פורום הריון ולידה (עמוד 4999)

בעצמך את בעלת עין טובה. מתאימה לגמרי לפורום...

 

גם אני מרגישה שזה פורום מיוחד. אכן - תחושה של חום וכלה רבים.

ממה שכתבתי? תודה לך

האם את באמת אמנית?

דברים מאוד מיוחדים, ומציירת, ויוצרת מכל מיני פיצפקעס יצירות פאר.

אני אוהבת אומנות יפה! ולכן שאלתי לי אישית אין כישרון!

 

אשמח לתמונות חח !!

תספרי קצת על עצמך..
בהריון אחרי לידה?!

נחשב......

חייבים להיות פה בהריון או בלידה?

אני אמנית יצרתית, ציירת,

ועושה עוד הרבה דברים נחמדים.

מה עוד?

אשמח לדעת מהם כללי הפורום,

מצד אחד ראיתי שאלות שהיו נראות לי כפתוחות מדי,

מצד שני כשפתחתי שרשור על אישות קבלתי על עצמי עגבניות חמות וטריות ,

כמעט סיקלו אותי באבנים...........

אשמח לדעת מה מי מו.

או לדעת איך מתקבלים לפורום הסגור של הנשואות

ואני חייבת לומר שאני מסכימה איתך מאוד לגבי תחושת ההכלה כאן בפורום!

אני מאמינה שהרבה נשים שואבות מהפורום כוח! בין אם הן מתייעצות או מייעצות...

 

בעיקרון, לגבי כללי הפורום (לפי הידוע לי אין ממש כללים כתובים ומוגדרים, אבל יש הלך רוח כללי...) תעייני בהודעות הנעוצות בראש הפורום)

 

דבר אחרון, אני מקווה שתישארי ותרגישי רצויה על אף קבלת הפנים החמה מדי שנעשתה באותו השירשור...

קצת קשה, אבל תגידי זה דרך קבע כאן מה שקרה שם?

רק שלא יזרקו אותי, אני כבר מתחילה לפחד,

נראה שיש כאן בנות שהן נעוצות היטב בפורום וכל כניסה של מישהי חדשה מפריעה להן,

בכל זאת תודה רבה על הכניסה הנעימה מצדך!

וזו ממש לא האווירה הכללית כאן בפורום,

בזהירות אוסיף שחלק נכבד מהכותבות באותו שירשור מגיבות לעיתים רחוקות יחסית בפורום...

 

אני לא יודעת אם יש כאן מישהי שכניסה של כותבת חדשה מפריעה לה, לא נראה לי שיש

אבל בהחלט יש כאן נשים מגוונות, בגילאים, באזורים, בתכונות, בהשתייכות החברתית... ומה שנראה טבעי לאחת נראה מוזר לאחרת... וכשהדברים נכתבים באינטרנט הם לפעמים מוצאים מהקשרם ואז בכלל נהיה שמח...

בכל מקרה, בדרך כלל יש כאן סובלנות לעמדות שונות.

 

בהצלחה יקרה!

לא קשור לחדש/ישן

הפורום הזה באמת מקסים בעיניי (למרות שלאחרונה יש הלכי רוחות לא אופייניים ולא חיוביים...)

לגבי נושאי ותכני השרשורים - את יכולה לראות בעצמך שהנשים הכותבות משתדלות לכתוב בעדינות, הן מסיבות של צניעות והן מסיבות של עיניים לא קשורות שיכולות להביט פה.

מדברים גם על דברים אישיים, בשביל זה יש פורום כזה, כדי לכתוב חופשי בלי להיחשף. מצד שני - כן כותבים בצורה צנועה ולא מתעסקים בדברים ש"לא עוסקים בהם ביותר משניים" (ציטוט לא מדויק מהגמרא).

זאת דעתי האישית. אני חייבת לומר שאני בוחרת לגלוש דווקא פה בין היתר בזכות הצניעות, נעים לקרוא פה. השרשור שלך אכן הביך אותי והסכמתי עם אלו שכתבו שזה לא מקומו. ובכל זאת אין לי חששות לגבייך, ברוכה הבאה!

כך ברבים כולל בפורום נשים סגור כמו חוג בית, השם זיכה אותי לדבר עם מדריכת כלות שאמרה לי את זה.

אתך הסליחה.

לדעתי זה תלוי כל אשה והמצב שלה,

אני אצל הראשון ממש התלהבתי מהרגע הראשון, ואצל הקטן יותר לקח לי המון המון זמן גם בגלל הרגשות אשם כנראה

שכביכול עזבתי את הגדול לטובת הקטן ח"ו.

תמיד צריך לבדוק שלא מדובר בדכאון אחרי לידה שזה משהו גם נורמאלי וגם נפוץ אבל צריך לטפל בזה,

ואמרת נכון - אף אחד לא רואה את זה, השאלה מה את מרגישה

ואת ממש בסדר,

שום דבר בשאלתך לא היה נראה לי לרגע מוזר,

זה מוכר בספרות המקצועית

 

לצערי אני מכירה מקרוב מצבי דיכאון כך שאני מודעות גבוהה לעניין ב"ה.
אלו תאומים ראשונים שלי ואני יכולה להעיד שאני מטפלת בהם בהכי מסירות שיש.
יכול להיות שבגלל שזה היה ניתוח וכביכול לא הייתי שותפה בהוצאתם לאויר העולם זה כך?

אני קוראת את התגובות שלך בפורום כבר תקופה ואני תמיד נהנית.

 

אני זוכרת תגובה אחת במיוחד: זה היה בפורום על השמנה ואיך ומתי חוזרים אל הגיזרה. ואת כתבת שלא מפריעים לך העודפים. שככה את מרגישה שהקטנים שלך הולכים איתך לכל מקום....

 

אולי דוקא בגלל שאת במודעות מאוד גבוהה לגבי תחושות נפשיות אחרי לידה את חוששת במיוחד?

 

בכל אופן, חוץ מבמקרים קיצוניים (וזה לא המקרה) אין צורך לדאוג. ההיקשרות אל תינוק וביחוד תינוק ראשון משתנה מאישה לאישה וגם מתינוק לתינוק. אולי בגלל שהם שניים זה יכול להיות מבלבל.

 

לי היה מאוד קשה עם הראשון. אל השני נקשרתי יותר מהר אבל עדיין זה לא זרם. רק מהשלישית והלאה התחברתי לתינוק מיד.

 

קחי את הזמן. תמשיכי להנות מהם.

לא להילחץ אם זה לא קורה מיד.

לי לוקח כמה חודשים טובים....

כן, כן, קראת נכון..

פשוט לא התחברתי, הרגשתי שאני מוצץ/אוכל ותו לא.

כשהיא התחילה להגיב אליי הרגשתי שיש כביכול תגמול לכל המאמצים והלילות הטרופים

והתאהבתי עד מעל לראש.

 

בילד השני עשיתי לעצמי הכנה נפשית, לקראת מה אני הולכת, ואיך אני רוצה להגיב,

ובאמת ראיתי שינוי גדול, גם כבר הייתי בטוחה בעצמי, ובאימהות שלי

הם חייכנים מהרגע שהם פותחים את העיניים
אנחנו מנהלים שיחות במשך דקות ארוכות..
הגעתי ללידה עם ביטחון עצמי בעניין הטיפול וב"ה גם מיישמת וכן אני גאה בצורת טיפול ובגישה שלי אליהם ב"ה.
אבל...
אני גם מאוד קנאית כשאני רואה אחרים מביעים אליהם רגשות..

האסימון צריך ליפול, שאת אמא,

שיש לך אחריות, ושיש משהו שיהיה איתך בע"ה עד סוף חייך, שתמיד תדאגי לו ותפחדי עליו

כמו כל אמא פולניה טובה 

 

זה משהו ענקי, וקשה לתפיסה במיוחד שזה כפול..

עם כל ה9 חודשים שיש לנו לעכל את ההריון זה לא מספיק כדי לעבד את הרגע בו אנחנו משנות סטוס לאמא

כ"כ מובן ומוכר דוקא בילד ראשון!

 

ועוד תאומים!  גם היום ב"ה כאמא ותיקה יחסית, לא ברור לי איך מצליחים להיקשר לשניים ביחד.

 

ב"ה אני רואה מסביבי אמהות לילדים תאומים ונראה שהן הסתדרו לא רע.. אבל אישית מתקשה לחשוב על זה, זה מפחיד אותי ונראה כבלתי נתפס...

אז ב"ה כנראה שזה לא ככה.. אבל אולי בכל זאת יש בזה משהו מבלבל....

 

תני לעצמך זמן! את אמא נהדרת ואת האמא הכי טובה לילדים שלך! תזכרי את זה.

אני עובדת על עצמי ואמשיך לעבוד!
ב"ה שבעלי מחובר אליהם ריגשית כך שזה מקל עלי ודוחף אותי לכך.

שלא נראה לי שיש לך מה לדאוג...

עם הנתינה מגיעה אהבה!

המילה דווקא ביום השמיני, בימים הראשונים של התינוק ולא אחרי, כשעדיין כל חדש, כי שמעתי שבגיל שנה וחצי נניח- מרגישים כבר חיבור רגשי עצום!! אז תמיד אני רגועה בעניין הזה.... ברור שיהיה חיבור, זה מתחזק עם הזמן , זה הכל חדש, גם לי יש תינוק קטן ב"ה, לא ילד ראשון, ואני לפעמים גם מרגישה לא מספיק קשורה, אני מתרצת את זה בכך שאני בתקופה כ"כ עמוסה רגשית וטכנית שאין לי רוגע ופניות נפשית להתבונן בו כל היום ולהתאהב בו, ולחשוב רק עליו, יש עוד משימות וילדים ב"ה, לא שאני מזניחה את הקשר בינינןו אך זה יקח זמן.ברור שאני אוהבת אותו אבל לא כמו בגיל יותר גדול, זה כנראה גם עניין של חיוכים ויחס מצידו, ואז הקשר יותר זורם. 

מרגע גילוי ההריון הרגשתי שאני מאוהבת בתינוק וכשהוא יצא זה רק הלך והתגבר.אני יודעת שזה חסד מה' ואני מודה לו. זה כמו שיש כאלו שמתחתנות ומיד מאוהבות בבעל ויש כאלו שזה בא להן לאט לאט והכל בסדר.אל תרגישי שום רגשי אשמה. תני לחיים לזרום.

רק משהוא אחד יש לי להגיד בנושא:

אפילו שכרגע זה רק טכני וזה כביבול משחק. את חיבת לעשות לעצמך איזה סימן, אולי תזכורת כל שעה בפלאפון, ככה לתקופה של שלושה חודשים קדימה. או לתלות פתק ענק מול המיטה, על המקרר,שמזכיר לך

וכל שעה כשהם ערים, את ניגשת אליהם מחבקת אותם, אומרת להם אמא אוהבת אותך מאוד מאוד, או ,אתה החיים שלי, האושר שלי, נס שנולדת. וכו'. וחיבוק ונשיקה וכו'. את חיבת להם את זה אפילו שכרגע זה רק טכני וזה לא משהוא שאת מתחברת וזה יהפך לך להרגל.

אני בטוחה שאת מחבקת ומנשקת אותם. השאלה אם כשאת לא כ"כ מרגישה חיבור אליהם זה פחות מאמא שכן מחוברת?כדי שלא יהיה חסך. אני תינוקים קטנים כל היום מנשקת מחבקת כבר נראה לי מעבר לנורמה. כשילד יותר גדול הכונה לגיל 5 ומעלה אני צריכה להזכיר לעצמי שאני חיבת לנשק ולחבק , אפילו שאני מאוד אוהבת זה כבר בא פחות בטבעי זה לא איזה תינוק קטן שהוא כמו דובי ובא לך רק לאכול אותו.

על הבוקר נרות!

 

תקחי כל יום אחד וזה יעבור.... וישחרר הכל

 

לא לסבול

שותים אותה עם מים/מיץ וזה עוזר..אבל לא אוטומטית
ואם זה ממש קשה העצירות תעשי חוקן

תאכלי בסביבות 5 ועד הערב..

ואפשרי גם להשרות אותם לפני זה במים ואז לאכול אותם ולשתות את המים

בשירותים ככה שאפשר להרפות, לקחת את הזמן, לא לפחד להתרוקן...

 שנקראות "כמוסות אלוה"

לוקחים 2 כדורים בערב, פעם ביומיים וזה עוזר ליציאות רכות..

מי כמוני מבינה אותך!

תרגישי טוב!!

כך האזור ישתחרר לך וירד לך קצת הלחץ ...ולהקפיד על 2 ליטר מים לפחות

זה נשמע שאת צריכה לעשות הרפיות עמוקות בזמן שאת בשירותים כדי לשחרר את כל מה שמכווץ ומפריע. ותשתדלי שיהיה מישהו עם התינוק בזמן הזה כדי שלא תהיי לחוצה לסיים מהר.

קפה חם עם חלב, וארבע קוביות שוקולד חלבי, בבוקר כשאת קמה תשתי ואחרי חצי שעה....

אם יש לך  בידן זה יכול לעזור להרגיע את המקום בזרם עדין.

רפוא''ש

חמותי גם כן סובלת קבועה של עצירות וכשהצלחתי לשכנע אותה היא לא הפסיקה להודות לי.
כפית טו שתיים.
אפשר לתבל בסלט וכך לחסוך בטעם..

זה מה שהציל אותי, אם לא - לא הייתי מעיזה לכתוב, ועדיין באנונימי...

אותם דברים שמקלים על הכאבים ויציאת התינוק בלידה - עוזרים גם בזה...

פשוט עשיתי מקלחת ארוכה, עם הרבה סיבובי אגן תוך כדי, וזרם מים על כל האזור...

ובאיזה שלב, אחרי שהגוף כבר רגוע ורפוי יחסית מהמים - 

התחלתי להתפנות תוך כדי סיבובי אגן וכריעה, כן, במקלחת...

ככה רק הצלחתי להתרוקן, וזה היה ממש שווה את הגועל...

 

(אח"כ הרוב יורד בחורים, שמים מטהר אויר, וממשיכים הלאה.)

 

עשיתי ככה אפילו פעמיים ביום, עד שהרגשתי טוב יותר.

כמובן שלא סותר שזיפים וכו', שגם עוזרים.

תרגישי טוב!

לך במהרה. אגב לי עוזר חמוציות ואני לא אוהבת לאכול אותם ככה אז אני קונה חמוציות מצופות שוקולד ואז זה מקל במקרים של עצירןת.
חשוב חשוב!! אם יש לך כאבים וכבר הרבה זמן לא היתה יציאה אז תעשי חוקן!! אפשר לקנות מהבית מרקחת ולעשות לבד זה בלי מרשם. יש בסופר פארם גם.לפחות תתרוקני.. ורק אז תתחילי בלאכול בריא דברים שלא עושים עצירות. בהצלחה רבה!!

ולשתות על הבוקר על קיבה ריקה את המים עם המיץ

 

 

ועכשיו ברצינות: כנראה שעדיין לא בשלו התנאים וזו עדיין לא לידה.

לא עובד תמיד ולא אצל כולם.

 

בסוף כולן יולדות.

היתה לי בעיה לקבל פיטוצין אחרי ניתוח אחד שאצל הגבר יש חומר שגורם לזירוז אצל האישה והוא המליץ לעשות את זה כמה שיותר (נשמע קצת מופרך אבל כן....)

יש נשים שזה גורם להם להתכוצויות חזקות מאוד - הרבה לפני הלידה.

יש בעיה שביגללה את צריכה זרוז?

נראה לי הסיבה סתם כי בא לי ללדת כבר. קצת תמוהה בעיני. ואני ילדתי ב42. אז אל תתנפלו עלי שאני לא הרגשתי את זה

פשוט 3 ימים רצופים וחסרי שינה הייתי עם צירים רק לא מספיק חזקים אז ניסינו ל"עזור" בתהליך...

 

 

לא מלכתחילה 

שהצנעה יפה להם?

איפה ואיפה......(מהמונח שלקוח מלקט שחכה ופאה)

לדעתי זה פשוט פחד ממיניות. מיניות שקשורה ללידה זה בסדר אבל הנאה כשלעצמה- יש נשים אולי שזה מפחיד אותם. למה? את הצשובה הם צריכות למצוא בעצמן...

שוב לנסות לגרור אותנו לדיבורים על מיניות?? לא ילך!

אף אחת פה לא כ"כ כנועה ומסכנה וסובלת כמו שאתם מציגות את זה ומי שכן- כבר הפנו אותה למכון פועה ועוד מקומות שיוכלו לעזור לה.

ולשאלתכם, הכותבת הזו לא ניסתה להיכנס לחדר המיטות של אף אחת פה. היא שאלה האם יחסים גורם לזירוז לידה. זה נורמלי כמו לשאול האם יחסים גורמים להריון. שאלה צנועה ופשוטה. לא ביקשה שנפרט לה מה קורה ברגעים הכי אינטימיים עם הבעל.

זה כנראה יותר ענין של איך ופחות ענין של מה. השאלה נשאלה באופן סתום וברמז.

וגם - באמת יש כאן שאלה לגבי זירוז לידה. זה בכל זאת פורום הריון ולידה.

 

צריך פשוט ללמוד את הפורום ואת האופן שנשים מתבטאות בו.

 

והייתי אומרת שיש שאלות שצריך לשאול במסר אישי אם לא היתה כאן הסטריה כללית.

אבל אולי אחרי שילמדו להכיר אותך ולכבד את הכנות שלך.

 

אני שמחה שהענינים הסתדרו.

 

 

אני טוחנת ופלים ( קפואים הכי טעים!!) כל היום פשוט. ..

א. לגבי הרעב: זה מאוד נורמאלי. לגבי איך להפסיק לטחון וופלים:

פשוט לעודד את עצמך לדעתי על כל צעד קטן, כל פעם שאת לא נופלת, וגם פשוט אולי עוד יותר לא לקנות אותם ולא להכניס אותם בכלל הביתה, כך יהיה קל יותר (הפטיש שלו טוחן את הוופלים

ב. לגבי העייפות אין מה לעשות ככה זה כשמניקים,

כתבתי למישהי מקודם שיש את ליגת לה ל'צה אם לא שמעת עליהם, הם מאוד עוזרים בכל מה שקשור להנקה.

אני אנסה לחפש קישור לאתר שלהם ולהעלות בשרשור חדש.

לשתות הרבה. הגוף שלנו מבלבל לפעמים בין תחושות הרעב והצמא.

 

עוד נישנושים שאני לוקחת-

• צלחת שקדים/אגוזים/צימוקים וקצת תמרים, 
• אדממה- פולי סויה, עם מלח זה טעים, בריא (במידה) וממש לא משמין.
• ירקות חתוכים לנשנוש
• אני לוקחת קוביית שוקולד, ומקציבה לי אותה לאותו היום. ואז אני מחליטה מתי היא הכי קריטית (התאפצות מוגברת) ומתענגת עליה לאט לאט.. זה לא מונע אותה, אבל זה בהחלט מצמצם את הכמויות.

 

לגבי העייפות- 

גם, לשתות הרבה!!!

לקום מדי פעם לחלץ עצמות, לצאת להליכה/ריצה/ספורט כלשהו- זה מעורר את הגוף. 

אם יש לך אפשרות לשנ"צ, תקציבי זמן מוגבל ותתענגי עליו.. (אני למשל עושה את זה לפני שאי צריכה לקחת את הילדים מהגן, ואז אין סיכוי שהשינה תגלוש ליותר זמן משתכננתי).

 

בהצלחה במבחנים ותהני מהאמהות..

 

 

הם תומכים במקרה של דיכאון אחרי לידה, אבל יש קששר בין הדברים, כמובן.

אני לא יודעת מה המספר שלהם, אולי מישיה אחרת תוכל להגיד? הם נמצאים בירושלים.

רח' גשר החיים 3 ירושלים. טלפונים: 02-5004523 , 02-5002824 .

 

במקביל אני ממליצה בכל לב על טיפול הומאופתי כבר עכשיו בהריון. יכול להשיב את היציבות הנפשית.

לא להמתין עם זה, בדרך כלל אחרי לידה הקושי מתעצם ונעשה מורכב יותר.

 

אם תרצי, פני אלי באישי.

פסיכולוגיות, תרפיסטיות ויש גם דולות שיכולות לעזור- נראה לי. (תשאלי- יש פה דולות בפורום)

מטפלים ומקומות, אני מתחום הטיפול.

בעמוד הראשי.

תודה

הוא צריך עזרה מבחוץ 

זה סביר ונורמלי,

נסי אולי מנשא

לא להרגיל אותו להירדם על הידיים ...

תינוקות בגיל הזה זקוקים להרבה חום זה לא פינוק זה צורך אנושי הכרחי...

לו להרדם ככה זה יסתר במשך הזמן.. בכל אופן מנסיון אצלי

לא מזמן כ"כ הוא היה עטוף במים חמימים ,וקיבל את כל צרכיו דרכך,עכשיו הוא בחוץ וצריך להתרגל לסביבה חדשה...עכשיו זה רק חום אהבה,ערסול....

ועכשיו בהדרגה הוא יפסיק עם זה - עד גיל 18 גג ;)

המון חום ואהבה. שלא ירגיש מוזנח על ידי אימו, חלילה!

לגבי השינה, אצל הקטן שלי כן ראיתי שהרגלתי אותו מיד מההתחלה למוצץ וחיתול בד ביד שיחזיק את השפיץ שלו,

וככה להרדם,

ותקראי את הספר הלוחשת לתינוקות, מאוד עוזר, אבל קחי אותו גם בערבון מוגבל

ומה שהייתי עושה כל פעם שהיה בוכה, עוד פעם הייתי מרימה אותו, מרגיעה, מחזירה למיטה עם מוצץ, מחזיקה לו את המוצץ אפילו, עד שהוא התרגל, אבל את האמת, זה התיש אותי, כי זה לא מתאים לכוחות של יולדת, אז אולי הבנות פה צודקות,

ומנשא- אני בעד כמה שאפשר כשאת הולכת לכל מקום, אני מנסה עד גיל שנה, אני מרגישה שזה טוב להם, וגם לי

ויטמין C עשה לילד שלי שלשול נוראי

מה זה אומר?

 

ותשובה לך הילד שלי היה מצונן וחולה המון והומאופטיה ממש עזרה לו

כשהילד ישן.. מומלץ מנסיון!
זה מקל מאוד על הנשימה ועל הנזלת..

לי, באמת החמוד שלי קם בבוקר ושאלתי אותו אם הוא יודע מה היה בגרב, אז הוא אמר שהיה ריח מוזר כזה.

חחחחח

ולהפסיק עם זה ולשאול רופא.

כנראה שהוא רגיש לזה.

לא יודעת  נשמה,

וזה בסדר גמור, את לא מנצלת חס וחלילה

בהמלצה של רופא הומאופת.

בנוסף, אם יש לילדים ליחה אני נותנת להם "תימי".

ברוך ה' וטפו טפו, למרבה הפלא הם עוד לא חלו החורף...

לקראת לידה ראשונה?

הראש למטה

בשבוע 23 הוא היה עכוז, נכון שגם כאן עדיין יתהפך?

עוד יתהפך בעז"ה זה מאד מוקדם...

יכול להתהפך ויכול שלא, כדאי לשמור על תנוחה קצת רכונה קדימה ולא שעונה אחורה ( מקווה שהובנתי )

אני בדרך כלל יושבת ככה בגלל העבודה שלי 

האם בגלל זה יתכן שפעם קודמת הוא נשאר עכוז ולא הצליח להתהפך?

לכל עובר יש הדרך שלו להגיע לעולם, אנחנו מנסות לעזור להם להגיע בדרך הפשוטה אבל בסופו של דבר לא הכל תלוי בנו

מישהי שהעבור שלה עכוז ורוצה שהוא יתהפך מן הסתם זו לא תנוחה מומלצת (רכינה קדימה)נכון?

תנוחה להיפוך זה כריעה על שש והתכופפות ( להבדיל כמו שהמסלמים מתפללים )

בשבוע 27 הם כבר אמורים להיות עם ראש למטה?

 

מאיפה המידע?

 

 

אל תלחיצי אותי...שלי כמעט כל הזמן רק עם רגליים למטה  או באלכסון( וזה מציק ממש בעיטות למטה...)

ועובדה שהוא משנה מיקום כל הזמן...

 

חשבתי שמתייחסים למיקום הרבה יותר מאוחר...סה"כ יש לו עוד מקום לזוז אז למה שלא יזוז?

 

אבל עדיין לא חייבים

הרופאים מחילים לדבר על היפוך וכו'

אחרי שבוע 34-5 שאז כבר אין הרבה סיכוי שיקרה לבד

(מנסיון אישי- רק בשבוע 35 הרופא התחיל להלחיץ ואמר לבוא שבוע אח"כ, וכשעדיין לא התהפך, אמר לקבוע תור להיפוך)

רק אחרי שבוע 32 אפשר בכלל לייחס למצג חשיבות...

ומשבוע 34-35 אנחנו נצפה שהוא יהיה במצג ראש...

וגם זה לא תמיד, יש עוברים שמתהפכים מעצמם גם קצת יותר מאוחר...

רציתי לוודא..

אבל אם הוא כבר עם הראש למטה כדאי לשמור עליו ככה, לא?

 

ממש אין סיבה להילחץ, זה בטח לא מועיל

איזה כיף לדעת עוד טיפה יותר...

מאושרת22 היתה בהריון תאומים, אני מניחה שהיא תשמח לענות לך...

 

לגבי הדופק, בשבוע 6 זה נורמלי לא לראות דופק, צריך סבלנות ואורך רוח, ולחכות לפחות שבוע... ואז לבדוק שוב ולראות דופק (שניים במקרה שלך...) בע"ה!

 

שיהיה בשעה טובה!

אני לא זוכר הבדל ביניהם בהתחלה

אבל בסוף היה הפרש של 750 גרם ביניהן, כך שמסתבר שהן לא גדלו באותו קצב

מרגישה שהפכתי לסלב תאומים של הפורום ;)
יכול להיות שק אחד ואז התאומים יהיו מאותו מין וזהים.
יכול להיות 2 שקים ואז יש 3 אפשרות אך אינם זהים.
ההתפתחות יכולה להיות לא באותו קצב אם זה 2 שקים כלומר זה יתבטא בכך שכל אחד יתאים לשבוע אחר אך בד"כ לא באופן משמעותי.
אצלי נולדו בהפאש דל 40 גרם ולאורך כל ההריון זה השתנה בינהם כל פעם כל אחד עקף את השני במשקל..
לי ראו 2 דפקים בשבוע 6 כך שאני לא יכולה לענות לך בוודאות על כך.

בשבוע כזה כבר רואים שק אבל דופק הגיוני ותקין שיראו רק עוד שבוע...

לגבי התאומים- לא ממש הבנתי את השאלה אבל בדר"כ הם לא נולדים בדיוק באותו משקל ויש לעקוב על כל אחד מהם...

לא שאישית זה מפריע לי. כי באינטרנט למי שאין חסום זה הרי לא משתווה לכאן. הרבה יותר גרוע. דוקא אני הרבה פעמים אומרת לבעלי תראה מה כותבים אז הוא אומר איכס מה אני צריך לקרוא סיפורים על טחורים של אישה אחרת? שזאת עושה עיסוי פטמות לזרז הלידה? וזאת מקיאה ויש לה בחילות. סתם זה מקום לנשים

בטח לא על שאלות ותופעות של נשים בהיריון ואחר לידה

אבל עם כל הכבוד טחורים של אישה אחרת זה. לא משהוא מאוד נחמד לשמוע. אני בתור אישה כשאני חושבת לעומק מה זה טחורים אצל אישה אחרת. זה לא משהוא שעושה לי נחמד. אבל גבר קל וחומר. את אשתו אוהב בכל מצב. לכן אני לא מבינה גברים שנכנסים לכאן. כי גירוי מכאן הם לא יקבלו. אז כל אלו שחושבות שהם מכשילות כאן גברים לא ממש בטוחה בכך. אולי כן לכי תדעי. יש אנשים לא שפוים בעולם

יפה שהוא יודע לשים גבול לעצמו

אני מרשה לעצמי להאמין שרוב הגברים כאן כמוהו ומי שנכנס לכאן נכנס בשביל שאלות עיניניות

שאם אני הייתי פותחת את השירשור על הטחורים או על יסוי פטמות, נורא הייתי נעלבת שכתבת שבעלך אמר "איכס". ברור שזה טבעי שהוא ירגיש כך, אבל למה לכתוב זאת?

*נ.ב יש לי עודף רגישות מההיריון

נלמד עליו זכות

לדעתי אין סיכוי ששני המינים יבינו אי פעם זה את זה

הסגנון של אין כמו אאמא- מאד ישיר ואמיתי.... זה לא מה שבעלה אמר. זה מה שהיא כתבה.

לזה כיוונתי

אין כמו אמא- מקווה שהבנת למה התכוונתי 

 

לילה טוב לכולן

 

אגב, אני לא פתחתי את השרשורים האלה. דיברתי בשמן של הבנות האחרות. פעם אחרונה בלי נדר

אני חושבת שזה ממש לא יפה ופותחת השירשור אינה אשמה
בכך אז אם מפריע לכן נושא מתוך השירשור תפתחנה חדש.

ההומור הפולני הדפוק שלי

הנה אזרוק עגבניה על עצמי

רק שלא תהפכי בסוף לאיזו שקשוקה...

תאהבי את עצמך!

אף אחת לא צריכה לזרוק עלייך עגבניה,

 

בכלל לא הבנתי מה אמרת לא בסדר??

לגבי ההריון עם התאומים, אני לא מבינה גדולה, עדיין לא היו לי תאומים,

וגם בכלל אני לא בקיאה בכל רזי ההריון כמו שהרבה נשים מבינות כאן,

אני כל כך מעבירה את ההריון בפחד מהלידה, שאין לי זמן לחשוב על כלום......

יותר מידי פחדנית

 

עגבניה היא רק ירק

והיא צודקת אנשים זכאים לתשובות עיניניות

ואני הכי הכי בדיוק הפוך. חחחח. ברור שהוא לא אמר איכס. וזאת אני. אבל הצלחתי לקלקל אותו אחרי כמה שנות נשואים. פעם אחרי החתונה אמרתי על איזה אוכל איכס הוא כמעט נחנק איך אני אומרת ככה על אוכל.

אבל למשל, האם יכול להיות שיהיה שק אחד ריק ושק אחד עם חלמון?(בשבוע כזה?)

הרי קורה גם (שלא נתנסה) ששק אחד לא מתפתח.

ואחד מהם לא התפתח. הרופאה עשתה מזה בלגן שלם וממש הלחיצה אותי. בסופו של דבר הלכתי למיון ושם אמרו לי שהגוף פשוט פולט אותו לבד. ועכשיו ב"ה אני עם שק הריון אחד

שלא נתנסה אף אחת מאיתנו!

זה לא מקום סטרילי כל אחת כאן יכולה להיות ״גבר״ , יש גברים שהנושאים האלו מעניינים אותם או שהם רוצים לדעת ומתבישים לשאול ויש כמובן סוטים מה לעשות ?!?

אבל הפותחת שאלה על היריון תאומים

זה עדיין לא אומר שלא יכנסו גברים כי זה פורום פ ת ו ח !

ופורום אחר לגברים עם נשים בהיריון

יש פורום סגור לנשים ששם מותר לשאול שאלות בצורה יפה וגם לקבל תשובות . וכאן זה פורום פתוח לנשים וגברים שמיעד אך ורק לשאלות על הריון ולידה.

ולפורום הסגור יהיה אפשר להכנס רק אחרי הוכחות אמיתיות שאת אישה ולא טרול. ולכן יש סינון בכניסה אליו כדי שלא יכנסו אליו גברים. וא"א להכניס כל אחת שאומרת שהיא אישה נשואה.

ושיפתחו פורום להתמודדויות גברים עם אישה בהיריון

ואין לך שום דרך בעולם לכפות על גבר לא לכתוב משהו או לא לקרוא משהו. זה מקום חופשי ופתוח - קראי בעיון את האזהרה של יוקטנה -

ותתחילי להפנים מה זה אינטרנט... ואיך אי אפשר להפעיל צנזורה או להחליט למישהו מה לעשות בו - יכולתו של הכותב באינטרנט היא רק להחליט אם לכתוב או לא. ברגע שכתבת המילים כאן וכל אחד ברחבי העולם יעשה בהן כהבנתו.

 

עלייך לקחת את זה בחשבון כשאת כותבת - או שלא.

וכן - גברים מסתובבים פה במוצהר וכותבים פה לפעמים.

 

 

לפחות מופים מכריז על עצמו כגבר ולא מנסה להתחזות לאישה

 

 

מההיכרות שלי איתו בפורומים הוא אפילו גבר רציני בהחלט ואם אפילו הוא נכנס לפה - עוד הוכחה כמה אפילו גברים נשואים רציניים שלהם נשים עלולים להתענין בנושאים הקשורים להריון ולידה - וכמה עלינו להזהר מה לכתוב פה ואיך להחשף.

 

 

למרבה הפלא הנושא מענין גם אותם, מסיבה לא ידועה 

 

תקראי הודעות עד הסוף

אינטרנט ישאר אינטרנט. וכל עוד הפורום פתוח לך הוא פתוח לכל אחד בעולם.

אין לנו דרך לשנות את זה - ולכן באינטרנט צריך להזהר פי מיליון על כל מילה.

 

בעולם האוטופי שלך את תוכלי לכתוב באינטרנט ולהגביל את דברייך למי שאת רוצה - אבל אז הוא כבר לא יהפוך לאינטרנט אלא אולי לוואטסאפ...

וכדרכן של הצעות אפשר לקבל ואפשר לדחות אותן

לפחות אני מנסה כיוונים מעשים ולא רק מצקצקת בלשון

אוטופיה זה רק בוולט דיסני ועוד לא הגעתי שם-יפה לי?

וכדרכן של הצעות אפשר לקבל ואפשר לדחות אותן

לפחות אני מנסה כיוונים "מעשים" ולא רק מצקצקת בלשון....

 

מה הקשר להציע משהו בלתי אפשרי ושלא תלוי בידייך??? ועוד לקרוא לו "מעשי"...

 

דווקא אני חושבת שההצעה שלי אלייך להזהר בכתיבתך ולא לכתוב פה דברים שנראה לך נורא שגברים יקראו - היא כיוון מעשי ולא הזרחה של השמש ב-2 בלילה או הצעות שלא רלוונטיות ולא הגיוניות בהתחשב במה זה אינטרנט...

כניראה שמזג אויר משפיע על אנשים

אבל אני לא יודעת לעזור לך, הלכתי לאולטראסאונד ראשון בשבוע 10...

א-ב-ל- היה ביניהן הפרש של שבוע שהסתדר מתי שהוא במהלך ההיריון...

וממלאת טיטולים, אז הייתי רגועה.

אצלי הוא היה יונק בערך חצי שעה מכל צד..

משהיה קטנטן עד גיל שנה בערך..

כולן מסביבי היו מניקות 5 דקות מכל צד ורק אני הייתי מתעכבת מלא זמן..

ב"ה שזה מהיר אצלך!

תני לי טיפים..

איך משפרים טכניקת הנקה?

וכן להתייעץ עם יועצת/מדריכת הנקה. בהצלחה!!!

אני לא בטוחה אבל נראה לי שזה אומר שהערך נמוך- שזה אומר תוצאה שלילית.

אבל לא בטוחה ..בדר'כ כתוב ערך מספרי שאם הוא מתחת ל10 אז התשובה שלילית.
תכתבי את זה בגוגל ובטח תמצאי..

הבנתי שאין הריון אבל מענין אותי עדיין מה ולמה ההערה הזאת...

בד"כ בודקים הריון כשיש איחור במחזור.
בהצלחה ובשורות טובות!!

הבן הקטן שלי בן 8 חודשים אוטוטו,ולא עלה הרבה במשקל,ורק ינק,כל שעתיים שלוש,ירד באחוזונים...לעומתו שאר הילדים הסתפקו בהנקה כמעט בלעדית עד גיל שנה,והיו שמנמנים ..אני מישמת מה שאמרו לי בטיפת חלב,והתיעצות עם הרופא ילדים,ובסוף השבוע אוכל לומר אחרי שקילה,אם אחרי חודש יש עליה במשקל...הוא התעגל בפנים,אבל הגוף שלו עדין רזה.ההמלצה היתה להתחיל מוצקים ולהוסיף להם דייסת דגנים,מוצקים:מנה= כוס, פרות מרוסקים ליום,ומנה של מרק טחון + עוף,,,עם ההנקה כרגיל.עדיין יונק בלילה פעם או פעמים

דבר ראשון, זה הגיוני שהמטרנה תהיה פחות נוחה בבטן מאשר חלב אם...

 

אבל, האם הקטנטן נחשף בעבר למוצקים כלשהם? האם הוא נחשף גם למוצרי חלב?

להרבה תינוקות יש רגישות ללקטוז, הקאה של מטרנה עשויה להצביע על זה...

 

אני ממליצה לא לנסות שוב ולהתייעץ עם אחות טיפת חלב (שתומכת בהנקה ומבינה בתזונת תינוקות) או עם רופא ילדים כנ"ל.

 

אפשרות נוספת היא- האכלת יתר...

אם הוא רזה ורגיל לאכול לעיתים קרובות סביר להניח שהוא לא אוכל הרבה בכל ארוחה. ויתכן שהקיבה שלו התרגלה לכך.. כיוון שאכילה מבקבוק קלה ומהירה יותר, יכול להיות שהוא אכל יותר ממה שהקיבה היתה מסוגלת להכיל... ולכן הוא הקיא.

 

 

בכל מקרה, הייתי בודקת את זה לפני נסיון נוסף.

 

בהצלחה!

המטרנה כבדה לקטנטנים היו אצלינו כמה שהקיאו בגיל הזה ממנה

(והיום כשהם אוכלים הרבה אוכל וקצת מטרנה הם אוכלים אותה נהדר)

 

אני התחלתי בקטן שלי עם סימילאק בגלל מה שכתבת אבל לא ראיתי שום שיפור בכאבי בטן/גזים /פליטות וכדומה

אז עברתי למטרנה

 

בשביל מה לשלם יותר?

אצלינו זה היה נכון על כמה מהאחינים שלי

 

אגב, בדרך כלל זה לא מתוך רעב, אלא משהו שהפריע לשינה (בדרך כלל פשוט פיפי, מה שאומר שמטרנה רק יחמיר את הבעיה, כי מן הסתם הוא יאכל יותר לפני השינה).

הנקה זה לא רק אוכל, גם בלילה תינוק קטן צריך את הביטחון כדי להיות שלו מספיק כדי להירדם, ומה שמעניק לו את הביטחון והרוגע זה אמא בגיל זה, ועוד הרבה לאחר מכן.

לסיכום: הוא לא רעב, הוא פשוט רוצה לינוק.

ולא פרח או התנפח הייתי מנסה שוב. ביום  כשאת לידו ורואה מה איתו. ולתת לו מנה קטנה. בערך 60.

אפשר לבקש ממטרנה דוגמית של תחליף חלב ללא לקטוז, ולראות איך הוא מגיב.

חוץ מזה בגיל חצי שנה אפשר להתחיל לתת מוצקים: מרק טחון, פירות טחונים, דייסת אינסטנט על בסיס חלב אם...

דייסות ביתיות למשל. או מרק ירקות וקטניות טחון. זה לגבי העליה במשקל.

לגבי ההתעוררות בלילה - ניסית להשכיב אותו לידך? אצלי זה עבד ב"ה...

ולגבי לילה רצוף ללא שינה - אני זוכרת שלוקח יותר מחצי שנה עד שהם מפסיקים לגמרי לקום לינוק בלילה. (אח"כ הם מתעוררים הרבה בגלל צמיחת השיניים - אבל למה לדבר על זה עכשיו...)

ואני אגיד לך עוד משהו - כשהקטן הפסיק לקום בלילה לאכול, פתאום הגדולה התחילה להעיר אותנו על כל מיני דברים - לכסות אותה כי קר לה, לשטוף אותה כי ברח לה פיפי, או אפילו סתם לקחת אותה לשירותים. בקיצור - מהרגע שנהייתי אמא, לילה רצוף של שינה הוא מתנה קצת נדירה...

למרות שכל שעתיים באמת נשמע הרבה יותר קשה. ב"הצלחה!

אך כשזה הופך כבר ל3-4הנקות+להרדים בחזרה כי משום מה הוא כבר חשב שזה בוקר --- קצת קשה ומעייף..

זה היה בגיל 4.5 חודשים.

בגיל חצי שנה בהחלט אפשר להתחיל בטעימות ולעבור לארוחות.

בגיל 7 חודשים לבן שלי כבר היו 3 ארוחות מסודרות ביום.

 

מניין לך?

 

 

אני חושבת שיכול להיות שמדובר בתינוק מם מערת עיכול קצת רגישה...

אומנם לא רק בגלל זה אבל גם

שמציף כל הזמן שאלות שקשורות איכשהו לנושאים שהצנעה יפה להם - ומסיט לשם עשרות שירשורים.

זה מציק לי מאד.

 

נהפכתי ממש לחשדנית עד כדי שמישהי נעימה שדיברתי איתה המון פנתה אלי באישי בניק שונה

והתחלתי לחשוד בה שהיא לא היא.

ולערוך בירורים מסביב האם היא צודקת בסיבת החלפת הניק.

 

ד"ש לך שבטח את קוראת אותי. השתכנעתי בכנות. אבל באמת נבהלתי לרגע--

האחת לשניה,

ודי הורס את מטרת הפורום

בידיוק חשבתי על זה

ראיתי שביממה האחרונה נכנסו הנה: הרש ומופים - שניהם מוכרים.

כמו כן עוגי פלצת מסר מזל טוב. - גם הוא מוכר מפורומים אחרים כאן.

הלאה: שאל כאן שאלה בחור בשם איניאוש (באנגלית) הזדהה בשמו האמיתי - יונתן והתעופף אחרי שקיבל מקלחת קרה של מילים לא נעימות.

 

והיה השירשור המדובר משילשום של הניק השנוי במחלוקת שכתבה פה כבר משבוע שעבר ואולי עוד קודם.

וזהו.

 

לדעתי לפני שנכנסים לחשדות וצעדים דרסטיים צריך לבקש ששירשורים בפורום הזה לא יופיעו בגלריה של הפורומים של ערוץ 7. בתור התחלה. ואולי לבקש מן המנהלות לפקוח עין.

 

אני חושבת שסה"כ כולנו מכירות זו את זו וגם אם יש מישהו אנונימית בדרך כלל ניתן מהשאלה שלה להבין להיכן הדברים חותרים.

 

אני לא שותפה לבהלה ולחשדנות הכללית. ותמיד צריך לקחת בחשבון שגברים עוברים על התגובות כאן - בדרך כלל הם אפילו לא שותפים בדיון.

 

( יתכן שאנחנו פה כבר יותר מדי?

כי באינטרנט אף פעם אי אפשר לדעת מה הכוונות ומי עומד מאחורי הכתוב. אז מי שזה לא מוצא חן בעיניה, שלא תגיב... ואם יש בעיה אז המנהלות יטפלו.

האינטרנט הוא לא מקום סטרילי ולא יהיה לעולם... לעולם אין לדעת מי מאחורי המקלדת אבל אני מאמינה שלסוטים יש מקומות יותר מעניינים

זה לא מצב רגיל

חשוב לאכול ולשתות מסודר

אולי לקחת ברזל

לא להתביש להתישב ולשכב

אם אפשר עזרה בבית מצוין

בוקר צהרים וערב...
זאת היתה ההרגשה שלי בתחילת ההריון..
( גם בימים אלו יש ימים שבא לי להישאר במיטה חח.. אבל זה כבר משהו אחר..-נראה לי )

רק העליתי השערה
יכול להיות שמצריך בדיקה רק שאיני מומחית לנושאים כאלו.

להצטננות כללית.

 

ולפעמים זו עווית של השריר (התכווצות חזקה) בגלל מחסור במגנזיום.

 

אפשר להרבות באכילת חסה. או לאכול בכל יום חתיכה מאגוז ברזיל.

אולי זה אבנים בכיס מרה כך זה נשמע

זה התקפות הולכות וחוזרות?

 

אנחנו פה בסוף נהייה רבניות. יועצות נשואין, רופאות. מיילדות.

אצלנו זה הפוך: אנחנו ישנים בחדר ושני  תינוקות בסלון. ואנחנו שומעים אותם מצוין ..

 

 

לפעמים נופל לה המוצץ, והיא מתחילה לחפש אותו.. אם אנחנו בסלון אז כמובן שלא שומעים אלא אם כן היא מתחילה בכי.. וחבל להגיע עד השלב הזה

שנפל

השאלה היא בזמן שהיא הלכה לישון ואנחנו עוד לא.. לשעות הערב.
(אנחנו ישנים איתה בחדר.)
ושומעת מוצץ שנפל.. לא תאמיני עד כמה השינה שלי שבירה..

האם יש ילד שגדל מבלי לבכות קצת?

שאני עושה, כי גם אני כמוך לא אוהבת לבוא כשכבר יש בכי, הרבה יותר קשה להרדים אז חזרה.....

האצבעות כל כמה דקות לחדר. גם כדי לראות שהוא חי..... אמרתי כבר חרדות... במיוחד בחודשים הראשונים.

בקיצור. כנראה הקטנים האלו ,כמה שאמא תלך על קצות האצבעות מרגישים את הריח שלה.

תמיד מתעוררים לי , אז הפסקתי להכנס, כי אני פשוט גורמת להתעוררות. ומתפללת שהכל בסדר.

לפעמים אני שוכבת במיטה ואני משתגעת, לקום או לא. אני חיבת לדעת שהכל בסדר. ואני מתחילה לשכנע את עצמי אבל ככה את רק תעירי מהשינה.  ייסורים של אמא.......... ואז אני אומרת ה' תעזור לי. וזה ב"ה קורה. אני שומעת איזה שיעול קטן, או תזוזה במיטה, אני אומרת ב"ה הוא חי, ולא נכנסתי והערתי אותו

את מפעילה פלאפון בשביל לשמוע אם המוצץ נופל? וואו. תחשבי שיש כמה ילדים בבית אז יש מלא רעש אין מצב לשמוע מוצץ נופל. אז מה עושות כל האמהות?

לפעמים צריך לראות איך הילדה מתמודדת אחרי שנופל לה המוצץ. שתנסה לחזור לישון.

אם תשמעי את קול המוצץ נופל ומהר תרוצי לדחוף אותו. יתכן שהילדה תראה אותך וכבר תרצה לצאת. כך שבמילא תצא מתוך השינה.

גם תלוי בתכמה היא? שלי מגיל קטן ידעו להכניס לבד לפה בחזרה. במקרה שרק יצא ולא נפל לריצפה.

היום הקטן מפיל בכוונה עשרות פעמים בלילה. הוא חושב שאני עובדת אצלו בלהרים ולהוריד... חמוד...

ז"א נראה לי שגם אם נופל המוצץ, והתינוקת מתחילה קצת לבכות, אז ניגשים שמים את המוצץ ומנסים להחזיר לשינה.לא יתכן שתוסבבי את כל החיים בהגנה עליה סביב המוצץ מיד כשנופל הוא חוזר בלי שהיא מספיקה להוציא יללה קטנה..

אולי ימציאו איזה מוצץ מגנט.....