פורום הריון ולידה (עמוד 4997)

אני לא מצאתי פיתרון בגיל גדול יותר נותנים מים ( בגיל4 חודשים שנותנים כבר מוצקים) .
אבל בגיל הזה לחכות שיעבור..

אמרו לי שזה מפתח להם את הריאות..

הבעיה שזה בא לו זה נמשך מלא זמן ולא מפסיק ואז הוא ממש בוכה וזה מפריע לו לינוק

תנוחה שהבת שלי אוהבת כשרני מחזיקה אותה אלי.

ואז לנסות להניק

החלב מחמם ומרגיע

 

אנחנו היינו מרימים לגרעפס כל פעם אחרי כל ארוחה

זה דבר מצוין ומצחיק.

אתה מחכה מחכה מחכה , טופח בעדינות על הגב ופתאום בא הגרעפס ובא לציון גואל

כאילו, בדרך כלל זה הכי חסר נימוס בעולם

וכאן כל העולם עומד מלכת להוד רוממותו שיוציא גרעפס

כשאת ליד אנשים... פדיחות.......

או שאפילו הינו בתור לרופא פתאום הילד בן השנה וחצי נשכב בריצפה ועושה בטיטול...

כאילו לא ידעתי מה לעשות. מלא אנשים בתור. והוא מתוקיייייי כולו אדום מתאמץ....

או שאנחנו אצל סבתא והבן (שנה וחצי) טועם את האוכל שלה ויורק אותו מייד

אהממממממ

ואז לא יודעים מה לעשות. מצד אחד שישן קצת ננוח, מצד שני מה עם גרפעס אומרים מסוכן שישן אם לא עשה גרפעס

אני אף פעם לא חיכיתי לגרעפס ולא קרה להם כלום, אם עשו תוך כמה שניות בסדר, אם לא הלכו למיטה או על הידים. אבל לא שמעתי שמסוכן להשכיב לישון. לא יודעת.

אמא שלי אומרת שגם אנחנו ז"א הילדים שלה . לא היינו עושים גרעפס, זה לא משהוא חובה אני חושבת

אלא זה פשוט מציק ומכאיב להם.

ואחרי הנקה הרבה פחות מבקבוק כיון שפחות אוויר נכנס פנימה בזמן האוכל.

 

כך לפחות ידוע לי....

כי יש סכנה שהכל יעלה לו ח"ו בשכיבה. האחיות בתניקויה אמרו לי כך וגם אמא שלי אמרה לי להקפיד.
הנקה זה כבר משהו אחר, דיברתי על תמ"ל

אמא שלי אמרה שזה מפתח לה את הראות

אם אני רואה שזה נורא מציק לה מאכילה וזה נרגע!

ומחכים בסבלנות שיעבור.

 

נראה לי שהדבר שהכי מפריע בגיהוק הוא איך כל הגוף קופץ פתאום, סתם כשבא לו, בלי שום שליטה.

גם אצלי הקטנצ'יק (חודש וחצי) מגהק הרבה ( גם בהריון בתור עובר הוא גיהק הרבה).

זה כנראה נובע מחוסר בשלות נוירולוגית של הסרעפת (מבחינה פיזיולוגית הסרעפת "מנסה" לשחרר את האוויר שנשאר בבטן).

בזמן הגיהוקים אפשר להרים אותו כדי שהאוויר יצא (או לנסות להוציא גרעפס)/ להחזיק את הסרעפת שלו בתקווה שזה יעבור....

בכל אופן - זה לא מזיק להם.

 

אני יודעת שמגיל נעורים יש לה את זה, ולכן היא לא צמה אפילו ביו"כ..

אני חושבת שבלידה רגילה... אבל לא בטוחה בכלל

 

למה? ידוע לך שעם סכרת נעורים אי אפשר ללדת רגיל?

מכירה סוכרתיות (לא סכרת נעורים) שהיו להם עוברים רגילים,

ומכירה נשים לא סוכרתיות עם עוברים ענקיים.

נמוך שלא חייב ניתוח..

אבל למי שיש סכרת נעורים או סכרת אחרת מתחילת ההריון.

הניתוח הוא כבר הבעיה הכי קטנה שלה - יש סיכונים גדולים למומים בעובר, לפגיעה באיברים חיוניים של האמא, לרעלת.

סכרת בשני השלישים הראשונים של ההריון היא בכלל לא משחק ילדים--

 

נראה לי שהדאגה האחרונה זה מניתוח....

יש מקרים כאלה, אבל ממש לא כתופעה גורפת.
לא להלחיץ סתם.

אחת עם ארבעה ילדים שילדה אותם בלידה רגילה

(לפחות את השלושה הראשונים אני בטוחה שהם נולדו בלידה רגילה, הרביעי- לא סגורה על זה...)

 

ברור שזאת הדאגה הקטנה, אבל מותר לדאוג גם ממנה, ואם דואגים - אפילו מומלץ להעלות את הדאגה ולנסות להתמודד איתה.

לי יש...

ב"ה לידות רגילות.נכון שמשתדלים לא לעבור את שבוע 40 , אבל לא נורא...

מילת המפתח זה איזון.

וכשמאוזנים,גם מרגישים ממש מצוין ב"ה.וההריונות קלים (נראה לי יחסית לנשים בלי סכרת).נראה לי כי לגוף במיוחד בהריון,האיזון עושה טוב.

דוקא בלידה האחרונה היה 2700.אבל גם לידות לפני היו משקלים רגילים,לא גדולים במיוחד.

נכון שזה אתגר לשמור על איזון,אבל זה משתלם,הרי כל הריון זה אתגר,ויש לו את הקשיים שלו.אז באמת זה לא נורא ...

וחוץ מזה שאח"כ בהנקה יש פיצוי מדהים...ההנקה מורידה סוכר מאד....

ואז יש חשש שאם תלחצי תיקרעי. וצריך לחכות עוד איזה ציר, שתהיה פתיחה מליאה לגמרי.

 

לעומת זאת יש פעמים שהמיילדות אומרות לא ללחוץ כי הם עדיין לא מוכנות לקבל תינוק. בעיקר בלידות מהירות או בלידות שהשלב האחרון מהיר. ואז המיילדת עוד בלי כפפות, או שהדברים שאמורים להיות מוכנים לתינוק עוד לא מוכנים.

 

במקרה כזה, אני חושבת שזה לא צריך להיות ככה, ואם יגידו לי לא ללחוץ לא נראה לי שאשים עליהן.

או שימהרו, או שיוציאו את התינוק ככה. לא אכפת לי... זה ממש קשה וכואב לא ללחוץ כשצריך כבר.

שבו המיילדת אומרת ברגע אחד ללחוץ , ואז לוחצים, ואחרי כמה זמן היא אומרת לא ללחוץ. וזה מה שאני לא מבינה (או שיכול להיות שהזיכרון שלי לא משהו)

אני לא ממש מבינה בזה,

אבל ממה שאני הבנתי- לידה מהירה מידי עלולה לגרום לקרעים וגם אם תלחצי ללא הציר הלחיצה פחות יעילה וגם עלולה לגרום ליותר קרעים.

(אצלי לפחות בזמן שאי אמרה לא ללחוץ היא גם שימנה את האזור וכך עזרה לגמישות...)

כשהייתי ממש קשובה למיילדת ועשיתי לפי מה שאמרה יצאתי ללא תפרים כלל למרות שהמשקלים היו יותר גדולים מבעבר...

שהראש כבר ממש כמעט בחוץ וההוא צריך לצאת לבד כי אם תלחצי את יכולה להיקרע,

זה שלב שבו כדאי  לנשוף כאילו את מכבה נר כדי שלא תלחצי והראש יצא לבד...

יש סיכוי ללידה רגילה?

יש אולי סיכוי שזה פצע גם אם לא כואב לי בכלל?

לשאול רב !! הרבה פעמים מופתעים לטובה

 

גם אם זה נראה ממש אדום, אף פעם אל תגידי, גם כשאת שואלת רב אדום/דם .

 

ולעניין... לפעמים גם כשלנו זה נראה ממש לא כשר הרב מתיר אז כנראה ששוה לשאול.

 

 

בהצלחה ו

תפני לרב. זה בדיוק מה שקרה לי, כתם  על כל התחתון. בעלי יתעקש להראות לרב, והרב התיר! וזה היה יום לפני המקווה שאחרי הלידה.

מה שיכול לעזור הוא לשתות תה קמומיל חזק.

לקחת  2 תיונים  בכוס מים רותחים,לכסות את הכוס לפחות ל5 דקות,עדיף יותר.

לא להמתיק או להמתיק מעט.

את הטיפ הה קבלתי מרופאה,וזה עובד.

אני לא פוסקת אלא כותבת מנסיון רב לצערי-

גם ב7 נקיים ללכת עם בגד כהה. ןלעשות בדיקות רק  בראשון,שלישי ושביעי. 

לבקש מרב לעשות את זה.

בהצלחה

 

גם אני נעזרתי. מקסימים.

 

השתמשתי בעזרה בניקיון וזו היתה עזרה גדולה.

השירות רק לחסידי חבד מטעמי תקציב. אני ממש חולמת להקים גם אחד כזה.

 

יש גם ארגון שנקרא אם לאם, חפשו בגוגל, מדובר בנשים שמגיעות אלייך הביתה וממש עוזרות לך.

 

מה שכן, אני יודעת שאם הקופה שלהם די ריקה, הם נותנים עדיפות ליולדות שיש להם הוראת קבע אליהן. מן הסתם התורמות שלהם  הן חב"דיות ועל כן מקבלות עדיפות.

 

 

לא התנסתי ב"ה..

בהצלחה!

מה עושים? אין לי פתרון..... 

אני סובלת בשקט....

מתישהוא זה עובר... 

כך או כך - אפשר לחזור לקחת חומצה פולית.

שבזמן ההריון בגלל רמת הפרוגסטרון הגבוהה השער נושר הרבה פחות ממה שהוא אמור באופן רגיל, וכאשר ההריון מסתיים ורמת ההורמונים חוזרת לתיקנם כול השער שהיה אמור לנשור במהלך כמה חודשי הריון מתחיל לנשור בבום אחד. כך נשים מרגישות כאילו הן מתקרחות אבל בעצם כמות השער חוזרת להיות כמו שהייתה לפני ההריון. 

 

לנכון לציין שאני עצמי עוד לא ילדתי, ולא חוויתי את התופעה על גופי כך שמאוד יכול להיות שזהו הסבר יפה אבל לא תואם את המציאות 

אני מאוד  מקווה שאכן זה כך!!

בכול מקרה החלטתי שאני לפני הלידה, ב"ה,אקצר את השער עד כמה שניתן, 

בינתיים מנסה להאריך אותו, ואם בעזרת ההורמונים הוא יגדל ל30 ס"ם צמה המיוחלים,אפילו אוכל לתרום אותו לעמותה הזאת שעושה ממנו פאות לחולות סרטן.

שוב, הכל בגלל ההורמונים

"הגורמים לנשירת שיער יכולים להיות רבים, אך כולם בסופו של דבר מתמקדים בהצטמקות זקיקי השיער", מסבירה ד"ר נלי אליגר, רופאה מומחית למיילדות, גניקולוגיה ופריון נשים ורפואה אסתטית. "מדובר בתופעה שכיחה שנגרמת בעיקר בגלל חוסר איזון הורמונאלי וכתוצאה מהפרעות בבלוטת המגן הפוגעות בתהליך חילוף החומרים".

לדברי ד"ר אליגר, במהלך ההריון מופיעים הורמונים הגורמים להאטת קצב מעבר השערה מתהליך הצמיחה לשלב המנוחה והנשירה, וזאת הסיבה שלעתים השיער שלנו נראה עבה יותר. אך מיד לאחר הלידה, מינון ההורמונים שמעקבים את השערה יורד ולכן בבת אחת השערות שהיו בתהליך נשירה והתעכבו מתחילות לנשור.

 

חוץ מההורמונים, שתמיד טוב להאשים אותם בכל, סיבה שכיחה נוספת לנשירה נובעת לא פעםמדיאטה חריפה או תזונה בלתי מאוזנת. ככל הנראה, הסיבה נגמרת מהיעדר חלבונים המהווים קטליזטור לתופעה, אך גם כתוצאה מאנמיה ומחסור בברזל, מצב נפשי, טראומה, זיהומים ואפילו השפעות של סוכרת ההריון.

 

בהנחה ששללת את כל הסיבות הנוספות הללו, ד"ר אליגר מרגיעה ומסבירה שזה רק עניין של זמן. "מספר חודשים לאחר הלידה, כאשר הפעילות ההורמונאלית תחזור לתקנה, תלך ותפחת גם תופעת הנשירה". אך יחד עם זאת, ישנם מקרים בהם הנשירה נמשכת זמן רב מיום הלידה (מעל לשנה) ולא חלה הטבה. במקרים כאלה או במקרים בהם קיים שינוי משמעותי בצפיפות ובסמיכות השיער יש לפנות לרופא עור, היא מחדדת.

להיכנס שוב להריון 

 

סתםםםם

 האמת אני 10 חודשים אחרי לידה ורק לפני כחודש הפסיק הנשירה המטורפת, יכולתי לעשות כבר פאה וחצי...

אותו הורמון שאחרי על הצירים הוא גם אחרי על פעילות המעיים.

לכן לצורך שמירת על ההריון הגוף מפריש אותו פחות.

מאותה סיבה, דרך אגב, שלשול מסכן את ההריון.

 

אבל לא חייבים לסבול מהעצירות, פשוט יש להקפיד על שתיה מרובה ותזונה עשירת סיבים, ובמקרה הצורך גם להוסיף אותם.

לקחת נרות במקרה דחופ!

 

לא לסבול ויש תרכיז טבעי שמותר בהריון תבררי בבית מרקחת

אבל גיליתי בהריון הקודם, וזה עובד גם בנוכחי, שאם אני יושבת על האסלה זקופה, ואפילו קצת נשענת אחורה (במקום להישען קדימה - שזה מה שברגיל הייתי עושה ביציאות) - התהליך מתרחש הרבה הרבה יותר בקלות, בלי צורך להתאמץ יותר מדי.

אין לי הסבר למה זה ככה - אבל זה פשוט עובד לי שחבל על הזמן! ממליצה בחום לנסות...

לשים את הרגליים על שרפרף או משהו מוגבה, עוזר פלאים.

מה שחיפושית אדומה כתבה

זה ממש מציל (יש לי הרבה נסיון בתחום לצערי)

פחות פחמיימות ומטוגן (המטוגן זה נסיון אישי, לא משהו ממחקרים) ולהוריד סוכר.

תרבי באכילתת ירקות ופירות ובמיוחד פירות יבשים (שזיפים מיובשים עוזר ממש), אבל לא לאכול רימון.

תפוח ירוק גם עוזר.

וכמובן- הרבה שתיה (מים) 

ב"ה השתפר מעט...

(כן, זה הניק שלי...)

יש תנוחה קצת מצחיקה של לעשות בכריעה - עם הרגליים מונחות על האסלה (מקווה שזה מובן...)

מאוד עוזר! ואם בא לך ללדת בכריעה אז זה בכלל אימון טוב...

לי מאוד עוזר בהריון ואחרי לידה להקפיד לאכול כל יום 4-5 תמרים. זה עוזר ליציאות רכות יותר.

אמנם כבר לא בהריון (בע"ה אהיה שוב), אבל בחודשיים-שלוש שכן הייתי מאוד סבלתי מעצירות..

מה שעזר לי זה לשתות ה מ ו ן (גם שבגלל זה צריך לרוץ כל דקה לשירותים),

לאכול הרבה סיבים -נגיד ברנפלקס וכדומה, ולשלב גרגרים שנקראים "צ'ייאה "שדודה שלי היתה לוקחת והם באמת עוזרים!

תבדקי בחנויות תבלינים ותשלבי ביוגרט וכדומה...

גם שילוב של שמן זית, עגבניות וסלק אדום עוזר מאוד... תמנעי מדברים שגורמים לך יותר עצירות, אני לדוגמא נמנעתי ממש מאורז אחרי שהוא כמעט "הרג" אותי

וכמובן- לא ללחוץ ,אלא לחכות שיצא בסבלנות.

בהצלחה ותשמחי בזה ידיים מלאות בע"ה..

יותר טוב מלחיצות זה נשיפות 

 

כלומר לחיצות אגרסיביות...

 

לגבי לחיצות עדינות כאלו ש"הולכות עם הגוף" נראה לי שהן בסדר...

זה יותר בריא לריצפת האגן

יולדות ד'?? ואוו... איך פיספסתי את השמועה?

משמח לשמוע שיש אפשרות לביות מלא...

זה עושה לי חשק ללדת שם  (כשילדתי שם היה נהדר...)

 

אבל, כנראה שנמשיך לשמור אמונים לביקור חולים...  (כהנים אנחנו...)

מי שמבקשת ביות מלא ישימו אותה שם, אבל יש שם גם חדרים רגילים.

זה מבנה חדש ונראה ממש יפה..!

אני אלד שם בע"ה.כיף לשמוע!

א. עדיין אני רואה יתרון במחלקה שכל היולדות בביות מלא, כי אז לא יהיה מצב שבו שמים באותו חדר אחת עם ביות מלא ואחת לא (מן הסתם הם ישתדלו לא לעשות זאת, אך זה מורכב, מניסיון בביות מלא בלניאדו), אלא אם הם מתחייבים שלא יעשו זאת.

ב. אולי את יודעת אם מאפשרים שם מלווה ליולדת? לפני כשנה וחצי דיברתי שם עם האחות הראשית של יולדות והיא אמרה שלא מאפשרים. ובעיני, ולפי ניסיוני האישי, זה מאוד חשוב לאפשר זאת לנשים עם ביות מלא שמעוניינות בכך.

בכל מקרה כיף לשמוע, ותודה על העדכון!

 

יש ביולדות ד' גם חדרים לא של ביות מלא

ואם את בביות מלא- יהיו איתך בחדר רק כאלה שגם הן בביות מלא

(ז"א, שכל אחת תתעורר מהתינוקות של כולן... ערבות הדדית...)

לפני שנה ורבע, במחלקה הרגילה. פשוט שאלתי אם אפשר. אמרו לי שכן. בהתחלה שמו אותו עם שתי נשים שאמרו שלא אכפת להם כי ממילא הם לא שומעות כלום בלילה. אחרי שהם השתחררו, הייתי בחדר לבד, איזה יום וחצי, כי אף אחד לא רצה להיות איתי בגלל התינוק...

היה כיף. מה שכן בלילה כל שעתיים באה אחות לראות אם אני בסדר, לפעמים זה לא הכי נעים...אבל זה גם היה נחמד היחס כי האחיות היו חמודות

מה שהיה עד עכשיו זה רק אם החברות בחדר גם מסכימות.
ובין 7-10 ביקור רופא בתינוקייה
רק בעין כרם יד באמת ביות מלא
הלוואי שגם בשערי צדק! יהיה מהפך

זו לידה ראשונה שלי אז לא מאה אחוז מבינה בזה,

אבל מה שהראו לנו שם בסיור זה שבמחלקה החדשה יש חדרים שנבנו במיוחד לביות המלא, ז"א שיש שם כיור ומשטח כזה וכל הציוד הנדרש ע"מ שהתינור יקבל שם את כל הטיפולים. וגם נראה שהחדרים האלו יותר גדולים..

אני מקווה שהביות הזה הוא 'על אמת' כמו בעין כרם, כלומר שהכול נעשה בחדר, ולא צריך להגיע בכלל לתינוקייה. כשהייתי בבית חולים עם ביות, אבל שצריך להיסחב לתינוקייה על כל פיפס, זה היה סיוט.

 

(עיניים זוהרות יקרה, אם במקרה את קוראת כאן, אז כן, אני יודעת שגם בעין כרם לפעמים מתבאסים גם כשאני שרה להם שירי הלל, אני מאוד מודעת לכך שגם שם לא חסר מה לשפר. נגעת בלבי עם התיאור הכואב )

הפסקות בדימום, כתמים ואז התחדשות הדימום עד לסיומו.

קשור לתנודות ברמות ההורמונליות כתוצאה מהעומס הפיזי והנפשי אחרי לידה. העומס הזה נותן את אותותיו בגוף וגורם לחסרים - בעיקר של חומצה פולית, סידן וויטמין D וויטמיני B השונים.

 

צריל לקחת את הזמן, לאכול טוב, לישון טוב, ואם זה לא מספיק לחזור אל הפרינטל או מולטיויטמין אחר שנטלת בהריון.

לא אמורה לא להלחיץ ולא לעודד.

בדרך כלל זה רחוק מאוד מדיוק, ואין שום סיבה להשוות את זה לכל מיני טבלאות, ובטח לא להיבהל.

 

מניסיוני- של מלא פאשלות מאוד משמעותיות בהערכות משקל.

אם אני זוכרת נכון

קבעתי לשבוע 21  (כהמלצת הרופא...)

 

בהריונות הקודמים זה היה בערך בשבוע 21, והמשקל היה בין 500 ל-600 גרם.

 

בהצלחה!

עשיתי בשבוע 23, אבל הרופא אמר שלפי הבדיקה העובר מתאים לשבוע 22.

המשקל היה 506 גרם

 

[ב"ה כרגע שבוע 25]

תודה

והיא הייתה 580 גרם. אחוזון 82%!
בטטה שלי

נגיד אם בשבוע 25+3 הוא שקל 800 גרם,מה זה אומר?

אשמח להסבר כללי

אז כל רופא מחשב משהו אחר וזה גם שונה בין בנים ובנות. בגדול אחוזון ה50 זה הסטנדרט, שמעליו יהיו 50% מהעוברים ומתחתיו 50%. לפי התוצאה של הבת שלי רק 18% מהעוברים יהיו יותר גדולים ממנה אז זה נחשב שהיא הייתה גדולה( בסוף נולדה 3.245 לא כזההה גדול).
צריך לשאול את הרופא שעשה את הבדיקה, או אולי לחפש באינטרנט אם יש אתר שמחשב את האחוזונים. זה לא כזה קריטי...

כי הרי המדדים האלו יכולים עוד להשתנות הרבה פעמים עד הלידה. (בע׳ה)
אז למה זה ככ משנה?
ומה זה בעצם אומר?
ולמה צריך לשים לב?

עשיתי את הסקירה בשבוע 22+4
והערכה הייתה 575גר׳

לנו למשל היא הייתה אחוזון 82 אבל בהערכת משקל בשבוע 31 היא הייתה אחוזון 40 נדמה לי שבגדול זה סבבה אבל עבורינו זו הייתה ירידה משמעותית כביכול וגם היה לה עורק טבורי אחד שלפעמים גורם להאטה בגדילה אז רצו לבדוק את זה.
אז עשו לי עוד הערכה ושם אמרו שהכל בסדר.

חח אופסי...

אבל,איך יודעים איזה אחוזון ??
האם זה צריך להיות רשום בדו״ח שקיבלנו?
או שזה משהו שהרופא מחליט עליו..?

כתוב בדוח בדרך כלל.

אם את רוצה לבדוק אחוזונים תכתבי בגוגל אחוזונים ד"ר דולברג...

אני עשיתי מאוחרת בפרטי וקיבלתי גם דף מסכם וגם דיסק אבל גם באולטרסאונד רגיל הטכנאית הדפיסה לי דף סיכום עם הנתונים...

תראי מה כתבתי בשרשור לעיל-

הערכת משקל היא הערכה כללית ביותר,

אין לה משמעות,

והטעויות בה עצומות!!!

 

אין צורך להתלהב/ להילחץ/ להשוות,

אצלי בהריונות עשו טעויות של יותר מ-600 גרם- לפעמים כלפי מעלה ולפעמים כלפי מטה,

מצחיק אותי שמתייחסים לזה כל כך ברצינות....

הריון קל ומשעמם!

ידיים מלאות ובריאות בעז"ה!

הריונית מכובדת. משכן אני עם צעיפים בדרך כלל .. לא מרגישה מוכנה עדיין שכולם ישאלו וזה .

ואני דווקא מאד גאה בה. לא מסתירה אותה בכלל. (חוץ משאני ליד סבתא שלי. היא ממש תעצבן אותי עם התגובות האנטי ילודה שלה)

גאה בבטן? אף פעם לא חשבתי להגדיר זאת כך...

ב"ה אני שמחה בה מאוד! ואני אוהבת להיות בהריון, וחושבת שזה מאוד יפה

 

אבל, עכשיו היא לא כל כך בולטת, ולא נעים לי לחשוב שזה גורם להתלבטויות... ;)

 

בבטן ההריונית שלי. פשוט הייתי גאה בה, ואפילו הייתי לובשצ שמלות וחולצות שמבליטות ומייפות את הבטן. כבר מהחודשים הראשונים שהבטן בלטה, הייתי מסתובבת עם היד על הבטן

 

חח כנראה קראתי יותר מדי שיחות של הרבי מלובאביץ על חשיבות הילודה

הריון עגול משעמם וקל והעיקר עם ידים מלאות 

לגבי הבטן בלילה גמני שמתי לב לתופעה הזאת אמרו לי שכאשר עייפים השרירים חלשים יותר 

 

ח זה אחד הדברים המשונים בהריון

ללבוש בגד בבוקר ולהראות איתו מצוין

ובלילה לא להבין איך העזת לצאת ככה מהבית

 

גם אני בשלב כזה -/+
והאמת שלרוב כמעט ולא רואים.
אבל גם אני שמתי לב שבערב הבטן שלי הרבה יותר בולטת ממה שהיא היתה בבוקר...
( אולי זה קשור לעייפות..?)

בחודש שלישי

העיקר שיהיה בבריאות ובשמחה!

יש לי תחושה שזה לא קשור...

לצערי, אני בקושי אוכלת  (לא מרגישה רעבה אף פעם... ככה זה אצלי בהריונות... אני אוכלת רק כשאני נזכרת שצריך, וגם אז, לא כל כך הרבה...)

 

אבל תודה על הרעיון

 

אני אבדוק אם בימים שאני אוכלת יותר, הבטן בולטת יותר 

בשמחות אצל כולן!

 צועקת לך , מזל טובבבבבבבב

 

 בבריאות ובקלות

וואוו זאת תקופה יפה ומעניינת!!

שזכית לבטן חמודה!

שיהיה במזל טוב והרבה אושר!

 

יש את אגודת אפרת שמתעסקים בתחום ההפלות אולי תנסי לפנות אליהם לקבל עזרה.
מאחלת לך שבסופו של דבר תשמחו שתיכם בילד ושהכל ילך בקלות בבריאות ושמחה!!

הרי את נשואה לו...יש לו ילדים משלו? , מה הסיבה לביטול גמור של ילדים משותפים..?

*ללא ספק בכלל , בלי ספק לפני שאמשיך לפני שתהיה אי הבנה, לטעמי אין מצב בשום, בשום מקרה ,לחשובלוותר על העובר , בשום מצב!!!!!!!!!!!!!!!!

ההחלטה שקבלת עד כה:

 היא מבורכת ,טובה והיא הנכונה!

נא לפנות למכון אפרת או אגודת אפרת , שמעת עליה?

היית חזקה עד עכשיו , את יכולה להמשיך!

אין ספק שאתם חייבים יעוץ /עזרה מקצועית..

אני בטוחה כשהילד יוולד ב"ה, הוא יחשוב אחרת...

בהצלחה, חיים מתוקים..

אנחנו פה.. 

 

 

 

וצריך לחשוב איזו עצה טובה לתת.

 

בינתיים אפשר לומר כמה דברים: אני חושבת שטוב עשית ששמרת על ההריון. מה שלא יהיה.

ואף פעם אל תאבדי את האמונה. ב"ה ישועת ה' כהרף עין. ודאי שזה יכול להסתדר.

 

אל תריבי עם בעלך. תחיו זה לצד זה - בלי לריב. יהיה לשניכם יותר קל.

אתם נמצאים במצב של חוסר הסכמה כל כך גדול שחבל להוסיף עליו מריבות מיותרות. לא תוכלי לפייס אותו כרגע והוא לא יכול להסכים איתך. תשאירי את זה ככה בינתיים.

 

ה' איתך. וגם אנחנו כאן איתך.

ותבשרי לנו על לידה בריאה ומאושרת.. עם הבעל..ששמח גם הוא!

תראי מצד אחד בעלך אולי מרגיש ש״בגדת״ באמון שלו כי הרי סיכמתם שאתם לא רוצים עוד ילדים. אבל מרגע שזה קרה ויש לך עובר קטן שחי בתוכך בהחלט עשית את המעשה הנכון שלא הפלת! שתדעי שהילדים שבאים בקושי ובכאב הם הילדים הכי מיוחדים שיש..., בכל מקרה תנסי לרכך את בעלך כל הזמן אל תתיאשי אני מאד מאד רוצה להאמין שברגע שהוא יראה את התינוק הלב שלו יפתח אליו והוא יתחבר אליו...תדברי כל הזמן עם האנשים הקרובים אליך תשתפי במה שעובר עליך אל תישארי לב עם כל החששות והפחדים! שיהיה בהצלחה!!!

ליבי איתך, המצב נשמע ממש לא קל.

אני חושבת שכדאי לעשות זמן איכות רק שלך ושל בעלך. גברים , לפעמים יש להם פחד מהיריון, הם חוששים שהאישה כבר לא תהיה שלהם, אלא תת=תיחס רק לתינוק. ולכן אני מציעה להקדיש אובר תשומת לב חיובית לבעלך,

 

בהמון בהצלחה!

רצוי מישהו שיש לו קשר טוב איתו-בן מישפחה,רב,חבר

זכותך לקבל עזרה ממישפחתך

אני מחזקת אותך לפנות יחד עם בעלך לאגודת אפרת. הם כותבים שהם הצילו הרבה עוברים, גם לזוגות ששניהם לא רצו לגדל את הילד.

את עושה את ההחלטה הנכונה! מאחלת לך שה' יעזור לך להצליח

(יכול להיות שאחרי הלידה היחס של בעלך ישתנה כי אחרי שיש תינוק שלך מרגישים קצת אחרת מאשר עובר שהגבר לא באמת מרגיש. מי שמרגישה את התנועות זו את)

 תיהיה חזקה

ותראי ישועות בע"ה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

יש להם באמת ניסיון במקרים כאלו,והכל כמובן חסוי..

 

וכמובן כמובן שטוב עשית בשמירה על הילד הזה!! (ילד.ולא "עובר". זוהי נשמה שלך.ילד שלך שבעז"ה עוד יבוא לעולם בשמחה בבריאות ובקלות..)

שתדעי שאם הקב"ה מעמיד אדם בניסיון קשה - זה אומר שהוא אדם עם כוחות על שמסוגל להתמודד עם ניסיון שכזה!

 

יצא לכם לדבר לפני ההיריון על למה הוא לא רוצה ילדים? זה נשמע שיש נקודה מאוד כואבת אצלו בעניין של ילדים.

אם את לא מסוגלת לדבר איתו על זה כי הוא שוב יברח, אולי תבקשי ממנו לדבר עם יועץ או רב שמבין בענייני נפש - תבקשי את זה אפילו קצת בצורה מתחננת (לפעמים אנחנו צריכות להראות להם כמה אנחנו חלשות וצריכות את הכוח שלהם...)

 

תנסי להראות לו המון כמה את אוהבת אותו וכמה הוא חשוב לך - לרוב זה מעורר את אותו הרגש בחזרה, ואז יותר פתוחים לדבר ולשתף, ואפילו להתגבר על בעיות אישיות כדי ללכת לקראת הבן זוג. 

 

וכמו שאמרו לך פה - המון תפילות. לא להפסיק להתפלל.

ב"הצלחה גדולה, ויהי רצון שתעדכני אותנו במהרה בהתפתחות חיובית

בס"ד

 

שלום ובשורות טובות בעזרת ה'.

 

• הסוגיה כלל לא נוגעת להריון שיבוא בעזר ה' לטובה אלא מגלה את צורת הקשר שדרוש טיפוח יסודי, הנה הגיע נסיון שמגלה את רמת הנאמנות של החברים, זו המשימה האמיתית.

 

• עזרה ראשונה : ראשית, כדי להגביר את תחושת הבטחון, אני מצטרף לבקשה לגשת כבר היום לאגודת אפרת. שם תקבלי באופן מיידי מענה לכלל חששותיך כולל תמיכה גשמית (מענקים ומזון, מה שרלווטי) וסעד נפשי הולם (את , לצערינו, לא המקרה היחיד , יש אלפים בסיפור דומה, הם בעלי נסיון רב בתחום, מבטיח לך שלאחר שתגשי אליהם תחושי הקלה משמעותית). אל תדחי את המהלך הזה, כבר היום להתקשר אליהם, טלפון: 02-5454500. אודה לך אם תדווחי שבוצע.

 

• בירור פנימי שלך מול עצמך : לעצם העניין, יש להביט אל עצם נאמנות אישך אליך, שמקור העוצמה שלך קשור באופן ישיר לגישה שבה הוא נוקט, את צריכה להבהיר ראשית לעצמך שנכון היה לצפות ממנו אפילו ברמה החברית להסתפח אליך ולא להתנהל באופן אנוכי כל כך. אם תבררי זאת בתוכך, תחושי בצדקת דרכך, היא דרך ההלכה, ותתפללי עליו שישוב בתשובה, אין לך שום עניין לרצות את רצונו של מי שפועל בניגוד גמור לתפקידו, אישך. הוא צריך לחבק אותך להכיל לעודד ולתמוך דוקא כעת, גם אם אינו שבע רצון מהמצב, היות וה' הטוב נתן, אין בידו שום סמכות לקחת. זו זכותך וחובתך להדגיש עמדה זו בתוכך.

 

• בירור הקשר מול אישך : ברור שמה שנגלה לכם, עם כל החשש לפתוח את תיבת הפנדורה הזו, שיש לתקן בדחיפות את הקשר, נראה לעין כל שהנקודה המקשרת ביחסים היא טובת הנאה ואינטרס אישי (זה מובן שזה יכול להיות בהתחלה אבל לא יכול להחזיק לזמן רב), שכעת כאשר הנוחות האישית נפגעת וצריך להתעלות לרמה חדשה של קשר ונאמנות, אתם צריכים לעשות את הבחירה האמיתית, והיא הקשר שלכם. אם אישך לא מבין זאת, לטובתכם, פנו ליעוץ זוגי, זה עצם העניין ולא הנסיון שכל מטרתו להציף בפניכם שהבית שלכם צריך להתחדש על אדני אמת ונאמנות, מגיע לכם להיות שמחים, ושמחה נובעת אך ורק מאמונה ונאמנות ולא אהבה התלויה בדבר (נוח לי איתה, ולא אני אוהב אותה).

 

מקווה שקיבלת נקודה למחשבה ממקום קצת שונה, אם יש קושי לפעול משהו, אל תהססי  לשוב ולכתוב.

 

בשורות טובות

 

קודם כל שוב תודה על התשובות הרבות.

אני יודעת ולא חושבת לרגע שעשתי החלטה לא נכונה ואני שמחה שיש לי ילד שגדל בתוכי ואני כבר אוהבת אותו מאוד...

 

לגבי הזוגיות שלנו, אנחנו פנינו לפני שנכנסתי להריון, ליעוץ זוגי בגלל הבעיה שלו לקבל את הילדים מהנישואים הקודמים שלי. מדובר שני ילדים בגילים6-10 .למרות שהוא קיבל אותם בלב רחב כשהכרנו,הוא היה רווק ללא ילדים,אחרי החתונה וחיים משותפים של יום יום, הוא התחיל להתלונן המון על נוכחות הילדים שלי בבית.אני ידעתי שזה לא מצב שפוט בישבילו אבל הרגשתי שהוא עובר את הגבול בדיבורים והתנהגות שלו כלפיי וכלפי הילדים שלי.אני דואגת לילדים שלי וכל מה שביכולתי לעשות כדי שיהיה להם טוב, אני עושה. אני משקיעה בחינוך שלהם ובלימוד ערכים טובים.

היעוץ לא כל כך הצליח כי היו דברים שהוא באמת צריך לברר עם עצמו. הוא קיבל העצה ללכת לטיפול אישי ספיכולוגי כדי לטפל קצת בבעיות רגשיות שיש לו עם עצמו (כנראה בגלל הילדות הקשה שלו). זה הרגיש לי שפתאום הוא מתחרט שהתחתן איתי ושנכנס לקשר עם אישה שיש לה כבר שני ילדים. מאוד קשה לקבל את זה.

למרות שהוא ידע במה הוא נכנס ודיברנו על זה ואפילו כמה פעמים לפני, הסברתי לו שלבנות חיים איתי זה לא כמו להתחיל עם אישה רווקה והאם הוא בטוח שהוא רוצה. היה חשוב שהוא יבין... היום הוא טוען שהוא היה מסונוור מאהבה ולא באמת עשה בדק עצמי...

 

הייתי מואד עצובה ומוטרדת כשהבנתי את כל זה אבל החלטנו שלא מוותרים ולמרות הכל יש בסיס טוב ולזוגיות שלנו ואם רק מתגברים על הפחד הזה ו"הקינאה" שלו מול הילדים והקושי שלו...יהיה בסדר.

עבר כמה זמן ובאמת לא היה פשוט אבל חשבתי שהזמן יעשה את שלו ואולי עוד שנה נוכל לדבר על להתחיל לבנות משפחה...הוא היה מודע לבעיה שלו והצטער שקשה לו...אבל מצד שני לא ממש התקדם עם טיפול אישי או תיקון עם עצמו.אני לא יכולה ללכת בישבילו לפסיכלוג. זה צריך לבוא ממנו! היו מריבות וקצת דמעות...

זאת היית הסיבה שהסכמנו שלא נביא ילדים כרגע בגלל בעיות האלו...ואני לקחתי המצעי מניעה. אבל מסיבה לא ידועה (בישבילי זה נס!) אני נכנסתי להריון אחרי כמה חודשים.

 

אני פחדתי. אני כבר גרושה ועברתי גירושין מאוד ארוכים וקשים שישאירו אצלי המון כאבים שהתגברתי עליהם ... ואני לא רוצה לעבור את זה עוד פעם...גם אין לי כוח נפשי לזה. ואני מאוד רוצה להצליח את הזוגיות הזאת.

בעלי לא דתי. לא מכיר את הדת בכלל. אני באה ממשפחה דתית ונשארתי מאמינה ומסורתית תמיד. אני מגדלת את הילדים שלי הדת ומסורת.

אני מנסה ברכות ועדינות לגרום לו לאהוב את הדת אבל זה לא תמיד פשוט. ככל שאני מדברת איתו על זה, ובכלל היום,  ללכת לפגוש רב למשל, הוא עוד יותר נגד וואומר דברים לא יפים רק מעצבים.

כשאני הכרתי אותו והוא היה כל כך שונה. אני מכירה את הטוב שבו, את הנתינה שבו ואת המסורות נפש שלו.

היום אני לא רואה את זה יותר בכלל.

האם הכל אמיתי? האם זה באמת משו שיכול לעבור?

כמו שאמרתי היית לו ילדות קשה מאוד ואין לו קשר קרוב ותומך מהמשפחה שלו. למרות שמאז שהכיר אותי, הוא מאוד התקרב לאמא שלו. היא אישה טובה ועם עכים טובים. אני חשבתי בשבת הזאת לדבר איתה ולבקש עזרה. למרות שהם לא ממש קרובים אבל היא אולי מישהי שהוא יקשיב לו...

 

בעזרת השם....

אני מבינה שזה בעצם הילד המשותף הראשון שלכם, אני רוצה לעודד אותך שאולי כשהפעם הוא ירגיש שזה הילד שלו, אולי אחרי הלידה כשהוא יראה קווי דימיון בניהם ואולי בשלב אחר יהיה לו קל יותר.

מאחלת לך שהילד יביא איתו שמחה ואושר ושלמות לביתכם!

מהפער ביניכם

לכן אין טעם ללחוץ עליו למשל ללכת לרב אלא לעשות למען עצמך ולהתחזק  בדברים כמו צניעות,טהרת המישפחה,שיעורי תורה וכו,זה יעביר לו מסר  עד כמה את מחשיבה ערכים של בית ומשפחתיות

בס"ד

 

לכל יהודי יש נשמה, אין זה משנה אם הוא דתי או לא, זה בתוכו מכח רצון ה'.

 

• הדת, במעטה החיצוני שלה, מפגישה את האדם עם מסגרות חוקים ומצוות שמבחוץ זה נראה לא משהו...לא כך יתקרב אישך לפנימיותו. יותר מזה, אין היהדות רוצה שיהודים יהיו דתיים, אלא שיהיו בעלי לב טוב ורצון טוב, והדת היא כלי מחוייב למטרה זו, שהיא הכשרת הלבבות, רצה הקב"ה לזכות (זיכוך הלב) את ישראל  לפיכך הרבה להם תורה ומצוות (שהם האמצעי למטרה).

 

• עצתי לך, היות והוא מרוחק, ושחוק מאוד מהבלבול הפנימי שבו ואורח חיים חומרי, שתעצימי כל נקודה טובה שבו, תביעי זאת על בסיס קבוע, לפני הדלקת נרות שבת, שבי עם עצמך, כתבי מכתב לעצמך בו את מרוממת את מעלותיו הטובות ומתעלמת לחלוטין מכל הרע, כאילו אין. את המכתב הזה, העבירי לו לאחר הדלקת נרות, והמשיכי במנהג הזה עד שיסדק בו המעטה האופל על הנשמה. זה אינו תחליף לקיום תורה ומצוות , אבל במסגרת של נסיון ללהט בגחל אפל ניצוץ של אש קודש, ננשוף בו רוח טובה, ונתפלל לישועת ה'.

 

• אמונתך גדולה למרות האירועים שאת חווה, יש לך עצם פנימי איתן. את תחילת גאולתו, וראי כמה ה' הטוב לא מוותר על אף בן, דרך הרך שיבוא בעזר ה', נפתח משימה חדשה במשפחה, נקודת הקשר בינכם.

 

• לסיכום : לא לדבר על הדת, אבל לא להפסיק ולשבח אותו על כל חסד, אמת, הטבה, כל מידה טובה שעושה, לרומם בתוכו את הנשמה. כשתרבי בזה, במשך זמן מספיק אורך, הכח הפנימי הזה יחל את תפקידו הנאמן, והשיב לב בנים על אבותם. אני מעריך שכשתהיה בו נכונות, תזדקקו להדרכה יותר מסודרת.

 

בהצלחה גדולה והערכה לשליחותך הנאמנה.

להמשיך להשתדל שיהיה לו טוב בבית... בסוף יפול לו האסימון שהוא זכה בגדול עם אשה כמוך וב"ה התינוק הנולד רק יוסיף לאושר.

ואל תשכחי את אגודת אפרת..

השם הטוב בעזרך

בס"ד

כל כך יעריך אותך, וכל כך יכבד אותך אבל... רק לאחר הלידה, דעי לך כי כל מה שעובר עליך זה רק הניסיון של בורא עולם

ואני מבטיחה לך שהאושר שבעלך יעניק לך ובלי יאוש רק עם הרבה הרבה תפילות מבטיחה לך שלא תתחרטי עם תשמרי על העובר, אני רוצה לאמר לך כי היתה אחת שלא ידעה מה לעשות ולא הכרתי אותה  לילה אחד חלמתי חלום ושאלתי  את הרב שלי שמבין בחלומות ואמר לי שבקרוב אצטרך לעזור לאשה שאני לא מכירה וכך היה לאחר 3 ימים הגיע אלי משהיא ואמרה לי שהיא בהריון וחבר שלה לא מעוניין בשום פנים ואופן בילד קראתי אותה אלי הראתי לה סרט שאם אני לא טועה שמו פרפרים בבטן משהוא כזה, והשארתי אותה לבד לראות את הסרט ירדה אלי לקומה קרקע ואמרה לי אני   לא    ע ו ש ה   הפלה אפילו שאני אגדל את הילד לבד, החבר שלה בא אלי הביתה והראתי לשניהם את הסרט למחרת החליטו להתחתן בלי הפלה לאחר שנולדה ביתם התקשרה אלי אותה חברה אפילו אחרי שנים ואמרה לי זו היפיפיה הזו היא שלך והצלת אותה תודה רבה אני מקוה שכך יקרה גם איתך ועם בעלך ואני מאוד בעד שתצרי קשר דחוף ביותר עם עמותת אפרת ותקבלי את כל הקרדיט והבטחון שכן תלדי את הילד בשעה טובה דבר נוסף ומאוד חושב דעי לך שחס ושלום וחלילה שלא יהיה אבל אשה שמפילה פשוט היא רוצחת במו ידיה ואוי לאותם יסורי מצפון שיש לאחר מכן, תתקשרי את את רוצה לרב המקובל הרב  בצרי  מירושלים והוא יברך אותך ויחזק אותך ותיראי ישועות בתינוק שיוולד בע"ה וגם בילידייךץ

כל הישועות

 

אין לי מדי הרבה מה להוסיף.

אני חושבת שהכי דחוף שתפני לאגודת אפרת ותקבלי סיוע ותמיכה. זה קריטי במצבך.

חיבוק, יקרה.

המון כוחות!

כל הכבוד אישה יקרה! על הסבלנות והאיפוק וכל ההרגשה מעבר לכך שאת נושאת לבדך בזה!!

 

יקרה נסי לפנות לאגודת אפרת הם אולי יוכלו לגשר בין מה שבעלך מרגיש למציאות ואולי אפילו ישנו כוון את בעלך!!

 

הם אנשים נפלאים! אולי בעלך חושש מבחינה גשמית (עוד הוצאות וכו') והם יכולים לעזור והרבה!!

 

הנה לך קישור:

 

https://www.efrat.org.il/

 

בהצלחה יקרה!

אמנם זה ממש לא אותו מקרה אבל...

לנו נולד לפני כמה שנים ילד עם תסמונת דאון, למרות שהיה ברור לגמרי שאנו לוקחים אותו הביתה, ראיתי שבעלי ממש לא מסוגל להתקשר אליו, להרים אותו וכו( דברים שהוא ממש עשה עם הקודמים) מה עשיתי?

פשוט מצאתי הזדמנויות שכאילו הייתי צריכה שהוא ירים אותו , ישמור עליו... אני חייבת להתקלח וכו...זה לקח קצת זמן אבל לאט לאט הוא פשוט התאהב בו.

וזה לא נגמר פה...בהמשך הילד התחיל לסבול מבעיות בריאות לא קלות בכלל! היתה תקופה שהבית הפך לפקעת עצבים, מריבות ומתח. בעלי התחיל לדבר על להוציא את הילד לאימוץ או מוסד... ואני נרעדתי רק לשמוע את הדברים , כמובן שהתנגדתי בהתחלה. אבל כשהמצב החמיר בבית הבנתי שאני מתחילה להמר על הזוגיות שלי...אמרתי לו בבקשה תעשה, אני אישית לא מסוגלת.. הוא קבע פגישה ברווחה ואז הוצעו פתרונות הקלה(נופשונים, עזרה מבת שרות וכו) שהרגיעו אותו, לאט לאט...

הילד ברוך השם איתנו, כולם כולל בעלי מאוהבים בו, משקיעים בו ומטפחים אותו..אוסיף שגם הזוגיות בינינו התחזקה מאוד מאז...לאט לאט ועם הרבה סבלנות ותפילה.... אמנם אנו עדיין מתמודדים, אבל ב"ה ברור לנו שזה האתגר שלנו ולא נוציא אותו. חזקי ואמצי, מקוה שהועלתי במשהו... 

יש אגודה שנקראת "יד לילד המיוחד". כדאי לפנות אליהם.

 

אגב, הרבי מלובאביץ אמר פעם בחלוקת דולרים להורים לילד עם תסמונת דאון, שלילדים האלה יש קשר מיוחד וגדול יותר לה' מאשר לאנשים 'רגילים'. אם תרצי, אחפש לך את הסרטון הזה

זה תיק קצת גדול על זוג "צעיר"

אם הייתם נשואים יותר שנים והיה לנישואין שלכם כבר בסיס מוצק היית מן הסתם מרגישה יותר טוב

אבל בכל אופן , קורה שכבר בהתחלה נתקלים בתיקים "גדולים"  וצולחים את זה בשלום

אני בכלל לא מתחילה להתימר להבין מה כדאי לעשות כאן

אבל את מן הסתם תדעי אם הרעיונות שלי מזעזעים או שוים בדיקה:

1. כמו שאמרו כאן אגודת אפרת

2. דברי איתו על ההריון כמה שפחות. כרגע זה חויה רק שלך (נ.ב. זה יכול לקרות גם סתם בהריון ראשון בלי קשר למצב)

     נסי להתמקד בנישואין שלכם ובחוויות האחרות

3. את בהריון . אולי ההריון גם מתיש אותך- את אוכלת טוב? ישנה מספיק? לוקחת פרנטל? B12 ? ברזל? 

4. תפילות , מיותר לכתוב... 

ילדת יחסית לא מזמן כמה שזכור לי..
כל הכבוד!!!!
בהצלחה עם הרבה בריאות בקלות ובידיים מלאות!!
לפעמים הנפיחות זה הורמונים אני חושבת שזה יורד.

זה אכן מביך..
אבל לא נורא,קחי את זה בקלילות.

אני מאלה שלא עבר להן

בהריון הראשון לא היה לי אכפת, רציתי שכולם כבר ידעו אבל הפעם תכננו לשמור כמה שיותר זמן....

חשבתי שלפחות עד חודש רביעי

ואכן, ילדתי לא מזמן- היא בת 7 חודשים, לא חשבנו שיגיע כל כך מהר אבל ב"ה 

מבינה אותך לגמרי גם לי בהריון הזה ( שני) הבטן ממש מהר יצאה( בהתחלה הייתה נפיחות וזה לא ירד, עכשיו זה כבר רואים בטן הריונית.. שבוע 15)
משכן עכשיו חורף אז אולי תנסי לשים ג' קט או צעיף..

בשבוע חמישי! מישהי כבר שמה לב...

גם אצלי זה ככה..

שבוע 14 וכבר בטן עם נוכחות..

 

לפני חודש וחצי מדדתי חצאית בחנות והמוכרת אמרה לי "אם תלכי לחנות של בגדי הריון זה יעלה לך יותר.." 

הייתי בהלם!!

אני משתדלת לא להתייחס לזה שמישהיא בהריון, אפילו אם ברור שהיא על סף לידה

כן, זה יכול להיות   אין מה לעשות, ואין צורך לדאוג...

אם הכאב הוא חזק מאוד, כדי לגשת לרופא...

 

תנועות מריגישים סביב שבוע 20  (בערך בין 16-22)

וחבל, זה מציק...

על זה הרופאים?

אם אין בכך שום סכנה לך,

אז למה שלא תלדי רגיל הפעם?

אלא אם כן זה משהו שם שלא בסדר, אבל אם סתם הסתבכת בלידות הקודמות כי כך רצה השם,

אז למה שהפעם לא תתפללי טוב ובעזרת השם יסדר לך לידה רגילה וקלה.

אמן!

באופן עקרוני, ניתן ללדת נרתיקית גם אחרי שני ניתוחים, אבל מעטים בתי החולים שיסכימו לכך...

בנוסף זה תלוי בניתוחים שעברת ובהחלמה שלך מהם...

 

אם מאוד חשוב לך ללדת בלידה רגילה

הייתי ממליצה להתייעץ עם רופא שתומך בלידות רגילות אחרי ניתוח, שיבדוק מה מצבך והאם זה אפשרי במקרה שלך...

 

אין לי שמות של רופאים להמליץ עליהם, אני מניחנ שנשים אחרות כאן בפורום יוכלו לעזור!

 

שיהיה בשעה טובה! בבריאות ובידיים מלאות!

מה הסיבות לניתוחים?
תנסי לברר על דר אילן הלוי מלניאדו.
ותכיני הרבה כסף אם את הולכת על האופציה הזו

אם יש איזה שהוא סיכוי ללידה רגילה זה רק עם רופא פרטי

בכל מקרה אם סתם תגיעי לבית חולים עם צירים יכניסו אותך ישר לניתוח חירום 

כדאי לך לקרוא...:

 

מה שאני יכולה להוסיף, שאני אחרי 2 קיסרי ולא חולמת ללדת רגיל

 

יש רק רופא אחד אילן הלוי שלוקח את הסיכון הענק הזה, ובאמת צריך להכין הרבה כסף

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t598658#6645617

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t591764#6591605

ד"ר אילן הלוי, פרופ' ברדה, ד"קרלוס רוזנברג ואולי גם ד"ר אבנר שיפתן (לא מדייקת בשם)

סיפורים כאלה יש באתר באופן טבעי, אפשר לעשות שם חיפוש על המילים "לנלק" ו-"ויבק" יש שם סיפורים על לידה טבעית לאחר קיסרי אחד. ויש סיפורים אחרי שני קיסריים.

שני22 עברה לידה כזאת, וסיפרה עליה כאן. תנסי לעשות חיפוש בתוך הפורום... 

לגבי השאלה של מה הסיכוי - אי אפשר לדעת. זה מאוד אישי, תלוי מה הצלקת, כמה זמן עבר, שזה משפיע עד כמה העור התעבה מאז.

בדרך כלל זה כרוך ברופא פרטי צמוד, בעלות של כמה אלפים טובים. באתר באופן טבעי יש תיאור של מישהי שילדה במעייני הישועה לאחר שני קיסריים, ללא רופא "מיוחד" שהיה צמוד אליה, כלומר ללא עלות גבוהה מאוד (היא כן לקחה דולה, אבל אין מה להשוות מבחינת המחיר)

בהצלחה!

למה זה כך מה יכול להיות הסיכונים?

שזה כמובן ניתוח חירום מיידי

(נדמה לי מתחילים אותו אפילו בלי לחכות שההרדמה תשפיע)

אבל מעטים המקומות שיסכימו.

אני ניסיתי לבדוק במעייני הישועה, והייתי בטוחה שייתנו לי כי גם עברתי לידות טבעיות בין שני הקיסריים,

אבל לא מאשרים לי ללדת טבעי מכיוון שבניתוח הקודם היו לי הידבקויות.

הסיכון, כך הסביר לי הרופא, שבמקרה של מצוקה וצורך בניתוח חירום עלולים לקרוע לי את שלפוחית השתן שדבוקה לרחם, ואז אפשר לתפור, אבל זה כמובן לא אידיאלי. עדיף להגיע ולבצע ניתוח בנחת, ואז יהיו פחות קרעים בשלפוחית השתן.

שווה לך לנסות ולבדוק שם.

 

לברר טוב טוב ולהתיעץ עם מספר מומחים.

שווה לשלם כסף ולבדוק מה הסיכונים והסיכויים...

לפי נסיוני, "סיכון גדול, סיכוי קטן"

 

ובקצרה אגיד, מה שקרה אצלי בנסיון לויבק אחרי קיסרי 1 (בבית חולים מעולה עם השגחה מיוחדת)

 

החרם שלי נקרעה מרוב צירים ולחיצות והרגליים של התינוקי יצאו לחלל הבטן...

 

אז אניי לא באה להפחיד (למרות שאני הסטרית מזה עד היום כמעט שנה אחרי)

 

אבל לשקול טוב טוב, ולחשוב, והשם יהי בעזרך!!!

אין לי מחשב אז לא מצליחה לחפש באינטרנט.

ויש עליה מבצע משתלם..שחבל לי לפספס..

האם את מניקה או גלולות? אם כן זה הסיבה שלא היה מחזור. אם לא,

 

כדאי לודא ע"י בדיקת דם יותר אמין ויותר ממקד, אם יש או אין!!

 

בהצלחה יקרה!! ובשרי לנו בשורות טובות במהרה!!

אני מקבלת מחזור כל חודש כמו שעון החל משלושה חודשים אחרי הלידה... ככה היה לי עם שלושתם.

נסי ללכת על בדיקת דם ובעזרת ה' יהיו תוצאות חיוביות!

 

בשורות טובות מתוקה!!

 

נ.ב: להרבה נשים שמניקות אין מחזור כלל עד שמפסיקות להניק!! (ואולי ההריון האחרון שיבש משהו ולכן אין לך מחזור אבל זה נדיר!!)

 

בהצלחה יקרה!!

תעשי חיפוש

לפי מה שזכור לי צריך לגשת לכל סניף סופר פארם עם הנייר שקיבלת מהבית חולים על אישור לידה (אותו הדף שאת מגישה למשרד הפנים) וכרטיס אשראי.

משלמים 10 ש"ח האשראי ומקבלים חבילה יפה עם טיטולים, קרמים ומגבונים וכל מיני... שווה ללכת

מה שכן, צריך ללכת סמוך ללידה (נראה לי בתוקף לחודש רק?!)

 

בהצלחה ומזל טוב

 

מתי בערך הוא היה?

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t598828#6647436

מאוד דומה לחבילה של סופרפארם, גם ב10 שח

ולבוא עם הקוד שקיבלת.
תכל'ס-
לקחתי בגיל חודשוממש לא היה לי מה לעשות עם זה-
הטיטולים והמוצץ םצפונים. סימילאק חלב נכרי, חוץ מדוגמיות פצפונות של גונסון לא היה כלום שימושי.

זה תלוי גם בגנים.

אתם גבוהים?

אומרים שהממוצע לשבוע זה 14 ס"מ.

שיהיה בהצלחה ובשעה טובה

גזים? חזרת לעבודה? תפרחת טיטולים?

יכולות להיות המון סיבות...

לא חזרתי לעבודה. זה לא טיטולים.

זה גם לא מרגיש לי גזים. לא יודעת להסביר למה...

ואוזניים-

האמת שגם זה עלה כאופציה. למרות שזה לא ממש נראה לי...

איך מזהים אוזניים כואבות?

היה לו גם כמה פעמים שהוא לא רצה לינוק מצד אחד,

ואז חשבתי שאולי כואבת לו שם האוזן.

אבל הוא כן הסכים לשכב על הצד הזה. רק לא לאכול...

 

זה יותר נראה לי כמו שיניים.

אבל זה מוזר לי...

למישהי זה קרה פעם?

שיוצאת שן בגיל כזה, ובצד?

הגיל ממש מוקדם אבל מי יודע, יש כאלו שמוצאיים מוקדם (הבן שלי הוצאי נראה לי בחמש חודשים)

חוץ מהאי שקט יש לו חום? הוא נראה לך בסדר מתפקד רגיל?

 

יכול להיות שהוא קצת חם.

הוא פחות רגוע,

היציאות שלו היו קצת יותר נוזליות בימים האחרונים,

והוא מיירר יותר מהרגיל.

הוא גם מתחיל להכניס ידיים לפה- אבל נראה לי שזה השלב, בלי קשר לשיניים..

 

אם זה שן- תוך כמה זמן היא אמורה לצאת?

מירר, בליטה בחיניכים, יציאות נוזליות ,ידים בפה

אבל אם הוא מרגיש לך קצת חם תמדדי חום ולכי לרופא

כי לפעמים שיוצאת שינים מתלווה לזה גם וירוס\ דלקת

תוך כמה זמן שן יוצאת??????

בין שעה לכמה שבועות. אהמ.....

 

 

כמה שבועות? באסה...

ואיפה למדוד לו חום? בפי הטבעת?

תמדדי בפי הטבעת ובגיל הזה עד 37 וחצי זה תקין 

 

 

כנראה שיניים. אם כן- נדע בעוד כמה שבועות... 

 

אבל מישהי בכל אופן רוצה להחכים אותי-

איך מזהים שכואבת האוזן?

ואיך מזהים גזים?

גזים זה יחסית קל: בדרך כלל התינוק מתכווץ מכאב בטן. לפעמים גם פולט או מגהק או מתאמץ להתרוקן עד שהוא משתחרר ונרגע.

 

אוזניים: בדרך כלל כאבים חזקים. בכי ממושך מכאב. אולי גם חום, ואם התינוק מספיק גדול הוא מושיט את היד אל האוזן.

 

זה בערך. שיהיה בריא.

עם כל התופעות שאת מתארת אז כניראה הגיל לא קובע

הייתה עבורם ועבורנו קטסטרופה כי הם ממש סבלו בכו צעקו ולא ידענו מה זה, וכל הבדיקות היו בסדר,

והרופאים כמובן אמרו לי כשאמרתי שזה שיניים שמה פתאום, אבל הנה בסוף יצאה לה שן ועוד אחת ועוד אחת..................................................

הוא פשוט התפתל מכאבים ולא עוזר לו  כלוםםםםםםםםםם לא קמומיל ולא טיגל

בסוף אבא שלו הצליח להרדים אותו