוק...

 

לגבי הטיפול לפני הלידה, יכול להיות שזה מתאים...

חוזרת על ההמלצה לשאול יועצת הנקה

 

בהצלחה!

שמן נבט החיטה הוא חמץ. אולי כדאי להכניס את זה לשיקולים הכלכליים. 

אני חוששת שאי אפשר לסמוך על מכירת חמץ ולשמור אותו. אבל כדאי לשאול רב.

לקחתי דוגמיות מהיועצות הנקה בבית חולים וזה הספיק ב"ה...

המליץ לי למרוח משחת בפאנטן כל יום בתור הכנה. אני יודעת גם ששפשוף הפטמות כל יום עוזר להפחית את רגישותן.

אלא רופא עור.

עזר פלאים!

בעניין השפשוף, נשמע לי ממש מוזר. זה לא ההיפך? חשבתי שצריך לשמן ולהגן, ולשפשף נשמע בדיוק הפוך... זה עזר לך? מפחיד אותי לנסות...

הסיבה לפצעים שהוא פצע אותי (גם בגיל חצי שנה ויותר) היתה מבנה הפה שלו.
אז נראה לי שאני הולכת להתכונן להנקה פשוט עם המון תפילות...

היה לי מחזור אחרון ב9 לנובמבר

אני יודעת שהיה ביוץ ארבעה שב' אח"כ

עשיתי בדיקת בטא בשבוע 6 לפי החשבון של הביוץ ויצא 1010

עכשיו לשאלה

בהריונות קודמים בשבוע כזה כבר הקאתי את נשמתי,

והיו לי את כל הסימפטומים של הריון 

והפעם אין כלום לא בחילות לא הקאות 

ובנוסף אני גם מניקה מה שברעיון אמור להחליש יותר

זה לא נשמע מוזר?

אני פשוט דואגת אם הכל בסדר, איך אני יכולה לדעת את זה?

(קבעתי תור  רק לעוד שבועיים , כדי שכבר יהיה דופק)

פעם קראתי שככל שההיריון מתקדם יותר- הץופעות פוחתות. (אצלי לא היה ככה).

ודבר נוסף- יש כאלה שהבחילות מתחילות אצלן בשבוע 6-8

 

ודבר נוסף, כל היריון הוא שונה מהאחרים.

מזל טוב ובהצלחה

בניגוד לרוב הבנות בפורום אני כן בעד לעשות בדיקת אולטראסונד מוקדם. אז אם את דואגת- למה לגרור את זה סתם? תקבעי תור לשבוע.

עדיף את החשש הטבעי של תחילת הריון עד הבדיקה בשבוע 8 שתראה שהכל בסדר בע"ה,

מאשר את הדאגה של ממש במקרה שרואים שק הריון בלי עובר, או עובר בלי דופק כיוון שהבדיקה נעשתה מוקדם מדי...

 

בחלק מהמקרים ניתן לראות דופק בשבוע 6 ובחלק לא, וזה בסדר!

בנוסף, לפעמים אישה חושבת שהיא בשבוע 6 ובאמת היא בשבוע 5+ ואז זה באמת מוקדם מדי בשביל דופק (מקרים של ביוץ מאוחר...)

 

 

בכל אופן,

שיהיה בשמחות, ובשורות טובות!

וסליחה מבנות הפורום שאני חוזרת על עצמי

אין קשר בין תסמיני הריון למינהם לבין תקינות ההריון!
יש כאלו שזוכות להרגיש טוב גם בהתחלה.
וזה משתנה מהריון להריון.

לי לא היו תסמינים ב'ה.
ופחדתי כ'כ...
ורק אח'כ הבנתי איזו מתנה זאת.

אבל,
יש הרבה שהתופעות מתחילות רק בשבוע 7-9..
אז אין לדעת.
ואין קשר למה שהיה בהריונות קודמים.

אז תשמחי בינתים. ומברכת אותך לא להקיא אפילו פעם אחת..וכמובן-הריון קל בריא ושמח!

תור לשמוע דופק כדאי לקבוע לסביבות שבוע 8.

 

זאת אומרת: התינוק מת...

ולפותחת השרשור: אין לי מושג אבל שיהיו בעז"ה בשורות טובות ובפעם הבאה בידיים מלאות!

אם זה לא היה ניתוח, אני משערת שאפשר כבר. או שכדאי להמתין לפחות עוד חודש.

בעז"ה בפעם הקרובה בידיים מלאות בבריאות ושמחה!!

שלא נדע, אבל הם עזרו לי נורא והדריכו אותי קצת למנוע ואז לנסות שוב

זה גם נורא אישי, הם שואלים על כל ההיסטוריה הרפואית שלך

תתקשרי

 

אני איתך, מחזיקה לך אצבעות מנסיון....

נכנסתי אחרי שני מחזורים. לקח לרחם הרבה זמן להתנקות ולכן טבלתי פעם ראשונה חוגש וחצי לפחות אחרי זה.
דאגתי לעצמי מבחינה פיסית למולטי וויטמין, ברזל ומסטיק עץ התימני שיעיל להתאוששות הרחם.
מבחינה נםשית לקחתי טיפול הומאפאטי לעזור לי לנתאוששות מהטראומה (ידוע שבשביל להיקלט שוב חייבים רוגע נפשי) למרות שאני מאמינה שגם מוח אחד/פרחי באך יעיל.

חשוב להקפיד מאוד כל יום על לקיחת חומצה פולית. הרבה פעמים דברים מצערים כאלה נובע מחסר שהיה בגוף. לא היית רוצה להגיע להריון נוסף עם חסר.
ו... כמובן המון תפילות, ביטחון לה' שימלא חסרוניכם בקרוב

זאת לא שאלה לפורום אלא לרופא נשים שמכיר את ההיסטוריה הרפואית שלך.

זה תלוי בכ"כ הרבה גורמים..

 

בהצלחה!

שעברו דבר דומה ?? למה את קובעת מה לשאול או לא לשאול זה כבר ניהיה ממש מטריד

אסור להחליט החלטות רפואיות על סמך ניסיון של נשים אחרות!

זה שלאחת התאים משהו אחד לא אומר שזה מתאים למישהי אחרת!

 

מן הסתם היא היתה שואלת אותו

היות שלא- היא שאלה בפורום וכאן אמרו לה שזה שאלה לרופא

מה הבעיה בזה?

לכן אני לא רואה שום בעיה במה ש"הקולה טובה" כתבה ולהפך, טוב שהיא כתבה ככה.

ועל מה נדבר הפורום אם לא על הנושאים האלו? כל שאלה יכולה להיות שאלה לרופא!

וכאן צריכים להפנות אותה לרופא נשים

כדאי לשאול רופא תלוי בסיבת הלידה ומהלך ההריון..

אחרי מקרה דומה חכיתי כמעט שנה למרות שהיה קשה לחכות...

אבל כל אחד בנסיבות שלו וכמה שרוצים שוב פעם ישר כדאי לתת לגוף לנוח

בהצלחה ופעם הבאה בידיים מלאות.

כמו שאמרו מעלי צריך להתייעץ עם הרופא שליווה את ההריון ורופא שיבדוק אותך אחרי הלידה.

כדאי מאוד לבקש ולהתעקש על בדיקת קרישות ייתר , לפעמים זאת הסיבה ללידה שקטה,  והריון הבא יהיה עם מדללי דם שיחזיקו את ההריון עד הסוף ותצאי עם ידיים מלאות בעז"ה!

 

אני גם עברתי לידות שקטות , וממליצה לך מאוד להצטרף לפורום 'תמיכה לאחר אובדן' בכיפה . אני שם, אזדהה כשתצטרפי, יש הרבה תמיכה שם וגם לפעמים מתארגנים שם למפגשי תמיכה מחוץ לעולם הוירטואלי עם מנחה ולפעמים סתם מפגש..

 

הרבה כוחות, אל תדאגי אם הזמן לא עושה את שלו, זהו אובדן קשה מנשוא וצריך כל תמיכה אפשרית.

 

אני כאן גם בשיחה אישית אם את צריכה

חמוציות זה מונע דלקת בדרכי השתן.
לא יודעת אם קשור אחד לשני...

קשור. תודה רבה.

יש להם מומחיות גדולה בנושא

וגם יכול להיות עדיין מהגלולות.
אגב תבדקי מה היעילות שלהם אם עובד זמן מסויים.

עכשיו הוא פחות בשימוש (הגדולה גדלה, וגם הקטן הולך...) אבל בתקופה מסויימת הוא היה ממש הצלה!

אומנם, באמת פחות נוח לדחוף עגלה וטרמפיסט משתי סיבות עיקריות: 1. עגלה עם שני ילדים שוקלת הרבה יותר (בעיקר שהילד בטרמפיסט גדול יחסית) 2. צריך לעמוד קצת רחוק מהעגלה כדי שהרגליים לא יתנגשו בטרמפיסט בזמן ההליכה.

אבל עשיתי חישוב, והחוסר נוחות הזו עדיפה לי מלהרים את הגדולה ולדחוף עגלה, או מללכת בקצב של הגדולה...

 

 

בעיקרון, אצלנו ההפרש היה שנה ושמונה, והגדולה הלכה יחסית מוקדם. אז כשהקטן נולד השתמשתי במנשא, והיא היתה בעגלה או ברגל. כשהמנשא נעשה כבד מידי, העברתי אותו לעגלה, ואותה לטרמפיסט (זה היה בשלב בו היא מיצתה את ההתלהבות הראשונית מההליכה, ועדיין לא היתה גדולה מספיק כדי ללכת מרחקים גדולים במהירות), וזה היה ממש ממש מצויין!

יתרון של הטרמפיסט- הוא מתפרק בקלות ולא הופך את העגלה למסורבלת. כשהילד רוצה ללכת ברגל הוא פשוט יורד והולך, כשמתעייף הוא חוזר, זה הרבה פחות "כובל" מלשבת בעגלה.

חסרון- אי אפשר לעלות מדרגות אחורה (כי הטרמפיסט נמצא מאחורה). האפשרות היחדיה היא להרים את העגלה. כך שאם את צריכה לעלות ולרדת במדרגות הרבה פעמים, כדי לקחת את זה בחבשון.

 

אני ממליצה!

(לנו יש טרמפיסט של חברת לי-טף, והא מצויין בעיני. יש עוד חברות. שווה לבדוק, יתכן וסוג מסויים יהיה לך יותר נוח...)

 

שגם לעמוד על הטרמפיסט יכול לגרום לילד הגדול להתעייף וגם, זה לדעתי מסוכן אם פתאום הוא ירפה (בא לו, מה קרה?) מהאחיזה- אין לו משהו שתומך בו מאחור חוץ מדוחף העגלה, ולאדת, נשמע לי מסוכן:-/

אם קשה לך לסחוב את הפעוט בטיולון, אז נראה לי שגם לדחוף עגלת תאומים גדולה ומסורבלת, או עגלה עם טרמפיסט בטח יהיה לך קשה

נראה לי שכדאי לחפש יותר לכיוון הממונע ברמה כלשהי או לשקול פתרון שבו לפחות חלק מהדרך בן השנתיים ילך ברגל.

 

כך שבין שתי האופציות טרמפיסט נראה לי אופציה טובה יותר. משום שבעגלת תאומים תמשכי לסחוב את הקטן-גדול עוד הרבה זמן, והוא פחות ילך ברגל

היא שהוא ממש קשה לסחיבה, ומאוד קשה לנווט איתו ולעלות מדרכות. את מכירה טרמפיסט עם גלגלים גדולים שאין איתו בעיה של עליה על מדרכות?

 

מלבד זה - הטיולון שלנו הוא מדגם די בסיסי. חשבתי שאם אני אעבור לעגלת תאומים עם גלגלים גדולים יהיה לי יותר קל לסחוב אותה.

מה שמקשה על הסחיבה זה בעיקר המשקל של הילדים, והבעיה הזו תהיה קיימת בכל פיתרון לא ממונע...

 

מבין שתי האפשרויות: עגלת תאומים וטרמפיסט. הטרמפיסט קל יותר ומסורבל פחות.

 

 

אגב, מנסיוני, גם אם הילד לא מחזיק, הוא לא יפול או "יעוף", לכל היותר קצת יתנדנד... את הרי לא "טסה" עם העגלה ב120 קמ"ש...  במקרה של ילד שהעמידה שלו עדיין לא יציבה, אז חשש הנפילה עדיין קיים...

ב"ה הגדולה שלנו מעולם לא נפלה מהטרפיסט (וכן, היא עוזבת לפעמים את העגלה ומצליחה לעמוד... אבל היא דיי גדולה עכשיו...)

עגלת תאומים טובה מקלה על הסחיבה הרבה..

אם ניסית לסחוב תינוק בן שנה על הידיים או לגלגל אותו בעגלה בטח הרגשת את ההבדל בין השתיים וככל שגלגלי העגלה טובים יותר - את פחות מרגישה מאמץ בסחיבה.

ככה מניסיון בדוק עם עגלת תאומים טובה ועגלה בודדת טובה + טרמפיסט - כלומר ניסיתי את שתיהם.

ואין השוואה לקלות של עגלת התאומים מבחינת תחושת המשקל. היא מיועדת לזה ואת מרגישה את המשקל הרבה פחות.

 

ככלל - לא כל התינוקות יסכימו לעמוד משך זמן ארוך מדי (יותר מ10 דקות/רבע שעה) על טרמפיסט והם יבכו וירדו ממנו ויתישבו על הרצפה/ידרשו על הידיים.

אם מדובר במרחקי הליכה של יותר מ-10 דקות - טרמפיסט הוא פתרון גרוע ביותר. גם כבד גם קשה לילד לעמוד כל כך הרבה זמן. גם מסתבך במדרגות.

במקרה שלנו, הילדה (היא הייתה בת שנתיים!) עמדה לזמנים ארוכים מאוד... לעומת זאת היא לא היתה מוכנה לשבת כל כך הרבה זמן...

בנוסף, זה תלוי לאיפה גרים, יש מקומות בהם המדרכות צורת מדי בשביל עגלת תאומים (עגלת רכבת מתאימה, אבל היא באמת לא היתה לי נוחה...)

אני חושבת שצריך להלחיט גם לפי גיל הילדים, וגם לפי השימוש בעגלה (מדרגות, אוטובוס, תא מטען קטן ברכב, הליכה למרחקים קצרים או ארוכים...)

 

בהצלחה!

טרמפיסט שניסיתן?

אני אשמח לשמוע על איזה טרמפיסט כל אחת מדברת...

לדעתי ההבדל הוא דווקא בגיל ובאופי של הילדים...

הבת שלי מאוד אוהבת לעמוד בטרמפיסט ולא מתעייפת מזה כל כך מהר...

 

אבל אנחנו בד"כ לא הולכים מרחקים של יותר מ20 דקות...

 

ראיתי טרמפיסטים נוספים שנראו לי טובים מאוד (ואולי אפילו יותר משלי, אבל הם יותר יקרים...)

 

לכל אופציה יש יתרונות וחסרונות,

נראה לי שכדאי שתבדקי מול הצרכים שלך...

 

בהצלחה!

 

http://www.yad2.co.il/Yad2/Yad2.php?AreaID=&SalesCatID=11&SalesSubCatID=75&SaleCondition=0&fromPrice=&untilPrice=&Info=%E1%E0%E2%E9+%F4%E5%E3

בסד

הייתי הולכת לכיון עגלה לגדול ומנשא. לנו יש הפרש של 13 חודשים אז קנינו עגלת תאומים.

העגלה מתקפלת גם עם הטרמפיסט...

 

אם התכוונת שהלידים ישארו בעגלה בנסיעה אז זה משהו אחר...

 

אבל אנחנו משתמשים בעיקר באוטובוסים בין עירוניים כך שזה בכל מקרה לא שייך...

יש לי נסיעה עירונית כל יום לשתי הכוונים (למעון והביתה)

במצב כזה הגיוני טרמפיסט או רק עגלת תאומים?

אם הנסיעה קצרה, ולא מסוכנת (סיבובים חדים וכאלה...) אולי אפשר, ותעמדי ליד הילד שבטרמפיסט...

אבל אני ל בטוחה שכדאי... לא ניסיתי...

יש היום אפשרות לטרמיפיסט מושב שזה יותר בטיחותי (נראה לי שהילד קשור...) אני בדיוק מבררת על זה גם עכשיו, כך שאני לא יכולה כ"כ לעזור מנסיון.

אבל אני יודעת שבאשדוד בחנות שלבים יש את החיקוי של המקורי ב200 ש"ח.

יש משהי שמכירה, התנסתה בזה?

תחכימי אותנו, נח, בטיחותי?

 

אין לי נסיון. התלבטנו. הגדול הולך טוב וקטן אפשר במנשא. הסתכלנו במקומות שונים ולא היתה החלטה...מה שכן בניגוד לכל הרשתות מצאנו טרמפיסט עם מושב ועמידה ב150-250 ש"ח - אני צריכה לחפש רשימות. ועגלת אחים רכבת ב-700 ש"ח. אז בחישוב הכללי- לקנות טיולון סביר וטרמפיסט - זה כבר כמעט אותו מחיר.

בינתיים לא מחליטים ולא קונים...

 

אני מקוה שזה לא נחשב פרסומת. פשוט שאלו במסר אישי -

אז זו החנות דרך האינטרנט- 

וזה המוצר:

https://www.google.co.il/search?q=%D7%9C%D7%99%D7%98%D7%A3+%D7%98%D7%A8%D7%9E%D7%A4%D7%99%D7%A1%D7%98&rlz=1C1CHMO_iwIL521IL521&espv=210&es_sm=93&tbm=isch&tbo=u&source=univ&sa=X&ei=uaTmUtTWA-fZ0QXD1oHIDw&ved=0CCsQsAQ&biw=1024&bih=621

 

 

תוצאות חיפוש

בגלל שכך העגלה תתפוס לי בבית פחות מקום מעגלה של שניים .

את הילד שלך. את מצב האוטובוסים. ואת הכוחות שלך. ואת עגלת התאומים.

 

האם האוטובוסים עמוסים בשעות האלו שייתכן שלא תצליחי להדחף אליו עם עגלת תאומים??

האם זה הולך לך בקלות להוריד את הילד מהטרמפיסט ולעלות לאוטובוס + לתת לו יד (הוא מסוגל לזה?)

האם משקל העגלת תאומים קל להרמה? (יש עגלות תאומים מצוינות להליכה שבקושי מרגישים את משקל הילדים אבל משקל העגלה גדול מאד.ולהרים אותה לאוטובוסים אפילו השטוחים זה ממש משקל. בקטע זה אני ממליצה על בייבי ג'וגר מיני המחיר יחסית לא בשמיים ההליכה נוחה הכובד סביר)

 

 

נראה לי עדיף לעבור דירה לייד המעון...

האוטובוסים עמוסים להדחף עם עגלת תאומים זה בספק

להוריד את הילד מהטרפיסט לעלות אותו ואת העגלה - איך בדיוק?!

ולגבי המשקל - בעז"ה מקווה שזה תהיה לידה רגילה אם לא זו בעיה כפולה ומכופלת

ואגב ביבי גוגר תאומים מה בערך המחיר שלה (שנתכונן נפשית )

 

 

יש כל מיני עגלות (של בריטקס וביבה למשל) שבהם ניתן להרכיב מוש בקדימה של העגלה - כפתרון לאח נוסף.

נראה לי שלבן שלי זה להכי מתאים - אבל מי שיש לו צפופים יותר זה נראה די אחלה.

ויש גם עגלת תאומים של mountain buggy (ראיתי אותה בחניון של המעון של הבן שלי) שהיא צרה מאוד ונראית נוחה מאוד לסחיבה (באתר טוענים שהיא עגלת שטח...). אם למישהי יש ניסיון עם העגלה הזאת מבחינת הצפיפות לתינוקות - נשמח לשמוע...

מבחינת משקל ?!

ואם לא שווה את המאמץ זה 2300-2400 בחנויות...

זה לא יקר יחסית למחירים של כל העגלות שאינן הפשוטות שיותר קשה לגלגל אותן מאשר לסחוב את 2 הילדים בידיים.

 

אפשר כמובן לחפש ביד 2 - עגלות תאומים נפוצות שם יותר בכל זאת לא הרבה מתכננים 2 זוגות תאומים..

רק בבייבי גו'גר יש להזהר יש הרבה מכירות של עגלות חדשות מהקופסא במחיר זול - ובדרך כלל מדובר ביבוא עצמי מארצות הברית ובמקרה שצריכים תיקון - לכי תשלחי את העגלה לחו"ל. (ליבואן בארץ שנלחם בתופעה יש מספרי שלדות של עגלות והוא מתקן רק את אלו שנקנו אצלו).

מקווה שזה בסדר שאני מנצלש"ת..

 

צריכה ללדת עוד מעט ורוצים לקנות אחרי הלידה עגלת תאומים (מקווים שביד 2).

 

השאלה שלי היא מה היתרונות והחסרונות של עגלת תאומים רכבת לבין רגילה?

(המדרכות פה לא משהו ויש לנו מדרגות לבית..)

 

ללידה הראשונה קנינו פג P3 עם אמבטיה, ומאז משמשת אותנו.

לאחר לידה, חוץ מהמנשא שיש לי לעזר, כל זמן שאני משתמשת באמבטיה אני שמה את הילד הקטן הנוסף שאיתי (זה שלפני התינוק) על קצה האמבטיה - אני שמה שמיכה מגולגלת בקצה האמבטיה, והוא יושב עליה, והרגליים שלו משתלשלות החוצה (ואת התינוק אני שמה כמה שיותר "עמוק" באמבטיה).

כשאני כבר לא משתמשת באמבטיה - זה מאוד מאוד נוח - יש בעגלה מאחור מקום מובנה ששם הילד עומד , וזה נוח לו ולי, לא מרחיק אותי כמעט מהעגלה.

לא יודעת אם מתאים לך לקנות עגלה אחרת ממה שיש לך, וגם הפג הזאת היא לא האמירה האחרונה שבשוק...

אבל אולי יש כזאת באגורה או ממש בזול ביד 2?

בכל אופן, שיהיה לך בשעה טובה!

אם סה"כ חזרת לכוחות שלך ואת לא זקוקה למולטיויטמין אז קחי רק חומצה פולית.

 

אין סוג שאסור. קחי סוג שמכיל 400 מק"ג לכמוסה.

אם תרגישי עירנית או סוערת מדי , כנראה שגם המינון הזה מיותר.

 

ותמיד טוב לקבל את הויטמינים מתזונה: 2-3 מנות עוף בשבוע נותנות מספיק חומצה פולית במקרים רגילים.

 

חומצה פולית 400מ'ג.

זה מספיק, אפשר לתת לשירשור לשקוע

בעיקרות את של רוב החברות בולעים כך שאני מניחה שגם את מה שיש לך. של איזה חברה יש לך?
לגבי השעה אין חשיבות. עדיף בתחילת היום אחרי ארוחת בוקר.

יכול להיות שאכן צריך ליטול ידיים...
ואם כבר שאלה..אמורים ליטול ידיים בבוקר לתינוק?
ו הרש ורעייתו מזל טוב!!

אולי תכינו לכם נטלה עם מים מכוסים בתוך דלי, ליד המיטה. 

(ותבררו, יכול להיות שיש היתרים. אם אפשר כן ליטול- עדיף גם  אם יש היתר, כי זה בטוח לא אידיאלי לגעת בדברים בידים עם טומאה ורוח רעה עליהם)

ולתינוק לא צריך ליטול ידים.. (אם כי יש כאלה שאומרים שזה סגולה למשהו. אבל זו לא הלכה)

אנחנו משתדלים להקפיד.

 

מהגיל שהם נוגעים במאכלים, זה כבר יותר חשוב...

אבל אני רק מניקה בלילה. אולי אם מחליפים טיטול באמת יש ענין לא לגעת במקומות מכוסים בלי נטילה.

לתינוק- בוודאי שאמורים ליטול ידיים!

לבנים עם צהבת לפני ברית-  סגולה גדולה!

אני יודעת שהרב מלמד יצא נגד זה.

וזו בטוח לא הלכה, אלא רק החמרה או מנהג גם למי שעושה את זה

לגבי נטילת ידים בלילה אני לא עושה את זה. אני מקווה שלא צריך. כי מספיק קר לי ללכת באמצע הלילה לחדר השני.

אז להתחיל להדליק אורות בבית וליטול ידים... גם בבוקר אני מחכה למים החמים שיגעו ליטול. אני לא אתחיל לעשות את זה באמצע הלילה. והאמת אני גם עושה בקבוק. אבל אני נוגעת הרי חיצונית בבקבוק ובקופסא של המטרנה. זה גם מטמא?

כי אני לא לגעת ממש באוכל. זה בעטיפה..

שמעתי שאישה מניקה, יכולה אפילו לשתות כל הלילה מבקבוק שליד מיטתה בלי ליטול ידים. זה נכון?

לגבי לשים נטלה ליד המיטה. זה נראה לי לא הגיוני בחדרים צפופים כשיש לך ביקורים במיטה של הילדים באמצע הלילה.

לא רוצה לחשוב על הספל שנשפך באמצע הלילה על הריצפה.......חגיגה מושלמת....חחחחחחחחחה החדר שינה יהפך לבריכה

לדוגמא. אני לא פוסקת מי שרוצה שישאל. רק כותבת מה שידוע לי

גם אם נחים 5 דקות. כך אמר הרב שלי כששאלתי אותו

"והורים הקמים מתוך שנתם באמצע הלילה, כדי לכסות את בנם או לתת בפיו מוצץ, על פי הדין אינם חייבים ליטול ידיים לפני כן. ראשית, מפני שלדעת כמה פוסקים, רוח הטומאה השורה על הידיים חלה רק לאחר הקימה בבוקר, דהיינו בקימה שלאחר עלות השחר, אבל לא בקימה באמצע הלילה (אשל אברהם בוטשטאש סימן ד'). ועוד, שבכיסוי התינוק או בנתינת מוצץ לפיו אין צורך לגעת בידיים באחד מפתחי גופו, כגון הפה או העיניים. ולכן אין חובה ליטול ידיים כשקמים באמצע השינה.

אבל אם קמים כדי להכין לו אוכל, או להחליף לו חיתול, אזי רצוי ליטול ידיים לפני כן, כדי שלא לנגוע במאכלים או באחד מפתחי גופו בידיים לא נטולות. אבל אין לברך על אותה נטילה, מפני שחכמים תקנו לברך רק על הנטילה בבוקר, שהיא המכינה אותנו לקראת התפילה ולקראת היום החדש."

לקוח מכאן (http://www.yeshiva.org.il/Midrash/1946?x=1)

 

פותח השירשור הוא גבר וכך גם אחד העונים. הנה עוד הוכחה שכדאי להיזהר כשמגיבים, וכשפותחים שירשורים בנושאים צנועים.
למרות שכאן נשאלו שאלות רלוונטיות אולי. אבל זה רק מראה שמאוד מצוי פה גברים . רובינו יודעות אבל יש כאן בנות חדשות ותמימות ..שחושבות שזה פורום נשים

כנראה שזו תקופה של אבות טריים. שיהיה במזל טוב.

וגם כתוב בכותרת בד"כ "(לנשים בלבד)"

זו היית הפעם היחידה שלי פה...

אישתי שורצת...

בכלל לא יוצאת מהחדר..

ואהלן..

מי אמר לך את זה? הרופא? הטכנאי?

בעצמך את בעלת עין טובה. מתאימה לגמרי לפורום...

 

גם אני מרגישה שזה פורום מיוחד. אכן - תחושה של חום וכלה רבים.

ממה שכתבתי? תודה לך

האם את באמת אמנית?

דברים מאוד מיוחדים, ומציירת, ויוצרת מכל מיני פיצפקעס יצירות פאר.

אני אוהבת אומנות יפה! ולכן שאלתי לי אישית אין כישרון!

 

אשמח לתמונות חח !!

תספרי קצת על עצמך..
בהריון אחרי לידה?!

נחשב......

חייבים להיות פה בהריון או בלידה?

אני אמנית יצרתית, ציירת,

ועושה עוד הרבה דברים נחמדים.

מה עוד?

אשמח לדעת מהם כללי הפורום,

מצד אחד ראיתי שאלות שהיו נראות לי כפתוחות מדי,

מצד שני כשפתחתי שרשור על אישות קבלתי על עצמי עגבניות חמות וטריות ,

כמעט סיקלו אותי באבנים...........

אשמח לדעת מה מי מו.

או לדעת איך מתקבלים לפורום הסגור של הנשואות

ואני חייבת לומר שאני מסכימה איתך מאוד לגבי תחושת ההכלה כאן בפורום!

אני מאמינה שהרבה נשים שואבות מהפורום כוח! בין אם הן מתייעצות או מייעצות...

 

בעיקרון, לגבי כללי הפורום (לפי הידוע לי אין ממש כללים כתובים ומוגדרים, אבל יש הלך רוח כללי...) תעייני בהודעות הנעוצות בראש הפורום)

 

דבר אחרון, אני מקווה שתישארי ותרגישי רצויה על אף קבלת הפנים החמה מדי שנעשתה באותו השירשור...

קצת קשה, אבל תגידי זה דרך קבע כאן מה שקרה שם?

רק שלא יזרקו אותי, אני כבר מתחילה לפחד,

נראה שיש כאן בנות שהן נעוצות היטב בפורום וכל כניסה של מישהי חדשה מפריעה להן,

בכל זאת תודה רבה על הכניסה הנעימה מצדך!

וזו ממש לא האווירה הכללית כאן בפורום,

בזהירות אוסיף שחלק נכבד מהכותבות באותו שירשור מגיבות לעיתים רחוקות יחסית בפורום...

 

אני לא יודעת אם יש כאן מישהי שכניסה של כותבת חדשה מפריעה לה, לא נראה לי שיש

אבל בהחלט יש כאן נשים מגוונות, בגילאים, באזורים, בתכונות, בהשתייכות החברתית... ומה שנראה טבעי לאחת נראה מוזר לאחרת... וכשהדברים נכתבים באינטרנט הם לפעמים מוצאים מהקשרם ואז בכלל נהיה שמח...

בכל מקרה, בדרך כלל יש כאן סובלנות לעמדות שונות.

 

בהצלחה יקרה!

לא קשור לחדש/ישן

הפורום הזה באמת מקסים בעיניי (למרות שלאחרונה יש הלכי רוחות לא אופייניים ולא חיוביים...)

לגבי נושאי ותכני השרשורים - את יכולה לראות בעצמך שהנשים הכותבות משתדלות לכתוב בעדינות, הן מסיבות של צניעות והן מסיבות של עיניים לא קשורות שיכולות להביט פה.

מדברים גם על דברים אישיים, בשביל זה יש פורום כזה, כדי לכתוב חופשי בלי להיחשף. מצד שני - כן כותבים בצורה צנועה ולא מתעסקים בדברים ש"לא עוסקים בהם ביותר משניים" (ציטוט לא מדויק מהגמרא).

זאת דעתי האישית. אני חייבת לומר שאני בוחרת לגלוש דווקא פה בין היתר בזכות הצניעות, נעים לקרוא פה. השרשור שלך אכן הביך אותי והסכמתי עם אלו שכתבו שזה לא מקומו. ובכל זאת אין לי חששות לגבייך, ברוכה הבאה!

כך ברבים כולל בפורום נשים סגור כמו חוג בית, השם זיכה אותי לדבר עם מדריכת כלות שאמרה לי את זה.

אתך הסליחה.

לדעתי זה תלוי כל אשה והמצב שלה,

אני אצל הראשון ממש התלהבתי מהרגע הראשון, ואצל הקטן יותר לקח לי המון המון זמן גם בגלל הרגשות אשם כנראה

שכביכול עזבתי את הגדול לטובת הקטן ח"ו.

תמיד צריך לבדוק שלא מדובר בדכאון אחרי לידה שזה משהו גם נורמאלי וגם נפוץ אבל צריך לטפל בזה,

ואמרת נכון - אף אחד לא רואה את זה, השאלה מה את מרגישה

ואת ממש בסדר,

שום דבר בשאלתך לא היה נראה לי לרגע מוזר,

זה מוכר בספרות המקצועית

 

לצערי אני מכירה מקרוב מצבי דיכאון כך שאני מודעות גבוהה לעניין ב"ה.
אלו תאומים ראשונים שלי ואני יכולה להעיד שאני מטפלת בהם בהכי מסירות שיש.
יכול להיות שבגלל שזה היה ניתוח וכביכול לא הייתי שותפה בהוצאתם לאויר העולם זה כך?

אני קוראת את התגובות שלך בפורום כבר תקופה ואני תמיד נהנית.

 

אני זוכרת תגובה אחת במיוחד: זה היה בפורום על השמנה ואיך ומתי חוזרים אל הגיזרה. ואת כתבת שלא מפריעים לך העודפים. שככה את מרגישה שהקטנים שלך הולכים איתך לכל מקום....

 

אולי דוקא בגלל שאת במודעות מאוד גבוהה לגבי תחושות נפשיות אחרי לידה את חוששת במיוחד?

 

בכל אופן, חוץ מבמקרים קיצוניים (וזה לא המקרה) אין צורך לדאוג. ההיקשרות אל תינוק וביחוד תינוק ראשון משתנה מאישה לאישה וגם מתינוק לתינוק. אולי בגלל שהם שניים זה יכול להיות מבלבל.

 

לי היה מאוד קשה עם הראשון. אל השני נקשרתי יותר מהר אבל עדיין זה לא זרם. רק מהשלישית והלאה התחברתי לתינוק מיד.

 

קחי את הזמן. תמשיכי להנות מהם.

לא להילחץ אם זה לא קורה מיד.

לי לוקח כמה חודשים טובים....

כן, כן, קראת נכון..

פשוט לא התחברתי, הרגשתי שאני מוצץ/אוכל ותו לא.

כשהיא התחילה להגיב אליי הרגשתי שיש כביכול תגמול לכל המאמצים והלילות הטרופים

והתאהבתי עד מעל לראש.

 

בילד השני עשיתי לעצמי הכנה נפשית, לקראת מה אני הולכת, ואיך אני רוצה להגיב,

ובאמת ראיתי שינוי גדול, גם כבר הייתי בטוחה בעצמי, ובאימהות שלי

הם חייכנים מהרגע שהם פותחים את העיניים
אנחנו מנהלים שיחות במשך דקות ארוכות..
הגעתי ללידה עם ביטחון עצמי בעניין הטיפול וב"ה גם מיישמת וכן אני גאה בצורת טיפול ובגישה שלי אליהם ב"ה.
אבל...
אני גם מאוד קנאית כשאני רואה אחרים מביעים אליהם רגשות..

האסימון צריך ליפול, שאת אמא,

שיש לך אחריות, ושיש משהו שיהיה איתך בע"ה עד סוף חייך, שתמיד תדאגי לו ותפחדי עליו

כמו כל אמא פולניה טובה 

 

זה משהו ענקי, וקשה לתפיסה במיוחד שזה כפול..

עם כל ה9 חודשים שיש לנו לעכל את ההריון זה לא מספיק כדי לעבד את הרגע בו אנחנו משנות סטוס לאמא

כ"כ מובן ומוכר דוקא בילד ראשון!

 

ועוד תאומים!  גם היום ב"ה כאמא ותיקה יחסית, לא ברור לי איך מצליחים להיקשר לשניים ביחד.

 

ב"ה אני רואה מסביבי אמהות לילדים תאומים ונראה שהן הסתדרו לא רע.. אבל אישית מתקשה לחשוב על זה, זה מפחיד אותי ונראה כבלתי נתפס...

אז ב"ה כנראה שזה לא ככה.. אבל אולי בכל זאת יש בזה משהו מבלבל....

 

תני לעצמך זמן! את אמא נהדרת ואת האמא הכי טובה לילדים שלך! תזכרי את זה.

אני עובדת על עצמי ואמשיך לעבוד!
ב"ה שבעלי מחובר אליהם ריגשית כך שזה מקל עלי ודוחף אותי לכך.

שלא נראה לי שיש לך מה לדאוג...

עם הנתינה מגיעה אהבה!

המילה דווקא ביום השמיני, בימים הראשונים של התינוק ולא אחרי, כשעדיין כל חדש, כי שמעתי שבגיל שנה וחצי נניח- מרגישים כבר חיבור רגשי עצום!! אז תמיד אני רגועה בעניין הזה.... ברור שיהיה חיבור, זה מתחזק עם הזמן , זה הכל חדש, גם לי יש תינוק קטן ב"ה, לא ילד ראשון, ואני לפעמים גם מרגישה לא מספיק קשורה, אני מתרצת את זה בכך שאני בתקופה כ"כ עמוסה רגשית וטכנית שאין לי רוגע ופניות נפשית להתבונן בו כל היום ולהתאהב בו, ולחשוב רק עליו, יש עוד משימות וילדים ב"ה, לא שאני מזניחה את הקשר בינינןו אך זה יקח זמן.ברור שאני אוהבת אותו אבל לא כמו בגיל יותר גדול, זה כנראה גם עניין של חיוכים ויחס מצידו, ואז הקשר יותר זורם. 

מרגע גילוי ההריון הרגשתי שאני מאוהבת בתינוק וכשהוא יצא זה רק הלך והתגבר.אני יודעת שזה חסד מה' ואני מודה לו. זה כמו שיש כאלו שמתחתנות ומיד מאוהבות בבעל ויש כאלו שזה בא להן לאט לאט והכל בסדר.אל תרגישי שום רגשי אשמה. תני לחיים לזרום.

רק משהוא אחד יש לי להגיד בנושא:

אפילו שכרגע זה רק טכני וזה כביבול משחק. את חיבת לעשות לעצמך איזה סימן, אולי תזכורת כל שעה בפלאפון, ככה לתקופה של שלושה חודשים קדימה. או לתלות פתק ענק מול המיטה, על המקרר,שמזכיר לך

וכל שעה כשהם ערים, את ניגשת אליהם מחבקת אותם, אומרת להם אמא אוהבת אותך מאוד מאוד, או ,אתה החיים שלי, האושר שלי, נס שנולדת. וכו'. וחיבוק ונשיקה וכו'. את חיבת להם את זה אפילו שכרגע זה רק טכני וזה לא משהוא שאת מתחברת וזה יהפך לך להרגל.

אני בטוחה שאת מחבקת ומנשקת אותם. השאלה אם כשאת לא כ"כ מרגישה חיבור אליהם זה פחות מאמא שכן מחוברת?כדי שלא יהיה חסך. אני תינוקים קטנים כל היום מנשקת מחבקת כבר נראה לי מעבר לנורמה. כשילד יותר גדול הכונה לגיל 5 ומעלה אני צריכה להזכיר לעצמי שאני חיבת לנשק ולחבק , אפילו שאני מאוד אוהבת זה כבר בא פחות בטבעי זה לא איזה תינוק קטן שהוא כמו דובי ובא לך רק לאכול אותו.

על הבוקר נרות!

 

תקחי כל יום אחד וזה יעבור.... וישחרר הכל

 

לא לסבול

שותים אותה עם מים/מיץ וזה עוזר..אבל לא אוטומטית
ואם זה ממש קשה העצירות תעשי חוקן

תאכלי בסביבות 5 ועד הערב..

ואפשרי גם להשרות אותם לפני זה במים ואז לאכול אותם ולשתות את המים

בשירותים ככה שאפשר להרפות, לקחת את הזמן, לא לפחד להתרוקן...

 שנקראות "כמוסות אלוה"

לוקחים 2 כדורים בערב, פעם ביומיים וזה עוזר ליציאות רכות..

מי כמוני מבינה אותך!

תרגישי טוב!!

כך האזור ישתחרר לך וירד לך קצת הלחץ ...ולהקפיד על 2 ליטר מים לפחות

זה נשמע שאת צריכה לעשות הרפיות עמוקות בזמן שאת בשירותים כדי לשחרר את כל מה שמכווץ ומפריע. ותשתדלי שיהיה מישהו עם התינוק בזמן הזה כדי שלא תהיי לחוצה לסיים מהר.

קפה חם עם חלב, וארבע קוביות שוקולד חלבי, בבוקר כשאת קמה תשתי ואחרי חצי שעה....

אם יש לך  בידן זה יכול לעזור להרגיע את המקום בזרם עדין.

רפוא''ש

חמותי גם כן סובלת קבועה של עצירות וכשהצלחתי לשכנע אותה היא לא הפסיקה להודות לי.
כפית טו שתיים.
אפשר לתבל בסלט וכך לחסוך בטעם..

זה מה שהציל אותי, אם לא - לא הייתי מעיזה לכתוב, ועדיין באנונימי...

אותם דברים שמקלים על הכאבים ויציאת התינוק בלידה - עוזרים גם בזה...

פשוט עשיתי מקלחת ארוכה, עם הרבה סיבובי אגן תוך כדי, וזרם מים על כל האזור...

ובאיזה שלב, אחרי שהגוף כבר רגוע ורפוי יחסית מהמים - 

התחלתי להתפנות תוך כדי סיבובי אגן וכריעה, כן, במקלחת...

ככה רק הצלחתי להתרוקן, וזה היה ממש שווה את הגועל...

 

(אח"כ הרוב יורד בחורים, שמים מטהר אויר, וממשיכים הלאה.)

 

עשיתי ככה אפילו פעמיים ביום, עד שהרגשתי טוב יותר.

כמובן שלא סותר שזיפים וכו', שגם עוזרים.

תרגישי טוב!

לך במהרה. אגב לי עוזר חמוציות ואני לא אוהבת לאכול אותם ככה אז אני קונה חמוציות מצופות שוקולד ואז זה מקל במקרים של עצירןת.
חשוב חשוב!! אם יש לך כאבים וכבר הרבה זמן לא היתה יציאה אז תעשי חוקן!! אפשר לקנות מהבית מרקחת ולעשות לבד זה בלי מרשם. יש בסופר פארם גם.לפחות תתרוקני.. ורק אז תתחילי בלאכול בריא דברים שלא עושים עצירות. בהצלחה רבה!!

ולשתות על הבוקר על קיבה ריקה את המים עם המיץ